פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 297)

מצדיעה לכם שאתם מרימים את השיחת טלפון הראשונה!

אם אני הייתי צריכה לעשות את זה, לא היה קורה לעולם.


ומי שמצליח לתת לנו את המקום שלנו וגם להוביל, שידע שהוא אלוף כי זה ממש כיף לנו 🙃 (ויכול להיות קשה ממש)

|מרגיש מנותק|

אם לא ידעת משהו כזה או אחר - לא הפסדת
תמיד את יכולה ללכת ללמוד ולדעת עוד

עדיין מישהו מציין את היום הזה? 

לא מכיר מישהו בסביבה שלי שיודע על קיומו של היום הזה בכלל

שמקבלת מתנה מוועד עובדים ⁦⁩

העלם הזיה

לא היה לי שמץ של מושג.

חוץ מזה שאני לא חושבת שיש משהו שהוא ספציפי לבנים דווקא

עם כבוד עצמי משהו מיוחד. מכבדים את עצמם (לא חיצונית.. שומרים על פרטיות, מכבדים תנשמה שלהם) ואז יש להם אצילות כזאתי. רוב הבנים גם מצחיקים ממש.

 

בנות אתן סבבה כזה

יצא לי להכיר בחור זהב ממש זהב .
תודה שפגשתי אותו גרם לי לתקווה שאולי יש עוד כאלה...

עוד טיפ אולי יעזור למי שיותר קל לו בלי רשימות- להגיד מה שחושבים ומה שעולה

@והוא ישמיענו

איך יראה יום השישי שלך ..

יש משהו מאוד מלמד על אנשים בהתנהלות של בית ביום שישי

אחרי סטטוסים מצייצים?🤦‍♂️⁩

בנושאים לפטפוטי סרק, איך יכול להיות שמתי אדם כשיר להתחתן נמצא שם??!?!!???
והשורה השביעית של פטפוטי סרק קורעת

נוגע.. כתיבה יפה
הלוואי בעז"ה!
מאחל לעצמי ג"כ..

לכולנו

בהצלחה! (ואני גם ממליצה לך לחשוב אם באמת מתאים לך להתחיל קשר תוך כדי צבא, אם אתה חוזר פעם בשבועיים לסופש..)

אם אתה בבית רק פעם בשבועיים אולי לא מתאים להקים בית בזמן כזה?
תתחתנו ואז תתראו פעם בשבועיים?

העליתי שאלה למחשבה.
לא באתי לומר משהו נחרץ ובטח שלא לתקוף

כשאמרת "שאלה טפשית" - התכוונת שהשאלה שהוא שאל היא טפשית?

או שאתה רוצה לשאול שאלה טפשית - אולי זה לא זמן מתאים וכו'..

 

נראה לי שזאת נקודת חוסר ההבנה ביניכם

שכוייח על ההבהרה

לקרבי לצאת פעם בשבועיים זה חלום, אז הוא מרגיש שיש זמן.

יש כאלה שעשו את זה ולעלתה בידם.

זה בהחלט שיקול כבד ממש ולא מתאים כל אחד - אבל יש כאלה שעשו

 

(לא חולק עליך, רק מוסיף)

מאחל שתצליח במעשיך הטובים

אם לא תתייגו את @ברוקולי ואת @איכה הוא לא ידע למי לפנות

בהצלחה אח יקר.

הן השדכניות הכי טובות בארץ

איך זה שעד עכשיו לא ידעתי מזה?

אם יש אומץ אז לפנות לשדכנים,אם תגיד מה הסגנון ימליצו לך יותר
יש את שליש גן עדן ושבע ברכות אם הכיוון זה אתרים

על סיטואציה שהכרת מישהי- מתי יהיה לך זמן להיפגש איתה ולתקשר איתה. צריך לוודא שיהיה זמן כזה כל כמה ימים-שבוע ושתהיה פנוי אליה.

באותו זמן כשאין לך הצעות תוכל להשקיע בשדכנים, אתרי הכרויות, שגרירים בלב וכדומה.

כדאי מאד גם להתייעץ עם חברים שיוצאים לדייטים בתקופת הצבא או חשבו על זה ולשמוע מהם עצות.

בהצלחה ותודה שאתה שליח לשמור עלינו

שזה משהו חריג 

ולא איזה מעשה שהוא פשוט עניין של עבודת המידות נטו ואז באמת יש על מה להתחרט ולהצטער

 

כאן החרטה והצער על המעשה לא בהכרח עוזרים להמנע ממעשים כאלו בעתיד

כי אם יש איזה נטיה נפשית לכך, אז צריך לטפל בנטיה... או בהשלכות שגרמו המעשה את זה(שהוא שונא את עצמו היום וכו')

בקיצור חובה טיפול. לא חושבת שיש טעם להמשיך בקשר כזה אם הבחור לא יילך לטיפול גם בשביל האיכות חיים שלו...

 

כמה נקודות שעלו בראשי:

 

א. ילדים בני 12-13, בכל המגזרים בארץ, עושים לפעמים דברים מטומטמים ורעים (ובאופן ספציפי: חושפים איברים מוצנעים, מתוך סקרנות או שובבות). אני מכיר כמה וכמה בחורים טובים מאוד, אחד מהם היום רב קהילה ורב מחתן של צהר, שעשו את הדברים האלה בילדותם. בהתנהגות הזאת לכשעצמה אין עדות לכך שמדובר בילדים בעיתיים שיגדלו להיות עבריינים, אלא הם בעיקר זקוקים למבוגר שיסביר להם מה מותר ומה אסור.

 

ב. בגיל 19, לעומת זאת, חשיפת איברים פרטיים כבר לא נחשבת לדבר נורמלי (אלא אם כן זה כחלק מיחסים מיניים או רומנטיים, אבל זה לא המצב כאן). אני אפילו לא מדבר על הצד ההלכתי, אלא רק על המשמעות ה"ארצית" של ההתנהגות הזאת. 

 

ג. קשר מיני בין בחור בן 19 לבין נער בן 14, הוא לא מקובל ולא נורמלי. קשה לי להאמין שמסתם חברות ודיבורים על כדורגל למשל, הם הגיעו למצב של שליחת תמונות. לדעתי קדם לכך דיבור מיני כללי במקרה הטוב, ודיבור מיני אחד כלפי השני במקרה הרע.

 

ד. נער בן 14 בדרך כלל לא יבקש תמונות כאלה מבן 19, ובכל מקרה - היה מצופה מבן 19 להיות בוגר ואחראי יותר לעומת נער בן 14. 

 

ה. מכיוון שהוא נמצא בהליך משפטי, אמור להיות קל לדעת "מי התחיל" עם זה. אם התמונות הגיעו למשטרה (אני מנחש שההורים של הנער דיווחו כשראו זאת), אז גם ההתכתבות שהייתה לפני כן נמצאת כנראה כחלק מחומר הראיות.

 

ו. בסופו של דבר, הוא עשה מעשה רע, אין בזה ספק. אם הוא חזר עליו בתשובה שלמה, וממש ממש מתחרט על מה שעשה, אנחנו עדיין נשארים במצב מאתגר משתי בחינות:

 

* הליכים פליליים נגדו - אם הוא יורשע, יישאר עליו כתם עד יומו אחרון בגין הרשעה בעבירות מין כלפי קטין. הוא יהיה רשום במערכות אכיפת החוק כפדופיל, כלומר בכל פעם שילד יספר לאמא שלו "מישהו פגע בי", והילד במקרה גר באותה העיר שלו, המשטרה קודם כל תלך אליו כדי לבדוק איפה הוא היה באותו הזמן. הוא יהיה חשוד תמידי בכל עבירה פדופילית שתהיה באזור שלו. זה אומר שהוא לא יוכל לעבוד בעבודה שדורשת אישור שהוא לא עבריין מין (ורשימת העבודות שדורשות זאת מתארכת כל הזמן).

 

* גם אם התחרט וחזר בתשובה וכו' על המעשה עצמו, עדיין נשארנו עם אחת משתי אפשרויות: או שהוא מאוד קל להשפעה, או שהוא באמת נמשך לילדים והוא זה שהוביל ודחף את השיחות ושליחת התמונות. 

אנסה להסביר זאת באמצעות דוגמה אחרת:
אם מישהו גנב תיק מאשה זקנה ברחוב, אז יכול להיות שהוא באמת באמת מתחרט על מה שעשה וכו', אבל צריך להבין שהיצר שגרם לו לעשות זאת - אולי עוד קיים ויישאר אצלו לנצח, מה שאומר שיש כאן אתגר משמעותי.

 

במילים אחרות, גם אם החברה שלך מאמינה לו שהוא באמת מתחרט על זה בלב שלם, היא צריכה לקחת בחשבון את המשמעויות של זה שילוו אותו לכל חייו, ולהחליט האם היא מוכנה להיכנס לאתגר הזה.

 

לדעתי, אם היא רוצה להמשיך אתו והיא מוכנה בפני האתגר כי היא באמת מאמינה שהיום הוא אדם טוב וכו', שווה לחכות לפני שמתקדמים עם הקשר לשלב הבא - לפחות עד שתדע *בדיוק* מה קרה שם, וכמובן עד שייגמר ההליך המשפטי - ואז יהיה אפשר להבין את המשמעויות שלו לטווח הרחוק.

יתכן גם שתהיה לו נטיה להתעסק עם הילדים שלו.

יכול להיות שהוא באמת אדם טוב, אבל עם שריטה חזקה בקטע המיני ביחס לילדים.
בלי טיפול אין על מה לדבר בכלל

אתה מתנסח כאילו ברגע שהיא תדע הכל תהיה לה נוסחה לפענוח הסיטואציה, ולכן כדאי לה לחכות לסוף ההליך המשפטי

 

בעיני, השאלה לגבי מצבו כיום תלויה בהרבה מאד דברים שאינם תלויים בשאלה מה היה אז

אם לדוגמה מאז עברו עשר שנים והוא לא עשה דברים כאלה גם אם היתה לו האפשרות

או אם הוא עבר טיפול והיום נמצא במקום אחר.

שתי השאלות האלה לא רלוונטיות להליך המשפטי עצמו (אולי טענות להקלה מסוימת בעונש, כמו כל חרטה משמעותית), אבל הן העיקריות בעיני לשאלה של ההשלכה של המצב על הקשר

 

יש המון שאלות שידרשו אמון בו

והמון שאלות שאפילו אמון בו לא יעזור, כי הוא לא יודע הכל על עצמו - אבל כן אפשר לתת אמון ותקווה

ולכן להתלות בהליך המשפטי הזה זה לדעתי להתעסק במעט הניתן לבירור עובדתי במקום בעיקר שדורש בירור מעמיק יותר

כתבתי שאחרי ההליך המשפטי היא תדע מה קרה שם, והיא תדע מה המשמעויות של אותו הליך משפטי לטווח הרחוק (כמו שכתבתי, יש הרבה משמעויות להרשעה בעבירות מין כלפי קטין).

 

האם זה אומר שתהיה לה נוסחה שבעזרתה היא תדע האם כדאי להמשיך את הקשר הזה? בוודאי שלא. הדגשתי, זה סיפור מורכב, ויש כאן אתגר לא קטן.

ולדבריו זו הייתה הפעם הראשונה שדיבר על מיניות עם מישהו ולכן הדרדר לשם.
הוא חסם את הילד אבל הוא פנה אליו בכל מיני דרכים.
גם בחקירה השוטר אמר לו שלדעתו אין עניין להגיש כתב אישום, אבל בסוף אכן הוגש.

ולדעת בדיוק זה קצת מסובך, בסופו של דבר זה מה שהוא מספר לה שקרה, הדיון הוא בדלתים סגורות אז אין דרך נוספת

ושוב, בית המשפט הוא רק חלק אחד מהמשוואה הזאת. 

 

בסופו של דבר, כך או אחרת, יש להתנהגות שלו בגיל 19 הרבה מאוד השלכות על העתיד. היא צריכה על ההשלכות האלה, ולהחליט האם היא מוכנה לכך.

יש דרך או שרק דרכו?

בנוסף לדברים החכמים שנכתבו - הייתי רוצה להאיר עוד קצת:

דיברו על הנטיה והטיפול וכו' - מהניסוח שלך נשמע שהילד שלח לו - מיוזמתו - ולחץ עליו לשלוח גם. 

אם ככה לא ברור בכלל שיש כאן נטיה, הוא לא ביקש מהילד ואולי לא ראה בכך כל עניין. הנטיה היא אצל הילד, לא בהכרח אצלו.

כמובן, אין בדברי בכדי להפחית בחומרת החוסר אחריות וחוסר הבגרות שזועקת מדבר כזה, בטח במצב נפשע כזה, בו בחור בן 19 עושה דברים כאלו מפני לחצים של ילד בן 14 ועמו.

אבל עדיין יש משמעות רבה להבדל, הן ביחס לחרטה, הן ביחס לטיפול, ועוד. כדאי לשים לב לנקודה הזו.

(בנוסף, אם זו המציאות - כנראה שלא יורשע ולא יהיה מקום לחששות שהעלה @פשוט אני.., מצד שני, אם יש הליך משפטי - כנראה יש ויכוח על העובדות ואולי הרלוונטיות של תגובתי זו עצמה היא היא העומדת לדיון משפטי ומצפה להכרעה.)

הטענה ''אבל הילד יזם'' זו הטענה הכי נפוצה במשפטי עבריינות מינית של מבוגרים, והיא הטענה הראשונה שנזרקת מכל המדרגות על ידי שופטים.

יש סיבה לכך שהחוק אוסר על קיום יחסים עם ילדים (גיל ההסכמה בישראל - 16), אפילו אם זה בהסכמה מלאה. הסיבה היא שהחוק לא רואה בהם אנשים אחראיים שמבינים את השלכות מעשיהם. לכן, כאשר מבוגר אומר שהילד הוא זה ששכנע אותו - זה פשוט לא רלוונטי, כי מראש אנחנו לא מסתכלים על הילד כאל מישהו שיכול להבין. המבוגר הוא זה שצריך לדעת מה מותר ומה אסור, והוא זה שצריך להימנע מכל קשר מיני עם ילדים אפילו אם הם רוצים.

לא טענתי שהוא בסדר מבחינת העברינות, אלא שאין כאן עדות על נטייתו המינית.

במשפט - השופט שופט על אשמה, לא על נטיה מינית. כאן - לפחות חלק מהדיון הוא הנטיה המינית.

אני כמובן לא יכול להיות איך זה ייגמר, ואולי יש דברים רבים שאנחנו כלל לא יודעים, אבל גם אם הילד התחיל - חד משמעית זה לא פוטר אותו מאשמה.

עיקר מטרת תגובתי היתה להתחלה, את הסוף הוספתי במחשבה של רגע, והספקתי לשכוח שכתבתי אותו...

יישר כח.

קאט, שכוייח!

נער בן 14 שלוחץ על בן 19, על כזה דבר, ובן 19 שנכנע ללחץ, בלי שלו עצמו יהיה שום עניין ותאווה לזה.

[האפשרויות האחרות, נעות בין האפשרות שהוא התפתה, ותירץ לעצמו שזה רק בגלל הלחץ, לבין שזה נטו ביוזמתו, ואולי גם לא המקרה היחיד, אלא המקרה היחיד שהגיע להליכים משפטיים ולכן הוא לא יכול להסתיר]. 

אבל אני מעתיקה לכאן דברים שכתבה מאור קפלן בפייסבוק. נראה לי שהם יוכלו לעזור.

 

בחור שצופה בפור נו

זו (בדר"כ) לא סיבה להפסיק לצאת איתו.

למה?

קודם כל מהסיבה הפשוטה שאחוזים גבוהים מהבחורים המדהימים והצדיקים ביותר צופים בו. ואם נפסול כל מי שצופה, מורידים מהרשימה הגם ככה לא גדולה הרבה מאוד בחורים.

דבר שני, כי האתגר כל כך גדול. ולכל אדם יש את הנפילות שלו. לא היינו רוצים למדוד אדם רק לפי הנפילות שלו. אלא לפי המכלול האישיותי שלו. גם לנשים יש קשיים ונסיונות. שהן לא היו רוצות שישפטו אותן רק לפיהם.

דבר שלישי, מי שמשתף את הבחורה בהתמודדות הזו, בטח אם הוא עושה את זה מתוך כאב וצער על הצפייה, זו נקודת פתיחה מצוינת. זה אומר שחשובה לו כנות. זה אומר שהצפייה מעציבה אותו. וזה אומר שהוא רוצה שלא יהיו ביניכם סודות. וזה לא מובן מאליו.

ונקודה אחרונה: כי ככל שהאדם בעל כוחות אגו, אינטיליגנציה רגשית ומודלים בריאים של זוגיות, אז לא רק הפור נו חינך אותו. ההשפעה של הפור נו מתונה יותר. הוא חי גם בעולם הממשי, פוגש חיים, פוגש עומק, ערכים, פוגש שיח רגשי. והם חלק ממנו. הצפייה לא מבטלת את כל החלקים הללו.

אז מה כן?

פור נו הוא לא דבר טוב. והוא גם לא צריך להיות חלק מזוגיות. לא צריך להשלים עם זה בכלל.

זה בסדר אם זה כואב לך. ומפריע לך. זה הכי בריא שיש. ההתנגדות הפנימית. הצער.

זה נראה לי גם הכי בסיסי שבתיאום הציפיות לחיים שאתם רוצים יהיה ברור שפור נו לא יהיה חלק מהזוגיות שאתם בונים.

אם הוא יראה שכשהוא נמצא בקשר זוגי הצורך בצפייה יורד. ובנישואין הוא כבר לא יהיה שם. הכי טוב!

אם תגלו שזה ממשיך ללוות אותו גם לתוך הנישואין, סכמו מראש שהוא יפנה לאיש מקצוע שיעזור לו להשתחרר מהצורך הזה.

בכל מקרה העבודה שלו היא שלו. ואת לא צריכה לקחת אחריות על העבודה שלו! את יכולה ללוות בלב אוהב. ובסבלנות כי לפעמים זה תהליך. אבל את לא צריכה לחוש צורך לפצות, או לעמוד ברף, או להסכים למעשים מיניים שלא נכונים לך. הקשר המיני מבוסס על נוכחות אמיתית ולא על חיקוי עלוב. תסכימי להיות שם באמת ובכנות. בלי קשר להתמודדות שלו. בלי הרגשה שהכול תלוי בך.

אז למה כתבתי בדרך כלל?

כי בסוף תהיי קשובה ללב שלך. ואם את מרגישה שזה משהו שאין לך אפשרות להכיל. שעושה לך רע. שאת לא רוצה את ההתמודדות הזו כי היא גדולה עלייך. אז לא. לכל אחת יש כלים אחרים. ונקודות רגישות אחרות. אם זה בנקודות הרגישות שלך, תקבלי אותך כמו שאת.

והלוואי שנהיה עם לב פתוח לעבודה. לקבלה. להתקדמות. ולאהבה

בין גבר שצופה בפורנו לבין גבר שמייצר פורנו, ועוד עבור נער בן 14 (וגם צופה בעצמו בתמונה כזאת של נער בן 14).

מסכים שזה בעיה רצינית. וחייב לעבור איזה טיפול לפני. חשוב. אבל זה סיטואציה רגישה שבנאדם נקלע אליה. זה לא נשמע כמו סיטואציה של איזה אנס סידרתי או משו כזה. זה היה מקרה חד פעממ שאדם נקלע אליה וטיפול לא ארוך ומסובך מידי יכול לפתור את זה
מכיר פסיכולוג מאד מאד טוב ובטוח הוא יוכל לעזו

אבל הכוונה ברורה

ברכה והצלחה בריאות ושמחה

אבל כן. זה תאונה שנבעה ממקום בנפש שהיה אז. כן ממליץ ללכת לטיפול אבל לא להוקיע אותו ולהפוך אותו לאדם רע. זאת דעתי וזכותך לחלוק עליי כרצונך!
ברכה והצלחה בריאות ושמחה

אנשים טועים ואנשים חוטאים ואנשים גם עושים תשובה. חסדי ה'. מי כמוני יודע.

ואם כן, לבקש לדבר עם אותו מטפל, כדי לשמוע את הדברים לא רק דרכו, אלא גם מאיש מקצוע (או אדם מבוגר אחר שמכיר את הסיפור, ואת ההיקף)

אבל מבחינה מסויימת הוא לא הכי מדאיג. מה שצריך לבדוק שזו לא נטייה שלו ושאין לו התמכרות לזה. שווה לה לדבר עם איש מקצוע מהתחום הזה שיתן לה הערכה מה מצבו. שווה פגישה עד שלוש פגישות ולהשקיע כסף כדי לברר את המציאות.

אם יש לו התמכרות זו בעיה רצינית וצריכים לבדוק טוב יותר.

אם משהו חד פעמי ובאמת אין לזה זכר כבר הרבה שנים זה סבבה

או בכל מקום שעולה לכם לא דווקא איפה שכתבתי..

 

ותודה על התשובות

זה מקום שבטוח יתנו לכם. אבל כנראה תצטרכו רכב

ברור שלא בדייט ראשון כמובן. אבל למה לא לדבר על זה? היו גם הרבה בנות שהכרתי ששיתפו אותי מיוזמתן

אני מדברת על דייטים ראשונים
אז רק לשם הסקרנות?

אותי מאד מעניינת החוויה של הדייטים. לא סתם אני קורא כאן. ולשמוע מבחורה על החוויה שלה זה מסקרן מאד. עם חברים אני מדבר המון אבל את הצד השני אני מטבע הדברים פחות שומע.

(ושוב אני מדגיש שהכל במגבלות הטקט)

בדייט. הבחורה עצמה מעניינת. לא נראה לי יפה להכנס לקעשקעס בגלל שזה מעניין.

הגיוני שלא יהיה נעים לה לדבר על זה. כדאי להתחשב בזה.

 

@מישהי 1 - מבין את החוסר נעימות,  לא הייתי עושה מזה עניין... אם לא רוצים לענות אפשר לומר את זה בצורה יפה

.

מה נעשה שהיא בעצמה מעלה את הנושא?

אני שאלתי אותו מה מטרת השאלה..

וזה היה ממקום אם אני יודעת איך להתנהל בדייטים וכו'..

אבל אולי יש כאלה שזה מלחיץ אותם / מפריע להם

או שאת בעייתי והוא לא מעוניין להיכנס לסיפור הזה

אבל אני יכול לחשוב על כמה מסקנות אפשריות לתשובה חיובית או שלילית, וזו גם יכולה להיות שאלה מקדימה לשאלת המשך, כך שזה לא משהו שלא הגיוני לשאול (אם כי לרוב לא מנומס).

ואז תדעי בטוח שזה נכון

אני התחתנתי עם בחור שגדול ממני בהרבה וידעתי שהיו לו קשרים קודמים לא ידעתי כמה זמן וזה עניין אותי כדי להכיר אותו, מה הוא עבר, כמה הלב שלו נשבר. סתם כי זה מעניין...

זה פשוט יכול לתת הסבר להרבה התנהגויות.

נראה לי סתם מתוך סקרנות. 

יצא לי לדבר על קשרים קודמים, סתם זה עלה תוך כדי שיחה, ואיכשהו דיברנו על זה. לא היה סיבה מיוחדת.

זה חלק מהעבר שלך, אז כמו שמספרים על כל מיני דברים מהעבר, איכשהו זה גם עולה.

אם לא נעים לך לדבר על זה, פשוט תגידי שזה קצת רגיש ואת מעדיפה לא לדבר על זה...

שהיא נראית מוכרת לבחור והוא רוצה לדעת אם זאת מישהי שהוא יצא איתה לקשר ארוך

זה לא מתאים לשאול שאלה כזאת אבל בקשר מתקדם אני לא רואה בזה בעיה..

 

 

*לא שאלה ששאלתי או נשאלתי אי פעם..*

אנשים באים להכיר, ולשם כך הם גם זורמים. לא כל פעם צריך לפני ששואלים שאלה גם לחשוב המון. זה גם עלול להיראות ולהגיע למקום כזה שזה נראה כמו חקירה, ומן הסתם את לא רוצה את זה.
אז כשזורמים לפעמים קורות טעויות.
במהלך הפגישה את יכולה להגיב לטעויות של הבחור איך שאת רוצה,
אבל כדאי לזכור שזו בסך הכל טעות. וטעויות חד פעמיות לא מלמדים על בני אדם דבר,
מלבד העובדה שהם בני אדם. ולכן הם טועים

איך את יודעת אם זה טעות או לא?
את יכולה לשים לב להקשר, לשים לב למה הוא שאל את השאלה.. יש אפשרויות שונות. לא בטוח שהוא רצה לחקור אותך וממש חשב המון על השאלה. מן הסתם הוא פשוט לא חשב, מלבד העובדה שהוא צריך להיות פעיל בפגישה ושזה מה שאת מצפה ממנו ולכן הוא רצה לשאול שאלה, במקרה הזה היא טיפשית

כי זה יכול להסביר הרבה דברים...
אם מישהו לא יצא הרבה או היו לו מעט מאוד קשרים, אז סביר להניח שהוא יגיע עם ״חוסר ניסיון״ בהתנהלות בזוגיות. ואז הצד השני יוכל לעזור לנווט ולהכיל דברים שיעידו על כך.

מצד שני, מי שחווה קשרים, ובפרט ארוכים, חווה אכזבות או נותר עם צלקות וזה מן הסתם עלול להשפיע לא מעט, ולכן עלולים להיות המון מגננות בדברים מסויימים(שמתישהו כנראה כדאי לשתף, אחרת זה עלול לחבל בקשר מהסיבות הלא נכונות). אבל זה כמובן לא תמיד נכון.

מה שבטוח זה שלא כדאי לדבר על קשרים קודמים ודברים מהעבר. זה עניין של היכרות כללית, להבין את הרקע...

לדעתי, אף אחד מהמקרים הוא לא טוב או רע. לא בטוח שהייתי שואל על ההתחלה או בכלל, אבל מה שכן אני חושב שכנות זה המפתח, ושאלה כזו דווקא יכולה להוביל לקשר הרבה יותר מכיל ובונה.

*נוסח בלשון זכר אבל נוגע לשני המינים😅

על מה שכתבת-
"אם מישהו לא יצא הרבה או היו לו מעט מאוד קשרים, אז סביר להניח שהוא יגיע עם ״חוסר ניסיון״ בהתנהלות בזוגיות. ואז הצד השני יוכל לעזור לנווט ולהכיל דברים שיעידו על כך"

הצד השני -יוכל- לעזור לנווט ולהכיל דברים שיעידו על כך-
לא נתקלתי מעולם במצב כזה שהצד השני הכיל דברים בגלל שהייתי חסר ידע וניסיון.

ומקריאה בפורום אני יכול להגיד, שההיפך כנראה הוא הנכון.
מי שהוא חסר ניסיון- הרבה בחורות לא רוצות לצאת עם בחורים כאלה. אני רק משקף תגובות שכותבים כאן. בחורה מעדיפה מישהו שהוא כביכול 'שלם' ויודע להתנהל באופן מושלם ולא שהיא (!) תצטרך (!) לעזור לו (!) להיכנס לעולם הדייטים. איזה פחד זה לעזור לאנשים... נורא ממש!.

אבל זה כמובן עוד עיוות שקיים כיום, אני מבין את התפיסה המערבית של הנוחות (וכמובן לגונן על עצמי כמה שיותר ולכן לחפש מלכתחילה בחור כמה שיותר שלם, זה נובע מכך) - שכל אדם מחפש בקשר כיום - שעומדת בבסיס העיוות הזה. שזה ההיפך כנראה מהמגמה של הנישואין על פי התורה.

בכל מקרה רק רציתי להגיד שלדעתי זו אכן אפשרות שהבחורה תכיל, אבל רק בגדר אפשרות. ככל הנראה בדרך כלל לא מכילים אנשים שמתחילם את דרכם בדייטים,
ומדד הסבלנות (/סובלנות) שואף לאפס.
חבל ממש. אבל ככה זה

אני מודע שזה לא משהו נפוץ כל כך, אבל זה לא אומר שכך צריך לנהוג...
הבחורות שאתה מתאר הן אלו שכנראה גם ככה לא מתאימות. מישהי שחושבת שלא טועים, שהכל מושלם, ולא מסתכלת על מה שמעבר, על הבן אדם, על האופי, על הכוונה, אז זה גם לא מגיע לה. אולי היא תקבל בעל ניסיון אבל תאמין לי גם הוא לא מושלם. ולפעמים אלו דווקא ה״שחקנים״ הכי גדולים(כי הם כבר חוו, אבל זה יתגלה בהמשך...)
ואתה? אתה מצידך הרווחת, הכל מה׳ זה לטובה. ובע״ה תגיעה מישהי ערכית מספיק ועם שכל בריא ולב טוב שתדע להבדיל בין עיקר לטפל ולהתייחס למה שחשוב באמת. והיא, היא הזכייה האמיתית, לא הפסדת כלום.
מה שחשוב זה לא להשתנות לרעה מחוויות שליליות...

ולגבי היכרות לפי הסטנדרטים המוסריים של התורה?לצערי, זה נדיר מאוד היום...

ולהבין קצת את הרקע של הבחור..
בדר"כ זה עולה תוך כדי שיחה ולא בדייט הראשון

מי שיש לו ניסיון במשהו יותר קל לו ועם השני יש יותר עבודה לעשות ביחד

פורום נשואים טריים

יש דווקא משהו כיף במשחק הזה שלגלות מזה..

אבל קחי בחשבון שלא תמיד התמונה מראה את כל האמת... אפשר להראות טוב בתמונה ובמציאות פחות... או ההפך כמו שאת אומרת.. אבל תמונה זה יותר לידע כללי לקראת מה את הולכת...

מילא שיהיה מכוער, אבל לצאת עם מישהו לא פוטוגני?!

אז עוד יותר מבאס אותי לפסול מישהו רק בגלל זה

אני עושה סלפי ותמיד יוצא לי גרוע, ככה:

 

😜

אין לי ידיים של אורנג אוטנג.

תמצא איזה מקל

לא כל מקל ראוי להיות מקל סלפי.

מה אני אגיד לך..

רק אל תתפלא אח"כ ששוללים🙄

לפעמים אפשר לסמוך על המציע
אפשר לבקש תמונה ולתת לה פחות משקל בהחלטה

1 להסביר לשדכן את מה שכתבת כאן, ולבקש "תגיד לי שהוא בסדר" או אפילו "תתאר משהו שירגיע אותי"

 

2 להסביר את מה שכתוב כאן ולבקש תמונה פוטוגנית אם יש - ואם אין את לגמרי מבינה וזה בסדר

לשאול בבירורים לגבי המראה שלו
ולפי זה לקבל תמונה מסויימת פחות או יותר.

איך אומרים: טוב מראה אוזניים ממשמע עיניים. או משהו כזה.

ככה אין את החסרון שבתמונה, יותר קשה לפסול בראש מהרגע הראשון

יודעת שאם הבחור פחות פוטוגני, אני אפסול.
וזה טיפשי כי באמת ברגע שאראה אותו וזה יהיה בצירוף ההתנהגות והמילים שלו, אוכל "לאכול" את המראה יותר בקלות...

כי זה גם ממש מפחיד...

יצא לי שהייתי קצת מופתעת לרעה.
אבל שרדתי וגמככה היו עוד דברים שלא היו מתאימים אז לא קריטי..מצאתי סיבה יפה להגיד לא

אפשר לבקש תיאור מהמציע או פשוט לברר על האישיות ואם זה הכיוון, להיפגש
בתמונה חסר את הניצוץ, את הנשמה, את ה"סיפור"...

גילוי נאות: תמיד ביקשתי תמונה או תיאור ופעם אחת ויתרתי על זה וכמובן.. הוא בעלי היום
אם הייתי רואה תמונה שלו קודם, אין שום מצב שהייתי נפגשת...
בפגישה הראשונה הוא פתח את הפה ובסופה התקשרתי לחברה ושאלתי אותה איך מבשרים להורים שזה זה..

ובסוף זה לא היה זה

מרגיש לי לפעמים שזה קצת בדיעבד התחושות האלה..

ובגלל זה את כנראה תבררי עם המציע/ה ואולי תבקשי לדבר עם עוד חבר שלו. למה? כי את רוצה תמונה מדויקת, האם זה מה שאת מחפשת. אם הייתה לך אפשרות לקבל צילום של המידות שלו, לא היית מבקשת לראות?
אותו דבר כאן, אנחנו בני אדם, יש לך את האפשרות לראות תמונה ולחסוך לעצמך דייט מיותר (ואולי גם הרגשה של "מה אותו הכירו לי?! ככה הם מעריכים אותי") אז למה לא?

לפחות מכמות השאלות על זה כאן.
ה' יעזור.

כן, דיסני הרסו לנו את התמימות. בכלל התרבות המערבית. אפשר לחשוב מה יקרה.. זה ממש מלחיץ אם הוא יהיה מכוער! וואו לא נוכל לעמוד בזה, אולי הוא בכלל לא בן אדם אם הוא לא פוטוגני??
איזה לחץץ...

רק כדי להראות שאני לא מגזים בתיאור התחושה- אצטט פה מדברי אחד המגיבים כאן:

1 להסביר לשדכן את מה שכתבת כאן, ולבקש "תגיד לי שהוא בסדר" או אפילו "תתאר משהו שירגיע אותי"


ממש ככה. תתאר משהו שירגיע אותי!! די, אני פשוט לא מסוגלת לעמוד בזה!! איך אפשר להיפגש עם בן אדם שהוא לא נסיך מצרים מינימום

על זה נאמר הבניה חברתית, שגורמת לנו לחפש פתרונות מומצאים לבעיה הזאת, אז במקום להכיר בבעיה ולטפל בה אנחנו מחפשים פתרונות לרגש ואיך להיות שלמים עם הבעיה הזאת.
עצוב, מתסכל, מצער. אין לי מילה אחרת טובה יותר כרגע לתאר את הענין.

הניסוח לא נעים, נכון. מצטער ממש. אבל כשאף אחד לא שם את הדברים על השולחן ומפחדים להביע דעות כאלה- מישהו צריך לעשות את זה. וגם לי זה לא הדבר הכי נעים לעשות.

כל הראש שלי ביסים חחחחח

כשאתה מתווכח עם מישהו

תן נתונים סטטיסטיים.

יאמינו לך.

ב95% מהמקרים

 

 

 

או שבאמת הכל זה עניין שלא אגו, אני צודק וכולי..

אהבתי רצח את החתימה חחח

תאהב גם את ה' יתברך! או שוקולד.

עדיף שוקולד. אם נשאר מקום אז גם ה' יתברך.

זה כיף להם, נותן להם אתגר,אוהבים פילוסופיה ומעניין אותם באמת לדעת את התשובה לשאלה הפילוסופית התורנית, וכנראה גם יש להם חוש צדק חזק וקצת אגו אז חשוב להם להגיע לאמת ולשכנע את כולם שהם צודקים. משהו כזה.

אז מתווכחים על נושאים מיותרים.
הנושאים המרכזיים, כרגע רגישים מכדי להתווכח עליהם.
בעזרת השטן, כשיסיימו להעיף מכל המדרגות את מי שמדבר על הנושאים המרכזיים, יגישו מנחה לשטן גם את הנושאים המרכזיים. ואז הקדוש ברוך הוא יבוא לשטן, ויגיד לו דבר פשוט: תראה, אתה לקחת את כל הנושאים המרכזיים בעולם. אבל אתה יודע, הרי, שהנושא המרכזי שהוא המקור לכל השאלות המרכזיות, הוא הנושא שביני, אלוהים, לבין השטן. והרי שנינו יודעים יפה מאוד מי מבינינו הצודק, אז היכבד ולך למקום המתאים עבורך, ואם לא, אני אדאג לכך בעצמי. כך יאמר אלוהים, ואז יקיץ הקץ על כל הטיפשויות ההם.

ובאופן כללי הם לא חושבים.

וברצינות, הרבה פעמים מאחורי הויכוח השכלי יש רגשות שכואבים לכל צד. בדרך כלל ממקרים קודמים שהיו בין אותם אנשים או אפילו אחרים

זה הכי מעצבן שיש

שדיבר איתי אמר שהוא יוצא כבר הרבה שנים,
פיתאום גרם לי לחשוב על עצמי

ככה שמצד אחד עדיין יש גבולות ברורים, כי זה רק בכתב.(לדעתי בשלב הזה גם יותר קל נפשית לכתוב במקום להגיד)
ומצד שני הוא "מקבל" את מה שהוא צריך-הרגשת וודאות בקשר ובחיבור הרגשי...

אני אשקול אותו, תודה,
אבל אני משוכנעת שזה לא יספק אותו. הוא רוצה להרגיש בשוטף ופשוט להרגיש שיש את זה.

כך שיהיה לך אישור "הלכתי" לדברים

 

ואת יכולה לבחור רב שמתאים לך. את לא צריכה ללכת לרב הכי מחמיר שיש.

 

אחרי שיהיה לך אישור הלכתי, ואולי טיפ או שניים גם לך וגם לו, תהיו במקום ברור יותר

אפילו לא חשבתי על יעוץ רבני בנושא
וכאן אתה מזכיר לי שזה גם בעייתי מבחינה הלכתית. אעשה את זה בע"ה בל"נ.

אני מניח שברגע שתדעי מה ההלכה אומרת ומה רגש פנימי שלך, יהיה לך קל יותר למצוא מקום לצרכים הרגשיים שלך ושלו.

 

כרגע, בגלל שהצניעות המחויבת מצד ההלכה מתערבבת בביישנות טבעית ובהרגלים שנכונים מצד ההלכה בהקשר לא-זוגי, את לא יכולה להיות איתנה בדעתך בתחום ההלכתי וגמישה במה שנובע מהרגל - כי אין אצלך חלוקה.

 

ברגע שתקבלי ייעוץ של רב, הוא יוכל להגיד לך על מה לא לוותר בשום אופן, במה ללכת לפי ההרגשה הפנימית שלך, ובמה אפילו לוותר קצת או ללמוד איך להיות משוחררת יותר.

צודק לגמרי.

טוב לך?
למה לחכות?
אפילו אם תדברו שעדיין לא מתחתנים, אבל כדאי לדבר על זה, 

לגבי השא-לה שלך, אכן כדאי לשאול רב שעוסק בנושא,
אשרייך ממש על הקדושה!
בעזהי"ת שתתחתנו בקרוב! {סליחה}

אבל מרגישה שיש מה לבדוק בגלל הפערים בינינו.
יש לנו ראש קצת אחר.
אני צריכה לדעת שיש יכולת להגיע להסכמות אחרי שלב ההבנה וההקשבה ההדדית. והוא יש לו את העניין שחשוב לו והוא לא יכול בלעדיו..

אולי , למרות הבושה, שווה לנסות לדבר על זה {משמע שכבר דיברתם}, להיות מוכוונים.
ו אפילו לפני השלב של הבעת רגשות, תגידי שטוב לך, שאת נהנית, שאת מרגישה עומק, הוא רוצה לשמוע את זה וזה כבר יתן לו הרבה,
אפילו אם לא להגיד בצורה של הבעת רגשות עמוקה, להגיד, וואלה, היה כיף היום, תודה!
בקלילות, זה גם המון

יש את זה.. כנראה צריך להגביר קצת מינון.
תודה!!

ומצטרפת לעיצה של להתייעץ עם רב שאת סומכת עליו,

רק עוד משהו קטן בעניין הזה, הוא חייב חייב לכבד את המקום שלך ואת הגבולות שלך.

עם כל הקושי. עם כל זה שמבחינתו זה "להמר" ולא להיות בטוח שאחרי החתונה תצליחי להשתחרר יותר וכו',

זו אינדיקציה טובה בשבילך גם ליכולת האיפוק שלו, לכמה הוא מסוגל להכיל את הקצב שלך ואת הצרכים שלך, גם אם הם לא עונים לגמרי על הצורך שלו כרגע.

לא יודעת אם זה כך, אבל אם יש מצדו לחץ וחוסר כבוד למקום שלך כרגע, זה מעורר נורה לא קטנה שצריך לבדוק אותה טוב טוב.

בהצלחה.

הוא הבהיר לי בצורה הכי בהירה שזה צורך פנימי שהוא לא יכול לוותר עליו, אני מכבדת את הצורך שלו. אני צריכה לחשוב אם אני מתאימה לו מספיק כדי למלא את הצורך הזה.

אני יכול להבין את חבר שלך. ואני גם מבין אותך.

 

איך את עם חברות? את יודעת להביע חיבה בכללי לאנשים שאת אוהבת? אם כן אין סיבה שזה לא יקרה גם מולו אחרי החתונה...

 

וגם אם את בכללי לא אחת שמראה הרבה חיבה. את יכולה לומר לו שתעבדי על זה. את יודעת שזה חשוב לו, לכן לאט לאט תתקדמי בזה לאחר שתתחתנו.

 

בנוסף יש דרכים יותר צנועות להביע חיבה, גם אם זה קשה לך בדיבור. את יכולה לכתוב לו מכתב עם הרבה הערכה וחיבה שיש לך אליו. את יכולה לקנות לו מתנה, להכין לו עוגיות, ולתת את זה עם חיוך. את יכולה אפילו רק להביט בו עם חיוך, עם מבט אוהב, זה כבר נותן הרגשה טובה.

 

אולי כן לנסות לשתף מה את מרגישה אליו בשיחה, באופן צנוע. גם אם זה קשה, וגם אם זה יצא לא הכי טוב בפעם הראשונה, ככה מתקדמים... 

 

 

 

אפשר להביע רגש בצניעות על ידי מילים..
כמו- 'איזה כיף לראות אותך', 'חשבתי עליך כל היום', 'יש לך ממש עצות חכמות' וכאלה..
אפשר להתחיל מזה. זה פרגון בקטנה שבהחלט גורם לחיבור והערכה.

מצטרף לקודמיי בכל מילה.

צריכים לראות ולתרגל איך מצד אחד בונים קשר טוב אבל לא גולשים לפיזי. באמת רב יכול להנחות בצורה טובה ואולי גם רבנית או מדריכת כלות אם זה יותר נוח לך.

כמובן שהבחור צריך לכבד את המקום שלך ואת את שלו.

יש תהליך שמתחיל לפני החתונה וממשיך בנישואים עצמם והוא מאד חשוב- דברים שהיו לנו מחוץ לתחום כמו קשר רגשי בין בחור לבחורה ובהמשך גם קשר פיזי בעזרת השם, הדברים האלה הופכים להיות מותרים. זה מעבר חשוב וצריך לעשות אותו ולעשות אותו בצורה הדרגתית וטובה.

בהצלחה ובשורות טובות!

לפי מקרה שאני מכיר מהצד של הבחור אני ממליץ להיזהר מקשרים כאלה. אני לא יכול להרחיב יותר מידי אבל בכללי כששומעים את הצד של הבחור בקשר כזה אז מבינים שלא הכל כמו שזה נראה... ברור שהמצב שאת מתארת יכול להתפרש בהרבה כיוונים, על הצד שזה דומה למה שאני מכיר כדאי לנקוט בזהירות.

אפשר לשלוח מסר. תודה

אבל המסרים לא עובדים למשתמש שלך

החופשי ביותר..
הוא למשל אומר שהוא אוהב אותי, רוצה אותי, חושב עלי ממש בקלילות, קורא לי 'מאמי' וכו
אצלי-בין היתר מכיוון שלא אמרתי את הדברים האלה לאף אחד לפניו המשפטים האלה מבטאים עומק מאוד גדול מבחינתי אז אני לא יכולה לומר אותם בקלילות, אני גם לא בטוחה באמינותם עד הסוף וגם לרוב מרגישה שאנחנו לא שם..
אני יותר עצורה ממנו בביטויים מאוד מאוד מקרבים.
מצד שני אני ממש לא קמצנית במחמאות גם עם בני אדם אחרים וגם אתו. כשאני מעריכה, ויוצא לא מעט, אני אומרת לו כמה אני מעריכה, אני כן אומרת ששמחתי ושאשמח לראות אותו, כן קניתי לו דבר או שניים כדי לבטא את מה שאני מרגישה, אני חושבת שהוא כן אמור להרגיש שהוא יקר לי.
מה שמפריע לו זה שאצלו הכל הרבה יותר ישיר ו'לפנים'
אצלי הביטויים יותר עדינים ומרומזים שכנראה לא מספיקים לו.
האמת שהייתי מעדיפה שגם אצלו הביטויים יהיו יותר עדינים כעת וישירים יותר אם וכאשר נתחתן.. אבל זה הוא.

*יש בסביבתו לא מעט חברים עם בעיות בנישואין או גרושים שפורקים אצלו לא מעט ולעיתים לא רחוקות,כך שהוא סוחב פחדים ממה שהם מספרים- על אישה שהתהפכה אחרי נישואין ועושה את המוות לחבר שלו, על גילויים כאלה ואחרים אחרי החתונה וכו'. הוא מחפש ודאות, לא רוצה 'חתול בשק'.

על זה אפשר להתווכח.

בכל אופן מה שאת מתארת זה מאוד הגיוני, תקין ורגיל. זה רובד עמוק יותר של קשר וחיבור. דיבורים כאלה של אהבה מקרבים יותר. את באמת צריכה לבחון אם זה מתאים לך, נראה שיש פער ביניכם על המקום ממנו מתאפשר לשניכם להתחתן. יכול בהחלט להבין אותו, כמו כן גם אותך.
מה שאת מציגה שאת כן "בסדר" כביכול, זה לא העניין. הוא רוצה מעבר להערכה, לדברים שיכליים, חבריים. הוא רוצה קירבה, אהבה, חיבור. שוב, עד כמה שזה מתאים לך. אבל מחמאות ומתנות זה לא תחליף למילים "אני אוהבת אותך". אתם ברובד שונה אחת מהשני.
אני יכול להבין את הרתיעה מלהיות במקום כזה, בטח אם זה לדעתך גם לא מתאים מבחינה דוסית. אבל להציב את עצמך במקום כזה, זו גם התקדמות מבחינתך בקשר. קריאת כיוון לך ולו. זה דורש יותר אומץ, יותר אחריות/התחייבות. וה בדיוק מה שגורם לקשר להתעמק. המחוייבות, החיבור, ההכרה ברגשות האלה. לפעמים "הצבה" של עצמנו במקומות מסויימים, מאפשרת לנו יותר. פותחת לנו אופקים חדשים.
והוא בהחלט מתכוון לזה! (כנראה) יתכן ואת מפרשת בשבילך ואצלך את המילים והכוונות האלה באופן אחר, ויתכן ואת לא באמת יודעת עד כמה הוא מרגיש את מה שהוא אומר. יש רבדים ועומקים לרגשות.. אפשר לאהוב. ואז עוד יותר. ואז אפילו עוד יותר. ואז ממש עוד יותר...

מקווה שתוכלו להביא את עצמכם למקום טוב יותר בעז"ה. יש פה בהחלט פער בציפיה ובהתנהלות.
בהצלחה 🙂

אני לא חושבת שאני טועה בפרשנות של מה שהוא אומר כי דיברנו על זה בצורה ממש מפורשת-
אמרתי לו מה זה בשבילי לומר לבחור שאני אוהבת והוא אמר לי מה זה בשבילו לומר שהוא אוהב.. אני מתכוונת למשהו יותר עמוק ואצלו זה חיבור של מציאת חן, כיף , זרימה וכו (ומהבחינה הזאת זה הדדי ב"ה) כלומר משהו יחסית מאוד ראשוני. אנחנו נוכל כנראה להתאים אם אני אדבר קצת בשפתו והוא בשפתי, הבעיה שקשה לי לזנוח את השפה שלי ולדבר בשפה שלו והפוך-הוא בשפה שלי.
קידמתם אותי

אז בעצם יש כאן פער במושגים..
אפשר למצוא מילים אחרות לבטא את מה שאת מרגישה ומה שהוא רוצה לשמוע. בעצם לגשר על הפער.
בהצלחה!

נ.ב. כנראה בהמשך גם יהיו פערים שכאלה - כוונה שלו (פשוטה יותר) למילים מסויימות, לעומת שלך (עם עומק יותר).

אתם צריכים לדבר על זה, ולפתור את זה ביניכם. 

 

תבררי על מה זה יושב אצלו. 

האם זה פחד שאת לא באמת אוהבת אותו? כמו שכתבת בהערה, אולי כל הסיפורים האלה גורמים לו לפחד. במקרה כזה, צריך בעיקר לפתח אמון ביניכם. שהוא ירגיש שהוא יכול לסמוך עלייך, ואת לא מוכרת לו חתול בשק. 

 

או שאולי זה צורך שלו להרגיש אהוב באופן מוחשי? כלומר האם למרות שהוא יודע שאת אוהבת אותו, יש לו צורך להרגיש חום. במקרה כזה תראי מה שכתבתי לך כאן - ... - לקראת נישואין וזוגיות

 

כנראה שזה יושב אצלו על שניהם...

 

בנוסף תסבירי לו את המשמעות של המחוות העדינות שלך. אולי במבט שלו, שהוא רגיל לדבר באופן ישיר, כל הביטויים המרומזים והעדינים מתפרשים אצלו כאילו את לא מאוד אוהבת אותו. כי הוא רגיל מעצמו שאם אוהבים באמת, אז אומרים את זה באופן ישיר. לכן תסבירי לו שאצלך הביטויים העדינים זה המון, וככה את רגילה להביע חיבה. 

 

ועדיין אני חושב שהעיקר זה איך את מביטה בו בדייטים, האם את מחייכת מידי פעם, מביטה במבט אוהב, מאירה פנים כלפיו, העיניים שלך מחייכות אליו, או שאת עם פרצוף קפוא (לפעמים הביישנות גורמת לזה...). לפחות אני תמיד שם לב לזה, וזה ממש משקף לי מה הבחורה מרגישה אלי הרבה יותר מכל מילה שהיא תאמר...

אתה לא היחיד...
@ברוקולי

נניח והיה מילון לשפות של הלב, והיה שם המונח 'זה זה' שאומרים כשמוצאים את האדם הנכון/המקום הנכון/הדבר שבדיוק חיפשנו, מה היתה ההגדרה שהשכל היה נותן להרגשה הפנימית/האינטואיציה הזו?
מה יהיה כתוב בהגדרה שם?

ומה יש שם בעומק?
מה התיאור היותר פנימי של חווית הרגע הזה ששומעים 'קליק'?
איך מורידים את זה לשפה פשוטה של הנפש והרגש והמחשבות שעוברות בפנים?
או אפילו ברמה החושית, מה שומעים רואים וחשים שם?

(מניסיון אישי קצת)

ומה יש שם בעומק?
מה התיאור היותר פנימי של חווית הרגע הזה ששומעים 'קליק'? "פיווווווו"
איך מורידים את זה לשפה פשוטה של הנפש והרגש והמחשבות שעוברות בפנים? מתרווחים.... ונהנים מהשקט בלב. מהתחושה הכייפית של "מצאתי. אני כבר לא צריכה לחפש יותר. זה שלי לעולמים"
או אפילו ברמה החושית, מה שומעים רואים וחשים שם?
רואים טוב
שומעים רק טוב
חשים שלווה פנימית ....

מהרגע שפגשת אותו הרגשת שזהו זה זה ?
קליק
שלמות?
ביטחון?

אולי ניסחת את זה קצת מוזר

אבל לכל אחד יש עלילה שונה...
גם אני הרגשתי ככה בהתחלה.

זה לא אומר שהכל יהיה וורוד, ומושלם...

זה יותר הרגשה שלימה, של ביטחון, של קליק.... 

 

והיחיד שנתתי לעצמי צ'אנס אמיתי איתו.

אם לא הייתי נותנת צ'אנס
לא הייתי נשואה היום/בכלל.

''זה שייך אלי''

האחרונות אצלי היו כאלה שמנסים להכניס את החגורה לקליק. מנסה. לא מקליק. מנסה. מנסה. מנסה שוב, הפעם באלימות.

עד שנפלט בעצבים: "מה הבעיה של החגורות באוטו שלך?!"

סתם משהו שעלה לי, לא לגמרי קשור - יצא לי להרגיש את ההרגשה הזאת בעוצמה מאד חזקה ובפרסקטיבה אני חושב שזה לא באמת היה זה. אז אני לא בטוח שזאת הרגשה נכונה בהכרח.

זאת תחושה שיכולה להופיע בדרכים שונות מאד, בהתאם לשני האנשים המעורבים ולסיטואציה הספציפית שבה הם נמצאים.

זה מה שאני מבקשת להבין ולדעת, איך מצליחים לתמלל את ההרגשה/הידיעה הזו למשהו שאדם אחר יוכל לזהות בעצמו אם 'זה זה'.
ונכון שיכולות להיות פנים שונות לביטוי בשטח, וזה משתנה בין אנשים וסיטואציות, אבל יתכן ויש שם גרעין פנימי שהוא זה שמתבטא עם שינויים קלים.
יש לי השערה שקיימת חוויה פנימית עמוקה שאולי אפשר להתחקות אחריה, ואת זה אני רוצה לנסות ללמוד.

יש תהליך של חיפוש, או צורך, או רצון. של חסרון, של חיפוש, של "עדיין לא הגעתי".

ולפעמים מגיעים למקום שפתאום זה לא כך. כמו בית - כבר התחתנו, תודה

כבר לא מחפשים. כי כבר נמצאים, או מוצאים, או בוחרים לעצור את החיפוש, או מרגישים שפתאום יש שלמות - כמו ההבדל בין תחושה של רעב לתחושה של שובע במובן העמוק, המנטלי והנפשי

הקשר הזה מוציא ממני דברים טובים
הרגשה טובה ונוחה בהמצאות שלנו אחד עם השנייה שמאפשרת לנו להיות הכי אנחנו.
הרצון להשאר ביחד ולא להיפרד.

מין נפילת אסימון עמוקה כזו
כמו שכתבתי בכותרת.. נראה לי קצת כמו תחושה כזו שבאה בעקבות איזו תובנה או הבנה, אחרי שמנסים להסביר משהו וזה מתיישב לך.

קפץ לי דימוי - כמו התמונות האלו שאפשר לראות בהם 2 מצבים (למשל ברווז וארנב). מי שכבר חווה וראה, התחושה הזו מוכרת ובהירה לו, יכול לחזור ולחוות... ואתה, עדיין מנסה לראות, מחפש, והכל נראה בערך, כאילו מה עוד יש פה וזה לא ברור, ואתה חושב שאולי אתה מבין,אבל זה לא נראה לך בדיוק מה שהתכוונו. ולפעמים אתה חושב שהיית שם ומבין שבעצם זה לא.. ואז כשאתה רואה או בעצם אתה נפגש, עם האחד שזה הוא, אז יש יישוב הדעת, מין 'אהההה' מין תחושה טובה כזו שממלאת. ולא צריך לחפש יותר... התמונה נהירה והלב מתרחב


לא מתוך ניסיון...וגם זה כנראה לא מורגש, כי נראה לי שיש משהו בקשר שזה יותר משהו של תהליך ופחות מצביע על רגע... ניסיתי לזרום אחרי קו המחשבה ולראות מה יעלה אצלי.

במבט פשוט זה נראה שהתחושה הזו נובעת מהתאמה כלשהי, עמידה בציפיות או קריטריונים נתונים מראש, חיבור טכני של שני בעלי ערכים כמו שני חלקי פאזל.

 

אבל במבט עמוק יותר אני חושב שלא מדובר בשאלה של התאמה אובייקטיבית, או בתוצאה רגשית שלה, אלא בתחושה של התרצות והשלמה פנימית עם החיבור. כלומר: לא מדובר במשהו חיצוני שהגיע אלייך, אלא בתוצאה של הבנה ובחירה אקטיבית שלך. ואז גם יש תחושה של 'הגעתי אל המנוחה ואל הנחלה'.

שייכות בשורש,

וסימן לה חן וחשק בזה דווקא.

לא יודעת אם זה נכון לרבים..
אבבל מבחינתי התחושה שזה זה תגיע כשארגיש שאני מוכנה לשאת ולהתמודד עם הדברים שקשים לי כי אני ככ רוצה את הטוב העצום שיצרנו לנו.
כלומר הטוב שלו ושלנו יתן כוח ויתעלה מעל הכל. ארגיש שזה שווה את זה.

כשמסכמים לימוד, מרגישים גם 'זהו זה'.
גם כשאוכלים, יש רגע שאומרים 'שבעתי'.
במוזיקה יש סיומת שנקראת 'סטיגידיש'.
הסטיגידיש הוא רגע אחד, והוא חשוב, והוא כולל שורת תופעות רגשיות קשורות שמופיעות לפני ואחרי.
במדיטציה יש הגדרות לכל שלב במדיטציה, יש אפילו תרגילים (כל המדיטציה זה עבודה של תרגילים, ויש תרגילים מיוחדים גם לזה) תרגילים מיוחדים ('סמפטה') לתופעות ה-רגשות סיכום הללו, ולסכם את ההרגשות של המדיטציה,
(באופן כללי אני חושב שהחכמה של ההגדרות במדיטציה טובות הרבה יותר מהפלפוליזציה הנהוגה במונחים המקצועיים בענייני רגש. כמו שההגדרות הפשוטות של הנביאים בתנ"ך טובות בהרבה מהפלפוליזציה הנהוגה בתיאולוגיה. כמו בכל תחום, יש משמעות להבנת פרטים, אבל זה תמיד נוסף, ולא העיקר. ר' חיים מוולוז'ין אמר, שאומרים שספרי הלמדנות המורכבים בלי גמרא בפני עצמה, זה כדגים בלא פלפלין. ור' חיים מוולוז'ין אמר: אני אומר הפוך - זה כפלפלין בלא דגים. בכל תחום יש נושאים מהותיים רבים, אבל חשוב תמיד להבחין בין המהות עצמה לתוספות) גם ה'סטיגידיש' בדרך כלל צריך את הדבר הנכון של בניין נכון עם 'עיקר' מול 'תוספת', כי אחרת, זה לא עובד.

חשוב להבדיל בין כמו סוגים של סיומות כאלה, כי יש סיומות שבאות מהאדם עצמו, מתוכו, ויש דברים שבאעם מניסוי וטעייה, עד שמגיעים להבנה 'זהו זה', ויש סיומות שמונחות בתוך עצמן, כמו סיכום שנותן את ההרגשה יחד עם התוכן שמפרש אותה, ולפעמים יש פער בין הצורה שבה זה מונח בתוך עצמו, בין נקודת מבט של אדם אחד לשני (ויש כאלו שמנצלים עניינים כאלו בשביל אינטרסים אישיים שלהם),

יש גם הבדל בין ה'סטיגידיש' המסיים לבין ההתחלה הגישה הראשונית לדבר, וכן בכל נושא, וגם שם יש כמה דרכים. כנ"ל וזה הכל חשוב כדי להתייחס נכון ולא אחרת (כלומר לא אחרת מהנכון, מן הסתם שלא כדאי)

שאלה טובה, מה המונח המדוייק לתרגום של 'זהו זה'. אבל אני חושב שהדברים שכתבתי יכולים להיות מסוכמים בזה במילים האלו עצמם, או בכל דבר.

יש גם הבדל בין ה'סטיגידיש' המסיים לבין ההתחלה הגישה הראשונית לדבר, וכן בכל נושא, וגם שם יש כמה דרכים.

********

אני לא כתבתי את זה כדי ללמד את הדברים המורכבים, זה לא בהכרח משנה. אבל זה מלמד איפה אפשר לחפש, וזו המטרה.

ואני אוסיף, כיוון שאני יודע שיש מי שצריך לדעת, לא אחת ולא שתיים, שבאופן כללי, כשהקדוש ברוך הוא מוריד משהו לעולם, משהו שצריכים ללמוד אותו (למשל כתוב שאברהם אבינו למד ארבע מאות פרקים במסכת עבודה זרה, כיוון שהוא היה צריך לתקן את יסוד העניין הזה), אז הקדוש ברוך הוא מוריד דברים רבים שקשורים -זה לא רק לצדיקים ולא רק לרחוקים אלא בדרך כלל רואים שזה דברים שיורדים לכל העולם, וכולם עוסקים בעניין, וה'נושא' העיקרי, כמו בכל דבר - הוא לא ה'מה' אלא ה'איך' - אדם לא יכול להחליט 'אם' לעסןק בזה אלא 'איך' יפעל, (גם השאלה של כוחות גדולים בדרך כלל תלויה הרבה בעניינים מורכבים, גם כשזה נראה שזה מסוכם בשני מילים כמו 'זהו זה', הרבה פעמים זה בנוי ממרכיבים רבים שצריך לדעתם, אבל הבסיס הוא 'איך' משתמשים בהם וזה דבר עם המשמעות הקובעת)

כל הכבוד על התגובה המושקעת. יפה מאוד אחי

אני חושב על זה כמו כשמסיימים טיפוס על הר ומגיעים לפסגה שלו.

אבל לא מספיקים עוד להסדיר נשימה, להתרגש מהמצב ולנוח - ומתחילים מיד לרדת בחזרה. 

כשעשית צעד אחד (בלבד!) חזרה למטה, רק אז פתאום מגיעה ההבנה שהיית הכי גבוה, מיצית הכל - וזה מספיק. או לפחות מספיק כדי לעבור להר אחר עם הבעיות האחרות שבו... 

הרגשה של בית, הרגשה של מליאות פנימית ושמחה פנימית שכאילו לא תלויה בכלום

הפחדים נרגעים, יש תחושה שאפשר לקפוץ למים ולהצליח לא לטבוע 

נעים ביחד

 

 

 

אבל אני כן מחפשת תחושה של נעימות תחושה של בית תחושה של לדבר מבלי להרגיש שיפוטיות..
תחושה שהוא גורם לי לראות את הטוב שבי ומעריך אותו והפוך אני רואה את הטוב בו וכו'..
וגם תחושה שאפשר לבנות פה משהו .. שיש בסיס למשהו טוב .

שלמות פחות..

תודה לכל המגיבים והמגיבות, מקווה שאמצא פניות לסכם ולרכז את המחשבות והתובנות שלי בעקבות הדברים שהעליתם.

זה רק עניין של מודעות .. תעזרי לו עם זה ברגישות
מכירה הרבה בנים שלפני שהתחתנו התלבשו לא יפה ואחרי הם ממש בנאדם אחר מבחינת לבוש..
תגששי אם הוא עקשן עם הלבוש שלו אם לא וזה לא מפריע לו תעזרי לו עם זה .

במקום להגיד למשל אני לא אוהבת את החולצה הכחולה
תגידי לו החולצה השחורה ממש יפה .. מתי שהוא לובש את השחורה.. תגידי לו ואי ממש מחמיא לך הסגנון הזה .

מבינה במקום להגיד מה לא.. תגידי לו מה כן מחמיא
אי אפשר להגיד לו החולצה שאתה לובש עכשיו לא יפה..
אלא נניח אתם בקניון .. ואו תראה את החולצה בחנות איזה יפה היא אתה אוהב את הסגנון?
רוצה שאקנה לך?
בקיצור בעדינות רגישות הכל אפשרי גם זה

יחד עם זה,
אני לא בגישה של היי הוא איתי אז הוא חייב להתלבש איך שאמי אוהבת. בסוף יש לו אוםי ורצונות משלו..
אבל אם זה סתם כי ככה הוא התרגל או אנערף מה, והוא פתוח לשינוי שישמח אותך- הכי בעד כמו שהפי כתבה..

הוא לא רובוט

זה בבקשה 

והדגש בבקשה היא לא על הביגוד שלו

אלא על הצורך שלה

 

בנוסף לרצונות שלו, תצטרף המודעות שלו לצרכים שלה, ושיעשה עם זה מה שנראה לו לנכון

את יכולה כמו שהפי אמרה לגרום לו בדרך עקיפה להתלבש טוב... לכי איתו לקניות, או שתקני לו איזו חולצה יפה... בעיניי יופי וגם אסתטיקה זה דבר שיכול להשתנות הרבה יותר בקלות מאשר אופי... ואם האופי טוב, לא שווה להוריד....

להגיד לו מה את חושבת,
איך היית מעדיפה שיתלבש.
אפילו ללכת לקנות איתו בגדים.
כמובן את צריכה לראות מה הוא חושב על זה ואיך הוא מקבל את זה..
לא רואה סיבה שלא ירצה לשמח אותך 🙂

יש אנשים שלא כל כך מעסיק אותם כיצד הם נראים, ולפעמים פשוט צריך להאיר את עינייהם בנושא. בשלב כזה נראלי שאת יכולה לעשות זאת ולעזור לו.