הרב, במחילה. אתה יודע כמה זמן אני בתהליך הזה, כמה פגישות, כמה הצעות לא רלוונטיות, כמה נסיעות. היית איתי בשלבים הקשים וגם במקרה ההוא שלא חלמתי שאעבור משהו דומה לו, וכשעברתי לא חשבתי שאצא מזה שפוי.. והקב"ה חשב אחרת ועזר לי לצאת מחוזק ושמח. ואני כל כך מודה לך על כל העזרה והתמיכה, באמת, אין הרבה מקרים של רב שמלווה ככה תלמיד. אני אסיר תודה. אבל דווקא בגלל שאתה מכיר כל כך טוב, אל תגיד שעוד מעט אתחתן ויהיה בסדר כלאחר יד, כאילו זו עובדה מוגמרת או הנחה סבירה ופשוטה.
בסוף, הקב"ה מעביר אותי דרך ארוכה ואין לדעת מתי היא תסתיים, אני באמת לא יודע מה אני צריך לתקן ולזכך כדי לזכות לעמוד מתחת לחופה. ואם הקב"ה ירצה זה יכול לקחת עוד הרבה זמן. אני מקווה שהוא רוצה שאכיר את אשת בריתי כבר בשבוע הבא. ברור. אני לא חשוד על חוסר רצון להקים בית. אבל עכשיו, כשכל החברים הנשואים והמאורסים מסביבי, הרב, בבקשה אל תגיד לי שזה ממש עוד מעט כי אני לא יודע, ובמחילה, כנראה שגם אתה לא.
אז אין לי אימץ להגיד את הדברים כהוויתם ככה, בפני הרב שלי. אם אתם הייתם הרב שלי מה הייתם עונים?

בשביל הסוואת פריקה.
על התחושה)
.


אמן




