כמו כל דבר- תלוי.

אבל כל אחד שמחזרים אחריו מדי בהתלהבות עלול לברוח,

גם בחור.

ולנשים יותר קשה לדעתי להכיל שמישהו באמת אוהב אותן/רוצה בהן...

ואת יודעת מה הבעיה?

שאני באמת רוצה להתחתן ולצאת מהמקום הנוכחי שלי. ו.. אני גרוע בהעמדות פנים...

באסה לי באסה לי באסה לי באסה לי באסה לי באסה לי באסה לי באסה לי

אל תשחק אותה אביר.

תהיה כנה ותמצא מישהי שתאהב את הכנות הזאת

וכמוני, תעדיף אותה על פני זיופים.

במיוחד אם תהיה פתוח ויוכלו לומר לך

כמו שאני אמרתי לבעלי בזמנו

הקצב הזה מדי מהיר לי

וככה היה לי את הביטחון הכיף

אבל באמת היה לי מהיר מדי ההתלהבות שהפגין

אז ביקשתי ממנו למתן..

ומה תעשי אם אחרי איקס שנים את באמת נואשת להתחתן? ובמובן מסויים עם כל אחד שמתאים לקריטריונים ולדרישות הפרטיות שלך?

אין מצב. אני בחיים לא אגרום למישהי להרגיש פגועה, גם היא ממש מעצבנת. אז כן, אנסה לגמור קצר ומהר, אבל בנימוס ובלי שהיא תרגיש שהיא מעצבנת - ותפגע.

רגשות של הזולת הם כזה דבר יקר. איך אפשר לפגוע בהם.

מינונים עם יד על הדופק

הרבה פעמים זה בא ביחד עם רגישות פיזית, אבל לא תמיד. יש אנשים שהעניין שלהם בעולם זה שהם רגישים וצריך לשלוט בזה או לקבל את זה.

אולי זה עניין לעבוד עליו באופן  כללי בלי קשר לסיפור של דייטים.

השאלה האם לאדם כזה נכון למחוק את המערכת הרגשית שלו בשביל לקדם דייט?

יש כלים לעשות את זה אם מודעים לזה. השאלה אם זה נכון והשאלה אם זה יביא אותו למקום שהוא רוצה להיות בו.

@חן, 

אני חושב שזה קצת קשור ל 'אני לא רוצה להיות במעדון שמוכן לקבל אותי' ועוד כמה מחשבות שיש לי בענין, קשה לי להביע אותן על הכתב

נא לפרט הכל עד שנבין

אולי זה גם כי אני לא יודע לשחק משחקים. אני אומר אם אני רוצה משהו וזורק הודעת שגיאה אם לא. כל המשחקים האלה של קרוב-רחוק זרים לי.

בדיוק

זה לבדוק אם האישיות מולך מתאימה לדרישות שלך 

זה הכי כנה

אבל אתה לא אמור להכיל את כל הבנות 

אלא כל פעם להתמודד עם זאת שלפניך

יש עניין לשחק אותה "קשה להשגה" אבל לפעמים זה יכול להיות משחק מוחות מתיש.

גם הרבה פעמים שמישהו מתלהב ממנו אז זה מעלה לנו את האף 

וזה מביא אותנו לחשוב "רגע, אז אנחנו שווים הרבה, אולי זה שמולי לא ראוי לי"

תנסה למצוא את האיזון

זה בסדר להראות התלהבות

אבל אל תוריד מערכך

וכן, תשחק אותה גם אחד כזה שקשה להשגה או שצריך להתאמץ ולחשוב לפני שמורידים

ולא שייקחו אותך מובן מאליו שאתה ממשיך וכל ההחלטה עליה

תשאיר גם ספק

מקווה שעזרתי ולא ביבלתי

זה נחמד.

כשאתה כותב על עצמך? 

וכאשר מגיע גבר חמאתי ורכוכי כמוני, גבר שרק רוצה להקים כבר בית, אמן אינשאללה ומוכן לעשות הכל כדי שזה יקרה - הן חשות שיש פה יותר מידי רצון מצידי - וזה גורם להן אי התלהבות.

זו הבעייתיות, 

אישה רוצה גבר שייתן לה ביטחון, הרגשה שהיא יכולה להישען עליו. 

שיש לו דעה, שהיא יכולה לסמוך עליו, שהוא לא נשבר ולא מתנדף עם הרוח. 

וגם באמת אישה רוצה גבר שרוצה אותה.

השאלה אם אתה משדר לה שאת רוצה אותה ואת המיוחדות שבה. או שאתה מראה לה שאתה רק רוצה להקים כבר בית, אמן אינשאללה ומוכן לעשות הכל כדי שזה יקרה

ואז אתה משדר לה שהיא בעצם כלי להגשים את שאיפותיך בזמן שאתה לא נותן לה משהו בתמורה. 

בשביל להתחתן לא מספיק רק לרצות.

צריך שיהיה לה מה לרצות. שהיא תרגיש שבקשר איתך היא כל כך מורווחת. 

אבל כשאתה אומר על עצמך שאתה - גבר חמאתי ורכוכי כמוני. 

זה באמת יכול לגרום לברוח...

הקצנתי קצת בהצגה של הדברים, ואלו גם לא דברים שאני אומר. אבל הבעייה קיימת. כי צריך לשחק אותה קשה להשגה, ו... לא כולם יודעים לשחק אותה!

ושזו לא המציאות. 

התשובה לבעייה לא תיפתר בכך שתשחק אותה קשה להשגה. 

אלא כאשר תצליח לתת לה הרגשה שלהיות איתך זה ניצחון. שאתה באמת יכול להיות אחלה גבר שבעולם. 

שאתה יכול להיות האיש שהכי אכפת לו ממנה. 

שאתה מתעניין בה. 

שאתה רוצה בטובתה. 

שאתה מעניין. 

שאתה כיפי. 

שאתה מלא בביטחון. 

כשהיא תרגיש שהקשר הזה נותן לה תאמין לי שהיא תרצה אותך

היו לי כבר כמה בנות שכמעט סגרתי איתן.

וזה מה שמשונה;

באמת היה לי אכפת מהן. ממש ממש. ידעתי מה עושה להן טוב, מה הן רוצות וצריכות בחיים, היו גם כאלה שאמרו לי - וואלה זה מוזר - שאני מקרין להן בטחון והן "רגועות איתי", אשכרה.

אבל איכשהו שום דבר לא הבשיל, כל הרכבות נסעו, ואני - ברציף.

אבל יש לי תזה

ולהעניק למי שצריך. 

כל בנאדם רוצה להיות נדרש ונצרך

פגשתי כמות גדולה של בנות עם השנים. מרובן לא ממש התלהבתי שלא הצטערתי ממש כשזה ירד.

אני מדבר  על קבוצה מאוד מסויימת וקטנה של בנות בודדות שממש ממש רציתי. אלו האיכותיות ביותר, עם עדינות ויושר פנימי ולב גדול.

ויכולת לראות את ההתלהבות וההתרגשות שלהן עם סיום הפגישה. עיניים קורנות, הרבה התרגשות. ואז זה פשוט שקע ונעלם והתאדה. עם כולן.

מסובך.

האמת שלא רק אתה.

היו כמה שהלכתי להתייעץ איתם - אחרי סדרת שיחות כולם הגיעו למסקנה שאני כמעט מושלם, כלומר - הרבה יותר מוצלח משאר המיוּעצים שלהם.

גם בבנות שגפשתי, קרה שיש הרבה התלהבות מצידן (ועל עוד תפיסות עולם שיש לי שלא פרטתי כאן). ואיכשהו כלום לא מבשיל, זאת הפואנטה.

משם התזה שאיתה פתחתי את השרשור. 

אגב, כבר קרה כמה וכמה פעמים שבדיעבד דיברתי עם יועץ לאחר שהצעה ירדה מהפרק (זה נורא קשה לי), ודווקא הוא אמר לי:  תשמע, משמיים שומרים עםיך ומצילים אותך. 

אני קורא את הדברים שלך ומרגיש מאד מזדהה - עד רמת הפרטים (אני יודע שלא אני כתבתי את מה שאתה כתבת, אז זה לא אותו בן אדם..)

עברתי גם את שלב התזה שלך, ועוד מגוון תזות אחרות שנוגעות אלי. יש תזה חדשה מסוימת שעדיין נמצאת בבדיקה.

על אף שכמוך אני ממשיך להמציא תזות של "מה הבעיה איתי" ולנסות להשתפר בתחום, אני מאמין שאחרי הכל זה שאלה על מי נפלת. קשה לי להאמין שדוקא הבעיות שלי הן קריטיות ולא מתאימות *לאף אחת*, בזמן שאנשים עם מגוון עשיר של חסרונות ובעיות כן מצליחים להתחתן. אז אני מרגיש שזה לא תלוי רק בשאלה מה אנחנו עושים, על אף שזה לא פוטר אותנו מלעשות.

מה שכן, יש כמובן הרבה דברים שאתה יכול לשפר - להיות נחוש יותר, כן להעזר בשדכנים ועוד, להיפתח לצורות חשיבה שונות שאולי יעזרו לך.

ואחרי הכל, כל פעם ששוב מנסים, ונופלים ונמצאים על סף ייאוש, לקום ולהתקדם בלי להסתכל אחורה. כי זה מה שיש ועם זה ננצח.

בנאדם שהוא 'חמאתי', בד"כ יהיה בעל טוב יותר ואבא טוב יותר.

אבל... רק שמישהי תיתן לי צ'אנס.

שמחתי לרומם את רוחך, רכרוכי

אין לי עצות, וצריך להתמודד עם מה שיש

מה זה ישיבות קו

איך אתה מדבר על עצמך ככה במין שלווה והשלמה שכזאת. מזעזע אפילו. מחילה. באמת, בלי כוונה לפגוע. 

למרות שהכנות שבדבר מרשימה, ובכל זאת.

אבל יש בזה משהו

אם בחור ישר שולח לי הודעה אחרי הדייט- מתי פגישה הבאה ומראה שהוא להוט, וכל הזמן עונה ישר וכו' וכו' זה קצת מרתיע.. כאילו גורם לי לחשוב שהוא מטריד או שתלטן או משהו, לא יודעת אולי זה רק אני.

(אבל מצד שני אולי כי לא באמת רציתי אותו...)

אתה משחק אותה לא מעוניין, אז היא רוצה אותך, ואז אתה פועל...

אחד ההסברים  הוא כזה, 

כשהבחור מאד מעוניין, ממש סגור והיא רק מתחילה להיפתח, היינו מצפים שלהגיד לה שזה זה, ישמח אותה. יש מישהו שרוצה אותך. בפועל, כיוון שהיא עוד לא שם, זה מלחיץ הרבה וגורם להן לחוסר יכולת להיפתח, להשתחרר ולפתח רגש. 

זה קצת כמו עוגה בתנור שפעם בחצי דקה תבדוק אם היא מוכנה.

ויש עניין לא להיות 100% קל השגה.

החוכמה היא להגיד ברמז, למשל, אני בהתלבטויות איפה להירשם שנה הבאה. אולי יהיה שינוי בחיים שלי... ולפי התגובה שלה להרגיש אם מתאים לפתוח יותר. לתת לה להבין שאתה נהנה וחושב על עתיד משותף. יש אופציה כזו. להגיש שתשמח לעוד פגישה, הזמן רץ לך כ"כ מהר. 

וכשהיא לא בקצב שלך בריקוד, להיות הכי מכיל ואמפתי. לראות מה הצור שלה. לשאול: מה יעזור לך להתקדם בקשר? להחליט? לרצות להעמיק את הקשר? 

!!

בהתאם לשלבים בקשר. אם אתה טיפוס רגשי בוודאי תוכל להשתמש בכישורים האלה גם כדי להרגיש ולהקשיב לבחורה,זאת מיומנות סופר חשובה בקשר זוגי, ואם הקשבת - איך מצאת את עצמך רץ למחוזות שהיא לא מונחת בהם?

כשיש נתק התוכן הרגשי עלול להצטייר כלא אמין ,שטחי, נואש ואפילו חסר טאקט כשמופיע מוקדם מדי..

כמה זמן אתה מכיר את הבחורה ? ..

(ממש סליחה שאני כותבת בטון חריף, אני רק מנסה להעביר את הנק')

בעיני ורק בעיני, זה מרגיש לא דוסי בעליל ואפילו חילוני ורדוד ולכן גם מרתיע.

(למה אני חושבת את זה ?כי חילונים עוברים מאחת לשנייה, חיים ביחד וכו' וממש מהר מגיעים למצבים קרובים מדי ,דיבורים והשתפכויות..אבל בחור תורני מתכנן לחיות רק עם בחורה אחת -אשתו. ולכן יש ציפייה ממנו להיות יותר בררן, שיבדוק טוב יותר שיש התאמה וממילא השחרור הרגשי אמור להגיע בצורה מדורגת וזהירה יותר..)

ולכן חשש המידי הוא שזאת אולי התנהגות סדרתית עם כל או כמעט כל מדוייטת..

בחורה רוצה להרגיש שבחרו בה ורק בה ולא שהתלבשו עליה כי היא נקרתה בדרך..

יש לי חברה כזאת שהייתה מלבישה על כמעט כל בחור תורן שהייתה יוצאת אתו  את כל מצבור הרגשות שלה, בחורה מצויינת והכל תקין אצלה אבל העניין הזה..היה מרתק לראות את זה..

גם מחוויה אישית

ותודה שטרחת להסביר כדי שנכיר את החוויה הזאת מהצד השני

אבל חשוב לי לומר שיש גם צד שני למטבע - כשבחור דתי משחרר את הרגש שלו יותר מהר ממה שאת חושבת שנכון, זה רק אומר שהוא משחרר את הרגש שלו יותר מהר ממה שאת חושבת שנכון.

יכול להיות שהוא זיהה תכונות חיוביות שיש בך ואת אפילו לא מבינה מה מיוחד בהן - אבל הוא כן, ואם היית מחכה היית מבינה ממנו

יכול להיות שהוא באמת חושב שאת מיוחדת. כן, יכול להיות שהוא חושב שאת מיוחדת.

ויכול להיות שבאמת יש לו נטיה לשחרר הרבה רגשות. אוקיי. לא קרה כלום. שחרר רגש. רגש זה דבר חשוב. והוא שחרר את הרגש טיפה יותר מוקדם ממה שאת חושבת. באמת זה לא פוגם בקדושה בשום צורה. הקשר שהוא מנסה לבנות עם המון רגש לא פחות קדוש מבחור שנשאר קר ומשאיר אותך רחוקה עד לפגישה חמישית. הקישור "מתקדם מהר - לא צדיק" הוא פשוט לא נכון. אני מכיר אדם שהוא "דוס" מוחלט בכל צורה, ובפגישה השניה הסביר למי שהיום היא אשתו שהוא מתכוון להתחתן איתה (למה רק פגישה השניה? כי הוא קצת ביישן) כמובן לא לנסות את זה בבית. מכיר גם כאלה שלא הצליח להם

גם כאלה אבל לענ"ד ממש לא הרוב. מתי  מעט. 

לא עשיתי קישור "מתקדם מהר-לא צדיק" 

אלא "משתפך באופן מוגזם מדי בלי להכיר מספיק- יש הרבה מה לבדוק אצלו".

תודה רבה על כל העצות המעניינות פה. חלק כמובן מרתקות ממש.

כבר קרה לי כבר במצטבר 3 פעמים סיטואציה דומה שלא מובנת לי. סיטואציה ממש דומה. ואני יודע ש-3 זו חזקה

קרה שפגשתי כמה בנות (-כל אחת בתקופה אחרת ובזמן אחרת, לא במקביל!), והן נפתחו בפניי בצורה עמוקה - והודו בפה מלא שאפילו אין להן מושג למה הן מרגישות איתי כ"כ בנוח (כלשונן). 

אני גם הרגשתי ככה, ואפילו חשבתי שנוצרה סוג של חברות טובה, גם היא הייתה ונגמרה בכמה פגישות שידוך ספציפיות ותו לא. ממש קשר עמוק והבנה טובה של אחד את השני.

אממה? שכאשר השידוך עלה שוב כעבור תקופה - נניח שנה או יותר - אני כמובן שמחתי לבדוק שנית, והן ענו חד משמעי שהן לא מעוניינות. כל אחת בסגנונה.

איך זה יכול להיות? כנראה שכל מה שכתבו פה איכשהו מתחבר ביחד.

עם השנים שאני בשוק השידוכים (פה קוראים לזה דייטינג) יצא שהלכתי לכל מיני מומחים. התייעצתי. להבין למה זה תקוע. יש לי בראש מחסן מלא קלסרים של עצות (המחסן שביבי גנב מהאיראנים קטן עליי), ו... הכל עדיין אותו דבר.

חשוב לי לציין עוד נקודה שכולכם פספסתם (איך? איך? בניתי עליכם).

ככל שבנאדם מתבגר יותר, והוא מתעייף מהכירויות, הוא נשחק.

זה כמו מגדל של קומה על קומה.

אז אחרי שהוא פגש איקס בנות במשך וואי שנים, ופתאום הוא נפגש עם בחורה שפתאום הוא חושב ש: "וואלה, הפעם סוף סוף יוצא לי לפגוש מישהי ממש... וואלה!", אז אין מה לעשות, הוא מגיב אמוציונלית, רגשית. וכמו בשיטת פאסיב אגרסיב המפורסמת - שעל קיומה למדתי לפני עשר דקות, שלא יהיה לכם ספק - הבחורה התורנית נלחצת.

אבל מדגיש לכם שוב. אין מה לעשות. יש טיפוסים שהרגש אצלם חזק מהשכל, והם גרועיייים בהחנקת רגשות. 

היכולת להביע רגשות ולהרגיש הן דבר טוב ונפלא  אבל הדבר הנפלא הוא כמו הר געש שלעיתים רדום ובדעיכה ולעיתים מתפוצץ ועולה וצריך לאזן אותו-

השכל מספק את עוגן והיציבות..

הרבה פעמים אנשים מחפשים את האיזון הנכון ביניהם.

חיבור נפשי ורגשי הוא  דבר חשוב ובסיסי בקשר זוגי אבל יש עוד נדבכים  נוספים שאנשים מחפשים, ואני חושבת שההסתכלות הנכונה צריכה להיות  על מכלול שלם.

וזה נכון שמרכיב הגיל העולה עם השנים משפיע - לעיתים לצד ההחצנה הרגשית ולעיתים לצד ההחנקה והזהירות המופלגת..

הנכון בעיני להשתדל להשאר על דרך המלך האמצעית ככל שניתן למרות שאין בזה כללים ויכול להיות שתמצא מישהי שיתאים לה בחור שדומה לה או שיאזן אותה..

אז תכל'ס, מה עושים?...

לא מדבר עם שדכנים. מתישהו הגעתי למצב שבו אני לא מסוגל להקדיש להם זמן. דיברתי עם הרבה יותר מידי מהם, ורובם המוחלט לוקחים כל פרט אפשרי שעולה בדעתם/ן, וכל פרט הכוונה ממש כל פרט שבא להם לשאול - ואח"כ הם נעלמים בלי לצייץ.

אני גם מאלו שהיו (ואולי עודם) גרועים בהחנקת רגשות. מה שעשיתי בזמנו והיה בעל תועלת מוגבלת היה למלא את המוח בתעסוקה מסוג אחר, מה שגרם לי להיות שקוע בעיקר בעבודה ופחות בקשר. היו לזה גם השלכות צד שליליות למדיי.

לגבי פתיחת הרגשות (שהוזכרה פה): בעולם החילוני זה מכונה FriendZone - כלומר ידיד. זה מסביר למה הן רצו אותך כידיד מקשיב ומקסים אבל פחות בתור בעל לחיים.

מכיר את התופעה הזו מקרוב מתקופות אחרות בחיים שלי. האמת שגם בכובע הנוכחי שלי (נשוי...) לפעמים אני מרגיש שיש כאלה שמנסות למשוך אותי לשם - גם להקשיב למה שיש להן להגיד כשהן נעדרות ה"סיכון" לצאת איתי. מושלם מבחינתן.

בתקופה ההיא הייתי מודע בצורה מוגבלת לטלטלה הרגשית ולנזק שהיא גורמת לי. אחת השיטות שפיתחתי אז הייתה לדאוג שתמיד יהיה לי בהישג יד אוזניות עם תעסוקה או מחשב עם עבודה. זה מנע ממני להתאהב חזק מדי ובכך לשרוף את הקשרים מוקדם מדי.

יש לזה גם חסרונות אחרים שגיליתי לאחר שנים, אבל ברמת העיקרון זה עבד לא רע בכלל.

זה בדיוק ככה. מבחינתן:

כחבר - כן.

כבעל - לא.

ואילו אני בפוזיציה הפוכה. אני רוצה אשה, ומוכן לעשות הרבה בשביל זה. אבל חברה? בשום אופן לא...

ברגע שהתחלתי לעשות את זה, הן נעלמו.

ולפעמים באמת רציתי חברה. גם זה לגיטימי. רק צריך להבין את ההבדל.

שאני לא מחפש חברה, מבחינה ערכית ורוחנית. זה פשוט חוק ולא יעבור אצלי.

אם אני נתקל בנשים שבמסגרת עבודתי מנסות לפתח כלפיי סוג של ידידות - אני מזהה את הדפוס ונסוג באיטיות.

מה הכוונה התחלתי לעשות את "זה". מה זה הזה? 

וגם יפה כי לא משנה כמה הבחור הראשון היה מנסה (או משתנה, נניח) זה אף פעם לא נועד להיות 'זה'.

כתבו פה כבר בשרשור קודם.

כמו שאפשר להעמיד פנים ולהסתיר את אי ההתלהבות (למענה!), אפשר גם להסתיר את ההתלהבות (למענה). אעבוד על זה בפגישה הבאה שתהיה לי, מתישהו. הלוואי והיה לי אפשרות להתאמן ולתרגל שיחה כזו עם מישהי.

אם כבר שאלת, והכל פה אנונימי - מקווה - אענה לך בצורה פשוטה.

מתישהו במהלך המסע פגשתי מישהי מושלמת. חד וחלק. מראה, מידות, יראת שמיים; הכל.

כשזה ירד (מסיבה מוזרה מאוד), לא התחרטתי. כי היה לי ברור שאומנם יכול להיות שהבחורה הייתה איכותית - אבל אין מצב שהיא הייתה הבחורה שהיא הציגה את עצמה, עם המושלמות הזו.

כי בעולם שלנו אין מושלמות.

אישית, כשבחורה נפתחת ומספרת לי את החסרונות שלה בכנות (!) - זה מאוד מדבר אליי.

א - כי זה אומר שיש לנו עסק עם אדם שמודע לעצמו ולחולשותיו

ב- ומוכן להודות בזה

ג- וסומך עליי ומרגיש בטוח ונינוח במחיצתי כדי לספר לי את זה.

אבל בעצם איך מבהירים לצד השני "אני מכיר את החסרונות שלך ובכל זאת חושב שזה כדאי"? רק לתת לזמן לעבור כדי לתת לצד השני אמון שכבר הספקתי לזהות את האישיות כולה ואני יודע לקראת מה אני הולך?

גם כי לכל זוג יש את הסיפור שלו, וגם כי קשה לי להסביר דברים שברגש בכללים. בעלי ואני דווקא החלטנו מהר מאוד, בלי ששנינו חשבנו שנהיה מאלה שמחליטים מהר... אבל פשוט הרגשנו את זה. לא ניסחתי את זה לעצמי אז במילים "הוא מכיר אותי יותר משלושה משפטים ובכל זאת אני מוצאת חן בעיניו", פשוט רציתי להתחתן איתו והוא רצה להתחתן איתי וזה היה אחרי שכבר ניהלנו כמה וכמה שיחות עומק, אז זה כנראה היה מובן מאליו בתוך ההקשר הזה (בין יתר התנאים הלא כתובים שיובילו לזה שמישהו ירצה להתחתן איתי). יש מי שיצטרך יותר זמן ויש שפחות. צריך בעיקר להיות קשוב ורגיש לעצמך ולצד השני.

וחוצמזה, זה לא בשליטה שלהן. אשה רוצה וצריכה בעל שהיא כביכול זוכה בו, במובן מסויים.

יש תמיד משחק עדין בזה. מצד אחד - גבר שיראה אפס התעניינות או לא מספיק יתחשב - לא יזכה באהדת האשה. (כוכבית)

וגבר שיראה התלהבות רבה מידי - גם כגבר נשוי - האשה לא תתלהב עליו.

המשחק תמיד צריך להיות איפשהו בסקאלה הזו. למצוא את המינון זה כישרון (שלי אין!!!!).

כוכבית:

הרבה פעמים אנחנו רואים אשה שנושאה לבעל שפל ועלוב נפש, והאשה מצליחה להשלות את עצמה במומחיות שהוא בעל נהדר - פשוט כי היא לא מוכנה להאמין ולקבל את האמת שהוא מי שהוא. כתוצאה מכך, לפעמים גברים טובים רואים בעיניים כלות איך הם לא זוכים בהערכה, וגבר אחר, גס רוח/ נוכל/ שקרן אובססיבי - זוכה בהערכת כזו...

לא מסכימה עם המסקנה הזאת-

כתוצאה מכך, לפעמים גברים טובים רואים בעיניים כלות איך הם לא זוכים בהערכה, וגבר אחר, גס רוח/ נוכל/ שקרן אובססיבי - זוכה בהערכת כזו..

עקבתי אחרי הדיון הארוך כאן, הוא מעניין מאד האמת.

אבל המסקנה הזאת פסימית מידי ומורידה את האינטיליגנציה של שני המינים לרצפה.

וכל תיאוריות המשחקים האלה טובות כדי להבין את הכיוון הכללי של שני המינים,

אבל הן לא מתכון לחתונה.

המתכון הנכון זה להיות אותנטי ומתחשב.

יש אנשים שעודף ההתלהבות שלהם לא מתחשב בכלל בשני.

גבר ששווה את ההערכה- יקבל אותה ממי שיודע להעריך. לא קשור למידת העדינות או הרגשנות.

מי שלא יודע להעריך- לא כדאי בכלל להתחתן איתו. נקודה.

ועכשיו השאלה היא במינונים.

אם אתה רגשן מידי או עדין מידי אבל עדיין יש לך אישיות מוצקה,

תגיע מישהי שכל סך האישיות יתאים לה בדיוק.

ואם הכל לא יציב, יהיה כנראה קצת יותר קשה.

אולי גם כל הבנות האיכותיות שסיפרת עליהן, באמת מעריכות אותך מאד,

אך היה חסר להן איזה חיבור פנימי שזה זה, 

שאתה לא הרגשת בגלל ההתלהבות?

בשורות טובות בקרוב!

שמתי לב שכתבת שהדיון מוצה, אבל כבר כתבתי...

יש בוחון עצמי מופרז, גם לנשים... זה תלוי באדם לא במגדר.

מיצה את עצמו, ואני שומר לי עותק שלו (אולי אשתי תהיה אסירת תודה על חלק מהעצות?)

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.