פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 586)

דייט הוא פגישה לצורך הכרות. אין חופה שמחכה בסוף הדייט.

נכון שהמטרה היא להתחתן, אבל הדייט הוא רק חלק מהדרך והדרך היא תהליך:

הכרות של הבנאדם, ז'תומרת של הערכים שלו, של מה שמרגש אותו, של מה שמדליק אותו, של מה שמעצבן אותו וכו'.

כל דייט לומדים עוד משהו,

ולצד זה גם שמים לב למה שמרגישים; אם יש שמחה, אם יש ציפיה.

הענן שתוקע את הסיפור הזה הוא הפחד. הפחד להפגע.

יש לו כל מיני מופעים, המוכר הוא השאלה המציקה "זה זה או לא זה?"

כנראה הפחד גרם לו לחתוך,

אל תתני לפחד לעכב אותך עכשיו מלהפגש

אם היו לכם 3 דייטים מוצלחים אז למה לא להפגש שוב?

יאללה שיהיה בהצלחה

שהוא חתך דרך השדכנית ולא ישירות. אך אפשר לדון אותו לכף זכות ולא לפסול רק ע"פ זה.

הגיוני שתלכי על זה... אי אפשר לדעת מה עבר לו בראש אז.

מה התחושות אצלך?

בוודאי לקחת זמן.

בכל מקרה לדעתי קודם חשוב לשאול אותו למה הוא בחר לסיים פעם קודמת? ומה השתנה עכשו, כלומר, למה שהוא לא יסיים שוב אחרי שתיים שלוש פגישות, ועוד פעם תפגעי?

מעצם המחשבה שאת 'צריכה' עכשיו להתחתן ולא מרגיש לך נכון כרגע?

אם כך ממליץ לבקש פידבק מאנשים קרובים שאכן לא חייבים לצאת בגיל 20, טבעי לגמרי (אע"פ שיש מי שמתחיל לצאת בגיל כזה, ואפילו אם זה הרוב). כשתרגישי שיש לך הסכמה חברתית קרובה זה יוריד מעליך את ההסכמה החברתית הנוכחית.

ואם את בעצם רוצה להתחתן רק שאת לחוצה שאת חושבת על זה - כדאי לזהות איזה ציור עובר לך בראש שמחליץ אותך ולראות אם הוא נכון בכלל (דרך התייעצות עם נשויים אולי), וגם אם כן לחשוב על פתרונות ללחץ הזה הזה. אם זה כמה נקודות שונות שגורמות ללחץ כדאי לפרט אותם ולראות איך את מתמודדת עם כל אחת מהן.

לפי מה שהבנתי ממה שכתבת - אכן, יכול להיות שאת בשלה מצד הצורך הבריא והטבעי בזוגיות אך לא בשלה להכנס למסגרת הנישואין. מסגרת הנישואין מוסיפה שלב נוסף - התמסדות. סוג של 'קבעון' (רק באופן חיובי של יציבות) על החיים. שלב ביניים כזה הוא מעיק, כי אי אפשר לממש את הנטיות הטבעיות של הזוגיות אע"פ שהן קיימות. אולי עצם הידיעה הזאת כשלעצמה יכולה לעזור להשלים עם המצב החסר הזה במידת מה.

אפשר להגיד שההבדל בין 'לא בשל' לבין 'בשל' להכנס למוסד הנישואין זה הפיניש של תהליך התבגרות. תהליך ההתבגרות דורש המון פירוק ובנייה עצמית. ברגע שכבר ברור לאדם מה הכיוון הכללי שהוא בנה לחיים אחרי תהליך ההתבגרות אולי הוא מוכן להכנס למוסד הנישואין שיעצים את הבחירות שלו.

מקווה שעניתי לעניין. בהצלחה.  

גם אצלי זה היה ככה.

לא הרגשתי מוכנה לצאת עד גיל 23 , 

ובאמת לא יצאתי לפני.

אין שום עניין להתחיל לצאת רק כי הגעת לגיל המתאים,

או כי כולם מסביבך מתחתנות, או כי ככה צריך.

מתחילים לצאת כשמוכנים לזה. ובעז"ה זה יגיע.

אצל כל אחד זה בקצב אחר...

הכל בנחת.

זה לא דבר כ"כ נדיר.

תתקדמי בנחת בחייך, אל תחשבי "איך יהיה כשיהיה", כי זה בדיוק מה שמעכב - ותראי עוד חצי שנה למשל, אם זז משהו ברצון ובהרגשה הרגועה יותר. ואם לא - אז עוד חצי שנה אח"כ...

ואל תעסקי ב"לא יודעת אם מתישהו ארגיש מוכנה", כי כעת את לא מתישהו...

בס"ד

מכיר את התחושות שכתבת , כל הכבוד שאת מודעת להן ולא רוצה לוותר לעצמך.

לדעתי , נראה שכן יש לך כבר בסיס ומוכנות להתחתן,הרי את רוצה קשר וגיל 20 זה כבר גיל מתאים ונכון, וגם חלק מחברותיך כבר מתחתנות. אני חושב שמה שבאמת גורם לך לחשוב שאת לא מוכנה זה הפחד מדברים חדשים ושינויים, וה"מיני חרדות" שיש לך כאשר את חושבת על חתונה והקמת משפחה. הפחד פשוט מתגבר על הרצון האמיתי והנכון לך ואני משער שגם את יודעת בתוכך שאת בעצם כן מוכנה אבל פשוט הבעיה היא הפחד. אני חושב (ואני משער שאם תבדקי את זה בדברים אחרים בחיים , שקרה לך מצב דומה עם הפחד מהסוג הזה תראי שאולי זה נכון) שייתכן ורק אם בע"ה תתגברי על הפחד ופשוט לא תקשיבי לו בכלל, ותצאי ותיפגשי ותנסי להתחתן , דווקא זאת הדרך בע"ה להתגבר עליו, בהתתחלה יכול להיות שהוא כן יתגבר קצת/או קצת הרבה אבל לאחר מכן בע"ה יפחת. אחרת ייתכן שהוא לא יעבור ותמצאי את עצמך באותה נקודה כמעט עוד חצי שנה או שנה או שנתיים.

וכמובן מעל הכל ולפני הכל תפילה לרבש"ע.

בס"ד

תודה שענית , יכול להיות שאת צודקת. האמת שזה גם מה שהרוב פה (בעצם אולי כולם) ענו.

אבל אני עדיין מרגיש שיכול להיות(בדגש על אולי) שבמקרה שלה מה שכתבתי אולי נכון,מאוד יכול להיות שאני טועה, אך כדאי שתכיר בכללי גם אפשרות כזאת.

אני חושב שאולי הפחד והקושי הוא בכללי מהתחלות חדשות כמו שהיא כתבה, לא נראה לי שהוא מאיזשהי סיבה מוצדקת שתשתנה במידה ותחכה עוד שנה.

לדוגמא , אם היא הייתה אומרת שהיא עכשיו צריכה לעשות בתקופה הקרובה השתדלות בנושא הפרנסה והיא באמת לא חושבת שאפשר לשלב בין 2 הדברים ושעוד שנה המצב יהיה שונה , אולי היייתי עונה אחרת. אבל לפי מה שהבנתי זה לא המצב, הקושי הוא פשוט פחד, שפוגש אותה בכללי בהתחלות חדשות.. הפחד עצמו גורם לה להרגיש לא מוכנה, לא דברים אחרים. וכמובן שלא התכוונתי שהיא חייבת להתחתן עם הראשון שתפגוש , אלא פשוט לעשות לאט לאט השתדלות ובע"ה להתמודד מול הפחד.יכול להיות שאם היא תחכה עוד שנה אולי הפחד מעט יתמעט אבל הוא יהיה עדיין קיים, ואולי היא פשוט תגלה שהיא כמעט באותה נקודה ושבע"ה היא הייתה כבר צריכה לנסות להתגבר עליה לפני כבר לפני ולא לחכות.

ושוב יכול להיות שאני לגמרי טועה.. הוספתי אפשרות..

אשמח שתגידי במידה ויש לך מה להוסיף..

היי קראתי את מה שכתבת, והזכרת לי ממש את עצמי לפני כמה שנים.. גם אני אז עוד לא הרגשתי מוכנה ולכן- לא נפגשתי עד שהרגשתי מוכנה! אני חושבת שצריך להתחיל להפגש שבאמת רוצים את זה ולא מתוך לחץ של החברה, במיוחד שאת באמת עוד צעירה ממש!! שזה לגיטימי לגמרי. 

תנסי לא להילחץ מזה שאת עוד לא רוצה- אנחנו אנשים שונים וכל אחד מרגיש מוכן בגיל אחר! את בסדר גמור. 

בהצלחה רבה!!

אם היא מעשנת בקטנה, ויכולה\מוכנה להפסיק בעתיד אז פחות יהיה שיקול. אבל עדיין זה יעיב על הקשר (מילולית )...

(עישון מזיק לגוף, ויותר מכך לעובר. כך שלפחות בהריון היא תצטרך להפסיק...)

באופן כללי לא הייתי הולך על הצעה כזו, לכן האמור לעיל רלוונטי רק אם הייתי מכיר אותה ואז מגלה שהיא מעשנת.

וזה ניכר בין השורות.

לי זה נשמע שאת פשוט מאוכזבת, וכנראה שבצדק.

מגיע לך יותר, אבל עד עכשיו פגשת כל מיני דבילים .

אני מציע פשוט לוותר. לאכול גלידה, לצפות בסדרה אהובה, ופשוט לוותר. זה בסדר לוותר. לשחרר.

וכשהוא יגיע, הוא יגיע. לפעול מתוך בלבול וחוסר אונים רק מוביל לעד צרות.

ולהיות שלמה עם עצמך לפני שאת מורידה אותו, כי כרגע זה לא נראה שאת שלמה עם זה..

כי באמת אין לי חשק לצאת שוב.. 

כל עוד הוא לא קסם לה במיוחד, לתת לגבר תחושה ש'עוד אפשר אבל לבנתיים לא' זה רע. זה עלול להכניס אותו למצב של ספק עתידי, וכמו שאמרו רבותינו "אין שמחה כהתרת הספקות" עדיף לסיים יפה, להגיד שלא מתאים פשוט. במקרה והיא תרצה לחזור היא תדע איך לפנות.

בכללי זה לא ראוי שפונים ללא דעת הבחורה אם היא רוצה לצאת. אם זה קרה אין מה לצאת אלא להתנצל והלגיד שהיא לא מוכנה לצאת. בכל מקרה, לחתוך כמה שיותר מוקדם. לא להתעלם מהאינטואיציה.

היי.. 

תודה לכל עונים, 

נתתי עוד צ'אנס ונפגשתי שוב, 

לא יודעת איך להסביר, 

שוב הוא איחר, הפעם ברבע שעה, הסביר שהיה תקוע בפקק.. 

אוף, הוא לא נראה טוב בעיני חיצונית, לא לטעמי.. אבל בשיחה היה נחמד.. כן דומים בשאיפות.. 

אבל עדיין מציק לי שהוא בא כזה לא מסודר, לא מסורק, לא מגוהץ, כתם במכנס.. הגיע עם מסטיק ולעס בצורה מאוד לא מנומסת.. 

היינו במתחם גדול עם כל מיני מקומות אוכל, הוא לא הציע להיכנס לשום מקום, אפילו לא הציע לשתות.. 

לא יודעת, הייתי מנסה עוד פעם אולי.. אממה..כשסיימנו את הפגישה, אבא שלי הגיע לאסוף אותי, והבחור התעקש לחכות יחד איתי, אבא שלי היה מנומס ויצא מהאוטו לומר שלום ודיברו בערך דקה וחצי, והתרשם מהבחור שהוא קצת נשי (לצערי חוויתי בעבר פגישה עם בחור שלא ממש חיפש להתחתן עם אישה, אם אתם מבינים.. ) .. גם אני ראיתי את זה אבל לא ייחסתי הרבה חשיבות לזה, יש לו דיבור מאוד תאטרלי, יש משהו מוזר בהתנהגות.. 

בקיצור אבא שלי פסל על הסף. אמר לי לומר לא. 

אני סתם מסתבכת עם עצמי, נכון? 

אני תמיד פוחדת להוריד.. מעדיפה לשמוע את ה'לא' מאשר לומר אותו..  

את חייבת להיות יותר בטוחה בעצמך , וכמו שהרבה כתבו לתת לעצמך זמן להתרפא..

את בפשטות לא רוצה את הקשר הזה (ולדעתי זה לא רק בגלל העייפות הנפשית והאכזבה.. )

הוא לא לטעמך, ההורים לא מעוניינים, את מגלה מקומות של חוסר רגישות

ולא נשמע שאת בכלל במקום של לרצות לפתוח שיח איתו כמו ש@הפי כתבה.. 

את באמת נשמעת שאת מחפשת אישור ללכת אחרי הלב שלך.

הלב שלך זועק שלא (ממלא סיבות)

אז תהיי שלמה עם זה. 

אל תפחדי מזה שאת עכשיו במקום רגיש ואולי תשללי את הזיווג שלך,

אם תיהיי בטוחה בסיבות שאת שוללת ותהיי מודעת למה שנכון לך, אז תרגישי יותר בטוחה בבחירות האלו!

אכן, הורדתי.. ברוך ה'. 

וכן, חוסר ביטחון משווע.. 

זה בדיוק מה שאני חושבת כל הזמן, שאולי אני מפספסת, שאולי- נכון, זה לא מה שחלמתי אבל אולי זה טוב, אולי זה מה שה' רוצה בשבילי שאולי יהיה לי יותר טוב.. שאולי אני לא יודעת מה טוב בשבילי והרי ה' יודע יותר טוב, אז אולי כדאי לזרום עם התכנית כמו שה' מזמן... 

אבל ממש תודה על התגובה.. הרגיש שמישהו מבין את התחושה.. 

תוציאי את הסיסמאות ששמעת כל חייך מאנשים לגבי שידוכים כמו

אולי זה רצון ה'

אולי זה טוב לי למרות ש...

יש לו מידות טובות אז אולי שווה לוותר על.. 

בקיצור, את צריכה לעשות את עסקת חייך, לא להתפשר, להיות בטוחה במה שאת מחפשת, לא לפחד להגיד לא (כן כן..)

אין שום בעיה להגיד לא.. יש בעיה שלא יודעים למה רוצים או לא רוצים, וסומכים על אחרים שיחליטו בשבילנו

להגיד אולי הקב"ה רוצה ואני זאת שטועה זה בעצם להגיד, הקב"ה תחליט בשבילי כי אני לא יודעת.

לפני שמחפשים חתן, צריך לחפש את עצמינו ולהבין מה נכון , מה מתאים לי, מה חשוב לי, מה טוב לי וכו'.. 

ולא שאני מושלמת בזה כן?... סליחה אם מתפרש ככה.. 

זה משהו שצריך לעבוד עליו כל הזמן

גם היא לא יודעת איך תגיב ואז אתה תקשה עליה עם עוד שאלה ותחשוב שהיא לא צודקת לכן התשובה הכי טובה בשבילך היא לא וזהו.

דבר שני כמו כל שאלה שנשאלת כאן בסגנון "בנות\בנים הייתם\ן יוצא\ות עם א ב ג" אז למישהו זה יהיה עקרוני ולמישהו אחר ממש לא אכפת.

אז אם היא תגיד לך אתה עדין מידי אז אתה תהיה הפוך ואז תצא עם מישהי שאתה לא עדין מספיק. אז מה יצא לך מזה? ואולי אתה תגיד לה מה פתאום? למה את חושבת ככה? 

אם היא או אתה לא מעוניינים אז כנראה שזה לא מתאים

קשה לי לחוות דעה על זה כי יש שיקולים לפה או לפה . אבל ברור שאם שיעזור אם הצד ש'חותך' יגיד סיבה (אלא אם כן זה משהו חיצוני). 

אני ממליץ לך אחרי שאתה שואל אותה 'למה' להבהיר לה שהיא לא 'חייבת לך כלום' אבל אתה חושב שזה יעזור לך. כי באמת היא לא חייבת לך כלום (אחרי 2-3 פגישות) וגם יכול להיות שהיא תרגיש יותר נוח לספר לך אחרי שתראה שאתה קצת ג'לטמן...

שהבחורה תגיד מה הסיבה שהיא חותכת .

יחד עם זאת, דווקא זה שהן לא אומרות לך מה הסיבה, יכול להיות לך הזדמנות לחפש בעצמך את התשובות והסיבות .

זה דורש חקירה פנימית עמוקה, אבל אני ממש מאמינה שאפשר להגיע לתשובות אם באמת חוקרים ונעזרים באיש מקצוע. ואז התשובות שתמצא יהיו הכי נכונות,מדויקות ובהירות לך. 

אולי זה יוכל להתפתח לדיבור חח

היה חביב, אבל לא מספיק.

אפשר גם בדיחות על דייטים, זה משעשע חחח...

ראיתי כבר בעבר - וכל פעם מרגש מחדש..

ובגלל זה נברא העולם, בשביל ההשתלמות...

למה כל אחד מהם? ואיך זה מתבטא?

מושלמת זה מושלמת בשבילי-אין לי מושג מה זה אומר אבל אני סומך על קודשא...

שאיפות מתאימות(גם בחיים ויותר חשוב-בעבודת ה'...)-@בן ציון קרא לזה "אידאליסטית" וניראה לי שמבחינה תורנית התכוונו לאותו דבר...

טוב לב-אני מרגיש ממש מתנשא לכתוב את זה. אבל אני חושב שזה תכונה בולטת אצלי ומחפש אותו דבר אצלה... 

חסד-כנ"ל(רק שה"ממש" כבר גדל יותר)

יושר-אמת-חשוב...

שתדע את מקומה בעולם(ענווה)...

נ.ב. לגבי ה"מושלמת" שמעתי בפורים מאחד הרמי"ם בישיבה(אומנם לרוב מה שקרה בפורים זה לא לציטוט אבל...) שאין דבר כזה זוג שמתאים ב100 אחוז, וגם 90/95 זה מספיק! וגם אם איכשהו תגיע ל100 אחוז אז החיים יהיו משעממים

אבל שאלת אז אענה:

שמחה - פנימית וחיצונית. לא צריך שתקפצץ (מילה לגיטימית במילון, שם,שם) אבל שתדע לחייך. 

כנות - הנטיה הנשית הטבעית היא לספר סיפור ולחוג במעגלים, וזה חמוד והכל אבל יש דברים שצריך להגיד בלי רמזים. 

אידאליסטית - חיה כשהתורה לנגד עיניה (לא אבדוק אם יש לה תכלת בציצית ) ומשתדלת לחיות על-פיה. איפה היא עומדת בעניין זו כבר שאלה אחרת.

ענווה - לאו דווקא שקטה לעומת קולנית, אלא שלא מחזיקה מעצמה יותר מדי (אני גם משתדל שלא )

אלו הכי מהותיים.

יש דברים שאשמח שתהיה אבל לא קריטיים:

מוזיקלית (פלוס אדיר)

שנונה (אני לא כזה, אבל בהחלט אוהב שנינות.)

חכמה (או סקרנית, אוהבת לדעת דברים.)

שמחה - איך זה מתבטא?

כנות - יותר בכיוון של ישירה?

אידאליסטית - יותר בכיוון של תורנית?

שנונה - רק שתהיה מודע שזה יכול להתבטא בעקיצות, אישית אני אשמח שאם כבר עוקצים אז לפחות בטעם טוב...

חכמה - איזה סוג של חכמה?

סקרנית - חז"ל מתייחסים לתכונה הזו בצורה שלילית, לפחות לנשים...

בס"ד

והמידה היא ענווה.  עם כמה שזה בנאלי ושכולם אומרים את זה (ויש סיבה שכולם אומרים את זה) זה פשוט האמת.

ענווה אמיתית תביא ל-  

1. ביטחון בה' , דבר מהותי מאוד בשבילי , שהרי בחורה עם ביטחון בה' תהיה יותר שמחה ואופטימית באופן כללי , ויהיה זה בית של חיים ורוגע (וכמובן שבעז"ה זה יעבור גם לילדים).

2. כנות , אדם עניו ככלל לא יחשוב שעדיף לצד השני בלי לדעת X , אלא ישתף.

3. שותפות / ויתורים כשצריך.

4. רוגע , כלל למדנו מהרמב"ם שכעס נובע מגאווה וההפך מגאווה היא ענווה.

5. חיות -   שהרי ענווה היא כלי קיבול לחיות אלוקית פנימית שתאיר את האדם בכל מעשיו ודרכיו.

והנה הבאתי לך חמש סעיפים 

לא. זה לא אמור להיות בנאלי. אמורים לחיות את זה.

הבעיה שרבים מאיתנו עוסקים בדיבורים, במקום במעשים... חסר לנו קצת אמונה בעצמנו שאנחנו מסוגלים לדבוק לגמרי במידותיו של הקב"ה

אבל נדמה לי שכבר כתבתי בעבר, ואם לא אז אני כותב עכשיו:

לפני שאני מחפש את המידה הזאת בבת הזוג, אני מחפש אותה בעצמי

והלוואי שנזכה!

כבר יש בעולם מספיק רובוטים.. (סליחה על הציניות, זאת דווקא מידה רעה)

1. אזרחות אמריקאית

2. קרן השתלמות

3. אבא עשיר\ עסקן

4. בת קיבוץ \ מושב עם זכות לקבלת חלקה בהרחבה קהילתית

5. בעלת מקצוע הנדסי מבוקש

אם אתם מכירים אחת כזו שלחו מסר"ש! 😌

1. עין טובה

2. תקשורת טובה

3. גמיש

4. עמוק

5. שאפתן

אולי שעון?

מגן מסך לפלאפון?

(לפחות ניסיתי...)

אבל למה שיהיה מרתיע? לא נראה לי.. (לא אומר מנסיון)

אולי כיפה?

בס"ד

דבר ראשון , מאוד מבין אותך. מפחיד. מאוד מפחיד.

אבל!  לדעתי הכי חשוב להצליח לעשות את ההפרדה בין פחד טבעי מכישלון , שתמיד מחכה לנו לפני כל דבר משמעותי בחיים (ולפעמים אף יכול לשמש כסימן לכך) , לבין פחד שנובע מחוסר מוכנות.

אני מניח לפי מה שכתבת שמדובר על הפחד הראשון , ואי לכך ובהתאם לזאת - לקפוץ למים ולהרבות בתפילות (לא בהכרח בסדר הזה), כמו שאמרו לך לפני.

 כמו שאמרתי אני במצב די דומה, במיוחד בנוגע למה שכתבת במשפט האחרון , כך שאני שמח מאוד לשמוע תובנות גם כן .

בדיעבד רציתי להגיב לפותחת השירשור , נשלח בטעות בתגובה לך 

להבין את הסיטואציה הקצת מפדחת ולהבין שדברים רציניים הם חלק מתהליך שיכול להיות ארוך. אני כותב את זה כי לפעמים יש כאלה שעל ההתחלה מתלהבים ממש. צריך להכניס הכל לפורפורציות. בעז"ה שתתחיליקשר רציני אז יגיע תורו של הכאב ראש. עד אז הכל בנחת

בס"ד

החשש שאת מעלה הוא טבעי ורגיל לגמרי.. לא צריך להיבהל מהחשש עצמו.

דבר ראשון , תפילה ביישוב הדעת על הנושא לפני אבא שבשמיים... הוא איתך אז אין מה לחשוש...

וגם לדמיין את הצעדים שאת מתכוונת לעשות , ולראות שאין באמת ממה לפחד.

ודבר שני, אולי לפעמים צריך פשוט לקפוץ למים.. זאת הדרך הטובה ביותר להתמודד..

יש לך חברה טובה/ מישהי מהמשפחה בת גילך שבקיאה בנושאים ויכולה להתייעץ איתה אולי?

כן, מישהו ישן...

ואני לא רוצה לנצל"ש פה יותר, אבל טוב לראות שאתה חי

ולא ננצלש

וערכתי מפאת אאוטינג... מנעל וזה

מזדהה...

גירושין זה אף פעם לא משמח, בין אם זה היה הדדי ובין אם ביוזמתך או ביוזמתו.

זה דבר שאף אחד לא רצה להגיע אליו, גם אם בשלב כלשהו מבינים שזה צעד הכרחי והרע במיעוטו.

וזה כואב, ויש מחירים. והרבה. וכאב בשביל הילד/ים, ורגשות אשמה. כי מה הם אשמים ולמה זה מגיע להם.

ולבד. ופחד שמה יהיה הלאה, כי הרי אף אחד לא ירצה אותך כמו שאת - עם הסטטוס שלך והעבר שלך והילד שלך. או במקסימום יתפשר עלייך. את סוג ב', לא דף חלק.

אבל אחרי הכל את את,

ומי שיפסול זה מעיד בעיקר עליו.

את אותה אחת שהיית לפני הנישואין האלה.

יש בך דברים נפלאים, וגם חסרונות כמו בכל אדם.

והפעם מי שיזכה בך, שיתבונן מעבר לסטטוס באמת במי שאת,

ויבחר בך למרות הכל רק כי זו את, יהיה מישהו שבאמת ראוי לך.

וזה לא יהיה פשוט, וייקח זמן, ובינתיים הלבד...

אבל בסוף הדרך יהיה טוב יותר, יותר מאשר הבית שחרב.

ואולי, אולי כבר עכשיו יכול להיות יותר טוב. ובעצם... בעצם לא אולי.

מאחל לך רק טוב ובהצלחה!

נ"ב

סליחה על חוסר הטאקט אבל הייתי חייב...

הילד, הגרוש, החיים שאחרי כמו שאומרים..

לדעתי מאיך שאת נשמעת את לא בתוך העולם הזה של הלהתחתן פעם שנייה כי אחרת היית מבינה שזה אפשרי, וזה מומלץ וכדאי, ונכון שילד בתמונה זה לא פשוט, אבל את בהחלט לא מבוגרת.. בתחילת דרכך, החיים לפנייך..

את צריכה לעמוד איתן על מי שאת לא משנה המראה שלך,

ולגבי הילד המתוק, ילדים מרגישים את הצער של ההורים שלהם והפוך, תשתדלי להיות בסביבה נעימה איתו שעוטפת ומחבקת,

ותשדרי לו שמחה וטוב.. הוא יקלוט את זה.

לא תמיד צריך את המסגרת המושלמת כדי להוציא ילדים מושלמים... זה נכון שזה בראש שלנו לפעמים, שאם התחיל ברגל שמאל, אז זהו, הכל אבוד.. אבל זאת מחשבה שגויה. אפשר לגמרי להוציא מזה דברים נפלאים! רק צריך מחשבה ורגישות..

בהצלחה.. בטוחה שיש הרבה בפורום שיכולים לעזור .. 

"אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה, בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ"

מי שרוצה את הדבר הכי פנימי וחשוב - אהבה ירצה. פשוט כמו שאת יודעת זה לא יהיה. אך חייבים להסתכל הלאה. בהצלחה רבה.

"בחורה שויתרה"... אז נכון שכרגע אין לה את הנכס הממשי של הדירה וכו' - אבל מבינים שהיא לא "בעלת מלחמות".

ואולי דווקא אלו שבקבוצת ווטסאפ הזו, של ארגון שעושה מזה כאילו משהו קליל ו"ספורטיבי", בחוסר אחריות כלפיהן - אולי דווקא להן יש יותר בעיה?

בלשונך, "מי בכלל יסתכל" (הכוונה לבחור נורמלי, הגון), על אחת כזו שבקלילות "רק מחכה בכליון עיניים", בתוך חבורה כביכול-עליזה כזו, ומרגישה שהיא "הבוסית שמעיפה את הבעל"... איזה גבר נורמלי ירצה להתחתן עם אחת כזו. למה שיסתכן להיות הבא בתור של בעלת מידות כאלה והתנהלות כזו?

ואילו את - ממש לא רצית לפרק בית. לא חשבת שזה יקרה לך, מרגישה אחריות כלפי הילד, שאת רוצה שיגדל במשפחה באופן נורמלי; ענוה - לא עשית מהומות ומריבות ומלחמות. ההיפך ממה שאמרת: אולי "פסיכי" דווקא מי שלא יבין את המעלה שלך, מכל זה?

תלכי עם האופי שלך, תקחי מישהו שזה האופי שמוצא חן בעיניו. זה גם סינון טוב. כי מי שיסתכל עלייך בתור "פראיירית" שלא נלחמת על רכוש וכו' - עלול להיות מישהו כזה שזה בעיניו היותר-חשוב. תקחי מישהו שאת בעיניו הכי חשובה, ולא "נכסים".

ובנוגע למראה החיצוני שלך - אם את תחשבי כמו שאמרתי, אז גם תיראי יפה יותר.. בחורה עם אמון בעצמה ובתכונותיה, עם תקוה שגם מעלה חיוך - תיראה גם יפה יותר. ותדאגי לטפח את המראה שלך. דבר נורמלי אצל בנות.

"גיל 28", זהלא כ"כ קשיש....

תחפשי בשמחה, ביושר, ותמצאי.

פתחתי פצל"ש בשביל התשובה

אבל אני גם גרושה עם ילדה אחת וכנראה שאנחנו מכירות מהקבוצה ההיא. 

היא בודדה הבת שלי, אבל היא הילדה הכי שמחה שאני מכירה. באמת!
היא לא שונה, אני עובדת על זה קשה. הגננת של הילדה בקושי יודעת שהיא גרושה. הבית שלנו מפוצץ חברים כי חשוב לי שיהיו לה ואני עובדת קשה בעבור זה.

מבטיחה לך שזה לא קל לה לצאת יום בשבוע להסדרי ראיה, אבל מבטיחה לך שהרבה יותר טוב לה עכשיו. 

אני לא אוהבת להטיף אבל הכל במה שאת משדרת לו. תשדרי לו שטוב, אז יהיה טוב (ותעבדי על זה גם - ליצור לו קשר עם חברים, עם בנות מהקבוצה שיש להן ילדים בגילאים וכו')

וכשאת שוקלת אם להתחתן או לא, הוא שיקול משמעותי אבל ממש לא היחיד. *את* צריכה להחליט שאת רוצה להתחתן וזה נכון *לך*. 

קשר עם אבא חורג לוקח לו זמן להיות טבעי ושוטף אז לא כדאי לבנות על זה מהשניה הראשוננה ואם יהיו לו אחים חורגים, סיכוי טוב שהם יבואו פעם בשבוע וכל שבת שניה או שלישית וגם אם תכנסי מיד להריון עד שהתינוק יהווה חברה, יקח זמן. בקיצור, תשדרי לו את שטוב לו ותיצרי לו את את החיים המלאים שאת רוצה שיהיו לו עם קשר לאבא שלו או בלי ואם קשר לבן זוג חדש או בלי.

אה והוא לא יתום.

אה נוסף, את רק בת 28! לא כבר בת 28. החיים עוד לפנייך, את צעירה, יש לך ילדון מתוק שהוא בונוס גדול ואין לי מושג מי את אבל מהבנות שאני מכירה בקבוצה, כולן יפות כל אחת בדרכה. 

ואה אחרון, בנות שם כל כך רוצות להתגרש כי הגיעו למקום שהכל, כולל בדידות וכולל סבל של הילדים יותר טוב מחיי הנישואין. עם סבל של ילדים אפשר להתמודד (הוא בטיפול רגשי דרך אגב?) אבל זוגיות טובה לא מאפשרת את התהתמודדות הזו

אבל

זה שרשור לרווקים! (ורווקות )

(אני חושב שחלק מאלו שראו את כותרת השרשור חשבו שזו הודעת ארוסין )

שבת של משפחה, תפילות, מחשבות, וקרבת ה'
כן, גם אם מתוך כאב, אבל קרבת ה'..
שנזכה לקרבה מתוך שמחה, במהרה