וגם למי שקראו ולקחו איתם משהו לדרך, שימח לראות שזה נגע בכם. זו היתה הכוונה הפנימית לתת כח לכל המצפים באשר הם.
ואכן, זה גם השיר שהיה לי בראש @צוחקת או בוכה.
ואם כבר, קחו עוד כמה מילים שנכונות גם לענייני לנ''ו... ולוואי ויתנו כח לדרך.
*
ולפעמים הגאולה שנגאלים היא גאולה פנימית ועמוקה מתפיסות שהתקבעו, מדפוסים שהוטבעו בתוכנו מימים ימימה.
לפעמים הגאולה היא דווקא השחרור ממיצרי הגאווה, מאותו הזמן החולף מעבר לח''י והופך לחמץ, מעורר תחושת החמצה, ומחמיץ לב ופנים כשדברים לא מתנהלים כפי שתכנן, רצה וציפה...
כשמוציאים ומנקים את השאור והחמץ מהלב מתגלה המיצוי שלנו.
שם נמצאת המצה.
המחשבות מתבהרות ודבר פנימי מתגלה.
ברגעים האלו מוכנים לקבל בשמחה מה שיביא בכנפיו העתיד, ניגשים בסקרנות לכל תרחיש ומציאות חדשה המתרגשת עלינו, בלי דעות קדומות בלי ציפיות, בלי להיות מופעלים ע"י משקעי עבר.
ברגעים האלו מבינים שהקב"ה הוא היחיד שיודע, בוחר ומחליט איך ומתי הכי נכון לגאול אותנו. ואנחנו מוכנים ונכונים למסור עצמנו בידיו האמונות, העוטפות ומלאות הרחמים, מסכימים להיגאל מייסורי הנפש של האכזבה, הכעס והתסכול שבאי מילוי רצונותינו. מוכנים להיות בחינת 'הדוּר קיבלוה', בהידור של שמחה למרות שעדיין מתמהמהת הגאולה...
כי רק הוא יודע מהי הדרך הכי מדוייקת לנו להיגאל.
אנחנו רוצים להיגאל. אנחנו מוכנים להיגאל.
וזה הדבר היחיד שאמור לשנות עבורנו.
הדרך - היא דרך המלך.
וכשזו היא הדרך מה לנו להלין, לדאוג או לכעוס?
הרי זו הדרך הכי בטוחה, אמיתית, מחוברת ונאמנה לעצמיות שלנו ולנשמתנו.
הענווה היא בלדעת ולהסכים להגיד: ''אנחנו ניגאל בוודאות, שאלת האיך ומתי לא משנה דבר לעניין ציפיית הישועה והגאולה. זה לא ישפיע אם יקרה או לא יקרה ברגע שחשבנו ורצינו וייחלנו שיקרה. הדברים מסורים למי שיודע את הזמן המדוייק ואת הדרך המדוייקת לכל אחד ואחד מישראל בכללות ובפרטות.''
אז אולי נהיה בבחינת 'בלי מיצרים נחלה'.
הן כפשוטו, והן בבחינת בלי מיצרים יזרמו נחלי ישועה והרחבה, ונחולל את מחול השמחה.