פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 464)

כל אחד מגדיר אחרת. ולכן חשוב לא לתת רק את ההגדרה אלא להסביר מה זה בשבילך כדי לדעת בבירור שמשדרים על אותו גל

אם חשוב לה משהו מסוים, שהיא מגדירה אותו x. גם אם היא טועה, זה מה שהיא מחפשת, וזה מה שהיא רוצה. אתה יכול להיות שלתפיסתך הוא כן עונה להגדרה, אבל לפי ההגדרות שלה לא.

ההחלטה בידיים שלה, ואתה לא צריך לחנך אותה, זה לא מתפקידך. מקסימום לתת לחבר טיפ לא לפגוש אותה כי היא נשמעת כך וכך.

ולא התווכחתי איתה כמובן, רק אמרתי את זה בתור הערת שוליים.
יותר התכוונתי לשאול מה המושג מחובר לעם ישראל אומר לדעתכם ? (:

 

כל אחד מפרש מושגים בהתאם לעולם שלו, לידע שלו ולאירועים והחוויות שהוא צבר בדרך 

ולכן כדאי למקד את השאלה- לשאול על הנושא מכמה היבטים , לבקש דוגמאות 

 

ובפועל - אני מסכימה איתך, שמחובר לעמ"י זה לא רק אחד שהוא דמות מנהיגה וכרזימטית סטייל מדריך בבנ"ע.

אבל אתה עוד תתקל בזה בדרך- וכדי שהבירורים יהיו יעילים בשבילך תדע למקד את הרצון שלך 

ולא להכנס לדיונים מיותרים 

 

 

אתה בטח לא חולק על ההעדפה שלה- הרי זה הענין שלה- כנראה שזה מה שמתאים לה. לכל אחד יש אופי אחר והעדפות אחרות. זה שהיא רוצה בחור כזה שמעורב בכל דבר שקורה בעמ''י באופן מעשי אני מרשה לעצמי להניח שזה גם מה שהכי מתאים לה. אדם קרוב אצל עצמו, ויודע מה הכי טוב ונכון עבורו.

המחלוקת שאני כן שומע כאן היא רק על ההגדרה- האם 'מחובר לעמ''י' חייב להיות בצורה מעשית, או שאדם יכול ללמוד תורה וגם להיות מחובר לעמ''י.
פה בודאי אני מסכים איתך, שלהגדיר 'מחובר לעמ''י' רק את מי שעוסק במעשה ומחובר בדרכים יותר חיצוניות (מאשר חיבור פנימי- נשמתי ע''י התורה)- זו הגדרה חיצונית. ההגדרה שלה לא מדוייקת.
אלא שפה היא סה''כ לא מצאה את המילים הנכונות ביותר למה שהיא מחפשת, היא לא ניסתה לקבוע מה זה מחובר לעמ''י ומה לא. אתה המשכת לדון איתה על הנושא החשוב הזה אך הוא לא קשור לנושא השיחה.

מה שהמשכתי איתה את הדיון היה על זה שמבחינתי זה נשמע מאוד חיצוני לחשוב שרק מי שעושה איזה פעולה הופך אותו למחובר לעם ישראל. זה הגדרה שלא הסכמתי איתה זה הכל.

לא מעיד על הבחירות שלה. היא יכולה להיות בחורה מאוד פנימית ועמוקה וממש לא חיצונית, והיא פשוט לא הגדירה את זה נכון. אז הדיון איתה היה נראה לי קצת מיותר ונשמע לי שמגיע (אולי) ממקום כזה שקצת נפגעת מההתנסחות שלה..
אז זה בסה''כ טעות טכנית של ההגדרה שלה

לא היה לי ממה להיפגע. זה יותר נבע מהעניין שלפעמים יש איזה אידיאליזם סיסמתי וילדותי שתופס דברים בצורה קצת חיצונית אז אמרתי לה מה אני חושב על זה, בדומה למה ש'לב אוהב' כתבה בסוף. (לא יודע ממה זה נבע אצל אותה בחורה).
בכל אופן אשריך על התגובות ⁦️⁩

סליחה אם זה היה נשמע שאני קובע מאיפה זה נבע אצלך (כתבתי אולי )
ומסכים שיש מושגים רבים שצריכים העמקה ודיוק

יש בעיה שמבררים דברים גדולים כאלה אצל חברים

זה דברים שלא בטוח החברים ידעו להגיד

וגם זה קצת לגמד את זה שחושבים שלהתנדב איפשהו זה אומר שהבן אדם חושב על כלל ישראל

אני מבינה את הרצון שלה. היא בטח גם כזאת ומחפשת מישהו שחשוב לו הכלל,

אבל אני חושבת שזה משהו ששומעים מהבן אדם וגם לא בטוח שזה משהו שרואים ישר

צריך היכרות קצת מעבר כדי לשים לב לזה...

 

אני רק מקווה מאוד בשבילה שזה מגיע ממקום כנה ולא אידאליזם מפוצץ וסיסמאתי (כי את זה נגיד אני לא סובלת)

 

 

קשה לדעת כמה חבר מחובר לעם ישראל,זה משהו יותר פנימי שכל אדם יודע על עצמו.
השורות האחרונות שלך זה בדיוק מה שהתכוונתי, שזה הסיבה שהמילה אידיאליסט מצחיקה אותי, כי לפעמים זה נהיה איזה סיסמא מפוצצת שריקה מתוכן אמיתי.

והיא חושבת על אחת או כמה מהן וקוראת לזה בשם של המושג

 

 

אפשר להגיד שגם אם בפועל הוא לא עוסק בזה ביוןם יום אם זה נמצא בשיח שלו, ואם הלימוד תורה שלו הוא כללי מבחינתו..

בכל מקרה  אתה אומר מה הראש שלו וכדאי שלא תחשוב אתה יכול להגיד שהוא לא 'ילד בני עקיבא' שלא תחשוב.. (יכול להיות שהוא כן, במידה והוא לא)

אין מה לרדת להגדרות אתה מבין ממה אפשר להזהיר ומה אפשר לחדד זה מספיק.

מבחינתי בחור שמחובר לעם ישראל זה בחור לא אדיש... שלא רק לומד תורה אלא יש לו מידות מעבר של אהבת ישראל שזה חשוב מאוד .
הבעיה שזה משהו שלא קל להגדיר וכל אחד יכול לפרש את זה שונה..
אם היו שואלים אותי את זה על חברה. הייתי חושבת על כל הפעמים שהיא עזרה .. והתנדבה וככה עונה.

את מה שהתכוונתי אליו.
אני רק התכוונתי להגיד שמהצורה שהיא אמרה את זה זה היה נשמע 'שמחובר לעם ישראל' זה בהכרח מישהו שמעביר פעולות או מתנדב איפשהו..ולא הסכמתי עם זה.
כי זה ממש לא מתחיל ולא נגמר שם.
לגבי מה שאת אומרת אהבת ישראל אני ממש מסכים שזה שאלה חשובה לשאול, ומידה חשובה מאוד שתיהיה באדם.. שנזכה.

ואז נפגשים כמה פעמים בודדות ומתחתנים.

כי לא ניסיתי את זה 😅 יכול להיות שזה באמת עובד אבל לי לא נשמע אידיאלי משהו המצב הזה

לנשים הקשר מתגבש רק אחרי הרבה זמן..
לגברים זה קורה ממש במהירות.

הרגשה של יש מבין, של הוא מבין אותי וכו- מהדייט הראשון
משיכה,געגוע-דייט חמישי שישי ככה. בתקווה שזה יבוא עוד לפני..
אהבה והרגשה של שורש נשמתי- הלוואי שיקרה

תחליטי שכך את רוצה שיהיה.

כי משיכה, געגוע ותקשורת הם מבחינתי מספיקים לחלוטין
ההרגשה הסוחפת של התאהבות פרפרים וביטחון שזה זה האחד והיחיד וואלה אשמח אם יהיה אבל לא חובה כדי להתחתן
פעם חשבתי שבלי זה אין סיכוי שאני מתחתנת אבל למדתי והתבגרתי..

מעניין מה שאת אומרת, וגם שמעתי את זה כמה פעמים אבל אני חושבת שזה גם קשור לאופי. אנשים שהם יותר רגשיים, יותר חשים ומביעים רגש אני חושבת שיהיה להם קשה להתחתן בלי להתאהב. שגם אז אגב אין בטחון של 100 אחוז שזה זה, תמיד צריך להשאיר משהו לקב''ה

רק כשאגיע להחלטה אדע אם אני מסוגלת באמת בלי ההתרגשות המטורפת הזאת וההתאהבות
רוצה להאמין שכן
אבל לא יודעת עכשיו
קיצור אעדכן חחח

שרק אצל 11% מהזוגות יש התאהבות.
זה הרבה הרבה פחות קיים ממה שמדמיינים.
חשוב לדעת את זה כדי לא להיות בציפיות מוגזמות ובגלל זה לפספס.
וכמו שאת אומרת, ההתאהבות היא ממש לא מדד להצלחת חיי הנישואין או לאהבה שתהיה בהם. זוגות שהתחילו קשר בבנייה הדרגתית ובלי התאהבות - יכולים לחיות באושר ובאהבה גדולה.

להתאהבות ברמה הקיטשית של המילה, לא מצפה להרגיש פרפרים ואיזה אהבה בלתי מוסברת וגעגוע אחל מפגישה ראשונה וכל יתר התיאורים הציוריים האלה (טוב אולי קצת מצפה חח, אבל...), אני מדבר על איזשהו בסיס כזה של תחושה שבזה אני צריך להשקיע כרגע, תחושה כזאת לא יודע אם שורשית אבל תחושה של סוג מסויים של שייכות, אני חושב שזה משהו שכן יש לו איזה מקום בציפיות בהתחלה של קשר ובשיקול כי מעבר לשכל ולרגש צריך לתת הרבה מקום לתחושות כאלה "שמגיעות מהבטן" מה שנאמר להרגיש ת'צלע חח או שאולי באמת זה סתם דמיונות של רווקים,
בכל מצב תמיד יש ת'חששות של מצד אחד לא רוצה להכנס לזה מלכתחילה אם אני לא יודע מראש שיש לזה איזהשהו בסיס מעבר לנתונים הרגילים, ומצד שני כשאתה מחליט לוותר על קשר בגלל שלא היה שם את התחושות האלה אתה מתחיל לאכול את עצמך שאולי פספסתי ואין באמת דבר כזה "תחושת שייכות", או לפחות לא בהתחלה...
בקיצור באמת שאלה חשובה, אני אישית ממש לא רוצה לעבור מסכות בעניין הזה ואין לי כוח או רצון כל-כך להכריח את עצמי להתחיל להפגש רק בשביל לראות "שאני לא מפספס" ובאמת חשוב לדעת במצב כזה איך להבין איפה זה יהיה פספוס ואיפה זה סתם בשביל למלאות חור קיים בחור נוסף...

באמת מה שאתה מתאר, תחושת שייכות והתחושות האלו שמגיעות מהבטן, מעבר לשכל ולרגש, הן בעצמן כבר שלב מתקדם. לצפות להרגיש אותן כבר בהתחלת הקשר זו ציפייה לא ריאלית בכלל. אמנם יש כאלו שכן פגשו את זה, אבל אי אפשר "לבנות" על זה. אם מצפים לזה עלולים לפספס קשרים עם פוטנציאל מצויין.
(כתבתי את סיפור הקשר של מתאמנת שלי שהתחתנה שממש ממחיש את העניין הזה, אשמח לשלוח בדוא"ל למי שרוצה)
ויש עוד נקודה חשובה בדבריך. מי שרוצה ללמוד שחיה חייב באיזשהו שלב לעזוב את מעקה הבריכה. חייבים לעזוב את האיזור הבטוח, ולקחת את הסיכון הזה. בכל כניסה לקשר יש מימד של סיכון, אבל אין דרך אחרת אלא לקפוץ למים, אחרת נשארים לעולם על שפת הבריכה.
נכון שחשוב לברר מראש ולא להפגש סתם עם מי שלא רלוונטי, אבל אחרי שעושים תהליך בירור נכון ומשמעותי (ויש דרך מסודרת לזה) - צריך גם להרשות לעצמי להכנס לקשר למרות מימד ה"סיכון" שיש בזה. לפעמים תהליך אימון יכול לשחרר בדיוק את הנקודה הזו.

עשויות להיות מסביב לבירור הזה טעויות משמעותיות, שבגללן עלולים להתעכב הרבה שנים מבניית הבית, וחבל כל כך...
אין לי זמן לכתוב עכשיו, אז מצרפת קישור למשהו שכבר כתבתי בעניין הזה:
שרה גנץ
אם לא נפתח למישהו שמעוניין לקרוא - אני יכולה להעתיק.

(למרות שאמרתי לעצמי שבלי נדר אני לא עונה על שאלות כאלו, כי אני סתם כבר חוזרת על עצמי)

 

לי זה כמעט הכי חשוב... 

 

מה אני מצפה להרגיש?

שמחה ממנו ושמחה להיות איתו, חיבה, משיכה התחלתית, שייכות 

 

ממתי? פגישה שניה שלישית ככה..  

 

הרבה אושר ושמחה בבניית הבית בע"ה!

איזה משמח

שאני אדע אם אני לא היחיד..

ושואלת מה בעצם מונע מאיתנו לעשות את זה?
מה גורם לנו למנוע מעצמנו וממי שמולנו את הפשוט הזה?
הסיבוכים נוצרים אצלנו, בגלל תפיסות שדברים צריכים/אמורים להיות כך, ואלו ה'חוקים' וה'כללים', ומה עלול לקרות אם נשתף במקום הזה. אנחנו נהיה חשופים ופגיעים, וקיים סיכוי סביר שזה באמת יקרה ונפגע.
אבל יכול להיות גם אחרת...

הלוואי ויעמוד מול עינינו שכדי להכיר באמת,אנחנו נדרשים להיות אמיצים ולפתוח את הלב. וכן, זה אומר לאפשר למישהו להיכנס לשם...מישהו שלא בטוח שמיד ידע איך להתנהל במרחב הפנימי הכל כך עדין הזה. הדבר המדהים הוא שאם קיימת נכונות ורצון, אפשר ללמוד את האומנות הזו של ללכת בשבילי הנפש והלב של מישהו אחר בעדינות וברגישות. מתוך כבוד והערכה למרחב הזה שהוכנסנו אליו.
כשמוכנים לאפשר לעצמנו לקחת את ה'סיכון' הזה (או יותר נכון את הסיכוי), ופותחים את הלב קורים דברים מדהימים.
גם אם עלולים להכאיב בהמשך.
הרי בחיים המשותפים עצמם נפגש בצורך להתמודד עם הרגש הזה וקרוביו, ומהדרך אפשר לקבל כל כך הרבה מתנות וכלים לבנייה של זוגיות בריאה וקשובה.
וגם אם צד אחד לא כזה, אפשר להיות אנחנו כאלה ולהתחיל את השינוי לטובת כולם. אין סיבה שנסבול ונתייסר בהתחבטויות ולבטים פנימיים שנדבר עליהם עם כל העולם, רק לא עם מי שהכי נכון לדבר איתו עליהם. זה שאיתו אנחנו נפגשים.

תודה שהעלית את הנקודה הזו.

אנשים פוחדים מהכאב. שבויים בתפיסה שהוא לא יבוא בצורה אחרת. וגם אם יבוא, אז לא הביאו אותו בעצמם.
זה פחד מלהיחשף חלש. מאיך שהאחר יקבל את זה.
לכן צריך ג"כ לדעת איך לעשות את זה.

אני חושבת שאנשים לפעמים מפחדים להיפגש.
לא, לא עם האחר.
הם מפחדים להיפגש עם עצמם, כי המפגש עם האחר מציף מתוכנו כאבים קיימים, שפחדנו לגעת בהם (לפעמים) כל כך הרבה שנים. כי כשיש שם מישהו אנחנו נדרשים לתת תשובות...לא רק למי שמולנו, אלא בעיקר לעצמנו.
כשנלמד להכיר את עצמנו לא נפחד מזה שמישהו פתאום ילך שם וידרוך על משהו ויכאיב ממש, רק כי לא היינו מוכנים לזה שבמקום הזה יש איזו נקודת תורפה. כשאדם יודע ומכיר את עצמו מבפנים, את הטוב והכאוב, המשתלם והנשבר, הוא נוגע ורואה שהכל בסדר והוא עדיין כאן. הוא עדיין חי עם הכאב כמו עם הדברים שמשמחים אותו, לא מתפעל מדי מזה או מזה, אלא פשוט חי, באמת, בנוכחות שלו בחייו.

ממקום כזה כשיתקיים מפגש עם מישהו אחר הסיכוי להסכים להיפתח יהיה גדול יותר, כי האדם ידע שלא משנה מה, הוא עדיין יהיה כאן. רגש ומחשבה שמישהו אחר יעורר לא יטלטלו את עולמו הפנימי כל כך, כי הוא יבין שהכאב כמו השמחה באים והולכים. הרגשות והמחשבות נעים בתוכנו וסביבנו, אבל הם לא נוגעים ומשנים את מי שאני. מחשבה של מישהו אחר עליי לא תשנה אותי במהות שלי.

יש עוד הרבה מה לומר אבל די בזה.

וזה לא פשוט להיות במצב כזה.

עם הגינות, רצון לטוב, ושותפות של שני הצדדים, יהיה אפשר לפתוח את הדברים ולא לחוש פחד מהצד השני.

שלפעמים גם זה כדי לא לפגוע בצד השני, לא?
(בכוונה שואל, כי באמת לא מכיר ויודע)

ואת כותבת ממש יפה!

כדי לא לפגוע בצד השני? אי השיתוף בלבטים נובע ממקום שלא רוצה לפגוע?
יכולה להבין את המקום הזה. קיים מקום כזה וברור שצריך להפעיל שיקול דעת לגבי העניין ואיך להגיד ולשתף.
בתגובה שלי אני יוצאת מנקודת הנחה שהאמירה של פותחת השרשור הגיעה בעקבות לבטים שנוגעים לדברים מהותיים בקשר, שנכון לברר אותם יחד. הלבטים כל אחד בלבד שלו, משאירים את שני הצדדים עם הרבה סבל מיותר.
כנות ופתיחות מאפשרות מרחב ברור ומואר הרבה יותר, ויכולות לקדם קשר או לחסוך הרבה זמן וכאבי לב. באחד הקשרים שלא זרמו, הבחור אמר לי שכדאי שנפתח את הדברים כי שנינו הרגשנו שמשהו שם לא עובד, וחשוב שנבין מה גורם לזה, ואם זה משהו שאפשר לעבוד עליו או לא. הסכמתי איתו. הכנות והפתיחות האלו נתנו לנו את האפשרות להבין יחד שזה לא מתאים, ולסיים את הקשר בהרבה יותר השלמה ונעימות, במקום בתיסכולי 'איך אני אומרת לא?זה לא נעים' או 'איך אני גורמת לו לא לרצות להמשיך?כי ממש לא בא לי...'. בקשר ההוא גם למדתי שהסיכויים מאוד גדולים שגם הצד השני מרגיש את מה שאני מרגישה, ואם רק נדבר על ההרגשה הזו נוכל להשקיט דברים בתוכנו ולהגיע להחלטה עם יותר בהירות.

וב"ה, תודה רבה.

תודה על ההסבר

את כותבת כ"כ יפה ומרגיע.

את כותבת יפה בכנות, רגישות, עדינות וחכמה. ראיתי את זה הרבה פעמים בפורומים, הזדמנות להגיד

תודה רבה על המילים החמות.
גם לכן @מקום בעולם @יהיה בסדר.... ו@בוגרת קטנה.

בדיוק דיברתי על זה עם 2 חברים.
זה כל כך חבל

בעקרון לעניות דעתי ממש מומלץ שזה יהיה ככה.

אני מאמינה שאם תשתפי את המדוייט במחשבותייך ותחושותייך הוא גם כן ישתף..
או לחלופין אפשר לדבר על הקשר,
איפה אנחנו מרגישים שהקשר נמצא וכו.

זה לפעמים מביך במקצת~
אך אם קצת סבלנות, הכלה והקשבה שוברים את הקרח הזה ויודעים מה הצד השני מרגיש וחושב,
ולא מנחשים בעצמנו ואחר כך מתאכזבים,
או פשוט לא יודעים.

זה דורש פתיחות מסויימת שלרוב אין,
זה להפתח בלי לדעת אם יצא מזה משהו..
וזה מפחיד במקצת.
אנחנו, בני האדם, מאוד מפחדים להפתח ואז שהכל ישבר..
ולכן צריך בזה זהירות רבה.

ולוקח זמן לומר למדוייט לומר מה המחשבות וההתלבטויות..
ולא תמיד זה מרגיש כל כך נוח.
ובשביל זה צריך המון המון סבלנות משני הצדדים...
זה נושא לפגישה של כמה שעות טובות~ כשרוצים בזה וכשעונים באמת.

זה כמובן לא שייך בפגישות ראשוניות...
אך זה הכרחי בהמשך.
ולא בשלב מתקדם שאוטוטו סוגרים, אלא בשלב די ראשוני..
כדי להבין היכן הקשר מונח, מהם הדברים וכו..
ולא פתאום לחטוף הלם מזה שהבחור/ה החליט/ה לחתוך.

וזה גם לעניות דעתי אחד הדברים הכי הכי חשובים בזוגיות..
דיבור, שיתוף
אם אין את זה מההתחלה אז לא בטוח שאחר כך זה יבוא.

בהצלחה רבה~
בעזר ה' שנזכה.

גם לדעתי זה צריך לבוא בשלב שיש רצון לעבוד יחד לטוב ולמוטב.
כשזה בהתחלה, וכל אחד עדיין מגשש, חבל לסבך גם את הצד השני בהתלבטויות כשגם ככה הכל לא ברור ומבולבל.

לא התכוונתי להתחלה ממש,
אתה צודק.
בהתחלה כל אחד מגשש לעצמו ובוחן לעצמו...
וככה זה גם הכי טוב ונכון.

התכוונתי לשלב שהוא מצד אחד כן ראשוני ומצד שאני כבר יש לקשר התחלה כלשהי ובסיס כלשהו.

ובעקרון זה כל זוג ואיך שמתאים לו~
אין בזה חוקים.

😐

רק אדם עם רגישות רבה יכול לעשות את זה, ואז זה פותח, ומחבר, וחלון וראי 

אבל אם לא - סופו שהוא פוגע קשות מבלי דעת בבן\בת זוגו 

ובסוף בסוף - כל אחד מחליט לבד, אין מה לעשות

הכי גרוע שיש.
לפחות היה טוב?

 

דרך אגב, חברה שלי מתחתנת אוטוטו ובדייט ראשון היא היתה כמעט גוססת 
יש תקווה.

הוא הגיע ממש חולה ומצונן
עשינו על זה מלא בדיחות

כי לי לא היה מפריע שתבוא חולה, אבל אני מעדיף להיפגש בריא.

צד השני..

גם רעיון לא משהו...

 

מקווה שאת מרגישה טוב יותר 

ושיהיה עוד דייט למרות החולי

אבל מה זה משנה? מתחתנים לפי התאמה, זה לא אמור להיות שיקול לכאן או לכאן.

מחמת הקירבה

שהרי כשמסתובבים ביחד ומכירים, והמשפחות מכירות, דברים מתפתחים באופן טבעי. 

ובברכות מד,א "עיר אחת היתה בארץ ישראל וגופנית שמה, שהיו בה שמנים זוגות אחים כהנים נשואים לשמנים זוגות אחיות כהנות. ובדקו רבנן מסורא ועד נהרדעא, ולא מצאו חוץ מן הבנות של רב חסדא שהיו נשואות לרמי בר חמא ולמר עוקבא בר חמא, ואפילו שהן היו כונהות, הם לא היו כהנים". ניכר איפוא שזה נתפס כדבר חיובי וסימן ברכה.

לי באופן אישי זה נשמע דבר מאוד נוח ומוכר, אבל אין לגיסותיי אחיות אז קשה לי לאמוד את זה במציאות.

 

(אף על פי כן ברור שהמשנה בפרק ארבעה אחין בין כה וכה צריכה להשתמש בדוגמאות הללו, אף אם זה לא דבר נפוץ, על מנת להשמיע לנו את הדינים. ובכל מקרה ומקרה יש משמעות חדשה, כמבואר בגמרא).

כמו שיש מקורות בנוגע לפעם על חתונות בין בני דודים, או שני חברים קרובים שמחליטים שהבן שלי יתחתן עם הבת שלך, או שאתה תתחתן עם הבת שלי.
אבל בכל מקרה היום מתחתנים לפי התאמה, וכדאי להיות פתוח להכל בשביל למצוא מישהי מתאימה, כי כמו כל דבר יש לזה יתרונות וחסרונות

ועדיף שלא אא"כ באמת זה שילוב נדיר

מעניין ומאתגר

[לא צריך ללכת רחוק, כבר במשנה הראשונה נמצאת התייחסות למציאות של סבתא ונכדה שנשואות לשני אחים - אם חמותו שפוטרת צרתה].

כך שאני לא חושב שאפשר להסיק משם שזה היה נפוץ.

 

אבל יכול להיות שזה היה נפוץ, בגלל סיבות שונות. ובפרט באיזורים כפריים, שייתכן שבכל הסביבה היה מספר מועט של ממשפחות שרלוונטי לשאת מהם אישה.

 

זה באמת לא קל ולא נעים שצריך להתמודד מול הדברים האלה כל פעם מחדש. 

אבל לגיטימי שהן רוצות להיחשף להשלכות הרפואיות בתנאי שזה נעשה בכבוד ונעימות. 

 

מקווה שהתקופה הזו והתמודדות מול הדברים האלה תעבור במהרה 

 

ולפגוע באנשים...

במיוחד בדברים שיש בהם חיסיון רפואי

עצוב.

אל תתייאש. שיהיה בהצלחה.

 

[@ברוקולי מסכים איתך שלגיטמי לברר (@גבריאל.ק.צ אפילו הייתי ממליץ לך לפרוס הכל מראש מיוזמתך - עדיף מכל הבחינות), מה שפחות מתאים זה לבקש אישור מאנשי מקצוע. הנקודה היא לא עצם הבירור אלא חוסר האמון]

או סנוקר וכדו', אם אתם יוצאים ביום שמשי, אפשר ללכת לטיול קצר, להתנדב יחד (בית חולים, בית אבות, לתרום דם, כל העולם על רוחכם), לבשל ביחד, ללכת לאיזו סדנא אם אתם בעניין (קרמיקה, שוקולד, זכוכית וכו וכו), ללכת לאיזה מוזיאון/ מרכז מבקרים/ סיור חוויתי כלשהו, אפילו לשבור שגרה ולא לשבת באיזה פארק/ בית קפה/ איפה שאתם יושבים בד"כ - אלא ללכת ברחוב יפו למשל, או נווה צדק שיש שם יותר הסחות דעת וסביר להניח שההליכה והדיבור יהיו יותר חוויתיים, ופחות עמוקים.

שיבוא במהרה
וכל הפחדים והגעגוע והכאב ייהפכו לטובה

והעצות...

והלב נשרף מגעגוע...

 

וואי

שמעת על זה?

ואז לא מגיעים לפגישות סרק.

אני מתכננת בעז"ה לכתוב על זה משהו. אולי אשתף גם פה.

 

ומנסים לשאול שאלות לאו דווקא ישירות לנסות לקלוט תמונה רחבה יותר. 

 

)הרבה לא יודעים לברר ובמיוחד גברים)
מעבר לזה- לבדוק האם הפרטים שכתבת על עצמך הולמים אותך
כמובן לא תיק אישום או מנגד- הודעת ווצאפ דלה של 4 שורות
תמונה- לבדוק האם המראה חביב לעין ולא מרתיע
שדכנים/ מכרים- לא בושה לפנות אליהם
חברים/ות- לתזכר מדי פעם
תפילות, והמון
וכמובן בדייט- לא לחפור על נושא מסוים הרבה זמן, לגלות רגישות לצד השנמ, מבחינה פיזית מזג/אוכל/שתיה/שירותים ומבחינה רגשית עומס מידע/ התעניינות יתר בחיים הפרטיים/ להתקדם מהר וכו..
הצלחה

באמת נתקלתי בהרבה בנות שכותבות על עצמן שורה וחצי ובאמת קשה להבין מי הן ומה הן מחפשות..

מעניין!

בכללי כל עולם הטבע חי בצורה טבעית ובלי בחירה
קצת כמו מלאכים ברובד מסוים
שנזכה מתוך בחירה חופשית!
אשריך

ותמשיך לכתוב לנו

הוא פורח באביב באופן טבעי, הנפילות שלנו קורות משמיים והקימה שלנו תלויה גם בהם *וגם בנו* ואם לא נעמוד בנסיון חלילה אז נמשיך ליפול

 חטפתי הלם כשקראתי את הכותרת, כי זה נורא מזכיר את זה:

 

 

לפעמים באלי להיות עמוד - צעירים מעל עשרים

אבל כנראה בכ"ז יש משהו טוב בלב האנושי שלנו

כי יש לי כיפה סרוגה שחורה או הר המורניקית

תכונה מסוימת שלי, שקשה לפספס

ואנשים שלא מבינים לעומק מי אני, משדכים לי כאלה שיש להן את אותה התכונה כמו שהם מבינים אותה

אבל זאת תכונה אחרת לגמרי

 

למזלי עם הזמן למדתי לזהות את ההצעות האלה

לפחות בשנה האחרונה אני זוכר שלא יצאתי עם בנות כאלה. אולי עוד מלפני כן כבר הפסקתי

מה הקשר כאילו??

וזהו שאלה יפה

*דתי=חובש כיפה, דתיה=לובשת חצאית(וגם זה לא בהכרח)

 

האם זה יהיה לא קשור? אין לי מושג, גם אין לי מושג מה כן יהיה קשור ככה ש...

אתה בן זכר דתי ואת בת נקבה דתיה אז יאללה בא נשדך ונראה אם יצא מזה משהו
ניסויים בבני אדם הגרסה האמיתית חחח

הוא היה בן 31, ובדבר תורה שהוא אמר הוא הודה לאמא שלי ממש באריכות, וסיפר כל מיני סיפורים.

אחר גם הוציאו לה עוגה ובלונים כי זה היה בדיוק ביום הולדת שלה.

 

אז אם את מתכננת לדבר באירוסין את יכולה להגיד להם תודה שם, ואולי גם להביא להם משהו קטן.

כשבנותי ובני התחתנו, כל אחד מעצמו השאיר לי מכתב תודה ואפילו סליחה על פרטים לא מכבדים בתקופות קשות.

זה עד היום בשבילי המתנה הגדולה ביותר!!!

אפשר לצרף מתנה סמלית - אבל זה לא העיקר.

לאבא אוכל כי זה טעים.
לאמא תכשיט כי זה מתאים לבנות.
ותכתבי לכל אחד משהו אישי

ב"ה

ארוחת בוקר שווה.
בטבע,במקום שיאהבו, עם מאכלים מפנקים.
כסאות מתקפלים, ושולחן ומפה.
אפילו במרפסת של דירה אחרת משלהם.

ובסוף תגידי להם או תקריאי להם את הכרת הטוב שבך.

ראיתי פעם מישהו שכתב- שתלתם ניגונים בי אבי ואמי.. והקדשה אישית מאחורה או מצורפת במכתב

מכתב מהלב שווה הכלל

ככה שהם ימצאו אותו כשהם חוזרים. אפשר עם מתנה סמלית יותר או פחות אבל המכתב זה הכי חשוב.

(מכירה מישהי שהשקיעה ברמת הלהשיג מישהו שיקח תמונה משותפת מהחתונה לפיתוח ואולי גם למסגור באותו יום, והתמונה חיכתה להורים בחדר כשחזרו מהחתונה...)

את אומרת שלא היה להם פשוט איתך, ותראי אותך היום.
חושבת עליהם בתקופה שברור שכלה מרוכזת בעיקר בעצמה. נראה שהצליח להם ביג טיים!
ריגשת בעצם המחשבה והשאלה!
מאחלת לך ילדים מוקירי תודה כמוך!

צודקת בהחלט... ממש כל הכבוד לה ומזל טוב!!

וכמובן כל פעם משתדלת להתקשר ולשמור על קשר,

להתייעץ, לשתף, לומר תודה על הכל גם אחרי החתונה .

 

פינוק להורים אחרי כל ההשקעה הזאת יכול להיות לגמרי במקום!
אם הייתי יכולה הייתי יוצאת עם ההורים שלי לארוחת ביחד .

בפועל יצאתי רק עם אמא שלי (לפני ובאמצע כל הבלאגן של החתונה) וזה גם היה ממש משמעותי 

בעז"ה נעדכן מה עשיתי בסוף

כתבתי מכתב תודה יפה, וקניתי בחנות תשמישי קדושה קרש לחלות וכיסוי חלות(מה שהיו צריכים)

@להאהיב שם שמיים

אצלכם זה היה ממש מוגזם.

ואז זה אוליי ישתלם

חזקקק

חחח הרגת אותי

רק עכשיו ראיתי 😁😁😁

נחמדות לא אמורה לפגוע בתדמית שלך ולהקטין אותך, להפך.

יכול להיות שההגדרות שלך לא מדויקות?

 

יש תכונות שהן נדמות לתכונות אחרות, וכשההגדרות לא ברורות ולא מדויקות קל להתבלבל ביניהן - למשל מישהו שהוא וותרן אבל לא מתוך חוזק ורצון לתת אלא כי הוא חלש אופי ולא עומד על שלו, או שהוא מבוהל ומפוחד מבנות (שכיח אצל דתיים) ולכן נראה עדין ו'נחמד מדי' כלפיהן אבל זה נובע מאותו חוסר בטחון וזה מורגש. כלומר שהוא לא באמת נחמד מדי, אלא שה'נחמדות' נובעת מתכונה אחרת.

 

אפשרות אחרת: מידות (במיוחד טבעיות) הרבה פעמים באות כסט כך שמידה מסוימת מביאה איתה מידות נוספות שקרובות לה (הרב קוק קורא לזה מידות מיצרניות) - למשל מישהו שהוא מטבעו וותרן ונותן (שזו מידה טובה שיכולה לבוא ממקום של חוזק), עלול לנטות למחיקה עצמית ולחוסר החשבה עצמית וחוסר בטחון בעצמו. כלומר שהוא באמת נחמד, אבל לא זו הבעיה אלא המידות שנלוות לנחמדות הזו.

 

חשוב לדייק את ההגדרות כדי לדעת איפה הבעיה ואיך לגשת אליה, זה כבר רוב הדרך לתיקון.

בהצלחה!

אתה מרגיש כאילו נדרש ממך לבחור בין התכונה שלך בהווה לבין האפשרות "להסיר" אותה

או למה רק אתה נתקעת עם התכונה הזאת

ולמה, מספיק שאני למדתי להסתדר עם התכונה הזאת, אבל למה בנות צריכות להרתע מזה

ואולי בכלל יש כאלה שזה לא מפריע להן, ואולי יש שימוש לתכונה הזאת שלי, ולא אכפת לי מה כולם חושבים

מאחל לך הרבה ביטחון ושמחה בכלל הקשרים שלך!

שהחוסר ביטחון שאנחנו מרגישים בא ממנו .. ואם אנחנו מרגישים ככה אנחנו צריכים לעבוד עם עצמנו ולשנות את זה
ואז זה יוקרן כלפי חוץ

אנשים "נחמדים מדי".

בהצלחה אחי!!

אין בזה שום דבר רע

והוא התייעץ איתי כמה פעמים לאורך הדרך... הראשונה שלו, ב"ה

זה קשה..
כי פתאום חבר טוב שלך נעלם לך מהחיים
ואתה אמור להיות הכי שמח בעולם
כשצעירים עוד איכשהו זה עובר
כי נשארים הרבה חברים אחרים..
אני זוכרת שכשהחברה הראשונה שלי התחתנה
אחותי אמרה לי שאני אצפה לזה שהקשר ייתנתק כי טבעי יותר שהחברה תשקיע במה שהולך להיות הבית שלה לעולם
מאשר שהיא תישאר בקשר עם החברות..
האמת היא שכשאחותי אמרה לי את זה לא האמנתי לה.
אבל אח"כ, כשזה קרה.. לפחות לא לקחתי את זה אישי..

קיצור...
אני לא אגיד לך להיות חזק
כי מותר ליפול לפעמים!
ולהתכנס לעצב ולחבק אותו חזק שלא יברח
אבל זה עובר והחיים הם דינאמיים.
ובעז"ה בקרוב בקרוב אצלך!!

צריך לדעת לאזן בין נישואים לעוד דברים בחיים
זה שמתחתנים לא צריך לשכוח את החברים
אני ב"ה התחתנתי ולא ניתקתי קשר עם אף אחת פחות מתראים אבל עדיין כן נפגשות שיש זמן

שיש הרבה פחות זמן
ומקשר אינטנסיבי של יום יום
זה נהיה פעם ב...
זה קשה
לי בכולופן..

כנראה אני קצת יותר אנוכי מכם... אני מתכוון, עכשיו אני הולך להיות נניח חודשיים בחדר עם חבר שלי, מאורס, שהולך להתעסק מלא בחתונה שלו וכו' וכו'.

 

ואני גם רוצה 

 

ואין לי כוחות נפש לעזור לו וכו'. אני לא שם.

תעשה רק מה שעושה לך טוב...
אל תמסור תנפש על שומדבר בעולם הזה אפעם!!

אני גם ראיתי את כל החברות מתחתנות ולקח לי הרבה זמן עד שהגיע הזיווג שלי אתה צריך להאמין שזה יגיע ב"ה

שינויים זה דבר מבאס,

אבל אולי בזכות הזכויות שתשמח עם החברים שלך
תזכה בקרוב שישמחו יחד איתך

בת דודה שלי התארסה, קטנה ממני ב4 שנים. ואני לגמרי בסדר עם זה - לקראת נישואין וזוגיות
תתעלם מהציניות

הזמן יעשה את שלו ובעז"ה יאיר לך בקרוב!