https://glz.co.il/%D7%92%D7%9C%D7%A6/%D7%AA%D7%95%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%AA/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C%D7%99/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C%D7%99-%D7%A4%D7%A8%D7%A7-709-01-2020-2031

עם שנות הנישואים, באים כל כך הרבה אתגרים שאי אפשר לדמיין מראש,

וצריך הרבה אורך רוח וגישור בשביל להחזיק ביחד.

פערים קריטיים כל כך הופכים את המשימה לכמעט בלתי אפשרית.

ולהתגרש, אין אפס, זה לא כיף.

אני כותבת לתועלת העניין

לא זוכרת בדיוק את הפרטים אבל בטח אתה מכיר טוב ממני

מסופר על אחד התנאים ששמע על אישה מסוימת שנמצאת באיזו עליית גג והיה לו כל כך רצון עד שלקח בעצמו סולם ענק שאי אפשר בכלל לסחוב לבד כדי לעלות אליה ואז פתאום התחיל לצעוק בקולי קולות "אש! אש! שריפה!"

באו תלמידים ואנשים לכבות את האש (שלא היתה כמובן) ואז הוא התבייש לעלות לשם וככה ניצל מהחטא

הוא פשוט עשה סיבוב על עצמו, הוא ידע שזה אש ושמשאש צריך לברוח אז הוא פשוט יצר לעצמו פאדיחה כדי שימנע מהאש

תחשוב על עצמך כאדם ענק כמו אותו תנא שמתמודד עם נסיון ענק שה' גילגל לפיתחך

אל תקטין את עצמך בעיניך

מנגד תזכור שזה אש, פשוט אש

אישה שלא מאמינה, זה פשוט בלתי אפשרי (הרי גם למאמינים יש אתגרים בשמירת מצוות ה' היקרות, ובפרט בדברים שבינו לבינה)

גם תהליך הקשר כרגע הוא מסוכן וקל וחומר לנישואין

תהיה גדול ותברח!

מחזקת אותך!!!

אני ניסיתי לצאת עם בחור קצת פחות "מקפיד"ממני

והתמודדתי עם דבר שבחיים לא חשבתי שאתמודד איתו  בעניין שמירת נגיעה,

גאה בעצמי על העמידה האיתנה למרות שהוא הערים קשיים שאין דברים כאלה.

עם חילונית ההתמודדות תהיה קשה פי אלף אני מניחה. 

לא כדאי. תברח.

הם היו מנדים מחלל שבת בפרהסיה, ככה שזה מה שיוצא מהאמירה שלך.

ואולי התכוונת לומר שהם יכבדו אחד את השניה כמו שכיבדו בית שמאי את בית הלל, שזה אפילו פחות מובן.

בית שמאי ובית הלל חלקו מכנה משותף רחב בהרבה מבחור חרדי ובחורה חילוניה.

בכמה סדרי גודל.

אני לא לגמרי יודע למה התכוונת, אז הלכתי על הסביר יותר.

כדי ללמוד קל וחומר.. שאם לה מפריע שבסה"כ בעלה לא מקפיד על דברים כמוה...

אז קל וחומר בן בנו של קל וחומר שבחיי נישואים החוסר שמירת מצוות של בן הזוג יפריע ועוד איך.... 

ולמחוק אותה מהפלאפון ואת כל ההודעות ביניכם. ככה עשיתי אחרי הצבא

איזה סוג של חרדי?
איזו חילוניה?
ואיזו התאהבות?

יש חרדי שנוטה לכיוון מודרני יותר ויש חילוניה שהיא בעצם מסורתית עם חלום ניסתר להקים בית "חזק".
גם במציאות כזו הייתי נזהר מאוד מאוד - נישואין זה לא פיקניק, זה מדהים עם עובדים נכון, זה אסון נורא אחרת.
להוסיף על כל האתגרים גם הבדלים כאלה בין בני הזוג ובין המשפחות?!

ומה לכל הרוחות היא התאהבות?
שער זמני לקרב את בני הזוג - זמני.
 

אחרי שהוא יגמר מה ישאר?
מה שהיה ומה שנבנה עד כה.

בטוחים שתצליחו לבנות משהו כל כך חזק בזמן הקצר הזה? עם כל כך הרבה אתגרים?

הדרך היחידה לייעץ היא לשלוח את בני הזוג הנ"ל למישהו חכם ובעל נסיון, שמכיר אותם ומכיר סיטואציות דומות.

למה? בגלל שאדם ששואל שאלה כזו הרי שבסטנדרטים שלו זה דבר חריג ולא תקין והוא מחפש מוצא ופתרון

אז בין אם הוא פרומער העולם ובין אם הוא הכי מודרני זה פשוט שולי

אם הוא חושב להישאר חרדי והיא חילונית. הם לא יוכלו לחיות בקהילה חרדית. ואם הוא הולך להתחתן עם חילונית לא בטוח שהוא ממש חרדי. למי הוא יספר שהוא כן?

ומכיון שהזוג צריך את ה"ביחד" שלו, הפרשה תהיה הזו:

יומיים היא תלך עם כיסוי ראש, ויומיים בלי. ואתה יומיים עם כיפה ויומיים בלי.

כל ילד זוגי תשלחו לישיבה, כל ילד אי זוגי תשלחו לאורט.

שבת אחת תשמרו באדיקות ושבת אחת תיסעו לים.

בבחירות הנוכחיות תצביעו ג' ובבחירות הבאות לפיד.

(אם לא הבנת עד עכשיו: לא, זה לא יעבוד. מוטב להקשיב לראש ולא להורמונים)

התאהבות לא צומחת מהאוויר.

כנראה שהוא התרועע איתה לא מעט, ועבירה גוררת עבירה.

כמו יעקב ועשיו שהיו בבטנה של רבקה, שניהם צריכים להחליט אם הם פונים לבית המדרש או לבית עבודה זרה.

ניסיון לפסוח על שני הסעיפים יוציא אותם קירחים מכאן ומכאן.

אל תביא לי את רבי מאיר ורב עמרם. הם לא "התאהבו".

מי שמספר לך על "התאהבות הדדית" הביא את עצמו לידי ניסיון ולידי ביזיון במשך תקופה ארוכה.

ככה שמה שאתה מספר לי על חרדי מאוד, לא נשמע אמין בכלל.

האיש שואל מתמצית ליבו על תקלה שקרתה לו

למה לא כ-זה חרדי?

חרדי וחצי, חרד לדבר ה'!!!

התשובה טמונה בגוף השאלה.

הוא הביא את עצמו למצב הזה, הוא יודע שזה לא תקין, ולכן הוא שואל על זה, כדי להשקיט את המצפון שלו.

אנחנו לא צריכים לתת לו עוד תירוצים.

הוא כבר יודע מה צריך לעשות. הוא כבר יודע מה היה צריך לעשות מלכתחילה. 

הווי דן וכו'

אדם בנסיון צריך דחיפה לדבר הנכון ולא פרשנות שחלילה לא תוביל אותו למעשה

חרדי לא יכול להתחתן עם חילונית. אין שום דרך שבה זה יעבוד מבחינה דתית.

אז או שהיא תחזור בתשובה או שהוא יתפשר על הדת שלו.

אז איך מגיעים למצב שבו השאלה הזו בכלל נשאלת? 

...על כן, מה שכתבתי בתגובות הקודמות.

כמו שכתבו פה בלתי אפשרי להיות ביחד ולחשוב שאפשר לנהל בית דתי.

בכל נישואים הצדדים מוותרים.

בנישואי דתי/חילוני - מכל הזוגות שאני הכרתי, הבית יצא בלבול אחד גדול.  הילדים לא יצאו דתיים, בן הזוג לא בדיוק שמר שבת, הכל היה בכאילו.

תעצור רגע,  תחשוב מה אתה רוצה שיהיה לך בחיים,  בלי קשר לבחורה הזאת, אלא איך אתה היית רוצה לחיות. איך היית רוצה שהבית שלך יראה.  הילדים.  במה אתה מאמין בלב שלם.

אח"כ תחשוב האם היא יכולה להשתלב בזה.  במה היא מאמינה, מה היא רוצה.

מנסיון אישי וכואב, אם אתה מאמין והיא לא, זה לא יעבוד וצריך להפרד, לכאוב ולהתגבר.

ממליצה למצוא מישהו שילווה אותך, מפני שאתה מאוד לא אוביקטיבי וקשה מאוד להתמודד לבד עם דבר קשה.

גם ממליצה לדבר ביניכם שיחה אמיתית, מה מרגישים במה מאמינים, מה חושבים על העתיד...ולא להגיד נסתדר, כי זה לא קורה לבד.  משיחה כזו אפשר לצאת עם תובנות ומסקנות.

הרבה הצלחה

שהקב"ה יתן בלבך כח לראות ולעשות את הדבר הנכון.

מעניין שקראת לזה פיקוח נפש, כנראה שזה ממש בדמך העניין הזה... 

השאלה ממש נגעה בי כי היתה תקופה שיכלתי בכיף להתאהב במישהו שהוא לא הכיוון הרוחני שלי בכלל

וזה תהליך שעוברים עם עצמנו אם נרצה בו, אבל ברגע שעוברים אותו, בעיקרון לדעתי זה לא אמור לקרות שוב.

הרעיון הוא הבנה של המודעות של ההתאהבות, כלומר לתפוס את הרגע הזה שאני מרגיש משהו הכי קטן למישהי ולהגיד לעצמך באותו רגע "זה יכול להתפתח למשהו הרבה יותר גדול, זה טבעי שאני מתחיל להרגיש אליה משהו, היא באמת מקסימה, נראית טוב, חמודה, זורם ביננו, אבל אני מחליט להתעלם מזה, אני מחליט להשאיר את זה במקום הקטן הזה ולא לפתח את זה, כי יש לי עקרונות וחלומות גדולים מזה"

וכמו שכבר כתבו- מה שמעודד בזה שאפשר להתאהב במלא אנשים בחיים שלנו, ולשכוח מהישנים... (אולי קצת מבאס אבל זאת האמת.)

ההתחלה קשה, ההחלטה הראשונית קשה, יש מצב שגם היישום בפרט אם כבר נקשרתם אחד לשני.

הרגש אלוף בלהמציא פתרונות ולגרום לזה להיראות שזה אפשרי... רק שתצא מזה תבין כמה סבל נחסך ממך.

אהבה ראשונית היא מתוקה, אבל אנחנו רוצים לחשוב על העתיד, על בניית בית!!!

בטוח יש לך חלומות ושאיפות- זה אפשרי. היא קיימת. אישה שתתאהב בה ולא רק זה אלא גם ההשקפות הדעות שלכם יהיו פחות או יותר זהות. זאת הרגשת שלמות אמיתית. זה הסיפוק האמיתי.

אני בטוחה שאתה יודע את זה, נשאר רק להתחזק בזה. תורה משכחת את הצער. וחברים יכולים לעזור לחדד את ההחלטות שלנו.

קיבלת מלא תשובות. מקווה שזה יחזק אותך לבחור נכון.

תראה, קודם כל, לפני החלטה כל כך גורלית חשוב להתייעץ עם אדם חכם ומנוסה בתחום הזה,

ולחשוב על הדברים טוב טוב.

עם כל הכבוד, פורום באינטרנט עם אנשים שלא מכירים אתכם ולא פגשו אתכם זה לא מספיק רציני.

שנית, יש השלכות גדולות לנישואין עם אישה חילונית.

זה מורכב הרבה יותר מאשר אישה דתית שתתחתן עם חילוני (שגם זה מורכב מאד).

האישה אחראית במשפחה על תחומים שבהם צריך הרבה יראת שמים והתגברות גדולה על נסיונות.

נושא טהרת המשפחה הוא באחריותה הבלעדית- ויש מצבים שבהם צריך הרבה יראת שמים בשביל להתגבר על נסיונות.

בנוסף נושא הכשרות הוא בד"כ יותר באחריותה.

ואם יש מאכל/ כלי מטבח שהוטרף, מי אמר שיהיה לה מספיק כח להודות בכך או שהיא תעגל פינות?

גם בתור אישה דתיה יש קושי לעמוד בנסיונות, אבל כשיודעים שההלכה מעל הכל וזה רצון ה', אז יש כח לעמוד בהם.

אם היא תשמור את ההלכות הללו רק בשבילך, מי אמר שיהיה לה מספיק כח לכך?

אל תבנה על שינוי מצידה, כי אם היא לא מעוניינת כיום בשמירת מצוות, אז אף אחד לא יכול להבטיח לך שינוי בהמשך.

תנסה לדמיין את החיים שלכם במשותף-

איך תיראה השבת שלכם עם טלוויזיה ופלאפון? אם הילד בטעות ידליק את האור בחדר השינה, היא פשוט תכבה אותו.

איך מחנכים ככה ילדים? איך אתה תרגיש כך בבית שלך? לא יפריע לך שהיא הולכת לים מעורב? למיטב הבנתי יש גם בעיה לסמוך על כשרות המאכלים שלה, ועוד בעיות רבות.

מצד שני, אני מבינה שלעזוב אותה זה צעד שכרוך ביסורי נפש.

אתה צריך להערך לתקופה קשה, לארגן לעצמך תעסוקה רבה שתהיה חייב להשקיע בה את כל זמנך (להתחייב לפרוייקט תובעני בעבודה וכדומה)

לדבר מראש עם חברים וקרובי משפחה שאתה קשור אליהם ובטוח באהבתם כדי שיהיו שם בשבילך כרשת בטחון.

אנשים שתוכל להתקשר ולדבר איתם כשקשה.

ולזכור כל הזמן שיש הרבה אנשים שחוו פרידות מאהובים ושרדו את התקופה הקשה, ולאחר מכן פגשו את בת/בן זוגם והודו כל החיים לאלוקים על אותה פרידה ממי שמתברר למפרע שאיננו הזיווג האמיתי.

הרבה הצלחה, אור וטוב!

השוני וההבדלים בינהם. אם יש להם עתיד משותף ביחד והם יגולים לחיות בצורה כזאתי שיהיה להם בהצלחה. אבל זה דורש הרבה כנות עם עצמכם מה כן ומה לא
בו"ה

אני מכירה מאד מקרוב משפחות שהיו אברכיות בהתחלה (משפחות חרדיות) ואחר כך הגבר שינה כיוון ויצא לעבוד, על כל מה שכרוך בזה בחברה החרדית.

חד משמעית, כשאחד מבני הזוג משתנה - כל הבית משתנה. 

להגיד שכל אחד ייקח לכיוון אחר, זה דמיון נחמד ותו לא. לא עומד במבחן המציאות.

אז כשמדובר בפערים קלים יחסית (חרדי אברך או חרדי עובד) - אוקיי, סופגים את השינוי. זאת מהותה של זוגיות.

אבל לבנות מערכת כזו ולצפות לצלוח אותה באהבה לאורך שנים, לדעתי אין סיכוי.

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

מה אנשים יגידו,

האם הם יהיו רגישים,

עם טאקט -

זה לא בבחירתי ובשליטתי.

ותמיד יהיו אנשים שיגידו משהו חסר טאקט\לא רגיש,

ולא תמיד זה יהיה מישהו שנוח לי להגיד לו משהו, לשקף לו את הבעיתיות.

מה שאתה מגדיר כמידה נכונה, זה עניין סובייקטיבי בעיני,

ולכן

זה משאיר בידיים שלי את הבחירה מה לעשות עם מה שנאמר.

אני יכולה לבחור לאיזה כיוון לקחת את הדברים.

כמה הם ישפיעו עליי.

בסופו של דבר קשרים עם חברות מבוססים על מה שקורה לנו בחיים.

וחברות נשואות - קורה להן בחיים זוגיות, משפחה, ילדים.

אם הן יהיו חייבות לא להזכיר את הדברים האלה בנוכחותי, מהר מאוד החברות שלנו תלך ותתמסמס,

ויישארו רק החברות שבאותו סטטוס שלי.

אמרתי כבר בהודעה הקודמת - "אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך"

אני כמוך, אני גם לא רוצה שאנשים ילכו לידי על ביצים, וכן, אני גם רוצה לשמוע חוויות מנישואים ומאנשים שונים על מה שהם חווים שלהם יש ולי אין - ואין לי עם זה שום בעיה.

אז קצת מוזר לי שהסברת לי את מה שכבר אמרתי, ברור שאני רוצה לשמוע (כמעט) הכל, השאלה מתי ואיך.

ולגבי הגישה שאת מביאה פה - 

נראה לי שאת גם כמוני וכמו פותחת השרשור תבחרי להעלב אם את חושבת שזה מעליב לפי ההערכה הסובייקטיבית שלך.

רק את מציגה שלפעמים אי אפשר לשקף את הבעיותיות לצד השני, זה בהחלט נכון. זה לא אומר שמשהו מסויים לא מעליב.

זה כן אומר (ופה אני מסכים איתך) שאני ישלים עם זה, אבל כן, מי שיהיה יותר חסר טקט כלפי זה ישפיע על הקשר שלי איתו.

ולא נראה לי שפותחת השרשור כתבה משהו ביחס לבחירה שלה על מה שהיא יכולה לשלוט בו, אז לא נראה לי ששייך דיון על זה בהקשר לתגובה שלה.

ולפרוק דבר שמציק מצד הזולת - יכולה להיות התמודדות מצויינת.

ברור שההתמודדות לא נעצרת בכך, נכון, אבל זה לא סותר את האמור לעיל.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים 

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

אני מאוד  מסכימה עם זה.......והרבה!

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

ככה מעודדים יהודי שעומד להקים בית?!

כבר היינו בסרט הזה ארי"ק יקר, זוכר?........

אברך יקר. זה הכל בצחוק. אתה אוהב ללמוד והרב שלך ממליץ על זה, והיא מסכימה (ואפילו יש לה מסירות נפש) -

תלך על זה וימים יגידו.

בהצלחה!

בנישואין? ואני התרעמתי עליך?

אבל מאז מכירים אותך טוב יותר ופחות מתלהמים (כלומר, אני)....

ספיציפית אני לא אמרתי שאני יהיה אברך הרבה שנים, שאלתי רק על הכנה לחתונה והתגלגלנו לנושא עבודה - לימוד תורה.

אני גם חושב שזה מאוד חשוב ובעז,ה אני אתייעץ עם רב שמכיר אותי ויגיד לי מה הכי מתאים לי.

אשרייך!

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.  

הכרתי יהודים חשובים שגם עבדו. אפילו במקומות לא רק דתיים כל כך. הם היו אבל תלמידי חכמים. ממש.

עם משמעת עצמית  חזקה.

היום - לא בטוחה שיהודי תורני, כפי שהיו הם, מסוגל להגיע למדרגתם, כשהוא עובד שעות רבות, לא במשרה תורנית.

הרחוב משפיע. הסביבה משפיעה. זו לא החממה של הישיבה, כוילל (למוטב, במקרה הזה). השפה. מכירים את הסיפור

של הרב זריצקי בספרו "בצל צח", בו מתנגדת הבת להינשא לבחור שגם עובד?

גם הבנים שלי חושבים כמותכם. בכל זאת, חושבת שלהוסיף עוד שנים מספר, רק בלימוד תורה נטו, ברצינות,

יכול מאוד להועיל, כשחייבים לצאת לעולם הגדול.

היו לא מעט ישובים חקלאים חרדיים של תנועת פועלי אגודת ישראל - כמו כפר חסידים, קוממיות, קיבוץ חפץ חיים, היה את מפעל השטיחים של החרדי אברהם שפירא, שמעתי סיפורים מסבא שלי המאוד מבוגר (כיפה סרוגה, גר במושב דתי) שבצעירותו עבד עם ארגון טהרת המשפחה החרדי ממאה-שערים בהקמת מקוואות ביישובי העולים בצפון, והרבה מהחרדים של אז התעסקו בעבודת כפיים.

החרדים של פעם גם היו חזקים מאוד  בבורסה ליהלומים.