חייב חייב. לא יכולה להמשיך להסתובב בעולם עם התחושה שזה נשאר ככה, באמצע, נקטע. וכל הדברים שלא נאמרו ולא יאמרו שוב לעולם. וכל מה שרציתי להסביר ולהבהיר וכל הדברים שלמדתי אחר כך...
תדעו לכם שלחתוך קשר משמעותי באמצעות שדכן זה עוול. הבחור ביקש פגישת סגירה וסירבתי. ידעתי שאני לא אוכל לעמוד בזה.
ידעתי שאם אפגוש אותו עוד פעם אחת, זה יהיה לעולם.
אבל עכשיו, שלושה חודשים אחרי,
חושבת שטעיתי. לו ישבנו לדבר ולסגור. לו היינו מחליטים יחד שאין לזה סיכוי. לו אמרנו את כל מה שהיה צריך להיאמר. אולי היה לי קל יותר.
אולי זה לא היה ממשיך ללוות אותי כך. לחיות בי כך. לתבוע.
זה לא הגיוני לבקש עכשיו את הפגישה ההיא נכון?







