כמו כל דבר- תלוי.

אבל כל אחד שמחזרים אחריו מדי בהתלהבות עלול לברוח,

גם בחור.

ולנשים יותר קשה לדעתי להכיל שמישהו באמת אוהב אותן/רוצה בהן...

ואת יודעת מה הבעיה?

שאני באמת רוצה להתחתן ולצאת מהמקום הנוכחי שלי. ו.. אני גרוע בהעמדות פנים...

באסה לי באסה לי באסה לי באסה לי באסה לי באסה לי באסה לי באסה לי

אל תשחק אותה אביר.

תהיה כנה ותמצא מישהי שתאהב את הכנות הזאת

וכמוני, תעדיף אותה על פני זיופים.

במיוחד אם תהיה פתוח ויוכלו לומר לך

כמו שאני אמרתי לבעלי בזמנו

הקצב הזה מדי מהיר לי

וככה היה לי את הביטחון הכיף

אבל באמת היה לי מהיר מדי ההתלהבות שהפגין

אז ביקשתי ממנו למתן..

ומה תעשי אם אחרי איקס שנים את באמת נואשת להתחתן? ובמובן מסויים עם כל אחד שמתאים לקריטריונים ולדרישות הפרטיות שלך?

אין מצב. אני בחיים לא אגרום למישהי להרגיש פגועה, גם היא ממש מעצבנת. אז כן, אנסה לגמור קצר ומהר, אבל בנימוס ובלי שהיא תרגיש שהיא מעצבנת - ותפגע.

רגשות של הזולת הם כזה דבר יקר. איך אפשר לפגוע בהם.

מינונים עם יד על הדופק

הרבה פעמים זה בא ביחד עם רגישות פיזית, אבל לא תמיד. יש אנשים שהעניין שלהם בעולם זה שהם רגישים וצריך לשלוט בזה או לקבל את זה.

אולי זה עניין לעבוד עליו באופן  כללי בלי קשר לסיפור של דייטים.

השאלה האם לאדם כזה נכון למחוק את המערכת הרגשית שלו בשביל לקדם דייט?

יש כלים לעשות את זה אם מודעים לזה. השאלה אם זה נכון והשאלה אם זה יביא אותו למקום שהוא רוצה להיות בו.

@חן, 

אני חושב שזה קצת קשור ל 'אני לא רוצה להיות במעדון שמוכן לקבל אותי' ועוד כמה מחשבות שיש לי בענין, קשה לי להביע אותן על הכתב

נא לפרט הכל עד שנבין

אולי זה גם כי אני לא יודע לשחק משחקים. אני אומר אם אני רוצה משהו וזורק הודעת שגיאה אם לא. כל המשחקים האלה של קרוב-רחוק זרים לי.

בדיוק

זה לבדוק אם האישיות מולך מתאימה לדרישות שלך 

זה הכי כנה

אבל אתה לא אמור להכיל את כל הבנות 

אלא כל פעם להתמודד עם זאת שלפניך

יש עניין לשחק אותה "קשה להשגה" אבל לפעמים זה יכול להיות משחק מוחות מתיש.

גם הרבה פעמים שמישהו מתלהב ממנו אז זה מעלה לנו את האף 

וזה מביא אותנו לחשוב "רגע, אז אנחנו שווים הרבה, אולי זה שמולי לא ראוי לי"

תנסה למצוא את האיזון

זה בסדר להראות התלהבות

אבל אל תוריד מערכך

וכן, תשחק אותה גם אחד כזה שקשה להשגה או שצריך להתאמץ ולחשוב לפני שמורידים

ולא שייקחו אותך מובן מאליו שאתה ממשיך וכל ההחלטה עליה

תשאיר גם ספק

מקווה שעזרתי ולא ביבלתי

זה נחמד.

כשאתה כותב על עצמך? 

וכאשר מגיע גבר חמאתי ורכוכי כמוני, גבר שרק רוצה להקים כבר בית, אמן אינשאללה ומוכן לעשות הכל כדי שזה יקרה - הן חשות שיש פה יותר מידי רצון מצידי - וזה גורם להן אי התלהבות.

זו הבעייתיות, 

אישה רוצה גבר שייתן לה ביטחון, הרגשה שהיא יכולה להישען עליו. 

שיש לו דעה, שהיא יכולה לסמוך עליו, שהוא לא נשבר ולא מתנדף עם הרוח. 

וגם באמת אישה רוצה גבר שרוצה אותה.

השאלה אם אתה משדר לה שאת רוצה אותה ואת המיוחדות שבה. או שאתה מראה לה שאתה רק רוצה להקים כבר בית, אמן אינשאללה ומוכן לעשות הכל כדי שזה יקרה

ואז אתה משדר לה שהיא בעצם כלי להגשים את שאיפותיך בזמן שאתה לא נותן לה משהו בתמורה. 

בשביל להתחתן לא מספיק רק לרצות.

צריך שיהיה לה מה לרצות. שהיא תרגיש שבקשר איתך היא כל כך מורווחת. 

אבל כשאתה אומר על עצמך שאתה - גבר חמאתי ורכוכי כמוני. 

זה באמת יכול לגרום לברוח...

הקצנתי קצת בהצגה של הדברים, ואלו גם לא דברים שאני אומר. אבל הבעייה קיימת. כי צריך לשחק אותה קשה להשגה, ו... לא כולם יודעים לשחק אותה!

ושזו לא המציאות. 

התשובה לבעייה לא תיפתר בכך שתשחק אותה קשה להשגה. 

אלא כאשר תצליח לתת לה הרגשה שלהיות איתך זה ניצחון. שאתה באמת יכול להיות אחלה גבר שבעולם. 

שאתה יכול להיות האיש שהכי אכפת לו ממנה. 

שאתה מתעניין בה. 

שאתה רוצה בטובתה. 

שאתה מעניין. 

שאתה כיפי. 

שאתה מלא בביטחון. 

כשהיא תרגיש שהקשר הזה נותן לה תאמין לי שהיא תרצה אותך

היו לי כבר כמה בנות שכמעט סגרתי איתן.

וזה מה שמשונה;

באמת היה לי אכפת מהן. ממש ממש. ידעתי מה עושה להן טוב, מה הן רוצות וצריכות בחיים, היו גם כאלה שאמרו לי - וואלה זה מוזר - שאני מקרין להן בטחון והן "רגועות איתי", אשכרה.

אבל איכשהו שום דבר לא הבשיל, כל הרכבות נסעו, ואני - ברציף.

אבל יש לי תזה

ולהעניק למי שצריך. 

כל בנאדם רוצה להיות נדרש ונצרך

פגשתי כמות גדולה של בנות עם השנים. מרובן לא ממש התלהבתי שלא הצטערתי ממש כשזה ירד.

אני מדבר  על קבוצה מאוד מסויימת וקטנה של בנות בודדות שממש ממש רציתי. אלו האיכותיות ביותר, עם עדינות ויושר פנימי ולב גדול.

ויכולת לראות את ההתלהבות וההתרגשות שלהן עם סיום הפגישה. עיניים קורנות, הרבה התרגשות. ואז זה פשוט שקע ונעלם והתאדה. עם כולן.

מסובך.

האמת שלא רק אתה.

היו כמה שהלכתי להתייעץ איתם - אחרי סדרת שיחות כולם הגיעו למסקנה שאני כמעט מושלם, כלומר - הרבה יותר מוצלח משאר המיוּעצים שלהם.

גם בבנות שגפשתי, קרה שיש הרבה התלהבות מצידן (ועל עוד תפיסות עולם שיש לי שלא פרטתי כאן). ואיכשהו כלום לא מבשיל, זאת הפואנטה.

משם התזה שאיתה פתחתי את השרשור. 

אגב, כבר קרה כמה וכמה פעמים שבדיעבד דיברתי עם יועץ לאחר שהצעה ירדה מהפרק (זה נורא קשה לי), ודווקא הוא אמר לי:  תשמע, משמיים שומרים עםיך ומצילים אותך. 

אני קורא את הדברים שלך ומרגיש מאד מזדהה - עד רמת הפרטים (אני יודע שלא אני כתבתי את מה שאתה כתבת, אז זה לא אותו בן אדם..)

עברתי גם את שלב התזה שלך, ועוד מגוון תזות אחרות שנוגעות אלי. יש תזה חדשה מסוימת שעדיין נמצאת בבדיקה.

על אף שכמוך אני ממשיך להמציא תזות של "מה הבעיה איתי" ולנסות להשתפר בתחום, אני מאמין שאחרי הכל זה שאלה על מי נפלת. קשה לי להאמין שדוקא הבעיות שלי הן קריטיות ולא מתאימות *לאף אחת*, בזמן שאנשים עם מגוון עשיר של חסרונות ובעיות כן מצליחים להתחתן. אז אני מרגיש שזה לא תלוי רק בשאלה מה אנחנו עושים, על אף שזה לא פוטר אותנו מלעשות.

מה שכן, יש כמובן הרבה דברים שאתה יכול לשפר - להיות נחוש יותר, כן להעזר בשדכנים ועוד, להיפתח לצורות חשיבה שונות שאולי יעזרו לך.

ואחרי הכל, כל פעם ששוב מנסים, ונופלים ונמצאים על סף ייאוש, לקום ולהתקדם בלי להסתכל אחורה. כי זה מה שיש ועם זה ננצח.

בנאדם שהוא 'חמאתי', בד"כ יהיה בעל טוב יותר ואבא טוב יותר.

אבל... רק שמישהי תיתן לי צ'אנס.

שמחתי לרומם את רוחך, רכרוכי

אין לי עצות, וצריך להתמודד עם מה שיש

מה זה ישיבות קו

איך אתה מדבר על עצמך ככה במין שלווה והשלמה שכזאת. מזעזע אפילו. מחילה. באמת, בלי כוונה לפגוע. 

למרות שהכנות שבדבר מרשימה, ובכל זאת.

אבל יש בזה משהו

אם בחור ישר שולח לי הודעה אחרי הדייט- מתי פגישה הבאה ומראה שהוא להוט, וכל הזמן עונה ישר וכו' וכו' זה קצת מרתיע.. כאילו גורם לי לחשוב שהוא מטריד או שתלטן או משהו, לא יודעת אולי זה רק אני.

(אבל מצד שני אולי כי לא באמת רציתי אותו...)

אתה משחק אותה לא מעוניין, אז היא רוצה אותך, ואז אתה פועל...

אחד ההסברים  הוא כזה, 

כשהבחור מאד מעוניין, ממש סגור והיא רק מתחילה להיפתח, היינו מצפים שלהגיד לה שזה זה, ישמח אותה. יש מישהו שרוצה אותך. בפועל, כיוון שהיא עוד לא שם, זה מלחיץ הרבה וגורם להן לחוסר יכולת להיפתח, להשתחרר ולפתח רגש. 

זה קצת כמו עוגה בתנור שפעם בחצי דקה תבדוק אם היא מוכנה.

ויש עניין לא להיות 100% קל השגה.

החוכמה היא להגיד ברמז, למשל, אני בהתלבטויות איפה להירשם שנה הבאה. אולי יהיה שינוי בחיים שלי... ולפי התגובה שלה להרגיש אם מתאים לפתוח יותר. לתת לה להבין שאתה נהנה וחושב על עתיד משותף. יש אופציה כזו. להגיש שתשמח לעוד פגישה, הזמן רץ לך כ"כ מהר. 

וכשהיא לא בקצב שלך בריקוד, להיות הכי מכיל ואמפתי. לראות מה הצור שלה. לשאול: מה יעזור לך להתקדם בקשר? להחליט? לרצות להעמיק את הקשר? 

!!

בהתאם לשלבים בקשר. אם אתה טיפוס רגשי בוודאי תוכל להשתמש בכישורים האלה גם כדי להרגיש ולהקשיב לבחורה,זאת מיומנות סופר חשובה בקשר זוגי, ואם הקשבת - איך מצאת את עצמך רץ למחוזות שהיא לא מונחת בהם?

כשיש נתק התוכן הרגשי עלול להצטייר כלא אמין ,שטחי, נואש ואפילו חסר טאקט כשמופיע מוקדם מדי..

כמה זמן אתה מכיר את הבחורה ? ..

(ממש סליחה שאני כותבת בטון חריף, אני רק מנסה להעביר את הנק')

בעיני ורק בעיני, זה מרגיש לא דוסי בעליל ואפילו חילוני ורדוד ולכן גם מרתיע.

(למה אני חושבת את זה ?כי חילונים עוברים מאחת לשנייה, חיים ביחד וכו' וממש מהר מגיעים למצבים קרובים מדי ,דיבורים והשתפכויות..אבל בחור תורני מתכנן לחיות רק עם בחורה אחת -אשתו. ולכן יש ציפייה ממנו להיות יותר בררן, שיבדוק טוב יותר שיש התאמה וממילא השחרור הרגשי אמור להגיע בצורה מדורגת וזהירה יותר..)

ולכן חשש המידי הוא שזאת אולי התנהגות סדרתית עם כל או כמעט כל מדוייטת..

בחורה רוצה להרגיש שבחרו בה ורק בה ולא שהתלבשו עליה כי היא נקרתה בדרך..

יש לי חברה כזאת שהייתה מלבישה על כמעט כל בחור תורן שהייתה יוצאת אתו  את כל מצבור הרגשות שלה, בחורה מצויינת והכל תקין אצלה אבל העניין הזה..היה מרתק לראות את זה..

גם מחוויה אישית

ותודה שטרחת להסביר כדי שנכיר את החוויה הזאת מהצד השני

אבל חשוב לי לומר שיש גם צד שני למטבע - כשבחור דתי משחרר את הרגש שלו יותר מהר ממה שאת חושבת שנכון, זה רק אומר שהוא משחרר את הרגש שלו יותר מהר ממה שאת חושבת שנכון.

יכול להיות שהוא זיהה תכונות חיוביות שיש בך ואת אפילו לא מבינה מה מיוחד בהן - אבל הוא כן, ואם היית מחכה היית מבינה ממנו

יכול להיות שהוא באמת חושב שאת מיוחדת. כן, יכול להיות שהוא חושב שאת מיוחדת.

ויכול להיות שבאמת יש לו נטיה לשחרר הרבה רגשות. אוקיי. לא קרה כלום. שחרר רגש. רגש זה דבר חשוב. והוא שחרר את הרגש טיפה יותר מוקדם ממה שאת חושבת. באמת זה לא פוגם בקדושה בשום צורה. הקשר שהוא מנסה לבנות עם המון רגש לא פחות קדוש מבחור שנשאר קר ומשאיר אותך רחוקה עד לפגישה חמישית. הקישור "מתקדם מהר - לא צדיק" הוא פשוט לא נכון. אני מכיר אדם שהוא "דוס" מוחלט בכל צורה, ובפגישה השניה הסביר למי שהיום היא אשתו שהוא מתכוון להתחתן איתה (למה רק פגישה השניה? כי הוא קצת ביישן) כמובן לא לנסות את זה בבית. מכיר גם כאלה שלא הצליח להם

גם כאלה אבל לענ"ד ממש לא הרוב. מתי  מעט. 

לא עשיתי קישור "מתקדם מהר-לא צדיק" 

אלא "משתפך באופן מוגזם מדי בלי להכיר מספיק- יש הרבה מה לבדוק אצלו".

תודה רבה על כל העצות המעניינות פה. חלק כמובן מרתקות ממש.

כבר קרה לי כבר במצטבר 3 פעמים סיטואציה דומה שלא מובנת לי. סיטואציה ממש דומה. ואני יודע ש-3 זו חזקה

קרה שפגשתי כמה בנות (-כל אחת בתקופה אחרת ובזמן אחרת, לא במקביל!), והן נפתחו בפניי בצורה עמוקה - והודו בפה מלא שאפילו אין להן מושג למה הן מרגישות איתי כ"כ בנוח (כלשונן). 

אני גם הרגשתי ככה, ואפילו חשבתי שנוצרה סוג של חברות טובה, גם היא הייתה ונגמרה בכמה פגישות שידוך ספציפיות ותו לא. ממש קשר עמוק והבנה טובה של אחד את השני.

אממה? שכאשר השידוך עלה שוב כעבור תקופה - נניח שנה או יותר - אני כמובן שמחתי לבדוק שנית, והן ענו חד משמעי שהן לא מעוניינות. כל אחת בסגנונה.

איך זה יכול להיות? כנראה שכל מה שכתבו פה איכשהו מתחבר ביחד.

עם השנים שאני בשוק השידוכים (פה קוראים לזה דייטינג) יצא שהלכתי לכל מיני מומחים. התייעצתי. להבין למה זה תקוע. יש לי בראש מחסן מלא קלסרים של עצות (המחסן שביבי גנב מהאיראנים קטן עליי), ו... הכל עדיין אותו דבר.

חשוב לי לציין עוד נקודה שכולכם פספסתם (איך? איך? בניתי עליכם).

ככל שבנאדם מתבגר יותר, והוא מתעייף מהכירויות, הוא נשחק.

זה כמו מגדל של קומה על קומה.

אז אחרי שהוא פגש איקס בנות במשך וואי שנים, ופתאום הוא נפגש עם בחורה שפתאום הוא חושב ש: "וואלה, הפעם סוף סוף יוצא לי לפגוש מישהי ממש... וואלה!", אז אין מה לעשות, הוא מגיב אמוציונלית, רגשית. וכמו בשיטת פאסיב אגרסיב המפורסמת - שעל קיומה למדתי לפני עשר דקות, שלא יהיה לכם ספק - הבחורה התורנית נלחצת.

אבל מדגיש לכם שוב. אין מה לעשות. יש טיפוסים שהרגש אצלם חזק מהשכל, והם גרועיייים בהחנקת רגשות. 

היכולת להביע רגשות ולהרגיש הן דבר טוב ונפלא  אבל הדבר הנפלא הוא כמו הר געש שלעיתים רדום ובדעיכה ולעיתים מתפוצץ ועולה וצריך לאזן אותו-

השכל מספק את עוגן והיציבות..

הרבה פעמים אנשים מחפשים את האיזון הנכון ביניהם.

חיבור נפשי ורגשי הוא  דבר חשוב ובסיסי בקשר זוגי אבל יש עוד נדבכים  נוספים שאנשים מחפשים, ואני חושבת שההסתכלות הנכונה צריכה להיות  על מכלול שלם.

וזה נכון שמרכיב הגיל העולה עם השנים משפיע - לעיתים לצד ההחצנה הרגשית ולעיתים לצד ההחנקה והזהירות המופלגת..

הנכון בעיני להשתדל להשאר על דרך המלך האמצעית ככל שניתן למרות שאין בזה כללים ויכול להיות שתמצא מישהי שיתאים לה בחור שדומה לה או שיאזן אותה..

אז תכל'ס, מה עושים?...

לא מדבר עם שדכנים. מתישהו הגעתי למצב שבו אני לא מסוגל להקדיש להם זמן. דיברתי עם הרבה יותר מידי מהם, ורובם המוחלט לוקחים כל פרט אפשרי שעולה בדעתם/ן, וכל פרט הכוונה ממש כל פרט שבא להם לשאול - ואח"כ הם נעלמים בלי לצייץ.

אני גם מאלו שהיו (ואולי עודם) גרועים בהחנקת רגשות. מה שעשיתי בזמנו והיה בעל תועלת מוגבלת היה למלא את המוח בתעסוקה מסוג אחר, מה שגרם לי להיות שקוע בעיקר בעבודה ופחות בקשר. היו לזה גם השלכות צד שליליות למדיי.

לגבי פתיחת הרגשות (שהוזכרה פה): בעולם החילוני זה מכונה FriendZone - כלומר ידיד. זה מסביר למה הן רצו אותך כידיד מקשיב ומקסים אבל פחות בתור בעל לחיים.

מכיר את התופעה הזו מקרוב מתקופות אחרות בחיים שלי. האמת שגם בכובע הנוכחי שלי (נשוי...) לפעמים אני מרגיש שיש כאלה שמנסות למשוך אותי לשם - גם להקשיב למה שיש להן להגיד כשהן נעדרות ה"סיכון" לצאת איתי. מושלם מבחינתן.

בתקופה ההיא הייתי מודע בצורה מוגבלת לטלטלה הרגשית ולנזק שהיא גורמת לי. אחת השיטות שפיתחתי אז הייתה לדאוג שתמיד יהיה לי בהישג יד אוזניות עם תעסוקה או מחשב עם עבודה. זה מנע ממני להתאהב חזק מדי ובכך לשרוף את הקשרים מוקדם מדי.

יש לזה גם חסרונות אחרים שגיליתי לאחר שנים, אבל ברמת העיקרון זה עבד לא רע בכלל.

זה בדיוק ככה. מבחינתן:

כחבר - כן.

כבעל - לא.

ואילו אני בפוזיציה הפוכה. אני רוצה אשה, ומוכן לעשות הרבה בשביל זה. אבל חברה? בשום אופן לא...

ברגע שהתחלתי לעשות את זה, הן נעלמו.

ולפעמים באמת רציתי חברה. גם זה לגיטימי. רק צריך להבין את ההבדל.

שאני לא מחפש חברה, מבחינה ערכית ורוחנית. זה פשוט חוק ולא יעבור אצלי.

אם אני נתקל בנשים שבמסגרת עבודתי מנסות לפתח כלפיי סוג של ידידות - אני מזהה את הדפוס ונסוג באיטיות.

מה הכוונה התחלתי לעשות את "זה". מה זה הזה? 

וגם יפה כי לא משנה כמה הבחור הראשון היה מנסה (או משתנה, נניח) זה אף פעם לא נועד להיות 'זה'.

כתבו פה כבר בשרשור קודם.

כמו שאפשר להעמיד פנים ולהסתיר את אי ההתלהבות (למענה!), אפשר גם להסתיר את ההתלהבות (למענה). אעבוד על זה בפגישה הבאה שתהיה לי, מתישהו. הלוואי והיה לי אפשרות להתאמן ולתרגל שיחה כזו עם מישהי.

אם כבר שאלת, והכל פה אנונימי - מקווה - אענה לך בצורה פשוטה.

מתישהו במהלך המסע פגשתי מישהי מושלמת. חד וחלק. מראה, מידות, יראת שמיים; הכל.

כשזה ירד (מסיבה מוזרה מאוד), לא התחרטתי. כי היה לי ברור שאומנם יכול להיות שהבחורה הייתה איכותית - אבל אין מצב שהיא הייתה הבחורה שהיא הציגה את עצמה, עם המושלמות הזו.

כי בעולם שלנו אין מושלמות.

אישית, כשבחורה נפתחת ומספרת לי את החסרונות שלה בכנות (!) - זה מאוד מדבר אליי.

א - כי זה אומר שיש לנו עסק עם אדם שמודע לעצמו ולחולשותיו

ב- ומוכן להודות בזה

ג- וסומך עליי ומרגיש בטוח ונינוח במחיצתי כדי לספר לי את זה.

אבל בעצם איך מבהירים לצד השני "אני מכיר את החסרונות שלך ובכל זאת חושב שזה כדאי"? רק לתת לזמן לעבור כדי לתת לצד השני אמון שכבר הספקתי לזהות את האישיות כולה ואני יודע לקראת מה אני הולך?

גם כי לכל זוג יש את הסיפור שלו, וגם כי קשה לי להסביר דברים שברגש בכללים. בעלי ואני דווקא החלטנו מהר מאוד, בלי ששנינו חשבנו שנהיה מאלה שמחליטים מהר... אבל פשוט הרגשנו את זה. לא ניסחתי את זה לעצמי אז במילים "הוא מכיר אותי יותר משלושה משפטים ובכל זאת אני מוצאת חן בעיניו", פשוט רציתי להתחתן איתו והוא רצה להתחתן איתי וזה היה אחרי שכבר ניהלנו כמה וכמה שיחות עומק, אז זה כנראה היה מובן מאליו בתוך ההקשר הזה (בין יתר התנאים הלא כתובים שיובילו לזה שמישהו ירצה להתחתן איתי). יש מי שיצטרך יותר זמן ויש שפחות. צריך בעיקר להיות קשוב ורגיש לעצמך ולצד השני.

וחוצמזה, זה לא בשליטה שלהן. אשה רוצה וצריכה בעל שהיא כביכול זוכה בו, במובן מסויים.

יש תמיד משחק עדין בזה. מצד אחד - גבר שיראה אפס התעניינות או לא מספיק יתחשב - לא יזכה באהדת האשה. (כוכבית)

וגבר שיראה התלהבות רבה מידי - גם כגבר נשוי - האשה לא תתלהב עליו.

המשחק תמיד צריך להיות איפשהו בסקאלה הזו. למצוא את המינון זה כישרון (שלי אין!!!!).

כוכבית:

הרבה פעמים אנחנו רואים אשה שנושאה לבעל שפל ועלוב נפש, והאשה מצליחה להשלות את עצמה במומחיות שהוא בעל נהדר - פשוט כי היא לא מוכנה להאמין ולקבל את האמת שהוא מי שהוא. כתוצאה מכך, לפעמים גברים טובים רואים בעיניים כלות איך הם לא זוכים בהערכה, וגבר אחר, גס רוח/ נוכל/ שקרן אובססיבי - זוכה בהערכת כזו...

לא מסכימה עם המסקנה הזאת-

כתוצאה מכך, לפעמים גברים טובים רואים בעיניים כלות איך הם לא זוכים בהערכה, וגבר אחר, גס רוח/ נוכל/ שקרן אובססיבי - זוכה בהערכת כזו..

עקבתי אחרי הדיון הארוך כאן, הוא מעניין מאד האמת.

אבל המסקנה הזאת פסימית מידי ומורידה את האינטיליגנציה של שני המינים לרצפה.

וכל תיאוריות המשחקים האלה טובות כדי להבין את הכיוון הכללי של שני המינים,

אבל הן לא מתכון לחתונה.

המתכון הנכון זה להיות אותנטי ומתחשב.

יש אנשים שעודף ההתלהבות שלהם לא מתחשב בכלל בשני.

גבר ששווה את ההערכה- יקבל אותה ממי שיודע להעריך. לא קשור למידת העדינות או הרגשנות.

מי שלא יודע להעריך- לא כדאי בכלל להתחתן איתו. נקודה.

ועכשיו השאלה היא במינונים.

אם אתה רגשן מידי או עדין מידי אבל עדיין יש לך אישיות מוצקה,

תגיע מישהי שכל סך האישיות יתאים לה בדיוק.

ואם הכל לא יציב, יהיה כנראה קצת יותר קשה.

אולי גם כל הבנות האיכותיות שסיפרת עליהן, באמת מעריכות אותך מאד,

אך היה חסר להן איזה חיבור פנימי שזה זה, 

שאתה לא הרגשת בגלל ההתלהבות?

בשורות טובות בקרוב!

שמתי לב שכתבת שהדיון מוצה, אבל כבר כתבתי...

יש בוחון עצמי מופרז, גם לנשים... זה תלוי באדם לא במגדר.

מיצה את עצמו, ואני שומר לי עותק שלו (אולי אשתי תהיה אסירת תודה על חלק מהעצות?)

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

לא רק בחתונות

בכל נושא

אני חושבת שיש כאן גם צד נוסף.

יש בנות שהתחתנו בגיל צעיר בין היתר כי התלהבו מהבחור הראשון שבאמת נתן להן תחושה שרואים אותן, שמתעניין בהן ונותן להן תשומת לב. לפעמים זה הרגיש להן כמו הזדמנות שלא תחזור, והן חשבו כנראה שלי ..

ומנגד, יש נשים בנות 28, 30 ו-32 שאני מנסה לשדך. דווקא להן הרבה יותר קשה להתרגש ממחמאות או מהתחלה טובה, כי הן כבר פגשו את זה לא מעט. מחמאות ותשומת לב הן לא מה שמכריע עבורן (:

האם הן יכלו להתחתן? כנראה שכן, ואולי אפילו מזמן. אבל בעיניי הן לא מחפשות רק את ההתרגשות הראשונית או את התחושה שמישהו בחר בהן.

 הן מחפשות משהו עמוק יותר  חיבור אמיתי, ערכים משותפים ותחושה שזה באמת האדם הנכון לבנות איתו חיים.

לכן אני דווקא חושבת שיש בזה אומץ. לא לבחור מתוך לחץ, לא מתוך נו כבר הגיע הזמן להתחתן ולא מתוך רצון לרצות את הסביבה, אלא להישאר נאמנה לעצמך גם כשזה לא פשוט בכלל.

האם יש גם מקרים שבהם צעירות מושפעות יותר מלחץ חברתי? לדעתי כן. יש משהו בנשים שכבר עברו כמה שנים בעולם הדייטים נניח מעל 26 שהן פחות עסוקות בלרצות את הסביבה ויותר יודעות להקשיב לעצמן.

אני זוכרת בחורה בת 22 שבכתה לי בטלפון רק כי אמרה לא להצעה. כששאלתי מה קרה אמרה שהייתה לה שדכנית שגרמה לה להרגיש שהיא חייבת לתת אינסוף הסברים ולהצדיק את עצמה.. אז היא ממש נלחצה שזה שוב יקרה

בעיניי זה לא נכון. בגיל צעיר הרבה פעמים עדיין קשה להתמודד עם הלחץ הזה.

בסוף, כל אחת נמצאת במסע שלה. הכי חשוב הוא הרבה חיבור לעצמך, תפילה, ועבודה פנימית  כדי שהבחירה תגיע ממקום שלם ולא ממקום של פחד או לחץ.

( ובפן האישי ואני יכולה להגיד על עצמי  יכולתי להתחתןזה לא שאין בחורים שרוצים , זה שפשוט לא הרגשתי שזה בעלי..

זה שחברות שלי כבר נשואות לא אומר שאני צריכה להתחתן מתוך לחץ. זה פשוט לא..

אני לא יאבד את עצמי רק בגלל כמה בחורים שרוצים להתחתן מי אמר שאני רוצה ;/

שהרבה פעמים את מחלקת בתגובות שלך בין בין הכלות הצעירות- אלו שהתחתנו מתוך לחץ חברתי, התלהבות ראשונית וחוסר בשלות

לבין הכלות מבוגרות יותר: אלו שהתחתנו מתוך קשר אמיתי, פנימי ועמוק, מחוברות לעצמו ולאנרגיה שלהן.

ואני מתקוממת על החלוקה הזו.

נכון, יש כאלה שאכן אצלם זה ככה, אבל ממש לא כולם, וממה שאני מכירה בסביבה שלי, גם לא הרוב.

כי באמת יש מכל הסוגים.

אז נכון שמי שהתחתנה בגיל 19 כנראה פחות בוגרת מבחורה בת 29 אבל זה לא בהכרח הופך אותה ללא בשלה שהתחתנה ממניעים לא נכונים.

ברור שלך כרווקה יותר נכון להתמקד ביתרונות של נישואין בשלב יותר מאוחר, ואין לך מה להתבחבש בכמה כיף להתחתן בגיל 19, אבל עדיין, ההכללה מאוד צורמת לי

(ודווקא מי שמתחתנת בגיל ממש צעיר, הרבה פעמים זה לא מתוך לחץ, כי אף אחד עוד לא מצפה ממנה להתחתן...)

באופן אישי, אני לא מכירה הרבה נשים שהתחתנו בגיל 19 מתוך בשלות מלאה והחלטה מאוד מגובשת. ברור שיש כאלה, אבל בעיניי הן פחות שכיחות.

ומצד שני, הכרתי גם נשים שהתחתנו בגיל 21 והיו בוגרות מאוד וקיבלו החלטה מתוך מקום בריא ומהמם

ואם כבר מדברים על לחץ, לפעמים דווקא בנות בנות 22 מרגישות יותר לחץ להתחתן מאשר בנות 27. למה?, בעיניי זה קשור לסביבה משדרת אותו דבר

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה