פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 622)

וראיתי תשובות שלו בכל מיני פורומים גם בנוגע לשידוכים.

אישית מאד אהבתי את הגישה.

יש לי את הטלפון שלו,

באישי אם תרצי.

 

מצרפת לך קישורים של תשובות שלו, תראי אם מדבר אלייך

ייעוץ לשידוכים 

 

אלעזר וולך | מרכז י.נ.ר ללימודי נישואין ומשפחה  

אם עדיין צריכה אז כתבי פה ואשלח לך בלי נדר

אני פשוט נסמן אחרי זה כך^^

סיבה ממש מוצדקת


השאלה אם היא תחפור לי יותר?
בעצם, אני מבין שענית רק לבנות ( ננה )

@חן,
@אילת השחר
@איש השקים (אגב, אתה חייב לי 60 שקל)
@ארי1
@אריק מהדרום (האחוזי גירושים עלו, איך מורידים אותם?
@לעבדך באמת!
@גברים עם רגש
@גברים בלי רגש (גמלא=1)
@ארץ השוקולד

על מה אני חייב תזכיר לי
לא בא לי לחזור בגלגול בשביל 60

לא רציתצלקחת

אני האדם הנכון לענות על השאלה הזו...

אמממ אם תייגתי אותך, יותר סביר שאני רוצה לשמוע את דעתך מאשר את מה שכתבת שכבר הספקתי לשכוח:/

וגם את השאר שכחתי. טוב לא חשוב.

...

לפי סדר הכדאייות (ככה כותבים את זה?) :
המשפחה לא חופרת לך מתי תתחתן.
הטבות מס.
מביאים ילד ואז אפשר לשחק תמיד קאטן.
מביאים שני בנים ואז אפשר תמיד לזמן בשלושה.
מביאים תשע בנים ואז יש זימון בעשרה.

@אילת השחר הראשון, דוגמה למניע קלאסי

שעם ההורים נעבור את מספר האצבעות בידיים והרגליים ואז באמת צריך לחשב.

עם ריבוע הקסם המסובך שלו


בטח לא היו לו מלא ילדים.

ובגלל שלא עושים את זה בשביל השכר, אז יש פה הנעה פנימית.
(תיאוריות פסיכולוגיות, כי ארי העלה תפיסה פסיכולוגית)

תחשוב על הזמן שדרוש בשביל משהו שאתה לא מצווה עליו, כשיש לך מצוות אחרות בהן אתה מחוייב.
נראלי לא שיקול הלכתי נכון.

ואתה צודק, לכן עדיף רק 18 ילדים במקסימום

רק עכשיו אני קלטתי שדיברת על הצד הפנימי הלכתי, ולא פסיכולוגי.

@שוקיק

להקים בית בישראל
ולעשות כך את רצון ה' יתברך
יותר מזה??

(ותכלס גם למצוא תחצי שלך, לא להיות לבד וכו.)

השאלה מה את מרגישה ורוצה...

למה זקן כל כך מפריע לבנות?

הרבה אנשים לא מגדלים את זה סתם.

אלא כי למדו על זה והתחזקו על זה.

זקן זה לא סתם. יש לו משמעות.

אז למה זה כל כך מפריע?

מישהי שיש לה אחים עם זקן, לא תהיה לה בעיה להיפגש עם בחור מזוקן ואולי זה אפילו ימצא חן בעיניה. בקיצור, השאלה כמה העין רגילה לזה.

זה לא מהותי בכלל, אבל אם זה דוחה אותך - זה כמו כל דבר חיצוני אחר שיכול להתקבל על אחת ולדחות אחרת, ובמצב של דחיה אין מקום לשיכנוע.

אתה לא כ"כ יכול לשלול לי את זה

כתוב במפורש, שקיום המצוות היא היא מה שהופך את האדם לקדוש.

נראלי אנחנו לא מדברים על אותו תפיסת מושג.

את לא מדברת על קדושה.
אלא על התרבות הדתית, ורגש התפעמות ממראה שמעורר בך רגש של טוהר ש(של משהו מסוים, לא הכי בטוח מה ההגדרה)
נראלי.

@הדוכס מירוסלב יש קדושה בזקן? (אם אין מצווה שיהיה זקן, קשה לי להבין איך יש קדושה. אלא אם כן הוא מגדל זקן מדי הפסוק שברח לי מהראש הרגע. דיברנו עליו בוואטסאפ)

כי לא תוכל, לפחות לא בלי להכיר אותי.

אז נניח לזה לעת עתה.

והעיקר שכל עמישראל קדושים

עם הרגשות שלך, וזה פשוט שגוי.

אין לזה קשר לרגש שלך, קדושה זה נושא בתורה. לא בלב שלך.

הלוואי וכל עמישראל היו קדושים. אמן.

מה עניין ההתפלמסות ברצונות של אדם

אבל מבחינה רוחנית גידול זקן הוא הידמות לצורה העליונה. אפשר לדחוק ולהגיד שזה מצד המצווה להדמות להקב"ה (הדוחק זה כי המצווה היא במידות אם אני זוכר נכון בע"פ)

מלבד זה יש בזקן ניכר כל מיני עניינים ע"פ הקבלה... ויש עניין לא להוריד אותו, ויש אומרים לא לגעת בו בכלל, כלומר לא לסדר גם.

 

פעם עשיתי ניסוי ע"פ דברי ראש הישיבה שלי ואנשים הסכימו לי. מוזמן לנסות! הארכת זקן גורמת לדברים להסתדר יותר בקלות בחיים

 

קח בחשבון שקשה להגיד שזקן יהודי הוא לא קדוש, מהטעם ש@לעבדך באמת! אמרה. כל היהודי קדוש.

זה ההבדל בין גוף יהודי לגוף גוי. זה בא משורש רוחני קדוש וזה בא מאותו מקום ששאר הגופים בעולם באים.

במיוחד אם אנחנו אומרים שע"י הזקן אנחנו נדמים להקב"ה.

 

אבל כן, קדושה כמו בספר, מזוזה, תפילין וכו', אין.

למרות שיש שנוהגים להצניע את השיערות שלהם מהזקן בספרי קודש, ואף פעם לא התיישב לי המנהג הזה עם האיסטנסים שעומדים להקיא כשהם נתקלים בזה. וגם עם הלכות ספרי הקודש ושמירתם...

זה ממש תלוי אדם.
אין התנהלות נכונה כשזה קשור לדברים אישיים וטעם זה דבר אישי, כל אחד לוקח את זה למקום אחר ובגלל זה זה לא משנה מה בנות אחרות כאן היו עושות כי הן זה לא את

ועכשיו לפי דעתי (שהיא אישית לגמרי ויכול להיות שלא תתאים לך וזה בסדר לגמרי) את צריכה לשים לב עד כמה זה באמת מפריע לך. לנסות כמה שאפשר לשים לב כמה שאפשר לאדם שיושב מולך ולא לאיך שהוא נראה, הרבה פעמים יש דברים שמפריעים לנו במראה חיצוני ואחרי שמכירים את האדם הם לא לגמרי נעלמים אבל לגמרי מתגמדים.
ויכול להיות שזה מפריע לך עד כדי כך שאת לא מצליחה להסתכל על הפנימיות של האדם ואז זה בסדר, זה לא מתאים לך ולא קרה כלום. פשוט שימי לב אם יש מקום לעבוד על זה ובסופו של דבר זה ישתלם (או שלא כי זה לא היה אמור לעבוד בינכם מלכתחילה אבל לפחות הצלחת לעבוד כל המידות שלך) או שכרגע אין לך את הכוחות לזה וכניראה שהפעם זה לא מתאים
ב"הצלחה!

ואל תדחיקי דברים שמרתיעים אותך רק כי "את לא רוצה להיות שטחית מדי".

השטחיות הכי גדולה זה לשקר לעצמינו בשם אידיאלים כאלה אחרים.

אני חולה על זקן.

זה עניין של סגנון וטעם. 

אבל יש לי סיבה

ולך יש סיבה למה את לא רוצה בחור עם זקן, וזה גם בסדר
מגעיל אותך? מרתיע אותך? זה בסדר גמור

בהצלחה!

מסוג הבנות שאני יוצא איתן אין בנות שאוהבות מגולח, במיוחד בגילי. אומרות שזה נראה כמו ילד קטן

באופן כלי, אפעם לא הפריע לי זקן. מסכימה עם אנשים מעלי שזה אכן מראה ייהודי ויפה.

אבללל

יש לו זקן עבות כזה, לא זקן קטן, אלא די הרבה, ופתאם גיליתי שזה מרגיש לי כמו אבא שלי או משהו..

 

וגם אני מרגישה שמלחיץ אותי מה אנשים יאמרו מבחוץ.

 

יש כאן מישהי שחוותה את זה?

שואלת כדי לנסות להבין אם זה משהו שאפשר להתגבר עליו או שלא..

 

תודה!

לטעמי, זה מאוד שונה אם זה זקן צמוד או ארוך.
ואותי אישית, ארוך מאוד מרתיע.
נשמע שגם אותך..(??)
אם זה שם, אין מה להתגבר, זה פשוט לא וזהו.
לענ״ד.

לי מאד הפריע זקן
(כמו שמישהו/י כתב/ה כאן באחת התגובות- הגברים שסביבי היו ללא זקן...)
היו כמה פעמים שאפילו החלטתי לא להמשיך בגלל זה כשהזקן ממש הפריע לי.
ואז הגעתי לדייט עם בחור ו...שוב זקן!! זה היה מבאס, רק רציתי שהדייט יגמר...
אבל משהו בכל זאת היה אחר ונתתי לזה עוד צ'אנס, והפלא ופלא, עם הזמן כשמכירים את הבנאדם ומתחילים לאהוב אותו- לומדים לאהוב גם את הזקן....
זה לקח כמה פגישות והיום אנחנו נשואים כבר כמעט שלוש שנים ב"ה.
ואני אוהבת אותו ואת הזקן שלו!!

אז לשאלתך, כן, זה אפשרי!

בהצלחה

זקן יהודי זה זקן עבות ככה המראה הגלותי של היהודים.
זקן צמוד - סטייל מערבי, אין קשר ליהדות.
רוב הגברים מתעצלים להתגלח כול יום ולכן מגדלים זקן צמוד

יש כאלו שיפגשו רק עם בחור שמגדל זקן ואם לא יבקשו ממנו לגדל אותו, יש כאלו שיפגשו רק עם בחור שלא נגע בזקן מעולם ויש להפך כאלו שהזקן יפריע להם ויש רבות שזה לא משנה להם.

מעשה בבחורה (היום אמא לכמה וכמה) שתמיד אמרה שלבעלה לא יהיה זקן, כשחזרה מהפגישה הראשונה והחברות שאלו איך היה? ענתה שהיה נחמד, אבל יש לו זקן גדול (זאת האמת!) אחרי הפגישה השניה אמרה שבעצם אולי הזקן לא כ"כ גדול (על כל פשעים תכסה...) והם חיים באושר עד היום הזה...

אחרי זה בודקים גם את הצדדים הללו - אם מפריע עושים חושבים עד כמה. ברוב מוחלט של המקרים אני מאמינה שאפשר להתגמש

שמדברים גם על זיפים ולאו דווקא על זקן ממש.
לדעתי זיפים זה יפה.. אדם שלא מגולח נראה לי כמו ילד. אבל לא הייתי יוצאת עם מי שיש לו זקן ממש..

זה כלכך תלוי מי האישה..

אישית מישהו בלי זקן (בכלל, כאילו מתוך עניין להתגלח לא שלא צומח או משהו) , יכול להיות שלא הייתי נפגשת איתו.. 

לא מרגישה שטחית בכלל, זה עניינים שונים של סגנון וטעם ואין שום עניין שאני אפגש עם מישהו שאני לא ארגיש בנוח עם חלק ממנו (בהנחה שהוא קריטי לו) וגם כמו שכבר אמרת יש כלכך הרבה סוגים של אנשים ושיער וכאלה, אבל אם זה מרתיע אותך, אז זה עניין של מראה חיצוני, אל תסתבכי שם.. 

וזהו תשמחי ברצונות שלך, תקשיבי ללב שלך, ואולי אפילו אם תתני הזדמנות הזקן יתגמד בעינייך. אבל אולי לא.. וזה בסדר

לי חסר בעין כשאין למישהו זקן, זה גם מקטין תנראות שלו..

אם הרתיעה היא אסתטית, זה משהו אחד. אם הרתיעה היא בגלל ההקשר הדתי ("הבחור יותר מדי דוס") זה משהו אחר.

ושתיהם לא היו רלוונטיים..

אבל...
40 יום - זה נפלא תפיצו ואם אתם צריכים תכנסו - לקראת נישואין וזוגיות

משהו עובר על הכרטיסים?

קיבלתי שתי הצעות אאל"ט, מאחותי ששדכנית שם..

ורלוונטיות...
בהצלחה

וכמה מהן הגיעו לכמה דייטים...

אולי תכתוב סוג של מדריך שילמד איפה לשים דגשים בפניה למיזם הזה, ז"א איך אנשים צריכים להציג את עצמם כשהם פונים לאנשים שלא מכירים אותם כדי לקבל הצעות רלוונטיות.

אני אישית היית מעדיפה שילמד בישיבה.. אבל זה ניראלי מאוד משתנה מאדם לאדם.
וחוץ מזה זה יכול להראות על האופי שרוצה לתרום לעם ולמדינה.. שאפשר תמיד לעשות את זה.
תלוי מה מטרת השירות לאומי? ובמה הוא עושה אותה..

התנדב לשרות לאומי.

למה זה שונה מבייני"ש רגיל שעשה הסדר?
האם מבחינתכן הסיבה ללכת לצבא היא רק כי זה החוק ואם פטורים לפי חוק אין עניין?

או שפשוט אתן מחפשות מישהו שהלך לישיבה גבוהה ונשאר שם ולא התגייס?
אם כן, השאיפה שהוא יעבוד מתישהו?

@מיצ'ל
@פרח-אש

מחילה על התקיפות, אשמח לתשובה, כי זה נראה שאו חלה אי הבנה של השאלה של גבריאל או שאתן מדברות על כיוון אחר.
תוכלו בבקשה לענות?

כוונתי על שירות לאומי בלי קשר לימוד בישיבה.

אם זה נוסף על ישיבה הכל מצויין

ישיבה ואז שירות אם הוא מעוניין בכך..
ושהשירות יהיה משמעותי בשביל שהוא "יבזבז" על זה שנה..
וזאת דעתי גם על שירות לבנות, שאני בספק אם כל שירות שווה את השנה הזאת.. (נושא נרחב שאפשר לדון עליו, זה נובע מהתפיסה לשם מה צריך את השירות? לשם התרומה לעם או למדינה.. ולעניות דעתי יש חשיבות גדולה לתרומה לעם שניתן לבצעה לא במסגרת שירות בעוד שתרומה למדינה לפעמים באה על חשבון.. כוח עבודה זול וכו').
ולגבי עבודה, ארצה שהוא יעבוד.. לא חייב עכשיו.. בעתיד..

מוסיף בעיני זה שהיה לו ככ חשוב לתרום למדינה מצד שני בודקת יותר כמה התורה חשובה לו ולמה לא החליט ללכת לישיבה ...

בהנחה שלא גוייס ובחר בשרות לאומי אני מעריכה, אני לא חושבת שהוא טוב יותר מבחור שבוחר ללמוד או מאחד שבוחר לעבוד, כל אחד ומה שמתאים לו.

כל אדם מתמודד עם קושי, ויש כאלה שמתמודדים עם כדורים... רוב האנשים האלה מתנהגים ביומיום רגיל לחלוטין, כך שאין לדעתי שום סיבה להפרדה.
אין קשר בין בעיה נפשית לחוסר אחריות, וכל שאלת הנישואין תלויה על התפקוד של האדם. אם הכדורים עוזרים לו לתפקד טוב, אין שום סיבה שלא יקים משפחה משלו

ואם גם בן הזוג מתמודד אז עלול להיות שבמקום לתת יציבות הוא ידרוש יציבות..
וגם עלול להיות שטריגר אחד יכניס את שתיהם להתקף ואז אתה בבעיה..
לא אמרתי שזה לא אפשרי וזה משתנה בין המקרים (כמו כל דבר) אבל בהגדרה לשדך ככה לא נראה לי חכם..

ועל אחת כמה וכמה כשמסיקים ממנה מסקנות.

אבל בשביל אלה שכן...

לדעתי אם ההורה באמת עלול להתאבד, אם ההורה יהיה תלוי מידי ריגשית בילדים שלו וכו וכו אז כן, יש מקום להחזיק בדעה שמעליבה אנשים

יש הרבה אנשים שהולכים לפסיכולוגים והם נראים לנו בריאים דווקא אלה שמטפלים בעצמם הם מודעים לעצמם ורוצים לקיים אורך חיים שיאפשר להם גם להקים משפחה 

השאלה האחרונה מעליבה קצת מי אנחנו שנחליט מי מגיע לו להביא ילדים

גם במגבלות פיזיות יש פער מאוד גדול בין בניית שמיעה קלה, לביו נכות פיזית.
בין דיכאון להפרעה קשה יותר יש פערים גדולים.

וזה תלוי מצב, לא נראלי נכון לשדך על סמך דמיון בהתמודדות, זה עלול להוביל להתמודדות כפולה ומכופלת.

שהתגלתה אצלה הפרעה דו קוטבית אחרי לא מעט שנות נישואים ולא מעט ילדים... אז מה? בעלה יתגרש ממנה? קושי נפשי, גם מורכב, יכול להיות כמעט בלתי מורגש כשהוא מטופל בקביעות. זה כמעט לא מתבטא ביום יום ורוב האנשים בסביבה הלא הכי קרובה של האשה הזאת בכלל לא יודעים על הבעיה. אז היא מתמודדת בדרכה והבעל מתמודד בדרכו והילדים שכבר גדלו מתמודדים בדרכם. זה לא פשוט אבל אפשרי, כמו הרבה דברים לא פשוטים אחרים. קשה לילדים לגדול עם אמא כזאת? בוודאי שכן. עדיין אני לא חושבת שהיא פחות ראויה להיות אמא מכל אחת אחרת. לכל ילד יהיו קשיים עם ההורים שלו. יש קשיים קטנים יותר ויש גדולים. ולא בהכרח מי שגדל להורה עם בעיה נפשית יחווה קושי גדול יותר מילד של הורה שבהגדרה ה'רשמית' נחשב נורמטיבי.

יותר סימפטים ומבינים מתמודדים אחרים וכל מה שמסביב.

בחור/ה רגיל/ה תפחד אם היא תשמע שהו/יא מתמודד/ת עם לקיחת כדורים.

בס"ד

קודם כל, יש הרבה אנשים "רגילים" שלא ישפטו על פי זה ולפעמים אפילו יעריכו את זה יותר.

שנית כל, ב"ה המודעות לנושאים האלה עולה בשנים האחרונות ויותר ויותר אנשים מבינים שלא כל אחד שלוקח כדורים לא יוכל לתפקד או לטפל בילדים או לנהל חיים. הכדורים נועדו כדי לאפשר חיים נורמלים והם מאפשרים כאלה להמון אנשים.

חוץ מזה, ההערה האחרונה שלך בהודעה הפותחת בהחלט פוגעת ואפילו יותר מזה- היא מערערת. אתה חושב שאנחנו, לפחות חלקנו, לא חושב את המחשבות האלה? לא נמצא בדילמה הזאת של "מתי אהיה יציב מספיק כדי ללדת ילדים? האם זה בכלל אחראי מצידי?"? אז בוא אגלה לך סוד: רוב אוכלוסיית המתמודדים הם אנשים שאפילו לא תדע שהם כאלה כשתפגוש אותם. רובם גם אנשים אחראיים שחושבים ברצינות על מעשיהם. אמירה כמו שלך היא אמירה מערערת מאד. עצם המחשבה שאולי בכלל צריך לא לאפשר לנו להוליד ילדים היא מזעזעת. האנשים שאתה מדבר עליהם נמצאים בכל שום העבודה, חלקם נשואים ומנהלים חיים כמעט נורמטיביים. איך הכללת את כולם תחת מטריה אחת? איך הגעת למסקנה שכולם יפחדו מהם? אני יכולה לשלוף לך עכשיו שם של מתמודד שמנהל מקום שעוזר למתמודדים אחרים. הוא לא מסתיר את ההתמודדות שלו וזה כתוב ב"אודות" באתר של המקום. האנשים האלה מודעים לעצמם, הם מטפלים בעצמם, איזו סיבה יש למנוע מהם להביא ילדים לעולם? רק כי הם שונים ויש להם התמודדויות אחרות? הגזמת, אתה לא חושב?

שיש מורכבויות.
אני מכבד ומעריך אנשים כאלו המתמודדים, וגם אני הייתי מנהל זוטר של מקום כזה. לא טיפלתי בהם נפשית, אבל הקניתי להם כישרונות עבודה, ודווקא התפקיד שלי נתן לי מגע מאוד ישיר איתם.

אני כן חושב, כמו שכתבתי לעיל, שיש אנשים שמתמודדים שנמצאים במצב קיצוני, שלא מאפשר להם להיות אחראי על ילדים.

אני עדיין חושב שיש סטיגמה רחבה על מתמודדים, במיוחד שנרתעים מלבנות קשר איתם, וראיתי את זה מקרוב.

בס"ד

 

זה נקרא הכללה.

אנשים שנמצאים במצב קיצוני שלא מאפשר להם להיות אחראיים על ילדים גם בד"כ לא יגיעו למצב שיש להם בן זוג להביא איתו ילדים ככה שזה לא משנה. זה לא משהו שמישהו מאיתנו צריך להתערב בו, הטבע עושה את זה נפלא. 

הדוגמה של המנהל הייתה כי הוא מתמודד, לא סתם כי הוא ניהל מקום כזה. זה יפה מאד שעבדת איתם אבל זאת לא הייתה הפואנטה.

 

אני חושבת שעוד יש ספיחי סטיגמה כזאת, לצערי בעיקר בציבור הדתי. בעיניי זאת טעות וזה עוול להמוני אנשים טובים שכל חטאם היה בכך שההתמודדויות שלהם הן בנפש. אמרתי שבשנים האחרונות המודעות מתחילה לעלות, לא אמרתי שאנחנו בסוף התהליך. בכל מקרה, ב"ה יש מספיק אנשים טובים שמתחתנים עם מתמודדים ושזה בכלל לא כזה אישיו מבחינתם. אני זכיתי באחד כזה ואני בטוחה שיש פה עוד כמה שיכולים לספר שזכו באחד כזה. מי שעדיין חי בסטיגמה, שיערב לו, ההפסד כולו שלו. למתמודדים יש איכויות רבות שלפעמים נובעות דווקא מההתמודדות. 

 

הבהרה: איני חושבת שזה לא לגיטימי לפסול על זה. זה לגיטימי בהנחה שאדם מכיר את עצמו ומחליט שהוא לא יכול להתמודד עם זה. זה לא לגיטימי בעיניי לפסול ישר רק כי מישהו לוקח כדורים כאלה או אחרים מבלי לבדוק בכלל מה זה הכדורים האלה ומה ההשלכות שלהם על האדם ועל מערכת יחסים איתו. 

אישית רציתי לספר למי שמוצע לי כבר בשלב הבירורים. ב"ה ההצעה היחידה שהייתה לי לפני בעלי נפלה בגלל דברים אחרים אז לא הייתה לי ההזדמנות. אצל בעלי שכחתי מזה אבל שעתיים אחרי שהתחלנו את הדייט פשוט אמרתי לו שאני צריכה לקחת כדור וסיפרתי לו על זה. זה לא הרשים אותו במיוחד יש לציין.

 

הכללה.
זה לא אומר שכולם יש להם אותי קושי ונמצאים באותו מצב.
שאלתי את זה כי יש מאגר כזה שנקרא 'חיבורים', ומתמודד מסויים שמתקשה בשידוכים רוצה להצטרף.

נראה לי שאת תסכימי לחוק במדינת ישראל, שלפעמים במצבים של קשיים נפשיים של שני בני הזוג, לוקחים את הילדים מהם.
זה מוכיח שהטבע לא מנע את הבאתם של ילדים להורים כאלו.

בס"ד

 

אבל לא כאקסיומה שמתמודדים צריכים להתרועע רק עם אנשים כמוהם כאילו אנחנו איזה זן אחר שבכלל לא קשור לבני האדם.

 

א. זה מאד תלוי מתי המחלה התפרצה. אתה שוכח אוכלוסייה ענקית שהמחלה מתפרצת אצלה אחרי הולדת ילדים.

ב. נכון, יש מקרים שבאמת המצב יותר מדי קשה והילדים מסכנים אבל זה ממש לא מתפקידי להחליט מראש למי מותר או אסור ללדת. זה כן מתפקידי לתת את המענה הנכון ואת הטיפול הנכון כדי שהמשפחה תהיה משפחה אחת טובה. גם כשמוציאים ילדים מהבית [זה אגב לא קורה כזה הרבה ורק במקרי קיצון] זה מתוך ראייה של איך גורמים להורים לחזור לתפקוד כדי שיוכלו לחזור לגדל את הילדים. זה לא המחלה שגורמת להוצאת הילדים, זה ההתמודדות עם המחלה והטיפול. 

 

בקיצור, בטח לא צריך מראש להחליט שלאדם מסוים לא מגיע להתחתן ולהביא ילדים, זה לא דברים שניתן לצפות. אני דיברתי על אנשים שבאמת במצב תפקודי מאד גרוע עוד לפני שהם מולידים ילדים או מתחתנים והאנשים האלה בד"כ לא יצליחו למצוא פרטנר\ית להביא איתו\ה ילדים גם אם הם מאד ירצו. אני עובדת עם כאלה ותאמין לי שאין מצב שזה יקרה. כשאדם בן חמישים הוא במנטליות של ילד בן 15 וגם זה בקושי, אין מצב שהוא ימצא מישהי להתחתן איתה ולהוליד איתה ילדים. אלו המקרים שדיברתי עליהם כשאמרתי שהטבע יעזור לזה בכל מקרה. על שאר המקרים הגבתי לעיל.

 

בכל מקרה אני רוצה להבהיר שהמחשבה שאנחנו כחברה צריכה להחליט את זה היא איומה ויכולה להוביל לדברים נוראיים. לא ברור מי אתה רוצה שישים את הגבול ואם באמת הצעה כזאת הייתה עוברת הדרך מפה ועד לפשוט לא לאפשר למתמודדים להתחתן היא מאד קצרה ומזעזעת.

 

ענבל לשלטון.

בס"ד

מכירה מקרוב אנשים שסבלו מקשיים כאלו ואחרים שהיו מטופלים,והם התחתנו עם אנשים נורמטביים לגמרי והיום מנהלים חיי נישואים טובים מאוד!


עריכה:
קושי נפשי הוא לא איזו חריגות, והוא יכול להופיע אצל כל אחד במהלך החיים בתקופות שונות.. לא צריך להיבהל מזה, םשוט צריך לפנות ולקבל את הטיפול המתאים למצב!

אתה מבלבל כאן בין כמה דברים שונים.

 

הפרעה דו קוטבית זה לא איזה קושי נפשי, אלה הפרעה נפשית.

תנסה יותר לדייק בפעם הבאה, בילבול בין המושגים מסוגל לגרום לנזק.

 

לדעתי יש מיליון מאגרים שאפשר לפתוח, אבל הסיבה העיקרית שאולי כדאי לפתוח היא בגלל שלפעמים קשה לצאת עם מישהו כשיש בינכם פערים גדולים מאד

(כמו כן הבדלי משכל, כסף, תרבות וכד')

לקרוא לזה קושי נפשי, כי הפרעה נשמע לי כמו דבר קבוע ולא מחמיא, וקושי נשמע שאפשר להתגבר על זה.

לדעתי ה"חסד" שלך עושה יותר נזק מתועלת.

 

אתה אומר את זה כאילו אפשר פשוט להיפתר מהפרעות נפשיות.

אפשר להתמודד איתם, לדכא את ההשפעה שלהם בשלל דרכים ועם מחירים לא קטנים, אבל לא להעלים אותם.

אתה יכול באמת לפגוע במישהו.

 

כל מי שאני מכיר בעל הפרעה נפשית אומר שיש לו הפרעה נפשית, או בצורה יותר גרועה.

צריך להיות מודע ושלם עם מי שאתה.

להגיד למישהו שהוא לא מה שהוא...

 

וחוץ מזה אתה ממש פוגע באנשים שיש להם "רק" עם קשיים נפשיים.

"אפשר להתמודד איתם, לדכא את ההשפעה שלהם בשלל דרכים ועם מחירים לא קטנים, אבל לא להעלים אותם"

אבל אני בוחר לכנות את זה במשהו חיובי, כמו שהרבי מחב"ד היה קורא לבתי חולים-בתיר רפואה.

בתי חולים לבתי רפואה - זה מילה חדשה חיובית, ובעלת אותה משמעות, ואפילו משמעות יותר מדויקת.
אבל אתה קורא לזה בית, שזה מילה קיימת בעלת משמעות שונה לחלוטין, או כל משהו אחר שכבר קיים.

 

יכולת לקרוא לזה אשיות שונה, מיוחדת.
אבל (לדעתי) ככה אתה פוגע גם באנשים עם קשיים נפשיים וגם אנשים עם הפרעות אישיות.

היי

קראתי פה לא מעט, אבל עד עכשיו לא יצא לי לכתוב...

 

אז יצאתי עם בחור מדהים ממש ממש. יצאנו כמעט שנה שבסופה הוא הציע נישואין...

בערך יומיים אחרי הוא סיפר לי שהוא מתמודד... הוא השאיר את הנושא מאוד מעורפל ולא פירט

אחר כך הבנתי שיש לו הפרעה דו קוטבית ושזה ממש לא פשוט.

אם זה היה נשאר ביידיים שלי כנראה שלא הייתי מבטלת.

לא כי אני חושבת שזה זניח ולא כי אני סולחת לו על זה שהסתיר את זה ממני לאורך כל הקשר.

פשוט כי הייתי מאוהבת בו ממש ומאוד רציתי להתחתן.

אבל השמועות על המצב הנפשי שלו הגיעו למשפחה והם לחצו עליי לבטל.

ביטלנו,

נשארנו "ידידים"

אני מרגישה ששוב מאוד נכווית מהחוסר אמון שנוצר בעקבות המקרה. 

עדיין מנסה להתאושש....

יצא לי שפגשתי לא מזמן בחור ואחרי שנייה חשדתי שגם לו יש איזשהיא בעייה וישר ביטלתי..

 

אם אני חושבת שאנשים כאלה יכולים להתחתן עם אחרים.. ברור!!!

הוא יהיה אבא מדהים ממש יש לו לב ענקי אבל הוא צריך מישהיא שמוכנה להתמודדות הזאת.

ומישהיא שהיא והמשפחה שלה מכירים ומכילים את המקרה.

וחייבים להיות כנים

 

 

 

יש כ"כ הרבה אנשים עם מורכבות רצינית שבנו בתים נפלאים.

יש אנשים נפלאים- נפגעי תקיפות מיניות, טראומות, נפגעי חרדה, או כל מיני אנשים מקסימים ביותר עם כל מיני מורכבויות בנפש, שעם מודעות למצב ועם קבלת תמיכה ועזרה מתאימה (חבר/ה, איש מקצוע, או דמות תורנית מקצועית) אפשר לבנות בתים נפלאים.

לכולנו ה"רגילים" גם יש אתגרים בחיים, למתמודדי הנפש לסוגיה השונים- זה האתגר ואפשר לצלוח אותו בהרבה אמונה וסיעתא דשמיא.

לא עצם ההפרעה..

שאלה נוראית....

גילוי נאות (שמפורסם פה בפורום ): אני מתמודדת עם ocd מאז גיל 16.

בהנחה שמדובר על אנשים מתפקדים.
''מגיע''? האם לעיוור ''מגיע'' שיהיו לו ילדים? האם לנכה בכיסא גלגלים ''מגיע'' שיהיו לו ילדים?

מדובר באנשים רגישים , וזה בהחלט יכול להפוך ליתרון. והם הרבה פעמים אחראים הרבה יותר....

מישהו פעם שאל אותי
איך אני מעיזה לרצות להביא לעולם ילדים שעלולים גם לשאת את המשא הזה.
עניתי לו
שלילדים שלי, אם יצטרכו, יהיו את הכלים הכי טובים להתמודד עם זה.

הלימוד זכות עליו, שהיה אידיוט..

נכון שיש סטיגמה שלילית עם שורשים במציאות. וזה מרתיע ומעורר חששות אמיתיים וגם מופרכים.

אבל... אין צורך באמת.

 

פשוט כי אנחנו יכולים להתאים לכל סוגי האנשים. בסוף זה משהו מאד אינדיבידואלי. חוץ מיזה שגם נישואין וזוגיות זה חלק מהחיים שצריך להתמודד איתם.

 

מה כן יכול לעזור עם הקושי של הרווקים והרווקות?

קודם כל להעלות את המודעות של הציבור לכל העניין של ההתמודדויות. להוסיף הסברה על עצם ההתמודדות. איך זה נראה ביומיום. מה קשה וכמה ואיך חיים עם זה. בלי לייפות. אנשים שמבינים הם אנשים שפחות נרתעים ויכולים למצוא את ההתאמה גם כשיש התמודדות ברקע.

 

עוד משהו. המתמודדים עצמם צריכים להתייעץ ולקבל כלים איך לשבור את תקרת הזכוכית בשלב הדייטים וגם איך לפצות על פערים וקשיים שיתעוררו בזוגיות. כי בגדול זה ממש אפשרי.

 

 

 

 

לדעתי זו שאלה לא נורמלית.

 

וגם הניסוח שלה בעייתי.

 

ואינני יודע ממה זה בא, אולי דווקא מרצון לכתוב בסוף "הפוך על הפוך" אחרי שאחרים יענו - ומכל מקום, זה נראה מתאים בערך לימי הביניים, במחילה...

 

א. מה זה "מבקרים אצל פסיכיאטרים, פסיכולוגים ולוקחים כדורים".. נו, אז מה?  תלוי ספציפית באדם ובבעייתו. היום "לבקר אצל פסיכיאטר/פסיכולוג ולקחת כדורים".. זה דבר לא כ"כ נדיר, ואפשר לנהל איתו חיים יפים מאד.

אולי הבעיה היא דווקא אצל מי שלא "מבקר אצל" וכו', אבל היה צריך את זה.. שמעתי פעם בשם פרופ' זהר, שהוא פסיכיאטר בעל שם (אע"פ שאיני ערב לדיוק הסטטיסטיקה שהגה, אבל הרעיון..), ששליש מהאנשים צריכים טיפול פסיכיאטרי, חצי מהם ילכו, וחצי מהם יקבלו טיפול מתאים...

 

ב. מה זה "מגיע להם"?.. זו שאלה שמתאימה לתרבויות אפלות מאד - שאנחנו מעדיפים לא לחשוב עליהם יותר מידי.

 

ולמי שאולי לקח את זה ב"רצינות"... (אולי אפילו "נבהל" לרגע, כי חושש שמא הוא מוטה בעד עצמו ואינו "אובייקטיבי"..) -  אנשים עם כל מיני התמודדויות, שגם עושים עם זה מה שצריך, יכולים כמובן להיות הורים טובים לא פחות מאחרים. לפעמים יותר. אדרבה, זה ממש יכול להיות גם חלק ממה שבונה את האדם עצמו. ענין של גישה.

כי כל שאר בני האדם כלכך נורמליים?
זו מחשבה נוראית..

השיח המערבי השפיע עלינו מדי, כל ה'מגיע', משום מה היום כשלא מאשרים לסוטים לסחור ברחם של אישה, הם מתבכיינים ש'שוללים להם את הזכות להיות הורים', שטויות במיץ - שיתחתנו, כמו כולם עם אשה ויהיו להם ילדים.

בפשטות, הכותרת של "עם קשיים נפשיים שאובחנו רפואית", היא רחבה מאוד. מי שבסיכון סביר לסכן את מי שיתחתן איתו - זו באמת בעיה לאפשר לו להתחתן ואם כן אז באופן מבוקר, שיתגבר על הסכנה. אותו דבר לגבי מי שבסיכון סביר לסכן את הילדים שלו.

אם מדובר רק על מורכבות - עליו לספר לפני ההחלטה על חתונה למיועד, מה המצב ומה ההשלכות ולאפשר לו להחליט האם שייך לו להתמודד.
אם אין השלכות או השלכות זניחות - אין שום סיבה שלא יתחתנו כמו כולם. מניח שרבים יגידו שאפילו לא צריך לספר. לענ"ד כדאי לספר, כי ההלם של בן הזוג עלול לגרום נזק לאמון למשך החיים.

של מאובחנים עם מחלות נפש... ובדרך כלל האחוז הקטן הזה גם מאושפז במוסדות שונים לתקופות שונות וכו'...

ששמירת עיניים, כיוון בחיים ושמירת מצוות- קריטיים מאוד!
עם עניין הכסף אפשר להסתדר, בישיבה אתה יכול להמשיך ללמוד גם לאחר הנישואים, צבא- קשה אבל אפשרי, ורשיון לא קריטי בכלל לדעתי.
מידות- תלוי איזה מידה והאם עובדים על זה, ובכלל- עבודת המידות זה בסיס לזוגיות.
זה כל עוד אתה בשל נפשית, מרגיש מוכן, ורוצה זוגיות.
כמובן שעדיף שיהיה לך את רוב בפרמטרים שהזכרתי..

כיוון בחיים - כמה כיוון? כמה צריך להיות מדויק?

האם גם שיעור א'/ב' יכול להתחתן? כמה שנםי בישיבה צריך להיות לו?
תוכלי לפרט על מידות?
איך עובדים על בשלות נפשית, והרגשת מוכנות?

כיוון בחיים- שידע מה הוא מתכוון לעשות, במה לעסוק, שתהיה לו השקפת עולם משלו, שהוא ידע להביע את דעותיו.
שנים בישיבה- בעקרון זה ממש אינדבידואלי, לא רוצה להגיד לך כן/לא, יש לי שלוש חברות שהתחתנו עם שיעור א' ונשואות באושר גם לאחר הרבה שנים. כמובן שזו התמודדות. לדעתי אבל כן חשוב לחכות עוד קצת, בקשר לזה אני חושבת שחשוב להתייעץ עם הרב שלך הוא גם מכיר אותך ויידע מה טוב בשבילך ספציפי.
מידות- לא הבנתי כל כך מה לפרט.. לדעתי אדם גאוותן או אגואיסטי לדוגמא יהיה לו מאוד קשה בחיי הנישואים. יש מידות קריטיות לנישואים. כמובן שזה גם תלוי במינון, אף אחד לא מושלם.
על בשלות נפשית והרגשת מוכנות לא עובדים, זה באמת לבד. אם אתה רואה את עצמך מקים בית, מפרנס, בעל, אבא וכל מה שערוך בכך ואתה רוצה את זה- אשריך. אם לא, חכה קצת.

חלק מהפרטים פה לא מסתדרים לי, נגיד שאני יודע שאני רוצה ללמוד בישיבה מספר שנים, זה אומר שזה יקרה בפועל? או אם אני רוצה להיות ראש עיר או דוקטור, זה אומר שזה באמת יקרה? או שלא הבנתי נכון ואת מתכוונת לפרטים חשובים יותר?

 

אז אם אני רוצה להתחתן ולא בשל אני צריך לשבת ולחכות? ואם מתאים לי להיות אברך, אז אני לא יכול להתחתן(בהקשר לפרנסה)?

מה את מתכוונת ברואה את עצמך? אם אני רוצה וחושב על זה ומנסה לעשות מה שצריך זה מעיד על כך?

לא הבטחתי שתעסוק במה שתרצה, אבל חשוב שבן אדם יכוון את עצמו למה שהוא רוצה.
אי אפשר לחיות כל היום במחשבה שאני לא אתכנן כלום כי הקב"ה יעשה הטוב בעיניו, לא, אנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות שלנו.
ובקשר לבשלות- אנשים מתקדמים, עושים דברים בחיים ועוברים חוויות שמשכללות אותם. זה שאמרתי שתחכה קצת הכוונה היא לא לשבת רגל על רגל ולחכות שהזמן יעבור, אלא להמשיך בחיים והחיים כבר יביאו איתם ועם מה שתעסוק את הבשלות והרצון אם הם חסרים כרגע.
ובטח שאתה יכול להיות אברך ולהתחתן! מבורך מאוד!
ואני חושבת שכן, אם אתה עושה השתדלות ורואה את עצמך גם בדברים שאולי קצת פחות ורודים וזוהרים זה משקף מאוד על בשלות לדעתי

הדבר העיקרי זה שאדם יבין מזה להקים בית. מה המשמעות של זה.
כסף, צבא, ישיבה, לימודים וכו זה לא דברים שאמורים לתקוע את הדברים האמתיים של החיים, הם אמורים לבוא ביחד, באיזון.
ואדם גם צריך לדעת פחות או יותר מה השאיפות והרצונות שלו.. לא חייב מדוייק, אבל בכלליות לדעת מה הוא רוצה מעצמו.
ומאוד חשוב שיהיה לאדם בגרות מסויימת ואחריות על מה שהוא עושה.
ובקשר לגיל, לדעתי זה מאוד מאוד אינדוודואלי.
יש כאלה שבאמת מוכנים בגיל מוקדם מאוד וכאלה שגם בגיל יותר מאוחר עוד לא מוכנים.
כל אחד צריך לבחון את עצמו ולראות אם לו זה מתאים עכשיו לצאת או לא.

לקיים מצוות, להתחתן ולהתפרנס בכבוד זה לא מספיק?

תחפש בתוכך את התשובות, הן כולן נמצאות שם בפנים.

שרוב מוחלט מהדברים שכתבת, חשובים. אבל לא קריטיים בכלל כדי להתחיל לצאת...

רשיון, צבא, תואר, כסף. אלא דברים טכניים. שאולי מאוד יוסיפו למי שיש כבר, אבל לא מונעים ממי שרוצה כבר להתחיל לצאת להתחיל.

 

פה אגב אני חושב שמתחילה כל השאלה...

האם אני בכלל רוצה??

אחרי שישבת וענית לעצמך על השאלה הזאת ברצינות ובכנות. אז תמשיך האלה.

איזה בית אתה רוצה לבנות? בית של תורה? בית של יראת שמיים?

בשביל זה צריך כמה שנים בישיבה. ואז נכנס שוב השאלה של הרצון.

כמה אתה באמת רוצה? כמה זה מפריע לך שאתה לא יכול לחכות כמה שנים בישיבה. או שאתה יכול ואז תחכה.

מידות חשוב, אבל תהיה בעניין שאת עיקר עבודת המידות שלך תבנה בבית שלך מול אשתך...

כיוון בחיים מאיזה בחינה? שאיפות? רצונות? וודאי שצריך וחשוב. זה ביחד עם הרגשה של בשלות הם לפי דעתי הדברים החשובים שאותם חובה לפני בניית בית. שעליהם גם אם אתה מרגיש צורך ורצון להתחתן. תעבוד עליהם קצת ואז.

שמירת העניים חשוב מאוד!! רק שאלה, אתה חושב שאחרי שתתחתן כבר לא יהיה קשה בשמירת העניים?

אתה חושב שאז לא תצטרך לעבוד על זה? וודאי שתצטרך. 

בנקודה הזאת ספציפית אני חושב שהנקודה של הרצון חשובה יותר.

אם הנושא הזה חשוב לך. גם את פה ושם אתה נופל, לך על זה. 

אם חשוב לך שהבית שלך יהיה מעוז של קדושה וטהרה. ואתה נלחם בשביל זה, אז גם אם עדיין יש קצת נפילות. לך על זה..

 

מקווה שהייתי לעזר. בהצלחה!

את מתוקה

(ותודה רבה על היום!)

לפחות זה משעשע אותך...

בס"ד

 

תודה שזה משעשע!

מה שאני או את או כל אחד אחר חושב על מראה מסויים, לא מחייב אף אחד אחר. מראה זה אך ורק טעם אישי...

(ויכול להיות שהיו עוד כמה הצעות כאלה, אבל זה לא הגיע לידעתך...)

טוב שנצלת ממישהו כזה!

בס"ד

ואני זורמת.. מודה לה' שכיוון לי בצורה ברורה שזה לא זה עוד לפני שהתחיל משהו..

מישהו שיודע שיש דברים במראה שמפריעים לו, ושמנסיונו לא ישתנו גם אםהיאתהיה מקסימה?
אני דווקא הייתי מונה לו על הכנות והיושר. שמנע ממני דייט שהיה ידוע מראש כחסר סיכוי.
אומרת את זה בלב שלם לגמרי.הרבה יותר מעריכה אנשים כאלה מאשר אנשים שמבטלים את ההעדפה והמשיכה החיצונית בזמן ששהם מכירים בה.

אם הוא אמר לחברה וזה עבר אליה, זה פחות בעייתי - למרות שבהנחה הפשוטה שזה פוגע ושזה יעבןר אליה, עדיין עדיף לעמעם. אפשר להגיד "סה"כ לא מתאים".

ב"ה הזיווג שלך יגיע והוא יהיה הכי טוב

שאת לוקחת את זה ככה זורם... וואו

בס"ד

 

ב"ה זה אחרי תהליך ועבודה ממושכת שרציתי, בחרתי ועשיתי עם עצמי.

 

אמיתי???

תמיד יש היו ויהיו אנשים שמתעסקים בשטויות.
וכל הפוסל במומו פוסל

זה אומר שאת יפה או שפשוט יצאת עם בחורים לא שטחיים? או - כל התשובות נכונות

אני זוכרת את האפצ'י.... מזל טוב!

התחלתי השבוע עבודה חדשה ברוך ה'! אחרי כמה וכמה חודשים של חיפוש.

חשבתי על כמה רעיונות לשידוך. התחלתי לגשש.

לק"י

בהצלחה רבה בעבודה!!

אחרי הברית
היה פה שרשור שפתח @עמיחי מהדרום
והכותרת היתה : אפצ'י.

תודה תודה!

ומזל טוב חגיגי וגדול.

אם תפתח בשורת מחץ מאיזה סרט או סידרה ('how ya'doin) או שהיא תחשוב שאתה מצ'וגע, או שסתם לא תבין ויהיה יותר מפדח, או שהיא תצחק.
אבל עדיין תצטרך להתגבר על הבושה הטבעית כדי לעשות את זה.

נראה לי שאם כבר מתגברים על הבושה, אז פשוט לומר "היי (אפשר גם שלום, אני לא שולל) אשמח לצאת איתך ולהכיר אותך. אשמח לדעת עם את מעוניינת" ©

ואחר כך אפשר לשאול שאלות כוללניות, גם כי זה מעניין (אותי לפחות😌) כמה אתם במשפחה, איפה את לומדת, איפה הם לומדים, מאיפה ההורים, מאיפה סבא וסבתא, מה את עושה בחיים, ולאט לאט הקרח ישבר, מקווה. (אני אדם ביישן בנושא הזה, אז אם תמצא איזה רכבת קלה בעסק, תספר לי.

למראה מתרגלים, ובעז"ה אנחנו הנשים נחווה לידות וגם כן לא נראה אותו הדבר, ושלא נדבר על גיל הזקנה בו שנינו לא נראה כפי שאנחנו היום והאהבה עודנה ב"ה

ומסתבר שהקלישאות נכונות
באמת שזה מתגמד ביחס לתכונות האופי, לדרך שבה מתנהלת מערכת היחסים...
מה שאני מנסה לומר, זה שרתיעה או חשש ממראה חיצוני יכול להיעלם ברגע שהפנימיות שלו גורמת לך להרגיש כל מה שאת רוצה דרך המראה.
כלומר, מראה מסויים גורם לך להרגיש x.
ייתכן מאוד, שהתכונות והפנימיות שלו יגרמו לך להרגיש את אותו הx.
אז לדעתי שווה ממש לנסות.
אלא אם אחרי 2 3 פגישות את עדיין מרגישה שזה פשוט לא. ואז לא כדאי להמשיך...

(כלומר לא אני, אני נשוי)

הרבה פעמים אחרי ההיכרות עם האדם בכללותו דברים שהפריעו - כבר לא מפריעים. אם ממשיך להפריע, לא מתחתנים - אח"כ זה מזמין בעיות שלום בית (שמעתי מרב שעוסק בזה).
לאידך גיסא, גם עם מראה חיצוני מאוד מלהיב - לנשום עמוק ולבדוק שההחלטות מתקבלות ממקום אמיתי ולא שהמראה מסנוור מנקודות אחרות של חוסר התאמה.

שבטח יש ביניהם שנים של אהבה שהלכה וגדלה, ואפילו שהם מקומטים וזקנים הם כל כך אוהבים אחד את השני שלא אכפת להם מהמראה.

וזה סתם דמיון

שהכי טוב להיות צעיר ויפה ובן/בת הזוג נועדו למלא את הצרכים שלך ובד"כ זוגיות כזו לא מחזיקה מעמד..

לכן זה ממש יפה לראות זוגות מבוגרים שדואגים אחד לשני כי זה פשוט ההפך מכל התרבות הריקה הזאת

כאהבה בין זוג צעירים שהתגבשה גג תוך 60 דקות סרט.
כשאתה רואה זוג זקנים שתקועים אחד בתוך האף של השני כבר 60 שנה, אתה רואה זוגיות (ולא אמרתי אהבה, @השאלה. ) אמיתית, ומתוודע להבדל.

לפי @השאלה. אתה רואה אשליה.
באתי לומר שמעבר לאשליה יש גרעין אמיתי בכל מקרה.

אבל מבוגרים זה כנראה לא התאהבות אלא אהבה

בעקבות ההתאהבות יכולה להגיע גם האהבה. לא כל אהבה, לא בין שני אנשים נגיד ולא זוג..
ההתאהבות זה משהו "חיצוני", משהו בה שמשך אותך, ביופי, באופי, במעשים, בדיבור...
אהבה מגיעה עם הזמן, נבנית במהלך החיים. בעקבות נתינה, הערכה, אכפתיות לאחר...
לדעתי התאהבות היא בסיס לאהבה גדולה, אבל זה לא הכרחי לשני הצדדים. זתומרת שלא תמיד כשמתאהבים יש אהבה גדולה, הראיה לכך שיש זוגות מאוהבים ונפרדים. ולא תמיד מתאהבים ויש פרפרים וניצוצות לפני שאוהבים.. הראיה לכך שיש המון זוגות שהתחתנו ככה..

זוגיות שמחזיקה לאורך שנים. את ההתממשות של ה"עזר עשה לי כנגדו"... עד 120.
ויש כאלה שמעבר לאכפתיות, יש בינהם גם אהבה.
וזה חמוד ומשמח לראות זוג ש"הצליח".

מה קורה לכם? למה אתם סקפטים?

כי זה לראות חיים שלמים שאנשים עברו ביחד

מי אמר שרואים ברחובות ירושלים?

אבל יש דברים שאי אפשר להבליג

זה משהו שהוא סיפר לי וזה הלחיץ אותי זה לא בשבילי אני רוצה חיים שקטים לא של אדם שיש לו בעיות אני לא יכולה להתמודד עם זה

לא מכירה אותך אבל מהשרשורים האחרונים שלך נראה שממש היית קרובה ללהיות בטוחה שהוא שלך...

זה בטח לא פשוט,

מכירה את זה. ההחלטות האלה הן כמו לחתוך בבשר החיייי.

ד' ינחם אותך.

ישלח לך את מי שהכי טוב בשבילך.

מכל הבחינות.

אבל אחרי הפגישה אתמול לא הצלחתי להירדם בלילה עדיף היה להיפרד עכשיו ולא להתחרט על זה אחר כך אני מקווה שהוא יהיה בסדר ניסיתי לדבר איתו לבקש סליחה שלא יקפיד עליי אבל הוא לא ענה לי 😥

ולגבי הבקשת סליחה,

בעבר שאלתי רב על העניין הזה.

הוא אמר שאם לא התנהגתי באופן פוגע, אלא הגעתי עניינית להבנה שזה לא מתאים, אין כאן מקום לבקש סליחה כי דרך העולם שלא כל אחד מתאים לכל אחת, וזכותי להחליט שמשהו לא מתאים לי.

כמובן להעביר את זה בצורה רגישה, אבל אין מה לחשוש מקפידה.

ככה לי אמרו...

גם ככה הוא לא ענה וגם לא יענה הוא נפגע אני יודעת כי הוא רצה שזה יצליח יהיה טוב נתגבר על הכל

עכשיו זה הזמן שלך לברר יותר טוב ולחדד את העמדות שלך.

יש לי תקופות כאלה.. ממש כמו שאמרת- עולים מלא שאלות, ספקות.. הכל מתערער..
אז לא תמיד זה קל, אבל גם בזכות חברות מדהימות, אני זוכרת להתאזן ולחזור לעצמי..
בשלב הראשון, להאמין שהכל מאת ה'. גם כל מה שתפסתי עד עכשיו וגם מה שעולה לי ברגעים של משבר.
אחרי שנרגעים ומאפשרים להכל לעלות, אחרי שמבינים שלא באמת הכל מתמוטט לנו לנגד העיניים (כי בכל זאת אנחנו אנשים נבונים וחכמים, ומודעים לעצמינו ולרצונות שלנו..)- בקיצור, אחרי שנותנים לזה מקום, אפשר להתחיל לעבוד.
להעלות את השאלות, לנסות לענות עליהם.. אולי באמת יש דברים שצריך לשנות בתפיסה. ואולי גם ממש לא.
פשוט אחרי שנרגעים קצת אפשר להבחין בין השאלות האמיתיות ששווה לבחון אותם לבין סתם שאלות שעולות מחוסר ביטחון בעצמינו..בקב"ה..בבני אדם..
אני יודעת שאצלי אחרי משבר קטן כזה לאחרונה הרגשתי כמובן תסכול והכל, אבל אחרי קצת התאפסות פתאום הדברים שחשבתי שמתערערים לי- התחדדו והתחזקו ממש. אם חשבתי שאולי תפסתי אותם בצורה לא נכונה, אז להפך - פתאום נהיו חזקים יותר והבנתי כמה שהם חלק משמעותי ממני ומהרצונות שלי.
בהצלחה!! מבינה אותך ממש..

בינתיים זה נשאר בגדר של מנסה.

הייתי מאוד מאוד ברסלבית תקופה מסויימת ואז נפגשתי אם איזה בחור אחד ופשוט הבנתי שזה ממש לא ה-דרך שלי, הוא העיר אותי מזה ב"ה.

אני לא אומרת שברסלב זה לא דרך נכונה- פשוט בשבילי היא לא נכונה, והסתנוורתי מהאורות במקום לחשוב קצת מה נכון לי..

וגם תמיד טוב לברר עם עצמך דברים. אם זה עירער אותך ותמקום שלך סימן שיש מצב שאת לא באמת שלמה עם הדברים האלה, עם התדמית שבנית לעצמך וכו..

ואולי אני צריך לעשות קצת תשובה

מאחל שתמצאי את האמת

לפעמים עצם זה שזה מול העניים, זה נותן פופרציות לכל דבר.

נראה לי שבמקרים כאלה מאוד לבודד את הרגש, כי הוא משתנה 
אם בשכל זה מתאים- הייתי ממליצה לך להתחיל לדמיין את החיים ביחד ואז מתוך זה אולי תצליחי להרגיש רגש אחד בולט יותר מהשני

ותשבי בשקט עם עצמך, כשאת בלי הסחות ואז תשאלי את עצמך מה את רוצה

 

חלק מההתקדמות שלנו בחיים היא לבחור- בעצם הבחירה את שוללת המון אפשרויות שהיו יכולות להיות. אבל עם אפשרויות אנחנו לא מתקדמים בחיים וצריך גם לדעת לבחור

ולקפוץ למים- אין מה לעשות, צריך לעשות את הקפיצה הזאת. זה דורש המון אמונה וזה מפחיד אבל זה משהו שאי אפשר לברוח ממנו. 

 

נ.ב.

הרבה פעמים הקולות של "מה איתו?" מגיעות מהסביבה או ממה יחשבו עלי כשאציג אותו למשפחה והחברים

זה קורה לך עכשיו איתו ויכול לקרות עם כל אחד אחר. את צריכה להיות שלמה עם עצמך ובטוחה בעצמך כך שהקולות האלה לא ישחקו תפקיד בבחירה שלך כשזה בא בעצם מגורמים חיצוניים שאת סוחבת אצלך בראש 

 

 

יש לי קובץ עם הרבה שאלות שאמורות לעזור במצב הזה - לקראת נישואין וזוגיות

על הקשר.

ואז לראות האם את יכולה להבין למה כן ולמה לא.

באמת מצב לא פשוט וחשוב לנסות להבין מה עובר עלייך בתת מודע.

אם תרצי להתייעץ, מוזמנת לאישי בשמחה.


בהצלחה רבה

הפסקה גורמת לפחדים ולדמיונות לגדול בלי פרופורציות.. תנסי לשבת עם עצמך ולראות מה בכללי מפריע וכמה את מסוגלת להתמודד עם זה..

מסכימה עם @אני מאמין! נסי לדמיין ואולי זה יעזור לך להחליט שכן או לגלות מה מפריע..

בהצלחה!!!

יכול להיות שבאיזה מקום יש לך רצון חזק יותר להתחתן מאשר רצון להתחתן איתו?

(כמה זמן אתם נפגשים?)

היי

הייתי שם,

מצטרפת להמלצות על ההפסקה כי זה יתן לך להחליט בשקט לכאן או לכאן.

מעבר לזה תתמקדי בשאלה אם יש לו מידות טובות ויראת שמיים, כי זה שורש הכול.

חוץ מזה, מוזמנת להתייעץ בפרטי.

 

נראה לי שבכל מקרה היא תיפגע, אבל אם תסיים את זה בלי שאפילו תיפגשו היא תיפגע פחות.

לא יודעת מה להמליץ לך על איך לסיים את זה, אבל דייט מיותר זה יהיה גם בשבילה... אולי תשלח הודעה שאתה ממש מצטער אבל אתה מרגיש שזה לא זה? (היא בטח תחשוב- הוא אפילו לא ראה אותי למה הוא ככה שופט?? אבל הי, היא לא מכירה אותך בטח יש המלצות יותר טובות, לא עולה לי כרגע... בהצלחה!

צריך לברר לפני השיחה את כל הפרטים (מראה, מה היא עשתה בחיים, ומה הכיוון שלה להמשך).
איך אפשר לקבוע על פי שיחת טלפון שזה לא?

לפעמים זה ניטרלי, ולפעמים זה קצת פחות. ברור שזה אף פעם לא היה ' זהו חתונה' משיחת טלפון, אבל אפשר ללכת קצת לכיוון שזה לא..

אפשר לקלוט קצת מהאופי של האדם משיחת טלפון- ביישן או קולני מדי, קול מתוק, רציני או נעים, טון הדיבור, סגנון הדיבור, חיתוך דיבור וכו'. לא יודעת איך להסביר את זה אבל זה באמת יוצר תחושה כלשהי לגבי הדייט העתידי, אם זה יזרום או לא..

כמובן שיש אנשים שזה פחות מפריע להם (כדוגמתך אם אני לא טועה) ואנשים שזה כן גורם להם לאי נעימות מסוימת (יכולה לומר כדוגמתי).

ומבטאים את עצמם הרבה יותר פנים אל פנים

ולי יש סיפור הפוך מ"עבר הדייטים" שלי: דיברתי עם בחור בטלפון לפני פגישה, והוא היה נשמע לי ממש נחמד ומתאים, ואפילו כבר התחלתי להתלהב... ואז הגעתי לפגישה הראשונה - וזה פשוט היה לא קשור בעליל...

בקיצור - המסקנה שלי מאז (ולא רק לגבי דייטים): לא שופטים על פי שיחת טלפון.

ממליצה לנסות בכל זאת...

אבל אם לא שופטים לפי שיחת טלפון,

ולא לפי תמונה,

ולא לפי פרטי רקע,

אז לפי מה אתם כן מסננים הצעות??

כלומר - לא יצא לי לעשות את זה בפועל כ"כ (ב"ה), אבל זה בהחלט היה המדד העיקרי שלי לבדיקת ההצעות - זה, וגם בירורים אצל חברים ורבנים.

ואחרי זה - המדד היה כבר התנהלות הפגישות וההרגשה שהייתה לי בהן...

אבל הרבה פעמים אני מרגישה שהרוח בפורום נושבת לכיוון של : איך אפשר לפי פרט מידע כזה או אחר לפסול הצעה?

צריך לתת הזדמנות, לראות את הבנאדם פנים אל פנים וכ'.

אז תהיתי אם יושבי הפורום הזה נפגשים פחות או יותר עם כל הצעה שהם מקבלים.

ב"ה עברתי את השלב הזה לפני הרבה שנים.

פשוט נתקלתי בשאלה הזו ספציפית, ורציתי לענות עליה מהניסיון שהיה לי.

אז באמת לא מסננים...

אבל----

כל אחד יש לו את מה שהוא מסנן לפיו ומה שהוא בכלל לא מבין מה הקשר לברר/לסנן וכו'.
ובמיוחד כשמישהו מגיע עם שאלה ספציפית מה לעשות אם ככה וככה ולכן זה לא נראה לי בד"כ יגידו לו שזה לא אפשרי לסנן ע"פ זה, אם בגלל שמבחינתי אין קשר לסנן על זה ואם מבחינתי זה רק חלק קטן מהמכלול וצריך לדעת את כל המכלול.

 

 

על סמך מה?

שהוא חברותי, שמח, זורם , ירא"ש?

אני אישית מסננת על סמך תמונה ושיחת טלפון (אלא אם כן הפרטים לא קשורים למה שאני מחפשת)

 

לפי תמונה אי אפשר לדעת מה האופי... (ולפי הניסיון שלי גם לפי שיחת טלפון אחת קשה לדעת זאת).

 

או שאולי חשוב לך יותר היופי מאשר האופי?...

ואפשר להבין קצת אופי לפי תווי פנים.. אני אישית כן רואה.. 

ושורה תחתונה לא תמונה ולא בירורים יספרו לך אם יש בינכם זרימה..

שיחת טלפון יכולה יותר לתת אינדיקציה לזה.. לא שאני בעד לסמוך רק על זה.

אבל בטח שלא הייתי נפגשת עם בחור שגם בתמונה לא נראה לי וגם בשיחת טלפון לא זורם ולא מתחבר.

 

מה גם שאני כבר לא שם שנים ארוכות, ויכול להיות ששכחתי דברים/השתנו דברים...

בהצלחה לכל אחד ואחת מכאן!!

חשוב לי עומק - לא בררתי על זה לפני.
היא אמרה שהיא שומעת שיעורים של רב מסוים שבעיני קהל היעד שלו הוא ציבור עם מנת משכל נמוכה קצת...
(יצא לי קצת בוטא..)

זה קשור למידע ששמעת ממנה. זה קצת אחרת.

 

אבל מעדיפה לא לייעץ מה כדאי להחליט במקרה הזה...

לא בררתי מספיק לעומק, לקחתי קצת הימור...
תוך כדי השיחה הבנתי לפי השפה שאני מחפש מישהי עמוקה יותר.

אבל קח בחשבון שעומק יכול שלא להתבטא בשיחה הראשונה

אנשים ונשים נוטים בחלקם לא לדבר עמוק כשעוד לא מכירים- חושפים קודם את הצד השטחי יותר,

תתכן מבוכה של השיחה הראשונה

ודברים נוספים

היה לנו כיף להיפגש אבל העומק הגיע רק בדייט שלישי (הוא כמעט חתך אחרי דייט שני והחליט לתת עוד צ'אנס.. מזל)

אם השיחה זרמה, המלצה חמה- תנסה להיפגש! שיחות עומק מגיעות עם הזמן וההכרות. לא פשוט להיפתח מיד..

בהצלחה!

ברור שיש מקרים יוצאי דופן..אבל אם בשיחה אתה שומע את סגנון הדיבור שלה, אם היא מכבדת או מנפנפת וכו- ממש הגיוני שאנשים יפסלו על זה.
דווקא מראה ומה היא עשתה החיים פעם זה לא מהדברים שהייתי מבררת וקל וחומר לא פוסלת עליהם לפני שראיתי את הבן אדם פנים אל פנים

למנוע ממנה סתם להיפגש שאתה לא מעוניין

בפעם הבאה אברר לפני יותר טוב. בתקווה שזה תהיה הפעם האחרונה שאני צריך לברר...

ושיהיה טוב.







ואני רוצה

הבנים רואים בנות צעירות ולא מתייחסים לבנות הגדולות

אז אולי כדאי לשקול שוב

היה מישהו(לא שידוך, לא חבר,אבל לא משנה...) שכשראיתי אותו, לא רק ש"לא הייתה מציאת חן" הוא היה נראלי כל כך(סורי על המילה) מכוערר ואז אחרי שראיתי אותו כמה פעמים, אמרתי שבעצם הוא ניראה די סביר, ואחרי עוד כמה פעמים שראיתי אותו אמרתי שהוא דווקא יפה ועכשיו אני חושבת שהוא חתיך לגמריייי.
סתם נקודה למחשבה.
חוץ מיזה שכולם נראים מוזר בהתחלה...

זה האנרגיה שיש ומה שהיא משדרת
מספיר שיהיה איזה חיוך מבוכה שיגרום לה למצוא חן בעיניך
מראה זה תמונה
מציאת חן זה ה "וייב"

שאת מלוא החן יש רק לקדוש ברוך הוא, ובאמת כשיש למישהי יראת שמיים גדולה, והיא קרובה להשם מאוד, ככה יש לה יותר חן.. 

למרות שיש בזה משהו. יש חן ויש יופי.. 

חן זה משהו פנימי יותר.. 

יאכס

שמשפיע על הפיזיות של בן אדם. למשל למישהו יש המון חן, זה אומר שיש לו סוג של "יופי נעים". יופי לא יכול להיות נעים, אבל זה משהו בהליכות שגורם לאדם להיות פשוט מוצא חן בעינייך. (וגם כמובן שזה שקר בדיוק כמו הבל היופי, אבל כמו היופי גם אותו צריך בשביל להתחתן.) 

אני מסכים עם מה שכתבת (וגם עם @בת מלך!!!!

אבל א"א לראות את זה בתמונה.. אז לא הבנתי את התגובה שלך למבקש אמונה.

 

אהה וגם לא הבנתי למה את מגדירה את זה בתור שקר כמו הבל היופי.

(ככה הראש שלנו עובד~ לפי קיטלוג אוטומטי של בני אדם עפ"י החיצוניות והפנימיות שמקרינה לחיצוניות במידת מה.. )
כשרואים תמונה שמים לב למבט, לעמידה, לשדר של אותו אדם וכו.
כמובן שלא לכולם וזה רק רגע אחד קטן ממכלול של אדם וחיים שלמים אבל לדעתי כן אפשר להסיק מתמונה.

וגם לא ברור לי לפי מה שאתן אומרות למה מציאת חן משתנה בין אחד לשני-

שבעיני מישהו אחד היא תמצה חן ובעיני משהו אחר פחות.

אם זה תלוי ביראת שמיים ופנימיות טהורה ועדינה, היא לא אמורה למצוא חן בעיני כולם?

 

ובפועל רואים שיש גם נשים עם פנימיות "מחוספסת" (כהגדרתך), ובכ"ז היא מוצאת חן בעיני חלק מהאנשים.

(או שזה לא נקרא מציאת חן והם פשוט מסונוורים מהחיצוניות ואחרי קצת זמן זה יעבור?)

יופי חיצוני ואפילו מחוספס יכול מאוד למשוך, כי התאווה בכל זאת קיימת אצל אנשים.

 

עדינות, יראת שמיים, טוהר, זכות וכו'- יכול להרשים אבל לא בהכרח למשוך.

 

מציאת חן- הרגשה אנדבידואלית ללא ממש קשר לנתונים חיצוניים. נכון שלפעמים המראה החיצוני עוזר. אבל לא תמיד זה בהכרח קשור.

 

 

לפני כן כתבת שחן זה פנימיות טהורה (וגם הסכמת עם בת מלך)

ועכשיו את אומרת שזה לגמרי עניין של העדפה אישית? 

דיברתי על חן.. לא על מציאת חן.. 

שני דברים שונים.. 

אז אין באמת קשר לשרשור..

(ומחפשים) את היר"ש והפנימיות הטהורה
וכן ע"ז הדרך עם המחוספסת שתמצא חן רק בעיני חלק מן האנשים

אז יש אנשים שמחפשים יופי (וגם נשים בלי חן ימצאו חן בעיניהם) ויש אנשים שמחפשים (גם או רק) חן?

את גם אומרת שמציאת חן וחן אלה שיש מושגים שונים?

והגבתי את זה כי המון פעמים זה עניין של שיח, התנהגות, תגובות, דעות, ולאו דווקא תמונות...

מסכימה עם @לב אוהב
חן לפי דעתי הוא טוהר ותום שיש בפנים ובהליכות. עיניים טובות, חיוך ושלווה..
וההפך הוא חיספוס ואפילו גסות מסוימת.

זה סותר את עניין הדוגמנית, כי טוהר ותום זה לא עניין חיצוני. חן זה לא בלונדינית עם עיניים כחולות.. 

#דורשת תיעוד של ההודעה הנ"ל ;)

יש כאלה שיש להן (וגם להם) ממש חן על הפנים משהו שאי אפשר להסביר..

זה טוהר!!   ואני בדקתי את זה!!  מי שיש לו פה נקי ומחשבות טהורות יש לו את זה..לא לכולם

 

תמונה משטחת/ מבליטה חלקים בפנים.

יש אנשים לא פוטוגנים...

@שלג בירושלים גם אתה צודק.  אבל ככה זה באתר הכירויות, התמונה ליד הפרטים ככה שאי אפשר להתעלם

אתה תוכל לחתוך את הקשר גם בלי לומר או לרמוז לה שזה בגלל המראה שלה

תמונה לרוב היא שונה מהותית מהמראה במציאות..

 

בן-אדם שחייב לראות תמונה בד"כ לוקח את הקשר למקומות מאד חומריים, וזה לא דבר חיובי וגם לא בריא כ"כ לזוגיות.

לא רציתי לפגוע אז אמרתי שאני בודק קשר אחר...  

מאז אני רואה שהיא עוקבת אחרי, כל הזמן מסתכלת בכרטיס שוב ושוב 

שהכרטיס שלך מאד מתאים למה שהיא מחפשת ולכן רומזת לך שתעשה משהו בנדון.

אל תתרגש, אם לא נראה לך אז לא.

בגלל שאתה לא בטוח שהסגנון מתאים...בגלל שקשה להתרשם, במיוחד באתרי היכרויות אם ההסתמכות שלך על תמונה...כי לי נגיד כל תמונה שאני אוהבת שלי אנשים יגידו שהיא מכוערת ומה שאנשים אוהבים אני שונאת...אז כדאי לדעתי לאזור אומץ ולבקש

הרי בשלב כזה ברור שהמראה הוא הגורם המגביל ואם היא תשלח עוד תמונות והוא לא ירצה לצאת, יהיה לה ברור שזה בגלל המראה.
נראה לי שזה פוגע.
לפותח הפוסט- באופן אישי הייתי פוסלת על תמונה רק אם האדם ממש דחה אותי. אם היה נראה בסדר, גם אם לא מדהים, הייתי יוצאת. כמו שאמרו, הרבה מאוד מהמראה בפועל זה איך שהאדם מדבר, הולך, מחייך. מעבר לאופי, ממש תנועות שיכולות לתת רושם אחר מתמונת סטילס.
בהצלחה!

היה מישהו שממש מצא חן בעיני ולא שמתי לב חיצונית יותר מידי על המראה שלו
הוא מצא חן בעיני ממש לא בגלל המראה, אלא בגלל ההתנהגות, הדיבור וכו...
אחר כך חברה אמרה לי שהוא חתיך ופתאום קלטתי שיש משהו בדבריה..
בכל אופן לדעתי שווה לנסות. מספיק שיהיה לה איזה ציחקוק חמוד ואתה יכול פתאום לשנות את כל הצורת הסתכלות עליה.. אבל תבוא עם ראש פתוח לפגישה ולא מהמקום שאתה עכשיו מסתכל עליה.