פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 348)

לבוגרצ ולמכינה אין, לגבי הישיבה אני לא יודע

ואם נניח בעלך יצמח להיות גדול דור אז גם את תצמחי יחד איתו ותהיי מתאימה למעמד
בכל מקרה זה תהליך של מסירות גדולה והרבה עבודה משותפת

מי שרוצה להיות גדול הדור, ואפילו קצת פחות, לומד תורה כמעט כל הזמן - ביום ובלילה, בשבת ובחופש.
זה מצריך המון שיתוף פעולה מאשתו, ברמה הטכנית, הכלכלית, הנפשית והרוחנית.

זה בשלבים הראשונים, בשלבים שהוא כבר בתפקיד/מעמד, מתווספים עוד דברים - איך מסתכלים עליהם, האחריות הציבורית, לפעמים הבית נהיה חצי ציבורי.

מכיר כמה משפחות כאלה, אין ספק שהם ראויים להערצה, אבל זה שונה ומאתגר ממשפחה רגילה

אשתו של רב קהילה- זה דבר סביר. לא הייתי פוסל על זה בשלבים מוקדמים. אם יש סיכוי טוב שתצאי עם עוד בחורים כאלה- שווה לך לדבר עם רבנית או שתיים לשמוע מהן איך זה ולשאול אותן שאלות. אני מניח שיש הבדלים גדולים בין קהילות שונות. אבל יש הרבה רבניות שמסתדרות עם חיים כאלה אז זה משהו שנראה אפשרי בהחלט.

אשתו של מי שמתכנן להיות גדול הדור- פה זה יותר מעורר שאלות- האם הוא באמת כזה גדול או שהוא מחפש חיים נוחים שהוא ילמד תורה בשקט ואשתו תסדר הכל? האם רבותיו ואחרים גם מייעדים אותו כל כך לגדולות?

לפעמים מגלים שהוא לא הכי מחובר למציאות או יותר מזה בעיה נפשית. במקרה כזה תחשבי פעמיים אם להמשיך.

לפעמים מגלים שהוא באמת הולך להיות רב מאד גדול. במקרה כזה גם כדאי לברר אם את מתאימה לזה. יש לזה הרבה יתרונות וגם קשיים. גם כאן שווה להתאמץ ולהשיג מספרים של רבניות שנשואות לרב גדול ולברר איתן איך זה. הבחור גם יוכל לעזור לך במקרה כזה. פה בדרך כלל צריכים עוצמות מיוחדות אצלך.

בכל מקרה, מישהו שמגדיר שהוא רוצה להיות גדול הדור זה מבחינתי נורה אדומה.למיטב ידיעתי גדולי הדור לא תיכננו להיות גדולי הדור הם פשוט כל כך היו דבקים בתורה ובתלמידי חכמים. הם נהנו ללמוד בשקט שלהם עד כמה שאפשר ועזרו לציבור בקשייו ומתישהו ביקשו מהם לעזור יותר בגדול עד שהם הגיעו למה שהגיעו.

במיוחד לגבי הסיפא. איך תרגישי אם מישהו יאמר לך שהוא רוצה לזכות בפרס נובל או ראש ממשלה? יומרני? תלוש מהמציאות?

לענ"ד, אדם שהוא לא נרקסיסט (ולא נראלי שכדאי להיות בקשר עם אחד כזה) יאמר שהוא נורא מתעניין בכימיה, או לחלופין שואף לקחת חלק פעיל בהנהגת ישראל, או בנידון דידן שהוא מאוד אוהב ללמוד תורה ורואה בכך ערך משמעותי. כשאדם מתמקד בפועל היוצא זו נק' בעייתית להבנתי.

לפעמים זה טוב לחלום רחוק כדי להגיע למקום טוב.

יש אנשים שהאופי שלהם הוא כזה, ולחשוד בהם שהם לא בריאים נפשית זה עושה להם עוול ענק. הם בריאים, פשוט הם חולמים גבוה יותר ממה שריאלי, אבל זה מה שעוזר להם לצלוח קשיים בדרך.

 

לא טוב להתחיל לשפוט אנשים על סמך התבטאות כלשהי. זה הורס הרבה, כי הצד האחד חושד, והצד השני חושש ומהסס, וזה מזיק לכולם, במקום שהיה אפשר פשוט לקבל איזה אמירה חריגה בהכלה והכל בסדר

בעיני תכניות לא ריאליות הן ההתחלה של ההתרסקות. זה לא אומר שצריך להצטמצם, כלפי עצמך תשאף הכי גבוה שיש, אבל כלפי חוץ, כדאי מאוד להיות ריאלי.

יש פה שאלות. בכל קשר יש שאלות לגבי הזהות של הצד השני. פה לדעתי זו שאלה גדולה יותר אבל עדיין לא הייתי קורא לזה חשד. ממשיכים את הקשר ובודקים שהמצב בסדר.

לא לפסול מהר אבל כן לבדוק טוב יותר אדם כזה

כתבת:

בעיה נפשית, נורה אדומה, לא מחובר למציאות...

 

ובכלל ספרת בערך את כל החשדות האפשריים - אולי הוא עצלן ולא מתחשב,

 

בקיצור - הי, הוא בסך הכל אמר משאלת לב. כמו מישהו שמקווה לזכות בפרס ישראל. רוצה שיהיה לו מפעל חיים משמעותי. רק שהוא מפנה את זה לערך הבאמת חשוב של לימוד תורה.

 

הוא עלול להיות שקרן, פסיכופט, מרגל ונוכל; אבל זה נכון גם לגבי מישהו שמתכוון לפתוח עסק של מכונות קפה.

 

----

 

וחוץ מזה, זה בכלל לא היה נושא הדיון. השאלה היתה בהנחה שהוא מתכוון לזה וגם יצליח.

 

בעיני זאת גישה מאד בעייתית, להניח שאפילו העלאת הנושא לדיון כמקרה היפותטי, מצריכה להדליק את כל נורות האזהרה

עניתי מתוך המציאות שאני מכיר וסיפורים ששמעתי. לפעמים אני עונה לא רק על מה ששאלו אלא גם על נקודות חשובות בהקשר הכללי. אפשר לחלוק על זה אבל זה כרגע מה שאני עושה.

אני מעריך מאד לימוד תורה ולומד תורה כבר הרבה שנים.

אם הוא היה מספר שהוא מתכנן להיות ראש ממשלה או טייקון ענק הייתי מתייחס לזה בצורה דומה כנראה. כמו הסיפור שמישהי1 שיתפה יש יסוד לנורות האדומות ומצד שני לא פוסלים על נורה אדומה. בודקים מה הולך ואז מחליטים

אני בצד שלך.
יודע שיש כאלה שלא מתאים להם והם מפתחים דמיונות בגלל דברים שעברו, שאמרו להם, שקראו בספרים וכדומה. אבל זה בדר"כ בגיל צעיר יותר - ישיבה תיכונית וכדומה. איני יודע בן כמה הבחור המדובר, אבל אם הוא כבר כמה וכמה שנים בישיבה ועדיין רואה עצמו כשיר לעניין, לא מפחיד אותי. תלוי כמובן בשאר צדדי האישיות והמידות שלו.

ולעניין האם גדולי הדור תכננו, קראתי פעם סיפור על הרב קוק שסיפר לחבר שלו כשהיו ילדים (בגיל בר מצוה בערך) שכשהוא יהיה גדול תהיה לו ישיבה גדולה בירושלים ומכל העולם יבואו ללמוד שם.
הספר אינו תחת ידי, אבל לדעתי זה נמצא בספר טל הראיה.

מה שכתבת מאוד מתחבר לבחור שהכרתי.
התייעצתי לגביו עם אשתו של אחד מגדולי הרבנים בימינו כי נורא חששתי מצדיקות היתר שלו, הרגשתי קצת קטנה לידו.. הרבנית התרשמה שאני יכולה למרות שהרגשתי שזה גדול עלי.. בסוף נפרדנו.שמו מאוד הלך לפניו, כולם מאוד מאוד התפעלו ממנו.
בהמשך הבחור יצא עם חברה שלי והסתבר שבאמת הייתה לו בעיה נפשית.
יש לי כל מיני מחשבות סביב הנושא הזה.. בגדול הגעתי למסקנה שאם אין שמחת חיים פשוטה, פשטות אז כן יש מקום לחשוש קצת ולבדוק יותר כשרואים צדיקות יתר. לפחות זה מה שלמדתי מניסיוני הקט.

בקצרה - זה לא קורה ברגע. זה משהו שאת גדלה לתוכו. אם כרגע זה טוב - זה כנראה יתקדם לכיוון שיהיה טוב לך

א.אף אחד לא מבטיח שהוא יהיה גדול הדור, גם אם הוא מאוד רוצה... ימים יגידו..
ב. בהנחה, שהוא כן כן יהיה גדול הדור: תראי איפה את, הנשמה שלך נמצאת? אל תסתכלי על התפיד:"אשת הרב" זה לא משנה..תסתכלי איפה את? איפה המקום הנשמתי שלך? את רואה את עצמך נשואה אליו? את מרגישה שהוא כי השני שלך? את רואה את עצמך עוזרת לנשים בבעיות ובתסבוכות?
את במקום אמיתי של שליחה של הציבור? אני מדבר על ה"אני" שלך, לא על שיקולים חיצוניים...

יש פרדוקס מסויים בשאיפה שלו..

כי אדם ששואף להיות גדול הדור, לא יהיה כזה מעצם השאיפה להיות כזה.

 

לא היה מעולם גדול דור ששאף בצעירותו להיות גדול דור..

 

גדולי הדור אלו אנשים בעלי ענווה, שישבו, התמידו ולמדו, והאמינו במה שהם עושים מבלי להתחשבן כיצד אחרים תופשים את התדמית שלהם.

ורק לאחר שנים, הציבור (או העסקנים בציבור החרדי) החליט שהוא מקבל על עצמו את אותו הרב כגדול דור.

 

עכשיו השאלה היא, האם אדם עניו, מתמיד ולמדן שמאמין בשקידה על התורה מתאים לך?

אני חושב שבשלב הזה בחיים, לחשוב על האם הוא יהיה גדול דור או לא, לא רלוונטי בכלל..

האם אשתו של רב (הרי כאן ספציפית לא ברור אם באמת היה נהיה כך.. בכלל אדם נורמלי לא אומר שהוא יהיה "גדול הדור". כנראה התכוון לומר שהוא שואף לגדול מאד בתורה) - צריכה להיות ב"סטייל" שאת מתארת על אשת הרב שאת מכירה, או שהיא יכולה להיות אשה "רגילה", כמו כל אחת אחרת.

 

דומני שהתשובה על זה די פשוטה: יש כאלה יש כאלה. כמו, למשל, שיש ראשי ממשלה שהאשה שלהם בכלל אל בעסק שלהם - ויש כאלה שהיא ממש מעורבת בעניינים. יש נשות רבנים כאלה, ויש כאלה.

 

אז אמנם זה לא בדיוק אותו דבר, כי פעמים רבות, כשמדובר על הנהגה רוחנית של קהילה, האשה כבר מצטרפת למעגל הזה, עזר כנגדו גם בתחומו.

 

אבל זה לא הכרחי - ובוודאי אין ענין להיבנות לכך באופן מלאכותי, אלא אם זה מתאים וקורה מתוך עצמו. דומני שבדרך כלל "רבניות" נהיו כך עם הזמן. מתוך המציאות. אדרבה, אם נלחצים להיות כך או נלחצים מזה מראש, זה פחות עשוי לקרות...

 

העיקר שיש תיאום ציפיות.

 

כלומר, נניח שאת נפגשת עם מישהו שמתכנן כיוון כזה של הנהגה תורנית של ציבור - את יכולה לוודא איתו שאינו מצפה שאת גם תהיי כך... אלא אם יצא באופן טבעי יצא - ואם לא אז לא. העיקר שבאופן אישי ביניכם, מבחינת הכיוון האישי שלכם בחיים, אתם על אותו גל בערך...

השאלה שלי לא עסקה באיזשהו שיגעון גדלות, זה גם נושא חשוב שצריך לתת עליו את הדעת.

זה לא שהבחור הציג את עצמו ואמר שהוא רוצה להיות גדול הדור. הוא במסלול לכיוון הרבני, ושואף להגיע רחוק. הביטוי הזה של גדול הדור הגיע ממני. אין לי כלים ויכולת להעריך אם הוא מסוגל להגיע לזה, ולצורך השאלה ששאלתי זה בכלל לא משנה.

הכוונה שלי הייתה יותר בקטע החברתי - נגיד לארח או להתארח, טיול משותף בחוה"מ וכאלה.

 

תודה לכולם על הדברים שכתבתם. הגישה הכללית שונה לחלוטין ממה שחשבתי - כשתגיעי לגשר תחצי אותו, ואין 'דרישות תפקיד' שחייבים למלא.

היה כאן פעם איזה דף של מלא נושאים
לא מוצאת אותו סליחה

מה את מדברת עם חברות שלך? יותר מה קורה לך ביום יום או יותר דברים עמוקים?
תדברי מה שאת רגילה לדבר עליו ומה שמעניין אותך

חוץ מזה, עוד רשימה שהעלו כאן לפני כמה שנים :

נושאי שיחה - לקראת נישואין וזוגיות

וראית את הקובץ שהעלו כאן פעם עם המשחקים לדייטים ? יש שם גם משחק לקשר מתקדם עם שאלות מעניינות ועמוקות .

מה שחדש אצלכם בחיים, דברים שקרו לכם השבוע

רוב מוחלט מהזמן אין חדש

לא חייב חידוש מאד גדול אבל אנשים לומדים דברים חדשים, פוגשים אנשים שונים פיזית או וירטואלית, קורים להם דברים כאלה ואחרים בעבודה או בישיבה.

לא צריך משהו סופר דרמטי.החיים שלך איך שהם

אולי משהו מוזר שהיה לך או מצחיק .. איך הגבת לזה.

משהו שהיה לו קשה , למה?

כמובן רק אם זה זורם

במקום שנכניס את הצד השני לתבניות של נושאים.

מתחילים משאלה כלשהי ומשם את תראי כמה עומק יש בכל אחד. על כל תשובה אפשר לשאול עוד המון שאלות ולהעמיק בהיכרות.

 

להתכוונן בשאלות ונושאים 

המחירים ברולדין. זוועה

הבנאדם מבקש סופגניה עם ריבה

מקבל סופגניה עם ריבית.

 

וגם נראה לי ששניכם תסכימו על הנושא.

הצלתי לך רבע שעה.

 

אחכ רבע שעה על הסופגניות

ברמי לוי. כאילו בוא תזרוק עלינו אבנים קשות

עם ריבה קרה בפנים ונשלם לך על כך.

 

 

אני רואה כאן חצי שעה של תוכן.

(;

 

 

 

 

עובר במסע שלו, יש את האנשים האלה שחושבין תמיד על אחרים בדרך. תודה לך!
ובע"ה שנזכה כולנ''ו

אני חושבת שמה שלי הכי עזר זה פשוט להעסיק את עצמי כמה שיותר.
למלא את היום שלי בדברים חיוביים כמה שיותר, דברים שמשמחים אותי ושממלאים אותי.
להקיף את עצמך באנשים עד כמה שאפשר.
לתת למחשבות מקום, לכתוב אותן על דף, לתת להן להיות נוכחות. ואז - להגיד להתראות. אני ממשיכה הלאה עכשיו.

והזמן.
לגמרי עושה את שלו.

אבל צריך לעזור לזמן. לנסות לא להיתקע.
אם יש הודעות בווצאפ וכ'ו - למחוק לפעמים עוזר (האמת שזה עדיין גדול עליי, אני לא מחקתי)

מצאתי קטע של הרב יוני לביא שממש ממש עזר לי!
הייתי גם במשבר, והיה לי ממש קשה.. שם את זה פה: 
מספרים על הצדיק הירושלמי, ר’ אריה לוין זצ”ל, שפגש פעם בחור שפניו נפולות. ‘קרה משהו?’, שאל אותו. ‘שוב נפרדתי מבחורה. שוב אכזבה מרה’, ענה הלה בקול שפוף, ‘ודווקא אחרי שכל כך ציפיתי. אני ממש מיואש, רבי. אני מאמין שבסוף אתחתן אבל למה הייתי צריך לעבור את הדבר הזה אם בסוף לא יצא מזה כלום?! למה אני צריך לעבור את כל מסלול הייסורים הזה עד שאמצא את אשתי?!’. ענה לו ר’ אריה לוין כך: ‘כל נשמה לפני שהיא יורדת לעולם, דנים בבית דין של מעלה מי יזכה להיות החצי השני שלה. והמלאכים מביאים נשמה אחת שעשויה להיות מתאימה ונעשית בדיקה – מתאים או לא? ומגיעים למסקנה שלא. וכך עוד אחת ועוד אחת. עד שמגיעים לנשמה הנכונה שהיא תהיה בת הזוג המושלמת ביותר. כאשר תרד הנשמה לעולם ותתלבש בגוף, האדם יפגוש את אותה המיועדת ויינשא לה. אבל מה לגבי כל הנשמות הראשונות שהועלו בתור “הווא אמינא”? ובכן, גם איתן הוא ייצטרך להיפגש ולגלות בעצמו שזה לא מתאים עד שיגיע אל הנשמה האמיתית’. סיים ר’ אריה לוין את דבריו: ‘נמצא שכל מפגש כזה עם עוד נשמה, רק מקרב אותך אל המפגש עם החצי השני של נשמתך. עוד שלב בסולם. עוד צעד חיוני בדרך אל המטרה. וכי לא ראוי לשמוח על זה?!’.

האמת שאצלי זה לוקח לא מעט זמן, כמה חודשים טובים ועדיין זה לא לגמרי מאחוריי.

 

עוזר לי להזכיר לעצמי שזה נורמלי,

שהכל בסדר איתי ולא השתגעתי,

שבאמת איבדתי משהו שהיה יקר לי וזה מוצדק לכאוב את זה.

 

וכמו שכבר אמרו לפני -

לתת מקום למחשבות,
לדבר על זה,

לבכות כשצריך.

לא להשאיר בפנים.

 

כן חשוב לי לא לתת לזה להשתלט על כל היום שלי,

לפנות זמן מוגדר במיוחד בשביל זה,

ובשאר הזמן להשתדל להעסיק את עצמי בדברים חיוביים,

להתאוורר קצת בטבע כשצריך (וכשמזג האוויר מאפשר...),

ולהקיף את עצמי באנשים שאוהבים אותי ויכולים לשמח אותי.

 

זה משתפר עם הזמן,

ואז מרגישים יותר בטוחים בזה שזה נגמר ואפשר להמשיך הלאה.

מבטיחה.

 

 

ממש מתחננת אלייך שתדברי איתי.
קשה לשכוח כמה זה כואב. זה שורף.
ואם כבר עברתי את הגיהינום הזה אני מתה לעזור לעוד מישהי. אני פה בפרטי ❤️

זה תלוי ברגישות של הנפש שלך, וכיצד אתה מנסה להתמודד עם הקושי.

כמובן שגם עומק הקשר שהיה לכם והתקוות והציפיות שהיו לך ממנו הם פרמטרים.

 

לרוב הקושי נעלם כשמגיעה השלמה רגשית ושכלית עם כשלון הקשר המדובר.

(לפעמים הרגש מוביל לשכל ולפעמים להפך)

 

יש לפעמים דרכים לזרז את אותה השלמה, או הזדמנויות שמסייעות להשכיח את מה שהיה.

אבל לפעמים צריך ללכת לאט בדרך הקשה.

 

אם ישנם דברים לא סגורים/פתורים, אז גם מותר לנסות לסגור אותם מול האקס(ית).

אבל צריך לעשות את זה בצורה חכמה (כמו לרכז את הכל, ולנסות לסגור הכל בפרק זמן קצר וקבוע מראש),

כי אחרת זה יזיק הרבה יותר מאשר יועיל לשניכם.

 

 

יוצא לנו לשמוע לא פעם על זוגות גרושים שממשיכים לריב ולהתכתש גם הרבה לאחר נתינת הגט וחלוקת הרכוש.

זה למעשה תמיד נובע מכך שלפחות אחד מהצדדים (וכמעט תמיד שניהם) לא משלימים עם כשלון הזוגיות.

אח יקר, הרבה ערק, אין דבר שהחומר

הזה לא ממיס.

 

וברצינות..

חצי מהאנשים שנמצאים כאן חוו את הדבר 

הזה, חלקם אפילו ממש בזה הרגע.

תן לזה זמן. בינתיים תכיר ותיחשף לעוד

צדדים בעצמך שטרם הכרת.

 

אם הקבה הרחיק ממך מישהו, זה

רק כי הוא שמע שיחות שאתה לא שמעת.

 

 

<שזו הקלישאה הכי יפה. ואולי גם קצת נכונה>

 

 

 

 

גם אני בעצמי בדיוק יצאתי מהמצב הזה ואחרי הרבה מאד זמן!
קשה. אבל משתדלים לחיות את החיים ומסתבר שהזמן הוא באמת עוזר
הקטע עם הערק ממש נחמד אם יש איזה התוועדות או דיבוק חברים אבל לא בהקשר הזה..

אין באמת כזה הבדלים בין הבנקים

במיוחד שאת בטח א מתכוונת לקחת משכנתא בקרוב או משהו רציני

לכם הכי מומלץ זה לקחת את הבנק שיש לו סניף הכי קרוב לבית

אמנם רוב הפעולות היום הן בדיגיטל, אבל בכל זאת לפעמים צריך ללכת פיזית ואז הכי נח שזה קרוב לבית

בהצלחה.

באפליקציה.
אין סניפים.
אין דמי עו"ש
אין עמלות כרטיס אשראי.
אין חשבון בנק משותף

כפי שהבנתי..

אני הייתי תקופה ארוכה רק עם פפר

אני לא הכי ממליצה זה מחייב שיהיה חשבון בנק נוסף פעיל ומחייב אליו הזרמה של כסף כל הזמן במיוחד שרוצים להשתמש באפליקצית התשלומים שלהם פפר פי שנגיד אם לפני שהיה לי פפר יכולתי לבחור באיזה כרטיס/חשבון אני רוצה להשתמש מרגע שפתחתי פפר הייתי חייבת לדאוג שיהיה לי כסף בחשבון שם כדי לשלם דרך הפפר פי וגם השירות לקוחות שלהם לא באמת כל כך זמין כמו שהם טוענים , לוקח להם הרבה זמן לענות ולא תמיד הם הכי עוזרים ויש להם אק שני סוגי חשבונות צעיר או רגיל ... ממליצה לך לחשבון סטודנט ללכת על הבנקים הרגילים כמו מזרחי , פועלים וכו' ...
בנוסף אין להם אפשרות לעשות חשבון משותף לשני אנשים ולרוב אחרי חתונה מחברים את החשבונות אז קחי בחשבון ...
בקיצור לא הכי ממליצה..
אבל אם את בכל זאת הולכת עליהם יהיה לך כרטיס אשראי מהמם

כרטיס מעוצב יש לי גם עכשיו...
יותר מעניין לשמוע תנאים מהממים

ועוד כמה בנקיםלא ממליץ על פועלים

עזרתם לי מאוד!

אע''פ שבעיני יש ערך ללבוש חולצה לבנה בר''ח.
מאותה הסיבה, שכשיצאתי לדייט בתקופה של הצבא- השארתי את הנשק בבסיס, והחלפתי את המדים בבגדים רגילים לפני כן.
אני לא אוהב יחס שהוא לא 'פשוט'.

לא נראה לי היתי מחשבנת את זה..
בכל אופן, מי שלא התקלח(וזו תקלה כשהוא לא מתקלח) אז בדרכ יש דרכים אחרות לעלות על זה..
לא החולצה הלבנה תהא זו שתסגיר

 

 

ולשאלתך- ברור שמחליפים 
או מחליפים ללבן אחר. 

 

גם במוצ"ש מחליפים 

אני הכרתי מישהו שממש אוהב להישאר עם החולצת שבת.. כזה הרגשה ששבת עוד לא יצאה לגמרי..

כנל בריקודים של שמחת תורה ופורים- להיות עם חולצה חגיגית ולא סתם גופיה קצרה או טישרט לבן.. כי 'זה חלק מהכיף לרקוד עם בגדי שבת'

 

@חצילים זה ממש סבבה

ומיוחד בעיני

 

 

 

לא מקפיד על חולצה לבנה באף ראש חודש

אני ממש אוהב להשאר עם בגדי שבת במוצאי שבת או חג.. זה גורם לחיבור טוב יותר לשבת וחיבור השבת לימי השבוע. הקטע שכשאני מתקלח במוצש אני לובש בגדי שבת חדשים

זה באמת מוזר. אבל יש בזה גם משהו מגניב

שבו אתה זורק בגדים שלבשת לסל כביסה...
והם מופיעים לך באופן ״קסום״ בארון...מכובסים, מקופלים ומריחים טוב...
ולא שמעת תלונות בנושא...בכיף.

רק תקח בחשבון שיש כאלה שפחות יזרמו עם זה *בעתיד*.
אז בעדינות כשתנסה לידם בפעם הראשונה לומר :
״אוקי, מוצ״ש, אני אקח *עוד* בגדים לבנים חדשים למרות שמה שיש לי כרגע עדיין סבבה לגמרי״

עובדתית רוב הנשים עושות כביסה בבית.
בד״כ זו האמא או האישה.

האם יש מצב שהוא עושה לעצמו את הכביסה ? הלוואי.
אז שיחליף גם כל שעה בגדים.

עד שאתה דואג לאישה ש"תסכים" לעשות את זה,
תדאג לה שלא תצטרך..

אולי היא לא תסכים🤨

ועד שהוא מינה את עצמו אבא שלי היה אחראי
מצד שני אמא אין פה איזה 21 שנים

אנחנו ב2020

וגם לפני 2020

רק לפני דקה רשמת :
״אבל בכל זאת אני גם מכבס בעצמי לפעמים כדי לעשות את הקוסמת מאושרת״

זה לא 2020. זה 1950.
זה מזכיר את גברים ששוטפים כלים ואומרים לאישה ״רואה ? אני עוזר בבית״.
הלו, זה הכלים שלך. מה נסגר ? זה אפילו לא ארוחה משפחתית.

אם הייתי מכבס רק את שלי זה היה נכון

שמע יש לי את הקסם הזה
אבל בכל זאת אני גם מכבס בעצמי לפעמים כדי לעשות את הקוסמת מאושרת

רק בתשעה באב לובשים בגדי חול במוצאי שבת. ואז לא מתקלחים

אם החולצה ואני נקיים..
כנ"ל מוצש

זה תירוץ לבוא ככה

''את אוהבת לבן?"
"מה עלי?'' (הוא מדבר על שמלת כלה? מה יש לו)
"לא עלי'' (מה יש לו?)

"יפה לך לבן"
|זוכר לעצמי שאוהבת לבן|

כמה פשוט 🙂

(אגב, מבוסס על אמיתי..)

טוב בשביל זה אתה צריך לבוא פעם אחת עם לבן

אפשר להיפגש גם ביום לא רק במוצאי..

סתם. נראה לי אחליף, אלא אם כן אגיע מרחוק

גם כשברור לגמרי שזה הדבר הנכון, ואפילו כשרוצים בהן.

 

כי לא נפרדים רק מהבחור/ה הספציפי/ת.

נפרדים מהתקווה שהיתה (בהתחלה) וסופית כבר לא,

נפרדים מהמחשבה שאולי נגמר המסע של החיפוש,

נפרדים מהתחושה שלפחות לעכשיו אני לא לבד,

נפרדים מההקלה שאני לא ב'שוק' (מוצר+קונה).

 

וחוזרים ללא נודע ולטלטלות של תקווה וייאוש.

מדויק..

וזה יבוא אתה תראה!!

ומעולם לא הוציא תואר אקדמאי
ולימים נהיה נשיא ארה"ב שהכניע את גרמניה הנאצית ובלם את הקומוניזם ושיקם את אירופה שאחרי המלחמה

היטלר היה כלומניק עד גיל 30 

המשרה הראשונה בחיים שלו הייתה שר (בגיל 43)

עכשיו אני בטוח שאחרי תשובה כזאת אני אתחתן מתישהו! אין יותר מנחם מזה

היה לו המון פוטנציאל, רק שהוא מימש אותו לרעה.
מה שהוא בא לומר, שפוטנציאל יכול לצאת לפועל מאוד מאוחר. רק שעדיף לא לכתוב דבר שאנשים לא בהכרח יבינו נכון
(גילוי נאות: מנין הוא עשרה והלימוד מכך שעדה זה עשרה. עד מתי לעדה הרעה הזאת שאלה המרגלים שהוציאו דיבת הארץ)

עם משפט שהיטלר ימח שמו וזיכרו נמצא בו זה קצת שונה ומוגזם?

שללמוד על קדושתו של המניין מהמרגלים שגרמו לבכייה לדורות וכל הגלויות והצרות שם זה מוזר?

ישועת ה' כהרף עין.
שבוע שעבר עלה לי על זה חידוש גדול שישועת ה' מגיעה כשאנחנו מרפים את העין.. כלומר כשאנחנו משחררים מההתבוננות השיכלית ומבינים שהשכל שלנו פיצי לעומת ה' הוא ישלח את הישועה.
בעזרת ה' זה יקרה ומהר! שה' ישלח לך רק טוב ואמת ונחת! וחתן (או כלה. לא הבנתי אם זה בן או בת)

תודה על הוורט!! נהדר

תמיד

יש המון

בעז''ה

לפעמים עם כמה שזה קשה חייב להאמין
אם נשזור בתת מודע שלנו אמונות מחלישות זה יחליש גם את התקווה שעוד נותרה
ואת זה אנחנו ממש לא רוצים ..
מבינה אותך ומזדהה ומנגד תאמיני גם אם לא מצליחה אז בכוח ♥

ואם אתה גבר אז תאמין (:

ממליץ על השיר של יאיר אלייצור "אבא גבר"

על החיזוקים והכוחות

אז דבר ראשון, אני בת.

 

נפלתי לייאוש עמוק.

פשוט לא רואה אתזה באופק מאלף סיבות.

ואולי? אולי התיקון שלי זה להיות לבד? מאיפה אתם כל כך בטוחים בזה שלא?

 

 

 

מכיוון שזה שאלה חדשה ובמבט מלמעלה ניראה שסיימו לדבר בשירשור הזה,

"לא רואה את זה באופק מאלף סיבות" ו"אולי התיקון שלי זה להיות לבד".

הרי יכול להיות אדם עם אלף סיבות למה זה לא ילך והתיקון שלו ורצון ה' ממנו הוא דווקא לעבוד על פתרון לסיבות האלה שחוסמות אותו מלהתחתן.
ויכול להיות אדם בלי שום בעיה ובכל זאת כלום לא ילך לו כי התיקון שלו זה להיות לבד.

הקישור בין שני הדברים מחזק את ההרגשה שלך שזה לא יקרה ובכך חוסם אותך מלהתקדם.
תנסי לנתק ביניהם. תחשבי על זה שהרוב המוחלט מתחתנים ואם ככה החשש שלך לא טבעי. תעבדי על הדברים שמפריעים לך, תתפללי ותבטחי ובעז"ה יהיה טוב.

אני רואה שבמציאות הכל תקוע, ניסתי פתרונות כאלה ואחרים. אני עושה את ההשתדלות שלי
אז עם כל הכאב שזה לא קורה למרות הרצון הגדול בצירוף ההשתדלות הגיוני וסביר להניח שאתייאש.
עדיף לי לחשוב שה' לא רוצה שאתחתן מכל מיני סיבות וזה כואב לי בתור נברא גשמי.
מאשר שה' רוצה ומשהו שהוא רוצה לא קורה במציאות

אבל כשחושבים על זה בשכל קר, אולי הקב"ה רוצה שמשהו בנו ישתנה או משהו בסגנון כדי שהוא יתן לנו את המבוקש?
האפשרות האחרונה אחרונה לדעתי זה לומר שהקב"ה לא רוצה שאת הדבר הכי חשוב לא יהיה לך.

בהשתדלויות שכן עשית לא ראית שהם קידמו אותך?
את לא מרגישה שאת עוברת תהליך?

ה"תיקון" הנורמלי זה שתתחתני...

 

כשזה יקרה, תחייכי על המחשבות הללו.

 

בהצלחה בקרוב.

אבל מקפיצה

כל השאר לדעתי סגורים.
אבל כדאי לנסות להתקשר

 

מה נכלל ברושם הראשוני שלך עליה 
רק המפגש עצמו?

מה עוד יכול להיות?

 

פחות מתייחס לדברים ששמעתי עליה אלא למה שאני רואה בעיניים.

יש משל מלך הודו בספר הכוזרי שמדבר על כך שקודם כל אדם הולך על פי החוויה הממשית ואח"כ על מה שהוא שמע על.

 

איך אתה מתנהג בפגישה?

 

מתנהג כמו שאני פוגש אדם חדש, שלום נעים להכיר. מנסה להרגיש את הבנאדם ולראות מה נעים לו. מה מעניין אותו. איפה הוא נמצא.

 

בבירורים אני מחפש אם אני שומע דברים שאני אוהב ומתחבר אליהם אז אני עונה חיובי ואם לא אז מנסה לברר עוד או עונה שלילי.

רושם ראשוני מורכב מהרבה דברים.
כבר בשיחה הראשונה, הציע להפגש במקום נוח? נשמע ביישן, הססן ושקט או דווקא כריזמט ובעל בטחון עצמי?
אפילו לפני כן, בבירורים.. חברה שלי התלהבה ממנו? או אמרה שהוא חפרן, מעיק, מתלפסף? שאל שאלות עמוקות או שטחיות?
בירר בכלל? או הסתמך על כלום? - מעיד על רצינות, שכלתן/ אינטואטיבי...
בגדים נקיים, לא מסריח וכו'
האם הוא הביא משהו לפגישה, חשב עליי? (לא קריטי, אבל כן תורם לרושם ראשוני)
הוא שם לב כשאני מתעייפת מללכת? מציע להתיישב? שואל אם מעדיפה דשא או ספסל?
כמה הוא מתחשב, מקשיב, רגיש לסיטואציה
האם הוא מוביל את השיחה?
האם מעניין לי איתו?
איזה נושאי שיחה עלו בטבעיות?
הרגשתי בנוח ונעים איתו?
בחיצוניות - שפת גוף, נראות (אצלי יותר מבחינת סגנון, פחות מבחינת משיכה בהתחלה. אבל זה שונה בין אנשים ובין בנים לבנות)
זה כאילו הדברים הכי קטנים, אבל זה רושם ראשוני בעיניי.
כמובן שלא מסיקים על כל פרט ופרט בנפרד, זה דברים שיותר בתת מודע, אבל ניסיתי לפרוט מה ישמצב שמשפיע...

רושם מספיק.

איך אני מקבל רושם על אנשים?

אינטואציה.

לא סומך על הרושם בטלפון אלא אם כן זה נשמע הזוי ממש.

בירורים נטו שכל.

שיחת טלפון ראשונה נטו לזרום.

 

רק בפגישה.

אלו דברים שמרגישים, לא צריך לנסות להסביר אותם כ"כ.

 

לא מתוך הדיבור קלטתי אם יש התאמה או לא, זה הדבר היותר כולל, הניואנסים הדקים, האווירה...
מה שאתה קורא לו אינטואיציה, ברוקולי קראה לו רושם ראשוני.
ממה האינטואיציה שלך מורכבת?

יש לי דברים שאני נוטה להתחבר אליהם.

דברים שגרמו לי להתחבר לחברים שלי.

דברים שאני מרגיש טוב איתם וכיף לי איתם.

אם אני מתרשם שהצד השני משדר את זה בפגישה אז אני מתרשם שזה מתאים

אם לא - אז לא.

 

זה ממש לא חיוך ספציפי או תנועה.

זה בעיקר מתבטא בשיח עצמו. בדיבור לאורך הדייט.

זה הדבר העיקרי שעושים בדייט - לדבר.

זה הדבר העיקרי שנותן לנו רושם על הבנאדם.

 

אני מסכים איתך לגבי זה *לא רק* הדיבור עצמו אלא הניואנסים.

אבל אני לא רואה צורך לכמת את זה למשהו ספציפי

 

בעיקר - מתוך אילו הנחות יסוד אדם חי. זה מה שמעניין.

שדה סימנטי שבו אדם משתמש בדר"כ מעיד על מה מעניין ומעסיק אותו.

תנועות גוף אני חושב שכל אחד יכול לזהות באופן בסיסי תנועות של בטחון והקשבה שנעים להיות ליד אדם שמשדר את זה.

 

מתוך מה שאני רואה בשטח 

אם אתה חושב שזו שאלה לא נכונה או לא נכון להתייחס אליה 

זכותך המלאה להתייחס כרצונך 

 

ובסוף מה שענית שחשוב לך הם בדיוק הנקודות שהיא ציינה למעלה 

למה זה חשוב לך אם נוח לך לענות על זה

 

סליחה שעניתי בצורה לא נעימה

מה שהתכוונתי - בקלות יחסית השיח הזה יכול לייצר שיפוטיות. זהו.

 

באתי לשמוע כי חשוב לי לעורר את העניין לדיון 

דווקא במקומות שלפעמים זה לא נראה שיש עניין של 'רושם'

 

ושהרושם הוא ממש לא רק ב 4 דקות הראשונות שנפגשים בדייט הראשון. 

 

 

כי המושג רושם ראשוני נשמע לי מושג שיפוטי.

מה הצורה העניינית שבה אפשר לדון בזה?

(ברור לי שלא התכוונת לזה, זה פשוט עלה מאליו)

 

אני תולה את החסרון נטו בהבנה שלי ולא במה שהעלת.

 

אלא על מושג
שיפוט זה לא רק חיסרון

קשה להסביר את האינטואיצה הזאת במילים אם הבנתי אותך.

חחח סליחה על החפירה

רק נראה שיש צד לחשוש מרושם ראשוני.

ואם האדם סומך על אינטואציה שלו תפאדל.

 

בתור מושג אני בעיקר חושש ממנו.

הוא מסמל בעיני ספק.

אם זה לא ספק - אז זה כבר רושם ממשי שהוא כמו רושם שאינו ראשוני

 

גם בשלב הבירורים יש רושם ראשוני.
כשאומרים לי שם של בחור + קצת רקע עליו, אני גם מקבלת עליו רושם.
וזה הרושם היותר חשוב.
כי בגלל הרושם הזה אני אחליט אם אני ממשיכה הלאה.

הרגע הראשון שבו אני רואה את הבחור (גם אם ראיתי אותו קודם בתמונה)
וברגע הזה עובר לי במוח (omg/ אוקי../וואלה [נדיר])

יש רשמים ראשוניים שיהיו להם משקל גדול יותר, יש פחות ויש שלא אתייחס אליהם במודע. בסוף הכל שם.

כל דבר הוא רושם ראשוני.
איזה רושם חשוב לנו? לאיזה רושם ראשוני אנחנו מתייחסים יותר?

משפיעים עליי יותר. זה יכול להתבטא באיך זה מופיע ואיפה.
2. דברים שיש לי "שריטות" לגביהם, בדרך כלל ישפיעו עליי יותר.
3. רושם ראשוני יכול גם להשפיע עליי לטובה.

הרגשה של זרימה 

 

חוץ מזה - דברים ספיצפיים שמתבטאים ממש בתוכן של מה שמדברים עליו.

שיכולים לראות מה מעניין את הבנאדם.

זה בעיקר 'מה השדר שלו' 'מה הוא מקרין'.

יש הרבה רשמים שכל אחד מסוגל למחוק את קודמו - תמונה, שיחת טלפון, שניה ראשונה של מפגש...

 

וכל אדם משאיר רושם משמעותי בשלב אחר. יש מי שהדקות הראשונות של השיחה הן כאלה שלא משנה מה המראה, ויש להיפך.

 

אולי התגובה שלי מלמדת שאני לא באמת מתייחס לרושם ראשוני...

 

באופן כללי אני מאמין שהשיפוט צריך להיות עד כמה נעים לי בחברת האדם האחר - ולכן אין משמעות לרושם ראשוני אלא רק לרושם המתמשך

גם בבירורים, וגם מנסה להקשיב לזה בפגישות מתוך הצדדים הרגילים, ה'חיצוניים' יותר
זה מה שמעניין אותי יותר מהכל. הכל מעניין כמובן, אמרתי 'יותר'..

לראות את הפנים והשיחה הראשונה ובה טון הדיבור, ולקלוט אם הבן או בת אדם מולך עדין/דומיננטי/שתלטן/ביישן/עם ראש/מעופף וכד'...
והתכונות שפחות אני מתחברת אליהן (לאו דווקא שליליות באופן כללי), יגרמו לי לקחת צעד אחורה מהבנאדם.
וזה לא רק בשידוך, זה בעבודה, בשכנים וכו...

הרושם הראשוני זה החיוך שנמתח על שפתיך בשנייה שאתה רואה אותה בפעם הראשונה.
הרושם שכבר אחרי הראשוני:שאלה נפגש עם הבן אדם פעם ראשונה אתה מתוועד איתו שתי הנשמות נפגשות ויש את השיחה ויש משהו שהוא הרבה מעבר, סוג של מפגש שחווים את האדם השני מרגישים אותו. מפגש פנים אל פנים.
לפעמים הרושם הראשוני מטעה, במידה והאדם ממול לא באמת הוא..

הכל.
המראה שלט, הכי ראשוני שיש,
ואז הדיבור שלו, על מה הוא מדבר, כמה הוא שם לב לסביבה, כמה שם לב אלי. זה בגדול.

איך אני מתייחסת לרושם ראשוני?
משננת לעצמי שזה סהכ ראשוני, וכדאי שאאפשר גם לשני ולהלאה להגיע, לא להתקבע על מה שקרה בהתחלה וככה לחרוץ דיעה.

צורת הליכה,מראה,שדר,סגנון דיבור
בעיקר מחפשת לראות שיש עם מי לדבר..

יש תגובה פנימית למראה החיצוני (מציאת חן או לא).

 

בשלב השני, כשמתחילים לדבר -

מתחילה לחוש את האנרגיות שלו ושל הדינמיקה שנוצרת בינינו (זורם/תקוע בעיקר).

"אין שני לרושם ראשוני".

ואם זה אכן ככה (כן, נראה לי שזה ככה)-
אז גם יש אנשים ראשוניים ויש אנשים שניים.
והאנשים השניים כבר פספסו את הרכבת.
לא כי הם לא עושים רושם ראשוני של אנשים טובים, הם כן, לפעמים גם מאוד.
אבל יש הבדל בין רושם של אדם 'טוב' לבין מה שמחפשים. ומה שמחפשים לא מצוי אצל כל אדם. ובזה, הם לגמריי אנשים שניים.

@בינה. גם בעקבות חלק מההגדרות בתגובה שלך

ברוקולי שאלה מה זה רושם ראשוני, אז עניתי ממה מורכב רושם ראשוני אצלי. לא זכור לי שכתבתי לא לתת הזדמנות לרושם שני ולהכרות עמוקה יותר ולשפוט נטו עפ"י רושם ראשוני.
באופן כללי, מטרת הדייטים הם לא לשפוט ולא לבחון, אלא לבדוק התאמה. בד"כ תוך כדי הדייט כבר נחשפים דברים שגם אם הם לא עמוקים בטירוף, הם עדיין שייכים ל"רושם שני".
דווקא אם יודעים ממה מורכב הרושם הראשוני, אפשר להכניס אותו לפורפורציות הנכונות (בעיניי יש לו מקום כלשהו, גם אם הוא לא הכי מרכזי) וככה לדעת לנטרל רעשי רקע ולהיות יותר מדוייקים ולהקשיב לשכל ולרגש, ולא לכל מיני התרשמויות חיצוניות.
אם הובנתי כמעודדת אנשים לעשות החלטות ע"ס רושם ראשוני, אני מצטערת. זה לחלוטין לא מה שניסיתי לומר. בסה"כ עניתי קונקרטית על השאלה של ברוקולי.

לא אמרתי שלא.
גם לא בטוח שהובנתי לגמריי.
לא משנה

רושם ראשוני/זיו קוסטיקה

רושם ראשוני זה לא דבר נכון.
חשבתי שקלטתי והיה לי הגיון.
ובלילה אחרי שהלכו כולם
ישבנו יחד וגילינו עולם

הייתי צריכה לעשות קצת סדר
הרגשתי מורה וזה עשה לי רע
אבל לא הצלחתי לדבר
כל פעם שדיברתי,
שמעתי אותך יותר

יש לך מה לומר על הרבה נושאים
אתה מבין גדול באקטואליה ולא באנשים
עברת משהו, אני מבינה מהמילים
וכשאני שואלת מה בדיוק, אתה מפחד להאשים

שלא ראינו נכנסה לה הרגשה
שהשיחה זורמת ואין מקום לדאגה
ויחד על פניך עלה חיוך מקסים
וראיתי מישהו מבעד למדים.

סיפרת לי שמאז שיש לך
אתה חופשי להיות איש רך
וכך אתה נותן לילד להתעורר
להגשים, ולהישאר.

(זה שיר שנכתב עלי.)

בהחלט צריך לשים לב אם זה מציק לה או לא נעים לה, ואם כן היא לא מסכנה רק בגלל שהיא צריכה קצב קצת שונה.

דיברתי על קשר מתקדם.
ותיארתי סיטואציה די ספציפית: גם כשהקירבה עושה טוב ורצויה כ"כ, לפעמים נכון להתאפק כדי לאפשר לפרוח ולהגיע למקום טוב יותר.

(סתם תהיה.. מישהו שיש לו "צרכים מיוחדים", לא יכול להיקרא מסכן?)

 

ולהעלות את מה שמפריע לך.. להכין את הקרקע

ולדעתי כדאי בפגישה 

 

 

כדאי שהוא יבין גם כן שזה פחות מתאים. על ידי שתגידי לו נקודות ששונות ביניכם לדוגמא. וככה גם אם הוא יתבאס מזה, הוא לא ייפגע.
וגם תגידי לו שאת מעריכה אותו מאוד. כמו שזה נשמע מדברייך. ותסבירי לו למה לא מתאים לך בכל זאת, אחרת הוא עלול להעלות קונספירציות שאולי יפגעו בו.

כל הכבוד על הרגישות, זה באמת חשוב במיוחד עם חברה עדינים.

כשאת חותכת תציעי לו מישהי (:
זה מעודד

אבל שלא יהיה מאולץ. 

אם את רוצה לסיים את הקשר,
אז למה למרוח את הבחור עוד פגישה ולא לגמור בפגישה הקרובה עם זה?
אלא אם כן את עדיין מתלבטת.. ואז זה שונה.

ובנוגע לאיך לסיים את הקשר,
לעניות דעתי לדבר על כך שנראה לך הכיוון פחות מתאים בשיחה הקרובה בטלפון
ואז בפגישה בעדינות להסביר את עצמך.. ולהפרד.

ממש חשוב לא לתת לבחור לחשוב שאת בעניין ואז בהפתעה מוחלטת לסיים את הקשר.
אם את לא בעניין תעשי שהוא יראה זאת, תדברי איתו על כך
שלא יפגע.

ובהצלחה נשמה~
בשורות טובות בקרוב.

 

הפסקת קשר בצורה נעימה צריכה להיות מאוזנת משני צדדים - 

מצד אחד - להביע אמפתיה, הערכה וכולי וכולי ולאפשר לבחור להגיד את מה שרואה צורך לומר.

מצד שני - להשרות בטחון, לא להפוך את הצד השני למסכן בגלל שאת חותכת אותו. להיות בטוחה בהחלטה שלך ושזה לטובת שניכם. זה ממש יכול להקל על התחושה של הבחור.

 

בסופו של דבר - זה לא נעים לשניכם אך אפשר להקל על התחושה.

וסתם מעניין אותי
אתם באמת מעדיפים שייחתכו בפגישה ולא בטלפון לאחר שהובהר שאני בהתלבטות?

ואם זה קשר מספיק רציני אולי יהיה צורך בעוד פגישה.

כאילו לתת אפשרות להיפגש אבל אחרי שיחת הטלפון?

אם זה יהיה טוב לו מבחינה מסויימת זה יהיה גם טוב לך

זה חלק מהעניין של לסגור את זה יפה. לתת לצד השני גם הזדמנות להיפרד, לומר כל מה שיש לו או לה לומר.

...