הוא לא אמר שזה לא מראה משהו על היראת שמיים. 

כל מעשה ומעשה שאדם עושה או לא עושה בודאי הוא ביטוי של יראת שמיים או חוסר יראת שמיים אצל האדם.

ה'חידוש' שמופיע בתשובה הנ"ל הוא - הטלת ספק באפשרות של האדם לחדור לעולמו הרוחני הפנימי של האחר על פי העניין הזה ספיצפית או עניין אחר.

הפרשנות שנתת אינה הכרחית - אם אדם לא מתפדח מזה - זה לא אומר שהוא לא מבין מה המצב האידיאלי.

כשאדם נמצא בחברה שבה מקובל ללכת בצורה שלא ע"פ ההלכה - אז ה'יראת בשר ודם' בנושא תהיה הרבה פחות בעניין הזה וממילא הסברה של "אפילו ע"י יראת בשר ודם הוא לא עומד בזה!" - לא תהיה נכונה במקרה הזה.

רק אשמח שלפני זה 'ניישר קו' -

לפי מה שהבנתי ממך, העניין של חוסר הקפדה על עניין הלכתי כזה או אחר איננו בהכרח משקף מה שאתה קורא לו 'בחירה תמידית' ואפשר לתפוס אותו כחולשה ככל החולשות. מה שלא מעיד באופן חופף על עולם השאיפות והערכים של האדם. אתה מסכים עם זה?

בעצם עניין צניעות הלבוש הוא אבן בוחן רק בגלל שהוא מראה את התדמית שהאדם רוצה להציג את עצמו.

הבנתי אותך נכון?

 השאלה איזה חוסר הקפדה, אם היא נפילה חד פעמית שנעשתה מתוך הבנה שזה אסור ובלי רצון להמשיך באיסור אז כן, זה לא בחירה תמידית

ולא, זה לא רק

אני לא מצליח להגדיר את במדוייק

אבל ננסה בערך

יש כמה דברים שמצטרפים שבגללם אני חושב שהדוגמה הזאת כן מעידה

א. זה מודע, כלומר לא כמו אדם שמדבר לשון הרע בלי לשים לב ורוב הסיכוים שאם תעיר לו שזה לשון הרע(והוא באמת יסכים שזה לשון הרע) אז הוא יפסיק לומר אותו, פה האדם יודע שהוא עושה עבירה

ב. זה פעולה ארוכה ומתמשכת, כלומר זה לא נובע מרגע של חולשה חד פעמי, כמו שנגיד אדם מתבשל בבית בשבת ואז אחרי המון זמן בחום בשניה של פזיזות הוא הולך ומדליק מזגן, וגם אם מיד אח"כ מתחרט אין לו כבר מה לעשות, פה זה משהו ארוך שכל רגע שאתה ממשיך לעשות אותו זה בעיה ( כל שניה יש הזמנות לתקן ולא להמשיך לחטוא)

ג. זה משהו שהאדם לא מתבייש לעשות מול כולם/אין לו בעיה להשתייך לחברה ששם זה לא בושה, כמו שסברתי בהתחלה

ד. זה איך האדם בוחר לשקף ולהציג את עצמו, כמו הסיפור על החסיד הסוחר שהבאתי

ה. זה התכנון חיים שלך, כאילו למשל אדם שמחליט ללכת לעבוד בלהכין ציזבורגרים, כאילו אדם מתכנן את החיים שלו ואין לו בעיה שחלק מהתכנון זה עבירה, (כמובן שלא בא להשוות, וברור שזה נסיון הרבה יותר קשה ומשמעותי)

בצירוף כל הסיבות האלה, כן זה בהחלט נראה לי מעיד

שוב, לא יודע כמה, ולא דן אף אחד כי אני לא במקומו

אבל לאיזו 'קיצוניות' הוא הלך? דווקא נראה לי מה שאת אומרת סה"כ חופף למה שהוא כתב.

@בינייש פתוח

אין עניין לעלות אנרגיות שליליות. 

שכל אחד יחשוב מה שבא לו - הכי לגטימי שבעולם!

אני לא חושב שיש מה לצאת נגד מישהו ספציפי. 

אם אחד הטיעונים לא נראה הגיוני אפשר לפתוח זאת בצורה נעימה.

אם אתה מרגיש שזה כבד עליך ויותר טוב להשאיר את זה ככה - אשריך!

"ההבדל בין מידת הצניעות להלכות הלבוש
הבדל משמעותי ישנו בין מידת הצניעות לבין הלכות הלבוש על פי גדרי הצניעות. מידת הצניעות היא יחסית לסביבה: בית שנחשב צנוע כיום היה נחשב ראוותני לפני מאה שנים, ולבוש שנחשב פרוץ לפני מאה שנים נחשב כיום צנוע. לעומת זאת, רוב הלכות הלבוש הן קבועות ואינן מושפעות מהסביבה.

יש נשים שהן צנועות מאוד מטבען, אבל כיוון שלא קיבלו חינוך הלכתי אינן מקפידות על גדרי הלכות הלבוש. לעומתן יש נשים שמקפידות על כל גדרי הלכות הלבוש, ובכל זאת מתנהגות באופן לא צנוע. יש מהן שמתנהגות כך מתוך חוסר תשומת לב, ויש שמתנהגות כך מתוך כוונה לזכות בתשומת לב יתרה מבני המין הגברי.

מצד מידת הצניעות, הראשונות צנועות מהאחרונות, ואילו מצד הצהרת הנאמנות להלכה, מעלת השניות יתרה. לטווח ארוך, יש להעריך שהן ובני משפחתן יהיו יותר נאמנים למסורת התורה והמצוות.

לעיתים יש אפילו התנגשות מסוימת בין הצניעות כתכונת אופי לבין גדרי הצניעות ההלכתיים. למשל כאשר אישה דתית נמצאת בתוך ציבור חילוני, בגדיה הצנועים יבליטו אותה כשונה מכולן, עד שמסתבר שיסתכלו עליה יותר מאשר על כל הנשים שחושפות את גופן. ואף על פי כן עליה להתלבש על פי כל גדרי ההלכה, מפני שהנאמנות לגדרי הצניעות חשובה יותר."

הלכות צניעות ומידת הצניעות | בית המדרש | שיעורי תורה | אתר ישיבה

אנשים שפחות אכפת להם גדרי ההלכה לבין אנשים שיותר אכפת להם גדרי ההלכה.

זה לא נכון.

הכל חשוב מאוד. השאלה מה סדר העדיפויות. ואם בכלל יש כזה דבר סדר עדיפויות.

בכל אופן הבאתי את הדברים ביחס לדבריך: 

"צניעות זה הכרחי ואין דרך אחרת למדוד אותה חוץ מאורך בגדים"

אני מבין אותו. כל אחד שיבחר ע"פ סדר העדיפויות שלו.

כל אחד שמודע לדברים שמנחים אותו בחיים - אז הוא מחפש בצורה טובה.

אבל בבקשה מה שלא יהיה- עעד עכשיו הדיון היה יפה. בבקשה לא להטיח דברים במשתמשי הפורום השונים. תנסה לדבר כמה שיותר בשפה יפה.

אבל הם שני דברים שונים.

כל חוסר הקפדה על קיום מצוות הוא לא ע"פ סולם הערכים ההלכה.

יש המון מקרים חוץ מגדרי לבוש בהלכה.

נכון, ההנחות ש"זה רפורמי" או "פוטנציאל מסוכן" הן הנחות לא מדויקות. אפילו ההנחה שזה מלמד באופן בלעדי על יראת שמיים.

אבל האמירה "אני רוצה לתת דוגמא מסוימת לילדים שלי והיא לא נותנת דוגמה כזאת" היא אמירה לגיטימית.

אפשר להתפשר על דברים שחשובים לי, אבל זאת בחירה שלי. אמירה "למה לא התפשרת על משהו שחשוב לך" היא לא במקום.

אני מבין את הטענה "אבל לשמור צניעות זה קשה". נכון. אני לא שופט אותך, אני פשוט מציין עובדה - את לבושה בדרך שלא נכונה לפי ההלכה. למה הקריטריון "לבוש לפי ההלכה" הוא לא מספיק טוב כקריטריון להחלטה עם מי להתחתן? בדיוק כמו שמותר לאדם להגיד "לא רוצה להתחתן עם מישהי שאני לא אוהב את הצבע של הלבוש שלה". אנשים מסננים על כל כך הרבה דברים, דווקא לבוש צנוע זה מסננת שאנחנו כחברה לא יכולים לסבול?

אדם רוצה להתחתן עם אשה שיש לה אף, עיניים, אוזניים. המון דרישות יש לו, לבחור הזה.

הוא רוצה שהיא תתן דוגמא טובה לילדים גם בלבוש, וגם בהלכות שבת, וגם בכשרות, וגם בתפילה, וגם ביחס לזולת. תרי"ג מצוות זה כבר יותר מדי לדרוש. ברור שיש דברים שעושים בטעות ובאקראי ולפעמים מתפתים לעשות משהו שהוא לא בסדר. אבל הרצון לחיות לצד מישהי שלבושה בצניעות, ושמי שתגדל את ילדי תהיה לבושה בצניעות, זה רצון לגיטימי. בלי קשר לשאלה האם היא שומרת שבת או אם היא יודעת לבשל.

מפריע לי שהשיח גולש למישור השיפוטי מהר מדי. אני לא שופט אותה. אני מבין שקשה לה לשמור וזאת התוצאה. לא שופט. זה לא תפקידי. גם לי יש חסרונות. ובכל זאת, יש חסרון מסוים שאני לא רוצה אותו בבית שלי. למה זה לא לגיטימי?

אם סולם הערכים שלך הוא שהלבוש הוא העיקר אז בהחלט זאת נראת לי אבן בוחן טובה מאוד.

למה להזניח את הדברים שאינם עיקר רק בגלל שאנחנו יודעים מה הכי חשוב?

בכל סדר עדיפויות אתה תשקול את הדברים כפי שהם.

זה שיש עוד המון דברים אחרים שיותר קריטים אז זה בהחלט מעמיד אותו במקום מסויים. מקום מחשוב, אבל יש יותר חשוב.

ובכלל, אני לא חושב שכדאי שהזוגיות תהיה בנויה כל אחד שהוא נכנס לציציות של האחר. העיקר העיקר - שהדברים המשותפים הם יהיו באותו תדר. פרטים אישיים פה או שם שכל אחד חייב להקפיד בפנ"ע - זה לא העניין של הזוגיות.

ובאופן כללי, עם כל הכבוד לעולם האישי של האחר, אי אפשר לצפות לזוגיות של הערכה וכבוד ואהבה בלי שיהיה להערכה הזאת על מה להתבסס. ואם קשה לי לאהוב מישהי שמנכיחה מולי לבוש לא צנוע, היא לא יכולה לדרוש את זה ממני.

אפשר לנהל זוגיות קרה. אבל הערכה לאדם אחר לא מבוססת רק על האופי שלו, אלא גם על המסירות והדבקות שלו לעבודת ה'. ואם היא רוצה הערכה ואהבה - היא צריכה לזכות בה.

נראה לי שאם ההלכה דורשת משהו, אני יכול לצפות לפחות להבנה שכך צריך להיות ולשאיפה לזה, ולא לזלזול מוחלט כי יש לה מצוות אחרות ואת זה לא נעים לה לקיים

כל דבר שגורם לחוסר הערכה של בן/בת זוג איננו יכול לאפשר זוגיות.

כל אחד בונה את הערכה שלו ע"פ איך שהוא רואה את הסדר עדיפויות של עולם הערכים שלו. מקבל את זה.

כל אחד צריך לחשוב מה הוא מעריך ומה פחות וע"פ זהל בחון את הערכה שלו כלפי הזולת.

הערכה זה דבר שבא בעקבות הרבה פרטים בדרך כלל.

שאם טוב לי עם הלבוש הלא-צנוע שלה, אבל מסיבות דתיות אני מחליט להפעיל נוהל מחמיר - אז אולי כדאי להתמקד במצוות אחרות שלה.

לעומת זאת אם באמת הלבוש שלה מבחינתי הוא משהו שלא עושים (מסיבות דתיות, אבל הפנמתי את הסיבה ועכשיו זאת התחושה שלי), אז "לפסול" על זה זה הגיוני ומתבקש.

לא טוב לי עם הלבוש.

אבל יש דברים הרבה יותר חשובים שטוב לי איתם והשאלה מאיפה זה נובע הקטע של חוסר ההקפדה המסויים הזה. ואם הוא נובע ממקום שאני מוכן להכיל (זה לא כל מקרה בכלל, מקרה של חולשה - כן, אידאליזציה - לא).

זה בכלל לא קשור למה עושים ומה לא עושים.

חלק מהדברים שאני לא יעשה זה לשמוע עומר אדם רח"ל, אבל העניין הזה ממש לא עומד בראש מעייני שאני בא לבדוק התאמה.

אבל מבחינתי באמת יהיה מדובר בפשרה משמעותית (ואכן במקרה של חולשה מודעת יותר קל לקבל את זה) - גם אם אהיה מוכן לקבל את זה, זאת תהיה פשרה.

וכאמור, לבוש הוא מאד נוכח (כמו אם היא נוהגת לשמוע עומר אדם בפול ווליום כל הזמן)

באמת קשה לי להאמין שאפשר ליצור זוגיות יציבה בסיס זה. 

הערכה זה חלק בלתי נפרד מהיחס לבן/בת הזוג. אתה לא תרצה לבלות את שארית חייך עם מישהי שאתה 'מתפשר' עליה.

מוסיף משהו שלא אמרתי עד כה -

זה גם קשור לעולם הרגש ולאו דווקא לעולם הערכים. יכול להיות מאוד שזה לא מתסדר ריגשית לבנאדם ולאו דווקא שכלית ערכית.

המצוות של אדם אחר הן לא איסור בשבילי.

אבל אם בעיני זה "משהו שלא עושים", כלומר משהו שהחוש שלי מרחיק אותו, ולא רק שאני יודע שאסור, יהיה לי קשה להתחבר למישהי שעושה כך.

לבין בידיעה השכלית ל'מה זה אומר' וכולי.

אני מניח שיש דברים אסורים אחרים שפחות ירחיקו אותך.

אבל ככה זה הרגש.

לא בהכרח הולך לפי דרך שיטתית כלשהי.

נראה לי שהגענו להסכמה

יש שני חלקים -

אחד הוא הידיעה השכלית, בלי לבנות על זה כלום ("לא רוצה להתחתן אם מישהי שלבושה לא צנוע" כי ההלכה אוסרת את זה ומבחינתי מי שעבורת על ההלכה אני לא רוצה בגלל נאמנותי להלכה)

השני זה "מה זה אומר" שזה להסיק מסקנות מהתנהגות אחת על האישיות שלה וסולם הערכים שלה ומי יודע מה עוד - שבזה לדעתי בדרך כלל המסקנות יהיו לא מדויקות והרבה פעמים רחוקות מהאמת

הוא מכריע בסופו של דבר שזה לא חשוב מספיק כדי לפסול.... מה אכפת לי אם זה חלק מהשיקולים? הטענה שלו היתה שזה לא שיקול מכריע, כי יש שיקולים דתיים נוספים

ושוב, אני משדל שלא להתיימר לדעת נתון אחד על סמך נתון אחר. אני יכול להסיק מידע חלקי מאד על הדתיות שלה מהלבוש שלה - כלומר ברור לי שאם היא היתה ברמת הקפדה מסוימת היא לא היתה מסוגלת ללכת ככה ברחוב; אבל יש עוד המון גורמים ולכן אני לא יכול לומר מה היא כן. 

ולכן הטענה "יש לה הרבה מעלות אחרות" לא רלוונטית. כי אני כאמור לא שופט אותה ולא מתיימר לנתח את אופיה. אני רק אומר מה התחושה שיש לי באינטראקציה איתה, ומה התחושה שתהיה לילדים שלה. והתחושה שלי תהיה שהיא לבושה שלא כראוי, והילדים שלה יקבלו דוגמה גרועה של איך להתלבש. קשה לי להאמין שמישהו מסוגל לחלוק על זה (אולי אם היא מאסטרית של חינוך היא תצליח לחנך ילדות לצניעות יותר ממנה. אבל זה יהיה באמת כשרון נדיר). ועכשיו השאלה היא אם טוב לי עם הדברים האלה או לא. והחשיבות היחסית לא רלוונטית לזה, כי שוב, לא מדובר בשיפוט אלא ברצון להכנס לסיטואציה (כמובן לפעמים צריך לבחור בין שתי אפשרויות גרועות. סיפור אחר).

טענה 2 כמובן לא נותנת מקום לדיון. אתה משאיר את זה בתחום ה"תעשה מה שבא לך". אין מה לדון על "מה בא לך"

ואז חבל שהנושא הוצג בפיו של אדם שערבב נושאים שונים בשאלה ולכן התערבבו נושאים שונים בתשובה...

- ייתכן שהבחורה לא מקפידה על שרוולים ארוכים בבחינת "מצוות שאדם דש בעקביו", אך יש לה יראת שמיים באופן כללי

- ייתכן שהיא כן מקפידה, אבל מתוך קונפורמיות בלבד, בגלל לחץ חברתי.

אי אפשר להסיק מסקנות לפני שמדברים עם המדויטת, מבררים את השקפת העולם שלה, מפתחים אינטואיציה לגבי נכונותה או אי-נכונותה להתחזק.

ירא שמיים יסתכל על האדם כנברא בצלם א-להים ולכן יכבד אותו ויאהב את כל בריותיו של הקב"ה.

יש גם יראת שמיים שמחלישה את כוחות החיים וגורמת להקפדה שהיא באמת לא כוללת טוב לב.

עזבי זה פילוסופי משהו אז לא נמשיך בזה

פשוט חוסר אהבת אדם או כבוד אדם זה משהו מהותי ליראת שמים.

יראת שמיים ללא הנ"ל היא לא יראת שמיים שלימה.

מתנגד עקרונית לנתק בניהם.

ועל דרך זה יהיה אפשר לומר שגם לחילונים יש סוג של יראת שמיים.

תראה, את דבריו כבר הביאו כאן מספיק פעמים ניקים בשם עצמם, וכתבתי את דעתי בנושא.

אז מה התחדש? שהרב שרלו אמר את זה? נו שוין. לא מטריד אותי.

ובנוסף, אני אמוד מסכים עם הנכתב פה: תשובה קצת מוזרה - לקראת נישואין וזוגיות, כלומר, נניח והכל טוב ונכון ונאה. אני לא מוכן שאמא של הילדים שלי תלך לא בצניעות. נקודה.

ושפתי לא אכלא מלהעיר על עצם העניין של הבאת הראיה מהרב שרלו, אני לא מתכונן להכנס כעת לויכוח עליו אישית, אבל כמדומני שאין בר דעת שיאמר שהוא יכול להיות בר פלוגתא של ר' אברום, של הרצי"ה, של הרב אלי'הו, של הרב ליאור, וכו', 

ובכן, אתגר, מי מכל המגיבים כאן שהסכימו עימו, מוכנים לומר כאן שיש להם צד (צד!!) שאחד מהנ"ל יסכים איתו?

עצוב האינפלציה שקיימת אצלנו, שכל מי שנושא בתואר "רב" הוא שווה לכל אחד אחר שנושא בתואר הזה... 

יש לך סולם ערכים מסויים ואתה הולך על פיו וזה בסדר גמור. בהצלחה.

לא הבאתי את הרב שרלו כראיה, אלא הוא פשוט ניסח את הדברים בצורה מדוייקת והביא סברות שנראות לי מאוד טובות. הבאתי את הדברים ותייגתי אותך כדי לאפשר לדיון בעצם הסברות בנושא. אני חושב שאתה יכול להחכים אותנו בתגובה עניינית על עצם הדברים שכתובים. אם תרצה להתמודד עם הדברים ולשתף אותנו אני אשמח.

מאוד היה חשוב לי לתייג גם אנשים כמוך שיתנגדו לדברים כדי שנזכה לדיון פורה. 

מאוד שמחתי על התגובה של @אוי טאטע!.

מצר על דבריך על הרב שרלו, אבל אין לי עניין לדון עליו עכשיו וכדאי באמת שלא נתעסק בזה.

אגיב במשפטים ספורים לכל טיעון, בהם אתמצת את עיקר הטענה.

היא שגויה כי צריך ההלכה היא עצומה ורחבה, ואתה בוחן את דרכה דרך קריטריון אחד בלבד; - נו, כבר דיברנו על זה. בעיני זה קריטריון מרכזי. איי, כולם אומרים "ולשון הרע מה" אז התשובה שלי לזה היא: 

לא שאני משווה חלילה, אני רק רוצה להראות שאמירת "לשה"ר" היא דמגוגיה, לא הכל נמדד בכמות הלאווין ועשין וארורין שעובר העובר, אלא במה הדבר מבטא.

היא שגויה, כי אינך יכול להיכנס באופן שטחי כזה לתוך עולמה הרוחני; איני רואה כאן שום טענה, בעברית תקנית הקונטרה לדברים היא המשפט הבא: "הַחֵ֤פֶץ לַֽיהֹוָה֙ בְּעֹל֣וֹת וּזְבָחִ֔ים כִּשְׁמֹ֖עַ בְּק֣וֹל יְהֹוָ֑ה הִנֵּ֤ה שְׁמֹ֙עַ֙ מִזֶּ֣בַח ט֔וֹב לְהַקְשִׁ֖יב מֵחֵ֥לֶב אֵילִֽים׃" אם עולם רוחני מתבטא בהשגות והרגשות וכו' וכו', הוא צודק, אבל לדעתי, מה לעשות, הבסיס לעולם רוחני הוא ההקשבה להלכה. ובמחילת כבודו של הרב שרלו, אני לא מוכן לקבל את דבריו שזה מדד שטחי.

היא שגויה כי הקשר בין שרוולים קצרים ובין רפורמים הוא כה רחוק, עד שאיני מבין איך נפלת בו; - כהמשך לדברים הנזכרים, אני חושב שאין מרחק גדול מידי בין להתחיל באמירות שנותנות משקל כלשהוא למשהו בניגוד להלכה הפשוטה והברורה, לבין ללכת עם זה הלאה, והלאה, והלאה.... (אני בטוח שהרב שרלו יודע את ההיסטוריה הנחמדה שלנו, מה לעשות, לא שייך לקחת שוב את הסיכון, מספיק כבר השמדנו את עצמינו, לא הגיע הזמן שנלמד לקח?)

היא שגויה כי את המילים ״פוטנציאל הרסני״ כדאי לשמור לעבירות חמורות בהרבה הרבה; - שם, שם. (למי שלא בקיא בספרות התורנית- הכוונה כאן היא "כנ"ל".)

היא שגויה כי ההנחה שנאמנותו של הדור הבא להלכה תלוי באופן כה מוחלט באורך השרוולים – היא כל כך לא ברורה. - משפט שקצת קשה להתווכח איתו, הבה וננסח את ההנחה עליה הוא מבקש לחלוק באופן הבא: "נאמנותו של הדור הבא להלכה, תלויה בנאמנות להלכה שהם יראו אצל בני הדור הזה". נכון או לא נכון?____ שרוולים קצרים הם "נאמנות להלכה"? ___, ובכן, מי שענה נכונה על שתי השאלות, ומכיר את דרכי ההיסק של הלוגיקה, מסקנתו בידו.

חלק מתוך זה הוא צורת הלבוש. חלק. משפט נכון בהחלט.

ולגבי הסוף, אני בכנות (!) לא מבין. אתה מצר על כך שאני חושב שהוא לא יכול להיות בר פלוגתא של ר' אברום? ברצינות? בכוונה לא כתבתי כלום עליו, כי כמוני כמוך לחשוב שזה לא המקום לדון עליו, והדגשתי שאיני נכנס לזה, אבל גם לומר שסוף כל סוף קיימת היררכיה אי אפשר?

ולסיום, תודה באמת על זה:

"הבאתי את הדברים ותייגתי אותך כדי לאפשר לדיון בעצם הסברות בנושא. אני חושב שאתה יכול להחכים אותנו בתגובה עניינית על עצם הדברים שכתובים. אם תרצה להתמודד עם הדברים ולשתף אותנו אני אשמח.

מאוד היה חשוב לי לתייג גם אנשים כמוך שיתנגדו לדברים כדי שנזכה לדיון פורה." 

מעריך אותך!

ברשותך אתייחס לבנתיים לחלק אחד מהטענות.

 אני באמת לא מבין למה אתה חושב שהטענה עם לשון הרע היא דמוגגיה זולה. במה בא יותר לידי ביטוי עבודת ה' שלנו, בהמנעות מאמירת לשון הרע או בהקפדה על דיקוק מצוות כלשהו? אני באמת שלא יודע להכריע בין השניים. מה אתה חושב? אתה יכול להכריע בין השניים?

לא לחינם הבאתי את המערכון ההוא.

מה חושב האדם הממוצע כשהגברת טוענת בתוקף "מה, אתה לא מדבר לפעמים לה"ר? מדבר! אז אנחנו לפעמים אוכלים אנשים, אז מה קרה, להעיף אותנו מהמניין?"

ובינינו, אכילת אדם היא בערך אחד חלקי עשר לאווין ועשין מלשה"ר, ואין בה שום ארור. אז זה אומר שהיא צודקת?

יותר מזה, כנראה שאכילת בשר אדם היא גם פחות לאווין ועשין מצניעות.. נו אז?

גם אז תאמר ש"אתה לא יכול להכריע"?

שנינו יודעים שלא. למה?

ענווה? קטנות? ראיה הגיונית? פחות גאווה?

מה עשיתי לך?

אמרתי עלייך משהו רע?

זה שזה נגד ההלכה את מסכימה (אני מקווה) אם את במקום שטוב לך עם זה - תחיי את חייך! שפטתי אותך? אני רק הבאתי את העמדה העובדתית של ההלכה, זה אסור?

מה הקשר ל"שמץ של מושג מה זה צניעות של בחורה"? אני זלזלתי בבחורה שלא הולכת בצניעות? אני בזתי לה? 

זכותי לומר שאני רואה בזה מקום מאוד מרכזי בהלכה. זה עובדה אובייקטיבית. לא סובייקטיבית כלפי בחורה פלונית או אלמונית שקשה-לה -עם - ההלכה - הזו- שהיא- הלכה - מרכזית - בעיני.

זה קשה לתפיסה?

מה עם קצת ענווה מצידך? קצת לקרוא ביושרה מה שכתבתי ולא לתקוף סתם בארטילריה?

אבל בבקשה ממך, כשאת נותנת מוסר אישי למישהו (מה שאני לא עשיתי! אלא דיברתי ברמת ההלכה העובדתית, בלי לדון מי שיש לו קושי) תתבונני לרגע במראה, שמא קורה יש לך ליטול מבין עינייך.

מאוד כאב לי לקרוא את ההסתכלות שלך על הדברים שלי. את הפרשנות שאת נותנת להם.

|צונזר| רציתי לומר עוד משהו. אוותר עליו בנתיים.

את כותבת בסערת רגשות, מתוך אימפולסיביות ותחושת פגיעה אישית.

מה אני אמור להוציא מכל ההודעה המבולבלת הזו?

מה שילבתי כרצוני? מה "הכל כדי לומר אני צודק"? מה "הכל כשר" מה את רוצה מחיי? מה עשיתי לך רע?

כלומר, אני במין מה, זה נקודה רגישה אצלך וכשמישהו מעיז להגיד דעה שלא נוח לך איתה את יוצאת עליו בחרב וחנית.

סורי, אבל מצפון אין לי מזה.

אגיד את מה שצנזרתי קודם.

אני מיום ליום, לצערי, מרגיש שיש לך תחושה של נרדפות מכל מי שמראה טיפת דוסיות יותר ממך.

כל מי שיביע עמדה דוסית, תעשי ממנו אדם אנטיפאטי, לא הומאני, מושחת ומסלף.

אני לא יודע מאיפה זה נובע, פסיכולוג אני בנתיים לא. אבל כבוד גדול זה לא מוסיף לך.

אגב, סיכום הדברים הוא שאני, שהולך לפי מה שאומרים הרבנים, מעוות הכל כדי לומר שאני צודק, ואת, שקוראת לי "לצאת מזה" מכל מה שאומרים הרבנים, את המוצלחת בסיפור?

ומישהי כאן הזכירה גאווה קודם? 

וזה נקרא "העולם הרוחני"

הנה את מוכיחה כמה שאני צודק, כמה זה מאפיין עמוק ויסודי, הכאב שלך על מי שרוצה הקפדה בצניעות, הוא כולל זלזול כללי, ברבנים, בשיח הלכתי...

אם עוד היה לי צד שאולי זה לא כזה מאפיין עמוק, את הוכחת במו ידייך ומקלדתך כמה אני צודק. 

עריכה: אני מקווה ששמת לב שטענת טענה א' עניתי לך עליה, ואז את אומרת "זה בדיוק הבעיה" ושופכת עלי אש וגפרית בשם טענה אחרת בכלל. 

זה לא מראה שאת מטילה במומך, שאת זו שתערבבי תדברים רק כדי לצאת הצודקת? תעברי בחוסר סדר מדבר לדבר ומטענה לטענה, רק כדי להראות כמה אני לא בסדר בכך ש-שומו שמיים, אני מעיז לייחס חשיבות לצניעות??

ועוד משהו שהתאפקתי קודם מלומר, אבל כלכך הרגזת אותי כעת עד שאני כן אומר אותו:

את מאמינה בכל הבלה בלה הזה של עולם רוחני בלי גבולות ההלכה?

אני אציע לך בחור שמאונן, קבוע. אבל יש לו "עולם רוחני" תקחי?

ויודעת מה, לא מאונן. סתם יושב לשזוף את עיניו בנשים נאות וחשופות. תקחי?

הרי לא תיקחי, נכון?

אז די כבר עם לגונן בדמגוגיה הזו על פריצות מהצד השני. 

א' למה פסילה? כמה פעמים אצטרך לכתוב שאני אכן לא שופט אף אחת באופן אישי, אלא מדבר ברמת העקרון, כך אני רואה את ההלכה, וזו זכותי, מה לעשות. בת שקשה לה? לא אמרתי עליה שהיא מרשעת.

וכהמשך לזה - מה זה "את האחרים תקבל"? אני אכן מכבד את האחרים גם, זה מחייב אותי לישא מישהי כזו? קשה לה? אז אני מכיל, ומלא אמפתיה, אבל מה אעשה ואת ביתי ארצה לבנות על יסידות מסויימים, מיש קשה לה, בצער רב אוותר על ההזדמנות לעשות זאת איתה. מה רע בלומר דבר כזה? אין לאדם זכות לומר שיש מישהי שקשייה לצערו לא עולים בקנה אחד עם שאיפותיו? עד כמה ניתן לכפות עלינו ליברליות?

בכנות. זה כואב שאדם שכותב שבעיניו שמירה על צניעות מוחלטת היא ערך מרכזי, אמור להרגיש רע עם עצמו ו"לצאת מזה"...

ב' לגבי דעות כאלו ואחרות, אני אמרתי משהו בנושא? אני אמרתי המ ההגדרה שלי שעל פי'ה את אומרת שאני הזוי? על פי מה, גבירתי הנכבדה, על פי מה? בואי נסכם שאני מדבר על רמת צניעות שהיא בסיסית גם לפי הרבנים הכי מקילים, זה יהיה בסדר בעינייך? את יורדת עלי לחינם! על דברים שלא אמרתי!!

באמת שזה כואב לי מאוד. שאת בוחרת ככה לראות את התמונה. צר לי מאוד. אבל מה אעשה, בחירה שלך.

שיהיה.

באמת שנגמר לי מה להגיד.

עשי חיל. מאחל לך כל טוב. בכנות.

את ההלכה בל"נ ובע"ה אומר בלי לעגל פינות.

אבל לעולם לא אומר קישטה למי שקשה לו.

גם כאן לא עשיתי זאת.

אני חושב ש@פשוט אני.. יוכל להעיד עלי את זה.

שאני לא מוותר על עקרונותי ולא מעגל אותם.

אבל מכבד ולא פוסל אנשים בגלל התמודדיות שלהם. 

עושה לי הרגשה טובה כאשר מקויים בי "יהללך זר ולא פיך".

תודה על העדות.

לחוסר הקפדה בדקדוק הלכה מסויים? זה נראה לך בר השוואה?

ובמחילה, אם לא השוואת - אני לא מבין למה התכוונת.

כתבתי מפורש שלא באתי להשוות.

אז מה כן באתי לומר?

שלא הכל נמדד בכמות הלאווין והעשין והארורין.

ואדרבה, דווקא מכח תמיהתך - תבין את כוונתי הכי טוב.

הרי קניבאליזם זה נורא! זה מחריד! זה.. זה.. זה.. אין מילים!!

וכמה לאווין יש על זה? וכמה עשין? וכמה אורורין?

ולמה?

כנראה יש עוד דרכים למדוד מרכזיות ערכית והלכתית, חוץ מלשים ערמה של כרטיסי עבירות ומצוות ולמדוד מי גבוהה יותר.

אגב, איני יודע למה אתה מגדיר צניעות כ"דקדוק הלכה מסויים", יכול להיות שבהטקנה הזו של חומרת הדבר טמון יסוד ההבדל בינינו, בעיניך זה "דקדוק הלכה מסויים" ובעיני זה הלכה. זה הלכה. זה הלכה. נקודה.

אז אני לא מבין איך אתה מכריע בניהם מה יותר חמור.

דקדוק הלכה הכוונה - הגדרים המדוייקים לגמרי ולא פחות.

אז שוב:

ואתה רואה שקניבליזם חמור בעיניך יותר מהלכות אחרות.

למה?

אתה מקבל את זה שיש מדד להבנת חומרת הדבר, לא רק על פי כמה לאווין יש בו, נכון?

אז על פי מה כן?

אדרבה, הכדור אצלך...

לפי מה שאני מבין ממך אתה קובע שגדרי הלבוש הרבה יותר חשובים מאמירת לשון הרע - ועל זאת אשאל אותך - מניין לך?

קשה מאוד לנסח את זה במילים וכל שכן בכתיבה. זה האמת.

אבל כמו שאמרתי, הכדור אצלך לא פחות ממה שהוא אצלי. אתה יכול להציג סולם ברור של דרגות חומרה?

לפי מה? ב"א למקום לעומת ב"א לחבירו? כמות לאווין? מה כן?

אני לא מבחין בניהם. אם אחד מהם 'עילה לפסול' אז השני גם. אם אחד מהם לא כזה -אז גם השני לא כזה.

לדבריך כל המצוות שוות זו לזו.

אם תתחתן עם מי שמדברת לשה"ר, תתחתן גם אם מחללת שבת.

אם תפסול מחללת שבת, תפסול גם מי שלא נוטלת מים אחרונים.

ככה?

מי שחי בתודעה של אדם שמקבל ציוויים מלמעלה אז זה ממש לא משנה מה הוא מקבל - ציווי חמור או ציווי קל. עושים מה שה' אומר וזהו בלי לשאול שאלות, בלי לסווג לקריטריונים.

התודעה הדתית הזאת חשובה לי פי אלף מקיום או חוסר קיום מצווה כזאת או אחרת.

ואני גם יכול הלביא את הציטוט של "כל האומר מצווה זו קלה ומצווה זו חמורה".

אבל בשורה תחתונה, אם תבקש מישהי שצדיקה כישי אבי דוד כנראה ילבינו שערות ראשך.

אתה מוכרח להגדיר את דרישותיך,

מה זה "במידה מסויימת כן"?

מה תכל'ס? למעיישה?

לא תבדיל בין מחללת שבת למי שלא נוטלת מים אחרונים?

כי אין לי שום 'דרישות'.

ברגע שאני אמצא מישהי לדרך משותפת (כוללת גידול וחינוך ילדים וכולי) אז אני אקח בשתי ידיים.

הרב שרקי אומר שלהכנס לזוגיות עם חילונית זאת 'מיטה חולה' אך זה אפשרי אם מתקיימים שלושה תנאים שבהם לא מתפשרים - כשרות, טהרת המשפחה, חינוך ילדים.

בסופו של דבר - לא הכל משותף בזוגיות ולכן העיקר שהדרך והדינמיקה היא טובה.

אין לי רצון להכנס לקשקע של בת הזוג אלא לבנות איתה משהו ביחד. ואם זה אפשרי - אז לא כ"כ אכפת לי לאותו עניין לגבי ההקפדה האישית שלה בדברים שפחות משפיעים עלי.

אני מאמין שמשהי שחשוב לה המצוות היא תקפיד עליהם ולכן רוב הסיכויים שאני יוכל לסלול דרך משותפת עם מישהי שתקפיד ביותר מצוות מאשר ממשהי שתקפיד ביותר מצוות.

ברור גם שאם מישהי תעשה משהו שגורם לי לסלידה אז אני אסלוד.

בכל אופן - העיקר זה הדרך המשותפת ולא ההקפדה או חוסר הקפדה של שני הצדדים.

לכן, הדרך המשותפת תעסיק אותי.

ההבנה הזאת שאין הבחנה במחוייבות במצווה אחת לשנייה היא לדוגמא מאוד מעסיקה, כי היא קשורה לדרך.

אני כל כך רחוק מהמחשבה של להכנס לזוגיות עם חילוניה, גם אם היא מואילה בטובה לשמור טהרה וכשרות.

לדעתי, ועל פי מה שקיבלתי מרבותינו גדולי ישראל בעניין השקפת היהדות על מושג הזוגיות, גישה כזו זה פשוט הפסד של כל המושג, זה לא זוגיות, אולי צל צילה של זוגיות.

הזוגיות היא שותפות מוחלטת, שותפות עמוקה ויסודית, היא בניין משותף, התקדמות משותפת. עולם משותף, עליה משותפת, עבודת ה' משותפת. הכל!

דווקא האמירה שלך על "דרך משותפת" היא היא מה שאמורה להוביל למסקנה כמותי, אלא אם כן "דרך משותפת" בעיניך זו עבודת קבלנות, שיש לנו עניין להגיע למקום מסויים בדורות שנעמיד, ואז אשה שמוכנה לחנך כך את הילדים היא סבבה, (אגב, ובהתעלם כעת מכך שפרקטית אני פשוט לא מאמין שזה יתכן, בנים לאמא חילוניה לא ייצאו כמו בנים לאמא יראת שמים, גם אם הם ילמדו בנטורי קרתא) אבל מה לעשות, שאני רואה את המילים "דרך משותפת" כמילים הרבה יותר מקיפות, הרבה יותר כוללות, זה דרך משותפת לגבי כל חיינו, כל מערכותינו! זה "דרך" שנעבור יחדיו! אנו, הזוג, מצפים לצעוד יחדיו בדרך הארוכה של מסכת חיינו, יד ביד, עין בעין!

אני מרגיש שלא מיציתי את הסברת האבסורד שאני רואה בסברה כזו, של להקים זוגיות עם מי שאינה מקפידה כלל במצוות. אבל אני מיואש מלמצות, כי זה כל כך ענק.. בכל המילים שאגיד אני ארגיש שלא מיציתי..  

אם אדם חושב שהשאיפה הזו היא "להכנס לקישקע" של בת הזוג, אז באמת עולמי ועולמו רחוקים כל כך..

[אגב, זה לדעתי גם עוול, פשוט עוול. להגדיר שאיפה כזו ככניסה לקישקע, משל לא היו כל הביינישים הסבורים כמותי אלא כתבי רכילות בצהובונים, שכל עניינם בחיים זה לרחרח ולרכל אודות גודל שמלותיהן של הבנות בשכונה. כל כך מגעיל להעמיד כך את הדברים. אפילו אם אתה חולק עימי על מהות הזוגיות, או על חשיבות בצניעות. למה להעמיד באור כל כך בוטה, כל כך מגעיל, את דעתי. האם באמתובתמים אתה חושב שזה מגיע מרצון לנבור בקישקע'ס? כואב לקרוא]

עכשיו גם נפל לי סופית האסימון שאין סיכוי שנגיע להסכמה בעניין הצניעות. כי המחלוקת בינינו היא הרבה הרבה הרבה יותר עמוקה, מתחילה הרבה יותר מוקדם. זה לא ויכוח נקודתי על מהותה של צניעות, אלא על יסוד הזוגיות, על צורת הבחירה בבת הזוג.

ואגב, אל תאמר "אין לי דרישות" כי עובדה שיש לך - טהרה חינוך וכשרות, אינם דרישות?

אלא מה, שיש מי שעמלו להחדיר למילה דרישות את הקונוטציה של השפיטה והביקורתיות.... במהלך פוסטמודרני מובהק. במקום להבין ש"דרישה" אינה שפיטה של האחר, אלא, מה לעשות, הקריטריונים החשובים לאדם בבואו לנהל שותפות עם אחר. זה הכל.

והלכך, אין מי שאין לו דרישות, פשוט אין, החל מדרישה למין מסויים, עבור בדרישה לאופי מסויים, וכלה, מה לעשות, בדרישה לעולם רוחני מסויים.

מתנצל מאוד על הסגנון הבוטה.

אבל בסופו של דבר תוכל להסכים איתי ש'דרך' זה משהו כללי, לא?

ברגע שנכנסים לפרטים אתה כבר לא מדבר על 'דרך', אתה מדבר על פרטים. אני טועה?

מקבל את ההתנצלות, מההיכרות איתך אני בטוח שזה לא בכוונה.

לדעתי אתה טועה, והנה עוד שורש ויכוח בינינו (אנחנו יכולים לפתוח משתלה...), דרך היא אמנם כללית, אבל באומרי כללי איני מתכוון לטשטש את חשיבותם של הפרטים, אלא להעלות את כולם בקנה אחד, דווקא ה"כלליות" שלה היא היא המחייבת את דיוק פרטיה.

איך נאמר? היא כללית כמו הרמוניה. לא כמו סופר. 

אסביר יותר למה אני מתכוון.

במקרה שהבחורה "סבבה והכל אבל..." יש פרט מסויים שלא מסתדר. זה משהו פרטי. זה לא אומר תמיד על גישה. במידה ובגישה היא באמת סבבה אבל יש פרט מסויים זה מבחינתי מתחיל ונגמר בפרט לא?

אני ממש לא מתכוון לטשטש פרטים. וברור שאם זה פרט ועוד פרט ועוד פרט אז הגיוני מאוד שיש פה משהו כללי בגישה של הבנאדם.

ואשמח מאוד אם תתן לי דוגמא למקרה שבו אתה לא תראה צורך לבדוק ביחס לעבודת ה' האישית שלה. כי עדיין לא הבנתי את המקום הזה לפי מה שאתה מציג.

אז אנחנו חוזרים לדון ברמת המשמעות של כל דבר, ומה עלשות, לדעתי צניעות לא עונה על הקריטריון "סבבה והכל אבל"....

וזה דווקא היה נראה שאתה מסכים פחות או יותר עם דברי הרב שרקי, מה שלא עולה בקנה אחד עם דבריך האחרונים.

דוגמה? לוידע, לא רוצה לשלוף.

אתה נותן בכלל לבחורה מקום בעבודת ה' שלה שאליו אתה לא נכנס וגם לא בוחן אותה?

לגבי הדוגמא לחילוניה - ברור שלא מסתבר שאני אצא עכשיו עם מישהי שלא מקיימת אורח חיים דתי. אבל האמירה הנ"ל שהזכרתי בשם הרב שרקי היא לא - "יאללה בואו נצא עם חילוניות!!" אלא "לא בטוח שמתגרשים על זה", זה מה קשור לעניינו? - זה נותן פרספקטיבה על קשר.

מבחינתי הקפדה על גדרי לבוש זה הקפדה על דקדוק הלכתי (כל עוד זה די קרוב לגדר ההלכתי). כמו לברור אוכל בשבת וכיוצ"ב. לכן זה יכול להיות במקרים מסויימים עדיין בגדר של "סבבה והכל אבל...". זה יכול להיות פרט ולא עניין כללי.

לכן איני יכול לשולפה..

זה באמת קונפילקט, אני לא מתבייש בכך שאין לי עליו תשובה חדה.

הכיוון פחות או יותר הוא שאני מחפש מישהי ברמה שלי, ומכאן ואילך - נצטרך לדון מה לדעתי מאפיין משמעותי יותר ומה פחות, כדי שאוכל לאמוד אם מאפיינים XYZ הם מאפיינים שגורמים להניח על הרמה הדתית שלה הנחה מסויימת, שלפיה אדע שהיא מתאימה/לא מתאימה לי, או שלא.

לגבי הדוגמה, לא חשבתי שזה "יאללה בא נצא עם חילוניות", ועדיין זה מופקע מבחינתי, מופקע לחלוטין.

אגב, מה שציטטת זה שהוא אמר שזה כבר שיקול מלכתחילה, לא על נשוי ששואל אם להתגרש.

ובכל מקרה, זה עדיין יהיה מנוגד להלכה, כי ההלכה, מה לעשות, כן דורשת גירושין על רמה מסויימת של חוסר צניעות. ולצערינו זה לא היה חלק מרשימת הקריטריונים שהבאת בשמו.

(אגב, עצם כך שחז"ל דורשים לתת גט לפורעת ראשה בשוק ולא למדברת לשה"ר, יכולה לתת לך את הפרספקטיבה שלהם על הנושא, גם אם אני אישית לא מצליח לשכנע אותך במרכזיותה של הצניעות)

כי הדרך הכללית מעסיקה אותי יותר מאשר הצמדות לפרטים.

בכלל, המושג "רמה דתית" הוא לא משהו שאני אוהב. שלוקחים אותו יותר מדי ברצינות הוא מנתק ממושגים יותר עליונים כמו "יראת שמיים", "אהבת תורה" וכולי.

בעצם לפי מה שהבנתי את הקונפליקט שבדבריך - ע"פ החשיבה זאת אתה לא תתן שום מקום אישי בעבודת ה' לאישה שלא קשור אליך וכן, להיפך, שום מקום בעבודת ה' שלך לא שייך אישית רק לך אלא גם קשור אליה. אני חושב שעובדתית זה לא נכון. יש מקום אישיים שלנו שלא משפיעים על היחס שלנו לאחר. ברובד הנגלה. 

אם אתה לא נותן לצד השני ספייס ממך ולך ספייס ממנו זה נראה לי לא בריא בעליל.

תקן אותי, אולי לא הבנתי אותך נכון.

כפי שכתבתי, אתה רואה "כללי" כמו סופר, שפריט פלוני או אלמוני על המדף לא ממש משפיע. ואני רואה "כללי" כמו הרמוניה, שכל חריגה צורמת.

ולא הבנת את הקונפליקט, כי אם כדבריך למה שיהיה קונפליקט? הכל ברור - שאלת מה יהיה מקוםש לא אכנס לה - ואני צריך לענות שאין כזה מקום, לא?

אז באמת לא, ולכן זה קונפליקט.

(אני מאוד גורס בדעה של לתת ספייס, וזה באמת קונפליקט בדיוק בגלל השילוב)

ושוב, המטרה בסך הכל היא שאנו נהיה על אותה נקודה בסולם, ובע"ה נצעד יחדיו...

תוכ"ד שאני כותב עולה בי הגדרה מסויימת, שודאי אינה מושלמת, אבל יש בה בנותן טעם: לכשלונות ונפילות, לא נכנס אחד לשני, אבל לצורת חיים מסויימת, של "ככה אני", אכן נרצה להיות שווים ותואמים! 

סתם נזכרתי במהלך היום, שבספר הנפלא והמיוחד "מכתבים לטליה" הסביר דב הי"ד היטב מאוד את העמדה "שלי" בעניין השותפות שבזוגיות והתבטאותה החיי הדת והרוחניות, ממילץ בחום לעיין שם.

ונקודה שממש הכאיבה לי לחשוב עלה:

תדמיינו את כל השרשור הזה בכיוון ההפוך, על בחורה שטוענת שלא תרצה לצאת עם מישהו שעיניו צופות מכל הבא ליד.

האם עמדתכם הייתה תואמת את עמדתכם כאן?

ומה עם הסוג השני של "הכיוון ההפוך" - מי שיאמר שהוא לא רוצה מישהי שיותר דוסית ממנו, שהוא חולק על הנהגותיה הדתיות המוקצנות מידי לטעמו.

מה אז תהייה העמדה?

אני חושב שבגד שאינו צנוע זה בדיוק הצד השני של המטבע לחוסר שמירת עיניים, לא ברור לי למה לחלק בין צועק לקצר. (ואגב, בעוד שצועק אין לו קריטריונים ברורים, לקצר יש...)

מעניין שאתה מבטל כל כך את העניין השיוך החברתי. ככל הידוע לי עצם השיוך לחברה שמקפידה במצווות ויראת שמיים, היא היא גם כן פרט מפרטי ההתנהלות "כלפי שמיא".

טוב, אולי אפשר לומר שהבנתי מה אתה מתכוון....

על כל פנים - אז אתה מסכים שצורות מסויימות של חוסר צניעות - כן תפסוך עליהם הצעה? כלומר, נניח וקצר לא, אבל צועק כן? שוב ושוב אנו רואים שיש לנו (לך ולי, ספציפית) מחלוקת מאוד נקודתית, שנינו מסכימים על עיקרון מסויים, ומתווכחים היכן הוא חל.. נו, לחיים ולשלום...

ביחס לשיוך, אני מסכים איתך, אבל שים לב לכמות המקרים שזה לא רלוונטי, כלומר: נכון שמרכזניק, שחושב שמרכגז זה הדרך המדוייקת ביותר, ומבקר את הגושניקים, אתה יכול לומר לו שתכל'ס אי אפשר לטעון שהוא יותר טוב מהם וכו' ככל אשר ביארת.

אבל כשהנידון אינו מול עמדה שונה בבית המדרש. אלא מול "לייטיות", אזי דברים ברורים הם שיש בשיוך מימד מרכזי ביותר של יראת שמים ו"כלפי שמיא"...

דהיינו, פשוט ש"תתי מגזר" למיניהם, המדקדקים יותר במצוות, בהחלט יש עניין תורני להשתייך אליהם ולא אל "תתי המגזר" למיניהם, שפחות יראי שמיים....

(על השימוש במילה "מדקדקים" במקום "מקפידים" - הקרדיט להרב סולטנוביץ' בשיעור שמסר השבוע לרגל הוצאת הספר החדש של הרב מלמד)

מעניין, טענת שניתן להקביל זאת לגבר שמשוטט בעיניו לכל עבר, מה שבוודאי בחורה לא תרצה....

לגבי התתי מגזרים - נו נו, מה אני אגיד לך.....

החלוקה הוא בין לשון שמבטאת תוקף, דין, ללשון עדינה ומושכת יותר, הוא אמר שהוא מעדיף "הידור" על פני "חומרא" ודקדוק על פני הקפדה שהיא מלשון "קפידא"

העניין הוא עקרוני, האם רק בחור שרוצה בחורה צנועה "חוטף על הראש" או שבמוסר אחיד גם כלפי בחורה שתרצה בחור צנוע... משום מה זה נראה לי שרק הראשון הוא ה"לא לגיטימי"..

אתה לכאורה צודק... אבל העיקרון שלו מובן..

ולי זה נראה מוסר כפול.... משתי בחינות, גם מדוסים לעומת לא דוסים, וגם מבנים לעומת בנות.

תלוי עד כמה נפק"מ בנידון המדובר.

בכל מקרה כאן זה לא היה הידור במקום חומרא אלא דקדוק במקום הקפדה, בזה כמדומני שאכן אין הבדל.

מגזר של פחות מדקדקים במצוות?

הקפדה על מצוות זה עניין מגזרי או תת מגזרי? זה נראה לי דבר אישי.

לא נראה לי שזה עיקר דבריך סתם נשמע לי מוזר

אתה לא שמעת על הבדלים בנושא? ברצינות....

אבל בסופו של דבר - הקפדה או לא זאת החלטה תלוייה נטו באופן אישי.

ברוב דיבורים על מגזריות אפשר לחשוב כאילו המחוייבות היא למגזר ולא לקב"ה. ברור לי שזאת לא הכוונה אבל עד כמה שמים את המגזר בשיח שלנו זאת נקודה רגישה שצריך לשים עליה את הדעת.  

ברור שזה תלוי באדם ולא במגזר,

אבל תכל'ס - יש את המגזרים שמכילים יותר "בני אדם" שמחליטים פחות לדקדק, ויש ההפוך.

ולגבי עד כמה זה במוקד השיחלעומת הקב"ה  - הרי זה היה עיקר מטרת תגובתי, כי ארץ השוקולד תמה על החשיבות שאני נותן למגזר לעומת הקב"ה, ואני השבתי שזה בהחלט עניין מול הקב"ה להצהיר על עצמך כשייך למגזר שיותר נאמן לו. ברור.

דווקא נראה לי שהשייכות למגזרים היא יוצרת חוצצים בין אנשים שלא הכרחים. למה שכ"כ יהיה חשוב לקב"ה בצהרה על נאמנות למגזר כזה או אחר? לא שמענו על ערך כזה. להיפך - במאמר מסע המחנות נראה שהרב קוק ממש סולד מהחלוקה למגזרים ומביא שני טענות עיקריות נגדה.

ציטוט קצר מההתחלה:

"תמיד רגילים לצלצל אצלנו בשני השמות המהוים את הקהל שלנו בכללו, והם "חרדים" ו"חפשים". שמות חדשים אשר מאז לא היו רגילים להיות מתבטאים אצלנו כלל... אבל שיהיה שם מוגבל ומיוחד לכך המתאר סיעות ומפלגות, מזה לא ידענו. וכדומה שבזה ודאי יש לנו לומר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, והלואי שנוכל להשכיח מאתנו, בכלל, את אלה שני השמות העומדים לנו לשטן על דרך החיים האיתנים והטהורים הראויים להיות שבים אלינו באור ד' אשר יאיר לנו."

ובסוף באופן יותר חריף הוא מתבטא - "אין לנו עצה אחרת, אמנם, כי אם להסיר את שמות הבעלים הללו מעל מחנותינו." ואח"כ מיד הוא אומר - "באמת, לא שני מחנות כי אם שלשה מחנות הננו מונים מאז. מסורת ישנה היא ש"צבור" הוא כולל במובנו כפי הנוטריקין שלו "צדיקים בינונים ורשעים", אבל זהו דוקא תיאור אישי"

וסוף המאמר הוא מסיים הוראה מאוד ברורה:

"תודע איש אל אחיו בשם ישראל הכללי, לא בשם מפלגתי ומחנתי. נדע, שיש לנו בכל מחנה הרבה מה לתקן והרבה מה לקבל מהאור והטוב זה מזה, ואז תופיע עלינו האורה העליונה הכללית אשר בה נושע תשועת עולמים, ותתקיים בנו התפילה המוקדשת קודש קדשים, שהננו עתידים להביעה בכל כך המית נפש "ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם""

כדי להבין הסברה תסתכל בפנים, נתתי פה רק את הטענה.

מאמרי הראיה/מסע המחנות – ויקיטקסט

הרב רוצה שלא יהיה מושג של מגזר, שהולם יהיו יחדיו.

וזה רצון נהדר ונכון.

אבל אני מדבר בפועל, כשלהוותינו, בםועל, יש מגזרים.

ברור ופשוט שעלים להשתייך למגזר של יראי ה' ולא למגזר "של מי שלא ירא ה'" או ש"פחות ירא ה'".

ודו"ק.

ובאמת הגענו לזה בהסתעפות מעניין לעניין ולא בקביעה ישירה. פשוט נוצר דיון בפני עצמו על השתייכות מגזרית.

אם בפועל זה מעשי? ך'ווייס נישט. בכ"מ לא זה הנידון.

לא הבנתי למה לצאת מתוך נקודת הנחה שהמגזרים צריכים להיעלם?

מראשית הווייתו של עמ"י היו קבוצות- שנקראו שבטים.

כל שבט היה לו דגש אחר בעבודת ד'.

ישנם 70 פנים לתורה- ואינסוף רבדים וצורות להתחבר אליה, כל אחד מתחבר לדרך מסויימת לעבודת ד' לפי אופיו.

אמנם, אין זה אומר שמי שנולד במגזר מסוים- נגזר עליו לחיות בו, גם אם הוא לא מוצא את עצמו שם, אך, אדרבא, זו בדיוק הנקודה שהוא יכול לבחור להשתייך לאן שנוטה ליבו.

והעובדה היא שבשלב מסויים הותרו השבטים לבוא זה בזה, אבל זה לא מחק את המשך חלוקת העם ל-12 שבטים. פשוט שהאישה שהתחתנה עם הגבר הפכה להיות חלק משבטו.

כלומר, אין בעיה שיתחתנו בין המגזרים, אבל לא במטרה למחוק את הלגיטימציה לקבוצות שונות בעם.

מה שאני מתכוונת להגיד הוא שזה בסדר שיש מגזרים, ולא צריכים להשתייך למחנה אחד.

יש משפט קצר וקולע שממחיש את זה: אנחנו היהודים צריכים להיות מאוחדים ולא אחידים- ההבדל בסמנטיקה בין אחיד למאוחד הוא שאחיד זה זהה ללא שום שוני כזה או אחר, ומאוחד זה מאחד כמה דברים שונים ביחד שיחיו בשלום אחד עם השני, ויאהבו זה את זה על אף השוני, ולא במטרה להיות זהים.

זה ממש לא אומר שכולם יהיו יחדיו. הוא בודאי לא רוצה ששומרי תורה ומצוות ילמדו בבתי ספר של אנשים אינם שומרי תורה ומצוות.

הוא רצה שפחות התעסקו עם ההגדרה המגזרית. פחות ישימו על זה דגש (או שבכלל לא אפילו)

שימת מוקד השיח למזגריות היא דבר שלילי משתי הסיבות שהוא הביא במאמר עצמו.

הוא כותב במפורש שאדם מוגדר ברמת רוחניות/צדיקותו באופן אישי בלבד ולא קבוצתי (וככה הוא מסביר את החלוקה של צדיקים בנינויים ורשעים - היא איננה חלוקה מגזרית).

וממש אני לא מבין מה העניין ההצהרתי להשתייך ל'מגזר הנכון'... אשמח אם תעיר את עיני איזה יתרון גדול את מוצא בזה. 

אגב,

לא סתם הגענו לנקודה הזאתי בדיון הארוך הזה. זאתי נראת לי הנקודה העיקרית בכל הדיון הזה.

כמובן, לא התכוונתי שהוא רצה התערבבות, אלא כמוש אמרת - שזה לא יעמוד במוקד השיח. שהמגזריות לא תבלוט

דא עקא, כשהמצב הוא שהמגזריות היא כן בולטת וקיימת, אחרי כל הבלה בלה היפה נגד המגזריות - בפועל כל אחד מאיתנו כן מוצא את עצמו שייך למקום מסויים, והלכך אני אורמ שיש להשתייך למקום של מי שיותר יראי ה' מאשר מי שלא. הן מעשית - הרמב"ם הידוע.... והן הצהרתית..

לא מובן מה העניין ההצהרתי? אתה לא מכיר במוזג של הצהרה? אתה לא מכיר את ציטוטי הגמרות על הציצית והתפילין וכו' וכו' וכו'?  (אגב, נא לא להמשתמש בביטוי הציני "המגזר הנכון" אני אל מדבר על "מגזר נכון" אלא על חברה שהאנשים בה מכריזים על עצמם ככפופים לה' ולתורתו.

זה מושגים שבעיני הם כל כך ברורים ו"ראשוניים"ש קשה לי למצוא איך להתחיל לענות עליהם..

הוא שיש ערך בהצהרה.

והנגזרת מכך:

שאם יש קבוצה שבאופן מוצהר משועבדת יותר לתורה

וקבוצה שבאופן מוצהר - פחות.

יש ערך להשתייך לראשונה.

זה הכל.

בפלנטה שלי על כל פנים, זו המציאות.

להצהיר מחוייבות לקיום מצוות ולקב"ה זה טוב.

להצהיר על נאמנות למגזר מסויים - מאן דכר שמיה?

יש הבחנה בין חברה שאדם נמצא בה לבין מגזר.

מגזר זה אוסף של אנשים בעלי אותו דעה, אידיאולגיה, תפיסת עולם וכולי.

חברה זה אוסף של אנשים שנמצאים ביחד ומשופעים ומשפיעים אחד על השני.

ברור שנכון הכלל "תגיד לי מה החברים שלך ואגיד לך מי אתה" ומה שהרמב"ם כותב שאין דרך לא להיות מושפע מחברה שאתה נמצא בה. אבל זה לא קשור למגזר. זה קשור לחברה שאדם בוחר לחיות בה. מגזר זה משהו הרבה יותר כולל מחברה כזאת אחרת שאדם נמצא בה.

יש היום הרבה "שיח מגזרי". החלטה של כל אדם בנפרד עד כמה להיות שותף בתוך השיח הזה, ברמת ההשתייכות והצהרתיות שבזה.

לא מוצא הרבה עניין להיות שותף לשיח כזה.

נראה לי שבכל הקשור לפוליטיקה/השקפות כדאי להתעסק בו ולא מעבר.

לא דיברתי על להצהיר נאמנות למגזר.

דיברתי על כך שאדם שמשתייך למגזר שיותר יראי שמים - זה הצהרת נאמנות לה'.

באמת מוזר לי שזה כזה מופקע בעיניכם, לא חשבתי אי פעם שמישהו יכול להתווכח על הנושא.

אם אדם מצהיר על עצמו כחילוני - גם אם הוא יקיים את כל המצוות - הוא הצהיר על פחות נאמנות לה'.

וכן הלאה.

מה מסובך בזה?

מי שחושב שבנט ירא שמים כמו סמוטריץ, רק כי "מי מינה אותי לשפוט"...

אני מתלבט אם זה נאיביות או טמינת ראש בחול.

הרצון של הקב"ה לראות איזה אנשים אתה נמצא בסביבתם ולא איזה מגזר את משתייך. מגזר זה משהו מאוד כולל שלאו דווקא אומר משהו על היר"ש של האדם. חברה שאליה האדם משתייך אומרת איפה הוא רוצה להיות מושפע ומשפיע.

וראה בתגובתי הנ"ל.

אגיד מה ההבדל בין הנושא שלו לנושא שלי. - לקראת נישואין וזוגיות

כי יש תחומים שחמורים יותר מאחרים ולכן חז"ל התייחסו בחומרה לדברים שוליים גם אם הדברים עצמם לא חמורים כל כך.

לדוגמה - הגמרא מספרת על מי שהתאווה למישהי ונעשה חולה מזה, וחז"ל אסרו עליו לדבר איתה אפילו בלי לראות אותה. כי תחום העריות הוא חמור.

גם רצח הוא פחות חמור מחילול שבת, ובכל זאת מחלל שבת בלי עדים והתראה לא עושים לו כלום ורוצח אנחנו ממיתים בדרכים לא נעימות. ועוד ועוד, זאת לא סקאלה אחת של חומרה

1 אני מכיר את הרמב"ם, והרמב"ם לא סותר את הגמרא. הוא נותן כלל אצבע לקביעת חומרה, אבל המציאות מורכבת יותר ולכן כלל האצבע הזה לא תקף (מילה דוחה את השבת ועבודה דוחה את השבת אבל הענשת רוצח דוחה את העבודה ואיננה דוחה את השבת; פיקוח נפש דוחה שבת אבל לא שלש עברות, ומחלל שבת בפרהסיא כגוי לכל דבריו)

2 אני מדבר על היחס. הם מתייחסים אחרת למצוות שונות באותה דרגת עונש או שלא במתואם לדרגת העונש

3 ברור מהגמרא שהיה מדובר במעשה שמותר הלכתית. אני חושב שאחד התלמודים מספיק לי כדי להחליט לא להתחתן עם מישהי. אגב אם אתחתן איתה היא תהיה אשה נשואה ולכן זה יהיה חמור.

4 נכון, אבל לא בטוח שזה רק זה. הרמב"ם כותב בחריפות יתרה עד כמה חמורה עברת רצח, מה שלא ראיתי בעבירת "גונב איש ומכרו". בכל מקרה זאת היתה הדוגמה שהיתה לי בראש. יש הרבה דברים שחז"ל עשו שלא מן הדין. ובהחלט, נושא הצניעות (או הקטגוריה הכללית של "עריות") היה נושא משמעותי בעיניהם

מספיק לי דעה אחת שתומכת בדעתי כדי להחליט לא להתחתן עם מישהי (אם בכלל אני צריך אישור...)

1 בכל מקרה ההוכחה שהבאתי מראה שעדיפות של מצוה על מצוה אחרת לא מראה בהכרח שהיא עדיפה תמיד בכל הקשר

2 "קשה עונשן של מידות מעונשן של עריות". יש שש (?) מצוות שכל אחת שקולה ככל המצוות האחרות, כולל חמש המצוות האחרות ששקולות כל אחת וכו'.

3 ברור מההקשר - לפחות לפי הפרשנות המקובלת ולפי חלק מהאמוראים, שמה שרצו לעשות שם היה בסדר גודל של לבוש לא צנוע, מבחינת החומרה של העבירה (ואני לא יודע מה ה"לא כפשוטו" שאתה רוצה להכניס שם. יספר עמה מאחורי הגדר זה בא כפחות מלהסתכל עליה, וכך גם בירושלמי - השאלה אם יסתכל עליה או ישמע את קולה)

לא חשבתי שבאת להתיר דברים.

4 טוב אנחנו נכנסים לדיון על דוגמה, זה סתם יסיח את הדעת מהעיקר

בשום שלב לא אמרתי להגדיר נשים לפי צניעות. מה שאמרתי היה שצניעות היא דבר חשוב, ואדם שבשבילו זה חשוב מאד (עד כדי לא להתחתן עם מישהי כזאת), סדרי העדיפויות שלו הם לפחות בגדר הסביר

1

שבת היא גם לאו שעונשו בסקילה. מילה היא עשה שיש עליו כרת. כך או כך, אני חושב שהעקרון שאין סקאלה אחת של חומרה אלא יש חומרה בהקשר כן יכול להיות מוסכם

2

א"ר לוי: קשה עונשן של מדות יותר מעונשן של עריות, שזה נאמר בהן "אל" (ויקרא, י"ח, כד) וזה נאמר בהן "אלה" (דברים, כ"ה, טז). ומאי משמע דהאי "אל" קשה הוא? דכתיב "ואת אילי הארץ לקח" (יחזקאל, י"ז, יג), גבי עריות נמי הכתיב "אלה"! ההוא למעוטי מדות מכרת. ואלא מאי עודפייהו? דהתם אפשר בתשובה, והכא לא אפשר בתשובה.

(בבא בתרא, פח:).

מובא כנראה ברמב"ם וזכור לי שבמסילת ישרים

אני חושב שהמצוות ה"שקולות" הן שש. ברגע שזה יותר מאחד, זה כבר לא משנה. עבודה זרה לדעתי היא גם.

3

אנחנו נכנסים כאן לשאלות של יותר ופחות, ותמיד צריך ביחס למקובל בחברה, וכנראה אתה ואני והקוראים כאן שייכים לתרבויות שונות מבחינת מה מקובל בלבוש... אז לא נוכל לנהל דיון אמיתי

אני לא כל כך מרגיש את הפסול שאתה מציין, אבל יכול להיות שאני החריג. בכל אופן מדובר בבעיה ששיכת לאותה קטגוריה.

אני מבין את החילוק שאתה עושה בין הרחקה מעריות לבין צניעות, יש הבדל ויש משותף.

מובאות בבלי (אולי בירושלמי רק אחת מהן). מועלית האפשרות גם שהיא הייתה נשואה וגם שהייתה פנויה אחת אחרי השניה.

על סמך מה אתה אומר שזה עניין של לשון נקיה?

מהסוגיה זה לא נראה ככה, משתי סיבות עיקריות:

א' רואים שהולכים מן החמור לקל, וזה מגיע אחרון אחרי "תעמוד לפניו", ברור אם כן שלא מדובר בלשון נקיה למעשה עצמו כפי שמצינו כמה פעמים. לא יתכן שאחרי שאסרו "תעמוד לפניו" אמרו "יעשה את המעשה".

ב' הלשון "מאחורי גדר" די ברורה שמדובר על שיחה משני עברי גדר.

וזו אכן גם הדרך המצויה בהסברת הסוגיה. 

אתה גם טוען שיהא עדיף מישהי ששומרת ר"ת אף אם תאכל חזיר מאשר ההיפך?

אתה חושב שכך סבר הרמב"ם?

(זה לא ש"דווקא צניעות" הוא המגדיר בעיני, אלא שהוא מהמגדירים עיקריים, חלק מרכזי שבלתי ניתן להפחית ממרכזיותו.)

להכנס לדיון על מחלוקות בצניעות זה סטיה מהדיון.

בוא נסכם שאנו דנים רק על מה שהוא לחלוטין לא צנוע, אוקיי? לא על מה שיש בזה רב לסמוך עליו. כאן כן תסכימו איתי?

לגבי הרמב"ם,יש לעיין. ברוש יש משקל גם לרמת החומרא והעונש (וגם למספר הלאווין, לא לחינם טרח הח"ח בהקדמתו) אבל זה לא המדד הבלעדי.

אני גם מסכים שאם הנידון היה פיקו"נ ו"הקל הקל תחילה" אז ככה היינו מודדים, אבל אני לא מסכים לומר שזה המדד המדוייק לכל נפק"מ.

כמו שכבר ציינתי כאן - תצכטרו להשיב מדוע על פורעת ראשה בשוק מחיית התורה לתת גט, ועל עבירות שלםי המדד שלכם הרבה יותר חמורות - לא. (אא"כ מאכילתו) 

רוב מוחלט? אינני בטוח. מי מתיר חצאית *מעל* הברך? מי מתיר שרוול שלא נוגע במרפק מלמעלה לכל הפחות?

זה שאתה היית מתייחס לזה כנקודה, אני יודע, הרי על זה נסוב כל הויכוח בשרשור כאן.

לגבי הרמב"ם, את הברור כתבתי לדבריך, לא על דברי, את דברי כתבתי בנוסח "אני לא מסכים לומר שזה המדד הבלעדי", על כל פנים אתה שואל מנין לי - וכבר הבאתי את הסרטון של אנדרדוס, וגם דיברנו כבר על אכילת חזיר, וכ' וכ', אין עניין להמשיך ולטחון מים. אני רואה ביהדות, לאורך כל דורותיה וגדוליה, מערכת יחסים מורכבת לחומרתן וביטויין של עבירות. למרות שיש לך רמב"ם שמגדיר סולם מסויים. 

על פורעת ראשה בשוק, לגבי רבני צפון אפריקה כבר נשתברו קולמוסין בזה, והכיווון שידוע לי לתשובה הוא שזה גם תלוי המציאות, ואם המציאות היא שזה מקובל, גם אם בעבירה, אין זה כבר "דת יהודית", שכן "דת יהודית" עניינה - כדרך בנות ישאל הכשרות.

החלק של האינטימיות גם קיים, לדוגמה מטווה בשוק ומדברת עם בנ"א, אבל כפי העולה מן הסוגיא (ג"א מנסה לנבור בזיכרון...) יש אכן שני חלקים, חלק של זה, שרלוונטי בדוג' הנ"ל, וחלק של "בנות ישראל הכשרות" שהוא עניין בעצם היחס לצניעות.

ואם ישאל השואל - הלא תודה שיש רבות מבנות ישראל הכשרות שכן מקילות היום וכמשנ"ת?

שוברו בצידו:

ראשית, מן ההלכה ההיא אתה למד חשיבות מצוות צניעות. וגם אם לא חייבו לגרש בעוברת על המצווה אם רבות נוהגות כך, את גוף המצווה זה כמובן לא משנה, וממילא - הנגזרות שאנו גוזרים מן ההלכה הנ"ל לגבי החשבת ומרכזיות הצניעות - בעינן עומדות.

שנית, כבר אמרתי הלא, שאני מתמקד כעת במה שברור שאסור על פי הההלכה. לכולא עלמא. וכמדומני שב"ה ניתן לומר היום ש"רוב" בנות ישראל הכשרות. הולכות בחצאית לכה"פ עד הברך ושרוול לכה"פ עד המרפק וכו'.

כיוון שאין לפני לא את זה ולא את זה, אשמח אם תוכל להביא ציטוט. 

לגבי הסדר עדיפות, אתה מבין שלא הבאתי אותם כדי להביא ראיה, אלא כדי לגרום לך להבין מה אני רוצה...

בא לך להתחתן עם קניבאלית?

(ואנא, לא לקפוץ עלי שוב עם "אתה משווה??" תבינו מה באתי להדגים וזהו) 

הלטחון מים זה לא הלשאול את זה.. אלא לשאול את זה בשלב הזה, אחרי כל מה שנכתב. אתה מבין שאני לא אחליט כעת לשלוף שפן בדמות שו"ת מהר"י קוקוריקו משנת תרפפ"ו שבו כתוב להדיא ש"יש עוד סדרי עדיפויות"...  הסברתי את עמדתי, הסברתי למה אני מניח כך על אף הרמב"ם, ומדוע אני סבור שהרמב"ם דיבר לגבי שאלות ודברים מסויימים דווקא, אין כ"כ מה להוסיף בישורת הזו.

כנראה אכן נישאר חלוקים (לצערי....) (אא"כ אמצא את המקום בו מתבארים ד' בסוגיא הנ"ל כדברי, ואז נצטרך לראות אם זה מוכיח את טענתי או שיש לך דחיה)

אחזור על ההמלצה החמה לעבור על המכתבים הרלוונטיים ב"מכתבים לטליה" (כלומר, ממליץ בחום על כל הספר, אבל לנידון דידן כדאי לעבור על המכתבים בנושא)

גם מבין  המיעוט שמקילים, רובם מדברים על דין אמירת דבר שבקדושה כנגד הערווה, לגבי זה לא חדש לי הטענה שתלוי ברגילות, אבל אין כאן ראיה לכך שזה נחשב צנוע, ובפרט למי שנימק - שהואיל שרגילין בזה אין הרהור. והרי ברור (אני מניח שגם לך) שדיני צניעות אינם נגזרות ממציאות של הרהור.

היחיד שאולי מדבר גם על הדין לכתחילה זה הדברי חמודות, אבל לא כל כך הבנתי באמת את דבריו, (ברמת  ההבנה הבסיסית, התחביר שלו לא ברור לי.)

עכ"פ נראה לך שהכל יהיה תלוי במנהג? אם בעוד עשרים שנה יהיה מקובל להסתובב עם ביקיני - אז זה יהיה "צנוע"? 

(סתם מעניין: אם אמירת דבר שבקדושה קשורה דווקא להרהור - למה אסור גם כשאינו מביט - אם אין חציצה? ובאופן שכן מביט - מה נתחדש באיסור אמירת דשב"ק - בלא"ה נמי אסור. ומה יהיה הדין בבעל נטיות הפוכות - האם יותר לו לקרוא? סתם תמיהות שעלו לי בעקבות הקריאה, בלי קשר לנידון שלנו)

אם הם מנמקים בפירוש שאין בעיה כי אין הרהור, אז זה הטעם.

אא"כ אתה טוען שאין בכלל דיני צניעות כשאין הרהור?

טוב, דעתך היא אההמ.. מעניינת... עד כדי הדוגמה שנתתי? שוין....

(לא מסתדר, כי כנ"ל, הם נימקו בכך שאין הרהור בגלל הרגילות)

הכבוד הוא גם ענין עצמי, ולא רק סובייקטיבי.

אני לא חושב שביקיני יהיה מכובד, גם אם כולם יילכו ככה.

ואני מתווכח, כנ"ל, אם ה"יש על מה לסמוך, שאתה אוחז בו. 

ואני חושב שיש מספיק מקורות ללמוד עניין הצניעות.

ולא יראה בך ערוות דבר, לא תקרבו לגלות ערווה... וכל מה שבסוך כלל השו"ע ב"חייב אדם להתרחק מן הנשים" וכו'

לדבריך - הרי בעל אסור באמירת ד"ת מול מקומות המכוסים שבאשתו, למרות שאינה צריכה, כמובן, להקפיד על צניעותם בפניו. מה זה אומר?

ברור שיש כאן הלכות שונות. עם קריטריונים נפרדים.

נראה לי שמיצינו....

גם איתך

אלא גם ברמת ההרחקה

לדוגמה - לטלטל מוקצה בשבת מול להדליק אש כשהשבת יצאה אבל לא לפי רבינו תם.

לפי הרבה רבנים חשובים, האפשרות הראשונה היא איסור חמור (מדרבנן) והשניה היתר גמור (על אף הדעות שאסור באיסור סקילה)

והמחלוקת היא אם חצאית היא עד הקרסול או עד הברך - אבל מעל הברך אין דעה כזאת. נראה לי שהדיון פה הוא על מי שמתלבשת בדרך שאין היתר.

ועוד הערה לגבי דת יהודית - האם ההלכה מחייבת לגרש או מתירה לגרש? כי לפעמים אין לאדם ברירה אלא להתפשר על הנהגה אסורה של אשתו. הוא לא יכול להכריח אותה לכסות את ראשה, גם אם זאת ההלכה. ואם הוא יגרש אותה, ויישאר לבד, לפעמים זה מצב יור גרוע ועדיף לו להשאר במצב שהוא לא מרוצה ממעשיה של אשתו.

אני אל מסתובב באולפנות למדוד לבנות את השמלות. לא אני ולא אף אחד אחר שטוען כדברי.

אבל כשנשאלת השאלה העקרונית, וישנו דיון על מה "מורידים שידוך", מי אתה רוצה שיענה? במחוזותינו מקובל שגברים הם אלה שמתחתנים עם בנות, ואי לכך - כששואלים מה ה"קריטריונים" של מי שמעותד לישא אשה, על כרחך שגברים צריכים להחליט מה עמדתם.

הדבר הראשון שרואים הוא אורך שמלה

פשוט כי רואים אותו.

אני מניח שברגע הראשוני של המפגש קשה לראות איך היא מתפללת מנחה

אז זה יהיה לפני פגישה (במידה ויודעים - מתמונה או כי אומרים)

או אחרי פגישה אחת, שבדרך כלל הקירטריון שממליצים עליו הוא "אחרי פגישה אחת תשאל את עצמך רק אם תרצה לפגוש אותה פעם אחת נוספת, לא אם תרצה להתחתן איתה" - וזה כי בדרך כלל אין מספיק מידע בעל משמעות. ואם כל מיני תנאי סף, כמו לבוש צנוע, כבר נוכחים, אז זה בהחלט בעל משקל רב יותר.

ושוב, זה לשיטתך, שהשקלול של לבוש הוא נמוך יחסית. אני נוטה לשקלל את זה הרבה יותר גבוה.

המבט האנושי לא תמיד אומר כל כך הרבה דברים, בטח שהם לא חד משמעיים.

האורך של השמלה - אם הוא קצר מדי - אומר משהו מאד חד משמעי: יש לה בגדים קצרים מדי והיא לובשת אותם לדייט ראשון (או בתמונה שהיא שולחת לשדכנים). זאת אומרת שזה לא משהו שהיא מתביישת בו, איזה שמלה אחת שהיתה כל כך יפה שהיא התפתתה לקנות. זה מבחינתה דרך חיים מקובלת. ומספיק שניה אחת כדי לראות את זה.

והדוגמה שלך - אז כן, זה כמו להבחין שהרב מניח תפילין על המצח. יכול להיות שהדרשות שלו נפלאות, הניתוח ההלכתי שלו מדהים, והוא בדבקות נפלאה מהרגע שהוא מניח תפילין. אבל אם התפילין שלו על המצח והטלית על הצוואר, וקל להבחין בזה, אז השאר כבר לא משנה.

אשה שמגיעה לדייט בוחרת את הבגד שלה לפני זה. היא לא מצאה אותו ברחוב. ובדיוק כמו שהיא לא תבוא עם בגד צהוב שמרוח עליו קטשופ, היא לא תבוא עם בגד שהיא מתביישת בו. ולכן אם היא בחרה בבגד הזה, כנראה הוא בסדר מבחינתה. ואם הוא קצר מדי או לא - אפשר לראות. ברור שאם מדובר במשהו גבולי ממש שנמתח כשהיא התכופפה כי עברה מעליה ציפור - לא על זה דיברתי. אבל אם זה מגיע מרחק משמעותי מעל הברך או המרפק, זה לא "טעות" והיא לא מתביישת בזה. יכולים להיות המון הסברים. אבל יש גם עובדות.

ואני חושב שזה הגיוני שבחור יחליט לא לחכות לדייט ה12 כדי לשאול אותה. הוא פשוט יגיד לה שהוא לא מעוניין וילך, והיא יכולה להאשים רק את עצמה. אלא אם באמת חשוב לה להתלבש כך, ואז היא לא הפסידה כלום

את יודעת שכשאת מתלבשת כך הבחור ישים לב שכך את מתלבשת, ואת עושה את זה לא בטעות אלא כי את מאמינה שזה בסדר וזה חלק ממי שאת. ולכן העובדה היא שאת לא מתביישת בזה ואת לא מתכוונת לשנות את זה.

לא נכנס בכלל לשאלה של מה זה אומר על האישיות שלך או על יראת השמים שלך. מה שטענתי היה שזה מלמד בצורה מוחלטת מה את חושבת שלבוש ראוי מבחינתך, וההוכחה שהגעת ככה לדייט.

ולכן אם יש בחור שמפריע לו הלבוש הזה - ולא משנה כמה יראת שמיים את - הוא לא ירצה אותך ואני לא חושב שאת יכולה להתלונן. הרי בדיוק בשביל זה התלבשת כך, כדי שידע ויוכל להגיד "לא מתאים לי, אני הולך"

לא מאמינה שזה בסדר, אבל מתכוונת לעשות כך למשך השנים הקרובות. הרי זה שהוא לא ירצה אותך זה לא בגלל שאת את יודעת את ההלכה, אלא בגלל שאת לא מתכוונת לקיים אותה. אז מה את מאמינה לא משנה את התמונה

אלא אם זה ממש חשוב לך שהוא יקבל את הלבוש הפחות צנוע שלך.

אם כל מה שאת רוצה זה שהוא יכיל את ההתמודדות שלך - יהיה לו הרבה יותר קל לעשות את זה על בסיס האמונה ששניכם יודעים מה צנוע ושואפים לזה (לא יודע מה העמדה שלך בנושא, אבל ככה זה נשמע).

אם תגידי לבחור "תקשיב, לפעמים אני הולכת פחות צנוע, אבל זאת התמודדות, ובדרך כלל אני יותר" יהיה לו הרבה יותר קל לקבל את זה ולהכיל מאשר "תקשיב, אני ככה, ואתה תקבל אותי גם אם אני תמיד מתלבשת לא צנוע, ואו שאני אחנך אותך או שתלך מפה". למה שבן אדם יכנס לקשר אם הדבר הראשון שאת מראה זה החסרונות שלך? תגידי מה המעלות שלך, הוא יבין מה יש לו להפסיד, יהיה לו רצון להמשיך בקשר, ועכשיו תוכלי להגיד "אלה החסרונות שלי. תוכל להכיל אותם?" ואז באמת תהיה לו סיבה לחשוב על זה ברצינות

מנקודת המבט שלך הגיוני שזה יהיה דרך נכונה לפעול.

כפי שציינתי, זה לא שאני חושב שאך ורק צניעות היא המגדיר. אלא שהיא מבין המגדירים המרכזיים.

להגיד שזה להכנס לקישקע של הלבוש הנשי זה עוול ועיוות.

וזה מצער אותי בגלל ההערכה שלי לכותב

כמו שכתבתי כבר לפותח השרשור:

ולגבי הסוף, אני בכנות (!) לא מבין. אתה מצר על כך שאני חושב שהוא לא יכול להיות בר פלוגתא של ר' אברום? ברצינות? בכוונה לא כתבתי כלום עליו, כי כמוני כמוך לחשוב שזה לא המקום לדון עליו, והדגשתי שאיני נכנס לזה, אבל גם לומר שסוף כל סוף קיימת היררכיה אי אפשר?

באמת, @ארץ השוקולד ו@ultracrepidam (תודה על הפרגון!) באמת אתם חושבים שזה בעייתי לומר זאת?

אחרי הכל הוא סמכות הלכתית. מותר לו להביע את דעתו.

אין צורך להנמיך אותו כדי להתייחס. הרבנים הגדולים שאתה מביא הם בהחלט חשובים, אתה לא צריך להנמיך את האחרים כדי שנכיר בזה. להתקיף אד הומינם* זה טוב כשצריך, אבל כשאין צורך בזה זה דבר מאד לא טוב, במיוחד נגד סמכויות הלכתיות, ובמיוחד להנמיך אותם. זה לא טוב ולא בריא.

*הקישור לפירוש המונח

אמת, הוא סמכות הלכתית וזכותו להביע את דעתו.

ולא התכוונתי להנמיך.

אבל נראה לי שאין יותר "במקום" כמו לציין על פסק של רב, שיש רבנים אחרים, שעם כל הכבוד שיש לו, ויש, סוף כל סוף הם גדולים ממנו. ולא חושבים כך.

גם למי שהיה מביא לי את הרב ניסים קרליץ נגד משנה ברורה הייתי אומר את אותו דבר.

זה לא "להנמיך אותו" אלא להעמיד את היחס ההיררכי בין פסק של רב מכובד, לפסק של גדולי הפוסקים.

אגב, אני יודע מה זה אד הומינם, אבל כמדומה שבפסיקת הלכה יש מקום לאד הומינם, מה לעשות. (כללי הוראה, בית יוסף.. וכ 'וכו', אני בטוח שאתה יודע על מה אני מדבר)

אם מישהו מביא פסק של הרב שרלו, הוא כנראה לא התכוון לשאול האם יש פסוקים גדולים ממנו שחיוו את דעתם בנושא.

ויותר מזה, אני חושב שאם הרב שרלו עצמו פסוק משהו, הוא כנראה סבור שיש לו הסמכות ההלכתית שלא לקבל את דעת הגדולים ממנו.

ולכן אם מישהו יביא את דעת הרב ניסים קרליץ נגד המשנה ברורה, אתחשב בו - כי גם הוא ידע את המשנה ברורה ובכל זאת פסק אחרת (וכמובן כאן בא המשפט האהוב "אילו ידע __ שכך כתוב, ודאי היה שמח לצטטו, ומכאן שלא ידעו ולכן כתב מה שכתב, ולכן נלך לפי הפוסק הקדום ולא לפיו")

כלומר, אני עדיין סבור שאני צודק. אבל הבנתי את הרציונאל מאחורי סברתכם.

לכאורה באמת יותר מתאים שנעמוד כאן, ולא נמשיך לדוש בזה.

יישר כח.

הבנתי. - לקראת נישואין וזוגיות

לא עברתי על התגובות כאן,

אבל הרבה פעמים כשמעלים את הנושא-

אז בנות אומרות (ויש בזה הרבה מן האמת!) שבנים צריכים להסתכל פנימה,

ולא לשפוט על פי החיצוניות.

במילים אחרות- מכיון שאנחנו רואים שכל אחד הוא שונה ומיוחד גם אם בחוץ הוא נכנס ל'שבלונה' מסויימת- אי אפשר לקבוע כלום ע"פ החיצוניות. ולכן לבנים אסור לשפוט על זה שום דבר.

לעומת זאת,

בבירורים ולאחר מכן בדייטים, בין בחורים ובין בחורות (סביר להניח שזה כולל גם את אותן הבחורות)- אנחנו שופטים המון על המראה החיצוני. נותנים לזה חשיבות. ואז יש לנו הרבה הסברים למה החיצוניות מעידה על הפנימיות, ולמשל שהבחור/ה צריך/ה להיות בהרמוניה נפשית ולכן מה שהוא משדר זה מי שהוא.

אז השאלה שלי היא-

למה תמיד יש קשר בין החיצוניות לפנימיות וכשזה מגיע ללבוש צנוע/ לא צנוע של בנות- זה כבר לא נכון? כי סגנון הלבוש לא קשור בשום צורה אל האדם?

---

לכן אני חושב, שבין בצניעות ובין בכל ענין שהוא- היחס צריך להיות מאוזן יותר ולשקול את שני הצדדים.

ואולי אכתוב את דעתי על האיזון הזה מאוחר יותר כשיהיה לי זמן פנוי וכח

אין הכי נמי.

לא כ"כ מזדהה עם מה שכתבת לגבי ההסתכלות שלנו על חיצוניות ופנימיות.

בדרך כלל אפשר למדוד בנאדם בצורה טובה ע"פ שני דברים - מי החברים שלו וכשהוא פותח את הפה מה יוצא לו.

סטייל של הלבוש? אאאהה... פחות

ולכן ההגדרה של יראת שמיים איננה תלויה רק במעשים.

ברור שבכל מעשה טמונה מוטיבציה אך לא ניתן להבחין בדייקנות ע"פ כל מעשה איזו מוטיבציה עומדת מאחוריו.

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.