פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 391)

סליחה על הבוטות, מה זה משנה? 

קודם כל, לצערנו כרגע גוש קטיף לא נראה באופק

וגם אם כן היה נראה באופק, זאת שאלה כל כך מהותית? עד כדי בחינה של הקשר?

ועכשיו לתשובה נטו לשאלתך - אני אישית לא מוכן להתחייב לזה.

אני יכולה להקשיב ולהבין את המקור של הרצון ואם יהיה לנו רלוונטי שיהיה גוש קטיף אז לחשוב על זה 

אבל גם יש בי את המקום שאומר יש ברוך ה' כל כך הרבה שרוצים לגור בגוש קטיף נראלי שניהיה נחוצים יותר במקומות אחרים (ואני כנראה לא אגור על גבעות )

צריך לבדוק אם באמת מוכנים לזה..

אם זה רק חלום, והוא מבין שיש אילוצים בחיים - 
ובעוד 5 שנים בעז"ה עם ילד וחצי וקצת יותר פקלאות וחיים מבוססים - צריך יהיה לשקול את זה מחדש,
אז אפשר ללכת על זה, כי זה כמו כל מקום שרוצים לעבור אליו וצריך לחשוב בחיים לפני.

כל כך מכירה את הימים האלה שאי אפשר להתרכז בשום דבר.

ומגיע סוף יום ואת עדיין בכותרת של המאמר...

מזמן אמרתי שצריך חל"ת לתקופת הדייטים.

עכשיו נראה לי שגם צריך לחלק  מרשמי ריטלין חינם לכולנו...

יאללה, לכי לקרוא את המאמר...

מלא כח.

וריכוז.

והצלחות 

של הדחיינות? 

בדרכ אלו הרצאות מעצימות שמדברות אלינו. אבל לעתים נראה שאנחנו כבר יודעים את הדברים

ובוחרים לדחות כי זה נח. 

יש טעם לנסות. אבל בעדינות. ואם לא הולך אז להרפות.

הרבה עשו והצליחו

וגם אם לא - עדיף לדעת שניסינו הכל

וכמובן אם זה בדרך שלא מקדמת (למשל להציק...) אז זה לא מקדם

ב"ה

יצאתי עם בחור כולה 2 פגישות שהיה לי ברור שזה לא זה

וחתכתי..לאחר חודש הוא ניסה לחזור אליי לנסות שוב ולא הייתי בעניין..

מפה לשם עברה איזו שנה ויצא לי לשמוע עליו מחברות נשואות שהוא חבר של בעלם

יותר על התכונות אופי שלו אז יצרתי איתו קשר (למרות שאני זו שחתכתי והוא כן ניסה לחזור וסירבתי)

יצאנו שוב ואז באמת ראיתי שזה לא מסתדר אבל נסיבות אחרות ונפרדנו כידידים...מה שאני באה להגיד שלנסות שווה כי גם אם לא יילך לך אולי בעתיד זה כן ישפיע

כמובן שבטאקט ועדינות...

האומץ שהייתי צריכה בשביל ליצור איתו קשר היה על בסיס הידיעה שהוא כן היה בעניין שלי וניסה לחזור...

בהצלחה!

אם על שידוך רגיל מקבלים 1/3 גן עדן, כאן החברה שלך זכתה באחד שלם...

מעולם לא נצבט לי הלב שלאדם אחר יש משהו שאני כמהה אליו. 

הצביטה והכמיהה קיימים אך לא על חשבון האחר 

כשכתבתי את זה ישב לי בראש שהדברים לא תלויים זה בזה-

הרי זה לא שאני רווקה כי הם זוג. זה לא שהוא היה אמור להיות בעלי.

אין בתמונה הזאת שאני רואה מולי משהו ש'היה אמור להיות שלי' ונלקח ממני.

כך שאני לא בטוחה שיש מקום לאיזושהי קנאה, ונראה לי שתחושת קטנות (עם כמה שהיא לגמרי מובנת) גם לא נכונה לי כאן (בקטנות יש איזושהי יחסיות/השוואתיות שלא מתאימה לי לתאר את התחושה האישית שלי בסיטואציה).

אבל תכל'ס, בעוונותיי, אני בנאדם (ועוד בחורה, על כל ההשלכות הדמיוניות והרגשיות שבדבר..;), ולכן המראה הזה כן עושה בי משהו. ואני חושבת שהמשהו הזה הוא חידוד של תחושת החוסר.

מקווה שיצא מובן..

האם יש פער?

כן יש.

האם נכון לפגוש בחור שאת יודעת שיש ביניכם פער גדול?

תלוי לדעתי בשאיפות שלך ובכיוון הכללי של החיים שאת רוצה לבנות.

שאלת איך לצאת עם דוס בצורה מכבדת ומכילה, מבינה מכך שאת כן מחפשת דוס אך מרגישה שבפועל הוא לא מבין את החיים ואת המקום שלך כרגע?

אם זו הסיטואציה, אני אומר לך מה אומרים לי תמיד בעניין הזה: גברים לומדים מהר מאד את הווי העולם בחוץ, גם אם הם כעת נמצאים בעולם שכולו טוב  או עולם שכולו תורה. ולכן בסיטואציה כזו נכון לבחון את הכלים יש לאדם (כמובן לפי מה שחשוב לך. למשל הקשבה, הכלה, עומק, חוש הומור, יולת לשאת שוני. ופחות את התכנים שלו כי סביר מאד להניח שעולם התוכן שלכם בשלב הזה שונה. כן חשוב להביא תכנים מעולמך ולבחון את התגובות שלו לכך.

הצלחות.

*איך הוא מתנהל/מתנהג איתך כשהוא פגוע ממך ואיך לאחר פגיעה

* לשים לב ממה הוא נפגע 

* איך הוא מתייחס לבקשות שלך

*האם הוא יודע לבקש סליחה כשצריך ולהודות בטעות שלו

*האם הוא שם לב כשאת במצב רגיש ופגיע ומגיב בהתאם....

*האם הוא מכיל אותך כשאת פגועה או מזלזל ברגשות שלך או בכלליות- איך הוא מתייחס אלייך כשאת בפגיעות 

*האם יש בו רוך כלפייך?... 

*האם הוא יודע לפייס... 

קשה לעשות רושם עם סבלנות ורוך אמיתי

צריך להרגיש 

בד"כ שזה רק רושם אז מבעד למילים המפייסות יש קוצר רוח כזה... 

ולגבי אחרים.. זה קצת יותר קשה לשים לב, כי בדייט אין ממש מפגשים עם אנשים אחרים...

ואגב אדם עם קושי ותוקפנות אפשר לפעמים לזהות את זה על הפרצוף שלו...

נכון, יש כאלה שיותר קל לקלוט.

יש כאלה שזה יכול להרגיש אחרת בשטח.

נראה לי שקלטתי את העניין פשוט אני לא רוצה לשפוט ישר וכן לנסות לראות אם זה יש כאן משהו אחר ואולי אני טועה.

ותודה על השאלות המכוונות

ונכון אני לא אומרת להסתמך נטו על זה...

לפעמים רואים, לפעמים לא

אבל יש כלים ולא רק פיזיים לזיהוי וכדאי להשתמש בהם... 

ולפעמים יש עניין ש"ניפול בפח" אולי כחלק מהתיקון וכו'...

באמת לדעת. 

ואומר לך את התשובה שהכי פחות רוצה לומר לך- תפילה. 

מסופר על פרופסור אחד שכל הסביבה נדהמו מטוב לבו, מההכלה, מהרגישות

אין אחד שאמר עליו דבר רע, כולם פשוט הוקסמו מהאישיות שלו

ולאחר שנפטר והמחמאות יצאו החוצה, 

אשתו היתה המומה מהדברים, 

כי מסתבר שהיה גבר מכה, עצבני, כועס, רוטן, נרגן, מפיל אימתו בבית, על האשה, על הילדים.

הוא נתן את כל הכוחות שלו בחוץ, ולא השאיר משהו לביתו.

הרעיון מבהיל, אבל אולי אם נלך עם תפילה ה' יעזור.

הוא קשוב?

הוא שם לב אם מציק לך משהו?

הוא נותן לך לסיים משפט בלי לקטוע באמצע?

זה סוג של "מבחני רגישות".

מזכירה לי,

יצאתי עם בחור סופר רגיש. מה שנקרא "אדם רגיש מאד". כל החברים שלו גמרו את ההלל על הרגישות וההתחשבות שלו, ובהתחלה זה גם קנה אותי. אבל אחרי כמה פעמים שמתי לב להתנהגות חסרת רגישות באופן קיצוני. יצא לנו לדבר על זה (לא שיתפתי אותו בדברים ששמתי לב אליהם, דיברנו על הרגישות שלו בכללי) ומתברר שהבנאדם נמצא במקום מאד גדול של ריצוי, שגורם לו להיראות כאדם  סופר רגיש, כאשר בפועל זה מגיע מפחד מאד גדול מדחיה. 

(הרגשתי המטפלת שלו בפגישה הזאת. באמת)

תכלס,

לרב אצל אדם שזה אמיתי אצלו אפשר להרגיש.

חכי לפגישה השלישית

ותדברו ביניכם על הדברים החשובים

פשוט את חוששת להחליט מהר מדי. אז תחכי לפגישה שלישית (אפילו תסכמו ביניכם שלפני פגישה שלישית אין שום סיכומים. טוב לכם ואתם ממשיכים). ואז אחרי פגישה שלישית - ואולי תנסו להגיע אליה מהר - תהיה לכם פרספקטיבה טיפה יותר רחבה

את מפחדת שזה יגמר, זה מכניס לך למוח "זה יגמר" וכן הלאה.

תנשמי עמוק. תרגעי. ותעשי מה שנכון לך בלי לחץ.

הוא רק קיים איפשהוא 

ואני רוצה לעשות הכל נכון

מפחדת להתלהב מדי ולהרוס, זה הכל

ואת מרגישה שהוא איתך, נשאר לך רק לקחת בחשבון את ההשלכות של קצב מהיר..

אין פה נכון או לא נכון. זה נטו מה שאת מרגישה שאת רוצה לקחת. את יכול להתקדם באיזה קצב שאת רוצה רק תהיי מוכנה לשאת בהשלכות של הקצב. את רוצה לא לשאת בהשלכות? אפשר לההאט קצת.

ב"ה זכית ואת מאוהבת.

זו זכות, כי הרבה לא מגיעים לזה בכלל ברמה גבוהה

ודאי שלא בהתחלה.

ועל בסיס זה, 

את רוצה אהבה יציבה

שתחזיק לאורך זמן

התאהבות היא רגש

אחד הנפלאים ש-ה' מזמן לחיינו.

רק מה, יש קאטצ',

היא באה בגלים, כמו כל רגש

ובשביל הזמנים שההתאהבות בירידה

ובקושי מרגישים אותה

חשובה כ"כ היציבות של ההערכה, האהבה, התקשורת הטובה

העין הטובה.

אם את מעוניינת ליצור קשר יציב

תדברו ותעמיקו, ותשתפו

ותיפתחו

ותגיעו לשיחות עומק ולכיופים ודברים זורמים

וכל הזמן תבני אצלך בפנים

למה אני כ"כ מעריכה אותו?

מה יש בו טוב?

מה טוב במה שנוצר בינינו?

ז"א, הלב מדבר.

ובמקביל - להתחבר הרבה גם בראש 

ויש בספר של אור אלון פרק מעולה מרחיב על ההתאהבות

וגם בספר של הרב יהושע שפירא "לצאת מן הדעת"

ושתזכו לקשר נפלא ואיכותי ומשמח ומרגש

צריך קודם להיות נשואה כדי להבין כמה הוא מהפכני.

אצרף לבסוף לנעוץ  

תתזכרי אותנו אם שכחנו  

של הרב זמיר כהן - יש חלק עבור גברים וחלק אחר לנשים. מאוד תכליתי ומאוד ממוקד. אני אישית אהבתי.

אם יש את השער הראשוני

שהוא נראה סבבה

הקשר הנפשי הוא שיעמיק את מציאת החן.

אצל בת, המשיכה מתחילה מהפנים החוצה

מהרגש, החיבור, הלב.

יש לך את ההתחלה וזה נפלא

ובע"ה הדברים ייבנו צעד צעד

(יש לי בערוץ סרטון - אין לי משיכה אליו - לעזוב אותו?

ממש מוסבר בו הנושא ששאלת עליו בגדול)

כאילו תכלס איך אני אומר לה שאני מעוניין להכיר?!

מצאת חן בעיני, מעוניין לבחון למטרות נישואין - 
אם מתאים לך תוכלי לסמס/לוואטספ לי למספר זה וזה: ___
אשמח לתשובה גם אם היא שלילית כדי לדעת איפה אני עומד.
תודה 
שם: 
לבירורים עלי:

הודעה כנה.נטולת פוזה ופחד - לקראת נישואין וזוגיות

ככה המונמנטום להציע לה לצאת איתך הוא הרבה יותר טוב.

וגם אם המומנטום קצת פחות ממושלם, לנסות זה לא מזיק.

צריך להתמודד עם רגש הבושה. זאת לא התמודדות קלה. מסכים.

וגם לא חייבים להתחיל עם בחורה אם זה לא מתאים לך. הגיוני לגמרי.

מצאתי טבעת על הרצפה

הרמתי, הלכתי למישהי (לדעתי בת 16+-) ושאלתי אותה אם זה משהו בעל ערך או משחק של ילדות. היא אמרה שלא נראה לה שזה בעל ערך. אז שמתי את זה בחזרה איפה שזה היה ואמרתי לה שלי אין מה לעשות עם זה אז אם היא חושבת שיכול להיות שזה שווה משהו היא יכולה לקחת

צריך לחיות את החיים כפי הנתונים שיש לך כרגע.

מה יהיה מחר? אף אחד לא יודע.

זה נכון גם מכיוון שייתכן שאתה מונע מעצמך התקדמות בתחומים אחרים של החיים, וייתכן שכשהזוגיות תגיע, יהיה קשה יותר להתקדם בהם, וגם מכיוון שהברירה של המתנה (hold) או להימנע מהתקדמות, תגרום לך להיות פחות פרודוקטיבי ולכן גם פחות חיוני, וכתוצאה מכך , ייתכן וזה יקשה עליך לפתח קשר בבוא הזמן (בקרוב ממש).

כתבתי מאד בכלליות, כי לקחתי את מה שכתבת למקום שאני מכיר, אבל יכול להיות שהתכוונת לדברים אחרים.

הבעייה לטעמי מתחילה מתי שהחסך הזוגי מטריד אותך במידה כזו שזה מונע ממך להתמקד במשהו מסויים לאורך זמן ולהתמיד בו.

לצערי, לדבר הזה אין לי פיתרון.

לקח לי הרבה שנים להבין את זה.

אבל היום אני לא מכניסה את השיקול הזה לרשימת השיקולים שלי כשאני צריכה לבחור/ לעשות שינוי.

נאמר, אני רוצה להתחיל פרוייקט מסוים. או לקנות משהו (הוצאה משמעותית. ארון, רכב, דירה לשכור). שברור שהחלטה כזאת היא בסדרי גודל של שנה+. בעיני אם אני משקיע במשהו מסוים, ותגיע הצעה שלא מתאימה להשקעה שלי, זה יפגע ביכולת שלי לקבל את ההצעה.

ואפילו בלי זה - אף אדם לא יקנה ארון שלשה חודשים לפני שהוא עובר דירה, כל עוד מה שיש לו זה בסדר.

בטח אם הצורך בהתחדשות הזאת נובע מזה שצריך להתחדש במשהו - ואז מספיק להתחיל קשר משמעותי חדש כדי שבעצם סתם הוצאתי כסף שעכשיו אני צריך אותו.

"החלטה כזאת היא בסדר גודל של שנה+" - לא הבנתי למה אתה מתכוון.

אתה מתכוון לזה שייקח הרבה זמן לשלם על הוצאות גדולות וזה יכול לקחת יותר משנה+ ?

או שאתה מתכוון שההשקעה הכספית הזו היא גבוהה מספיק כדי שאתה תרצה שהתמורה שתקבל, תשרת אותך למספיק זמן?

ולגבי "תגיע הצעה שלא מתאימה להשקעה שלי" - לא הבנתי למה התכוונת.

אני אענה לך לגביי.

אני קניתי דירה. ההחזרים שלי גבוהים מאד, (בכוונה, כדי להימנע מהוצאה כוללת גבוהה פי 3 מהעלות של הדירה על פני עשרות שנים).

ברור לי שבע"ה כשאתחתן (בעגלא ובזמן קריב), לא אוכל להמשיך עם כאלה החזרים גבוהים לבנק. אבל כשנגיע לגשר, נעבור אותו (נמחזר משכנתא, יש פתרונות ב"ה).

ובכלל לגבי הוצאות כספיות - אם אלו דברים שמתישהו בעתיד יוכל להיות להם שימוש, אני לא רואה בזה זריקת כסף לפח.

וסליחה אם נטפלתי לעניינים כספיים.

גם לגבי להתחיל לימודים שמעניינים אותך ויכולים להיות מאד תובעניים מבחינת זמן. בע"ה כשתתחתן, אם זה יקשה עליך, אז תפרוס את הלימודים על פני יותר זמן.

הוצאות כספיות או תכנון לוגיסטי שלא עושים בשביל חודשיים-שלשה, כי אם זה חודשיים שלשה אפשר "למשוך", והכאב ראש של לתכנן ולהוציא כסף הוא כזה, שלא שווה להשקיע אותו במשהו זמני. נסתדר עם מה שיש.

היתרון של כן לעשות - הוא שזאת באמת התחדשות

ובמקרים שבהם לא היה שינוי למשך תקופה ארוכה מאד, זה אכן מצדיק את עצמו

כלומר- סוג של פיצוי, לא הייתי משקיעה במשהו גדול או שדורש טווח ארוך, מחוייבות וכו'.

אבל אם הסיבה להשקעה היא אמיתית, ומשרתת מטרה שיש לה ערך גם לטווח הארוך, לא נראה לי נכון להכניס שיקולים של המצב הזמני.

איך כבר אמרו פה? כשנגיע לגשר נעבור אותו.

כמו שכתבתי בהודעה אחרת, זה משרת שני צרכים - 

1 הצורך בהתחדשות שנובע מזה שאין התחדשות בתחום חשוב יותר

2 מבחינה לוגיסטית ארוכת טווח, יש לזה יתרון של נוחות. מבחינה לוגיסטית קצרת טווח, זה בעיקר השקעה וכאב ראש. אין שיקולים אחרים

אולי דוגמה טובה זה לקנות מטריה בזמן המתנה לאוטובוס... כמובן בסדרי גודל אחרים

אבל לא יודע מה איתך, אני מרגיש את החסר מספיק...

מי שאצלו "טוב לך בתור רווק אז אתה לא מוכן להתחתן", לדעתי צריך לעבוד על סדרי עדיפויות. להדגיש את החסר באמצעים מלאכותיים זה אולי טוב בתור אילוף, אבל במהות זה לא טוב.

הצורך צריך להיות פנימי, ואז לא צריכה להיות בעיה מהותית ברצון להתחדש - ואז נשארת שאלת הכדאיות (ושוב, שאלת הכדאיות עצמה נובעת מתפיסה של "כמעט שם")

חוסר יציבות עלול להשפיע לא רק על האדם עצמו אלא גם על הסובבים כמובן

ועד כמה זה מתסכל ומאכזב, ואיך ניתן לסבול את עגמת הנפש של האדם כלפי עצמו, עם הרף שהציב לעצמו והידיעה שעדין הוא לא במקום הזה.

עם זאת אני חושב שחוסר יציבות מושפע ממצב נתון ברגע ספציפי על קו הזמן, והדברים יסתדרו בוודאי עם השינויים האחרים שיגיעו.

יש איזה סיפור שישבו כמה חסידים בשולחן אצל הרבי שלהם 

ואחד הילדים של החסידים עלה על השולחן ועשה בלאגן,

האב הנבוך רצה לחנכו ולהורידו אבל הרבי אמר לו שיניח לו.

לאחר מכן כששאלו את הרבי מדוע לא חינך את הילד מצד החינוך שבדבר, ענה בפשטות:

ראיתם פעם בחור בן 30 עולה על שולחן? יש דברים שמסתדרים עם הזמן, ואת מעט הכוחות שיש לנו לחינוך, עדיף להשקיע במקום אחר. ששם באמת צריך 'חינוך'

לדברים יש נטיה להסתדר. ואעפ שזה נראה לעתים כדרך מייאשת ללא מוצא, יש הרבה פתחים בחושך ואנחנו נמצא אותם לאט לאט.

אני לא יודע אם לשם כיוונת או לדברים יותר טכניים כאמור לעיל, אבל כולנו זקוקים למלל מסוג זה לעתים. 

אין לי ממש תשובה אבל אני משתדלת להמשיך הל כרגיל עם אופציה לשינוי , גם אם אני מתחילה לעבוד כמדריכה בפנימייה  אפשר מקסימום להתפטר אם אתחתן, לא צריך עכשיו לא לעשות דברים בגלל זה

זאת החלטה שאני יכול לקבל גם עוד חודש כנראה

ולא להחליט כלום משאיר אותי במצב הקיים שהוא בסדר

ואז בשבילי מה שמפריע זה רק עצם המצב של אי-יציבות

הרגע הזה שאתה ישן בלילה כפיות

עם הבדידות והיא גונבת לך בלילה את כל

השמחה.

יודע שזה לא כזה משתווה, אבל יכולה להרגיש

חופשי לשתף אותנו באיך עובר עלייך היום. 

למרות שנראה לי איפשהו שלכולנו עובר אותו הדבר בביצה הזו שנקראת חיים.

חיקוי של 

Lol  פשוט מעולה, (:

הזכרת לי עוד משהו בסגנון

חפש- חידון התנך קטע מהסרט לול-

קטע ישן של הרב אורי זוהר.

יש שם חיקויים ואחר כך סיפור, וזה מה שהוא עושה כשנגמר לו הזמן

תדברי על עצמך ולא עליו "אני מרגישה שאני צריכה ככה וכהה" ולא "אתה צריך לעשות ככה וככה".

בכל אופן דיברת על שאת מרגישה חוסר בפתיחות. זה נראה לי קשור. פתיחות זה דבר שעושים בהדרגה. לא על ההתחלה נפתחים. לאט לאט. ותמיד יהיה צד שיעיז ויפתח קצת יותר ממקודם. אולי כדאי לעשות זאת ולמצוא את הטיימינג שבו תגישי הכי פתוח בניכם. בהצלחה.

זאת פתיחה למשפט שעוסק בו. התכוונתי להיפך - שאת תעסקי בעצמך.

אבל ממה שאת אומרת עכשיו באמת לא מטרידים אותך הצרכים שלך. אלא היחס שלו אליך..

אתה מדברים הרבה בטלפון בין הפגישות?

כדי לשמור על הרציפות של הקשר וכדי שהוא יתגבר עם הזמן זה נראה לי קריטי להשקיע בזה.

זה ממש תלוי בתיאום. קטונתי מאיך להציג את זה, זה מאוד אישי ומאוד משתנה מקשר לקשר אבל זאת לי לי נקודה ממש חשובה. 

אם היה בניכם יותר קשר בין פגישה לפגישה אז היה לך יותר קל לסמוך עליו שהוא רציני..

קשה לי לומר באופן פרקטי איך להגיד את הדברים אבל באופן כללי - להציג את זה שאת רוצה אולי להתקדם בקשר (?) מצד שני - לומר את זה בבטחון, בניעמות ובצורה יפה וכיפית, כמובן, אבל בבטחון. אולי אולי. זה מה שנשמע מדבריך.

הוא עושה X אז היא צריכה לעשות X "להחזיר" לו?

למה אי אפשר לדבר על דברים?

כי לי זה נשמע סביר, אני לא ראה בעיה להיפגש בתשעת הימים, אבל אם הייתי רואה בזה בעיה, ברור שגם חברים לא הייתי פוגש.

כך שבסוף תשעת הימים בטח שהייתי מנסה להספיק את שני הדברים אם מתאפשר, ו3 שעות נשמע לי מספיק.

בנוסף לכל אחד מתאימה איטנסביות שונה בקשר, לגיטימי שהוא צריך פחות ממנה...

דווקא בסוף תשעת הימים זה הכי פחות כדאי מבחינת החשש. לא נראה לי שזה על הפרק.

אבל לפעמים ביינישים אוהבים להחמיר בלי לחשוב

נוח לי להסתכל בצורה יותר אופטימית כלפי ביינישים ובכללי.

פשוט הדבר הזה נשמע לי ממש לא לעניין.