פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 269)

בעיקר תיאורתיים, אני לא מאוד דואגת מזה בפועל

כי כשנגיע לגשר נחצה אותו, וגם לדעתי יש סדרי עדיפויות וגם אם לתפעל בית זה אומר שהלימודים יקחו יותר זמן והעבודה הקבועה גם תתעכב אז בכל זאת זה עדיף מאשר לעצור את הזרם הטבעי של החיים שאומר להתחתן ולהביא ילדים... כמובן הכל בגבולות היכולת בעז"ה

שהם בעצם דבר אחד:

א. 'שאינה תלויה בדבר' לא הכוונה שאין סיבה לאהבה, אלא שהיא לא בגלל אינטרס גשמי וזמני.

ב. יש סוגים שונים של קשרים. בקשר זוגי צריך שיהיו דברים קונקרטיים וממשיים שמחברים, ובהחלט צריך סיבה שבגללה בחרת באדם מסוים ולא במיליון בחורים אחרים. זה שהאהבה היא לא אפלטונית וחסרת סיבה לא הופך אותה לפחות אמיתית ועמוקה - אפילו להפך.

דברים קונרקטיים וממששים = אינטרסים גשמיים וזמניים, לא?

הרי המאפיינים שלך היום לא יהיו המאפיינים שלך עוד עשר, עשרים, שלושים שנה.

האם באמת זה שני סוגים שונים של קשר? או קהקשר מאופיין מרבדים שונים?

עוד לא יצא לי לבחור באדם מסוים, ואולי בגלל זה אני לא מצליחה להבין. אבל המשנה שם מביאה את הדוגמה של אמנון ותמר, שזה לא בדיוק דוגמה לאהבה אפלוטונית או אמיתית ועמוקה.

הדבר הראשון הוא שגם אהבה שכן תלויה בדבר שאינו גשמי וזמני, אלא למשל אידיאולוגיה משותפת והאופי של האדם, היא אהבה ש'אינה תלויה בדבר'.

הדבר השני הוא שבקשר זוגי כן צריך להיות רכיב של אהבה שתלויה בדבר, אמנם לא עיקרי כמו החיבור וההתאמה ביניכם אבל גם הוא חשוב ואפילו הכרחי. בסופו של דבר את רוצה שותף לחיים הגשמיים והזמניים, בנוסף לחיבור בפן הרגשי (או האידיאולוגי או רוחני או מה שיהיה).

אבל העניין הוא שאיך שאני הבנתי את זה, אם יש לי סיבות אובייקטיביות למה האהבה קיימת, אז כשהסיבות האלה ייעלמו זה אז יש מצב שגם האהבה.

כשדוד אומר שאהבתו ליונתן נפלאה מאהבתו לנשים, אין כאן סיבה. התנ"ך לא אומר לנו כיצד נוצר הקשר הזה.

השאלה בסופו של דברים איך אתה יוצר קשר עם מישהי שבו יש קשר הדדי כזה. איך אתה מגיע למצב שבו אתה תהיה שם בשבילה תמיד, מוכן להקריב וכו'.

חלק מהעניין של לחיות חיים עם בנאדם, זאת ההבנה שהוא הולך להשתנות מבחינה פיזית. ככל הנראה הוא יטפח כרס, יקריח, ילבין, וברור שגם אני לא אראה אותו דבר עוד 20 שנה, ואין איך לדעת היום איך נראה בעתיד.

אבל אני לא רואה את ההחלטות שקיבלתי בחיי כנבואה שאני מגשימה אותה. אני מאמינה בבחירה החופשית, ויש מצב שמתוך הבחירה החופשית הזאת אעשה בחירות לא נכונות לי, ואצטרך להתמודד איתן.

אתה אומר בעצם שאהבה שאינה תלויה בדבר נובעת מתוך אגואיזם או נרקסיסזם?

שאלה - לקראת נישואין וזוגיות

שיש לו בסיס טוב, אדם יציב, בעל אישיות.

לא"תלוש" או "נסחף" או מושפע יותר מדי...

איכות זה עד כמה הוא מלא במידות טובות וכשרונות, ועד כמה הוא יודעת איך להשתמש בהם ולאן לכוון אותם.

כן, ראיתי את ההזמנה, והם מתחתנים השבוע.. 

נהה.. למה שתכיר.. או שאתה מכיר את החברות של הכלה ואז זה ...

יש בהחלט הרבה נסיבות שזה קורה.. 

האם המטרה לעולם לא מקדשת את האמצעים ?

ואם במקרה נשאלת על כך ? האם גם אז התשובה תהיה "אמת חלקית" ?

אשמח לדעת.

ואני בהחלט מבין את הגישה, ומכבדה.

תודה

תודה על התובנה היפה !

כדי להפר עניין פרטי אז צריך סיבה ממש ממש טובה.

גם אם לא מתאים, לא הייתי חושב שצריך להפריע אם הם כבר מבררים אחד על השני. שהוא ידע את זה בעצמו בבירורים.. זה מאוד תלוי הקשר. פעם חבר שלי שמע אותי מברר על מישהי שהוא יצא איתה וחשב שלא מתאים והוא לא התערב ואני מעריך את זה. זה באמת תלוי בדינמיקה וההקשר.

ואכן, בענייני שידוכים, יש את "על טעם ועל ריח אין להתווכח" ולעולם איננו יודעים מה נכון לאחר...

תודה.

לי למשל העירו מיידית על פריט לבוש, כאמור, ולא אומר שלא נפגעתי. אבל הסרתי אותו.

אני מסכים בהחלט שחשוב ללכת בין הטיפות, ולא "חייב" להעיר.

תודה

שיש מקרים שחובה עלינו להגיב/להתריע ? [לאו דדוקא אלו שבדוגמא]

תודה לך

אני גם חושב שלפעמים, אם מסירים את החשיבה הריגשית, והולכים לפי האמת שלנו, אז יש עניין ל"גלות", משהו שאולי חשוב שמישהו יידע. כמובן בצורה מכובדת, ועדיף לאחר התייעצות.

תודה

אנחנו לא שדכנים ובטח לא מקבלי החלטות, אך מותר לתת "חוות דעת התרשמותית", בדגש על אישית, ולא מפניות כאלו ואחרות, על מנת שאחרים לא יחוו מה שאנו חווינו.

תודה לך !

לדעתי תלוי מה רמת הפתיחות של האדם שאני איתו...

מעבר לזה יש כל מיני סייגים לדיבור שקשורים אליי ואל אלוקים מעבר לאדם שאני אומרת לו (כמו לשה"ר)

ממש לא חובה להגיד אמת בכל מצב

לא ממש הבנתי את סוג המקרה מהדוגמאות שנתת אבל אם זה משהו עם תועלת אפשר להגיד את זה בצורה יפה, כמו בצורת שאלה, או לזרוק את זה בצורה קלילה כזאת... 

כמובן שהכל תלוי כמה אני שולטת על עצמי ובמרווח בין החשיבה על זה לאמירה... 

אלא - על "אמת אבסולוטית בלבד", ונתונים משני מציאות, שכששואלים אותך, את מתבקשת לאמר אמת: האם הוא כעסן, אלים, משפחתו דתיה , הוא מעשן  ? דברים עובדתיים.

דברים שיקח פגישה או שתיים לגלותם.

לגלות ? או להתחמק ?

תודה

תראה גם לשון הרע יכול להיות אמת אבסולוטית וזה, אני מקווה שאני אגיד רק דברים שיש בהם תועלת. זה תלוי במקרה, אבל בגדול כנראה אגיד. 

פתחתי שרשור וראיתי שיוצא לי ארוך מדי אז מחקתי.

אני חושב שלאנשים שונים מתאימים חיזוקים שונים.

יש דברים שיחזקו אחד וייאשו את השני ולהפך.

וגם אצל אותו אדם זה גם יכול להשתנות מזמן לזמן.

אבל בגדול - להסתכל על מה שכן יש, ולקוות ולהאמין שיהיה טוב. כמה קלישאתי ככה נכון.

אז לא יודע אם כל כך שימושי, אבל הרעיון טוב

לדעתי את לא צריכה לחשוש כלל מהנושא הזה

כי קודם כל אני דיי בטוח שכולם כמעט ולא זוכרים כלום מהבגרות שלהם, אחרי שנתיים -3 שוכחים הכללל 

אני עשיתי 5 מתמטיקה ושהגעתי למכללה 4 שנים אחרי הבגריות - לא זכרתי כלוםםם ברמה של אפילו 3 יחידות זה גבוה בישבילי. 

חוץ מזה, העובדה שלא הרפית והמשכת כנגד כל הקשיים דווקא מלמדת עליך דברים חיובים -שאת לא נשברת את ממשיכה ומתאמצת להשיג את המטרה לא משנה כמה זה קשה. זה משהו שלא קיים אצל הרבה אנשים.

ואני גם בטוח שיש הרבה חבר'ה שלא כ"כ אכפת להם מההישגים של המדויטת בבגרויות.

כי תכלס זה ממש לא מה שמשקף חכמה.

מבחינתי למידה לבגרות זה סתם למידה כמו תוכי וההוכחה היא שאחרי כלום זמן הכל נשכח.

בקיצור את ממש לא צריכה לראות את זה כפגם אלא אדרבא כיתרון.

בהצלחה

העבר פוגש אותך (בצורה כזאת או אחרת) בהווה, יום יום - גם לפני שאת יוצאת להכיר בחור חמוד שימצא חן בעיניך ואת בעיניו. השלימות העצמית שלך והתחושה הטובה שלך עם עצמך היא קודמת לכל קשר שיש לך. בעצם מדובר פה בדבר בסיסי יותר - הקשר שלך עם עצמך. איך את חיה עם עצמך איך את בקשר אם עצמך.

זה בטח נשמע מפחיד.. אבל איפה שהסיכון נמצא - נמצא גם הסיכוי.

אולי כדאי לסרטט את זה.

- מה המבט האידיאלי שכדאי לי להתסכל בו על עצמי? מהו המבט שיחזק אותי ויעשה לי טוב? מה המבט הנכון עבור ההערכה שלי כלפי עצמי? 

- איך אני מגיעה למבט הזה? איך אני מתרגלת אליו? בניית דימוי עצמי הוא תהליך, זה לא קורה ברגע..

אם את הולכת לכיוון של טיפול מקצועי תבחני את האמון שאת נותנת במטפל במהלך הטיפול. זאת עבודה אישית.

המטפל הוא רק מי שמעלה את הדברים למודעות שלך, את הבחירה ואת התהליך את עושה עם כל המשמעותיות של זה.

בהצלחה!!

(זהירות, השתפכות לפנייך ;)

אני אגיד לך מה. בקטע הזה מערכת החינוך עושה עוול.

המערכת בנויה בצורה כזו שכולם צריכים להגיע לאותם יעדים בדיוק, כולם נמדדים על פי משהו מסוים מאוד בצורה מסוימת מאוד.

כאשר המציאות היא שהעולם מורכב מכלל נפשות שונות, כל נפש והכוחות והחולשות הייחודיים שהיא באה איתם לעולם, לא ניתן למדוד נפש אחת מול האחרת כי כל אחת יוצאת מנקודת מוצא לגמרי אחרת וכל מסלול הוא ייחודי ואישי. זה כמו להשוות שולחן לתפוז. זה פשוט לא על אותה סקאלה. לדאבוננו, המערכת בנויה בצורה כזו של יישור קו- כלומר כלל הנפשות צריכות להגיע לאותן יעדים בדיוק. ככה שמישהי שאלופה בכישורים חברתיים, בכישורי אומנות וכו' וכו' אבל לא מצליחה בלימודים-מבחינת המערכת היא לא טובה מספיק. וזה פשוט שקר.

מי שלא מצליח בלימודים הוא לא בהכרח כישלון, יתכן שפשוט החוזקות שלו נמצאות במקומות אחרים.

(מה גם שאני מאמינה שלכל אחד יש דרך אחרת להטמעת חומר לימוד-כגון שמיעה, לימוד עצמי, שינון, חברותא וכו'. ויתכן שגם פשוט לא מצאת עדיין את הדרך המדויקת לך).

ב"ה העולם הרבה יותר רחב מהעולם של מערכת החינוך, כדי לרכוש מקצוע ולהצליח בו את לא חייבת להיות עם כישורי למידה.

(יעידו עשרות דמויות מוכרות ומוצלחות שלא צלחו את מערכת החינוך)

למה אני חופרת וכותבת את כל זה?

כדי להתחנן בפנייך שלא תעזי למדוד את עצמך על פי ההצלחה שלך במערכת החינוך.

אני לא מכירה אותך, אבל אני יכולה להגיד בוודאות שיש לך כל כך הרבה אור וטוב וכישרונות שאת מביאה איתך לעולם.

העולם זכה בך, בעלך יזכה בך.

וזה לגיטימי לחלוטין שיש בך גם חסרונות (זה חלק מהקונספט של היותנו בני אדם;), אבל שלא תעזי להפוך את זה לחזות הכל.

כי זה פשוט לא.

שיטת נלפ יכולה ממש לעזור! 

המחשבה ש"בחורים יברחו ממך", אם הם ידעו שעברת מבחנים בחריקת שיניים - היא מחשבה שהיתה יכולה להיות מצחיקה, אם לא שזה מצער כי כך את רואה את זה..

הבעיה הראשונית לדעתי, היא, לא עצם הנושא. אלא זה שאת עדיין סוחבת את הענין כמדד למי שאת.

זו טעות. יש לך כעת הזדמנות לתקן אותה.

הרי את אומרת שאת מסתכלת על העבר, אז יש לך בושה (בגלל הענין הזה).

מצוין - תסתכלי על העבר, ותתקני את המבט הזה.

תאמרי לעצמך, נכון שבתיכון שמו דגש על הלימודים, כי זה מה שעושים שם. אבל זה ממש לא העיקר. אז היה נראה לך שכן, כעת תביני שלא.

את בשום אופן לא תהיי בגלל זה תמיד "מוקד לרחמים וחסד"... מה פתאום. הכל מתחיל מזה שכך תקעת לעצמך בראש....

את נמדדת  לא לפי הלימודים. נישואין זה לא אקדמיה..  את לפי אישיותך.

לפי הכתיבה שלך - יש לך רמה מעולה של התבטאות. גם מידות טובות. זה חשוב הרבה יותר מציון כלשהו. 

אני מכיר אנשים שלא עשו מבחני בגרות, או שהשלימו מאוחר יותר אחרי שעשו בצורה שטחית - והם מוכשרים ביותר, חלק ממש גאונים.. 

על כן, תתבונני למפרע בדברים טובים שהיו בך, שאינם רמת לימודים. מידות טובות, הנכונות למאמץ וכו'. תסתכלי על זה, תראי את הטוב שבך, גם למפרע. זה במקום "תחביב" שאת חושבת שאולי היה עוזר להעצים אותך.

לגבי לימודים ספציפית, אם תרצי לימודי המשך, תמיד יש אפשרות לשיפור ציונים וכד' לקראת זה. לא מסובך, ולא עם הלחץ של כיתה בבי"ס.. ואגב, גם הרמה הלימודית יכולה להשתפר. יש כאלה שאגב השלמות, גילו שהם דווקא יכולים ללמוד היטב כשזה לא לחץ של בי"ס.

זה ממש לא "חור שיש בך" - ובוודאי שמי שהצליחה בלימודים, זה עוד לא עושה אותה "מוצלחת וזוהרת"..

אני חושב שאין שום ענין לדבר עם בחורים על קושי שהיה לך בלימודים... אם מגיעים לשיתוף בכל מיני עניינים, אפשר כבדרך אגב לשתף שהיית צריכה להתאמץ הרבה ובתיסכול שמגדירים במסגרת  מסויימת לפי רמת ציונים..

אבל ה"רמה" שביחס לבחורים, אינה קשור לזה. הם הרי משוחחים איתך. יכולים להתרשם מרמת השיח...  לפי הכתיבה שלך כאן, נדמה לי שזו רמה יפה מאד.

ולגבי עצמך - לא זה "מגדיר את האדם". וגם "הבנה וחוכמה" אינם בהכרח פעל יוצא של "ציונים".. יש אנשים עם הבנה וחוכמה, שחסרות להם ידיעות שונות.

תבחרי בעז"ה מקצוע להמשך, תלמדי בנחת, תשלימי פערים נדרשים, הכל בנחת. תפסיקי לחלוטין לשפוט את עצמך לפי קנה מידה כזה.

הצלחה רבה..

זה נראה שהשורש של הכל נעוץ בהסתכלות שלך שסיכמת במשפט האחרון - שזה כל החיים, ההבנה והחכמה...

וכיוון שכך את תופסת את זה, את מרגישה חור משמעותי בחיים שלך מבחינת הידע שלך, חור שבעינייך הוא לא רק תוספת קושי ב"להסתדר" בחיים, אלא שמהווה עבורך חיסרון בך עצמך. מה שגורם לך גם חוסר בביטחון העצמי וגם הרגשה שאת מטעה בחורים שתופסים אותך בצורה מסויימת למרות ש"יש בי חיסרון כל כך נורא".

לדעתי זו תפיסה לא נכונה. ברור שחלק משמעותי באדם הוא ההבנה והחכמה שלו, אבל זה ממש ממש לא מוכרח להיות מוגדר דווקא במסגרות שאנחנו מכירים היום. כל כך לא.

יכול להיות שאת לא יודעת גיאומטריה או אלגברה או אנאעארף, אבל יש לך יכולת הבנה גבוהה, שיש לך חכמת חיים, שיש לך נפש עמוקה ותפיסה רחבה. יכול להיות כל כך הרבה "הבנה וחכמה" שאת מבורכת בהם, ולא קשורים לכל אותם מבחנים שחרקת בהם שיניים או נכשלת.

אני בטוח שאם תשתחררי לרגע מהסיבוב האוטומטי של הצוואר לכיוון החלק החסר דווקא, ה"קפיציות" הזו שגורמת לנו להימשך ולהתבחבש במה שחסר בנו, ותביטי נוכחך, ישר, אל עצמך פנימה בכנות, את תגלי מאגרים של מעלות שיש בך. ולא, אני לא מדבר על מעלות שלא קשורות לנושא, "פרס תנחומים".. מסוג שמישהי תאמר שהיא לא חכמה ויאמרו לה "טוב, אבל את בעלת חסד...", אני מדבר על מעלות ששייכות למערכת הזו של החכמה של האדם, של תבונתו. אני בטוח שאם תסתכלי על עצמך בלי המבט הביקורתי וההאלהה של הלימודים הקלאסיים, תמצאי שיש בך הרבה חכמה ותבונה להציע. מה שכנראה מאפיין את עצמך כאדם הרבה יותר מאותם פרטי לימוד שאת לא בקיאה בהם.

אם כי, אני כן חושב שכדאי לשתף בזה את הבחור, בשלב כזה או אחר של הקשר, כמו שכתבה @ברוקולי - זה חלק מהחיים שלך, ממה שעברת, זה לא משהו "צדדי", אז כחלק מהקשר מתבקש שתדברו על זה. בנוסף גם יכולות להיות לזה השפעות על יכולות הפרנסה השונות, לכן לדבר על זה בוודאי כדאי. אבל ממש ממש לא ממבט של "חיסרון" שיש בך-עצמך חלילה או כל דבר כזה.

חזקי ואמצי

או בגללשמשהו אחר קרה?

איך יראה הקשר? לאיפה הוא יוביל? וכולי וכולי...

כשנמצאים בתקופה קשה הגיוני שהדמיון ישלים את העתיד בצורה פחות ורודה..

זה אולי העניין?

יש משהו בעולם היהודי שמקשר ומחבר בין כולם 

גם אם אין קשר דם ממשי 

מניחה שכולם פה יזדהו עם התחושה שהיה קצת 'קשה' יותר השבוע

ומעולה- 

נשמע שכדאי לבדוק ובהצלחה רבה

אם לא נשארים פרקים, תמיד אפשרת לקחת ממני אחד

@הפי

יומיים, ואח"כ אשאל מה קורה, ואציע עזרה בהשגת מספרים אם צריך. מאז שעמדתי על דעתי בד"כ לא נמשכתי מעבר לשלושה ימים. ולענ"ד אם אין סיבה מיוחדת אז בהחלט צריך להיות ברורים שזה לא הגיוני.

אין שום סיכוי שאחפש וכו', אם אישרתי - אני תפוס. אין חוכמות. ואני אומר את זה כאחד שדווקא אין לו בעיה לברר במקביל, אבל כאמור עד שמאשר.

אני לא סיבה להודיע לאחר יותר מ24 שעות.

במקרה שאני רואה שזה מתעכב יותר אני מבקש משדכן לדעת מה קורה עם זה.

במקרה שזה 'נמרח' אני נותן דדליין (כמה שמרגיש לי) שעד אז אני מוכן לחכות... זה מרגיע.

אבל זה בגלל שאני גם מחזיר תשובות בצורה מיידית. אני ממש לא מבין מה יש להתלבט כל כך.

נניח שפניתם לגבי הצעה מסוימת ואמרו לכם שהבחורה תפוסה, ואז קיבלתם הצעה אחרת ואישרתם אותה.

אחרי כמה שעות או יום שאין תשובה אתם מקבלים פנייה חוזרת לגבי אותה בחורה שהייתה תפוסה שעכשיו היא פנויה, האם הדבר ישפיע על האופן בו תתנהלו לגבי ההצעה שאישרתם?

ובאופן אישי אני חייב לציין שמפתיע אותי שאנשים באמת מחכים 3 ימים.. לדעתי 3 ימים זה מוגזם לחלוטין כדי לתת תשובה (אלא אם כן היא בצבא ויצאה בדיוק לאימון בלי פלאפונים.....).

הבעיה שלפעמים לוקח זמן עד שבכלל השדכן/ חברה מוצאים את הזמן להתקשר לבחורה ואז העיקוב לא נובע בגללה.

זה לא משנה איזה צירוף מקרים מוזר קרה. אני מכבד את אותה הצעה.

הפתרון לכל ההתעכבויות למינהם הוא להודיע. אם אחד מצדדים רואה שהוא מתעכב מכל מיני סיבות (או השדכן עצמו מתעכב) כדאי להודיע. תיאום זה דבר חשוב.

למה להתבייש מהשדכן? מה הבעיה לשאול אותו?

וודאי שכל עוד ההצעה קיבלה תשובה חיובית מכבדים אותה.

מה משעניין אותי זה באיזה שלב אתם מתחילים לשאול את השדכן/ האיש קשר.

כלומר לדעתי יום זה מספיק זמן לתת תשובה ולא אפנה לאיש קשר/ שדכן לשאול מה קורה אם עוד לא עבר יום. מה שעניין אותי זה מה אנשים עושים אם עובר יותר מיום- כבר מבררים מה קורה או מחכים עוד כמה ימים (מה שהסתבר לי שאנשים עושים).

קטונתי מלקבוע נורמות אבל באופן כללי בנות שמקבלות הצעה או שדכנים/ חברים שמקבלים תשובה מבחור צריכים לדעת לענות בזריזות כי יש צד שני שמחכה.

מן הצד השני לגבי אתרים לי בכל אופן זה נראה די ברור שכל עוד זה ברמת התכתבות אני עוד לא נקרא "תפוס" ובד"כ זה הדדי.

יותר מזה שאני מצפה מעצמי לדעת להציב גבולות בצורה ברורה וכך לא להכנס למחשבות לא נגמרות.

הייתי פונה אחרי יום שלם שלא הייתה תשובה מהצד השני.

במקום לתקן אחרים הרבה יותר קל וטוב לומר - אני מוכן לחכות עד X זמן. מעבר לזה - אני בוחר להמשיך הלאה.

שיעשו מה שבא להן, אני אמשיך לפעול לפי שיקול הדעת שלי..

ולמה כמה ימים יעשו את ההבדל?

אני לא שואל בצורה מתריסה. אלא באמת באופן אישי אני לא מבין את הצורך (ואני מאמין שהוא קיים אע"פ שאני לא מבין אותו)

בכל מקרה אני חושב שאם לוקח זמן מעבר לרגיל - כדאי להעביר הודעה שזה מתעכב טיפה כדי לתת מסר 'כן, אכפת לי ממך ואני לא רוצה למרוח אותך'.

כמה שאת חושבת שמתאים לך ככה תחשבי שמתאים לשני. זה המדד הכי יעיל.

אם דיברת עם חברים של הבחור וביררת מה שחשוב לך - מה נשאר מעבר?

אני מבין את הרצון גם לישון על זה לילה...

אבל מעבר לחשוב על זה.. זוהי כולה שיחת טלפון... מה יש לחשוב עליה כבר?

אולי @איכה תוכל גם להסביר?

הכל סבבה, אבל פשוט נראה לי כדאי להודיע לפני או כשרואים שזה מתעכב... זה נחמד

באופן אישי אני סה"כ יודע מה הקווים אדומים שלי ומה אני יודע להתגמש.

וזה נראה לי פחות משנה למצוא מישהו שמכיר את שנינו כי אני סומך על שיקול הדעת שלי יותר משל כל אחד אחר אז פשוט מבקש מספר של עוד חסרה ומקווה שהיא תדע להגיד יותר.. למרות שזה אחלה רעיון.

ברור שלא כל הצעה נשמעת לעניין. אם חסר פרטים - אפשר לבקש עוד פרטים מהשדכן עצמו (לבקש מספר של עוד חבר).

אם התלבטות בינך לבין עצמך על התאמה - אז באמת כדאי להודיע שמתעכב ביום יומיים.

כאילו אני ממש רואה את זה טכני..

אולי זה באמת יותר נפוץ אצל בנות מאשר בנים..

בכל אופן - ממליץ בחום להודיע על הודעה מאוחרת. זה עושה תחושה טובה שמודיעים. ואם לא מודיעים אז יכול להיות להיפך..

אז במקרה שזה מתארך מעבר ליום וחצי כדאי להעביר מסר כלשהו