להביא משהו לדייט זו מחווה יפה וחמודה אבל בהחלט לא הכרחית..

כמו שאני לא אוכלת אבין גם שהוא לא מביא🤦‍♀️

אני לדייטים בחורף בד"כ הייתי מביאה תפוזים (או אם יש את הקלמנטינות השמנות המבריקות הטעימות של סוף העונה) 

שידע מראש שריח ההדרים ואת זו עסקת חבילה.

הרבה דיברו פה לפני על החשיבות של כנות בקשר..

שעה ורבע וחצי כזה

יושבים בפארק והוא לא מדבר על שתייה או לא מביא.

יכול להיות שהוא יתפס בעיניך כלא אכפתי או משהו אחר?

אני לא יודעת אם ישר הייתי מתייגת את הבחור כקמצן, אני לא מצפה לאכול עכשיו בדייט  אבל אני כן חושבת שמן הראוי לפחות להציע לשתות משהו במיוחד אם הדייט מתארך.
נראה לי די מינימלי להציע , סוג של נימוס ומראה על אכפתיות בסיסית.

 

מסכימה איתך שיש מקום להגיד, אבל מצב נתון כל אחת פועלת אחרת (:

הנושא הוא לא הבושה.

הנושא הוא ההדדיות שחסרה (לא רק בקטע הזה של הבושה), בגלל תבניות חשיבה לא מאוזנות.

אלא לשאול שאלה, זה הכל.

לכן גם טיפה התנצלתי בהודעה הראשונה של השרשור.

אני באמת לא מאמין באופן עקרוני בשרשורים הללו אבל זה באופן ספציפי מה שרציתי לשאול.

חחח לבנות יש פריווילגיה ללבוש תיק צדדי כזה שהן תמיד לוקחות איתן ;)

בוודאי שכל אחד צריך להתחשב כמה שיותר באחר,

אבל השאלה האם לציפיה לקבל (כלומר הצבת הדרישה שהאחר ייתן) גם יש מקום.

כלומר, אני בעד לתת כמה שיותר לבחורה, וגם הבחורה צריכה להיות לדעתי במקום כזה,

אבל אני לא אחראי למה שהיא עושה, ולא רק זה. אולי באחריותי זה לדון אותה לכף זכות שהיא כנראה עושה את המקסימום מבחינתה להתחשב בי.

ולכן אני לא מצפה שהיא תמלא את חלקה, כי אינני יודע מהו חלקה, זה ענין שלה,

ואני סמוך ובטוח שהיא באה לקשר במטרה למלא את חלקה, ושהיא ממלאת אותו במאה אחוז.
ואולי הדבר המרכזי- שהמוקד צריך להיות כמה אני נותן לה, ולא כמה היא נותנת לי.

הריני מתיר לך להוציא את המים ללא חשש

להיפך, גברים אוהבים בחורה ששותת, זה עדיף מאשר בחורה שוטה

חח מבין טיפה אבל באמת אין ענין

הגיוני שיהיה לך את הבקבוק חצי ליטר שלך. אף אחד לא מסתובב עם בקבוק של ליטר, זה לא נוח.

יצא לי גם לצאת עם מישהי שראתה שאני צמה והציעה לי לשתות משלה חחח ולא היה לי נעים אבל שתתי קצת.

לא לכולן נעים ששותים להן מהבקבוק האישי וזה בסדר.

יש לכן תיק צד אופנתי חח זאת פריוילגיה רצינית - נצלו אותה ;)

אני יודעת שיש סיכוי שאני אהיה צמאה/ רעבה אז אני מביאה מראש בעצמי (לשנינו כמובן..) לא בונה עליו..

רק אגיד שאני מאוד מאוד רחוק מהגישה שלך.

בעיני זו הסתכלות קצת שחור לבן.

וחבל לי שזו הגישה שלך לנישואין.

קשה לי להתייחס למה שכתבת

אם יש משהו שהוא שטחי פה- זה לעשות פעולות בגלל מה שזה משדר, ולא בגלל התוכן של זה.

איך את יודעת מה הגישה שלי? לא כתבתי אותה כאן. אז ברשותך, במחילה ממך- את לא נביאה

זה הכיף שלהן.

ואח''כ למצוא את ה'פגם' שמצדיק שהן יחתכו אחרי פגישה אחת, וישפטו את הבחור לכף חובה על סמך מה שהן ראו בפגישה הזאת.

אבל כבר אין טעם לדבר על זה, כי בנות בוודאי לא יודו בזה,

ובנים פה לא יודו על זה בפומבי בוודאי, ולהיפך- יעדיפו להיראות פה כאנשים נאורים וכו' ולא יודע מה. אז אפילו אני די בטוח שכמה אנשים יתלבשו על מה שכתבתי כדי למנף את עצמם.

(ואם הם לא יעשו את זה- זה רק בגלל מה שכתבתי פה במשפט האחרון...).

יש מלא כנות בכלל בכל העסק הזה.

אני חושב שבגרות של בנאדם היא מה שקובע, לא אם הוא בן או בת

דבריך מכניסים את העניין למעגל דטרמניסטי שלא נגמר

שיהיה דטרמיניסטי. יש לך איך לשנות את זה? לי לא.

חוויה מתקנת

עברתי מספיק חוויות, שלא רק שלא תיקנו- להיפך. העמיקו.

אז בוא..

עם אמירות כמו שיש פה בתגובות בפורום בשבוע האחרון על קשר זוגי אני לא מתפלא שזה ככה

אמרתי שזה מה שגורם.

תחשוב שמשהו יגיד לך 'כל הביינישים הם X'

ואז תגיד לו לא נכון אבל ראיתי חלק כאלה חלק כאלה והוא לא יאמין לך כי כל מה שהוא חווה זה משהו מאוד עוצמתי..

מספיק שיש לאדם אחות ולדעת שהיא נורמלית זה כבר מתקן משהו

מתישהו אתה קולט שאכן יש פה ענין עוצמתי...

בסדר. שיערב להן.

ושיזכו לזוגיות מדהימה שהגבר ישרת אותן בע''ה

מעוד אחד ועוד אחד ועוד אחד...

בכל דוגמא זה ככה.

ויש המון אנשים שחושבים שביינישים הם לא נורמלים

יש גם המון שאומרים את זה על ביבי.

אני יכול גם להביא לך המון אנשים שחושבים שבנות הן נורמליות.

נראה לי שיש בניכם חוסר הסכמה על מה זה משדר ולא על עצלנות/זריזות, מה זה זוגיות וכולי

ומה שהבחור משדר זה לא מי שהוא. נקודה.

לא מעניין אותי השדר כרגע (למרות שגם לו יש חשיבות, אם כי מינורית יחסית),

מעניין אותי שתהיה הדדיות בקשר. זה הכל

אין היגיון לצפות מהגבר לחזר אחר אשתו ולא להיפך. אלא אם אנחנו סומכים על חז"ל,

אז בואו נתנהג כמו שחז"ל מדריכים אותנו ולא כמו שבא לנו

את רוצה להיות נחמד לבנאדם אתה תתעניין בו וכולי

זה לא מעבר...

אתה רואה בזה שהיא מטילה עליך אחריות סתם שגורמת לחוסר הדדיות

והיא רואה בזה שאתה לא מחזר

כל אחד בסוף יגיד "מה זה אומר"

בסוף אני חושב שיש 'חיזורים' יותר משמעותיים מאשר בקבוק מים ונורמלי שמי שצמא יביא וגם לחלופין נורמלי שמישהי תרצה שהבחור יציע. אין מודל אחד נכון. 

מהגבר להתחשב,

ומעצמך את לא דורשת שום דבר.

אם הגבר לא מביא לך שתיה ועושה עוד אלף ואחד דברים שאת מצפה ממנו- יש לו פגם במידות.

אבל אם את לא הולכת כלפיו, ולא עושה שום דבר למענו- זה בסדר גמור...

אני חושב שזה קצת בעייתי.

אין לאישה פה? היא לא יכולה לדבר? 

אני לא שואל את זה. כי ברור לי שאם הבחורה צמאה היא תגיד. כמו שאני לא מצפה ממנה לשאול אותי האם אני צמא.

אם הייתי מארח אותה בבית שלי הייתי מציע לה לשתות. אבל אנחנו בדייט, אני לא מארח אותה, אלא אנחנו נפגשים.  

משתדלת להסתכל בעין טובה,

וגם אם אחשוב על מישהו שנהג בקמצנות לא אשפוט אותו  כ'קמצן'🤦‍♀️
כ"ש וק"ו במקרה בודד של דייט ראשון

השאלה היא-

ואם זה ארבעה דייטים ראשונים ברצף?

(שואל בגלל שהדגשת שמדובר בדייט בודד)

דיברתי בכללי על 'מעשה' קמצני.. לא על 'להביא אוכל לדייט', זה לא נתפס בעייני כהתקמצנות.

זה כן נחמד וטעים כשיש. ואולי אגיד לו אתזה גם

אבל גם אם נניח בתאוריה אדם יעשה פעולה שתחזור על עצמה שיכולה להעיד על מידה רעה כלשהי בעייתית

אנסה לברר אתזה עוד ועדיין לא אצמיד את אותה מידה לתואר של  האדם

גם אדם שמתקמצן וגם אם זה קורה פעמים רבות ובמקרים שונים
הוא עדיין מתקמצן, הוא לא קמצן, לא אוהבת שמצמידים ליהודים תארים כאלו
במיוחד שאני לא אדע לעולם מהי נקודת הבחירה של אותו האדם ועם מה מתמודד.

(וגם אם לי לא מתאים שהוא מתקמצן על כל מיני דברים, זה לא יגרום לי לחשוב
שאותו אדם מוחזק כ'קמצן')


 

השאלה- איך מבררים אם הוא קמצן נגיד? או עם מידה רעה אחרת?
את מתכוונת אם זה ממשיך לחזור על עצמו- למשל שהוא לא מביא אוכל לפגישה או לא רוצה בעקביות להיפגש בבית קפה?
או שאת שואלת אותו מה הסיבה, או דרך אחרת של בירור?

הנקודה שאני לא אקרא לאף יהודי 'קמצן'. גם אדם שמתקמצן הרבה עדיין לא אקרא לו קמצן, 
אולי זה יפריע לי כשאראה שהוא מתקמצן, אשאל אותו על הדברים האלו, למה הוא עושה אותם ואיך זה נתפס אצלו,

ואם באמת יוכח לי שזה מגיע מהתקמצנות אז אחתוך אבל לא אקרא לו 'קמצן' אקרא לו אדם שמתקמצן..

כן מצפה שידאג לשתייה

מה את חושבת על זה?

את מסיקה מסקנות כלשהן?

אז לא 

במיוחד שכל הזמן הזה יושבים ולא זזים🤦‍♀️

מי מגיע עם תסמינים של קורונה לדייט?!🤦‍♀️




 

<צ>

למה 'כדאי לקחת זאת לתשומת לבכם'?
אני כלי פשוט, נעים להכיר. לא מייצג אחרים

פשוט תגובות שמפתיעות אותי..


אה ערכת... יפה לך

אני מרגיש הרבה חוסר עדינות ביחס שלך כלפי כל מה שמייצג בעינייך גברים

רק את ו @y101 התייחסתן לזה בתור 'נורה אדומה',

באופן אישי אני מכבד את זה אבל השאר קיבלו את העובדה שמי שרוצה לשתות הגיוני שתביא לעצמה בקבוק מים.

אבל לא אם השיפוטיות...

ברור שאם הוא מרגיש אז שיהיה נחמד אבל

אם הוא עשה משהו או לא עשה משהו זה לאו דווקא מעיד עליו.

הכל טוב.

ובכלל - לקראת נישואין וזוגיות

הבנתי את זה קצת אחרת - לקראת נישואין וזוגיות

אשאל אותך - מה את חושבת על המודל הפמינסטי שאישה משלמת על הגבר? (השאלה פה זה 'מי צריך לדאוג למי')

למה לא

בקשר האחרון שלי. לפני הדייט הראשון אמרתי לבחורה שאם היא רוצה, שתביא אתה בקבוק מים קטן לעצמה למקרה שתהיה צמאה. 

מצאתי את ההודעה שכתבתי חח - "אם את רוצה תביאי איתך בקבוק מים קטן לעצמך למקרה שתהיי צמאה. אני ממילא לא שותה, ואני לא אוהב לסחוב איתי בקבוק גדול, זה לא נוח לי (ולרוב זה לחינם כי הבחורה גם לא שותה...). ככה שאני מעדיף שכל צד ידאג למה שהוא צריך. אני אומר את זה מראש, כי אני יודע שלפעמים נשים מצפות שהגבר יביא ולא דואגות לעצמן. וגם כדי שתרגישי בנוח להביא אם את רוצה".

והיא קיבלה את יפה למי שהיה ספק . וככה היה לאורך כל הקשר. ובסוף התברר שגם היא לא שותה כמעט, למרות שלפעמים כן היה שתייה ועוגיות.

כיום כבר לא אכפת לי להביא מים או אוכל, אבל זה מה שהיה לי נוח באותו זמן, אז ככה התנהלתי. עדיין אני מעדיף לבוא בלי כלום, כי אני אוהב להרגיש משוחרר, בלי להחזיק שום דבר ביד (בכללי לא רק בדייטים), אבל זה כבר לא ממש משנה לי כיום. וגם עכשיו כנראה שפשוט אדבר עם הבחורה מראש האם להביא ומה היא אוהבת. 

אני בכללי אחד כזה שכמעט ולא שותה מחוץ לבית. גם אם אני אצא לכמה שעות, אני בכלל לא אחשוב לשתות. אני לא מרגיש צמא. וגם בדייטים אני לא זוכר שאי פעם היה לי צורך לשתות, למרות שדיברתי הרבה, ודייט ממוצע ארך מינימום שלוש שעות. 

אני מסכים שזה יפה אם הבחור או הבחורה מביאים שתייה או אוכל, וזה יכול לתת אוירה טובה. אבל אני לא רואה את זה כמשהו חובה. 

ובכללי אני מצפה מבחורה להיות בוגרת, לדעת מה הצרכים שלה, ולדעת לדאוג להם. ואם היא יודעת שהיא בדרך כלל צמאה בדייטים, אז טוב שהיא תביא בקבוק מים קטן.

לא להתבייש להיות דוגרי 

יפה לך חחח

זה הופך את העסק לטיפה מוזר אבל אני מאמין שזה השתלם לך

זה יכול להיות מוזר. רק צריך לדעת איך לעשות את זה. 

פשוט יצא לנו להתכתב קצת לפני הדייט, אז ההודעה הזאת נכנסה בשיחה, וזה ממש לא היה מוזר, דווקא זה זרם והיה קצת מצחיק. 

דווקא הוא דואג בזה שהוא אומר להביא בקבוק אם היא רוצה

מה עדיף להסחב עם תיק שיכול להיות מיותר?

"דואג" לא בקטע של רגשות אלא בפרקטיקה.

אולי באמת יש מילה יותר מוצלחת

ידעתי שאני לא מביא כלום, אז אמרתי לה את זה, כי לא רציתי שהיא תהיה צמאה בפגישה. 

לא כל כך מבין מה לא בסדר בזה. זה רק משהו טכני לקראת הפגישה. לא צריך להיסחף כאילו לא אכפת לי ממנה. כתבתי לה את זה דווקא בגלל שאכפת לי ממנה. 

אני מבין שזה יכול להישמע ככה. אבל את לא ראית את כל השיחה שלנו לפני הדייט, וברור לי שזה לא מה שהיא הרגישה שכתבתי את זה.

אני חושב שכאשר זה נאמר ממקום חיובי, אז מרגישים את זה. ולא לוקחים את זה למקום שלילי. 

וגם מה ששיתפתי אותה שלא נוח לי לסחוב את הבקבוק, באמת הייתה מתוך כוונה לשתף את המקום שלי. לא מתוך כוונה לומר לה שאני דואג רק לעצמי. ככה לימדו אותי שעושים בקשר זוגי, קודם משתף מה אני מרגיש ביחס לדבר מסוים, ואז רואה גם מה הצד השני אומר. (הבנתי שלא התכוונת אלי אישית, אבל ראיתי צורך להוסיף הסבר).

מה הבעיה לומר שכל אחד ידאג לעצמו לשתייה. 

איך ניפחתם דבר טכני כל כך קטן, ועשיתם מזה פיל...

כאילו עכשיו הם לא ידאגו אחד לשני בשום דבר.

סתם דרך נוחה להתנהל. כל שכן בתחילת קשר.

מה כבר הוא אמר לה? מה הקשר בין מים לזוגיות? איך הבנת מזה "את לבד אני לבד"? רק הציע דבר טכני פעוט. 

אין פרופורציות... 

(זה לא מופנה דווקא אלייך, אלא לכל מי שטען ככה, והיו לא מעט)

אני מבין מה שאת כותבת, אבל כנראה שאני מבין אחרת מה זה קשר זוגי.

קודם כל רציתי להביא את עצמי לדייט בלי להיות חסום, כדי שיהיה קשר טוב.

ובגלל שדייט לפני כן לא הצלחתי להביא את עצמי, אז התבוננתי להבין מה חסם אותי. והבנתי שאחד מהדברים שהפריעו לי, זה העובדה שסחבתי איתי שתייה ואוכל, זה לא היה לי נוח, וגרם לי להרגיש קצת חנוק ולא משוחרר. לכן החלטתי שאני לא אביא הפעם כלום, כדי לאפשר לעצמי להיות יותר פתוח (מה שהתברר אחר כך כהחלטה נכונה, כי באמת הייתי משוחרר יותר). 

אחר כך חשבתי על כך שהבחורה אולי תתבייש להביא לעצמה מים, או שהיא תחשוב שאני מביא כי ככה נהוג, ולא רציתי שהיא תתקע צמאה לאורך כל הדייט. אז שיתפתי אותה במקום שלי, שלא נוח לי להביא, והצעתי לה להביא לעצמה אם היא צריכה. דווקא בגלל שהיה אכפת לי ממנה. 

בעייני זה המהות של קשר זוגי. לדעת לשתף את הצד השני במקום שלך מצד אחד, ומצד שני לדעת לראות את המקום שלו. 

ואז עוד מצרפים לזה את דברי חז"ל שהגבר צריך לחזר אחר אבידתו ואז בכלל...

הבחורה יכולה לשבת על מי מנוחות ותפקיד הגבר לדאוג לה בכל המישורים, ואין שום הדדיות

עלי והצליחי

ולא רחוק בכלל מהמציאות. פשוט או שאת לא מודעת או שלא נוח להודות. זה הכל

בגלל האינטואיציה הכמעט נבואית שלכן

שמח לשמוע שיש אנשים שנשארו קצת אנושיים בדייטים

כי את יודעת שאם את תתני- תהיה הדדיות.

החוכמה היא שאתה גבר, נותן את הלב שלך לגמריי בפגישות,

עין טובה 100%,

אכפתי רגיש ועדין, וכו',

ולא מקבל גרם מזה בחזרה מהבחורה (אולי להיפך).

ולא כזה משנה עם איזה בחורה אתה נפגש.

ולמרות זאת ממשיך לנהוג ככה עם כל בחורה בפני עצמה, כי באמת כל בחורה היא בפני עצמה.

ושוב ממשיך להבין שהדפוס התנהגות חוזר על עצמו כל פעם. כי לגבי בחורים- כל הבחורים אותו הדבר ולא בפני עצמם, להבדיל מבחורות.

פשוט הזוי בעיני.

אתן מה זה אוהבות שמפנקים אתכן,

אבל מצידכן- אפס התחשבות.

אבל אתן נשים אז מותר לכן.

שתהיו בריאות

אין מצווה לענות על הדרישות האלה שלכן, מתוך חוסר הדדיות ושותפות מלאה.

תביאי מקור

אל תצפי לקבל מהגבר. תתני לו. תלכי גם את לקראתו.

כמו שאת רוצה שהוא ייתן מתוך נתינה ולא מתוך ציפייה לקבל- ככה גם הבחורה צריכה לתת.

חבל שזה לא קיים כמעט בכלל ואתן מעגנות את זה בדברי חז"ל

אם כבר הוא נותן יותר מהבחורה באופן לא פרופורציונאלי כי אין לו ברירה, בשביל להתחתן אי פעם. וזה יקרה רק בקשר שאין בו הדדיות ושותפות מלאה גם מצד הבחורה,

כלומר ב- 99.9% מהמקרים

אני לא מכוון למישהי ספציפית

אני כותב את התגובות האלה מתוך מקום שגם לגבר מותר להיות רגיש.

והלוואי ויום אחד תקבלו את זה כבר סוף סוף.

כי לקחתן בעלות מלאה על המוסר והטוב והאכפתיות והרגישות אליכן

"לבטל מצווה"?

את מתכוונת למצוות "ואהבת לרעך כמוך"?

צריך אכפתיות הדדית. זה לא מתבטא רק דווקא במעשה כזה או אחר, אלא בעיקר בהרגשה כללית שכל אחד נותן לשני שהוא חשוב לו, והוא דואג לו. 

ויפה שאת עושה את זה. 

אני יוצא כבר לא מעט זמן. ולצערי מעולם לא הרגשתי ככה כמו שאתה מתאר

למשל הבחורה האחרונה שיצאתי איתה הייתה מאוד אכפתית, אמפתית, והשקיעה בקשר. וממש הרגשתי שהיא דואגת שיהיה לי טוב. 

כמובן שזה היה הדדי, וגם אני הייתי אכפתי אליה, והשקעתי.  

שמח בשבילך

זה שהוא ( וגם אני..) חושבים שזה הדברים היותר שטחיים בקשר-

לא אומר שאנחנו לא דואגים לזה, כן?

אבל יחסית למה שאנחנו דואגים זה החלק המינורי והפחות משמעותי. 

הדיון הוא על הדדיות בקשר.

לך יש תפיסה שלא אמורה להיות הדדיות. בסדר.

שיהיה לך בהצלחה בקשר הזוגי שלך,

תמצאי גבר שישרת אותך.

אני נותן כי אני מאמין בזה. אבל אי אפשר להמשיך לתת כשאני מרגיש כפיות טובה רבה, וציפיה שאני אתחשב ואהיה אכפתי וכו' וכו' ואפס דרישות מעצמה כלפיי, היחס אליי בגלל שאני גבר יכול להיות מגעיל.. ושאני מקבל את ההיפך ממה שאני נותן. לא פעם ולא פעמיים. וגם לא חמש.

להתעניין בה, מה שלומה, איך עבר עליה היום, איך היא מרגישה, להקשיב לה באמת, לשאול שאלות, להכיל אותה כשקשה לה, לתמוך, להראות חיבה, להראות שהיא חשובה לי, לתת לה הרגשה שהיא קרובה אלי...

אין בעיה להתעניין גם בדברים טכניים. רק שזה כל כך פעוט לעומת המשמעות האמיתית של קשר זוגי. 

וברור לך שאם היא תאמר לי שהיא צמאה, אז הייתי דואג לה כן? אכפת לי ממנה. פשוט הצפייה שהיא תישאר צמאה עד שהוא יחשוב להציע לה לשתות, היא ילדותית. 

קשר צריך הדדיות. בגלל זה אני לא מבין את כל השרשור ההזוי הזה.

וסתם לא הבנתי על איזה מצווה דיברת. 

חוקים רק מגבילים. צריך להיות פתוחים ומשוחררים. ולהתנהל בהיגיון. 

נראה לי שמעולם לא הבאתי משהו לדייט ראשון.

וגם אחר כך לא תמיד. אם התחשק לי.

(אגב, בהתחלה כן השתדלתי להביא משהו מהדייט השני והלאה.

אחרי שראיתי שמלא פעמים (רוב הפעמים) הבחורות לא אוכלות, ואם אוכלות אז מעט מאד כאילו רק כדי לצאת ידי חובה, הפסקתי.

זה די ייבש אותי. אז אני פשוט עושה מה שבא לי.)

אגב, סתם שתדעו, כמו שאתכן מביך לאכול, יש גברים שזה מביך אותם להביא אוכל. אני עשיתי את זה כי אמרו לי. וזה שלא רציתי לעשות את זה לא היה קשור לקמצנות. קצת קשה לי להסביר מה כן, אבל זה הזכיר לי שרשור ישן שהגבתי אליו, ואני אביא פה את התגובה ההיא למרות שזה שונה מאד בתכל'ס.

קשה לי לומר בודאות,

יש הרבה דברים שקשורים יותר לאופי מאשר למידות. יכול להיות שאני יחסית קיצוני מבחינת האופי שלי, זה לא אומר שאני לא קיים או לא לגיטימי, ואני לא אתלונן אם יש בחורות שמבחינתן זה חיסרון. יש גם הרבה בחורות עם אופי נפלא שמבחינתי הוא חיסרון.

ולגבי זה שהיא לא תהיה צמאה? היה ברור לי עד היום שהבחורה דואגת לעצמה, ולא העלתי על דעתי שמישהי תהיה צמאה בגלל שלא הבאתי שתיה לפגישה.

כן השתדלתי תמיד לשים לב כשאני בוחר את המקום לפגישה שזה לא חור שאין בו מקום של שירותים ציבוריים באזור. יש הבדל בין לדאוג לדברים שצריך לבין לדאוג לדברים שהבחורה החליטה שהם אחריות שלי. מוזר לי המחשבה שאני צריך לדאוג לה, ואם לא אז זה אומר שאני מרוכז מדי בעצמי.

זה בעיני פי אלף יותר רגיש ומתחשב מאשר להביא איזה חבילה של ופל מן 😅

בקרוב אצל כל בחורי ישראל חח

אין על בחורי ובנות ישראל!

איזה כיף שיש לנו עם כזה!

אני לא בטוח שתמיד אתן שמות לב שבחורים עושים את זה..

ובהחלט מתחשב מצידו

אם הוא לא מביא..?

להתרחק מבחורות שמצפות שהגבר "יחזר" אחריהן. זה כזה כאב ראש. וכזה מכביד על הקשר. ומרגיש כמו משחק שמבוסס על סרט של דיסני, ממש לא כמו זוגיות. ב"ה אף פעם לא נתקלתי בבחורות כאלה.

לא מבין בנות שמצפות מהגבר להיות אבא שלהן, ולדאוג שלא קר להן, והן לא עייפות, והן לא צמאות, ושהן לא רעבות. כאילו הן ילדות קטנות שלא יודעות לדאוג לעצמן. 

עד היום לא ראיתי אישה נשואה שנשארת צמאה בגלל שבעלה לא הציע לה לשתות, או שהיא עייפה כי הוא לא הציע לשבת, או שהיא רעבה כי הוא לא הציע לאכול, או שקר לה כי הוא לא הציע להיכנס למקום חם. היא פשוט מדברת אתו, ואומרת לו מה היא צריכה, כי הוא בעלה, והיא מרגישה בנוח איתו! ככה קשר זוגי מתנהל. 

והגבר יכול להיות מכיל, ותומך, ורגיש, ומתחשב, ואוהב, ונותן, בכל כך הרבה מקומות יותר משמעותיים. ולא בשטויות האלה. 

אז גם מלבישים אותה על חז"ל.

זה לא התרבות של חז"ל. ממש לא.

זה תרבות שבה כל אחד חושב על עצמו ולא על האחר. תרבות של אגו ולא של נתינה.

ואז זה גורם גם לגברים לתת רק בשביל שלא יפסלו אותם, וזה לא גורם להם להיות יותר נותנים כי הם מאמינים בזה, למרות שהם לא חייבים. כי הם חייבים. להבדיל מנשים. כי התרבות הזאת שמתמקדת באדם עצמו ולא בלהיטיב לאחר- מדגישה את הפער בין אשה לגבר לטובת האשה. ובהתעלם ממאמר חז"ל "השווה הכתוב אשה לאיש" באופן מוחלט.

מצטרפת מכל הלב ❤️

שנה טובה ומתוקה, גמר חתימה טובה לחיים טובים, לשלום ולכל הישועות.

ב"ה גאולה שלמה פרטית וכללית לכולכם 🙏🌷🏠

שיתגשמו כל משאלות ליבכם לטובה,

גמר חתימה טובה

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.

על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.

הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם

הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות

הוא נכשל בתור גבר או אישה

שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.

זה שהAI עושה את זה זה לא הבעיה, הבעיה אם יש עוד מעגלי תמיכה או אין.

לא נתקלתי בזה

יש כאן כמה שיקולים:

1. לאיזה כיוון היא חזרה בתשובה? מה עולם הערכים שלה? האם המנטליות שלה קרובה לשלי?

2. זה שהיא הייתה בקשרים עם בחורים לפניי החזרה בתשובה זו גם שאלה. ברור שהלכתית יש כאן בעיה האם אחרי שהיא חזרה בתשובה אני צריך להתייחס לזה?

   אני אישית חושב שרק אחרי הבירור הזה יהיה ניתן לענות ואם ז מתאים לא אשלול (בתנאי שזה באמת מתאים למנטליות ולעולם הערכים שלי

ההתאמה - שתי הנקודות הללו לא יפריעו.

השאלה הזו נשאלה בפורום הזה במהלך השנים עשרות פעמים על בנים ובנות רק ברגישות יתר, בדיסקרטיות ובצנעה בלי להכניס את הבעיה שכולם מבינים לתוכן ההודעה ובניסיון לא לפגוע באף אחד מהמשתמשים.

מכל המעלות שהתורה יכלה לספר על רבקה, הדבר היחיד שהתורה כתבה הוא שהיא הייתה בתולה.

לא צריך להגזים, יש אנשים שמפריע להם להיפגש עם חוזרים בתשובה בגלל המשפחה, יש כאלה בגלל תרבות, אז הוא דייק לנושא שמפריע לו.

אם היא חזרה בתשובה לכיוון של פולחן צדיקים (וד"ל) אז התשובה היא לא. אבל אם היא פשוט החליטה לשמור מצוות - למה לא? בגלל שזה פורום דתי אני נמנע מלהשתמש בשפה גסה, אז הניסוח הכי מעודן שאני יכול לומר זה שלא משנה לי עם מי היא הייתה כל עוד היא לא החליפה בני זוג כל שני וחמישי.

ושבת גם איתה לא הייתה יוצא?

היא כנראה הייתה דוסית מדי בשבילי 😅

ושום דבר אחר, חחחחחחחח

באופן טבעי, אישה מסוג זה ואורח חיים כזה, תמצא חתן מתאים.

או אלו שנוהרות אחרי הצדיקות שמפעילות אירועי הפרשת חלה עם משפיעניות רשת - גם הן מוצאות חתנים מתאימים. ושם די בוודאות יש הרבה מאוד חוזרות בתשובה.

אך אני לא הייתי לוקח אותן

אם יש יכולת לגשר על הפערים השמיים הם הגבול. אני כן אומר שהאתגר הוא השפה שיש מנטליות שיש בה שפה מסוימת זה מאתגר לגשר בה על הפער אם הצד השני לא מכיר ונמצא שם זה אפשרי אבל מאתגר

הארה מול האפלה: חזון הנצח וייעוד האדם מול תפיסה חומרית חולפת

יש המתבוננים במשפחה ברוכת ילדים ורואים בה "דלות" או "כניעה", אך מבטם נעצר במעטפת החומרית בלבד. השאלה המהותית היא: מהי מטרת הבריאה ומהו תפקיד האדם עלי אדמות בשנותיו הספורות? אם התכלית היא נוחות רגעית ומיצוי עצמי אנוכי, הרי שדבריך "מתאימים" לך. אך אם נרכיב את משקפי התורה והמצוות, נגלה עולם אחר לגמרי.

המצווה הראשונה בתורה, "פרו ורבו ומלאו את הארץ", אינה רק ציווי ביולוגי, אלא היסוד להמשכיות האלוקית. ההשקעה במשפחה היא השקעה נצחית, המביאה להתעלות הנשמה ללא הפסק בנצחיות של הבורא. המטרה העליונה היא חיבור לבורא יתברך וגילוי אלוהות בעולם הזה התחתון. דווקא מתוך הריבוי והעמל, נבנה בניין עדי עד שמתקן את השלילה שנגרמה מחטא עץ הדעת, כפי שמבארת תורת הקבלה.

כל ילד הוא נשמה נצחית וחלק מהתוכנית להפוך את היקום למשכן לו יתברך. מי שחי בתפיסת "אכול ושתו כי מחר נמות", מחמיץ את המהות האמיתית של הקיום ובוחר בחיי שעה על פני חיי עולם. אנו לא משועבדים לערכים עבשים, אלא מחוברים למקור החיים ולחוקים שמובילים לשינוי מהותי וחיובי בנפש, עד להשגת חיים נצחיים ושונים בתכלית. כפי שנאמר: וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים (ישעיהו נח). וכן: כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם (דברים ח). וגם: ונגלה כבוד יהוה וראו כל בשר יחדו כי פי יהוה דבר (ישעיהו מ). האמת אינה נמדדת במטרים רבועים של מגורים, אלא בגודל השליחות ובנצחיות הנשמה.

גם גרושה לא בתולה, וגם לא אלמנה. ר' עקיבא נשא את אשתו של טורנוס רופוס הרשע. לא הייתה בתולה. אם אתה כהן גדול הסיפור שונה.

אם היא "נורמלית" כפשוטו, ולא מתוסבכת, זה מצוין. היא תרים אותך ואת הבית כלפי מעלה.

המנטליות כן

אני מניחה שאם הייתי רווקה, אז התשובה שלי כרגע היתה לא. ואם זה היה עוד כמה שנים, הייתי עלולה להתפשר על כן.

אבל אין לי בעיה עם חוזר בתשובה, בכלל. הדבר היחיד שהיה מפריע לי, זה הפחד שהוא יחשוב על הקודמת (קודמות?) וישווה. לא בגלל ההתנהגות והמצב שלו אלא בגלל שאני לא רוצה להרגיש בתחרות סמויה עם מישהי. ולכן אני גם קוראת לזה להתפשר- כי זו סיטואציה שלא הייתי מוכנה להכניס את עצמי לתוכה.

הייתי ממליצה לחוזרת בתשובה לא לצאת איתך או עם כל בחור שמתכנן לשאול שאלה כזרת חסרת טאקט ופוגעת.

מרגיש לי כ"כ מתנשא להיות "הדתי השמור מבית", מדובר בנשמה שיצאה מהמקומות שהייתה בהם ובחרה בדרכי תורה, שרוצה להקים בית של קדושה.

עם כל הכבוד כאשר אלה הדברים שאתה מסתכל עליהם עוד לפני שהכרת בחורה כזאת, אז גם אם תצא עם חוזרת בתשובה לא באמת תכיר אותה כי תגיע מהמקום המתנשא והשיפוטי, שלא יהיה מפגש חוץ מהמחשבות האלה.

צריך להגיע עם הרבה אומץ והכלה לפגוש משהו שיש בו גודל, עוצמה ואנושיות.

ואחת כמה חוסר מושלמות. בטוחה שגם אתה לא בבחינת מושלם.

זאת זכות, לא פחות ולא "ברירת מחדל" או "סוג ב'." וכל הדברים האלה.

עשתה תשובה, בחרה וחיה דרכי תורה- אז מה יש להזכיר לה את החטאים שלה?

אף אחד לא מגיע עם פנקס לפגישה ומזכיר לך על מה אתה עברת ומה אתה לא שמרת.

בראש ובראשונה, הפז"ם הדתי שלה. מן הסתם, במשפחה שלכם אימא לימדה אתכם קריאת שעל המיטה, אולי שרה את "מודה אני", קראה ספרים של סופרי ילדים דתיים וכו'. השאלה היא אם חוזרת בתשובה הספיקה להכיר את התכנים הללו ותאורטית, בכוחה להעביר אותם לילדיכם המשותפים.

נקודה נוספת: כיצד ההורים שלה מתייחסים לדת, ומה תהיה מידת ההשפעה שלהם על הנכדים.

בעלות תשובה, שבחרו (בעצם, שהשם גרם להן לבחור..), הן, לענ"ד, משכמן ומעלה.

לעזוב הכל, ולהתחיל לקיים חיים שיש בהם עול. כן. עול מצוות. זה לא פשוט בכלל.

הן לא גדלו כך. האין זה אומר הרבה לזכותן?

אבל לא באנו כאן לדבר על מעלתן ומעלתם של החוזרים בתשובה, אלא:

מה חשוב לך.

אם הדברים שציינת חשובים לך, ועלולים ללוות אותך אם יווצר ביניכם קשר

רציני - אתה צריך לחשוב על זה שוב. לא לכל אחד זה מתאים.

מכל מקום, חושבת שבעלי תשובה מתאימים...זה לזו. בדרך כלל, אותה מנטליות,

אותם שלבים בחיים, אותה התמודדות.....

אלא אם כן, הדתי מאוד מכיל, עם "ראש גדול"......

אנקדוטה:

לרב אהרן שטיינמן זצק"ל, הגיע בחור חרדי כדי להתייעץ איתו על הצעה

שהוצעה לו:

בחורה חרדית ש"ירדה" מהדרך ושבה בתשובה שלמה.

על השולחן ניצב בקבוק יין. הרב שטיינמן דפק על השולחן

והוא, שהיה שיא העדינות והשלמות בין אדם לחבירו,

אמר בקול קשה: אני אוסר עליך לגעת בבקבוק הזה;

אתה כופר!......

אם אתה לא מאמין באפשרות של החזרה בתשובה,

אתה כופר!

עם כל הכבוד לכל מי שמייעץ כאן. נראה לי לחפש תשובות אצל מי שנמצא בעניין.

מכירה זוגות שאחד חזר בתשובה והכל נפלא, ויש כאלה שעוברים משבר (קוראים לזה משבר 15 השנים) ופתאום מתגעגעים להמון דברים שהיו בילדות/נערות/בית אבא.

ואז פורקים עול בצורה קטנה או

בצורה גורפת.לצערי מכירה מקרה שאישה עם 4 ילדים שחזרה בתשובה אחרי כעשור החליטה שזה לא מתאים לה ועזבה הכל.

מאוד מורכב.

אבל לא יודעת מה היחס ביניהם לבין החוזרים בתשובה שחוזרים שוב בשאלה...

מכל מקום, רוב בעלי התשובה המוכרים לי, יציבים, מאוזנים וגם....סוג של צדיקים. וגיבורים. באמת.

תלוי אולי לפני כמה זמן היא חזרה בתשובה, אם היא לא קיצונית מדי, אם היא מאוזנת כבר, בריאת

נפש.... איך הקשרים שלה עם משפחתה (כמובן שצריך להיות מודע לעובדה שסבא וסבתא הם

לא שומרי מצוות ואיך לשמור על הילדים מצד אחד ולשמור על יחסים טובים מצד שני - אבל זה

לפי דעתי, לא אקוטי. אבל שוב, זה מאוד תלוי בך: כמה אתה גמיש, רחב אופקים, יודע להכיל,

מאוזן, יכול להציב גבולות בצורה נעימה, לא היסטרי.....)

יש אגב בעלי תשובה שנכנסו ממש לעולם הדתי, כל כולם והתנתקו ממש מכל העבר ויש

כאלה שלא; שמתגעגעים לפעמים לספרים שאהבו, מוסיקה שאהבו, לבטן גב בחוף

גדול, רחב, נדיב לעומת פיסת חוף צרה, חנוקה, צפופה, חורקת זיפזיף מתחת לכפות הרגליים

הנרתעות..., וכו'. רוצים באמת להיות על טהרת הקודש, אבל לא מצליחים באמת להיות

שם. אולי זה סוג של נשמה, או מבנה נפשי, או עד כמה החילוניות השפיעה עליהם....

ועדיין, מנסים לשמור בכל כוחם, ככל שביכולתם, על המצוות, אוהבים שיעורי תורה

רוצים להשתפר במצוות שבינם לבין המקום ובינם לבין הזולת....

לא יודעת מי יותר נחשב אצל השם.... מי יכול לדעת?

אז, תלוי איזה סוג היא ותלוי.....איזה סוג אתה!

בהצלחה!

זה מאד תלוי באיזה אופן היא מתנהגת עכשיו.

לעיתים לחוזרים בתשובה אין אפור. רק שחור או לבן.

וזה עניין הרבה יותר מהותי ממה שציינת.

בשבילי אם היא יפיפייה, עדינה ומאוהבת בי -

אז כן.

אם ההפך,

לא הכי יפה, מחוספסת ואין לה ניצוץ בעיניים -

ועוד היה לה גברים לפניי?!?!?

אני בורחחח!!!!

וזו בדיוק תובנה #1 שלי:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

זה הבסיס, וצריך ללמוד על זוגיות.

אבל נראה לי יותר עקרוני מזה:

אם אני מבינה נכון, שניכם עוד בשלבים ראשוניים של גיבוש זהות עצמית. אלו השנים של עיצוב האישיות הרוחנית. כשאנחנו במסגרת של תיכון, יש פחות מקום של בחירה ועצמאות, וזה מתבטא בשנים שאחר כך - מהן הבחירות שאני עושה? ממי אני בוחר ללמוד?

המקום שבו גדלנו, אותו ההורים שלנו בחרו, זה לא בהכרח מה שאנחנו נבחר - ובטח שלא אחרי שינוי משמעותי של שירות צבאי (או לאומי). איך שאתם היום, כפרטים וכזוג, יכול להשתנות בצורה דרסטית בשנים הקרובות, לכל כיוון.

מעבר לזה, כמה עניינים נוספים:

1. כבני זוג, אנחנו לא אחראים על עבודת השם של השני. נכון, יש כיוון, יש דרך, יש שאיפות משותפות לבית - אבל בפרקטיקה, אני מאמינה שאין לי מקום להתערב.

   במילים אחרות: אנחנו מתחתנים עם האדם, לא עם קיום המצוות שלו. נכון, זה צד מסוים של האישיות - אבל יש עוד הרבה.

   אני מניחה שלא כולם יסכימו איתי, וזה בסדר, אבל מה יקרה אם בת הזוג שלך תחליט יום אחד להיות חרדית? חב"דניקית? גוראית? חילונית? מסורתית?

   אני חושבת שלעמדה הרוחנית יש השפעה גדולה על הקשר, ואנחנו רואים זוגות שנפרדים על רקע זה - אבל גם כאלו שמחליטים להישאר יחד, בגלל האדם שאיתו התחתנו. (אאלט כך קרה למנהלת כאן).

   [וגם צריך לשאול מה יקרה לחינוך הילדים - בהנחה שהיא לא משתנה, האם זה קו אדום מבחינתך?

2. זוגיות זה מקור של אור וחום, התעצמות וגדילה - אבל לא של טיפול. לטיפול הולכים לאנשי מקצוע. לברוח מבעיות בבית לתוך קשר זה רחוק מאוד מפתרון, ועלול גם להזיק לקשר.

3. האם בחרת נכון? עוד לא באמת בחרת, אבל שים לב - תמיד יהיו בנות צנועות יותר, וכל X אחר שתרצה. מה שהופך בחירה להיות נכונה זה המחויבות ההדדית שלכם. אם כל הזמן תפקפק בבחירה, אז זה לא יאפשר לקשר שלכם להתרומם. פזילה לצדדים לא תקדם אותך למטרה.

זה בסדר גמור שאתה רואה משהו ורוצה אותו, ולאף אחד אין זכות לכעוס עלייך בשל זה.

צריך לזכור כמה דברים-

1. פער דתי יכול להתרחב ולהצטמצם בלי קשר למה שהיה לפני החתונה. החיים קורים, דברים משתנים, לאנשים מוצאים את עצמם במקום אחר ממה שהתחתנו.

2. תחפש מידות ולא מעשים. כשיש בסיס מוצק וטוב של התנהלות נכונה ומידות טובות, השאר כבר יבוא מעצמו. ז"א אם האשה שלך מחוברת לעצמה ולאמת שלה, שואפת לבית של תורה פשוט עדיין קשה להם זה כיוון טוב.

   לעניות דעתי זה עדיף מישהי שמתלבשת צנוע אבל מסוכסכת עם עצמה, חסרת ביטחון ועושה דברים כי צריך ולא כי היא רוצה ומחוברת..

3. תסתכל על המכלול. לכל אחד יש חיסרון. האם הפערים האלה מהותיים ההתנהלות החיים או פשוט לא מתכתבים עם מה שדמיינת לעצמך?

אתה צריך לבנות לברר עם עצמך מה חשוב לך, לבנות סולם ערכי, ללמוד תורה, להתחבר לישיבה ולרבנים, ומתוך כך להחליט.

כמו שאמרתי בתגובה הקודמת, אפשר לעשות את התהליך הזה עם הבחורה. אבל תברר איתה קודם מה היא חושבת. אמרת שהיא הולכת למדרשה, דבר איתה על ערכים, על השאיפות…

ולומר לך שהכי לגיטימי בעולם הרצון שלך שאשתך תתלבש צנוע!!

ירגמו אותי כל הפמיניסטיות הפרוגרסיביות אבל חוסר צניעות של האישה חד משמעית פוגם משהו בקשר האינטימי שלהם. הוא הופך משהו שאמור להיות רק שלהם כזוג, מקום של "סוד", מקום שהוא אינטימי ומיוחד להם- לנחלת הכלל. ברור שזה פוגע בזוגיות!! ברור!

אני לא יודעת אם בהכרח רואים את זה תמיד על פני השטח, אבל ברור שבפנים- זה משפיע. מותר לך לרצות שאשתך תשמור על צניעות ובכך תשמור על האינטימיות שלכם. מעבר לזה, ברור שחוסר צניעות חיצונית זו אמירה, וסופר לגיטימי שלא יתאים לך מבחינה תורנית האמירה הזאת.

האם בגלל זה נכון שתיכנס לה לעבודת ה'? לא. אבל מותר לך לחפש ולרצות אישה שמתלבשת בצניעות.

ביחס לשאלה המרכזית שלך- אני לא מומחית גדולה באיך מגשרים על פערים דתיים ותורניים, כי אחד מכללי הברזל שלי כשחיפשתי בעל זה שיהיה לנו שיח תורני משותף, שנסתכל על התורה מאותה נקודת מבט. וב"ה זכיתי וזאת אכן המציאות ואין ברכה כזאת! תענוג עצום!

הדבר היחיד שכן עולה לי זה שלפני שאתה ניגש לגשר על פערים אני חושבת שלפני הכל אתה צריך להחליט עד כמה זה חשוב לך. ואל תוותר על משהו מכוח האנרציה, כי זה יכול להתהפך עליך יום אחד ותהיה מתוסכל שויתרת על עצמך ועל משהו שחשוב לך.

זה לא אומר שאם תחליט שזה מאוד חשוב לך אז אוטומטית שווה להיפרד, אבל כן כשדברים יותר מבוררים לך באופן אישי, אז יותר קל לנהל שיח של גישור על פערים.

אגב זה לא סותר את מה שאמרתי מקודם לגבי לא להיכנס לעבודת ה' שלה, כי מראש שיח של גישור על פערים הוא לא שיח של "תשתני" אלא של "וואי אני מרגיש שהעקרון הזה נורא חשוב לי כי.... ומצד שני..... מה את מרגישה כלפי זה? איפה זה פוגש אותך?" ומשם מתגלגלים ומנסים להבין איך מגשרים על הפער ובמקרה של לפני נישואין- האם זה שווה לנו לגשר על הפער.

רובד הלכתי - לבוש מסויים לא עונה על הקריטריונים ההלכתיים. סעיף בשו"ע, שצריך לקיים כמו כל הסעיפים שבשו"ע.

רובד הברית בין איש לאישה - לבוש לא צנוע פוגם בברית מההיבט האינטימי בין האיש לאישה.

רובד חברתי - לבוש מסויים מציין השתייכות חברתית.

דווקא אני מבין שבדרך כלל מה שמעסיק אנשים זה בעיקר הרובד החברתי, ואני אומר את זה בלי לזלזל בו כהוא זה, זה רובד מאוד משמעותי.

בעיני, הרובד של הברית הוא לא תלוי רק בקריטריונים ההלכתיים, הרי גם בהלכה יש מגוון *מסויים* של דעות. וחלילה אם נגיד על דעה מסויימת שמתירה טיפה יותר שהיא חס ושלום גורמת לפגם בין הברית לאיש והאישה. לכן, עניין זה גורם לי לתהות ביחס לכך האם הקריטריונים ההלכתיים הם הפרמטר המרכזי לעניין של הברית. בודאי שהם מעצבים את הברית, אך לא נראה לי שבצורה בלעדית.

העניין שלהכנס לעבודת ה', נראה לי שבהחלט הוא נכנס לה לעבודת ה' וזה לגיטימי מאוד. בפועל, עבודת ה' של האישה משפיעה על הבית כמו עבודת ה' של האיש.

הפתרון שהצעת בתור החלפת רגשות הוא בהחלט נשמע נכון לכל דבר שקשור לזוגיות. ליצור תקשורת מיטיבה ולהגיע להבנה הדדית והזדהות זה מדהים. ההתעסקות בפן הריגשי והתקשורתי יכולה להפרות את השיח וליצור מחשבות ורגשות חדשים של כל אחד מהצדדים ביחס לאיך שהוא תופס את הנושא. שיח זה גם יכול להגיע לקרבה שמאפשרת ויתורים והליכה לקראת אחד לשנייה. אמנם כמו שכתבת, ברגעי ההחלטה לפני נישואין, ההחלטה היא מאוד אישית - לשחרר או לא. מכיר חבר ששם תנאי לכיסוי ראש מלא אחרי החתונה והאישה החליטה לזרום. זה באמת עניין מאוד אישי.

בגלל שהוא עסוק בהשוואות נשמע שהעניין יותר חברתי.

אם עניין הברית היה פה המרכזי, ההשוואה בין נשים שונות לא היתה מתחילה. מה שפוגם בברית, בודאי לא ראוי לזוגיות.

זה מתחיל בקטן וממשיך בגדול.

סליחה שתוקפנית.

מכירה יותר מדי מקרוב את ההשוואות הבלתי פוסקות האלה.

אם אתה רוצה דוסית תתחתן עם דוסית.

ואל תצפה ממישהי שכרגע לא דוסית להפוך לכזו.

אתה מתחתן עם אישה שאתה אוהב?

או עם שמלה?

הייתי מתייחסת לפזילות שלך החוצה.

אבל כתבת שאתה צעיר לקשר (תיכון?) + נכנסת לזוגיות ממקום של קושי נפשי + פערים + פזילות החוצה לחיפוש יותר טוב.

אולי פשוט קחו הפסקה אחד מהשני.

אתה עדין צעיר, תבנה את עצמך, תבין מה חשוב לך, כל אחד יפנה לחייו ולהתפתחות שלו ותדברו בעוד תקופה אם מתאים.

אני לא חושבת שבשלב כל כך מוקדם בחיים צריך להיות במקום של "להילחם על הקשר"

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.