להביא משהו לדייט זו מחווה יפה וחמודה אבל בהחלט לא הכרחית..

כמו שאני לא אוכלת אבין גם שהוא לא מביא🤦‍♀️

אני לדייטים בחורף בד"כ הייתי מביאה תפוזים (או אם יש את הקלמנטינות השמנות המבריקות הטעימות של סוף העונה) 

שידע מראש שריח ההדרים ואת זו עסקת חבילה.

הרבה דיברו פה לפני על החשיבות של כנות בקשר..

שעה ורבע וחצי כזה

יושבים בפארק והוא לא מדבר על שתייה או לא מביא.

יכול להיות שהוא יתפס בעיניך כלא אכפתי או משהו אחר?

אני לא יודעת אם ישר הייתי מתייגת את הבחור כקמצן, אני לא מצפה לאכול עכשיו בדייט  אבל אני כן חושבת שמן הראוי לפחות להציע לשתות משהו במיוחד אם הדייט מתארך.
נראה לי די מינימלי להציע , סוג של נימוס ומראה על אכפתיות בסיסית.

 

מסכימה איתך שיש מקום להגיד, אבל מצב נתון כל אחת פועלת אחרת (:

הנושא הוא לא הבושה.

הנושא הוא ההדדיות שחסרה (לא רק בקטע הזה של הבושה), בגלל תבניות חשיבה לא מאוזנות.

אלא לשאול שאלה, זה הכל.

לכן גם טיפה התנצלתי בהודעה הראשונה של השרשור.

אני באמת לא מאמין באופן עקרוני בשרשורים הללו אבל זה באופן ספציפי מה שרציתי לשאול.

חחח לבנות יש פריווילגיה ללבוש תיק צדדי כזה שהן תמיד לוקחות איתן ;)

בוודאי שכל אחד צריך להתחשב כמה שיותר באחר,

אבל השאלה האם לציפיה לקבל (כלומר הצבת הדרישה שהאחר ייתן) גם יש מקום.

כלומר, אני בעד לתת כמה שיותר לבחורה, וגם הבחורה צריכה להיות לדעתי במקום כזה,

אבל אני לא אחראי למה שהיא עושה, ולא רק זה. אולי באחריותי זה לדון אותה לכף זכות שהיא כנראה עושה את המקסימום מבחינתה להתחשב בי.

ולכן אני לא מצפה שהיא תמלא את חלקה, כי אינני יודע מהו חלקה, זה ענין שלה,

ואני סמוך ובטוח שהיא באה לקשר במטרה למלא את חלקה, ושהיא ממלאת אותו במאה אחוז.
ואולי הדבר המרכזי- שהמוקד צריך להיות כמה אני נותן לה, ולא כמה היא נותנת לי.

הריני מתיר לך להוציא את המים ללא חשש

להיפך, גברים אוהבים בחורה ששותת, זה עדיף מאשר בחורה שוטה

חח מבין טיפה אבל באמת אין ענין

הגיוני שיהיה לך את הבקבוק חצי ליטר שלך. אף אחד לא מסתובב עם בקבוק של ליטר, זה לא נוח.

יצא לי גם לצאת עם מישהי שראתה שאני צמה והציעה לי לשתות משלה חחח ולא היה לי נעים אבל שתתי קצת.

לא לכולן נעים ששותים להן מהבקבוק האישי וזה בסדר.

יש לכן תיק צד אופנתי חח זאת פריוילגיה רצינית - נצלו אותה ;)

אני יודעת שיש סיכוי שאני אהיה צמאה/ רעבה אז אני מביאה מראש בעצמי (לשנינו כמובן..) לא בונה עליו..

רק אגיד שאני מאוד מאוד רחוק מהגישה שלך.

בעיני זו הסתכלות קצת שחור לבן.

וחבל לי שזו הגישה שלך לנישואין.

קשה לי להתייחס למה שכתבת

אם יש משהו שהוא שטחי פה- זה לעשות פעולות בגלל מה שזה משדר, ולא בגלל התוכן של זה.

איך את יודעת מה הגישה שלי? לא כתבתי אותה כאן. אז ברשותך, במחילה ממך- את לא נביאה

זה הכיף שלהן.

ואח''כ למצוא את ה'פגם' שמצדיק שהן יחתכו אחרי פגישה אחת, וישפטו את הבחור לכף חובה על סמך מה שהן ראו בפגישה הזאת.

אבל כבר אין טעם לדבר על זה, כי בנות בוודאי לא יודו בזה,

ובנים פה לא יודו על זה בפומבי בוודאי, ולהיפך- יעדיפו להיראות פה כאנשים נאורים וכו' ולא יודע מה. אז אפילו אני די בטוח שכמה אנשים יתלבשו על מה שכתבתי כדי למנף את עצמם.

(ואם הם לא יעשו את זה- זה רק בגלל מה שכתבתי פה במשפט האחרון...).

יש מלא כנות בכלל בכל העסק הזה.

אני חושב שבגרות של בנאדם היא מה שקובע, לא אם הוא בן או בת

דבריך מכניסים את העניין למעגל דטרמניסטי שלא נגמר

שיהיה דטרמיניסטי. יש לך איך לשנות את זה? לי לא.

חוויה מתקנת

עברתי מספיק חוויות, שלא רק שלא תיקנו- להיפך. העמיקו.

אז בוא..

עם אמירות כמו שיש פה בתגובות בפורום בשבוע האחרון על קשר זוגי אני לא מתפלא שזה ככה

אמרתי שזה מה שגורם.

תחשוב שמשהו יגיד לך 'כל הביינישים הם X'

ואז תגיד לו לא נכון אבל ראיתי חלק כאלה חלק כאלה והוא לא יאמין לך כי כל מה שהוא חווה זה משהו מאוד עוצמתי..

מספיק שיש לאדם אחות ולדעת שהיא נורמלית זה כבר מתקן משהו

מתישהו אתה קולט שאכן יש פה ענין עוצמתי...

בסדר. שיערב להן.

ושיזכו לזוגיות מדהימה שהגבר ישרת אותן בע''ה

מעוד אחד ועוד אחד ועוד אחד...

בכל דוגמא זה ככה.

ויש המון אנשים שחושבים שביינישים הם לא נורמלים

יש גם המון שאומרים את זה על ביבי.

אני יכול גם להביא לך המון אנשים שחושבים שבנות הן נורמליות.

נראה לי שיש בניכם חוסר הסכמה על מה זה משדר ולא על עצלנות/זריזות, מה זה זוגיות וכולי

ומה שהבחור משדר זה לא מי שהוא. נקודה.

לא מעניין אותי השדר כרגע (למרות שגם לו יש חשיבות, אם כי מינורית יחסית),

מעניין אותי שתהיה הדדיות בקשר. זה הכל

אין היגיון לצפות מהגבר לחזר אחר אשתו ולא להיפך. אלא אם אנחנו סומכים על חז"ל,

אז בואו נתנהג כמו שחז"ל מדריכים אותנו ולא כמו שבא לנו

את רוצה להיות נחמד לבנאדם אתה תתעניין בו וכולי

זה לא מעבר...

אתה רואה בזה שהיא מטילה עליך אחריות סתם שגורמת לחוסר הדדיות

והיא רואה בזה שאתה לא מחזר

כל אחד בסוף יגיד "מה זה אומר"

בסוף אני חושב שיש 'חיזורים' יותר משמעותיים מאשר בקבוק מים ונורמלי שמי שצמא יביא וגם לחלופין נורמלי שמישהי תרצה שהבחור יציע. אין מודל אחד נכון. 

מהגבר להתחשב,

ומעצמך את לא דורשת שום דבר.

אם הגבר לא מביא לך שתיה ועושה עוד אלף ואחד דברים שאת מצפה ממנו- יש לו פגם במידות.

אבל אם את לא הולכת כלפיו, ולא עושה שום דבר למענו- זה בסדר גמור...

אני חושב שזה קצת בעייתי.

אין לאישה פה? היא לא יכולה לדבר? 

אני לא שואל את זה. כי ברור לי שאם הבחורה צמאה היא תגיד. כמו שאני לא מצפה ממנה לשאול אותי האם אני צמא.

אם הייתי מארח אותה בבית שלי הייתי מציע לה לשתות. אבל אנחנו בדייט, אני לא מארח אותה, אלא אנחנו נפגשים.  

משתדלת להסתכל בעין טובה,

וגם אם אחשוב על מישהו שנהג בקמצנות לא אשפוט אותו  כ'קמצן'🤦‍♀️
כ"ש וק"ו במקרה בודד של דייט ראשון

השאלה היא-

ואם זה ארבעה דייטים ראשונים ברצף?

(שואל בגלל שהדגשת שמדובר בדייט בודד)

דיברתי בכללי על 'מעשה' קמצני.. לא על 'להביא אוכל לדייט', זה לא נתפס בעייני כהתקמצנות.

זה כן נחמד וטעים כשיש. ואולי אגיד לו אתזה גם

אבל גם אם נניח בתאוריה אדם יעשה פעולה שתחזור על עצמה שיכולה להעיד על מידה רעה כלשהי בעייתית

אנסה לברר אתזה עוד ועדיין לא אצמיד את אותה מידה לתואר של  האדם

גם אדם שמתקמצן וגם אם זה קורה פעמים רבות ובמקרים שונים
הוא עדיין מתקמצן, הוא לא קמצן, לא אוהבת שמצמידים ליהודים תארים כאלו
במיוחד שאני לא אדע לעולם מהי נקודת הבחירה של אותו האדם ועם מה מתמודד.

(וגם אם לי לא מתאים שהוא מתקמצן על כל מיני דברים, זה לא יגרום לי לחשוב
שאותו אדם מוחזק כ'קמצן')


 

השאלה- איך מבררים אם הוא קמצן נגיד? או עם מידה רעה אחרת?
את מתכוונת אם זה ממשיך לחזור על עצמו- למשל שהוא לא מביא אוכל לפגישה או לא רוצה בעקביות להיפגש בבית קפה?
או שאת שואלת אותו מה הסיבה, או דרך אחרת של בירור?

הנקודה שאני לא אקרא לאף יהודי 'קמצן'. גם אדם שמתקמצן הרבה עדיין לא אקרא לו קמצן, 
אולי זה יפריע לי כשאראה שהוא מתקמצן, אשאל אותו על הדברים האלו, למה הוא עושה אותם ואיך זה נתפס אצלו,

ואם באמת יוכח לי שזה מגיע מהתקמצנות אז אחתוך אבל לא אקרא לו 'קמצן' אקרא לו אדם שמתקמצן..

כן מצפה שידאג לשתייה

מה את חושבת על זה?

את מסיקה מסקנות כלשהן?

אז לא 

במיוחד שכל הזמן הזה יושבים ולא זזים🤦‍♀️

מי מגיע עם תסמינים של קורונה לדייט?!🤦‍♀️




 

<צ>

למה 'כדאי לקחת זאת לתשומת לבכם'?
אני כלי פשוט, נעים להכיר. לא מייצג אחרים

פשוט תגובות שמפתיעות אותי..


אה ערכת... יפה לך

אני מרגיש הרבה חוסר עדינות ביחס שלך כלפי כל מה שמייצג בעינייך גברים

רק את ו @y101 התייחסתן לזה בתור 'נורה אדומה',

באופן אישי אני מכבד את זה אבל השאר קיבלו את העובדה שמי שרוצה לשתות הגיוני שתביא לעצמה בקבוק מים.

אבל לא אם השיפוטיות...

ברור שאם הוא מרגיש אז שיהיה נחמד אבל

אם הוא עשה משהו או לא עשה משהו זה לאו דווקא מעיד עליו.

הכל טוב.

ובכלל - לקראת נישואין וזוגיות

הבנתי את זה קצת אחרת - לקראת נישואין וזוגיות

אשאל אותך - מה את חושבת על המודל הפמינסטי שאישה משלמת על הגבר? (השאלה פה זה 'מי צריך לדאוג למי')

למה לא

בקשר האחרון שלי. לפני הדייט הראשון אמרתי לבחורה שאם היא רוצה, שתביא אתה בקבוק מים קטן לעצמה למקרה שתהיה צמאה. 

מצאתי את ההודעה שכתבתי חח - "אם את רוצה תביאי איתך בקבוק מים קטן לעצמך למקרה שתהיי צמאה. אני ממילא לא שותה, ואני לא אוהב לסחוב איתי בקבוק גדול, זה לא נוח לי (ולרוב זה לחינם כי הבחורה גם לא שותה...). ככה שאני מעדיף שכל צד ידאג למה שהוא צריך. אני אומר את זה מראש, כי אני יודע שלפעמים נשים מצפות שהגבר יביא ולא דואגות לעצמן. וגם כדי שתרגישי בנוח להביא אם את רוצה".

והיא קיבלה את יפה למי שהיה ספק . וככה היה לאורך כל הקשר. ובסוף התברר שגם היא לא שותה כמעט, למרות שלפעמים כן היה שתייה ועוגיות.

כיום כבר לא אכפת לי להביא מים או אוכל, אבל זה מה שהיה לי נוח באותו זמן, אז ככה התנהלתי. עדיין אני מעדיף לבוא בלי כלום, כי אני אוהב להרגיש משוחרר, בלי להחזיק שום דבר ביד (בכללי לא רק בדייטים), אבל זה כבר לא ממש משנה לי כיום. וגם עכשיו כנראה שפשוט אדבר עם הבחורה מראש האם להביא ומה היא אוהבת. 

אני בכללי אחד כזה שכמעט ולא שותה מחוץ לבית. גם אם אני אצא לכמה שעות, אני בכלל לא אחשוב לשתות. אני לא מרגיש צמא. וגם בדייטים אני לא זוכר שאי פעם היה לי צורך לשתות, למרות שדיברתי הרבה, ודייט ממוצע ארך מינימום שלוש שעות. 

אני מסכים שזה יפה אם הבחור או הבחורה מביאים שתייה או אוכל, וזה יכול לתת אוירה טובה. אבל אני לא רואה את זה כמשהו חובה. 

ובכללי אני מצפה מבחורה להיות בוגרת, לדעת מה הצרכים שלה, ולדעת לדאוג להם. ואם היא יודעת שהיא בדרך כלל צמאה בדייטים, אז טוב שהיא תביא בקבוק מים קטן.

לא להתבייש להיות דוגרי 

יפה לך חחח

זה הופך את העסק לטיפה מוזר אבל אני מאמין שזה השתלם לך

זה יכול להיות מוזר. רק צריך לדעת איך לעשות את זה. 

פשוט יצא לנו להתכתב קצת לפני הדייט, אז ההודעה הזאת נכנסה בשיחה, וזה ממש לא היה מוזר, דווקא זה זרם והיה קצת מצחיק. 

דווקא הוא דואג בזה שהוא אומר להביא בקבוק אם היא רוצה

מה עדיף להסחב עם תיק שיכול להיות מיותר?

"דואג" לא בקטע של רגשות אלא בפרקטיקה.

אולי באמת יש מילה יותר מוצלחת

ידעתי שאני לא מביא כלום, אז אמרתי לה את זה, כי לא רציתי שהיא תהיה צמאה בפגישה. 

לא כל כך מבין מה לא בסדר בזה. זה רק משהו טכני לקראת הפגישה. לא צריך להיסחף כאילו לא אכפת לי ממנה. כתבתי לה את זה דווקא בגלל שאכפת לי ממנה. 

אני מבין שזה יכול להישמע ככה. אבל את לא ראית את כל השיחה שלנו לפני הדייט, וברור לי שזה לא מה שהיא הרגישה שכתבתי את זה.

אני חושב שכאשר זה נאמר ממקום חיובי, אז מרגישים את זה. ולא לוקחים את זה למקום שלילי. 

וגם מה ששיתפתי אותה שלא נוח לי לסחוב את הבקבוק, באמת הייתה מתוך כוונה לשתף את המקום שלי. לא מתוך כוונה לומר לה שאני דואג רק לעצמי. ככה לימדו אותי שעושים בקשר זוגי, קודם משתף מה אני מרגיש ביחס לדבר מסוים, ואז רואה גם מה הצד השני אומר. (הבנתי שלא התכוונת אלי אישית, אבל ראיתי צורך להוסיף הסבר).

מה הבעיה לומר שכל אחד ידאג לעצמו לשתייה. 

איך ניפחתם דבר טכני כל כך קטן, ועשיתם מזה פיל...

כאילו עכשיו הם לא ידאגו אחד לשני בשום דבר.

סתם דרך נוחה להתנהל. כל שכן בתחילת קשר.

מה כבר הוא אמר לה? מה הקשר בין מים לזוגיות? איך הבנת מזה "את לבד אני לבד"? רק הציע דבר טכני פעוט. 

אין פרופורציות... 

(זה לא מופנה דווקא אלייך, אלא לכל מי שטען ככה, והיו לא מעט)

אני מבין מה שאת כותבת, אבל כנראה שאני מבין אחרת מה זה קשר זוגי.

קודם כל רציתי להביא את עצמי לדייט בלי להיות חסום, כדי שיהיה קשר טוב.

ובגלל שדייט לפני כן לא הצלחתי להביא את עצמי, אז התבוננתי להבין מה חסם אותי. והבנתי שאחד מהדברים שהפריעו לי, זה העובדה שסחבתי איתי שתייה ואוכל, זה לא היה לי נוח, וגרם לי להרגיש קצת חנוק ולא משוחרר. לכן החלטתי שאני לא אביא הפעם כלום, כדי לאפשר לעצמי להיות יותר פתוח (מה שהתברר אחר כך כהחלטה נכונה, כי באמת הייתי משוחרר יותר). 

אחר כך חשבתי על כך שהבחורה אולי תתבייש להביא לעצמה מים, או שהיא תחשוב שאני מביא כי ככה נהוג, ולא רציתי שהיא תתקע צמאה לאורך כל הדייט. אז שיתפתי אותה במקום שלי, שלא נוח לי להביא, והצעתי לה להביא לעצמה אם היא צריכה. דווקא בגלל שהיה אכפת לי ממנה. 

בעייני זה המהות של קשר זוגי. לדעת לשתף את הצד השני במקום שלך מצד אחד, ומצד שני לדעת לראות את המקום שלו. 

ואז עוד מצרפים לזה את דברי חז"ל שהגבר צריך לחזר אחר אבידתו ואז בכלל...

הבחורה יכולה לשבת על מי מנוחות ותפקיד הגבר לדאוג לה בכל המישורים, ואין שום הדדיות

עלי והצליחי

ולא רחוק בכלל מהמציאות. פשוט או שאת לא מודעת או שלא נוח להודות. זה הכל

בגלל האינטואיציה הכמעט נבואית שלכן

שמח לשמוע שיש אנשים שנשארו קצת אנושיים בדייטים

כי את יודעת שאם את תתני- תהיה הדדיות.

החוכמה היא שאתה גבר, נותן את הלב שלך לגמריי בפגישות,

עין טובה 100%,

אכפתי רגיש ועדין, וכו',

ולא מקבל גרם מזה בחזרה מהבחורה (אולי להיפך).

ולא כזה משנה עם איזה בחורה אתה נפגש.

ולמרות זאת ממשיך לנהוג ככה עם כל בחורה בפני עצמה, כי באמת כל בחורה היא בפני עצמה.

ושוב ממשיך להבין שהדפוס התנהגות חוזר על עצמו כל פעם. כי לגבי בחורים- כל הבחורים אותו הדבר ולא בפני עצמם, להבדיל מבחורות.

פשוט הזוי בעיני.

אתן מה זה אוהבות שמפנקים אתכן,

אבל מצידכן- אפס התחשבות.

אבל אתן נשים אז מותר לכן.

שתהיו בריאות

אין מצווה לענות על הדרישות האלה שלכן, מתוך חוסר הדדיות ושותפות מלאה.

תביאי מקור

אל תצפי לקבל מהגבר. תתני לו. תלכי גם את לקראתו.

כמו שאת רוצה שהוא ייתן מתוך נתינה ולא מתוך ציפייה לקבל- ככה גם הבחורה צריכה לתת.

חבל שזה לא קיים כמעט בכלל ואתן מעגנות את זה בדברי חז"ל

אם כבר הוא נותן יותר מהבחורה באופן לא פרופורציונאלי כי אין לו ברירה, בשביל להתחתן אי פעם. וזה יקרה רק בקשר שאין בו הדדיות ושותפות מלאה גם מצד הבחורה,

כלומר ב- 99.9% מהמקרים

אני לא מכוון למישהי ספציפית

אני כותב את התגובות האלה מתוך מקום שגם לגבר מותר להיות רגיש.

והלוואי ויום אחד תקבלו את זה כבר סוף סוף.

כי לקחתן בעלות מלאה על המוסר והטוב והאכפתיות והרגישות אליכן

"לבטל מצווה"?

את מתכוונת למצוות "ואהבת לרעך כמוך"?

צריך אכפתיות הדדית. זה לא מתבטא רק דווקא במעשה כזה או אחר, אלא בעיקר בהרגשה כללית שכל אחד נותן לשני שהוא חשוב לו, והוא דואג לו. 

ויפה שאת עושה את זה. 

אני יוצא כבר לא מעט זמן. ולצערי מעולם לא הרגשתי ככה כמו שאתה מתאר

למשל הבחורה האחרונה שיצאתי איתה הייתה מאוד אכפתית, אמפתית, והשקיעה בקשר. וממש הרגשתי שהיא דואגת שיהיה לי טוב. 

כמובן שזה היה הדדי, וגם אני הייתי אכפתי אליה, והשקעתי.  

שמח בשבילך

זה שהוא ( וגם אני..) חושבים שזה הדברים היותר שטחיים בקשר-

לא אומר שאנחנו לא דואגים לזה, כן?

אבל יחסית למה שאנחנו דואגים זה החלק המינורי והפחות משמעותי. 

הדיון הוא על הדדיות בקשר.

לך יש תפיסה שלא אמורה להיות הדדיות. בסדר.

שיהיה לך בהצלחה בקשר הזוגי שלך,

תמצאי גבר שישרת אותך.

אני נותן כי אני מאמין בזה. אבל אי אפשר להמשיך לתת כשאני מרגיש כפיות טובה רבה, וציפיה שאני אתחשב ואהיה אכפתי וכו' וכו' ואפס דרישות מעצמה כלפיי, היחס אליי בגלל שאני גבר יכול להיות מגעיל.. ושאני מקבל את ההיפך ממה שאני נותן. לא פעם ולא פעמיים. וגם לא חמש.

להתעניין בה, מה שלומה, איך עבר עליה היום, איך היא מרגישה, להקשיב לה באמת, לשאול שאלות, להכיל אותה כשקשה לה, לתמוך, להראות חיבה, להראות שהיא חשובה לי, לתת לה הרגשה שהיא קרובה אלי...

אין בעיה להתעניין גם בדברים טכניים. רק שזה כל כך פעוט לעומת המשמעות האמיתית של קשר זוגי. 

וברור לך שאם היא תאמר לי שהיא צמאה, אז הייתי דואג לה כן? אכפת לי ממנה. פשוט הצפייה שהיא תישאר צמאה עד שהוא יחשוב להציע לה לשתות, היא ילדותית. 

קשר צריך הדדיות. בגלל זה אני לא מבין את כל השרשור ההזוי הזה.

וסתם לא הבנתי על איזה מצווה דיברת. 

חוקים רק מגבילים. צריך להיות פתוחים ומשוחררים. ולהתנהל בהיגיון. 

נראה לי שמעולם לא הבאתי משהו לדייט ראשון.

וגם אחר כך לא תמיד. אם התחשק לי.

(אגב, בהתחלה כן השתדלתי להביא משהו מהדייט השני והלאה.

אחרי שראיתי שמלא פעמים (רוב הפעמים) הבחורות לא אוכלות, ואם אוכלות אז מעט מאד כאילו רק כדי לצאת ידי חובה, הפסקתי.

זה די ייבש אותי. אז אני פשוט עושה מה שבא לי.)

אגב, סתם שתדעו, כמו שאתכן מביך לאכול, יש גברים שזה מביך אותם להביא אוכל. אני עשיתי את זה כי אמרו לי. וזה שלא רציתי לעשות את זה לא היה קשור לקמצנות. קצת קשה לי להסביר מה כן, אבל זה הזכיר לי שרשור ישן שהגבתי אליו, ואני אביא פה את התגובה ההיא למרות שזה שונה מאד בתכל'ס.

קשה לי לומר בודאות,

יש הרבה דברים שקשורים יותר לאופי מאשר למידות. יכול להיות שאני יחסית קיצוני מבחינת האופי שלי, זה לא אומר שאני לא קיים או לא לגיטימי, ואני לא אתלונן אם יש בחורות שמבחינתן זה חיסרון. יש גם הרבה בחורות עם אופי נפלא שמבחינתי הוא חיסרון.

ולגבי זה שהיא לא תהיה צמאה? היה ברור לי עד היום שהבחורה דואגת לעצמה, ולא העלתי על דעתי שמישהי תהיה צמאה בגלל שלא הבאתי שתיה לפגישה.

כן השתדלתי תמיד לשים לב כשאני בוחר את המקום לפגישה שזה לא חור שאין בו מקום של שירותים ציבוריים באזור. יש הבדל בין לדאוג לדברים שצריך לבין לדאוג לדברים שהבחורה החליטה שהם אחריות שלי. מוזר לי המחשבה שאני צריך לדאוג לה, ואם לא אז זה אומר שאני מרוכז מדי בעצמי.

זה בעיני פי אלף יותר רגיש ומתחשב מאשר להביא איזה חבילה של ופל מן 😅

בקרוב אצל כל בחורי ישראל חח

אין על בחורי ובנות ישראל!

איזה כיף שיש לנו עם כזה!

אני לא בטוח שתמיד אתן שמות לב שבחורים עושים את זה..

ובהחלט מתחשב מצידו

אם הוא לא מביא..?

להתרחק מבחורות שמצפות שהגבר "יחזר" אחריהן. זה כזה כאב ראש. וכזה מכביד על הקשר. ומרגיש כמו משחק שמבוסס על סרט של דיסני, ממש לא כמו זוגיות. ב"ה אף פעם לא נתקלתי בבחורות כאלה.

לא מבין בנות שמצפות מהגבר להיות אבא שלהן, ולדאוג שלא קר להן, והן לא עייפות, והן לא צמאות, ושהן לא רעבות. כאילו הן ילדות קטנות שלא יודעות לדאוג לעצמן. 

עד היום לא ראיתי אישה נשואה שנשארת צמאה בגלל שבעלה לא הציע לה לשתות, או שהיא עייפה כי הוא לא הציע לשבת, או שהיא רעבה כי הוא לא הציע לאכול, או שקר לה כי הוא לא הציע להיכנס למקום חם. היא פשוט מדברת אתו, ואומרת לו מה היא צריכה, כי הוא בעלה, והיא מרגישה בנוח איתו! ככה קשר זוגי מתנהל. 

והגבר יכול להיות מכיל, ותומך, ורגיש, ומתחשב, ואוהב, ונותן, בכל כך הרבה מקומות יותר משמעותיים. ולא בשטויות האלה. 

אז גם מלבישים אותה על חז"ל.

זה לא התרבות של חז"ל. ממש לא.

זה תרבות שבה כל אחד חושב על עצמו ולא על האחר. תרבות של אגו ולא של נתינה.

ואז זה גורם גם לגברים לתת רק בשביל שלא יפסלו אותם, וזה לא גורם להם להיות יותר נותנים כי הם מאמינים בזה, למרות שהם לא חייבים. כי הם חייבים. להבדיל מנשים. כי התרבות הזאת שמתמקדת באדם עצמו ולא בלהיטיב לאחר- מדגישה את הפער בין אשה לגבר לטובת האשה. ובהתעלם ממאמר חז"ל "השווה הכתוב אשה לאיש" באופן מוחלט.

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.