לא חשבתי שיהיה לי כ''כ קשה.
אחרי הפרידה המשכתי כרגיל, הכל כמעט סבבה..
ואז זה בא אלי בגלים. הגעגועים, הכאבים, החרטה- אולי לא עשיתי נכון? אולי הפסדתי את הזיווג שלי?, התחושה שזה היה הדבר הנכון ובגלל הפחדים שלי עצרתי את זה...?
ואני מסתובבת ביומיום שלי עם תחושת זעם פנימית, שאני לא יודעת מה מקורה..
ובערב, כשאני קצת עם עצמי בשקט שלי, אני מקבלת תשובה: הזעם מגיע כנראה מהקשר שנגמר, מהקושי של הפרידה.
פתאום, באמצע היום, בלי שום הודעה המוקדמת זה תופס אותי ואני מוצאת את עצמי בוכה. מגעגועים לכל הדברים הקטנים שחסרים, רק מלהיזכר ביציאות שלנו.. בביחד הזה, שפתאום יש לי בור, חור גדול שהוא ריק.
ואני אומרת לעצמי: תכירי מישהו חדש, הבור הזה יתמלא.
אבל זה לא נכון לי עוד להכיר מישהו חדש עכשיו. עוד לא התגברתי על הקודם.
אז איך ממלאים את החור?
חשבתי לחזור אליו. אבל לא בטוחה שזה נכון.
בקיצור- אני בין לבין.. לא יכולה לחזור אליו, וגם לא מתאים לי להתחיל קשר חדש כרגע.. כי עוד לא התגברתי על הקודם..
וזה איכסה של מצב.
ושוב, עוברות בי המחשבות: אולי לא נתתי לזה מספיק הזדמנות..?
חנוכה שמח!
), 2-3 פגישות, הולך סבבה (לא אורות אבל לגמרי סבבה)
,איך זה הולך? אומרים שלום וזה? מדברים?
(בשביל זה יש ריסים)
) להסתמך על אנשים שיציעו זה סבבה אבל לא מספיק, שדכנים/שדכניות-לבינתיים לא הבינו את הסגנון, קבוצות ווטסאפ אני לא נכנסת לשם אבל אנשים מציעים לי משם, בד"כ אנשים שאני מכירה כבר מהאתרים