פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 272)

זה שלה.
זה גורם לה להרגיש טוב.
(אני לא חושבת שאפשר להסביר איך קצת צבע על הפנים עושה טוב לנפש, גם אם אין מראה באזור. אנחנו מרגישות את זה)

אם הכל טוב, תזכור שהיא לא קמה ככה בבוקר.
קח את זה כמחמאה שהיא משקיעה לכבודך.

לפגישה הבאה תבוא גם מאופר😁

כשהיא תגיע לא מאופרת מדי תחמיא לה בעדינות.

ותכניס בעדינות שאתה יותר מתחבר למראה טבעי .

למרות שבנינו אני לא בטוחה שגבר יודע בכלל מזה מראה טבעי.
פעם בחור אמר לי אני אוהב מראה טבעי כמוך ב"ה אמרתי לו אני עם איפור חח פשוט עדין ..?!
לך תבין בנים

שזו בעצם הייתה טעותו של אחיתופל שהאמין בתשע ספירות עליונות ולא האמין בספירת המלכות, שהיא על הארץ ורק בה יש חיבור אמיתי

ולכן הייתה עצתו "כאשר ישאל איש בדבר האלוהים" - כאילו, ולא באמת, כי לא היה לו קשר אמיתי

ותוך כדי שיחה תביע דעתך לגבי איפור יותר עדין.

 

רק אל תצפה לשינוי

 

לפעמים קל לנו לכאוב את כאב הכלל

לכאוב את כאב עמ"י

אבל כשזה מגיע לכאב של הפרט

כאב של מי שקרוב אלינו

שם, משהו נהיה קהה

מה עם הכאב הקטן הזה?

ואהבת לרעך כמוך, בין אדם לחברו

בגלל שהוא קטן אז נתעלם ממנו?...

 

 

 

כל יהודי/אדם הכי פשוט הוא עולם ומלואו!

שזה יכול כביכול להראות קטן

אבל זה בדיוק האשליה

שכאילו על עמ"י קל לכאוב, כי זה הכלל, יש בזה משהו שמעצים.

אני כואב את כולם.

אבל כשזה ב"קטן" כאב של מישהו,

זה נהפך לזניח... 

כביכול

ומסכים איתך שהוא מוטעה, ועוד יותר...

אני חושב כמוך שהוא מפספס את העיקר..

מי שרואה את עמ"י רק בכותרות גדולות ולא באנשים - הוא לא הבין עד הסוף מה זה אהבת ישראל ומה זה עם ישראל.

כשזה כאב כללי - כולם שם לכאוב,
אבל על הדרך
כל כך קל להתעלם, לא להתייחס
לאדם פרטי
לכאב פרטי

כי זה לא יתנוסס בסטטוס,
ואף אחד לא ידע שהוא היה קיים,
אז בשביל מה בכלל לטרוח?
זה הרי שייך לעבר
כבר לא קיים

תודה שאת מבטא את ההרגשה בצורה מדויקת כל כך

רגשות של בנאדם זה לא דבר שבהיסטוריה, זה משהו שממשיך איתו!

האם שאנחנו יוצרים קשר עם בנאדם אנחנו באים על מנת ליצור קשר פונקציונלי?!

במידה ולא (כמובן) - אז אכפת לנו ממנו. מההתחלה עד הסוף.

מבאס 😐

ולפעמים יש תחושה דווקא פחות טובה אחרי סיטואציה כזו..
לפעמים דווקא רוצים להתנתק.
גם הוא רוצה "אנושיות"..

ובכ"ז מבאס 😐

נערך לבקשת הכותב

וזה לא היה ללמד זכות
זה היה לתת פרספקטיבה..

לא מנחמים אדם ישר שקורה לו משהו מבאס, רק מתבאסים איתו.

זה מה שאני יודע.. 

עושה מה שאני רואה לנכון.
תודה

ואין בידי זכות להגיד לך מה לומר. מתנצל על זה. אני חוזר בי.

 

מה שכן אני רואה צורך לומר (וזכותי לומר) - פחות התחברתי לתגובה שלך. אני מסכים עם התוכן אבל הטיימינג נראה לי בעייתי.

 

מנסה לדמיין את המקרה

זה לא רציונאלי... זה מאוד רגשי שאתה ממשיך שמשהו אחר נמצא עדיין בתוכך בצורה מסויימת ואתה רוצה למסור לו משהו.

זה באמת רגיש לשני הצדדים. זה לא פשוט גם לצד שמקבל הודעה. 

 

לא נחתך הקשר וזהו. קשר אנושי ממשיך ללוות בצורה כזאת או אחרת ולפעמים פנייה יכולה לעזור לאחד הצדדים

אני חייבת להגיד שבגלל ההבנה הזאת

גם אם קרה ובחור שלח לי הודעה.

אז אוקי, קורה.

נכון, היתה פרידה.

אבל אנחנו בני אדם. לא רובוטים

ואני אשתדל להכיל אתזה, ולהבין את זה.... 

ולעזור במה שאוכל.

בטח לא מהצד שחתך.
ואם זה היה הגבר שחתך כבר מזמן היו אומרים פה שהוא לא בסדר שהוא ממשיך לשלוח הודעות לבחורה... אז למה כשזה הפוך זה בסדר?

אני לא עושה הפלייה - עם אנשים אחרים שכן עושים תדבר ככה איתם.

 

אני לא אמור לנחש שאתה טוען את זה רק בשם עצמך

@ראשיתך

 

בכל אופן לא הבנתי מה לא נראה לך נכון אבל אל תתאצץ יתר על מידה להסביר בשעה כזאת

קשה לי לראות את זה בצורה גורפת.

אני מבין את ההגיון בכך שהצד שנחתך נפגע יותר כנראה ולכן אם יש לך צורך במשהו שיכול לפגוע בו , תמנע מזה... אבל אפשר לדמיין כל כך הרבה סיטואציות בהן נשאר איזה משהו. אולי אפילו נגיד יש צורך בבקשת סליחה כנה. זה גם קורה...

ועל זה דיברתי

 

אף פעם לא היית בחברת שיכורים?

בפורים...

מעבר לזה לא נראה לי שזה נפוץ פה.

או שהקשר לא נסגר כמו שצריך
או לנסות להחזיר קשר.
אם לא בשביל דברים מהסוג הזה ממש לא לעניין ליצור קשר .

שהוא לא עונה לא בגלל רשעות או משהו כזה,
אם כבר בגלל שכואב לו מאוד
אנחנו לא יכולים לדעת באיזה מקום רגיש נגענו אצלו

אמרת שלנסות להחזיר קשר זה לענין. זה מוזר לי לאור תגובות כאן בעבר על בחורים שלא מניחים לבחורה וממשיכים לנסות להחזיר את הקשר

ויודעים להרפות מתי שכבר לא מתאים יותר
או שהופכים להיות נודניקים עקשנים.ובסוף מטרידים.

התעלמות זאת אמירה

לפעמים האמירה הזאת באה להגיד

- אני לא מסוגל להכיל כרגע את הפניה שלך אליי

- קשה לי להגיב

- אין לי כח להתמודד עם זה

 

ואפשר להבין את המקום הזה.

 

השאלה היא רק האם אין דרך אחרת להעביר את אותה אמירה רק בצורה נעימה יותר?

 

בדרך כלל אחרי חשיבה ואורך רוח - יש דרך... גם אם היא קשה.

 

יש גם מקרים יוצאי דופן שמצדיקים חוסר תגובה.

ולפגוע זה מאוד אנושי.

 

קשה לדעת מה הגורם להתעלמות.

תגובות, או הימנעות מתגובה כמו התעלמות, יכולות להגיע ממקומות שונים.

אבל אני מניח שברוב המקרים זה לא מכוונה רעה ורצון לפגוע או מרגש שלילי כלפייך, אלא מתוך קושי אישי (וגם זה מאוד אנושי...).

(זה יכול להיות מרצון להימנע מהכאב שכרוך באינטראקציה או מבלבול ועומס רגשי או יכולת להחליט איך להגיב וכו'. אבל כאמור זה לא ממש משנה)

 

וכשמסתכלים על זה ככה - זה גם פחות פוגע.

אבל לעיתים הכאב הוא כל כך גדול-
שכל יחס או תגובה גורמים לך להרגיש כאילו
הלב עומד להתפוצץ...

אז במובן מסוים זה כמו לבקש מאדם צדיק שיתפלל עליך

זה נכון שכתוב בירושלמי מסכת ביכורים (פרק ג' הלכה ג) שמוחלין לחתן על כל עוונותיו, ולמדו דבר זה ממה שכתוב (בראשית פרק כח פסוק ט) "וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל", וכי מחלת שמה? והלא בשמת שמה! אלא שנמחלו לו כל עוונותיו.

וכן מוחלין לכלה על כל עוונותיה (כן מבואר בתשב"ץ קטן סימן תסה, ושו"ת מהר"ם מינץ סימן קט, ומטה משה הכנסת כלה אות ב, ואליה רבה סימן תקעג אות ב. וכ"כ הקדושת לוי בדרוש לשבועות, ד"ה כל ימים טובים. וכן מסיק בשו"ת יביע אומר חלק ג' חלק אבן העזר סימן ט אות ב. וכן השיב הגר"ח קניבסקי שליט"א בספר מנחה לחיים סימן טו אות פט. וע"ע באשל אברהם סימן תקעג).

וגם בזיווג שני מוחלין לחתן וכלה על כל עוונותיהם (כן כתב הגר"ש קלוגר זצ"ל בשו"ת האלף לך שלמה חלק אורח חיים סימן ס, שהרי חז"ל בירושלמי למדו דבר זה מעשו, והרי עשו היו לו כמה נשים, ואם כן מוכח מזה שגם בזיווג שני מוחלין על כל העוונות).

אולם כבר כתבו רבים מהאחרונים, שכל מה שמוחלין לחתן וכלה על העוונות, הוא דוקא אם הם חוזרים בתשובה שלימה, דהיינו וידוי חרטה וקבלה לעתיד (ראה בספר הדרש והעיון חלק א' מאמר קל"ב, ובשו"ת יביע אומר חלק ג' חלק אבן העזר סימן ח אות יז, וכן בספר דרך שיחה חלק א' עמוד תקעט, ובספר מנחה לחיים עמוד ריא בשם הגר"ח קניבסקי שליט"א. ועיין עוד מה שהביאו בזה בספר מנחה לחיים שם הערה שפה, ובספר ישמח לב חלק א' עמודים מז-מח).

ובעוונות שבין אדם לחבירו כמו גזל וכו', צריכים גם להשיב את הגזילה לבעליה ולפייסו בדברים עד שיסכים למחול, ובלא זה אינו נמחל להם (כי לא עדיף מיום הכיפורים שאינו מכפר עד שישיב הגזילה לחבירו ויפייסו וכמו שכתב הרמב"ם הלכות תשובה פרק ב' הלכה ט. וכן הביא בספר ישמח לב עניני נישואין חלק א' עמוד מז בשם האמרי אמת מגור זצ"ל. אמנם הביא מספר פרדס יוסף שדעתו אינה כן).

* לא אני כתבתי ! אלא לקוח מתוך אתר הידברות
הלל מאירס.

ולמלך יש מעלות רבות, במיוחד אם הוא צדיק..

חח אני מבינה מה שמבלבל אותך

לדוגמא הדוגמא של : "אל תדבר איתי ..".

זה נובע מתוך פגיעה והתחושה הרגעית של אותו רגע..

אתה עשית טעות ..(לא תמיד יודע מה הטעות ) ולא ירדת עדיין לעומק של מהי אותה טעות.
או לחילופין לא מסכים שזה משהו רע או שפגעת.

כמובן שהבחורה לא מתכוונת לזה שלא תדבר איתה לתמיד אלא כרגע אל תדבר איתי כי אתה לא מבין אותי ...ורק גורם לי לתסכול .





אני מבינה את זה שזה יכול להתפרש : שיגעת לי את השכל לדבר או לא לדבר..
אבל העומק של זה נמצא הרבה לפני ..

הכוונה היא שמיד רוצים שידבר.
אני בהחלט מקבל ומבין שמישהו כועס עליי ולא רוצה לדבר איתי, שאני לא אדבר איתו עכשיו. וכשהוא נרגע אשמח לפייס.

בס"ד

 

אבל אין פה עניין של להאמין או לא להאמין למילים. אנסה להסביר.

 

יש לבנות רצון עמוק שהגבר שלהן יבין אותן בלי צורך להגיד את זה בצורה מפורשת.. ואז במצבים מסוימים אנחנו פשוט מנסות לרמוז לכם מה אנחנו רוצות. 

 

באותה סיטואציה שהבאת בקישור- נראה לי שזה יותר לכיוון הבדיחה. אך גם אם לא, הבחורה רוצה להרגיש שהיא חשובה לך, ושאתה "תלחם" על הקשר שלכם ותתעניין בה. (אומרת שהיא לא רוצה שתדבר איתה, כשבעצם היא מתכוונת לבדוק כמה היא חשובה לך.

עוברת לי בראש מחשבה
שזה מעליב שעל מה שהיא אומרת לי אני חושב שהיא לא באמת מתכוונת למה שהיא אומרת ומנסה לחשוב מה היא מנסה להגיד.
לא יודע, הייתי רוצה להיות יכול "לסמוך" על מה שהיא אומרת..

ושלום לך 🙂

בס"ד

וואי כבר לא זוכרת איך עודים את רוב האימוגים פה😁

זה להבין מבין השורות.
הכלל הוא שאישה היא צנועה, החיסרון בצניעות הוא שיש לה כבוד שיש בו גם צל מסויים.
הכבוד הזה אומר, אני לא אגיד לך שנפגעתי ממך, אני אראה לך שאני כועסת עליך. ובעוד שאני מאוד רוצה שתפייס אותי, אני אגיד לך חצי אמת, שאני לא רוצה לשבר איתך, כשהאמת השלמה היא, במצב הזה כרגע, אני לא רוצה לדבר איתך, אבל אחרי שתפייס ותחזר אחרי, אני אשמח שנדבר.
רק שכשהיא פגועה, היא לא תגיד את זה. כי לרוב הפגיעות נובעת מזה שמעלת בזכות שלך מבחינתה בקרבה איתה.

הצניעות פה היא לשני העניינים, זה שאני רוצה שתפייס ותחזר אחרי, וזה שאני מנכיחה את ה"חיסרון" שלי בזה שאני אשמח בקשר איתך אפילו שאני ממש פגועה. להגיד "אני רוצה איתך קשר" זה להעיד על חיסרון, ורצון בחיבור, זה להנכיח את הנקביות, את הנקב, החוסר... ואישה, מטבעה היא צנועה.



לגבי הבדיחה, זאת בדיחה.
לרוב זה מה שהיא חושבת, היא באמת כועסת כשהוא לא מחזר אחיה אחרי שהיא נעלבה ברמה שהיא אומרת לו לא לדבר איתו.
אבל לרוב, היא ממש לא אומרת את זה בקול.

זו טעות גברית לחשוב שהיא תשמח לספייס ברגע הזה

ברוב המקרים אישה תשמח שתגיד לה את הדבר הנכון כדי שתחזרו לדבר ותוכלו לחזור לאהוב כמו מקודם.

היא אומרת "לא רוצה לדבר איתך (כמו שאתה כרגע)"

כמובן שכל אישה לגופה, אני מדברת על הכלל...

(אפילו שיש לי טעויות גבריות 😏)
היא לא רוצה לדבר איתי על מה שדיברנו עכשיו ובמצב שאנחנו
אבל בהחלט רוצה שאמשיך לדבר ואפילו גם לנסות לפייס.
ותודה..

לא תמיד מצליחים לומר את כל מה שמרגישים וחושבים, וזה תלוי בכל מיני דברים

ולא על זה מדובר

העיקר זה לחוש את האדם שמולך גם בלי יכולת הדיבור.

לראות שפת גוף, הקשר - להקשיב למה הוא באמת רוצה, לאו דווקא למה שהוא אומר.

 

זה העיקר העיקר.

לפעמים קשה לנו, בנות ובנים, להגיד במפורש צרכים שלנו וזה מובן.

אולי זה יותר קורה לבנות. אולי.

מתאר בראש שיחה כזו שהיא אומרת שהיא לא רוצה לשמוע ואני בכ"ז מדבר..

אחרי הנישואין זה אולי יותר הגיוני

כאילו אתה יכול, אבל חבל על העצבים

חדשכאן תודֵה: אני משועמם ואני סתם נהנה לרדת על בנות ולראות שהן לוקחות אותי ברצינות.
😎

ש"תודה" זה בסגול

 

והאמת שבעיניי, זה לא ממש רמז.

מבחינה טבעית, יש סגנון מחשבה ודיבור שונה בין נשים לגברים.

מכיר את זה שאדם עצוב, אומר שהכל בסדר, אבל בסתר הלב רוצה שמישהו יראה מעבר ויעזור?

אז זאת הסיטואציה בערך. סגנון ביטוי שונה.

 

אני מאמינה באופן אישי שבזוגיות יש צורך לעבוד על העניין הזה ולהשתדל לדבר בברור,

להגיד מה אנחנו רוצים בצורה מפורשת, כי באמת יש ניואנסים שלצד השני לא מובנים,

ואז נכנסים לתסביכים וחבל

 

בהקשר למקרה הספציפי שהיא לא רוצה שתדבר, ואז כן: (זאת אמנם בדיחה אבל היא מציאותית מאוד)

נשים צריכות להרגיש ביטחון.

שתיקה של הגבר גורמת לאישה לא להרגיש ביטחון.

(למה? כי היא לא בטוחה מה עובר לך בראש, ומתחילה לחשוב על כל אופציה קיימת, בדגש על האופציות הפחות נחמדות).

 

קראתי את זה היום בספר זוגות-זוגות, של משה שרון, וכבחורה- זה בול.

בכללי ממליצה מאוד על הספר וההרצאות שלו. מדויק ברמות שאני תופסת את הראש.

 

בעיניי, מצב כזה קורה בתוך ריב, וזה האות לעצור.

ה-"אל תדבר איתי" בעצם אומר שהיא מרגישה שאתה בורח לה או לא אוהב אותה.

מה שהיא צריכה לשמוע (ולהרגיש) זה שאתה איתה בכל מצב, אוהב אותה ומעריך. תגיד לה את זה.

את הריב כבר אפשר לפתור אחכ, כשנרגעים

 

כתבת יפה 🙂
לא לבטל את מה שאת כותבת רק להסביר את הקו חשיבה. חושב שיש הבדל בין להגיד שהכל בסדר בתקווה שירגישו שמשהו בכ"ז לא, לבין הוראה מפורשת שלא לדבר ולהבין שהיא כן רוצה שתדבר.
כמו שכתבתי למעלה, זה מעליב בעיני (והייתי רוצה לחשוב אחרת) להבין שהיא אומרת x ובעצם רוצה y. זה קצת חשיבה ילדותית, משהו שלא הייתי רוצה לחשב עליה. זה בהחלט הגיוני וקורה לנו אבל כשאדם בוגר אומר משהו, אני קודם כל יוצא מנק' הנחה שהוא מתכוון למה שהוא אומר.

תודה על התגובה, בהחלט דברים חשובים. גם הוספת לי קצת דברים להפנים ולחשוב עליהם.

אני לגמרי מבינה אותך ואת ההרגשה שלך.
זה באמת לא נעים.

ההסתכלות שעוזרת לי היא להבין שזאת סיטואציה של ריב, לא משהו שקורה סתם ככה. נכון שבאידאל מומלץ לשמור שגם בריב לא להעליב, לחשוב לפני שמדברים, ובאופן כללי לשמור על תרבות שיח. אבל בסוף זה משהו שנאמר מתוך סערת רגשות, והגיוני שיהיה פחות הגיון

אני אישית מאמינה בלדבר מראש על ריבים, זתומרת להעלות את הנושא של ויכוחים וריבים לפני שהם קורים. יש הרבה דברים אינסטיקטיבים שעושים ולא תורמים וצריך להיות מודעים אליהם, יש כאלה שבאמת לא רוצים שידברו איתם, ולהרגע לבד, יש כאלה שצריכים לפתור ישר... כל אחד ואחת שונים בעניין הזה, אז בעיניי שווה להבין איך זה עובד אצל הצד השני, ולנסות להגיע יחד לכללים משותפים בנושא.
(מה לא עושים ולא אומרים לא משנה מה.. שמדברים בצורה מפורשת, וכו').

אני מסכימה לגבי התחושה שלך שזו התנהגות ילדותית.
הרבה פעמים בריב אנחנו ילדותיים (גברים ונשים . מתנהלים בצורה פחות בוגרת והגיונית. זה בעיקר מה שמגלגל אותם להיות פחות נעימים.
זה ממש סוג של אינסטינקט. (מתוך מצבים שראיתי עם חברות ובני הזוג שלהן).

אני חושבת שהפתרון זה תקשורת, מודעות ועבודת מידות

(ויכולה להרגיע אותך שאתה יכול לסמוך על מה שהיא אומרת. פשוט קצת קשה להסביר הגיון של אישה

חשוב ממש לדבר, להכיר וללמוד איך "לריב נכון".
ולפעמים באמת כרגע כל מה שצריך זה לשתוק ולתת לדברים קצת לשקוע, אחרי זה לחזור לדבר ולפייס.

אם קשה להסביר את ההיגיון, אני לא ממש יכול לסמוך 😏 לא יכול לדעת למה היא מתכוונת..

במה זה בה לידי ביטוי? במריבות? בחוסר הסכמה בנושא עקרוני? חוסר הסכמה על העבר? מה הכי מציק לך/לו? מה נקודה הכי רגישה שמערערת את העסק?

 

השאלה אם יש בו חסרונות היא לא קריטריון כי כמו שאת אומרת יפה - בכל אדם יש חסרונות.

השאלה אם את יכולה להכיל את החסרונות המסויימים שקיימים בו ואם את יכולה להכיל אותן ואת ההשלכות שלהן

כעס על זה שאימא שלי ע"ה הייתה בבית חולים במצב קשה ולא סיפרתי לא שתפתי ויצאנו חודשיים 

 

מבין שהוא מבואס שלא אמרת לו,
אבל לכעוס? לצעוק עלייך בגלל זה?
חשוב יותר לברר את המידות שלו

אתה נפגש עם בנאדם, אתה רואה אותו אתה מדבר איתו, אתה צובר איתו חוויות ומתפתח אצלך רושם מסויים על בנאדם שמולך... היא כבר מספרת שהם יוצאים תקופה מאוד רצינית. אולי אתה מתכוון לבדוק את הקצוות של ההתנהגות קיצונית לא שכיחה?

אתם לא מצליחים להגיע להבנה הדדית בעניין?

גם לא אחרי
אבל לפני אנשים מנסים לעשות רושם טוב במיוחד..

אבל לא הייתי שם ואין לי מושג מה בדיוק הסיטואציה

אנחנו לא היינו שם, לא יודעים מה המשמעות של "צעק" ומה בדיוק היה.

לבדוק אם נעים לך בכלל להיות איתו .
האם נעים לך לדבר איתו ? שאת מספרת לו קושי הוא מקשיב? הוא עדין ?
או שהוא עסוק ברגשות שלא? (שזה לא בריא)
שאדם מספר קושי (כמו שסיפרת על אימך שהיתה בבית חולים ) זה לא הזמן לכעוס עליך.

לכן יש כאן מינוס ..

תחשבי האם המינוסים שלו לא עוברים את הגבול.



ובנינו רק את יודעת מה באמת קורה בניכם יש מצב שלא סיפרת את כל התמונה .

תשבי בנחת תחשבי האם הוא בסדר בשבילך? האם תהיי מאושרת איתו?

או שאת איתו כי כך יצא ואת מפחדת שלא יהיה אחד אחר ..
ואז תגלי את התשובה

בכל מקרה את חייבת להרגיש שנעים לך איתו .

"צולע" זה כמובן שטויות.

 

זה שהוא האדם שתתקשרי אליו לעזרה - מרשים בהחלט.

 

גם זה שקשה לכם לוותר האחד על האישיות של השני.

 

קשר "נופל וחוזר", זה דבר שקורה. לא צרך להתרשם מידי. בסוף מחליטים. אני הכרתי אנשים שהפסיקו-וחזרו יותר פעמים...

 

הנקודה העיקרית שצריך לבדוק כאן, לדעתי, היא פשוט מה המשמעות של הנקודות שבהן הוא "צריך לשנות".

 

את צודקת - ויפה אמרת - שכל אחד צריך.

 

השאלה כמה זה משמעותי.

 

האם יש התחשבות, רגיעה. 

 

האם ה"צעק עלייך ב11 בלילה", זה משהו אגרסיבי, או לא עד כדי כך (קורה לפעמים שאנשים, גם בשלב כזה, מתגלגלים לעלבונות אחד כלפי השני ומפיקים לקחים).

 

בכללי, העיקר המידות הטובות. היכולת להתחשב זה בזה, גם לא במצבי-חירום שתקראו אחד לשני..

 

אם העיקר בסדר - אז לא צריך להתחשבן מידי על העניינים של ההתגלגלות ההיסטורית של הקשר הזה (הפסקנו-חזרנו), לדעתי.

שלום לך,

 

אני לא בר סמכא לייעץ, אבל רק אנסה להעלות מספר שאלות, שאולי יעזרו לך להחליט, בעצמך.

 

1. כבר כתבתי מספר פעמים פה. רוב הבחורים משתדלים מאוד בפגישות [כולנו שחקנים...], רק חלק מצליחים להיות כל כך מיוחדים אחרי החתונה. בד"כ חלק מהמסיכה יורת לה... .    כך שאם כבר עכשיו הוא צועק ופוגע... זה אולי סימפטומים.

 

2. האם היית מתירה לחברה לצעוק עליך כך ? מה היית עושה ? לא חושב ששותקת לה...

 

3. פוגעים בך שוב ושוב, מתווכחים איתך ,  למה להמשיך ? כי את אוהבת ? כי הגיל מתקדם ? היית חושבת כך גם בגיל 21 ?

 

4. אולי גם לך יש דברים שצריך לתקן [כדברייך] וגם לו. האם את חושבת שמישהו הולך להשתנות לטובה אחרי הנישואין ? קשה לי להאמין. תשאלי את חברותייך.   אחוז קטנטן יגיד לך שפתאום גילו מישהו מיוחד יותר משחלמו ...

 

5. ויכוחים על העבר כבר בהווה, עלולים להוות בסיס לוכוחים בעתיד ... על מה הויכוחים ? אם הם מהותיים, הם יהיו שווה ערך בעתיד ...

 

6. ואכן, מראה חיצוני הוא לא נקודה באמת קריטית כאן, לדעתי לפחות. במיוחד כשאוהבים.

 

 

סליחה אם פגעתי במשפט כזה או אחר.

 

בהצלחה.

 

(טעות בשרשור)

לא - מ
מא - נ
סא - ע
פא - צ
קיט - קכא

 

בשורות טובות ישועות ונחמות

חיבוק גדול. גדול גדול.

זה יבוא

הנס יבוא

האהבה תבוא.

החור הזה שיש לך בלב יתמלא בשמחה, ואור ומתיקות ואהבה.

אשמח להרחיב אם יתאפשר לי בהמשך..

בינתיים,

מלא כוח.

ועוד חיבוק

רק להגיד שקראתי את מה שכתבת, ואני מתפלל שיהיה טוב, ויהיה(:

מזדהה ומבינה לליבך כואב מאוד !
בעז"ה שתמצאי בקלות ובבהירות את המיועד .

תקופה קצת מאתגרת.. ועוד בהתלבטות אם לחזור הבייתה שבת או לא..

גאולה בע"ה!

תודה לכולם!!

על שינה אני יכולה להתחרות איתכם😏

😳

אתם בהחלט מוכנים להקים יחד מתנס או קייטנה

השורה האחרונה שלך... חחחח תהיי בריאה.

זה דייטים או מירוץ?

יאו אני מתחלחלת מלחשוב על התחרויות שכתבת...
אני לא מתנגדת לישון, ונראה שאנצח את כל מי שיתחרה איתי הן באורך שינה והן באי תזוזה והן בשקט.
אבל לא כהכנה לחתונה🤣
יאו חנקת!

מצחיקית אחת!

רק הסגנון טיפה תוקפני

והם צריכים שאלות פרטניות

אין צורך לספר על עצמך

מוסיף מהצד של המברר -

- מצפה שהבחורה 'תשפוך' את כל מה שהיא יודעת על חברה שלה והשאלות זה רק למקרה שיהיה דברים שלא ברורים לי מספיק או שהם חשובים עבורי והיא לא נגעה בהם. ניהול השיחה הוא אכן הצד שלי - כי לי יש בעיקר אינטרס לקיום השיחה.-

- שתמיד תפרגן לחברה, וגם תכונות שהן יכולות להתפרש כחולשות תציג אותן באור חיובי.

 

בסופו של דבר - המפגש עם כל הנושא של שידוכין הוא תמיד טעון רגשית ולכן חשוב להתייחס אליו ברגישות. לא משנה אם אתה המדוייט/המברר/הממליץ/השדכן/האמא הלחוצה תמיד יש לפעול לפי טקט ודרך ארץ בסיסיים.

 

 

בד"כ אני מעדיף שיכוונו אותי כמה שיותר.
יש כאלה שירצו לשמוע סקירה הסטורית על הבנאדם ויש שלא מעניין אותם.
לפעמים מגיעים עם ידע מוקדם על הבחור..



אני יותר בכיוון של סעיף ה' במדריך(:

לוקח דקה וחצי להגיד פרטים גם אם מיותרים.. זה לא נורא לשמוע את זה.

מה שקריטי - שזה יהיה אותנטי. וזה אפשר לדעת רק אם היא אומרת לך ואתה לא אומר מילה.

 

וזה לא סותר את סעיף ה', זה משלים אותו.

@איכה
בינה החליפה אותך

אני מוכנה לשתף איתי במקום אנשים טובים.

לא חייבים להדיח אותי.

@בינה. בהחלט רואים שלקחת בזה חלק 😍

סתם סתם בצחוק...
אני פשוט חולק על הכותרת שלך... אני לא חושב שזו תכונה נשית. יש אותה לגברים ונשים באותה מידה.
ואני חושב שגברים ונשים מבינים טוב מאוד את מה שהסברת בהמשך וגם חשים את זה

ואבוי לי

באיזה קטע ומה הלגיטימיות להתעצבן על בנים בהקשר הזה אחרי זה?

שאני קליל ההגיון..
בדרך כלל האמירה הזאת נאמרה אחרי עצבים או אחרי פגיעה ..
והתחושה היא יותר : לא באלי שתדבר איתי אחרי מה שקרה.

בפועל זה לא באמת כך ..

הרמז הוא: עשית טעות, אני כועסת עליך ואתה צריך לפייס אותי ולהגיד שאתה מבין שעשית טעות!

אבל כמובן שזאת רק בדיחה... חחחח יותר מצחיק מאמיתי בעיניי

אבל אני גם לא רואה שהיא שייכת דווקא לנשים...

ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה

הכי חשוב לפני שמחייכים

לצחצח שיניים

כי אם כן תלמד לחייך לפני שאתה לומד לצחצח שיניים...

לחשוף שיניים!

פה מלא חח

כי החיים שלי לא מאושרים ואני תמיד מחייכת (;
סתם באמת חשוב ממש לחייך . נותן אוירה ממש טובה למי שמסביב.

אשרייך על החיוך!  אני מאד מאמינה בזה ומרגיש לי שפעם הייתי מחייכת הרבה יותר וקצת ירדתי בזה..

את הטיפוח הפנימי שבך.

שמקרין כלפי חוץ כמובן

אנחנו הכי יפים שאנחנו מחייכים

ברצינות ..
זה באמת כל כך חשוב .. אפשר לשנות ממש יום של בן אדם רק בגלל חיוך .
לפעמים אנשים יכולים לזכור אותך או שיהיה להם יותר נעים לגשת אליך בזכות החיוך.
ואם בן אדם יחייך הרבה הוא פשוט יתרגל.
(באופן כללי סבתא שלי למשל מחייכת המון וזה ממש תורם לכל הסביבה שלה רואים ממש שזה השפיע לדורות.)
קיצר מסכימה .

לפי מה שאני מבין, אחרי שנים של קשר המראה כבר ממש ממש בקושי תופס משמעות... לא מצד שאתה מאוהב כמו שהסברת על תחילת הקשר אלא מצד שיש ביניכם אהבה עמוקה כל כך שמבוססת על עומק גדול והיא אהבה שורשית ויסודית אז כל עניין המראה הוא מאוד מאוד זניח... וכמובן שזה הכללה ולא תמיד וכו' וכו'

וגם בשלב הדייטים אין פרפרים בבטן נונסטופ.

 

קשה לי להסביר איך זה 'משתנה' אך זה לא בגלל סחף התרגשות שעובר.

המשמעות של המראה מקבלת עוד נופח אחר וכל פעם שאנחנו רואים את המראה הוא מזכיר לנו מטען רגשי מסויים, זה בעיקר מה שמשפיע. ההתעוררות שלנו לגבי אותו מטען רגשי איננה קשורה לסחף רגשי. כמו שבכל פעם אחרת שאנחנו רואים מישהו אחר שיקר לנו ויש לנו מטען רגשי מסויים כלפיו שמתעורר אצלנו

אם אני מתרגלת למשהו מסויים אני לא בהכרח אוהבת אותו. כמו למשל שאראה חברה יום יום שלבושה בסגנון שאני לא מתחברת אליו - ההתרגלות הזו לא תגרום לי פתאום לאהוב את הסגנון לבוש הזה...
או בכל דבר אחר
לכל אחד יש טעם מסויים, הוא לא משתנה כי 'מתרגלים'..

אלא המטען הרגשי שמתחיל ללוות אותך ביחס למראה.

אני אוהב בנאדם ואז אני רואה אותו - אני שמח וזה משפיע גם על המראה.

כמו שאני רואה כל אדם שאני אוהב אז אני אוטומטית מסתכל עליו בצורה יותר מפרגנת, גם במראה.

האישיות יותר בולטת מהדברים שלא היינו רגילים אליהם.

מצד שני שמעתי שמה שמציק יכול להציק יותר אחכ

אם זה סנוור של התאהבות רגעית יעלם אם זו אהבה שמורכבת מהערכה ורצון לקרבה לאדם השלם זה לא יעלם גם כשהפרפרים יגמרו

דווקא האהבה העמוקה גורמת לזה. אם התאהבות זה 50% לפחות בגלל מראה אז אם הוא לא יפה לא יהיה התאהבות. באהבה עמוקה המראה לוקח 10% לני חתונה ו5% אחרי חתונה.

אהבת המראה מורכבת מכמה דברים ולא רק ממראה עיניים (וזה הבעיה בתמונה שמבודדת את את המימד של מראה עיניים) מחקרים מראים שאהבת מראה של מישהו מורכבת מרגשות והערכה וריח וקול ואווירה... ככול שהאהבה והקשר מתחזקים (שזה הפוך מהתאהבות ופרפרים) המראה עיניים תופס פחות אחוזים במראה כי אתה שופט את המראה על פי עוד קריטריונים שלא היו לך במפגש הראשוני (כמו אופי) ואז העיניים תופסות פחות מקום במראה של האדם.

זה 13% אחרי אהבה עמוקה

ו 7% אחרי חתונה

 

שים לב להבא

כנראה לא חישבתי נכון ובנוסחה יצא לי שx גדול בהרבה משורש y בחזקת 3

פעם יצאתי עם מישהי. שתמיד הייתה כזאת מוזרה בעיני.
ופעם אחת בסיטואציה מסוימת פתאום ראיתי אותה באור אחר.
וכך התחיל בנינו הקשר שהתמשך זמן מה.
ובאיזשהו שלב ביקשתי בהמלצת הר"מ שלי הפסקה-
שגרמה לי להבין איזו טעות עשיתי כשויתרתי עליה.
אז חזרנו- והפעם היא זאת שהתלבטה
ובסוף החליטה להפרד.

3 ימים לא הצלחתי לתפקד...

אז במענה לשאלתך- אני חושב שכן.
אבל בסופו של יום אהבה זה לא "זבנג וגמרנו"
כידוע "אהבה ממבט ראשון זה גירושין ממבט שני"
אהבה זה משהו שצריך כל הזמן לתחזק, אחרת
היא לא תחזיק מעמד.

ובד״כ השנים לא עושות אותנו צעירים, יפים וחטובים יותר.

נשים מאוד מושפעות מהריונות, לידות והנקות - ולא לטובה...

החיצוניות פחות ופחות משחקת תפקיד עם השנים.. אלא אם מדובר בשינויים ממש דרמטיים - השמנה קיצונית למשל, וההשפעה שלה על המשיכה של בן/בת הזוג.

אפשר לנסות לשער אבל זה לא דבר מוחלט.

לכן אני חושב שמתחתנים על סמך מה שיש עכשיו. אם עכשיו טוב מתחתנים ואם לא אז לא.

שזה הרבה יותר מאהבה עיוורת וכל הנצנצים לפני חתונה.
יש קשר עמוק, חיבור אמיתי בין שתי נשמות. קשר יומיומי, הדדיות, עזרה, אכפתיות ועוד הרבה מאוד דברים שמחברים.

אחרי שנים של נישואים - ייתכן ויצופו גם קונפליקטים אחרים שיגרמו לנישואים לא מאושרים.
אף ייתכן שמגיעים לרצון לפרק את החבילה. ואז יש גם שיקולים ואילוצים נוספים, מעבר למציאת חן והשלמה עם המראה החיצוני.

- טובת הילדים
- יכולת כלכלית להמשיך לחיות כגרוש/גרושה עם ילדים

להיות נשואים בלי אהבה?
מה זה בשביל לסמן וי שהתחתנת?

מאיפה הקביעה שאחרי שנים של נישואים יש אהבת אמת, אם כבר בהתחלה היה ספק להתאמה זוגית?

אחרי שנים של נישואין יש אהבת אמת - לקראת נישואין וזוגיות

הפוסט הפותח שאל מה קורה בהמשך הנישואים אם בתחילה הבחורה לא התלהבה ממראה הבחור.

והתגובה שלך - בהמשך הנישואים יש אהבת אמת....

ואח"כ התרגלה ואפילו אהבה אין פה שום ספק לחוסר התאמה...

ואם יש עבודה, כלומר שהאהבה ממשיכה להיבנות עם השנים ולא דועכת

ואם יש היכרות אמיתית יותר ויותר, ובניין שהולך וגדל - 

אז המראה נהיה יותר ויותר אהוב. אם עיוורים פתאום לכל הדברים שפחות מצאו חן? לא, אבל זה מקבל פורפורציה בתוך האדם. המשיכה למשל בכלל לא צריכה להיות מושפעת מזה. והמראה שלו הוא מראה אהוב, וקרוב, ומוכר.

 

בכל אופן,, השאלה הזו נכונה לגבי כל זוג ולא רק לגבי מי שהתחילה עם ספקות לגבי המראה, כי עם השנים כל בני האנוש נהיים פחות יפים

היי נשמה♡
אני תמיד ציירתי בראשי דמות מאוד מסויימת ברמה חיצונית.
בעלי לא נראה כך..
אבל אני אוהבת מאוד את איך שהוא נראה(!!)
אפילו יותר מאת אותה הדמות שהייתה פעם בראשי~

הדמות שמצויירת הרבה פעמים בראש לא רלוונטית כשמכירים ומתאהבים
וגם לא בחלוף השנים
כשמכירים עוזבים את הדמות הזו לחלוטין ואוהבים את הדמות שניצבת מולנו, גם אם היא שונה מהדימיונות שלנו
והיא (הדימיונית) לאט לאט שוקעת ונשכחת
ואם אוהבים באמת, לא חושבת שיש סיבה בכלל להזכר בה, גם אם הפרפרים של ההתחלה מתמעטים.

(אני מדברת על הרמה החיצונית.
ועל דמיון, לא בחור בפועל שהנראות שלו לא מוצאת חן. מקווה שהבנתי אותך נכון~)

בחוויה שלי, לפעמים יש לנו איזשהו דמיון בראש ודמות כלשהיא שציירנו לעצמינו, וכשנפגשים עם אדם ששונה מהדמיון הזה - גם אם הכל מתאים והולך טוב יש כזאת צביטה בלב וחולפת מחשבה 'אבל היא לא כך וכך וכך...'

כך שטוב לשמוע ולדעת שהדמיון הזה פוחת עם הזמן ומתמקדים וחווים את האדם האמיתי.

אז אחרי זמן מתרגלים ולא שמים לזה לב 

נראה לי 

אני חושבת

שאחרי שנים שכבר פחות מסתנוורים ...

עדיין המראה כיוון שמתרגלים אליו נשאר יפה בעינייך 

 כי זה לא שקשור כבר לאהבה זה קשור להרגל 

ככה אני חושבת בכל אופן .

 

 

יודעים להסתדר
כשנכנסים לבית, צריך קודם להבין את המבנה בצורתו הנכונה. לא השקרית והמזוייפת. רק מתוך כך, אפשר לסדר.

מה שנקרא "במבט שני" אז אין סיבה שזה ישתנה בגלל הזמן, אבל אם יש מצב אחר- שמשהו עדיין לא יפה בעיניה (ממש מפריע) אבל היא מתעלמת ממנו ומסתכלת על דברים טובים אחרים אני לא בטוחה שזה לא יפריע לה פתאום... צריך לראות שהיא באמת משלימה עם זה, ולא מתעלמת.

 

שאמרו "נחית דרגא ונסית איתתא" 

 ורש"י מפרש - לא תקח אשה חשובה ממך שמא לא תתקבל עליה.

 

בגדול אני לא מאמין במעמדים, אבל מה לעשות שלרוב המציאות היא ככה.

מה שחשוב בעולם, חשוב בלב של רוב האנשים

לגמרי בעקבות דברם של חז"ל.

כלומר יפריע לי חוסר מודעות עצמית לשדר שלו או למראה חיצוני, או חוסר אינטראקציה חברתית כלשהי ודברים כאלה שגורמים לאדם להיות לא אהוב בחברה. אם יש לו את זה ברמה נורמלית אני לא צריכה שהוא יהיה ראש חבורה או כריזמטי עכשיו. העיקר אדם שמשדר טוב ונעימות בחברתו, עם קצת אינטליגנציה רגשית...

רק באופן ספציפי - חוסר מודעות למראה היא משהו שלא רק 'לא נראה טוב' אלא גם לא טוב עצמו

גם אם זה שהוא לבש חולצה כזאת או אחרת חוסר המודעות לזה הוא המשמעותי

אנחנו לא באנגליה של ימי הביניים.

 

אני לא רואה אף אחד/ת כ'גבוה' ממני, ובטח שלא נחות.

בדכ יהיו במעמד נמוך יותר... אנשים אולי יתייחסו אליהם יפה אבל לא בהכרח ירצו להיות חברים שלהם

שזורם לי בוורידים גם קצת דם של איזה דוכסית

שאני מפסיק לראות בחתונה כמטרה שלי. זה פשוט מתנה שה' יעניק לי כשיגיע הזמן.
אני פשוט צריך לעשות את מה שעשיתי עד לפני שיצאתי לדייטים וזה להתקדם ולהפוך לאדם יותר טוב ולממש את היעוד שלי בחיים.
בתקווה שזה יגרום לי להפסיק עם עובר הישתדלות ויקטין את הרגשות השליליים שהלבד מביא

אני מרגיש שזה מצריך הרבה דינמיות..

אבל מעבר לדינמיות זה מצריך סולם ערכים מאוד עמיד.

הפרדה מורגשת בין עיקר לטפל.

את השלכת את זה בצורה דתית על ה' אבל אני חושב שעוד לפני זה זאת עמדה נפשית שלך מול עצמך.

יש בזה משהו

צריך איזה חוזק פנימי,

איזה עמוד שדרה יציב מול העולם כזה

ורק אז אולי...

אבל זה יכול להיות תוך כדי גם העבודה של זה

 

אז לעבוד על חוסן פנימי, על עמוד שדרה פנימי יציב

ויותר מאשר מול העולם זה נראה לי מתחיל עם האדם מול עצמו..

אני הבנתי עם עצמי, שהיו לי הרבה קביעות פנימיות של מה ייצא או לא ייצא בקשרים משמיים, כשהתובנה העדכנית שלי היא שטעיתי.
הקביעויות הפנימיות האלה היו שלי ושלי בלבד, ולא משמיים.
עלי מוטל לעשות את המקסימום שאני יכולה כדי להיות הכי נכונה בקשר נוכחי, להשלים את החסר שבי כדי שהקשר הנוכחי יצליח.
הקשרים לא הולכים לי, אבל זה לא בגלל משהו שמימי, זה ממש בגלל העבודה הפנימית שלי, שיש לי עוד דרך לעשות בה, אני עוד חסרה.
אז כשאהיה נכונה - זה יצליח.
זה שמשמיים יודעים איפה ומה יצליח לי, לא משהו שאני צריכה להיות מונחת בו.

מעבר לזה לא יודעת אם זה מה שהתכוונת אליו, היה לי דחוף לדחוף את התובנה העדכנית שלי כלפי עצמי מהימים האחרונים

מעניין אבל אף פעם לא חשבתי שקשר לא הלך לי בגלל טעויות שעשיתי

יותר בכיוון של זה יכל לעבוד לחתונה? יש ביננו התאמה של בעל ואישה?

ובד"כ באמת משהו לא התאים/עבד מבחינת החיבור/תקשורת/השקפה וכו'

 

וכשתהיי נכונה- מתוך שם יש כמה זיווגים שהם שלך ושם את יכולה לבחור. 

לא לבחור באמת פיזית אלא זה כאילו חלק מהמסע... 

 

כתבת יפה. תודה

מטלטל טיפה האמת (לפחות אותי כרגע ;))

הרעיון הוא בעצם לגלות את מי ששייך לך ומתוך זה לבחור

אני רוצה בו או לא.

אבל קודם לגלות ואח"כ לבחור ולא הפוך.

ואפשר לקוות ולהתפלל שמי ששייך לנו הוא מה שאנחנו רוצים גם בדמיון ובחלומות הכי טובים...

 

הגמרא מקשה שמצד אחד כתוב "זכר ונקבה בראם" מצד שני מתואר שקודם נברא אדם וממנו חווה
איך זה מסתדר?
הגמרא עונה שעלו במחשבה להיברא כשנים ונבראו אחד
ונשאלת השאלה, אם מראש תוכננו שניים, אז למה לברוא אחד ולברוא ממנו את האישה?
אלא שכל העניין זה שלפני הנסירה הקשר היה אחור באחור, בלי בחירה, בטבעיות, שככה הם נבראו מחוברים
ולקשר הזה צריך להוסיף את הקומה של חיבור פנים בפנים, של רצון ובחירה של שני נפרדים כביכול ולא מחוברים
אבל הבחירה היא מתוך הקשר העצמי של האחור באחור שהיה לפני, אחרת מראש היו נבראים שניים נפרדים

ובעצם זה כל המטרה של העולם
ד' הוא הזכר והעולם/כנסת ישראל היא הנקבה
בהתחלה ד' היה מלא את הכל ולא היה מציאות מלבדו
ואז ד' צמצם את עצמו וברא אותנו ואת העולם כביכול נפרדים, אבל המטרה זה שנשוב אליו מבחירה
לרב זצ"ל זה בגלל שחלק מהשלמות האלוקית זה שהיא לא סטטית וקבועה אלא תמיד מתקדמת ומשתלמת
לרמח"ל הבחירה בשביל שלא יהיה נהמא דכיסופא
ולבעל התניא כדי למלא את תאוותו של ד' לדירה בתחתונים דווקא
אבל לכולם המטרה של הבחירה היא ד' ולכן הבחירה לא יכולה להיות נפרדת ממנו(האמת שאת החלק הזה הסברתי ממש בקיצור ולא מספיק מובן, השעה בכל זאת...)

מגילה יצאה לי פה🤭 מקווה שמובן...

בעיקרון, אני חושב שאלו הבנות ומחשבות שנכונות לכל תחום שאנו עושים ופועלים בו בחיים.

 

לאחרונה חשבתי עוד, שאולי בזוגיות יותר קל להפנים את זה מבשאר נושאים, כי בזוגיות האדם באמת לא (תמיד) יודע מה מתאים לו.

כלומר, בעוד שנניח בפרנסה האדם משוכנע שתפקיד מסוים יהיה הכי טוב בשבילו, ואז יש לו עבודה להפנים ולחוות את הדברים שכתבת - שבעצם יש כמה אפשרויות ומסלולים והקב"ה יוביל אותי להכי נכון לי.
בנושאי זוגיות ונישואין הרבה פעמים האדם בעצמו  מבין שהוא לא לגמרי יודע מה "כדאי" לו, ולא ברור לו באמת מה מתאים ונכון בשבילו. וכשקולטים את זה אולי יותר קל להפנים ולחיות עם ההרגשה שבאמת יש כמה אפשרויות שכולם מתאימות והקב"ה הוא זה שמנחה ומוביל אותנו למקום הטוב ביותר בשבילנו.

 

איזה יפה אתה כותב 

 וזה נכון כך באמת צריך

פשוט לשחרר 

למרות שזה דיי קשה לשחרר

בעיניי אפשר ללמוד מזה הרבה על בנאדם...
סדרי עדיפויות, חריצות, עמל, מוסר עבודה, ניהול עצמי, תכנון מראש, איפוק, קמצנות-חסכנות-בזבזנות, יחסי בית-עבודה, לאיזה סגנון ורמת חיים שואף וכו'

לגבי הכותרת - אפשר לדבר על גישה כלכלית גם בדייט ראשון. זה נושא מעניין (יצא לי לדבר עם חבר מהעבודה בנושא, אחר כך גלינו שישבנו על הנושא הזה נטו שעה וחצי).

 

לגבי "אפשר ללמוד מזה הרבה על בן אדם"

אני מאד לא אוהב את החשיבה של "אם הוא אמר ככה, אז הוא כך וכך, ואז להיות נשואה לו יהיה ככה, וזה לא מתאים לי כי חשוב לי בחור שהוא כך וכך וזה ממש שונה".

ברור שאם בן אדם מספר שהוא אוכל ארוחות גורמה במסעדות זה מלמד על רמת חיים שהוא נהנה ממנה. אבל זה לא אומר שהוא לא יהיה מוכן לוותר על זה תמורת ערך מסוים, זה לא אומר שהוא בזבזן, וכו'.

זאת אומרת, יש את מה שהוא מספר - שזה עובדות, הוא סיפר על עצמו איך הוא מסתכל על התנהלות כלכלית ואיך הוא מתנהל. אבל לקחת את הצעד הנוסף שהרבה אנשים לוקחים, וללמוד מזה על האישיות שלו, או על דברים שהוא יעשה בעתיד - צריך להזהר עם זה (כמובן, יש יחס מסוים בין התנהגות של מישהו לבין התנהגות עתידית. אבל גם אם 60% מהאנשים שעובדים מגיל 16 הם כאלה שיש להם ערך גבוה לכסף, יכול להיות שהוא מה40%, ולהיפך - זה שאין לנו את ה"הוכחה" הזאת, לא אומר שהוא לא.

אישית יצא לי רק בקשרים מתקדמים.
חושבת שבקשר מתקדם, אתה מספיק מכיר את הבנאדם כדי לא לרוץ ולהסיק מסקנות, אלא להבין יחד עם האישיות, בנוסף למה שאמר - מה מי מו וכו'. וכמובן לא להכליל על הבנאדם בגלל משפט בודד.

שבקשרים מתקדמים אפשר לדבר על תפיסות כלכליות בהקשר של היכרות מקיפה יותר ולכן זה עוזר להכיר את האדם יותר

נראלי הבחור חטף הלם.

פשוט לא הצלחתי להבין איך למישהו כל כך גדול אין חשבון בנק משל עצמו..

גדל במסגרות שדואגות לכל צרכיו עד גיל 23 לכל הפחות?

למה צריך חשבון בנק שהכל מקבלים ישירות עם כפית לפה?

רוצה בדיוק לפרנס אותי?

אפילו אם בהתחלה אני מכניסה את הכסף, הכאב ראש צריך להיות שלו.

אם את רוצה מישהו שיפרנס אותך?

וחוץ מזה גם לבחור ישיבה יכול להיות חשבון בנק עם כסף בפנים.

נראה לי אפשר לקחת אקמול אם יש כאב ראש.

הרבה דברים אפשר ללמוד גם בשלב מאוחר. זה תלוי גישה.

אם את חושבת שהוא לא בוגר - זה לא משנה מה הוא יודע ומה לא.

(נכון, בדרך כלל בגרות גורמת לאדם ללמוד עוד)

אם הוא לא היה בצבא. כמובן בכפוף לאיך שהוא מתנהל ביומיום.

נפוץ בעיקר אצל חרדים. כמובן שיש גם כאלה שהפוך. את רוצה דווקא בעל שיפרנס אותך ויקח את הכאב-ראש עליו?

אבא שלי אומר שעד שאמא שלי נכנסה לחיים שלו הוא היה במינוס תמידי

לא אמרתי לא לפרנס, שהכאב ראש של הפרנסה יהיה אצלו.

ונראה לי שבאיזשהו שלב אני לא אהיה המפרנסת היחידה.

ועניתי לגבי הכאב-ראש.
לגיטימי שתרצי בעל שיודע לנהל חשבון בנק, אבל הבאת את זה כהנחת יסוד, אז עניתי שזה לא מוכרח.

את מי הוא ישים שם?

את החידושי תורה שלו?

 

וברצינות רגע -

גם לי יש יציאות הזדעזעות קשות מהעניין הזה שלפעמים בנים, ועוד בנים גדולים באמת לא מבינים בשום דבר ששייך לעולם המעשה...

אני פשוט חושבת שכשמחפשים צורת חיים מסויימת צריך לקחת בחשבון שזה עשוי להביא איתו דברים שפחות מוצאים חן..

(לצורך העניין- בחור שיושב ללמוד ממש רציני וזה העיסוק היחידי שלו בחיים)

כמובן שאם את לא מחפשת סגנון כזה, אז הזעזוע שלך מובן לגמרי..

אבל בהנחה שכן מחפשים, אז זה חלק מזה הרבה פעמים... שבאמת את היותר מבינה.. את זו שבאה מ'העולם הגדול' ואת המפרנסת...

 

אני לא נכנסת לדיון האם זה נכון צורת חיים כזו, אני בסהכ מנסה לומר שזה לא בהכרח מעיד על חוסר בגרות!

ממש מבינה למה זה יכול להתפרש ככה... זה באמת מתסכל לפעמים ההרגשה שכאילו יואו אתה לא מבין כלום?? מה נסגר?

וזה גם יכול להדרדר למחשבות על חוסר גבריות וכזה (;

 

בכ"א, נראה לי שבמחשבה לעומק זה באמת לא מעיד על חוסר בגרות בנפש,

זה מעיד על זה שבנאדם פשוט ישב בישיבה ולכן הוא גם לא ממש מכיר ומבין דברים ששייכים לעולם הגדול...

אבל באמת שיש דברים שאפשר ללמוד... 

כמו שאם מישהי לא יודעת לבשל ולנקות כרגע, זה לא ישר הופך אותה למישהי שלא תדע לנהל בית,

זה הופך אותה למישהי שתצטרך קצת יותר להתאמן בהתחלה... זה הכל.

אפשר לפתוח צ'יק צ'ק חשבון בנק ואפשר ללמוד איך להתעסק בחשבונות וכו..

אף אחד לא נולד כשהוא יודע את הדברים האלו...

 

אני חושבת שמה שחשוב זו הגישה של הבנאדם...

אם הוא במקום של אנטי לזה ובטוח שהאישה צריכה לעשות הכל , זה משהו אחר וצ"ע.. (ויש כאלה גם שזה מתאים להם)

אבל אם הוא לא יודע ולא מבין פשוט כי מסלול חייו הוביל אותו לשם עד כה, ולכשיצטרך הוא ילך וילמד, אז לדעתי זה סבבה.. 

 

לא שזה אומר משהו על הבנאדם, אבל מוזר לי לשמוע על אנשים בלי חשבון..
אני פתחתי בתיכון אם אני זוכר טוב..

לדוגמא אני פתחתי רק לפני השירות

התכוונתי שמוזר לי לשמוע על חברה בני 22/3 בלי חשבון

חשבון
למה סתם לפתוח?🤷🏻‍♀️

ותתפלא, יש גם ביינישים שבכלל בכלל לא עובדים...

אמנם לא יצאתי עם כאלה, אבל אני מכירה כאלה..

מעניין לבדוק את זה סטטיסטית בשרשור אחר
יש כאן מדגם דיי מייצג

ונראלי שלמרבית הבנים כאן יש חשבון בנק

לבדוק האם יש חשבון בנק או לא?

כי נשמע לי שלרוב מי שפה בהחלט יהיה..

לדעתי מי שאין לו לרוב גם לא יהיה בפורומים ..

תדעו שההתפלאות לגבי הסדר יום בישיבה וכל עצם הרעיון של ישיבה היא יותר מפליאה מ"איך אתה לא יודע לעשות ככה וככה".

ישיבה זה רעיון מפליא.

חשוב לעשות תיאום ציפיות אחרי שהקשר קצת מתחיל להתקדם מעבר להכרות בסיסית..

אנחנו מוצאים את עצמנו מדברים על גישות כלליות ועד כמה המדינה צריכה לצאת מהכיס של האזרח כמה שיותר

הרבה ממריבות בהמשך החיים יכול לנבוע מחוסר הסכמה על התנהלות כלכלית.

כמובן שתמיד יהיו חוסר הסכמות אבל נראה לי חשוב לראות שהראש באופן כללי די באותו כיוון

נראה לי צריך להתמקד ברמת חיים שכל אחד רוצה (ע"פ המקצועות שאתם לומדים כמובן)

זה נראה לי בעיקר מה שחשוב.

 

כל השאר זה כבר חשיבה הגיונית שבאה לידי ביטוי בצורה כלכלית אבל אפשר לראות ביטויים שלה בכל שאר הדברים בחיים.