להביא משהו לדייט זו מחווה יפה וחמודה אבל בהחלט לא הכרחית..

כמו שאני לא אוכלת אבין גם שהוא לא מביא🤦‍♀️

אני לדייטים בחורף בד"כ הייתי מביאה תפוזים (או אם יש את הקלמנטינות השמנות המבריקות הטעימות של סוף העונה) 

שידע מראש שריח ההדרים ואת זו עסקת חבילה.

הרבה דיברו פה לפני על החשיבות של כנות בקשר..

שעה ורבע וחצי כזה

יושבים בפארק והוא לא מדבר על שתייה או לא מביא.

יכול להיות שהוא יתפס בעיניך כלא אכפתי או משהו אחר?

אני לא יודעת אם ישר הייתי מתייגת את הבחור כקמצן, אני לא מצפה לאכול עכשיו בדייט  אבל אני כן חושבת שמן הראוי לפחות להציע לשתות משהו במיוחד אם הדייט מתארך.
נראה לי די מינימלי להציע , סוג של נימוס ומראה על אכפתיות בסיסית.

 

מסכימה איתך שיש מקום להגיד, אבל מצב נתון כל אחת פועלת אחרת (:

הנושא הוא לא הבושה.

הנושא הוא ההדדיות שחסרה (לא רק בקטע הזה של הבושה), בגלל תבניות חשיבה לא מאוזנות.

אלא לשאול שאלה, זה הכל.

לכן גם טיפה התנצלתי בהודעה הראשונה של השרשור.

אני באמת לא מאמין באופן עקרוני בשרשורים הללו אבל זה באופן ספציפי מה שרציתי לשאול.

חחח לבנות יש פריווילגיה ללבוש תיק צדדי כזה שהן תמיד לוקחות איתן ;)

בוודאי שכל אחד צריך להתחשב כמה שיותר באחר,

אבל השאלה האם לציפיה לקבל (כלומר הצבת הדרישה שהאחר ייתן) גם יש מקום.

כלומר, אני בעד לתת כמה שיותר לבחורה, וגם הבחורה צריכה להיות לדעתי במקום כזה,

אבל אני לא אחראי למה שהיא עושה, ולא רק זה. אולי באחריותי זה לדון אותה לכף זכות שהיא כנראה עושה את המקסימום מבחינתה להתחשב בי.

ולכן אני לא מצפה שהיא תמלא את חלקה, כי אינני יודע מהו חלקה, זה ענין שלה,

ואני סמוך ובטוח שהיא באה לקשר במטרה למלא את חלקה, ושהיא ממלאת אותו במאה אחוז.
ואולי הדבר המרכזי- שהמוקד צריך להיות כמה אני נותן לה, ולא כמה היא נותנת לי.

הריני מתיר לך להוציא את המים ללא חשש

להיפך, גברים אוהבים בחורה ששותת, זה עדיף מאשר בחורה שוטה

חח מבין טיפה אבל באמת אין ענין

הגיוני שיהיה לך את הבקבוק חצי ליטר שלך. אף אחד לא מסתובב עם בקבוק של ליטר, זה לא נוח.

יצא לי גם לצאת עם מישהי שראתה שאני צמה והציעה לי לשתות משלה חחח ולא היה לי נעים אבל שתתי קצת.

לא לכולן נעים ששותים להן מהבקבוק האישי וזה בסדר.

יש לכן תיק צד אופנתי חח זאת פריוילגיה רצינית - נצלו אותה ;)

אני יודעת שיש סיכוי שאני אהיה צמאה/ רעבה אז אני מביאה מראש בעצמי (לשנינו כמובן..) לא בונה עליו..

רק אגיד שאני מאוד מאוד רחוק מהגישה שלך.

בעיני זו הסתכלות קצת שחור לבן.

וחבל לי שזו הגישה שלך לנישואין.

קשה לי להתייחס למה שכתבת

אם יש משהו שהוא שטחי פה- זה לעשות פעולות בגלל מה שזה משדר, ולא בגלל התוכן של זה.

איך את יודעת מה הגישה שלי? לא כתבתי אותה כאן. אז ברשותך, במחילה ממך- את לא נביאה

זה הכיף שלהן.

ואח''כ למצוא את ה'פגם' שמצדיק שהן יחתכו אחרי פגישה אחת, וישפטו את הבחור לכף חובה על סמך מה שהן ראו בפגישה הזאת.

אבל כבר אין טעם לדבר על זה, כי בנות בוודאי לא יודו בזה,

ובנים פה לא יודו על זה בפומבי בוודאי, ולהיפך- יעדיפו להיראות פה כאנשים נאורים וכו' ולא יודע מה. אז אפילו אני די בטוח שכמה אנשים יתלבשו על מה שכתבתי כדי למנף את עצמם.

(ואם הם לא יעשו את זה- זה רק בגלל מה שכתבתי פה במשפט האחרון...).

יש מלא כנות בכלל בכל העסק הזה.

אני חושב שבגרות של בנאדם היא מה שקובע, לא אם הוא בן או בת

דבריך מכניסים את העניין למעגל דטרמניסטי שלא נגמר

שיהיה דטרמיניסטי. יש לך איך לשנות את זה? לי לא.

חוויה מתקנת

עברתי מספיק חוויות, שלא רק שלא תיקנו- להיפך. העמיקו.

אז בוא..

עם אמירות כמו שיש פה בתגובות בפורום בשבוע האחרון על קשר זוגי אני לא מתפלא שזה ככה

אמרתי שזה מה שגורם.

תחשוב שמשהו יגיד לך 'כל הביינישים הם X'

ואז תגיד לו לא נכון אבל ראיתי חלק כאלה חלק כאלה והוא לא יאמין לך כי כל מה שהוא חווה זה משהו מאוד עוצמתי..

מספיק שיש לאדם אחות ולדעת שהיא נורמלית זה כבר מתקן משהו

מתישהו אתה קולט שאכן יש פה ענין עוצמתי...

בסדר. שיערב להן.

ושיזכו לזוגיות מדהימה שהגבר ישרת אותן בע''ה

מעוד אחד ועוד אחד ועוד אחד...

בכל דוגמא זה ככה.

ויש המון אנשים שחושבים שביינישים הם לא נורמלים

יש גם המון שאומרים את זה על ביבי.

אני יכול גם להביא לך המון אנשים שחושבים שבנות הן נורמליות.

נראה לי שיש בניכם חוסר הסכמה על מה זה משדר ולא על עצלנות/זריזות, מה זה זוגיות וכולי

ומה שהבחור משדר זה לא מי שהוא. נקודה.

לא מעניין אותי השדר כרגע (למרות שגם לו יש חשיבות, אם כי מינורית יחסית),

מעניין אותי שתהיה הדדיות בקשר. זה הכל

אין היגיון לצפות מהגבר לחזר אחר אשתו ולא להיפך. אלא אם אנחנו סומכים על חז"ל,

אז בואו נתנהג כמו שחז"ל מדריכים אותנו ולא כמו שבא לנו

את רוצה להיות נחמד לבנאדם אתה תתעניין בו וכולי

זה לא מעבר...

אתה רואה בזה שהיא מטילה עליך אחריות סתם שגורמת לחוסר הדדיות

והיא רואה בזה שאתה לא מחזר

כל אחד בסוף יגיד "מה זה אומר"

בסוף אני חושב שיש 'חיזורים' יותר משמעותיים מאשר בקבוק מים ונורמלי שמי שצמא יביא וגם לחלופין נורמלי שמישהי תרצה שהבחור יציע. אין מודל אחד נכון. 

מהגבר להתחשב,

ומעצמך את לא דורשת שום דבר.

אם הגבר לא מביא לך שתיה ועושה עוד אלף ואחד דברים שאת מצפה ממנו- יש לו פגם במידות.

אבל אם את לא הולכת כלפיו, ולא עושה שום דבר למענו- זה בסדר גמור...

אני חושב שזה קצת בעייתי.

אין לאישה פה? היא לא יכולה לדבר? 

אני לא שואל את זה. כי ברור לי שאם הבחורה צמאה היא תגיד. כמו שאני לא מצפה ממנה לשאול אותי האם אני צמא.

אם הייתי מארח אותה בבית שלי הייתי מציע לה לשתות. אבל אנחנו בדייט, אני לא מארח אותה, אלא אנחנו נפגשים.  

משתדלת להסתכל בעין טובה,

וגם אם אחשוב על מישהו שנהג בקמצנות לא אשפוט אותו  כ'קמצן'🤦‍♀️
כ"ש וק"ו במקרה בודד של דייט ראשון

השאלה היא-

ואם זה ארבעה דייטים ראשונים ברצף?

(שואל בגלל שהדגשת שמדובר בדייט בודד)

דיברתי בכללי על 'מעשה' קמצני.. לא על 'להביא אוכל לדייט', זה לא נתפס בעייני כהתקמצנות.

זה כן נחמד וטעים כשיש. ואולי אגיד לו אתזה גם

אבל גם אם נניח בתאוריה אדם יעשה פעולה שתחזור על עצמה שיכולה להעיד על מידה רעה כלשהי בעייתית

אנסה לברר אתזה עוד ועדיין לא אצמיד את אותה מידה לתואר של  האדם

גם אדם שמתקמצן וגם אם זה קורה פעמים רבות ובמקרים שונים
הוא עדיין מתקמצן, הוא לא קמצן, לא אוהבת שמצמידים ליהודים תארים כאלו
במיוחד שאני לא אדע לעולם מהי נקודת הבחירה של אותו האדם ועם מה מתמודד.

(וגם אם לי לא מתאים שהוא מתקמצן על כל מיני דברים, זה לא יגרום לי לחשוב
שאותו אדם מוחזק כ'קמצן')


 

השאלה- איך מבררים אם הוא קמצן נגיד? או עם מידה רעה אחרת?
את מתכוונת אם זה ממשיך לחזור על עצמו- למשל שהוא לא מביא אוכל לפגישה או לא רוצה בעקביות להיפגש בבית קפה?
או שאת שואלת אותו מה הסיבה, או דרך אחרת של בירור?

הנקודה שאני לא אקרא לאף יהודי 'קמצן'. גם אדם שמתקמצן הרבה עדיין לא אקרא לו קמצן, 
אולי זה יפריע לי כשאראה שהוא מתקמצן, אשאל אותו על הדברים האלו, למה הוא עושה אותם ואיך זה נתפס אצלו,

ואם באמת יוכח לי שזה מגיע מהתקמצנות אז אחתוך אבל לא אקרא לו 'קמצן' אקרא לו אדם שמתקמצן..

כן מצפה שידאג לשתייה

מה את חושבת על זה?

את מסיקה מסקנות כלשהן?

אז לא 

במיוחד שכל הזמן הזה יושבים ולא זזים🤦‍♀️

מי מגיע עם תסמינים של קורונה לדייט?!🤦‍♀️




 

<צ>

למה 'כדאי לקחת זאת לתשומת לבכם'?
אני כלי פשוט, נעים להכיר. לא מייצג אחרים

פשוט תגובות שמפתיעות אותי..


אה ערכת... יפה לך

אני מרגיש הרבה חוסר עדינות ביחס שלך כלפי כל מה שמייצג בעינייך גברים

רק את ו @y101 התייחסתן לזה בתור 'נורה אדומה',

באופן אישי אני מכבד את זה אבל השאר קיבלו את העובדה שמי שרוצה לשתות הגיוני שתביא לעצמה בקבוק מים.

אבל לא אם השיפוטיות...

ברור שאם הוא מרגיש אז שיהיה נחמד אבל

אם הוא עשה משהו או לא עשה משהו זה לאו דווקא מעיד עליו.

הכל טוב.

ובכלל - לקראת נישואין וזוגיות

הבנתי את זה קצת אחרת - לקראת נישואין וזוגיות

אשאל אותך - מה את חושבת על המודל הפמינסטי שאישה משלמת על הגבר? (השאלה פה זה 'מי צריך לדאוג למי')

למה לא

בקשר האחרון שלי. לפני הדייט הראשון אמרתי לבחורה שאם היא רוצה, שתביא אתה בקבוק מים קטן לעצמה למקרה שתהיה צמאה. 

מצאתי את ההודעה שכתבתי חח - "אם את רוצה תביאי איתך בקבוק מים קטן לעצמך למקרה שתהיי צמאה. אני ממילא לא שותה, ואני לא אוהב לסחוב איתי בקבוק גדול, זה לא נוח לי (ולרוב זה לחינם כי הבחורה גם לא שותה...). ככה שאני מעדיף שכל צד ידאג למה שהוא צריך. אני אומר את זה מראש, כי אני יודע שלפעמים נשים מצפות שהגבר יביא ולא דואגות לעצמן. וגם כדי שתרגישי בנוח להביא אם את רוצה".

והיא קיבלה את יפה למי שהיה ספק . וככה היה לאורך כל הקשר. ובסוף התברר שגם היא לא שותה כמעט, למרות שלפעמים כן היה שתייה ועוגיות.

כיום כבר לא אכפת לי להביא מים או אוכל, אבל זה מה שהיה לי נוח באותו זמן, אז ככה התנהלתי. עדיין אני מעדיף לבוא בלי כלום, כי אני אוהב להרגיש משוחרר, בלי להחזיק שום דבר ביד (בכללי לא רק בדייטים), אבל זה כבר לא ממש משנה לי כיום. וגם עכשיו כנראה שפשוט אדבר עם הבחורה מראש האם להביא ומה היא אוהבת. 

אני בכללי אחד כזה שכמעט ולא שותה מחוץ לבית. גם אם אני אצא לכמה שעות, אני בכלל לא אחשוב לשתות. אני לא מרגיש צמא. וגם בדייטים אני לא זוכר שאי פעם היה לי צורך לשתות, למרות שדיברתי הרבה, ודייט ממוצע ארך מינימום שלוש שעות. 

אני מסכים שזה יפה אם הבחור או הבחורה מביאים שתייה או אוכל, וזה יכול לתת אוירה טובה. אבל אני לא רואה את זה כמשהו חובה. 

ובכללי אני מצפה מבחורה להיות בוגרת, לדעת מה הצרכים שלה, ולדעת לדאוג להם. ואם היא יודעת שהיא בדרך כלל צמאה בדייטים, אז טוב שהיא תביא בקבוק מים קטן.

לא להתבייש להיות דוגרי 

יפה לך חחח

זה הופך את העסק לטיפה מוזר אבל אני מאמין שזה השתלם לך

זה יכול להיות מוזר. רק צריך לדעת איך לעשות את זה. 

פשוט יצא לנו להתכתב קצת לפני הדייט, אז ההודעה הזאת נכנסה בשיחה, וזה ממש לא היה מוזר, דווקא זה זרם והיה קצת מצחיק. 

דווקא הוא דואג בזה שהוא אומר להביא בקבוק אם היא רוצה

מה עדיף להסחב עם תיק שיכול להיות מיותר?

"דואג" לא בקטע של רגשות אלא בפרקטיקה.

אולי באמת יש מילה יותר מוצלחת

ידעתי שאני לא מביא כלום, אז אמרתי לה את זה, כי לא רציתי שהיא תהיה צמאה בפגישה. 

לא כל כך מבין מה לא בסדר בזה. זה רק משהו טכני לקראת הפגישה. לא צריך להיסחף כאילו לא אכפת לי ממנה. כתבתי לה את זה דווקא בגלל שאכפת לי ממנה. 

אני מבין שזה יכול להישמע ככה. אבל את לא ראית את כל השיחה שלנו לפני הדייט, וברור לי שזה לא מה שהיא הרגישה שכתבתי את זה.

אני חושב שכאשר זה נאמר ממקום חיובי, אז מרגישים את זה. ולא לוקחים את זה למקום שלילי. 

וגם מה ששיתפתי אותה שלא נוח לי לסחוב את הבקבוק, באמת הייתה מתוך כוונה לשתף את המקום שלי. לא מתוך כוונה לומר לה שאני דואג רק לעצמי. ככה לימדו אותי שעושים בקשר זוגי, קודם משתף מה אני מרגיש ביחס לדבר מסוים, ואז רואה גם מה הצד השני אומר. (הבנתי שלא התכוונת אלי אישית, אבל ראיתי צורך להוסיף הסבר).

מה הבעיה לומר שכל אחד ידאג לעצמו לשתייה. 

איך ניפחתם דבר טכני כל כך קטן, ועשיתם מזה פיל...

כאילו עכשיו הם לא ידאגו אחד לשני בשום דבר.

סתם דרך נוחה להתנהל. כל שכן בתחילת קשר.

מה כבר הוא אמר לה? מה הקשר בין מים לזוגיות? איך הבנת מזה "את לבד אני לבד"? רק הציע דבר טכני פעוט. 

אין פרופורציות... 

(זה לא מופנה דווקא אלייך, אלא לכל מי שטען ככה, והיו לא מעט)

אני מבין מה שאת כותבת, אבל כנראה שאני מבין אחרת מה זה קשר זוגי.

קודם כל רציתי להביא את עצמי לדייט בלי להיות חסום, כדי שיהיה קשר טוב.

ובגלל שדייט לפני כן לא הצלחתי להביא את עצמי, אז התבוננתי להבין מה חסם אותי. והבנתי שאחד מהדברים שהפריעו לי, זה העובדה שסחבתי איתי שתייה ואוכל, זה לא היה לי נוח, וגרם לי להרגיש קצת חנוק ולא משוחרר. לכן החלטתי שאני לא אביא הפעם כלום, כדי לאפשר לעצמי להיות יותר פתוח (מה שהתברר אחר כך כהחלטה נכונה, כי באמת הייתי משוחרר יותר). 

אחר כך חשבתי על כך שהבחורה אולי תתבייש להביא לעצמה מים, או שהיא תחשוב שאני מביא כי ככה נהוג, ולא רציתי שהיא תתקע צמאה לאורך כל הדייט. אז שיתפתי אותה במקום שלי, שלא נוח לי להביא, והצעתי לה להביא לעצמה אם היא צריכה. דווקא בגלל שהיה אכפת לי ממנה. 

בעייני זה המהות של קשר זוגי. לדעת לשתף את הצד השני במקום שלך מצד אחד, ומצד שני לדעת לראות את המקום שלו. 

ואז עוד מצרפים לזה את דברי חז"ל שהגבר צריך לחזר אחר אבידתו ואז בכלל...

הבחורה יכולה לשבת על מי מנוחות ותפקיד הגבר לדאוג לה בכל המישורים, ואין שום הדדיות

עלי והצליחי

ולא רחוק בכלל מהמציאות. פשוט או שאת לא מודעת או שלא נוח להודות. זה הכל

בגלל האינטואיציה הכמעט נבואית שלכן

שמח לשמוע שיש אנשים שנשארו קצת אנושיים בדייטים

כי את יודעת שאם את תתני- תהיה הדדיות.

החוכמה היא שאתה גבר, נותן את הלב שלך לגמריי בפגישות,

עין טובה 100%,

אכפתי רגיש ועדין, וכו',

ולא מקבל גרם מזה בחזרה מהבחורה (אולי להיפך).

ולא כזה משנה עם איזה בחורה אתה נפגש.

ולמרות זאת ממשיך לנהוג ככה עם כל בחורה בפני עצמה, כי באמת כל בחורה היא בפני עצמה.

ושוב ממשיך להבין שהדפוס התנהגות חוזר על עצמו כל פעם. כי לגבי בחורים- כל הבחורים אותו הדבר ולא בפני עצמם, להבדיל מבחורות.

פשוט הזוי בעיני.

אתן מה זה אוהבות שמפנקים אתכן,

אבל מצידכן- אפס התחשבות.

אבל אתן נשים אז מותר לכן.

שתהיו בריאות

אין מצווה לענות על הדרישות האלה שלכן, מתוך חוסר הדדיות ושותפות מלאה.

תביאי מקור

אל תצפי לקבל מהגבר. תתני לו. תלכי גם את לקראתו.

כמו שאת רוצה שהוא ייתן מתוך נתינה ולא מתוך ציפייה לקבל- ככה גם הבחורה צריכה לתת.

חבל שזה לא קיים כמעט בכלל ואתן מעגנות את זה בדברי חז"ל

אם כבר הוא נותן יותר מהבחורה באופן לא פרופורציונאלי כי אין לו ברירה, בשביל להתחתן אי פעם. וזה יקרה רק בקשר שאין בו הדדיות ושותפות מלאה גם מצד הבחורה,

כלומר ב- 99.9% מהמקרים

אני לא מכוון למישהי ספציפית

אני כותב את התגובות האלה מתוך מקום שגם לגבר מותר להיות רגיש.

והלוואי ויום אחד תקבלו את זה כבר סוף סוף.

כי לקחתן בעלות מלאה על המוסר והטוב והאכפתיות והרגישות אליכן

"לבטל מצווה"?

את מתכוונת למצוות "ואהבת לרעך כמוך"?

צריך אכפתיות הדדית. זה לא מתבטא רק דווקא במעשה כזה או אחר, אלא בעיקר בהרגשה כללית שכל אחד נותן לשני שהוא חשוב לו, והוא דואג לו. 

ויפה שאת עושה את זה. 

אני יוצא כבר לא מעט זמן. ולצערי מעולם לא הרגשתי ככה כמו שאתה מתאר

למשל הבחורה האחרונה שיצאתי איתה הייתה מאוד אכפתית, אמפתית, והשקיעה בקשר. וממש הרגשתי שהיא דואגת שיהיה לי טוב. 

כמובן שזה היה הדדי, וגם אני הייתי אכפתי אליה, והשקעתי.  

שמח בשבילך

זה שהוא ( וגם אני..) חושבים שזה הדברים היותר שטחיים בקשר-

לא אומר שאנחנו לא דואגים לזה, כן?

אבל יחסית למה שאנחנו דואגים זה החלק המינורי והפחות משמעותי. 

הדיון הוא על הדדיות בקשר.

לך יש תפיסה שלא אמורה להיות הדדיות. בסדר.

שיהיה לך בהצלחה בקשר הזוגי שלך,

תמצאי גבר שישרת אותך.

אני נותן כי אני מאמין בזה. אבל אי אפשר להמשיך לתת כשאני מרגיש כפיות טובה רבה, וציפיה שאני אתחשב ואהיה אכפתי וכו' וכו' ואפס דרישות מעצמה כלפיי, היחס אליי בגלל שאני גבר יכול להיות מגעיל.. ושאני מקבל את ההיפך ממה שאני נותן. לא פעם ולא פעמיים. וגם לא חמש.

להתעניין בה, מה שלומה, איך עבר עליה היום, איך היא מרגישה, להקשיב לה באמת, לשאול שאלות, להכיל אותה כשקשה לה, לתמוך, להראות חיבה, להראות שהיא חשובה לי, לתת לה הרגשה שהיא קרובה אלי...

אין בעיה להתעניין גם בדברים טכניים. רק שזה כל כך פעוט לעומת המשמעות האמיתית של קשר זוגי. 

וברור לך שאם היא תאמר לי שהיא צמאה, אז הייתי דואג לה כן? אכפת לי ממנה. פשוט הצפייה שהיא תישאר צמאה עד שהוא יחשוב להציע לה לשתות, היא ילדותית. 

קשר צריך הדדיות. בגלל זה אני לא מבין את כל השרשור ההזוי הזה.

וסתם לא הבנתי על איזה מצווה דיברת. 

חוקים רק מגבילים. צריך להיות פתוחים ומשוחררים. ולהתנהל בהיגיון. 

נראה לי שמעולם לא הבאתי משהו לדייט ראשון.

וגם אחר כך לא תמיד. אם התחשק לי.

(אגב, בהתחלה כן השתדלתי להביא משהו מהדייט השני והלאה.

אחרי שראיתי שמלא פעמים (רוב הפעמים) הבחורות לא אוכלות, ואם אוכלות אז מעט מאד כאילו רק כדי לצאת ידי חובה, הפסקתי.

זה די ייבש אותי. אז אני פשוט עושה מה שבא לי.)

אגב, סתם שתדעו, כמו שאתכן מביך לאכול, יש גברים שזה מביך אותם להביא אוכל. אני עשיתי את זה כי אמרו לי. וזה שלא רציתי לעשות את זה לא היה קשור לקמצנות. קצת קשה לי להסביר מה כן, אבל זה הזכיר לי שרשור ישן שהגבתי אליו, ואני אביא פה את התגובה ההיא למרות שזה שונה מאד בתכל'ס.

קשה לי לומר בודאות,

יש הרבה דברים שקשורים יותר לאופי מאשר למידות. יכול להיות שאני יחסית קיצוני מבחינת האופי שלי, זה לא אומר שאני לא קיים או לא לגיטימי, ואני לא אתלונן אם יש בחורות שמבחינתן זה חיסרון. יש גם הרבה בחורות עם אופי נפלא שמבחינתי הוא חיסרון.

ולגבי זה שהיא לא תהיה צמאה? היה ברור לי עד היום שהבחורה דואגת לעצמה, ולא העלתי על דעתי שמישהי תהיה צמאה בגלל שלא הבאתי שתיה לפגישה.

כן השתדלתי תמיד לשים לב כשאני בוחר את המקום לפגישה שזה לא חור שאין בו מקום של שירותים ציבוריים באזור. יש הבדל בין לדאוג לדברים שצריך לבין לדאוג לדברים שהבחורה החליטה שהם אחריות שלי. מוזר לי המחשבה שאני צריך לדאוג לה, ואם לא אז זה אומר שאני מרוכז מדי בעצמי.

זה בעיני פי אלף יותר רגיש ומתחשב מאשר להביא איזה חבילה של ופל מן 😅

בקרוב אצל כל בחורי ישראל חח

אין על בחורי ובנות ישראל!

איזה כיף שיש לנו עם כזה!

אני לא בטוח שתמיד אתן שמות לב שבחורים עושים את זה..

ובהחלט מתחשב מצידו

אם הוא לא מביא..?

להתרחק מבחורות שמצפות שהגבר "יחזר" אחריהן. זה כזה כאב ראש. וכזה מכביד על הקשר. ומרגיש כמו משחק שמבוסס על סרט של דיסני, ממש לא כמו זוגיות. ב"ה אף פעם לא נתקלתי בבחורות כאלה.

לא מבין בנות שמצפות מהגבר להיות אבא שלהן, ולדאוג שלא קר להן, והן לא עייפות, והן לא צמאות, ושהן לא רעבות. כאילו הן ילדות קטנות שלא יודעות לדאוג לעצמן. 

עד היום לא ראיתי אישה נשואה שנשארת צמאה בגלל שבעלה לא הציע לה לשתות, או שהיא עייפה כי הוא לא הציע לשבת, או שהיא רעבה כי הוא לא הציע לאכול, או שקר לה כי הוא לא הציע להיכנס למקום חם. היא פשוט מדברת אתו, ואומרת לו מה היא צריכה, כי הוא בעלה, והיא מרגישה בנוח איתו! ככה קשר זוגי מתנהל. 

והגבר יכול להיות מכיל, ותומך, ורגיש, ומתחשב, ואוהב, ונותן, בכל כך הרבה מקומות יותר משמעותיים. ולא בשטויות האלה. 

אז גם מלבישים אותה על חז"ל.

זה לא התרבות של חז"ל. ממש לא.

זה תרבות שבה כל אחד חושב על עצמו ולא על האחר. תרבות של אגו ולא של נתינה.

ואז זה גורם גם לגברים לתת רק בשביל שלא יפסלו אותם, וזה לא גורם להם להיות יותר נותנים כי הם מאמינים בזה, למרות שהם לא חייבים. כי הם חייבים. להבדיל מנשים. כי התרבות הזאת שמתמקדת באדם עצמו ולא בלהיטיב לאחר- מדגישה את הפער בין אשה לגבר לטובת האשה. ובהתעלם ממאמר חז"ל "השווה הכתוב אשה לאיש" באופן מוחלט.

תראה אמנם התמונה שכולם אוהבים לצייר (או בימינו לצלם) היא של פרחים ופרפרים וזיקוקים אבל מתחת לזה ברור שהחלטה כל־כך רצינית וגורלית כרוכה גם בכל־מיני ספקות / בלבולים / מחשבות / עייפות. יכול להיות זה למה משתדלים לעשות חתונה שמחה ושבע ברכות והורים מלווים כו' כדי לתת מעין תמיכה למשהו שמצד אחד הוא גדול ומשמח ומצד שני גם מלחיץ.

זה מאוד נורמלי לא לעכל סיטואציות רגשיות במהירות, אל תתן לזה לבאס אותך מעבר למה שזה. אמנם קצת קלישאתי אבל פשוט תנסה לזרום ולהיות נוכח בהווה, זה מה שאני חושב. אתה לא "חייב" להרגיש ככה או אחרת בסוף זאת החתונה שלך לא של מישהו אחר.

כך או כך אל תיעלם לנו מפרוזה וכתיבה חופשית

תן לגוף שלך לחוות את הכל. מותר הכל.

זאת סיטואציה שלא הייתה בה והגיוני שהיא תראה אחרת ממה שדמיינת אותה או הסתכלת עליה מבחוץ על אחרים (ויש מצב שגם לא ראית לתוך נבכי נפשם)

בטוח שכל חתן מרגיש ומעכל את זה שונה.

איך להתרגש ולשמוח? אמממ אולי תגיד תודה לכל מי שאפשרי, כמובן לקב"ה

שמחה באה בהבנה שמה שקורה הוא לא מובן מאליו, אמירת תודה מחזקת את ההכרה הזאת

אני גם הייתי ככה לפני החתונה

הרבה פעמים אתה פשוט טובע בהכנות ומרגיש שאין מספיק מקום להתרגשות

או שאולי במקביל לשמחה יש גם קשיים פוחדים

פשוט תנסה להיות קשוב לעצמך

יכול להיות שפשוט זה יגיע היום של החתונה או שאתה צריך לתת לפני מקום גם לדברים שיושבים עליך

בכל מקרה מזל טוב גדול

לוגיסטיות רבות לקראת החתונה ובעיקר בארגון הבית בו נגור אחרי החתונה - צריך להכשיר דירה למגורים, עם כל התכולות שיש בבית, יש הרבה הוצאות וכאב ראש בדרך בכל האחריות הנלוות לדברים האלו)

עצה פרקטית פשוטה, שכרגע עשויה להצטייר הזויה…

כנראה כמעט ולא יהיה לכם זמן לאכול כמו שצריך… מקווה שיחכה לכם כיבוד קל בחדר הייחוד, ואחרי זה לא תשבו בנחת וברוגע לאורך כל החתונה ותהיו כל הזמן בתנועה…

תכינו דברים טעימים בדירה / חדר במלון אליו תגיעו בלילה הראשון כזוג טרי 🙂 

קראתי אתמול מישהי שכתבה שתמיד יש ספיקות לפני אירושין, נישואין, וזה נורמלי וטבעי לחלוטין.

יש מן הסתם גם חששות - להקים בית, לא להיות לבד יותר (לטוב ולמוטב) - כל זה כנראה פוגם

קצת בשמחה שצריכה להיות (כך אנחנו מצפים). ולא לשכוח את אדון יצר הרע שלעולם לעולם

לא ישן ורק ממתין למשהו טוב ושווה כדי "להתלבש" עליו.

זהו. אגב, ספיקות יכולים להיות מדי פעם גם אחר כך....וגם זה טבעי. לא להתרגש מזה.

המון מזל טוב. היו מאושרים!

"

ולא התרגשתי בלידות של אף אחד מחמשת ילדיי.

לא יודע, כנראה שאפשר בלי.

אבל השאלה מה האדם רוצה

והפותח רוצה שתהיה לו את ההתרגשות 

כלומר, ברור שהוא עלול להיפגע. אבל איפה את מרגישה את זה שאת מפחדת לפגוע בו?

(אפילו תעשי על זה עבודת כתיבה של 3-4 פסקאות לנסות להבין למה לך קשה לעשות את הצעד הזה אחרי שהגעת למסקנה שהוא נכון).

ובינתיים את גם פוגעת בעצמך, בשלוות הנפש שלך, בהתקדמות קדימה.

תהיי כנה בפגישה הבאה לומר הכל ולהפרד בכבוד.

בהצלחה♡

כדאי לדעתי להכין את השטח כדי שהצד השני לא יגיע מולהב לדייט ולו בשביל שיפרדו ממנו.

תשתפי בדברים טובים עליו ולמה לא מתאים לדעתך.

לזכור ולומר שנפרדים כי אין התאמה ולא כי הצד השני לא טוב מספיק.

ואני מבינה שלאמר "זה לא אתה, זה אני" - ישמע כתירוץ נדוש ומוכר. אז אם זה באמת כך, לא לאמר את זה.

סבורה שאם בכל זאת נפגשתם במשך חודשיים תמימים, יש לך דברים טובים לאמר עליו ואליו.

אולי באמת לאמר קודם בטלפון (או בדרך התקשורת הרגילה שלכם) שחשבתם קצת (או הרבה)

ואתם רוצים לשתף אותו בזה. כך שהוא יבין במה דברים אמורים, לפחות במקצת. אבל בצורה

מאוד עדינה ובלי לפגוע בכלל.

בהצלחה!

הגיוני מאוד שיכאב לבחורה, אך השאלה איך זה יעשה בצורה מכובדת  שתמזער נזקים

בגדול - להקשיב ולהבין מה היא תרצה.

אני נוטה לחשוב שרוב האנשים ירצו שיודיעו להם בטלפון, לפחות ברמז, ואז לעשות פגישת פרידה שבה מדברים על חוויות, רגשות, מחשבות וכו'

אבל יש כאלה שהם לא אוהבים "להתבחבש" ברגשות, אלא מעדיפים לברוח - וזה הכי לגיטימי שבעולם!!

אז לכן הכי חשוב להקשיב לה - אם היא רוצה לברוח תנסה לעודד אותה ותתן לה לברוח, אם היא רוצה להביע רגש, תן לה להביע מה שתרצה.

כמובן שזה יכול להיות קשה לך שהיא תביע כאב וצער. נראה לי היא שווה ש"תסבול" את זה אם הייתם ביחד חודשיים.

בהצלחה רבה!!

זה אף פעם לא נעים, גם לא אחרי דייט אחד ובטח לא אחרי חודשיים.

כי זו חרב. אין דרך שזו תהיה כרית רכה, חלומית או פלומתית. זו חרב, להט חרב מתהפכת, דוקרת כמדקרות פגיון. ואתה תכאיב, תדקור, תפלח כבכידון מלובן לוהט דרך קרבי האדם בו זה יינעץ.
ואף על פי כן, כך תעשה. והרחמן המרחם על בריותיו שבשמיים, הטוב כי לא כלו רחמיו, יכפר. וכולי האי ואולי.

ומכל זה רק למדים, ומדייקים יותר להבא, וקמים מכשלון ומעפר, וזזים הלאה בחיים.
ולדעתי בשיחה בטלפון, אין עניין אחר. ותקומו איש ואישה בתום הדיבור הקצר, ותהיו לבדכם כל אחד אחת בנפרד במקומותיכם, ותבכו את השריפה אשר כלתה, ותתאוששו כאבלי ציון, ותקומו מאפר.

הבה נשאיר את להט החרב המתהפכת למקרים אחרים. יש, בלי עין הרע (או עם), מספיק כאלה...

אני כן בעד פגישה. למרות שזה קשה יותר, בכל זאת פנים מול פנים - לא פשוט.

אולי אפילו להביא משהו קטן, מנחם?  אבל לא בטוחה לגבי זה כי אז אולי זה י קשה

עליו יותר.

אלא אם כן מדובר במישהו שלילי ביותר. אז שיחת טלפון קצרה וחדה היא פתרון מצויין.

לא נשמע לי כזה...

וזה בסדר ולגיטימי,

יש אנשים בחבשנים (כמוני) שצריכים לעבד ביחד את החוויה. כשמעבדים ביחד את החוויה אפשר להחשף ליותר צדדים של הסיטואציה ולהבין אותה יותר טוב.

אבל אם מרגישים שאין צורך/כוח לזה, אז סבבה אפשר טלפונית. 

אהבתי את המטאפורות המוגזמות שלך חחח

כשלמעשה, זה באמת לפעמים מרגיש לא רחוק, הרבה פעמים יכול להרגיש בצורה הכי טבעית שיש, שהשמיים נפלו.

הצד המסיים צריך לבוא לקראת הצד שמסיימים איתו (גם אם לצד המסיים גם קשה) 

אם היה קשר משמעותי בחודשיים האלה כדאי לעשות הכנה לפני ואז לתת אפשרות איך היא רוצה להיפרד. 

אם היה קשר משמעותי אני ממליצה מאוד בפגישה כדי לאפשר לסיים את הדברים באמת. 

השתדל להגיע אליה ו/או כל דבר שיקל על הסיטואציה 

בהצלחה! 

– ראשית אין לי מושג מה אומר "חודשיים" במושגים כאלה יש אנשים שתוך שבועיים מתחתנים ומצד שני יש לי משלוחים מאמזון שלקח להם גם יותר זמן להגיע. אין לי מושג עד כמה שניכם הייתם מושקעים בזה הקשר, באיזו תדירות כו' כו'.

– מה אני אישית כחתול זמני הייתי מעדיף אם היו נפרדים ממני? הייתי מעדיף שייפרדו ממני בשיחה או בהודעה מה הטעם לגרור אותי לפגישה שצריך לתכנן להתכונן אליה להתקלח להתלבש לנסוע הלוך ושוב אחרי העבודה במיוחד אם מדובר במרחק משמעותי רק כדי לומר לי "אה טוב אתה מוזמן לחזור הביתה". כאילו לא יודע לא שאין לי סנטימנטים פשוט אני לא אוהב שמזבלים לי במוח. בשלב השידוכין זה לא שהפכנו לחברי ילדוּת מהטובים שבטובים ועוד רק תוך חודשיים. בסדר היה נגמר כל סוף הוא תמיד התחלה חדשה.

– מאחר ולא כולם חתולים זמניים, הייתי מחלק את האנושות לשלוש קטגוריות:

1. חתולים זמניים, שזורמים עם הזרם הגדול של החיים ומקבלים את מה שיש לקב"ה להציע באהבה (ייסורים מקבלים באהבה או שלא מקבלים בכלל)

2. אנשים שלא משנה כמה דיפלומטי תהיה איתם יתבאסו על החיים שלך (במקרה כזה הייתי ממליץ לעשות מה שהכי פחות פוגע בעצמך כי גם ככה זה לא משנה)

3. איפשהו באמצע, כאלה שבדיו המילים הנכונות תוכל לרכך את המכה, אם אנחנו שייכים לקבוצה 3 אז פשוט לנסות לנסח משהו דיפלומטי, אם היו לי הערות משמעותיות הייתי אומר אותן בעדינות (הגעתי בסופו של דבר למסקנה שאני מחפש מישהי עם גישה קצת שונה לגבי XYZ כו') או מושך את האש אליי (בדיעבד הבנתי שאני לא לגמרי XYZ ברמה הכללית של הדברים)

אם הם מאוד סנטימנטליים אולי עדיף פגישה

אם לא אז לא

אבל טלפון לדעתי החתולית הזמנית האובייקטיבית זה מתכון לאי־נעימות

ובכל זאת, מקבלים אותם באהבה.

ולא כולם חייבים להיות במדרגה הגבוהה של קבלת יסוריים באהבה וזה בסדר גמור.

בגדול - לא לכל מה שכתבת מלבד ספידדייטים וזום, אם לא מוצאים אפשרות אחרת.

בכלל - הרוב המוחלט של המיזמים האלו נולדו איפהשהו על הרצף בין דת"ל ממוצע לדתי לייט-מסורתי. 

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

הגמרא אומרת שגוץ לא יישא גוצה וגבוה לא יישא גבוהה

לגבר יפה להיות גבוהה

לעומת זאת אם היית אישה 1.9 סביר להניח שלא רק לא היית מקבל מחמאות היית מרגיש חוסר ביטחון על הגובה הזה

בוא נגיד שאני לא מאחלת לבנות שלך להיות 1.9

ההגובה הממוצע לאישה הוא 1.6

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה