מצד אחד- יש כאלה שזה מביך אותן.
מהצד השני- יש כאלה שישמחו, וזו יכולה להיות דרך להקים בית.
אישית, לא הייתי שמחה שיתחילו איתי בטרמפיאדה כלשהי,
אבל מכירה בחורות שכן.
מה אפשר?
לראות אם היא בעניין [כן, אם היא שקועה עמוק עמוק בספר, לא מפסיקה להתכתב בפלאפון, מדברת עם חברה, משתדלת לא להתסכל לכיוון שלך כנראה שהיא לא בענין [פרשנות אישית שלי]]
לשאול שאלה כלשהי או כמה [ולהיזהר לא לחפור, פליז. מופנה לכל גברי העולם. לא נעים לנו לצרוח שאנחנו לא מעונינות, אז תשאירו פתח מילוט]
חלוקה הדעה ביני לביני אם עדיףלומר ישירות או להתחיל שיחה, מניחה שהמנוסים כאן יודעים טוב יותר.
בהצלחה, בכל דרך.
אני מתלבטת ביני לביני,
אם אלו שני בינים,
או שזה בין אחד שמשתנה מעת לעת.
ובאיזה עת יש איזה בין.
תעלומית.
/הולכת להניח בכרטיס האישי/
תודה
מפגש/טיול קיץ הפואנטהאם הייתם קובעים כבר להיפגש,
והבחורה מסיבה כל שהיא רוצה לחתוך, לפני הפגישה.
(ממש לא בכוונה אבל קרה.)
סיבה שלא יכולה להגיד וגם לא רוצה לשקר.
מה פחות יפגע? או מה תעדיפו?
שהבחורה תיפגש איתכם בלי רצון ואז תחתוך, או שתחתוך אחרי שכבר קבעתם להיפגש, לפני שנפגשתם?
אבל מצד שני זה תמיד פוגע. יהיה צריך הסבר משכנע מאד. אם היא מתביישת להגיד, ראוי שתמצא מישהו שנאמן על שני הצדדים ותסביר לו למה. אני יודע שזה נשמע מוזר, אבל מנסיון מר של כמה פעמים שזה קרה לי - זה לבחור בין גרוע מאד לגרוע מאד. ראוי שהבחורה תמצא דרך לשכנע את הבחור שהאמירה הראשונית של "כן" התייחסה אליו ברצינות, ומצד שני שהאמירה של לא היא כורח המציאות
להתנצל באופן כנה ואמיתי.
בהצלחה!
הצעה שדווקא היתה נראית טובה.. חיכיתי כמעט שבוע עד שקיבלתי תשובה חיובית. אוקי אני מתקשר אליה, מדברים 2 דקות וקובעים זמן לפגישה לעוד כמה ימים.
ערב לפני המועד המתוכנן, היא מסמסת לי ש"לפי השיחה נראה שזה לא מתאים"...
אם הבחורה הבינה שלא מתאים מוטב גם לו שתגיד מוקדם ככל האפשר למרות שלא נעים.
אם איכשהו יצא שההחלטה התגבשה רק בזמן הזה אין מה לעשות. ברור שאם מחליטים קודם צריך להודיע כמה שיותר סמוך לקבלת ההחלטה הסופית.
אני יוצאת מנק' הנחה שאף אחד לא עושה "דווקא" לאף אחד אחר..
ניראה שהדעה הרווחת היא שכדי לחתוך לפני...
בס"ד
גם לי קרה שהציעו מישהו, אמרתי כן, דיברנו בטלפון וקבענו להיפגש.
אחרי כמה ימים הוא התקשר ואמר שנראה לו שזה פחות מתאים וכו'...
הרבה אמרו לי שזה לא יפה, אבל אני ממש הערכתי את הבן אדם שאמר לי לא מראש וחסך לי לפנות זמן ואנרגיה למשהו שמראש לא יצא מזה כלום..
כמובן שמראש כדי לא להגיע למצב כזה.. אבל גם זה יכול לקרות....
תנסי להסביר עד כמה שאת יכולה ולתת הרגשה טובה לצד השני.
המקרה שהובא פה למעלה נראה יותר מבאס
בס"ד
והוא ברר עם חברה שלי לפני... אז לא יודעת מה השתנה לו פתאום- וכן חשבתי על זה... אבל בסדר.. 
ולכן איך שחברה שלך הגדירה אותך היה שונה מאיך שהוא "תפס" אותך..
א. יאייי איזה כייף!! נהדר/ת חסכ/ה לי, איזה קסם, בדיוק בדיוק לזה ציפיתי
ב. יופי, מקסים. עכשיו יש לי זמן לדברים החשובים בחיים; 'מי יוצא/ת איתי לגלידה?'
ג. לא נעים לא נורא, עובר אחרי יומיים
ד. מצברוח מצוברח, חשבתי שיכול להיות טוב יותר, ולא.
ה. אני הבודד/ה בעולם, איש/ה לא יתחתן איתי. אין לי סיכוי. בכלל
זה כנראה תלוי תקופה:
אינה דומה הצעה שירדה לאחר בירורים ראשוניים [סליחה! למה?? 
] או אחרי דייט ראשון לפרידה מקשר ארוך
מה המשפטים שאתם אומרים לעצמכם ומחזקים אתכם, אם יש כאלו בכלל?
מאיפה אתם שואבים כוחות ואמונה? [אם אתם מנסים בכלל, או מחפשים את שמיכת הפוך הראשונה בסביבה]
פורקים לחברים טובים/ שותקים?
[לקח לי זמן שהבנתי שזה לא ה'לא' שעושה לי רע כל כך, זה [גם] הפחד של העתיד, אובדנה של תקווה ומה יהיה ואם בכלל]
בהצלחה שיהיה,
לכולנו.
והמן המון שרשורי מזלטוב 
מחפשת^א
באמת- אומר לעצמי שיש כל כך הרבה סגנונות של אנשים, וזה ממש הגיוני שלא כל שני אנשים טובים יכולים להתאים,
וזה לא בהכרח אומר עליי משהו רע
זה לא שתוך רגע אני מבסוט מהחיים. זה פשוט קצת עוזר לא לקחת ללב לטווח ארוך, לא להרגיש ש'משהו אצלי לא בסדר'
פורק לחברים חופשי חופשי.. לפעמים אני מספר לאמא שלי על קשרים אחרי שהם נגמרו
תלוי מה ציפיתי מהקשר, מה היתה הסיבה, עד כמה יש לי אמון במי שקיבלה את ההחלטה, עד כמה יש לי תחושה שההחלטה היתה נכונה, איך החיים חוץ מזה באותו זמן... היו מקרים שבגלל ההערכה שלי אליה היה ברור לי שאני סומך על ההחלטה שלה, או לחלופין האמנתי שהיא תבין שהיא עשתה טעות
תשובה שאני לא מקבל זה "הכל לטובה". לא מנחם בכלל כשקורה משהו שאני לא אוהב, במיוחד, כמו שציינו כאן, כשאני באמת לא יודע איך. הרי גם מבחינה אמונית, זה לא שאנשים לא סובלים. אז להגיד שזה לטובה זה לא משכנע.
הרבה פעמים אני אומר לעצמי "היא לא היתה טובה מספיק כדי לרצות אותי", ואני חושב שבחלק מהמקרים זה גם נכון...
לפעמים אני מתבכיין לחברים, או שולח לאחת השדכניות שאני בקשר איתן הודעה של "מה כל כך גרוע בי הפעם!!!!" או מתעצבן בשקט או עצוב בשקט או מנסה לפרוק מתח (מוזיקה ועוד). אין באמת מה לעשות.
אני זוכר את אחד הקשרים הטובים שהיו לי, שנקטעו די בפתאומיות, והתחושה שלי היתה שהקשר הוא אמיתי ויציב ופתאום היא החליטה שלא. במצב נורמלי הייתי אמור להיות מתוסכל מאד; אבל בגלל שכבר הייתי שקוע מספיק בקשר, נבנה גם האמון שנדרש בקשר זוגי, שזה כולל גם לקחת בחשבון את ההחלטות שלה. אם היא אומרת שטוב לה יותר לא להיפגש השבוע, הרי הייתי אומר "בטח, מה שטוב לך, רק חבל כי תחסרי לי" - נכון? אז למה כשהיא אומרת "נראה לי שלא טוב לי להתחתן איתך, ואין סיבה להמשיך בקשר" התגובה שלי צריכה להיות אחרת? ברור שהכאב והתסכול גדול יותר, ובמקרה שהיא עושה טעות - המחיר שאני והיא נשלם הוא משמעותי בהרבה, אבל כשלעצמה התגובה ההגיונית צריכה להיות "אני מאמין לך ומקבל את ההכרעה שלך". באופן אירוני, כדי להגיע למצב כזה צריך קשר ממש טוב
1. פעם אחת סיפר הרב שלי שכל 'לא' הוא סוג של גירושין, בקטן, מאוד, אבל אפילו האלמנט המאוד קטן הזה יש בו צד כזה.
והוא אמר לי, שהקב"ה לפעמים בשביל לעשות טוב לאדם הוא מסדר לו כמה 'לא' כאלה בשביל לפרוע לו חוב שהוא יוכל לקיים את הבית שלו לנצח.
2. פרק כה במסילת ישרים. - אני לא חסיד של סגולות, אבל זה ממש היה לי לתרופה.
הפרק מדבר על ההשגחה הפרטית בכל דבר ועניין.
וכשקוראים את זה על בסיס יום יומי,מבינים דברים חדשים.
3. מי שאמרה לא עכשיו, לא מתאימה לי. זהו. חבל למצוא את עצמי סובל איתה את המשך חיי.
גם אם אני יודעת שאין התאמה ואני לא רוצה את הבחור מאוד קשה לי עם הלא, זה מוריד לי את הערך העצמי.
גם קשה לי שפוסלים אותי על חיצוניות ( יש מכרה שמשדכת לי שכל פעם שבחור לא רוצה היא חייבת להגיד לי שלא היתה מציאת חן וגורמת לי לעצב).
מעדיפה שיפסלו אותי כביכול על דברים גרועים יותר ולא על חיצוניות, נשמע מוזר, אני יודעת...
מחפשת^לא כייף בכלל, ומבינה אותך לגמרי.
זו תקופה שבה חייב לעבוד על הערך העצמי, אין ברירה.
ופסילה על משהו חיצוני זה לא נחמד, ממש לא [כאילו, זה לא חוסר התאמה, זה חיסרון]
ויהיה טוב, בטח.
שתמצאי בעז''ה בקלות ובמהירות
וב"ה אני נראת טוב אוביקטיבית אבל עדיין הערך העצמי שלי נמוך שזה לא משנה לי...
ומילה לכל השדכנים, לא תמיד חייב לפרט למה הצד השני לא רצה , זה יכול מאוד לפגוע, אלה אם כן מדובר במשהו שאפשר לשנות...
ממש לא נכון למסור מראה כסיבה לפסול, אפילו כאשר זו הסיבה (אלא אם כן מדובר בדרישות ממש חריגות, כמו "לבחור הזה נורא חשוב מישהי בגובה 180, ואת פשוט לא, והוא קיוה שזה יסתדר כי את טובה אבל עדיין חשוב לו הגובה אז הוא ויתר עלייך")
אפשר למסור סיבה לפסול או כאשר מדובר במשהו שקל לשנות בטווח הנראה לעין ("היית לבושה בירוק") או בדבר שאת לא מוצאת סיבה שישתנה ("מאד חשוב לו מישהי שהיתה קצינה בצבא/בגובה 180/שמדברת צרפתית"), או כאשר זה נותן תחושה טובה ("הוא מרגיש שאת טובה מדי בשבילו" - אולי זאת דוגמה גרועה, כי זה מעצבן)
ולדעתי מציאת חן הכוונה כימיה ולא מראה. או לפחות זה מה שאני מקווה שהשדכנית ההיא מתכוונת.
ואם את אומרת שאובייקטיבית אין לך בעיה עם המראה אז זה רק מחזק, שלא מדובר במראה אלא בכימיה. בכל מקרה, גם אם מישהו אומר, לאנשים יש דעות מאד שונות לגבי מראה, וגם דעות מוזרות מאוד, לטוב ולרע.
מור ולבונהדיו לעבד להיות כרבו
תאמת זה אותו הדבר גם כשאני אומרת את הלא 
תמיד יש את הקווץ' בלב.
בד"כ מדברת על זה עם חברות/משפחה מי שבנמצא, יוצאת לאיזה ערב נחמד כפיצוי.
וממשיכים הלאה..
והמשפט שכתבת בסוגריים! ממש ממש מדויק לי.
לעבדך באמת!
קשה לי להתלהב מיצירה ויוצר שהתבולל.
ממש מוזר לי שמתענגים כך על דבריו של אדם כזה (איני יודעת מה הם..)
רק לא הבנתי למה א"א לדבר על הדברים בלי השיר הנ"ל שלא לגמרי נקי.
ואם הבנתי נכון, הוא לא מדבר בהקשר של הפורום..
אז הם יכולים לדעת מה הבעיות שיש, אבל לא בכמה מהמקרים זה מצליח
להכנס לזוגיות מעורבת - זה להכנס למיטה חולה. וכל זאת לא צריך לפרק את החבילה אם מקפידים על שלושה דברים - שבת, כשרות וטהרת המשפחה.
אני חושב שהמשפט הנ"ל ממש נכון. כמו ששמעתי משהו פעם אומר שבמילא יש נסיונות גדולים בזוגיות - לא צריך להכניס עוד.
לגבי מה שכתבת -
צריך לזהות את הסיבה שזה מרגיש לך מוזר. את השורש של זה.
אני יכול להגיד לך אישית שהדבר הכי חשוב לי שאשתי לעתיד בעז"ה תהיה משותפת איתי בנושא הערכי.
אני שואף שהערכים ינהלו את חיי בראש ובראשונה ולכן אני הכי דואג מראש להתאמה ערכית.
אע"פ שאם במצב שנגיד ואשתי חוזרת בשאלה אני לא אתגרש (אין לכוח כעת להסביר את המורכבות שבדבר, אחרי שאנשים נקשרים ברגש זה אחרת גם במבחינה ערכית וגם חילונים ערכיים קיצר מורכב).
עוד דבר שאני מזהה במה שכתבת - במידה והגעת להחלטה שזה לא זה - גם אם היא שונה מכל האחרות - זה עדיין לא משנה את העובדה שזה לא זה.
יש לנו רצון עז לזוגיות וברגע שאנו מזהים מישהו/י שעומד/ת בפרמטרים שלנו אנו נוטים להלביש עליו את הרצון הזה, ובצדק! רק צריך לדעת מה השורש - זאת לא שהיא מלכת העולם הבלעדית שאתה ממש רוצה בה (אע"פ שהיא ממש אחלה). זה הרצון החזק שלך לזוגיות. ידיעת הדבר הזה יכולה לעזור לשחרר ממשהי מסויימת.
נשמעת שהבעיה שלך עם קודמות שיצאת איתם שכולםן היו 'כבדות' בגלל שהם 'דוסיות'. נראה ש'כבדות' זאת לאו דווקא תכונה שיש לכל הדוסיות. זה משהו באופי. לכן אולי מה שאתה מחפש זה לאצאת עם בנות עם אופי שונה בלי קשר לשאיפות וערכים.
חשוב מאוד לדעת לאיפה לפנות להצעות ולדעת איך לסנן הצעות באופן מועיל.
בהצלחה!
צריך להיות יותר ספסיצפים. וכל אחד יש לו את הגדרות ה'דוסיות' שלו. לדוגמא אחד ירצה שהבת זוג תלך צנוע ותקפיד על ההלכה אחד יותר ישים דגש על זה שהיא לומדת תורה.
תבקש דוגמאות מעשיות. ממה שאני קולט אם מישהי ערכית (מתנדבת, עשתה שמתיים שירות אומרים שהיא בעלת חסד וכו') זה כבר יותר הגיוני שהיא תהיה יותר דוסית. יש כל מיני דברים שאפשר לשים לב.
אם אתה רוצה ממש דוסית לדוגמא אתה יכול לשאול - "זה יפתיע אותך אם היא תתחתן עם אברך?" ע"פ כמות הגמגומים אפשר כבר להבין את התשובה. בהצלחה!
האם מקור ההצעות (שדכנית, אניטרנט, חברים) מביא לך הצעות רלוונטיות.
האם אתה ממצא את שלב הבירורים באופן יעיל.
בהצלחה!
בטח שקיים
אבל אין לך דרך לדעת את זה וממילא זה לא שיקול שלך ולא אמור להטריד אותך, אנחנו עושים את שלנו וה' יעשה את הטוב בעיניו - לא עליך כל המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להיבטל.
נ"ב
להשקפתי אין 'הוא', כלומר שאין דווקא אדם אחד ספציפי שמיועד לך - ממילא אין שאלה אם 'הוא' קיים או לא. אבל שוב - זה לא אמור להיות בשיקולים ובטרדות שלנו.
פה לקצת
פה לקצתשבת רועשת ונחמדה למדי,
ושמעתי בשורה טובה השבת, שימחה אותי ממש
שככל שמתחתנים יותר מאוחר, יהיה מה לספר לבן\בת הזוג מה לספר על החיים שלך לפני, וגם לילדים על החיים היותר מגוונים שלך מלפני
וגם יותר סיפורים שלא תמיד תוכל לספר כי הם סיפורי דייטים שאשתך לא תרצה לשמוע
פה לקצת"רבי אליעזר הגדול אומר:
מחמשה עשר באב ואילך תשש כחה של חמה,
ולא היו כורתין עצים למערכה לפי שאינן יבשין.
אמר רב מנשיא: וקרו ליה יום תבר מגל.
['שבירת הגרזן שפסק החוטב מלחטוב עצים']
מכאן ואילך ['מחמשה עשר באב ואילך']
דמוסיף [לילות על הימים לעסוק בתורה'] - יוסיף ['חיים על חייו'],
ודלא מוסיף [לעסוק בתורה בלילות] - יאסף.
מאי יאסף? אמר רב יוסף: תקבריה אימיה ['כלומר ימות בלא עתו']"
(תענית לא. [ורש"י]).
לכאורה, ט"ו באב אינו יום האהבה, אלא יום ההיכרויות.
אלה השרויים בלא תורה הולכים להכיר,
ויזכו לתורה, חומה ושאר הדיבידנדים של הנשואים.
והנשואים - הם מתחילים ללמוד תורה עכשיו,
כי כשהלילות מתקצרים - החזקים מתגלים (משהו כזה..).
אלא שיבואו הנשואים ויקימו קול זעקה,
שגם הם רוצים יום להתחדשות הקן הזוגי.
על כן באתי בהצעה שיום י"ד אב יהיה היום של הנשואים,
שמתוך חיזוק הקשר הזוגי, ייבנה כלי חזק וכשר לתורה ולקודש.
אשמח לשמוע הרהורים מותרים וכו'
@חידוש @ימ''ל @חסדי הים @מבקש אמונה @אורות הכתובה |
@לב אוהב @אילת השחר @חיות צבעונית @חיהל'ה @כלה נאה
@מי שבא לו/ה להוסיף דעה מעניינת
השמטתי כמה סיבות,
אבל כבר אמרו גדולים ממני שהסיבות יותר מעוררות תמיהה מאשר משכנעות
(פרי צדיק טו באב ג ועוד ועוד).
לדעתי השמטת את השומרים שהסיר המלך הושע,
שמנעו ממלכת ישראל להגיע לבית המקדש.
עוד סוג של הסרת מחיצות ואפשרות לחיבור.
מה שבסה"כ באתי לומר זה שטו באב מעולם לא היה חג האהבה.
הוא היה חג ה' בשילה מימים ימימה
(לכאורה כבר בראשית תקופת השופטים,
מה שהופך את כל ההסברים מלבד מתי מדבר והותרו שבטים לתמוהים,
אא"כ נאמר שהם לא סיבת היום טוב, אלא הסיבה לשמחה הגדולה בו).
ביום הזה גם היו עושים היכרויות,
אבל בעיקרו הוא יום של חיבור,
'וכל שיר השירים הוא משל לענין זה',
כלומר החיבור עם הקב"ה דרך תורתו
ואהבת דרך לימוד תורה (רש"י בפרשה שלנו).
מי שלא חווה אהבת אשה לא יבין מהי אהבת ה' (ראשית חכמה, אהבה)
ולכן הוא צריך למצוא אישה לפני שהוא מתחיל בחיבור האמיתי (מתוך וכו', כמובן).
לסיכום: טו באב הוא יום להיכרויות, ואהבה עושים תמיד.
עם כבר לייחד יום לאהבה - נראה לי י"ד אב,
כדי להטעין בכוחות את התגברות לימוד התורה בבתי ישראל.
חוץ מזה, להוציא ממך ומ@חיות צבעונית כאלה דיבורים נפלאים זה דבר קטן?
זה כנראה לימוד,
שעצם האפשרות לחיבור חדש יש בה לשמח אותנו.
לגבי הסתירה - מסכים.
כתבתי 'אם כבר'..
אבל אחרי הכל, אין ספק שאנחנו לא אומרים הלל בכל יום,
והחיים מורכבים משגרה ומשיאים (שבת, יו"ט וכו').
רק למה לייחד יום גלובלי לאהבה?
שכל זוג יעשה מה שמתאים לו ובקצב שלו...
יותר בשאלות, לא יודע..
חיות צבעוניתחזק הדיבור של הרב גינזבורג, איפה קראת? מה המקור?
מבקש אמונהכל מילה, כרגיל.
טוב לשמוע ממך!
נראה לי אתה יודע איפה למצוא אותי רוב הזמן,
כשראשי ורובי בתערובת של זיעה, מלח, בשר וחלב
מוזמן בחום ובאהבה גם מעבר לשעות הפעילות הרשמיות
קבוצת סטודנטים קטנה השתלמה בפסיכולוגיה. לקראת סיום תקופת הלימודים הודיע להם הפסיכולוג המנחה שהוא עומד להטיל עליהם משימה מורכבת ומיוחדת, והמשימה מהווה את אחד המבחנים שיקבעו את הציון הסופי.
המשימה מורכבת משני חלקים: הראשונה סבוכה והשניה קלילה.
החלק הראשון: להצליח להתאשפז במוסד לפגועי-נפש! מדוע מדובר במשימה מורכבת? משום שלא כל מי שמעונין לשהות במוסד סגור הדבר ניתן לו, ולא כל הרוצה ליטול את השם "משוגע" מצליח בכך... ישנה ועדה שמחליטה על האשפוז, היא מורכבת מצוות בוחנים מומחים ובעלי אחריות.
החלק השני של המשימה: בתום שלושה ימי אשפוז, עליכם לגשת להנהלה ולגלות את הסוד: אנחנו סטודנטים השוהים כאן במסגרת הקורס, ואז פשוט לברר מאיפה דלת היציאה מהמקום.
וראה זה פלא: השערת המרצה שיהיה להם קשה לשכנע את הועדה בדבר אי-שפיותם לא הייתה נכונה. הם התקבלו למוסד די בקלות, הציבו בפניהם עוד שאלה פחות שאלה והם מצאו את עצמם בפנים.
השבר הגדול התחיל דוקא כשהם ביקשו לצאת. שום דבר לא שכנע את ההנהלה שמולם עומד סטודנט אומלל ולא משוגע אמיתי שמתעתע בהם! גם כאשר הציגו את כרטיס הביקור של הפסיכולוג המנחה שלהם, נענו שהם כנראה מטופלים אצלו. "השיטה הזו כבר מוכרת לנו" - גילה להם אחד המטופלים.
עד שהפסיכולוג המנחה לא הגיע למקום, ישב עם ההנהלה ונטל חסות על הסטודנטים שלו, הם לא הצליחו לצאת.
- - - - - - - -
מסתבר שגם בתום שיעורי פסיכולוגיה הם נאלצו ללמוד בדרך הקשה כלל בסיסי בנפש האדם באשר הוא: הרבה יותר קל שתדבק בנורמלי סטיגמה בעייתית, מאשר שהבעייתי יצליח להיפטר מן הסטיגמה הלא נכונה. הם נוכחו לדעת באיזו קלילות ממהרים אנשים לשפוט את הזולת ובאיזו נמהרות מדביקים סטיגמה נצחית.
ואת כל התרגיל הזה תכנן מראש הפסיכולוג המנחה, הוא כבר הכיר את נפש האדם ורק ביקש ללמד את תלמידיו עד כמה חשוב לכל אדם - ובפרט להם - להיזהר לא להדביק סטיגמות ['הפה - קודש קדשים' - מפורסם באחד מעלוני השבת]
אני בן ולא כ"כ מכיר את עבודת ה' של בת, מלבד צניעות, לכן חשוב לי לשמוע את הצד הנשי.
שתי בנות, שתיהן צנועות, ורוצות בית ע"פ תורה ושהבעל ילמד הרבה תורה.
אני מניח שיכול להיות שאחת צדיקה ורוחנית, ואחת לא. איך ה'צדיקות' מתבטאת אצל אישה? אני מאוד מאוד רוצה בחורה צדיקה, ושתהיה מפותחת רוחנית ולא רק שולחת את הבעל לכולל... אבל אני אפילו לא יודע מה זה בדיוק נקרא צדיקות אצל אשה מעבר למה שכבר כתבתי... לימוד תורה היא לא חייבת. תפילה (18) היא לא חייבת (לפי הרב שלי). וכולן נראות נחמדות... בהקשר של מידות טובות. אז מה כל הבנות צדיקות? מה עבודת ה' שלכן? נשמע לי מוזר למחוק 'צדיקה' ממה שאני מחפש.
הכיוון שלי הוא יותר חרדי.
אשמח שתגיבו. תודה רבה!!
אני דיברתי נגד ההכרזה, לא נגד אנשים ספצפיים.
