או הוא לא יודע מה הוא רוצה מעצמו, וסתם מחפש הרגשה שלא קיימת...
או שהחליט לברוח ברגע שקו הסיום התחיל לקבל ממשות. (או שניהם ביחד)
חבל לצאת כל כך הרבה זמן ולא לסגור עניין כזה יותר מוקדם.. בשבילך אני אומר.
לי זה לא קרה, וכנראה גם לא יקרה! כי אני לעולם לא ארשה לעצמי למרוח בחורה כל כך הרבה זמן.
יש משפט חכם על עסקים, ולדעתי אפשר בהחלט להשליך ממנו גם על זוגיות:
"אל תקנה עסק אפילו ל10 דקות אם אתה לא היית מוכן להיות הבעלים ל100 שנה"
היום הרבה מאד מפחדים ומרגישים לא מוכנים.
הבעיה, שכל עוד קו הסיום לא באופק, הם משכנעים את עצמם שהכל בסדר וזורמים.
עד שבורחים עם הזנב בין הרגליים ומשאירים לב שבור מאחור..
להציב דד-ליין!! זה לא נעים, אבל מה לעשות.. גם לא נעים להלוות לחבר טוב בעדים, אבל זה חובה!
אדם זה אדם ויש לו חולשות שאי אפשר לנצח בלי גבולות
תופעת ההעלמות של גברים זה לא משהו חדש, הרבה נשים תהו למה יש גברים שפשוט נעלמים , למרות שהיה כיף ונחמד ומדהים וואו, בלע"ז קוראים לזה ghosting.
שנות ה20 הם שנים של חיפוש עצמי, והיום זה בהחלט המצב, לא תמצאי הרבה שבאמת בשלים בגיל כזה, חילוניים או דתיים, זה נדיר.
אבל לפחות יש משהו חיובי אחד, וזה שהקשר הזה קידם אותך ואותו צעד אחד קדימה להבנה מי אתם ומה אתם רוצים , ככה שהוא לא היה חסר תועלת.
עד צעד במסע.
שתדעי יש הרבה שמוכנים, אבל יש שלא...מבקש אמונהלא יודע אם יש שיטה מוחלטת לזהות..
אז את תעשי את שלך ותציבי מהתחלה גבול.
לא מספיק להגיד שלא יוצאים סתם - זה כנראה לא מספיק חזק כדי לנטרל את התירוצים לצאת.
(אה, ותשאלי את אותו אדם מה הוא מתכנן בתור נשוי.. איך לפרנס? וכו' הדברים שמחייבים.)
קשרים יכולים להחזיק לטווח הרחוק, אבל הם לא חייבים.
אתה נמצא עם בחורה, אתה נמשך אליה, כיף לך איתה. ובשלב מסוים אתה כבר מרגיש שאין לך ממש מה לעשות יותר בקשר הזה, והדבר הטבעי הוא פשוט להמשיך הלאה.
אתה מכיר אותה, חקרת אותה, ראית אותה, הכל כבר גלוי וידוע. אין טעם לגרור את זה , אז ממשיכים הלאה.
זה כמו בעבודה או בכל דבר אחר בחיים. אתה מתחיל, וזה מרגש , מעניין, מאתגר, ואתה לומד וחוקר את השטח. עד שכבר לא נותר מה לראות יותר. אז עוברים הלאה או מורחים את זה אם אין ברירה.
יש שיר כזה אמריקאי מפורסם קוראים לו 'כבר מאוחר מדי', והוא הולך ככה:
את העומק והמשיכה וכל זה, אפשר לבדוק בכמה פגישות -לראות שהיא חכמה ומשדרת על אותו גל ומוצאת חן.
להעמיק יותר מזה אתה יכול אחרי החתונה- העיקר אתה יודע שיש במה להעמיק.
גברים מפחדים מנשים פחד מוות, אם את לא יודעת את זה, אז הנה אני מגלה לך.
חשבתי שזה רק אני האמת, אבל מאז כבר יצא לי לקרוא כמה וידויים של בוגרים ומנוסים ממני ומסתבר שזה המצב של מרבית הגברים.
הוא שמההתחלה משהו הפריע לו והוא פשוט חיכה והמתין כי הוא פחד להיות כנה ולהגיד לך את האמת לפנים, אולי הוא פשוט שיקר לעצמו שאיכשהו דברים יסתדרו.
הוא לא מוכן לחתונה ובטח שהוא מפחד מזה, הוא לא המציא את זה. בקיצור, אל תסתבכי עם עצמך סתם, אתה צריכה להבין שלגברים אין כלים להתמודד עם סיטואציות כאלה, קשה לדבר עם מישהי בכנות ולהסביר לך איך אתה מרגיש .
כנראה שתמיד היה משהו, אבל הוא פחד להתמודד מולך.
הייתי בקשר עם מישהי, היה נחמד והכל, והיא רצתה להתחתן, אבל ידעתי שזה לא זה ואני לא מוכן. אבל בגלל החרדה שלי והפחד שלי לא אמרתי לה את זה ונתתי לקשר למות באופן טבעי, די מרחתי את זה, וחבל, כי זה היה בזבוז של כוחות וזמן.
אבל הייתי פחדן.
בקיצור, הוא מפחד, אני יודע, תאמיני לי, גם אני כזה. 
ועוד החלטת שכולם מפחדים? פחד מוות?!
ובכלל קודם אמרת שזה הגיוני... מוזר.
אתה סתם מנסה לגרום לה להתרחק מגברים או מה... כי כל מה שכתבת ממש רחוק מהמציאות
@כבוד המורה אני מקווה שאת לא לוקחת את זה ברצינות..
איך כתוב בטאו טה צ'ינג "עשה דבר בטרם יתגשם, הסדר דבר בטרם יסתבך".
דחיינות תמיד נובעת מפחד, ותמיד גורמת לכך שדברים ילכו בדרך הלא נכונה.
הפחד הזה ניהל אותי ושיתק אותי, ככה שפשוט מרחתי את זה וזרקתי אותה ברכות, softly letting her go מה שנקרא.
פספוס? כן, בהחלט, היא הייתה הרבה יותר מוצלחת ממני, האמת היא שהיא זו שכנראה חמקה מהקליע פה, אני חושב שיהיו לה חיים מעולים. ואני , אני כנראה אמות לבד.
יכול להיות שבאמת הוא נלחץ ומהפחד הגיעו הרגשות השליליים רק כמנגנון הגנה.
יכול להיות שכל הזמן היה משהו שהפריע לו אבל הרבה דברים אחרים שמאוד נראו לו, אז הוא "ניסה" ו"התלבט"
ולא הכריע, וכשדיברת על חתונה הוא היה צריך להחליט.
אני גם מסכימה שההתנהגות השניה היא לא לעניין, עקרונית, אבל לא הייתי שופטת אנשים בחומרה על זה - כאשר יש התלבטות אמיתית.
כל-כך מכירה את הניסיון לפרש ולנתח ולהבין מה בדיוק הוא הרגיש \ חשב וכו', עם ראיות מסיטואציות ואמירות ורגשונים בהודעות... אבל בסופו של דבר - אנחנו לא יכולים לדעת, וחבל על האנרגיות.
זה כואב מאוד מאוד. מאחלת לך שבע"ה בעתיד תראי בברור איך הדברים התגלגלו לטובה. הלוואי שבקרוב.
יצאתי עם בחור ביום שני,פגישה ראשונה שארכה שעתיים,הכל זרם טוב הרגשתי שהיה לי כיף (פעם ראשונה שדי התלהבתי)
בסוף הפגישה הבחור אמר "נדבר..",חיכיתי לטלפון יום למחרת,אך הבחור לא התקשר.
אמרתי טוב אולי יום אחרי זה למרות שזה לא בסדר,אך הבחור שוב לא התקשר,
אז הייתי נחמדה ושלחתי לו הודעה,שאלתי אם הכל בסדר,למרות שאני רואה שהוא לפעמים מתחבר לווצאפ ואפילו מפרסם סטטוסים..
הבחור לא ענה,אז שיערתי שהוא לא בעניין וחשבתי כבר להמשיך הלאה.
יצאתי מאוד פגועה מכל העניין הזה והרגשתי זילזול מצידו.
היום יום שישי (לאחר 4 ימים) הבחור כותב לי שהוא מצטער על העיכוב ושהוא מעוניין להמשיך,
יש לציין שהרגשתי בפגישה שלבחור אין הרבה ניסיון בפגישות ואולי זו הפעם הראשונה שהוא יוצא (סוג של תמימות כזאת),
אז חשבתי אולי זה נובע מחוסר ביטחון? ואולי כדאי לדון לכף זכות?
אבל 4 ימים זה שיא אף פעם לא קרה לי דבר כזה שלא חזרו אליי למחרת,אפילו הודעה הייתה מתקבלת,
מה אתם הייתם עושים במקומי? מתלבטת אם לתת לזה צ'אנס..
נראלי שהכי הגיוני שהבחור חדש בשוק השידוכים, ולא יודע איך להתנהל
שהבחור מנותק מכללי המשחק, קשה מאוד לצאת עם משהו כזה. לא אומר לפסול אלא רק לשים לב לעניין.
"אגיד לך את האמת,היה לי מאוד נחמד בפגישה ובהתחלה חשבתי להמשיך,
אבל זה פוגע שאתה חוזר אלי רק לאחר 4 ימים אפילו בלי לשלוח הודעה.
בדר"כ מתקשרים מקסימום יום למחרת כדי לתת תשובה ולא משאירים ככה באוויר."
זה מוקדם מדי מדי!
תמשיכי להכיר אותו, תוכלי בפגישה הבאה לנסות בעדינות לשאול מה לקח כל כך הרבה זמן. אבל להיפגע כל כך מהר שהקשר עוד לא התבסס זה מאד לא טוב
"זה לא היה לעניין אבל נזרום"
אם זה היה משהו נקודתי - הרווחת.
אם את רואה שזה חוזר על עצמו - לחתוך.
השתדלות !
ארצ'יבלד
ארצ'יבלדאבל שמישהו יזכיר לי את זה כשאתארס...
יכול להיות שאפשר להתאמן באוויר או כל אחד עם חבר/ה...
היה 'תתן אחרית לעמך' של הראל טל, (לא, זה לא החתונה הראשונה שהייתי כשהיה את זה... אבל הפעם זה היה שונה..)
במיוחד שזה הגיע אחרי שהחתן בכה כשאמר אם אשכחך... ואם אני משער נכון לא היה אחד שלא בכה....
היה אווירה כ"כ מיוחדת וכיסופים לבית המקדש!! היה לי קשה אח"כ להתחיל לרקוד - כאילו מה הקשר ריקודים כשבית המקדש חרב.....
נראה לי זה קצת יותר מוצלח וארצה שזה יהיה בחתונה שלי יותר מהקטע הזה, אבל בהחלט שווה לצחוק מידי פעם...
"כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות.. ואם משמחו מה שכרו.. רב נחמן בר יצחק אמר כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים שנאמר (ירמיהו לג, יא) כי אשיב את שבות הארץ כבראשונה אמר ה' ".
מר בריה [בנו] של רבינא עבד הילולא לבריה, חזנהו לרבנן דהוו קבדחי טובא [עשה סעודת חתונה לבנו, ראה אותם את החכמים שהיו מבודחים ביותר].
אייתי כסא דמוקרא בת ארבע מאה זוזי, ותבר קמיהו, ואעציבו [הביאכוס יקרה השווה ארבע מאות זוז, ושבר לפניהם, והתעצבו].
וכן מסופר שרב אשי עבד הילולא לבריה [עשה חתונה לבנו], חזנהו לרבנן דהוו קא בדחי טובא [ראה אותם, את החכמים שהיו מבודחים ביותר].אייתי כסא דזוגיתא חיורתא, ותבר קמיהו, ואעציבו [הביא כוס של זכוכית לבנה, שהיתה יקרה ביותר, ושבר לפניהם, ונתעצבו].
בדומה לכך מסופר שאמרו ליה [לו] רבנן [חכמים] לרב המנונא זוטי[הקטן] בהלולא [בסעודת חתונה] של מר בריה [בנו] של רבינא: לישרי לן מר [ישיר לנו אדוני]. ומאחר שסבר שרבתה מדי השמחה ובדיחות הדעת,אמר להו [להם] בדרך השיר: וי לן, דמיתנן, וי לן, דמיתנן [אוי לנו, שנמות. אוי לנו, שנמות]. אמרי ליה [אמרו לו]: אנן [אנחנו] מה נעני בתרך [נענה אחריך, כחרוז חוזר בשיר זה ]? אמר להו [להם]: כך תענו, הי [היכן]התורה, והי [היכן] המצוה דמגנו עלן [שיגנו עלינו].
ומעין דברים אלה אמר ר' יוחנן משום (בשם) ר' שמעון בן יוחאי: אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה, בעת הגלות (גאונים), שכן נאמר:"בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים" (תהלים קכו, א). ורק "אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה" (שם, ב). שכן אימתי הוא זמן השמחה, בזמן ש"יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה" (שם). ונמסר שאמרו עליו על ריש לקיש שמימיו לא מלא שחוק פיו בעולם הזה, מכי [מאז]ששמעה לאמירה זו מפי ר' יוחנן רביה [רבו].
[זה מהספריא עם השטינזלץ, לא באמת השקעתי...]
והוא ישמיענואמא לנסיך קטןחיהל'ה נקודה ששמתי לב עם עצמי, ואשמח לשתף לעזור לאחרים ולקבל ביקורות והערות
יש לכל אחד מאיתנו נקודות שמטות את הכף כשמציעים לנו בחור/בחורה
אני חושב, שחשוב מאוד שנהיה מודעים לזה עם עצמנו. כמו שאדם צריך להיות מודע לכול הנקודות חולשה שלו בחיים.
ואני לא מכוון לדברים הקשורים למראה חיצוני כי זה משהו אחר לגמרי (אבל כן קשור!)
השאלה הגדולה שאדם צריך לשאול את עצמו כמה הדברים האלה בעלי משמעות, נניח בחירת לימודים או באיזה ישיבה הבחור היה, כניראה אלה באמת דברים שאפשר להתחשב בהם.
אבל מה עם נניח שכל בחורה שמציעים לי אני נהיה עיוור לשאר הפרטים כשאומרים לי שהיא נניח חולה על "עוגיות לוטוס" (לדוגמא) 
?! זה משהוא שאדם ממש חייב להיות מודע אליו עם עצמו, ולברר מאיפה זה בא ולמה, וכמה זה נכון..
יש לי חבר שאמר לי שאולי כן צריך להתחשב בנקודות גם אם הם פחות "גבוהות" ובעלי משמעות, עצם זה שאני מתלהב מהם זה אומר שזה נטית הלב שלי ואולי יש לזה מקום.
אני יכול להגיד על עצמי שיצא לי לקבל הצעה שמשש לא ניראתה לי בהתחלה, ואחרי בירור שמעתי משהו שהיא מגדירה אותו כתחביב שלה, וזה ממש הטה את הכף לגמרי לגמרי וכל שאר הפרטים הפכו לזניחים.
ואחרי שעצרתי לחשוב הבנתי שטועה (אולי), וראיתי שזה ממש דפוס שאני מתיחס ליותר הצעות של בנות שעוסקות באותו "תחביב" ויוצא שאני ממש מתעוור לשאר הפרטים ומקל ראש..
לרוב אנשים מדברים בהקשר לזה בנושא של מראה חיצוני, וזה באמת בעיה, אבל על נקודות כאלה, מה אתם אומרים?
יש מישהו שיחידשתי לו? או שסתם התלהבתי מתגלית שכולם מודעים אליה....
נכון שבזוגיות אנחנו מחפשים את המוכר, אבל זוגיות זה לא "העתק הדבק".
בזוגיות יש ערכים משותפים ויש הבנה וחברות, אבל יש המון דברים שונים. קודם כל איש ואשה, אלה שני הפכים ונישואים זה נשיאת הפכים. חוצמזה, בטח פגשת הרבה זוגות שיש ביניהם שוני גדול, וזה היופי וזה העניין וזה בעצם מה שיוצר את המשיכה.
יש חמישה דברים מרכזיים שצריך לחפש; אלה תכונות! לא תחביבים, תארים ושאר ירקות.
בסופו של סיפור בזוגיות אנחנו סוגרים את הדלת וצריכים לכבד, להקשיב ולהיות בהענות זה לזה.
זה הכל ובגדול!
אני חושב שרווק שאף פעם לא נפגש עם בחורות ולא נכנס לעסק לא יהיה פחות טוב מנשוי.. לא יהיה פחות נמרץ ואנרגטי.
רק כשהרווק יודע איך זה להיות עם, הוא לא יכול לתפקד בלי.
אז בעצם אם אני לא יודע מה זה אישה כל המשפטים "לא טוב היות האדם לבדו" "שרוי בלא אישה שרוי בלא שמחה" ועוד על זו הדרך, לא רלוונטים לגבי..
תנסו להיזכר בעצמכם לפני כל הדייטים אם הרגשתם עצב מסוים, או שהייתם פחות נמרצים וכו'.....
והגבתי שמה כי זה לא קשור כל כך למקור לעניות דעתי...
המטיילת בארץקצת חיזוק למין הגברי..
ה' יושיע את עמו ישראל
יהודי פשוט=)אבל אכן
ייכחדו המוצשים לאלתר!
פסידוניתרשמתי!
כנראה לא יצא לפועל עד הסתיו.
חן,
) אבל המחיצה עם חן ואיש השקים הרגה אותי!! 
אבל איך זה קשור ללנ"ו?
ויש לי הסבר מסוים למה זה.
הרב אלי שיינפלד בספר "אור השם" על השם משמואל
(ספר נהדר. תקנו אותו. אני אומר גם לעצמי)
בפרשת תזריע, כותב על למה יש ליולדת טומאה.
שלכאורה זה הפוך. כי טומאה מעידה על חוסר חיים ואילו היולדת הביאה חיים לעולם...
הוא מדבר על זה שבכל מקום שיש בו קדושה שנחסרת, אז כוחות הטומאה מתגברים..
(וזה מה שקרה בגוף האשה שהיו בה עוד חיים, ועכשיו אין)
לכן במוצאי שבת, אחרי שהיינו בקדושה, נשמה יתרה,
כל מי שיש לו עולם פנימי וקשר עם הנשמה שלו,
מרגיש את החוסר הזה..
ואולי במיוחד מי שעדיין לבד,
שהנשמה שלו לא מצאה את החצי השני...
ה' ישמח את כולם.
שבת שלום.
הפתרון הוא להרבות בקדושה ושמחה במוצש. דווקא כי הוא זמן מועד לפורענות
בהצלחה לכולנו
) חדשכאןאחרונה:חחח זה גם בלי להתחתן אבל אין ספק שזה השלב הבא שיש אחרי הצעות מתאימות.
בגדול, לי נראה שעשיתי הרבה. שלחתי סמסים לכל החברים שלי, יצאתי עם המון בנות, התפללתי הרבה, ועדיין לו התמזגתי עם האחת. ככה שאין לי תשובה בשבילך, אבל לחייך, זאת תמיד המלצה טובה..
זה הדבר הכי חשוב (שאלה טובה איך עושים את זה, זה אינדיוודואלי). אם אדם לא שלם עם עצמו (המצב שהוא נמצא בו וכו') בלתי אפשרי שבן/בת זוג שלו יקבל אותו.
מאוד
הזיווג הוא משמיים, זה לא תלוי בנו ובמעשים שלנו..
נכון שיש לנו את חובת ההשתדלות, אבל זה רק משמיים...
והקב''ה לא רוצה שנגזים בהשתדלות..
צריך הרבה אמונה וביטחון, ובאמת לראות שאנחנו בכיוון,
יש אנשים שמאוד רוצים להתחתן, אבל ממש לא בנויים להקים בית.
תפילות ואמונה, ולהיות בכיוון הנכון..
לא הייתי צריך כי ב''ה ההצעות הגיעו מעצמן.
אני רואה כאן הרבה שרשורים כאלה וזה נשמע די מתסכל.
ימ''ל
אבל אני מוצא את עצמי מתעודד כשלאחרים גם קשה ועוברים דברים כמוני
צרת רבים נחמת טיפשים?
ועבורם.
חידוששזה לא קורה רקלי. זה חלק ממעגל העולם שקורים דברים כאלו. זאת דרך וכמו בכל דרך יכולות להיות נפילות.
זאת הבנה נכונה. חוץ מזה כדאי להיות רגיש לצער של משהו אחר.
הפואנטהשנזכה!!
שמחה בשבילך..
תודה על השיתוף
תבורכי)שהבדידות קשה - אבל אלו פחדי שווא.
בחורה צעירה - מכניסה לעצמה כל מיני "חששות"...
תצאי לגמרי מה"מה יהיה". את לא אמורה להתעסק בניחושים.
תנהגי כמו מישהו שעלה על הכביש הנכון - יסע במהירות קבועה ויגיע.
לא "פספסת".. זה לא מפעל הפיס. תכירי ותמצאי.
תסתכלי כך - אז גם יהיה לך כח להמשיך במסלול הזה, לחפש עד למציאה הטובה.
ואת תתחתני עם מי שימצא חן בעינייך. לא רק כי אולי נמאס לך... אין מה לדאוג.. ויבואו לחתונה שלך.
אלא מה? בינתיים קשה לך - מובן.
אבל בהיות שאת חברותית ומאמינה - תנצלי את הזמן שבינתיים. תאמיני שכל דבר חיובי שאת עושה, כל מידה טובה וסבלנות שנבנית אצלך - זה בעצם, מלבד ערכו העצמי, גם מכין את הבית שלך בצורה טובה יותר.
אם תסתכלי כך - תוכלי לשנות את ההסתכלות, מהסתכלות של מצפה בחשש מה יהיה, להסתכלות של מישהי שנמצאת כבר ממש בתוך ההכנות...
הצלחה רבה.
ליבי ליבי"שלי שלך" אולי יש שם כחלק מתפיסה כוללת.
חוץ מזה אולי אפשר לחפש שיעורים...
אבל שמעתי על תשוב תחייני
להוסיף משמעות לחיים, שלא יהיה משעמם, חיים בריאים.
לשתף בקושי אדם קרוב. זה קשה אך זה ממש יכול לעזור מהפחד המשתק שמתלווה לכל העניין ולא מאפשר לאדם לפעול. ויכול להוות מקפצה למודעות עצמית.
להסיר את הרגשת התלותיות במין. זה ע"י שהבנה והפנמה למה את כן מתמסרת וכן תלויה בו וממילא מובן מה כדאי להסיר את תלותיות. בעצם להפנים שיצר משועבד אלי ולא אני אליו (קל לכתוב קשה להפנים).
סינון באינטרנט. ועוד דברים טכניים אך חשובים שמונעים למצב קל לנפילה. לנסות פחות להכנס למצבים שבהם קשה יותר להתמודד עם היצר.
לשפר את הבטחון עצמי. לא להיות קשה עם עצמך. לדעת מה ערכה של תשובה באמת. לראות את עצמך כבעלת תשובה גם לפני שיש תוצאות בשטח וממילא זה יוליד תוצאות.
משיח נאו בפומ!אבל יש את ווסט לגון שהוא אחלה לדייטים
חדשכאןחיהל'האחרונהאולי תוכלו לעזור..?
אפשר שנייה לכתוב כאן באופן חופשי..?
ננסה..
אתם חושבים שאפשר לשנות עמדה נפשית ולשנות הרגשה ממצב "מפריע מאוד" ל"סביר"?
אתחיל מהסוף: סיימתי קשר עם מישהו אך ורק בגלל פערי הגובה ,מבחינת שאר הפרמטרים היה מצויין בינינו ממש: משדרים על אותו גל, מבינים זה את זו בלי יותר מדי הסברים, היה ממש כיף וזורם והכל .המפגש בינינו היה הזוי..נפגשנו לפני 6 שנים בערך וסיימתי בגלל העניין הנ"ל..עברו להן השנים והבחור ממש עלה מבחינה רוחנית..נפגשנו שוב ושנינו לא זיהינו זה את זו רק אחרי כמה ימים אחרי הפגישה..חח
הרב ששידך בינינו סיפר עליו ניסים ונפלאות אבל השמיט את עניין הגובה למרות שהוא שאל על שלי...
הקיצר, הוא המתין לי מיושב (חותמת שזה בגלל שלא רצה שאערוך השוואת גבהים..) והיו לו מלא קטעים שהוא ממש התחמק מלעמוד קרוב אלי..נניח כשטיילו הוא צעד בקצה השני של המדרכה במשך דקות ארוכות, כשעמדנו להפרד הוא נפרד ממני כשהוא מיושב והסביר שיש לו עניינים לסדר וכו'
בקיצר ניכר מאוד שהנושא מאוד רגיש אצלו (אוף מסכנון..)וחוץ מזה הוא שופע בביטחון, הומור ושמחת חיים
אבל גם אצלי-אני מודה שכששמתי לב לפערי הגובה עמוק בלב קיוויתי שאף אחד שאני מכירה לא יראה אותי לידו..אני צריכה להתבייש, אני יודעת, אוף!
ותמיד כשהייתי רואה זוגות "הפוכים"- כשהבעל נראה קטנצ'יק במידותיו והאישה "גדולה" בין אם במשקל ובין אם בגובה ובין אם בשניהם אף פעם לא הצלחתי להבין איך הם מסוגלים ...גם מהצד שלו וגם מהצד שלה...
חוץ מהעניין הזה הכל בינתיים פיקס , דיברנו הרבה בסיבוב הקודם אז מכירה אותו לא רע,וזה ממש לא מצוי..
נראה לי שזאת הפעם הראשונה באמת שאני חוששת שאני עלולה לאבד את הזיווג שלי אולי....אני לא "מאוהבת" או משהו כזה רק מבינה שכלית שיש לקשר הזה פוטנציאל לא רע בכלל ומאמינה שאם אצליח להתגבר על המחסום הזה שאר הדברים יכולים להפתר..
למה , למה ה' לא יכל לפרגן לבחור עוד 5-8 ס"מ גובה או מנגד לכווצ'ץ' אותי ...?לא מחפשת גבוה, רק שלא יהיה פער ניכר בינינו...
אני ממש רוצה לשנות את היחס לזה אבל מרגישה שזה חזק ממני..הבחור לא הבין למה סיימתי וניסה הרבה לשכנע שאתן לזה צ'אנס..אבל כל עוד אני במצב שאני מתפדחת לעמוד לידו ולהראות איתו זה ממש לא נכון ולא הוגן לעשות דבר כזה .וגם "מה ששנוא עליך.."..
יש לכם אולי רעיון איך אפשר לעבוד על זה?
או שזה אבוד ??
אוהבת לשדךאני מבינה למה זה מפריע לי.. זה נותן לי הרגשה שאני מסתובבת עם ילד ברמצווה עם פרצוף בוגר..
הלוואי שהפער היה רק 2 ס"מ לכאן או לכאן..נראה לי שאני גבוהה ממנו בערך ב7-10 ס"מ ואני בכללללללל לא גבוהה..אין לי אפילו מטר 60..
אם הגבר משדר ביטחון על אף הגובה, זה מראה שהוא גבר אמיתי. ולא צריך דברים חיצוניים.
ואם את מהאנשים שאכפת להם מאוד 'מה יגידו', יש נעלי BTALL שמגביהות במקום ב3 ס''מ, - ב6 ס''מ, ונראות נורמליות לחלוטין. תזרמרו תמצאו פיתרון, אל תפילו על זה
כלומר, אידיאלית זה נכון,
אבל אם תחושת חוסר הנעימות תמשיך לנישואין,
זה לא נראה לי תקין בכלל.
אפשר לנסות להתמקד בטוב ולעזאזל כולם,
אבל אם זה לא עובד -
לא נכון להקים בית עם אדם שלא נעים לך לצדו,
גם אם זה מהסיבה הכי מטופשת בעולם.
המון הצלחה וטוב!
אולי פשוט תנסי להוציא לך את הציור של ה'זוג' שהולך לו ברחוב ושהאיש תמיד קצת יותר גבוה..
אם לא עוזר באמת מסכים עם @כי בשמחה תצאו. שכתב שזה "לא נכון להקים בית עם אדם שלא נעים לך לצדו,
גם אם זה מהסיבה הכי מטופשת בעולם"
בכל מקרה שיהיה המון הצלחה!
נ.ב. אולי כדאי באמת לתת צ'אנס.. הרי הוא יודע שעל זה מדובר..
בבירורים לפני, איזה נושאים אתם מבררים כדי לדעת שזה הכיוון מבכינת רמה דתית שאתם מחפשים? (לא מדבר בפן האישי, אלא איזה פרטים עוזרים לכם להבין ולהכיר את הבחור/בחורה)
נניח מתייחסים למקום לימודים,לבוש,התנהגות,תפילות,אינטרנט מסונן,איזה ישיבה,תפילות
וששואלים אותכם על עצמכם, לאיזה נושאים אתם מתיחסים?
בדרך כלל שאני מברר על בנות מתייחסים ללבוש, ומודה ומתוודה בתור בייניש לא יצא לי לעסוק באיזה אורך החצאית צריכה להיות לפי ההלכה (מעולם לא למדתי על הלכות צניעות) אז לא יודע איך להתיחס לזה.
ושאומרים לי על מדרשות אני לא יודע כמה להתיחס לזה כי אני מכיר חברים שהיו בישיבות נחשבות ולא עשו שם מי יודע מה (חברותא עם הכרית ושמיכה )
שבוע טוב!
ולהפך זה שאנשים מדגישים את זה זה נשמע לי מוזר, אבל ברור שארצה מישהי ששומרת נגיעה
בכללי, בבירורים אני מצפה שהחברות (או כל מי ששלחו לי מספר שלה/ו לבירור) יהיו רציניות וידעו מעצמם לשתף את השאיפות של הבחורה ורת התכונות הבולטות שלה. ואם אני רוצה לדעת משהו לפרטים אני שואל - "איפה זה בא לידי ביטוי" או "את יכולה לתת לי דוגמא". אם רמה דתית - זה משהו בולט/מרכזי בחיי הבחורה, סביר מאוד שזה יעלה כבר ממי שמבררים.
לגבי השאלה עצמה - אני מאוד מאוד ממליץ לך לא לשפוט את הההצעה על פי הקפדה כזאת או אחרת אלא לשאול הבאופן כולל ולבטוח באמון הבסיסי של מי שאתה מברר אצלו. במקום לשאול על לבוש (שרוולים, חצאית) עדיף לשאול האם הבחורה רואה את עצמה מחוייבת להלכה בכל פרט בחייה. הרי זה מה שחשוב! ואם כל האכפתיות מהצניעות היא נובעת מההלכה - למה להצמד לפרט אחד?
במיוחד שיש גבולות שהם קצת 'אפורים' כאלה. ובנינו כל אחד חלש בתחום אחר, גם בתחומים הלכתיים, ויראת שמיים לא מדדת רק ע"פ הלכה כזאת או אחרת.
בנימה אישית - אם יגידו לי על בחורה שהביטוי לדתיות הגבוה שלה זה חצאית ארוכה ושרוולים זה מאוד יוריד לי את הערך שלה ההצעה. הביטויים החשובים לדתיותגבוה אמרוים להיות - דרך חיים, מידות, מעשים, שאיפות (בעיקר שאיפות).
להדוק אם זה דבר נקודתי או חלק ממשהו יותר רחב. גם אם זה דבר נקודתי את צריכה לראות אם תוכלי להכיל את זה.
קצת קשה לבדוק אבל העיקר זה לשים דגש על השאיפות ועל הדברים הפחות טכניים.
להלכה ולרצונו ית'.
אם אני אוהב את אשתי ממש ממש,
אבל לפעמים לא עושה מה שהיא אומרת,
כי דבריה של חברה שלה מוצאים חן בעיני יותר...
לא יודע מה זה, אהבה זה לא.
לפחות לא אהבה אמיתית שתחזיק משהו.
לפעמים למחויבות מצטרף חוסר ידיעה או חוסר יכולת,
ואז בודקים את מידת הרצון שלה להתכוונן לשם.
בהצלחה!
וסיפור בונוס:
שמעתי מת"ח חשוב,
שפעם שאל אותו תלמיד שהוא יוצא שהחצאית וכו' קצת וכו',
אז הת"ח אמר לו: אז תבדוק אם היא צנועה. וד,ל.
(ביודעו ומכירו, הוא לא שלח את הבת שלו לבית יעקב,
כי המורות שם לא מסכימות שהבנות יילכו עם חצאית ארוכה).
שמעתי בנות שכביכול מאוד דוסיות וכו',
שהוציאו מהפה משפטים מזעזעים כמו:
'עשיתי כך וכך כי הקב"ה מכיר אותי, הוא בסדר איתי'.
מדובר על חיוב מיתות בי"ד.
הנקודה היא שההלכה כמו שהיא היא המצפן שלי.
יכול להיות שאני נופל בלה"ר או בשילוח הקן,
אבל אני שואף להגיע לשם..
יכול להיות שאני נופל בהרבה דברים,
ומשקיע מאמץ רק בחלקם,
כי אני יודע שזו הדרך בה אני אתקדם.
אבל אני מחוייב לכל התורה וההלכה,
וחשוב לי לקיים אותה לכל פרטיה ודקדוקיה,
וגם לכל כלליה, אידיאליה, טעמיה, מתקה וטובה.
זה בגדול. לדעתי הענייה.
הזוי לראות שיש מצוות שהם יותר 'דתיות' (צניעות, תפילות) לעומת מצוות שהם פחות דתיות (לשון הרע, פרטי הלכות שונות)
בס"ד
דבר ראשון מצטרף לשאלה
ולדעתי : רמת מחויבות להלכה. כלומר , בלי להיכנס לאורך החצאית כמו שאמרת ופרטים כאלה ואחרים , אלא לדעת מה רמת המחויבות ההלכתית שלה. אם המדוברת אומרת שהיא מחויבת להלכה לחלוטין (בלי להיכנס למנהגים ורבנים וכו') , הפרטים הטכניים לעניות דעתי. אז לובשת חצאית את הברכיים , הולכת לפי פסקים של הרב X , או מתכוונת לשים כיסוי ראש לא מלא אז הולכת לפי פסקים של רב אחר. לי באופן אישי זה פחות משנה לאיזה רב היא מקשיבה , אלא העיקר שהיא מקשיבה לרב מגדולי הדור , לי זה מספיק.
כמובן שיש דברים מהותיים ששום תלמיד חכם שאני מכיר לא יכול להתיר, אך אני מניח שזה מובן מאליו.
זה רק לעניות דעתי ואשמח בעצמי לשמוע עוד עצות בהקשר הזה.
בס"ד
שכאמור גם אני אשמח לתשובה טובה עליה.
לבינתיים אני חושב שאין סיבה לא לשאול ישירות , אני לא חושב שזה ישמע מעליב או פוגע או משהו כזה , אם אומרים את זה בצורה הנכונה כמובן. שאלה כמו "איך את מגדירה את המחויבות שלך להלכה" בטון ענייני - לעניות דעתי לא אמורה להוות בעיה.
רמה דתית (גבוהה כל שתהיה) אינה סותרת מחשבה עצמאית.
סליחה שתפסתי אותך במילים...
הרעיון הכללי שהבעת נכון. אין ספק.
תודה על ההארה.אפשר ממש להתקשר לרבנים ולאנשי צוות במקום שבו המועמדת למדה (כמובן בהסכמתה) ולשאול אותם.
הם יכולים לתת תמונה רחבה גם על האישיות שלה וגם על המחויבות להלכה ועל התחום התורני.
