כאילו, לפעמים עוד איכשהו אפשר להבין את זה, אבל לאחרונה כל שרשור שני נהיה אנונימי

למה אנונימי? - לקראת נישואין וזוגיות

לדעתי יש כאן עוד שהשימוש שלא לצורך מפריע להם.

ואם היית פותח על זה שרשור בצורה נורמלית הרבה היו מסכימים אתך

יש אצבעות גם... אתה יכול לבדוק בעצמך

יש מספיק בגדים שלא עולים. תלוי ברוחב השרוול וסוג הבד, וכמובן באורך שלו.

לכמה בנות בית יעקב מתגלה המרפק "לפעמים"? שואף לאפס. משמע - כשרוצים: אפשר.

ואת הניבולי פה תשאירי אצלך. תודה.

אני לא משולם, וזה לא קשור לכאן.

את הגברת שדיברה על שמירת עינים שאלת אם היא מושלמת?

או שרק ממנו הגברים אתן מצפות שנהיה מוכנים להתחתן עם כל מי שבאה ליד?

לעצם הענין: המציאות היא שיותר מידי הרבה בנות לא מגלות את המרפק בשום סיטואציה. סימן שזה אפשרי.

אם את חושבת שזה דרישה |מה שקראת לזה| תפני ישירות למי שנתן את התורה הפל*נית הזו.

תודה מראש.

מעניין, לא זכור לי שכתבת את זה בשרשור ההוא.

יש הרבה. בהחלט.

כמובן שגם בבית יעקב ובמקומות שמורים יכולות לצאת בנות שמתרופפות.

זה שאת מעידה על עצמך לא מפחית מהאחרות.

(הוספה בעריכה: בנות קלאסיות בבית יעקב גם לא מנבלות את הפה שלהן, עוד סיבה למה את לא דוגמא לבית יעקב)

אבל בהחלט יש כמות ענקית של כאלו שממש לא מתרופפות. ושמעולם לא נראה מרפקן. יראות שמים.

ואני מכיר הרבה בוגרות בית יעקב. יותר ממה שאת חושבת.

ואני לא אומר את זה בתור גבר שלא יודע מה זה בנות.

אלא מה ששמעתי מבנות.

כן, כן, כן, יש המון המון בנות שמעולם לא התגלה מרפקן.

קיים, בהחלט קיים, ב"ה.

ומי שחושבת שלא - אז "הלל מחייב עניים".. שתראה מאחרות שכן מסוגלות.

וגם אני מכיר בעצמי בנות כאלו.

אז כנראה שזה כן הגיוני. ואולי "מאוד דוסות" אצל X זה לא ה"מאוד דוסות" אצל Y

(ככלל, אני לא מדבר על מקרה שזה קורה בלית ברירה, נניח אם נתפס השרוול, או בת מועדת, או אפילו חולצה שאחרי כביסה קרה לה משהו, וכדו'.

אלא על דברים שאכן ניתן למנוע על ידי שרוול לא רחב וקצר מידי, ועל ידי שימת לב מראש - באופן שלא מתגלה גם כשמרימים את היד וכדו'

אם כשאת אומרת "אפילו לא פעם בחודש" את מדברת על מקרים מהסוג הראשון - אז אני מסכים, אבל די ברור שלא על זה הדיון)

אדם שחשוב לו שהבחורה תקפיד על ההלכה
לכל הפחות בדברים הכי עיקריים שרואים כלפיי חוץ, זה לחיות בסרט? זאת יומרה?

ודרישה פלצנית ולא אנושית🤦‍♀️


כנראה אלוהים נתן תורה למלאכים


 

את מתכוונת שעלה ותוך כדי משכת כבר חזרה?
שקרה בטעות? מובן לגמרי לגיטמי.
(כשזה קורה עם אותה חולצה יותר מידיי, פחות, אבל כשפעם ביובל לחצי שניה, מסכימה איתך, הגיוני יותר)

 

גם תרבות וחינוך.

אני לדוגמא, לא מסוגלת להמשיך ללכת כשהמרפקים או הברכיים שלי חשופים....

מרגיש לי לא צנוע...

שוב, כל אחת והסביבה, הסגנון והתרבות שהיא גדלה בה, זה העניין.

ולא נפתח את זה הלכתית עם המקור המוסמך - שאל את הרב בכיפה...

אורך שרוול | שאל את הרב

זה היה למיעוטי עניין אחר אבל לא משנה חח

זה אמירה על מה שהולך פה כיום

לא רוצה לפתוח אל תפתח, אבל להציג עמדה ליברלית וקיצונית בהלכה, כנגד כל הפוסקים המקובלים, כאילו היא היא התשוה הפשטנית לעניין - זה עיוות.

מכיר ת"ח אישית שככה מורים

על פי ש"ס ושאר ירקות, לא ע"פ ליברליזם

גם אם היא "לגיטימית" זה עיוות להציג אותה בסתמא. כתשובה מוחלטת ונחרצת. 

הכי הכי הרבה שאפשר ל]רגן לזה זה ש"יש כאלו שסוברים ש..." לענות את זה כתשובה יחידה ונחרצת, זה קצת הרבה מעוות את התמונה.

ואני גם לא ממש חושב שהיא לגיטימית. מניח שהתלמידי חכמים המדוברים הם לא מהשורה הראשונה או השניה של התלמידי חכמים.

(את כל העבירות שבתורה אפשר לתלות בש"ס והירקות שלצידו... לא חכמה גדולה.)

חושבת שצריך לקבל את האדם שבחרת להתחתן איתו כמו שהוא 

וכל אחד אחראי על היראת שמיים שלו 

@ברוקולי

@יעל מהדרום

@קוד אבל פתוח

כל עוד מישהו משתמש בניק הזה וזה עוזר לו - זה מבורך מאוד

יש 'דווח למנהלים' 

יש מנהלים לפורום והם אחראים לזה

אין מה להעיר פה לחברי הפורום. מי שצריך לעשות זאת שיעשה זאת.

תצחק ממה שבא לך

ראה הוזהרת חחח

ולא חשבתי שהתלוונת על חוסר צניעות של בנות הפורום אלא לצחוק על השרשורים האחרונים

זה מפריע לך?

אם מישהו אחד נעלב פה זה לא שייך

בנוסף - לקראת נישואין וזוגיות

לא יפה לעשות צחוק משירשורים של אחרים :/ - לקראת נישואין וזוגיות

לפי מה שראיתי אצל הרבה בנות, הן מקיפות את  עצמן בכמה שהן באותו ראש כמוהן

גם אם רצית להעביר מסר הדדי בין המינים 

 אם היא משתייכת לחברה מסויימת מאוד דוסית - למדה באולפנה הזאת והזאת במכללה הזאת והזאת והיא מדברת באופן דוסי כזה שכל פעם היא מזכירה סיפורי צדיקים - אז מן הסתם היא גם מכסה את המרפק גם בקיץ.

ועוד שנייה מתחיל הקיץ ;)

שום דבר לא מחייב 

לא צנוע שגבר ירד לפרטים בלבוש של אישה

אני אומר את דעתי שהשיח המרובה בזה והבדיקה של הסנטימטרים היא לא חיובית

אם באופן כללי התרשמת שהיא בסדר - לא נראה לי שיש בזה בעיה כלשהי

אם לא למדוד את השרוול אז מה כן?

 או זה

או זה

היחס שלה להלכה הוא סופר חשוב ויש עוד מליון דרכים לדעת מה היחס להלכה!

אם בחורה מתמקדת אם אני מתפלל במניין או לא, אין לי צורך שעוד אדם ישב לי על הראש

התפילה במניין והשרוול אלו רק ביטויים למשהו אחר מבחינתי (לעניין הזה)

לא הייתי מתעסק על הסנטימטרים שהיא מכסה או לא אלא היחס שלה

כל אחד מכיר על עצמו

מבחינת הקשר שלי איתו  היחס הוא העיקר

בסנטימטרים את היחס (:

אני גבר ואין לי מושג כל הקטע של התמודדות בצניעות ולכן אין לי אינדקציה לזה.

כמו כן - יש דעות מקילות ואם היא ברצינות מסתמכת עליהם - זה מבחינתי סבבה

לכן גם אם השאלה מדברת על אישה היא לא מתעסקת ברצונות של האישה אלא ברצונות של הגבר.

הגבר מתעסק בזה אם המדוייטת מתלבשת צנוע, זאת התעסקות

המטרה של ההלכה שנתייחס לנשמה ולא לגוף והלכות צניעות משמשות למטרה נעלה זו

מתי ששמים 'זום-אין' על שרוולים ועל דברים כאלה - מקיימים את ההלכה אבל לא מקיימים את הרצון שלה במובן מסויים.

אז מקבלים את ההפך מהרצון של ההלכה

ההלכה רוצה שתעדיף את הנשמה ותתעסק בה בעיקר.

כמו שאומרים למשהו - "אל תסתכל לצד ימין!!"

גם אם הוא לא יסתכל על זה, הוא כל הזמן יחשוב על זה.

קיצר,

יש אובססביות ויש התייחסות במקום הראוי

כי זה לא צנוע.

לא משקיע את מירב המאמצים שלי בלבוש שלהן

חחח מספיק הן משקיעות בזה ;)

כמו שאני מסתכל על כל בנאדם 

אני לא רוצה שאשתי לעתיד תהיה המשגיחת כשרות שלי ולכן אני גם לא מתעסק בזה.

הזוגיות (איך שאני מסתכל עליה) לא מתעסקת בשיפוטיות של אחד את השני אלא בדרך המשותפת.

שהוא שייך רק לו,

האחריות שלו על היראת שמיים שלו זה חלק מזה.

למה לא לבדוק את זה גם במהלך קשר הנישואין?

אם היא מתפללת את התפילה שהיאצ צריכה וכולי?

זה לא חלק מהעניין?

מבחינתי לא פחות חמור/מזעזע

זה לא זה או זה

אבל למה נפתחים שרשורים על זה ולא על לשון הרע?

זאת טעות ערכית

אבל בסוף אם תשמע אותה מרכלת זה יפריע לך לא? 

אתה מדבר עם בנאדם אתה שם לב בשניות כמה אגו יש לו.

בטח שזה יפריע

כל לשון הרע הוא באמת העדפה תועלתנית ע"י רמיסת הכבוד של האחר.

אדם שיש לו אגו יעדיף לדבר לשון הרע או דיבורים אחרים לא טובים.

אפשר לדבר עם בנאדם ולראות אם הוא נחמד ומאיר פנים ובנאדם טוב.

גם בדייט ראשון אם היא לא תרכל עדיין אפשר לראות אם הדיבור הוא חיובי או שלילי

בין אדם שעובר על ההלכה ומנסה כמה שיותר לעבוד על זה ולכן גם 'מצניע' אתזה.

לבין אחד כזה שעושה את זה כאידיאל. בצורה שכל אדם שרואה אותו ברחוב רואה אתזה וכבר אומר שזה לא אנושי שלא יקרה.

היחס להלכה הוא מאוד חשוב.

שצניעות זה לא כמו כל הלכה.
איך שלא תעשה זה יהיה בפרסיא ולא בצורה מוצנעת, זה בדיוק העניין של צניעות

אז כשמישהי עוברת על ההלכה בעניין הזה היא 'מכריזה' אני עוברת על ההלכה

ואם מישהי הולכת על פי שיטה מקילה בצורה רצינית זה לא עקרוני בעיני.

בכל הלכה הם ימצאו את הרב שיתיר להם.

הרי לא באמת בעיה למצוא היום היתר לכל דבר.

אז לענין X - הרב פלוני הוא הרב שלי (כי הוא הכי מקל בזה)

ולעניין Y - פלמוני הוא הרב שלי (כי הוא הכי מתיר)

ולעניין שלישי - הרב פלוני אלמוני הוא הרב שלי - (כי הוא הכי ליברלי בנושא)

רקאומר, שמי שעובדת ככה - כנראה גם "ליבא בעי" אין לה הרבה.

שלפי רוב ככל הפוסקים השרוול צריך לכסות את המרפק

זה שיש עבירה אחת שנכשלים בה, לא אומר שצריך עשר עבירות כאלו.

מעדיף שהאמא של הילדים שלי (וגם אבא שלהם..) תהיה עם כמה שפחות עבירות. לא מתבייש בזה.

זה משהו שמעסיק אותה

שמירת הלכה נועדה בשביל זה

תשנה את זה לאיזה ניסוח שאתה רוצה

גם זה ציטוט מעניין

(ובשונה מ"ליבא בעי", זה ציטוט שלא הוצא מהקשרו)

אתה מביא ראיה ש"ליבא בעי"

ואני מביא לך ראיה שזה לא מספיק כשהמעשים לא רצויים.

מה כאן לא ענייני ב'קשה?

זה ליחפש שותפה לדרך לממש עולם ערכים משותף.

לאו דווקא מישהי 'צדיקה'. מישהי שתעזור לי ולילדים שלי להיות צדיקים יותר

שהדגש הוא לא 'עליה' או 'עלי' אלא על ה'ביחד'.

אם היא עושה משהו או לא עושה משהו זה לא עיקר.

העיקר מה אנחנו יכולים לעשות ביחד.

זאת נראת לי נקודה סופר עקרונית

כך גם ככה רבנים ואנשים גדולים 

לא רצו מישהי בגלל שיש לה שם של צדיקה אלא בגלל המטרה המשותפת שלהם

למה זה לא נכון לפני שיש זוגיות?

ז"א - אם הדינמיקה היא החשובה פה אז אולי אפשר למדוד בצורה כזאתי שתאפשר דינמיקה? לשים דגש על הדרך המשותפת גם בדייטים ולא על המעשים לפרטי פרטים?

אני מתכוון שעיקר ההתעסקות שלי תהיה ב'ראש', בדרך המשותפת.

פחות בפרטים טכניים (אע"פ שהם כשלעצמם חשובים מאוד).

השאלה מה תופס את מרכז השיח היא קריטית

את ה'ראש' שלה

ואם אני מקבל תמונה רחבה עם סימנים שמעידים על כיוון שאני מזדהה איתו אז זה מספק אותי.

חסד, תורה, דיבור, מצוות, שאיפות וכולי

בבירורים מתעסקים בחיצוניות (מה היא עושה, מה אומרת וכולי וכולי) בדייטים אתה פוגש בנאדם באופן בלתי אמצעי, אתה מתרכז בפנים.

ההלכה מסתעפת לפרטים ודיקדוקים כי זה רצון ד'

ומי שבאמת אכפת לה ממנו זה יהיה עד הפרטים הקטנים והדיוקים

במיוחד כשמבינים כמה צער וכאב גורם לו הריחוק שמושפע מכל פיספוס של הפרט הכי קטן
וכמה אושר ושמחה גורם לו הדבקות ברצונו לפרטי פרטים


הקשר עם ה' הוא לא ערטילאי ונפשי רק, הוא מדוייק מאד עד לפרטי פרטים בגשמיות
אין כזה דבר 'דתי בלב', המעשים הם חלק בלתי נפרד מהחיבור לדעת ולאלוהים.

וזה מה שעיקר מבחינתי שיהיה לה

אבל הביצוע שלה לפרטי פרטים - זה עניין שלה

אני חושבת שבסיס לבית יהודי זה הקפדה על שמירת הלכה לפרטי פרטיה ולכן גם יהיה חשוב 
לי שאני ובעלי בתור מיסדי ביתנו נקפיד על ההלכה לפרטי פרטיה

אם לך זה לא קריטי, קריטי רק 'הרצון' 'השאיפה' אז סבבה, בהצלחה

שתזכה להקים בית קדוש!

זה לא רק 'יחס', ואתה שוב דיברת על היחס..

כי הוא המקור וממנו נובע הכל

דיברתי על היחס כי זה מה שחשוב ולא להיות משגיח של אף אחת בענייניה האישיים.

שאיפה רצינית דיברתי שגם צריכה לבוא לידי ביטוי, אך ביטוי הוא לא העיקר.

א.המעשה הוא העיקר



ונניח שאישתך תגיד, אני מאד אוהבת אותך אבל קשה לי לחיות איתך,
קשה לי להיות מחוברת אליך, אני מעדיפה ריחוק, שלא נהיה בקשר, שלא נדבר,

שלא נתעניין, לא אכפת לי שבנתיים יהיה לך חברה אחרת
זה נראה לך הגיוני?

זה לא עניין של 'היחס' זה עצם המעשה/אי מעשה מראה על כמה אכפת לה מד',

המעשה מעיד על היחס

מעשים אלו דברים טכניים

יש להם משמעות כלשהי?

לא?

איך לעשות בירורים בצורה שתאמר משהו ולא תהיה סתמית. זאת שאלה אחרת.

יש לי תשובה אליה אבל רק שנבין איפה באיזה דיון אנחנו נמצאים

זה מה שרצית לשמוע?

וזה בהחלט משמח.

בשונה מכל מיני בנות כאן ששפכו אש וגפרית, והסבירו שאנו חיים בדמיון ועם דרישות פל*ניות.

הנה באה בת ואומרת - כן, כשקונים עושים תנועות לוודא שזה נשאר מכוסה בכל מצב. 

אז הבנות שטוענות שאי אפשר לוודא - שתשארנה את העדות שלהן על עצמן בלבד... כשרוצים - אפשר.

שכוייח!

בדיוק היום הלכתי לקניות ולא מצאתי כלום בגלל זה

היו הרבה יפים לא מספיק צנועים

שטרודים בעבודתם.

זה לא "לסבך" אותו.

והוא אכן צודק. יש בהחלט.

אני רצינית זה מדהים

כל הכבוד

בנות שקונות רק שרוולים 3/4 יש די הרבה, אבל בנות שלא מתרומם להן קצת מעל המרפק יש מעטות... 

מי שהולכת 3/4 ברוחב נורמלי יראו לה רק את המרפק ולא את הזרוע וזה לא כזה נורא ממה שידוע לי.

אז אם היא הולכת תאאמיד עם חולצות בסיס 

אתה יכול להיות רגוע אני חושבת.. 

רק אומרת שבאופן כללי טיפה מעל המרפק זה לא ככ בעייתי 

יותר בעייתי זה ברך וכו.. 

הזדמנות.. אם אמצא משהו אשתף.

בכל אופן מעבר לעניין ההלכתי גרידא יש גם את העניין של התחושות בתור אישה לעניין וכאן נראה לי שבחיים אני ואתה לא נצליח להבין ויש לפנות לזה מקום מסויים בלב..

לא לכאן או לא לכאן

"לעולם ילמד אדם עצמו לומר איני יודע" (ברכות)

אני מכיר שתי רבנים באופן אישי שמקילים עוד יותר מהמקובל (גם יותר מטפח מעל המרפק) 

והבאתי פה בשרשור את הדעה של הרב אליעזר מלמד שמביא שיש קצת שהקלו ואע"פ שהוא לא פוסק עלפ יהם הביא אותם של פחות מטפח מעל המרפק.

ה – האם מותר לגלות פחות מטפח – פניני הלכה

אני מכיר שני ת"ח שפוסקים אחרת מהמקובל,

ניסיתי לחפש את זה ברב גוגל ולא הצלחתי.

שים לב מה קורה פה.

ספר של רב בן דורינו, כשגם זה - בפירוש לא מהגדולים המוכרים.

שחולק על כל הפוסקים מאז ומקדם, כולל הרמ"א.

ויש צד לסמוך עליו? 

עשינו את התורה פלסתר?

לא לחינם כותב מיד הרב מלמד שאין הלכה כמותו. 

ספר שאפילו אין לך מושג מי הוא? זה נקרא "דיון הלכתי"?

ללמד זכות אפשר תמיד, בכל קצה חוט. זה לא הנידון, ולא קשור לנידון, ולא מריח את הנידון.

הלכתית - יש על מה לסמוך? התשובה היא לא, בא' רבתי.

האם זה שהוא נותן אופציה ללימוד זכות אומר שלדעה הזאת "יש מקום" כדברייך? שוב - לא, ובא'-עוד-יותר-רבתי.

להגדיר את זה כ"קולות" [-קולא היא דבר לגיטימי] או "דעת יחיד" [-גם דבר לגיטימי, כשהיחיד הוא בסדר גודל של החולקים] זה עיוות נוראי.

כי מחר מרן הגאון כבוד תורתי שליט"א יפסוק משהו נגד כל הראשונים והאחרונים, ויתיר איזה עבירה דאורייתא, ואז את תאמרי ש"הנה דעת יחיד של קולא" ומי שלא יסכים איתי הוא רק "לא רוצה בחורה שהולכת עם קולות"?

בואי תשמעי מה פירוש בחור שלא רוצה בחורה שסומכת על קולות של דעת יחיד:

אם ישנה מחלוקת שהתחדשה בדור שלנו, וכל פוסקי דורינו סוברים לאיסור, והרב עובדיה, לדוגמה, סובר להיתר. אז - בחורה שרוצה יש לה כאן "דעת יחיד" לגיטימית, עם "קולא" לגיטימית. שעל מי שלא רוצה אותה את יכולה לכתוב את הנוסח שכתבת.

אבל כשזה איזה ספר עלום, שחולק מסברת עצמו על כ----------ל פוסקי הדור והדורות, מאז חתימת התלמוד ועד ימינו. לקרוא לזה "דעת יחיד" ולמי שלא מקבל את זה "לא רוצה קולות", זה קריקטורה מההלכה... 

זה לא קולא, ולא דעת מיעוט. זה סברא דחויה מכל וכל, 

שימי לב, שאפילו הרב מלמד (שמאוד אוהב לתת תמיד תמיד "על מי לסמוך") נזהר בלשונו ולא כתב "יש על מי לסמוך" כמו שאת כתבת. אלא ש"ניתן ללמד זכות".

וכאמור. ללמד זכות אפשר תמניד, בכל תירוץ שנמצא. הלכה זה לא. ולעוות את ההלכה אסור.

רוב מוחלט של הבנות שיצאתי איתן הן כאלה.
(גם אחיות שלי כך)

אם זה קריטי לך, אתה תמיד יכול למצוא דרך לשאול עד כמה זה חשוב לה (לשאול מישהי אחרת אם לא נעים לך לשאול אותה, או אם לא יהיה נעים לה שתשאל)

חחח הייתי חייב

אין כאלה זהו.

נגמר המלאי.

ככה היה כתוב אינטרנט.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

לא רק בחתונות

בכל נושא

אני חושבת שיש כאן גם צד נוסף.

יש בנות שהתחתנו בגיל צעיר בין היתר כי התלהבו מהבחור הראשון שבאמת נתן להן תחושה שרואים אותן, שמתעניין בהן ונותן להן תשומת לב. לפעמים זה הרגיש להן כמו הזדמנות שלא תחזור, והן חשבו כנראה שלי ..

ומנגד, יש נשים בנות 28, 30 ו-32 שאני מנסה לשדך. דווקא להן הרבה יותר קשה להתרגש ממחמאות או מהתחלה טובה, כי הן כבר פגשו את זה לא מעט. מחמאות ותשומת לב הן לא מה שמכריע עבורן (:

האם הן יכלו להתחתן? כנראה שכן, ואולי אפילו מזמן. אבל בעיניי הן לא מחפשות רק את ההתרגשות הראשונית או את התחושה שמישהו בחר בהן.

 הן מחפשות משהו עמוק יותר  חיבור אמיתי, ערכים משותפים ותחושה שזה באמת האדם הנכון לבנות איתו חיים.

לכן אני דווקא חושבת שיש בזה אומץ. לא לבחור מתוך לחץ, לא מתוך נו כבר הגיע הזמן להתחתן ולא מתוך רצון לרצות את הסביבה, אלא להישאר נאמנה לעצמך גם כשזה לא פשוט בכלל.

האם יש גם מקרים שבהם צעירות מושפעות יותר מלחץ חברתי? לדעתי כן. יש משהו בנשים שכבר עברו כמה שנים בעולם הדייטים נניח מעל 26 שהן פחות עסוקות בלרצות את הסביבה ויותר יודעות להקשיב לעצמן.

אני זוכרת בחורה בת 22 שבכתה לי בטלפון רק כי אמרה לא להצעה. כששאלתי מה קרה אמרה שהייתה לה שדכנית שגרמה לה להרגיש שהיא חייבת לתת אינסוף הסברים ולהצדיק את עצמה.. אז היא ממש נלחצה שזה שוב יקרה

בעיניי זה לא נכון. בגיל צעיר הרבה פעמים עדיין קשה להתמודד עם הלחץ הזה.

בסוף, כל אחת נמצאת במסע שלה. הכי חשוב הוא הרבה חיבור לעצמך, תפילה, ועבודה פנימית  כדי שהבחירה תגיע ממקום שלם ולא ממקום של פחד או לחץ.

( ובפן האישי ואני יכולה להגיד על עצמי  יכולתי להתחתןזה לא שאין בחורים שרוצים , זה שפשוט לא הרגשתי שזה בעלי..

זה שחברות שלי כבר נשואות לא אומר שאני צריכה להתחתן מתוך לחץ. זה פשוט לא..

אני לא יאבד את עצמי רק בגלל כמה בחורים שרוצים להתחתן מי אמר שאני רוצה ;/

שהרבה פעמים את מחלקת בתגובות שלך בין בין הכלות הצעירות- אלו שהתחתנו מתוך לחץ חברתי, התלהבות ראשונית וחוסר בשלות

לבין הכלות מבוגרות יותר: אלו שהתחתנו מתוך קשר אמיתי, פנימי ועמוק, מחוברות לעצמו ולאנרגיה שלהן.

ואני מתקוממת על החלוקה הזו.

נכון, יש כאלה שאכן אצלם זה ככה, אבל ממש לא כולם, וממה שאני מכירה בסביבה שלי, גם לא הרוב.

כי באמת יש מכל הסוגים.

אז נכון שמי שהתחתנה בגיל 19 כנראה פחות בוגרת מבחורה בת 29 אבל זה לא בהכרח הופך אותה ללא בשלה שהתחתנה ממניעים לא נכונים.

ברור שלך כרווקה יותר נכון להתמקד ביתרונות של נישואין בשלב יותר מאוחר, ואין לך מה להתבחבש בכמה כיף להתחתן בגיל 19, אבל עדיין, ההכללה מאוד צורמת לי

(ודווקא מי שמתחתנת בגיל ממש צעיר, הרבה פעמים זה לא מתוך לחץ, כי אף אחד עוד לא מצפה ממנה להתחתן...)

באופן אישי, אני לא מכירה הרבה נשים שהתחתנו בגיל 19 מתוך בשלות מלאה והחלטה מאוד מגובשת. ברור שיש כאלה, אבל בעיניי הן פחות שכיחות.

ומצד שני, הכרתי גם נשים שהתחתנו בגיל 21 והיו בוגרות מאוד וקיבלו החלטה מתוך מקום בריא ומהמם

ואם כבר מדברים על לחץ, לפעמים דווקא בנות בנות 22 מרגישות יותר לחץ להתחתן מאשר בנות 27. למה?, בעיניי זה קשור לסביבה משדרת אותו דבר

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה