אז מגיע טלפון ראשון (פירוש: ללא הודעה מקדימה). לא אם זה זמן נוח, לא מה שלומך, לא איך היה היום או משהו בסגנון.
טכני לחלוטין, קובעים איפה ומתי להיפגש.
נפגשים. הוא מאחר קצת, מאשים את התחבורה.
אני שואלת איך עבר עליו היום. הוא עונה. שואלת על השינויים בקורונה וכו', הוא עונה. אנחנו עוברים לדבר על המשפחה. שלו.
הוא לא שואל אותי שום דבר כזה, וככה עוברים להם כמה שעות כשאנחנו משוחחים בנושאים ברומו של עולם, בלי שום התייחסות אישית אליי. לא מה אני עושה בחיי, לא מה התחביבים שלי, או כל פרט אחר.
וזה מטריד אותי. אולי הוא בירר עליי ברמה של חקירת שב"כ והוא כבר יודע? אבל גם אם הוא יודע מבחינה טכנית, זה לא אומר שום דבר על איך עבר עליי היום.
ואז מגיע הטלפון למחרת (פירוש: כנ"ל. כולל החלק אחרי הסוגריים). אומר שהוא מעוניין להמשיך, ואני אומרת שמתלבטת. הוא אומר, גם אני מתלבט. (אני מבינה מזה שאנחנו ממש לא מדברים על אותו דבר. מבחינתו, מעוניין להמשיך = להתלבט, כי הוא עוד לא החליט שאני זה זה. מבחינתי להתלבט = לא בטוחה ששווה בכלל לנסות שוב). בקיצור, קובעים שוב.
באמת התלבטתי אם להיפגש פעם שנייה, ולא הרגשתי שהוא נותן מקום בשיחה כדי לדבר על זה בכלל, אלא קבע מיד שממשיכים. אני לא חושבת שזה יפה להיפרד אחרי פעם אחת, אלא אם זה ממש לא קשור, אז אני זורמת עם לתת עוד צ'אנס.
ושוב קורה דבר דומה. אני שואלת איך עבר עליו היום, מה קרה עם משהו שהוא סיפר עליו בפעם הקודמת, והוא לא שואל אותי על כלום, רק ממשיך ומספר על המשפחה שלו וכאלה.
ועכשיו לנקודה:
אני לא חושבת שהוא בן אדם אגוצנטרי, אלא יותר לא מודע. מי שהכיר לי אותו כן אמר שהוא בן אדם טוב (ואני סומכת על השדכן).
אני לא מרגישה שאני יכולה להיות בזוגיות שבה הצד השני לא מביע בי עניין.
האם נראה לכם שאני ממהרת לשפוט? שאולי צריך לתת יותר זמן לשבור את הקרח? כמה צריך לחכות לבנאדם כדי שייפתח?
אני מבינה שדייט זה לא בדיוק הבילוי המועדף על אף אחד, ולפעמים קשה להביא את עצמך לפגישה. אולי הוא עדיין לא מרגיש בנוח?
השאלה שלי בעצם, היא האם אני מפספסת כאן משהו כי אני לא סבלנית מספיק או משהו בסגנון, או שאלו אינדיקציות מספיק טובות כדי לא להמשיך?
בקצרה: מתי אומרים על מישהו זר שזה משהו לא אופייני ונותנים הזדמנות להיכרות מעמיקה יותר, או שבאמת כל דבר הוא 'מבחן' וסיבה להיפרד אם בעיניי נראה לא מתאים?