פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 270)

לצערנו זו גם המציאות בשטח

הרי אתם שוקלים להתארס,

 

אז תשאלי, עם קצת חיוך וסקרנות:

 

בהיות שאנחנו חושבים הלאה, אז רציתי לשאול אותך: תגיד, אתה אוהב אותי?...

 

מההלם שהוא יחטוף - יענה כנראה תשובה אותנטית... תוכלי להתרשם, ממה שאומר, מאיך שאומר, מהחיוך....

 

הצלחה רבה.

5 שפות של אהבה. תדונו על זה ואז תשאלי אותובאיזה שפה הוא משתמש כדי לתת ומה בשביל לקבל

וכן אני חושב שתוך כדי שיחה אינטימית כזאת אפשר להכניס את השאלה "איך אתה מרגיש כלפי"

בדיבור ומעשים?

או שהקשר נשאר תמיד על אותה רמה שלא ידוע מה קורה שם

יכול להיות שהוא מבטא אהבה בדרכים אחרות שהן לא מילים
בפרגון, נתינה, רצון להיות איתך

ואפשר לשאול אותו בדרך אגב כזה, בקריצה ;)

לרדת יותר לפרטים ובאמת להבהיר לו את הצורך שלך בהתעניינות מצידו ולשמוע ולהקשיב ולהפנים מה הוא חושב ביחס לצורך הזה.  לדבר בצורה רגישה וביחד עם זאת, בצורה שלא משתמעת לשתי פנים.

 

קודם כל, כן, יש עניין הלכתי כזה. יש דעות שונות של רבנים עד כמה מרחק צריך לשמור זוג לפני אירוסין, אבל לפי רובם יש מרחק מסוים שצריך לשמור. לא יודע לגבי הבחור שלך.

 

בנוסף, יכול להיות שהוא ביישן/לא רגיל לזה (לא מפתיע)/לא רגיל לבטא רגשות

וצריך ללמד אותו ולתת לו את מרווח הזן עד שהוא ילמד.

איך יודעים שהוא בתהליך למידה, ושזה בדרך להיות בסדר? שאלה קשה. אין לי תשובה.

מתי שרואים תוצאות/הבנה/התקדמות ממשית

או מתי שאת מגלה משהו חדש שלא ידע, על הבן זוג שנותן לך פרספקטיבה רחבה יותר

בחור לא מתבטא כמו בחורה. הרבה בחורים לא היו אומרים כמו שכתבת, לדעתי.

 

ובוודאי יתכן שצד "הלכתי" משפיע על דבר כזה. תלוי מי האדם.

 

עיקר הענין הוא לראות אם הוא אכן אוהב אותך, יותר מאשר ה"ביטויים" האלה.

 

גם לגבי ה"אחרי כמה ימים" - עיקר השאלה לדעתי היא, האם הרגשת שהוא שמח שסוף סוף אתם מדברים...

 

 

ואת יכולה גם לשאול אותו, לא חייבים "בעקיפין".

 

אינני רואה סיבה שבחור ייפגע משאלה כזו.

 

תשאלי אותו: מה שאתה לא אומר לי שאתה אוהב אותי, או שעברו כמה ימים ולא אמרת שזה היה חסר לך - זה כי אתה לא מרגיש את זה, או שסתם לא מתאים לך להתבטא באופנים כאלה, או שזה נראה לך שזה עדיין לא השלב לפני נישואין?..

 

מן הסתם יענה לך בכנות - ותוכלי לדעת.

אפתח עוד שאלה בשרשור חדש

ואת צריכה ללמד אותו לעשות את זה. מה שכתבת לנו תכתבי לו. תגידי לו שהוא בחור טוב אבל הנושא הזה מפריע לך. פעם בכמה זמן תעירי לו על זה אבל תהיי גם סבלנית וסלחנית. זו עבודה זוגית לכל דבר וזה ישתפר במשך הזמן אבל לדעתי זה לא משהו שמפילים בגללו קשר בגלל שזה דבר שנלמד. הרי הוא רוצה לעשות לך טוב... הוא פשוט מעולם לא היה צריך להתנהג ברומנטיות, אם זה לא בטבע שלו אז זה קשה וצריך רק זמן ועבודה זוגית

בהצלחה! ושיהיה במזל

5 שפות של אהבה

ולגבי הפן ההלכתי... פשוט תשאלי אותו אם הוא מרסן את עצמו בגלל ההלכה

בה שני חדרים.
או צימר משפחתי שיש בו שני חדרי שינה.

לא מתאים לנו מקום בו בחורות מסתובבות בבגדי ים וכאלה..
חשוב שיתאים מכל הבחינות,שלא תהיה בעיית יחוד וכן על זה הדרך .

ייחוד אם לא תהיו סגורים בחדר אחד.

יש אינסוף אפשרויות.

באיזה איזור בארץ?

גם חו''ל היה הולך אם היינו מוכנים לרדת מהארץ.

אמנם לא מתאים לכל זוג אבל רעיון נחמד.

אם לא היה כל כך חם הייתי אומר חדמ''ש סיני.

נופים ובעיקר ניתוק מהסביבה והשגרה. מקום אידאלי למי שרוצה גם להינות וגם זמן לחשוב.

מעניין מה באמת יש שם ..
יש שם שפע ייחוד,לא?

יש שם רצועת חוף וכמה ערים לאורך המדבר.

 

יש שם שפע ייחוד ושפע לא, כמו בכל מקום.

 

טדאם - בעין העדשה

אבל באמת פחות מתאים כנראה..
תודה רבה!

ולטייל ולעשות סדנאות באיזור?

אנחנו ישנו אני בבית שלי והוא אצל חבר שלי,
טיילנו בצפון, חזרנו לישון וכו'..

כל המרחם על אכזרים וכו'

מכירה כמה חברות שניסו ולא הצליחו.
בנוסף לימודי רפואה יותר תובעניים זה לא פשוט לאישה שרוצה להיות נוכחת בגידול הילדים

ולמה עוסקים בזה? מקצוע של חסד, וגם אפשר להתפרנס מזה בצורה סבירה לפי מה ששמעתי
(לא לומדת את זה)

זה 2 מקצועות די שונים, וכמובן תנאי הקבלה שונים.. וכמות שנות הלימוד וכ'ו

 

זה לא כזה מובן שמי שרוצה ללמוד סיעוד שכבר ילך ללמוד רפואה.. 

 

 

זה באמת לגמרי חסד.
אחיות מרוויחות לא רע בכלל..

 

 

א. הצלת חיים, נתינה

ב. תחומי עיסוק שונים מאוד בסופו של דבר

ג. הדרישות לסיעוד נמוכות יותר מבחינת הקבלה והיקף השנים 

ד. בסיעוד מרוויחים לא רע 

רק לסבר את האוזן אחות מרוויחה יותר מרופא מתמחה 

 

 

אז הציעה לו שילכו בהפסקה לשתות קפה ביחד למטה בקפיטריה
ראתה שהוא ממש מתלבט
אמרה לו- אל תדאג אני משלמת


לתפארת מדינת ישראל

אני אישית לא מבין אנשים שהולכים ללמוד מדעי המחשב ;)

 

גם אם אתה מתעניין ברפואה - ידוע לך שזה ממש לא פשוט להתקבל, נכון?

 

זה אכן מקצוע דורש... אבל למה 'השקעה מטורפת'?

כל מקצוע עם הפלוסים והמינוסים שלו..

לעבוד בהייטק שדורשים ממך מאתיים אחוז משרה זה נראה לי פחות נוח מלעבוד במשמרות כמו בסיעוד.

עומדים על הרגליים ויש לזה מחיר ...

לשבת הרבה זה לא טוב אבל קל.

ולהיות על הרגליים זה אחלה פעילות גופנית, אבל זה בהחלט יכול להיות יותר מידי.

נראה לי הרבה יותר קשוח..

אני לא ככ מהתחום,
אבל בגדול
רופא- נותן אבחנהו הוראות טיפול
אחות- מנהלת את הטיפול, נמצא עם החולה, מטפלת פיזית.
אנא תקנו אותי🤷

ובסיעוד מקבלים לא רע בכלל.
וכמובן שהדרך לרפואה קשה הרבה יותר, לא שהדרך בסיעוד קלה, דווקא ממש לא, אבל כן יותר פשוטה מרפואה.

הרופא נותן הוראות מה לעשות,
בפועל- האחות מבצעת את מה שהוא אומר כולל טיפול פיזי ועזרה לחולה. .
מי שרוצה להיות במקום הזה של מתן הוראות
ולא לחכות שיאמרו לו מה לעשות ואיך
הולך להיות רופא.

רפואה הרבה יותר תובענית דורשת, גם הלימודים וגם העבודה (הלימודים ארוכים בהרבה והתקופה של ההתמחות היא קטסטרופלית בגדול)
הרבה יותר קשה להתקבל ללימודי רפואה מאשר סיעוד, גם מבחינת ציון בפסיכומטרי וגם מבחינת המחסומים שמציבים עוד לפני שמגיעים ללימודים בכלל.
הלימודים קשים ותובעניים בשניהם, אבל רפואה יותר.

מבחינת אופי העבודה.
כמובן תלוי איפה, אבל העבודה של רופא ואחות מאוד שונה.
האחות דואגת לכל הצרכים של המטופל, והיא מנהלת את כל הטיפול בו.
היא זו שנמצאת בשטח, רואה את הדברים שמתרחשים ומדווחת לרופא, שמחליט מה התרופה / הטיפול (הרבה פעמים בהתייעצות עם האחות). והיא זו שמיישמת את הוראת הרופא, בחלק גדול מן הפעולות.
יש המון סוגי תפקידים של אחיות, והרחבה של סמכויות שנותנת להם הרבה סמכויות נוספות (הקלאסי, אחות שהופכת להיות מיילדת אבל יש עוד הרבה)

עוד כמה מילים, לכל האלו שחוששים.
אחיות יכולות לעבוד מעט משמרות ולקבל משכורת מאוד יפה, ויש בחינה שזה יכול יותר להסתדר בבית עם הרבה ילדים.
יש כל כך הרבה תפקידים בתחום, וכל מקום עבודה שונה ומשפיע על המשמרות וההתנהלות בתכלס.

אל תפסלו על כאלה דברים מראש, תבואו ותראו

זה כן דורש עזרה וגמישות, אבל זה משהו שתמיד צריך בבית עם ילדים

מהבחינה של שהות בבית

בראש וראשונה, הסיבה היא שלרפואה יש תנאי קבלה מטורפים, הרבה שנות לימוד, התמחות והרבה התמסרות טוטאלית. לא כל אחד בנוי לזה.

התפקידים הם מעט שונים, רופא הוא יותר "מנהל טיפול", ועושה בעצמו בד"כ רק את הדברים היותר מסובכים. מצד שני, זה מאוד מכליל. גם באחיות - יש כל מיני תפקידים בהם אפשר למצוא אחיות שבתחומים ספציפיים מבינות יותר, אבל באופן כללי זה עבודה הרבה יותר "שחורה". מצטער על הקצרמרות.

יש כאלה שב"ה לא ראו סרטים ברמה שיחקו אותם. ויש להם אחלה זוגיות שבעולם.

ולפעמים זה יוצר מעגל חיקוי

(חיקוי זה לאו דווקא שלילי, לפעמים אנחנו מצליחים לזהות משהו מסוים שמישהו ידגיש אותו ונשים לב לזה יותר ואז נעשה את זה יותר, ואז אנשים אחרים ילמדו מזה, ואחר כך זה יחזור אלינו...)

כי שלא מדברים על הדברים, בצורה בריאה ופתוחה עם גבולות,

אז יחפשו את זה במקומות אחרים..

 

בקשר לסרטים שמחקים את המציאות, 

ממש ממש לא. הסרטים הם לא מראה למציאות. 

ברור שיש שם נק' אמת, אבל הרוב הוא פשוט לא. 

במיוחד לא סרטים בתחום הזה..

 

בסרטים החיים מגניבים יותר. או מתארים את מה שהיינו רוצים שיהיה.

הפסקתי לראות סרטים כי זה עשה לי רע (חוץ מהבעיות של הצניעות). גם אם נרצה או לא נרצה אנחנו מושפעים ממה שמציגים לנו. סרטים מראים לנו הרבה זבל. אחר כך שואלים מאיפה גברים ונשים למדו לבגוד אחד בשני...
סרטים מכתיבים לנו את המציאות כי היא משעממת ואנחנו רוצים גיוון. חוץ מזה שהכל נראה פי אלף יותר יפה שם.
מי שרוצה חיי זוגיות בריאים וכיפיים: מומלץ בחום לא לראות סרטים, וק"ו פורנוגרפיה, שזה הופך את הבן אדם לבהמה ומעיף את כל הרגש והאהבה.

א. הסרטים מקצינים ומחצינים הכל.
בסרטים, אין הבחנה בין גוף לנפש, וגם אם הם מראים רגש- לרוב זאת מניפולציה שנועדה לסחוט רגש מהצופה.

ב. בסרטים מהסוג הבהמי - אין שום מימד של ממשק בינו לבין חיים מכבדים ואפילו נעלים . מהסיבה הפשוטה שהכל שם מחפיץ, משפיל ומנמיך מהאדם את קומתו האמיתית.
ולכן מי שרוצה חיי קדוּשה אמיתית
אל לו להסיק כהוא זה ממה שראה (וכדאי לעשות תשובה ולעבוד על הראייה כדי לא להיכשל) לגבי החיים האמיתיים, המוסריים והערכיים
על פי תורתנו הקדושה.


המציאות - אמיתית ואמינה. כי כבני אדם יש לנו רגש ורצון ומחשבה אמיתיים לגמרי
והעולם מאפשר גיוון ברצונות, מחשבות, אידאלים ובביטוי של הנ"ל בחיי המעשה בעולם.
וגם מה שהגויים מבטאים ביחס בהמי כלפי נשים ומראים בסרטים כנאמר בסעיף ב', תורת ישראל מנחה לביטוי צנוע, טהור ואמיתי.

חוסך לי את ההחלטה או את המעשה.

לא קל לגרום לאדם אחר כאב.

וגם כשלי נגרם כאב זה בכלל לא קל, אבל זה יותר קל לי מאשר לגרום את זה למישהי

להיפרד זה סיוט

 

אבל.. אם זה קשר קצר מעדיפה שייפרדו ממני

אם זה קשר ארוך מעדיפה להיפרד

אני לא אוהבת להחליט דברים כאלה
כבר אמרתי שאם הראשון לא היה נפרד ממני הייתי עוד מוצאת את עצמי נשואה לו.

ההבנה שזה בידיים שלי, ויש סיכוי שאני מפסידה משהו טוב מבחירה חופשית. נוסיף לזה את כל האי נעימות והמצפון והכאב על הצד השני שאתה מכאיב לו כביכול מבחירה שלך..
וגם האשמה שלפעמים הצד השני נוטה להשליך עליך.

בעיקר משנה אם אני רוצה את הקשר - ואז לא אשמח להיפרד בכל אופן, או שאני לא רוצה - ואז אשמח להיפרד בכל אופן..

במצב תקין אנחנו מגיעים למסקנה ביחד.
מה שקורה בדרך כלל זה שאחד הצדדים מחליט לבד ואז זה מבאס את הצד השני.

אני 5. חבר אחד 5 חבר שני 1

לא חשבתי שתהיה דעה כל כך חזקה ל5... עם עוד כמה של 3

התחושה והרצון תלוי בהקשר שנוצר ונותנים לפרידה.

פחות 'מי התחיל', זה גם משתכלל, אבל העיקר זה ההקשר הרחב בתחושה שלי. 

תלוי איך היה בקשר.. 

לא רואה את זה כשאלה כללית אלא כשאלה שתלויה באופן פרטני לכל סוג קשר

האמת שזה מתחלק

5 בקשרים קצרים
2 בקשרים ארוכים. למרות שזה מאוד קשה ומאוד כואב, גם על הצד השני..
הכאב של הרצון לחזור משגע... אבל אי אפשר לעשות כלום

...

אין לי קשר עם חברות נשואות..
רק רווקות או גרושות

גם לי
נשואים בדרך כלל נשאבים לחיים שלהם ולא יכולים לדבר הרבה מעבר למה שהם עסוקים בו ביומיום כמו משכנתא חיסכנות ילדים וכו'.

לא רק בקשר לסטטוס שלו

עד כמה שחבר צריך אותי אז אנסה להתאים לכך פחות או יותר

מבחינה איכותית - אם הוא חבר טוב ממש, מהבסטים, אז אני מצפה כמו רווק (כמובן שאבין אם זה לא מתממש, אבל כשיש קשר אמיתי ולא סתם צחוקים וחוויות, אז יש לי ציפיות(: יצא לי חרוז..)

מה עושים כשיש התנגשות?
שאלה טובה.
נראלי מתבאסים,אולי מנסים לדבר על זה (ב"ה לא יצא לי, כפרה על החברים הנשואים שלי)

ציפיה מעידה על מצב טוב יחסית

הציפיה דומה

התירוצים שיתקבלו בסלחנות שונים

אני מבינה שחברה שמתחתנת לוקחת את הזמן שלה כדי לפתח את הזוגיות.
והיא בונה עכשיו משפחה אז היא עסוקה בדברים אחרים.

האם זה נחמד?
לא.
אבל אני חושבת שזה בלתי נמנע.

ואני לא מצפה לזה יותר מידי האמת, הגישה שלי היא שכולם נעלמים אחרי החתונה, יש מי שעקבותיהם נעלמים לגמרי ויש כאלה שלא.
סיבה מספר 546 למה לא להתחתן.

מבחירה לוקחת מרחק מסויים מחברה שמתחתנת עד שאני מרגישה שהיא במקום טוב ויציב מספיק כדי לחדש ולחזק את הקשר.. בדר"כ זה קורה מעצמו כמה חודשים אחרי החתונה.

גישה מאד חשובה בעיני

גם אם רוצים להיות בקשר עם חברים נשואים, צריך לתת להם את המרחב הזוגי הטרי

 

ברור שלא התכוונתי בתחילת הדרך, 

ובוודאי שמבחינה כמותית זה משתנה

גם בין קשרי רווקים הכמות משתנה מימי התיכון העליזים 

 

אתן דוגמא @ultracrepidam מעניינת אותי דעתך 

למשל : האם מצופה מרווק לנסוע באופן קבוע לחבר הנשוי רק כדי שהוא לא יצטרך לקחת בייביסיטר (תבודדו חוסר יכולת כלכלית) ?

זו דוגמא קטנה- אבל היא סימפטום הרבה פעמים שמקרין על כל הקשר 

 

אני חושב שהבאסה העיקרית שיכולה להיות בחברים נשואים שהם כבר לא רואים ממטר ולא מתנהגים בצורה רגישה. 

תקשיבי אם יש נסיבות של חוסר זמן וכולי - אז ברור שצריך להתחשב בזה.

אבל - ה'בעיה' בחברים הנישואים זה לא החוסר יכולת שלהם אלא התחושה שהם נותנים לעיתים.

זה גם חוסר היכולת.
כי כל יציאה זה בלאגן עם הילדים.
אחד יונק
אחד מתעורר בצרחות ורוצה רק אותה
אחד בעלה קבוע מאחר כשהיא קובעת לצאת
אחת עמוסה עד למעלה מראשה בגלל הילדים.

גם אצל חברים רווקים, בדרך כלל אני הייתי נוסע, אלא אם אני הייתי באותו זמן במקום יותר מרכזי או נגיש ממנו

 

אבל כן, אם יש חבר שבאופן רגיל היה נוסע אלי, ועכשיו התחתן - הגיוני שאפרגן לו את הנוחות של להישאר בבית שלו ואני אטלטל בדרכים.

 

חבר ותיק, ששומר על קשר אחרי חתונה, הוא לא פחות מאשר דייט חולף שהיום פה ומחר כולם יודעים איפה

אם אני אציע לו הגיוני.

אם הוא יציע לי זה לא הגיוני.

אולי זה בגלל שאני בן ושאין לי חברים שהדוגמה הזאת רלוונטית אליהם

כמותית זה כמו תקופות יותר עמוסות של רווקות נניח כמו שהייתי מצפה באזור תקופת מבחנים של חברה רווקה פחות או יותר וכמובן גם שם יש תקופות עמוסות יותר או פחות 

 

ואצלנו ממש יש נקודה שאפשר לבקש ולשאול הכל כמעט ואז הצד השני חופשי לומר כן או לא לפי מה שנוח או מרגיש .. אז ממש זורם יש תקופות מתסכלות ממש אבל אין מה לעשות ככ מדברים על זה ומנסות למצא פתרונות 

 

בדרכ ראיתי שהנקודות מול החברה מתגברות נניח חברה שאין מצב שהיא תזכור להתקשר עם בעל וילדיים אז ברור עוד יותר ואם כשהיתה רווקה ציפיתי ממנה לנסות והזכרתי לה להתקשר גם וכזה עכשיו אני מבינה שאני צריכה להתקשר (כן גם אם בחודש האחרון לא התאים כל פעם שהתקשרתי אני אתקשר שוב ואני לא ארגיש חופרת כי ככה זה איתה ...

או אם חברה לא יכולה כמעט לנסוע ולרוב אני באה אליה אז אחרי החתונה עוד פחות סביר שהיא תיסע ...

 

לפעמים זה מבאס ואני כן יכולה לבקש אבל מבינה שזה יותר מורכב ...

 

בעיקר קשה לי מול חברות שעיקר התקשורת היתה בלילה כי כל היום הן עמוסות ואז אחרי חתונה לילה זה לא אופציה כי זה הזמן עם הבעל 

 

אני עמוסה גם כשאני רווקה וגם כשאמי מאורסת/ נשואה.
פשוט מסדרת לעצמי את סדרי העדיפויות. וחברות עם מישהי תהיה בעדיפות x פה או פה..

וכיום כמאורסת, אני משתדלת מאוד ובאמת עושה כל מה שביכולתי כדי שלא תהיה תחושה לצד השני של התרחקות או התנשאות כלשהי על כלום .
האם אני מצליחה? שחברותיי יעידו 🤷

עם חברה רווקה אפשר לעשות הרבה יותר דברים
ברגע שהיא נשואה בעיה למשל ללכת לבית מלון .. או להיפגש בזרימה .
לא אומרת שאין לי קשר טוב עם נשואות .. יש אבל זה לא אותו דבר צריך יותר להתאמץ אבל כן יש כאלה ששוות את זה

לא.. 

הציפייה יורדת

ובכללי משתדלת לא לצפות ברמה של תלות. 

כשיש התנגשות אז זה מבאס, מנסה להבין את הצד שלה ומקווה שתבין גם את הצד שלי..

בעיקר גבי מפגשים "פרונטלים". אבל אני חושב שחברים אמיתיים לא נעלמים אחרי החתונה. מי שרוצה, שומר על קשר.

אם זה עקבי אצלך, כדאי לך ללכת לטפל בזה (אצל פסיכולוג/ית או ייעוץ זוגי).

יכול להיות שזה גם מגיע ממניעים נכונים שטרם עברו מהתת-מודע למודע..

וזה קרה לי בו.
אני לא יודע אם עשיתי טעות או לא אבל למדתי שצריך להיות קשוב לצד השני. שיש אנשים שקרבה שהם לא מוכנים אליה מלחיצה ומרחיקה אותם (דבר שלא הכרתי עד אז). להיות קשוב לניואנסים ולדעת אם היא מספיק קרובה למקום שבו אני נמצא כדי לספר לה איפה אני נמצא ביחס לקשר.

כמובן השאלה עד  כמה.

 

מה עושים עם זה - השאלה מאין זה נובע.

מה מרחיק אותי כשהצד השני מתקרב, מה מקרב אותי כשהצד השני מתרחק

 

לדוגמה - האם האתגר, היעד הבלתי מושג, זה מה שגורם לקשר להראות יקר יותר?

או - האם כשהצד השני רוצה, בעצם הרצון שלי הוא לא עצמאי, ההחלטה לא בידיים שלי, אני צריך לתפוס מרחק כדי לדעת שאני אחראי למעשי.

 

ולפי זה לחפש פתרונות - ביחד או בנפרד

(כמובן יכולים להיות עוד מקרים. ציינתי שניים שחשבתי עליהם)

 

אולי לדבר על זה. שאני צריך מרחב נשימה, שבשביל ההדדיות של הקשר צריך שהצד הרוצה יסתיר את ההתלהבות שלו ואז יהיה מקום וזמן בשביל הצד הרוצה-גם-כן כדי להתרגל ולעכל את זה

וביקשתי להאט.
אם הבחור עדיין לא האט, הרגשתי שהוא כנראה לא מוכן או לא רוצה להקשיב למי שלידו
אמרתי שלום וזהו. המשכתי הלאה.

אני חושבת שזה יכול לקרות לכולם אם לא בטוחים לגבי זה.

אצלנו לדוגמא-הוא מאוד דביק ואוהב וכו ואני כל הזמן מרגישה צורך לאזן את זה, בעיקר ליד אחרים.

אם מדובר סמקרה הגיוני סה"כ - בנאדם שמח מזה שהוא מכיר אותך וטוב לו לידך, אבל הוא לא אומר דברים מביכים והוא בקרקע סה"כ, אז נראה לי כדאי פחות להתרגש מזה ולנסות להתעלות ולהבין שיום ככה יום ככה.

אם מדובר במקרה מביך (שזה המקרה אצלך אני מאמין) - כדאי לדבר על זה בצורה מסויימת.

שזה פחות נוגע לשינוי הרצון אלא לביטוי שלו.

כלומר; בדרך כלל היחס הוא אמביוולנטי - יש ספקות, יש צדדים לכן ויש צדדים ללא.

ולכן כשהצד השני מאוד מעוניין אז מתעורר צורך להאט ולאזן, וכשהוא מתרחק אז גם מתעורר צורך לאזן ולקדם.

(בהמשך זה גם משפיע על הרצון, כי אחרי המעשים נמשכים הלבבות וכי זה גורם להרהר יותר בצד אליו הנטייה לאזן)

אז זה לא שרמת העניין של הצד השני גורמת לרצות או לא לרצות אותו, אלא שהרצון מורכב ולכן היא מביאה לידי ביטוי את הצד ההפוך כדי לאזן.

 

בנוסף יש את עניין המחויבות - כשהצד השני מעוניין יש פחות תחושת מחויבות להחזיק ולקדם את הקשר כי השני כבר ממילא מעוניין, בניגוד למצב שהצד השני פחות מעוניין ואז יש תחושה שהאחריות עליך. וכדאי לשים לב לזה כי בשביל קשר בריא צריך שתהיה הדדיות.

תודה רבה!

תסמונת שיר השירים

אבל כשיש בסיס טוב לקשר אז בד"כ זה כן הדדי.. וזה אמור להיות פחות..

אולי יש אי הבנה?

ככה זה אצלנו לופים.
שולחן שבת אותו נושא אותן סיפורים אותם חיים

איפה חרות?!

חס וחלילה

כשתתחתני (בעז"ה בקרוב מאוד) אנחנו נתגעגע לסיפורים האלו שלך ❤

היא תמשיך

עכשיו קולטת שהבנתי את המשפט לא נכון חח 🤦‍♀️

שהמצב האידיאלי .. שאני לפחות רוצה להיות בו
זה המצב המשלב בתוכו גם מזה וגם מזה .

כלומר להרגיש שנעים לי טבעי לי נוח לי, יחד עם זאת להרגיש שאיתו זה מעבר שאני רואה ואני כביכול מתרגשת לראות אותו או לשמוע אותו .

ממש יפה שכתבת לכתוב בעדינות כי זה באמת רגיש.

 

כשאת פוגשת חברה, סתם חברה חדשה - רוב הפעמים את לא ישר תהיי החברה הכי טובה שלה ותהיי מבסוטה שמצאת חברה חדשה. בעניין הזה קשר בין חברות דומה לקשר בין בן זוג. קשר זה משהו הדרגתי..

אמנם יש שוני - משיכה, מיניות וכולי מה שהופך את התמונה ל'יותר גדולה מסך החלקים שבה'. כל הפרפרים בבטן נובעים מהדמיון, מהמחשבה על עתיד ורוד שנוכחת בהווה אצל החווה אותה. זאת הרגשה מאוד עוצמתית, גם יותר משיקול דעת ישר. זה מוציא מאיזון. אין ספק. האם לצ'ק יש כיסוי? האם עתיד יתממש? - לפעמים כן ולפעמים לא.

חשוב שיהיה חזון מרגש ומטלטל במידת מה כאשר נגשים לממש את אותו החזון. אם זה לא מרגש אותך ונותן לך עוצמה - מה זה אומר על היחס שלך כלפי זה? זוגיות זה דבר עוצמתי ומטלטל מטבעו.

האם כל חיי הזוגיות הן רגש רגש מטלטל? בודאי שלא. רגש זה דבר שעולה ויורד וגם צריך ךהתאזן בשלב מסויים ולתת לו להתפרץ בזמנים מסויימים.

 

הכי חשוב נראה לי - מודעות. מודעות לרגש הזה. מה זה אומר ומה זה לא אומר.

במילא אחרי שישנה מודעות - אפשר להיות סבלניים אם משהו נתקע ולא להלחץ מזה. לוקח זמן שרגש מגיע. לא רק בקשר אלא בעוד דברים שאנחנו נקשרים אליהם. לפעמים לוקח זמן להקשר למשהו או מישהו וזה הכי טבעי שבעולם. 

יש אנשים שזה כך ויש אנשים שזה כך. שני המסלולים הם בסדר בעיני

 

האם הקריסה קורית בגלל שנמצאים בעננים? יש בזה משהו, שהסינוור גורם להחלטות לא נכונות.

 

לסטטיסטיקה קלינית, אני מזמין את @נגמרו לי השמות

חותמת על כל מילה של כולכם,

@הפי

@advfb

@ultracrepidam

 

כתבתם כ"כ יפה מדויק ונכון.

 

אכן שני המסלולים הם בסדר גמור, כל עוד זוכרים שגם השכל וגם הרגש יהיו מעורבים,

כמובן לוקחים בחשבון את הכל עם ראייה מפוקחת (גם מאוהבת, וגם מפוקחת, יחד )

 

ואין שום בעיה אם זה "רק" הרגשה שנעים מאוד להיות איתו, טבעי לי איתו, כיף איתו, הכי בנוח איתו - זה *לכשעצמו* יכול להיות ההגדרה של "מאוהבת" עבור חלק

 

ואין גם שום בעיה כמובן בלהיות "בעננים", כל עוד זה מלווה ויושב על בסיס יציב וחזק גם של ההיכרות עם האדם עצמו, האישיות שלו, המידות שלו, ההתאמה, השכל וכו' - על גבי הבסיס הזה זה מעולה,

ואם הבסיס חסר וזה *רק* תחושה של "בעננים" בלי היכרות אמיתית עם מי שעומד מולי - כדאי לעצור רגע וכן לחשוב ולהכניס גם את שיקול הדעת, השכל וכו'...

לימוד גדול וחשוב במסע הזה
שמעניק תקווה ומרגיע את הנפש

לפחות יוצאים מזה דברים טובים

בבטחון עצמי, בהבנה שזה עניין של תהליך, באמון לעצמי, לאנשים, אמון בקשר זוגי.

כל אחד וההתמודדות שלו.
זו כרגע ההתמודדות שלנו.