פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 622)

דרך קלאסית היא דרך חברה שלך שנשואה לחבר שלו. אפשר גם דרך רב. את יכולה לנסות לברר אם יש לישיבה שלו שדכן

כמובן כמובן לאחר שהיא גם קבוצת טרמפים.

לא צריך להגזים לדעתי ולפנות לרב שמכיר את החבר שמכיר את הבחור של ... בקיצור הבנת.

ישירות- הכי קצר , הכי יעיל. 

"שלום, האמת אני חברה של הבחורה וחשבתי שאולי יש סיכוי להתאמה במידה ואתה פנוי. אשמח לתשובה ויום טוב"

 

אני לא.
צריכה רעיון להודעה שזה יהיה בסדר שאשלח לבחור שלא יבהל שמישהי נפלה עליו משום מקום..

מקבוצת טרמפים משותפת וזה היה ממש מלחיץ. טוב גם לא הייתה לי תמונה בווטסאפ אז בכלל. והוא גם היה חסר טאקט. אולי אם עושים בדרך עדינה אין מה להפסיד. כמו הסיכון שלוקחים באתרי היכרויות לשלוח הודעה למישהו...אבל לדעתי הבחור יקח את ההצעה בצורה יותר רצינית אם מישהו בדרך עקיפה מציע

הייתי ממליץ למנוע פערים גדולים כאלה. לדעתי פער של שבוע בין דייט לדייט הוא ארוך מדי וקצת לא מאפשר יצירת קשר.
בכל מקרה, לעניינך, חשוב לדבר ולשלוח הודעות השאלה היא מהי רמת הקשר שלכם. אם הייתם נפגשים יותר הקשר היה מתהדק והשיח היה מתעלה.

אולי תעשה שיחה פעם ביומיים וקצת הודעות, ואם אתם בהתחלה אז לא לפתח שיחה בהודעות יותר מדי פשוט בנות מרגישות שזה מאוס מצידם..

קיצור תיפגשו יותר!

היי, לדעתי כן כדאי לדבר בין לבין בטלפון והמינון ממש תלוי בכמה שמתאים לכם.. שבוע הפרש זה אמנם הרבה אבל גם לא כזה נורא.
אם זורם לכם אז אפשר ללכת לגלידה, או לשבת שוב בבית קפה כי עכשיו קר.. אפשר גם סתם לשבת בקניון או באיזה מקום סגור/מוגן..
בהצלחה

זה מאוד תלוי בבחורה, לי אישית זה מפריע להתכתב הרבה כי עדיין לא בטוחה בקשר ופחות מתאים לי להתכתב ולדבר הרבה. אז כדאי לפני שבת ולפני הפגישה ממליצה על מקום פתוח יותר מרגישים בנוח

נראה לי כדאי לשלוח לה באמצע הודעה שאתה רוצה לדבר קצת מה היא אומרת.
ככה תתן לה את הספייס לומר שזה לא מתאים לה.

בדרך כלל שיצאתי לדייטים (עכשיו אני בהפסקה קצת מרצון וקצת לא) היה פער של שבוע פלוס בין דייט לדייט - זה בעיה?

הפער נובע מאילוצים ולא מלתחילה גם בשל פערי מרחק וגם זמן ועבודות.

למרות שהשכלה זה מאד חשוב בעיני ומלמד על הרבה דברים אחרים.

 

אלא יותר רצון לרכז כוח במקומות שאני רואה בהם סיכוי גבוה יותר להצלחה.

 

והניסיון מראה שיש סיכוי גבוה יותר לחפש בכיוונים האלה, של אוניברסיטה, בדגש על מקצועות ריאליים.

 

אין לי בעייה לשמוע על מדרשות..הבעייה שמדרשיסטיות לא ממש מעוניינות בשכבת הגיל שלי כבר (ואני לגמרי מבין את זה).

לומדת באחד המוסדות שציינת ונשואה.

יכולה לנסות לעזור בנושא.

תפנה בפרטי

שם.. אם תרצה אשלח בפרטי

בטח זה קשה.. גם אני חולם על זה כבר כמה שנים..
התחלתי ליישם את זה.. שוב פעם להרים טלפון לחברים ולדבר עם כל מיני גורמים..
גם חתונות זה אחלה דרך ליצור קשר.
מציע לך.. גם אם ניסית כמה פעמים

עוד כמה שנים אצטרך לעשות כאלה שיחות עם אנשים

אנחנו לא יכולים לדעת את העתיד.
יש משהו שאנחנו רוצים? אז אנחנו נלך עליו, פעם פעמיים שלוש, אלף, עד שנצליח.

וכן, תעשי מאה אלף שיחות אם זה מה שידרש כדי שתרגישי את מה שאת רוצה להרגיש שנים!

מחזק אותך..
שהקב''ה ישלח לך את זיווגך במהרה בימינו אמן, שלא יציקו לך במבטים או האמירות כמו 'בקרוב אצלך' ושתמיד תמיד תהיי מאושרת!
אמן

איך הגישה שלכם בקשרים עם היושב במרומים?
מאמינים שיש לכם/ן מיועד/ת אחד/ת?
מה קורה אם יש משברים או דברים שממש ממש לא רצינו?
מה הגבול עם ההשתדלות? קורה שלפעמים משליכים אחריות כלפי שמיא?
ובכללי אשמח לתגובות גם על תוכן הטקסט..

כי נשמע ממנה ששאלות פילוסופיות על מבנה העולם והנהגתו תלוי במצב הדייטים שלי..
אאכ התכוונת לשאול האם כחלק מדימיונות הייאוש הכלליים ישנו מקום שמור גם לכעס על הקב"ה ח"ו וכדו'.
בכל אופן, ב"ה לא הגעתי למקומות האלה, ומאחל לך שלא תשוב אליהם, אבל כידוע אחרי המעשים נמשכים הלבבות שאחריהם נמשכים המעשים שאחריהם וכו', לכן זה בעיקר תלוי בך, כמו כל דבר.(כן, זה לא הקב"ה, אלא אתה. עיין סוגיות בהשגחה וכדו')

תודה רבה.
ומה שכתבת נכון לכל אתגר אפילו קטן שיש בחיים לפעמים.
שלזכור שיבוא היום שנעמוד מלאים עם חיוך כי הקושי עבר  , וגם אם לא מבינים עכשיו למה או כמה או איך , יש את ה' שאוהב , ובע"ה לא יעזוב, ושזה לטובה המסע הזה.א

מבין אותך!!!!!
חחח כמה שזה שורט כל האמירות האלה שאתה מרגיש שהן סותרות את עצמן. המוח שלך מתחרפן כבר..
בתכלס, בנינו,
זה רק כשאנחנו בירידה.
והירידה... היא מושכת מאוד.. כמה שאנחנו לא אוהבים אותה היא מושכת מאוד ומפילה לגמרי..
אז! צריך להתעורר!!

לפחות זה מה שאני עושה.. פשוט לתת לעצמך כאפה, להחליט שמעכשיו טוב. מעכשיו אני נותן להקב''ה אפשרות לתת לי את הטוב הזה.

''פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם''
אני זוכר את כל הפעמים האלה:
כמה פעמים התפללתי להיות רזה? כמה פעמים רציתי להיראות טוב? כמה פעמים רציתי כבר מישהי? כמה פעמים רציתי ללמוד תורה, ללמוד באמת?
כל כך הרבה.

כמה פעמים עשיתי בשביל זה משהו?

כמה פעמים התמדתי בזה?

החלטתי לפתוח להקב''ה את הפתח. לקום בבוקר מוקדם, לעשות כושר, לקנות לעצמי בגדים יפים שנוח לי בהם, לקבוע לימוד יומי ולהימשך אחריו לעוד לימודים, להרים שיחה לחבר ולתזכר אותו שאני קיים.. רווק נחשק ;)

אז את אכן צודקת,
באמת הכול ממנו יתברך,
הבחירה שלנו היא אם נקבל ממנו. גם אם זה דורש מאמץ.

כשניגשים לפגישות מגיעים עם מטען של מי שאנחנו.
העבודה על עצמנו נעשת ביחס להתקדמות האישית שלנו בעבודת השם ולא כחל..מתהליך השידוכין.

העסודה בזוגיות היא קשה, אך כשמבינים את הנוסחא יותר קל.
תחשבי שיש שני אנשים שמדברים כל אחד בשפה שונה. וכל אחד צריך לספק את צרכי השני רק שהוא לא מבין מה הוא אומר. הוא צריך את היכולת לתרגם את הדיבור לשפה שלו, וזה אותו רעיון.
היכולת להבין מה רוצה וצריך היצור הזה שמולי שנקרא גבר/אישה היא אומנות, והיא קשה יותר כשכל המטען שאיתו אנו מגיעים לעולם זה הכרת המין שלנו בלבד.
ולכן, כשמכירים את ההבדלים, מזהים אותם, ושמים "מתאם" ליד כל פה, אפשר לתרגם את הצרכים לשפה שלנו.

זו בהחלט עבודה, אך מי אמר שהעבודה היא לסבול? (:
ממש לא...

הוא אמר בשם איזה רב (לא הבנתי מי) שזה לא נכון להגיד שבנישואים צריך סבלנות כי זה מלשון סבל אלא צריך (פה הוא הביא מילה חלופית אבל לא בדיוק הבנתי מה הוא אמר..) להבין שזה תהליך.. ממש אהבתי.

נשמע שלא הבנתי כלום ממה שהוא אמר⁦⁩ פשוט הוא דיבר עם מי שישב לידו ואני ישבתי מאחורה.. וגם היה לו קצת מבטא..

או סובלנות= לקבל את השני גם אם אני לא מסכים איתו או לדעתו.

בעיני:

 

לקבל את עצמך = לדעת מה החוזקות שלך ומה החולשות שלך.

לא להכחיש ולהתעלם מהתכונות השליליות 

ולא לזלזל בתכונות החיוביות או להמעיט בערך שלהן או ביכולת שלך להוציא אותן לפועל.

 

לעבוד על עצמך= לעבוד על החולשות והתכונות השליליות במטרה להשתפר.

 

(ובלי לקבל את עצמך יהיה מאד קשה לעבוד על עצמך).

 

לגבי לעבוד על הזוגיות,

תנסי לחשוב על קשר עם ההורים למשל-

זה קשר מאד אינטנסיבי שכרוך הרבה פעמים בכעס, ריבים, חוסר

הסכמה, מחויבות, צורך לכבד למרות שלא תמיד נוח וכו'.

זה נשמע נורא.

אבל היית מוותרת על הקשר הזה?

בחיים לא.

כי יש בו גם הרבה אהבה.

וככה זה במשפחה. צריך לעבוד הרבה, אבל זה לא הופך את זה

למשהו שלילי. להפך. זה שאת מוכנה לעבוד ולנסות ולהשקיע ולסלוח

גם כשקשה מראה עד כמה הקשר חזק והמחויבות חזקה.

ואותו דבר בזוגיות. את בונה משפחה. ומשפחה יכולה להיות דבר

קשה. מאד. אבל זה לא ממעיט מהיופי שלה. זה חלק מהעניין.

לגבי מה שכתבת על תקופת הדייטים,

כמובן שצריך לקבל את מי שאת.

 

אבל מצד שני, לכל אחד מאיתנו יש תכונות שכדאי לו להשתפר בהם, ועל זה כדאי לעבוד.

 

ובנוסף, כשתמצאי את הזיווג שלך, יהיו ביניכם פערים מסויימים.

אתם תצטרכו למצוא את המקומות שבהם אתם מקבלים אחד את השני כמו שאתם,

ולמצוא את המקומות שבהם אתם עובדים על עצמכם ומצמצמים את הפערים ביניכם.

 

אלו לא דברים סותרים,

אלא שיש נקודות שבהן מקבלים את מה שיש (את עצמך ו/או את הבן-זוג),

ויש נקודות שבהן מחליטים "לעבוד".

 

 

לגבי מה שכתבת על התקופה שלאחר החתונה,

כשכותבים לעבוד ולעבוד, זה נשמע כמו עבודת פרך.

ובאמת ככה זה נשמע מאד מרתיע, לא כיף ולא נעים.

 

אבל זה ממש ממש לא ככה!!

 

זה כמו לעבוד בתחביב שאת הכי אוהבת.

כמו צייר שעובד בציור, כמו מוזיקאי שעובד במוזיקה וכו'

 

כשמרגישים הנאה במה שעושים + שיש למעשים האלו תכלית.

זה הדבר הכי מהנה, קל וכייפי בעולם!

 

 

הסיבה שאומרים שצריך כל הזמן לעבוד,

זה בגלל שיש לא מעט אנשים שמקבלים את הקשר כמובן מאליו, לא מתאמצים על-מנת לחזק את הקשר,

ואז קורה לא מעט שהאהבה דועכת.

 

אביא לך דוגמא:

דמייני לרגע שאת נשואה.

שיגרה, צריך לשטוף כלים, לתלות כביסה, לקלח את הילדים וכו'.

את כבר מותשת לעשות לבדך את מטלות הבית.

כשבעלך חוזר הביתה עייף מן העבודה, אז לרוב הנטייה הטבעית היא לבקש ממנו לעזור לך במטלות הבית (עם טון של אישה מותשת).

והוא לרוב, באותו זמן לא בדיוק בחשק שלו לעזור..

 

אבל אם תצאי לרגע מהמותשות של עצמך, ותחליטי שכשהוא חוזר, תחכה לו ארוחת הערב שהוא אוהב, ותעשו ביחד איזה דבר ששניכם אוהבים למשך כחצי שעה.

תאמיני לי ששניכם תצאו הרבה יותר מרוצים, ערניים, וגם תשלימו את מטלות הבית עם הרבה יותר מוטיבציה.

(כמובן שיש גם 'עבודות' מצד הגבר..)

 

זאת העבודה המדוברת, עבודה ששניכם נהנים ממנה, עבודה שיש לה גם תכלית..

 

לפעמים יש גם עבודה קצת פחות מהנה, אבל זה תלוי בעיקר בכימיה וברצון שלכם להיטיב זה עם זו.

מעבר לרמת הסביר בחיים. בהגזמה. שממש כל רגע את צריכה לשמוע הרצאות או לעשות כל מיני דברים לזוגיות, אבל ממש.

תמיד צריך לקבל את מי שאנחנו ולהבין את הסיבות והגורמים שבגללם הגענו למצבי מינוס מסוימים. יחד עם זאת יש בנו המון טוב ולכן ברור שתמיד אנחנו נעריך את עצמנו.

בנוסף, עם האהבה הגדולה אנחנו יודעים היכן אנחנו יכולים לשפר את עצמנו (מידות, מראה חיצוני, הרגלים שליליים וכו') ואנחנו לוקחים כל פעם נקודה ומתעלים בה. ככה אנחנו כל הזמן בהתקדמות: כל הזמן עובדים וכל הזמן שמחים במי שאנחנו.

כך גם בהשלכה לחיי הזוגיות.
צריך לראות יש את הבסיס הכללי שהוא חיבור בין הגבר לאישה וכן שיש את הדברים שעליהם ניבנת זוגיות טובה (הקשבה, דיבור, אחריות, נתינה וכדו') ולצאת לדרך.
דרך שבה יהיו שמחות ויהיו אתגרים, דרך שבה יהיו נפילות ובהן תחזיקו חזק ותעלו למעלה. דרך שכולה עבודה, כולה שמחה וכל כולה התקדמות.

הרבה איתך באותה סירה

תתקשרי לשדכנים
תשלחי הודעת ווצאפ לחברות שתשמחי שיחשבו עלייך
..

ומוסיפה שתפילה מעומק הלב על זה מאוד פועלת במציאות! מניסיון..

המון.

השתדלות.

1. לשלוח עכשיו סמס לחברות הקרובות והרחוקות 'היי, אני פנויה כרגע ואשמח לשמוע הצעות.. תודה רבה'
2. לעבור על רשימת דפי שידוכים של הישיבות (פתחו על זה שרשור)
3. חשבון בשליש גן עדן
4. לפנות לשדכן
5. יוצאת לחתונה או אירוע חברתי כלשהו ומצביעה עליו

אני יודע שזה מעצבן, ולפעמים כבר אין כוחות אבל גיליתי שרק אם עושים את הדברים המעצבנים האלה זוכים לקבל הצעות.. הרבה פעמים אנשים לא מציעים בגלל שיכחת הזמן או שחושבים שאם את תצטרכי אז תפני..
לנשום עמוק ולצלול... מים עמוקים ונעימים

כבר עייפתי

מה זה אומר?

אמרתי שיש חברות שלה שלא נותנות לה הצעות בגלל שיכחת הזמן. כלומר יש להם בעל, ילד וכו ולכן גם אם היא ביקשה מחברה שתציע הגיוני מאוד שהיא שכחה ולכן צריך לתת תזכור..
ככה זה עם חברים אברכים.

לאותם אנשים שפונים אליהם כדי לקבל הצעות ולא משיבים חזרה?

שלפעמים אני פונה לחברים שלי והם לא מחזירים תשובה כי הם שוכחים..

לי אף פעם לא היו הרבה הצעות. לא משנה מה עשיתי, אף פעם לא היו הרבה. ולחברות מסביב- המון. רק לע פעם ב....ולפעמים חצי שנה או יותר בלי.
אל תתיאשי. כמות ההצעות לא משנה כלום.
נכון שזה עושה הרגשה טובה, כאילו את מתקדמת, אבל האמת היא שזה לא ככה.
את צריכה רק הצעה אחת רלוונטית, זה הכל.
והרבה תפילות. במקום כל הצעה שאין- תפילה...
ושמחה.
תשאבי לך קצת משמחת החתונה העתידית שלך- ותשתמשי בה עכשיו לשמח את עצמך.

רווק בן 32

יש תקופות יבשות יותר, אבל בתחום הזה חובה להיות הכי אקטיביים שאפשר ולנסות לייצר הצעות

מזדהה עם הדברים שלך...

אבל דווקא בתקופה שיש הצעות. אבל זה תקופות לגמרי.. 

את היחידה שהקבה החליט שזה המסלול שלך

בס"ד
אני לא חושבת שכדאי לך לקחת החלטה מהפורום אלא לשאול רב גדול (דוג הרב אבינר,) איך לנהוג , האם להמשיך או לא. 

לגבי החשש שלך לרדת רוחנית, כמעט הכל תלוי באישה.

תזכרי את רחל ועקיבא...

לגבי זה שניסה לגעת בך, אולי זאת בעיה, אבל יצאתי עם המון בחורים, לא נגעתי באף אחד, אבל הרבה מאוד מהם ניסו בשלב כלשהו להגיע למצב של ייחוד ולגעת בי.
גם זה תלוי בך. תהי חזקה. ותשמרי על הלכות ייחוד... זה לא אמור לקרות. תהי אסרטיבית ביחס לזה.

הייתי מציע לך לומר לו, שלגבי מה שאמר לך שקשה לו "לשמור איתך נגיעה" - שידע שמבחינתך זה מבחן עיקרי. שגם כך, ההתלבטות העיקרית היא בנושא ה"רוחני-תורני", אז שאצלך זה ממש ענין קריטי.

 

כך גם תוכלי למנוע הידרדרות בענין הזה - שחמור מצד עצמו, וגם יכול לגרום תיסכול קשה מאד - וגם תוכלי לעמוד על עניינו יותר, לפי תגובתו.

 

מעבר לכך, אולי באמת כדאי להתייעץ עם רב/נית, שאת סומכת עליו/ה, וממש מבין/ה ענין בתחום. ולהציג את כל היריעה.

ברוך ה' יש רבנים בסיפור, גם שלי וגם שלו.. יש לנו את האוקיי שלהם.. 

שיתפתי את הרב שלו, הוא ממש ערב לי שהבחור יגדל מבחינת הרוחניות שלו, הוא מאוד רוצה את זה, זה פשוט עניין של זמן! 

הוא אמר לי שהבחור הזה יהיה 'חצי אברך' זה רק תלוי זמן.. 

 

כשאני חושבת על זה לעומק, 

כנראה שכל הספקות האלה זה קשור בי, אני מאוד מאוד הססנית.. כי כל קריטריון שאני לוקחת- הוא רוצה יחד איתי אבל קצת קשה לו עם הדברים בנקודת הזמן הזו! 

לדוג' מסגרות החינוך, כרגע עדיין קשה לו להשתכנע ב 100%, אבל הוא מבין שהדרך הנכונה היא הדרך שלי.. והוא מבטיח לי שזה יהיה ומבקש שאני אהיה חזקה כדי שזה באמת יקרה בעתיד ולא ניפול למקומות אחרים בגלל 'היצר הרע' שיש לו.. 

 

אני מאמינה שעם כל בחור שאפגש יהיה משהו שלא ממש יתאים לי, משהו שקצת יפריע לי, משהו שיגרום לי להטיל בו ספק. כי זו אני, זה האופי שלי.. אני לא אחת שקל לה להאמין לאנשים.. 

 

@ד. תודה רבה, זה באמת רעיון טוב.. 

 

תודה רבה לכולם!

 

 

 

 

[גם בחור שלומד, באיזשהו שלב יש להניח שיעבוד, או ילַמד. ויש להניח שהבחור הזה גם למד בישיבה. יש צד של "ערובה טובה" להמשך - אם אדם קובע עיתים לתורה כהוגן, גם כשעובד..]

זה שיש את הפוטנציאל שיתחזק, שירצה את הדרך חינוך שאת רוצה, שיהיה חצי אברך, כל זה זה רק פוטנציאל וכמעט באותה קלות גם יכול לא להתקיים. לא מתחתנים עם פוטנציאל אלא עם מי שמולך.

ב. תחשבי עם עצמך לרגע, האם תוכלי להעריך אותו ולכבד אותו איך שהוא אחרי החתונה או לא? האם תוכלי לחכות שיממש את הפוטנציאל הרוחני שלו (אם בכלל), גם אם זה ייקח שנים?

ג. האם את רואה את עצמך חולקת את המיטה עם גבר שאת לא בטוחה שבאמת תוכלי להעריך אותו?

@הלוי כתב לך מצויין.

כלל ברזל הוא שלא מתחתנים עם שינויים.
ולא בונים על שינויים.



מה שמקבלים כרגע זה מה שיהיה בהמשך
לרוב- אין לדיין אלא מה שעיניו רואות, ואין מקום להתלבט על ביצה שעוד לא נולדה.

תביאי אותו לבית שלך
תשמעי את ההתרשמות של ההורים

אל תסמכו על טביעת עין רבנית, בלי לזלזל באנשי תורה. אחרי הכל, את החיים את תצטרכי לחיות. בידייך לבחור את שותפך לחיים.




כתבתי כל מיני דברים
אני מקווה שזה יעזור לך להחליט.


בהצלחה!


דמייני לעצמך אותך נשואה איתו. טוב לך עם הדמיון הזה? את רואה אותך יושבת איתו ונהנית מזה?


תרשמי לעצמך בטבלה מה טוב ומה לא.

דוגרי לא יודע איך מתייגים

זה בחירה של הזוג סהכ

 

הוא ידע לענות לך אם מתאים לו 

והאם הוא מוכן 

 

במידה והוא בעניין 

אין איסור לצאת בשנת אבל 

חודש אחרי שהתחלנו לצאת,אבא שלי נפטר.
הדבר שהכי חיזק אותי בתקופה הזו זה שיש 'אור' בקצה.
אני חושב שזה אפילו יחזק אותו יותר.

(למרות שאצלנו זה לא קורה-מותר אפילו להתחתן בשנת אבל)

איזה מגניב לשמוע את זה!!!

שיהיה טוב

אני מעריך את האומץ שלך.

כל הכבוד על היכולת הזאת להבין שאולי הייתה טעות והכוח והרצון להתאמץ כדי לתקן אותה! אשרייך!

בס"ד

שיהיה הרבה סיעתא דישמייא וטוב!

מקום עבודה חדש = אנשים חדשים

גם שינוי סדר יום, אם זה חושף אותך לעוד אנשים אז זה יכול לסייע

 

בהצלחה

יכול להיות יומיים ויכול להיות שבוע...

בהתחלה כדאי לתת מרווח כלשהו, להערכתי מינימום יומיים (כלומר יום כן יום לא, וגם זה לדעתי די צפוף).

לדעתי עדיף יותר לרווח לפעם בשלושה ימים. אבל לא ליצור נתק של שבוע שלם בלי פגישה.

כמובן שבהמשך נפגשים יותר ואני מדבר רק על הדייטים הראשונים.

אוי וואי

רק מוזר ככ בדיעבד...

(החברה שבחלום היא מאורסת למישהו שיצאו חצי שנה והכירו כבר שנתיים ובדיוק דיברנו על כמה זה מפחיד להתחתן עם מישהו שמכירים רק שנתיים ...)
תת מודע הוא דבר מעניין

חלומות שווה ידברו
אני לא מכירה את בעלי שנתיים,ולא מרגישה שזה מפחיד. אבל באמת זה ענין אינדוודואלי לכל זוג

אה זה לא הנקודה ככ  היא פשוט אדם שזקוק לזמן לעכל(גם אני) כל דבר בהדרגה...

 

קשה לה כי הכל מתקדם מהר מאוד...(הם התכוונו לשמור בשקט ולעכל קצת ואז היו צריכים לפרסם מייד.... ובגלל אח שלו ואחותה חתונה תןך שלושה חודשים וזה מהר לה..)

את לא "מקוללת", וחלק חשוב ממה שכתבת, הוא פשוט "סינון" טוב. הן לבחורים (לא מתקשר כבר שבוע..), הן ל"שדכניות"..

 

ב. תאמיני. תאמיני..  אין לכך שום קשר לאמונה. הקב"ה לא התחייב לך על שום דבר ועל שם תאריכים. אבל תתפללי. באמונה שיכול. יד ה' לא תקצר.

גמרי
הרבה פעמים אנשים שמציעים הצעות עושים את זה בצורה מעפנה ולא טורחים לדאוג שהדברים יהיו כמו שצריך, לדבר עם הבחור, לוודא ששני הצדדים פנויים ומעוניינים וכו' ואז קורים המצבים האלה...

גם אותי זה ממש עיצבן כשקרה לי ככה, וזה גרם לי לחשוב שחלק מהאנשים באמת לא יודעים לעשות את העבודה וזה סתם גורם לתקווה וציפיות אצל אחד הצדדים, או שניהם
לכן אני מנסה להגיד לעצמי לקחת בערבון מוגבל הצעות מכל מיני אנשים, כל עוד זה לא מישהו שאפשר לסמוך עליו בעיניים עצומות, וכשאני מציע לנסות שזה יהיה הכי מדוייק בלי מריחות

עדי תאיר אפלתי .
חשוב לא לאבד תקווה .. בסוף ב"ה זה יקרה .
כמו שהרבה אנשים(וכן הם הרוב ) כמוך חיכו וחיכו וחיכו...
ובסוף זה הגיע

גם לי הציעו מישהו ואז הוא אמר שהוא תפוס
ב"ה זה יגיע ושזה יגיע זה יהיה הכי טוב בשבילך
זה קשה אנחנו כולם באותה סירה רוצים כבר להקים משפחה ולהיות בזוגיות

 

שיגיע מהר ובשמחה ובקלות! בתוך שאר עמ"י.

גילית עוד לפני שהתחלת שאתם לא מתאימים, וככה חסכת לעצמך הרבה כאב ראש ויותר התקרב לאחד שלך, זה הכל

כבר כמה פעמים שהציעו לי מישהי, ואז "אופס היא מאורסת"

אפשר להסתכל על כל פעם כזו כסינון נוסף של מישהו לא רלוונטי וכצעד קדימה לקראת היעד...

אף אחד לא חי לנצח
ואת האהובים שנלקחו אם נזכה נפגוש בתחיית המתים