פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 376)

כדרכו

 

אבל לכל אלה שקוראים, אני ממליץ על צעד נוסף - רוב האנשים הם לא קריקטורות. יש להם קצת מזה וקצת מזה.

 

אז כדאי לכל אחד מאיתנו להתבונן אם יש איזה חלק בנו שהיינו מעדיפים לשנות

תנמיכי ציפיות😎
זאת אחלה דרך לרמוז שלא הוא הולך להיות זה שאחראי על הסדר בבית.

וגם בלי ילדים של אחים/חברים שלכם(!!)
בחורות יכולות לטעות ולהבהל....

בהצלחה.

פעם הצעתי את עצמי למישהי מקבוצת היכרות בווצאפ והיא סירבה בגלל איך שנראית התמונה (אמרה ישירות שאני לא הטעם שלה, נשים בצד את חוסר הטאקט...)

אחרי שנה פרסמה את עצמה בקבוצה אחרת, שוב הצעתי את עצמי (בלי לדעת שזה אותה אחת...) ופתאום הסכימה!

ומה הקטע? התמונה הראשונה היתה אחרי נסיונות כשהמצלמת היתה יועצת מאוד מוכרת לכל עולם הדייטים. התמונה השנייה היתה סלפי שהשקעתי בו שתי שניות. (יש לציין שהיו בו אחיינים שלי...)

מה קרה בהמשך? באמת נפגשתם?

האמת שהגבתי לה לא פחות גרוע, אבל לפחות הבנתי שזה היה מיותר לגמרי לרדת לרמה שלה

מצד אחד היא הולכת לפי השיטה של הוליווד והשדכנים מהאג'נדה,
ומצד שני מעדיפה את הסלפי..

ובגלל שהצטלמנו על הגדה של נחל הירקון

אותו דבר

זאת בדיוק המטרה שלנו.
סינון נחמד

שאת מתייצבת בפני אלו-הים עם גומות חן ושישה מיתרים קרועים

בגלל טעות של אחד המנהלים. זה היה חד פעמי

ב'שיר סיום'.

ראיתי בעיקר בנות עם תמונות זרוקות
עם הרבה יותר מידי פוזה... (אבל אני רואה שם רק את הבנות...)

שנספר להם כמה זמן לוקח לנו לצלם תמונה ?
"תצלמי אותי אבל שאני לא מסתכלת (;"
"צלמי אותי עם הערסל!" צלמי עם הפרחים.. צלמי שזה יראה טבעי מחוץ לנחל! ..
טבעי חצי הפקה הרמת

אולי עדיף כבר תמונה מקרוב (;

אז יש קפה קפה בקניון עזריאלי בקומה 2
כשר
וכשהייתי שם לאחרונה היה די ריק ושקט

הפארק האקולוגי הוד"ש, מושלם

הירקון, מסלול הליכה מגני יהשוע עד לבבלי, מרתק.

המרינה בהרצליה, היסטרי ברמות של כלה

אפשר הליכה לאורך המרינה ואפשר לשבת במרינה עצמה בקפה קפה

יש שם אופציה לשייט ב-50 שח לאדם, חפש את היאכטה של שמשון. 20 דקות שייט ששובר כל קרח.

הטיילת בין געש לשפיים, מסלול טיול של קמ וחצי, במרכזו תצפית מהצוק על הים. מהמם.

הטיילת בנתניה, מעלף

פארק רעננה, עם כמות נכונה של יין, מפיל לסתות.

 

 

 

זה מספיק נפוץ מי שירצה הצטרף מי שלא לא.. אין צורך בשירשורים מהסוג הזה !
היא התחתנה! היא ביטלה!
יופי מרתק..

מעניין אותי לדעת מה זה אומר על כל המיזם.

מה ז"א- מה זה אומר על כל הפרוייקט?

בכתבה כתוב שהיא התארסה אז היא ביטלה את המנוי כי מן הסתם אין לה צורך יותר בתכנים אשר מיועדים לרווקים.

למה התכוונת בשאלתך?

 

זה בהחלט יכול לעזור

כמו דברים נוספים - שיחה עם אדם נוסף, טיפול של איש מקצוע 

 

אבל לא הייתי מסיקה מתאם סטטיסטי בין חתונה לפרויקט בטח לא חודשים ספורים מתחילת הפרויקט.

בסוף זה גם אפקט שיווקי

 

 

* בלי התייחסות לתוכן של 252 שהוא אחלה לדעתי. 

עוברת שם תהליך מטורף!
המרצים תותחים אחד אחד

אבל אני שמח שזה עוזר לאנשים

זה הצחיק אותי לחשוב איך התכוונת שנקרא את זה

פעם נפגשתי עם בחור שבא בתחבצ ונסע איזה 4 שעות..
באמת שריחמתי עליו.
חשבתי שהוא בא ברכב.

שאלתי אותו בפגישה למה הוא לא ביקש שניפגש איפה שהוא במרכז???

אז..
תנסי להציע לו משו שיהיה מרכז לשניכם

 

את ברכב או תחב"צ?

 

למה לא באמצע הדרך?

 

ואני גם בלי

הוא פשוט אמר שיבוא.. בלי לשאול או משהו

אני ממשש מעריכה את זה וגם זה ממש נוח לי(:
פשוט קצת לא נעים ההשקעה🙊

נראה לי פשוט פעם הבאה אני אתקדם אליו

אם הוא מהפריפריה ואת מהמרכז, קחי בחשבון שיכול להיות שזו נסיעה שהוא רגיל לעשות. אז זה לא נראה לו מסירות נפש.
לא שזה מוריד מההערכה כלפיו!

שהוא רגיל לצאת עם בנות שפחות מתחשבות בו, ואם דווקא את מתחשבת בו ומוכנה לעשות חצי דרך, זה דווקא מעודד אותו להשקיע עוד יותר...

אז למה לתת לדבר כזה לקרות?
פשוט תתעקשי על מקום יותר קרוב לשניכם.
הוא רק יעריך אותך על זה..

שהציפיה הכללית מהם היא לנסוע, לפחות בדייט או שניים הראשונים, את כל הדרך עד לבחורה.
אבל הם עושים את זה,
כי הם לא רוצים להכשיל את הקשר על ההתחלה.

הם-
בכיף היו מוותרים על זה..

אבל אני חושב שהענין פה הוא שכדאי יותר להעריך את הבחןר על ההשקעה.

עד כדי כך?

 

מה עומד מאחורי המחשבה שדווקא הבחור צריך לנסוע כל כך הרבה?

המטרה הרי משותפת...

 

ממש לא נעים שטורחים כל כך,

רק כי זה 'מקובל'..

ואחרי שנוצרה הנורמה-
דואגים גם לגבות אותה הלכתית, שהבעל הוא זה שצריך לחזר אחר אבידתו וכו'.

אני ודאי לא יכול לחשוב בכלל לחלוק על הגמרא.. אבל השאלה היא מה היה לפני שנוצרה הנורמה הזאת?
כי לכאורה הסיבה הראשונית פה היא יותר מה שמכונה 'ג'נטלמניות' ופחות בעקבות דברי חז''ל.. זה לא תמיד היה ככה כמובן, וזה לא בעקבות פסיקה הלכתית

כך נלע''ד


ותחשבי על זה, שגם בחור שנוסע נניח שעתיים וחצי עד לבחורה-
איך הפגישה איתו תיראה? האם הוא יהיה במיטבו? האם הבחורה תתרשם ממנו יותר כתוצאה מהטרחה שלו?
אני לא בטוח..

אבל במציאות שנוצרה, אין לו ברירה. אז הוא בכלל לא מחשבן את הדברים האלה. במיוחד שעצם ההתחשבנות- להתקטננות תיחשב

בעיקר כשזה הבחור שצריך להתמודד איתם..

מבינה את המציאות רק שהיא נשמעת לי הזויה.

 

בעיניי זה לגמרי רק גיבוי הלכתי.. במה ייפגע החיזור אם נפגשים באמצע?

אם גם הבחורה עושה מאמץ?

 

כל השאלות האלו הן יותר בשביל רגע לעצור ולחשוב.

ואולי לשנות.

למרות שלפי מה שאתה אומר זה חייב להגיע מהבחורה,

כי לבחור אין זכות לבקש אחרת(:

 

בכל מקרה להעריך חייבים. זה בסיסי אחרי כל המאמץ, ואחרי כל דבר.

גם בלי קשר, לעצור רגע ולחשוב זה תמיד מעולה

גם אני הייתי מרגישה לא נעים

על המשפט האחרון במיוחד

ומאמינה שבכל אדם יש פאנצ
את האמת פחות התחברתי

יפה מאד..

תתקשרי אליו, ותחשבו יחד מה עושים..

מצטרף לדברי איכה, דברי איתו ותחליטו אם עדיף לדחות או לעשות בזום.
בהצלחה רבה

במיוחד שזה פגישה ראשונה

ובעיקר עדיף לדעתי על פני לחכות שבועיים.

כך או אחרת- תגידי לו רק את האמת.

 

אבל כמו שכתבו לך 

תדברי איתו 

 

אם אפעם לא יצאת לדייטים תקחי בחשבון גם מה יעשה לך טוב וירגיע אותך  

 

ובהצלחה גדולה! 

אם הוא שלך- זה יחכה או יחזור

תרגישי טוב

שאת מתבאסת וחכית להיפגש
יאללה אחרי הבידוד תעשו דייט כפול ♥

כאילו פשוט יותר ארוך אם יהיה טוב

שאת צריכה להכנס לבידוד.
זה לא פוגם ברושם הראשוני עלייך.
מה שכן לדעתי עדיף לא לדבר יותר מידי בטלפון לפני או זום.
אחן כמו מפגש בלתי אמצעי. עדיף לחכות.

אבל מה הבעיה שיחכה שבועיים?

זה לא שהברזת לו או משהו

פשוט תגידי לו- אורז טוב מתבשל לאט. 

 

 

 

בס"ד

זה בטח לא רלוונטי כבר אבל אם יועיל לאחרים-
כשניסינו לקבוע דייט ראשון הוא היה חולה, ביון שהוא התקשר לומר לי שהוא הבריא ושאפשר לקבוע אמרתי לו שאני התחלתי להיות חולה. מפה לשם לקחו שבועיים בערך עד שנפגשנו לדייט ראשון.
זאת לא בעיה פשוט לומר את זה, אין בזה בושה, זה לא משהו שאת שולטת בו. הוא יתמודד שבועיים.
כן יכולה לומר שאצלנו זה היה קצת לא שגרתי כי כן התכתבנו המון בוואטסאפ. מצד שני, זה גם גרם לקשר להיות מהיר מאד (שלושה חודשים וחצי עד החתונה). אז זה כבר משהו שמאד תלוי בכם לדעתי. לנו זה התאים, מאמינה שלא יתאים לכל הזוגות.

בס"ד

 

אם זה משהו שהוא קריטי בעיניך אז לדעתי פעלת נכון.

בגדול נשמע שאת צודקת... ולכן עשיתי מה שעשיתי.

 

מצד שני,

כשזה קורה מתחילים לעבור בראש כל הסיפורים על ההוא וההוא שבת הזוג שלהם התחזקה

או שהם מסתדרים וטוב להם

עכשיו תחשוב על ההוא וההוא שבת הזוג שלהם *לא* התחזקה... ואז אולי דווקא תתעודד מההחלטה שלך.

אם אנשים קיבלו החלטות מתוך הנחה שבת הזוג שלהם תתחזק - אז הם עשו שטות, אפילו אם בפועל היא באמת התחזקה.

בס"ד

 

זה לשחק רולטה- או שכן יקרה או שלא יקרה אבל לשום כיוון אתה לא יכול לדעת. מסכימה עם "עוד סתם אחד" שזאת נקודת פתיחה מאד לא טובה לקשר. 

אם זה לא היה דיל ברייקר מבחינתך אז הייתי עוד איכשהו מבינה, אבל ברגע שזה ככה אז טוב שחסכת את זה מעצמך וממנה.

 

מקווה שפעם הבאה תבוא זאת שמתאימה לי 

בס"ד

 

בסוף זה קורה לרוב המוחלט של האנשים.

שנכון לחלק בין מה שאנחנו רוצים להשתנות בו או לקדם אותו ופועלים לשינוי כזה גם אם הדרך עוד ארוכה, לבין דבר שאנחנו רוצים לשנות או לעשות בתאוריה אבל לא מוכנים לוותר עליו או נותנים לו לגיטימציה כלשהי.

לדעתי פעלת מעולה.

במקרה הזה מישהו שמכיר אותך.. למשל רב ..

אם זה מתחיל ככה לך תדע איך זה יגמר,לדעתי היות שאתה בחור חזק עם השקפה

תורנית ברורה אל תוותר ותמשיך הלאה,בעזרת השם יבוא לך משהו טוב כמו השקפתך,

כי אני יודעת כל אלה שהתפשרו לפני החתונה רק הפסידו בגדול,בהצלחה רבה לך.

כי היא מתחזקת (ככה היא אמרה לפחות) וזה חלק מהדרך קדימה

זה לא מישהו דתי שהתחיל ללכת אחורה -שפה באמת לא יודעים איפה זה יגמר.

 

ואת צודקת, לא התכוונתי להתפשר, רק אמרתי אולי כשנצא ונתחבר היא תשנה את דעתה.

להתחתן ככה אין מצב. 

בס"ד

חבל לשקוע בספקולציות, אם אתה לא מתפשר אז אין עניין לצאת מתוך מחשבה שהיא תתפשר. טלוויזיה זה לא משהו שאסור במובהק אז זה לגמרי להיתלות בתקווה קלושה מאד.

קודם כל כמה ההצעה הזאת נראת לו.. והאם יש לך הצעות אחרות על הפרק.. וגם תלוי בבחורה מי היא?
כמה הפרטים האחרים טובים כדי לגמד את הפרט הזה ,האם בשאר הפרטים הבחורה טובה פלוס?.

לדעתי אני לא יכולה להגיד לך תפסול.. לא מתאים!
אלא לשקף לך במידה שאתה הולך על זה -אתה תראה שיש ביניכם פער , האם זה פער שתוכל לחיות איתו?

אני לא יכולה לענות על זה רק אתה.

עוד עניין, אני באמת חושבת שאנשים שבאמת מכירים אותך ואולי רב יכול לעזור לך במקרה הזה באמת בצורה שהיא מטיבית אם תביא לו את כל הסיפור והפרטים על הבחורה..

אם יש לך קו אדום שווה לשתף את הבחורה.

אני מסכימה עם ענבל לגבי הקושי בלא לצאת עם מישהו בתקווה שהוא ישתנה..
אבל אם יש לה כבר רצון לשינוי לפני החתונה אולי שווה לראות ..

בס"ד

 

זה לא אומר שהיא בהכרח לא תרצה טלוויזיה. גם דתיים מחזיקים טלוויזיה או רואים סדרות במחשב. אם הוא לא רוצה אחת כזאת בכלל אז חבל. אם כולם פה סומכים על זה שהיא תתחזק ותסכים אז מקסימום שיבדוק שוב עוד חצי שנה אם משהו השתנה. מאחלת לו בכל ליבי שעוד חצי שנה זה כבר לא יהיה רלוונטי.

יתכן מאוד שאותו דבר יקרה עם טלוויזיה. הרצון יבנה עם הזמן (גם בלי קשר אליך). אתה הרי מכיר את הקשיים.
זה תלוי גם מה היא רואה עכשיו בטלוויזיה.

לדעתי, תיפגש ותראה אם בשאר הפרמטרים יש הערכה, חיבור וכימיה ושווה לקחת את הצאנס.

אבל אני מציעה לך לא לבנות על בסיס זה שינויים עתידיים..
אני מכירה המון בנות בעיקר בנות שבאות מבית מסורתי (וגם בנים) מקסימות ששומעות שיעורי תורה לפעמים להנאתן או שיש להן רגש וחיבור אבל זה נעצר שם.
לדעתי עשית טוב ונכון.
אם היית רואה מול העיניים תהליך של שינוי ממשי שבא מצידה ורק מצידה זה משהו אחר.

בסוף כשנפגשתי והחלטנו כבר על חתונה וכו'
מדברים כל הזמן כדי להכיר יותר
וממילא באים אחד לקראת השני.



אבל
שינוי לא בא לבד
וגם לא מתחתנים על דעת שיהיה שינוי.


צריך לבדוק אם אני מקבל את המצב ורןאה את עצמי חי באותו מצב בתור נשוי.

שעם הזמן תמצא את עצמך עם מנוי לנטפליקס. 

(:

 

אני חושב שאם זה היה הפוך, שבחורה שואלת לגבי גבר, זה היה יכול להסתדר.

אבל במצב של היום, עם כל הלחצים, תהיה

מוכן לכך שהיא לא תשתנה בקלות.

 

לגבי החלטה, זה תלוי בגילך, בפתיחות הדעת, בבגרות להכיל ולשפוט לכף זכות

אחרת זה עלול להציק לך. ואז תעיר לה. ואני לא יודע אם יצא לך פעם לקבל כפכף לראש

אבל זה מאזן אותך יופי. 

תצפה בנטפליקס מאוזן. (:

 

 

 

חפש את ה"עקרונות", לא את ה"פרטים"...
מכנסיים וטלוויזיה זה פרטים שמבטאים את המיקום שלה כרגע מבחינה דתית. תבחן האם העקרונות שלה מובילים לרצונות שלך, כי בטוח שעכשיו היא לא שם ולכן היא גם לא תוכל להתחייב לך על טלוויזיה (גם על מכנסיים אגב...)
ואם היא תתעלה מבחינה רוחנית ולא תרצה בכלל טלוויזיה? תרגיש פספוס?
אני ממש לא הולך להגיד לך מה לעשות. כל מקרה לגופו.
פשוט הנקודה שלי היא, שצריך לבחון את העקרונות של בן/בת הזוג ולא פרטים מסוימים שחשובים לנו כרגע כי הפרטים האלו הולכים להשתנות עוד כל כך הרבה.
אני לא מצליח להבין את אלה שאומרים שהם לא היו יוצאים מתוך מחשבה שהבן/בת זוג הולך להשתנות... אנשים משתנים כל חייהם.
אחשלי, גם אם תמצא את הבחורה שמתאימה בול לכל מה שאתה מחפש, תהיה בטוח שהיא הולכת להשתנות בחיי הנישואים. הפרט הוא חלש.. הוא משתנה... לעיקרון יש המון פרטים שמבטאים אותו ואם תבנה את ההתאמה לפי הפרטים אתה לא תצליח להתמודד עם השינויים.
מה שחשוב זה העיקרון. צריך לחפש את העקרונות שמתאימים לנו ולנסות להבין האם העקרונות האלו יציבים מספיק.

בס"ד

 

כל מה שאומרים לו זה שאם זה קו אדום מבחינתו אז שלא יצפה שהיא תשנה את דעתה בנושא. חבל על שניהם. זה לא סותר את זה שאנשים לאורך השנים עוד משתנים אבל כשכבר נשואים ההתנהלות היא שונה. מלכתחילה אין סיבה להתפשר על דבר שהוא מהותי לך.

אני פשוט חושב שאנשים שמים לעצמם יותר מדי קווים אדומים שהם מיותרים ולא נכונים.
לפעמים אנשים מציירים לעצמם בפירוט מוגזם איך החיים שלהם יראו בדיוק.
איך הבית שלהם יראה, איך השבת תהיה, וכו'... והם לא מבינים שהחיים כל כך דינמיים ואי אפשר לתכנן אותם יותר מדי.
הגישה הזאת גורמת לאנשים לפסול במקרים שדווקא זה כן יכל להתאים. וחבל..

אם מישהי אומרת בפה מלא שדבר שעקרוני לך הוא דווקא לא חשוב בעיניה, זה סיבה לגמרי הגיונית לא להמשיך.

קצת מוזר לכתוב על טלוויזיה שזה "קו אדום מיותר ולא נכון" ושזה פירוט מוגזם של איך החיים ייראו.

קודם כל כי זה קו אדום שלו ולא שלך, איך אפשר להגיד שהוא לא נכון?

דבר שני כי זה קל לראות למה טלוויזיה זה דבר שהוא מהותי ולא חיצוני, בטח שזה משנה אם במרכז הבית יושבת טלוויזיה או לא.

בס"ד

אני גיליתי שזה לא בריא לשפוט קווים אדומים של אחרים. בכל מקרה, לרוב הדוסים טלוויזיה זה בהחלט קו אדום מבחינת האווירה בבית וכו'.
עדיף שייפסל עכשיו ולא אחר כך כשהוא יבין שזה מציק לו יותר מדי. יש מספיק דוסיות שלא ירצו טלוויזיה בבית (או כאלה שסתם אין להן עניין בטלוויזיה ומסתפקות במחשב).

אגב, יכול להיות שעם השנים גם הוא יגיע למסקנה שלך אבל כרגע זה הקו האדום שלו וזה לגיטימי.

ממש היום דיברתי על זה עם חבר

צריך להתמקד בעקרונות ובמהות יותר מבפרטים כאלה ואחרים שהם הרבה יותר משתנים..

אם היא לא מוכנה להתפשר על זה שלא יהיה טלויזיה ואתה לעומת זאת מאד חשוב לך שלא יהיה טלויזיה אז אני מניחה שיש בניכם עוד פערים בכללי בהשקפת העולם וזה לא מתחיל ונגמר בטלויזיה. אז לדעתי תרגיש בנוח ותהיה שלם עם זה שזה נגמר, כנראה זה לא מתאים.
בהצלחה

חח

ולך @צעיר יקר שכותב מאוד יפה,
אני מאחל שתצליח בעזה לנקות את הלב ולהתחדש. להיות צעיר באמת. אני גם בתוך הבעיה הזו ויודע כמה היא לא פשוטה.

ההתחלה של הסיפור:
ר' לוי יצחק מברדיצ'ב ירד לפני התיבה בליל יום כיפור, ולא הסכים להתחיל את התפילה, עד שיהודי אחד שאף אחד לא הכיר נכנס לבית הכנסת.
החסידים רצו לדעת מיהו אותו יהודי, ולמה הרב שלהם חיכה לו במקום להתחיל את התפילה בזמן.

איזה ספר זה?

מחזור מעולה למי שיש לו הפרעות קשב וריכוז, ורוצה לקרוא סיפורים ודברי תורה בזמן התפילה 🤭

מישהו יכול להסביר?

מי שמבין לא צריך הסבר,
מי שצריך הסבר לעולם לא יבין.

יש דרך להסביר את העומק של הסיפורים.

גם אם הרושם מהם בא מאליו, הוא בא אחרי הבנה כלשהי.

כולנו מתפללים מתוך מחזור. מה שכתוב - אנחנו אומרים. בקטעים שנהגו לעמוד בהם - אנחנו עומדים. כשהחזן מתחיל לשיר - אנחנו מצטרפים.
פועלים על אוטומט.

היהודי הזה, לעומת זאת, התפלל אל ה' ישירות מהלב. בלי מחזור, בלי קהל, בלי שליח ציבור. קו ישיר לריבונו של עולם.

אנחנו מזכירים פעמים רבות בתפילה את הצרות של עם ישראל, כדי לעורר את רחמיו של ה' עלינו*. אז הנה בא היהודי הזה, ובכמה משפטים קצרים וישירים, הוא הצליח לעורר את מידת הרחמים כמו כהן גדול בקודש הקודשים.


*למשל כאן, מתוך הפיוט הראשון שהאשכנזים אומרים בסליחות מדי שנה:

זָעַמְתָּ בְּשֶׁלָּנוּ בֵּית מִשְׁכְּנוֹת מִבְטַחִים/ חָרֵב, וּפַס רֵיחַ נִיחוֹחִים:

טוֹרְדוּ וְטֻלְטְלוּ כֹּהֲנִים מְשוּחִים / יוֹדְעֵי עֵרֶךְ עוֹלוֹת וְזֶבַחִים:

כַּמָּה יִסַּרְתָּנוּ עַל יְדֵי צִירִים שְׁלוּחִים / לֹא הִקְשַׁבְנוּ לִשְׁמֹעַ למוֹכִיחִים:

מֵאָז וְעַד עַתָּה אָנוּ נִדָחִים / נֶהֱרָגִים נִשְׁחָטִין וְנִטְבָּחִים:

שָׂרַדְנוּ מָתַי מְעַט בֵּין קוֹצִים כְּסוּחִים / עֵינֵנוּ כָּלוֹת בְּלִי מְצֹא רְוָחִים:

פּוֹרְכֵי עַמֵּךָ אֲשֶׁר לַמֵּת שוֹחֲחִים / צְפַר וָעֶרֶב לָמָּה מַצְלִיחִים:

קָמִים לְמוּלְךָ ונְאָצוֹת שׂוֹחֲחִים / רְצוּצִים בְּמָה אַתֶּם בּוֹטְחִים:

שׁוֹכֵן עַד [וְקָדוֹשׁ] צְפֵה בְּעֶלְבּוֹן אֲנוּחִים / תְּמוּכִים עָלֶיךָ וּבְךָ מִתְאַחִים:

בְּנוֹרָאוֹת יְמִינְךָ נִוָשֵׁעַ לִנְצָחִים / כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים אָנוּ בְּטוּחִים:

כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים אָנוּ בְּטוּחִים / וְעַל צִדְקוֹתֶיךָ אָנוּ נִשְׁעָנִים

וְלִסְלִיחוֹתֶיךָ אָנוּ מְקַוִּים / וְלִישׁוּעָתְךָ אָנוּ מְצַפִּים:

יותר התכוונתי ליחס לכעס על הקב"ה. כאילו יש משהו שעדיין לא תפסתי.

דווקא הפיוט שהבאת ממש מצדיק את הדין להיפך מהתפילה של היהודי בסיפור.

יש פה סוג של הדגשה לקבל את הרגש הכי פשוט בעבודת ה', זה כיוון שמצאתי לבנתיים.

זו לא קינה לתשעה באב, אלא חלק מסליחות. הכוונה כאן ברורה:
ריבונו של עולם, תראה כמה אנחנו סובלים בגלל מידת הדין, עכשיו תעשה ג'סטה ותפעיל גם את מידת הרחמים.

אז נכון שאותו יהודי עשה זאת בשפה עממית, בלי חריזה ובלי אקרוסטיכון.
נכון גם שהוא לא אמר שהוא מצדיק את הדין.
אבל המסר הוא אותו מסר - טאטע, די. סבלנו מספיק, עכשיו תסלח לנו.

לעומת זאת הפיוט כולו התבטלות.

בקשת הרחמים מופיעה עוד יותר בהתבטלות. בטחון בישועה.

התפילה של אותו יהודי היא התבטלות לקב"ה ופספסתי? אני מניח שזה הכיוון. אבל עדיין לא מבין איזו התבטלות זאת.

אולי בעצם גם במצבי כעס וחוסר התבטלות אפשר עדיין להפוך את זה להתבטלות, זאת הכוונה? זה החידוש?

סיפורים חסידיים הם כמו בדיחה - לקראת נישואין וזוגיות

להתפלפל על סיפור חסידי זה כמו להתפלפל על מערכון של קישון, ולהסביר למה הוא בעצם לא מתאר את המציאות כפי שהיא וכו'.

על מגוון נושאים
אבל לצערי באנו לעולם בשביל לעבוד

לפעמים כן,

אבל בסוף משלימים.

 

(או שמשתלמים ואז זה בכלל טוב.. 🙃)

יותר תסכול שאני לא רואה את כל התמונה..

לפעמים יש תלמידים שלא רוצים להתפלל בבוקר והמורה לפעמים מתעצבנת..
פעם שמעתי גישה של מישהי צדיקה : אנחנו צריכים להגיד לתלמידות דווקא בגלל שאת כועסת יש שם משהו.. את הכי צריכה להתפלל!
תספרי לאבא תגידי לו : אבא אני כועסת בגלל ש..
זה תפילה מהלב תפילה כנה.. תפילה שבסוף תרפא ויתבהר לה בסוף.

אני מוסיפה ומחדדת את דברייך. התכוונתי לומר,

שכל עוד קיים רגש, גם אם הוא שלילי, זה סימן שיש קשר, וממילא יש תקווה שישתפר יום אחד. להבדיל ממצב של אדישות. שאז אתה לא מרגיש כעס, אבל אתה בעצם מנותק.

שלא דומה אדם שלא כועס ויש לו סיבה טובה לאדם שלא כועס ובאמת גם אין לו שום סיבה לכעוס.
וכמובן לא דומה מי שכועס ויש לו סיבה למי שכועס ואין לו סיבה.

ואני לגמרי מדבר פה גם או בעיקר מהצד הרגשי, ולא הרציונלי

אולי מי שלא חווה מציאות מסויימת הרבה יותר קל לו לחיות ולדבר על סוג קשר שונה

יש קשרים שבלי ניסיון אי אפשר להבין.
ובנוסף- זה גם תלוי בסוג האופי

משהו חייב לי משהו?

שאדם עובר נסיון קשה /אירוע מורכב , כואב לו ברמות.
והוא לא מבין איך ה' שהוא הכי רחמן והכי אוהב אותך..
נותן לך לעבור דבר כזה מורכב.
נוצר כאב באמונה
שאדם משתדל מאוד להקפיד עוד יותר קשה לו הוא מנסה להיות בתלם הדתי אבל הוא לא מרגיש הדדיות , באיזשהו מקום..

אין פה עניין של תסבול כי אף אחד לא חייב לך כלום.
יש פה קשר שצריך להיות כנה ,ואם אתה מרגיש ריחוק בגלל כאב מסוים שעברת.. אתה לא צריך לחשוב מה ה' חייב לי משהו?
לדעתי זה מפספס את כל מהות הקשר ביניכם.

זה כמו שילד יגיד מה אבא חייב לי משהו? יש פה קשר.. יש פה השגחה יש פה רחמים יש פה מעבר ...

כן זה קורה,

אבל תמיד אחרי רגעי הקושי, התסכול והכאב

מגיע שקט,

קרבה עצומה לה' והבנה שהכל לטובה.

אולי תרימי את הכפפה?

מעדיפה להמשיך להתכחש

מעדיפה שאחר ירים תכפפה, או שפשוט אעשה העתבק מזה של שנה שעברה?

מה הלחץ לעשות לפני ר"ה?

נפתח בו' אלול, תראה

חוץ משנה שעברה

שלי של שנה שעברה מביך... למה לא בדיוק הבנתי את הקונספט

בגלל הקורונה.. 

 

אוף שזה יסתיים כבר.

 

שרשור הכרות לשנת תשפ"א - לקראת נישואין וזוגיות

5 דקות ואתה גומר אתזה

השכל הישר אומר שאם היא הייתה רואה בך את העתיד שלה, היא לא הייתה מוותרת בגלל אילוצי זמן.

 

תן לעצמך לעכל את הפרידה, ונסה להמשיך הלאה שמח וטוב לב. 

מקווה בעז"ה

 

מסכימה

כדאי לך לדייק את ההגדרה כמה שניתן 

ממש תנסי לרדת לפרטים 

ולפי זה תפני לשדכן מתאים 

רציני בעבודת ה' ובלימוד,  פתוח מבחינת גישה להלכה, לחיים. 

ללכת לכמה שיותר ולבחור כמה אינטנסיבית תהיה העבודה איתם לפי התוצאות

 

אבל בתור התחלה חיים קורץ נשמע שיהיה טוב, אני מאמין שהוא יכוון אותך גם לישיבות הנכונות לך או לשדכנים נוספים

פחות פונים לשדכנים/שדכניות, אלא אם כן מדובר בחבר שלהם..אז לעניות דעתי אם זה הסגנון שאת מחפשת אז כדאי לנסות לחפש באפיקים נוספים כגון חברות/משפחה/ אתרי היכרויות.
ישנם הרבה ישיבות אפשריות כגון:
ישיבת הגוש, ירוחם, קרני שומרון, קרית שמונה, מעלות ועוד.

בהצלחה!

מתבקש..

עדיין מצד אחד לא נעים לי לא לשים כלום וגם לא נעים לי לשים 20 שקל חחח/ 100-200

אני חושב שזה יהיה מכובד גם אם תיתן 100-200
הוא לא מצפה ליותר מיזה..

בין 150-200
ככל שיותר טוב ובייחוד בקורונה לדעתי כמה שנח לך לעזור להם בתחילת החיים אני לחברים טובים או שנותן יום עבודה ובונים דברים לבית החדש או משהו כמו 300-400, כאחד שעובד כמובן ולא כמישהו בישיבה

וכמה אתה חבר קרוב, וכמה חברים יהיו ובמצב הכלכלי שלך.

והאם אתה עובד כי אתה צריך את הכסף או כי בגיל שלך רוב החבר'ה עובדים?
אם אתה עובד כי אתה צריך את הכסף אז לא הייתי מגדיר את עצמך כבחור עובד מכיוון שמצבך הכלכלי לא טוב יותר מבחור שלא צריך לעבוד ורק לומד, ואם אתה עובד כי אתה אחרי שיעור ה ופשוט מקובל שחבר'ה גם עובדים אז הגיוני להגדיר את עצמך כבחור עובד.

מחירון "כמה לשים במעטפה"

לפי שם איש הקשר שלך בפון

 

שם פרטי + כינוי מצחיק....    1000 שח

שם פרטי......................     700 שח

שם פרטי + שם משפחה...   500 שח

שם פרטי + הסבר מי זה...   300 שח

52-781-4027 972+......    אל תלך

 

 

 

בשלת ובשירות הייתי נותן 100-150

קיבלתי שם כמה הצעות טובות, אם את רואה שההצעות לא מתאימות את יכולה לדייק יותר מה את מחפשת עם השדכנ/ית

השדכנים אלה אנשים טובים (ונשואים) שהתנדבו לעזור לאחרים

אני חושב שצריך רק לעבור שיחה קצרה עם בעלי המיזם

שתדע לראות אותך מעבר להכל. שהנישואין שלה לא יפרידו ביניכן.

 

שווה יותר מזהב.

הן באמת חברות טובות
(לפחות שתיים מהן)
אבל מה לעשות שאני כבר לא בראש סדר העדיפויות שלהן אז הקשר נהיה עם אופי שונה

הרבה פעמים כשחברה מתחתנת זה קורה, וממש מוכר... 

זה לא קשור לקשר עצמו, או לכלה הטריה. 

זה פשוט משהו טבעי כזה שקורה שהכלה כמעט 'נעלמת' מהקשר כי היא הרבה יותר אינטנסיבית בקשר אחר..

 

אמרתי שיש כל מיני סוגים של חברות (חברים, במקרה שלי. כך אני מכיר את זה).

יש כאלה שטרדות החיים מרחיקות אותם, ויש כאלה שלא, או שהקשר הוא כזה ששורד גם טלטלה כזאת.

ברגע שאדם בשעה טובה מקים משפחה הסדר עדיפויות שלו באופן בריא וטבעי משתנה ובהכרח גם המקום של החיי חברה שלו משתנה. לפעמים יותר, לפעמים פחות. לפעמים יש יותר צורך, לפעמים לא.

לא חושב שאדם שמתחתן ופחות משקיע בחיי החברה שלו מאשר שהוא היה רווק הוא באופי שלו "חבר פחות טוב". ממש לא.

 

יש אנשים שהחברות איתם שורדת יותר משברים ויותר טלטלות, יש כאלה שפחות. וזה בסדר. הם כולם אנשים טובים.

זכיתי ויש לי חברים טובים שיכולים לשמוע אותי גם אחרי שהתחתנו. חלקם עדיין "יש", חלקם היו - כל אחד ונקודת השבר שלו: זה יכול להיות ילד שלישי, מעבר דירה, או התגייסות לפתרון של משבר זוגי. אבל כדאי לפתח מודעות לזה שזה לא מוכרח להיות כך, וחברות יכולה לשרוד גם שנים שבהם צד אחד נשוי והשני רווק. ואז למצוא חברות כזאת.

אבל האינטנסיביות בקשר ירדה..
אין מה לעשות זה טבעי.
היו לי חברות שכל שבת כמעט היינו עושות ביחד ומדברות כל סוף יום בנוהל..
ועכשיו זה בלתי אפשרי
הקשר נשאר ואנחנו עדיין אוהבות
אבל לא אותו דבר

לפחות בחוויה שלי - כל פעם שהיה חבר מתחתן, אז אם הוא היה חבר מספיק טוב, הייתי עדין יכול לדבר איתו כשצריך והכל, אבל באמת בשביל לשמור על רמה של פעילות חברתית הייתי צריך למצוא אנשים חדשים. התוצאה - כמות בלתי נתפסת של חברים, הרבה מהם חברים טובים ממש; פרסום אישי די רציני - אנשים שלא פגשו אותי מעולם שמעו עלי ומופתעים לפגוש אותי באמת.

נבכה, נצחק ונתפזר לאלף רסיסים

ונקום אתך בבוקר, אנשי הבוקר

ונרדם אתך בלילה, אנשי הלילה

ובצהרים תנוחי.

עם אנשי הצהרים.

 

מאמין שזה עוזר באיזה אופן.

(:

 

 

 

מתוק ממש!
והעלה חיוך על שפתיי

כל פעם שיש מצב שהוא מתוסבך פשוט תברחי אליו ..

והחברות איתו הכי כנה וטובה עבורך.

בסוף הוא גם יהיה איתך בכל הרגעים השמחים והעצובים:/