פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 298)

לגבי גביע - יש חנות יודאיקה ברוטשילד ובקניון סירקין

תודה

אלא דפוס

הבנים שאת פגשת היו פחות רגישים כלפייך בשיחת טלפון הראשונה או במהלך הדייט הראשון?

זה לפני

אז מתנהג כרגיל מבחינתו. כמעט ככה הוא מתנהג לכל מי שלא מכיר.
אם תמצאי חן בעיניו יש מצב שהוא יהפוך לכלבלבוני נחמד שיכרכר סביבך

"ככה זה בנים לפעמים"

לא נגדך באופן אישי.. קצת מחרפן אותי

ואני חוויתי את זה אצל בנות לפעמים

בטח התכוונת לכתוב את זה ללא נוגע

תודה רבה!

אני חושבת שכל אחד מרגיש את התחושה הזו, וכל הדברים האלו שאמרת - לפרוק אצל מישהו, לעזוב את הבית של ההורים - זה גם מהווה חלק מהרצון. בסופו של דבר המקום שלנו בעולם הוא להיות מחוץ לבית ההורים, להקים בית בישראל ובעז"ה למצוא מישהו שתוכלי להיות איתו הכי שמחה שיש.

בעיניי, לפחות מה שאני מרגישה, זה שברגע שמתחיל להיות רצון להרחיב את הלב לעוד אדם, ומן תחושת בדידות כזו של "הלוואי ויכולתי לספר למישהו את מה שחוויתי עכשיו והייתי יודעת שהוא הכי שמח בעולם לשמוע את זה" זה כבר מראה סימן שאפשר לנסות להתחיל.
אגב, לצאת לדייטים זו לא חתונה קתולית. את יכולה לנסות לצאת לדייט ולהבין אחרי זה את התחושות של האם את בשלה להתחיל לצאת, האם את רואה את עצמך פתוחה לשמוע אדם נוסף וכו'.

הרבנית? החברות?

הם יכולים לתת לך מדד יותר טוב מאשר בפורום כי הם מכירים אותך אישית.

גם גיל זה מדד

תחשבי על כל המחירים שאת צריכה לשלם עליהם (ואת לא משלמת עליהם עכשיו) בעקבות זוגיות יציבה וחתונה ואם את עדיין אומר "וואי איזה כיף אני רוצה לשלם את המחירים האלה באהבה" אז את מוכנה  

א. זה השאלה האם הרצון שלך הוא נכון ובשל
ולגבי זה חושב שאת לא צריכה לדאוג ואת לא צריכה לתת סיבות למה את רוצה, כל הסיבות שכתבת הם מצוינות, ואם את רוצה אז מצוין
ב. זה השאלה האם למרות הרצון הטוב אולי את עדיין לא מוכנה, ללהיות בזוגיות להיות אחראית על בית טכנית כלכלית וכו'
ואת זה באמת את צריכה לברר, האם את מוכנה לכל זה ולאחריות שזה דורש ולמחויבות
ואפשר גם להתייעץ עם נשואים בוגרים שמכירים גם אותך וגם את העולם של הנישואין ויוכלו לעזור

לפי השירשור נשמע שאת בהתחלה ועדיין דנה על זה עם עצמך .
בכל אופן זה שיש רצון לפתוח את השער הזה זה מצויין .
השאלה איפה את נמצאת .
מה את מוכנה להביא לקשר .
בכל מקרה אני חושבת שלפני שיוצאים
חשוב להכיר את עצמך
קודם כל מי את
מה עושה לך טוב .. מה לא עושה לך טוב
מה היתרונות שבך
ומה החסרונות .
מתוך כך תצאי .. ל-מי את מחפשת?
האם זה מתאים עבורך? האם זה נכון לך?
מה את מתפשרת ומה לא .
מה הקו שמנחה אותך מבחינה דתית רוחנית השקפתית.
מה המטרה שלך ..
איזה אופי חשוב לך שיהיה לו .

מי ינחה אותך בשלב הזה במידה ויהיו שאלות.

בהצלחה

4 חודשים עם כיוון לחתונה זה בהחלט מתאים למשהו יותר גדול,
אבל זה באמת תלוי מה את מרגישה: האם זה מבטא את מה שאת רוצה? האם זה ישמח אותו? האם זה יעשה לכם (שניכם) טוב?

עשינו בדרך עוד כמה דברים שוברי שגרה נחמדים, ובסוף הבאתי לו מתנה קטנה(ארנק) עם פתק.
היה ממש כיף, עד היום אנחנו זוכרים את אותו יום.

יש כאלה שבמשפחה שלהם כל יומולדת זה טררם מתנות ברכות עניינים והכל...

ויש כאלה שזה מסתיים ב'מזל טוב'.

באיזה תרבות הוא גדל בעניין הזה?

גם מישהו שבא מתרבות שלא מתייחסת לייום הולדת, ישמח שמישהו יצוק לזה משמעות של "חשבנו עליך, זוכרים אותך, אוהבים אותך" ויבטא את זה במתנה. כמובן זה נכון שאם זה לא טבעי לו יהיה צריך לעשות את זה נכון ומתוך מחשבה

זה לא כיף ולא הייתי רוצה שזה ימשיך לקשרים שלי עם אחרים

נגיד שברולט זה בהחלט מתנה ראויה.

 

אבל גם ברצינות, את מכירה אותו ומה מדבר אליו (אני מקווה. אחרי ארבעה חודשים). יכול להיות שמתנה ומכתב שמותאמים בדיוק אליו (וזה אנחנו לא נוכל לייעץ) יהיו המקסימום, יכול להיות שלארגן משהו עם שניים שלשה חברים שלו שגם יודעים על הקשר שלכם, אולי עם המשפחה...

הרי ברור שיש חשיבות לביטוי ההלכה בחיי היומיום שלנו.
מצד שני, לגבי אורך של חצאית, זה לא מאוד מדוייק כל עוד זה לא קיצוני לצד הקצר.

מעבר לזה שזה עניין מורכב לנשים בכללי, יש בזה גם טווחים. לא כל מי שהולכת עם מקסי זה כי היא -וסית יותר ממי שהולכת עם חצאית שבדיוק עוברת את הברך, וננפך.

לא כל חצאית ארוכה אומרת על מידת התורניות או מידות טובות...

 

בנקודות שבהם ההלכה פוגשת את השיקול "שייך או לא שייך" 

רק אתה יכול לבחור מה הקווים האדומים שאתה בוחר לעצמך שעליהם לא תתפשר

 

האם זה אומר על הבחורה בנקודה הזו של צניעות - כן 

האם זה אומר על בחורה באופן כללי- לא

 

 

אבל טוענים שהרבה פעמים זה גם קשור למוצא.
לא בהכרח שהלבוש של דוסית מגבעת שמואל יתאם ללבוש של דוסית מקרית משה.

 

אבל השאלה היא אם אתה מוכן לקבל אז זה כי בתכלס היא לא הולכת לפי ההלכה אם היא עם חצאית קצרה (ותכלס זה גם לילדים וכו..)

(שאלת על התכלס מה נחשב לפי ההלכה או מה זה אומר? כי לפעמים זה לא אומר כלום)

למשל לגבי הילדים, אני יכול לראות נשים מבוגרות בסביבה שלי שבעבר לא התלבשו לפי ההלכה כי זאת היתה האופנה בסביבה שבה הם גדלו, והיום הם והבנות שלהן מתלבשות לפי ההלכה...

 

ההלכה ידועה, שיטות שונות וכו', אני רוצה להבין באופן כללי מה היחס הנכון בענין הזה

 

יותר התכוונתי שאתה לא יכול לצפות לזה וכו.. 

 

היחס הוא די סובייקטיבי

אורך החצאית לא תמיד מייצג עד כמה בחורה היא דוסית כי יכול להיות מצב שזה אחד הניסיונות שלה בחיים ובהרבה דברים היא ממש דוסית. אבל מצד שני, רוב החברות שלי לפחות, היחס שלהן לצניעות מראה מאוד על הרמה הדתית שלה. אז לכן בעיניי זה תלוי איך היא מתייחסת לזה ולמה היא הולכת איך שהיא הולכת..

יש מעבר.

כל לבוש הוא אומר משהו.

מפה ועד להקת מקנות מדוייקות - יש אורך.

 

ברור שאם יש הרבה סימנים חיצונים לחוסר הקפדה במצוות -סביר להניח שהאדם אכן פחות מקפיד על מצוות.

אבל אין כללים ברורים. 

סמוך על האינטואיציה שלך.

כאילו, כמו שתמיד החיצוניות לא תמיד מראה על הפנימיות, אבל תכלס זה מראה מה אתה רוצה לשדר כלפי חוץ.

אז אם חצאית היא לא על פי ההלכה, אז גם אם בפנימיות בחורה הכי דוסית שבעולם, זה בעייתי.

ואם זה צנוע אז אני חושבת שזה מצביע על מה הבחורה רוצה לשדר.

לדוג', יש לי כמה חברות שבבית הם נוהגים ללכת עם שיער חצי פזור, אבל היא לא הולכת ככה... כי זה משדר מראה קצת יותר רחובי... קצת פחות צנוע...

הנקודה העיקרית שלי מפריעה בעניין זה שעוברים על ההלכה מול כולם.

נכזלים ומכשילים את הרבים. אבל גם מעבר לזה... גם אם מישהי הולכת לפי ההלכה יש את ההלכה ויש את רוח ההלכה, שגם זה הרבה מאד!!!

ולכן יש הבדל גדול בין בת שהולכת עם חצאית בדיוק 10 סמ' מתחת לברך לבת שהולכת עם חצאית עד הקרסול.

 

אי שמירת ההלכה זו בעצם הצהרה (גם אם יש קושי, זו עדיין ההצהרה).
מי ששומרת, גם אם את המינימום, בעצם אומרת- אני עושה את רצוני במסגרת ההלכה.
מי שמוסיפה מראה שהיא מתחברת למהות העניין ולכן רוצה להוסיף (מבלי להיכנס לכאלה שעושות את זה מסיבות אחרות), וזה מיוחד.

יש פה גם ענין של סביבה, אם כל הסביבה מתלבשת בצורה מסויימת באופן טבעי האדם נמשך אחר הסביבה שלו. 

וזה לא כמו הלכות אחרות שאדם יכול לעשות לא כמו הסביבה, בלבוש רובנו מתלבשים לפי האופנה בצורה כזו או אחרת

כאילו זה אכן מקשה אבל קשה להגדיר סביבה ברמה כזאת שאפילו את המינימום ההלכתי היא לא שומרת.
חצאית שלא מגיעות לברך לדעתי גם חלק מהחילוניות מבינות שזה לא במקום (גם אם עושות את זה)

זה לא נראלי משהו שקשור לרוחניות שלה דוקא... ובאופן כללי החצאיות משייכות למגדר מסויים בסגנון אבל לאו דוקא מראה על פנימיות... כי צניעות זה ה-קושי של בנות ויכול להיות מישהי ממש צדיקה אבל בנסיון של חצאית היא משתדלת אבל לא תמיד מצליחה לעמוד.... (אני לא מדברת על משהו ממש ממש קצר כמובן...) בדיוק כמו שבנים נכשלים לפעמים, וזה עוד לא הופך אותם לבחורים רעים.... פשוט כל אחד והנסיון שלו

אני לא ראיתי בעצמי אבל מישהו אמר לי שיש גם אופנה לשים כיסוי ראש עכשיו, כלומר גם לא דתיות.
זה יחלוף מן הסתם אבל הרווח הוא שהרתיעה הציבורית מהעניין קטנה בזכות זה

זה לא נהיה האופנה, זה נהיה באופנה. זה לא שהולכים עכשיו רק עם חצאיות מקסי פשוט גם מי שלא הלכה בחיים עם מקסי עכשיו יש לה איזה אחת שתיים בשביל הסטייל

ממקסטוק?

זאת חצאית ארוכה,

במקסימום אורך..

 

 

עכשיו.
לא יודעת כמה (או אם בכלל) זה מעיד על רמה דתית.

משתנה על פי הסביבה בה היא נמצאת, לשני הכיוונים, זה לכאורה מראה שאין לה דרך עצמית/ מוכנות להקריב בשביל ההלכה..לענ"ד. לא?

חוסר מודעות, חולשה נקודתית סביב הלכה מסויימת

שכל הבנות יודעות מה הוא אומר ויש להן מתח סביבו? באמת יש מישהי שלא יודעת שהברך זה גבול הלכתי?

אם אורך מסויים זה מה שחינכו אותה שזה טוב, וככה כולם סביבה מתלבשים אז מבחינתה זה ההלכה....

מי שנוחות בעניין הזה זה קריטריון בשבילו שיבוסם לו

לא הייתי רוצה שתהיה לו משפחה ממש גדולה, שלא נבלע שם... שהחם והחמות לא יהיו מהסוג המתערב מידי. עדה זה נראלי פחות משנה... שהמשפחה תהיה כמונו מבחינה דתית- זה מאוד חשוב לי... אבל אחרי הכל זה לא באמת נתון לבחירתנו.. העיקר שהוא יהיה הכי מתאים בשבילי וזהו... משפחה טובה זה בונוס

ופשוט הבחור יותר חשוב?
או לא בהכרח?

ואם הוא בשבילי והמשפחה פחות אז אין מה לעשות... נתמודד עם זה...

את אומרת בעצם שאני אוותר על הזיווג שלי בגלל המשפחה שלו?

רק שאולי כשתפגשי ותראי מציאויות
זה ייתן לך אפשרות לחשוב עוד .


זה לא כזה פשוט להיכנס למשפחה מורכבת



לא אומרת לוותר על זיווג
כן אומרת להתייעץ כשצריך

וראיתי הרבה מציאויות.... ולכן גם יש הרבה דברים שחשובים לי.... הדבר היחיד הוא שאני חושבת שלמרות הכל, כשיבוא הזיווג שלי אני לא אוריד אותו בגלל זה.... ולהתייעץ צריך תמיד...

בפועל זה אחרת .
בעיניי
צריך לדעת להתגמש עם מה שיבוא

אבל לדעת שבהחלט "מתחתנים" עם המשפחה.
שלא ימכרו לכם שרק הבחור/ה חשוב/ה.
זה מערך חדש של אנשים עם קשרים
ומערכת יחסים פנימית - דינאמית- משפחתית
שבכעיניי, מצריכה סבלנות כדי להכיל. ולהתחבר.



.חתן ומשפחה חדשה זה משהו שכן בוחרים.
לא הכל זה רק גורל ומשמיים....
לכן כדאי להשתדל לדייק כמה שיותר את הרצון ואת הצורך/ הערכים שחשובים בבית.

היה לי חשוב שאני ארגיש נוח לפחות גם שם(מה זה בדיוק אומר? לא ברור אפילו לעצמי) בפועל כרגע-זה כנראה לא הולך לקרות.

כמובן זה תלוי בהרבה דברים.

ואני ממש לא בסיטואציה אז יכול רק לנחש.

אבל בהינתן שזה מתאים לאופי של הילד וכו', למה לא?

מי שזורם- שייהנה

בהצלחה אח!
מזדהה..
יש תקווה.. הלב יתרפא..

גאון מי שכתב😅😅

מנסה להיפגש עם מישהו שיתאים לי, פחות למשפחה..

אני מחפש מישהי שתתאים בשבילי.

אבל זה לא מה שימנע/ ידרבןאותי להמשיך לצאת עם מישהו..

כותבים להם שהתארסת/התחתנת..

אלא פשוט רוצה למחוק, כי די נמאס לי מהאתר.. לא בטוחב גם שאמצא אותו שם

תורידי את התמונות,

תשני את המקום מגורים

תורידי את כל הפרטים

רק צריך לכתוב להם.

מאחלת לך מלא אור.

בע''ה שכולם יזכו

זה מזכיר את הפסוק במשלי "נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא".

ברור לי שהתכוונת פה לדמיון שווא.

ובגלל שהשתמשת במילה דמיון יש צורך להרחיב טיפה על סוגי הדמיון השונים. יש דמיון המבוסס על השכל (ככה זכור לי שהרב קוק מכנה אותו, או דומה לכך). דמיון שהמסגרת השכלית מזינה אותו.

 

הוא לא אמיתי לגמריי, מכל צד, כמו השכל.

זה אולי כמו היחס שבין חכם לנביא.

 

"דמיתי לקאת מדבר". דמיון מסוים, לא אחד לאחד.

כמו צל.

בהקשר של נחמה...

למה בנאדם מרגיש צורך לנחמה?

כל אכזבה, כאב, יאוש וכולי נעוץ בדמיון.

לכן הדרך לנחמה היא דרך דמיון שמבוסס על השכל

הדמיון הוא מה שנותן תקווה ונחמה לאדם, לא השכל.

המציאות מעוררת את השכל שמעורר את הדמיון שמעורר את הרגש.

הרובד של התיקון הוא בכל אחד מהשלבים.

לכן אם יורדים לפרטים - אי אפשר להתנחם מהאמת כשלעצמה אלא מהדמיון המתעורר ממנה.

המקור לדמיון שאתה מדבר הוא כל כולו מהמציאות. 

נחמה יכולה להגיע גם מדמיון על דבר מה שלא התממש בציאות אך נהייה יותר ריאלי.

לא דיברתי על דמיון.

דיברתי על נחמה במציאות

מי יתן..

"אני מאוהב בך" הוא אמר בשקט.
"אוגאסטוס" אמרתי.
"מה לעשות" הוא אמר. הוא נעץ בי מבט ויכולתי לראות את הקמטוטים בצדי העיינים שלו. "אני מאוהב בך ואין לי שום כוונה למנוע מעצמי את העונג הפשוט שבאמירת דברי אמת. אני מאוהב בך ואני יודע שאהבה היא רק צעקה אל תוך החלל הריק, ושאין דרך למנוע את תהום הנשייה, ושכולנו אבודים ושיום יגיע ובו עמל כפינו יהפוך לאפר ועפר, ואני יודע שהשמש תבלע את כדור הארץ היחיד שהיה לנו אי פעם, ואני מאוהב בך".

יש עניין לנגיד שהשכל זה אמת
והדמיון שקר

ולכן אין פה עניין של 'אחריות' של מישהו אחד.

מקובל (בצדק) שהבן יותר יוזם וזה אחלה אבל גם לזרום ולפתח שיחה מצד הבת זה מצויין

אם אין ענין של אחריות של מישהו אחד-
מה אכפת לי מה מקובל?

אלא אם אתה מתכוון לגמרא שהגבר צריך לחזר? או מקור אחר?

עם זאת אני אתחרפן נראלי אם אני אתקל במישהי שלא תיזום בכלל
ואולי לא אתחרפן חחחחח תלוי גדול בה' יתברך

ולא לתת. בהכי כנה שלי

פחות משנה מי.
יש בנות שצריכות להרגיש את הנתינה של הבחור לאו דווקא בהובלה של קשר אלא בדברים אחרים.
הובלה נתפסת בצדק כמראה על התעניינות, אבל יש מקרים שאדם נפתח להוביל יותר ולהראות רצון רק כשרואה שהצד השני רוצה ואז הוא מקבל בטחון.
אני מדבר על מקרה של אדם שבאמת רוצה להתחתן והסיבה שאינו מוביל זה לא בגלל חוסר רצון אלא בגלל אופי או בגלל מה שכתבתי לפני וכדומה.

יכול להיות שבתחום מסויים יש מי שיותר מוביל את הקשר בתחום הנ"ל, אבל זה יותר קשור לאופי מאשר למגדר לענ"ד.
למשל:
אחד שיותר קל לו לבחור (אפילו איפה נפגשים, מתי, מה עושים וכו') הוא יותר יוביל בקטע הזה.
אחד שיותר קל לו לפתוח שיח יותר רגשי/ עמוק/ מורכב - הוא יוביל את השיח בתחום הזה.

אבל, איך מסבירים את האמירות של חז''ל, את המוסכמה החברתית, את הציפייה הנשית שבד''כ מכוונת למקום שזה תפקיד של הגבר?
יש הסבר?
ואם אין הסבר, ואין למוסכמה הזאת איזשהו בסיס-
אז האם אתם בעד לבטל אותה?

תודה..

הוא יותר יסודי מאשר להרים טלפון או לשלם בסוף הדייט.

אני חושב (בצורה לא ודאית כלל) שאיפשהו אצל הרבה גברים העניין של ה'הובלה' יופיע בצורות שונות ואין עניין להתעקש על איזה נוהג מסויים של 'גבריות' המקובל כיום אלא למצוא איך באופן אישי בנאדם מביע את ה'גבריות' שלו במהלך הקשר.

שנקראת כיום 'גבריות' בענין הקשר הזוגי?

עצם הרעיון שלקחת תבנית פעולה מסויימת ולהשתמש בה באירועים שונים הוא לוקה בחסר.

כל מוסכמה מצריכה התאמה אישית.

הרעיון מאחורי המוסכמה מבורך. 

הנטייה האישית שלי באמת להתייחס למוסכמות בצורה פחות רצינית בפרקטיקה (וואלה באופן אישי אני יכול להגיד לך שזה משפיע עלי אבל זאת עבודה אישית להשתחרר ממוסכמות).

מה זה אומר בעצם ש'גבר' משפיע? או ש'אשה' מקבלת? אין שום ענין של אופי אישי של האדם?

מאוד מזכיר לי את העולת ראיה על "שלא עשני אישה" ו"שעשני כרצונו".

 

כמו שאתה מזהה בצדק, העניין הכללי הוא לא רחב כ"כ עד שהוא מוחק את האישי. הוא מאוד עדין. 

ועל גביו העניין האישי.

 

הממשק של נשים וגברים המציאות הוא שונה.

אי אפשר להשוות אבא רגיש ככל שיהיה, לאמא. ככה נראה לי מאינטואיציה אישית על המציאות.

בזוגיות - הגבר יהיה גב תומך, יותר עניין של יציבות, של 'נוקשות' (אין לי את המילה המתאימה) בקשר.

גב תומך בדברים משמעותיים. לא בלשלם במסעדה. 

ז"א גם גבר צריך גב תומך אך זה יהיה יותר קשור לצד העדין של האישה ולא צד היציב.

 

לדוגמא משהי הסבירה לי שאישה רוצה 'הגנה' בקשר. זאת נקודת מוצא שונה לגמרי.

תיתכן מציאות בה המודל הכללי לא מסתדר עם האישי?
כלומר- מי אמר שהמקום האישי הוא על גבי הכללי, אולי האישי משנה את הכללי עצמו בפרטים מסוימים?..
ואולי האישי הוא על הכללי, אבל הכללי הוא מאוד מאוד רזה כך שהוא יכול להכיל את המקום האישי של כל אחד על גביו?

הלב של המודל אינו משתנה.
כלומר אישה מסויימת יכולה להפיק את הצורך שלה בקבלה גם אם הגבר לא יעשה כלום (אני לא מדבר על עבודות הבית כמובן אלא על העניין הזה), רק יהיה שם. ואפילו יפרוק אצלה יותר משהיא אצלו.
עצם היותו איתה יכול לתת לה את התחושה שמרגיעה אותה ואז היא יכולה להיות שם בשבילו הרבה יותר משהוא בשבילה.
אני לא מצליח עכשיו להסביר יותר.
זה כח עמוק של "לזאת יקרא אישה כי מאיש לוקחה זאת". וכמו שאתה בוודאי מבין בגבר יש את הכח ההפוך, להחזיר אותה אליו. זה יכול להתבטא ב"דרכו של איש לחזר", זה יכול להתבטא כמעט רק בצורה פנימית בהתחלה ולהיבנות תוך כדי הנישואין (כמו שהרבה נשים אחרי הנשואין גם מגלות יותר את הכח שלהן דלעיל), זה יכול להיות חסום ומודחק מסיבות שונות ואפילו עמוקות מאוד ולא ברות שינוי כמעט- אבל זה שם.
אם אתה רוצה דוגמא פיזית לזה- יצר של בן. זה שם כחלק ממהותו, גם אם יכול להתבטא בצורה לא נכונה או להיות מודחק.
מה שחז"ל אמרו דרכו של איש לחזר זה על הרוב (ובפרט בזמנם). אבל לעולם לא תהיה מציאות שהיוצרות יתהפכו. הקצוות אולי יגדלו, אבל ה"מודל" אינו יכול להישאר רק עם הלב ובלי שאצל הרוב יהיה ביטוי ברמה סבירה שלו.

יש גם כח של "אם כל חי" שם האישה היא הנותנת (אני מתכוון לביטוי של זה בקשר הזוגי) אבל לא פיתחתי את זה מספיק עדיין.

או דגם כללי של אשה,

כשיש הרבה מאוד אנשים שלא עונים פשוט על הדגם הזה, בגלל הטבע העצמי שלהם. בלי קשר להשפעות תרבותיות למיניהם?

מה שאני כן מבין זה שיש מכנים משותפים, אבל הם נראים לי מאוד רזים. והסקלות רחבות מאוד, הן אצל גברים והן אצל נשים, הסקלה מראה על כך שיש הרבה מאוד סוגי אופי ושלא כולם באותו הדגם

 

אני לא מבין למה חז"ל מדברים על גבר כ'משפיע' ועל אשה כ'מקבלת', כאילו זהו- בזה מסתכמת גבריותו או נשיותה,

באופן כזה שמרגיש כאילו דוחק את המקום האישי. ומי שלא עונה על הדבר הזה- אז הוא לא מספיק 'גבר' או לא מספיק 'אשה'..

וגם 'אוי לו למי שבניו נקבות'. ועוד אמירות של חז''ל הקדושים, שאני מאוד מאוד הייתי שמח להבין. אבל כרגע אני לא מבין לגמריי.

וסליחה @עד עלות השחר. על הניצלו''ש..

בדיוק אתמול בערב הנושא מאוד בער לי ובדיוק פתחת את השרשור..

שיש את לב העניין ושם בעיקר נמצאת ההגדרה של משפיע ומקבל (זה כמו לדןגמא שבן הוא xy וישאר כזה אפילו אם הוא נולד עם המון תכונות נשיות או עשה ניתוח).
חז"ל דיברו על מודל שורשי. הם הרי אלו שאמרו כשם שפרצופיהם שונים וכו אז איך מתיישבת הסתירה? אלא ע"כ כדלעיל.

אוי לי למי שבניו נקבות- בעולם של פעם, להיות זכר עם מחוייבות לעשות את כל התפקידים וכו הנלווים לזה, כשיש אופי של נקבה (של פעם)- זה באמת אוי.

"אשרי מי שבניו זכרים ואוי לו למי שבניו נקבות. ואף על פי שפשוטו של דבר כך הוא, יש להוסיף בפירושו שבניו נקבות- שהזכרים פחותים וחסירים ואשרי מי שבניו זכרים שנמצא בהם השלמות המכוון בהם"

 

לגבי משפיע ומקבל-

בכל אדם יש גם צד השפעה וגם צד של קבלה, בין איש ובין אשה.

אז אם אצל גבר מסוים צד הקבלה יותר דומיננטי מצד ההשפעה, ואצל אשה מסויימת צד ההשפעה יותר דומיננטי מצד הקבלה- איפה מגיע לידי ביטוי זה שהאיש הוא משפיע והאשה מקבלת?

עד כמה זה חד משמעי ועד כמה זה כללי או יורד לפרטים.

כי בסוף כיום זה מה שמקובל בד"כ, השאלה עד כמה זה נכון,

שאשה תצפה מגבר להוביל ולהעניק וכו' וכו' וכו'- אין בזה פרופורציות (ברמת הציפיה..) בין הגבר לבין האשה.

אם באמת אין לזה משמעות מאוד גדולה עבורנו, כי זה בסה"כ ענין של אופי (גם אם הרבה כן עונים על הקריטריונים האלה של גברים כ'משפיעים')- אז אולי כדאי לשנות את הגישה...

(וממילא את הקבלה- בצד הנשי)

זה עומק העניין לדעתי.
וקבלה אינה פסיביות אלא מילוי צורך ובעצם נקודת פתיחה לנתינה גדולה (כמו לאכול כדי שיהיה כח לעשות דברים).
זה לדעתי השורש וככה הבעיות עם העניין נפתרות.
לגבי היחס של בני אדם לעניין, זה כבר עניין אחר.

יש גם את העניין של אם כל חי ממנו לומדים שנטבע באישה כח נתינה עצמי שמתבטא בהרבה דברים.

זו סוגיא. וכמו בכל סוגיא צריך ללמוד עם ראש פתוח, להעמיק, לא לעבוד עם אקסיומות. וכ"ש בענייני מחשבה זה ככה.

אתמול שמעתי רב מרצה שפשוט לקח את זה ממש למעשה באופן גורף, וזה גרם לי לחשוב על זה הרבה.

 

מה שאתה אומר הרבה יותר מתקבל אצלי האמת (אבל הרוב מורידים את זה באופן גורף לפרקטיקה... ובד"כ זה באמת משקף את האופי של הדוברים...)

צריך קודם כל לשמוע. פשוט לשמוע.. לא להלביש על התורה את עצמנו ואת מה שהורגלנו אליו

שמח לשמוע
בבקשה

"ואולי האישי הוא על הכללי, אבל הכללי הוא מאוד מאוד רזה כך שהוא יכול להכיל את המקום האישי של כל אחד על גביו?" - זה מה שהתכוונתי.

אי אפשר לצמצם אותו להתנהגות כזאת או אחרת.

אני חושב שעצם זה שאתה מצביע על זה שאין התנהגות שצריך לומר עליה 'כזה ראה וקדש'  זאת עובדה חשובה.

'הרצון להוביל' (בהשאלה, אני לא יודע בדיוק מה זה) יכול לבוא לידי ביטוי באין ספור אפשרויות לכן אין מעשה פרקטי אחד שיכול להיות מתאים לכל הגברים.

הגבר בקשר,
למה הן מתכוונות?
יש הגדרות בסיסיות, שפחות או יותר משותפות לרוב מוחלט של הנשים?

כי אם כן- אז לאמירה שלהובלה בקשר יש אינסוף אפשרויות ביטוי- אין ממש ביטוי בהקשר של פגישות...

זה מאוד משתנה

יהיו כאלה שירצו בעל מצ'ואיסט ויהיו כאלה שירצו קצת יותר בטחון. ובין לבין - יש סקאלה רחבה.

או מה זה גבר,

אני חושב שאם תעשה סקר כזה אתה תגלה- הרבה תשובות מאוד קרובות אחת לשניה

יהיה עקרון בסיסי משותף אבל בצורת הביטוי המעשי יהיו קבוצות שונות של ביטויים.

תחשוב על מישהי שהאופי שלה שקט, כנראה שהיא לא תרצה איזה 'ראמבו'..

ובהמשך, מי שזה יותר בטבע שלו.

ומי שזה יותר טבעי לו.

 

בחורה שיודעת להגדיר לעצמה מטרות ושאיפות ברורות בחיים ולהיות בדרך להגשמת השאיפות.
אחת כזו שבסיטואציות חברתיות היא דומיננטית. בעלת חוש הומור, מעורה ומחוברת חברתית.
ורצוי גם בעלת רישיון נהיגה. שתוכל להתנייד ולנסוע בעצמה ולא להיות תלויה בבעלה בעתיד, כשתתחתן, כדי לנסוע לכל מיני מקומות.

יש סוג כזה

 

אבל יש גם סוג של נוכחות שהוא מאד שקט, והוא לא מאופיין באף אחד מהפרטים האלה.

מתגלגלת מיום ליום בלי לדעת מה היא רוצה להיות ולעשות עם עצמה - יכולה להיקרא שקטה אך דומיננטית?

לאופי השקט או הדומיננטי?

זה קשור לחסר כלשהו בבגרות ובתפיסה המציאותית של החיים...
יש המון בחורות כאלו, שעדיין בילדות, בנערות...
כל אחד/ת והגיל בו הו/יא מבשלים לנישואין.

אולי על מופנמת אני יכולה להסכים,

אבל יש שקטות ועדינות עם נוכחות עוצמתית מאד מאד מאד.

איל לדעתך באה לידי ביטוי, בדייטים, נוכחות עוצמתית של בחורה שקטה ועדינה?

לא מדובר בבחורה שיושבת בראש שולחן ההנהלה של אולפנה, ארגון, והשקט שלה, הדיבור הסמכותי, הטלת הנחיות, משדרים דומיננטיות.

השאלה בפוסט הפותח נשאלה בהקשר של היכרויות ודייטים.

אבל לא מדובר בסנוביות. ממש לא.

אין בחורות שקטות שיודעות מה הן רוצות מעצמן?

אין בחורות עדינות עם עוצמות רגשיות חזקות?

שטויות.

 

במילות התיאור הללו.

שאני פלפלית נראלי הכוונה היא קצת גם לאופי נוכח
ואני לא מסכימה עם שום דבר עם מה שכתבת אגב..

את העין...

איזה חלק, תחום.

מסתמא כל אחד וההגדרות שלו, מזל שלא ביקשת שכל אחד יגיד מה זה "יפה".

אני חושב שהכוונה היא "פלפלית" כזאת - אם יהיו חבורה של 5 בנות יש ביניהם יותר שתקניות ויש אחת מנהיגה כזאת ששומעים אותה-אז הכוונה למישהי כזאת.
שיש לה דעה ועומדת עליה.

ואולי זה לא קשור למקרה שלך, אבל אני חושב שהשאיפה צריכה להיות שאתה תוביל ולא תובל (לדעתי זה מתקשר לעניין). כלומר גם אם אתה כרגע במקום אחר, תשאף להוביל גם בזה. כי כשאתה לא מוביל בתחום כזה חשוב גם בתחומים אחרים שאתה כן רוצה להוביל, אל תצפה שילכו אחריך. כרגע אולי זה נשמע לך לא משמעותי, אבל כשחיים את החיים עצמם יכולים להיות המון דברים שיפריעו לך והדרך לשנות אותם זה שהאישה הולכת אחריך (לא בקטע של שליטה אלא בקטע של הערכה. כמובן שיש שיתוף והחלטות יחד, אבל היא יודעת כשצריך פשוט ללכת אחריך).
אני אומר את זה מהיכרות עם זוגות, ששמתי לב שהצד המובל יותר נגרר אחרי החסרונות של המוביל (דוגמא הכי פשוטה- לאחר לכל מקום. ויש דוגמאות קשות יותר).
עם כל ההערכה שיש לי לבנות, יש להן לפעמים שריטות מעצבנות והגזמות ואם היא הולכת אחריך הרבה יותר קל לגרום לזה להשתנות מאשר לדבר ולדבר על כל דבר ולעבוד כמו נמלים או לבנות על טוב הלב שלהן שישתנו בשבילך. לבנות יש כח גדול, תהיה חכם, תוביל ותדע לנצל אותו לטובתכם.
אם אתה טיפוס יותר מובל באופי, אז זה בכל מקרה כבר לא כזה משנה, באמת תחפש בחורה עם לב טוב והכלה וזהו.

שיש לבנות לפעמים שריטות והגזמות, תוכל לפרט? ולמה אתה חושב שבנישואין האישה יכולה להשתנות בזה יותר בקלות? מודה שלא הבנתי וזה נשמע תמוה במקצת...
אשמח להסבר

לבנות יש כח גדול של נאמנות, התמסרות, יכולת לשים לב לפרטים, קליטה של דברים בלי צורך בהסבר.
בד"כ זה ממש לטובה. אבל לפעמים זה מתבטא בצורה לא נכונה. כמו פדנטיות בכל מיני דברים.
לדוגמא- היא תנקה כל מילימטר בבית (אני בכוונה לא מכניס את הבעל למשוואה), ותהיה בלחץ אטומי לפני פסח ותגיע לליל הסדר עייפה מאוד מאוד. זה לא רצון ה וזה לא חיים ככה.
או לדוגמא- היא מתעכבת על כל פיפס, פרפקציוניסטית, ותמיד מאחרת. אני מכיר זוג שקבוע כמעט מחלל שבת כשנוסע להתארח בגלל זה (האישה שם היא המובילה).
את בטח מכירה יותר דוגמאות ממני.

למה יכולה להשתנות יותר בקלות- שמעתי כבר מכמה בנות (וכאלה שהן בלבוסטות), שאחרי החתונה ההסתכלות שלהם על מקומה של האישה השתנה. הן יותר מחפשות ללכת אחרי הבעל, להקשיב לו.
באופן טבעי, כשהולכים אחרי מישהו (אם כמובן סומכים עליו) קל יותר להשתחרר מדברים שכובלים אותנו כי אנחנו לא צריכים להילחם עם עצמנו אלא פשוט להיות מוכנים לקבל ולהקשיב.
אם אדם מוביל ונחרץ כשצריך (מתוך הקשבה ואכפתיות כמובן. לא ראש בקיר) בשביל דברים חשובים, ילכו אחריו.
אגב, זה גם הפוך. יש לי גם קטעים (לא משהו אובססיבי אבל עדיין. נגיד שאני רואה כדורגל פעם ב) שאשמח שהיא תגיד לי עזוב אותך מזה. בגלל שהיא מתוקנת בהם, אקשיב לה ואעזוב את זה בקלות, כי אני כאילו "רוכב" על הכח הנפשי שלה בעניין וקל לי להתגבר.

זה מטריד טיפה, לא?

מפה נובע 'דוס אבל...'

 

דוסים הם כאלה בוקים?

אבל זה לא אומר שאתה תתחתן איתו

אבל אם יש - באופן עקרוני למה צריך למדוד את הזולת בדוסומטר לגבי מה שהוא עושה או לא עושה?

זה לא חבר שיש עניין שתכיל אותו... ברור שצריך להכיל כל אחד ובפרט את בן הזוג אבל צריך שיהיו כמה שפחות פערים כדי שיהיה פה דבק אמיתי ולא רק כבוד

 

באיזה "מטרה משותפת" אתה מסתפק?

אבל מבחינת 'מה הוא עושה/לא עושה זה פחות העיקר.

אבל הדגש הוא על הערכים ולא על הפעולות האישיות שהשני עושה או לא

תסכים איתי נגיד שבחורה שרוצה בית תורני ויש לה הצעות מתאימות, אין סיבה שתפגש עם מישהו שרואה סדרות, גם אם הוא בשאיפה להתחזק. למה שתנסה את זה ולא מישהו שעל הנייר מתאים יותר?

העיקר זה אופי וערכים..

את שניהם קשה לבדוק אז בדרך מסתכלים על דברים כמו שאתה אומר

אם ה רוצה אחרת הוא יכווין לשם. צריך רק לדעת להקשיב וכמו שאמרת להיות עם מבט כללי של הבנת מורכבויות והכלה

שאיפה אף פעם היא לא מקום נוכחי, היא מקום שאתה רוצה להגיע אליו.

 

ולכן, רוב האנשים לא נמצאים במקום שאליו שואפים...
אתה נמצא במקום טוב ואחלה.


עם זאת, בהקשר ללנ"ו לדעתי,
בגלל שגם המקום העכשווי תופס מקום משמעותי בבית ובזוגיות
מומלץ לברר את זה בצורה כזאת מול הבחורה:

לדבר על השאיפות/רצונות/חולומות.

ויחד עם זה, לתת מקום קריטי וחשוב למקום שבו אתה נמצא עכשיו.
גבולות אדומים שאותם לא אעבור/יפריע לי שהבןתזוג עובר עליהם(נהיה קיצוניים או שלא- לדוגמא, שבת/כשרות),
שעליהם גם אם השאיפות יהו זהות לא אוותר
דברים שקבועים אצלי בנפש שעליהם אני לא מוותר.
מקומות שאני עדיין בעבודה לקנות אותם והבן/בת זוג צריך לקחת בחשבון שהוא בוחר בעבודה ולא בתוצאה.


נראה לי בצורה כזו יהיה לך יותר קל, הרבה בנות דוסיות מבינות מורכבויות(לעניות דעתי),
אבל לכל אחת יש קווים אדומים שיפריעו לה ואותם היא לא תחצה, תברר אתזה
גם אפשר להבין אותם אצל דוסים חוץ מזוגיות יש בית וילדים ומשפחה ולזה יותר מהותי הגבולות האדומים.

בכל מקרה זה נראה לי משהו אינדיווידואלי,זה לא מקום שבו כל הבחורות האלו מסתתרות,
זה בחורות שמסתתר בהן המקום הזה בנפש;), במובן הזה אני לגמרי מזדהה-
שקשה למצוא את הדיוק שבין הפתיחות/ההבנה וההכלה בנחת של המקום הנוכחי לבין השאיפות הגבוהות.
שתמצא את האחת המדוייקת בקרוב, בהצלחה!(:
 

אולי אתה עדיין יכול להגדיר את עצמך דוס?

 

תראה, יש שני סוגים של שאיפות. יש שאיפות ריאליות, ויש שאיפות שביננו אנחנו לא באמת שואפים להשיג אותן אלא אנחנו יודעים שאנחנו אמורים לשאוף אליהן... מאמינים שזה טוב, אבל עוד לא שואפים לשם באמת. ולענ"ד את השאיפות האלה צריך לסלק. לא להתעסק בהן, הן רק מעכבות. מה עוזר לך שאיפות בשמיים אם הן נועדו רק להשוואות בין המצב שלך עכשיו למצב שאתה כביכול רוצה להיות?

זה המצב שלך עכשיו וזה מי שאתה אז תתרכז בשאיפות האמיתיות שלך ובמה שיש לך כדי להתקדם ולהיות יותר טוב. שאיפות לא ריאליות הן דמיונות. זרוק אותן הצידה ותחשוב מה השאיפות שלך כיום? אתה לא יכול לדעת לאן זה יקח אותך..

ככה תעבור למקום יותר אקטיבי ומתקדם ותוכל להסתכל למציאות בעיניים ולהגיד שאתה יודע לאן אתה שואף ותגלה שהדרך לשם לא כזאת רחוקה.

 

אני יודעת שלא עניתי לגמרי על השאלה כי אין לי תשובה אבל נראה לי שזה גם יכול לעזור מבחינת הגישה שלך

בהצלחה

אין בעיה בהגדרה. לא מבחינתי לפחות...

אממ כל עניין השאיפות הוא באמת מורכב(לפחות אצלי), ויש לי הרבה מה לדבר בו, אבל זה התרחבות מהנושא וכרגע אין לי פנאי לכתוב על זה, אולי בהמשך.

וזה באמת קצת לא הייתה תשובה לשאלה ששאלתי, אבל אולי זה יעזור להגיע לפתרון מכיוונים אחרים אז תודה בכ"מ..

בנות בוגרות יכולות להכיל את זה
כמובן מנגד הן מצפות גם להכלה בנושאים אחרים ולא לקטנוניות .

התחושות שלפניי דייט ראשון הן ככ משגעות את הנפש

תשובה לכל השאלות

אבל השאלה עצמה יפה.

אני אקח - 

1. סיפור יציאת מצרים המהמם של אבי שיחי' 

2. השירה הנפלאה מהלל והלאה... 

אחחח.. איזה געגוע

כמה שלבים שבהם עוצרים קצת והיא מוציאה וצריך לקשר טוב לפסח והגדה וכו ולנסות לפגוע בדעתה ומי שאמר משהו מקורי והצליח לקשר יפה מקבל צעצוע 

 

ממש טוב לכל בעלי הקשב וריכוז (או בעצם לחסרים קשב וריכוז) יש להם צעצוע שמותר ליד שולחן ולהתעסק ביד בהגדה וגם זה חוויה נחמדה תוכדי לחשוב 

 

משהו של סבא שלי כל אחד צריך להגיע לליל הסדר עם 50 שאלות (עם ובלי תשובות ) קצת הרבה לדעתי אבל נחמד שיש המון שאלות 

 

ואין אצלנו זוגות צעירים כי אני גדולה וקרגע חוגגים לבד או עם סבא וסבתא  כי המשפחות גדולות מדי (לפחות בצד עם בני דודים הנשואים ) שבשביל שתי משפחות בנוח בליל הסדר לא מספיק הסלון .

אז די בסדר אבל קצת צורם במיוחד שיש לי יום הולדת בפסח אז כזה עוד שנה ... 

 

אישית אינלי התמודדות בעייתית עם הרווקות..

משהו שמחזק אותי בכללי ומקווה שיעזור למישהו -
הבנה שהיכולת להיות בן חורין תלויה בי בלבד, ולא באנשים אחרים ומצבים מסויימים.
זה לא אומר שתמיד כיף, אבל גם כשקשה, אם אני עצמאי ולא משועבד, זה טוב.

לא קל לחיות את זה, אבל כשזה מצליח זה מתוק מדבש(:

למשך החג.

אני לא כזה מתמודד עם רווקות, אבל כן חשוב לי כרווק למצוא את המקום המיוחד של עצמי ולא להיבלע לתוך המשפחה.

טיפ מחזק: לנסות כמה שיותר לשבור את המיצרים הנפשיים ולצאת לחירות נפשית.

דווקא אחלה ..שכל הילדים עושים באלגן אני נחה .
בקטע הזה בנתיים לא מרחמת על עצמי .

טיפ: לא לדחות את הנקיוןן

- אני אוהבת את הסיפורים, השירה ואת זה שאמא שלי מחלקת שוקולד לכל מי שאומר פירוש.

זה מרגיע את הרעב בעיקר..

 

הרווקות..

זה תלוי יום. יש יום שאני סבבה עם זה ויש יום שלא.

אי אפשר לדעת מראש..

בחג הכי קל להתמודד עם רווקות (לפחות בחוה"מ שאין כמעט אורחים). יש הרבה רוחניות- תפילות ארוכות וזמן בשפע ללמוד תורה.