פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 270)

אם יש צד שלישי, אולי שווה לנסות דרכו לברר האם זה יכול להועיל לה(מישהו שמכיר אותה טוב וידע לשער אם זה יעזור או רק יבלגן)
בכל אופן אם אתה בוחר לא לדבר איתה, אפשר להתפלל שלא יהיה לה עליך הקפדה(אם אני לא טועה הרעיון הזה מובא בחפץ חיים)

זה נועד להרגיע אותך? תמצא דרך אחרת להרגע

 

זה נועד לפייס אותה? תגשש ותבדוק. תלוי מאד בטיב הקשר שהיה ביניכם. לא יכול לומר משהו חד משמעי

 

אתה חושב שיש לך איזושהי הקפדה או טענה כלפיה, אתה רוצה לסגור פינות? גם זה תלוי בטיב הקשר. אני מבין את הצורך.

 

תחושב טוב טוב אם כל הסיפור הזה נצרך. לפעמים יותר טוב להשאיר את העבר מאחור ולהתקדם.

ואני יכולה להגיד שהרבה זמן התלבטתי האם לפנות לבחור או לא ובסוף הבנתי שכשיגיע יום כיפור אני אבקש ממנו סליחה בכל מקרה אז העדפתי לעשות את זה כמה שיותר מוקדם.
והאמת שמעבר, זה ממש עזר לי להתקדם לי קדימה, ואני מאמינה שאם יש מצב שאתה מרגיש שפגעת במישהו אז צריך לבקש סליחה בלי לחשוב פעמיים.

(לא כל פגישה שלא ממשיכים אחריה היא סריטה, אלא בעיקר פגישה שמראש כדאי לחסוך אותה)

אף פעם לא יצאת לדייט עם ג'ירפה רק כי "דייט אחד מה כבר יקרה"

ואם היית יוצא לדייט עם ג'ירפה היית מחזיר אותה לספארי והכל היה מסתדר בלי שום משקעים רגשיים.

 

במצב הסביר, מישהו חשב שזה כדאי.

ואתה לא יודע אם הוא צודק. אז לפעמים שווה לבזבז ערב על חוויה מעניינת,

אם היא לא קשורה בכלל - תיפרד בלי משקעים רגשיים

אם מתברר שפגשת מישהי מעניינת - תבחר איך להמשיך

בסופו של דבר אין הרבה נזק

 

אם כרגע זה שוחק זה סיפור אחר

אבל לא כל דייט מיותר הוא גם שוחק.

ואם לאחר שיקול הדעת שלו - הוא חושב שאין סיכוי ממשי שיצא מזה משהו - למה שיצא?

מאוד מאמין שכדאי גם בקטע הזה 'לא לסמוך'.

לא כל דייט מיותר שוחק? כל דייט שהוא 'לא קשור' הוא שוחק. לפעמים גם לצאת פעם אחת בלבד ושלא המשיך לפעם זה שנייה זה גם שוחק.

זה באמת תלוי מבנאדם לבנאדם אבל מי שממש רציני בקטע הגיוני מאוד שיהיה לו קשה 'לשחרר' ושזה לא ישחוק אותו.

חוץ מזה - חבל על הזמן...

אם אחרי הדייט הזה אתה יכול לסמן וי על "אוקיי, את זאת פגשתי, מכיר, יודע במי מדובר" - זה לא שוחק, זה משחרר

כי מעכשיו והלאה, כל פעם שיציעו לך, אתה יודע שסגרת את הפינה הזאת

 

אם זאת הצעה שלא קשורה אליך ולא מעניינת אותך בכלל, אז באמת זה מיותר.

 

לא טענתי שתמיד כדאי, כתבתי שלפעמים זה כדאי.

 

ולכן אם אתה טוען שזה לא תמיד כדאי - זה בדיוק מה שכתבתי, וגם הסברתי למה

אם אתה טוען שזה אף פעם לא כדאי - אני לא מסכים איתך. אני חושב שכאן שיקול הדעת צריך לכלול גם אופציה של לצאת לדייט כדי לבדוק מתוך הבנה שיכול להיות שזאת הצעה לא קשורה בכלל

סך הכל דייט אחד?????
זה עובד מניסיון

נשמע לי ממש מוזר

 

לדבר עם בן זוג פוטנציאלי, על בן זוג אחר (שהיה פוטנציאלי)

פשוט זה כבר חלק מהחיים שלי, מצטערת.

 

 

אבל לא ממש בהתחלה.. ככל שנצא יותר המצב יחמיר 

 

 

סטייל כמו -

אה, כבר גמרתי את הבחורים בישיבה הזו..

הייתי כבר כאן אלף פעם

גם אתה קיבלת את ההדרכה הזו בישיבה?

אה, אני מכירה אותו..

 

וגם אני יכולה לספר חוויות בלי ירידה לפרטים.

כאילו שזה ממש קשה ש...

ממש נחמד ש..

אני לא סובלת שמציעים ככה או ככה..

 

ואני מכירה גם את כל העולם (גם בזכות מה שאני ו@ברוקולי עושות), ואני אומרת מה שאני רוצה.

 

ככה שממש גרוע לצאת איתי 

 

אתה מוזמן לפנות אליהם..

אולי אנסה באמת בהמשך... אשמור לעצמי את האופציה הזאת בראש

נשמע שאת עושה בצורה מאוד נכונה ובריאה ועם טאקט

לא תמיד זה לא במקום

זה אכן לא מתאים

 

בכללי - לדבר מלא על נושא מסויים בלי שצד השני רוצה בזה - לא שייך.

כדאי להרגיש את האדם שאתה מדבר מולך ולראות מדי פעם אם זה מעניין אותו או לא..

ומרגיש לי מיותר
כאילו לא רואה עניין להסתיר את מה שהיה, אבל אם אפשר לחסוך, אז בחייאת תחסכי לי את זה.

בעיניי זה מצביע על זה שמרגישים בנח

ושרוצים לשתף חוויות

וחוץ מזה יש בי צד שהיה רוצה שהבחור שלי יוכל לפרוק ולשתף אותי גם בדברים האלו

וגם אצלי אם אני מרגישה בנח אז לגמרי משתפת 

פשוט באמת צריך לדעת איך לעשות את זה בטאקט... 

שמוביל בסוף לפרידה- ישנו הסכם לא חתום בינהם
שמה שהיה בינהם- נשאר בינהם.

אני משתדל מאוד שלא לדבר על בנות שיצאתי איתן
אלא אם כן יש בכך צורך דחוף. חושב שזה משהו שצריך להיות הדדי.

יצא לי להיות זאת שמדברת על הדייט היחיד.
שלא לדבר על חבר משותף שלנו שהייתה לנו תקופת פלירטים ופחדתי להתאהב בו

אני חושבת שזה ממש תלוי בכמה אתם קשובים וכמה אווירה של קבלה יש .
אני נגד החוקים מה כן מה לא.
אלא אם כן זה לא נעים לך ואת בהחלט יכולה להגיד בעדינות שאת רוצה לדבר על משהו אחר.

מופיעה בקובץ

היא יותר בקטע של אימון אישי לחתונה.

הוא סטלן
גם אם הוא לומד 😁

אז סטלן מיושב.. לא מהמעופפים

בפרטי תקבלי מספר של שדכן ישיבת יצהר, מספר של ר"מ שמכיר מישיבת תפוח ורמת השרון וישתדל לעזור, ואולי גם זוג חמוד מחומש. מוזמנת
אפשר אפילו לנסות אצלנו
לבינתיים ממליצים לשאול גם את שיבת ציון פרידמן אם יש לה רעיון

ושתדע- אולי זה נראה לך מובן מאליו, אבל עצם זה שיש לך רצון חזק והרצון לא נכבה למרות חוסר היכולת לפעול- זה דבר חשוב ולא כזה פשוט.

שאתה ומי שמחכה לך אי שם תהיו שלמים.

כל הכבוד לך. משתקף מדברך בגרות מאוד גדולה, לדחות את רצונותך הענקיים לקשר מתוך הבנה שזה לא הזמן המתאים
ומשתקף המון ביטחון בה'

בהצלחה ענקית! אני מאחל לך שתעבור את התקופה הקשה הזאת ותתחתן עם הבחורה שהכי מתאימה לך במהירות ובקלות ובלי יסורים.

מצטרפת לישועה בקרוב
כדאי לך להתייעץ עם גורם מטפל
לראות איך ומתי אפשר להפוך את החלום למציאות

הרבה כוחות

כן, ב"ה אני בתהליך עמוק ארוך וטוב של טיפול ככה שבמובן הזה אני מסודר.

אבל עצם הצפייה היא דבר מאוד חשוב שכדאי להנכיח אותו.

בהצלחה!

הצד שרוצה להתחזק צריך בן זוג יותר דתי ממנו. כי אם את כבר רוצה להתחזק יותר אז את בכיוון, והבן זוג היותר דתי ינווט אותך ואת תשמחי שהוא עושה את זה. לעומת זאת אם את לוקחת אחד ברמה שלך אז אתם סתם תתקעו באותה רמה רוחנית. (או אולי ח"ו אפילו תרדו)
אני לא חושב שצריך בעל יותר דתי מהאשה, אדרבא! לדעתי האשה צריכה להיות יותר דתייה מהבעל (לא תמיד, לפעמים צריך הפוך. הכל לפי האופי של בני הזוג). ראיתי הרבה משפחות שהבעל ממש דתי, ובגלל שהאשה מחפפת אז גם הילדים מחפפים, וגם כאשר האשה הייתה דתייה יותר הילדים הקפידו על המצוות.
אני חושב שמי שהאופי שלו חברותי ואקטיבי יותר מבין בני הזוג יותר טוב שהוא יהיה דתי יותר מהשני, כי הוא זה שישפיע עליו. שוב, כמובן שזה לא שחור לבן והכל צריך לדון לגופו.
לגבי נפילות של הגיל הצעיר: כל עוד שאת יודעת שזו לא את ואת מצליחה להתגבר על עצמך ברוב הפעמים - הכל בסדר. גם גברים נופלים, והחזות הדתית לא מעידה על כלום. לא ידוע לי על מישהו שלא נפל. אנחנו לא מלאכים ובדור שלנו לא מתחתנים בגיל 14.
אגב, לדעתי אם מישהי נפלה כמה פעמים ולא שמרה את עצמה כמו כספת (לא בדברים קיצוניים) ואח"כ מתחזקת ביראת שמיים ועבודת השם ועושה השתדלות רצינית זה מעיד על כך שהאשה לא 'יבשה' ושיהיה נעים לחיות לצדה.

א. לדעתי חשוב שגם לו יהיה שאיפה דומה לשלך, מבחינה תורנית.
ב. חשוב שהוא יכיל את המקום שלך עכשיו, ואם כל הרצון שלך להתקדם, הוא יכיל וירצה אותך כמו שאת.

דבר ראשון הכי קריטי פה לדעתי זה הגיל. כדי להתחיל לצאת את צריכה להרגיש יציבה. אם את מגיע ממקום של גיל ההתבגרות הייתי ממליץ לדחות טיפה את היציאה לדייטים כדי שתהיי טיפה יותר מרוצה מהמעשים שלך ותעלי על המסלול חיים שא רוצה להיות בו (מסלול שכולל התקדמות)

דבר שני פשוט תחפשי מישהו ברמה הדתית שלך שרוצה להשתפר ולהיות תורני יותר, כמוך. יש המון כאלה. דווקא הדוסים הם כאלה, שלא מרוצים מבינוניות ורוצים תמיד לגדול בעבודת ה'. אני כזה וזה מה שאני מחפש.

דבר שלישי לדעתי וככה גם שמעתי מעוד מקומות שהאישה צריכה להיות יותר דתית. שבנשמה בטבע ברגש שהיא תהיה יותר מחוברת לה' (ולא שתדע יותר או תקיים יותר מצוות)

מקווה שזה בסדר שאני שואלת (ואת לא צריכה לענות על זה כמובן), אבל-
יכול להיות שאת קשה מידי עם עצמך?
שיש דברים מסוימים שאת נופלת בהם ואת הופכת אותם לחזות הכל?
כולנו בדרך, אף אחד לא מושלם.
העיקר זה לבנות לעצמך סולם שבו את מתקדמת אל עבר השאיפות שלך ולא משאירה אותן תלויות באוויר.
אני לא חושבת שזה נכון להסתמך רק על תורניות של מישהו אחר כדי להעלות אותך. בעיני, את צריכה לבנות את הסולם הזה בעצמך.

בשבילי, אחד הדברים הכי חשובים בדייטים זה לבדוק התאמה של תפיסות, של שאיפות.
ואני חושבת שאם את באמת מחוברת לשאיפות שלך והלב שלך נמצא לגמרי שם- את לא תצליחי ליצור קשר אם מישהו שיש לו שאיפות בינוניות ולכאורה מתאימות לאיפה שאת נמצאת כרגע.
החיים בנויים בצורה כזאת שתמיד יש פער מסוים בין השאיפה לבין המקום שאני נמצא בו. השאלה היא רק אם השאיפה היא מנותקת ממני, או שאני באמת מחוברת אליה ומתקדמת אליה..

מסכימה ומחזקת

התכונה של תיקון עצמי היא מאוד חשובה ולא לכל בחור תורני יש אותה, תזכרי שאת פה בתהליך ארוך ואת צריכה מישהו שישאף לתקן את עצמו איתך כל החיים... בסופו של דבר הרצונות האלה לא נגמרים אלא רק הופכים לעדינים יותר ויותר...

מעלה פה נקודה מסוימת -

אם גדלת בבית תורני,
את מודעת להשלכות המעשיות של להקים בית עם 'אדם תורני'.
מבחינתך זה סוג של חזרה מבחירה למה שאת מכירה.

אם את מבית דתי ליברלי ובחרת להתקדם, או שאת חוזרת בתשובה, זה מצוין,
אבל כדאי לקחת בחשבון שלהקמת בית עם בחור תורני וערכי יש השלכות שאת אולי לא מודעת להן ב100 אחוז כרגע.

שבפרקטיקה דברים שיכולים להיות בנאליים למי שגדל בבית 'דוסי' כמו לא ללכת לקולנוע למשל,
או סתם ירידה לפרטים של הלכות,
עלולים להיות מפתיעים למי שלא גדל שם,

גם אם אחרי שנת מדרשה/ סמינר של ערכים הוא הגיע למסקנה שהוא שואף ליותר,
לא תמיד הוא מודע בתחילת הדרך/ תהליך מה ה'יותר' הזה אומר לפרטי פרטים.

אני מתכוונת נשמע שהעניין שאת בקשר מלחיץ אותך.

תודה!

נשמע מדברייך שזה לא פעם ראשונה שזה קורה לך 'בזמנים שאני מרגישה ככה תמיד עולה המחשבה..'
לכן חשבתי שענין הקשר - חתונה הוא זה שמלחיץ אותך ולא הבחור הספציפי הזה.

ואני חושבת שזה דווקא סימן טוב. כי את מבינה את העול ואת האחריות של צעד כזה. ולכן תשקלי את הענינים ברצינות.

וכן.. זה צעד שנראה מלחיץ ומפחיד. אבל סה"כ זוגיות זה טוב.

ותדעי שאת לא היחידה שחוששת ושקשר מלחיץ אותה.
(מקווה שכתבתי ברור :/)

וכן, את צודקת..

מסתכלת סביבי ועוד ועוד מתארסות, וזה נראה כ"כ פשוט וקליל. והן מחויכות, מאושרות וזוהרות.
ואני פשוט לא מרגישה ככה. זה לא קליל לי. לא פשוט. זה אינטנסיבי ושואב וממלא במחשבות.

הרעיון כ"כ עילאי ומשמח, ואני כ"כ רוצה אותו.
אבל הדרך והמשמעות של זה לא פשוטים לי בכלל..
מרגישה קצת חוסר אונים בעקבות זה

אל תאמיני..

את מכירה את השיר של עילי בוטנר מכתב לאחי?
יש לו שם בית שאומר:
אל תפחד ממציאות נושכת
ואנשים קרים
כל אחד סוחב בבטן
ומעט שעליהם רואים...

אני זוכרת שחברה נשואה תינתה בפני את כאבה שכשהיא הייתה מאורסת היה לה ככ קשה ולמה רק לה זה היה ככ וכולן שמחות ומאושרות, אז הזכרתי לה את השיר הזה.
ואני יכולה להגיד לך מנסיון עם כמה חברות קרובות ממש שהיה להן קשה כל התקופה של האירוסים והתקופה עד האירוסים.
אבל מבחוץ הן היו נראות שלמות ומאושרות והסתובבו עם הטבעת אירוסים בגאווה ומי שלא ידע מה עובר להן בלב ובמוח קינא בהן.

הדרך היא קשה ויש מכשולים וקשיים. ולא מרבים לדבר על זה. אבל יש גם בונוסים ומטרה בזוגיות ולכן אנחנו מתאמצים.

ברור שיש קשיים ולבטים, אבל צריך להיות במקום שלם ושמח כשמתארסים..
ככה לפחות אני רואה את זה.
בכל מקרה, תודה על ההשקעה והעידוד!♥️

גם בקשר הקודם שלך היה ככה?

וכן, גם סיימתי את הקשר כשהרגשתי אז ככה..
לא רק על זה, היו דברים שהפריעו ויחד עם התחושה זה גרם לי להחליט לסיים את הקשר.
חוששת שזה יקרה שוב עכשיו:/
רק שעכשיו באמת בגדול סבבה, יש קצת נק', אבל לא כאלה שלא שווה לתת עוד צ'אנס בגללן.
הקשר פשוט מרגיש קצת סתמי..

תודה לך על הניסיון לעזור🌸

הפגישות עצמן נראות לך סתמיות? הבחור עצמו נראה לך סתמי?

 

מה לא סתמי בעיניך? מה מיוחד בעיניך? 

 

איך קשר צריך להתפתח לפי דעתך/הרגשתך?

 

הפגישות והבחור מרגישות קצת סתמיות, יש תכונה ממש מהממת שבולטת ומאירה. אבל ברגעים כמו עכשיו מרגישה שהסתמיות מאפילה על הכל..

האמת שאני לא באמת יודעת, אחרי הכל לא היה לי ממש קשר ארוך טווח, רק עם חברות כמובן..
מרגיש לי שאולי חסר קצת יותר עומק ושיתופים מעולם הרגש. לא רק מה היה היום במובן הטכני ודיבורים שמנותקים מעצמינו.
אני מנסה לשתף, לא מרגישה הדדיות מהצד השני בנושא.

מה כן בפוטניצאל? אלו נקודות אור קיימות?  את יכולה לראות תסריט שבו 'השובר שיוויון' שלך (שיתופים יותר עמוקים/כנים) מתממש? את יכולה לחשוב על זה?

 

הבחור באמת נראה לך סתמי? או שהממשק שלך איתו מרגיש סתמי? יש הבדל ממש גדול בין השניים.

 

נשמע שאין לך יותר מדי מוטיבציה ואת לא יודעת להגדיר את העניין ולכן חוששת שזה דפוס שחוזר על עצמו ואת לא יודעת אם משקף את הסיכויים שלך לבנות קשר משמעותי. אולי באמת לחשוב על זה יותר ולשאול על זה יותר (עם חברה או עם עצמך) האם לטווח ארוך יכול להיות משהו ומה התחושה שלך משקפת ואם את יכולה או רוצה להשפיע עליה.

בהצלחה!

אולי מאוחר יותר אתייחס

תודה!

אז ככה. אני התייחסתי לעצם התחושה שאת מתארת - כשאין כלום, מוכנים לקחת כל דבר, וכשסוף סוף יש, מרגישים שזה לא כל כך טוב ומתחרטים על זה.

 

הסיבה היא בגלל ש"מה שרואים מכאן לא רואים משם", ואם יש צרכים שצריך למלא אותם ביחד (למשל - לאכול כי רעבים וכי זה טעים), אז זה מאכזב כשיש משהו שממלא צורך אחד ולא אחר, לפעמים עד כדי כך שעדיף לוותר.

הפתרון החלקי הוא להתייעץ, כי אנשים מבחוץ לא מרגישים את הצורך הזועק הזמני, וגם לא את האכזבה. מצד שני, נדיר שייעוץ מצליח להרגיע ולהשביע את הנפש.

 

לגבי הקשר הספיציפי הזה (או קשרים כאלה):

שווה לבדוק אם זה משהו אצלך, משהו בקשר, או משהו זמני.

תודה רבה!

היה לי קשר שכזה, שהייתי כל הזמן עייף ברמות על
זה הרגיש כמו מונו...

אז נפרדתי ממנה.

אבל האמת שזה לא ככה אצלי. לא הרגשתי התשה במשך כל הקשר..
רק בשבוע האחרון, אפילו קצת פחות משבוע.

וחשוב לחשוב על זה כי אם הוא לא הבעיה אז זה דבר שיחזור על עצמו...
יכול להיות שאת פוחדת (ובצדק) להתחתן?- התחושות שתיארת קיימות בקשר מתחיל או בקשר מתקדם? ומה עם קשרים אחרים? (אם זה דווקא בקשרים מתקדמים יכול להיות שהפחד מחתונה מבליט את כל החסרונות שבצד השני, ודווקא כשהפחד לא ממשי ואת לא בקשר את רוצה להתחתן.)
ויכול להיות שקשר מתנהל אחרת ממה שאת חושבת- את חושבת שהכל צריך להיות מושלם וכשזה לא ככה אלא זה קשר שמערים קשיים וקשר שצריך לבנות אז קשה לך לעשות את התהליך הזה. יש קשרים שהזוג מגיע לחתונה בלי קשיים ושכבר בפגישה הראשונה היה שם משהו אחר. אבל לא כל הקשרים כאלה ולפעמים שווה להתעמץ בשביל הקשר למרות שזה קרוך בסיכון להפגע. כתבת שחסר לך עומק ושיתופים מעולם הרגש... למה שלא תביאי את זה בעצמך- ספרי לו את ההתלבתויות שלך (לגביו או לגבי נושאים אחרים) ואת מה שמפריע לך. אם זה קשה לך (מן הסתם לרוב הבנות זה יהיה מאוד קשה) את יכולה לדבר איתו על החוסר בעומק ורגש או שתביאי כרטיביות עם שאלות אינטימיות ברמה שאת תסכימי לענות עליהן בפניו

רק את יכולה להגיע לתשובה מה באמת הבעיה בקשר הזהז אם זה באמת הוא או דברים אחרים. אני רק רשמתי כל מה שעלה לי לראש.

בהצלחה!

תודה!

מתוך הקשר? או מתוך משהו אחר שאת עוברת ?

שאת איתו מה את מרגישה?

לא חושבת שעוברת משהו, כשאני איתו לפעמים ממש נחמד ולפעמים ממש לא..

נא - ס
סא - ע
עא - פ
פא - צ
קיט - קכא

שכוללים כנראה גם בוגרי היישוב.
(למרות שאני שונא את המונח חרדי מודרני, כי זה יוצר לי קונוטציה של בחור ישיבה שרק יושב ורואה כל היום סדרות בטלפון שלו, למרות שהמונח גם כוללים בחורים רציניים מאד שפשוט בראש של תורה ועבודה)

אם את מחפשת בחורים חרדים שגם לומדים תורה, גם יעבדו וגם ישרתו בצבא (בלי בנות, עם תנאי שח"ר) אני מכיר ישיבה בדיוק כזו.

של מזרוחניקים עם כיפה שחורה.

יש כמה ברשימה שאולי יתאימו, וסיכוי טוב שיש מעט נוספים אצלנו ששווה לבדוק גם אצלם. מוזמנת

אני מרגיש כעס בגלל מעשיך
אני אוהב אותך- אני מרגיש קשור אליך
וכן אני פוחד מ
(רעב זה פיזיולוגי ותקווה זה שכלי. אלו לא רגשות זה שונה.)
בהגדרה רגש זה דבר שבה כתוצאה לקליטה ופרשנות לדבר שקרה (אפרת= ארוע פרשנות רגש תגובה)

זה באמת אני מרגיש אהבה, בתוספת, כלפיך.

ההבדל הוא בין מילת יחס לנשוא (פועל) המיוחסת לנושא לבין המיוחסת למושא.

כלפי, ב-, ל-, על, אל וכו' מתארים את הפועל ביחס למי שפועל אותו.

כשאתה אומר "את" לכאורה המשמעות היא שהפועל נעשה אצל השני, שמציאותית זה לא נכון.

 

לדוגמה:

אם אתה מסתובב אל מישהו זה לא כמו שאתה מסובב אותו.

או אם אתה כועס על אתה לא מכעיס את.

 

בקיצור: מילת היחס 'את' מתארת לכאורה פעולה המתבצעת במושא.

(אני גרוע בלשון)

אני בונה את הבית, והבית נבנה ע"י
אני אוהב את פלוני, והוא נאהב ע"י

לכן כתבתי 'לכאורה'.

 

אינטואיטיבית יש הבדל כי הבית נבנה - הפועל נעשה בבית ולא בבונה.

אבל פלוני אהוב - הפעולה נעשתה באוהב ולא בפלוני.

 

תראה את סוף הפסקה שציטטתי למטה.

"בשיטה דומה יתפרשו שאר כל המושאים הישירים של פעלים עומדים, כדוגמת "ויבך אתו אביו" (בראשית לז, לה), "ולבכתה" (שם כג, ב), "ואת מי דאגת" (ישעיה נז, יא), "אני דואג את היהודים" (ירמיה לח, יט), "חלה את רגליו" (מלכים א' טו, כג), "לא חסרת דבר" (לעיל ב, ז), "הצום צמתני אני" (זכירה ז, ה) ומקומות אחרים. וכן גם לשון "ירא את". שכן "ירא" הוא מעיקרו פועל עומד. בכל הביטויים האלה המושא הישיר מציין את החפץ שהוא התכלית או העילה או מוקד ההתייחסות של תנועה חיצונית או פנימית או של מצב או של פעילות שאיננה עוברת, והיחס הזה הוא הדוק הרבה יותר מזה שהיה מובע על ידי פועל הקשור למילת יחס" 

אבל הסיבה שאתה מרגיש ככה היא בגללו/כלפיו

התחושה היא התוצאה של הדבר עצמו.. המילים מתארות את הדבר עצמו, התחושה זה בסך הכל נגזרת/ גילוי של זה.
כלומר יש פה משהו מהותי שנוצר וקיים עוד לפני הרגש,
ומשם זה עובר לרגש.
באמת כל הרגשות מתחילות בשכל, אבל לדעתי לא צריך אפילו להגיע לזה - הרגשות הן בסך הכל ביטוי למשהו יותר פנימי שנוכח כרגע בעולם

אני בהפסקה מעבודה מסויימת עכשיו אז לא קראתי את כל התגובות אבל אולי לא הייתי מובן...

הכונה בשאלה היא - מה זה חיבור בין אנשים?

כלומר אם כל התחושות בסופו של דבר מתחילות ונגמרות בתוכנו, בתוך הגוף, אז למה זה חיבור בין אנשים שונים?

אתה לא אוהב סתם ככה שום דבר.

האהבה מקושרת למישהו/ משהו ספציפי.

וכן, יכול להיות שזה משהו שהוא לגמרי אצלך.

לאו דווקא שהשני בכלל מודע למה שקורה אצלך בפנים.

אבל גם יש מצב שבו יש יחסים הדדיים (או יחסי גומלין כלשהם) ואז היחס הזה גם יוצר חיבור.

זה בדיוק הענין..
הגבולות הם המתווכים בין התוכן הפנימי שלי לבין התוכן הפנימי של אדם אחר. אבל הגבולות הם שלי, הם לא של מישהו אחר... הם משקפים אותי.

ה' בנה את העולם כך שהוא בנוי ממעגלים שונים. וכל מעגל יוצא לאט לאט החוצה ומתרחב לשאר המעגלים. כמו אבן שזורקים למים ויוצרת מעגל פנימי ואז מעגל יותר חיצוני ויותר חיצוני וכן הלאה..
מה שאני אומר בקצרה: כדי להתחבר לאחרים חייבים לעשות את זה מהמקום האישי שלנו. זה לא אגואיזם, זה בדיוק הרחבת ה'אני'.
זה העיקרון של עניי עירך קודמים. האדם מתחיל מעצמו, עובר למשפחתו, עובר לעירו, למדינתו, וכן הלאה

והקשר לפרשת השבוע
כתוב בספרים ובחסידות
מה עניין 'נשוא... לגולגלותם'!?
למה לא לראשם?

כי הגולגולת מייצגת את החומר האלוקי הפשוט תמים,
ללא התודעה האנושית המסובכת
הגולגולת היא מעל הראש, קרובה לכתר

ביחד ולחוד

חיים בלי לחשןב כל הזמן? פשוט חווים את המציאות?

כאן ועכשיו ובנצח ישראל

מאטים
נושמים
נוכחים




"הטוב הוא המוחלט, העומד, והרע איננו כי אם דמיוני.
אם כן די בבירור הדעת והגברת הרוח להפך הכל לטובה, ואין מקום לסיגופים ועצבונות,

רק שמחה ורוממות נשמה צריך למלא את הכל"

(הרב קוק, ערפילי טוהר עמ' מח)

כל שאר השבירות הן אכן חיצוניות אל השבירה הפנימית הטבועה בנו שמחפשת את ההשלמה שלה.

תודה!

אם לא, אז דרך שדכנים ודרכים נוספות שהתלמידים שלומדים שם נעזרים בהם

לא מצאתח

את יכולה לפנות לשדכנים ולהגדיר להם איזה סגנון בדיוק את מחפשת

מופיע בקובץ שדכנים

רשימת שדכנים התש"פ - לקראת נישואין וזוגיות

ואת יכולה גם כאן
יש כאן בחורים נהדרים מכל הישיבות שציינת

יש לה קשרים בכל הישיבות זאתי 😏

בדוק ומנוסה 😜

ממה שאני זוכר, פשוט להתקשר למזכירות הישיבה ולבקש את המספר של הרב קובי. אני חושב שהוא זה שמתעסק שם בשידוכים

הגיע אלי לפני כמעט שנתיים..
לא יודעת אם עדיין רלוונטי.. שווה לבדוק עם מישהו משם, ואם כן, אז זה הקישור

Google Forms – create and analyse surveys, for free.

ומה שחסר מבקשים בפרטי, לא לכולם נוח להתפרסם..

גן חיות
הוקי אוויר

לבשל משהו בפקל בטבע, לנסוע למקום שאחד מכם או שניכם לא הייתם בו, להביא משחקים ..

וסתם פגישות פשוטות, זה הכי מקורי וכיף.

אני לא מכירה שדכנים משם, אבל היא די בסגנון שאמרת.

סגנון שיכול להתאים: קריית גת.. יש לי את המספר של השדכן

תקבלי בפרטי כאן או במייל מספרים של שדכני כוכב יעקב וראשון לציון, ואם נקבל הודעה ממך נוכל לבדוק עבורך על שילה ונוספים.. משתלם (:

אומץ משתלם , כבר פנו אלי 😅
ובנות אמיצות - מוזמנות לפנות אליו .

כל הכבוד על האומץ ומעשה.

אשמח לנסות לעזור אם תרגיש בנוח ~

אימון זה כלי שנועד לעזור לאדם להגיע מנקודה א לנקודה ב, הדרך שהוא עושה מלווה המאמן שכמו אימון כושר- עוזר לו להתמיד, נותן לו אסטרטגיות להצליח את התהליך וכו'

טיפול רגשי זה טיפול שמיועד להתעכב על הרגש, להבין מה מונע מהאדם להתקדם בכלל בלי קשר ליעד מסויים.
ונותן כלים להתגבר/להתחבר לכוחות שקיימים בו, ולתועלת שקיימת ברגש, ולדעת להתנהל נכון עם הרגש, כדי להרוויח ממנו במהלך החיים.



אני כנשואה חושבת שאין קשר לחתונה לגבי שני הכלים שפירטתי עליהם לעיל.

ולצאת מהלופים והסיבוכים?

ולדעתי לפני הכל לדבר סתם עם עצמך או עם מישהי כדי להבין מה דעתך האישית בנושא ואיפה את ממוקמת בסקאלה בין "לא מוחלט" לבין "שרופה ורוצה מאד"

אמרתי אולי כבר ננסה עם מטפלת\מאמנת אחרת.

לא יודעת כבר האמת..

 

תודה לך!

כדי להרגיש שאני כן מתקדמת בנושא הזה אולי...

שאלתי יותר ברמה כמו ששאל advfb

זאת ממש לא שאלה כללית

 

גם בעייתי יותר מדי לחפש בעיות. להמציא בעיה זה משהו עוד יותר תוקע מבעיה קיימת.

בהצלחה! ישועת ה' כהרף עין..

תודה רבה

י"ר שימלאו משאלות ליבנו לטובה

הוא רומז בדרך זו או אחרת על מה לעבוד כדי להתקדם.
כלומר זה שאת לא מצליחה זה לא אומר שיש בהכרח בעיה כלשהי וצריך אימון או טיפול.
לפעמים אנחנו מתעכבים כדי לבנות קומות נוספות בנפש כמו יותר אמונה, כוחות פנימיים, תיקון מידות ועוד ועוד.
ולפעמים כן יש בעיה רק שהיא עמוקה משחשבנו ולכן לא שמנו לב אליה או עד כמה היא משפיעה.
אני לא במקצוע אבל יש כמה נקודות שחשבתי ותעברי עליהן עם עצמך ותראי אם יש לך בעיה איתן:
1. האם "התרגלת" במידה מסויימת לרווקות? טבע האדם להשלים עם מקומו ולראות את היתרונות שבו ואז כשהוא צריך לעשות שינוי (להכניס מישהו חדש לחיים ולהיכנס לחיים בהם הוא לא אדון לעצמו) הרצון שלו לא מספיק חזק וממילא הוא פחות מוכן לעבוד ולהשקיע כדי להביא את השינוי.
2. האם יש לך דברים מהותיים אצל אבא או אמא שהפריעו לך ויתכן שהם יצרו אצלך בעיות כלשהן ביחס לזוגיות (לדוגמא אבא שתלטן או לא רגיש אז את מפחדת מבעל כזה ומשליכה את זה בצורה לא נכונה על הרבה בנים).
3. פרידה כואבת ממישהו שהתחברת אליו ולא באמת הצלחת לשכוח ממנו.
4. חוסר בטחון עצמי.
5. פחד להתמסר ולהשקיע בקשר ולהתחבר שמא זה לא יצליח בסוף ותישארי עם כאב (כמו שחיה נרתעת מדבר שהסב לה כאב וככה מאלפים אותה, ככה ברובד הבסיסי של הנפש הבהמית שלנו אנחנו אינסטנקטיבית מתאלפים להימנע מדברים שהסבו לנו כאב. עבודתנו בעולם בין היתר היא לתקן את הנפש הבהמית. זה יכול להיות בהתמודדות עם יצרים או שחרור חסימות רגשיות ועוד. להיות חופשיים מהכבלים שלה ולהשתמש בה לצרכנו ולא להיפך.
וכשאני חושב על זה עכשיו, יתכן שהדרך הפשוטה יותר לשחרר *שאריות* של חסימות היא כללית ולא פרטנית- להפנים חזק שהנפש הבהמית הסלילה אותנו, ובמקום זה להחליט בנחרצות שמעכשיו אני עובד עם השכל ועם האמת ולא נותן לדברים לא נכונים שהתלבשו עליי מסיבות שונות להמשיך לנהל אותי. כלומר אני לא מתמודד איתם מעכשיו אלא דוחה אותם ואומר לעצמי שהם שקריים. וכאמור כל זה נכון רק אחרי שיש שחרור בסיסי מהבעיות ומתעסקים רק עם השאריות שלהן).

שיהיה בהצלחה

האמת שרוב הדברים הם כן דברים שקצת עלו לי בראש וגם באימון חלקם עלוו, לפעמים בפועל יותר קשה לדעת איך לעבוד עליהם.

למשל אפילו על 1, כשאתה התייאשת מעצמך מאיפה קמים, לפעמים רגיש שגם התפילות מתאמצות מדי ולא ידוע מה עולה בגורלן.

והמחשבה של "כמה התפללתי על זה כבר? עברתי את התקט"ו תפילות של משה רבינו בדוק"

 

 

יש פסקה של 'מי השילוח' שמדבר משהו דומה ממש. - לקראת נישואין וזוגיות

 

זה כיוון ממש מעניין

 

 

גם הצפייה לקבלת התפילה היא דבר שכדאי להזהר ממנו.

הגמרא בברכות נד עמוד ב אומרת -

 

"כל המאריך בתפלתו ומעיין בה סוף בא לידי כאב לב שנאמר (משלי יג, יב) תוחלת ממושכה מחלה לב"

 

רש"י שם:

מעיין בה - אומר בלבו שתיעשה בקשתו לפי שהתפלל בכונה:

כאב לב - שאין בקשתו נעשית:

 

עוד קטע על תפילה של הרב שטיינזלץ אם את בשוונג -

 

קרוב אליך.pdf

 

המאמר של קרוב אלייך ממש מחזק! תודה רבה!

 

אז לא לגמרי הבנתי, נראה שמה שכתבת כאן ומה שכתוב בקישור לשרשור ששלחת זה סותר קצת לא?

 

הגיוני שתתפלל ותצפה (אומרים הרי 'תמים תיהיה עם ה' אלוקייך ותצפה לו" או משהו כזה

 

מצב אחד אתה כותב שצריך להזהר לא לצפות בתפילה.

מצד שני בשרשור ההוא כתוב שאם הדבר שאני רוצה להתפלל עליו הוא רצון ה'. ברור שזה רצון השם שאני אתחתן!

אם פעם הייתי בל"חית וחושבת שאולי עכשיו הוא לא רותה לתת לי, והיום אני עפוצה ותשושה מכל זה, מכריחה את עצמי עוד לעשות השתדלויות גם אם בלי חשק לפעמים, כי אני יודעת שה' רוצה שאתחתן, זה לא הגיוני שלא.

ובתפילות אני ממש לא מרגישה לפעמים את ההתעלות ואת ההרגשה המדוברת

מה אני אמורה להבין מכך אם כך?

ברור ברור ברור שצריך לצפות...

אבל למה אנחנו מצפים מהתפילה?

אם בנאדם מתפלל וחושב שלפי הכוונה הרבה שלו ככה הוא יקבל מה שהוא רוצה (לפי דברי רש"י הנ"ל) - זה לא כוונה ראויה. הוא מתייחס לתפילה כאילו היא 'תן וקח'.

הצפייה הנכונה היא אמונה בהשפעה של התפילה. בהשפעה של הקשר בינינו לרבש"ע למציאות הממשית. האם זה אומר שהמחשבות שלי יתגשמו כמו שאני חושב עליהם? לא בטוח בכלל, אבל הבטחון בכך שה' עושה את הכי טוב בשבילי היא נותנת את הכח. הכח להתפלל שוב והכח להשתדל שוב.

 

"ובתפילות אני ממש לא מרגישה לפעמים את ההתעלות ואת ההרגשה המדוברת

מה אני אמורה להבין מכך אם כך?"

 

תפילה שאין כוח להתפלל אותה אני מרגיש שהיא לא מדוייקת מספיק. אם יש לי תפילה מדוייקת ואני יודע שהיא יותר אמיתית - ככה יהיה לי יותר מוטיבציה להתפלל אותה. זאת התחושה שלי אחרי הקריאה של הפסקה שם ב'מי השילוח'.

לכן אני משתדל לעדן את התפילות. במקום להתפלל - "הלוואי שאני אתחתן עם הבחורה הבא" - "אנא ה' תחסוך ממני כמה שיותר כאב" "עזור לי להתכוונן ולקבל החלטות טובות" "עזור לי לא לפגוע" "עזוב לי להוסיף טוב ע"י קשר משמעותי" וכולי

 

 

תודה על הדיוק..!

אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקובל, ואם לאו יודע אני שהוא מטורף.

באופן כללי, אני חושב שאחת העבודות החשובות של הדור הזה היא (זה אולי ישמע מוזר) לבנות את עצמנו מחדש. שותפות עם ה' ב"יצירת האדם".
כלומר- יש דברים טובים שה' הטביע בנו ובגלל נסיבות מסויימות הם נחלשים או מודחקים, ואנחנו צריכים לגלות (לא לייצר, לגלות) אותם בנו שוב. זה לא באג, לכתחילה הקב"ה סידר שנגיע למצב הזה ונעבוד על זה. זה לא שטעינו ונעזבנו.
לדוגמא- אדם שמאוד חיפש אהבה אבל כשראה שלא הולך נחסם ופחות מרגיש את הצורך הזה ומבחינתו לא כזה נורא לבד.

לגבי התפילות- כל מקרה לגופו, אבל אני יכול לומר בוודאות שבהרבה מקרים העניין זה לא התפילה. התפילה היא רק כלי כדי שנקבל כיוון על מה לעבוד ותהיה לנו סיעתא דשמיא בעבודה. אבל העיקר זו העבודה- שהיא עיקר השותפות עם ה'.
התובנה הזו חוסכת הרבה כאב לב כי החשיבה האוטומטית של "אם אתפלל עוד ועוד ועוד זה יגיע" היא כבר לא המרכז.
כמובן שיש גם עניין של תפילה כדי להוריד שפע קיים או ליצור אותו, אבל מבינים שלא אנחנו אלו שקובעים את המסלול.

לדוגמא- בלימוד לתואר לא מתפללים שיקרה נס והתעודה תשלח בדואר למרות שלא סיימנו את הקורסים, אלא מתפללים שיהיה לנו קל לסיים את התואר.
ככה גם פה- צריכים להתפלל שנסיים בקלות ובמהירות לתקן ולעבוד על מה שאנחנו צריכים כדי שהקב"ה ישלח לנו את הזיווג.
אבל פה צריך גם להתפלל בכללי- שפשוט ישלח לנו. אנחנו לא יודעים מה המסלול אז מתפללים על שתי האפשרויות (וזה גם לא משנה למעשה, רק מבחינת התודעה וההרגשה שלנו, כי גם תפילה בכיוון לא נכון מוסטת לפעול בכיוון הנכון)

בנוסף לכל זה, כתבתי אתמול עוד משהו שיכול לעזור לך-
אל יאוש. חיים שלמים לפנייך - לקראת נישואין וזוגיות


*אם מתרגלים לקו חשיבה הזה על התפילה (ועל החיים), זה פותר הרבה קונפליקטים לדעתי. התשובה לשאלות הרבה פעמים היא לא פלפולים וחילוקים, אלא לשנות משקפיים, לפתח נקודת מבט אחרת. וקל וחומר כאן, שנקודת המבט הזו פשוטה, טבעית והגיונית יותר מגישות אחרות, רק שלא מורגלים אליה.

@advfb נתן את המקום של התפילה ואתה דייקת מהמקום של המעשה יותר כהשלמה (?) לתפילה.

 

הדוגמאאות נפלאות ומדייקות.

רק שאת הראשונה לא לגמרי הבנתי, אז אם בן אדם התייאש או שפחות מרגיש את הצורך הזה כי התרגל ללבד, מה הוא אמור להכריח את עצמו להרגיש את זה מחדש?

מרגיש לי כשכצעירים מרגישים את זה אחרת ולא בטוחה כמה יהיה אפשר להרגיש את זה שוב ככה. או שזה סתם דמיונות.

או שאני אמורה פשוט להתחיל להמציא רצון מחדש מהמקום שאני נמצאת בו?

חשוב להדגיש שזה לא שחשיבות התפילה יורדת במבט הזה. אפשר להתפלל באותה כמות ובאותה איכות אבל מתוך הסתכלות אחרת.
יכול גם להיות שזה רק עניין של תפילה ולא של מעשה ועבודה שצריך לעשות (ה נגיד רוצה שנתפלל פשוט כדי שנתחבר אליו).
הכל יכול להיות, אז צריך להשקיע בכל הכיוונים (וזה מקל כי פחות מתייאשים כשהתפילה לא "נענתה").

לגבי השאלה שלך- אני ממש מבין את המצב. גם אני ככה. פעם רציתי 100+ והיום 40 ככה.
לא צריך להגיע למצב שהיה פעם (זה גם עניין טבעי. כשגדלים הופכים ליותר שכלתנים ופחות מתלהבים ולאו דווקא בגלל אכזבות) ולא דמיונות וגם אי אפשר להכריח את עצמנו.
מה שכן צריך זה לשחרר את החסימות והפחדים ואז *ממילא* הרצון יתחדש.
זה כמו ברז סתום. יש מים אבל הם לא יוצאים. ככה גם פה, קיים רצון אבל יש דברים שמונעים ממנו לצאת.
לדוגמא- רצון חלש בגלל חוסר אמון שגם אם אתחתן עם מישהו מתאים יהיה לי טוב. בטוח יהיה מורכב וזה.
זה כנראה נכון, אבל הבעיה היא שאנחנו מכירים מציאות של מורכבות בקשר אבל לא מציאות של קשר אמיתי, את הכיף שבקשר (כולל מגע). אז זה מאבק לא הוגן.
עצם הניתוח השכלי נותן פרופורציות ועוזר לרצון להתחדש.
אם הגענו למצב שהרצון לא חסום ואין התנגדות פנימית זה סבבה.
האם ניתן להמשיך מכאן הלאה וגם ממש לרצות? אני מניח שכן אבל לא יודע ממש איך לעשות את זה. אולי דרך דמיון- אצלי הרצון מתחזק כשאני נזכר בהרגשה היפה הזאת של אהבה שהייתה לי פעם לזאת ולזאת ולזאת ואז אני רוצה לחוות אותה שוב. אבל זה לא מחזיק להרבה זמן. אולי זה באמת עניין של גיל ושל אופי שמסיים להתעצב. מה שברור זה שהקב"ה לא דורש מהאדם משהו שמוגזם יחסית ליכולותיו. ואולי דווקא השחרור ואי החשיבה על זה הם אלה שיחזקו את הרצון.

האמת שמרגיש שעצם הדיבור על זה עוזר קצת לרצון, רק מבאס אם זה ישאר בגדר דמיון מתנוסס.
 

קיצור זה ממש מסע כל הדבר הזה, הלוואי שזה יגיע בבהירות כשזה כבר יגיע ושפתאום נבים כמה הכל היה מדוייק, גם העיכובים והרגעים של החוסר רצון וייאוש. 🙏🤷‍♀️

 

תודה רבה על התשובות הכנות והנקודות למחשבה..!

אמן

בבקשה. ובהצלחה!

ישיבה זה דרך מסויימת, אופי מסויים... זה נשמע לי הכי מתבקש שיש.

מעניין אותי אם זה באמת קורה כי זה דורש אומץ מסוים

או שדכנים של ישיבות?

בגלל זה נדרש יותר אומץ מפנייה ל'שדכן רגיל'?

 

שדכן נמדד בסופו של דבר בהצעות שלו ולא בתעודות שאין לו...

לדוגמה, בישיבת כרם ביבנה, הרב אריה שטרן הוא השדכן.

סתם אברכים יעילים הרבה יותר משדכנים מנוסים/ אנשי חינוך וכו'

הם מבפנים, מכירים טוב את החבר'ה

לפעמים הוא מקבל מלגה מהישיבה.
מסתבר שיש להם הצעות..