שלום לכולם,
אנסה לתמצת את מה שאני עובר בתקווה שמישהו פה יכיר את התחושות ואולי יסתבר לי שהכל איכשהו נורמלי
אני ובת זוגתי הכרנו מעט אחרי השחרור מהצבא
עד אז היו לי כמה חברות לתקופות מאוד קצרות, לא הצלחתי להחזיק וכל קשר שהתחלתי פעלתי לסיימו עקב חרדה שהוא לא מתאים לי
בכללי היה לי מאוד קשה בהכרויות, לא נראיתי טוב בכלל עד שעשיתי שינוי משמעותי וגם אז היה מאוד קשה
נדחיתי המון המון המון פעמים והערך העצמי שלי היה די ברצפה.
ז"א, הערכתי את עצמי מבחינת שכל, הומור, יחסי אנוש אך כבן זוג ממש לא הרגשתי שקיימת בי דמות כזו.
קצת לפני שהכרתי את בת זוגתי חוויתי דחייה מאוד קשה ואז במקרה הכירו לי אותה.
לא התלהבתי בהתחלה אבל החלטתי לא להכנע לתבניות שבניתי בראש ופשוט לזרום עם זה
רצה הגורל ואנחנו כמעט 7 שנים ביחד וכבר שנה וחצי גרים ביחד.
ברקע האישי שלי ילדות די לא נוחה ומטלטלת עם אלימות בבית, הורים שמתוסכלים מאוד מהזוגיות אחד של השני.
בהקשר לכך תמיד סבלתי מחרדות ודאגנות שזלגו גם לזוגיות ואיימו להרוס אותה, בעיקר בתצורת מחשבות של לסיים את הקשר מתוך תחושות של ספק שלא נסמכות בכלום
הבנתי שבכדי לשמור על הקשר הזה אני צריך להלחם ופניתי לטיפולים פסיכולוגיים שונים לאורך השנים
המצב השתפר ועובדה שעברנו לגור ביחד ואפילו טוב לנו מאוד, בעבר לא הייתי יכול לחשוב על לגור איתה כי הייתי מדמיין שאהיה כמו אבא שלי שלא לחזור הביתה כי אמא שלי מיררה את חייו
החרדות והזמן גרמו לזיקוקים של האהבה לדעוך אך היא מאוד חשובה לי, אכפת לי ממנה ויש ביננו משיכה
יחד עם זאת יש לכל אחד מאיתנו את הספייס שלו , אנחנו לא מרבים לדבר בטלפון לאורך יום העבודה וככלל די נהנים מעצם השהייה אחד ליד השני בלי שיחות עמוקות יותר מידי (מה שלכאורה אמור להיות בסדר אבל גורם לי לחרדה שמה אנחנו לא מתאימים, אבל נתקדם )
החלטתי שהגיע השלב להציע נישואין על אף החרדות כי הבנתי שלפי כללי המשחק של החרדה אני לא ארגיש ממש בשל בחיים לעשות זאת.
זה אומנם יותר קל לי ואני מרגיש יותר מוכן אבל כל כך קשה לי, מצד אחד אני יודע שפשוט נמשיך לנהל את חיינו בצורה טובה כמו עכשיו פשוט עם טבעת על היד אבל מצד שני אני פשוט חושש שברגע שיהיה את ה"מנעל" של המילה נישואין על חיי אני אכנס למגננה וארצה לברוח.
אני מבית מסורתי ורואה ערך מוסף בלהקים בית אבל כל כך קשה לי!
עברתי דרך והתקדמתי אבל איך מתמודדים עם הספקות האלו?
היא האישה הראשונה עמה קיימתי יחסי מין (וההפך) ועדיין אנחנו נהנים בכל פעם, אבל זה גם עוד חרדה שעולה כשאני רואה נשים אחרות ונמשך אליהן וחושב מה אם ימאס לנו אחד מהשני?
אחד הפסיכולוגיות שלי אמרה אז תצאו ליחסים פתוחים תתנסו ותחזרו...וזה גרם לי לחלחלה. גם אם בת זוגתי הייתה אומרת לי במפורש ללכת ולחגוג איפה שאני רוצה, אני מרגיש שפשוט לא הייתי מצליח!
אשמח לדעת הרבים...אם מעבר לחרדות שלי כאדם, האם חרדות של ספקות, של פחד ממחנק בנישואין הן נורמליות לפני הצעת הנישואין?
- לקראת נישואין וזוגיות
