פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 269)

1. בפורום

2. לימודים

3. מדרשה

תודה

לגבי ההתחלה יהיו כאלה שאופי שלהם יותר זריזים ויהיו כאלה שיותר זהירים

 

צריך לזכור שתואר ראשון ושני לא עולים על ה 5-6 שנים (וברוב המקצועות אפשר להתפרנס כבר אחרי תואר ראשון)

ולפעמים מוותרים ומשלמים מחירים בשנים האלה, כמו למשל רמת חיים צנועה יותר. 

 

אם אתה רוצה להתחתן 

אני לא חושבת שנכון לוותר , בטח לא על שלב החיפוש

 

ובפרקטיקה- 

לחשוב מה יכול לייצר לך הכנסה. למשל - האם תהיה מוכן לעבוד בשישי? בלילות אם יהיה צורך?
האם כרגע אתה יכול לחסוך? האם יתכן ותהיה עזרה חיצונית? 

 

אני לא יודעת מה אתה לומד, אבל בד"כ דווקא השנה הקשה ביותר היא שנה ב'. 

רק אתה מכיר את עצמך ויכול להחליט כמה אתה מוכן להתגמש

 

אני מכירה לא מעט אנשים שהתחתנו לפני הלימודים (לפעמים גם האישה כבר עובדת, ויש עזרה מהצד שלה, ויש חסכונות ומתנות מהחתונה) ולמדו תארים קשים 
ואפילו נולדו להם ילדים 

 

חיים בצמצום, מוותרים על דברים (למשל- הולכים לעבוד במקום לצאת עם חברים), לומדים לנהל זמן - וכתוצאה מנצלים אותו יותר ללא בזבוז. 

 

בסוף 

השורה התחתונה

היא כמה אתה רוצה בזה ומוכן לוותר בשביל המטרה 

 

 

ולמדתי תואר מאוד קשה. עבדתי בעבודות סטודנטיאליות במשרה חלקית, והצלחתי לגרד משכורת של 3,000 ש"ח (אמנם גם קיבלנו עזרה מההורים, אבל עדיין חיינו בצמצום מטורף). 

 

היה קשה מאוד, סיימתי את התואר עם ציון שלא משקף את היכולות שלי, אבל אני לרגע לא מתחרט על הבחירות שעשיתי בהקשר הזה. הלימודים בסוף נגמרים, המשפחה נשארת לנצח.

 

בוא לבר אילן או מכון לב, תגלה כמות עצומה של סטודנטים נשואים. בסופו של דבר זה אפשרי, רק צריך לדעת שזאת תהיה תקופה מאתגרת ולהיות מוכנים לכך.

למשפחה/לפרנסת הבית?

כשכל החברים למדו במשך שבועיים-שלושה לבחינות קשות, אני הייתי צריך לעבוד וניסיתי ללמוד כמה שאפשר בערבים.

 

בנוסף, היו לנו כל מיני בלתמים...  למשל פתאום לפני מבחן לילד יש חום וצריך להישאר אתו בבית (במקום לשלוח אותו למסגרת ואז ללמוד בכיף)

לדעתי, 

הבירור הזה הוא מאד אישי לעצמך בהתאם למי שאתה וליכולות שלך. 

בשביל להתחתן צריך רצון ולא פחות מזה, מודעות לקראת מה אני נכנס עם כל המשתמע מזה.

 

אני מתחברת לגישה שהחיים שלנו הם כמו בניין שכל שלב בנוי על גבי השלב הקודם (כמה שניתן)

 

ולכן, לפני השאלה של האם להתחתן,

 

תנסה לחשוב, אם אתה מרגיש שאתה שמח מהאישיות שלך עכשיו? שאתה מי שאתה? שאתה מודע לעצמך? שאתה יודע מה אתה רוצה מעצמך בחיים? איזה בית אתה רוצה? (רוחנית, גשמית)

 

*ברור לי שאין מושלם בדברים שכתבתי אבל להגיע למקום טוב בזה-אפשרי בהחלט. 

 

אם התשובה היא לא- אז קח קצת את הזמן, תשקיע בדברים האלו, זה לכל החיים, הבסיס הזה הוא חשוב. כי הרי כולנו יודעים שבשביל לחבר שניים צריך שכל אחד מהם יהיה אחד. (שוב, כמה שניתן) וגם תחשוב על תאריך שבו אתה בוחן שוב את הדברים ויוצא או שעוד לא.

 

אם התשובה היא כן- שאתה מרגיש שמח מהאישיות שלך וכו', רוצה בזה ויודע מה זה אומר להתחתן ויש לך כוחות לזה. מעולה.. 

 

אני אישית חושבת, שלפני הקמת בית, אדם צריך למצוא את עצמו, ואת השליחות שלו בחיים, מה מספק אותו ונותן לו כוחות לחיות. מה הוא יודע שטוב בו, שהוא יכול לתת ולתרום לעולם. ולכן, לימוד תואר הוא שלב חשוב של צעידה לבד והיכרות עם עצמנו. 

 

הנושא הכלכלי, הוא בהחלט נושא חשוב מאד, אנשים יכולים להתחתן מתוך חוסר, ולבנות את הבית שלהם מתוך תסכול וסבל. (שוב, לא כולם)

 

כתבת "לנשוך שפתיים ולהמתין?" מזדהה עם זה, זה בהחלט לא קל. אבל אתה בוחר איך הדרך הזאת תראה, אפשר להסתכל על זה כתקופת סבל חלילה או להסתכל על זה כזמן להשקיע בעצמי ובסובבים אותי, להיות תלוי אך ורק בקב"ה ובעצמך, שזה הבסיס. 

 

לדעתי, באמצע שנה ג' זה זמן טוב להתחיל לצאת, כבר חצי רגל מחוץ לתואר והרוב עשית, 

חשוב לי לומר שכל תואר הוא שונה וצריך לבחון את הדברים מבחינת השנים אצלך.

 

כמו שהבנת, אני די נגד לצאת מוקדם, אז הכתיבה שלי בהתאם.

זה בהתאם למי שאני, ולניסיון החיים (חח כאילו מי אני) שלי. 

 

המון בהצלחה!

 

 

 

אפילו משפחה שנוטה קצת לחילונית, אבל ההורים די שמרנים בדעות יחסית, אבל הם לא דוסים או משהו

וההתלבטות האם להתרחק ממנו- כואב לי לקרוא שזו בכלל אפשרות.

הבחור עובד עם עצמו על העניין או שהוא רוצה זוגיות גם גבר?

היא קצת יותר מתחזקת לאחרונה אז מניחה שזה כן כואב לה גם במקום הזה אפילו שהיא לא ממש דוסית

 

ולפי מה שהבנתי ממנה היה דיבור על זה שיש לו בן זוג והויכוחים עם המשפחה היו בין היתר על זה (בקטע של האם להביא אותו לבית או לא וכאלה)

זה כמו שלמתחזקים יש נטיה לכעוס על חילונים.
אז כמו שם, היא צריכה להבין שזו לא בדיוק אשמתו. זה נסיון שה' נתן לו ושם אותו בו.
והוא נשאר אותו אח אוהב שהיה כלפיה.

נראה לי זה מה שאת צריכה להשמיע לה.
קודם להקשיב, לתמוך ואז לומר לה את הדברים הנ"ל מהלב. ושבסופו של דבר היא גם תתחתן בעז"ה ואז זה פחות יפריע לה כי מטבע הדברים היא תראה את אחיה פחות, אז חבל שתצטער בעתיד על זה.

ננסה את זה, מקווה שיעודד קצת ויחזק.

 

תודה על העצות.!

תמסרי לה גם שיש לה חברה טובה..

אבל תודה רבה..

זה נשמע שזה מציף אותה רגשית אז שתמצא דמות לשתף אותה. אם צריך
אפשר גם טיפול ממש.

גם צריך להבדיל בין הנטייה שהיא הרבה פעמים נתון לבין המימוש שלה שהוא מורכב הרבה יותר.

גם הרבה פעמים יש לאנשים משיכה לשני המינים ויש בזה משהו יותר פשוט מנטיות הפוכות לגמרי.

היא הייתה ממש מוצפת, היא מדחיקה את זה נראה לי

לדעתי יש שם גם מימוש בפועל.

 

פשוט לומר לה שתלך להתייעץ? עם מי מתייעצים על דבר כזה? טיפול רגשי? פסיכולוג?

 

מתלבטת אם לומר לה שתקרא פה את התגובות אולי כבר זה עדיף ואולי יעודד אותה קצת ויתן לה התייחסות קלילה יותר על  זה

אם היא כבר בגיל 20 פלוס היא יכולה בכיף לפנות לקופת חולים ולהשיג עזרה. רק חשוב לברר מראש המלצות על המטפלת. בנושא הזה עדיף מאד מטפלת דתיה.

אם היא קטנה יותר שתיעזר בהורים

ותודה..!

לפסול אותי על זה שאח שלי הומו זה חלק מהמשפחה שלה ואף אחד לא בחר בזה וממש עצוב שחושבים לנתק איתו קשר גם ככה קשה לו וצריך ממש תמיכה

זה מורכב

עם בחורה שאח שלה אוהב בנים. בתנאי שהיא דומה לאח שלה וגם אוהבת בנים כמובן

 

@פשוט אני..

 

 

הוא נכנס לתקופה לא פשוטה בכלל, אסור לעזוב אותו, גם הוא בחר דרך שונה לחלוטין

לא צריך לתמוך בדרך כדי לתמוך בבנאדם. אסור לעזוב אותו. 

 

(קל להגיד בתור מישהו מבחוץ ובטח שיש פה רגשות מעורבים אבל זה הכיוון)

אני שופט את הבחורה בפני עצמה. ותרשו לי להיות בוטה ולא פוליטקלי קורקט, לא אכפת לי שיש הפרעה לאח שלה. מה זה נוגע אלי? שהשם ירחם עליו ויעזור לו אבל למה שאחותו תסבול מזה? זה פשוט הזוי בעיני למה אנשים שופטים לפי כל מיני שטויות כמו באיזה בית כנסת מתפלל הבחור, מי זה סבא שלו ואיזה סוג של ויסקי אבא שלו קונה כשהוא מסיים מסכת.

אולי די?!

זה כמו שיש כאלה שלא ירצו להתחתן עם משפחה אם יש איזה חולי נפשי\פיזי של אחד מבני המשפחה בטענה שיהיה להם חשש שזה יעבור בגנטיקה או דברים כאלה,

לא יודעת, מניחה שזה על אותו רעיון, יש כאלה, ועם כמה שאפשר להסתכל עליהם במבט של "מה נראה להם" יש גם מקום להבין את הצד שלהם גם אם לא מסכימים עם העקרון.

אשרייך על ההסתכלות המכילה!

ממש לא הייתי פוסלת בחור עם אח או אחות עם אתגר כזה או אחר ..

אולי כמה בודדים


לפחות לא בציבור הדת"ל

קודם כל, שכוייח על הרצון לעזור לחברה שלך!

 

כמה נקודות שעלו במוחי בשעת בוקר מוקדמת...:

 

א. אומרים שכשהילד יוצא מהארון, ההורים נכנסים לארון. כשהייתי נער לא הבנתי את המשפט הזה, הוא היה נשמע לי כמו תירוץ לחוסר קבלה של הורים כלפי ילדיהם. היום, במבט מפוקח יותר, אני מבין את זה הרבה יותר טוב:

 

הילד מספר להורים שלו אחרי תהליך ארוך, שנמשך בדרך כלל שנים רבות. תהליך שמתחיל בבלבול, אחר כך הכחשה, דיכאון, שנאה ופחד. לוקח שנים עד שנער מצליח לקבל את עצמו כפי שהוא, אם הוא מגלה שהוא להט"ב. להורים הוא מגיע בדרך כלל כשהוא כבר במקום אחר, יותר שלם ושליו, והוא מספר להם מתוך ציפייה ברורה שהם יקבלו אותו למרות הבשורה המטלטלת. 

 

עבור ההורים, מה לעשות, הדרך הארוכה מתחילה רק עכשיו. את התהליך שאותו נער עבר במשך שנים, משלב הבלבול ועד הקבלה, הוא מצפה מההורים שלו לעשות בעשרים שניות. עבור ההורים, שחלומם על כלה נאה וחסודה לבנם האהוב מתנפץ, שחוששים כל כך מההשפעה של זה על שאר המשפחה, שמאשימים את עצמם בנטיות של בנם ("איפה היינו לא בסדר?") - מדובר בתחילתו של מסע ארוך ומפרך, שהנער כבר הספיק לשכוח כמה הוא קשה.

"קבלו אותי", זהו.

ובכן, זה לא תמיד עובד ככה...

 

ב. יש ארגון בשם תהל"ה, המספק תמיכה להורים של להט"בים. יש להם גם כמה קבוצות תמיכה דתיות, בירושלים וברעננה (בפעם האחרונה שבדקתי...). בקבוצות הדתיות אין איזו אג'נדה בעייתית, הם נטו עוזרים להורים לעכל את הבשורה ולהשלים עם המצב בצורה טובה יותר. אפשר לפגוש שם הורים דתיים מכל הגוונים, וביחד איתם לעבד את היציאה מהארון של הבן, להיעזר במי שכבר השלימו עם המצב, לשתף בקשיים ובחששות. אני עצמי "שלחתי" לשם 2 זוגות של הורים, ובשני המקרים הם היו מאוד מרוצים (זוג אחד הלך בפעם הראשונה רק שנה אחרי ההמלצה שלי, כי גם בשביל השלב ההתחלתי הזה של ללכת לקבוצת תמיכה - נדרשת מידה מסוימת של הבנה והשלמה, ובעיקר נדרשת ההבנה שאם רוצים שהמשפחה תישאר מאוחדת אז צריך להילחם על זה).

 

ג. אחרי שאמרתי את כל זה, והדגשתי שאני בהחלט מבין לליבם של ההורים, האמת צריכה להיאמר: כשהם אומרים לבן שלהם "האחיות שלך לא יתחתנו בגללך", הם בעצם אומרים לו "אנחנו לא היינו מתחתנים עם מישהי שיש לה אח כמוך", ובמשתמע - "אנחנו לא מקבלים אותך". איך אני יודע את זה? כי זה *בדיוק* מה שההורים שלי אמרו לאחי הגדול. הוא ענה להם "אם מישהי לא תרצה אותו בגללו - היא ממילא אדם שלא ארצה להכיר". הפלא ופלא, הוא התחתן באושר ונולדו לו ילדים למרות "האח הסורר"...

 

למרות המצוקה והקושי של ההורים - הם חייבים להבין שחיי הבן שלהם מונחים על הכף, והם צריכים לבחור את המלחמה שלהם בצורה נבונה. אם מישהו יבחר להתרחק מהמשפחה בגללו - באיזה צד הם יהיו? ממי הם יבקשו להשתנות, ועל מי הם אולי יוותרו?

כאמור בפסקה הקודמת, נראה שכרגע הם בחרו במלחמה הלא נכונה...

 

ד. ממש כמו שבחור שיוצא מהארון מצפה לשמוע שאוהבים ומקבלים אותו (ולא חלילה שונאים ומנדים), כך גם קורה לכל אחד מבני המשפחה כאשר ה"סוד" מתגלה. לכן אני שמח לקרוא שבאמת התגובות כאן מוכיחות שאין שום סיבה להתרחק מהאח, אלא להפך יש להראות לחברה שלך ולכל המשפחה שהם ממשיכים להיות אהובים ומקובלים אפילו כשיש להם בן/אח הומו. 

 

 

 

אפשר לשאול כדרך אגב כי זה באמת מסקרן, המשפחה המורחבת אמורה לדעת על דבר כזה?

אני מניחה שהיה נסיון להסתיר את זה בטענה של: "מה יגידו", מעניין אם זה משהו שעם הזמן כבר מספרים, (כמו שהבחורה פרסמה בשרשור ההוא שהוא מספר למשפחה ולחברים)

 

ותודה ממש על הנקודת מבט המדייקת ועל הכלים.

בגדול, יש 2 סיטואציות שבהן צריך לספר למשפחה המורחבת:

 

א. אם הוא כבר לגמרי מחוץ לארון, אז עדיף שבני המשפחה ישמעו על זה בצורה מסודרת ולא יגלו זאת דרך ריכולים עם השכנים או דרך תמונה שלו בפייסבוק כשהוא עם בחור. אם הוא כבר סיפר למשפחתו הגרעינית, והאחים שלו מספרים לחבריהם, וכנראה גם הוא כבר סיפר לכמה חברים, אז בתכלס זה רק עניין של זמן עד שכל מכריו ומשפחתו יידעו זאת. זו דרכן של חדשות מהסוג הזה, להתפשט כאש בשדה קוצים.. אם 2 אנשים יודעים אז הסוד יכול להישמר, אבל אם 10 אנשים יודעים - זה אבוד.

 

ב. אם הוא בזוגיות עם בחור, והוא ירצה להביא אותו לאירועים משפחתיים וכו'. במצב כזה סביר להניח שהוא פשוט לא יגיע לאירועים אם המשפחה לא יודעת. אני יודע שזה נושא רגיש בפני עצמו, ויש כאלה שיגידו שטוב מאוד שהוא לא יגיע עם בן הזוג, אני לא נכנס לזה עכשיו. אני מדבר על אלה שכן ירצו שהוא ימשיך להיות בן משפחה לכל דבר ועניין.

 

מלבד שני המקרים האלה, כמובן יש משפחות שירצו לספר בשביל "להוציא את זה", כי ההסתרה עצמה גורמת לפחד מהלא נודע וגורמת לאנשים להשקיע מאמצים רבים בהסתרה במקום בשיקום, וחבל.

שאלה קשה... - לקראת נישואין וזוגיות

למרות שזה היה לפני הרבה מאוד זמן, והיו אז הרבה יותר דעות קדומות והומופוביה*, כבר אז נראה שהייתה הסכמה כללית שאין לה באמת סיבה לחשוש מפני פגיעה בשידוכים.


*למשל מישהו כתב שם ''הקב"ה לא מוליד באדם יצר שלא יכול להיות מכוון לטובה. ככה שבאיזשהו מקום זו קצת אשמתו'', ומישהי אחרת הוסיפה ''האיש סוטה, ולו היה בו מינימום של התחשבות במשפחתו הוא לא היה מפרסם את זה. אבל הוא חושב שהסטיה הזו היא זכותו והוא לא חייב להתחשב באחרים''

לא זכרתי שעידכנת כאן.
כיף לשמוע 🙂

תודה.

הרבה מחשבה והתבוננות.

דברים מדויקים.

תפיצי את זה.

שומעים שזה תהליך משמעותי

ואיזה כיף. ב"ה שהתחתנת.

זוכרת תגובות שלך... 

בעלך זכה בטוח!

ממש כתבת תחושה שהתחלתי להרגיש לאחרונה, קצה של מחשבה, שלא הצלחתי לגעת בה במדויק או למצוא לה מילים.

מדויק ואמיתי. תובנה כ"כ חשובה ומשמעותית.

תודה על השיתוף.

הלוואי. שמרתי לי קישור.

חיכיתי בסבלנות

כתבת מדהים ומדוייק. תודה רבה

כלכך חשוב לשמוע, לי אישית.
הפשטות הזאת שלפעמים נעלמת לנו בתוך כל הרצון הזה .. איי שנזכה.

תודה על המילים האלה.
@מנהלים לדעתי שווה נעיצה!

הדוגמה שלך מעולה!!

אני לא יודע כמה זה נכון בתחילת קשר, אבל זה מדוייק בהמשך. אפשר לשמור לצטט?

ובהחלט אפשר תודה!

למה זו דוגמה מעולה? כי חברים זו אנלוגיה מעולה, עם משפחה לפעמים עושים כי צריך, עבודה זה בדכ ככה. חברים אם לא כיף לא עושים.

למה זה לא בהכרח נכון בתחילת קשר? אני לא אומר בצורה מוחלטת, כי הדעה שלי לא ברורה בעניין. אבל אני חושב ששתי אנשים שלא מכירים נפגשים, הגיוני שלא יהיה ביניהם זרימה וכיף כמו שיש בין חברים.

למה זה מדוייק בהמשך הקשר? כי אם כבר שהקשר רציני אין שמחה וחשק להיפגש ולדבר, בשביל מה להיות בקשר הזה בכלל?

ואתה ממש לא מצליח לדמיין את זה מצליח, ואתה סובל מהחיפוש ומהתהליך בכלל, אין לך סקרנות ורצון, למה שתעשה את זה?
אם תרצה מאוד להתחתן ואתה בחור שמתגבר ונושם עמוק וחושב שזה מקדם אותך אז אתה כן תרצה לפגוש את הבחורה, אבל ממש לא צריך לעשות את זה...
תלוי ברצון שלך.
פשוט.

אבל צודק שצריך להתחיל מפשוט להרגיש את הרצון בדייטים עצמם;)

ממש בכח.
כי לא היה נעים כבר להגיד לא.
בטוח שיש גם מקרים כאלו

ולא הבנתי בהקשר לאיזו אחת מהן זה נאמר...

תודה!!

בתור נשוי ... אני פשוט חושב ואומר שכל מילה זהב.

 

אין, גם אם תשמעו שיש, אין ולא נמצא הזוג שהכל היה סוגה בשושנים כבר מהרגע הראשון. אין שלמות - אבל יש השלמה !

 

לא לוותר על דברים שברוח או במהות, אבל בהחלט חובה לקבל את השונה , לא לראות רק את השחור והלבן, אלא את כל צבעי הקשת [כמילות השיר היפות של ישי ריבו].

 

אגב, מניסיון של נשואים רבים - כל מי שהגביל והגדיר את מה שהוא מחפש, בסוף "מצא" הפוך [ותמיד לטובה ].

 

אז תקפצו לים - המים ממש טובים

 

יישר כח !

למה כמה ואיך?..

בפרטי אם תרצי

פעם חברה אמרה לי, ואני חושבת שהיא ממש צודקת.

 

נתינה מולידה אהבה.

 

להתפלל על מישהו זה לתת מעצמך בשבילו.

 

ואם הקשר הזה נגמר ואת או הוא רציתם בזה, ולמרות זאת הוא נגמר,

התפילה הזו יכולה כל הזמן להשאיר את האהבה.

 

במקום פשוט לתת לה ללכת.

 

 

אני אגב יודעת שמות של כמה בחורים שיצאתי איתם,

ובכוונה אני לא מתפללת עליהם.

 

בגלל מה שהיא אמרה לי, ושראיתי כמה זה נכון.

 

אבל אחרי ניתוק מוצלח התפילה לא כזה משפיעה על האהבה.

אבל באמת מכירה על עצמי וחברות שאם החיבור היה ממש קרוב אז דווקא מעדיפים לא להתפלל כי זה מחבר

 

לפעמים אנחנו עדיין "לוקחים" מהמדויט
רצונות, תקוות, מראה, דמיונות וכו'
והתפילה משחררת אותנו מהריכוז בעצמנו,
מהרצון ל"קחת" בכך שנותנים.
אבל יש רגשות שצריך לשחרר, ואז נופלים על חבר אומרים לו שבא לך להרוג מישהו, והוא צריך לחבק אותך ולתת בך אמון;

מהעצה הזאת

בדיקת התאמה, ניתוקים רגשיים 

 

מי שצריך או צריכה להשתחרר מקשר

שמרגישה שתקועה ולא מצליחה להמשיך הלאה

או שיש עדיין זכרונות, רגשות, כאב שלא מצליח להשתחרר לגביו 

אז בבקשה תפני אליי,

קבלתי את העצה הזאת מאיזה רב וזה פשוט עובד.

 

 

אולי תגידי לו שתעשו רק הפסקה בשביל לחשוב? (לשבועיים כזה)
כי לפעמים מרחוק יותר קל להפריד בין הרגש האמיתי למשיכה והתאהבות...
נשמע מצב לא פשוט אבל בטוח יש לך כוחות להתמודד איתו, תהיי חזקה!
ותעמדי על העקרונות שלך! אני יודעת שזה לא פשוט אבל תיזכרי בערך של זה וכמה זה חשוב בשביל עצמך..! את אף פעם לא חשבת שתגיעי לזה ועד עכשיו שמרת, אבל הנה הזמן שזה בידיים שלך לגמרי! את יכולה כן ואת יכולה לא אבל זה חשוב!! ומה שנפלת זה היה בשוגג ומעכשיו זה הרבה יותר חשוב שלא תתני לזה להשפיע...
תחשבי אם היית מהצד נגיד אחותך, מה היית מייעצת לך?
בהצלחה!♡

מבינה אותך כל כך

זה כל כך קשה

עד שיש מציאת חן

עד שיש איזה ניצנים של רגשות הדדיים, זה לא ברור מאליו

וכשחסר לכם משהו מהותי בקשר אז יותר קל להתלות במשיכה

והנפילה בנגיעה במקום מסוים מחזקת לכם את הרצון שלכם להמשיך בקשר על אף הפערים.

אני ממש יכולה להבין את המקום.

 

אבל אני מדברת אלייך ממקום שכואב לו ומאמין שאת מסוגלת להיות במקום גבוה יותר.

לא משתלם. פשוט לא משתלם לפול. לא שווה את התיקונים שצריך לעשות אחכ והעוגמת נפש.

המתיקות הזאת לא שווה. באמת. 

תעצרי שניה את הלונה פארק שנכנסתם אליו

ותתכנסי קצת עם עצמך ועם ה'

אפשר לשמוע איזה צדיק או לקרוא סיפורי צדיקים שיעוררו ויחזקו

לדבר עם ה'

להתחזק בחיבור לה'

כשמחוברים לה' לא רוצים לאכזב אותו

לא רוצים לאכזב את עצמנו

תהיי חזקה.

אם הוא לא עוזר- תעזרי לעצמך וגם לו.

זה אפשרי. 

מאמינה שייתנו לך גם עצות מעשיות לגבי זה

וכן לגבי הקשר עצמו

 

בהצלחה לך

דבר ראשון - את לא ה'דוסית' היחידה שזה מפריע לה. זה בגלל שאת בנאדם וזה באמת מתח מאוד גדול...

 

דבר שני - נשמע שבעיקר מה שמעסיק אותך הוא הפערים בינכם. ה'נפילות' הן מתלוות לכך אבל אם אתם מתאימים או לא זה הרבה יותר יושב על הלב וקריטי..

 

האיסורים לא נועדו כדי לתת לנו תחושות אשמה אלא כדי שנשמור עליהם. לפעמים תחושת אשמה מועילה ומצילה ולפעמים היא מורידה ומפילה. זה 'משחק' מאוד עדין.

את פוחדת במידה מסויימת בצדק אבל כדאי שזה לא יוריד/ישתק אותך. זאת לא המטרה. הפחד אמור לשמור עליך וזהו.

 

אחרי שתרגעי ותנשמי עמוק ותהיי פנוייה לכך נפשית עליך (עליכם?) לפתוח שוב את כל הקלפים ולברר בינכם לאן יכול ללכת הקשר. לאן כדאי שהוא ילך ובאיזה אופן.

 

מה מפריע בזה שהוא 'לא דוס' - זה שאת תהיי 'פחות דוסית' או עצם זה שהוא לא זה? (זאת הבחנה חשובה לעניות דעתי, יכול להיות מצב שתוכלי להשאר ב'רמה' שלך אולי)

 

במה הפערים יכול לבוא לידי ביטוי בחיים משותפים  בתוך תא משפחתי אחד??

אפשר אפילו לכתוב רשימה ולראות אם מה יש להתמודד ואיך.

 

דבר שלישי - דווקא הסיפור שלך מראה לי בצורה ברורה למה שזה טוב לשמור ממגע פיזי. המגע פיזי בעצם יכול לחפות על הפערים אחרים בתחושה אבל באמת, לטווח ארוך הוא לא יחפה עליהם - אם כך - יעצים אותם. 

 

דבר רביעי - זה מפחיד ממש ממש ממש. בכל צומת בחיים. כדי לעשות החלטה נכונה אמיתית וכנה עם עצמנו אנו נדרשים לפתוח את כל האפשרויות שיכולות להיות ('לשים את כל הקלפים על השולחן'). לא משנה איזו החלטה תתקבל, רק לאחר שעשינו זאת נוכל להרגיש שלמים עם עצמנו. כל אדם נורמלי יהיה שלם עם עצמו  רק אחרי שהוא יודע שהוא מיצא את כל האפשרויות. בסוף מה יקרה - לפעמים זה עוד פחות מעניין. השלימות האישית היא דבר שבדר"כ מאוד קרוב ללב. אולי הכי קרוב אליו.

 

אל תשפטי את עצמך יותר מדי קשה. יש גם מה ללמד זכות עם הסיפור על הכלב, זה באמת מפחיד..

 

בהצלחה רבה!!!

תנסי לחשוב עם עצמך איזה תחושות עולות לך עם מחשבה כזו שבסוף זה לא ילך ותיפרדו ותסתובבי עם התחושה הזו שלא שמרת נגיעה מגבר שהוא בכלל לא בעלך.
כמו שהרמוניה כתבה, אולי הפסקה. צריך מעשה, משהו נחרץ. [מוסיף למטה משהו מהפרשה שקראנו השבת שממש קשור לכאן]
זה בטח קשה שאי אפשר לדמיין אבל בדיוק בגלל זה זה מדרון חלקלק. צריך עכשיו כשזה רק הניצנים (ב"ה) כמו שאת אומרת, לעצור את זה.
תעזרי לעצמך לחשוב מה הכי נכון לכם ואיך (אם אפשר) אתם מצליחים לגרום לקשר הזה להתקדם.
לא משנה מה יהיה הפיתרון, תשמרי על עצמך. תחשבי על זה שתסתובבי עם המחשבה הזו שלא שמרת נגיעה ממישהו שהוא לא בעלך.

הלוואי שה' ישלח לכם המון המון המון כוחות, ואהבה, ושמחה, ובהירות!
זה בטח קשה ממש! לא מקנא בכלל.

תוספת: פרשת נזיר כתובה בתורה בסמיכות אחרי פרשת סוטה. ודרשו חז"ל שזה משום ש"כל הרואה סוטה בקלקולה, יזיר עצמו מן היין". ונשאלת השאלה: הרי הוא ראה סוטה בקלקולה - מראה בהחלט מזעזע, מדוע הוא צריך להזיר עצמו ג"כ? האם לא מספיק הזעזוע מעצם המראה?
וזה בדיוק מה שהתורה מלמדת אותנו! עד כמה שחוויה תהיה מזעזעת, היא חולפת אם זה לא מתקבע אצלנו בלב. השחיקה קורת באופן טבעי. הוא כבר ראה מראה כזה ופעם הבאה הוא יחווה את זה בעוצמה פחותה יותר. לכן הרואה צריך להזיר עצמו - לתת תוקף למראה, משמעות. כך ישאיר עליו רושם לעתיד.
לענייננו, עצם החומרה והרתיעה שמרגישים בוודאי מנפילה כזו, לא מספיקה כדי לשמור. צריך לתת לזה תוקף - לעשות עם זה מעשה. לא לאפשר לזה להישחק.

המון בהצלחה, ברכה וישועה, בעז"ה!
המון המון כוחות!

בלי האיסור, הקונפליקט בין הרגש והמשיכה לשכל היו הרבה יותר גדולים וממילא המועקה הייתה חזקה יותר.
יתכן גם שהיית מדחיקה אותה, נסחפת אחרי הרגש והמשיכה ומתחתנת ואז מבינה שאולי טעית.
עכשיו את יכולה לברר בשכל יותר קר. ולדעתי גם אין טעם למרוח. קחו פסק זמן ותחשבו כל אחד בנפרד.

הוא רוצה להתחזק? אם הוא אומר שכן, את מאמינה לו?
איפה הפערים באים לידי ביטוי?
בהנחה שהוא לא מתחזק, עד כמה הפערים מפריעים לך?
האם הפערים גדולים בגלל מה שאת רוצה מעצמך או בגלל שככה הסביבה שלך מסתכלת על זה?

לחשוב בשקט, לא בלחץ, לזכור שה' איתך ומכווין.
בהצלחה!

בפגישה שלישית כבר דיברנו על כמה כיף לנו ואפילו אמרנו אחד לשניה שזה קשר שיוביל לחתונה. שניינו אמרנו למשפחות שלנו שמצאנו. הרגשות היו בשמים.
וכמוך זה הייתה הבחורה היחידה שנפגשתי איתה שלשנינו היו רגשות.

אבל אז התגלו הפערים... דיברנו וניסינו אבל אף אחד לא רצה לוותר על האידיאלים ונעקרונות והדרך חיים שלו ואף אחד גם לא רצה שהשני יוותר בשבילו. ולא מצאנו שום דרך לגשר על הפערים ובלב כואב נפרדנו.

אני לא מתחרט לרגע. אני ממש שמח בבחירה הזאת. בסופו של דבר הבית שאני אקים הוא לא האהבה והרגשות והמשיכה שייהיו בו אלא התוכן שאני רוצה ליצוק לתוכו.
רגשות זה גם דבר שבא והולך ואם אין לרגשות חיים חומר ואידיאולוגיה משותפת גם הרגשות לא יחזיקו, כמו נשמה בלי גוף הרגש לא יכול להשאר תלוי באוויר.

נשמע שהגישור על הפערים שנמצא בקשר שלכם הוא התפשרות שלך על העקרונות שלך, וכבר עכשיו כואב לך על זה וקשה לך עם זה. ולהגיד את האמת? הסיכויים שהוא ילך לכיוונך הרבה יותר קטנים

עם כל הכאב שבדבר ואני באמת מבין אותך אני ממליץ לך להיפרד ממנו. זה קשר לא בריא, ואיתו את לא יכולה להקים את הבית עליו חלמת.

בקשר שלי שנה אחרי שנפרדנו דיברנו שוב כדי לראות אם יש אפשרות לגשר על הפערים, והפערים היו הרבה יותר גדולים. הרגש שלך מסתיר חלק מהפער שיש בניכם ואחרי החתונה יתגלו פערים שיהיה לך מאוד קשה להשלים איתם

קשר סוגרים על פי השכל עם אישור של הרגש. קשר שנסגר על פי הרגש יכול במקרים קיצוניים אבל מצויים לגרום לבחורה טובה להתחתן עם ערבי שיתעלל בה כל החיים.

אני חושב שמזמן הבנת שאת צריכה להיפרד ממנו אך הלב לא הסכים להקשיב. חודש אחרי שתיפרדי את תשמחי על הפרדה הזאת.

בהצלחה!

גם אם זה קרה זה לא אומר שאת יכולה לקרוא לעצמך מדרדרת.
שבי בנחת הכל בסדר תחשבי טוב מה הלאה ותפללי שה' יביא לך כוחות טובים וחזקים.

שלום לך,
אנסה לענות בהתאם למה שרשמת.
" אבל, וזה אבל גדול מאוד, אנחנו לא כל כך מתאימים מבחינה שכלית-הוא לא מה שחיפשתי,לא מספיק דוס... שלאחרונה התחילו בינינו ניצנים של נפילות בשמירת נגיעה ,בעיקר בגללו"
 –> על הנקודה השכלית יש מה לגשר, לדעתי. וזו לא באמת עילה לפרק.
אבל – וזה אבל ענק [לא רק גדול] – אם הוא לא מספיק "דוס" בשבילך, וגם, לפי ההמשך, כבר נפלתם בשמירת נגיעה, אז לצערי, יש רק דרך אחת עבורך, והיא – להפסיק הכל מיידית. לא הפסקה , לא פסק זמן למחשבה ולא משהו דומה – זה מתכון מדוייק ומוכח לחזרה לזרועותיו [תרתי משמע] ולנפילה רצינית ביותר בהמשך ! בדוק ומנוסה, מידיעה של מקרים רבים בעבר.
תזכרי, יצר הנגיעה הוא מתוק מדבש, אבל בניגוד לדבש שניתן להמירו במשהו אחר, את היצר הזה ניתן להמיר רק בנגיעות חמורות יותר... ודי לחכימא.
אני מבין שיש כבר אהבה עזה, ואולי היא קשורה לנגיעות ... אבל תחשבי רגע בבקשה: את לא חלמת שתגעי בבחור, ותראי לאן כבר הגעת [מקרה הכלב כדוגמא ☹].
נקודת אור ענקית [!] במה שכתבת, מתבטאת בעובדה שאת מודעת לטעות. וזו כבר דרך טובה ומעלה ע-נ-ק-י-ת שלך. נצלי אותה, את מסוגלת לכך.

לא קל לעשות זאת לבד, אבל תנסי עם יועצת/הורים/חברה אמיתית ["דוסית ?"]/או בייעוץ פרטי עם כמה בנות מיוחדות שנמצאות פה בפורום, לא לדבר איתו על כך. אם בנות לא רואות בעיה ממש בשמירת נגיעה, מה נאמר אנחנו הבנים ...

 

מאחל לך בהצלחה רבה.

בעז"ה תמצאי את הבחור המתאים לך במהרה !

 

האם השאיפות שלך והיראת שמיים ועבודת השם הם חלק אמיתי ממך? את - זה כולל גם את זה?
אם כן, את חושבת שהוא אוהב אותך כולל כל מה שאת כוללת, או שהוא אוהב אותך בלי חלק ממך? וכן תשאלי את עצמך לגביו.

מתפלל שהשם יאיר לך פניו, ותראי איך האהבה שלו אלייך גדולה מכל אהבה אחרת, ומתוכה יש אהבה בינינו כבני אדם. תרגישי טוב!

גילוי נאות- אני נשואה
גילוי נאות נוסף- כשהתחתנתי ידעתי שבעלי פחות דוס ממני. אבל כל השאר כל כך התאים והיה חיבור רגשי שזה לא היה אכפת לי.

אני חושבת ששווה לברר את הנקודה הזו. כי נכון שדוס ולא דוס זה דבר חשוב, אבל חשוב בעיני יותר המידות של הבחור, היכולת שלו להכיל ולקבל אותך (והיכולת שלך לקבל אותו), הערכה הדדית, ענווה ויכולת לוותר.

אולי שווה להתייעץ עם יועץ זוגי שישקף לכם את הקשר שלכם, זה לא תהליך ארוך, כמה מחברותי עברו אותו והוא מאפשר להסתכל על הדברים מבחוץ בלי המעורבות הרגשית החזקה.

לגבי הנפילות- הייתי נזהרת פי כמה, דווקא בגלל שאתם במקום של התלבטות. תשמרו יותר מהרגיל על תנאי הסביבה בהם אתם נפגשים- מקום הומה אדם, מרחק ביניכם, זמני הפגישות. אל תכניסו בלבולים נוספים. קשה לצאת מזה כשזה מתחיל.

בהצלחה יקרה!

קראתי הכל וקיבלתי כוחות מחודשים בזכותכם!
אני מעריכה מקרב 💖.

עולם הישיבה הוא נקודת קיצון בה הרבה מכוחות החיים לא יוצאים לפועל וזה יכול להביא לתחושת מחנק לחלק גדול מהאנשים

שנוגעת בעיקר לגילאים 24 ומטה או לסביבה שהיא ממש 'תורנית'

גם לבנים

תודה על זה

יש גם כאלה שמאוד אוהבים ללמוד אבל לא התחברו לישיבה אז לומדים באופן אחר עם משפחה או חברים , או רב באופן קבוע..

יש שם עוד זוג שדכנים שלא כתובים בדף.

+972 50-934-0901
אוריאל נעמן

בעקרון פורסם ברשימה מה שאישרו לפרסם
יש עוד הרבה אנשים שעוסקים ששמם לא פורסם

איך הם עובדים, והאם ממליצים?
תודה

מדובר בזוג אברכים ששידך כבר 4 או 5 זוגות בישיבה.
מנסיון של חברים שלי מסתבר שהם די טובים (אני כבר נשוי מלפני שהם התחילו להתעסק בזה), כלומר שהם מצליחים לקלוע נכון לאנשים גם אם זה לא מסתדר עד הסוף.
באופן כללי הם זוג ממש רגיש ואכפתי, ממש באופן מיוחד ויוצא דופן.
אני לא יודע אם הם מגדירים את עצמם רשמית שדכנים (יש זוג אחר שהם השדכנים הרשמיים של הישיבה), אבל בפועל רוב החבר'ה פונים אליהם.

אם מישהו מכיר אשמח לדעת כמה דברים(:
אפשר בפרטי
תודה

אולי נוכל לעזור, ואם לא נדע נוכל לשאול אותם ישירות..

על הקיום מצוות שלו? על עוד דברים בחיים שקשורים לעתיד והם לא קשורים לכסף?

 

אם כן - את יכולה להיות רגועה שהוא גם ילמד איך להתנהל כלכלית ולהגיע לשיקול אחראי בנושא

תשאלי אותו אם אחרי הנשואים והוא יראה שצריך יותר כסף אם הוא יצא לעבוד. ובכללי מה רמת המחיה שהוא מחפש

כמובן יכול להיות שהוא עצלן, זאת שאלה חשובה וכדאי לבדוק אותה

 

אבל כן, יכול להיות שהוא לא בנה מסלול של פרנסה כי לא היה רלוונטי בשבילו בזמן שהוא בישיבה.

 

בהצלחה!

בצד הכלכלי של הנישואים.

לגיטימי שהזוג מתכנן שבתחילה חיים רק ממשכורת של האישה + חסכונות שהצטברו למי מהצדדים.
עזרה מהורים היא לא משכורת שוטפת להתבסס עליה לדעתי.

פותחת השרשור לא ציינה שיש מלגה.

וגם, התגובה שלי מבוססת על מה שהיה אצלנו. התחתנו כשהבחור היה עדיין סטודנט באמצע לימודי הנדסה שלו - והחלטנו שמסתמכים רק על המשכורת שלי + חסכונות שהיו לנו, במהלך השנתיים הראשונות לנישואים עד לסיום לימודיו.

וואי נשמה בהצלחה!

אעלה אותה לדיון בעזרת ה' היום בפורום.
בקצרה אני חושב שמה שיש לך זה לא קנאה ולכן התרופה היא לא אמונה ואת לא כסילה חלילה.
קנאה זה שאתה רוצה משהו בגלל שיש אותו גם לחבר שלך. לך יש חוסר שהיית מרגישב בו גם אם לא היה לך שום חברה נשואה/בקשר. החברה שהתארסה בקלות היא רק טריגר שמעורר מחדש את הרגשת החוסר שלך

יסורים זה דבר קשה ומתלתל אבל חוץ מזה שצריך להבין שהייסורים באים לטובתך (והידיע הזאת לא תעלים את הכאב) אין כל כך מה לעשות איתם... רק להתפלל

אני שולח לך חיזוקים וכוחות. בהצלחה. תהיי בטוחה שגם תורך יגיע (בקרוב ובקלות בעזרת ה')

כמו שזה קרה להן, יכול לקרות גם לך.

 

בהצלחה!

אשמח לקבל פרופורציות מכם הנשואים. בבקשה - נשואים טריים

בהצלחה!

תקראי על זה ותשמעי שיעורים... אני לא חושב שיש לזה תשובה קצרה

בהתחלה רציתי לכתוב לך שאצל הרבה זוגות (אולי הרוב) אין את הידיעה הזאת ש"זה זה".

וזה בסדר לגמרי

אני אישית התחתנתי בלי הידיעה הזאת, לקח לי המון זמן להחליט שכן. וגם כשהחלטתי לא הרגשתי את הבהירות הזו אלא מתוך עבודה שכלית שכנעתי את עצמי שזאת ההחלטה הנכונה, כי הוא טוב, הוא מתאים לי וטוב לי איתו. כיום נשואים באושר גדול, ומשנה לשנה אני רק מבינה ומרגישה יותר כמה ההחלטה הזו היתה נכונה.

אבל --

כשקראתי את הסיפא של דברייך הבנתי שצריך לסייג את זה, כי את מעידה על עצמך ש"שמשהו מתחבר לי הוא מתחבר מיד ואני יודעת שזה מתאים לי ושלי". אני ממש לא כזאת בשום תחום בחיים.

אז אני כבר יודעת שככה זה אצלי, אני מקבלת החלטה שכלית בלי אינטואיציה רגשית חזקה. וזה לא אומר שזה לא נכון.

אולי אצלך זה לא ככה.

אמנם ייתכן שגם אצלך, כשמדובר בהחלטה כל כך גדולה, בדבר כזה עצום ומפחיד, שיש בו כל כך הרבה נעלמים, אין מה לצפות לידיעה ושלמות פשוטה עם עצמך כמו שחווית בדברים אחרים בחיים.

אבל בשביל זה יש אמונה בה':

 אם את מרגישה שעשית את מקסימום השתדלות בבחינת כל השיקולים, שהכל מתאים, שזו החלטה נכונה ושאת עושה אותה מהשיקולים הנכונים - כל השאר תלוי בקב"ה בלבד, ואז יש אמונה, שאם הגענו לרגע הזה ואנחנו עומדים תחת החופה, זה סימן שזה מה שהקב"ה ייעד לנו. וזאת ההוכחה היחידה ש"זה זה".

 

נ.ב. "יוצאים יותר מחודש" - באופן אישי זה נשמע לי מעט מידי, לא מספיק בשביל להכיר, ובטח לא בשביל להרגיש ולהחליט ש"זה זה", אבל זה כבר תלוי בכם. ובעוד הרבה דברים שאני לא יודעת כמו האינטנסיביות של הקשר ועומק השיחות ביניכם

 

הנקודה של להבין למה את צריכה אותו, למה הוא צריך אותך, למה טוב לכם ביחד.

 

בעצם להגיע ממקום חיצוני למקום ש"זה מתאים לי וזה שלי"

בין 10 דקות לרבע שעה זה מספיק

להתעניין להקשיב לשתף קצת ולחשוב זמן ומקום להפגש

ארוךך
פי 2 מהממוצע אצלי 🤭

ב5 דקות לא מספיקים כלום חחח

סתם לדבר קצת. זה נשמע לי הכי טריוויאלי

על מה יש לדבר? חוץ משלום, מה שלומך (כמובן לשאול באמת..) ולקבוע פגישה..
אח''כ בשלב טיפה יותר מתקדם אפשר ורצוי בעיני לשוחח בין לבין. חשוב

אבל מקבל. רבע שעה זה אחלה

אתה צודק, אין על מה לדבר חחח

אבל יש אנשים שנהנים לבלבל ת'שכל ;)

זה כיף, ניסית פעם?

 

(אני אומר את זה בצורה צינית למרות שאפשר גם להמנע מכך)

לא כיף לי לעשות משהו שלא בהכרח (אין לי מושג אבל גם אין לי איך לדעת..) כיף/ נוח לבחורה. אישית אני חושב, ולעצמי אני אומר, שהשיחה הראשונה לא צריכה להתארך כי זה עלול לתת לבחורה תחושת מבחן

אז אולי יזורם לה לשוחח טיפה. זה אפילו קצת מתבקש... כאילו תמיד זה כיף שמביעים בך התעניינות (ברמה סבירה), לא?

אבל יש פעמים שמתעניינים ופחות זורם ואז זה יוצא 2 דקות וזה מבאס

בסוף כל העניינים האלה הם לפי האינטואיציה

אפשר משהו באמצע כזה.. שיהיה נחמד וישאר טעם לעוד

טיפה לשמוע סופסוף את הצד השני.
שיחה נימוסי- מה הוא עושה ומה עובר עליו

לדוגמה, אם הוא יודע שאני אוהבת שוקולד מסוים, אז השוקולד הזה ישמח אותי במיוחד.

הכי פשוט והכי יפה.

 

אם הוא רוצה קצת יותר להשקיע אז תכשיט.

לא זר ענק שאין ככ מה לעשות איתו.

לדוגמה עוגיות עם איזה עתיפה חמודה ממש ישמח אותי. כי זה מראה שהיא רוצה בקשר ושמחה בו

אני נותנת לו לקנות לי אוכל, זה מספיק?

1. פלזמה חדשה ונוצצת
2. גיפט קארד לג'נטלנן או דברים שווים
3. בושם
4. שעון יוקרתי
5. צמיד יפה
6. ארנק
7. בגדים(?)

כל דבר שקשור לעולם הביוטי..

ספרים , גיפט קארד , או משהו מתוק.
רק לא פרחים .. זה כבד ומוזר ללכת עם זה .
אם זה לבית אז סבבה .

אני פחות מתחברת .. זה מוזר ללכת עם זה לא יודעת .. זה יותר עושה לי אסטואציה של קישוט.. להניח את זה בכד וכו'

רק כתבת כותרת מתנות ותראה כמה בנים הגיבו וכמה בנות..... לא פלא שבנים אף פעם לא מקבלים בקשר כלום לעומת בנות כנראה בנות אוהבות לקבל ולקבל בלי לתת

לבעל ולעומת זאת מכירה המון בעלים ששוכחים...

להיפך. בנישואין בן הזוג יכול קצת להתקבל כ"מובן מאליו" ובמרוץ החיים שוכחים, לעומת זאת בדייטים יש באופן טבעי רצון להעניק ולהתקרב. רואה את זה גם על חברות שלי שבקשר..

אבל אולי אנחנו חווים את המציאות שונה עם אנשים שונים 🙂

תלכי בסגנון שאת אוהבת, שאת מרגישה שהוא מבטא אותך. ממילא את תמשכי אלייך גברים שהסגנון הזה מתאים להם. 

 

אני לא מתחבר לסגנון הנוצץ היוקרתי, זה אפילו קצת מרתיע אותי. אני אוהב סגנון יותר עדין. וגם הסגנון שאת כתבת על עצמך נשמע מסקרן ויכול להיות יפה. 

מרגישה שאני פחות יודעת לענות על השאלה אז אענה על השאלה האחרונה של איפה מוצאים

קמיליון, שיין, עלי אקספרס, אוטנטי, נטע.

כשלך יהיה הכי טוב עם עצמך ועם האופן שבו את מתחברת לסביבתך, יהיה הכי כיף להיפגש איתך ולהיות בחברתך.

ועל עצמי אני יכול לומר בוודאות שהרבה הרבה יותר מעניין אותי הנפש והרוח (והנשמה) מהנראות.

דבר שני-זה כל כך תלוי באדם שמולך, פעם מישהי כתבה(נראה לי הפי) שבחור בדייט החמיא לה על קפוצ'ון של פוקס שזה חמוד או משהו כזה, פשוט תלכי בסגנון שאת אוהבת.

בכללי כדי להצליח בדייטים לדעתי צריך להיות עצמך אי זה מה שבעלך לעתיד מחפש.
דבר שני אני חושב שלבוש מפואר מידי גם יכול להגיד דברים רעים על הבן אדם אז עדיף שהלבוש שלך יספר לצופה מי את. לפעמים הלבוש הפחות יוקרתי הו יותר מושך
דבר שלישי אני לא יודע כמה באמת גברים שמים לב לדברים האלה.

זה כיף לראות שהיא משקיע במראה שלה בשבילך, זה משדר שאת רוצה ושמחה בקשר. מפה ולהתחיל ללכת כל הזמן בבגדים שאת חושבת שלא מייצגים אותך הדרך ארוכה. ובכללי אנשי המוסר מורים ללכת כמוך ושהגישה שלך היא הבריאה- נראות נקיה ומסודרת ולא צעקנית נוצצת ויוקרתית יותר מידי

העצות של "תתלבשי ככה זה מה שגברים אוהבים" הן פשוט לא מבוססות על המציאות

גם אם הן היו מבוססות על מציאות, כדאי לתלבש כמה שיותר קרוב לאיך שאת אוהבת. למה לחפש גבר שאוהב שאת מתלבשת בצורה שלא נוחה לך?

 

האם אני יכול להעיד על עצמי שזה לא שיקול? לא יודע. כי כמובן יש כל כך הרבה דברים חוץ מסגנון לבוש, שממש קשה לעשות סטטיסטיקה. אבל בוודאות זה לא הבדל מובהק מספיק.

 

תהני, תתלבשי איך שכיף לך. בהצלחה!

מתחברים למראה היותר עדין יותר את .. פחות מה שהן רוצות שתהיי .
אני דווקא חושבת שיש עניין לשלב גם וגם.. את רוצה להיות בוהו תהיי יום אחר את רוצה להיות מתוקתקת תהיי
אפשר הכל .
באמת שאפשר כל הסגנונות ..
ואו יש כל-כך הרבה בגדים היום ..
ואל תפלי לבנות שחופרות על מההההה איך את הולכות בלי איפור?? מהההה את הולכת בלי עקבים??
כנל ההפוכות .. מה???? את שמה לק?? איכס!! מההההה את קונה איפור???
אחותי תעשי מה שבא לך מה שטוב לך ואת לא צריכה לבחור צד .

לגבי האיפה קונה .. הזמנתי לא מזמן מתמרה ומטרמינל איקס קונה גם משיין .

שמכיוון שגם בנות במראה הנוצץ נוטות להתחתן,
וגם בנות במראה פשוט וקצת זרוק נוטות להתחתן,
אז כנראה שסטטיסטית סגנון הלבוש לא קשור לסיכוי שלך למצוא חן בעיני הצד השני ...
כל אחד ומה שהוא אוהב וכל אחת ומה שהיא אוהבת .
תקני בגדים שאת אוהבת, לא משנה מה הכותרת שלהם.
וככה תשדרי את עצמך, בלי כותרות.
בהצלחה!!!. הלוואי שיגיע בקלות!!!

לא מתאמץ בקווים נקיים ומחמיאים. אבל אני לא גבר.


באופן כללי אני בדעה שרק מה נוח. סולדת מעקבים ומחטבים ודברים שנועדו לחנוט נשים שלא לטובתן. אישה צריכה את הגב שלה. לא חבל להרוס אותו? תהיי את. זה הכי יפה. ותחייכי, הכי חשוב כמובן

אני חושב שעדיף לך ללבוש מה שאת מתחברת אליו ומה שאת מרגישה שמבטא אותך בצורה הטובה ביותר וממילא האנשים שהסגנון הזה מתחבר אליהם יגיעו אלייך.

 

איך שקראתי את מה שכתבת חשבתי על חבר שלי שאמר לי שהוא ממש מקווה שימצא את האחת שתסבול את ה"שגעונות" שלו (והם דומים לשלך).

 

בקיצור, ללכת עם האמת זה רק מועיל!

 

בהצלחה לך ולכולנו!

אני יודעת שהיא קצת ירדה בפעילות שלה בתקופת הקורונה (איזה מוזר זה טלפון חדש, הוא לא מכיר את המילה הזו 😅)

מקווה שהיא תחזור לזה בקרוב.

בעיקרון מתקשרים מתקשרים ומתקשרים, בסוף היא עונה.

יכול להיות שהרב קורץ יתן לך מענה טוב.

אתה יכול לכוון אותי קצת יותר על הסגנון שלך , ואולי אוכל לכוון אותך יותר .

מכירה בנות שהוא שידך לפני שהן היו בנות עשרים.

אתה פונה ויש לה מזכירה
אפשר לומר "אני פונה בקשר לשידוך, אשמח להיפגש עם הרבנית בת אל"

בהצלחה ממש
אל תתייאש!!

בדקת בסוף אם יש סיכוי או אין סיכוי? או שרק נסית?

אפשר לעשות זאת דרך גורם שלישי אם לא נוח לפנות ישירות (בתור בן אני מעדיף לפנות ישירות אבל אני מאמין בתחושה של רוב הבנות זה שונה).

 

לגמרי! - לקראת נישואין וזוגיות

 

חוץ מהזמן שעבר - כדיל עקל את הפרידה כדי לברר סופית ואם לא - זה נותן פתח להיות יותר שלם איתה.

במיוחד שאת אומרת שזה היה הפתעה מבחינתך שהוא בחר להפרד.

פרידה בדייטים כאשר איננה הדרגתית (וזה יכול להיות מובן בגלל הסיטואציה) זה באמת מקשה לשחרר

אולי כדאי לנסות לסגור את זה. לא? 

לפני כמה חודשים בדקתי והוא לא רצה..
פרקתי ואני יודעת שלא נחזור אבל עדיין מתגעגעת

בעזרת ה' ישועות!

תחשבי רגע איך הוא היה מקבל את ההודעה שלך בהתחשב בהיכרות שלכם והאופי שלו..
את יכולה לשלוח הודעה ובצורה עדינה תשאלי אם יש לזה מקום

כנשואה, כן יש קשרים עם חלק מהבחורים למטרת שידוכים או שהם פשוט חברים משותפים של שנינו.. אם הוא לא ירצה איתך שום קשר, הוא יגיד..
בהצלחה

אני חושבת שבגלל ששנינו רווקים זה פחות מתאים ושאלתי אותו בעבר אם יש מצב שישקול שוב.
שנשואים זה סיפור אחר

בעולם הדייטים, עם כל הקושי, צריך לדעת לחתוך דברים. אם נשאבים למערבולות האלה ("אולי נדבר מדי פעם?", "וואי לא נעים לי להגיד לו שלא מתאים"), זה מרחיק מההגעה ליעד וגורם לפרידה להיות קשה יותר.
זה לא קל, אבל זה מה שצריך לעשות.

בד"כ מה שאת מתארת קורה בזמן שקרוב לפרידה ותוך כמה זמן זה חולף. כנראה לא שחררת ממנו ולכן את עדיין מרגישה ככה. כדאי לסגור את העניין, כלומר לפנות אליו בדרך זו או אחרת ולשאול אם יש מקום לנסות שוב, כדי שיהיה אפשר להתקדם הלאה ולשחרר אם צריך.

בהצלחה

יצאנו לפני חצי שנה בערך. עשיתי תהליך עם עצמי ויצאתי עם עוד. ניסיתי לבדוק איתו אם יש סיכוי שנדבר אבל הוא לא רצה.
יצאתי עם עוד בחורים והיה אחד שהיה ממש טוב! אבל שוב זה חוזר שאני מתגעגת אליו.
ועכשיו היה את הגעגוע בעקבות מה שקורה.
מישהי הזכירה לי אותו-שאלה אם אני יודעת מה איתו בתקופה הזאת במה שקורה אצלם איפה שגר.

אם כן, את במסלול טוב.
והגיוני שגם אחרי תהליך ישאר רגש כלשהו, עד שיבוא מישהו אחר וימלא את הלב.
רק שאולי אפשר להגדיר את זה ככה- הרגש שישאר יהיה יותר רגש של רצון לחוש שוב אהבה, ופחות עם קישור ישיר אליו כגורם הבלעדי לגרום לאהבה הזו להיות מורגשת שוב.

קשה, אבל זה המסלול שה' רוצה שתעברי ותתגדלי ותתחזקי ממנו ובעז"ה בסוף הכל יסתדר. וכנראה גם תגלי למה דווקא זה שתתחתני איתו הוא הכי מתאים לך

מקווה שזה כך
בעז"ה שנמצא כולנו בקרוב בלי קשיים

ואצלי זה היה עוד יותר גרוע כי גם ממש התחברתי למשפחה שלה...

שבו תקבל תשובות טובות ונכונות לך... אני מציע שתלכו ביחד לטיפול זוגי ותדברו שם על הכל בצורה עמוקה

לך ליועץ אם השקפה דתית הדומה לשלך. חילונים הרבה פעמים לא מבינים מצוקות של שומרי מסורת. הפער הכי גדול מתגלה דווקא אצל מסורתיים שההבדל בינם לבין היועץ החילוני הוא בעיקר בדברים פנימיים שהיועץ לא מסוגל להבין

זה מראה באיזה עולם היא והחבר'ה שלה חיים. עד איםה אפשר להדרדר?
איזה אדם נורמלי יסכים שמישהו יגע באישה שהוא אוהב?
אהבה קודמת לתאווה. אם תעבדו על האהבה ותשקיעו בה, המשיכה והתאווה שלך לאחרות ושלה לאחרים יקטנו.
ליהדות ולתורה יש כלים מצויינים לעניין.

ממליץ לך לעזוב את סוג הפסיכולוגים האלה ולמצוא אולי פסיכולוג דתי בריא בנפשו. ואני בכלל חושב שדי ברור שצריך לפתור קודם כל את הבעיות שהבית שגדלת בו יצרו. זה השורש של שאר הבעיות.

בנוסף לכל זה, אם אתם שבע שנים ביחד ומסתדרים כנראה שזה מתאים. אם איתה אתה לא תתחתן, עם הבאב בתור יהיה לך קשה הרבה יותר.
אבל מכיוון שאתה מציין שהקשר לא עמוק ככ, צריך קודם להעמיק אותו. גם אם בצורה מאולצת בהתחלה.
כדי שקשר זוגי יהיה מפרה ויתן שמחה וערך לחיים גם בעוד שלושים שנה, חייב שהוא יהיה עמוק. לא רק חיים משותפים כדי לא להיות לבד, כדי לתת ולקבל קצת אהבה וכדי לספק צרכים גופניים. זה הרבה הרבה יותר מזה.
בכנות- החברה החילונית קצת איבדה את הכיוון בהבנת המושג אהבה וביחס אליה.
מהרושם שלי לך יש ראש סבבה ביחס לעניין אז חבל לך ללכת לקבל עצות מ"אנשי מקצוע" שנמצאים בדרגה נמוכה מאוד ממך ביחס לעניין.

יש לי שם של יועץ אם תרצה

אל תעשה דברים רעים או טפשיים, כמובן. גם אם פסיכולוגים מציעים אותם.

 

טיפול זוגי או ייעוץ זוגי יכול לעזור

 

יש גם מאמנים, יועצים ומטפלים למיניהם שעוזרים לרווקים להיות מוכנים לחתונה. לחלקם יש נסיון גם בלעבוד עם פחד מחתונה. שווה לנסות.

הרגיש לי שמישהו כתב את הפריקה שלי רק בנקבה
ואני חושב שאני לא היחיד שיגיד את זה.
מה אני יכול להגיד... צרת רבים חצי נחמה?
צריך להיות חזקים ובעזרת ה' זה יגיע

לגבי הרשימת מכולת שלך... את שיתפת אותה עם מישהו? התיעצת וראית שהיא לא ארוכה מידי?

לי יש רשימה קצרצרה לברורים ורשימה ארוכה ותכליתית לקריעת ברך (הושטת אצבע בנקבית)

וכן, שיתפתי המון אנשים ברשימה למען האמת.
והיא לכאורה לא באמת ארוכה, והיא אפילו הגיונית.. אבל פשוט אחרי שאתה פוגש כמה אנשים, ברגש זה מרגיש כאילו אתה בחיים לא תמצא מישהו שיש בו את השילוב של הדברים שחשובים לך..
זה לא שהדברים ברשימה סותרים אחד את השני, או מורכבים. סתם פשוט בני אדם הם מורכבים, ואני תוהה אם אי פעם אמצא מישהו שיכנס ל"תבנית" שאותה אני מחפשת.

בהצלחה ענקית

את צודקת.
הרגשות שלך נוגעים בלבבות של כל מי שמחפש כאן

ולא-
הדרישות שלך לא מוגזמות.

והאור יגיע. בקרוב 💜

על כגון זה אומר - מרגלית טובה היתה בידייך וביקשת לאבדה ממנו?

יש משהו מחזק בידיעה שבצד השני גם רוצים מישהו מחכה לך.

השם ימלא משאלות ליבך לטובה

נערך לבקשת הכותבת.

ולא הבנתי את הקונספט, אם גם אני וגם הוא מחכים לכאורה, אז למה שלא פשוט ניפגש? חח

אבל תרשי לי להוסיף כמה מילים משלי:
אף אדם מבוגר לא מבין אותנו וזה לא יעזור כמה הוא יגיד את זה, כי זה פשוט שקר.
זה כמו שמתי שנכשלתי בטסט אמרו לי לא נורא, אתה עוד תעבור, וזה ממש תסכל אותי.
היום שיש לי רשיון כבר שנתיים אני לא יכול להבין מישהו/י שנכשל/ה בטסט, ולא משנה כמה פעמים אני אגיד את זה. אדם שלא נמצא בתוך הבעיה לא מבין אותה גם אם הוא חווה אותה כבר בעבר.
אבל לי יש את הזכות לומר לך שאני מבין אותך ושכל מה שהשם עושה זה לטובה. ושלא תביני אותי לא נכון, זה דוקר לי את הלב.

לא אמרתי שאני אוהב אותך..
אותך אשתך תאהב

היה לנו רב ת"ח גדול בישיבה שאם היו אומרים לו אחרי השיעור- שיעור יפה הרב
הוא היה עונה- את היפה תשמור לאשתך. שיעור צריך להיות אמיתי, לא יפה

גם אם הוא נמצא בדיוק באותו נקום ברמה הטכנית

זה באמת מעצבן לפעמים לשמוע אנשים נשואים מנסים לנחם.
לא מזמן מישהי נשואה אמרה לי משהו בסגנון ש-ה' מזמן לנו את זה רק שזה הכי מדויק לנו.
ויש כנראה דרך שאנחנו צריכים לעבור עד אז..
מצד אחד יש בזה משו, מצד שני רציתי להחטיף לה סתירה 🙄 (מטאפורית כמובן)

ובכל זאת חשוב לזכור:

 

כמה שהמצב שלנו על הפנים, החיים שלנו מלאים טוב

גם במה שעדיין חסר, יכול היה להיות הרבה יותר גרוע

גם אם הגענו הכי נמוך שיכול להיות, לא מגיע לנו כלום

ובכל זאת, אנחנו מבקשים הרבה טוב נגלה ושיהיה לנו רק סיבות לשמוח, וה' עונה לבקשות.

 

כשזה נגמר שוכחים בכלל שזה היה, וזה פשוט מוזר שלפני שנה הרגשנו כך. זוכרים איך קראנו לזה, אבל זה חיצוני לגמרי.

 

ותמיד אפשר להתקדם עוד. אל תאמיני למי שלא מאמין בך, אבל אחרי שמאמינים בך, את יכולה גם לקבל כמה טיפים איך להשתדרג לאין ערוך.

 

בהצלחה

אבל כדאי לשים אותה במקומות אחרים
ולא להביע אמת רציונלית
כשהלב כואב

לא אמחק את התגובה כי היא נכונה - גם אם מבחינה רגשית היא לא במקום.

אותי זה מעודד, כל פעם שאני מרגיש ככה (והרגשות שהיא מתארת מוכרים לי היטב), להיזכר בדברים האלה.

אבל זה לא שולל מהאפשרות להגיב באמפתיה בלבד

בין כאב לב, השתוקקות, הרגשת חוסר לבין פרשנות שלילית שיכולה לנבוע מכך (מה זה אומר עלי, מה זה אומר על החיים וכל מיני הסברים שליליים למציאות החוסר).

חוסר זה דבר שקיים. החיבור לחוסר עצמו הוא לא נעים אבל הוא מפגיש אותנו עם המצב שלנו. ברובד הזה נראה לי שהיא דיברה.

 

אתה יודע מה פירוש "כפוי טובה"?

כפוי טובה זה לא אדם שחושב שמגיע לו.

כפוי טובה זה אדם שחושב, שאם מגיע לו - והוא קיבל - כנראה שזה בסדר שהשני השקיע בלתת - כי הרי - לו היה מגיע! אז גם "לו היה מגיע שיצטרך להשקיע".

אדם שאומר "אני מקבל מאלוהים כל כך הרבה - וכלום לא מגיע לי! אבל מה לעשות, אלוהים זה הטבע שלו להיטיב, ולכן זה אמור להמשיך. אז לפחות נודה לו ונגיד לו תודה בשמחה ובשירים, כי מה לא מגיע למקבל לשמוח בזה שיש לו נותן שאפילו לא מסוגל להפסיק להשפיע?

"כפוי טובה" - הביטוי הזה "כפוי טובה" אפילו לא מתייחס לשאלה כמה האדם הודה. אולי מה שהתקבל לא היה רלוונטי, אולי לא הייתה הזדמנות של הודאה. אבל "כפוי טובה" זה אדם שמקבל טובה ואומר: טוב נו, הוא הכריח אותי! כפה עלי הר כגיגית, אז נאלצתי לקבל. ולכן כביכול יש זכות להיות בחוסר אהדה כלפי הנותן. הכל, העיקר שרגשות האהדה יישמרו בקמצנות חסרת מחוייבות ככל האפשר. הרבה אהדה כלפי הטוב - אפס כלפי הנותן. לכן הביטוי "כפוי טובה" לא נמדד בצורת ההודאה - אלא ביחס למשמעות של הטובה שקיבלתי, מה המשמעות שלה עבורי. האם היא חשובה בעיני, או שהיא רק "ממלאת מקום ריק"="לקבל כמובן מאיליו"

צודק, אבל קשה מאוד להפנים את זה תוך כדי הדרך..

עצם זה שאת ממש מוכנה, ממש רוצה, ממש מכוונת, בלי חסימות- זה דבר גדול.

ולפעמים צריך להסתכל על מציאות כמו "חילוני"- אנחנו מרשים לעצמנו להתייאש כי יש לנו אבא בשמיים ויש לנו על מי ליפול ולהישען ואת מי "להאשים".
אם אתה חילוני אז מבחינה מסויימת אתה לא מתייאש אלא משתדל יותר כי אם אין אני לי מי לי (או במילים שלהם- אם לא תדאג לעצמך אחי אף אחד אחר לא יעשה את זה בשבילך)

דווקא מה שהכי חזק לי בכל התהליך הזה זה כמה הדברים לא בידיים שלי.
אני יכולה להגיד שהשתדלתי המון. עשיתי את כל מה שיכולתי, מכל הבחינות.
אבל בסוף, עם כל המאמצים, זה ממש ממש של ה'. הוא יכול להחליט שכל המאמצים שלי לא ישאו פרי.
באמת כל החיים זה ככה, אבל בעולם הזה אני פתאום רואה את זה בצורה הרבה יותר חריפה.
התוצאה ממש ממש לא בהכרח תלויה בהשתדלות שלי.
עולם השידוכים מתבסס בגדול על ניסים, זאת התחושה שלי חח

תפילה.
מן הסתם התפללת ואת מתפללת המון
אבל תמיד אפשר עוד ועוד עד שמגיעים ליעד

ונכון. פה אין קשר ישיר בין השתדלות לתוצאה.
אבל עצם ההשתדלות פועלת למעלה

אבל למה זה להסתכל על המציאות כמו חילוני? ממתי דתי חייב להאמין בהשגחה פרטית על מי שלא צדיק או רשע גמור.

ולנושא עצמו, מסכים לגמרי. אני באותה הרגשה, המון השתדלויות - בלי הצלחה.

כי זה לא עניין של אמת אלא של הרגשה.

וגם לא כיוונתי לעניין של דרגת ההשגחה הפרטית, אלא לעניין הרצון והכח להשתדל שנובעים מתוך אחריות על עצמי.

טעיתי לגביה, אבל בכללי אני חושב שזה נכון

רשמת את הלב שלי. כלכך . ואני בטוחה שגם עוד מלא כאן..

לא יודעת אם זה עוזר, אבל צרת רבים חצי נחמה.
חיבוק ענק אחות.. עוד יכונו לנו ימים טובים

חלון לים דירה הכי יפה בעיר
עוד מחכה למשהו שאת ליבך יעיר
ובינתיים בדידות מקיר אל קיר

 

ויום אחד את מחליטה שם לעזוב
רחוק לנסוע כדי להרגיש ת'לב קרוב
מגיע לך כבר לאהוב

 

כמה חברים שצחקו לך
איך שוב ושוב הם מסבירים לך
את מחפשת דבר שלא קיים

 

מאחורי הגב אומרים את משוגעת
אבל בפנים אין שום ספק את כבר יודעת

 

בוודאי ישנו שם
זה לא בשמיים לא בסוף העולם
כמה טוב עוד לפנייך
רק אל תעזבי ידיים
אל תעזבי ידיים

 

נכון שבלילות את מתבלבלת
סוגרת את הלב ושוב נופלת
והייאוש הולך ומתגבר

 

תדעי ששום דמעה שלך לא נאבדת
כל תפילה שלך פותחת איזו דלת
נשמה רוצה להשתחרר

 

בוודאי ישנו שם
זה לא בשמיים לא בסוף העולם
כמה טוב עוד לפנייך
רק אל תעזבי ידיים
אל תעזבי ידיים

 

בוודאי ישנו שם
זה לא בשמיים לא בסוף…

 

 

אני מתפדח לומר, אבל רק לאחרונה נתוודעתי לשיר הזה.. 

מרגיש לי שהוא פשוט הלחין את מה שכתבת

 

זה שיר מופלא בהחלט.

הוא נכתב על אחד הסיפורים של רבי נחמן מברסלב (נראה לי על "מעשה מעבדת בת מלך"

אבדת בת מלך
למרות שזה גם יכול להיות מעשה מעבודת בת מלך.
זה אפילו חזקקק
יואו אחי תודה רבה!

כבר מכיתה ד היה לי ברור שאני יוצאת רק לשם חתונה .
הייתי אומרת לאמא שלי משפטים והיא אמרה לי "את נשמעת כמו אישה מבוגרת."
לא היה לי מושג מזה בנים בכלל לפני גיל 18. לא כי לא היו כי הייתי כל-כך מכוונת חתונה .. זה היה נראה לי כל-כך טבעי שיוצאים רק לשם חתונה , נקודה. אין זמן בחיים לשטויות.
אין לי כל-כך מה להגיד לך חוץ מזה שאני מבינה
ואני לא כועסת על ה' אני פשוט מאמינה שיש דברים שאני לא יודעת ושמעי אין ברירה כאילו כואב לי? ברור
יש לי ברירה אחרת? לא זה המציאות.. ותנסי לשנות אותה כמה שאת יכולה יעשה לך טוב וזהו .

♥

עם כמה בנים נפגשת?
אם ניקח עשרה בנים אקראיים, כמה מתוכם יראו סבבה בעינייך?

לפעמים יש גם נטיה לאנשים שנראים טוב לחפש גם כאלה שנראים טוב וזה יכול להיות מכמה סיבות.

היית/את רואה סרטים וסדרות?

עד כמה העולם הפנימי והרגשי שלך חזק לעומת החלק של החיצוניות בך (בלי קשר לבן זוג)?

יש לך איזה מישהו שאהבת פעם והוא היה נראה טוב?

אם תרגישי בנוח לענות יהיה קל יותר לנסות לעזור

שני העולמות חזקים בעיני (חיצוני ופנימי) וגם בעיני אני נראית טוב וחשוב לי אחד שאני אהנה להסתכל עליו.

סדרות ראיתי, אולי השפיע אבל אני מרגישה שזה מעבר ותמיד היה לי חשוב.

זה מביך אותי להגיד לאנשים שמציעים לי שחשוב לי דברים מסויימים, מרגיש לי קטנוני.

לדעת, צריך כנות ויכולת הקשבה עצמית.

וכרגע תבקשי תמונה. זו כנראה ההשתדלות שאת צריכה לעשות למרות הקושי. תסתכלי על זה כחסד שאת עושה עם הצד השני אם זה מקל עלייך.

מה שכן, לא חושב שצריך להתלהב מתמונה כדי לאשר. תמונה לא ממש משקפת. מספיק לדעתי שאת לא רואה סיבה לפסול בגלל התמונה כדי להיפגש.

בהצלחה

בהצלחה!

ואם אפשר להציע, אולי בכ"ז שווה לראות תמונה לפני. את יודעת שזה אישיו אצלך, חבל להתעלם מזה. ברור שמחפשים דברים נוספים (חשובים יותר!) אבל אין צורך להתעלם מזה.

בהצלחה!

ואני מרגישה שזה כן מוריד ממני (מהדוסיות) שאני שואלת שאלות על המראה כי הרוב לא עושים את זה.

מבין אותך.
לדעתי לפחות, זה לא נכון
כאילו ברמות גבוהות יותר שלא שייכות לנו אולי כן, אבל..

אהה וגם דוסים עושים את זה.
את כזו. תסתכלי על זה כבעלת חוש אסתטי. זהו 🤷🏻‍♂️ אין משהו רע בזה. תמצאי מישהו שבא לך טוב בעינים. בעז"ה!

מבחן לעצמי ושואלת את עצמי על סתם בחורים האם אני אוהבת את המראה שלהם והתשובה היא כן!
פשוט אלו שיצא לי לצאת איתם הם לא הטעם..והם לא רבים.אם הייתי יוצאת עם מלאאאא ולא מתחברת למראה של אפחד זה כבר היה משו אחר

את נשמעת עצובה
דבר ראשון בכל העניין (וחיובי בעיני) זה שאת מקשיבה לצורך שלך, שזה מקסים ויפה ומדהים!
בעיני אדם שיש לו אשיו סביב המראה גם יחפש את זה..אולי אם תביני לעומק למה זה מפריע לך /על מה זה יושב תצליחי לראות אותו באור שונה?
למה כל-כך חשוב לך חיצונית מה יקרה אם את לא תהיי כל כך יפה או מתוקתקת או בעלך יהיה לא תגלית היופי .. כי מה יקרה?

חוץ מזה בהחלט אפשר לחפש חן מסווים זה בסדר גמור זה לגימטי והגיוני..
לי בניגוד אליך יש את הבעיה ההפוכה אף פעם לא באמת הסתכלתי על יופי חיצוני אצל גברים .. ואני לאט לאט מבינה שאולי אני כן צריכה לשים לב לזה פתאום נופל לי האסימון .
נכון ממש ממש לא רק לזה .. אבל גם לזה שיהיה לך נחמד נעים לראות אותו זה צורך שפוי והגיוני.

אף פעם לא חיפשת יופי אצל בנים? אשכרה...

ואני מצליחה להבין על מה זה יושב ועדיין זה לא עוזר בתכלס להיפטר מהמחשבה.

גם.. את מבינה..

את מתכוונת מבחינה חיצונית? למה זה קשור לעצם היותו ראוי להיות בעלך?

כאילו באמת אני רוצה לחיות עד מאה ועשרים עם מישהו שואלה אני עפה עליו.

 

לא להתפשר

למה שלא תעופי עליו בגלל האישיות שלו? מה שגורם לך להתלהב מאנשים זה המראה שלהם? (לא מותח חלילה ביקורת.. מנסה להבין)

ב. נשמע שזה משהו שמרגיש לך מצד אחד לא 'מתאים לך' ולא את איך שאת תופסת את עצמך, ומצד שני את גם לא מצליחה כל כך לשחרר את זה, זה משמעותי לך.
מחזק מה שאמרו כאן שזה עניין גם של סטטיסטיקה, ושמן הסתם יש הרבה מאוד בנים שנראים טוב בעינייך ופשוט עוד לא פגשת.
נשמע שאת יכולה להיות רגועה.. בהצלחה!!

השאלה אם לבקש אותם מראש או לקוות שהם יגיעו ב"סטטיסטיקה"..

אולי כדאי לחפש אותם מראש. מה גם שזה לא ככ אישיו לבקש תמונה וכו'

גם אצלי המראה תופס מקום אולי יותר מאחרות.
אבל זה לא קשור למשיכה לבנים באופן כללי.
וגם לא נראה לי קשור לדוסיות.
את יכולה לעשות ניסוי קטן לספור כמה מתוך הגברים שאת רואה בעבודה/בלימדים במשך היום מוצאים חן בעיניך (תיאורטית גם חילונים). ברמה שיהית נפגשת איתם
תיאורטית.
תמונה יכולה לעזור למנוע דייטים מיותרים אם כאלה שבכלל לא מראה שמוצא חן בענייך.
(בהנחה שאת לא מחפשת יופי מסוים)

זה באמת קשוח. שיש הצעה שנשמעת מושלמת מכל הבחינות באסה להסתכל על תמונה ולא לרצות להיפגש..

אז אין ברירה, לא?

אולי תבקשי תמונה לפני שאת שומעת כמה הוא מקסים?

ועוד לפני שאת קוראת את הפרטים/ שומעת תראי אם המראה מוצא חן בעיניך

 

ראוי לבקש תמונה מראש. 

 

דבר שני- ואולי תכעסי עלי אבל חושבת שכדאי שזה יאמר למרות שאת בתחילת הדרך. 

לברר למה הנקודה הזו כ"כ משמעותית יותר מאחרות 

 

 

מראה זה הדבר הראשון שמתרשמים ממנו וזה תופס מקום יחסית מרכזי אצל בנאדם שעדיין לא מכיר אותו מספיק.

ככל שהקשר יותר ממשיך כך זה תופס פחות מקום.

 

לפחד פחות יעזור לך..

 

יש צורך כזה לאסתטיקה בבן הזוג. זה צורך לגיטימי, השאלה מה המקום שלו.

תחשבי מה הדברים המשמעותיים לך בזוגיות ותחזקי את הנוכחות אצלם במקום להחליש את הצד הזה.

אלו תכונות חשובות לך? איך את תשמחי אם יהיה לך בן זוג עם תכונות הללו.. תנסי לדמיין את זה להנכיח את זה, לצפות לזה. 

לא הרגשתי צורך במישהו שהוא טוב ממני בנקודות חולשה שלי.

חיפשתי בחור שאיתו תהיה לי שפה משותפת, ותחומי עניין ושאיפות בחיים שמתאימות לי…

יכול להיות אדם שתיהיה שפה משותפת ושאיפות מתאימות, אבל באופי זה פשוט לא מתאים.

או כמו שבייניש כתב, חיפשת קשר של העצמה או קשר של השלמה?

שהתכונות האלו יהיו בעוצמה יותר ממה שיש לי כדי שהנוכחות שלהן תהיה עוצמתית יותר.
בנוסף, יש תכונות (למשל- אמת) שכשמשתמשים בהן ב"פול ווליום" זה יכול להזיק ("מה את רוצה, אמרתי לך את האמת- את נראית מזעזע עם החולצה הזאת! ואת צריכה דיאטה דחוף!")


אני יכולה לומר שיש לבעלי תכונות שמשלימות את ההפך ממני.

צריך גם להוסיף תכונות וכישורים ויכולות של בן אדם.

בין איש לאשתו- העצמה או השלמה
נשמע ממך שאת מחפשת השלמה כלומר שישלים אותך בנקודות החולשה שלך. וכנגד את משלימה אותו בנקודות החולשה שלו. אין פה יותר טוב רק משלים

ויש אנשים שמחפשים את הדומה להם שיעצים את התכונות הקיימות בהם שהם אוהבים

וזה יכול להיות שילוב בין השנים שניה עם תכונה דומה ומעצימה ותכונה הפוכה ומשלימה ומאזנת

שברמה האידיאלית שני המודלים נכונים סימולטנית בבנין הזוגי. בקשר עם אשה יש שתי בחינות - "והיא חברתך ואשת בריתך",

החברות זה הענין של ההעצמה (וכפי ששלמה המע''ה אומר בקהלת 'טובים השנים מן האחד' ועוד פסוקים נוספים בענין יעוי''ש)
ואשת בריתך זה הענין של ההשלמה (שלימות של איש ואשה זכו וכו')

ראיתי עכשיו מקור מעניין בראשונים שממש חידד לי את זה, בנוסף לדברים שלך (אני יכול להפנות בפרטי).

נראה לי שהרובד של השאלה הוא בעיקר ברמה של 'בן/בת הזוג האידיאלי'.. ברגע שנמצאים המערכת יחסים אם בנאדם קיים זה פחות משנה אם הוא 'מעליך' או 'מתחתיך' ובכלל, קיים כזה דבר?

אור אלון כותב ב'ללכת על כל החופה' שחוזקה שקיימת אצל בנאדם זה משהו שמושך מאוד ומעורר רצון להתקרב אליו, אמנם החיבור עצמו נעשה ע"י החולשות. דהיינו - אני מתקרב לבנאדם בגלל שאני מזהה אצלו איזו חוזק, מצד שני א אחרי שהתקרבתי אליו אני יכול להתחבר אליו דרך החולשות שלו - מה שהוא אצטרך בי שאני יכול להכיל/למלא אצלו.

ולכן כל הקונפסט מבוסס על זכר ונקיבה, כדי שתהיה השלמה הדדית בדברים שונים

תודה

ואני מסכימה שבהמשך גם מתגלות החולשות
אבל למה שהבחור בכלל ירצה להמשיך אם יש לי את החולשה הזאת?
אני לא אומרת שבכל הקשרים זה ככה, אבל יצא לי להרגיש ופתאום זה היה נראה קצת חסר סיכוי

אם יש לך חולשה, סימן שאת זקוקה למישהו שישלים/יכיל אותה ופה הוא נכנס לתמונה.

אם לא יהיו לך חולשות - את לא תהיי זקוקה לו. וגבר לא רוצה מישהי שלא צריכה אותו...

 

זה שהאחד הנכון זה מי שישלים לי את החולשה ולא יברח ממנה

אני מקבלת. תודה!

אבל לפני זה גם את צריכה להיות שלימה עם החולשה שלך

 

(ככה כולנו, לא משהו אישי חח)

אדם הוא מכלול של דברים גם אם הוא יהיה טוב ממך במשהו מסויים בטוח שיש דברים שאת יותר טובה ממנו .
וזה טוב כי ביחד תהיו שלמים

הוא רוצה לתת בנקודה שחזקה בו ו"שמח" שהנקודה הזו דווקא חלשה אצלך ככה שהוא יכול לתת לך בה.
הוא שמח שבמה שהוא חלש את חזקה ותשלימי אותו.

מה שחשוב זה להיות בעל ענווה, להכיק בחולשותיי ולדעת לקבל.

לדוגמא- אישה טמפרמנטית כזאת ואיש רגוע יותר.
היא מכניסה לו אקשן לחיים ושווה לו לסבול את הכעס שלה לפעמים, והוא יודע להרגיע אותה כשהיא עצבנית.
אם היא שמחה שהוא מאזן אותה ולא נפגעת מזה או משהו בסגנון- מצויין. זו בדיוק דוגמא של השלמה זוגית (כמובן שראוי שכל אחד יעבוד על המידות שלו, אבל זה כן יכול להיפתר גם ככה)