פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 349)

צריך לתלות את הפוסט שלו בכל מקום.

קל להתחבר למה שהוא כותב, כי יש בזה נקודת אמת.

אבל אם מסתכלים מקרוב אני חושב שהיא שגויה ואסביר:

 

עדינות היא מידה טובה, גם וותרנות ואדיבות.

וכמובן כוחנות ורגזנות הן מידות רעות, וגם בוטות וחוצפה ומחשבה שהכל מגיע לך.

אבל:

פחדנות והססנות הן מידות לא טובות, וגם ביישנות מוגזמת שנובעת 'ממה יחשבו'.

ועזות שהיא במידה ובמקום היא מידה טובה, וגם צדק ועמידה על שלך.

 

וקל לבלבל בין השניים, כי אותם המעשים (לשני הצדדים) יכולים לנבוע גם מהמידות הטובות וגם מהרעות.

ההבדל הוא במה המניע: אם אתה מוותר ולא מקפיד לפנים משורת הדין, או שאתה פשוט לא מסוגל שלא להבליג ומעדיף להיות הצד החלש והלא מתעמת.

ודבר נוסף: אפשר לעמוד על שלך גם בלי להיות כוחני ו'חזק' אלא בפשטות ובעדינות - קוראים לזה דרך האמצע.

ביחוד אדם שמוותר כל הזמן
פעם היה לי גם את אותה בעיה
ב"ה נשבר לי ..
וטוב שכך כי כמה תוכל לשמור ולהתבאס לשוא
אגב הוא לגמרי יכל לחייך אליו להגיד לו בנחת אחי אני באתי בשביל חם , סומך עליך .
אגב ממתי חומוס חם?

כל כך מצאתי את עצמי בדברים שלו

ולמי שאומר שזו וותרנות.
בעיני, לא בהכרח. יש עמידה על שלי שהיא כולה נתינה, זה מה שעושה לי טוב.. לא מוותר על עצמי- ההיפך- ככה אני מבטא את עצמי.
מה שקובע זה האם האדם מחליט שטוב לו עם זה מצד האידיאל. או שפשוט זה יותר נוח.. האם מצידו זו בחירה של דרך חיים, או פשוט זרימה, נפעלות.
תלוי באדם.

וזה משתנה מאדם לאדם, לכן אולי לכם זה לא יהיה טוב לנהוג כך כי זה יגיע מוויתור וחולשה. אבל אצל אדם אחר זה יכול לבוא מתוך האופי שלו. צורת ביטוי שונה.. אין מודל אחד מבחינת האיזונים כיצד אדם ראוי להתנהג..
כל מידה מתאימה לכל אדם במידה שונה ובאיזונים שונים. וב''ה שזה כך

אם יש בתוכו גם את האפשרות להגיד לא.

עד כמה הוא בוחר בחיים שלו. כמו שכתבתי.
השאלה היא לדעתי גם לכיוון ההפוך-
עד כמה מי שבד''כ עומד על דעתו ואסרטיבי מסוגל גם להרגיע את המקום הזה בנפש שכל הזמן דורש לעצמו..
זה נכון לשני הצדדים.

אבל הענין הוא שאולי החברה הכללית יותר מעריכה אסרטיביות מאשר נתינה.. שנתפסת לרוב כחולשה.
דין יותר חזק מחסד, ואנשים בד''כ מעריכים חוזק חיצוני יותר מאשר חוזק פנימי.
לכן על הצד היותר אסרטיבי לא שואלים שאלות.. הוא כביכול שלם לגמרי..

לגבי החלק הראשון, ודאי. העבודה היא תמיד בחלק הלא טבעי של האדם

ולגבי ההמשך, מעניין אני לא חווה את זה ככה.
אם אתה מדבר על החברה המערבית שמעודדת הצלחה גם בדריסת אחרים, אז יש מצב אבל בחברה תורנית וערכית בעיניי זה הפוך. הנתינה היא המוערכת
וחוזק חיצוני או פנימי לא בהכרח קשורים לנתינה.. לדעתי לפחות

אני מכיר את זה פשוט מהצבא..
לא מעריכים שקט, או ערכיות פנימית. או נתינה- מצד הערך כשלעצמו
מעריכים גבורה, מעריכים חוזק. מעריכים כריזמטיות. מעריכים רעש.
כל השאר נתפס כחולשה

בד''כ.. זה מה שאני ראיתי. יש יוצאים מהכלל תמיד

לא דיברתי על חברה תורנית..
דיברתי על החברה הכללית- שזה כנראה התגובות שהוא חווה,
ולצערי התרבות הזאת בוודאי חודרת גם אלינו. אבל לא באותה הרמה כמובן

דברים פשוטים..
אפשר לומר שעיקר העבודה היא במקום ששייך לאדם והוא צריך להתאמץ בו.
אבל מה שלא שייך לאדם- אין ענין להגיע לתוצאה שמנותקת מעצמי

אז.. יש אנשים שלא צריכים להיות אסרטיביים. למה? תלונות להפנות להקב''ה

זאת היתה אולי אמירה כוללנית מידי

מניחה שהבנת למה התכוונתי

כתבת מובן

גם הנקודה של הבחירה משתנה מאדם לאדם.
המדד הוא כמה האדם מסוגל ויכול, ומתוך כך- גם מתאמץ. אך ורק מתוך כך.
אדם לעמל יולד,
לעמל שלו, לא לעמל של חברו. ולא לעמל של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. או כל עמל אחר.
צריך לקבל את העובדה הזאת.. אין בעולם הזה מושלמות. כולנו חלקים, כולנו פרטים, וכולנו עושים את המקסימום *שלנו*.
לכן לא נכון לדרוש מאנשים לנהוג כמונו. כי מה אנחנו יודעים על האתגרים שלהם וכו'..

במיוחד שלפעמים לאנשים שפחות מחוברים לרגש ויותר עובדים עם השכל הכל נראה כל כך פשוט.. כי את הרגש קל להם לווסת, כשהם בקושי מרגישים אותו.. אז זו לא חוכמה גדולה.
ואז אם הם באים ומקטינים את העוצמה הרגשית של אחרים- הם פשוט לא מבינים שיש פה אתגרים שהם לא מכירים. והשכל הרי יודע הכל..
ותסלחו לי, לא מכוון כלפי אף אחד ספציפי. מדבר על משהו שקיים פשוט.

בקיצור..
עדיף לא לשפוט אופי. מעשים אפשר (מצד האידיאל/ הלכה לא בהקשר של האדם הספציפי), לא אופי
לכל אחד האופי המיוחד שה' ברא לו.

אני לפחות מאוד מאמין בזה

אולי יש פה עיקרון בסיסי נכון אבל הוא לקח את זה קיצוני מדי

ואינלי מילים לנחם אותך
אז רק
ואיחולי שהבחור האמיתי שלך יגיע בקרוב ממש!!

תודה אהובה

אם צריכה יכולה לשלוח לך פרטים בפרטי

תודה, אני שמעתי על הפרויקט הזה , אבל אני מתעניין אם יש שדכן/נית המראיין בחורים ובחורות שפתונים אליו?

יהיה לך שדכן 'אישי'.

ביטחון בה'.
גם אם טראמפ ייבחר וגם אם לא ייבחר-
ה' מנהל את העולם, מכוון אותו. משגיח עליו.
גם כשלנו נראה שהכל נמצא בנסיגה..
כל הזמן מתקרבים לגאולה. יש מהלכים נסתרים במציאות שהקב''ה מוביל

אני פחות מתחבר ל  ״כל הזמן מתקרבים לגאולה. יש מהלכים נסתרים במציאות שהקב''ה מוביל״
זה נשמע כמו משפט שמתאים לכל סיטואציה :

היתה שואה ונרצחו 6 מיליון יהודים ?
״כל הזמן מתקרבים לגאולה. יש מהלכים נסתרים במציאות שהקב''ה מוביל״

מחבלים רוצחים כאן יהודים כמו במשחק מחשב והתרגלנו להתייחס לזה כמו תאונת דרכים ?
״כל הזמן מתקרבים לגאולה. יש מהלכים נסתרים במציאות שהקב''ה מוביל״

ישראל היא הראשונה שמצאה חיסון לקורונה? (נניח וזה יקרה)
״כל הזמן מתקרבים לגאולה. יש מהלכים נסתרים במציאות שהקב''ה מוביל״

הסורים החליטו להכיר בכך שכל רמת הגולן שהיא שלנו ?
״כל הזמן מתקרבים לגאולה. יש מהלכים נסתרים במציאות שהקב''ה מוביל״


אני יותר מתחבר ל :
וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱ-לֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס ? נאפס את הכל עם מבול ותיבת נח.

זאת אומרת,
שלדעתי, אם טראמפ יפסיד היום,
זה סימן מאוד מאוד לא טוב לעם ישראל, שהוא עושה משהו לא נכון,
ואם לא נתעורר ונשנה אותו אז אנחנו בדרך למשהו לא פשוט בכלל.

ובוודאי שאם נהיה יותר ראויים - נזכה לפחות יסורים בדרך.

לשואה הרב צבי יהודה היה קורא: 'ניתוח א'לוהי לסיום הגלות'. נראה לי שמקורו ביחזקאל פרק כ', שם התהליך הזה מוזכר כהכרחי. כמובן שזה לא סותר, שאם היינו ראויים - היה אפשר להמתיק את הדין ולמעט את הייסורים.

זאת אומרת,
אין לי בעיה עם הגישה של ״הכל לטובה״ (גם כשנהיה רע מאוד)
אבל אני בהחלט בעד שאם אפשר שיהיה פחות רע בדרך לטוב, אז צריך לפעול בשביל זה (״להיות יותר ראויים״).

שעל כול דבר זה עוד צעד לגואלה אבל כשחושבים על זה ככה זה הרבה יותר להתמודד כי אתה מבין שיצא משהו טוב בסוף!

 

 

ודרך אגב אני לא עונה שבת שלום כי למי יש זמן להסתכל ביון שישי...לפחות אצלי

 

יש לקב"ה עשרות 'שמות' שמקורם בכתוב או בדברי חז"ל. כמובן שכשלומדים טוב - כל שם מגלה משמעויות וצדדים מיוחדים, אבל ברמה פשוטה - אפשר להשתמש בהם: ד', הקב"ה, אלוקים, מלך העולם, הרחמן, רחום וחנון ועוד ועוד.

המושג 'המהנדס הראשי', שאתה משתמש בו כנראה בשוגג, מקורו אינו טהור. יסודו בכיתות נוצריות מסוימות, שכנראה גם התפתחו (או יותר מדוייק נסוגו) לכיוונים פגאניים ממש.

אמריקה איננה דמוקרטיה ושמים בה פס כזה גדול על רצון הבוחרים (הילרי קלינטון למשל השיגה שלושה מיליון קולות יותר מדונלד טראמפ וחבר האלקטורים בהחלט יכול היה להתחשב בכך, אבל כמובן שציפצף על הרוב), למה להיות מעורבים בבלגן הזה?
ומאיפה ההמצאה שזה יביא לאינתיפאדה שלישית כשהאחרונה התחוללה דווקא בזמן כהונת ג'ורג' בוש [הבן] וסגנו "הפטריוט הדגול" ריצ'רד צ'ייני?

לא קשה עד כדי כך.
הראיתי שהאינתיפאדה הקודמת היתה דווקא בימיו של ממשל רפובליקני, שהיה הרבה יותר ימני ושמרני מזה של טראמפ ופנס.

במערכת הביטחון חוששים מניצחון של ביידן - ערוץ 7 חדשות, פוליטיקה, תרבות, יהדות ועוד

וישנן *עוד* סיבות. זו רק אחת מהן.

לא הובא שום גורם בשמו, אלא רק ציטוט עלום.
ומובן שהדברים הם שטות גמורה, שהרי בזמן אובמה (וביידן) נחתם הסכם בלימה לתוכניותיהם שכלל סנקציות מוגדרות, וטראמפ האוויל גם פרש מההסכם וגם שכח להציב במקומו אלטרנטיבה, עד כדי כך שהם חשו משוחררים וחופשיים להתקדם כאוות נפשם בענייניהם, והתקרבו למצב מאיים יותר מאי פעם.

אתה והרשימה המשותפת, ומרצ תתפללו שביידן יהיה נשיא.
אני ורוב היהודים נתפלל שטראמפ יהיה נשיא עוד 4 שנים.

מקובל ?

לך תעשה את עיסקת המאה עם טראמפ לצורך העצמאות של פלשתין ואש"פ
ותעביר חצי הנגב לפי מפת קושניר לחמא"ס

לא משנה מי ייבחר, ה' מחליט מה יקרה!

צפו: הרב הראשי של אוקראינה, הרב משה אסמן, מתפלל להצלחת דונלד טראמפ - חדשות בעולם

שיש משפחה שמזמינה זוגות להיפגש אצלם .. @כל מי שזוכר.. 

@חסדי הים
ההורים שלו

אם אפשר לסדר בפנים.

לובי של בי"ח
תחנת רכבת
רכבת עד נתבג
קניון

צריך להדפיס שובר נסיעה בשביל להיכנס לתחנה..
וקניונים פתוחים?

לוקח דקה ולא עולה כסף.
ואפשר לבטל את השובר אחרי שנכנסים אם לא רוצים סתם לתפוס מקום..

רוב החנויות בפנים סגורות, אבל אפשרי להסתובב או לשבת באיזו פינה ;)

זאת הסיבה שהקניונים פתוחים לפי מה שאני מבינה

קניונים פתוחים..
רק חלק מהחנויות בהם פתוחות.

לא ריאלי אבל זה מקום סגור.

- בבניין של מסעדת תמרה במלחה, יש לובי. אפשר להזמין מהמסעדה ולשבת שם.

 

הר חוצבים- בבניין של אינטל- בלובי

 

- גן סאקר במנהרה (אמאלה)

 

אם כי למעשה יש כמה וכמה מנהרות כאלו, אפשר גם בתחנת צפרות

אבל רעיונות למקומות במרכז יתקבלו בברכה

אם היינו משלמים במסעדה סבירה נגיד 100 ש"ח (כל אחד עם ההוצאות שלו לא נכנס לזה). 100 ₪ זה בסביבות 6.5 ליטר דלק. ברכב סטנדרטי זה יוצא בסביבות 90 קילומטר שזה לפחות 17364037 פעמים לסוע מסביב לכיכר ועוד נשאר עודף להקפצה הביתה..

בונא זה נשמע משתלם

חושב לאמץ את זה גם לאחרי הקורונה

למחרת בדייט:
נשאר דלק להגיע להדסה עין כרם?...

לכתוב כאן מה הבעיה או הבעיות (בניק שלך או בניק אחר אם יותר נח לך )
ולקבל פידבק על ידי חוכמת ההמונים.
-אח״כ- תחליטי אם את :
1. הולכת למאמנת.
2. הולכת לפסיכולוגית.
3. או לוקחת 3 חודשים לעשות דברים בעצמך ואז לבדוק מחדש אם את צריכה מאמנת או פסיכולוגית או משהו אחר.

זאת אומרת, אין לך מה להפסיד, רק להרויח.

כמובן שאם כבר עשית את כל הבירורים האלה ואת יודעת -בדיוק- מה את עושה ורוצה,
ראי הודעה הזו מבוטלת ומשמידה את עצמה תוך 12 שניות.

אבל נראה לי שיש לי מספיק חוכמת המונים,
וכרגע זה באמת יותר יבלבל.

@ברוקולי

ובנימה אישית- לא מכיר אותך, לא מכיר את הסיפור שלך ואת הצורך שלך בתהליך. אבל הייתי מציע לך לשקול אופציה של ליווי יותר רציני ומקצועי. עו''סית קלינית, או פסיכולוגית. ככלל, המחיר כנראה אחר, אבל גם התפוקה, הכלים והמקצועיות.
ב''הצלחה

הפעם לא..

@kashtit אולי תנסי לפנות למאמנות שמסתובבות כאן בפורום , נשמעות נעימות ומקצועיות

לרוב האנשים טיפול קליני הוא מיותר

 

להרבה אנשים זה עושה יותר בלגן מאשר סדר בראש (זה להיכנס לניתוח לב פתוח בגלל שריטה באצבע)

ממש ממש לא

זה היה בהחלט משעשע

האמירה שלו מאוד מסוכנת

אני עומד מאחורי מה שאמרתי. אני חושב שהרבה אנשים לא צריכים טיפול קליני, וצריך לחשוב פעמיים לפני שהולכים לזה.

 

מי שכן - זה חשוב מאין כמוהו.

 

בדרך כלל מי שסתם מחפש עזרה לא צריך טיפול קליני.

ואם ישנה למצוא כדאי לטפל בזה

אם זה באותה זמינות, ומשתמשים בכל הכלים כולל בזה - אין בזה שום נזק.

 

אבל המשאבים (כסף, אנרגיה נפשית, זמן) מוגבלים, ולכן כדאי להתמקד במה שנצרך לאדם המסוים הזה

את יכולה למחוק את התגובה

אבל אני לא חושבת שזה הצורך שלי.
מחפשת משהו בקטנה, קצת סדר בראש..

@יודו ל-ה' חסדו
ויש עוד שמות. בסוף הכי אפקטיבי בשבילך, תהיה מישהי שתתחברי אליה. אז יתכן ותצטרכי לעבור אחת או שתיים כדי למצוא.

בהצלחה!!

נ.ב. כל הכבוד לך שאת לא מתביישת לפנות לעזרה. זה יכול כל כך לעזור וזה בהחלט הגיוני וטבעי לפנות לעזרה לבעל מקצוע.

אפשר בהחלט לפנות אליי
(עדיף בוואטסאפ ולא בפורום, המס' בכרטיס אישי שלי)
אני מאמנת בזום , או פנים אל פנים בקליניקה בבית אל! 
ומסכימה ממש, שמעבר למימד המקצועי
ממש חשוב שיהיה לך חיבור עם המאמנת  שפנית אליה.
עלי והצליחי
 

הלכו לרבנית גאולה ניסים והיה להם מאוד מאוד טוב...
היא מקבלת בעלי ובירושלים למיטב ידיעתי

יודעת על כמה חברות שהיו אצלה באימון והיה להם מאוד טוב.

אבל תלוי סגנון..

1. רחל שנלר. מקבלת בבית שמש, ירושלים ובזום/טלפון. רגישה ומקצועית, עובדת עם בחורות בגיל לקראת נישואין כבר הרבה שנים, ומאמנת גם כבר הרבה הרבה שנים. יודעת להקשיב ממש וגם יש לה עצות חכמות. לא צעירה, אבל בהחלט מעורה בעולם של הצעירות. 528990114 תוסיפי כמובן 0 לפני המספר.

2. עינב קמפנר. רגישה ומתוקה ומהממת, התחילה לאמן לפני שנה+ בערך. עבדה מלא עם בחורות לקראת חתונה(הדרכה במדרשות ועוד) ובכללי מבינה בנפש האדם. מקבלת בירושלים. צעירה. 505912376 גם כאן 0 לפני המספר.

אני לא כזה מוכרת פה בפורום, קפץ לי במקרה. אבל @ברוקולי מכירה אותי ואני מוכרת בפורומים אחרים

אפשר לפנות באישי בשמחה, יכולה גם בכיף להגיד מאיפה הקשר שלי אליהן.

הרבה טוב!

צופיה גרינפלד- מאמנת בשיטת כוונה. מכיר אותה אישית כבר תקופה

גרה בבית, עדין הצעירים ממני רווקים (החליט לחכות לי ואינלי כח כרגע לריב איתו),
וכן,מרגישה שאין מקום מכבד לזה שגדלתי, שאנלא בת 16 וישלי חיים פרטיים משלי וזמנים משלי ולודעת מה עוד, משלי.

ככ מכעיס ומתסכל שאחים נשואים ממשיכים לבקש בייביסיטר בשבתות בלי לחשוב שהי, גמני עובדת כל השבוע ונחה בשבת,
שהן לא מבינים כי הרי,את רווקה אז מה הבעיה?
ועוד כלמיני בקשות שמבקשים ממני בתור רווקה ומהנשואות לא יבקשו.


המחוייבות להורים זה כבר נושא אחר
כן מרגישה שלוקחת יותר אחריות מהנשואים,
כי תכלס אני פה בבית עם הנורים ורואה יותר,
כשצריך מתקשרת,מסמסת וחופרת שיקחו קצת אחריות,שיעזרו במה שצריך,
כי בואו, ההורים גם שלהם.

לפעמים מגיל מסויים לא מתאים לגור בבית וזה אחלה וזה יכול רק לשפר את הקשר עם ההורים אם זה משפר לאדם את הקשר עם עצמו

 

כבוד הדדי ממש לא תלוי באם האדם הוא רווק או נשוי... ברור כשיש שוני אז יכולה להיות רגישות אצל אחד הצדדים שיצטרכו להתחשב בה. לפעמים כטועים שחוסר שימת לב לרגישות זה יכול להיות כדור שלג שמתגלגל.

 

אם יש קשר טוב עם הגיסים/ות זה מעולה!

הרבה פעמים, כשיש רצון טוב בין שני הצדדים אין סיבה שלא תהיה אווירה חיובית.

שאלתי פרקטית

אז מה קורה אצלך ומה אתה חושב על זה

הקשר בין האחים נשואים ובין ההורים סבבה ואני מרגיש שיש רגישות וכבוד בלי קשר לזה. 

להיפך, כשמתחתנים האחים הרבה יותר כיף

 

כבוד ורגישות הדדית ממש ממש לא תלוייה אם האדם רווק או נשוי.

היחס להורים גם לא תלוי בכך.

לגור בבית של ההורים - זה ממש תלוי בדינמיקה.

זה אחלה לצאת מהבית בגדול.

 

השאלה שלי 

איך היחס מול האחים הנשואים?

האם מכבדים את הרווקות? 

האם שאתה רווק בן 20 זה שונה מרווק בן 30 

האם עוזרים? 

וכדומה.. 

 

אז ככה: האחיות שלי אחלה אחיות שבעולם, מכבדות וודאי עושות הכל כשבאות לשבת
אף פעם לא מובן להן מאליו שאני יכולה לשמור להן על הילדים ואני בדיוק על האמצע בין 20 ל30.

 

מותר לתייג אותן? 

לק"י

כיף לשמוע מחמאות

אני עוזרת להם הם לי זהו מתפללת עליהם שרק יהיו מאושרים בעז"ה

אז ככה:
בינתיים רק 2 נשואות
כשהן נמצאות הן עוזרות לסדר, להוריד מהשולחן, להגיש סלטים, כאלה דברים.
אחותי הגדולה לא מביאה אוכל מוכן, ואחותי הקטנה לפעמים מכינה ולפעמים לא. לפי החשק.. ויש לה חשקים🥴
בגדול, כיף לי כשהם מגיעים, אבל כשהם מתחילים לשרוץ אני לפעמים רומזת להם שיעופו...

אבל תכלס... אין כמו משפחה🤗

זה שהגדולות שהתחתנו אז בהתחלה היו בטוחות שכל הגעה לשבת זה לנופש והכל היה נופל עליי (שטיפות כלים, להביא/להוריד מהשולחן ושטיפת הבית גם אחרי שהם הולכים).
פשוט פתחתי מולן, תשמעו אני אוהב אתכן והכל אבל אתן מבולבלות והן קיבלו את זה.
שיוויון בנטל זה לא רק בצבא!!;)

זה רחוק מלענות בפרוטרוט, אז סלחי לי על המענה הקהה והגס
אבל באופן כללי בשאלות מסוג כזה יש משהו שאני משתדל שינחה אותי, או לפחות שואף לשם כדי להגיע לשם אטאט

מניח שהרוב פה מכירים את הסיפור של שני אחים
אחד נשוי עם הרבה ילדים (כמדומני הצעיר)
ואחד שחי בגפו
ושניהם בדקו כמה חיטים יש להם בגורן, ולפתע הם החלו לחשוב.

האח הצעיר הנשוי, חשב על אחיו הבוגר שחי בגפו.
חשב על הבדידות שלו, ועל כך שביום מן הימים, כשאחיו יהיה מבוגר וחלש, לא יהיה מי שיטפל בו וידאג לו. ולו- לצעיר, יש אשה וילדים, שידאגו אחד לשניה

האח הבוגר חשב על אחיו הצעיר, המטופל באשה וילדים,
לו- לאח הגדול- מספיקה מעט תבואה. לחמניה בבוקר ולחמניה בערב. חיטה לא חסרה לו, באשר הוא חי בגפו.
אבל לאחיו הצעיר- יש עול כבד על צווארו. אשה והרבה ילדים, ובטוח אין לו מספיק.

וכל אחד התגנב בלילה לתת משלו לאחיו, ולא ידעו האחד אודות מעשה השני.
בבוקר הם גילו שלא חסר מתבואתם כלום, והתפלאו. לא הבינו.

כך חזר הדבר עוד לילה ועוד לילה.
בלילה הרביעי, בו רצו לתת משלהם לאחיהם- נפגשו באמצע הדרך.
הם ישר הבינו מה קורה, נפלו איש על צוואר אחיו בבכיה והתחבקו.
וכמדומני, באותה שעה יצאה בת קול ואמרה שבזה המקום בו נפגשו- הר המוריה- ייבנה המקדש.

בקצרה, אני חושב שהלקח מהסיפור הזה מדהים

לכל אחד מהם יש טרדות
ואני לא נכנס למי מהם יותר קשה,
אבל סוףסוף, שניהם מתמודדים עם החיים.
והטרדות של כל אחד מהם באמת היו מספיקות בשביל לפטור אותם מעזרה לאחיהם-
הרי אחיהם לא מתמודד עם *זה*. יותר קל לו, לפחות בנקודה הזו,
וכל הנקודה הזו יכולה לתפוס את הפוקוס ואת המבט

אבל זה לא מה שהם עשו
במקום לתת לטרדותיהם לסמא עיניהם מהקושי של האחר, הם הניחו צרת אחיהם לפני צרתם עצמם.
ובמקום בו כל אחד מסתכל פנימה, שואל מה אני יכול לעשות, ורואה את השני בצורה שכזו- ראוי בית המקדש להבנות.
כי התנהגות שכזו, עמדה שכזו בנפש- מביאה גאולה לעולם.

האם זה משנה הגיל שלכם? כן, ככל שגדלים יש יותר יכולת, ומצד שני יש יותר אחריות.
בגיל שנה אין דאגות בגיל 40 יש משכנתא
בגיל שנה אי אפשר לשטוף כלים, בגיל 40 אפשר לבנות פרגולה.
האם זה משנה כמה שנים אתם רווקים? מה שמשנה זה היכולת, נשוי שעובד בחצי משרה לפני תואר הרבה יותר פנוי מרווק סטודנט שעובד ב2 עבודות. אבל סטודנט נשוי עם 3 ילדים קטנים הרבה יותר עמוס משניהם. ועומס זה בהחלט פקטור.
האם זה משנה המגדר שלכם? עקרונית לא, בפועל סביר להניח שנשים ירגישו יותר מחוייבות
האם זה משנה אם זה אח/אחות? מה ההבדל בין השאלה הקודמת?
האם זה משנה מגורים שלכם מחוץ לבית? כן, מי שגר מחוץ לבית פחות נעזר בהורים, ומי שגר אצל ההורים גם יותר יכול בקלות
האם זה שונה כאשר האח/ות שנשואים צעירים מכם/ן? לא עקרונית, לרוב יותר מצפים מהבכור.

בתור סטודנט עמוס שבקושי מגיע להורים, השאלות האחרונות לא רלוונטיות.

מאוד שמחה לעזור לאחים שלי.אני יודעת שהם באטרף ביומיום וכיף לי שהם יכולים קצת לנוח כשהם אצל ההורים שלי
אז כן, העבודה נופלת יותר עלי אבל לרוב זה באמת בלי עצבים ואפילו בשמחה

ואם הם באים הרבה וחלק מהם צעירים ממך אז בכלל

נראה לי שעדיף לשתף אחרים בזה. זה יכול להרוס.

אם את מאד מוצפת מזה עדיף לקחת הפסקה להירגע ואז לחזור לקשר

עד כמה שהקשר החדש משמעותי, הקשר הישן הוא לא משמעותי. הוא נשאר משמעותי מבחינת תהליכים שעברת וכדומה, אבל לא נכון לדבר עם בחור חדש על כמה אהבת את הבחור הקודם (למרות שמי יודע, אולי זה דווקא יחזק את הקשר...). המטרה שלך היא לשים את הקשר החדש במקום הישן.

אם נוח לשניכם ונחמד לכו על זה.

זה גם בהחלט יכול להעניק את הקשר.
אבל, בדרך כלל יש צורך לעכל ולעבד את הרגשות. "לתת רווח בין פרשה לפרשה". הרווח הזה גם מאפשר "לטפל" בדברים כבר בתחילתם מה שעשוי להועיל לבנות את הקשר באופן יציב ונכון.
חייב להגיד שכיף לשמוע וזה מקסים שאתם רוצים להתראות בתדירות כזו. זה בדרך כלל מראה שנוח וכיף לכם יחד. תשמרו את זה! 🙂

(כותב מניסיון שלי)

בתחושה עולה לי שזה יותר חשוב מלתת רווח בין פרשה לפרשה.

הרצף הוא מה שמאפשר את החיבור.

איזה רגשות צריך לעכל? אם הולך טוב וזה ממש ההתחלה שכל פגישה שונה מחברתה ומגלה לך עוד רבדים שונים באדם בצורה משמעותית מאוד.

דווקא בגלל שזה בהתחלה הרגש עדיין לא מבוסס על משהו אמיתי והמודעות לזה נראה לי מספיקה, לא?

אשמח אם תוכל טיפה להרחיב

ודאי שיש צורך ברציפות.
בכל רמה של קשר, כאשר הוא מתפתח כמובן ומתעמק, יש צורך בעיכול. העיכול באופן הכי פשוט הוא בחינה מה ואיך מרגישים עם הרגשות האלה. תוך כדי תנועה, ניתן להבחין שהרגש הולך וגובר ושבכללי הוא טוב. אך זה לא נותן לבחון אותו בהקשר רחב יותר, כשדברים שוקעים מעט. וזה יגיע, השקיעה (זו המילה? 🤔) הזו..
התועלת היא בעצם בחינה מעמיקה ורחבה יותר של הקשר.
אנסה לתת דוג' (אולי קצת פחות מוצלחת):
מישהו אוכל שוקולד וזה טעים לו. ברגע שמסיים, הוא לוקח עוד אחד. ועוד אחד. ועוד אחד.. מתישהו זה יפסק או ירד במינון. פתאום הוא יחווה כאבי שיניים אותם הוא לא לקח בחשבון. הוא חשב רק על הכיף ולא מעבר לזה.

.

השבוע הזה ממש
אבל הוא קצר בזמן כי הוא טס במיוחד

ממש לא

מרגיש לי לחוץ ולא מאוזן

אבל כל אחד ומה שטוב לו..

כי אני חושבת שצריך קצת מרחק בין דייט לדייט.
קצת זמן לחשוב על הדברים.

ואיך היה הדייט הקודם. אם היה כייף אז למה לא? זה אפילו מגניב

בו זמנית זה לא לעניין

יתכן ויש הגיון בדבריך (בהנחה שאתה יודע מה יבחין בינה לבין האחרות).
אבל אם אתה מנסה ליצור קשר, זה לא יעבוד ככה.

מה הכוונה ״הגישושים הראשונים של הדייטים בכמה בנות במקביל״ ?
אתה קובע לדייט ראשון עם כמה בנות ביחד ? 
ומה קורה אם הדייט הראשון עם בחורה 1 היה מוצלח מאוד ?
אתה מבטל עם הבנות האחרות או עדיין נפגש ?

(לא שאני מעודדת את זה חלילה)

אז כן צודק.

אין רגשות. אין התחייבות רגשית.

טכני. שכלי.

יתרונות מול חסרונות.

אבל שמעורבים כאן רגשות ותחושות ויחסי בני אנוש מורכבים

זה בעייתי

הרי שאתה יוצא מפגישה אתה צריך קצת זמן לעכל, לחשוב, להבין מה היה

אתה לא רוצה להשוות אותה *טכנית* לבחורה אחרת, זה אולי אפשרי

אבל מבחינת הלב זה מאוד מבלבל.

 

קצת זמן עד שתפגשו ובינתיים עלתה הצעה אחרת שיש בה הרבה יתרונות ואתה מפחד לצאת קירח מכאן ומכאן.

ולהבין שלכל החלטה יש רווחים והפסדים

אתה לא יכול להרוויח מ2 הצדדים, בסוף לא תרוויח כלום

כאילו במצב שאתה מתאר, עדיין לא נפגשת עם הראשונה

אז אולי תפתח את זה עם הבחורה הראשונה, תגיד לה משהו בסגנון  "תקשיבי אני רואה שלוקח לנו קצת זמן לקבוע פגישה, אז אני רק רוצה לשאול אם זה בסדר שלבנתיים אני עדיין ממשיך לשמוע הצעות?" תבקש את רשותה ותהיה גלוי איתה.. חושבת שהיא תבין

א. זה גורם לבירור באופן עקום - כי ככה אתה על כרחך מברר בצורה השוואתית במקום עניינית מה נכון לך, זה יוצר בלבול ומערכת העדפות ושיקולים מעוותת.

ב. זו הונאה כלפיהן - מבחינתן הן מקדישות לך תקופה לברר באופן נקי התאמה ביניכם למערכת יחסים בציפייה שגם אתה מקדיש אותו להן, ולמעשה אתה לא שם אלא עדיין בשלב הבירורים המקדים. במידה ואתה אומר להן את זה זה כבר משהו אחר, רק אל תצפה שיסכימו (מה שיוכיח שיש כאן הונאה אם אתה מסתיר).

לא יודע מה כולם מסתבכים כאן כל כך

רק שחכתי להוסיף שחשוב לבא לרבנות עם רעיון מסוים

זאת אומרת, לא להגיע לבד ולחכות שהם יביאו מישהי/ו

בחור פוגש בחורה מתאהב בה

נותן לה טבעת

תחת החופה

מתייחד עמה

והנה היא אשתו

אבל בערך בים בם בום

כל עוד זה לא רחוק מידי..
פעם הייתי חסידת הבחור חייב להיות גדול יותר (פעם.. עד לפני רבע שנה כזה..)
היום אני נפגשת עם כולם העיקר להתחתן כבר..

רוצה שהוא יהיה גדול ממני (בשלב הזה בכל אופן, אני צעירה ולא רוצה להתחתן עם זאטוט....)

אבל רק 2-3 שנים, לא יותר

נשלח בטעות

מה אצל אחרים...

 

תעשי לפי הבנתך והרגשתך ביחס לאדם ספציפי.

 

יש להניח שאינך שואלת על פער "עצום"..

 

ואל דאגה, יש לא מעט בנים שנפגשים עם מי שמבוגרת מהם. מאד תלוי באישיות של שני הצדדים. גם בענוה והנינוחות והלבביות של הבחורה.

אבל אין לי בעיה לצאת עם מישהו שקטן ממני

מכירה גם הפרשים גדולים יותר.

מכירה גם הפוך שהבת גדולה ב2-4 שנים.

אני נגד לפסול. זה מאפיין אחד מכמה. להיפגש ולראות.

מלצאת עם בת שגדולה ממני.
פעם יצאתי עם מישהי שגדולה ממני בשנה כי בישיבות מחנכים שכל בררנות שהיא בעולם השידוכים היא נאצית, אז נפגשנו והיא למשך שלושה פגישות שאלה מיליון שאלות ובלבלה את המח ובסוף שלחה הודעה שאנחנו לא מתאימים. שמחתי מאוד. לאחר מכן קיבלתי החלטה שאם אני שמח להיפטר ממי שאני יוצא איתה, אולי כדאי לשנות גישה ולא לצאת עם כל אחת.

אולי היא ככה קדחה גם לגדולים ממנה?

ויש מצב שגם תיפגש עם עוד חפרנית שדוקא תהיה צעירה ממך

המצב שתיארת הוא באמת לא נעים והבחורה הזו באמת לא מתאימה לך

אבל אני לא חושבת שהגיל היה הקטליזטור

אני יכול לפסול גם על דברים אחרים שלא מוצאים חן בעיני, כמו הפרשי גיל שלא מתאימים לי (ולא בהכרח לפסול בחורות מקדחה)

אלט כל האנשים בגיל מסוים הם ילדותיים או בוגרים, סיימו תואר או עוד לא .
מה הפרש הגיל אומר מלבד הנתון הזה שבן הזוג חי ועשה דברים עוד כמה שנים/פחות כמה שנים.

לא יודעת. נשמע לי מוזר שיכולה להיות הצעה אדירה, מישהי שיש לה הרבה דברים שהיית רוצה, ותפסול על גיל. נראה לי חבל.

יש צעירות בוגרות ויש גדולות עם נטיה ילדותית. לדעתי, כדאי לברר עם מי שמציע בנוגע לשאלת הבגרות ולא להניח על סמך בגיל. (בסוף אתה לא יוצא עם סטטיסטיקה אלא עם בת שהציעו לך.. )

אבל נראה לי שנישאר חלוקים וזה בסדר.

בעיקר חשוב לי שהקול שאני מביעה יישמע בשביל מי שחושש לקבל הצעה טובה ואפילו מצוינת בגלל גיל.

השתיקה כאן היא לא מהסכמה, אלא מחוסר רצון להכנס לויכוח מיותר.

אתה כותב פה סטיגמות אחת אחרי השניה

 

אני מכיר סטיגמה על דתיים, שהם שומרים שבת ואוכלים כשר

ואם תקרא ושב מהתחלה אולי גם תבין בעצמך

 

אין למה שתיארת קשר לגיל.

גיל

אבל האמת עוד לא יצא לי מישהו שאני גדולה ממנו... מניחה שלא ארצה ביותר משנה...

וזה לא מורגש בכלל!
הוא גדול ממני..
היה נראה לי הזוי בהתחלה, אבל שמחה שבחרתי לנסות

בכל הדברים האלו מאוד בודק כל דבר לפי העניין ולא מכליל באופן גורף אף פעם. לא חושב שאשלול על בת גדולה אפילו בשנתיים, נברר על הבחורה ניפגש ונראה אם מתאים...
לא אוהב את כל הכללים האלה למרות שאולי יש בהם מן האמת אבל מה הבעיה לדון כל מקרה לגופו...

מניח שפלוס מינוס הטווח הזה זה בסדר מבחינתי,אבל נניח פער של 4 שנים ומעלה כבר יהיה מוגזם מבחינתי כי זה כבר מקום אחר לגמרי בחיים, ופער גדול מידי. יש מצב שגם לטובת הבחור פער כזה ייחשב גדול מידי בשבילי, למרות שבנות עקרונית רציניות ובוגרות וגם טכנית השלבים בחיים שלהן מהירים יותר מאצל הבנים בטח אלו שעושים מסלול ציוני דתי קלאסי...

הסיכוי שזה יצליח. האם אני יכול לנסח את הגורם להחלטה? האם אני יכול לתאר אופציה שהפעם זה יקרה אחרת - בגלל שאולי הפעם הקסם האישי יתגבר על הבעיות, בגלל שממרחק של זמן ההגיון והאהבה ינצחו, בגלל שמשהו השתנה, אולי אני השתפרתי.

 

באופן עקרוני אני תמיד בעד לחזור. להפרד מחדש תמיד אפשר

גם אם הצד שרוצה לחזור זה לא הצד שנפרד אתה בעד לחזור?

הרי זה מה שהצד הזה רצה כל הזמן. השאלה היא רק אם זה יתכן

ומי אמר שהפעם יהיה אחרת, זה מפחיד להכניס את עצמך לשם שוב, ולפתוח את הלב, ולקוות, ולהאמין. ויש סיכוי להפגע, מה הסיכוי בכלל לא להפגע? מה כבר יהיה שונה הפעם? מצד שני, לוותר על ההזדמנות? אם הצד השני שאני כ"כ מעריכה חושב שיש סיכוי, אז אולי באמת יש סיכוי?
קשה.
הגעגוע מבלבל ומקשה לראות את הדברים בבהירות

כן ברור. ללכת על זה ולהיות מוכנה לכאב. להיות בלי לעוד שנה או שנתיים לא יותר טוב.

נשמע באמת לא פשוט..

 

השאלה באמת היא משהו יכול להשתנות. אם כן - נסיון יכול להיות שווה את זה. אם אחרי חשיבה גדולה בתכל'ס לא.. תהליך של שחרור...

בהצלחה!!

כשראיתי אנשים שעדיין חושבים על הבחור/ה שיצאו איתם. לדוגמא פלונית, חושבת על פלוני שהקשר שלהם התקדם לחתונה, הוא חתך. והיום אחרי שנתיים לערך (אם לא יותר) כשפלוני נשוי + ילדה, ופלונית שלנו עדיין חושבת עליו, ולמה לא עבד. ולמה היא מתגעגעת?!

כשהרגשתי שיש לי שאלות לא פתורות לגבי קשר קודם, למה הוא חתך? זה התאים וכו׳..
העליתי דברים על הפרק. כי אני לא רוצה להיות במצב כזה.
וגם כשאמרו לי בשנית ש״אין.. זה לא מתאים״, עכיו אני יודעת בלב שלם שזה באמת לא מתאים. ועשיתי את ההשתדלות שלי.. וזה הרפה ממני..

בהצלחה!!

רק בלי לחשוב יותר מדי ולדמיין ולפתח ציפיות. לשאול ולהתגלגל לפי התשובה.

זה מגיע מתוך הרגשה שמשהו לא מבורר שם מספיק

וצריך להיפגש שוב אחרי תקופה כי אולי עם הזמן דברים התבהרו אחד אצל השני...

אבל צריך להיות שם פוטנציאל ממש ממש גדול 

הם יצאו בתיכון.
בכיתה י"ב הם האגישו פערים בעיקר מבחינה דתית וגם דתית תרבותית.
בנוסף, היא הרגישה קצת בוגרת יותר.

הוא החליט ללכת לישיבה (בלי קשר אליה).

אחרי תקופה מסוימת הם החליטו לנסות שוב (כמה שנים).
באמת התקופה בישיבה והגיל ממש צמצמו את הפערים.
הם התחתנו בסוף.

זה היה על מנת לסגור במאה אחוז מה שלא היה סגור. התחושה הזו שאם אני לא אסגור זה ימשיך ללוות אותי עוד הרבה זמן היא זו שדחפה אותי לנסות שוב.

מנגד, יש מקרים של התלבטות שבהם אני לא חוזרת כי השיקולים של בעד הם אמוציונאליים ולא רציונאליים. ואין טעם להיכנס סתם לסחרור רגשי נוסף בקשר שאין לו סיכוי ריאלי.

שאני לא שחררתי ממנו, ולכן ברגע שהוא רצה היה ברור לי שאני נותנת לזה צ'אנס.
מהצד שלו, הזמן עבר, לחצים ששיחקו תפקיד נרגעו, ואפשרו לו לחשוב על הדברים מחדש ולהסיק מסקנות בוגרות יותר.

(נשואים היום, ומודים על זה)

שמה שהפריע פעם קודמת עבר שינוי...
על מנת לא לחזור על אותה דרך.
ולא לפעול מתוך רגש ..

אבל אני אגיד (ויכול להיות שזאת הייתה כוונתך) שבאמירה "מה שהפריע פעם קודמת עבר שינוי".
זה יכול להיות לשני כיוונים. או שבאמת הפרט שהפריע השתנה, או שהיחס שלי אל הפרט שהפריע השתנה.
לצורך העניין לבעלי הפריעו בי דברים מסויים, והם לא השתנו והם קיימים גם היום, אבל היחס של בעלי אליהם השתנה, והוא הבין שהוא מוכן לקבל אותם, יחד עם שאר המכלול של האישיות שלי, ולכן היה מסוגל לחזור.

נקודה למחשבה

היחס לאותו דבר שהפריע פשוט השתנה כלומר עבר שינוי
את מבינה שזה יכול להיות אלפי דברים ולכן כתבתי בצורה כללית
אצל מישהו זה יכול להיות שהיה לו חסימה רגשית והוא החליט להפסיק קשר אז הוא עבר תהליך
אף אחד לא בא בהאשמה למישהו.

הנקודה למחשבה הייתה כאמירה כללית למי שקורא את השרשור.. לא לך.

אני קוראת שוב ומבינה שזה לא היה ברור בכלל. מחילה.

איפה שלא הסתדר זה פוגע ולא אחזור לשם שוב

אין על עמ"י

אמרתי שאין להם רשמי

מחילה, אין לי כ"כ עצות וכדו' רק יכול לעודד אותך שזה משתלם כל הקושי הזה...
ואם כל פעם נדחה את הזיווג בגלל זמן ה' יעזור מה יקרה בסוף...
בהצלחה...

הכותרת של מה שכתבת היא מאוד חשובה כשלעצמה - "איך לתכנן זמן?"

מקווה זה יעזור לך גם בעניין של דייטים.

זה אולי לא רק זמן אלא גם עומס ואז השאלה תהיה "איך להתמודד עם עומס?"

לפעמים אדם מסוגל להרבה ממה שהוא חושב שזה נכון.

אולי זה יכול להיות מתאים לך.

אז מה תסיקי מזה?
זה לא ממש מייצג משהו

אני אברר קודם האם בדרכה ללימודי הרפואה מדי יום ברכבת או באוטובוס,
יצא לה להניח את הרגליים על הכסא הפנוי שמולה.
אם כן, אז אין שום סיכוי לצאת עם אחת כזו. זה קו אדום.

ההגדרה הדתית שלי : חילוני-מסורתי, או חצי מסורתי, מה שבטוח יהודי. 

ואם היא גרה במרחק הליכה מהלימודים/ מהסטאז???
מה תעשה?

האם היא אכלה פיצוחים ממחלקת הפיצוחים בסופרמרקט ולא שילמה עליהם, רק בגלל שזה אפשרי.
או דחפה ״מתנות״ לקשישים כדי לקבל עמלה בעבודה.

אני בקרוב אפרסם שאלון בסגנון ״ 100 שאלות חשובות באמת בבירורים״
זה יקח קצת זמן..

לעבוד על אנשים שאם לוקחים כמה פריטים יש הנחה ואז כשהם חוזרים הביתה הילדים שלהם מזכירים להם שהם לא יודעים מתמטיקה 😑

כמו שאמרו קודם. לא חושב שזה מה שאמור להיות לך בבסיס השאלה מה ללמוד.
בנוסף כבכל שאלה, יהיו כאלו שיפריע להם ויהיו שלא.

לגופה של שאלה, יכול לומר כדתי תורני שמאמין שלא יפריע.

כאלה שיפריע להם, ויש כאלה שיקפצו על המציאה
אישית, אני יותר בכיוון של עיסוק בקודש, ונראה לי שאסתדר טוב יותר עם מורה וכדומה..

תלכי על החלום שלך ותגשימי אותו 

ברפואה יש הרבה אופציות לעבוד ולא כולן בהכרח יבואו על חשבון המשפחה

יש גם התמחויות קלות יותר וכמובן זה משהו זמני שאח"כ חולף ורוב הקריירה לא בהכרח בבית חולים או בשעות תובעניות.

מי שמחפש אישה שתהיה מורה 8-13 ותגדל ילדים כנראה לא יתאים לך אבל יש הרבה בחורים שלא מחפשים דבר כזה בימינו כולל דוסים..

 

 מטבע הדברים יהיו כאלו שיפריע להם וכאלו שלא

בסופו של דבר את צריכה להתחתן רק עם בחור אחד

אני לגמרי בעד ש(א)נשים יגשימו את החלומות וילכו ללמוד מה שהלב שלהם אומר. 

 

בהצלחה!

שהשאלה היא גם איך את עם המקצוע הזה.

בטוחה שזה מה שאת רוצה לעשות?

מתחברת לתחום ואוהבת אותו?

 

אם כן לכי על זה. תהיי בטוחה במי שאת ובערכים שהגדרת לעצמך.

יהיה מי שירצה אותך, למרות ובגלל המקצוע.

 

אבל אם לך עצמך יש ספקות, זה כבר עניין אחר.

בכל מקרה אין סיבה להחליט לפי מה שאחרים חושבים(:

בהצלחה!

שפוסלים על בנות שלומדות סיעוד, אז לגבי רפואה אין על מה לדבר.

יש לי קרובת משפחה שמתכננת ללמוד רפואה, בעלה חשש והחשש הזה הוביל אותו לבדוק מה ההשלכות של זה (אחרי שהכיר אותה, והוא ידע את זה לפני) ולהחליט שזה שווה לו .