פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 272)

אבל במידה ופונים צריך לבקש קודם סליחה על היו יו.
ואז אפשר לבקש ולצפות גם ללא .. ולהבין אותו ♥

פספוס ואז ראיתי שעבר לי אז לא פניתי

אבל הרגשתי שהוא לא שלי למרות כל הפיספוס כי הוא באמת בחור מדהים, פשוט זה לא זה ואין מה לעשות..
אבל אישתו תזכה בו בעז"ה ;)

חזרתי אליך תוך כמה ימים (שלחתי וואטסאפ לפני) ואמרה לי שכבר מבררים עליה.

למפרע מתברר שהבא אחרי היה הבחור שלה ב"ה

אמרתי לעצמי שפעם באה כדאי לנסות לצאת לעוד דייט
אבל בנוגע אליה בסופו של דבר לא חתכתי סתם ולנסות לחזור רק כדי להיות בטוח יכול לפגוע בה

לדעתי זו תופעה מאוד לא טובה. אתה פוסל/דוחה הצעות לא בגלל שהם לא טובות אלא כי יש שפע (ברוך ה'). סופו של דבר אתה לא יודע עליה כלום ויכול להיות שהיא בחורה מדהימה ומה לעשות פחות טובה בלכתוב כרטיס/להצטלם.
אל תפסול הצעות בגלל שיש הצעות טובות יותר. רק אם קיבלת 2 הצעות במקביל תלך על הטובה מבניהם קודם אבל אל תפסול

אם יש הצעה שיותר נשמעת-אז ללכת עליה.

אבל אם זו ההצעה היחידה שעומדת לך על הפרק ואין משהו שמפריע-אז ממש אפשר לנסות..

אולי תופתע לטובה? ואולי לא.. 

אם יש משהו מעבר לזה שאתה מרגיש שההצעה לא בשבילך, אז מה שונה עכשיו מאחר כך?!

 

ראיתי שאין קשר ברור בין איך שזה נשמע לאיך שזה בפועל. לשיקולך מה לקחת מזה

החלטתי לנסות

נשאר:

פא-צ

קא-קיב

 

ישר כח!!

 

 

אה כן דייטים...

קיצר אצלי זה שינויי מצב רוח שנע בין רוח לוחמנית לבין חולשה 

 

תודה לקחתי את החיזוקים.

מצד שני גיליתי המון כח ורגישות שקצת נשכחו ממני.

חיזוק גדול לכולם, במיוחד לעומדים בחזית, בכל מקום שהם..
שבת שלום!

יותר חוששת מנסיעות בכבישים מאשר אזעקות,
ומאוד מאוד מפחדת על התלמידות שלי..מקווה שיעבור בטוב ובלי נזקים.

ובקשר של לנ'ו למרבה ההפתעה זה עשה טוב,
יצר אצלי קצת יותר הרגשת רצון להתחתן אחרי שכבר איבדתי אותו, את הרצון.
סוג של סוף העולם בקטנה צורך להספיק..

פמיניזם שמוריד את ערך המשפחה הוא פוגע גם במעמד האישה.

אמרתי ממש דברים דומים לפני כמה זמן כשדיברתי עם אבא שלי על הנושא בשבת אחת. אבל לא מתוך נתונים, אלא מההיגיון.
אם תרצו שאסביר אז בכיף, בהמשך (קצת ארוך)

זכור לי שלפני כמה שנים יצא לי להיות בשיעור שהרב דיבר על זה כחלק ממהלך אלוקי וכחלק של תיקון העולם (משהו בסגנון של "לא יקרא עוד בעלי אלא אישי" משהו כזה)

עכשיו, יש בזה אמת מסויימת ותיקון אבל יש גם בעיות כשזה יוצא מהאיזון.. השאלה איפה האיזון ואיפה  המקום של התורה בתיקון הזה?

 

 

 אשמח שתסביר

לי כאב לקרוא את מה שהיא כתבה.
כמו לראות לפעמים בדיונים/משפטים על אונס או פגיעה מינית עורכת דין שמייצגת את האנס..

ברגע הראשון כאב לי לקרוא מה שכתבת.

אחר כך כאב לי עלייך.

הלוואי שלא ניכנע לרעיונות ההזויים שמסתובבים באקדמיה, ומכוחה בתקשורת. ונחזור להסתכל על העולם דרך משקפיים שמתאימות לנפש שלנו. נרגיש טוב פי מיליון.

ולגבי השאלה של השרשור:
רק נקודה אחת. לדעתי ימין ושמאל קשור מאווווד לשמרנות ופרוגרסיביות, או יותר מדוייק לחיבור לתורה וערכיה לעומת הניתוק מהם.
ולא במקרה. מי שמחובר יותר לארץ, וחשוב לו יותר כבוד ישראל, יהיה מחובר יותר לתורה ולערכיה.

כי הצגת פה צד רע (ברמה של אונס!!!!) וצד טוב. והכותבת מגינה על הצד הרע.

והרי הכותבת לא באה להגן על אנשים אלימים, נכון? היא באה להגן על הגישה היהודית שאותה הפמיניסטיות הרדיקליות מנסות לקעקע, בין השאר על ידי הצגת כלל הגברים כאלימים בפוטנציאל ובאחוזים גבוהים גם בפועל.

זהו, אז הצגת את הצד היהודי פה בסיפור בתור הצד הרע, ואת הצד הפמיניסטי (שהורס לנו את החיים ופוגע בכושר שלנו להגן על עצמנו מהרשע) בתור הצד הטוב, עד כדי כך שכואב לך שהכותבת מנסה להגן על היהדות מפניו. לא נעים.

מכאן ההשוואה לעורכות דין של אנסים.

התכוונתי שכואב לי באופן אישי (ונשי?) שאישה יכולה להיות כל כך אטומה לכאב של נשים אחרות.
זה שמישהו מתבטא נגד הביטוי פמיניזם על צורותיו השונות לא בהכרח הופך אותו לאדם צדיק וטוב יותר. למה יהודי זה נגד פמיניסטי?
ולמה זה שנשים לא רוצות למות זה חייב לקבל את הכותרת פמיניסטי?

ולגבי בתי הדין וכו', לפעמים (בטח הרבה יותר ממה שראוי..) באמת יש נשים שמנצלות את איך שעניין הגירושין מתנהל עפ''י חוקי התורה לטובתן ולהרעת מצבו של הגרוש. זה דבר מכוער ונורא. אבל לא חושבת שראוי לקחת מקרים מגיעילים כאלה ולצבוע בהם את יחסי גברים-נשים, פמיניזם-יהודת וכו'..

אני חושב שהיא ממש לא כתבה שרצח זה שטויות. בשום אופן! איזה אדם שפוי יכתוב דבר כזה??? אלא כוונתה היא שלהציג את מדינת ישראל כמקום שמסוכן לנשים להיות נשואות בו - זה שטויות.

(אגב, זה שהבנת את דבריה ככה, זה נובע לדעתי משטיפת מוח פמיניסטית שאנחנו עוברים על ידי התקשורת)

אף אחד לא רוצה למות. לא בגלל שהוא איש או אישה, אלא מהיותו אדם.

החלוקה בין בנים לבנות במגמה של מלחמה ותחרות ביניהם - זה עניין פמיניסטי ושוביניסטי כאחד. שניהם מודים בסוג של קרב שמתרחש בין המינים. הפמיניסטיות בוחרות בצד הנשי והשוביניסטים בצד הגברי.

לדעתי, התפיסה היהודית מתנגדת לתפיסה הרעה הזאת. אנחנו לא בתחרות או במלחמה. יש הבדלים בינינו ונועדנו להתחתן כדי שמהמינים השונים יתחבר אדם שלם.

והתעסקות באירגונים האלה הם טרחנים לא פחות
ראיתי פמיניסטים בכותרת ולא קראתי בכלל

''בדקנו את כמות החוקים הפמיניסטים שהתקבלו בכנסת ישראל וגילינו שיש קורלציה הפוכה בין החוקים למספר החתונות. ככל שיש יותר חוקים מספר החתונות יורד".

צריך להסביר כמה המשפט הזה מטומטם, או שכולם מבינים לבד?

רק אגיד שגם אני עשיתי מחקר, וגיליתי שככל שמהדורת החדשות של ערוץ 12 יותר ארוכה - כך יש פחות חתונות. בעבר היא הייתה רק חצי שעה והיו הרבה יותר חתונות, ואילו עכשיו כשהיא שעה וחצי לפחות - מספר החתונות יורד.

באשר היא בלי פקפוק.

 

אין קשר בן החלטת אנשים להתחתן לחוקים שיש בכנסת. נכון שהמקור של שני הדברים האלו הוא תרבות מסוימת, אזה מה שצריך לטפל בו זאת התרבות, לא שני תוצרים שונים שלה.

 

כמו לומר שככל שהחלונות ברכב לא נסגרים חשמלית ככה מערכת המיזוג תתקלקל, אלו לא סיבה ותוצאה, אלו שתי תוצאות של סיבה נפרדת שהיא המנוע, ואם רוצים לתקן את הבעיה צריך לטפל בגורם שלה.

 

 

לא בכל ירושלים "מסוכן"..

שהרע לא יגרע ממנו את האמת והשלום והאהבה והטוב! בעזרת ה' שתקימי בית קדוש וטהור במהרה!

ואם את מרגישה שאת לא כל כך רוצה את הקשר איתו זה כבר משו אחר. בהצלחה ממש!

(כמובן שהמילים אהבה שלום טוב ואמת מכוונות ליהודים בלבד. אין לי שום רצון לכוון את רגשות אלו לערבים. אלא להיפך)

שגרת החיים נפסקת וצריך להתחשב בתחושות האישיות שעולות ממצב כזה.

 

אבל הייתי אתמול בירושלים ואין הרגשה מאיימת באוויר, הכל רגיל
כמובן באיזורים הרגילים, לא יודעת מה קורה בעיר העתיקה.
אם חלילה תהיה אזעקה יש הוראות מה לעשות..

אבל אם את מפחדת אז זה לגיטימי לא לרצות לצאת, ואני חושבת שתהיה הבנה.

אוכ מבינה אותך.. לא פשוט.

אולי אפשר להיפגש לא בירושלים?

 

אבל לפני זה..

תחשבי עם עצמך ו\גם תתייעצי עם מישהי קרובה,

מה איתך ומה קורה?

 

נראלי יותר בטוח כאן מהרבה מקומות אחרים 

חוץ מאזורים ספציפיים, אבל השאלה העיקרית לדעתי היא
מה שציינת שאולי לא בא לך בכלל..

בסוף נפגשנו בירושלים והיה שקט ב''ה.
באמת המועקה היתה בגלל שהתחרטתי שאמרתי כן להצעה, ולכן גם חתכתי אחרי הדייט הראשון.

למדתי עוד שיעור בלהקשיב לעצמי ולאינטואיציה שלי

עם הזמן (מקווה שכמה שפחות.. שיהיה במהירות רבה בע''ה!) אני בטוח שיהיה לך איזון נכון בין ההקשבה לעצמך לבין ההקשבה לאחרים..
לכולנו זה חשוב האיזון הזה

אבל סתם בשביל העיקרון שלא עוצרים לנו תחיים הייתי עושה מאמצים....

באמת מבולבלת. מצד אחד מאד מזדהה עם האמירה הזו, ולא רוצה לעצור את החיים בגללם, מצד שני בגלל המרחק הרב יצא שבמשך שעות רבות שנינו או אחד מאיתנו יהיה חשוף ובלי מיגון (ממד וכו..)
מתסכל ממש!

ומסכימה עם @בייניש נח...

עודדתם ועזרתם!

והוא יהיה שמח שאת כנה אותו ועשה מה שטוב לך כשאת פונה אליו בצורה רגישה. בהצלחה

אם תגידי לו שאת מפחדת הוא אמור להבין.
תכלס אין לחץ... יום לפני או יום אחרי זה לא כזה משנה

עברנו את הקורונה ולמדנו מזה

שהדה לגיטימציה הזו שהיתה פה בפורום מצד כל הצדקנים מצביעה על

1. חוסר באהבת ישראל. לשני כואב, הוא יורד מהפסים! איך אתה עומד מנגד?! מחנך אותו, מעמיד אותו על טעותו בעת שמתו מוטל לפניו, כאבו, המתים שאסף בדרך, הבדידות הנוראה, הכשלונות הצורבים, המאמצים שעלו בתוהו

2. על זה נאמר "מכה רעהו בסתר", שפת הפוליטיקלי קורקט - לא שפת עם ישראל. ועל זה בדיוק נאמר שהתורה היא נצחית, הרלוונטיות של "שלא שינו את שפתם".

אני בטוח שאנשים פה התכוונו לטובה. זה יצא בגללי לכן אני מבקש להפסיק את זה. אנשים פה עם אהבת ישראל ובאמת טובים. היה חוסר הבנה וכעס וטמטום והכללה והאשמה ותסכול בעיקר מהצד שלי. זה הכל

אני מודה לך מאוד אבל אני מבקש בכל לשון של בקשה להפסיק את מחול השדים שאני עצמי גרמתי ואחראי לו. סליחה. מרגיש שזה יוצא משליטה ובאמת שאין לי מה להגיד או להאשים. אני חתום על זה. רק מבקש שתעזרו לי ביחד לעצור את זה. מתחנן

אבל תדע שזה להפך. צריך לומר לך תודה שהיית זה שהדבר התגלגל על ידו. צריך להוקיע את הרע, בטח כשהוא מתנוסס ומוצג כטוב ונפלא, מתייפייף וצדקני.
תרבות המערב שחודרת אלינו ומטשטשת טוב ורע, ואומרת על החושך שהוא אור.
זה לא אור! זה חושך!
וגם מה זו הצביעות הזו, אף פעם לא יצאתם מהכלים שלכם בגלל דברים שנוגעים לכם?! עשיתם הכל בנימוס? לא פלא שהמשיח לא פה, כשהשיח הצבוע הזה חודר לכל פינה, זה מכהה ומסמא את הנפש. צריך שהדברים ינגעו בנפש, הרבה יותר מנימוסים

אבל עד כדי כך המצב היה חמור פה בפורום?

אבל זה השרשור שלי וזה נאמר באופן כללי.
כבר הרבה זמן רציתי לכתוב את זה..

תודה 🙂

חבל לי שזה מתפתח ככה. את חשבון הנפש שלי עשיתי

אין חוקיות לאופן בו נוצר קשר בין שני אנשים.

 

אני חושב שאלו אחלה אחוזים בגלל שמי שרשום למיזם הזה לא רשום רק אליו אלא גם לעוד מיזמים ודברים אחרים.

אני לא חושב שיש שדכן כלשהו עם אחוזים מאוד גבוהים של הצלחות, כאשר את מכניסה למונה את מספר החתונות ומכניסה למכנה את מספר האנשים שנרשמו אצלו. 

מידי פעם יוצא איזשהו מיזם, עם איזשהו רעיון חדש, כמו ערב מאץ-אפ, יצירת קשרים מאנשים מסביבתך הקרובה וכל מיני כאלה.

משום מה אני לא רואה את הדברים האלה מחזיקים מים.

האם נראה לך שיש שיטה שבה זה יהיה שונה?

האם נראה לך שאצל חרדים האחוזים הם יותר גבוהים?

ומה הקשר חרדים עכשיו?
השיטה דפוקה. כן

ומה אחוז הנשואים מכל שיטה... כולם היו בסביבות ה3-6 אחוז

והוא אמר ממש בקצרה...
אני לא זוכר איזה היה יותר טוב
גם אני חוזר בי הוא לא סקר את כל השיטות אמרתי בגוזמה שהוא הביא כמה דיטות וכולם היו קטנות

אין בזה גבול...

כמה זמן שאני מרגיש בנוח... יכול להיות חודש, חודשיים.

פעם אחת זה קרה אחרי כמה ימים והיא בדיוק הספיקה להכיר את בעלה לעתיד

 

אין עניין שלא - מה אפשר להפסיד? - כלום. אפשר רק להרוויח.

וגם התשובה 'לא' מורידה מהלב

אם אני חתכתי - זה יותר תלוי בי. נראה לי שאם אני אחליט שאני ממש רוצה לחדש את הקשר, אעשה את זה.
ואני פחות חושש מאמוציות ודומיהן, כי ההחלטות שלי שכליות למדי

אם היא חתכה - נראה לי מוגזם לפנות אליה. אבל אם היא תפנה אלי, אחרי כל זמן שהוא - זה אחלה מבחינתי. אני אעריך אותה על זה מאוד.

אם סיימתם באווירה טובה ואתה ניגש אליה בצורה רגישה בהתאם לסיטואציה... מה כבר יכול לקרות?

אני לא מספיק יודע מה הרגישה כשחתכה.

ובעיקר מרגיש לי כמו רדיפה אחרי מישהי שאני לא יודע אם היא רוצה בזה. ואם היא לא רוצה, זה יהיה לא נעים לא לי ולא לה.

אני חושב שיש אפשרויות שונות של פרשנות...

רדיפה באמת תראה כמו רדיפה. לא תאפשר לצד השני להתחמק וכולי

אבל אם זה מתנהל בצורה רכה - מתוך מודעות אמיתית לצורך שזה צריך להתנהל ככה - זה סבבה.

 

באמת זה תלוי איך מסיימים. לפעמים מסיימים ממש יפה. 

לפעמים גם הסיבה שנחתכתה יכולה להשתנות. לפעמים אנשים חותכים על דברים שהם לא הכי יודעים להגדיר אותם ואומרים את זה במפורש. 

זה באמת תלוי ברושם שלה ממך.

ונתינת מקום להחלטה שלה...

לי קרה מצב כזה של נסיון קצת מאסיבי לחידוש קשר שאני חתכתי. אחרי זמן מאוד קצר.. היה קשה לי לראות את זה באופן חיובי..

קצת ברור לי מראש שגם אם גילית דברים חדשים צריך ליצור רווח בין פרשה לפרשה..

 

לשדר לה תחושה טובה שגם אם היא לא תרצה הכל סבבה וזו זכותה.

וזה גם אמור להיות בראש של הבנאדם, שהיא אכן לא חייבת לו כלום והיא עוזרת לו גם בעצם זה שהיא מקשיבה לו אחרי שהם נפרדו..

 

כמובן שיש דקויות וניואנסים בכל העניין הזה...

אם הזמן קצר מדי אפשר לפנות דרך גורם שלישי

 

לא בטוח כמה זמן - החשש הוא בעיקר מהתגובה "פתאום גילית?"

אבל סדר גודל של חודשים הוא בסדר גמור. חודש נסבל. שבוע יראה קצת מוזר

 

אני חושב שאם הייתי מעוניין בקשר, אם היא חוזרת אלי זה מבורך. בלי תלות בזמן. החסרון היחיד הוא שאם היא משנה את דעתה כל כך מהר זה מערער את היציבות

זא- באופן טבעי זה נראה קצת חסר עמוד שדרה להחליט 180 מעלות הפוך ממה שהחלטת רק לפני חודש..

אז יכול להיות

אלי בחור פנה אחרי בערך חודש שחתכתי כי היו לו הבנות חדשות בעניין, וממש הבנתי אותו.
למרות שלא הסכמתי שנחזור זה היה נראה לי ממש הגיוני ולגיטימי שהוא פנה שוב לבדוק את העניין בעקבות התובנות שעלו לו אחרי הקשר..
אם זה נותן איזושהי תקווה.. 😅🤷‍♀️

זה משחרר את הראש... את יכולה להבין את זה מן הסתם.

רק מקווה שזה באמת מה שזה עשה 🙈

נקי מעלייך, יש לך מספיק רגשות לסחוב על עצמך.

בלי לבטל את האמפתיה כמובן.

גם הבחור הזה עוד מעט ימצא את שלו

ובאמת גם ׳הלא׳ החותך יכול מאוד לעזור

@מדרשיסטית20, אני פעם היית בצד השני, זה שפנה וממה שהוא אמר זה עזר לי להבין שהתובנות שהגעתי אליהן והמחשבות שהיו לי לא משנות את הסיטואציה וזה נשאר לא, וזה פשוט היה מדהים איך שזה ניקה לי את הראש. מדהים!!

היית חוזרת לקשר אחרי חדשים? (שאת חתכת)

לא היה לך חשש שזה עדיין טרי וצריך לקחת איזו תקופה נוספת לבחון את הדברים?

והיה נראה שיש מה לשוב ולבחון, אז ודאי שכן.
העניין שזה היה חודש אחרי שחתכתי לא נכנס לשיקולים שהביאו לסירוב.
אבל אני מניחה שכל מקרה לגופו, יכול להיות שבקשר אחר הייתי מרגישה אחרת, לא יודעת 🤷‍♀️

אני מציעה שתקשיבי לתחושות שלך.
אם את מרגישה שבאמת יש לך מה לומר וזה לא בא רק ממקום אמוציונלי, אלא באמת את חושבת שיש מה לחזור ולבחון - אני חושבת שהצד השני יראה את זה. בעיקר אם את משתפת אותו בתובנות שלך.

ואיך כדאי לפנות? באישי או צד ג' וכדו?

מה שאת מרגישה יותר בנוח, ונראה לך יותר נכון.
היתרון בלפנות בעצמך זה שתוכלי להסביר לו ישר למה פנית (שלא יחשוב שזה ממקום אמוציונלי וכו') ותוכלי יותר לשלוט בסיטואציה. היתרון של צד ג' זה שהצד השני ירגיש יותר בנוח במקרה והוא לא מעוניין לחזור.
(בכל מקרה שווה לברר איכשהו אם הוא פנוי בכלל לפני שאת פונה)

העניין הוא כך ...

מה את חושבת שאם את תחזרי לאותו קשר את תרגישי נוחות ותרגישי שהכול טוב ותישכחי מהסיפור הזה בכלל !? 

או שאם תחזרי לקשר איתו היה לך קשה לצאת מהסיפור הזה מה שסיפרת  ...

תחליטי מה את חושבת ותעשי אותו .... בהצלחה ...

אשמח לדעת מה תעשי.......

איזה סיפור? 

מה שסיפרתי נפרד לגמרי.. זה מישהו אחר

מה שעכשיו אני מתלבטת לגביו הוא קשר שחתכתי ואז אח"כ עלו בי הבנות לגביו ולגבי, מה שגורם לי לרצות לנסות שוב, וכל הלבט הזה עוד בלי לדעת שהוא פנוי..

אפר מקלה בראש חתנים

בבא בתרא ס ב – ויקיטקסט

אלא כך אמרו חכמים זסד אדם את ביתו בסיד ומשייר בו דבר מועט וכמה אמר רב יוסף חאמה על אמה אמר רב חסדא טכנגד הפתח יעושה אדם כל צרכי סעודה ומשייר דבר מועט מאי היא אמר רב פפא כסא דהרסנא כעושה אשה כל תכשיטיה ומשיירת דבר מועט מאי היא אמר רב בת צדעא שנאמר (תהלים קלז, ה) אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי וגו' מאי על ראש שמחתי אמר רב יצחק לזה אפר מקלה שבראש חתנים א"ל רב פפא לאביי היכא מנח לה מבמקום תפילין שנאמר (ישעיהו סא, ג) לשום לאבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר נוכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה שנאמר (ישעיהו סו, י) שמחו את ירושלים וגו' תניא אמר ר' ישמעאל בן אלישע מיום שחרב בית המקדש דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לאכול בשר ולא לשתות יין אלא סאין גוזרין גזרה על הצבור אא"כ רוב צבור יכולין לעמוד בה ומיום שפשטה מלכות הרשעה שגוזרת עלינו גזירות רעות וקשות ומבטלת ממנו תורה ומצות ואין מנחת אותנו ליכנס לשבוע הבן ואמרי לה לישוע הבן דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לישא אשה ולהוליד בנים ונמצא זרעו של אברהם אבינו כלה מאליו אלא הנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין:

וואלה אני מעדיפה דרכים אחרות להפשיר את הקרח 😖

לא כזה סיפור... רצים לתוך מקום מוגן, וזהו...
(האמת שזה לא דייטים ראשונים, אבל עדיין לא מבין איפה הפאדיחה....)

לא נעים לה ליד הדייט.. אפשר להבין.

תלוי בזוג, במיקום ובשלב

מצחוק חחחחח
נראלי קטע חונקקק

דווקא יכול להפשיר את הקרח של ההתחלה ;)
מאוד תלוי איך לוקחים את זה..

בתור אחת שלפעמים נלחצת מאזעקות לא הייתי מראה לו את זה בעליל ..
שלא יחשוב ואי איזה בת מציקה.

רוב האנשים כאן כנראה לא חוו יותר מדי אזעקות בחייהם, אבל מי שגר בין אשדוד לב"ש סובל מזה שנים (וכמובן עוטף עזה).
תשאלו פעם מישהו שגר שם/לומד/עושה שירות, איך זה לקום באמצע הלילה, באמצע מקלחת, או סתם ללכת ברחוב ולהרגיש פחד אמיתי וקיומי

לאנשים כאלה, גברים כנשים, אזעקה בדייט יכולה להיות מאוד מלחיצה, וזה לא משהו הגיוני ורציונלי.

ברור לי שאפחד כאן לא מזלזל וכו, אבל צרם לי..

אבל 24 שעות אחרי דייט במקום מסוים, היתה שם אזעקה.
אין שם לאן לרוץ, רק לשכב על הרצפה ולשמוע את הכל מעל הראש, וכמובן להתפלל לטוב.
לא כיף

תגובה ראשונה שלי - בוכה - לקראת נישואין וזוגיות

אני צוחק מהדברים האלה. כזה אני. לא צוחק על אף אחד וחלילה לא מזלזל בשום דבר.
ותאמינו לי שיותר מכולכם אני כועס כל המצב הזה ומבחינתי שכל טיל שיורים לפה ירו חזרה 300 גם על אזרחים לא אכפת לי (כמובן שאשמח שמי שמנוגד לדעתי לא יגיב עליה כי כרגע זה לא הנושא. מוזמן להתווכח בפרטי⁦️⁩)
קיצור סליחה אם מישו נפגע לא התכוונתי לצחוק עליכם אתם מתוקים ממש בעיני
⁦❤️⁩

שבערך 90% מהאנשים כאן שייעצו לך ללכת לטיפול לא הלכו בעצמם אף פעם לטיפול ממושך (אין הכוונה לשלושה ארבעה מפגשים למי שתהה)

אז שתדעי רק שהם פשוט נהנים מאוד לשלוח אחרים לטיפול רק לא את עצמם. מין תחושת עליונות כזאת

ולצערנו לפעמים לא תמיד קל להתייחס לדברים שנכתבים ברגישות ואנשים טועים.

 

אגב, באמת הקושי לפנות לטיפול הוא מתוך הבנה שזה יוצר 'נחיתות' אבל זאת רק תחושה חיצונית. באופן הפנימי זה הרבה מעבר.. אדם שמודע למצבו ומסתייע באנשי מקצוע איננו 'נחות' כלל.

מוזמן ללכת בעצמך

ששולחים אנשים אחרים לטיפול

תורידו את האף הגבוה שלכם

ואף אחד לא בוחן כליות ולב...

הרבה מקרים שמייעצים ברגישות לבדוק את האופציה הזאת זה בא ממקום נקי.

 

עאלק מקום נקי.... תספרו לסבתא שלכם

אל תשלחו אחרים למשהו שאתם לא עושים. זה מגעיל

ויש מקרים שבהם הרגישות מופגנת במפורש.

ויש סקאלה רחבה של מקרי ביניים. תגובות קצרות שאומרות לבדוק את או לחשוב על זה.

"לשלוח לטיפול" זה אכן איננו הגון ואיננו מציאותי.

אני בפורום הזה כמוך ואני לא מזדהה עם ה90% שהצגת פה.

ה90%, הרוב פה אנשים טובים על פניו.

 

שלפעמים זה הפתרון הכי קל להגיד "לכי לטיפול" במיוחד כשאין כלים ולא יודעים איך להתמודד עם הבעיה הזאת.

 

אבל לרוב אנשים עושיםאת זה ממקום טוב אני מניחה, גם אם זה נשמע לא משהו מהצד.

 

כמובן, כן כדאי לקחת כל דבר בפרופורציות..

את מתארת פה עמדה נפשית מאוד כואבת, שממש לא מאפיינת רק אותך.

אחרי כל הפעמים שיש צפייה ואכזבה אז הרצון להמנע מאכזבה ופגיעה הוא נורא חזק, נורא קיומי.

מה עוזר?

קודם כל לקבל את זה - לקבל את המקום בו את נמצאת.

את יודעת שזה לא רק אצלך וזה אנושי מאוד. וזה לא אומר שיש בך 'בעיה'. להיפך - יש בך הרבה נורמליות.

אחרי שכבר יותר באים למצב שאפשר לראות את זה בפרספקטיבה רחבה (שלפי הכתיבה שלך את גם נמצאת במקום כזה) - 

לענ"ד, הכיוון הוא להיות מחובר לרגשות השונים  ולנסות לברר אותם ולדון איתם.

למה אני מרגישה איך שאני מרגישה? על מה זה יושב?

האם אני יכול להכיל את המקום הזה? אני יכול להתגבר עליו?

מה תרחיש ה'בלהות' שלי? (זה דורש אומץ לשאול את זה)

מה תרחיש החלומות שלי?

האם יש בין לבין? 

האם למדתי מהפעמים הקודמות שנכוותי?

האם אני מוכנה באמת (שיכלית) לשלם את המחיר של הסיכון בעד הסיכוי?

 

המטרה של הבירור הזה היא בעצם לצאת מההשפעה של התגובות האינסטקטיביות ולדייק אותם. להגיד מה הם אומרים ומה הם לא אומרים. לא לבנות עליהם בתור הערכת מציאות והרגשה כללית.

 

מה שמעורר הרבה פעמים להתגבר על הקשיים והפחדים זה שמעוררים את ה'חלום' את היעד אליו אנחנו חותרים.

זה יכול להשמע קשליאתי אבל זה נכון.

ז"א אתה בעצם טוען שצרריך להזכיר לעצמי מה החלום שלי בתוך כל זה?

להתמקד עליו?

ומתוך כך גם להתייחס גם לכל שאר התחושות השונות שעולות.

בהצלחה!

אני לא יכול להגיד שאני מבין איך את מרגישה. אני לא יכול להגיד שאני משתתף בצערך. אני לאחושב שאני יכול לעזור לך.
אני רק יכול להגיד שקראתי מה שכתבת ואני מתפלל להצלחתך

כל המחשבות שלנו זה אשלייה,

נגיד אני ממש רוצה להתחתן ואני חושבת שזה מרחיק אותי מלהתחתן

ואת לא כזה רוצה ומרגישה שזה באשמתך שזה לא קורה כי את לא מספיק רוצה.

בסוף יש תוכנית שאנחנו לא מעודכנים בה, וחבל להלקות את עצמינו. כשהזמן יגיע זה יהיה יסתדר. אכשהו.

גיל 28 זה נקודת מפנה, גם 32, 38 וכן הלאה כל 6 שנים. אז לפעמים חבל להתאמץ לשנות את עצמינו בזמן נתון. אנחנו גם לא כזה משתנים, הדברים קורים אכשהו

אבל לפעמים הטעויות מהעבר, או לפחותת איך שזה מרגיש מאוד מבלבל ומוריד במיוחד כשנכנסים לקשר חדש.

לפעמים קשה לצאת מהלופ הזה

דבר ראשון.

אני חושב שאת צריכה עבודה פנימית קודם כל - לאהוב את עצמך ולסמוך על עצמך.

יש פה דברים נחמדים בעניין (בערך מדקה 11-30):


מתוך זה הכל יפרח בעזרתו יתברך

ותודה על השיעור !

תמיד אחרי מלחמה כמות הלידות עולה.
זה כנראה יצר החיות מול המוות.

אז כן וזה קריטי לי
אני רוצה לעבוד את ה' ביחד עם אישתי. אני רוצה שנהיה באותה רמה דתית. אני רוצה שנחנך את הילדים באותה דרך. אני רוצה שהאידיאולוגיות שלנו יהיו דומות

כמה שיותר מחובר

לא קריטי בכלל.
מה שכן, ארצה שתהיה יכולה לקבל ולהכיר (ואפילו לאהוב) את הדרך שלי אפילו ששלה שונה.

הקשר עם הקב"ה הוא בסיס לקשר של אדם עם עצמו וק"ו שהוא גם מהווה בסיס לקשר בין איש לאשתו.

 

במה צריך להיות דמיון?

ברמת הנוכחות של הקשר הזה בינה לבין הקב"ה.

באופן הנכחות של הקשר - צריך שהוא יבוא לידי ביטוי בצורה שיש בה הערכה.

וזה קשור גם לאופי - שכלתני/רגשני, פשוט/מורכב וכולי.

הרבה פעמים אידיאלוגיה היא נגזרת של אופי אז אני חושב שזה שכן מתקשר לסגנון דתי.

בגדול אני חושבת כמו @חדשכאן אבל במחשבה שניה זה תלוי באופי של בני אדם... אנשים שהתורה והמצוות תופסים אצלם מקום מיוחד ממש בגלל האופי שלהם, כנראה לא יסתדרו עם התייחסות "רגילה" לזה... כי יתכן שזה ייצור פער שמתבטא בהרבה תחומים. עדיין לא החלטתי... 

אני לא מנסה לספק משהו אישי כשאני עובד ה'.
עבודת ה' זה שליחות, אני ממלא את רצונו יתברך בעולם.
כרווק העבודת ה' מצומצמת מאוד (גם אם לפעמים יש רגעי התעלות, לרוב זה יותר סיפוק אישי, פחות עבודת ה'). מאמין שהקשר שלי עם השי"ת, יהיה משהו אחר לגמרי מתוך קשר זוגי. זו מציאות של שלימות בעשיית רצון ה'.

דבריך: עבודת השם של רווק - סיפוק אישי. מצומצם מאוד.
עבודת השם מתוך קשר זוגי - עשיית רצון השם.

תגובתי: א. לא הבנתי איך הסיפוק אישי לעומת שליחות, קשור להיותי רווק או נשוי. אשמח שתסביר.

ב. על עצם הרעיון - יש לי שאלה. ברצינות. אתה אוהב את השם?
אתה אוהב אותו כי הוא רוצה? כדי למלא את רצונו בזה?
אני לא יודע איך נראה הקשר שלך עם הקב"ה (לא בהתרסה חלילה). אבל אני מאמין בקשר חי ונושם. קשר מסוג שמוביל לומר מזמורי תהלים להשם. עם כל הצדדים השונים והחוויות השונות שנמצאים בתהלים.

ולגבי הטענה של 'סיפוק אישי' - סיפוק אישי זה להסתכל רק על עצמי וצרכי. בקשר עם הקב"ה אני רוצה את הקשר איתו. תחשוב על זה.
(אגב, הקשר איתו הוא דרך הנשמה שלי. בהחלט.)

צריך להזהר מתפיסה בה יש אותי ויש את השי"ת. כל היש זה השי"ת. כשאני עובד ה', אין אותי ואת ה' ובא נתקרב אחד לשני. המציאות שלי הוא כלי לעשיית רצון השי"ת. אין עוד מלבדו.
למרות שיש תפיסה כמו שהבנתי אותך מצד המבט האנושי, אבל צריך זהירות כך שהכל בסוף יכוון למטרה הגדולה להיות כלי לרצון השי"ת.

העניינים האלה צריכים הרבה לימוד מתוך דברי חז"ל. לצערי לא למדתי מספיק ולכן כדאי לשאול על כך את רבותיך ולעיין בספרים. אשמח ללמוד ממך דברים שקיבלת.

בעניין הזוגיות, המציאות כולה נבראה מזכר ונקבה. כדי שיהיה חיים צריך זכר ונקבה, כדי להוריד שפע לעולם צריך חיבור של זכר ונקבה. זה בבסיס הבריאה. לכן זה נורא עקרוני להתחתן כדי לעשות רצון ה', לגלות שמו בעולם. מה לעשות, מציאות הרווקות היא הכנה לחיי הנישואים, לגילוי רצון ה' בצורה מלאה. רווקות זו בניה לקראת הנישואים.

עדיין לא כל כך הבנתי את דבריך.

נראה לי שהבנתי את המבנה של הדברים. אבל לא הצלחתי להבין את התוכן. מה זה אומר בדיוק.

אולי אשאל ככה - במה הקריאת שמע של אדם נשוי טובה משלי. וכן ספירת העומר, או נתינת צדקה וגמילות חסדים, או לימוד תורה. או שירות בצהל.
חשוב לי דווקא לחבר את האמירה העקרונית שלך למצוות המדוייקות שאחנו מקיימים. כי כל עוד זה נשאר בשיחות על נישואין, אני לא מבין איך אפשר לומר שזה קשור לשאר התורה.

"אמר ר' אחא כל הנושא אישה כשרה כאלו קיים כל התורה כולה מראש ועד סוף..." (לא זוכר מקור מדויק, יכול לחפש לך אם תרצה).

לענייננו, עיקר הנקודה קשורה בראשית הבריאה. אסביר מדברים שקראתי- נבראנו זכר ונקבה מחוברים בצורה של גב לגב - אחור באחור. הייתה נסירה, הפרדת הצלע - צד, לאשה, וצד שני לאיש.
לאחר ההפרדה המשימה היא לחזור לאיחוד המקורי, רק שבמקום אחור באחור שהיה בבריאה, אנחנו מכוונים למציאות של פנים אל פנים.

האדם זה זכר ונקבה יחד. אדם = איש + אשה. זה ענין מהותי. זה לא שהופרדנו בצורה של חצי חצי כמו מראה, זה חצי חצי שכל חצי חייב את היכולות של החצי השני.

אז כן, אתה יכול לקיים מצוות, לקרוא ק"ש, לגמול חסדים וכו' כרווק, אבל זה מציאות חסרה. זה איש, זה לא אדם. רק כשיש לזכר את האחדות עם הצד הנקבי בחייו וכן לנקבה עם הצד הזכרי הם בהשלמה שיכולה לפרות ולרבות, השלמה שיכולה להוליד חיים בכל התחומים.

בהשוואה קיצונית אם יאלפו את הכלב שלך לתת אוכל להומלסים ברחוב, זה בחיים לא יתקרב לערך של אדם שמעניק אוכל לנצרכים. אין מקום להשוות ח"ו חיה לרווק אבל הדוגמה ממחישה שלא רק משנה מה אתה עושה, אלא משנה מי עושה.

אבל לפחות חלק ממה שהצלחתי לקרוא היו בין הסיבות שלא רציתי זוגיות

איך זה קשור לזה בעצם?
כי זוגיות מונעת ממך קשרים אחרים?

אבל היא הייתה יכולה

אבל אולי לא כזה מפתיע..
זה מדרון ממש ממש חלקלק

ואוסרים שיח אישי והתכתבות.

הבגידה הזו אמנם לא אוסרת אותה הלכתית, אבל במובן מסויים היא חמורה יותר מבגידה פיזית שקרתה כתוצאה מהתעוררות יצרית.
האישה הזו מסרה את נפשה למישהו אחר מלבד בעלה. זה פשוט מזעזע. את ישנה ליד בעלך ועושה את זה? איפה המוסריות שלך? איפה הכבוד הבסיסי? גם אם בעלך לא נתן לך מספיק יחס (נניח) זו הדרך?

והשותף שלה אותו דבר.
וגם אם נניח שהוא לא נשוי, ושקשה לו לבד, אין לך מינימום של ואהבת? מינימום של רגש מוסר טבעי?

על כגון זה נאמר-
"אל תאמינו ברע (מלשון חבר). אל תבטחו באלוף. משוכבת חיקך שמור פתחי פיך"

אבל אתה מדבר בעיקר מתוך שכל.

ואני מניחה שבמצב כזה הרגש הוא שמוביל, ופחות השכל לצערנו..

אני מניחה שזה הרבה יותר מורכב בעיקר בגלל שמבחינת התחושה התכתבות לא מרגישה כמו בגידה חריפה וחדה כמו בבגידה פיזית (בטח כשמדובר בהתכתבות רגשית ולא משהו בעייתי יותר). וגם כי הדברים האלו לא קורים פתאום, אני מניחה שזה דברים שמתגלגלים לאט לאט וקשה מאוד לעצור אותם.

הקווים ברשת הם פחות חדים. זאת בדיוק הבעיה וההתמודדות הגדולה.

מבחוץ הסיטואציה נשמעת הזיה (וככה זה גם צריך להיות), אבל אני בטוחה לגמרי שהדברים מורכבים יותר. חשוב להבין את זה ולהיות מודעים לכך כדי שנדע לשים את הגבולות עוד הרבה הרבה לפני שזה מגיע לשם.

זה בדיוק כמו המצב במדינה עכשיו- הגענו למצב ההזוי הזה אחרי שזה התגלגל לאט לאט.
ושמבחינת התחושה ירי כשיש כיפת ברזל זה לא כמו ירי בלי כיפת ברזל.

אז חשוב קודם כל לומר את האמת הברורה בלי "לימודי זכות"- חושים שהתקהו למיניהם.
אנשים כאלו אמנם סובייקטיבית פחות "רעים" ואשמים כי נפלו לאט לאט, אבל אובייקטיבית הם הגיעו למצב שפל שלא מבינים מה זה קשר זוגי.
זה כמו שהפוסטמודרניזם הביא לנפילה לאט לאט של האמונה בצדקת הדרך, והיום כמעט כולם (!) מנסים לעבוד איתו ודרכו (הכשרת רע"ם), ויש רק מעט מאוד כאלה שעדיין צועקים המלך הוא ערום. והנה, התברר שצדקו לגמרי.

מתוך המבט המוסרי האמיתי, שצריך לפמפם אותו חזק חזק, צריך להמשיך ולשים את הגבולות כמו שכתבת.
הבעיה אינה בגבול אלא בצורך בגבול. וממילא, רק חיזוק התודעה הנכונה יביא לעמידה בגבולות שהצבנו לעצמנו כשאנחנו עומדים בנסיון.

ואגב, יתכן מאוד שעוד קצת זמן, האישה הזו הייתה עוברת גם לשיח אינטימי ואח"כ זה היה עובר לבגידה פיזית. זה ההמשך של המדרון. וקרו המון מקרים של רגש שהתפתח וממנו בגידה פיזית.

ותתפלא.. מכיר כאלה שמתו מאהבה

אתה רק מחזק אותי.. מתים מאהבה.

והלוואי שאני באמת אחזק רותך

עזוב
פשוט קשה לי.
תודה על התמיכה

האהבה קיימת אצליך עכשיו.. והיא בטח יותר חזקה משאני יכול להבין..
אבל דע שגם אני מרגיש אהבה גדולה ואלא מרגיש את האהבה חזרה..
תתפלל על זה
תמשיך לרצות את זה. ה' הוא טוב. והוא אוהב אותך יותר משאתה יכול להבין!
בהצלחה אח יקר

אך מתכוונות לזכר ונקבה כאחד מאחר ואתה אנונימי⁦️⁩

מחירים קשים... לא פשוט

תשאר אופטימי שבסוף יהיה לך טוב בלי קשר למה שקרה.
והזמן עושה את שלו.
הייתי שם

הנפש באמת יכולה להתרסק.
אבל קמים לבסוף.
יכול להגיד לך מנסיון, שאני שמח שבנות שאהבתי לא הלך איתן כי בסופו של דבר כשהתגדלתי הבנתי שהן לא באמת התאימו לי. ומה שנשאר עכשיו זה לא כאב עליהן אלא על זה שאין לי כרגע מישהי להרגיש כלפיה את התחושה היפה הזו של אהבה. אבל זה יגיע. עם מאמץ ועם תפילה המתאימה באמת תגיע.

תתעודד, תתחזק, תאמין שהטוב האמיתי יגיע.