פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 271)

בקשה נהדרת שכזו, כיצד לא תעונה?...

תעונה - יענו אותה.
תיענה - תקבל מענה.

סליחה, זה ממש הציק לי בעין.

תודה על התיקון.

עד שהיא תיענה 😁

אמן!

אמן!

להיות שלם?
עם עצמו

כל מפגש עם זולת הוא נוגע בנקודות שקיימות אצלינו 

בדייטים זה מועצם עוד יותר.

היה לך דייטים מוצלחים שקיבלת פידבקים טובים?

גם אם לא -זה לא משהו עקרוני. זה דורש חוויה מתקנת

אבל בשביל זה היא צריכה להיפגש והיא אומרת שהיא מרגישה קטנה בדייטים...
אז מה בעצם הצעת?

היא צריכה פיתרון איך להגיע לפגישה במיטבה...

לפעמים כאשר בנאדם מודע ומנכיח את העובדה שזה לא נתון אובייקטיבי ואחרי חוויה מתקנת החוויה תשתפר אולי תהיה לו מוטיבציה יותר כדי לקבל חוויה מתקנת.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אז יש פה מימד רגשי שמתיימר כנראה לקבל מעמד אובייקטיבי (ומעוגן יותר במציאות מאשר השכל) מרוב חוויות חוזרות ונשנות. ולזה צריך לתת את המענה

ובבקשה תזדהי גם את עם זה שאנחנו יודעים שזה סתם פחד טפשי ובעצם אנחנו שווים המון ורק צריך את ההזדמנות שמי שרואה את הערך האמיתי שלנו - בעצם מספיק רבע מהערך האמיתי - ירצה.

יש בך חוזקות ואיכויות.
איך אני יודעת הרי אולי מעולם לא ראיתי אותך?
תשובה
אין אדם בלי איכות.
מהמשנה "אין לך אדם שאין לו שעה" "מכל מלמדיי השכלתי" גם ממי שלוב שאין לו מה לתת.

תירגול להעצמה-

1. תחשבי על עשר תכונות מהותיות בך.
תכתבי לך אותן על דף.

2. תשלחי סמס לחמישה אנשים שמכירים אותך, עם המילים "מה טוב בי?"
תופתעי ותהני מהתשובות...תתרכזי בתחושות העולות בך למקרא הדברים.


3. תלמדי את ביאור הראי"ה ל"עד שלא נוצרתי איני כדאי"

כדאי הוא העולם
שהבורא שם אותך פה.

אז אני מעתירה אותו. ואם יהיה לעזר אז יופי.

הקדמה קצרה:

יצא לך פעם להרגיש שאי אפשר לשמוח?

שהמציאות כ"כ מלחיצה/ כואבת/ עצובה שאי אפשר לשמוח?

הרבה פעמים אנחנו מסתכלים על שמחה כעל תלוית מציאות- אם יהיה כך אהיה שמחה ואם יקרה אחרת אהיה עצובה!

אז אני באה להגיד משהו חדש!

אולי קצת מוזר, אבל מיוחד ומעצים!!!

שמחה זו בחירה! והיא לא סותרת את הרגשות והמציאות.

היא אפילו לא סותרת עצב!!!!

בכל מצב, בכל מציאות, אפשר, וצריך לעשות עבודה עם עצמינו ולפנות לעצמינו מקום שאנחנו שמחים!

וזה עבודה! ולא קל! ולי אישית, לקח שנים להבין את זה (ועכשיו זה בשלב שזה די הבשיל)

אבל- בשביל מה נולדנו אם לא בשביל לעבוד????!!

 

אז בעקבות חוויה מטלטת שעברתי נכתב השיר הבא...

(כל הזכויות שמורות)

 

לא בשמיים היא...

רוֹצָה לִשְׂמֹחַ/ עֶצֶב לִשְׁכֹּחַ,

וְלִרְאוֹת רַק טוֹב.

רוֹצָה לָדַעַת/ אֵיךְ לָגַעַת,

בְּמַהוּת הָאוֹר.

 

פִּזְמוֹן:

וְזוֹ אֵינָהּ בְּרֵרָה/ זוֹ בְּחִירָה

שֶׁאֵינָהּ סוֹתֶרֶת הַמְּצִיאוּת

גַּם בַּקֹּשִׁי/ יֵשׁ יֹפִי

אַךְ הוּא לֹא בָּא בְּקַלּוֹת.

 

וּלְעִתִּים-

הַכְּאֵב הוֹלֵם/ וְהַלֵּב פּוֹעֵם

בַּאֲפִיסַת כֹּח.

נִרְאָה שֶׁאֵין תִּקְוָה/ וְאֵין סִבָּה

לִשְׂמֹחַ.

 

פִּזְמוֹן:

אָז דְּעִי-

זוֹ אֵינָהּ בְּרֵרָה/ זוֹ בְּחִירָה

שֶׁאֵינָהּ סוֹתֶרֶת הַמְּצִיאוּת

גַּם בְּקֹשִׁי/ יֵשׁ יֹפִי

אַךְ הוּא לֹא בָּא בְּקַלּוֹת.

 

וְהִיא חוֹמֶקֶת/ אַךְ קַיֶּמֶת

וְנִתֶּנֶת לְגִלּוּי.

יֵשׁ בְּךָ כֹּח/ לְהַצְלִיחַ לִצְמֹחַ,

לַעֲשׂוֹת שִׁנּוּי,

וְלִשְׂמֹחַ!

האמירה שמישהו שיש משהו שחסר בו צריך קודם לתקן את זה ורק אז לצאת - ממש לא מסכים.

אוקיי. אומרים שבשביל להתחתן צריך - - לקראת נישואין וזוגיות

 

והאבחון שלך - בדיוק הפוך. זאת הסיבה שאנשים לא מוכנים לצאת עם מישהי עד שהם מושלמים.

כי אם אני מבין, שלהתחתן זה להרבות טוב בעולם, זה לאהוב ולתת, זה לחיות חיים באופן מהותי למען מישהו אחר - אז אם אני לא מושלם, לפחות אהיה אבא. אם יש לי חסרונות, לפחות תהיה מישהי שצריכה אותי כבן זוג.

רק מי שחושב על זוגיות כעל הנאה של עצמו, שהוא לוקח מהאחר (במקרה הטוב לא לוקח אלא מקבל) - רק הוא ירגיש אשמה אם הוא לא מצדיק את זה.

 

*זה לא סותר את התיאוריה שלי שרווק חי למען אחרים ונשוי חי למען עצמו. כי רווק חי למען אחרים שלא יהיו חלק מהמשפחה שלו, ונשוי חי למען המשפחה שלו ולכן בעצם למען עצמו. בדייט אתה חי למען אחרים, כי הם עדיין לא חלק מהמשפחה שלך. מה שקורה בהידוק הקשר ובבניית הזוגיות, זה להכניס מישהו אחר לתוך המסגרת של עצמך.

 

זה גם וגם

"האמירה שמישהו שיש משהו שחסר בו צריך קודם לתקן את זה ורק אז לצאת - ממש לא מסכים". לא אמרתי דבר כזה

"והאבחון שלך". אני לא מאבחן. לא באתי לאבחן.

"בדיוק הפוך. זאת הסיבה שאנשים לא מוכנים לצאת עם מישהי עד שהם מושלמים"- אני דיברתי על התופעה החברתית שאנשים לא נותנים לגיטימציה לאחרים לצאת כל עוד הם לא מושלמים. אתה לוקח את זה לצד אחר של אנשים שהם לא רוצים לצאת כי הם לא מושלמים... אוקי. אבל לא על זה דיברתי.

 

"לפחות תהיה מישהי שצריכה אותי כבן זוג"- הרגע דיברת על זה שמדובר במישהו שהוא לא מושלם בשביל לתת. איך (לפי מה שאמרת) הוא חושב שהוא יהיה בן זוג שיספק את צרכיה של בת זוגתו?

 

ועם התיאוריה בסוף אני מאוד לא מסכים.

אני מסכים שנשוי מכליל חיים של אדם אחר בתוך חייו, וזו לא נתינה לאדם זר. ולדעתי זה צריך להיות ממש ככה.
אבל רווק חי למען אחרים? קודם כל לא נראה לי, ונניח שכן - אז הוא חי למען אחרים ושוכח במידה מסוימת את עצמו (או עצם מעצמיו= אשתו). חבל מאוד. בתפילה שכולנו נתחתן עם הראוי/ה לנו במהרה

אבל התופעה החברתית שאנשים לא נותנים לגיטימציה - ולמה אתה צריך לגיטימציה מאנשים שאתה לא מסכים איתם? אם אתה מתייחס אליהם, אני מבין שאתה רואה את הטענה שלהם כטיעון מוסרי תקף.

 

כדי לתת לא צריכים להיות מושלמים. צריך מישהי שתבחר בך ושתרצה אותך, ותוכל לתת לה מה שהיא צריכה.

מישהי שלא תבחר בך לא חייבת להתחתן איתך.

 

רווק יכול לחיות למען עצמו ולהיות אגואיסט ממש, או לתת לאחרים והנתינה תהיה לאחרים ממש.

רק אצל נשוי מתאפשרת הנתינה לעצמך

הוספתי עוד היבט נוסף. שכן, הוא הפוך, אבל לדעתי משלים

 

כדי לתת לא צריכים להיות מושלמים. מסכים. אבל בשאיפה להיות כמה שיותר ולא שנתעורר לזה אחרי החתונה.

ואוקיי. מסכים איתך. זה נושא נוסף לא התייחסתי לזה בתגובה.

 

אתה צודק שרווק יכול לבחור אם להיות אגואיסט או לא. וגם נשוי.

פשוט במקום שאצל הנשוי הבחירה תהיה בין הוא עצמו לבין אחרים, הבחירה אצלו היא בין הוא עצמו או אשתו,- לבין אחרים.

כלומר יכולת הבחירה שלו כרגע מאפשרת לו דווקא פחות אגו.

"אתה לא בסדר שאתה הולך להפגש"

אתה מכיר משהו מושלם שאין לו בעיות בכלל?

אני לא.

ולכן האחריות האישית של האדם היא לעמוד אם הוא מוכן להכנס לקשר על אף כל מיני מורכבויות.

 

בכלל, העמדה הנפשית של קשר היא 'לצאת מעצמי' ולכן ככל שאדם מרחיב את הסבלנות והענווה שלו אז יש לו פוטניצאל יותר טוב לקשר טוב יותר.

זה לא בשביל 'האלה שקשה להן' זה נטו בשביל כל אחד ואחד מאיתנו.

איך נהיה בקשר טוב אם לא נהיה מוכנים להכלת הזולת?

אם לא רלוונטי אז לא רלוונטי

אז אולי זה נוגע לאחרים

"בתוך עמי אנוכי יושבת"...

מהמקום הזה כתבתי את מה שאני חושב.

הצגת תופעה חברתית שיפוטית מסויימת ורצית להגיד בה את עמדתך ופתחת את זה לדיון (אני צודק?)

לכן אני כתבתי את מה אני חושב על תופעה והמחשבה שהצגת. אני ברור?

לא הבנתי אותך כי פנית אלי בגוף נוכח אז טעיתי 🤦‍♂️

ישר כוח !! הלוואי שכולם יפעלו כך

כל מה שקראתי

תודה

קרובה אלי תמיד אמרה שהיא לא רוצה להתחתן עם מישהו שהוא מורה (מכל מיני סיבות שהיו נראות לה הגיוניות..), כל פעם שהיו מציעים לה מורה ישר היא הייתה אומרת לא..
אחרי כמה זמן הציעו לה מישהו ולא היה לה כוח לברר פרטים, העיקר להפגש..
נפגשה איתו, התחתנו.. והוא מורה..
ואם היא הייתה מבררת עליו לפני, יכול להיות שהם לא היו ביחד היום..

בפעם היחידה שלי הסתפקתי במה שסיפרו לי ונפגשנו
עכשיו זה מישהו שהיה חבר שלי עוד קודם

ועכשיו בקשר עם מישהו מאוד רגיש אולי אפילו יותר ממני (דבר שלא יצא לי לפגוש בחיים גם אצל בנות) ובכנות אני חושבת שצריכה לחשוב אם נכון ששנינו ככ רגישים (אפילו ששנינו מאוזנים ובטוב והרגישות לא מפילה כמו שמפחדים שיהיה עם רגישים פשוט יש לתכונה הזו גם מורכבויות וזה לפעמים קשה שכשצריך תמיכה גם הצד השני צריך אותה ...)
אבל זה לא משנה לרגע את זה שאם אני אפגש עם אדם שלא רגיש אז הוא לא יוכל להבין את זה בי ואת מה אני מרגישה או למה אני מתנהלת לפעמים בצורה מסויימת או שיש לי קושי מול דברים בשבילו הם סטנדרטיים ...

חשוב לי גם שתכונת הנתינה וכל עיניין החסד חשוב לו כי זה הדרך בה אני רוצה לחיות ורוצה שיהיה חשוב גם לו...

זאת נראת לי באמת ה'ברירת מחדל'.

אני מאמין שאם הזמן יכולים לדייק.ז"א - סביר להניח שמישהי רגישה תזדהה עם מישהו רגש, מישהי אנרגטית תזדהה עם מישהו כמוה וכן על זה הדרך...

נראה לי שיותר חשוב לשים את הפוקוס על 'מה כן' מאשר על 'מה לא'.

לקחת חמישה דברים שהם צריכים להיות ועליהם בחיים לא תתפשרי.

האיזון צריך לבוא מתוך המקום העכשווי שלי, ולא ממקום שאני לא נמצא בו כרגע. אחרת זה לא יאזן אותי אלא ישבור אותי.
בדוגמאות שנתת - אדם מכיר את עצמו טוב, ואם הוא צריך איזון הוא יחפש איזון שקרוב אליו.
אם אדם מחפש איזון מאוד הפוך ממנו כנראה שגם הצד ההפוך במידה רבה כבר קיים אצלו. וזה נדיר במיוחד.

לעניות דעתי, הדגש בברירות הוא לא על מה אנחנו רוצים ומבקשים, אלא על מה אנחנו *לא* רוצים .
כשאנחנו מגדירים מי אנחהו רוצים יש לנו אינספור סיבוכים והתלבטויות, רגע, בא לי שיער ארוך, או קצר? כהה, או בהירה? כי בתאוריה, כשהאדםחושב מה הוא רוצה, אין לזה גבול, הוא מתחיל לדמיין, וגם היא. "שיהיה גבוה, ושיהיה חתיך, שיהיה חזק, שיהיה חטוב אבל לא שחיף, שיהיה שרירי אבל לא מדי, שיחייך הרבה אבל שלא יצא דביל " וכן הלאה וכן הלאה. כנ"ל לגבי גבר, מחפש את המושלמת. ובצדק, אם אנחנו מחפשים את התכונות הטובות באדם, הוא צריך להיות מושלם, כי מי רוצה להתפשר על בן זוג חסר תכונה טובה מסויימת?
ההתנהלות הזו, של לחפש מה אני כן רוצה, אין לי גבול, האדם כל הזמן בהתלבטות: רגע, אז אם אני רוצה מישהי רק מעדה מסויימת, אני נקרא בררן? זה בסדר להיות חיצוני מדי? או שאולי אני לא דורש מספיק? אם אני רוצה שהוא יהיה 1,2,3 הוא באמת יהיה כזה?

לעומת זאת, אם הדגש הוא לא "מה אני רוצה" אלא "מה אני ***לא** רוצה", זה שם הכל בגישה שונה. כשמישהו לא רוצה משהו מסויים, זה מעיד שזה באמת מפריע לו, שקשה לו להתחבר לזה
במקום לחשוב "עם מה יהיה לי כיף", לחשוב "מה יגרום לי בו לריחוק/סלידה/יפריע בקשר.
אם מישהי במקום לחשוב " אני רוצה מישהו גבוה", היא תגיע למסקנה שהיא בעצם לא רוצה מישהו נמוך, זה מפריע לה, אז זה לא רק אידיאל של יופי, בבחינת "גובה זה פלוס", אלא נמוך זה משהו שקשה לה לקבל.
כשמישהו לא חושב " אני רוצה בת מעדה מסויימת", אלא חושב הפוך, ומגיע למסקנה שהוא באמת לא רוצה מישהו אחרת, קשה לו מנטלית וכולי, אז זה באמת נכון, כי אסןר לצאת עם מישהו שזה גורם ריחוק (לא אדישות, אלא דחיה).
אפילו כשמישהי אומרת את הסיבה הכי טפשית: שיהיה בחור שרירי כמשהו שהיא לא יכולה להתפשר עליו, אם זה מגיע מתוך מקום של "אני לא יכולה אחרת" ולא "באלי מישהו שרירי" (ויש סיבות, לדוגמה אם היא בעצמה ספורטאית ומרגישה שצריכה גבר שלידו היא תרגיש אישה עדינה ולא אחד שהיא תרד עליו כל הזמן) .
כנ"ל לגבי גברים, " אני רוצה מישהי רזה ", אז מה? אתה גם רוצה מישהי יפה, ועדינה, ונשית, וחכמה, ושתדע לבשל טוב, ממשפחה טובה, שתדבר רק איתך. וזה בסדר ומעולה, אבל שהולכים מלכתחילה בגישה הזו, של "מה אני רוצה " באמת עלולים להגיע למצב שמורידים סתם הצעות שבאמת הם החצי השני שלנו. קשה לך לצאת מישהי שמנה? תגיד " אני לא רוצה שמנה, זה מפריע לי", זה ליגיטימי אם אתה מרגיש ריחוק.
לא יודעת אם חפרתי מדי, או שהבנתם את כוונתי, אבל באופן כללי, לא לחפש מה יקרב אותי, כי אין דברים שלא יכולים לקרב, בפרט כשהוא הגבר והיא אישה. העיסוק במה אני רוצה מביא לבלבול ולפעמים אולי גם על הרגשת התפשרות, והבירור העצמי שבא ממקום "מה ירחק אותי, מה לא יהיה לי טוב, מה ידחה אותי", זה ממוקד יותר ומאפשר לאנשים להכיר בראש פתוח, בלי שהבועה שחלמו עליה וגם הזוג ש"הלבישו" במשך שנים תתנפץ או שיהיה קושי לקבל את המציאות. ("הוא מקסים והכל, אבל נמוך", אם נמוך מחפש בגדר "מפריע " לך, אוקיי, באמת לא צריך לצאת, אבל אםזה לא מפריע לך ואת רק "כן רוצה" גבוה, אז פתאום כשתראי את האיש המושלם, שתרגישי אליו חיבור, תחשבי "וו4ו, אבל לא דמיינתי שיהיה כזה נמוך... החלום שלי היה בחור גבוה", בסדר, חלומות באספמיא כמו שאומרים, אם בסוף התאהבתם סימן שזה לא באמת מפריע לך)
נכתב בלשון מבולבלת, תקף לכולם;)
בהצלחה, שנזכה

נ.בת כתבת גם שאת חוששת מזה שאנשים בוררים על חיצוניות ושאת חוששת שאת לא בררנית מדי, תצאי זולה, בלי דרישות ועם גבר על הפנים (בהקצנה כמובן) אז בהקשר למה שהעליתי פה, אם האדם בורר על חיצוניות כי פשוט בא לו, מתחשק לו, יפה לו וכיף לו, זה לדעתי אפילו לא בסדר ובמקום לחשוב על הקמת בית וחיפוש בת זוג, שם דגש על "לחפש אישה". יש הבדל בין לחפש בת זוג, לבין לחפש אישה/בחורה. אנחנו לא בתחרות יופי/גובה ועצוב אם זה תופס את המקום הראשון. מה כן? אם הדרישות הללו באות מתוך צורך, "קשה לי עם מישהי שהיא לא כזו/זה מפריע לי/זה ממש מפריע לי/זה דוחה אותי/זה לא גורם לי לרצות לדמיין אותנו יושבים בשולחן שבת (נניח, נוסח אחר, אם דיברנו על עדות)", זה מעולה, כי מהמקום הזה האדם מנסה לחפש להגיע לעימותים עם אשתו כמה שפחות, כי הוא באמת מחפש מישהי שהוא יכול לאהוב, הוא לא רוצה מישהי שקשה לו לראות אותה. כנ"ל לגבי אישה. היופי חשוב מאד, אבל לא כאידיאל, לשים אקסיומה "אישה רזה ""בחור גבוה", "עדה כזו", זה לא לעניין, זה שטחי, הרבה יותר מאשר " מפריע לי הגובה" "לא מסוגל לדמיין אותי עם שמנה" וכולי.
וגם מה שאמרת, שאת מוטרדת שאין לך דרישות חיצונית, זה מעולה! זה אומר שאת לא סולדת מהרבה דברים, שפחות אכפת לך מהחיצוניות, או בגלל שבכללי את רואה בו משהו כי הוא גבר, בלי קשר בכלל למראה. אל תטרידי את עצמך, שדברים חיצוניים מפריעים למישהו זה ממש הפרעה, זה משהו שהוא צריך להתחשב בו, ולסנן, וקשה לו יותר. בדיוק כמו מישהו שלא מסוגל לשמוע רעש יותר מדי וצריך את השקט שלו. זה מבורך, אבל האם מישהו שאין לו בעיה אם שקט/רועש בחדר הוא נמצא בבעיה כי אין לו דרישות ואולי יש לו בעיה? אולי הוא לא שומע טוב? או שאולי החדר שלו דפוק? ממש לא, זה ברכה. הסתגלות וזרימה עם סיטואציות, אנשים, וגם החיצוניות שלהם, זו ברכה
חלאס חפירות, הגזמתי.

1. אידיאולוגיה:
לדעתי חובה לברר על אידיאולוגיה והשקפות. אם אני תורני והיא לייט אין כלכך סיבה לצאת... זה נכון בעיקר כשאת לא מכירה את השדכן אבל גם אצל חברה שמשדכת הרבה פעמים הם לא שמים לב או לא יודעים...

2. דברים חיצוניים:
אפשר לפסול על גובה, גיל, מראה (למי שלוקח תמונה) השכלה, עבודה, חוזב"ת, עולה חדש... בכל הדברים האלה לדעתי תפסול רק אם זה קו אדום שאתה אומר שאתה לא מסוגל להתחבר עם האדם הזה

3. ואחרון והכי מסובך... אופי
אני גם בהתלבטות קשה עם זה ובעבר הייתי בדעה שלך- מאיפה לי לדעת איזה אופי יתאים לי? אולי אני חושב שאני צריך רגישה אבל אני בעצם צריך שכלית לדוגמא? אחרי הרבה דייטים שלא פסלתי והם לא היו בכיוון הבנתי שיש אופי דאני מתחבר אליו יותר ובגלל שלצאת עם כל אחת זה דבר שוחק שאני לא יכול לעמוד בו אין לי בררה אלא לעשות את ההשתדלות שלי ולפעול על פי מה שאני חושב שמתאים לי. בין אם אני צודק ובין אם אני טועה ה' יתן לי את זו שהכי מתאימה לי, ואני צריך לפעול ולהשתדל על פי מה שאני חושב לנכון.

בהצלחה

התשובה שלי נכלמת באריכותה הנלעגת, שמבקשת את נפשה להימחק לאחר הדברים האלה.
קצר ולעניין, ממצה.

בגלל שאני כותב קצר הרבה פעמים לא מבינים אותי בזמן שאת משקיע ומביא דוגמאות...
את גם כתבת משהו שאני בכלל לא הזכרתי וזה נותן הרבה נופך ונקודת מבט חפה שלי אין.

חוץ מזה ממש התחברתי למה שכתבת. בחיים על חשבתי על זה בצורה כזאת אבל באמת זה נראה לי ממש נכון. לחתונה צריך לדעת מה כן יש בו אבל לדייט ראשון מספיק לדעת עם מה אני לא מסוגל להסתדר (הנפקא מינה בין מה כן למה לא זה טווח האמצע ששם רוב האנשים נמצאים)

אני רק רוצה להוסיף על מה שכתבת וגם אני שכחתי ממנו זה להגביל את עצמך. אני פוסל על 3-5 דברים ולא יותר מזה. אתה מחפש את הדברים שהכי קריטיים לך ופוסל רק עליהם כדי לא לפסול יותר מידי

תודה על נקודת מבטך והנקודה הנוספת שהזכרת, בהחלט יש עניין להגביל את עצמנו בדרישות, מסכימה.

ואגב, לא חושבת שאתה כותב קצר מדי, אני בכל אופן מבינה מצוין מה שאתה מנסה לומר

מאחל שלא תצטרכי את היכולות הללו, ותתחתני עם הבא בתור.

בגדול הבירור העיקרי זה בעניינים טכניים של מה אני רוצה ומה לא. דברים שקשורים לאופי קשה לברר, גם בגלל שאין לדעת איזה אופי מתאים, וגם בגלל שקשה לתאר אופי של אדם לאדם שאנחנו לא מכירים.
בעניינים אידואלוגים יש פערים בהגדרות אצל אנשים ולא תמיד קל לדייק בשיחת טלפון את מה שמחפש הצד השני.

על אידאולוגיה. או יותר נכון על דרכים שונות בעבודת השם. לא מתוך שאני חושב שרק הדרך שלי טובה, אלא מתוך שאני צריך מישהי לעבוד איתה. ואם כל אחד ידבר בשפה שונה ובכיוון אחר, זה לא ביחד.

ומסכים עם האמירה הכללית. גם לי קשה להגיד לא להצעה וכמעט לא עשיתי את זה.
מה שכן, אני צריך לשמוע דברים שיגרמו לי לרצות להכיר אותה. ולא מתוך 'למה לא?' או 'אולי' בלי בסיס.

על התשובות היפות

על מידות ? תלוי למה מצפים.. ותלוי מתי "מגלים" שהצד השני קצת כעסן/קמצן/פזרן....

 

תודה

יותר מעניין הוא מעוניין לעבוד על זה.

אם הוא דינמי והוא מתקדם בתחום של עבודת המידות.

האם זה באמת מעניין אותו.

אומנם לא פשוט לשנות מידות, כדברי ה"חפץ חיים" : קל יותר לגמור את כל הש"ס מאשר לשנות מידה אחת.

 

ועם זאת - אם יש כוונה ורצון אמיתי, השמיים הם הגבול.

 

הרי לכל אחד ואחת יש מה לתקן.

 

ממש תודה

הרבה יותר הגיוני להכיל חולשות שיש מודעות אליהם.

בקטע הזה - כדי ליצור קשר רציני צריך שתהיה באיזו שהיא מידה מידת הענווה. זה נצרך ביותר.

הוא מראש אדם שחיי יותר מידי בדימיונות על מה הוא מחפש

לא מעניין.

אם עבורו זה לא פשרה אז אני לא חושב שיש פה בעיה

זו פשרה. נקודה.

אף אחד לא נכנס לקשר כזה מלכתחילה.

 

וזו לא בושה להתפשר, רק שאלתי על מה כן ועל מה לא ...

אבל אם זה פשרה או לא - רק האדם יודע ולכן קובע. לא אף אחד אחר. זו כוונתי

אבל מי שרוצה להתחתן - חייב להתפשר קצת בזמן ההיכרות...  והרבה לאחר החתונה. לא בדברים עקרוניים, כמובן

 

מה לעשות - רוב הנסיכות על האביר הלבן נתפסו כבר...

 

תודה,

לא שאני מתפשר,
אולי ממקום ש-טוב לי להכיל יותר ולהיות אדם כללי יותר. זה טוב לי. להיות איתה ולקבל אותה. פשרה נשמעת לי רע ומצמצמת את המקום האישי

תודה רבה !

 

זו לא התפשרות - זה "לכתך אחריי במדבר" ...

זה לא קשור לבושה.
התפשרות על דברים כאלה צריות לבוא רק אחרי חתונה. דתי שמתחתן עם חילוני/דתי לייט לדעתי זה נוראי וזה אומר הרבה דברים רעים על האדם ואני לא ארחיב עד שאני לא באמת אדבר עם אדם כזה בעצמי כדי להכיר את הצד שלו

אבל אני התכוונתי לסתור את ההנחת יסוד. יש צריך ויש לא צריך. אדם בחיים לא יכול להתפשר על דבר שהוא צריך כך שאם הוא מתפשר כנראה מלכתחילה הוא לא היה צריך את זה...

הרצון לאכול בשביל שיהיה כח לעבוד ולהתפרנס

או

הרצון לעבוד ולהתפרנס בכדי לאכול את מה שאוהבים ?

 

סתם זרקתי שתי דברים לאוויר, לא בטוח שיש קשר לוגי. ואכן אין. אבל זו הנקודה המרכזית.

 

מותר וצריך להתפשר. לא בגלל שמלכתחילה הם לא חשובים, אלא בגלל שהרצון להקים בית מתבסס על "ויתורים" לאורך כל החיים, אנו מוותרים גם קצת לפני.

 

ראה ערך "רשימת מכולת" של משודכים, לעומת הרשימה שקיבלו, ונישואיהם באושר  ....

 

תודה

אין מקום לויתורים על צרכים אמתיים לפני חתונה. אם ויתרת אז או שזה לא באמת היה צורך חשוב בשבילך או שאתה חלש אופי והופך את הסטטוס "נשוי" לעיקר במקום את הקמת הבית

אולי הוא חי באספמיה לגבי בת הזוג... וצריך לנחות לקרקע. בלי קשר לויתור.

 

ואם אחרי שנחת - היא מבקשת ממנו לנחות עוד קצת, על מה הוא יסכים להתפשר מהצד שלו ?

על "ירידה בדת" ? על עקרונות משפחתיים [ראה ערך "אבא אמא חם חמות" ?

 

תודה

בסופו של דבר -

קשר עם בנאדם לא כולל את ה'חסרון' שבו אתה מתפשר. קשר עם בנאדם זה משהו אינסופי שלא שייך בו פשרה.

ויתורים - כן. פשרה? (דהיינו "לא נורא אני אסתפק רק ב...") - לא.

יש עיקר ויש טפל, אתה לא תתפשר על עיקר ? אני חושב שיש לא מעט שכן, ועל כך שאלתי...

תודה

לפי ההגדרה שאני מגדיר - אני לא אתפשר.

ההגדרה שלי היא -

עיקר = המטרה שלשמה התכנסנו.

אבל - גם על עיקר יש להתפשר, כמו שכבר כתבו לעיל, על הטפל הוא היה אמור מראש להתפשר [חי באספמיא].

 

ולא תוותר על אף עיקר ? ואם היא תבקש רק משהו קטן ? [למשל - ואני סתם זורק ברשותך, ללכת בכיסוי ראש חלקי, כשסיכמתם/חשבת ש"היא תישדל" לכסות כמה שיותר ?, ].

 

שאלות כאלו עולות במפגשים, אע"פ שחיפשת X ...

 

תודה על תשובתך

יש מטרה שלשמה התכנסנו - כל אחד מגדיר אחרת את המטרה של הנישואין ומראש קובע את הסדר עדיפויות.

 

המטרה שלענ"ד היא ה'מטרה של הנישואין' (עד כמה שאפשר לומר דבר כזה) היא לא מתמצת בפרט כזה או אחר - חשוב ככל שיהיה (גם בנושא של קיום מצוות, בלי להפחית מחשיבות הקיום עצמו כלל).

 

האדם הוא הרבה מעבר לחסרונות והיתרונות שלו.

אם האישיות מתאימה ואם ישנה מטרה משותפת בסיסית ורחבה זה העיקר של העיקרים. כל השאר אפשר לוותר.

אבל בסופו של דבר - אחרי בחירה אמיתית - אני לא מרגיש ש"הסתפקתי באדם פחות טוב". ממש לא.

ועם זאת - שאלתי המקורית הייתה:

על מה "תתפשר" ועל מה "לא תתפשר" לבקשת הצד השני.

 

לדוגמא - בני העשרים יתפשרו על X דברים, ואם מגיעים לגיל 30, הם כבר יהיו מוכנים X+5, פשוט כי הזמן דוחק.... [כן, אני מכיר את אלו שאומרים, "אם חיכינו עד עכשיו, נמשיך לחכות"].

 

זו השאלה העיקרית, האם אחרי שתי פגישות , פתאום מדברים על דת/מדינה/מגורים/אין להורים כסף/ ההורים מבקשים לחכות קצת , ופתאום דברים לא כמו שחשבת, וכל השאר מתאים. האם תתפשר / תלך לקראת ? תחכה עוד שנה כי ההורים שלה מבקשים ?

 

תודה

ועל כל השאר אתה תוכל להתפשר, לקבל שינוי ממה שציפית  ?

אם בכלל לא תהיה לי ברירה העיקר שישאר הוא היכולת ללדת ילדים.

 --> אם רק תרצה ותבקש  זאת

 

הילדים הם הסיבה להתחתן, אך לא סיבת הנישואין עם זו שתבחר...

 

 

תודה

אם יהיה מדובר דווקא במישהי ספציפית ולא באחרת אז שאת תהיה מטרה משותפת שאני מאמין בה ואופי שאוכל לחיות איתו.

 

ואני מברך אותך ואותי ואת כל עמ"י שנקבל הרבה יותר ממה שחשבנו מראש

אי אפשר באמת לצפות לקבל את מה שחשבת, כי קשר עם בנאדם זה דבר אינסופי, אי אפשר לחשוב על כולו מראש.

שיזכו כל עם ישראל לקבל את המיטב שבמיטב, המזומן להם...

 

אני ב"ה כבר זכיתי, כאמור ...

 

תודה רבה

סקרנות? זה רלוונטי אליך בצורה שהיא?

 

עכשיו אני טיפה מבין את השאלה של גברים במטבח. נו שויין.

תזכור שיש פה חבר'ה שלא רואים את הזוגיות הקרובה בהכרח באופק

ברזולוציה כזאת זה ממש לא מעניין כל הדקויות הללו.

עניתי לך בפרטי.

תודה

"כשהעולם מפנה לך את גבו - הפנה אתה את גבך לעולם"

 

וברצינות:

יש תקופות כאלה, ועל זה רבותינו היו אומרים: "לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז". להוריד ראש, להשתדל לא לקחת קשה, ולהמשיך הלאה.

 

אה, ועוד דבר:

יש לנו כבני אדם נטייה לצרף דברים לא קשורים ולהסיק מזה כלל.

אז יכול להיות שהיו לאחרונה כמה מקרים של לא, אבל זה לא אומר שיש קשר ביניהם - כך שזה לא מעיד לא עלייך כבנאדם (מסקנה של אנשים עם נטייה לביקורת עצמית ודימוי עצמי נמוכים) ולא ששם למעלה עושים לך דווקא או שונאים אותך או משהו כזה.

עושה חושבים עם עצמי ובודק אם אני יכול לשפר משהו.
אם זה לא תלוי בי אז אני מבין שזה רצון ה' וממשיך הלאה

האם הוא להתגבר כארי על הכאב והאתגרים, או שזהו מסר קטן לכך שטעיתי מעט בדרך.

הצלחה טובה וממלאת.

להבין ש3 הדברים שציינת קורים בחיים.
שזה קורה להכיל את הרגש לתת לו מקום אבל לא להישאר שם.

לקבל את הרגש הטבעי שעולה גם אם הוא לא נעים.

להכיל אותו. לדעת שזה נורמלי ובסדר להרגיש ככה. 

להזהר מאשמה שתעצים את הרגש השלילי או לחלופין תדחיק אותו.

 

קנאה - לנסות להפנים (באיזו שהיא צורה) שמה שחשוב זה אני ולא מישהו אחר.קנאה היא רק דבר אישי שנמצא בי בלבד והיא לא משקפת את המציאות האמיתית.

אכזבה - להנכיח את המטרה הגדולה שאני מוכן להתמסר אליה

דחיה - להעלות את הבטחון העצמי (איכשהו).

אין כלכך מה להרחיב ואין תרופת קסם...
ההבנה שה' אוהב אותי ומה שקורה לי זה לטובתי

אולי עוד עצה אחת... זה עולם מאוד ביקורתי וזה הופך אותנו לאנשים מאוד ביקורתיים כלפי עצמנו ולוקח אותנו לקיצוניות לא בריאה של שיפור עצמי וביקורת. בתקופה הזאת במיוחד צריך לדעת לאהוב את עצמך ולקבל את עצמך כמו שאתה. לזכור את המעלות שלך ולא להפסיק לפרגן לעצמך ולהחמיא לעצמך

לא חייב לקרות לי מה שאני רוצה בדיוק, אבל יש הרבה דרכים אחרות שהטוב יכול להגיע אלי. רק צריך להאמין ולהיות פתוחים לטוב לפי התוכניות של השם

1. קינאה- מה ששלי יגיע אלי, הטוב של האחר לא לוקח מהטוב שלי. כל אחד מקבל במדוייק מה שהוא צריך מלמעלה בצורה הכי טובה ונכונה לו

2 אכזבה- כל מה שקורה בעולם, זה רצון ה' לגמרי. והכי שווה להפסיד לה' כי הוא טוב ומייטיב, אם רצינו משהו וקרה אחרת-זה הכי טוב לנו

3.דחיה- ה' אוהב אותי. ה' אוהב אותי. אני טוב. טוב גמור. אם מישהו לא ראה אתזה, בעיה שלו, הוא בסך הכל בובת משחק ויש אחד למעלה שמושך בחוטים שהחליט שכך יהיה והוא טוב ומייטיב, אם רצינו משהו וקרה אחרת-זה הכי טוב לנו.


זה האידיאל, קשה להחדיר ללב. העצה היא להחדיר אותה ללב דווקא כשלא מרגישים את הרגשות האלו, אחרי זה.
ואז להזכיר לעצמינו בשעת המבחן. 
להקשיב לנפש וללמד אותה את אלו בצורה הנכונה ועם הרבה הרבה אהבה ואמון ולא לכעוס אליה, היא אנושית והגיוני שהיא תרגיש כאלו רגשות גם

 

אהבה

לא דווקא לבן/בת זוג

לעצמי ולה'
החלק השלישי בחבורה בטוח יצטרף כשזה יהיה הדבר היחיד שחסר

זה מה שעזר לי פעם, וגם כיום עוזר לי במצבים כאלה. 

(ואני לא זוכר איפה, אבל קראתי את זה באחד הספרים שזאת הדרך להינצל מכאלה דברים)

 

 

למרות שלקנאה צריך אמונה שזה בכלל לא שייך לי

אבל אם זה תוקף חזק והמחשבה הזאת לא עוזרת, אז הפיתרון למעלה 

לגבי דחיה ואכזבה,
לענ"ד מדובר ברגשות בריאים, כל עוד הם נשמרים בסדר הגודל הסביר.
כי אלו תחושות שנובעות מתקוה וציפיה שנכזבה.
אם הרגשות של הדחיה והאכזבה לא קיימים, אז כנראה שגם אין ציפיה, וזה מעיד על כך שכנראה האדם "שחוק".

כמובן שצריך להיזהר לא לתת לרגשות אלו לנהל את החיים שלנו לאורך זמן..

לגבי קנאה,
צריך להבדיל בין קנאה ל... לקנאה ב...

קנאה ל... היא בריאה כשהיא במידה הנכונה ולא חונקת את הבן-זוג (בהנחה שלא מדובר בבן-זוג ליברלי/ת מדי).

(אם כי אני משער שהתכוונת ל-)
קנאה ב.. שהיא אכן לא כ"כ בריאה.
והדרך להתגבר עליה, זה להגיע להפנים את ההבנה השכלית שהקנאה הזאת מזיקה גם למי שמקנאים בו/ה, ובעיקר מזיקה מאד מאד לאדם המקנא..

זה שובר את הלב, ממש.
ואני לא חושבת שיש דרך כדי 'לנחם' או להקטין מגודל נכאב הזה..

בגישתי- אפשר ורצוי לקנא, לכאוב, להתאכזב..
איך להתמודד עם? באהבה גמורה. כלפי עצמנו קודם כל

ובעיקר הרבה תפילה

 

זה באמת קשר שאינו בו הדדיות אלא תלותיות (זה יכול להשמע בקונוטציה שלילית אך זה לא כך). 

ספירת הוד ויסוד "אחראיות" על זה.
יש ספר נפלא על ספירת העומר - קראתיך. כולו מדבר (ע"פ הספירות והמידות של כל יום) על איך הקשר שיש בין ה' לבנינו מקביל לקשר שיש בין אנשים.

אע"פ שזה באמת נכון - יש בהחלט קשר עם ה',
קשה לנו לפעמים לחוות את זה כקשר דו סיטרי ובכלל להבין את זה מצד ה'. הוא הרבה יותר גדול ומורכב מכל המושגים האלה.
ושוב, זה באמת כן קיים. צריך לפתוח את העיניים ולנסות להבחין ולחוש בזה. וגם אז, לא תמיד מצליחים.

הקשר בין האדם לבורא מתבטא דרך הנשמה.

כאדם קשוב לנשמה שלו הוא יכול לחוש דרכה את הקשר עם הבורא.

"שבאמת הנשמה היא תמיד מתפללת. הלא היא עפה, מתרפקת על דודה בלא שום הפסק כלל"

לימוד תורה בדגש על ספרי מוסר ואמונה
ובנוסף הקפדה על המצוות- כשהיא באה מתוכי ולא ממסגרת שכופה עלי אז זה מחבר אותך לה' (הקרבה מביאה לקירבה, בכל תחום בחיים)

אולי אפילו שאי אפשר לראות ולשמוע את ה' בחושים אפשר להרגיש את הנוכחות שלו עם אמונה שהוא כאן כל רגע

הקשר שלך עם השם נבנה על התקשורת שהוא מתקשר איתך, בכל יום, בכל שעה, דקה ושניה.
רק בזכות הקשר הזה האדם קיים.
הקשר מתבטא בכל התחומים בהם האדם עוסק, קשור בנוי וחי.

והוא רק צריך להבחין במסרים שמגיעים אליו מהקב"ה להבין, לקבל, להפנים ולפעול. ממש כמו בקשר דו צדדי ואף יותר מזה!!

כך נבנית תקשורת טובה ויפה עם בורא עולם.
טובה יותר מקשר דו-צדדי ( כמו שקראת לזה)

זהו קשר מיוחד! לאבא שבשמיים.

ואת אומרת "ממש כמו בקשר דו צדדי ואף יותר מזה" - מה הכוונה "יותר מזה"?

אהבתי שהנחת אותה כאן, בפורום שכזה,

דומה לזוג ההולכים ליועץ נישואין וכל אחד טוען בפני השני, זה לא אוהב אותי יותר, כל מעשה שלו מכעיס אותי ופוגע בי. לעומתו מגיב בן הזוג השני, אך אלו דייקא המעשים שנובעים מאהבה, אומר ועושה כך אך בזכות האהבה ~

 

ואולי,

הנמשל הלא מדוייק הוא, שפתיחת העיניים פעמים מגלה לנו כמה אינסוף מסרים ודיבורים מתוקים טמונים בכל דבר ודבר במציאות. כמה ה' יתברך מדבר איתנו בכל רגע ורגע, רק צריך לראות זאת, כביכול זו עבודה פשוטה (:

 

ולמעשה,

חושב שתפילה או דיבור פשוט עם ה' הם יסוד בניית הקשר, כמו כל קשר זוגי המבוסס על הדיבור, כך גם איתו יתברך. דברי איתו, הוא יהיה שם בשבילך !

 

ולסיום, כדי להרגיש זאת מעט יותר,

אולי ניתן ללמוד על מעשנו כמו על התפילה, אולי שירי קודש, התוועדויות וחוויות טהורות פותחים לנו מעט את הלב, אולי דיבורים עם חבר או חבורה שעוסקת יותר בעבודת ה' יתן את המענה המתאים- כל אחד והאות שלו בספר...

 

הרצון הוא הבסיס לכל,

אשריך !

ברמה האישית - הרבה פעמים אני לא מצליח לחבר אותם. באמת צריך לחושב על זה יותר, תודה על השאלה

 

ברמה השיכלית - גם הברכות האמצעיות הן חותמות ב'ברוך אתה ה'' שזה (על פי הפירוש של המילה 'ברוך') הכרה בכך שהקב"ה הוא מקור הברכות וגם מקור אותה ברכה ספציפית שמבקשים אותה. דהיינו גם כשמבקשים משהו לא עוצרים בבקשה אלא מסיימים בכך שאנו מודים בכך שהקב"ה הוא מי שנותן את השפע.

מבטחון בנותן השפע (שהוא יודע מה הוא עושה) גם בכיסופים שלנו אנחנו מביעים את התלות שלנו. במידה ואנחנו סומכים על הקשר הזה (כמו שאנחנו סומכים על הקשר עם אמא ואבא או באנשים אחרים שקרובים אלינו) אז אנחנו שמחים מכך שיש לנו למי לפנות והוא אחראי לתחום. 

ועוד יותר - הבקשה היא ביטוי של השתוקקות יותר פנימית מהבקשה עצמה אלא נועדה לחשוף איזו רובד נוסף של השתוקקות, את הצורך הבסיסי והעמוק שהוא השורש להשתוקקות הזאת.

כשאדם חי ללא השתוקקות הוא לא שמח במה שיש לו. אמנם כאדם זוכה כל יום לצפות ולצפות אל השפע ומרגיש תחושת חסרון הוא גם יהיה שמח ומלא כשהוא יקבל את מה שיקבל. ככל שתחושת החסרון היא עמוקה יותר כך גם הכרת התודה והשמחה תיהיה גדולה יותר.

 

ההנחת יסוד שמקשרת בין עצבות ותחושת חסרון היא לא מדוייקת. תחושת חסרון שמלווה בתחושת בטחון איננה מעציבה אלא להיפך - היא גורמת לשמחה. היא עצמה לא השמחה, אך היא מפנה לה מקום שלשמחה יהיה איפה להיות.

כוספים מתוך ההודאה והשבח
ומודים ומשבחים על הכיסופים

כשתענה לשלי 🙂

או על עצם העובדה שהצלחתי להתרכז יותר מדקה רצוף במשהו אחד, זה גם משהו שראוי להודות עליו  ;)

אני עדיין במדרגה של התפילה כ'אמצעי' ולא כ'מטרה' בפנ"ע.

עכשיו תוכל לענות לשלי ;)

כשמצליחים לכוון ומרגישים שהלב נפתח,
שהתפילה נתנה שלווה וזיכוך ללב

והכיסופים הם חלק מזה?

טעיתי..
דיברתי על משהו אחר באמת..
על כיסופים שמביאים להודיה

זאת הודיה מיוחדת מאוד על עצם זה שהלב נפתח. זה לא נראה לי דבר שקורה כל יום.

וזה כ"כ מתוק כשזה קורה!
ואז בהחלט "עלינו לשבח" שזה לא לפני "הבל וריק" או "לא-ל לא יושיע", אלא "לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא"..

שהם באים לטפל בפצוע ואז הם שואלים אותו "כואב? טוב, זה סימן שיש עצבים"

אדם שיש לו כיסופים בתפילה זה אומר שהוא עוד חי רוחנית, שיש לו עצבים שמרגישים שכואב לו שחסר לו בית המקדש והשראת שכינה ושיהיה טוב לעם ישראל וגאולה
שהנשמה שלו מתגעגעת לשוב לאור ד'

ואם לא כואב אז סימן שהמצב לא טוב, אין עצבים...
העצבים האלה כואבים כשכואב אבל הם גם אלה שבמצב רגיל מרגישים דברים נעימים ויכולים להינות
כמו שadvfb כתב שהחסרון הוא זה שנותן את היכולת לשמוח
כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה
זה לא שכר ועונש, זה מציאות
כי אם לא התאבלת וכספת אז זה לא חסר לך ואם זה לא חסר לך כשזה יגיע אתה לא תשמח כי זה לא ייתן לך כלום כי אתה לא חי רוחנית

הכאב הוא סימן חיים
במצב מתוקן אדם מרגיש טוב עם הכיסופים

יוצא לך לשמוח על זה שאתה מרגיש כאב שלא הרגשת לפני?

לא תמיד יש כלים
אבל כן יש תפילות בחגים שאני זוכר איך שנה קודמת היה כיסופים ועכשיו לא וזה מכאיב

 

 

כמו שכתבת זה לא סותר אבל יש מישהו שהנחת המוצא שלו היא כיסופים ומתוכם הוא מודה ויש אדם שמתוך ההכרה בטוב יתחנן על החוסר... 

התשובה אישית לי מדי

ולגבי דימיון של בן הזוג זה תלוי מה הרמה... כנראה יתאים לי מישהו מהכיוון השני אבל לא בקיצון

ותודה לכל העונים. שמח לקרוא את דבריכם

לעניין השאלה אני רוצה להדגים ממה שנמצא אצלי:
נגיד שאני אידאליסט של גאולה. כלומר, הגאולה תופסת חלק מרכזי בחיים שלי. יש אפשרות שאני אתרכז ב'עין טובה' של הגאולה, בהודאה להשם על הקיבוץ גלויות, על השלטון, על הארץ, וכו'. ויש אפשרות שאני אתרכז בציפייה לישועה השלמה, בכיסופים למקדש, לנבואה, לסנהדרין, לתשובה של עם ישראל אל השם, למלכות בית דוד, וכו'.

אז נכון, צריך את שניהם. אין ספק. אבל עדיין אני רואה הבדל בין אנשים שמרוכזים בעין טובה לאלה שמרוכזים בכיסופים בעניין הזה.

ואני הרגשתי לדוגמא, שבתור אחד שהכיסופים מרכזיים אצלו, לפעמים קשה לי להתחבר עם בעלי העין הטובה. הן מצידי והן מצידם. כי לי חסרים אצלם הכיסופים, ולהם חסרה אצלי העין הטובה.

חושב שחז"ל לימדונו על פיו יתברך אלו אנשים להיות -

כאלו המשבחים תחילה, מבקשים לאחר מכן ומודים לבסוף. יהודים שיש בנו את זה ואת זה, וכל אחד במקומו המדויק. אנשי כיסופים כאשר ראוי ועין טובה כשנדרש.

אני רוצה להעיר בהזדמנות זו על גישה בעייתית המופיעה שוב ושוב בדיונים פה, ולדעתי אין מקור הדיונים על ידי אנשים מהציבור הדתי לאומי, וכנראה בכלל לא על ידי אנשים "רגילים".

מה זאת אומרת, מה היחס בין התחינה להודאה, ברכות בשמונה עשרה, "האם זה ילך יחדיו"? אדם בכל יום, עושה ספורט, מזיע הרבה, אחר כך מתקלח ואוכל ושותה וזחה עליו דעתו, וקורא בספר ולומד ומתיישבת דעתו, והולך לישון ונח. ומדבר עם אנשים בחלק מהשעות, ובחלק אחר מתבודד, ובאופן כללי רוב מעשיו של אדם נסובים בין לבין, ואף פעם לא במצב אחד. צריך שנדברים ייעשו בצורה מאוזנת ועם סדר הגיוני, ונוח ומתקבל על הדעת,

אבל אין מקום לשאול "האם זה ילך יחדיו?". כן, זה ילך יחדיו, כך בנוי העולם, כך כל דבר בנוי, התלונה על זה איננה מתקבלת על הדעת.

להכל.

תוכן עמוק ומשמעותי יותר לכל מה שעושים.

ומתוך כך שלוה ואושר.

תודה על התיוג מנסה לענות - לקראת נישואין וזוגיות

 

פותחת בשרשור חדש - הבנת המהות של הנישואין - לקראת נישואין וזוגיות

 

 

זה חכם מאוד ומסדר דברים בראש @נגמרו לי השמות

רק שהמ,איך אפשר לסמוך שבאמת יהיה את כל הדבר היפה הזה שנכתב,במציאות האמיתית?
מאיפה האמון הזה מגיע,האמון הזה בבן זוג והאמון בעצמי שאנחנו באמת יודעים או לפחות מנסים לדעת את נקודת הפתיחה שלנו?
איך אפשר להרגיש שיש נקודת פתיחה טובה ושאת לא מכבידה/שאת מצליחה להיות אמיתית/משתפת בדברים,את בן הזוג..?

התשובה שלי- עובדים על המידות בלי קשר לחתונה...

דבר שני באמת מעמיקים בזה ובאים עם הכנה נפשית ומודעות לכך,

וגם בתכלס הכל נובע מרצון, וכשיש שמחה ויציבות נפשית אז זה צריך להיות דבר די טבעי... אי אפשר שלא יהיו קשיים, אבל יותר מוכנים אליהם.

 

ולתשובה הסופר על-

@נגמרו לי השמות

כתבת פשוט נפלא, לקרוא כל מילה ולהפנים, כי באמת כל מילה ממה שכתבת טומנת בחובה עולם ומלואו ונכונה כ"כ... 

 

(ושוב תודה על התיוג גם פה ועל כל הפירגון, מדהימה את!)

תודה לך🤗🤗

להאמין בקב"ה - שברא את עולמו לטוב ולהיטיב

 

להאמין בעצמי - שאני ראויה וטובה ושווה ויש לי יכולת להיות אדם טוב ולקיים קשר טוב ובניין עדי עד ב"ה

 

להאמין באנושות, ומתוך כך בזולת, באיש שמולי, בטוב שבאדם.

 

 

וכמובן שתמיד טוב ללמוד על זה, ללמוד זוגיות, ללמוד אהבה, זה אולי הלימוד הכי חשוב שיש

 

תוך כדי הלימוד, אנחנו כמובן יכולים לעשות טעויות - אבל יותר חשוב - לגדול מהן, ללמוד גם מהטעות, ממש כמו תהליך של ניסוי ותהייה,

וכפי שכתבת - אם אנחנו אמיתיים עם מי שמולנו,

עם כנות,

פתיחות,

שקיפות

תקשורת טובה שלאט לאט נבנית

אז כמובן שאפשר גם לשאול אותו, לחהתייעץ איתו, לברר אם מכבידים כפי שציינת וכן הלאה...

 

ולזכור שזה תהליך, זה לא שביום אחד נוכל להיפתח לאדם זר מ0 ל-100,

אלא זה תהליך,

קודם להכיר את מי שעומד מולנו,

לאט לאט להבין מהי האישיות שלו, המידות שלו,

לאט לאט לבנות אמון שכה חשוב בתהליך

וכמובן לייצר את כל הנ"ל גם בתנועה של עצמינו כלפיו...

 

ובדרך הכי חשוב - להשתדל להיות בני אדם

וכמו שאמר הלל כאשר ביקשו ממנו לומר את כל התורה על רגל אחת... "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך והשאר רק פירוש לך ולמד..."

מחמם את הלב שהעתקת את דבריי, תודה לך 🌹🙏

גם בפרטים בפועל - שיתוף בחיי ומשימות היומיום, התלבטויות, חוויות משותפות, שיחות עומק והתקדמות יחד וכו'.

וגם ברמת הכלל - שהחוויה הכללית ובכלל מה שנעשה הם מתוך שותפות, כלומר בשביל עוד מישהו ובגיבוי של עוד מישהו, גם אם לא בפועל.

אני לא מתחתן רק כדי שאישתי תשלים אותי, אני מתחתן גם כדי להקים בית

מה היא תשלים בי:
את הנקודות שאני חלש
את הקשר שלי לה'
את הכוחות נפש
תתקן בי דעות לא נכונות
תעביר לי דברים מדרגת הידיע לדרגת הדעת (לחיות את הדברים)...
אני יכול להמשיך ולענות על השאלה הראשונה והשניה אבל אין לי זמן...

לא יודע מאיפה להתחיל..

 

יכולת להעניק

אחראיות

אכפתיות 

בגרות

 

במילים אחרות-כי הוא רוצה ואנחנו חברים

בחרת את החבר הנכון 😁

הגשמה של האידאל שאני חי לאורו.
עצם ההקמה של בית ומשפחה שייכת מאוד לאידאל הזה.
ולפני זה, אני מרגיש ש'לא טוב היות האדם לבדו'. לא טוב לשום דבר, וודאי שלא להגשמת האידאל בחיים.

לפעמים גם וגם
תלוי כמה יודעים לפני תלוי כמה סומכים על המציע

אבל בגדול מבררים בשביל לברור

(מתלבט אם הבנתי בכלל את השאלה)

בשביל לברור אני לא צריכה לברר..

ומה את מבררת בברורים?

אני מבררת על הבחור שיש לו את הפרמטרים שמתאימים לי.

פשוט לא אוהבת את המילה.
תגידי שאת עושה ברורים כדי לסנן הצעות

אני לא יוצאת עם כל אחד. וגם לא כל אחד יוצא איתי. אני בודקת שיש איזו התאמה בסיסית לפני הדייט.

ואחרי שהבנתי שזה הכיוון אני גם מברר (אם יש משהו מיוחד שאם אדע אותו אוכל להתנהל בדייט יותר טוב)

נראה לי מבררים על מנת לברר וכתוצאה מכך על מנת לברור... זה שניהם יחד

זה בדיוק כמו שמתייעצים על מנת לחזק את הדעה שלנו, או שמתייעצים, סתם בשביל שלא יגידו שלא התייעצנו ....

כשאת מבררת, את עושה את זה בשביל לברר על הבנאדם ולראות מי הוא..?
או את בגישה של לראות מה לא מתאים לך בו ולברור בעצם..?
איך את באה לבירורים, זאת השאלה..

יוצא לפועל
אא"כ את מעדכנת אותה

זה פשוט מן מתבקש כזה. למרות שאולי רק אני חווה את זה ככה והיא מצדה בכלל לא מצפה לזה

כמאת שום מידע... אולי הוא יקבל הודע כשאתארס

חשוב שחברים ידעו מתי לשמור על פרטיות של חבר, גם אם הם יודעים עליו משהו.

חבר טוב צריך להיות כזה שגם אם הוא ידע עלי דברים אישיים מאד, זה לא יתסכל אותי, כי אדע שהמידע שלי "מוגן"

 

וגם... באמת אף פעם לא יודעים מה היתה ההחלטה בסוף. אם ביררו עלייך, יודעים שהבחור קיבל הצעה. האם הוא אישר את ההצעה? האם את אישרת? היא לא יודעת את כל הפרטים האלה

הי
לא ממש יודעת איך זה הולך אצל כל אחד אבל כמה נקודות:
1. אם לא נעים לך ספציפית ממנה, אל תתני את הפרטים שלה לבירורים עליך, אלא מישהי אחרת (לצורך העניין, מישהי מבוגרת יותר, חברה שקטה יותר)
2. מה שתיארת, זה משהו שאת מרגישה, או יותר "בשטח"? כלומר, את נבוכה מעצם המחשבה שמישהי תדע שאת יוצאת, או שהיא גם מספרת לך שהתקשרו אליה וביררו עליך?
3. אם היא מספרת לך שהתקשרו, בקשי ממנה אם אפשר לא לעשות את זה, זה סתם לא לעניין, יכול להיות שהתקשרו אליה אנשים שלא התכוונת לצאת איתם, שלא ידעת שהם בכלל יבררו עליך או יתקשרו (חבר של חבר של חבר...). לא כל דבר צריך לדעת מי אמר מה. ותסבירי לה שזה שמישהו התקשר לברר, לא אומר בכלל שתצאו מתישהו בכלל. אני זוכרת שעלי בררו כמה פעמים אנשים שבכלל לא הכרתי, ואפילו לא שמעתי מהם בכלל אחרי זה. בירורים זה התחלה כדי לצאת, אבל זה לא "דייט על בטוח". לצאת זה הרבה יותר רציני מסתם להרים טלפון ולברר.
4. אם זה בהרגשה האישית שלך מביך, תזכרי שזה בסדר וראוי ונכון לך ולמועמד להיפגש, אין בזה "סוד אפל", אם כי כמובן זה לא אומר שהנושא צריך לעלות לדיון. וגם תרגיעי את עצמך במחשבה, שזה שמבררים עליך בכלל לא אומר שתצאי איתו בסוף, אין דרך לדעת בעצמנו לאן דברים יתקדמו, אז קל וחומר שאין לחברה הזו מושג אם בסוף קרה משהו, נפגשתם בסוף או שזה ירד מהפרק עוד לפני פגישה. ואם החברה שואלת אותך על זה-סעיף 3;)
פשוט בגדול להיפטר מהמחשבה שבירורים =פגישה. זה לא נכון, בהרבה מקרים.
בדיוק כמו וסליחה על ההשוואה, שמבררים על מחשב חדש שצריך לקנות ,אנשים חופרים ושואלים וזה, ובסוף הרבה פעמים בכלל לא קונים ומחכים להזדמנות אחרת.
לא שזה ממש אותו דבר, אבל בירורים (בכל אופן ממה שאני חויתי), לא אומרים כלום בקשר לפגישה אפשרית

5. בהצלחה

עזרת לי מאד לחדד את הדברים
ובכללי תודה לכל מי שכתב

אבל אני לא אוהב את התחרותיות הזאת

כי זה בדיוק קרה לי 

וצחקתי על עצמי שזה מה שעבר לי בראש

אבל סקרן אותי לדעת מה גרם לו לומר לא

שבוע +- 

אם את לא מסוגלת, קחי כמה זמן להרגע. הגיוני

תגידי לו שאת לא מסוגלת אחרי מה שקרה...
במיוחד אם זה לא דייט ראשון

אז בעיני ברור שכן.. החיים ממשיכים. 

 

אבל אם את מרגישה נפשית שאת לא רוצה, אז תדחי.. בהצלחה!

 

אם את במצב שמרגישה לא מסוגלת או לא נכון - אז בשבילך זה לא הגיוני. אבל אם זה או לצאת או לאבד קשר - אז הגיוני להתגבר ולצאת, וכדאי לשתף מראש בתחושות וכו.

סביר לומר שקשה לך מאד כעת - ואת מעדיפה לדחות פגישה ביומיים-שלושה.

 

מבחינה עקרוני. בניית בית הוא תיקון לחורבן.

 

אבל בוודאי שלגיטימי לתת קצת זמן לתחושת האבילות. צריך איזושהי אוירה נינוחה לדייט.

 

לדעתי זה רק מראה על מעלתך.

 

אבל אל תגזימי מבחינת הזמן. קחי קצת - ואח"כ תאמרי לעצמך, זה חלק מהתרומה שלי. לנסות  להקים בית כשר בישראל.

 

הרי אינך נפגשת כדי "לבלות" בצורה קלילה...

תהיי פתוחה להפתח לאדם חדש?

אם כן -כן

אם לא - אז למה?

של איך אפשר להמשיך כרגיל אחרי הדבר הנורא הזה?!

בעיני ממש הגיוני לדחות, לראות מה איתך עוד יומיים שלושה ולפי זה לראות מה בהמשך

בשורות טובות!!

למה לבטל ?
הפוך צריך להתאמץ יותר להיפגש .. הרי זה משהו קדוש .

תהיי קשובה לעצמך.
אבל לדעתי לא כדאי לדחות במידי הרבה זמן
(אפשר גם להחליט שעושים יחד משהו משמעותי לזכות הפצועים)