פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 391)

אם את לא פנויה רגשית 

ואת מרגישה עייפה,

אולי כדאי לחכות קצת.

כי ככה את לא פתוחה לקשר...

 

למרות תקופת הקושי,זה יעבוד

אם היא באה מחוסלת
מה מושך בה?

למה שהוא יימשך אליה?

וירצה להמשיך?

ועוד - הרגש שלה חסום לגמרי

ויש נטייה בנאחס כזה, להתמקד בדברים שליליים.

 

 

זה לסמוך על הנס.

אבל נכון, קצת פחות מ 100%, יש בדל סיכוי לנס.

 

מי רוצה להיפגש רק בלסמוך על ניסים?

 

אלא לפכעול מתוך מוטיבציה חיובית..

אם אני עכשיו שזה 'מגיע לי' ואם לא אלך על זה - אני 'אפספס' אז ברור שההרגשה שלי תתהיה נאחס.

אבל אם אני יחשוב בכיוון חיובי - וואלה יש הזדמנות! - אז אם זה אכן תהיה הזדמנות - אני אדע הרבה יותר טוב להעריך את זה. ואם זה יתפספס אני פחות אתבאס.

אולי תשני על זה עוד לילה ואז תחליטי?

יהיה ככה..

אבל בעיקרון כן

ולקשרים רציניים יש לך כוח? (בתחושה האישית)

אם עכשיו תצאי למסע שנראה טוב, יהיה לך כוחות?

אולי כדאי לנסות לשנות את גלגל המחשבה השלילי למחשבה חיובית..

כאלה..

גם אם היו אלף כושלים לפני זה לא אומר כלום על הדייט הקרוב.

כדאי לך לאורר את החשיבה בנושא..

איך עושים את האיוורור הזה? שינוי חשיבה?

מרב עצים לא רואים את היער.

מרב נסיונות כושלים לא רואים את החלום.

מנסים לדמיין את החלום ולחוש אותו ולנסות כמה שיותר להרגיש אותו (אפילו סוג של דמיון מודרך) ואז מרגישים עד כמה הוא שווה את כל ההשקעה, עד כמה הוא אפשרי ועד כמה שנסיונות העבר לא מעכירים אותו.

זאת הצעה אחת.. מאמין שאפשר לחשוב על הרבה דברים. 

לי זה עבד(;

הייתי אחרי קשר לא קל, נעניתי להצעה שנשמעה לי טובה וביקשתי שיחכה חצי שבוע עד שיתקשר וב"ה היום נשואים

לדעתי, תנסי לחשוב עוד לפני שאת עונה כן או לא, איך את רוצה לבוא להכיר - בוייב חיובי או כזה שמראש יודע שאין הזדמנות?

אני חושבת שבסופו של דבר, את יודעת הכי טוב מה נכון עבורך.

לפעמים אנחנו במצב רוח קצת מבאס ואז יש הצעה טובה ומתלבטים מה לעשות, הרי יכול להיות שנפספס.. זה משפט כזה שמזדחל לו..
יכולה לומר על עצמי שבתקופות שהייתי אחרי קשר מסוים, והציעו לי הצעה שיכלה להישמע, אז גם תהיתי לעצמי את מה שאת מתארת. אבל כשהבנתי שאם אני יודעת שאיו לי פניות רגשית/נפשית לקשר חדש, זה פשוט חא יעבוד וסביר להניח שהבחור ירגיש את זה שאני לא הכי "במוד" וזה סתם יצא שכרי בהפסדי. אז חשוב לדעתי להיות עם הקשבה פנימית ולשאול- מה יעשה לי טוב עכשיו? אני צריכה הפסקה? מה מטרת ההפסקה?
אם את מרגישה שאת צריכה מנוחה, לכי על זה

לפעמים ההרגשה שיכול להיות שנפספס, גורמת לנו אולי לפספס את עצמנו. זה נטו הקשבה עצמית שלך ואם את לא בראש באמת של לצאת- אז למה בכוח?

לגבי הלפספס- אל תדאגי, ב"ה מה שצריך להיות שלך, יהיה שלך.

(כאן דיברתי על מצב שממש אין כוח לצאת ואז סתם חבל כאילו בכוח. אז במצב כזה, כדאי לנוח וכו).

מצד שני, יש מצב שיש רצון מסוים, אבל יש מעט תשישות מכל מיני דייטים קטנים או תקופת יובש או דייט כושל שלא צלח ואז עוברת מן מחשבה "אז למה שפה זה יצליח?"

יכולה לומר לך על עצמי שהיה לי פעם אחת דייט שדי מהר הבנתי שזה לא זה. מבחינתי היה כושל ואין סיכוי להמשיך. האמת שקצת בכיתי אחרי הדייט הזה. אבל מצד שני- שמחתי. הקב"ה הראה לי שזה לא שלי.

והאמת שחטפתי די שוק מהפגישה הזאת. לקחתי לעצמי כמה ימים הפסקה ואז בדיוק משמיים בהשגחה פרטית, הציעו לי מישהו. זה היה נשמע טוב. אבל חששתי ממש שחלילה תהיה לי חוויה דומה לקודמת, ופשוט חברה אמרה לי להשאיר את מה שהיה מאחור.
זה לא כזה עבר, אבל ממש קיוותי שזה לא יהיה כושל וב"ה אפילו הופתעתי לטובה.


כך שלכל דבר ב"ה יש את הדיוק שלו.
בקיצור, תשאלי את עצמך מה יעשה לך טוב עכשיו?
ובהתאם זה לפעול, בנחת ובשמחה

אם את מרגישה שזה משהו שאת יכולה להתגבר עליו,
ז"א שזו תשישות קטנה ומספיק יציאה עם חברה להחזיר את האנרגיות, מעולה!

אם זו ממש עייפות שגורמת לך להתרחק מכל מה שקשור לזה, ואת צריכה מנוחה- גם כן מעולה!

(הייתי מוסיפה שאת יכולה לשאול את עצמך אם יש פחד שמונע ממך להתקדם למשהו)

שיהיה בהצלחה רבה!

מוזמנת לפרטי אם יש לך עוד שאלות

בבסיס יש רצון, ברור. רצון חזק להקים בית, למלא את החוסר... הוא תמיד נמצא שם.
העניין הוא שיש לי ממש חוסר אמונה שזה יעבוד, כאילו אני כבר חושבת על ההצעה הבאה שאני צריכה לחזור אליה ומחשבת מתי אני אחזור אליה ואם הוא עדיין יהיה פנוי אחרי שאגיד כן להצעה הזאת.
מבינה?
לא מצליחה לנכוח.. להיות ברגע.. להאמין בהצעה, בקשר שיכול להתפתח... לא מצליחה להתלהב באמת.
ממש מחשבות של למה שזה יעבוד...
אז הרצון קיים אבל אפס מחשבות שזה יצליח...

היית עם תחושה כזאת, ואז פגשת מישהו טוב - האם הטוב שבו ניצח את התחושה, או שהתחושה השלילית ניצחה?

 

כי זה מאד שונה בין בני אדם, והשאלה איך זה אצלך

יש משהו בשכל שאומר לא להסיק.. ובלב או התשישות שאומר כן להפסיק..
אבל גם יש שאלה של מה נכון?
ה' רוצה שנתגבר, שנעבוד, שנפעל.. אולי זה מה שהוא מזמן פה?
כי הרי אם אני במחשבות כאלה שליליות, אולי יש כאן מקום לתיקון?
וגם בעיקר מפחדת שהקשבה לגוף פה היא קצת כניעה לפחד... או חלישות כזאת שדווקא נכון לנסות להתמודד איתה.

אצל אישה יש תבונת רחם גדולה.
אם הגוף שלה בהתכווצות - זה לא שלה. זה לא בשבילה.
שתקשיב לגוף.

ואיפה בגוף? יש מקום מסוים?
אגב אשמח לקרוא על זה עוד אם יש לך מקור/קישור, זה נשמע לי מעניין ממש

ממליצה על הספר "גופה של אישה תבונתה של אישה"
של ד"ר כריסטיאן נורת'רופ..
היא רופאת נשים שכתבה ספר על הנושא.
אבל לצערי את העולם היהודי שעומד מאחורי הדבר הזה עוד לא כתבו..

אם רוצים ללמוד את זה - ממליצה על סדנאות של אסתר גופר שנקראות "מדרש אישה"
יש לה אתר בשם הזה.. (מדרש לא מלשון מדרשי חז"ל אלא מלשון "לדרוש נשיות מחדש")

וגם אני מעבירה לרווקות ולנשואות

לא צריך לצאת כשאין כוח, לא הוגן כלפי אף אחד.

 

 

בחור ובחורה חיפשו את החצי השני שלהם, את הנשמה התאומה, עד שיום אחד זה קרה, והם נפגשו. האהבה הייתה ממבט ראשון, החתונה מיד לאחר מכן. האישה, הייתה עיוורת, אבל זה בכלל לא הפריע לבעלה שאהב אותה מאוד. הוא הקדיש לה את כל חייו, טיפל בה במסירות, הכין לה ארוחות גורמה, לקח אותה לטייל, בקיצור, הבעל שכל אישה חולמת שיהיה לה.
 
יום אחד הגיעה לאוזניהם ידיעה מרעישה – ניתוח מיוחד במינו – השתלת עיניים, החלום של כל עיוור, זוכה להצלחה אדירה. הזוג התרגש ויצא מגדרו, עד שגילה שיש רשימה ארוכה ארוכה... לא פחות ולא יותר, מחכה להם המתנה של 20 שנים!... שבורים ומאוכזבים הם חזרו לביתם ולשגרה. אך ליבו של הבעל נשבר בקרבו, הרבה יותר מזה של אשתו.
 
יום אחד המזל האיר פנים והפך את הקערה על פיה.
 
הבעל נכנס הביתה בריצה כשהוא שואג: "אשתי, אנחנו בראש הרשימה, את עומדת לעבור את הניתוח, יהיו לך זוג עיניים!"
 
האישה כמעט התעלפה מרוב התרגשות. את הימים הבאים הם העבירו בבכי, של שמחה כמובן, ובהתרגשות, מתענגים על החיים היפים שעומדים להיות להם...
 
לילה לפני הניתוח לבעל היה וידוי נרגש לאשתו: "את יודעת, גם אני עיוור".
 
הוידוי גרם לליבה לפעום בחוזקה. הוא טיפל בה בכזו מסירות ואהבה, אך מעולם לא התלונן. מעולם היא לא הרגישה שהוא עיוור. אף פעם לא חשדה בזה. היא הבינה באותו רגע שעכשיו יהיה זה תורה לטפל בו, לדאוג לו, וזה מה שהיא עשתה...
 
אך רק לכמה חודשים.
 
חיי הנישואין עלו על שרטון והיא החליטה שאי אפשר להמשיך כך.
 
יום אחד היא התקשרה אליו. היא לא יכלה לדבר איתו פנים אל פנים, רק מרחוק, ואמרה לו: "בעלי היקר, לעולם לא אוכל להודות לך על כל מה שעשית בשבילי, על כל האהבה והאכפתיות, על מסירות הנפש שלך אלי. תבין אותי, אני רוצה לטייל בעולם, לראות דברים שלא ראיתי מעולם, להגשים חלומות... אבל אני לא יכולה לעשות את זה איתך".
 
אין מה לומר, זה שבר אותו לרסיסים, אבל הוא לא אמר מילה, רק ארז את חפציו והלך.
 
בערב, כשהיא חזרה הביתה, היא ראתה מכתב על השולחן. היא פתחה וקראה: "אשתי היקרה, החלטתי לכבד את ההחלטה שלך לעזוב אותי. תדעי שאהבתי ותמיד אוהב אותך. אבל העיניים האלה... בבקשה, תשמרי עליהן... כי פעם הן היו שלי..."

 

 

 

 

הרב וולרשטיין

ואוו. איזה סיפור מרגש! תפס אותי ממש.....
תודה לך על זה.

עלול להכיל בוטנים. 

ומילים ותוכן לא הכי צנוע שבעולם. 

 

 

מערכות יחסים על פי דייב בארי - ארוך אבל שנון ומצחיק , מאמר חובה לנשים (להבנת הגבר) !!!

זה תלוי בהרבה דברים,
האם היא מתלבטת ובשורש של זה יש פחד מחתונה, בכללי שגורם לה להבהל מדברים במציאות או שיש תכונות או נקודות שהיא מתלבטת לגביהם (למשל רמה דתית).
הבעיה בדבר הזה, זה שלדעת מה בדיוק הנקודה זה די קשה.
והיא צריכה להגיע אל התשובה לבד.

יש לי חברה, שאחרי חודש וחצי בעלה רצה כבר שהם יתארסו, אבל היא לא היתה מוכנה. לקח לה הרבה זמן לשכנע את עצמה שהיא מוכנה להתחתן, ומפסיקה לפחד, ושתכלס אין שום סיבה שזה לא יהיה איתו.
אני יודעת שזה נשמע נורא, אבל ככה זה היה נשמע לי מבחוץ.
חצי מהתקופה שבין האירוסים לחתונה היה נשמע שהיא לא ממש שם, למרות שמבפנים אני יודעת היא עברה תהליכים משמעותיים.
היום הם נשואים, ובאמת מאושרים. כל פעם שאני שומעת ממנה משפטים כמו - אין על בעלי, אני חייבת להכין משהו מושקע בשבילו כי הוא עובד כל כך קשה אני פשוט מאושרת לשמוע את זה.

 

 

שיהיה בהצלחה, לא פשוט בכלל!

רובם, עם עבודת המידות וזוגיות קשובה הגיעו למקומות מדהימים וחזקים.
וחלק קטן לא. 🤷

שידעו לפניהן שזה זה. לגמרי זה
והן מאושרות ושמחות בזוגיות שלהן.

והוא התלבט במשך יותר מחצי שנה
הייתי ממש סבלנית ומכילה.
אבל בשלב מסוים בסוף כבר לא הייתי יכולה יותר ונפרדנו.
עונה על הסיפור? 🙄

טוב חרדים וזה, אז הוא אחרי 5 פגישות בערך כבר היה סגור על עצמו, והיא התלבטה וסחבה את הקשר חודשיים וחצי, שזה טונווווות אצל חרדים.

היום נשואים באושר. כך זה נראה לפחות. 

לא מלא זמן, אבל כן זמן...
ויש הרבה שמתלבטות או מתלבטים מלא זמן ומתחתנים וטוב להם ביחד.

קשה לדעת *מעצם זה שיש התלבטות* האם הקשר יוביל לחתונה או לא או מה צריך לעשות בהתלבטות.

אני התלבטתי חודשיים ובעלי החליט אחרי 3 פגישות

שהיא רצתה דיי בהתחלה.

אחרי שנה שנתיים נגיד, לא כל כך דתיים...

הוא התלבט איזה 8 שנים כחברים!

 

היום הם נשואים +2....

לא באמת יודעת, אבל כנראה מאושרים

 

הוא חיכה בסבלנות




והסבלנות שלו השתלמה לו


ברוך השם המבורך.

א. כמה דברים 1. לתת לצד השני לשתף בתחושות בצורה מכילה, להבין שעצם השיתוף לא מובן מאליו כלל ומעיד על רצון בקשר. 2. להקפיד לא להאשים אלא להציג צרכים. 3. לעשות את זה בסביבה נעימה ולא כתגובה למשהו שקרה.
ב. כמו שכל גבר מחפש משהו אחר, כך גם כל אישה.
ג. לאט לאט, ברגישות ובנחת. קודם מכירים ולנסות לעשות את זה בלי שיפוטיות, אחכ מתחילים לדבר על הקשר עצמו צפיות ורצונות. אחכ יוצרים אינטמיות, ואז נותנים לזמן לעשות את שלו.
ד. לא בפגישה ראשונה, וגם לא בשניה, אבל תוך כדי שואלים ומתאמים צפיות.
ה. לא חושב ששאלות או דיונים זה מה שמקדם מאוד את הקשר, לא יותר משיתוף ברגשות, חוויות, התלבטויות וכו'

א. בעדינות, מתוך הדגשה שאתה לא רוצה לפגוע בקשר, מתוך הדגשה שאתה מציג את הצד שלך *ואת התחושות שלך* ואתה רוצה שהיא תשמע אותך ואתה תקשיב לה. וחוץ מהדברים האלה זה מאד שונה בין בני אדם

 

ב. אם הייתי בחורה הייתי יכול להגיד לך. דברים שאני יודע עליהם: בשלב ממש ראשוני דברים חיצוניים שהיא מחפשת בבחור, כל אחת והדגשים שלה. בשלב שבו היא רוצה ללבחור בך, כבר ממש חשוב שיהיה בטחון, אכפתיות, שתדאג לה ותחשוב עליה והיא תוכל לסמוך עליך. בשלב מתקדם יותר שתאהב אותה.

 

ג עיין ד

 

ד. גישה ממש נחמדה בעיני. נושא מצוין לשיחה. אולי מתאים לפגישה שניה או שלישית.

 

ה. תלוי מה אתם רוצים. כמה שיש יותר משלושת השלבים שפירטתי בתשובה ב, הקשר מתקדם

כשהקשר טיפה מבוסס

א. גם אנשים שאוהבים מתווכחים, לפעמים, וזה בסדר גמור. אילו תכונות נדרשות כדי לצלוח ויכוח?
בגרות ולא עקשנות וענווה -לבוא ולהגיד בוא נראה מה קרה פה? ולקחת אחריות הצד שפגע.

ב. בחורה מחפשת בגבר ביטחון.
אני לא מדברת על ביטחון עצמי
אלא ביטחון של : אני מרגישה מוגנת איתו שאני כאילו בבית ותמיכה רגשית- להקשיב לה באמת
אתה יכול להביא לה הכל אבל ברגע שאתה לא מבין אותה או לא מקשיב לה לא תהיה מערכת יחסים .

ג.בחוכמה עם ענווה
ד.לא, לדעתי הדייט ראשון באים על מנת להנות חכה עם הרשמיות זה רק מלחיץ את הקשר ..
ה.תשמע קשר זה לא רשימת מכולת ואין ABC..ופתרון
לא..
אלא כל פעם כנראה יצוף משהו אחר וצריך ללמוד ולהקשיב וללמד .

א. בכבוד, ברגישות. תוך הקשבה מלאה לצד השני, נסיון להבין את הצד שלו ואז להביע את עמדתך. הויכוח הוא תמיד לגופו של עניין ולא לגופו של אדם (וזה נכון לגבי כל ויכוח בכל סוג של קשר)

ב. מהזווית שלי (ומאמינה שכל בת תענה לך אחרת): ביטחון, הקשבה, הכלה, כנות 

ג. אין לי מושג. עוד לא הצלחתי בכך.

ד. לא ולא. (אלא אם כן אתה חסיד גור והיא דת"ל ) באופן כללי אנשים מרקע דומה באים עם ציפיות דומות לגבי קצב והתפתחות תקינה של קשר. בהמשך כמובן אפשר לדון בקצב האישי של כל אחד וכו'.

ה. שאלות שמתעניינות בעולמו של האדם שעומד מולך. התייחסות לתכנים שהוא מעלה, תוך התעניינות כנה בו ובעולמו, לאו דווקא במקומות בהם זה פוגש אותך. גם אבל לא רק. ודיונים? עזוב. מה שעולה ממילא.

דברים שלמדתי מרבי מורי (ראש ישיבה+תואר שני בעו"ס+מטפל מיני+יועץ זוגי), אשר זכיתי והוא גם חיתן אותי:

 

א. בוויכוח, עדיף תמיד לא לדבר על הצד השני אלא רק על עצמי.

למשל, במקום "המרק שלך יצא לא טעים", אפשר להגיד "לדעתי, חסר קצת מלח במרק".

במקום "את אף פעם לא עושה כלום בבית", אפשר להגיד "אני מרגיש פגוע מכך שכל הנטל בבית נופל עלי בלבד".

 

(יום אחרי שלמדתי את זה נסעתי עם ארוסתי למקום מסוים, ולקח לה המון זמן לחנות. אז במקום להגיד לה "תגידי, את בטוחה שאת יודעת להחנות ברוורס?", אמרתי לה "אני חש אימה כשאת מעבירה להילוך אחורי". זה דווקא היה פחות מוצלח...)

 

בסופו של דבר המסר הוא אותו המסר, אבל הדרך הזאת יכולה להיות ההבדל בין ריב שבו כל אחד מסתגר בעצמו לבין ויכוח שבו שני הצדדים רוצים לצאת ממנו מחוזקים.

 

ב. בסוף הוויכוח (או לקראת סופו), עושים משחק תפקידים. כל אחד מנסה להיכנס לראש של השני, להבין מה מניע אותו, מה מפריע לו, ואף ינסה לסנגר על הדעה של הצד השני. לא חייבים לעשות את זה ביחד, ולא חייבים שהצד השני בכלל יידע שעשית זאת.

 

זה נשמע פילוסופי וחופר, אבל זה פשוט עובד.

 

דוגמה קטנה מהחיים האמיתיים שלי:
בעבר הייתי מגיע הביתה מהעבודה בשעה 18:00 אחרי 10.5 שעות עבודה בממוצע, והדבר הראשון שהייתי רוצה זה להשתפך קצת על המיטה, לבד. אשתי הייתה נפגעת מזה, כי היא כ"כ חיכתה שאחזור הביתה בשביל להיות איתה ועם הילדים, והיא חשבה שהרצון שלי לנוח מעיד על כך שאני לא התגעגעתי אליה. זה נושא מאוד נפיץ בבתים רבים, כשאחד מבני הזוג חוזר מאוחר מהעבודה ורוצה לנוח קצת לפני שהוא נכנס לעובי הקורה של הטיפול בבית ובמשפחה.

 

החלטתי לעצום עיניים, וממש לדמיין שאני בראש שלה. דמיינתי איך אני מוציא את הילדים מהמסגרות, משחק איתם בגינה, עולה איתם הביתה ומכין להם ארוחה קלה, עובר לשחק איתם במשחקי יצירה בבית או מקריא סיפורים, ואז פתאום הדלת נפתחת - ואשתי נכנסת מיד אל המיטה שלה, משאירה אותי לבד עם הילדים.

אני מבטיח לך שמהרגע שדמיינתי את הסיטואציה הזאת, לא הלכתי לנוח בחזרתי מהעבודה אפילו פעם אחת.

 

ג. בסוף הוויכוח, כל אחד אומר מה הוא למד מהוויכוח הזה, מה הוא ייקח איתו להמשך החיים.

"למדתי שאת ממש נפגעת כאשר X Y Z, ולמרות שאני לא מבין למה, אני צריך פשוט לקבל ולכבד את זה".

"למדתי שממש חשוב לך שיהיה ככה וככה, ולמרות שלא נוכל כרגע להרשות זאת לעצמנו, אני מבטיח לזכור זאת".

 

ברגע שאומרים את זה בפה, זה ממש נכנס למקום מסוים במוח, ואז זה נשלף משם לפני הפעם הבאה שמתכוונים להתווכח או לריב. 

 

מניסיון שלי, שלושת השלבים האלה גורמים לכך שנצא מחוזקים מכל וויכוח שנכנסנו אליו, שהוויכוח יהיה כמה שיותר ענייני ולא נגיע לפסים אישיים או להתבצרויות בעמדות שלנו, והם מפחיתים מאוד את מספר הוויכוחים.

אני מקווה שהיה ברור שהמשפט על החנייה נאמר לגמרי בצחוק, כדי להראות לה בצורה הומוריסטית ומוקצנת שאני מיישם את מה שלמדנו יום קודם...

בחיים לא הייתי אומר דבר כזה ברצינות

באמת מדהים וחשוב מאוד, הייתי נועץ אותו במפתחות פה איפשהו.

תודה רבה על כל התשובות המחכימות, אשמח לשמוע עוד.

רק אחדד-
לגבי ב-
חוץ מהקשבה ואכפתיות שזה ברור לי שצריך להיות. התכוונתי לשאול אם יש צדדים יותר גבריים שאמורים לבוא לידי ביטוי- האם הבחורה תעדיף שיתלבטו איתה איפה להיפגש או שתעדיף שאני אגיד משפט כמו 'חשבתי להיפגש במקום איקס בגלל כך וכך' וכד'. כלומר, אתה קובע, אבל מסביר את עצמך ואז זה מתקבל ומגיע בצורה רגישה. מה דעתכם?
דוגמא נוספת היא בהבעת עמדה, האם בנות מחפשות את הודאות- מישהו שחזק בדעתו, שיודע להביע את עמדתו?

לגבי ד'- שלבי הקשר הכוונה מה לדעתה עושים בדייט ראשון-שני, מה עושים בשלישי-שישי, אח''כ בשישי-עד 12 וכו' וכו'.. סתם כדי שנהיה באותו ראש והיא לא תחתוך אם היא תראה שזה לא מתקדם בצורה שהיא חשבה שזה אמור להתקדם... לא הגיוני?

לגבי ב-
צדדים יותר גבריים- כל אחת מגדירה גבריות אחרת. איך אתה  מגדיר?

ולגבי הדוגמא שנתת-  אינדיוודואלי לחלוטין. יש בחורה שצריכה שיחליטו בשבילה, ויש בחורה שצריכה שיתנו לה מקום להחליט. אין בזה כללים בכלל. באופן כללי אני חושבת שבנות כן אוהבות שנותנים מקום לדעה ולהעדפה שלהן.

לגבי ד'-נשמע הגיוני. אבל  חשוב לא להיצמד לתבניות מראש ולאפשר לקשר להתפתח בדרכו הייחודית.

 

כותבת לגבי דעתי האישית -
מבחינת מיקום למשל, אין משהו גורף. והרבה יותר נחמד פעם אחת לשאול את הבחורה לאן היא רוצה, ופעם אחרת להגיד לאן אתה רוצה, ולהסביר למה וכ'ו (אגב, גם לא חייב להסביר במקרה הספציפי הזה).

בבחירות והחלטות אחרות וקצת יותר משמעותיות, כן הייתי שמחה שיתייעצו איתי.
אם מבחינתך יש משהו שהוא קבוע ומוחלט - אז תגיד את זה ותסביר למה.

לגבי עמדות ודעות, שוב, זה ממש תלוי.
אני מרגישה שבחלק מהדברים אני מאוד רוצה שתהיה לו דעה ברורה, למשל בשאלה - האם אני דתי? ולמה?
כי זה משהו מהותי באישיות של האדם, ואני רוצה שהוא יהיה חזק בדעתו כדי שזה לא יתהפך פתאום...
אבל מצד שני, בשאלה האם לספח את השטחים או לא, זה בסדר גמור מבחינתי אם לא תהיה לו דעה מגובשת.

לדעתי לגבי ד - קצת מוזר לדבר על זה.
הכי בריא ונכון, לדעתי, פשוט להרגיש את הקשר. להרגיש אותה, להרגיש את עצמך, ולזרום!
אין פה נוסחה קבועה. בדייט ראשון יושבים על ספסל ומדברים על העבודה והלימודים. בדייט חמישי יוצאים לטיול ומדברים על אוכל אהוב. בדייט 15 מתארסים.
בהתחלה מכירים, לאט לאט מעמיקים את ההיכרות המפתחים, יוצאים ביחד לעוד מקומות, צוברים חוויות משותפות, פוגשים חברים ואת המשפחות אחד של השני וכ'ו...

אין נוסחה, צריך לחוש את הקשר ואת הקצב שלו, בנחת..

 

אין תשובה גורפת 

יש כאן מגוון מסוים של בנות שכל אחת מהן תענה לך אחרת על השאלה "מה אני רוצה מגבר" 

 

ולגבי ד'- 

קשר זוגי אינו מערך שיעור שצריך לבנות , ליישם ולהעביר. 

 

 

א. כמו שכתב יפה @פשוט אני.. בכלל בקשרים כדאי בויכוחים ודיונים לדבר על החוויה שלנו בתוך ההקשר 

 

ב. אני מחזירה את השאלה אליך? מה בנים רוצים במהלך הקשר? מה הם מחפשים בבנות?

התשובות לשאלות האלו נטועות בכל מרחב זוגי שנוצר - כמובן שכל בחורה רוצה דברים אחרים ותגדיר מי "הגבר" שלה בדרכים אחרת , אבל באופן כללי כל הבחורות רוצות שתהיה *אתה* שתביא את עצמך לקשר, שתראה להן שאכפת לך שאתה רוצה להכיר ולהיות שותף

 

ג. לא בריצת מרתון, שלב על שלב 

 

ד. לא, זה עלול להיות לא נעים

 

ה. על חוויות החיים, על דברים מעניינים שקרו לך / לה, על דברים שקוראים בעולם וכדו'. 

כדאי לא לפתוח בתחילת הקשר כמובן בדיונים נפיצים שעלולים לשים את התחושה החמוצה לפני הקשר

 

בהצלחה! 

 

1. ניהול ויכוח ומחלוקת זו אומנות גדולה.
אבל ב3 טיפים קטנים:
• לא להאשים! לדבר בגוף ראשון "לי זה קשה, אני מרגיש, אני מבקש עבורי"
• הרבה לכבד! לכבד את השני כמי שמביא צד ראוי לשיקול ולא כמו מטומטם שאיך הוא חושב ככה..
• כשמקשיבים לצד השני, להניח את כל העמדות שלי ובאמת להקשיב לו.. לנסות לראות את העולם דרך נקודת המבט שלו.

2. ממליצה על הספר גברים ממאדים ונשים מנגה כדי להבין מה גבר צריך מאישה ומה אישה צריכה מגבר..

3. לגבי ג+ד+ה:
מערכות יחסים זה לא מתמטיקה!!
זה לא שאפשר לתחום את השלבים בצורה ממוקדת.
בגדול, כדי להחליט להתחתן צריך לבחון 5 מוקדים-
☆ מידות טובות של הפרטנר. בעיקר במרחב של בנאדם לחברו.
☆ תקשורת מצוינת. משדרים על אותו גל
☆ סולם ערכים והשקפה משותפת במה שחשוב לכם
☆ משיכה ומציאת חן
☆ שמחת הלב.. תחושה שהגעתי הביתה.
(המדד של שמחת הלב , די תלוי בקיומם של 4 האחרים)

אצל כל זוג- זה נבנה בסדר אחר..

רק לקחת את הספר בערבון מוגבל, כי לכמעט כל אישה יש גם קצת צדדים 'גבריים' וכמעט כל גבר יש גם קצת צדדים 'נשיים'.

ובכל מקרה-
כולנו נושאים צדדים זכריים וצדדים נקביים בתוכנו..
צריך משניהם.
השאלה אצל מי מופיעה כל נקודה פחות מרגשת.
מה שחשוב הוא להבין את הדינמיקה. ובזה זהו ספר מדוייק ומצויין

עצם המודעות לכך שאם אני מתנהל לפי אופי מסוים, יש אופי אחר, וכדאי להיות מודע לו, מרוויחים מזה - גם אם במקרה מדובר בגבר עם מבנה אישיות נשי ואשה עם מבנה אישיות גברי

רוצה לציין שקיים ספר המשך שמותאם לעולם המודרני 'מעבר למאדים ולנגה' (הספקתי לקרוא בו מעט לפני שלקחו לי אותו), ונראה שיש שם התייחסות להתפתחות שחלה בעולם מאז נכתב הספר הראשון.

ורוצה להוסיף לגבי הצדדים שאנו נושאים בתוכנו שנכון, בכולנו יש גם וגם. החכמה היא להצליח להיות בגמישות שמאפשרת לנו להתחבר לשני הצדדים האלו בנו, גם לאיכויות הנקביות וגם לזכריות, וללמוד איך להתאזן דרכן מול זה/ו שמולנו.
באופן כזה המערכת תהיה הדדית, בתנועה חיובית ומאפשרת. זה עניין של להסכים לעצמנו להיות גם מהנותנים וגם מהמקבלים, כי כשיש גמישות יש שחרור, ולא מקובעות שעלולה לייצר תקיעות.


ואם כבר...רוצה להגיד שאני נהנית ואוהבת לקרוא את התגובות שלך, הן מלמדות הרבה ומעשירות.
אז תודה שאת חולקת מחכמתך ותבונתך.

תשטפו קצת כלים תסיימו תכביסות וצריך גם לסדר תבית.
אחכ אני אוציא לכם קפה וכדורי גבינה על חשבוני..

וברצינות--
כד וחומר בירושלים- אחלה מקום כשלא עמוס שם
פיקניק בטבע
חוף פלמחים או כל חוף אחר שהוא לא מוכרז.

תודה

כל כמה שבועות יש סיפור על טביעה של אנשים בחוף לא מוכרז

יותר לשנות אווירה, להסתכל על הגלים וכו

זה מה שקורה כשאני לא נוהג ללכת לחוף כמעט בכלל ולא בפוקוס בכלל

וגם:

באולינג

מסלול אופניים (לא יודעת אם זה לעניין אבל מה כפת לי להציע)

לבשל ביחד

לעשות פאזל ביחד

חדר בריחה

מסלולון קטן בטבע (רק שימו לב לייחוד)

.................................................

והוא ממש נחרד😬
מאז אני מציעה דברים פחות מוזריםם
חח

כתבתי לא מזמן באחד השרשורים על מלאן מקומות לטייל בהם בירושלים~

מוזמנת לעיין.
בהצלחה~

שיהיה כלי טוב ומעולה
אמן

אנחנו חוששים מדחיה..
במיוחד כשזו דחיה ישירה וכואבת, כמו בקשר למטרת חתונה
ברגע שנבין שהערך שלנו לא מוטל בספק, שהוא ישאר כזה, בין אם יבחרו בנו ובין אם לא - 
אנחנו נשדר בטחון עצמי מושך מאוד.

אבל זה טבע האדם-תמיד שואף למושלמות,ורוצה להראות כמה שיותר טוב בעיני אחרים.
לפחות הוא מנסה לשדר שטוב לו ושהוא כמה שיותר קרוב למושלם.
אני גם מאמינה שכל אדם צריך להתנהג איך שהוא,בלי מסכות ובלי טריקים וכו,אבל לפעמים זה קשה ואין מה לעשות זה בא בטבעיות.
תחשוב שאם לא היינו עושים את כל הטריקים האלה אף פעם,היו מצבים מאוד מביכים,שהיינו מעדיפים לחסוף מאיתנו,ככה שיש לזה גם צדדים חיובים.

מזתומרת?
בכללי כל אדם שואף להיות כצה שיותר טוב בכל תחום,משמע מושלם.
כמובן שאף אדם לא מושלם,אבל כולם שואפים להכי גבוה והכי טוב שהם יכולים,ומנסים גם לדר את זה לסביבה לפעמים.

או להיות מושלמת בעיני עצמך..
 

אני פרפקציוניסטית מטבעי,אז כמובן שזה קודם כל בעיני עצמי,אבל יש איזה פן של גם מה אחרים יחשבו.
רוב ככל ההחלטות שאני מקבלת זה לא לגבי מה יחשבו אלא מה יעשה לי טוב ואיך זה ישפיע על ההתקדמות שלי.
כמובן שאני לא מושלמת ולא מתיימרת להיות,אבל אני שואפת הכי גבוהה ש*אני* יכולה,לא חושבת שזה דבר שלילי,אלא להיפך. אבל כמובן שצריך לקחת דברים בפרופורציות.

רק למה פתחת את זה דרך פצלש?

כשאדם נמצא בתוך תסבוכת רגשית מסויימת הוא לא תמיד מצליח לשפוט את המצב ממקום נקי וממילא יכול לפעול בדרך לא חכמה

הבעיה היא שנוצר מצב שרוב החברה מתנהג עם הסביבה בצורה יותר מושלמת ממה שהוא באמת, ואז בעצם נוצרה איזושהי נורמה חברתית במידה מסויימת- שעליך להיות יותר ממה שאתה כי הנורמה המתבקשת היא שכולם מתנהגים יותר ממה שהם באמת, אז ממילא מורידים נקו' כדי להגיע לאמת... אני מקווה שהובנתי כי זה קצת קשה להסביר...

מה שכן, אני, אישית, מאוד מאוד אמיתית וכנה באופיי, ולא משחקת את המשחק הזה, אבל מי שמכיר אותי יודע את זה ואני אפילו טורחת לציין את זה במידת הצורך שכמו שאתם רואים אותי עכשיו כך אני באמת. אבל מה לעשות שטיפוסים יותר מוחצנים קשה להם יותר ואני לא מאשימה אותם, כי יכול להיות שגם אני הייתי כך אם הייתי במקומם.

מעבר לזה, ניקים פותחים פצלשי"ם בגלל שיש נושאים שהם אישיים יותר...

למה אתה פותח את זה מפצלש?..

 

 

או שאתה לא מדבר על השיר ואז בכלל לא הבנתי.

 

אך יתכן שגם אתה, כמו רבים אחרים רואים את ארול כפיאסקו רציני

בעוד שהאמת היא שהוא אנדרדוג פסאודו רנדומלי, A שעושה גרפיטי ושובר מוסכמות למען הצדק ובשם האמת.

בקיצור, וירילי לגמרי.

תן לו צ'אנס וגם אתה תראה את זה.

 

כפרה על ארול!
תסתכל יש ביו טיוב הופעה שמאיר מספר על מי ומה זה ארול (שהוא בעצם הוא, שהוא דודו (היש עוד פלמחניק כמו דודו)).

ארול הוא בעיני המתבונן?  

אני אחפש את הקטע, אוקיי.

בגדול ארול כמייצג האידאה של הישראלי היפה שלא מתאימה למציאות כל כך.

שלא. 

אגב, לא מצאתי את הסרטון, אשמח לקישור. 

 

אבל מצאתי את זה:

 

השיר "ארול", המתאר קיבוצניק חובב "העשב המתוק" הנוהג לשבת על עץ האקליפטוס,

תואר כמכיל רובד נסתר שנושאו נטיות אובדניות.

 

ייתכן שהדבר נרמז בתמונת העטיפה בה מצולם אריאל עצמו כשהוא שכוב על ענף אקליפטוס, כאשר האותיות היוצרות את שם האלבום מודפסות כשהן מסובבות בזוויות הולכות וגדלות,

ומעוררות תחושה של חוסר יציבות, וכן בשם האלבום עצמו.

הרמז הדק יותר מרוכז במשפט הראשון בשיר המנוסח בגוף ראשון, המופיע לקראת סיומו של השיר, שלכאורה מצביע על כך שהאחראי למותו של ארול הוא אריאל עצמו, האדם שהגה את הדמות מלכתחילה.

 

ועוד אוסיף ואומר שמצאתי גם את הכותרת הבאה: 'ארול- פרא אדם חושב'

הוא שאמרתי,

פרא אדם- היינו פיאסקו רציני כאמור. 

חושב- כאן נכנס הפסאודו פיאסקו והוירילי. 

 

 

אגב, אהבתי את רעיון הישראלי היפה. 

 

 

איך ריגשת. תודה.

'ארול הוא גלגולו של 'יוסק'ה דופק ניגונים'

הנר שלך מאיר עדין דולק.

 

שאלו אותי לפני כמה ימים עם מי הייתי בוחר לשבת לארוחת ערב.. .

יופיו של הוולד לא נקבע על פי מראה הוריו בהכרח..
ראיתי הורים יפהפיים, עם ילדים שבעיניי היו רחוקים מיופי.
והורים שבעיני נראו זוועה והילדים יפהפיים.
(התיאור בא לתאר חיצונית בלבד, ולא את יפי נפשם של האנשים הנ"ל)

לא משנה כיצד בעלך יראה- את תהיי מאוהבת בילדים שלך,

אפשר לראות את זה בכל מקום

 

יש לי חברים נשואים שהילד שלהם בעייני נראה כמו גוש פרווה מיילל והם מסתכלים עליו כאילו מדובר בדבר הכי יפה בעולם.

 

בהצלחה!

 

 

גוש פרווה מיילל🤦‍♀️

גוש פרווה מיילל...

את היופי.

ילדים מכוערים הופכים לברבורים לבנים ומדהימים ביופיים כשגדלים. ובדרכ זה כך.

יגיע יום ותרצה את קרבתם והם יהיו פחות זמינים, עם הראש אצל החברים ופחות במשפחה ובהורים.

 

ומה גם שהם לא בדיוק שלך, אתה יודע

זה סוג של פקדון. מתישהו נעוף מכאן ומה ישאר אם לא הצוציקים האלה שיאמרו עליך את מה שצריך אחרי 120.

רק לשתומת לבך, יש גם חסרונות ביופי אצל ילדים. לפעמים זה מוציא עיניים לאחרים, או גורם לילדים להתנשא על חברים שלהם וכו'..

לדמיין דברים כאלה זה לא צריך להיות ,
זה להיצמד לחומריות לשטחיות שבחיים..
חברה שלי סיפרה לי שההורים שלה התפללו שהיא תצא עם עיניים כחולות
ובאמת זה מגוחך בעיני
מי שמרגיש ככה לדעתי צריך לעבוד על עצמו ודחוף
איפה הרוחניות? איפה הלסמוך על ה'?
זה מה שמפחיד אותך שהילדים שלך לא יהיו מושלמים? תגידי שיהיו נראים בסדר שלא יהיה בהם פגם חיצוני שנראה שיסבלו ממנו אבל מושלמים?
באמת זה כל-כך ילדותי זה רק מראה על הטעות בתפיסה שלך.

וסליחה שאני מגיבה בצורה קיצונית אבל את זה אף אחד לא יגיד לך..
ואני כן

מדובר בגילוי של מידת התפארת שבאלוקות.
ואפשר וראוי להתפלל על זה - שיהיו לנו ילדים יפים!!

התלמוד מספר (ברכות ה, ב) שכאשר חלה רבי אלעזר ונכנס רבי יוחנן רבו לבקרו, הוא פרץ בבכי.
שאלו רבי יוחנן מפני מה הוא בוכה, ומנסה לנחש, האם זה על שלא הספיק ללמוד מספיק תורה, האם על כך שלא הביא פרנסה מרובה לביתו, האם זה על מות בניו, ועל כל אלה עונה בעצמו רבי יוחנן - ניחומים מניחומים שונים,
ואפילו אומר לרבי אליעזר, אני בעצמי איבדתי עשרה בנים, ולא רואה בזה סיבה מספרת לבכות..
אבל אז עונה לו רבי אלעזר: "להאי שופרא דבלי בעפרא קא בכינא". אני בוכה על היופי שלך שעתיד לבלות בעפר.
אמר רבי יוחנן: על זה ראוי לבכות, ובכו שניהם.

שני תלמידי חכמים יושבים ובוכים על יופי כשאחד מהם על ערש דווי, יותר מעל לימוד תורה, יותר מעל קשיי פרנסה ויותר מעל מות בניהם!!!
לא הייתי ממהרת לזלזל בחשיבות היופי.

שימי לב מה היא כתבה "אז יש פה עוד פרמטר, שהילדים שלי לא יהיו חתיכים ויפים כמו שתמיד דמיינתי, כזה משפחה מושלמת ויפה, ותמונות מהממות"
יש פה מקום גדול לצאת מהדמיונות ולסמוך על ה'

אפשר וראוי ורצוי - להמשיך להתפלל על הילדים שלה שיהיו יפים.
זה לא תלוי במראה של בעלה. ועדיין לא רואה מקום לזלזל בהורים שיתפללו שלבת שלהם יהיו עיניים כחולות.

בהחלט כל-כך שטחי אני רוצה בת ים עיניים כחולות..
תעשי לי טובה
ההורים עוד לפני שהילדה נולדה מייחסים כל-כך הרבה מקום ליופי זה לא בריא

(חיצונית ופנימית)
והדבר הראשון ששאלתי את היולדת בצירי לחץ כשראו סוף סוף את הראש -
הוא מה הצבע של השיער!

הם נולדו כהים בסוף והמצחיק הוא שהם התבהרו עם השנים - ובלי עין הרע הם יפהפיים! מתחילת הדרך בעיני..
זה לא שינה לי באמת כשהם נולדו. לא את מידת האהבה ולא את מידת היופי שלהם בעיני..
אבל יש עניין להוליד ילדים יפים ולהתפלל על מה שיפה בעיניך אם זה חשוב לך - 
ככה שדוסיות לא תהיה רק עניין של עומק, אלא גם "תעבור מסך"

אחרת רבי יוחנן לא היה יושב מול מקווה הנשים, כדי שהנשים יתבוננו בו ויצאו להם וולדות יפים.

אני לא רואה בזה עניין שולי, אם זוכרים להתפלל על כך שגם יהיו בריאים וחכמים ועובדי ה' ומקדשי שמו!

שישר שילדים בודקים מה הצבע שיער שלהם זה נשמע לי הזוי בקטע אחר

(אם זה משנה, אני כהה, ובעלי בהיר מאוד - אפשר לראות בתמונה בכרטיס אישי..רציתי לדעת בעיקר למי הם דומים ואני לא רואה שום סיבה להתנצל על זה. היו עוד כמה תפילות בלידה הזו..)

היחס החיובי הוא בעיקר ליופי חצוני שמסמל יופי פנימי

ואותו כתבתי בתגובות שלי בעצמי למעלה..

כל הדברים האחרים בסיפור חשובים בעיניי פי כמה..
לבכות על זה ולא על תלמוד תורה או מות הבנים.
זה סיפור קשה.. צריך להבין אותו

יש פן שאני מסכימה איתך. וזה גם מה שאני אומרת לעצמי.
אבל עדין כשחושבת על זה יש קווץ בלב.
אני צריכה לעבוד על זה כנראה

נולדים עם עיניים כחולות ואחר כך מתחלף להם

זה באמת משהו שמצריך עבודה פנימית...

 

וכדאי מאד להפנים, שאין שמץ קשר בין משפחה "מושלמת" ליפה... צריך הרבה לעבוד בשביל משפחה טובה, ילדים מחונכים היטב. אחד הדברים החשובים בזה אולי, זה ההרגל שלהם לתת דגש מרכזי לפנימיות ולא לחיצוניות...

יותר מכמה פגישות ראשוניות - עזבי אותו. לא פייר כלפיו וגם בשבילך לא ייצא מזה טוב. הרבה לפני הילדים.

ראיתי הורים בסדר עם ילדים מטריפים
והורים מהממים והילדים פתאום יצאו מכוערים
ממש מבינה את החשש!! אפילו בעבר הזדהיתי איתו.
אבל באמת זה סתם

לספר קוראים "דביר"

 

וזה על הבן שלה.

 

הטקסט שם הוא בערך כזה.

 

"כל אמא בטוחה שהבן שלה הוא הכי יפה מתוק וכו בעולם"

 

"אבל זה בכלל לא יכול להיות"

 

"כי הבן שלי הוא הכי יפה ומתוק בעולם"

 

בהצלחה.....

אני אף פעם לא ממציאה תירוצים, תמיד אומרת את האמת

 

 

אבל פעם פגשתי אחד ממש גבוה (מטר תשעים או משהו כזה) והוא אמר שהפריע לו הפער בגובה , לדעתי זה הזוי קצת, כאילו, לא ידעת את זה מראש? שרוב הבנות בעולם נמוכות ממך בהרבה..

הייתה באונ' בחורה נחמד אבל גבוה מדי. 
במקרה בחיפושים באתר נתקלתי בכרטיס שלה מטר שמונים פלוס 

נראה לי נעים יותר

ז"א נשמע לי הרבה יותר הגיוני לחכות עם זה לאחרי

 

למה היא לא הזמינה אותך לאכול?

 

זה כמעט כמו להגיד- סבתא שלי יולדת

וואלה אם ככה היא עוצרת דייט, נראה לי שממש קל להתגבר על הקשר

משקר ככה.

[דרך אגב, אשתי תשתגע מהלימוד תורה שלי כי כשאני שוקע בסוגיא מסוימת כל העולם ואשתו לא מעיינים אותי, אפילו כביכול אלוהים לא מעניין אותי, זאת אומרת שאני לא מתפלל ועושה מצוות אם זה מפריע ללימוד תורה שלי, ואפילו יותר גרוע ולא אפרט.]

אם זה לאחר שעתיים שלוש אולי, אבל אחרי שעה...הוא היה צריך לתכנן את היום שלו טוב יותר.

הפעם לשם שינוי כן מדובר בבן אדם (ולא בבוט).

סליחה מהחברים היקרים פה שאני מרגיש צורך לכתוב את זה

וסליחה מהפותחת שנדחפתי

מצד זה שזה לא "ראשוני" זה לא מפריע לי כי לא באמת היה לה חוויה אוהבת עם מישהו לפניי אלא משהו פוגעני שאי אפשר לקרוא לו אישות בכלל. 

אבל אם יש נזקים ארוכי טווח כמו פחד מחיי אישות וממגע, או שלפעמים זה גורר אפילו בעיות פסיכו-פיזיולוגיות מסויימות בגוף (שכאן לא המקום לפרט) אני לא בטוח שהייתי מסוגל ללכת על זה. שום דבר לא מבטיח לי שהבעיה תפתר תוך זמן סביר וזה עשוי ממש להרוס במקביל את שאר הקשר וזה קשה מאוד מאוד. אני לא בטוח שיש לי את העוצמות הנפשיות לדבר כזה. זו האמת.

וכן הייתי מצפה שתספר לי על דבר כזה מראש גם אם אין נזקים ארוכי טווח. זה דבר שחשוב מאוד לדעת לדעתי, זה יכול להשפיע על המון דברים... מה אם אשתי תחטוף פתאום פלאשבקים בלילה הראשון? PTSD? זה חתיכת תיק.

אין PTSD. ביום יום זה בכלל לא נמצא במחשבות שלי, רק לעיתים נדירות זה עולה במחשבה. אני לא צופה שיהיו נזקים ארוכי טווח כמו פחד.

קשה לי מאוד לומר, כי מצד אחד בעיקרון הייתי יוצא, ואדרבה - הייתי שמח שנפלה בחלקי זכות לתקן את החוויה של אשתי עם הגוף שלה ואת כל היחס לנושא. אני מניח שלא כולם ככה אבל ככה אני חושב.

הבעיה היא שזה נורא לא צפוי. אני לא יודע מה יקרה כשזה יגיע ממש למגע קרוב. דברים כאלה יכולים להתפרץ בצורות נורא לא צפויות. אני לא אכחיש זה מפחיד בעיני. זה יכול גם להכניס נזקים לנפש באופן כללי, זה דבר נורא... בהנחה שנניח היא הייתה מגלה בשלב מתקדם של הקשר אבל לפני אירוסין, אולי הייתי מתייעץ עם הפסיכולוג/ית שלה לפני כן כמה דבר כזה סביר בעיניו שיקרה. ואולי הייתי מעדיף שהיא תלך למישהי שמתעסקת במיניות כבר בשלב הזה כדי שלא תצטרך לפתח יחס בריא, ממתחת לאפס ישר למאה, רק עם מדריכת כלות לפני החתונה ואיתה אני אוודא שהדברים מתנהלים כמו שצריך.

 

כשיש אופציה להתייעץ עם הפסיכולוגית שלה שיודעת פחות או יותר אם יכולות להיות השלכות, אין סיבה להירתע.

חווים משיכה תקינה והכל תקין - 
לא חושבת שאמור להציק למדוייטים שלהם..
ממילא לכל זוג יש למידה משותפת בתחום הזה בשנים הראשונות..
ולכל אחד יש טריגרים כאלה ואחרים -
לכן לא אמורה להיות הסתייגות.
 

סביר להניח שרוב הבחורים לא היו דוחים הצעה (אפילו בשלב ההצעה) רק בגלל זה. מה שכן, זה מעורר סימני שאלה על דברים שצריך לברר, כמו שכתבו לפניי. אם באמת אין השלכות משמעותיות, אז לא חושב שמישהו יפסול אם כל השאר יהיה טוב.

 

ולגבי לספר - ודאי שצריך לפני החתונה (גם מבחינה הלכתית, מקח טעות וכו'), כדאי גם לפני האירוסין. כמובן, רק בשלב מתקדם. גם בשביל שתרגישי בנוח וגם כדי שלא ייבהל ויחתוך סתם.

 

הרבה כוחות!

אם הוא לא ידע כל האונס מראש?

אם יש השלכות נפשיות שעלולות להפריע - אז מטבע הדברים יפריע

 

אם אין - מבחינתי זה משהו אישי - מאוד אישי - שלה. היא תחליט אם לספר, איך לספר, מה לספר ומתי לספר.

 

כנראה מבחינה הלכתית כן יש צורך לספר מראש בגלל מקח טעות, אבל יכול להיות שאם הרצון הוא לא לספר לפני אפשר למצוא פתרון הלכתי

ואם ילך בינינו אפילו אשמח שאני יכול לעזור לה לשכוח את העבר הרע ולהיות מאושרת.

לספר בשלב מתקדם של הקשר.
למה לספר רק אחרי החתונה? שלא יברח?
זה בעיניי ממש לא ראוי. כאילו השתמשו בי כדי להתחתן ולא באמת אכפת ממני.

אחד הקשרים הארוכים ורציניים שהיו לי היה עם מישהי שנפגעה מינית ממישהו מהשמפחה הקרובה שלה. זה לא היה ביאה גמורה אבל היה פגיעה מינית.

היא סיפרה לי בערך בחודש וחצי/חודשיים מתחילת הקשר.

כאשר היא סיפרה לי, לא היה לי רצון להתרחק אלא רק להתקרב ולדאוג שיהיה לה רק טוב.

אני אישית הלכתי לטיפול כדי לדעת למה אני נכנס, (בזמנו זה לא היה בשביל לראות אם אני מוכן להיכנס לסיםור הזה, אלא בשביל להיות מוכן בשבילה, שלא אהיה מופתע)

הבחורה עצמה רק התחילה טיפול כשהקשר שלנו נהיה רציני, לפני זה היא לא הייתה בטיפול ולא סיפרה לאף אחד חוץ מחברה אחת שלה.

הבחורה סיפרה לי שמבחינתה היא תצטרך שהקשר שלנו יתקדם לאט למרות שהיא יודעת שהיא רוצה להתחתן איתי אלא בגלל שהיא מפחדת ממגע וזה יקח זמן של טיפול.
אני הייתי מוכן לחכות ולעשות הכל בשבילה (גם אני רציתי להתחתן איתה)

היו לי ולמטפל שלי דיבורים עם רבנים של מה עושים במצב כזה, כי הדרך שמוכרת בטיפול במתבים כאלה זה חוויה מתקנת ואיטית.

לסיכום
בסופו של דבר לא התחתנו וזה לטובה (לא כאן המקום להסביר למה אבל כן היה לזה קשר למה שעברה)
אבל כן חשוב לי להגיד שיש לזה השלכות גם אם לא מודעים לזה בהתחלה. הרי כל דבר שאנחנו עוברים בחיים משפיעים אלינו בצורה כזו או אחרת. ולכן חשוב לדעתי כן לספר לפני האירוסין, בערך בשלב שהקשר כבר עמוק ופתוח שתרגישי שיש עם מי באמת לדבר.

לגבי אם הייתי מוכן להמשיך לתוך הקשר הזה, זה תלוי בהרבה דברים, מתי זה קרה, האם עברה טיפול מאז, איזה טיפול, איך היא יודעת שאין השלכות הרי אם היא שומרת תורה ומצוות אז מאז האונס היא לא עברה חוויה של אישות אז היא לא תוכל באמת לדעת אם יש לזה השפעות.
אני חושב שלי אישית יהיה קשה להיכנס מראש למקום כזה, כי זה כן עבודה, מצד שני אם הייתי כבר בתוך קשר ומתגלה אהבה והיא מספרת לי את זה אני אדון איתה ונראה מה המצב ועל פי זה אני אקבע.
אני חושב שאני אחשוש קצת להמשיך בגלל ההסטוריה שלי עם מצב כזה, אבל בוודאות אם לא היה לי הסטוריה כואבת מזה אז כנראה הייתי הולך איתה עד לסוף הדרך.

דבר נוסף שחשוב לי להדגיש, שחייבת להיות כנות לגמרי ופתיחות לגמרי עם כל הסיפור שקרה לה ועם החששות שלה ושלי והכל הכל הכל כדי שהקשר יוכל להבנות ולהיות עם תשתית טובה.

מסיים בתפילה שלא נשמע יותר מקרים כאלה ושכל מי שעבר/ה מקרה כזה יוכל לעלות מעלה ולהתגבר על הצלקת הכואבת הזאת ולהיוולד מחדש ולהבין שהם ילדים של המלך שעשויים מאבנים טובות ושזה לא אשמתם ובעז"ה ישועה נפשית.

זאת שאלה באמת מורכבת.
כנראה שהכל תלוי באיזה מצב נפשי נמצא האדם, ומה השדר שמתקבל ממנו והאם ועד כמה הוא טיפל בטראומה.

זה כן היה מעודד אותי לבקש ממנה שתטפל בנושא - שלא תרגיש אשמה וקורבנית, ושלא תשמור טינה וכעס על עצמה בעיקר, וגם על מי שרואים בו אשם. שתשחרר את האשמה והכעס, כשבסוף הרצון הוא שתהיה פתוחה עם עצמה בכל מה שקשור למיניות שלה. 

 

אם הייתי עונה שהיה מפריע, הייתי רוצה לדעת בהתחלה. בגלל שאני מאמין שאין לזה שום משמעות באמת אם רוצים לנגוע בנקודות הנכונות ולהתרפא, אז הדבר היחיד שהיה מעניין אותי לראות זה שיש לה רצון להיות מאושרת ולהתרפא אם משהו שם לא התרפא עדיין.

 

 

 

 

ארוך, ולכן אם זה התסבוכת הרגשית שלי פלוס שלה אז זה יכול להיות מערבולת מסוכנת.
מצד שני, יש הרבה בנות שהתגברו על הרגשות במידה זו או אחרת והם דווקא יכולים לחזק אותך מתוך הנסיון שלהם.

בעז"ה שתתגבר על זה לגמרי במהרה אחי

ואז לא הייתי חותך על זה

לא רלוונטי אם יפריע לי או לא, מכיוון שאנוכי כבר מאורסת.
אך אענה בכל אופן בכלליות כי אנוכי מרגישה שזו שאלה חשובה ושאין מספיק מודעות לעניינים הללו בציבור שלנו.

דבר ראשון צריך להוציא מהראש שזה קורה רק לאנשים מסויימים,
לצערנו זה יכול לקרות לכל אחד, בכל מקום ובכל זמן.. ולא ממש לא רק לבחורות חצי ערומות ברחובות תל אביב או למופקרות ביערות ירושלים..
זה יכול לקרות לכל אחד!

דבר שני צריך להבין שישנו הבדל בין אדם שהיה בטיפול אמיתי, שהתמודד מול הדבר הנורא הזה ושקם מן המשבר,
לבין אדם שעדיין כל כולו נמצא בתוך זה.
אלו פשוט שתי רמות שונות של תמיכה שנדרשת.. לא אומרת שאחד מהם פגום חלילה.
וממליצה מאוד לעודד ללכת לטיפול אמיתי ומנקה,
לא עוסיות מהמשטרה או מהרווחה, ואין לי דבר נגדם..
אלא טיפול שבאמת יעזור לאדם שעבר את המשבר הנורא הזה לקום ממנו מחוזק.


לגבי שיתוף לפני או אחרי חתונה~
לעניות דעתי חובה(!!) ממש כך.
לשתף לפני במידע בסיסי אודות אותו אירוע, כמובן לא להכנס לפרטים לא צנועים.. או דברים שהינך לא מרגישה עדיין מספיק בנוח לחשוף ולשתף.
אך חשוב מאוד כן לעשות זאת,
כשהקשר נמצא במצב יציב ובטוח.. לדעתי אף לפני ארוסין.
האדם שנמצא מולך צריך לדעת לקראת מה הוא הולך,
הרבה מקרים של אונס משפיעים בצורה ישירה על מערכת קיום היחסים בין בני הזוג בעתיד, והוא צריך לדעת להיות זהיר איתך במידה וזה מה שאת נזקקת לו.. או לדעת שזה הולך להשפיע עליכם במובן הזה ולא לגלות זאת רק לאחר החתונה.

הרבה בהצלחה לכולם~

הקריטריון הוא לא מתי מרגישים בנוח לספר. אלא מה יגרום לצדדים הכי פחות נזק וכאב.

 

לכן יש לספר מוקדם ככל הניתן. לא בהכרח פגישה ראשונה, אך גם ממש לא רגע לפני האירוסין.

 

ניסיון להעמיד בן אדם מול מצב מוגמר אחרי שקיבל בלבו החלטה מוטעית ראוי לגינוי.

אפשר להקים בית שמח ואוהב, עם חיי אישות בריאים וכל מה שזה כרוך בו -
גם אחרי פגיעה מינית! 
ובמובן מסוים - כל מסלול כואב שעברנו בחיים, מקפיץ אותנו במעלה הדרך הרבה יותר משחשבנו.
כמובן - לא לוותר על טיפול בפגיעה!!!

מהנושא הזה..
גם בחורה שלא עברה הטרדה או אונס. עברה משהו אחר
למשל רכב שעקב אחריה...
בחור שמנסה להיצמד אליה , מישהו שזורק לה הערה , וכו..
אז כן זה לא מוגדר
אבל כן רוב הבנות מפחדות באופן יום יומי מזה ולא ניתן לפסול את כולן

זה הזמן להגיד שגם בנים עוברים את זה עד גיל 12 כמות ההטרדות זהה ..
לי אישית קרה שהייתי קטנה הייתי עם עוד בן ומבוגר ניסה שנלך איתו ...
כמובן שברחנו אבל בנים סובלים מזה גם.

הייתי מברר את ההשפעה שיש לזה עליה כיום, ועל סמך זה הייתי מחליט האם להמשיך או לא. והייתי מצפה שהיא תהיה כנה איתי באיך זה משפיע עליה, ולא תרמה אותי.

 

אני הייתי רוצה שהיא תספר לי ברגע שהקשר נהיה רציני ברמה שכבר חושבים על כיוון של חתונה.

ואולי עדיף שעוד לפני כן, כשהקשר מתחיל להיות רציני, הייתי מעדיף שהיא תאמר לי שיש לה משהו חשוב לספר על עצמה, אבל היא עוד לא מספרת כי זה מאוד אישי, אלא היא תספר אותו בהמשך. זה היה מכין אותי לזה שיש משהו חשוב שאני צריך לדעת עליו בהמשך, וזה לא היה נופל עלי משום מקום.

 

אם היא לא הייתה מספרת לי עד לאירוסין, הייתי נפגע מזה שהיא הסתירה ממני מידע חשוב עליה. היה מפריע לי שהיא הסתירה את זה ממני הרבה יותר מהעובדה שהיא נאנסה. חוסר כנות מאוד מפריע לי. 

בתמונות שיכולה להעביר (כלומר לא תמונות עם חברות תוכדי טיול או משהו כזה )

 

אז בגלל שזה לא אידאולוגי הייתי מעבירה אם יבקשו למרות שהסברתי את זה (יש מצב שיוריד לי מהציפיה לקשר טיפה ) והייתי שולחת כמה תמונות ומסבירה שבמציאות אני יותר יפה ולא מצליחה להצתלם טוב 

אבל למה לא לתת, בעצם? אם אהב אהב. 

 

אני לא מאמין בזה. ומעדיף לא לראות.

אבל אין לי בעיה לתת וכבר שמעתי סיבות טובות למה זה חשוב, אז זה לא גורם לי פחות להעריך אם מישהי מבקשת לראות
ואני גם מאמין שאסור לי לשפוט אחרים ו'מה ששנוא עליך'.. אני נותן תמונה בלי לשאול למה ובלי להעלות ספקולציות

בעצמה לא שלחה תמונה.

עונה על האופציה הראשונה.

כאמור אם אני מבקשת תמונה והצד השני מעדיף שלא לתת אז:
אחפש תמונה בעצמי בפייסבוק. במידה ואין אז אדרוש תמונה כתנאי הכרחי, אם עדיין לא מוכן אז פשוט לא אצא איתו.

על מנת למנוע דייטים מיותרים, יצאתי עם מלא בחורים ורוצה לחסוך לי שחיקה של הנפש.
בחור שמתעקש ומתקבע בכוונה לא למסור תמונה גם אחרי מבוקשי אז שיהיה לו בכיף אבל הוא לא בשבילי

מעיד על עצמי שבד"כ לא מבקש,

אבל במידה נניח וכן הייתי מבקש והייתי מסורב...לפעמים יכולה לנצנץ איזו נק' אדומה. לא קרה לי. 

זה ממש תלוי ברקע שלה וברמת ההיכרות של המציע איתה (נניח ויש לי איתו שיחה חופשית אז זה מקל על העניינים).

לשאלה השניה, קשה לי להעיד - כי אני נותן, אבל אין לי בעיה עם מי שמבקש תמונה . לגיטימי.

אומרת שמרגיש לה שזאת התפסות לחיצוניות, שזו נקודה שמדליקה נורה אדומה לגבי הבחור?

 

ולהציע שאם רוצים בכל זאת מוכנה להביא תמונה.

דוקא בחורה שמסרבת זה נראה לי הרבה יותר הגיוני מבחור שמסרב

כ"ש עם ההבהרה בסוף...אבל מתאר לעצמי שיש הרבה שלא יחשבו כמוני.

וגם תלוי בכמה אני סומך על המציע...

ביקשו תמונה ולא הסכמתי לתת
לפעמים הסכימו להיפגש גם בלי
לפעמים לא הסכימו וזה בסדר מבחינתי

אם לא רוצים לתת תמונה לא צריך, אבל אני כן מודיע שאני פחות פוסל על תמונה הצעות שהייתי מאשר בלי, ויותר מאשר על תמונה הצעות שהייתי דוחה בלי.

(מה ההגיון? תמונה יוצרת מוטיבציה ומימד מסוים של ודאות. כיון שעל פי רוב התמונה היא סבירה, ואילו הפרטים שאפשר לקבל הם מעטים וחסרים, אז יותר סביר שחסר מוטיבציה וודאות והתמונה תוסיף על זה, מאשר האפשרות שיש מספיק וודאות ומוטיבציה ותמונה לא מוצלחת תגרום לפסול)

 

מי שלא מסכים לתת תמונה צריך להחליט עם עצמו אם זה שווה לו את המחיר.

אענה בתור מי שכן רואה תמונה.
אם הבנאדם שהציע זה מישהו שאני מכיר וסומך עליו, אז כנראה שאסכים (אבל כן אשאל מה הסיפור והאם מבחינת הסגנון של המראה היא מתאימה לי).

תעשו טובה,
אם חשובה לכם תמונה,אל תנסו לשכנע את החבר/ה לשלוח לכם ללא ידיעת הבחור/ה. זה מגעיל.

אם אני מבקש תמונה זה כדי לקבל עוד פרטים, כדי להבין כמה שיותר מי הבחורה (תמונה זה לא רק כדי לבחון יופי אפשר לקלוט עוד דברים). ואם היא לא רוצה לתת, הכל בסדר, אני אשקלל את הפרטים שכן יש לי, ואחליט על סמך אותם פרטים האם לצאת או לא. ואולי אני גם אשאל אותה למה היא לא מוכנה לתת תמונה, והתשובה שהיא תתן לי תלמד אותי עוד דברים עליה. 

 

אם הצד השני רוצה תמונה, אני אתן תמונה. אין לי בעיה לתת תמונה. אני אפילו אעדיף לתת תמונה, כדי שלבחורה יהיה כמה שיותר מידע עלי (כן אפשר לקלוט עלי דברים דרך התמונה), וגם שתראה את המראה שלי, אין לי כוח לצאת עם מישהי ושהיא תפסול אותי על מראה אחרי פגישה אחת, שתחסוך לי את זה מראש. למרות שבמציאות אני נראה יותר טוב מאשר בתמונות. 

 

 

אני באופן אישי עוד לא ממש החלטתי אם לבקש תמונה או לא. יש יתרונות לתמונה ויש גם חסרונות. 

מצד שני אני מרגיש שזה לא נכון לקחת את זה ככה. כלומר לא צריך לתת לזה את המשקל הכבד שאנחנו תולים בזה. במקרה וכן, זה גם פוגע בקשר עצמו (כמובן, מסוג הדברים שקל להגיד וקשה לקיים).

סין: עברת את גיל 30 וטרם התחתנת? קבלי ימי חופש לדייטים

האמת היא ששמונה ימי חופשה לא נשמע לי מספיק. אבל קודם שיתנו את זה

איך אני אוהבת את השירשורים שלך
אני טענתי שלבנות צריך להיות חופש
לפחות פעם בחודש אסטרה..
קובעת אצל הלק יוצאת שכבר לילה ..נורא

"אין לי זמן לצאת"

אז כנראה שזה לא קשור

אז לקחתי איתה את ראש הצוות שלי טרמפ. 
סיפרתי לה שאני יוצא עם מישהי. אז היא שאלה אותי מתי יש לך זמן הרי אנחנו עובדים הרבה שעות.
הצלחתי להכניס את זה בימים שסיימתי בשעות נורמאליות.

ואחרי העבודה כל מה שרציתי לעשות היה להתחפר במיטה ולהעלם

עד שסוף סוף מגיע דייט ועוד אם משהי שמוצאת חן בעיני מאוד.
היה לי פעם דייט עם משהי אחרי יום עבודה. לקח לי מעל שעה וחצי בגלל תאונה בדרך לירושלים. 
ואחרי זה היא עוד רצתה להסתובב בי-ם במקום לשבת.
 

עבדתי במפעל וממילא לא רציתי לצאת אז, אז פשוט השתמשתי בזה כתירוץ הרבה פעמים

אם את מוצאת רופא שנותן על זה אישור מחלה...

מבקשים אישור מחלה בגלל מיגרנה (תכל'ס כאב ראש אחד גדול כל הדייטים האלה)

ובאישור עצמו מילא לא כתוב כלום חוץ מ X אינה מסוגלת לעבוד מיום - עד יום-

ועל זה שהדייטים פוגעים ביכולת העבודה אין ויכוח,אז אין פה שום גניבת דעת או תרמית. 

דייטים מקשים על עבודה, איך זה מתנגש לכם יחד?

פרפרים בבטן וכאלה?

 

ושלא תביני לא נכון, כל דבר שיגרום לחופשה אני הראשון שיפגין בעד זה.

רק שואל כדי שאם ישאלו על מה אני מפגין, שאדע לענות.

אולי אני סתם בנאדם עם בעיות קשב וריכוז.

נסו לשלב את זה ביחד עם סדר היום שלכם

נגיד כשאני נוסע לים עם חבר, אומר לו- עצור לי כאן וחכה רבע שעה, 

נכנס לבית הקפה, נפגש, טי טה טו.. עולה לרכב וממשיכים לים

<צוחק, כן?> 

תחנת רכבת בראש, גדול.

וואי, האמת שלא חשבתי על זה אף פעם, כבייניש טוב שאפ'חד לא מדבר איתו כשהוא זז מהישיבה, וכבר שכחתי את הימים שהייתי צריך לתת למישהו דו"ח על תזוזותי. ואף פעם לא חשבתי איך אנשים עובדים מסתדרים עם זה.

אז רבויסי: שימו דגש על לספר לנו איך אתם מתמודדים עם הבעיה הזו, ולא רק שיתופים.. (אם אכן יש לכם דרך להתמודד...)

וללמוד נורמלי?
ובכללי לתפקד...?

ככה זה בחיים. צריך לדעת לשלב דברים יחדיו~
וכדאי ללמוד זאת כשרווקים, אחר כך זה נהיה קשה יותר ויותר.

בהצלחה~

יש פעמים שאני מרגישה שאפילו לפתוח את העיניים בבוקר אני לא מסוגלת מרוב שהראש כבר עובד על 300.

 

עכשיו אני מבינה למה פסלו אותי עד עכשיו.

@מקום בעולם איך לא סיפרת לי?

 

 

וברצינות - בעיני זה לא משהו קריטי

לפעמים לוקח זמן להתרגל למבטא לא מוכר 

 

 

 

תתפלאי מותק

לא שאהבתי אותו תמיד, פשוט מהיכרות עם אתיופים וכמה הם עדה מיוחדת ופשוט אנשים חמודיםם אז התאהבתי.. במיוחד ילדים. אפילו נדבקתי ממנו קצת חח

 

אז לשאלתך זה משהו אישי... תלוי כמה אתה קרוב לבנאדם, אם המבטא לא כבד, והבנאדם אחלה, לא חושבת שהיה מפריע לי כל מבטא.

פעם המשפחה שלי ארחה בחורה מאיטליה שמצאה חן בעיני נורא, והיה לה מבטא איטלקי בעברית שנשמע פשוט אדיר 

אם זה מושך? 

אממ... אולי.  יש כאלה שנחמד לשמוע אותם. 

כי בסופו של דבר מבטא זה סוג של מנגינה. וכמו במנגינה יש כאלה שאוהבים וכאלה שלא..

חחחחחחחחח

צחקתי בקול🤣

ואם נהיה רציניים לרגע- סך הכל נשמע מאד אנושי ולא נורא. נשמע שהרגש לא מתעורר אצלך מהמחשבה עליו. ולכן נראה לי ממש בסדר ואין צורך לאכול את עצמך על זה.

בשניה שתמצאי את שלך אני בטוח שהבחור ההוא כבר לא יעסיק אותך

שאני חושבת שיש מקום לתקופה הזו של הדגירה בבית ממש לפעול מתוך שיעמום, או מהחיפוש מה לעשות כל הזמן. ברוך השם יש לי עיסוקים, לימודים וכו'
אבל עדיין.. אני פשוט ממש בן אדם של שגרה
לחיות בין אנשים, לטייל עם עצמי בעיר וללכת לכותל..
צריכה את זה מאוד, לאוויר שנושם אחרת..

טוב זה לגמרי פריקה,
אבל טובה.

תודה רבה

בהצלחה עם למצוא פייסבוק של מישהו חדש

טוב ממש שזה לא ממקום רגשי, אבל רואה על עצמי שלא תמיד זה עושה טוב..

תמשיכי קדימה, בשום מצב לא יועיל לך להתעסק בעבר.

קרה לי עם יותר מחברה אחת ושתיים..
זה באמת חור כפשוטו. איתך!!
ממליצה לך לתת מקום אוהב לתהליך שאת עוברת ולא להאשים את עצמך. כי זה בד"כ הדבר הטבעי שעולה במצב כמו זה.
זאת הולכת להיות תקופה לא קלה, ומצד שני אומרת לך שאת תצאי מחוזקת וגבוהה ממנה.
נסי לחזק קשר עם עוד חברות, להשקיע במשפחה, בקשר עם ההורים, לחזק עוד תחביב שאת אוהבת. בנוסף, נסי ללמוד ספר באמונה כמו "בגן האמונה". ולחזק בתוכך את זה שהכל מדוייק ומכוון. וזו האמת!
את טובה וה' בטוח דואג לך וייתן לך את הזיווג המעולה שלך בזמן שיהיה לנכון.
הרבה כוחות!

אני לא הפותחת.. אבל ממש עשה לי טוב לקרוא את התגובה שלך. רוב תודות!

 

גם לך זה יקרה בעז"ה 

אפשר להתחבר עם עוד בנות 

 

ונכון שחברה מתחתנת זה חוסר- 

אבל אחרי שהיא תתאושש החברות תשמר  

אבל זה שם לי מראה ענקית של מה שלי אין עדיין
וזה כואב

אבל חשוב שלא תרגישי רע עם עצמך על זה שקשה לך.. (במידה וזה המצב)
זה הכי לגיטימי.
הרמחל מדבר על זה בתחילת מסלש..

פשוט לשמוח ולשמח אותה, ובעזה התור שלך יגיע..

ומתערבב עם השמחה הטהורה והשותפות.
חשוב שתקבלי אותה , אולי מתרחקת
כי האנרגיה של להפוך אני לאנחנו, היא כמו צונאמי לפעמים
יש בנות שממש מתנתקות מכל מה שהיה קודם,

מרחפות, לא מתקשרות, מפספסות לימודים ועוד.

 

ויותר חשוב שתקבלי אותך

את התחושות שלך

את הקושי, הכאב

 ותתפללי ל-ה'.

 

ויש למיכל וולשטיין סרטון על הנושא. תחפשי

 

 

 

 

גם לה יש סרטונים יפים 

תחפשי אחריה  

נמצאת באותו מקום
אותי זה המריץ אגב לחפש חזק יותר את שלי.. ונתן לי תקווה שזה לא בשמים, אני גם יגיע לזה מהר מכפי שאני חושבת.

לגבי הקשר צריך להרפות קצת ולדעת שזה תהליך בריא ונכון, ותדעי שהחברות תחזור!
תשתתפי איתה בהכנות והכל ותשדרי שאת מקבלת את זה ולא פוחדת כי את יודעת שזה עניין של זמן...

היא מתרפפת בהדרגה עד להיעלמות כמעט מוחלטת.

תלוי בסוג החברוּת...
וברמת הרצון והנכונות של כל אחת..

אישה נשואה עוברת לשלב חדש בחיים אז גם אם היא מאד רוצה הקשר לא יחזור להיות אף פעם כמו קודם.
מסכימה שמבחינת הנכונות של הצדדים הקשר יכול להמשיך. אך שוב, בצורה חדשה ושונה בהתאם לשינוי..

גם גברים נשואים.
מה שכתבתי היה על זה שנאמר פה שהקשר דועך לאט עד שהוא מת..
זה תלוי במי שרוצה את הקשר

יש לי חברות נשואות (אומנם רוב החברות הנשואות לא כאלה) שהקשר שלנו עדיין נשמר יופי אחרי שהתחתנו...!

ליזום שיחות, לשלוח הודעות. יכול להיות שבתקופה הראשונה יהיה לה קשה יותר, באירגונים לחותנה וגם אחרי, בבניית הבית.
וגם- דברי איתה על הקושי שלך. שתבין גם את המקום שלך (שוב גם זה יכול להיות קשה לה להבין- היא מבחינתה המקום הכי שמח שלה ותצפה שתשמחי גם את, אבל בטוחה שגם תבין אותך).

חשוב ביותר!!

 

כשחברים שלי מתחתנים - משהו כמו קרוב לחודש אני לא מצלצל אליהם כלל. אם נח להם - הם מתקשרים אלי.

כמובן שיתאים לך בע"ה.
ככה תרוויחי אותה יותר

חבר טוב שלי חברה טובה שלה..
שודכנו על ידם

אחלה רעיון

בתור הנשואה.

 

כשהתארסתי, אחת החברות הטובות שלי התרחקה ממני. בהרגשה שלי, זה היה בדיוק מהמקום הזה, שאני התארסתי והיא עדיין לא (אני יודעת טוב מאוד כמה היא רצתה). זה ממש כאב, כי הייתי בתקופה שהכי הייתי צריכה את החברות שלי (היו הרבה מאוד קשיים בארגונים הראשונים של החתונה, בעיקר מהצד של חמותי). אמנם מאז חזרנו להיות בקשר טוב, ואנחנו נפגשות יחסית הרבה ומבדרות בכיף והכל, אבל הוא לא כמו שהיה קודם, בעיקר מהצד שלה.

מצד שני, חברה טובה אחרת, הייתה איתי לאורך כל הדרך, עזרה בכל מה שצריך, כולל לשמוע על כל חילוקי הדעות שיש לי עם חמותי, ותמיד ניסתה לייעץ ולעזור. גם היום אנחנו בקשר ממש טוב, נפגשות, יוצאות והכל, ואם הייתי צריכה לבחור חברה אחת שאני מרגישה איתה הכי בנוח לספר לה נגיד על הרצון והכמיהה שהייתה לנו להריון וילד, בקלות הייתי בוחרת אותה, כמו שהיא מספרת לי על הקושי שלה שהיא עדיין לא נשואה.

 

אגב, אני ממש לא הייתי הראשונה שהתחתנה מבין החברות, ואני בעצמי חיכיתי הרבה זמן ובקושי היו לי הצעות.

 

במילים אחרות, מה שאני מנסה להגיד זה, שזה ממש כואב שמתרחקים ממך בגלל שאת מתחתנת ואחרת לא, ולא משנה כמה אותה חברה טובה, מבינה ומכילה. אם תתרחקי ממנה בגלל זה- היא תרגיש ותדע את זה, וזה הרבה יותר כואב מאשר לפתוח בפניה את הקושי. 

העצה שלי- תני לה זמן להתאושש מהשמחה של האירוסין, שבזמן הזה תנסי להיות איתה ולתמוך בה ברמה שלא תקשה עלייך יותר מידי, ואח"כ למצוא זמן ולדבר איתה על זה. אם היא חברה טובה כמו שאת מתארת, אני בטוחה שהיא תבין אותך.

האמת שהקושי האמיתי זה לא היא. איתה קל לי מאד לשמוח ולהיות איתה במה שהיא עוברת. היא גם לא החברה הראשונה שמתחתנת אז אני כבר מתורגלת.
באמת מה שקשה זה שזה עוד מראה שמוצבת מולי, שהנה אפילו היא שעברנו הכל ביחד- גם היא מתחנת, ואני תקועה אי שם מאחור.. ברגעים האלו הכי הכי קשה לי להחזיק את האמונה ולהאמין שגם שלי יגיע. זה פשוט מוריד אותי לתחתית, ומבאס שארוע שמח ככ של חברה שלי, שגם אני קיוויתי בשבילה והתפללתי עליה, מוריד אותי ככ כלפי עצמי.

היה לי קשה. לא היו הרבה הצעות, והדייטים שכן היו הרבה פעמים לא היו קשורים. היה לי ממש קשה. הרבה חברות התחתנו סביבי.
ואני זוכרת שהתייעצתי עם חברה שגדולה ממני בכמה שנים וגם לא הייתה נשואה. והדבר שהיא החדירה בי ואותי הכי חיזק זה האמונה שיש מישהו למעלה שמנהל את העולם ומכוון את הכל. והקב"ה עושה את הדברים בדיוק כמו שהם צריכים להיות, ולכן גם אם קשה- זה מה שטוב לי. (אני יודעת שאלו סיסמאות, אבל כשבאמת הבנתי את זה- זה ממש עזר לי.)
אז נכון, לקח עוד כמה שנים עד שהתחתנתי. אבל במבט לאחור אני כ"כ שמחה על התהליך שעברתי. אם הייתי יוצאת עם בעלי לפני כן- זה לא היה הולך. וב"ה שנינו הגענו בוגרים יותר ועם הערכה גדולה למתנה העצומה הזאת, ועם רצון גדול לעבוד בשביל הקשר. שנינו היינו הרבה יותר מוכנים בשלב הזה.

תחשבי על איזה, כיף, זכות, אושר, תחשבי כמה את רוצה להתחתן ותרגישי שזה קורה לחברה כל כך קרוב אליך, כמה אושר זה, אני אישית ממש ממש התרגשתי בחופה של חבר מאוד קרוב שעברתי איתי את התהליך
הקשר אחרי החתונה יהיה כנראה פחות רציף אבל אם זה חשוב לך אז הקשר ימשיך להיות טוב לפחות כמו שהיה זה תלוי הרבה בך, תתקשרי, תיזמי פגישות, תדברי, אני אישית רוב החברים הטובים שלי נשואים ואני בקשר טוב עם כולם וכולם שמחים בזה.
מבין אותך מאוד-בהצלחה!

ותכנס לשגרת נישואין רגילה

חח סתם

תשמחי איתה, תראי לה התלהבות 

תשתתפי איתה בשמחה!

אם זה אומר להקשיב לסיפורים, להתלבטויות, לחוויות, 

להתרגש איתה ביחד

 

ולדמיין את עצמך במקום שלה בקרוב ממש עם בעלך היקר  

היא התארסה, יש לך כמה זמן עד החתונה ואת יכולה עוד לעכל את זה ביחד איתה..
לדבר על זה ולחשוב ביחד על המסגרת החברית שנשארת לכן (טלפון כל חודש..?)

לא ״כשחברה״