פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 390)

אולי שווה לנסות.

אני עמוק בתוך קשר ומתמודדת עם בעיה דומה ולא יודעת מה לעשות.

אולי עדיף להימנע מכניסה לבעיות מיותרות?

אלו ניונסים מאוד דקים מתי זה משקף מתי זה לא ועד כמה זה משקף בכלל.

הכל משקף במידת מה - בערבון מגובל.

מה אתה מתכון קרה שניסית למרות זאת וכן התחברת למראה
או שהפריע לך להפתח ?

בתמונה וניסיתי והיה בסדר ב"ה

שלא מוצא חן באופן ברור
יצא לך לנסות והסתדר.
אני שואלת כי נסיתי לאחרונה משהו כזה
ולא הצלחתי להתחבר למראה שנפגשנו ובשיחה סתם העברתי את הזמן.
מנסה להבין אם לי המראה קריטי יותר.

זה עניין של ניונאסים,

לפני הכל אדם צריך לראות עד כמה ואיך מראה זה משמעותי עבורו (לפעמים זה לא ברור לאדם עצמו, זה דורש בירור מסויים לפעמם).

אחרי שאדם הבין את המשמעות של מראה עבורו הוא צריך לבחון בערך אלו חולשות יש לו בנושא ולבחון את הגבולות של עצמו. זה לא מדע מדוייק. אבל יש פעמים שלבנאדם יהיה תחושה חד צדדית, לאחד הצדדים.

 

בסופו של דבר ההכירות עם בנאדם זה משפיע על המראה ללא ספק (לא סותר את זה שיש מקרי קיצון)

באופן כללי ככל שבנאדם שיותר גמיש, בכל נושא, זה ממש עוזר לו.

לא יודעת מה נחשב מקרה קיצון
רק יודעת שבדרך כלל זה קורה לי עם מראה שנראה לי מגודשם/מחוספס/לא עדין או מראה מזכיר לי משהו לא חיובי בכלל.

משהו שגורם לסלידה באופן טבעי רפלקסיבי

או למשיכה טבעית ראשונית.

וקרה גם הפוך.

הרבה פעמים תמונה לא משקפת

אלא אם כן זה משהו חריג או קיצוני שברור שמפריע.

נראה לי ברור
מנסה להבין מה המשטתף לכל אלה המראה שלהם לא נראה לי כבר בתמונה. זה שני מאפיינים חיצונים די קבועים.
תודה לכל העונים !

דו מימדיות מטבעה פחות משקפת

המשכת לנפגש או דחית

אבל גם היום - 
אני מגלה שאנשים יפים פי מאה מהתמונות שלהם.
בכל מקרה - אם כתבתי שזה קרה המון, כנראה שפגשתי אותם.
אחרת איך אדע שהתמונה עשתה להם עוול?

אני מדברת גם על כאלה שפגשתי כשלא נראה לי התמונה. וזה אף פעם לא 'עבד"

כי זה משנה..

גרם לי לא באמת להתעניין ולפתח שיחה כשנפגשנו. אולי המראה אלי תופס יותר מקום
וזה קרה לי כמה פעמים גם כשלא ראיתי תמונה והגעתי וראתי מיד שלא נראה לי מבחינה חיצונית (לא מדברת על בגדים שניתן לשנות)

שתמונה לא תמיד משקפת מראה.
השאלה אם מראה חיצוני ספציפי שמפריע
ניתן להתחבר אליו כשנפגשים.
מה שלא קרה לי אף פעם.

את מתכוונת למשל למשהו כמו "חניכיים גבוהות"?
אם זה משהו שדוחה אותך - באמת לא כדאי לצאת..

שני מאפיינים קבועים, או מראה שנראה לי גס/מחוספס, או משהו שדומה לי למשהו מוכר לא נחמד בכלל

יש לך אחלה מסננת..

חברתי בין המשותף לכל ההצעות האלה
ומוזר שדווקא כאלו עם המראה הזה מציעים לי.
ואז כשאני דוחה או מנסה ולא הולך, זה שוב גורם לי לחשוב שאולי המראה חשוב לי יותר מאחרים.

שזה חשוב לך יותר מאחרים. לאחרים חשובים דברים אחרים יותר משלך חשוב

פשוט עם הגיל מראה פתאום נראה לך סינון "מוגזם"

נראים כמו דוגמנים

טוב, אני עדיין לא
לא מחפשת דוגמנים בכלל.
עשיתי כבר כמה ניסויים בעניין נגיד מתוך קבוצה של 20 אנשים בגיל 20 עד 35
10-12 אני יכולה להתחבר למראה שלהם.

חפשי מישהו שתהיה איתו משיכה בסיסית ושיאהב אותך ושיהיה חיבור הן ברמה שיחתית ורגשית כל השאר שטויות חשוב מאוד שיהיה לך כיף איתו ושיהיה בשל למשפחה וילדים אבל זו רק דעתי בלבד. מפה נתתי עצה מהלב אבל תעשי מה שנראה לך

אז אנחנו מסכימות שאם משיכה בסיסית חסרה אז אי אפשר להמשיך.
תודה!

ואולי ביום יפה
את תזכרי בי
מתוך תהומות עיניך הצלולות
ינבטו גלים חדשים
ומבעד לים הדמעות
יווצרו חיים חדשים.

בין נהר לשלהבות התשוקה
נחה רפסודה הפוכה
נתוצה לשבבים
עשויה מצללים
נסחפת לחשיכה

ואם אי אז
תטה אוזנך לשמוע קול עלמה
אזי מצוקת האבדה
ערש המשוכה
ימשיך לפעום בליבך.

4.8.2015

תמיד סיפרו לי שבאנו לעבוד, אז עבדו עלינו עד עכשיו?

המנוחה. זאת העבודה הכי קשה כיום

 

"מנוחה שלמה שאתה רוצה בה

יכירו בניך וידעו כי מאיתך היא מנוחתם

ועל מנוחתם יקדישו את שמך"

ובישולים
בגלל זה אני שואלת.

לכיף כזה גדול חייבים שותף.

זאת לא עבודה זה כיף?
אתה מוזמן לכייף אצלי בבית כל יום מצאת החמה עד צאת הנשמה.

מרוב שזה כיף הזוג מתחלק בזה

הצלחתי להבין שאתה רציני...לבריאות.

כשמדובר על מפעל כביסה, מפעל הזנה וכו' זה לפעמים לא לגמרי כיף..

וגם של תפיסה כוללת של תכלית החיים והבית מסביב לתפקוד המעשי הרגעי

את יודעת מה עבודת ה' שלך.

כל מושג צריך הרחבה מיוחדת

בס"ד

 

 

שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ: שֶׁהַצַּדִּיק הַגָּדוֹל, בְּהַדִּבּוּר שֶׁהוּא מְדַבֵּר, נִכְלָלִין בּוֹ כָּל הַדִּבּוּרִים הַצְּרִיכִין אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְכָל הַדְּבָרִים שֶׁצָּרִיךְ כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל. וְזֶהוּ (דְּבָרִים א): "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל". שֶׁהַדִּבּוּרִים שֶׁדִּבֵּר מֹשֶׁה נַעֲשָׂה מִמֶּנּוּ דְּבָרִים אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל. כִּי כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל מָצָא בּוֹ מַה שֶּׁצָּרִיךְ כַּנַּ"ל.(שיחות הר"ן שיחה ר"צ).

 

rabenubook.com

או רק חלק מהדברים באים לכולם? אני הולך על האופציה השנייה נראה לי יותר הגיוני.

מדובר פה על מקום מגורים, לא נישואים ומשפחה...

ולשיטתך לא היה לך להביא ראיה מהפסוק שהבאת אלא מ"יִתֵּן ה' לָכֶם וּמְצֶאןָ מְנוּחָה אִשָּׁה בֵּית אִישָׁהּ וַתִּשַּׁק לָהֶן וַתִּשֶּׂאנָה קוֹלָן וַתִּבְכֶּינָה." (רות, א', ט')

ובדומה לדברי ר' נחמן, גם הפסוק מראה שמנוחה אינה תוצאה של נישואים אלא שביתו של אדם יכול להיות מקום מנוחתו (כמו הביטוי ביתו של אדם הוא מבצרו).

 

אחת הבעיות המרכזיות בנישואים בימינו היא שאנשים חושבים שהמטרה של נישואים היא כיף ומנוחה וזה יוצר להם הרבה, הן לנשואים והן לרווקים אתה יכול להרחיב על זה בכתבה שפורסמה בימים האחרונים בערוץ 7 ודיברה על זה, אם תרצה אוכל לחפש אותה...

דַּע, כִּי לְכָל דָּבָר יֵשׁ תַּכְלִית וְלַתַּכְלִית יֵשׁ עוֹד תַּכְלִית אַחֵר גָּבהַּ מֵעַל גָּבהַּ לְמָשָׁל: תַּכְלִית בִּנְיַן הַבַּיִת כְּדֵי שֶׁיְּהֵא לָאָדָם מָקוֹם לָנוּחַ וְתַכְלִית הַמְּנוּחָה כְּדֵי שֶׁיּוּכַל בַּכּחַ הַזֶּה לַעֲבד אֶת הַשֵּׁם וְתַכְלִית הָעֲבוֹדָה וְכוּ' וְתַכְלִית שֶׁל כָּל דָּבָר הוּא מְחֻבָּר לְהַמַּחֲשָׁבָה וְהַשֵּׂכֶל יוֹתֵר מֵהַדָּבָר, שֶׁזֶּה הַתַּכְלִית [מושג באמצעותו ו] בָּא מִמֶּנּוּ וְקָרוֹב הַתַּכְלִית לְהַמַּחֲשָׁבָה בְּקֵרוּב יוֹתֵר מֵהַדָּבָר כִּי סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה נִמְצָא שֶׁהַסּוֹף וְהַתַּכְלִית הוּא תְּחִלָּה בַּמַּחֲשָׁבָה וְקָרוֹב לָהּ וּמֵהַתַּכְלִית נִשְׁתַּלְשֵׁל הַמַּעֲשֶׂה לְמָשָׁל: כְּשֶׁעוֹלֶה בְּמַחֲשָׁבָה לִבְנוֹת לוֹ בַּיִת בְּוַדַּאי הַבַּיִת אֵינוֹ נִבְנֶה בְּבַת אַחַת אֶלָּא צָרִיךְ לְהָכִין עֵצִים וּלְסַתֵּת וְלִבְנוֹת כָּל עֵץ וָעֵץ לְפִי צָרְכּוֹ וְאַחַר כָּךְ נִבְנֶה וְנִשְׁלָם הַבַּיִת נִמְצָא שְׁלֵמוּת הַבַּיִת שֶׁהִיא תַּכְלִית הַבִּנְיָן וְסוֹפוֹ הָיָה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה נִמְצָא שֶׁהַתַּכְלִית הוּא קָרוֹב לַמַּחֲשָׁבָה בְּיוֹתֵר מֵהַתְחָלַת הַמַּעֲשֶׂה

תכלית שולחן הוא לאכול עליו

זה אומר שתכלית הנישואין לאכול?

 

ד"א

גם רווקים גרים בבית..

והעמל מביא מתיקות..
בטח במסגרת הנישואין.

אולי בכלל לא תצטרכי את האימון בסוף? או.. אולי זה יעזור לך אם תהיי בתוך קשר

שהכי טוב להגיע לאימון תוך כדי קשר. ככה יש בשר בעבודה הפנימית.

לדגומא  - אם אתה לא סגור על מה אתה מחפש - אז אולי כדאי שלא תתחיל קשר..

 

לגבי השאלה השנייה, אני אישית לא הייתי באימון, אבל נראה לי שטיפים מאחרים פחות רלוונטי - בסוף זה אימון עבורך...

 

אם אתה מרגיש זקוק לו אז אפשר להתחיל ושהמאמן יצטרף בהמשך, לא?

בגדול חושבת שקצת מורידים לאנשים את הביטחון בעצמם עם ההמלצות החוזרות והנשנות להצמד למאמן בתקופה האחרונה,
חושבת שזה נכון כשמרגישים שצריכים מכל מיני סיבות אישיות
אם לא אז לא.

כל הכבוד👏

(שיר של נצ'י נצ' שהרגיש לי מתאים)

ב. זה מאוד תלוי איפה הקושי נמצא...

עם ציבור הבנים שאת חושבת שיתאים לך (למשל דת"ל/ חרדי וכו')

לא אומרים כלום
את צריכה להראות מי את
כל השאר נשמע סטיגמות ..
תגלי את המיוחדות שבך

דברי איתי בפרטי,
לחברה שלי יש מיזם מתוק של שדכניות ומאגר על כל הקשת התורנית..
אולי יסתייע.

בהצלחה~

לדעתי חשוב להתחבר לאיזשהו שיעור תורה של רבנית, קהילה או מדרשה.
והם עוזרים ודואגים למציאת זיווג יחד איתך.
(אין לי ניסיון בזה. אבל זה יכול להיות רעיון.)

רשימת שדכנים מעודכנת ניסן תש"פ - לקראת נישואין וזוגיות

הרב חיים קורץ 0506743539 

אם זה כך? (:

מניח שלא ניסית אף פעם להגיע לחתונה שלה לבוש בשמלה לבנה (:

 

כמ"ש, נשים, עם בפני עצמן הן.

 

 

 

מה אני רייצ'ל?

אנני יודעת מהם ההבדלים,
אך אני גם לא בטוחה שישנם..
זה קורה בעיקר בכך שזה נוגע בנקודות רגישות של החברה הלא מאורסת.

אישית אני זוכרת היטב שחברה טובה התארסה עם בחור שהוא גם ידיד טוב
ושמחתי כל כך בשבילם!
וקינאתי. כן מודה באשמה... קינאתי נורא(!!)
ושאלתי את ה' למה להם מגיע ולי לא?! (שאלה כה דפוקה, במחילה מכבודכם.)
וידעתי איזה מסע הם עברו, ושהם יצאו קרוב לשנה וכו וכו
אך זה לא עניין אותי
רציתי גם להתארס, להתחתן, ושפשוט יהיה לי מישהו.
ולכן זה היה לי נורא קשה

בשורה התחתונה~
זה נגע לי בנקודה רגישה מאוד, בדיוק נפרדתי מבחור שהיה לי משמעותי ושחפצתי מאוד בקשר עימו (ספויילר אנחנו מאורסים)
והקושי הזה הידהד בעוצמה כה רבה בתוכי על אף שהיא לא הייתה מחברותיי הטובות ביותר
וכל זה אך ורק כי זה התיישב בתוכי על איזו נקודה.

אז אישית לא חושבת שיש הבדל גדול בין בנים לבנות בקטע הזה,
אלא יותר היכן זה מתיישב בתוכך.

בהצלחה~
שבוע מבורך.

מזל טוב?
או שלא הבנתי? 🙈

חח כן. תודה

(בהכללה)
חברה מתחתנת זה חברה נעלמת לתמיד אבל בד"כ בהדרגה.
השמחה מעמיקה את הבדידות בסופו של דבר.
למעט מקרים יוצאי דופן.

לא מסכימה איתך~

מכירה בחורים שבתחתנו ונעלמו לחבריהם,
וחבריהם נשארו שבוריי לב.
זה לא משהו שקורה אך ורק אצל בנות..

לא יודע כמה זה קיצוני אצלם אבל בהחלט קיים.

כי ביננו, זה לא שהייתי מתחתנת עם הבחור שהחברה התארסה איתו.
ואז הסיטואציה קשה הרבה פחות ואפילו משמחת ממש, בעיקר כי עוברת לי המחשבה שב"ה חברה אחת פחות לדאוג לה 🙈

אני חושב שלבנים הרבה יותר קל להבין שמדובר בשני אנשים שונים (אתה והחבר המאורס) וכל אחד והחבילה שלו.

נראה לי שיש פה בפורום הרבה יותר פוסטים על בנות שמתקשות כשחברה מתארסת מאשר בנים שמתקשים שחבר מתארס (אם בכלל קיים...)

לעניות דעתי זה כך רק משום שבנים פחות משתפים זאת,
אך הקושי הזה אכן קיים גם אצל בנים..
הנטישה של חבר קרוב שגדלת עימו והיית עימו ובשבילו תמיד
ולפתע מגיעה איזו אחת שהוא הכיר לפני חודשיים ועוד מחליטה לו על הזמן שהות שלו עם חבריו ...

מכירה כמה וכמה בחורים שכך נגמרו קשריהם עם חבריהם הטובים,
וזה קשה להם.

(לפתע ראיתי שהכותב הינו גבר, תתקן אותי אם אני טועה.)

לא יודעת אם זה בגלל שבהתחלה היינו צעירות מאוד(19-21) ואחר כך כבר פחות היה קשר
אבל מההכרות שלי איתן אני מניחה ומקווה שזה לא ככה אצלנו
לי וודאי שלא קשה לשמוח עם חברה שמתחתנת, או שנולד לה ילד או וואטאבר, גם אם אני קצת מקנאה, זה לא סותר בכלל

הגמרא במגילה (י"ג ע"א) אומרת שאין אשה מתקנאה אלא בירך חברתה. יכול להיות שזה המקור

ר' לוי אמר ד' מידות בנשים... וקנאיות" (דברים רבה כי תצא ועוד בהמון מקומות מצוטט המדרש הזה, כתבתי את הראשון שמצאתי)

בסופו של דבר מבחינה טבעית אשה היא צריכה למשוך את הגבר שהוא הכי טוב בשבילה ולכן היא צריכה לנסות לנצח נשים אחרות וקנאה יכולה לדחוף אותה. היא למשל תרצה ללבוש את השמלה הכי יפה כדי למשוך גבר, ואם היא נשואה כדי שבעלה יסתכל בה ולא בנשים אחרות.
אצל גבר יש לו בד"כ יותר מבחר של נשים, כי הוא יכול להישאר אקטיבי ברבייה עד גיל יותר מאוחר ולכן יש פחות תחרות.

ברור שזה יותר עמוק ויתעצבנו עלי על מה שכתבתי, אבל נדמה לי שמה שכתבתי נכון וכתבתי רק את החלק שאנשים אחרים מפחדים לכתוב (ומוכן לחיצים).

הרבה יותר הגיוני בעיניי שבני אדם שצאוד רוצים משהו מקנאים באדם אחר שיש לו אותו, בצדק או שלא.
בטח שזה לא אמור למנוע שמחה בשמחת החבר.

והכל בשם "צדיקות" ו"אמת"
תהיה לי בריא...😪

לא הצלחנו עדיין להפוך לרציניים כאלה שהחיים שלהם מסודרים קבוע..
וגם לא נראה לי שנצליח.
מרגישה שמיניסטית עדיין.

או לפחות עם הילדים

רבינו אמר שאסור להזדקן..

כמובן שנישאר צעירים לנצח🙏
קישרתי את זה לרווקות כי יש שם משהו שכביכול לא עובר מדרגה ואז לכן התחושה

יש כאלה שנהיים גדולים בעולם של גדולים ויש כאלה שגם בגיל ארבעים עוד ירגישו ילדים

 

אין לי מושג על מה את מדברת (:

 

אבל באמת חושב שזו ברכה.

משהו שנלקח מהמון אחרים ואולי בעל כרחם. 

 

זה מה שיש ועם זה ננצח (:

 

 

 

 

אני דוחה את הקץ
משלימה גיל התבגרות בתקופה האחרונה וזה כל כך גרוע

יש מעט מאוד אנשים 'בוגרים' בעולמנו

חחח ככה בול אני מרגישה

לא מהמוכרים שלו,
אבל תשמעו... לפי התגובות נראה שהמון פה יתחברו..

עדיין בראש של חייל שהתחפשש והכל פתוח ומה הלחץ ומי יודע בכלל מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדול. (בפועל מסיים תואר וכבר עובד ועדיין הלב מרגיש כאילו זה רק בכאילו)

העולם של להיות ילד או להיות מבוגר מורכב מהמון רכיבים

 

יש את היכולת להשתטות ולהיות לא אחראי

יש את התחושה שאני לא אחראי על העולם מסביבי, שאני צריך שיעשו בשבילי

יש את התחושה שכל העתיד לפני

יש את התחושה שאני צריך אישור מהסביבה (האם דברים קורים לך, או שאתה "קורה" להם?)

יש את התחושה שלא סגור על עצמי

שיכול לשנות כיוון פתאום, או לקחת יום חופש כי בא לי

שכולם מסביב הם אנשים מבוגרים ואני מחוץ לחברה הזאת, אני עדיין נער

 

לא יודע למה התכוונת. אבל ברור שלהיות רווק הולך הרבה יותר טוב עם רוב התחושות האלה (נראה לי די ברור למה, יכול לפרט לגבי כל תחושה למה היא "רווקית")

 

משפט שהתחברתי אליו לאחרונה ונראה לי קשור - ילדים לא יכולים להבין באמת דיסטופיות (ז'אנר של סיפורים שבהם כל העולם המוכר נהרס), כי חסרה להם התחושה של הקביעות בעולם, של השליטה, שיש לך עבודה-בית-משפחה. ולכן הם לא יכולים להרגיש מה זה שאין לך את כל אלה.

יש פה אנשי מדעי החברה? אני תוהה מה החידוש במחקרים מהסוג הזה. קראתי את הכתבה ולא מצאתי חידושים בנושא.

"ההסתבכות מתחילה כשרווקים ורווקות מצפים לאינטימיות רגשית עוד לפני הנישואין, וכאן יש סתירה, כי האינטימיות הרגשית הזו סותרת את הראייה שמודדת בני אדם עם יתרונות וחסרונות. יש משהו במערכת של הדייטים שהוא מאוד צרכני, אתה נורא עסוק בלמדוד את השני, אבל כדי שזוגיות תצליח אתה צריך לתרגל יחסים, לא למדוד את האחר. בקרב האנשים ששוחחתי איתם יש כאלה שמעולם לא היו במערכות יחסים, אלא רק בדייטים. לכן הכול כאן מורכב – ההפרדה המגדרית, הרשימה הצרכנית, הרצון באינטימיות. כל אלה מתנגשים".

 

זאת בחירה.

 

אני רואה את זה בהמון תגובות כאן - אנשים מתלוננים על המציאות, כשבעצם הם מסבירים שהם יוצרים את המציאות הזאת.

 

אולי זה תלוי אופי, אבל לדוגמה (מתייחס לדיון בשרשור אחר כאן) - תרבות המערב לא חייבת לגרום לחיפוש להיות קשה יותר. להיפך, מי שמתרגל לדבר עם בנות, יכול להיות לו יותר קל להתחבר אפילו למראה של מישהי חדשה. זה לא תוצאה הכרחית

 

אותו דבר - בן אדם מחליט אם הוא יוצא לדייט "צרכני" או לדייט "של מערכת יחסים". זאת בחירה שלו.

 

ברור שאם מתנהלים לא נכון אז התוצאה לא נעימה. אבל זה תמיד ככה. גם אם אתה לא יודע לבשל ותנסה לבשל, התוצאה תהיה לא נעימה. ולכן צריך ללמוד מטעויות - עשיתי משהו, זיהיתי שזה לא עשה לי טוב, נעשה משהו אחר או לפחות בדרך אחרת

יחסים לכל גישה יש עסקת חבילה אי אפשר או כמעט בלתי אפשרי לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה..
אם באים בגישה צרכנית כמו בגישה החרדית... אז צריך לוותר על אינטימיות וכו' וכן להפך אם באים עם גישה של מערכת יחסים אז זה פחות רשימת מכולת לבחינה מדוקדקת של יתרונות חסרונות שכליים מרגיש לי שהציונות הדתית אנחנו איפשהו באמצע אבל עם נטיה לכיוון "מערכות יחסים" לדעתי זה אחד מהבעיות כי בחברה דתית עם כל המחסומים הדתיים והרגשיים (חבר'ה נפרדת וכו') קשה לפתח מערכת יחסים מספקת לפני החתונה .... מסיבות שכתבתי למעלה לדעתי אנחנו צריכים ללכת קצת חזרה לכיון הגישה הצרכנית י
כוונתי שיהיה רגש אבל עיקר בחינת הקשר שכלתנית כמובן צריך שיהיה רגש אבל לא חייבים להיות מאוהבים עד כלות.....

לא גישה שכלתנית צרכנית של רשימת מכולת 

ולא גישה של עכשיו מערכת זוגית מפותחת 

 

צריך פשוט לחדד את החושים של האנטלגנציה הרגשית, לפתח חושים רוחניים

ולהתחיל להרגיש ולהבין איזה אנשים קשורים אליי

להבין איפה אני מרגיש טוב יותר, איפה האני שלי יוצא בצורה הטובה שלו, היפה שלו, והמוצלחת שלו...

עם אדם x או עם אדם Y

 

ברגע שקולטים את זה, אז לא צריך להיפגש 3 חודשים, לא צריך רשימת מכולת, ואין מה להתבלבל(יש אנשים שקולטים את זה אגב בחוסר מודעות וב"ה שמחה בשבילם, אבל לא כולם ככה.. הרוב צריכים לעבוד על זה...

 

בן אדם עם יכולות רגשיות של תפוח אדמה לא יכול להיות משורר. הוא יכול לתת לי מתכון מהמם של צ'יפס, אבל אמנות זה לא הקטע שלו.

 

אם באמת בן אדם מחפש "לפתח מערכת יחסים משמעותית עם מישהי שגוון השער שלה הוא בדיוק משהו מסוים והגובה שלה הוא מדוד על חצי סנטימטר" אז הוא מחפש שני דברים שונים שמקטין משמעותית את הסיכוי למצוא את שניהם יחד

זה שהציבור שלנו באים עם רשימת מכולת שיהיה ככה וככה ורמת דוסיות כזאת ורמת חיים כזאת ועוד... אז צריך לוותר קצת על הרגש וכו' כי אתה לא יכול גם לרצות שהיא גם תהיה כל מה שאתה רוצה ברמה השכלית וגם כל מה שאתה רוצה ברמה הרגשית תצטרך לעשות ויתורים.... תחליט אתה איפה... ברגש או בשכל...

ששדכנים רגילים לדבר בשפה של רשימת מכולת, ואז גם אם אתה מעוניין לדבר בשפה של מערכת יחסים, זה פשוט לא יצליח כי אין לך עם מי לדבר

מי שרוצה כיוון יותר של מערכת יחסים כדאי שיחפש יותר בחברה מעורבת כי ככה יוצרים מערכת יחסים זה באג מובנה שהולכים לחפש מערכת יחסים בשידוך...

בפועל- שידוכים לא בהכרח עובדים ככה...

כלומר יש מצב שכן, אבל ממה שאני רואה, שדכנים לא הכי מצליחים לייצר הרבה חתונות...  

אם היה שדכן שרואה קצת יותר פנימיות ומרגיש קצת אנרגיות של אנשים- אוהוו אז התחלנו לדבר... (מחפשת אחד/ת כזה...)

 

ולא קשור מאיפה ואיך הגיע השידוך, תמיד אפשר ליצור קשר מדהים ועמוק. זה תלוי בזוג, לא בשדכן בכלל ולא באופן ההיכרות

ממש לא המיקום שלהם....לצערינו.. ונראה לי באמת קשה לדבר בשפה כזאת שמתעסקים בהרבה אנשים... זה יותר מתאים למישהו שמכיר אותך שמבין אותך שיציע לך משהו

בצורה מאוד מאוד יסודית

(בעצם הרבה מהנושאים שם עולים פה בפורום כמה וכמה פעמים בדרכים שונות)

הכי כאב לי, ועד היום זה כואב לי 

הפער בין מה שרבנים אומרים על זוגיות וחתונה (גם מהציבור הדתי לאומי!!!)

לבין מה שבפועל בחורים ובחורות רוצים

ולא כולם מעיזים עדיין לדבר על זה, בטח שלא בפומבי

ואז נוצר או בלבול, או סתירות פנימיות, או טעיות שאנשים עושים ומתגרשים אח"כ

באמת מה שרווח היום שרבנים בדעה שמספיק כמה דברים בסיסיים ואפשר להתחתן 

 

ובפועל אנשים מחפשים הרבה הרבה מעבר לזה! אהבה עמוקה, חברות, אינטימיות ולא רק שותפות נחמדה עם שאיפות דומות....

ועדיין מאוד מאוד מזכירים את נתינה= אהבה בלי להתייחס לעניין של חיבור וכימיה, ומשיכת הלב (ראיתי בודדים שהתייחסו לזה וגם זה בעדינות ממש, יותר מזה ראיתי רב שכתב שמשיכה זה לא משהו שצריך להתייחס אליו. אני יודעת שזאת דעה אולי לא מקובלת אבל זה רב חשוב, וחייבת לציין שזה לא מוריד לי מהערך שיש לי לתלמידי חכמים חלילה או מהאמונת חכמים שיש לי... אבל עדיין כואב שנוצרים סתירות כאלו)

 

וקשה, קשה שכאילו יש איזה שדר סמוי שאפשר להתחתן עם כל אחד כמעט והמטרה היא לא האהבה שתיהיה שם או החיבור אלא לבנות בית עם ירא"ש וכל זה.. שזה נכון כמובן אבל לא פרקטי למה שקורה היום בשטח... 

אבל לא מסתדר לי, איך אפשר להיות שמחים שאתה לא שמח בזיווג שלך? איך אפשר לעבוד את ה' שמשהו מעיק עליך כל כך בתחום הזוגי? אנשים לא יכולים להעלים עין מזה גם אם הם ממש ירצו ויעבדו על זה...

 

וזה שוב מתחבר לי לפער שיש בין העולם החסידי שלא מספיק נותנים שם מקום למודעות זוגית ורגשית והתאמה על סמך נתונים של חיבור ורגש... לבין העולם הדתי לאומי עד לעולם החרדי....

 

כואב שאין אחידות ועדיין אין מספיק מודעות.

לא אומרת שזה בהכרח יגביר את קצב החתונות

אבל כן ימנע הרבה עוגמת נפש, הרבה כאב לב....

 

לא מסכימה שתרבות המערב היא הגורם לבלבול או לבררנות.. (אולי אצל אנשים שטחיים...)

אני חושבת שבאמת יש רצון מאוד עמוק אצל אנשים לדיוק פנימי בחיבורים שלהם עם אנשים

וזה לא מתבטא רק בזוגיות, זה מתבטא בהכל- בקריירה, בעבודת ה', בחיפוש הפנימי אחר התכלית

זה דור כזה שיש לו יותר פניות נפשית להתדייק

ולכן מחפשים חיבור שירגיש שלם , לא אדם מושלם, אלא הרגשה של זה נכון לי וזה טוב לי מכל הבחינות מבחינת רגש ומשיכה וחברות ואבא טוב לילדים, ורוחניות ומטרות וכו'.

 

אנשים מחפשים אחדות והרמוניה. 

(אולי לא כולם מודעים לזה, ולא כולם בהכרח במקום הזה, אבל הרבה בכיוון, לפחות ממה שאני שומעת...)

 

*וביצה של רווקים דתיים זה פשוט נורא בעיניי... 

 

*והקטע שיש פערים בעולם הדתי לאומי בין הגבר לאישה בגלל שגבר עדיין בהסדר ואישה מתחילה כבר תואר- לא חושבת שזאת הבעיה. הגברים הדתיים לאומיים מאוד מאוד פתוחים (אני לא מדברת על דוסים סגורים). הבעיה אולי אצל בחורים תורניים ששמרו על עצמם ממש, וכמעט ולא היה להם קשר עם אישה (בקושי במשפחה).

 

אבל האמת לאמיתה היא שהבעיה היא לא כמה נחשפת לדיבור עם נשים (אולי קצת)

הבעיה היא רמת האנטלנגציה 

שלא תמיד דואגים לפתח בישיבות. כי מתעסקים בעיקר בשכל שכל שכל, גם עבודת המידות נלמדת (ככה נראה לפחות) ממקום של שכליות ולמדנות ופחות לב ורגש ונפש... (יש ישיבות שכן, לא רוצה להכליל)

 

בעולם החילוני עצם האינטרקאציה המרובה של נשים עם גברים אוטומאטית מפתחת את היכולת הזאת לדעתי... (ובכללי להתנסות בקשרים זוגיים...) 

אבל לגמרי אפשר לפתח את זה גם בלי חברה מעורבת (שבכח חלילה מנסים להגיד ברמז שאולי יש כאן טעות וצריך קצת יותר לערבב בין בנים לבנות...)

הבעיה שזה מאוד תלוי בחינוך, בשיח בבית, בשיח בישיבה.

ולדעתי כן, בנים צריכים ממש להשקיע זמן בזה, כדי לצמצם פערים עם הנשים... 

 

והגישה לעולם הנשי, גם מאוד מאוד תלוי בחינוך הבית. וזה לדעתי לא משהו שבהכרח צריך לדבר עליו בפומבי, כלומר לא צריך להשליך את כל האחריות על הישיבות... 

צריך בעיקר שהורים ידעו איך ליצור שדר מסוים ואווירה מסוימת של טבעיות ואנושיות בין נשים לגברים.

ואני מכירה משפחה חרדית למהדרין אשכנזית ליטאית שהילדים מצד אחד לא נחשפו לחברה מעורבת אבל יחסי אנוש שלהם עם בנות הוא מצוין ומשדר מאוד טבעיות ונינוחות

 

ללב. על זה אנחנו קוראים בפרשיות האלו. מסרים שבמיוחד מתאימים לדורות הראשונים שנכנסים לארץ.

*הקושי הוא שהרבה פעמים רגש נשאר בלב ואם לא מבטאים אותו אז הוא על אש נמוכה. אנשים מתביישים להביע את הרגש כי הם מפחדים להראות צבועים אבל רגש אמתי ועמוק הוא יוצא החוצה וכולם יודעים שזה כנה. צריך לתת לרגש להתבטא.
גם לצערינו יש הרבה אנשים בדור הזה שלבם סתום לרגש כתוצאה מעודף טכנולוגיה.

*ה' זיכה אותנו בדור הזה לבחור ולהתחבר לדברים מרצון אמתי עמוק ברעותא דלבא.
לפחות אני יודע את זה מהעבודת ה' הפרטית שלי. נסיתי הרבה פעמים להכריח את עצמי ו-ה' אמר לי שזאת לא הדרך. זה לא אומר שלא צריך מאמץ בכלל אבל מאמץ נעים ומתוק.

*לגבי קשר בין בנים לבנות, אני חושב שכבר אחרי תיכון מגיל הישיבה ושירות לאומי צריך לארגן מפגשים בין בנים לבנות למטרת שידוכים.
אני זוכר כשהייתי בערך בן 13 ולמדתי בחופש עם רב שהערצתי אותו, הייתה איזה סיבה שהוא הביא אותי לבית שלו וכשנכנסתי הוא הפגיש אותי עם הבנות שלו שהיו בערך בגילי. לא יודע למה הוא עשה את זה אבל זה נשאר אתי עד היום.

רבי נתן מברסלב אומר שכול עוד לא מתייאשים אז יחזירו לנו את כול האבידות שלנו בעזרת ה! ה איתנו!

אולי מעיפים מבט בשורה הראשונה

קוראים "עבר עריכה על ידי בזמן הקרוב".

עוברים שוב על שם הניק

עוצמים עיניים, נושמים עמוק

ומשתכנעים

החיים הם כמו גלים גם אם הגל סוגר עלייך את תקומי יש מצב עם דמעות ישמצב בשוק מהגל וישמצב עם הרגשה של נס ..
תלוי בנסיון אבל אין ספק שהחיים משתנים

והלוואי, הלוואי שיקרה נס🙏
בע"ה!

מספר ימים לגיטימי בהחלט.
לוקח זמן להחליט~

בהצלחה.

מי שיש לו יותר הצעות על הפרק יחכה פחות זמן ממי שלא.

מזה משנה מה לגיטימי

מה דעתכם על זה? מזדהים עם זה? | פורום לא כלה דרכנו

 

וזה נורא עצוב

 

 

חשוב להבדיל בין רצונות של אחרים לבין רצונות של האדם עצמו.

 

הפוסט הזה הוא האשמה של החברה כאילו החברה יצרה את שני הצדדים של המלכודת. הרבה פעמים זה ממש לא כך - האדם עצמו יודע מה הוא רוצה, והחברה הופכת את זה למלכודת. לפעמים האדם עצמו משתכנע בצדק או שלא בצדק בשני הצדדים (הרי הגזמה לשום צד היא לא טובה)

היה קורה?

 

 

האם מתאבדי "אהבה נכזבת" זאת המצאה של הציבור הדתי?

 

האם אנשים שאיבדו את הטעם בחייהם הם תופעה של הציבור הדתי?

 

הערכים של הציבור הדתי מבליטים את הסוג המסוים מאד הזה של תסכול, אבל הם מבליטים תסכול קיים

מאמינה שבמגזר החילוני למשל זה יקרה פחות עד לא בכלל לבחורה בת 27...

במסגרות שונות היא מופיעה בצורות שונות

 

וודאי שיש מה לשפר

 

מה שרציתי לומר הוא שבכל חברה יש אנשים מתוסכלים, כל סולם ערכים ישאיר אנשים שנכשלו - אם אין כאלה שנכשלים, אין משמעות להצלחה (זה לא מדויק, כי אם יש כמה סולמות ערכים שונים, אולי כל אדם יכול להצליח בסולם מסוים או באיזון מסוים ביניהם).

 

אז אפשר וצריך לעודד שיפור והכלה והבנה, אבל מצד שני צריך לזכור שתמיד יישארו כאלה שלא הצלחנו להציל

עמידה בו גורמת להתאבדות,

או מעבר לזה- חברה שמייצרת סולם ערכים נוקשה מאוד, עם אפס גמישות.

לא היה לי מושג שזה קיים
כאב הלב באמת כאב לב

ואני גם לא מבינה את זה כל-כך,כמובן שהסטטוס המשפחתי לא הכי חשוב !
הכי חשוב זה כמה אתה שמח בתוך הסטטוס המשפחתי

אם הסטטוס משפחתי הכי חשוב אז הייתי מתחתנת היום מה הבעיה למצוא מישהו

השאלה כמה הוא מתאים לבניית בית ביחד ?
וזה עבודה יותר קשה

וכן יש אנשים שלא הקשיבו לליבם שהם התחתנו
ויש כאלה שהתחתנו מתוך לחץ

ויש כאלה שמתוך אהבה ואז היא נאלמה ונעלמה

אז כן אדם צריך להקשיב לעצמו זה הכי חשוב
לבנות בית מתוך מקום טוב רגוע ואוהב
לא משנה בן כמה הוא

ולעבוד לא להפסיק לתקן

איכותי כדי להצליח לסתום כמו שצריך מה שצריך.

תכלס,

אינסטינקטיבית אני מתעלמת. או מסתובבת לצד השני.

עכבות של המגזר...

מה הבעיה להגיד שלום סתם האמת ממש מבין ...

כנראה שהיה יוצא הנהון כזה לשלום מובך

או התעלמות עם חיוך כזה... 

 

 

שאני הייתי בעניין, הייתי מנסה לראות אם היא זורמת על שיחה. ואם היא משדרת שהיא לא בעניין - משחרר

שלום מה נשמע?

במציאות כזה חצי שלום נבוך.... כל הגרסה בלהיות גם דוס וגם ביישן...

בדמיון.. מה הבעיה להגיד מה נשמע?איזה כיף תצליח!

אם זה מישהו שמתפדח, אז שלום עם הראש או משהו בסגנון.

תלוי גם בסיטואציה, אם נהיה לבד או בטרמפיאדה וכו'.

בקיצור זורמת עם מה שיש.

כשאני בטוחה שזה היה משני הצדדים.

שוב, תלוי במקום והסיטואציה..

יש כאלה שאקשקש איתם בכיף ויש כאלה רק שלום כדי לצאת ידי חובה ויש כאלה שאעדיף להתחמק אם אפשר.

פעם התעלמתי ממנה, והיא ממש נעלבה
קצת כמו רייצ'ל ורוס ממש לקראת הסוף...

 

איתי, סביר שהיה לך רכב עכשיו"

 

וברצינות, היי- תמיד עובד ומספיק נעים. (:

 

 

באוטובוס?"

כמו יועצת/ מאמנת בכללי או אפילו מלווה לחתונה?

זו לא רק קלישאה.יש בזה הרבה אמת.

עצם המודעות לכך שיש פה פחד שמנהל אותך, תוכל לעזור לך ליצור את ההפרדה, ולהתקדם למרות הפחד.

כפי שכתבו לך ליווי מקצועי עוזר מאד,

וגם,

תרגיל קטן: תעצמי עיניים, תני לפחד לעלות, קראי לו בשם, תני לו צבע וצורה. וכך בכל פעם שהוא עולה תתייחסי אליו כאל הדימוי שעלה בך בשעת התרגיל.

באופן כזה, הפחד הופך לדבר מוגדר ומוגבל, שיש לנו שליטה עליו, ואנו יכולים לבחור להפוך אותו ל"חיצוני" לנו, ואף לנהל איתו שיח, משא ומתן וכו'.

מנסיון, זה עוזר מאד. 

אולי לדבר איתו על זה?

יש מצב גבוה שהוא יהיה מוכן לעשות בשבילך צעד, להרבה גברים לא כל כך אכפת מהמראה שלהם כמו נשים.

זה כבר פעם שלישית שאת חוזרת אליו
לדעתי נדרשת כאן עזרה מקצועית
סך הכל את רוצה את הבחור את צריכה מלווה שתעזור לך להשתחרר מהפחדים שלך
תזכרי הבחור לא אשם ולא יכול להיות יו יו שלך לעוד פרידה (פרידה פעם 3) יש גבול ואת חייבת בשבילכם לקחת עזרה ולהבין שיש כאן פחד מהתחייבות ואי יציבות
ועל מה זה יושב

בדרך כלל אני לא מגיבה ככה בנחרצות ולא מפנה לשום טיפול אבל הבחור נשמע לי כל-כך חמוד והוא לא יכול להיות יו יו.
אני מבינה את הצד שלך של בחור שרוצה ואת פחות סגורה על הקשר אבל דווקא מתוך קשר כזה שהיה לי אני באה להגיד לך זהירות את כל הבלבלות לא עליו.

העצה שלי זה לווי לחתונה ממישהי טובה

זה בסדר גמור לא להיות בטוחה ולהתבלבל אבל שאת בקשר זה יכול לפגוע בצד השני ולדעתי את ההכנה היית צריכה לעשות בזמן ההפסקה
אז מהר מהר למצוא מישהי שתלווה אותך ♥ בהצלחה יקרה

למרות כל הפחדים מגיע לו הערכה מטורפת לדעתי באמת כדאי לבחון טיפול כתבת שמפריע לך דברים כמו שיער לבוש זה לא דברים שעליהם מפרקים קשר.... נשמע שהפחד הוא עמוק ועליו את מלבישה כל מיני סיבות....מתערב איתך שגם אם הדברים שמפריעים לך ייעלמו תמצאי משהו חדש שמפריע /יפחיד לדעתי זה פחד עמוק ולא קשור ועליו את מלבישה דברים אז שימי לב להפריד בין הפחד שלך לבין האדם שמולך .....

דבר ראשון את צריכה לחלק את הדברים,
פחד אינו מגיע בלא סיבה
מהי הסיבה?
ממה את מפחדת? שמה יקרה?
ואם זה יקרה?
מה אז?

תעני לעצמך~
ומוזמנת בשמחה לפרטי.
אולי אוכל לעזור לך יותר

שיהיה מוזר. (מה מוזר בזה?!)

שמע, ראיתי דברים מוזרים ויכול לומר לך שתחושת המוזרות הזו

עוברת יותר מהר מאפון במעי רגיז. אז נכון, אולי בהתחלה אתה מרגיש קצת כמו לשבת ליד בת הדודה שמעולם לא רצית

 

אבל אחכ נק' המבט משתנה והיא הופכת לעלמה מול עיניך ואתה פשוט תגיד

ב"ה שנישקתי את הצפרדע הזו (לא היא חלילה. הסיטואציה.) 

 

 

 

אני וארוסי הכרנו ככה,
אומנם לא הציעו לנו (בעצם כן, אבל ניחא) אך שנים לפני שהתחלנו לצאת הכרנו בתור ידידים.

אם זה לא עובד מאמינה שזה מבאס,
הורס קשרי ידידות או קשרים בסיסיים או טכניים אפילו עם אנשים.

אך זה לא מוזר כלל,
להפך... מכירים מעט ויותר זורם ונעים כך.
לפחות כך אני הרגשתי.

הרבה בהצלחה~

סליחה על הבוטות, מה זה משנה? 

קודם כל, לצערנו כרגע גוש קטיף לא נראה באופק

וגם אם כן היה נראה באופק, זאת שאלה כל כך מהותית? עד כדי בחינה של הקשר?

 

ועכשיו לתשובה נטו לשאלתך - אני אישית לא מוכן להתחייב לזה.

חם שם נורא, יותר גרוע מתל אביב


<צ>

לא הייתי מתחייבת לשום דבר שקשור למקום מגורים, בלי קשר אם מדובר בגוש קטיף או כל מקום אחר

אני יכולה להקשיב ולהבין את המקור של הרצון ואם יהיה לנו רלוונטי שיהיה גוש קטיף אז לחשוב על זה 

 

אבל גם יש בי את המקום שאומר יש ברוך ה' כל כך הרבה שרוצים לגור בגוש קטיף נראלי שניהיה נחוצים יותר במקומות אחרים (ואני כנראה לא אגור על גבעות )

בהקשר של 15 שנה לחורבן גוש קטיף..
הייתי מניח לרגע בצד את המקום עצמו,
ומנסה להקשיב מה באמת היא אומרת לי בעצם.

הייתי יכול כנראה לשמוע מסירות נפש, ענוה אפילו,
מסירות למען עם ישראל, וארץ ישראל,
חיבור לקהילתיות המיוחדת שהיתה בגוש קטיף,
חיבור לאמונה שלהם.
ועוד כמה דברים שהיו גורמים לי כנראה להעריך אותה.

אבל זה גם תלוי איך היא היתה מספרת. ומה מטרתה בסיפור, והאם יש לה מטרה.
כי אם היא מספרת לי כמשיחה לפי תומה- זה גורם לי להעריץ. ואפילו אם היא מספרת לי בכוונה כדי שאשמע מי היא באמת, כשזה באמת בעדינות.
אבל אם היא תספר לי וארגיש פער בין הלב לבחוץ, או שקצת יצרום לי כשהיא תספר את זה בהבלטה יתירה-
זה עלול להרוס לי הכל.

אני משתדל כן להאמין למה שמספרים לי, וגם ככה מטבעי, על פי רוב מוחלט. כך שסביר שאתפוס את זה בצורה חיובית

אבל אין לי שום בעיה לגור בגוש קטיף
אחד המקומות הממש אהובים עליי בארץ הזאת

אם צד אחד רוצה לממש רצון חזק שלו, זה יפה, אבל צריך שהצד השני יהיה איתו בסיפור.
באופן מעשי, בסופו של דבר, גם אם כביכול היתה התחייבות, אין לה משמעות. כי כולנו אנשים, והחיים הם דינמיים, והצורה שבה חווים או רואים דברים משתנה עם השנים.
זה לא שחזרה לגוש עומדת על הפרק תוך חצי שנה, שנה ..
בע''ה שזה יקרה, אבל זה יכול לקחת גם עוד שלושים שנה, ואז כבר תהיו בשלב אחר בחיים.

כמובן שזה רק אני, לאנשים אחרים קשר כזה יכול מאוד להתאים.

רק אני יכול לדמיין מלחמה כוללת מול עזה שבסופה אנחנו שולטים בכל הרצועה? נכון שגם אחרי שליטה מלאה יקח זמן עד שיהיה אפשר להתיישב אבל התרחיש הוא ריאלי לחלוטין.

מזכיר שלפני מלחמת ששת הימים אף אחד לא חשב על מציאות שאנחנו כובשים את ישע, רג, וסיני.

צריך לבדוק אם באמת מוכנים לזה..

אם זה רק חלום, והוא מבין שיש אילוצים בחיים - 
ובעוד 5 שנים בעז"ה עם ילד וחצי וקצת יותר פקלאות וחיים מבוססים - צריך יהיה לשקול את זה מחדש,
אז אפשר ללכת על זה, כי זה כמו כל מקום שרוצים לעבור אליו וצריך לחשוב בחיים לפני.

וזה משהו מיוחד.. אתה בא אתה רוצה להישאר. וגם שליחות גדולה
הלוואי שאזכה

יש המון חורים יפיפיים בארץ
פשוט רובם לא גבלו בים שזה קצת עצוב

זה הרבה מאוד התושבים...
כל מי שהיה שם יודע את זה

אבל באמת הנוף קסום

מכירה לא מעטים ועדיין חושבת שיש בזה לא מעט נוסטלגיה

אישית לא.
אך אולי כי זה מרגיש לי לא נכון, הגישה
יש כל כך הרבה מקומות ליישב, קיימים או שנמצאים בהקמה
ולגוש קטיף המון ירוץ בשניה שתפתח האפשרות.

חוץ מזה שאני לא מתחברת לאזור ההוא בארץ ולסגנון חיים ואנשים, אך זו אני. אל תאכלו אותי~

אני חושבת אבל שאם ישנה מחשבה כזו,
אך גם הבנה שאם לא יסתדר אז לא.. אז זה לא מהווה בעיה (בעיני)
אך אם זה עקרון ותנאי מוצב, ארגיש שזה לא נכון לי.

בהצלחה~