פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 617)

ממש משעמם לך, חח כמעט צחקתי בקול...

שולח כחות

קחי הפסקה, תנשמי אוויר ותראי שהעולם הוא טוב ויהיה בסדר

זה בהחלט מתיש...

זה לא שאלה של אם, זו שאלה של מתי...

וגם לא בגיל מבוגר משמעותית ממנה...

חשבתי על זה היום, קשה לחפש משקפיים בלי משקפיים.

תאגרי כוחות....ואז תמשיכי לחפש...

חחחח

אז אני יתמצת.

 

תתמקדי יותר במוכנות הנפשית. בבשלות שלך ובשאלה הפשוטה האם את רוצה בכלל או לא.

כל העניין הכלכלי שאת מדברת עליו פחות רלוונטי. (לדעתי).

יש לזה פתרונות... (בעלך, הורים שלך ושלו, צמצום, ועבודות שלא מצריכות תואר...)

אבל קודם כול תתמקדי במוכנות שלך להיכנס לחיי זוגיות.

ולא בגלל שחברות שלך כבר התחילו להתחתן.

 

בהצלחה!

להתחיל לצאת בגיל 22 כדי להשלים שלבים חשובים לקראת אפשרות פרנסה הולמת.

כותב כדי לא לשכוח...

אם את מרגישה שאת מוכנה לנישואים משאר הבחינות, והחשש מהצד הכלכלי זה מה שמעכב, לא חושבת שצריך לדחות הצעות רק בגלל דבר כזה..
הרבה זוגות מתחילים ככה את החיים וזה הגיוני לגמרי.. יש להם עזרה
זו דעתי

אותי זה גם מטריד מבחינה אחרת

איך לשלב את הצבא עם הרצון להתחתן - אני כבר מרגיש בשל אבל עדיין לא עשיתי צבא וזה מטריד אותי להיות נשוי בצבא ועוד יותר מצד האישה איך היא "תאכל" את זה שבעלה מגיע פעם בשבוע שבועיים

גם לי יש את הפחד הזה של להשאר בלי כסף, ואת לא צריכה להיות מה שכולן.

בשלות זה גם נפשית, שכולל מוכנות להחזיק בית, רצון לחיות עם שותף לחיים.
וגם גשמית, יכולת כלכלית להחזיק בית, יכולת פיזית לעבוד בשביל הבית.

בהצלחה רבה

אם את רגישה בשלות בשאר הדברים לדעתי את לא צריכה לפחד מהצד הכלכלי.. תמיד יהיה התמודדות צד הזה והתפקיד שלנו הוא לעשות השתדלות (ניקיון בתים/ בניינים, שיעורים פרטיים במשהו שאת/ הוא טובים וכו'), גם אחרי שתלמדי ואפילו אם יהיה לך כבר עבודה פתאום יכולה להיות הוצאה גדולה, פיטורים וכו'- אנחנו רק עושים השתדלות..

בהצלחה!!

ב. גיל 22 זה בסדר גמור.
ג. תפגשי עם בחורים מבוגרים ממך.
ד. חכי עוד שנה.

סליחה על הקיצור, מנוע מלהאריך כרגע.

בוא נתחיל מזה שהצד הכלכלי הוא חשוב אך הוא שולי יחסית בבשלות הכללית, הרבה יותר חשוב לעבוד על בשלות פנימית: רוחנית, נפשית, חברתית ושכלית (השקפה, רגש, התנהגות/ מידות, מודעות עצמית, נאמנות לעצמך, אחריות וכו׳).
הסיבה לכך היא מכיוון שככל שמחזקים את הבשלות הפנימית כך הבשלות החומרית מקבלת את המקום הראוי לה, לדוגמה ככל שתביני את חשיבות הזוגיות ותרגישי את זה יותר, כך תהיי מוכנה להתפשר על דברים מיותרים בחייך. וכן ככל שתפנימי בתוכך שעושר ואושר תלויים בהסתפקות (מה שנובע מאמונה) ובדברים משמעותיים יותר אז ככה תסתפקי ברמת מחייה נמוכה יותר. לכן בכל מקרה תעבדי על המישורים הפנימיים כמה שיותר, כי הם המאתגרים והמשמעותיים יותר.

במקביל לכל זה חשוב לחזק גם את ההשכלה הפיננסית שלך, אם אין לך מושג בכלכלת בית פשוטה (לפחות איזון הוצאות והכנסות) אז פחות סביר שתצליחי לנהל בית כי אין לך מושג כמה כסף את צריכה בכלל... לאחר שיודעים לנהל בית ברמה סבירה צריך לדעת מה המצב המשוער ואיפה ניתן להתפשר ואם יש צורך בכך בכלל (אולי את יכולה לעשות את שניהם במקביל?), רק אומר שלא חייבים לגור בתל אביב ולקנות מכונית בגיל 20...

נקודה נוספת שכדאי לחשוב עליה היא על זה שאדם שמסיים תואר זה לא אומר בהכרח שהמצב הכלכלי שלו יותר טוב. (תלוי תואר, ניסיון, מלגות, מצב כלכלי מקדים, התנהלות כלכלית, השכלה פיננסית, עיסוק הבעל ועוד הרבה גורמים שכדאי לחקור). אם יש לך/ הורייך חוב של 50k₪ על הלימודים שלך אז המצב ההתחלתי שלך כבר נמוך יותר ממי שלקחה אותם להשקעה בדירה והיא עובדת עד שבעלה יצא לעבוד גם... (אבל שימי לב שאת הנקודה הזאת את צריכה לברר לעצמך וזה משתנה בין זוג לזוג ותלוי בשאיפות, ערכים ומידות וכו׳ שתצטרכי להבין כחלק מהבשלות הפנימית).

ולסיום, את שוכחת שיש עוד גורמים בסיפור כמו הקב״ה, הבעל, ההורים, הרצון הפשוט והטוב שלך, שצריך להיות לך אמונה בהם והבנה שיש סדרי עדיפויות בחיים, ואם תלכי נגד ליבך אז סתם יהיה חבל, (בהנחה שאת באמת בשלה מהבחינה הפנימית) במיוחד אם לא חקרת את הנושא מספיק...

כל זה ממש בכללי ויש הרבה מה להאריך בכל אחד מהם ומעבר לכך ויש עוד דברים שצריך לקחת בחשבון, וזה גם משתנה לפי אינדיבידואלים אז קחי את זה בתור כיוון מחשבה...

א"א לכתוב חתימה ארוכה.

תנסה בכתב יותר קטן או בלי צבע.

 

עכשיו ראיתי שדיברתי על אתרי הכירויות

משאיר את התגובה ל @nes

אולי בכלל לא נכון לכתוב "חוזר בתשובה"?

הרקע שלי הוא משפחה מסורתית שחזרה בתשובה בגיל מוקדם, והייתי בבתי ספר דתיים ושיכנעו אותי להכנס לישיבה שחורה..

עד שעזבתי הכל ונהייתי חילוני כמה שנים (כי לא כזה הבנתי מה הקטע של הדת, למרות שכן ספגתי את העיקרון) 

 

מה אתם אומרים?  תכלס אני כן מרגיש כמו חוזר בתשובה

אז מה אני בעצם? 

כי זה לא  חוזר בתשובה \ רגיל.

 

אין מצב לכתוב גם חוזר בתשובה וחרדי\דתי?

ותפרט במלל אם חשוב לך...

 

חשוב להדגיש שהמשפחה דתית..

 

מה אני אכתוב את כל המגילה הזאת חח 

 

המשימה שלכם להיום זה לעזור לי.. בין העוזרים יוגרלו פרסים 

דומה למה שכתבת לעיל:

 

הרקע שלי הוא משפחה מסורתית שחזרה בתשובה בגיל מוקדם, בתי ספר דתיים ואח"כ ישיבה חרדית (קטנה/ גדולה), עברתי בירור רוחני של כמה שנים במהלכן הייתי חילוני, וכ' וכ'...

 

יש כאלה שמסננים על פי זה ואם יראו את הכרטיס, יסתכלו על זה בצורה שונה.

ובפירוט אפשר לרשום את מה שכתבת

כי כשיוצא לי לדבר עם דתיות מלידה ישר הם מבררים לפי מה שהן התחנכו על פיו אם אני מתאים

ואני די מרגיש שהתחלתי מאפס ואין לי שייכות לשום מגזר

אחד דתי עם אותו פירוט שדיברו עליו והשני כחוזר בתשובה ותראה מה יותר טוב

גם כי בפשטות אתה כזה, להיות חילוני ואז דתי זה לחזור בתשובה וזה לא ממש רלוונטי מאיפה הגעת במקור (ברור שיש נקודה שכולם בעלי תשובה וכו' אבל אתה יודע, בהגדרה של העולם..) 

וגם כי נשמע שלשם אתה מרגיש יותר שייך ושם תרגיש יותר בנוח, ובאמת, כולנו ככה מורכבים. תרשום את הכל פשוט בתמצות... בעל תשובה מרקע של בית מתחזק זה גם יכול לעבוד... ותרגיש בנוחחח לרשום מגילות חח..

ובנוגע לעניין של החיבור- "מחפש מישהי שעברה תהליך דומה" יכול לעזור לך שם, כי לא חייבים להיות בעלי תשובה בשביל להפגש עם בעלות תשובה וההפך, אז רק כדי להבטיח לעצמך.. 

אתה חוזר בתשובה בענייני בן אדם למקום, וכולנו היינו במקום הזה בנקודה כלשהי בחיים שלנו, בחיים שלך החזרה בתשובה תפסה יותר נפח, כך שבחזרה שלך יש יותר עוצמות, אשתך תזכה בך!,;)
כמובן שיש סיכויים יותר גדולים לבחורה בעלת רקע כמו שלך, אבל אולי הקב"ה זיווג לך מישהי שכלפי חוץ מעולם לא 'עזבה' את הדרך?
מכירה זוג כזה;)
השאלה היא איך אתה היום.
לדעתי, אין צורך לכתוב, הרי כולנו כאלה, מאבדים קצת את הדרך כלפי פנים או חוץ, ואחרי חיפוש נוסף אחר הקב"ה חוזרים מחוזקים יותר.אנחנו תמיד מתחזקים, בתנועה תמידית ושאיפה גבוהה;)

עזוב אותך. 

תכתוב מה שתכתוב- זה לא באמת משנה...

אך ורק בשביל החשק

מבין אותך כל כך.

גם אני חתכתי, באמת כי ידעתי שזה מה שנכון.

וזה היה קשה.

אחרי זה עוד במשך שבועיים החזקתי את הפלאפון ביד עם השם שלה כמעט מרים אליה צלצול, או לפחות שולח הודעה.

כל כך רוצה לראות. וגם לא רוצה.

כל כך רוצה לדבר וגם לא רוצה.

 

וכן מאז עוד לא הגיע הבאהף וקשה. כי כל יום שעובר אתה בטוח שאתה עוד יותר טועה...

 

אבל זה לא נכון!

עשית החלטה מודעת!

עשית החלטה שאת חושבת שהיא נכונה.

תקבלי את זה מה', ותנסי להמשיך הלאה.

 

אין לי יותר מידי מה לומר לך שאת לא יודעת.

רק מזדהה ומחזק.

בהצלחה!

היתה לי פרידה כזאת לא מזמן..
תחושה מעיקה..

מבינה.. ממש.
אבל אין מדהים מלהיות אחרי זה.. להסתכל אחורה ולהגיד לעצמינו איזה גיבורים היינו.
זה קשה ומטלטל והופך את הבטן בלי הפסקה..

מקווה שיעבור במהירות, בטוב ובהשלמה 😘

אבל אם זה הגיע ממך, לפחות את יודעת שזה היה צעד נכון.
זה תקופה לא פשוטה נפשית, אבל היא עוברת.

נ.ב קשר חדש רק כדי למלא את החלל הזה זה לא טוב ופשוט יפגע בבחור הבא, ממליץ לחכות עד שלא תחושי שאת מחפשת קשר כדי לפצות על הקשר הזה.

בהצלחה רבה

לגבי השורה הראשונה

אלא שיהיה האחד הנכון והאחרון בעז"ה.
והפוך בעיניי, כל עוד אני לא אצא עם מישהו אחר הוא ישאר האחרון שיצאתי איתו.
היה לי על זה פעם שיח עם חברה, והגעתי למסקנה שכל אחד מותיר בי רושם בנשמה שלי, ולמדתי ממנו דברים, אבל בשביל שהרושם הזה לא יהיה משוייך אליו אלא אלי ללימוד שלי מעצם החיים אני צריכה להתקדם הלאה... ודווקא בקשר שאחרי אני לא באה להשוות חלילה או למלא חוסר של בן זוג אלא ללמוד ולהכיר בי חלקים נוספים ומביאים להשלמה..
בתקווה המסע הזה יגמר בקרוב בשמחה גדולה!

בהצלחה רבה

זה שאני בוחר לעשות צעד מסויים, עדיין לא אומר שאני סבבה עם זה ואין תהליך של עיכול וחזרה לאיזון

בוודאי שיש יתרון בלהיות בעמדה של המחליטים ולא בעמדה של לקבל את מה שמישהו אחר החליט, אבל ביני לבין עצמי יש גם חוויה של פרידה והשלמה עם זה... לכן לגיטימי שייקח זמן וגם הגיוני שצריך קשר משמעותי חדש שמהווה ודאות לבחירה

יכול להיות שהוא לא מחפש אבל יסכים להצעה ...

היה בחור שהייתי בטוחה שאנחנו מתאימים, בטוחה!!!!
הייתי עליו והוא עוד לא יצא, ואחרי כמה שבועות הציעו לי את בעלי.
כשהתחלתי לצאת עם בעלי נפקחו לי העיניים והבנתי כמה לא באמת ראיתי בעיניים אובייקטיביות את המציאות וכמה הוא לא מתאים לי( כשאתה בטוח שמישהו מרים לך, אתה שופט כל דבר שהוא עושה כדי ש'יתאים לתמונה' שדמיינת).
לא יודעת אם זה המקרה, פשוט נורא הזכיר לי...

קודם כל תודה, זה מראה לי שזה הגיוני דבר שני. מצד אחד אני מנסה מאוד להכניס את השכל ושהוא יתפוס מקום רציני והגדול לפחות בשלב הזה, מצד שני זה בחור שהציעו לי אותי מכמה כיוונים (בנוסף לעוד כמה חברות שאמרו על זה חצי בצחוק וחצי ברצינות). כמובן שאי אפשר באמת לדעת, ובנתיים אני פתוחה לשמוע אבל וואלה הוא אחלה ואולי זה יתאים.. יכול להיות שעוד חודשיים/תקופת זמן יותר קצרה הוא כן ירצה לצאת. אין לי מושג, מפחדת לפספס משהו אחר בגלל שאני עכשיו על זה, מצד שני אם זה הזיווג שלי ה יסדר דרך להגיע אליו בע''ה.מרגישה מבולבלת

ענית לעצמך...

יכול להיות שזה זה. ויכול להיות שלא.

את במקום שאת רוצה להמשיך קדימה- תמשיכי. את לא צריכה לחכות לאף אחד.

ואם זה כן זה- ה' יתברך יודע איך לסובב את העולם כדי שתיפגשו.

לא צריך להתבלבל או להרגיש פספוס.

זה באמת מריבונו של עולם!

דווקא עכשיו כשאת בשלב התחלתי בעולם הדייטים טוב שתרגילי את עצמך לחשוב על הדברים מהשכל.
אני חושב שאם הוא אמר שהוא לא מעוניין לצאת כרגע אין לך מה לעשות מעבר
בהחלט לא כדאי לחכות לו
ובעזר ד׳ באמונה ונחת זה יגיע

אותו מקרה בדיוק!

אחת שהייתי בטוח שילך בנינו.

וגם קיבלתי על זה אינדיקציה מכל מינה מקומות.

זה באמת היה נשמע משהו טוב...

ואיך אומרים?

הדמיון כבר רץ קדימה... בקצב טיל.

עוד לא ידעתי אם היא בכלל רוצה לצאת והדמיון שלי כבר היה בילד השני...

 

ואז כשהחלטתי שאני רוצה להתחיל לצאת, פניתי דרך גורם שלישי שיקשר בנינו

והיא אמרה שהיא עוד מרגישה קטנה, ושהיא רוצה לחכות לסוף שנה...

ואני כמו בלון נפוח שיצא ממנו כל האוויר...

 

אבל הבנתי שזה כנראה מה', ושזה לא זה. (לקח קצת זמן...)

וברוך ה' התגברתי והתחלתי לצאת.

בהתחלה הייתי בטוח שאני עושה טעות.

ואיך שנפגשתי עם הראשונה כל הזמן עשיתי השוואות בינה לבין אותה אחת... (זה היה קטסטרופה!!)

ואז ברוך ה' מישהו סידר לי את השכל והמשכתי כרגיל...

 

יכול להיות שאלוקים מסמן לך שזה כנראה לא הוא.

אם את מרגישה בשלה ורוצה כבר להקים בית.

והוא ממש לא רוצה(לא חודש חודשיים, אלא פרק זמן משמעותי.)

אז אחלה- תמשיכי הלאה!

 

מקווה שעזרתי. בהצלחה!

 

אני לא ממש מבין בזה אבל מניסיון אישי לפעמים רוצים לסיים תקופה כל שהיא ואז להתחיל קשר, נגיד אם הוא בצבא הוא לפני תקופת מבחנים בלימודים או כל דבר אחר..
מה שאני אומר זה אולי לנסות לברר בעדינות דרך חבר קרוב מה הסיבה שבגללה הוא לא רוצה לצאת (אבל צריך לעשות את זה ממש בזהירות) ואולי ב"ה תגלי שהוא פשוט מחכה לתזמון המתאים..
רק ברוגע ותשדלי לא לבנות על זה

ואני גר בבאר שבע


זה תלוי בכם...

חמור קופץ בראש🙈

כל אחד חצי דרך.
רוצה להיות סופר ג'נטלמן- תבוא אליה.
אברהם שלח את אליעזר עד חרן בשביל שידוך, אז מה זה כבר מדרום למרכז???

פגישות?
תשקיע.
אם למגורים אז לימודים זה כמה שנים אז אם אתה רוצה להשאר בישיבה לאורך זמן תעבור ישיבה ואז תחזור.
אם לא תאלצו להתפשר לפי אחד מכם

כשאתה גם ככה חוזר הביתה שבת

בשלבים מתקדמים יותר, לעשות דאבל דייט יום אחרי יום חמישי-שישי או חמישי-מוצש

אם באמת אתם לקראת חתונה.

וגם- בודקים אפשרות של מעבר, האם היא יכולה לעבור ללמוד קרוב לישיבה שלך?

האם אתה יכול לעבור לישיבה שקורבה ללימודים שלה? מנסים למצוא פתרןו

האם שייך לה לעבור מקום לימודים? האם שייך לך לעבור ישיבה ("כולל מנוח")? האם מרחק הנסיעה סביר לאחד מכם (דרום זה רחובות או אילת?)? אפשר לגור בדרך ולהסתדר (כנ"ל)?

רק את יכולה לדעת אם תוכלי לעמוד בלוז שלך וגם לפתח קשר, אף אחד לא יכול לייעץ לך...
אוכל לומר לך עליי- אם יש הצעה, הייתי נפגשת, גם עם לו"ז צפוף;))

השאלה אם זה הוגן כלפי הצד השני לשמוע הצעה שאין ככ זמן לצאת...

אני פנוי רק שני ערבים ו3 בקרים כולל שישי ומוצש, ומרגיש בנוח לחלוטין.

נשמע שיש לך מספיק זמן, בעיקרון לא צריך להיפגש יותר משני פגישות בשבוע... וגם הוא צריך להתאים את עצמו אלייך...

כמובן שהכל תלוי גם בנפש ולא רק בזמן שיש לך בפועל.
אם את מרגישה שיש לך פניות נפשית לזה אז לדעתי זה אפשרי. אם את מרגישה עמוסה אז אולי כדאי להמתין קצת...

בס"ד

 

שלושה ערבים בשבוע ובוקר אחד זה מרשים.

לא רואה בעיה שתתחילי לצאת ותיפגשו בימים האלה. 

הכול טוב.

פשוט להבהיר את זה בתחילת הקשר ולא שיחשוב שאת מנסה לסנן אותו...

צודק, גם אותי מעניינות התשובות...

יכול להיות שהן מרגישות שעדיף לא לכתוב כלום מאשר "לא מתאים", כי אם לא מתאים, למה לכתוב? אולי זה יפגע בבחור, יוריד לו את הביטחון העצמי? אולי הן יוצאות מנקודת הנחה שאולי מישהי כבר הגיבה לך, תחשוב שאף אחת לא יודעת שלא קיבלת בכלל הודעות, כך שהן לא ממש מודעות לחוסר הנעימות שאתה מרגיש...
ממש מבאס לא לזכות למענה, ממש! אבל תחשוב גם על כל אחת כשלעצמה- אולי היא עדיין מתלבטת אם לכתוב לך ואיך? אולי עדיין לא היה לה זמן לענות? ואולי היא באמת חושבת שזה לא מתאים וקצת קשה לה לכתוב את זה (לא שאני מצדיקה את העניין, פשוט הגיוני שזה יקרה...)?

באותו נושא, הייתי שמח לדעת מה אתן מציעות לכתוב ב"על עצמי", כי בתכלס זה מאוד כללי ולכמעט 100% יש חיבור מה שנקרא "על הנייר" אבל בפועל כנראה שזה לא ככה...

כאילו, איך אפשר עוד לפרט מאשר: "בחור דתי תורני מבית טוב..." וכו'? משהו יותר קונקרטי ופחות כללי....

דברים שאתה אוהב לעשות או ללמוד (הומאני או ריאלי- מוזיקה (ואיזה סגנון), מדעים (ואיזה תחום), ספורט (איזה ספורט) וכו' ;), תחביבים, השקפת עולם תורנית (חסידות או שכל וכו'),
חוזקות שלך (חברתית, נפשית, לימודית), איך אתה נתפס בעיני עצמך/אחרים - בחור שמח, מצחיק, עמוק, רציני, אחראי, יוזם, ספונטני וכו'..
מה משמח אותך ?;)מה ממלא אותך באנרגיה?
מה מרגיע אותך כשאתה עצבני או עצוב?
אתה אוהב לשמח אחרים, להתנדב, או אולי אפילו איזו מוזיקה או סרט, לצאת לרוץ וכו';)
דברים שאתה חושב שחשובים לך וישפיעו על שיקול הדעת של הצד השני אם זה מתאים או לא- כמו למשל אידיאולגיה ארץ ישראלית.

וכמובן שאל תפרט על כל מה שכתבתי יותר מדי, תשאיר גם דברים לומר בפגישה, שיישאר טעם של עוד;)
בהצלחה!

את אחותי מישהו חסם אחרי שהיא שלחה לו הודעה.. כאילו מה נסגר אנשים??!!!...

 

 

מבינה אותך ממש לצורך העניין. לפעמים פשוט בנות מקבלות מלא מלא צפיות והודעות וחיוכים חח.

ופשוט כבר אין אנרגיות לענות לכל אחד ואחד בצורה יפה ונעימה.

לפעמים יש הצעה אחרת שבודקים תוך כדי, לפעמים לא נעים להגיד לא.

 

לדעתי לא לקחת קשה. אם לא ענו זה כנראה שהן לא מעוניינות. אבל תיהיה עקבי אני בטוחה שיהיו כאלה שיענו 

 

בהצלחה רבה!

וואי אמאל'ה איזה הזוי עם אחותך!! חח האמת קרה לי גם, בעברי הרחוק באתרים ;), שלחתי הודעה לבחור והוא פשוט לא הגיב, נראה לי קצת היה בשוק שבנות גם שולחות הודעות ו"מתחילות".. חחח🙈

אם הפרופיל שלך בסגנון 'בחור טוב מבית טוב מחפש קשר רציני והשאר בפרטי....' אז קצת קשה לבנות להבין מי עומד מולן ואם שווה להשקיע ערב בהתכתבויות עם בחור שבכלל לא ידוע אם יש בסיס מתאים. וכל שכן אם אין תמונה והן מתפדחות לבקש. ככה זה לא שאתה באמת לא רלוונטי בשבילן, זה לא שהן שוללות, פשוט שאין להן מושג מי אתה. עצתי, להשקיע בפרופיל שיהיה מפורט, אם אתה שולח הודעה אז גם תעשה שהתמונה תהיה גלויה לה, ויכול לכתוב שתשמח לתשובה גם אם לא רלוונטי אבל זה כבר בחירה שלך. ואגב אתה יכול לדעת אם הבחורה בכלל צפתה לך בפרופיל יש אינדיקציה שקיבלה את ההודעה והסתכלה, יש כאלה שבאמת כבר לא פעילות ולא במעקב אחרי זה....

רובן נכנסות פעם בחודש וגם אם לא הרצינות שלהן מזה נמוכה מאוד

אם את חושבת שאפשר "להתפשר" (וזה לא בהכרח פשרה) על בית ספר שנותן חינוך בשטח האפור בין חינוך חרדי לחינוך דתי לאומי תורני, תתני גם על זה את הדעת.
ועוד משהו, תשאלי את עצמך האם את מעוניינת בעל שלא עשה צבא מתוך אידאל, וסיכוי סביר שהוא גם לא יעבוד (או יעבוד חצי משרה) מתוך הנחה שהאשה צריכה לפרנס בשביל שהוא ילמד תורה.

לא קובעים דרך חינוך מראש.

דוד שלי שהוא רב גדול ומוכר, שלח את שני בניו הגדולים לחרדי, והראשון הוא עכשיו אתאיסט והשני פגש גויה אבל בסוף היא התגיירה. השני לפחות מסורתי עכשיו. שניהם גרים בארה"ב.
כשזה היה בתהליכים, דוד שלי עשה חשבון נפש, והתחיל לשלוח את שאר הילדים שלו למסגרות מתאימות, והם יצאו יראי שמים.

הקיצור, אישית הייתי מתעקש שלא קובעים את מסגרות החינוך מראש.
בחורה אחת אמרה לי שנשלח את הבנות לבית יעקב, וזו אחת הסיבות שנפרדתי ממנה.

לא קובעים מראש דרך חינוך אלא עורכים תיאום צפיות שמלמד על תפיסת עולם וערכים וזה חשוב מאד בשלב ההיכרות.

 

חשוב שתהיה התאמה כלשהיא בתפיסת העולם, בערכים, בכיוון שבו רוצים לבנות את הבית.

 

כשיש לך החלטה ברורה, תראי האם זה מתנגש עם הבחור.
לא כדאי להחליט החלטות כאלה רק על בסיס הבחור הספציפי.

חשוב לראות מה זה אומר חינוך חרדי או דתי. במילים אחרות, האם אתם מתאימים מבחינת השקפה, האם אתם מקימים בית עם אותם אידיאלים וערכים. אם כן, אפשר לראות למה את מתכוונים （חינוך חרדי/ דתי זה קשה רחבה）
אפילו לנתח מוסדות לימוד שמוכרים לשתיכם.

מקווה שמובן מספיק

זה משנה מה את תעשי
כבר שמעתי על פערים גדולים מזה שצלחו
אבל זה צריך להיות במודעות ולבוא מתוך מקום של קבלה והכלה בשוני של האחר ולא מתוך מקום של לשנות אותו לפי מה שנכון לך.

אתה צריכה לברר לגבי הדברים החשובים לך שעליהם את לא מוכנה להתפשר איך זה מתקבל אצלו ולהיפך, לבדוק אם הדברים שהוא לא מוכן להתפשר עליהם מתקבלים אצלך איך שהם מבלי לחשוב שהוא ישנה את דעתו אחרי החתונה
זה יכול לקרות שהוא ישנה אבל מתוך בחירה שלו.

אם זה מאוד מורכב אז כדאי להתייעץ עם מישהו שמכיר אותך ואת סומכת עליו או עם רב או עם גורם מקצועי.
שיהיה בהצלחה

האם את רוצה להתחתן עם בחור מדהים אבל שילדייך יהיו עם השקפת עולם חרדית או לא?

ומה לגבי פשרה חלקית, עד היכן את מוכנה ועד כמה הוא מוכן? ועד כמה הוא מדהים?

ועד כמה הוא כפוף לרבו? האם הכל הוא עושה בדיוק לפי מה שהרב אומר לו או רק דברים הלכתיים, איפה בטווח?
האם זה טוב או רע בעינייך?

השאלה היא לא מה טוב ונכון באופן כללי אלא מה מתאים לך

צריך כבוד הדדי משני הצדדים כלפי הערכים והשאיפות של כל אחד, אם יש כבוד והערכה אין שום סיבה בעולם לוותר על דברים מהותיים.


דיברו פה על חינוך ילדים, ואני בהחלט חושב שזה הדיון הקריטי פה.
הפערים בסהכ הם לא מאוד גדולים, כולנו שומרים שבת וכשרות, וכולנו רוצים לעשות רצון ה'.
בפועל השאלות הם הרבה פחות משמעותיות, אם מכילים את הדרך אחד של השני, אז גם הפערים מקבלים פרופורציות.
אם זה לדוגמה בית ספר לילדים במקרה הטוב יהיו בעיר שני בתי ספר דתיים, והורים עם חשיבה פתוחה כנראה ישלחו לבית הספר הטוב מבין השניים ולא לבית הספר שמחנך דווקא לפי אותו שטיינץ של ההורים.
אפשר לראות את זה בצורה יפה אצל הציבור החרד"לי, שאומנם לא מסכימים עם הציבור החרדי, אבל כן מעריכים אותו, ואין להם בעיה לשלוח את הבן שלהם לבית ספר חרדי, למרות שהם היו מעדיפים שילך לבית ספר חרד"לי.
כשהילדים גדלים, זה כבר מקום אחר, אז אני חושב שכבר הם צריכים לבנות לעצמם את המסלול שלהם לעבודת ה'. ודווקא הורים עם דיעות שונות יכולים לתת לילדים שלהם המון רוחב השקפתי שמאוד תורם.

כל זה טוב ויפה באופן כללי, ממה שאת כותבת לא נשמע שהוא מוכן להכיל את הדרך שלך, הוא רוצה שאת תהיי כמוהו וזו דרישה שונה לחלוטין מאשר הדרישה להתחשב בדרך שלו, ולבנות ביחד משהו משותף. יכול להיות שלא הבנתי אותו נכון ממה שכתבת, אבל כדאי לבדוק את הנקודה הזאת.

מבחינת שינוי הסגנון חיים שיידרש ממך לעשות בשביל לחיות איתו ביחד בשלום
ואחרי זה לשאול את עצמך אם את מוכנה לשלם את המחיר שזה דורש
אם את יודעת ואת מוכנה אז שיהיה לכם בהצלחה
אם את יודעת ולא מוכנה אז תפרדו כידידים
ואם את לא יודעת אז תבררי על זה תראי אם זה מתאים לך ותחליטי
בהצלחה

כי לצערי יש כאלו שהם יכולים לשמור מצוות בעצמם אפילו באדיקות והכל אבל שוררת אדישות בקרבם לגבי ילדיהם, מבחינתם החופש של הילד וקידומו החומרי עולה על חינוכו היהודי-תורני ודאגה אמיתית לשמירת המצוות שלו ושל הדורות הבאים .

 

לא נשמע שיש לכם כיוון לפשרה באמצע, הוא סגור על כיוון חרדי ואת צריכה לבחור אם לכפות על עצמך שינוי מוחלט או לא. 

אי אפשר *כביכול להתחרד* או שאת מתחרדת או שלא, אם השינוי הוא רק כלפי חוץ מהר מאד יצוצו הקונפליקטים וזה לא יהיה טוב

באופן כללי מומלץ שלא
כיוון שנשאלה השאלה
בציבור ה'דתי ספרדי' ו'חרדי ספרדי',
יכולה לפעמים להיות התאמה
יש לדון לגופו

זה לא ייעצר בחינוך חרדי, אלא בחומרות כאלה ואחרות: את תשירי לילדייך שיר ערש ישראלי ("פזמון ליקינתון"), והוא יתנגד לכך בתוקף, את מן הסתם תרצי שהילדים יעשו בגרויות (כי פרנסה), ובשבילו זה חילול הקודש. וכו' וכו'

 

באופן כללי, לא כדאי לבנות על כך שאת "תשתני בשבילו" או שהוא "ישתנה בשבילך", באיזשהו שלב אחד מבני הזוג עשוי להתמרד. אורח החיים החרדי הוא לא רק הידור במצוות, אלא "השקפה" שלעתים קרובות נעדרת כל הגיון.

המון עניינים מטופלים בעזרת פרוטקציה, ייחוס וכיו"ב.

"דתיה" לא גורם לכך שהוא מתייחס לקשר כאל "פשרה" מבחינתו.

היות ומתוך נסיונו הרב בעניני שידוכים, זה יוצר מלא מלא מריבות וגורם לכל הנישואין לחרוק!!

 

אני אישית גדלתי בבית כזה - וואי וואי איזה סיוט נוראי!! (האבא החרדי מזלזל בתפיסות דתייות לאומיות, והאמא נפגעת ומחזירה לשונות על החרדים, בקיצור איום ונורא)

מצד אחד הוא בחור ממש טוב.
מצד שני זה מעצבן שכאילו הרב אמר שזה לא מתאים
דווקא לפעמים משפחה מסתדרים הכי טוב
חשבתי שלאדם יש דעת משלו.
אני לא מזלזלת חס ושלום בשאלת רב.

שאורח החיים החרדי - בדעותיו ובחוייה שלו, הוא שונה לגמרי - עד כדי סותר,

 

זה יבוא לידי ביטוי בכל אירוע ובכל הבעת עמדה פשוטה שלך מתוך תפיסה וחוויה דת"ל, שבשבילו זה מגוחך (וזה במקרה הטוב, במקרה הרע - הוא יכול לזלזל בזה),

 

ואם את חושבת - שבגלל שזה משפחה, אז לא יהיו שום מריבות והכל יהיה בסדר, תתפלאי אבל ברוב המשפחות גם בלי הבדלי אידאולוגייה עצומים שכאלה יש מלא מריבות, כ"ש כשיהיו כאלה הבדלים חריפים, ולפעמים בזמן הפגישות לא כל כך נותנים לזה דגש, אבל אח"כ זה מתפוצץ בפנים, וזה מביא סבל גדול מאוד, 

אני יכול לתת לך דוגמא מהמשפחה שלי - לאמא שלי חסר מאוד מאוד האווירה-החוייה הדת"ל - לדוגמא: הן מבחינת חווית השבת הדת"ל, הן מבחינת דברי התורה הדת"ל שהם שונים בתוכן וברוח, הן מבחינת עצם האווירה -וההרגשה, שהיא יותר בהירה יותר משמחת, וזה מאוד מאוד חסר לה!!, וזה לא דבר של מה בכך! (לי, הבן שלה, וגם לאחיות שלי - היא כל הזמן מכוונת אותנו למוסדות ולחברה "דת"ל תורנית", ומבקשת ממני לטובתי שאתחתן רק עם דתיה לאומיה וכו',ואני לא צריך את הבקשה שלה, אני מבין ומזדהה איתה לגמרי, ועם כל האהבה לאבא שלי - אני מאוד לא מעוניין ללכת בדרך החרדית וכו'),

 

לסיכום אומר - תראי את דברי הגר"ש אבנר, לא בתור "שאלת רב", אלא בתור אדם גדול מאוד, שיש לו נסיום עצום מאוד בשידוכים, הוא דאג להקים איזה אתר או שניים לשידוכים, הוא חיבר מלא ספרים חשובים על עניני נישואין, שמלא אנשים נבנו והצליחו במשפחה בזכותם, הוא טיפל בהרבה הרבה זוגות,  וכמובן הוא לא חשוד באיזה ניכור ח"ו לציבור החרדי כידוע לכל מי שמכיר את דבריו, - אלא בסה"כ יש פה אמירה פשוטה וחשובה מאוד - הנסיון מראה שזה מזיק מאוד, ולא ראוי בכלל בכלל להתחתן עם בן או בת זוג כשיש פערי חרדי ודת"ל (כמובן שהמדובר זה על "הלכתחילה", אבל בידעבד מי שכבר התחתן, ינסו להמשיך לחיות ביחד וצריכים לנסות לחיות בשלום ובאהבה, ואם זה לא הולך שיתייעצו עם רב שמטפל בזוגות),

 

ו"אין חכם כבעל נסיון".

אצל המזרחיים זה הרבה יותר פשוט....החברה הרבה פחות מעמדית ומסוגרת ממה שניתן להבין בחוץ....

לא אומר מה לעשות. צריך לבדוק בדיוק מה זה אומר וכמובן שיש הבדל בין אדם לאדם. בגדול בגור יש הנהגות שונות מבשאר הציבור החרדי.

וגם 'דתי לאומי'.

לכן כדאי להם לבדוק מה זה אומר אצלו ואצלה ולפי זה להחליט.
חסידי גור שהובאו בדוגמא, הם ממש לא דוגמא.

אם יש בינכם אישית התאמה אפשר ללכת על זה בתנאי שאתם קובעים לכם מראש רב שבכל שלב של חילוקי דעות יפסוק לכם על הפער, היום להיות חרדי או דתי לאומי או חרד"לי זו רק ססמא אין מאחורי זה הרבה... ואני אומר אתזה בתור חרדי....
יש התאמה בסיסית שאם היא קיימת בניכם על הכל אפשר להסתדר אח"כ....
כשאני התחתנתי באתי מבית חרדי ודעותי מאד ימניות לאומיות והרבה פעמים אני מוצא את עצמי מסכים עם דתיים לאומיים הרבה יותר מאשר לחרדים....
ואם יש בניכם את מרן זצו"קל הכל יהיה הרבה יותר פשוט...
ולזה שכתב שחרדים לא עובדים ומתגייסים מאידיאל זה ממש אבל ממש לא נכון זה אינדבידואלי לכל אדם באשר הוא....
מה שכן נכון זה שהחינוך החרדי פחות מחנך לחיי עבודה ושם הרבה יותר דגש על חיי הרוח... ואמנם גם אם חונכת כחרדי בבית פתוח תוכל לרכוש השכלה גבוהה בקלות יש המון מכללות....

את צריכה לבדוק איתו על משו שהוא כן יהיה מוכן להתפשר לכיוונך
כי מה שמדאיג יותר זה היותו עקשן הרבה יותר מצבע הכיפה שעל ראשו ואם הוא ידע להכיל גם דעות אחרות בביתו שלו אז הנה מה טוב
בסיכומו של דבר אפשר וצריך להתיעץ עם רב שיהיה מקובל על שניכם כי זה ממש משנה מי אתם ומאיזה רקע שניכם באים בדיוק ואז תקבלו את התשובה הטובה ביותר עבורכם
ואני אחזור ואומר שאצל המזרחיים העניין הרבה יותר פשוט מההסטריה שמשתקפת מכמה כותבים וכותבות בשרשר זה
בהצלחה רבה ושהשם יתקן אתכם בעצה הטובה ביותר עבורכם.

ולזכור שיראת שמים של בני הזוג היא הכי חשובה 

זה לא נגמר רק בחינוך..חינוך חרידי זה עולם אחר לגמרי, זה משפיע על כל האורח חיים והעתיד שלך, של הבית שלכם ובסוף של הילדים שלך.. אני לא הייתי שולחת לחינוך חרדי...ממש לא

דתיים לאומיים ששולחים את ילדיהם לחינוך חרדי... זה לא הפך אותם לחרדים...השאלה היא בתפיסת ההורים אם הם מעדיפים שהילד יקבלבשלב זה של חייו חינוך רוחני או פחות....

ואני עדיין מתלבטת
מאוד עם עצמי מה לעשות.

גם אני

לדעתי-

לחשוב ההפך, לא על מה לא להתפשר אלא מה כן את רוצה מבחינה רוחנית. (מטרות) מה חשוב לך?
מה הייתי רוצה שיהיה בבית של תורה?
(אפילו דבריים טכניים, זה כבר משו [למשל- כמה חשוב לך שבעלך יהיה קשור ללימוד תורה. וכמה את מוכנה לשלם "מחיר" בשביל זה- זה יגדיר לך את רמת החשיבות שלך ללימוד תודה ולקשר של התורה של בעלך- שישפיע על הבית] זה יתן לך תמונה מסויימת איזדהו משו שתוכלי להתקדם איתו).

או להתחיל מהצד השני- מה ברור לך שאת לא רוצה?
ואז זה יוביל אותך למה את כן רוצה.

ועוד דבר-
אמרת יפה שזה מה ש"נכון לי" -- לך. כי לכל אדם זה שונה. ולכן אולי הפרטים הטכניים יוכלו לקדם ולעזור לך לבנות איזושהי תמונה מסויימת

תמיד עד היום הלכתי בכיוון של החיובי, ובניתי לעצמי חומות ומגדלים.. אבל בתכלס במציאות יש הרבה בחורים שהם לא שם..

ואני כן רוצה להתחתן.. וואלה אני יכולה להסתדר עם כאלה שלא בחלומות שלי.. השאלה מה זה עושה לי מבפנים?

את זה אני לא בדיוק יודעת..

 

נתחיל מבחינה הלכתית.
1. רמת שמירה על ההלכה ממקפיד ביותר עד מקיים כשנוח.
2. מה דעתך לגבי חומרות בהלכה
3. האם חשוב לי שיהיה רב פוסק
4. האם חשוב לי שיהיה קשר לרבנים
5. עבודת ה' מתוך שכל או רגש, או שזה יותר מורכב...
6. איזה סגנון אני בעבודת ה'- לאן אני יותר נמשכת. לעבודת המידות או ללימוד שכלי או פילוסופי או חוויתי או שילוב
7. עד כמה אני חיה את רבש"ע. כמה תכלס הוא נמצא במרכז חיי ימשפיע על מחשבותי דיבורי ומעשי.
8. האם חשוב לי הלימוד יותר או דווקא היישום של התורה. חיי תורה.
10. עבודה ומקצוע או לימוד תורה או שילוב
11. האם אני אדם יותר שמרן מבחינה מחשבתית או יותר פתוח.
12. עד כמה שוני בעבודת ה' של בעלי תשפיע עלי. הבדלי רמות האם זה מפריע לי או שלא.


כמה שאלות שעלו לי בראש... מקווה שזה עזר

אנשים שנתברכו ביכולת לשאול שאלות מדויקות ומכוונות היטב.
אלו שאלות מדויקות-מכוונות היטב מעולות.

אם יש לך עוד כאלו אשמח לראותן.

אם באמת יש עוד שאלות מפורטות יותר לכיוון של ידע תורני ולימוד תורה, אשמח לשמוע!!

 

בריסק או מחקר. האם הוא מפלפל עם האצבע או שהוא רגוע בלימוד. העיקר יותר מה הוא לומד. ואת זה כתבתי.. שכל, חוויה, פילוסופי, מיסטי, פשט וכו... כל אחד מתחבר לסגנון אחר של עבודת ה שהיא מושפעת מהאישיות של הבן אדם. אדם שיכלי יתחבר לשכל. אדם של רגש ילמד בד"כ לימוד יותר חוויתי, אולי חסידות ודברים בסגנון

יותר כמה .. ולמה זה משנה לי או לא משנה לי.. 

שאני לא יודעת איך לענות עליהם.. 

ובצורה שאת רואה את בעלך. כמה הוא מחובר לתורה, כמה הוא מוכן למסור עליה ולהתאמץ עבורה.
התשובה נמצאת רק בך... בצלחה!

אם הייתי בת, איזו בת הייתי?
כמה הייתי תורנית? כמה פתוחה? כמה סגורה?
היכן הייתי מציבה גבולות?
על מה הייתי מקפידה? ועל מה פחות?
ו..מה הייתי מחפשת? איזה בחור?

רק בכיוון ההפוך.. 

על עצמי אני דווקא יודעת להגדיר בדיוק.. 

על בעלי.. פחות

אולי כי באמת עבודת ה' של בנים זה משהו שאני פחות מכירה

אם היית בן
מה היה גודל הכיפה שלך? איזה סגנון היא היתה?
ציצית? כותנה? צמר? רשת? בפנים? בחוץ?
תכלת? למה?
עולה להר הבית? (לא חשוב מה התשובה, יותר ה) למה?
לימוד תורה. איזה רב? איזה סגנון של רב?
מה היית לומדת? או חושבת שהיית לומדת?
כמה זמן היית מקדישה לכך? בתקופה בישיבה? בחיים עצמם? ולמה?
היית שומעת שירת נשים? למה?
רואה סרטים? סדרות? טלויזיה? צופה בספורט? כמה?. ויותר חשוב- למה?
שמירת העיניים? מה היית עושה בשביל זה? למה?
היכן היית לומדת תואר? למה?
חברה מעורבת? מרצון או מאילוצון? למה?
וכיצד היית מתנהלת בחברה המעורבת? היכן היו הגבולות? Lama?

אחשוב על זה, תודה!!

אבל סתם שאלה לאן התשובות האלו אמורות לקחת אותי?

כאילו, אני אמורה לחפש מישהו כמו שהייתי מדמיינת את עצמי בתור גבר?

 

זה נראה לי שיורד יותר מדי לפרטים. כמובן לא כל השאלות.
בעיקרון, בהתחלה אני מגדיר מה אני בעבודת ה ולאחר מכן כיוון שאני אישית מחפש משהו דומה אז אחפש משהו כמו התשובות שעניתי לעצמי. יהיו אחרים שיחפשו שבאישה שלהם או בבעל עבודת ה תהיה שונה מהם. במצב כזה צריך לשאול מה השוני שאני מחפש. באילו נקודות בעלי יהיה שונה ממני בעבודת ה. אבל תמיד הבסיס זה את...

שאלו שאלה דומה פה בפורום,
ואמרו לחפש את מנחם אמתי בפייסבוק.

מפה לשם- מנחם אמתי שלח באותו שרשור קישור לחוברת מדהימה של אימון לחתונה.

תוכלי למצוא בה שאלות מכוונות ודרך לעבודה עצמית בדיוק על הנקודות האלו (שהן דיי הבסיס בשביל להגיע לחתונה.)
יש בחוברת הדרכה מדהימה לעבודה עצמית והיא ללא תשלום..

זה הקישור:
https://amicoach8.ravpage.co.il/hatuna

את נרשמת ומקבלת את החוברת חינם
ממליצה בכל הלב!

(אם אצליח, אשלח הפניה לשרשור שהוא ענה בו ).

היי, חבר הפנה אותי לכאן - לקראת נישואין וזוגיות

עובד?

הי חברים,
לא מזמן כתבתי פה על קשר מורכב ומעניין שלי ואשמח לשמוע את דעתכם. על קצה המזלג - אני רווקה בת 39, תורנית, משפחה טובה, משכילה נראית טוב וכו'. הוא גרוש עם ילד, לא תורני, פשוט ולא משכיל . אה ו.. ומצב כלכלי לא להיט.
בקיצור התקשורת מעולה ואיתה גם יכולת ההכלה. נתתי לזה צ'אנס ויש לנו התקדמות. בגדול למדתי להתמודד עם השונות שלנו (פער זו מילה מתנשאת) אך עדיין... ראיתי שיש אצלי משהו שיושב ולא שלם עד הסוף.. נסיתי לדייק את העניין וגיליתי שכשאנחנו משוחחים בטלפון (שעות) הכי כיף לי בעולם ויש לנו שיחות מדהימות מדהימות. אני רגועה ושלווה.
אבל כשזה מגיע לדייט עצמו, זה בסדר אבל אני לא רגועה. משהו במראה שלו מפריע לי. הוא לא מכוער אך לא הטעם שלי. לא דוחה אותי אבל עדיין.. לא המראה שחשבתי שאיתו אחיה כל חיי.. הלבוש שלו פשוט פשוט (ג'ינס, טריקו ונעלי ספורט) וזה קשה לי כי יצאתי תמיד עם בחורים שמשקיעים (פחות או יותר) בלוק נעים.. כך שכל המכלול יוצר אצלי אי נוחות.
דיברתי איתו על הקטע של הביגוד והוא טוען שהוא אדם פשוט ושאקבל אותו כמו שהוא (והוא צודק) . אבל קשה לי עם זה.
לגופו של עניין- האם אתם חושבים שעניין המראה עלול להפריע לי בחיי נישואין ברמה שתעיב על הקשר? או יותר נכון עד כמה משקל יש לתת לזה? מה דעתכם?
תודה רבה על התייחסותכם.

שלום לכולם. אני בחורה רווקה, תורנית וקרובה ל40. וסליחה על החוסר צניעות- בעלת תפאורה יפה בעולם הדייטים ( תואר שני, נראית טוב מאד, משפחה טובה, מסודרת כלכלית וכו')
שנים לאורך שנים נפגשתי עם מאות בחורים, את הרוב אני בררתי לצערי (כי היום אני עם תובנות אחרות לגמרי) וכמובן היו גם את אלה שלא התאמתי להם..
לגוף השאלה-
אני בקשר עם בחור שהכרתי באתר היכרויות שהוא הכי כן והכי לא.
למה לא? תפאורה שונה משלי- גרוש פלוס ילד, לא משכיל, מצב כלכלי לא משהו, לא תורני (דתי רגיל) ויש לנו הבדלי מנטליות.
למה כן? הוא מאד אינטליגט (ומבחינתי אינטליגנציה לא נמדדת בתעודות), יש לי איתו חיבור שלא היה לי עם אף אחד אחר, תקשורת מעולה, הוא בעל אינטליגנציה רגשית מאד גבוהה ותכל'ס אנחנו חברים מאד טובים.
אנחנו די מבינים שיש פה משהו טוב וחזק אך מודעים לכל הפערים. השאלה אם קשר כזה יכול להצליח באמת במסגרת הנישואין..
יש פה מורכבות ואני לא יכולה ( וגם רוצה) לוותר עליו.
מה עושים?? מה דעתכם? יש סיכוי להצלחה?
תודה רבה.

עדיף שיתיחס אליך כמו מלכה ולא ילמד כל כך הרבה מאשר שילמד כל היום ואין לו זמן לזוגיות זה לא שווה כלום ...לכי לפי ההרגשה הפנימית שלך טוב לך איתו ? את שמחה לראות אותו ? מחכה לפגישות? יש לו אופי טוב ? לדעתי זה הכי חשוב לגבי המראה אם את מרגישה שמשהו בו מעצבן אותך במראה או שאת מרגישה לא בנוח איתו אז כנראה שאולי זה לא זה

יצא לי להכיר במשפחתי הרבה אנשים במה שקרוי רווקות מאוחרת, ולפי מה שראיתי הרבה פעמים בגלל הזמן שעובר והחיים שמפתחים אנשים אומרים ''מה רע לי בעצם, יש לי חיים טובים קריירה אני מתפתח וכו וכו''
ןזה כשלעצמו גורם לאי רצון להתפשר ויותר מכך לראות בכל מה שהוא לא מושלם כהתפשרות.

אני לא אגיד לך לכי על זה חלא אגיד לך לרדת מזה
את צריכה לראות את הזוגיות שלכם ולהגיד כמה מהחששות נובעות מפנטזיה ומאגו(לא בצורה רעה)
וכמה זה אמיתי.
ולחילופין כמה מהטוב הוא אמיתי וכמה נובע אולי מפחד ולחץ (גם זה קיים)

מקווה שעזרתי

אבל את נשמעת ממש סבבה, לא נשמע שזה שובר אותך הדילמה הזאת..

לעניינו, בגילך לצערי הרב הייתי מורידה כמה וכמה חלומות.. (ומשאירה אותם נטו לעצמי ואולי לילדים שלי ולא לבעלי)

ונשארת עם הדבר שהכי חשוב בזוגיות:

כימיה/זרימה, משיכה, רגש

זה הדבק לדעתי שבונה את הזוגיות, זה מה שיכול להשאיר את הזוגיות לתקופה ארוכה בהרגשה שטוב לי ושמח לי (כף נמחא.. חח)

 

אל תקחי משהו שאת מרגישה שאת במקום מסוים מוותרת קצת מהכל. קצת על רוחניות, קצת על כימיה, קצת על מראה, וקצת וקצת וקצת.. ובסוף נשארת עם הרגשה חמוצה בפה!

כמובן אחרי שעשית עבודה רצינית של סינון מה שבאמת הכי נצרך לך ומה שלא חובה לך ואת יכולה להתמודד בלעדיו.

 

כי זה נשמע ככה, שאין נקודה אחת שאת אומרת ואו בזה הוא ואו, בזה אנחנו ניהיה ואו. או אפילו לא ואו אלא רק משהו שאת באמת מרוצה ממנו...

 

 

 

 

הנקודה שאני כן מרוצה ממנו זה שהוא נעים, מבין נפש ברמות אחרות, קשוב , יש לו לב טוב, מאלה הפשוטים שרוצים לעשות לך טוב בסה"כ. (איש דרום מצוי- פשוט וחם) לי אישית, בגלל שאני דומיננטית- זה נח. אבל כמו שאמרת- כן מרגיש לי שאני מוותרת על קצת מזה וקצת מזה. בעיקר בתחום התורני. יש לי ידע של רב ראשי לעומתו. פה זה נוגע בי ממש. אחר כך המראה (פנים ולבוש פשוט- מדגישה- לא דוחה)
ואחכ בסדר יורד עוד נקודות.. אוףףףף

אני שם לב שאת כבר הרבה זמן בהתלבטות .. וזה סתם מעיק בנפש וגורם לחוסר נוחות במשך כל היום  , פשוט תשאלי את עצמך וזהו : אם מחר אתם זוג נשוי , האם את בוחרת מהבית או שאת נשארת איתו ? -  אני יודע שזה נשמע לא משהו בכלל  , אבל במצבים כאלה , צריך להיות ישירים!! ...לא אומר לך מה לעשות  בסוף , {אבל במצב שלי שהרגשתי בדיוק אותו דבר בסוף זה לא התאים והרגשתי הקלה } גם אם זה לא נראה מבחינה חיצונית לא צריך להתפשר  אם ניסית הרבה פעמים !! , אבל כמובן שזה לא העיקר 

שלך תאמיני לי אחרי שעברתי הרבה פגישות בתקופה האחרונה הכי חשוב שהבנאדם בריא נפשית וגופנית כל השאר מסתדרים איתו

נכון אבל במצב כזה {שזה כבר הרבה זמן } צריך לפעמים לשאול בצורה ישירה 

אם את נפרדת ממנו האם תרגישי שאת לא יכולה בלעדיו? או שתרגישי חוסר רציני (ולא בגלל שאת חוזרת לבדידות אלא כי הוא היה שם משהו מיוחד בשבילך)

 

-האם יש לו תכונה שגורמת לך לסיפוק פנימי ולא סתם תכונה שבעיניי העולם היא תכונה טובה. לדוג' לב טוב זאת תכונה מאוד טובה, השאלה אם זאת תכונה שאת צריכה באופן אישי. כלומר שימי לב לצרכים שלך בתור שירה39 ותראי אם יש לו תכונות או התנהגויות מסויימות שגורמות לך לסיפוק פנימי.. (אנשים ייקראו לזה אושר?)

 

- להגיד שלך אישית זה נח , סורי זה נשמע מתפשר מאוד. מזה נוח? זה טוב לך? את מסוגלת להגיד "זה טוב לי" בצורה חדה וברורה. או שאת לא סגורה על זה?.. 

 

-ולגבי התחום התורני: הוא בחור שאפתן שאוהב ידע? שמעצמו ייזום לדעת יותר בתורה? (ואז אולי בעתיד הפער יתגמד)

 

- ועזבי שניה את המושג לא דוחה (שאישית אני נגד זה. בחור צריך למשוך אותך , לא לא לדחות אותך.. !!!!) האם את נמשכת אליו ברמות גבוהות? האם את מחכה לרגע שתוכלי לגעת בו? (מחילה על ההתבטאות.. אבל כן..) ואיך את בד"כ עם מגע? האם את צריכה רמות גבוהות של משיכה או שאת מסתפקת במשיכה מינימלית?

 

 

 

מתאימות אולי לנערה צעירה. 

במקומך לא הייתי לוקחת אחריות ומפריכה דעות כאלו. מי אמר שלב טוב לא מספיק וצריך תכונה שתספק אותה???

אני ממש נחרדת מהקלות בה אנשים מביעים את דעתם ללא ידע מקצועי אמיתי.

בגיל שלך את צריכה להתייעץ רק עם מישהו מומחה ממש

ולדעתי הלא מקצועית- החשש שלך וההתלבטות הם לא ממש אמיתיים- יותר נובעים מהרצון לחזור לחיי השגרה השלווים להם את רגילה.

את זכית במציאה נדירה (ואני לא מסכימה עם הדעה שאם את מוותרת קצת מכל דבר זה נורא- מקסימום תוותרי קצת, אבל תזכי בחיי זוגיות, אם את נפרדת ממנו את מוותרת על הרבה הרבה הרבה יותר מזה)

היא צריכה לדעת את זה שהיא מתייעצת איתנו.

אני לא בעד חיים פושרים. ואני חושבת שמשיכה פושרת זה סכנה לזוגיות וזה בעקבות מלא סיפורים ששמעתי חלק ממקור ראשון וחלק ממקור שני וכו'.. 

אבל הלוואי, בכיף, אם היא תתחתן ותיהיה מאושרת מי אני שאתנגד??

פשוט זכור לי שרשור של ניקית בפורום נשואים טריים שהיה לה מקרה דומה, שהתחתנה כי הוא היה בחור טוב, והיא כבר מבוגרת ופתחה כל כך הרבה שרשורים ללמה היא לא מרוצה. זה לא שאם מתחתנים אז החיים מתחילים לזרום במסלול הטוב שלהם. 

אז לא יודעת, יכול להיות שזאת בעיית בררנות קשה שצריכה עבודה, או שבאמת צריך למצוא מישהו שיספק אותנו בצורה המיטבית, או שאולי צריך להתחתן כדי להספיק להביא ילדים ולהתמודד עם הפשרנות כל יום . 

 

א. לפי מה שהיא מתארת היא מאד נמשכת אליו רק שיש לה כמה נקודות קטנות שמרגישות לה התפשרות- זו לא חוסר משיכה, אלא כמה דברים קטנים (שבעיני ממש לא רלוונטים) לכל הדעות - בגיל שלה היא צריכה להתפשר גם על הרבה פחות מזה

ב. אי אפשר להסיק מסיפור אחד לסיפור אחר- העולם מורכב מאין סוף סיפורים וברור לגמרי שיש עוד סיפורים כדוגמת זו שאת מספרת עליה שלא הסתיימו באושר גדול- אבל אנחנו צריכים לייעץ לא לפי סיפורים אלא לפי ההגיון, וההגיון אומר שבגיל שלה, 99.9% שהיא לא תמצא מישהו בכלל/או שתמצא מישהו שפחות מהבחור המדובר- ולכן לפי דעתי מסוכן להגיד לה לרדת מזה, כי האופציה השנייה היא להשאר לבד לכל החיים!! את קולטת מה זה אומר? שלא יהיו לה ילדים, לא בן זוג. רק בגלל שהיא פספסה מישהו שהיו לה מעט השגות עליו. אני לא חושבת שבגיל 39 צריך להתחתן עם כל אחד, ממש לא! אבל צריכה להיות סיבה מאד כבדת משקל כדי להפסיד שידוך בגיל הזה (לדוגמא: מידות רעות, רמה שכלית נמוכה, חוסר משיכה קיצוני וכו') לפי התיאור שלה מדובר במציאה לכל דבר (וכל ההתלבטויות היא מודה בעצמה שיתכן שמדובר רק בפחד מפני החלטה) ולכן אני חושבת שמסוכן לקחת אחריות ולהגיד לה אמירות כמו: צריך משיכה גבוהה/צריך תכונה שתספק אותך וכו. לעניות דעתי- אם יש לו מידות טובות- יהיה לה טוב איתו 

(תרשי לי לנחש שהסיפור שאת מספרת על זו שפותחת שרשורים שקשה לה- מדובר בבחור עם מידות לא טובות?)

מסכימה עם ב'.

אבל עם א' היא אמרה שהוא לא דוחה אותה. לא יודעת זה נשמע ממש לא טוב.. אני לא מדברת אפילו על תכונות אופי, אני מדברת על משיכה פיזית.. היא כתבה שאין משיכה מינית רק פיזית ולא הבנתי מה ההבדל.. 

ולגבי השרשור בנשואים טריים לא היה נשמע שיש לו מידות טובות, אלא שהוא פשוט לא מה שהיא חיפשה מבחינת תכונות. הוא היה קצת משעמם בשבילה, לא חיי מספיק, לא זורם מספיק, לא מדבר מספיק.. והיא לא מרגישה מרוצה.. (תקוות עולמית נראלי)

 

כאמור, אי אפשר להשוות בין המקרים משום כיוון שהוא

העולם מורכב מאין סוף סיפורים וגם אם מישהי תתאר לך משיכה מטורפת- אין שום הבטחה לחיי זוגיות מאושרים (וגם על זה כמובן יש המון סיפורים של כאלו שהתאהבו בטירוף ובסוף...) אז אם אנחנו מסכימות שאין שום מקום להסיק מסיפור אחד לשני, נותר רק לחשוב בהגיון מה היא אמורה לעשות בסיפור הזה.

ודעתי כבר כתובה, ידועה ונחרצת וגם דעתך...

כי לדעתי כן חשוב ללמוד מסיפורים של אחרים שלא הצליחו.. אני אישית כן לומדת מזה המון.

אולי לא להסיק, אבל אפשר ללמוד מזה. אבל יכול להיות שזה גם מסוכן.. 

 

מה שבטוח שסיפורים יש לכל הכיוונים כאלו שהצליחו וכאלו שלא הצליחו.

אז ממה בדיוק את לומדת?

אלא התוכן של הסיפורים. מה גרם למה.. זה מה שמעניין אותי ומשם אני מסיקה דברים לחיים שלי

 

אני לא יודעת אם זה נכון אבל יש לי תחושה שאולי הנשואים יוכלו לתת לך זווית ראייה אחרת ואולי ידעו פרופורציות נכונות יותר

בהצלחה

ותמיד עולות השאלות (לפחות בהתחלה) אולי אני עושה טעות.. והמריבות הראשונות עושות פרפרים בבטן..
(ככה לי לפחות זה היה...)

לענות לך אם החשש שלך הוא נורמלי ורגיל או שבאמת יש פה פער יותר גדול אני לא חושב שמישהו מפה יוכל להגיד לך.. זה בעיקר בירור שלך עם עצמך.. ואולי עם יועצים..

קשה לי לייעץ בעניין שלך.
אבל נראה בסופו של דבר אנחנו מדמיינים כל כך הרבה שלא מסתכלים על מה שנמצא איתנו.
האם את רוצה לשתף אותו במה קורה איתך? האם את מעוניינת בו? האם את שמחה בו? האם את נמשכת? שאלות אלו הם חשובות.

אז רק אברך אותך דהקב"ה יעזור לך להשלים עם הבחירה הנכונה, לבחור בה ולהיות שמיה, שלימה ובטוחה בה ואיתה כל חייך. וחייכם בכלל.
שתזכו אישך ואת לבנות בית נאמן בישראל עלמאדני יראת ה', אהבתו ותורתו.

אפילו אם לפעמים לא בא לך עליו...

ממילא זה קורה גם בזוגיות....
יום עסל יום בסל..

ואם יש זוגות שאצלם זה תמיד יום זורם עם הבן זוג נשמח שישתפו.. ויאירו את עינייך לפני שתקשיבי לעצת אחיתופל שלי

קשה קשה קשה. מבין אותך

 

אין לי עצה חכמה לתת, רק מאחל המון הצלחה ובהירות.

דבריי היו ברורים וחדים ולא ברור איזו עוד פרשנות נדרשת.
אם אינך חושבת שאנשים אומרים לך דברים רציניים הראויים לתשומת לב ובעברית מדוברת, לא ברור לי מה חשבת שתשיגי בהעלאת הנושא וטחינתו שוב.
הייתי מהראשונים שהגיבו לך, ולומר לך את האמת בכנות, לא מפני שהסיפור הפרטי והאישי מעניין, אלא מפני שיש חשיבות ברמת הכלל ולא האינדיווידואל. ומה שחשוב זו העובדה שכל קשר הוא פשרה, אפילו ענקית ועצומה. ושמציאת זוגיות היא המשימה הראשונה במעלה והמטרה הראשית, וכל השאר הרי הם פרטים, ובוודאי שמקרה כמו שמוצג כאן דורש את כל הפשרות שבעולם, והן מתגמדות לגמרי מול המטרה.

ונקודה אחרונה. "אולי להספיק להביא איזה ילד או שניים" וכן בדומה לכך "לחזור לנח ולמוכר לי" "ולקוות שיבוא" ובכן הסבירות הגבוהה היא שכל זה לא באמת יקרה. כי אולי זה מזעזע ומצמרר ומסמר שיער לחשוב שהסיכון גבוה שזה לא יקרה אבל זה באמת סיכון גבוה.

וד"ל ואכמ"ל ודפח"ח

שאת מחכה שיחליטו בשבילך או שאת עושה סקר כמה אומרים כן וכמה אומרים לא.
והאמת היא שזה בכלל לא משנה...
קשה מאוד לתאר רגשות דרך הכתב בלי שום היכרות עם הבן אדם.
בלי שום מבט.... בלי שום כלום!!
יש כל כך הרבה רבדים בנפש שאני לא חושבת שהפורום ייתן לך את התשובה שאת מחפשת.
יכולים רק להגיד לך שתמיד בכל זיווג מתפשרים על דברים ושצריך לבדוק כמה מהותיים הדברים האלו וכמה אנחנו מוכנים להקריב.
ואת זה רק את יכולה לענות לעצמך!!!
הסקר פה כ"כ לא משנה
ולדעתי זה רב מבלבל אותך
אני זוכרת בעבר שהתייעצת עם רב או גורם מקצועי
תמשיכי לעשות את זה איתו
אם לא הולך איתו אז מישהו אחר

ושיהיה בהצלחה!!!

תתיעצי עם גורם מקצועי שאת סומכת עליו!

ולא בגלל שיש לי ספק כלשהו מה את צריכה לעשות- אלא בגלל שאני ממש חוששת שיש פה כמה אנשים שאולי באמת לא חוו נישואין מעולם והם דנים איתך על דקויות ועל שטויות, בעוד שבמצב שלך הייתי טסה על הבחור הזה גם אם מרגיש לך יום אסל יום בסל.

אני בטוחה ממש שאחרי שתחליטי תרגישי מאושרת, ואחרי שתתחתנו תהיי עוד יותר מאושרת. הספקות עכשיו הם על דברים שממש לא רלוונטיים בחיי הנישואין (הפשטות של המראה שלו- מבטיחה לך שלא תפריע לך, וגם אם תפריע- יהיו אלף דברים מופלאים אחרים שיחפו על זה ובעזרת השם יהיו לך ילדים!!!! ובן זוג לחיות איתו- שווה הכל!!!

אם את רוצה שלחי לי מסר

(נושא הרווקות המאוחרת קרוב מאד לליבי)

לדעתי קפצי על זה.
תתחתני ותקימי משפחה
זה הכי חשוב
על תחשבי על העבר
תזכרי שה' רואה וצופה עבר הווה עתיד.
הוכ יודע מה טוב ונכון בשבילך
עצתי שאם הגיע לידיך הזדמנות כזאת
תתחתני ותקימי משפחה ולא סתם ה' נתח לך את זכות הבחירה
אם הגיע לידך כניראה שהגיע זמנך להקמת משפחה.
תסתכלי עליו באור חיובי
המון בהצלחה
ובשורות טובות.

את הבחור, אם לדעתו ה"פחדים" הללו אמורים לגרוע מהרגשת הביטחון שבחורה רוצה להרגיש ליד בחור שמבררת איתו.

 

תראי מה יגיד - אולי עצם הדיבור כבר יקל על הענין, או ישים את הנושא במקומו.

או בניסוח בהיר יותר: את מרגישה שגם אחרי החתונה לא תוכלי לקבל את זה?
מעולם לא יצא לי להיות אישה, אבל אומרים שלנשים לפעמים קשה לקבל את זה שהאנשים שלהן הם בני אדם כי יש בראש דימוי של הגבר החזק שרק דואג לך בלי גבול...
ובאמת יש מודלים זוגיים כאלה: הבעל משאיר את דאגותיו בצד וכל כולו מרוכז בדאגה לאישה, ולשניהם זה עובד מצוין כי הבעל לא רגיל לשתף והאישה לא רגילה לגבר אנושי. לי אישית זה נראה קצת עקום וכנראה גם לך אם פתחת את השרשור הזה...
קשה לי לענות במדויק כי אני לא מכיר אותך, אבל אולי צריך טוויסט קטן בהסתכלות על קשר זוגי - חוץ מלהיות בעל ואישה, אתם גם החברים הכי טובים ("כי היא חברתך ואשת בריתך") ומשתפים אחד את השני בהכל.

הוא מדבר הרבה על הפחדים שלו?

זה תופס נפח גדול מהפגישות?

אלה פחדים חריגים? 

והכי חשוב: מה זה גורם לך להרגיש כלפיו?

חשוב להבחין בין שיתוף נורמלי של פחד נורמלי, לבין שיתוף חריג שאולי מאותת על משהו עמוק יותר.

 

ו... לא כדי להלחיץ אותך, אבל הייתי חייבת להוסיף את זה, סתם כדי שתשימי לב ואם את לא רגועה, תבדקי טוב...

 

נפגשתי עם בנאדם  מדהים. מלא בפחדים. פוחד מג'וקים, וחתולים, וכבישים ואנשים....

כל זה לא כל כך הפריע לי.

אבל מסתבר שאלו היו איתותים לפחד הגדול והאמיתי שלו.

 כשהתחלנו לדבר על בית, עלו פחדים הרבה יותר עמוקים. מפחד לחשוב על זה, מפחד לדבר על זה, מפחד להיכשל בזה, מפחד שלא יצליח לו.

ובסוף, הוא כנראה גם פחד ממני.

כי לא נפגשנו יותר,

וזה היה רק בגלל הפחד שלו. 

 

ועולה השאלה האם לך מתאים מישהו שנותן תחושה של חוזק בעיקר, או תחושה של שיתוף.

השד לא נורא לאף כיוון, אבל השאלה היא מה טוב לך.

ויש אנשים עם פחות פחדים ויש כאלה עם יותר, ושני הדברים בסדר.

בהצלחה רבה

בזה שהוא לא מסתיר ממך ושהוא מספיק בטוח בעצמו להיחשף בפנייך. זה לא מובן מאליו.

אם משהו מפריע לך אל תשתקי את זה
תנסי לברר ממה זה נוגע לך ?
כי שיש אינטואיציה זה דבר חזק, צריך לדעת שזה באמת מהסיבות הנכונות. אולי אם תפרטי יותר איזה סוג של פחדים?
פחדים בקשר אלייך? שהוא לא בטוח?
או פחדים על חלומות שלו?
בכל מקרה בהצלחה בעז"ה שמה שלא יהיה יהיה נכון בשבילך.

מהסוג הכי פשוט שיש לכל אחד, והוא בנאדם אז זה הגיוני. פשוט עברה לי בראש תהיה של - כשאני אהיה איתו איך הוא יתנהג, מה הוא יעשה, איך הוא יפעל?

תודה רבה!

: (
אין לי עצה חוץ מלנשום

שיר חדש לאוסף

מהפכני

הנה עוד כמה: