נתחיל בסיפור מלפני כמה שנים. פגשתי מישהי, נורא התלהבתי, היא גרה בעיר רחוקה אז הייתי צריך להקדיש לזה ימים שלמים (כן, גם על חשבון ימי עבודה), וככה לאט לאט התקדם הקשר.
בשלב מסויים כמעט סגרנו, ואז היא התחילה להתחמק, למשוך זמן, עוד ועוד, ורק אחרי תקופה מוטרפת של.. שלוש וחצי שבועות (!!!) היא מסרה שהיא לא מעוניינת. ולמה? כובע. היא לבדוק עוד הצעות, אמרה. בסוף סגרה והתחתנה עם הבא בתור שהציעו לה אחריי...
עד פה הסיפור.
התזה לא קשורה ישירות, אבל היא הולכת להרגיז מאוד את הבנות פה, אולי גם חלק מהבנים. מקווה שלא, אבל, היי, אני חייב להזהיר.
חשבתי אז, ובעקבות עוד מקרה דווקא די טרי, שבו חשבתי שפגשתי את המושלמת שלי (כלומר - מישהי שכנה ושקופה עד כדי גיחוך. תענוג!! היא אפילו אמרה שאני עובר פי כמה וכמה את כל הציפיות שלה, שממילא היו נמוכים מאוד. כלשונה, חח), וגם זה נגוז ונעלם.
אז חשבתי לעצמי, שבנות לא רוצות בשום אופן לראות מישהו שרוצה אותן. כן, הן אומרות את זה, אבל לא באמת מתכוונות.
הן רוצות לפגוש ולהכיר גבר שיהיה נחמד, אבל שלא יהיה ברור אם הוא מעוניין בקשר איתן או לא, וההתלבטות הפנימית שלהן, זו שבאה בעקבות כל דייט - "האם הוא רוצה אותי? אני לא מצליחה להבין, הוא השאיר רמזים סותרים..." היא היא הגורמת לבת לרצות את הבן.
וכאשר מגיע גבר חמאתי ורכוכי כמוני, גבר שרק רוצה להקים כבר בית, אמן אינשאללה ומוכן לעשות הכל כדי שזה יקרה - הן חשות שיש פה יותר מידי רצון מצידי - וזה גורם להן אי התלהבות.
מסקנה: להיות לא נחמד, כדי שלה יהיה בסופו של דבר יותר נחמד...
מה דעתכם.
]
