המצב הוא כזה, אנחנו בקשר מקסים אבל די בהתחלה, כמו שזה נראה כנראה שנתחתן מתישהוא (וכנראה שזה ייקח פחות משמונה חודש)
עכשיו הקטע הוא שנרשמתי לפרוייקט לקבלת מלגה שנקרא: "כאן גרים" זה אומר שגרים אצל מבוגרת במשך 8 חודשים ומתנדבים איתה ומקבלים על זה מלגה, עכשיו ברור לי שאי אפשר להתחתן ולהמשיך לגור אצלה...
קיצ'ר שלחו לי הזמנה לראיון ואני לא יודעת אם ללכת, כמו שזה נראה לי נראה לי שהקשר ייפסק
מה? באמת כאילו? לא ללכת לראיון?
אני לא חושבת על כל קשר שאני עומדת להתחתן\\למען האמת פגשתי מעל 10 בחורים ואף פעם לא הרגשתי ככה שאני עומדת להתחתן עם אחד מהם כמו שאני מרגישה עכשיו מבין?
וצריך גם להתחייב ל-9 חודשים, איך אני יכולה להתחייב כשאני יודעת שזה המצב? הרי אם אגיד את זה בטוח לא יקבלו אותי
ארץ השוקולדכל פעם מחדש גורם לי לבכות....
אבל יש מצב שזה בגלל שבפעם הראשונה ששמעתי את השיר הייתי במצב רוח ירוד וזה מה שעשיתי
ואז כל פעם זה צף לי
אבל זה שיר מהמם בעיני!!!
Roses are dead
love is a fake
weddings are basically
funerals with cake
אממ..
אני אמנם לא נמנה על חסידי ברסלב,
אבל בעיני זה שיר ממש מרומם, ובכלל יוסף קרדונר שר שירים מאוד יפים ונשמתיים
אז הנה אחד מהם
לא משקף בדיוק אבל שיר מאוד יפה על סוג מסויים של פרידות.
או שיר נוסח לעג לרש? 
אומר מהכותרת.. לא מכיר
שתי כוסות כאלו עם תמונה וכיתוב שרואים רק כשמים חמים נוגעים בספל.
רעיון גאוני לכיתוב:
תן לכל אחד חמישים. חח זה הכי ג'ואי.
שמע, איכשהו תמיד חוזרים למצעים.
טאקי, רמי, מונופול וכאלה
הרבה פעמים הבאתי לשבתות כלה / מסיבות אירוסין
ועד היום חברות שלי אומרות תודה.
שבוע טוב 
מה דעתכם לגבי חתונה עם מישהו שהוא בסדר?
לא מתלהבים, לא סובלים, הקשר שלכם הוא בסדר
פחות או יותר אותן שאיפות, אין זיק בעיניים כשנפגשים, אין ניצוצות, אתם בסדר
אני אישית מפחד מזה עד עמקי נשמתי, אבל עם הגיל, אולי כדאי לשקול את זה..
כתבתי כאן שרשור לפני כמה זמן
על קשר מאוד רציני וכמעט חתונה וכו' שהיה ונגמר לפני 3 שנים+ בערך ונותק הקשר באופן סופי
בלי אפשרות באמת לדעת מה קורה איתו כיום.
והיה ממש חשוב לי לדעת שהוא התחתן, גם כדי לשחרר סופית סופית וגם כמובן סקרנות.
והתהלכתי אז בהרגשה שדיי אני חייבת לדעת את זה. והתפללתי מלא על זה. ה' תגלה לי אם הוא התחתן כבר וכו'
קיצר ופתחתי את השרשור הזה כאן.
קצת אחרי, מישהו שמכיר את הסיפור ראה אותו ווידא שאכן זה הוא. וזה היה הוא.
ואשתו "בדיוק" באה להביא לו משהו....
באמת אני שואלת- מה הסיכויים??!....
ובסוף, אזרתי אומץ ושאלתי את חבר שלו אם אכן נכונה "השמועה" חח שהוא התחתן.
והוא אכן אישר את הדברים....
(מי ששואל למה לכתחילה לא שאלתי את החבר, כי זה סיפור ממש ישן והתביישתי ממש לפנות לחבר בשאלה כזאת, במיוחד שבאמת מבחינתי המשכתי הלאה...)
זה סיפור ההשגחה להיום.
הפעם הבאה תהיה בעז"ה סיפור ההשגחה של איך הכרתי את בעלי.
בקרוב אמן
מבקש אמונהזה לא נאמר על חתונות אלא על העולם הבא. שבתוך כל השמחה, יהיה גם צער קטן בלב על זה שלא הגעת יותר גבוה.
אני כנראה מתבלבל כי תמיד לוקחים את זה למקום של חתונות פרטיות.. ובלי לשפוט, ראיתי עכשיו כתבה בערוץ עם הכותרת הזאת באמת ובתוכן הוא ייחס לענין הזה שיש כאב מכל חתונה. לא מונח מספיק בסוגיה שם בגמרא
תודה! עכשיו ראיתי בגמ'
חופה זה מושג כללי
ממש לא "כל אחד".
וקודם כל - ברוך ה' גם על סבל. ברוך ה' לעולם.
ולעצם הנקודה - מה שהוא טוען זה שכל שמחה כוללת עצב. וזה לא נכון. במצב בריא, זה לא קורה. במצב בריא, קשר ממוצה ואם הוא נגמר זה ברור לשני הצדדים ויש החלמה מהירה יחסית, בטח לפני שהצד השני מתחתן.
אבל יותר מזה - גם אם אנחנו חלשים ולא מספיקים להתגבר, עדיין הצער לא מקביל לגמרי לשמחה. זה לא ביחד, זה לא מקביל, זה לא שאותו דבר שמצער הוא אותו דבר שמשמח.
וחוץ מזה, זה אולי מעצבן לומר את זה - אבל תנו לנו להחליט מתי אנחנו רוצים להתבכיין ומתי לא. כשמישהו אחר מתבכיין בשבילך זה סתם מעצבן.
אז זה לא אמור להיקרא כוויה..
אני יכול לקבל את מה שאת אומרת על מעין קנאת סופרים כזאת שע"פ הרב קוק גם היא תסרח,
אבל זה לא כ"כ מסביר לי את הענין של הכוויה.
אני לא לגמרי שם, כמו כולם, אבל יש לי ענין לא להפוך את חולשותיי לאידיאל ולכן קשה לי לקבל את זה
לקנאה שלי
ממש אין לי כוונה לפרש את הגמרא- קטונתי לגמרי.
כתבתי על-פי הבנתי הדלה, כי באמת בא לי שהדברים יתיישבו. אבל ממש הגיוני שזה לא יתיישב, או שזאת טעות לגמרי..
אני חושבת שגם בקנאה שהיא מעין קנאת סופרים יכולה להיות תחושה של כוויה. נראה לי גם שיצא לי באופן אישי לחוות את זה- שמחה מאוד גדולה בשביל מישהי על המקום שהיא נמצאת בו, ובמקביל צער, או כאב גדול על עצמי שאני לא שם.
(אגב, במקביל גם יכול להיות שיהיה כאב גדול על זה שאני לא מצליחה לשמוח איתה עד הסוף. אולי הכוויה היא מזה..?)
או שאם זה ככה- זאת לא קנאת סופרים?
ובכ"מ אין לי שום מטרה להפוך חולשה לאידיאל , או להצדיק את הקנאה שלי בעזרת הגמרא הזאת (אני כן חושבת שלפעמים היכולת לקבל את החולשה היא שלב משמעותי בהתגברות עליה, אבל זה לא העניין כאן..).
לכן גם גם כתבתי בפשטות שעם כמה שזה אנושי, יכול להיות שעדיין באידיאל האמוני זה לא צריך להיות (ושוב, אני לא בטוחה כי אני לא מבינה בזה מספיק לצערי..).
ורוקד, ולא חושב על עצמי. מה הקשר אליי? חבר שלי מתחתן!
נשמע לי אבסורד להתעסק בעצמי בחתונה של החבר-
אני בא לשמח אותו, זה כל הענין בחתונה
זה מה שאני אומר פה בשרשור- קשה לי הענין שאני מתעסק בעצמי במשהו שכל מטרתו להתעסק בלשמח אחרים
אלא הרושם שאני מקבל מאמירות כמו של הכתבה בערוץ 7-
שאומרות בצורה מכלילה 'כולם' או 'כל אחד' נכוה מחתונות של חביריו..
זה נראה לי ניסיון הצדקה עצמית ע"י אמירה שכולם כאלה ואין מה לעשות
אז על זה אני אומר שזה נשמע לי הצדקת חולשות, אין לי בעיה עם הקנאה- גם אני מקנא לפעמים בחברים שלי,
אבל זה לא האידיאל שלי כאילו להגיד שהמצב סבבה ואני יכול להמשיך ככה
אני קצת מתבלבלת.
לא בטוחה שאני עוקבת אם אתה מדבר על הגמרא הספציפית, על הכתבה הספציפית, או על המציאות הכללית..
ונראה לי שכל אחד מהדברים האלו צריך לקבל התייחסות שונה-
התגובה שלי קודם התייחסה לגמרא ולא לכתבה (וגם שם, שוב, רק על-פי הבנתי. ואולי לא היה נכון לנסות לקשר אותה לדברים שהיא כנראה לא מתכוונת אליהם)
לגבי הכתבה, זה באמת נשמע קצת מכליל. ואין ספק שזה לא נכון לעשות את זה.
אבל. זאת כתבה. או פוסט בפייסבוק. וכמו שהוא כתב- המטרה שלו היא להעלות את המודעות למשהו, והגיוני שתהיה איזושהי קיצוניות בניסוח על-מנת להשיג את המטרה.
אבל שוב. זה לא הופך את זה למציאות המדויקת.
במציאות הכללית, אני חושבת שבאמת אנשים בד"כ נמצאים במקום שאתה מתאר, ובאים נטו לשמוח. אבל שגם יש נקודות זמן ספציפיות שזה לא עובד.
(אגב, בדיוק על מה שאתה אומר כתבתי שלפעמים הכאב האמיתי הוא דווקא על הנקודה הזאת.)
ועדיין, אני לא בטוחה שהכאב הזה (כשהוא במידה ובפרופורציות, ולא מאפיל על כל השאר) הוא באמת כזה אגואיסטי..
כי אני שומע וקורא פה בפורום על הענין הזה שנכוים מחתונות של אחרים..
כל חודש יש בממוצע שרשור על זה פה, אחד לפחות.
הכאב שאחרים מתחתנים, כל הזמן על הכאב. אבל מה עם המקום של השמחה?
אז זה התקשר כמובן לגמרא, אבל בעיקר הפריעה לי הגישה שהוא הביע במאמר
הוא כתב שבכל חתונה יש מישהו שנכווה.
בהרבה מקרים באמת קשה מאוד לא להגיע אפילו לקצת קנאה.
בשאיפה צריך אולי לשאוף להתנקות לגמרי (לא יודע אם באמת אפשרי), אבל אני כן חושב שבהרבה מקרים א"א לשפוט, וכן נכון לומר שזה טיבעי שיש לאנשים הרגשה כזאת.
עם זה שזה טבעי לנו ושאנחנו מקנאים והכל-
מעולה. לא שופט אף אחד, תאמין לי..
אבל הקונוטציה החיובית לזה הפריעה לי
אני אישית לא הרגשתי שהוא הופך את זה לאידאל.
מטרת המאמר שלו הייתה להעלות מודעות לכאב הזה שקיים לפעמים אצל אנשים, לא הרגשתי שהוא הכליל את כולם.
בדרך אגב הוא גם מצדיק את ההרגשה הזאת לפעמים, ואני לא רואה כאן בעיה כי כמו שהסכמנו ההרגשה הזאת טבעית לגמרי, ולדעתי במקרים מסויימים צריך להיות מלאך כדי שהיא לא תהיה.
פשוט הכתבה הזאת מזכירה לי שלא שומעים בכלל קולות אחרים, וחבל.
זה נשמע שבאים להדגיש לנו כל הזמן שבחתונה יש תמיד גם סבל.
אשמח לראות גם התייחסויות אחרות שיאזנו את התמונה
באמת צריך לאזן גם לצד השני, עם הרבה זהירות לא לפגוע באף אחד.
או שלא כתבתי הכי ברור, זה לא התחום שלי
אבל לא דיברתי על אף אחד ספציפי..
התכוונתי לומר שבמאמר שיאזן לצד השני יש פוטנציאל לפגוע באנשים בלי כוונה, ויכול להיות שבגלל הזהירות הזאת לא מתפרסמים הרבה מאמרים כאלה.
הדברים האישיים שלו בצד בשמחה של החבר ובאמת שמח בשבילו ועסוק רק בזה. למרות הכאב.
זה לא שהוא מאשים אחרים, הוא מדבר על עצמו
שמח בשלימות של האחר אך היא גם גורמת להרגשת החסרון אצל האדם עצמו
מזמור לאל ידי 
)
ציפינו להיות אחרים
להספיק דברים אחרים..
יום הולדת הוא זמן מצוין להתחיל בחירה מחודשת בחיים ולהאמין שיהיה טוב
שגם אם עברנו שנה שפחות תואמת לציפיות (וברור שהיא נתנה לנו מתנות)
מחכה לנו שנה נפלאה.
ואנחנו יכולים ליצור אותה בעצמנו!
מציעה מאוד להציץ באתר של ישראל שמחון -
בסדרת הסרטונים שלו ובמדריך המיוחד שהוא יצר..
מאמינה שזה יפתח לך משהו שחיפשת -
חיי-רוח – שינוי והתפתחות רוחנית
כל אחד זה ממש אישי ולכל אחד יש האתגרים שלו.
אין לי יותר מדי מה לכתוב אבל שיהיה לך המון בהצלחה!
נשמע שאתה אדם טוב רק צריך להיות שלם ובטוח עצמך.
זה לא הפער בין האידיאל למציאות אלא התפיסה שלך - מי אתה, מה אתה אומר להיות אולי תחשוב על הדברים הללו שוב ותפתיע את עצמך.
אלירזאחרונההתמורה הטובה ביותר עבור מתנה היא חיוך והכרת טובה. אם את ממש מתרגשת מהמחווה שלו, אז בכלל.
לדעתי בגלל זה, כדאי שזה לא יהיה על תקן של מתנה תמורת מתנה, אלא יותר משהו כמו מתנה בהפתעה שהוא יאהב - הפתעה תמורת הפתעה, כשהמתנה הפיזית היא רק דרך ליצור את זה. כמובן אם זה משהו בעל ערך זה נחמד, אם זאת מזכרת שנשארת מהאירוע זה גם נחמד. אם הייתי מכיר אותו יכול להיות שהייתי מצליח לחשוב על הפתעה שמתאימה לו. אבל לדעתי בנים ישמחו לקבל משהו: 1 שיש לו שימוש. זה יכול אפילו להיות משהו שהוא קישוט (תמונה לקיר), אבל משהו שעושים איתו משהו. לכן אפילו סט כלי עבודה זה יכול להיות בסדר (בניגוד לאשה שלא תאהב כנראה לקבל מכונת כביסה. למרות שארנק נראה לי שהיא כן, על אף שזה "שימושי") 2 שהם לא יקנו לעצמם. יש סוג מתנות שאדם יקנה לעצמו ובעצם המתנה חוסכת לו את ההוצאה, ויש סוג מתנות של דבר שהייתי נורא רוצה אבל לא הייתי משקיע בזה את הכסף. ואז יש תחושה טובה כשמישהו אחר כן משקיע בי. 3 כמובן קשור לדברים שהוא אוהב - כאן זה ממש תלוי בבן אדם
בנוסף לרעיון העוגיות המצוין,
תוכלי פשוט לצאת מהאי נעימות בכך שתדברי על זה בצורה הומוריסטית, למשל:
'אתה יודע שעכשיו יש לך נקודה אחת מעלי,
אבל חכה, בהזדמנות הראשונה אני לא נשארת חייבת ואתה תופתע,
פשוט הנחתי שתשכח ולא רציתי להביך אותך' /קורץ/
אם תהיי נבוכה הוא ירגיש נבוך. אל תשדרי פחד. (:
לתת בלי לצפות לתמורה. זה הכי כיף בעולם!
כנ"ל לקבל בלי שאתה 'מחוייב' לתת.
אחרת זה נשמע יחסי סחר מכר כאלה.
שיש לך הזדמנות ורעיון טוב תפרגני לו כי את רוצה לפרגן! לא בגלל חוסר נעימות או משהו כזה.
בטח שכיף להחזיר חיבה למשהו שהעניק לך שאת מחבבת, אבל באמת בכיף, בכלי חשבונות.
אם תבשלב מוקדם שחושבת שזה לא מתאים להעניק משהו כזה אז אולי זה באמת לא נעים. אבל אם זאת התקדמות יפה של הערכת חיבה - יאללה זכית! תשמחי בזה! לא מובן מאליו.
בטוחה שהיו פה שרשורים כאלה לרב-אבל אשמח לשמוע ממכם למרות זאת..
יצאתי עם בחור,היה לי טוב והוא חתך כי אמר שמרגיש שאני לא מתקדמת..
עברו כבר כמה חודשים ועוד כמה גלגולים וסיפורים אבל מרגישה שזה יושב עלי ואני לא מצליחה להוציא את זה מהראש..
יש דרך להסביר ללב שהקשר נגמר ודי? שלא הגיוני ולא רלוונטי לחזור? לשחרר ולהמשיך הלאה בחיים ולהאמין שבסוף משהו אחר וטוב יבוא?
זה פשוט גומר אותי ומביא אותי למקומות רגשיים שאני לא מצליחה לצאת מהם 
מתי שאת יוצאת עם משהו או רק מתי שאין לך קשר כלשהו?
אבל זה פוגש אותי המון,כמעט ברמה יומית..
ובטוחה שיש לזה גם השלכה מהתת מודע למצב המנטלי שלי בתקופה האחרונה.
עד כמה זה פוגש אותך אז?
בדייטים עצמן למשל, יוצר לך לעשות השוואות לאותו בחור?
את מתארת שעברו כמה חודשים ועדיין לא הצלחת לשחרר. זה טבעי אחרי קשר משמעותי, ועל אף הכותרת שלי, משוכנעת שהזמן אכן יעשה את שלו. כמה זמן?
ובכן אולי תתפלאי לשמוע אך אבדן של קשר משמעותי עלול להוביל אותנו לתחושת אבדן. אבדן מלווה בד"כ באבל.
ביהדות, זמן האבל המקסימלי הוא שנה. שנת אבל. וגם לפסיכולוגיה יש מה לומר בנושא ותקופה של שנה על אבדן משמעותי, היא נורמלית. אז דבר ראשון יקרה, תדעי שהתחושות שלך הן טבעיות ונורמליות. תני לעצמך זמן, ואם את רואה שזה לא עובר אולי אפשר אפילו לעשות עיבוד נכון עם אשת מקצוע. מנסיון זה עוזר לשחרר ולסגור בצורה בריאה.
(אגב, את כותבת שאת רוצה לשכנע את הלב שלך שזה נגמר ודי, וזה לא רלוונטי לחזור, אך האם את אכן משוכנעת שכך? האם ניסית לחזור והאם את בטוחה שזו לא אופציה? כי במידה וכן, אולי שווה לנסות)
הצלחות!
@חלאססס בעקרון גם השכל אומר את דברו כי מצד שנינו זה ממש לא מוצה..אבל לא יודעת לעשות את ההפרדה אם זה לא מגיע מיאוש..
@חתולה ג'ינג'ית, יש מצב שיכולה להיות אופציה לחזור (לו גם היה טוב רק שהתייאש קצת מהר..) אני מפחדת לנסות:
א.כי חוששת שהרצון לחזור הוא רק שכלי ולא רגשי - שאז זה ממש לא נכון לחזור..
ב. אין לי כח להכנס שוב למערבולת הזאת של הלבטים (והיו במהלך הקשר) ולצאת משם שבורה יותר...
בקיצור,
מתוסבכת עם עצמי ולא מוצאת מוצא לשום כיוון, רוצה רק לשכוח ודי 
א. חוששת שהרצון הוא רק שכלי? ממה שכתבת נשמע שגם הרגש שלך לא השתחרר...
ב. מבינה לגמרי, אבל כמעט כל קשר עלול להיות מלווה בלבטים, ואין לנו ברירה אלא להתמודד איתם. לפעמים שווה לערוך את הבירור הנוסף רק כדי לסגור לכאן או לכאן.
ואם ברור לך לחלוטין שזה לא שייך, ואין אופציה לנסות להחזיר, פשוט תני לעצמך את הזמן, תכילי את הכאב, אבל גם תדאגי להעסיק ולמלא את עצמך בדברים שייתנו לך סיפוק ושמחה ויסיחו את דעתך.
חוששת שהרצון הוא *לא* רק שכלי, אלא מאוד רגשי ולבוא ממקום רגשי זה לא בריא
תודה על התגובות,עוזרות לי ממש לעשות קצת יותר סדר!
אני חושבת שאולי זה שווה.
ויש לי עוד מה להוסיף. אם רוצה מוזמנת לאישי.
נשמתשאת כל המעלות שיש בו את יכולה למצוא אצל מישהו אחר שירצה אותך ויאהב אותך
ואת יכולה גם להתמקד בחסרונות שלו.
ואם עדיין לא מחקת אותו מאנשי הקשר שלך ואת כל ההודעות ביניכם- עכשיו זה הזמן
למדתי ואשתדל ליישם כשיהיה רלוונטי בקשר אחר,
אבל זה לא אומר שלא כואב על מה שיכל להיות בקשר הספציפי הזה לכאורה..
נשמע כמו משהו שהוא בר תיקון, בהתחשב בעובדה שהוא לא יוצא לך מהראש
ט"ו באב הוא תאריך בעל משמעות עתיקת יומין. המשנה הידועה בסוף מסכת תענית מעידה כך: "אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהם בנות ירושלים [...] יוצאות וחולות בכרמים". הגמרא (שם ל:-לא.) מבינה כי לא המחולות הם אלו שהפכו ימים אלו ל"ימים טובים לישראל", אלא להפך – מפני ייחודיותם של הימים הללו נבחרו דווקא הם לימי המחולות בכרמים. ייחודיותו של יום הכיפורים מובנת – "משום דאית ביה סליחה ומחילה, יום שניתנו בו לוחות האחרונות", אך מהי ייחודיותו של ט"ו באב?
הגמרא מביאה לכך מספר הסברים:
א. "יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה" – מפשט הפסוקים (במדבר לו) נראה כי חל איסור על בני שבטים שונים להינשא זה לזה, כדי למנוע העברת נחלה משבט לשבט. בט"ו באב התחדשה ההלכה שהגבלה זו היתה קיימת רק בדור באי הארץ, אך לאחר מכן השבטים מותרים לבוא זה בזה.
ב. "יום שהותר שבט בנימין לבוא בקהל" – לאחר מעשה פילגש בגבעה, "וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל נִשְׁבַּע בַּמִּצְפָּה לֵאמֹר: אִישׁ מִמֶּנּוּ לֹא יִתֵּן בִּתּוֹ לְבִנְיָמִן לְאִשָּׁה" (שופטים כא א). בט"ו באב התירו את שבט בנימין לבוא בקשרי נישואין עם שאר השבטים, משום שפסקו שהשבועה חלה רק על דור הנשבעים ולא על בניהם.
ג. "יום שכלו בו מתי מדבר. דאמר מר: עד שלא כלו מתי מדבר לא היה דיבור עם משה, שנאמר: 'וַיְהִי כַֽאֲשֶׁר תַּמּוּ כָּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה לָמוּת מִקֶּרֶב הָעָם, וַיְדַבֵּר ה' אֵלַי'". ביום זה ידעו ישראל בוודאות שכלתה מיתת דור המדבר, ואלו שנשארו בחיים יזכו להיכנס לארץ. מאותו יום, חזרה הנבואה למשה בהארת פנים, "פה אל פה" (רש"י שם).
ד. "יום שביטל הושע בן אלה פרוסדיות שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים, שלא יעלו ישראל לרגל" – במשך כל תקופת פיצול הממלכה היה נתק עמוק בין ממלכת יהודה לממלכת ישראל, שבין השאר נבע מכך שנמנע מישראל לעלות לרגל למקדש שהיה בממלכת יהודה, בעקבות המחסומים שהציב ירבעם בן נבט על הגבול. הושע בן אלה, המלך האחרון בממלכת ישראל, ביטל חסימה זו ובכך איפשר לישראל לעלות לרגל ולחגוג במקדש עם אחיהם בני יהודה.
ה. "יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה" – בתקופת מרד בר כוכבא, לאחר שנכבשה בתשעה באב (משנה תענית ד ו), והרוגיה לא ניתנו להיקבר במשך כמה שנים.
ו. "יום שפסקו מלכרות עצים למערכה" – מניסן עד ט"ו באב היו כורתים עצים לצורך המערכה על המזבח עבור כל השנה, אך "מכאן ואילך תשש כח החמה ויש בעצים לחלוחית ומעלין עשן וגם יגדל תולעת [...] שכל עץ שנמצא בו תולעת פסול למזבח [...] ואותו יום שפסקו היו שמחים לפי שבאותו יום היו משלימין מצוה גדולה כזאת" (רשב"ם ב"ב קכא: ).
ומסיימת הגמרא "מכאן ואילך, דמוסיף – יוסיף", ופירש רשב"ם (שם): "דמוסיף מן הלילה על היום לִשנות [=ללמוד] – יוסיף ימים [...] שמתוך שהלילות מאריכין והימים מתקצרין צריך לעסוק בלימודו גם בלילה".
אם נתבונן בכל הדברים הללו, נראה שהמשותף לכולם הוא החיבור. החיבור בין שבטי ישראל בנישואין, החיבור ביניהם בעבודת ה' במקדש, החיבור בין הקב"ה לישראל באמצעות הדיבור הנבואי ששב אל משה בהארת פנים ובאהבה, החיבור הטבעי בין האדם לאדמה – "כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב" (בראשית ג יט), וסיום מצוַת כריתת העצים לקרבנות – שהם ערוץ הקשר החי בין הקב"ה לישראל בעבודת המקדש. לפיכך יום זה מתאים גם להיות יום של הגברת החיבור בין האדם לתורה, שמחברת אותו למה שלמעלה ממנו, ולעצמיותו הפנימית.
לאור כל זאת, אין מתאים מיום זה להיות יום של יסוד החיבור העמוק והנפלא שבין האיש לאישה. ה'אהבה' (בגימטריה 'אחד'), כשמתגלה ומתבטאת בצורה אמיתית ועמוקה – מאחדת את השניים הנפרדים-לכאורה, ויוצרת יצירה חדשה ואחדותית. כך האהבה שבין ה' לישראל, שבין שבטי ישראל – ושבין האיש לאישה.נוכל לומר שט"ו באב מתקן את הפירוד שנוצר בתשעה באב. כך ניכר למשל במתי המדבר, שמתו כל שנה בליל תשעה באב ופסקו מלמות בט"ו באב, וכן בהרוגי ביתר, שנהרגו בתשעה באב וניתנו לקבורה בט"ו באב. חטא המרגלים והחורבן יצרו פירוד, בין ה' לישראל ובתוך עם ישראל עצמו – וט"ו באב, יום החיבורים, מחבר את הפרודים ויוצר את האיחוד. בדרך רמז נוכל לומר שט"ו באב מורכב מהאות ט', המציינת את ט' באב, ומהאות ו', המציינת את החיבור (הן כמילה 'וו', והן כאות). החיבור מתקן את ט' באב, ויותר את האחדות הנפלאה ורבת הרבדים של ט"ו באב.
בקרוב אצל כולם!
משהו לנשמהזה אני כתבתי... מפצל''ש מטעמי אאוטינג
אלירז
לפצל"ש ולניק שעומד מאחורה
זתומרת,
האם מצד זה שאדם לא מוצא
ומצד בררנות.
אולי בית המקדש מביא דעת כלשהי שמונעת את זה - למרות שזה תלוי בבחירה.
מבקש אמונהמה שאמרת על המשיח, אולי זה קשור, לא יודע... תגידי לי את.
"הנה מניעת השלמות היא שאגתו ית'. ונגד הגדולים, ובכלל נגד פני אדם, חלק העסק בידיעת שמו ית' שענינם בשכל ואהבת השי"ת ניכר ע"י כן ואשה מספרת עם בעלה. ולע"ד הסיפור כאן היא סיפור דברים לא זולתו, ואינו תואר. א"כ הוא מורה ג"כ על חסרון שיש ג"כ בזה החלק מחסרון הנבואה ושפע רוה"ק שנתמעט מאוד
ז"א ריבוי דברים וחסרון רוח קודש
מזכיר גם בררנות... ריבוי מחשבות וחסרון דבקות והשראה...
לכן המשמח חו"כ כאילו בנה... כי הוציא אותם מהדעת של הישות לעולם החרות של השמחה ושכינה
[ובישות יש בררנות]
אבל אז היינו מתמודדים עם ההשלכות של החלטה שרירותית שה' מנחית עלינו . ומתחתנים בלי נצנוצים וריגושים של עולם המערב...
אגב, יש איזו דרך לראות את הזיווג שלך בחלום, וכתוב שם בספר שמביא את זה שאם עושים את זה, אז אין סיכוי שיתחלף הזיווג, לטוב ולרע (זה או קבלה מעשית או ייחודים, אז לא רלוונטי להביא את זה פה, ולמען האמת אני לא זוכר איפה ראיתי את זה).
כלומר, שגם אם בני הזוג לא באותה מדריגה, אז הם לא יתחלפו. וזה לא הכי כיף בתור חיי נישואים 
מעניין אם בזמן המקדש היו מעוכבי שידוך שעמדו בתור לנביא חחח
אז כנראה שכן
חשוב, קריטי, ולצערינו לא נדיר.
ודו"ק.
לא הבנתי
ולכן חשוב מאוד לברר ולבדוק היטב.
