מאוד
עם הכרויות באינטרנט
תיזהרו, תבדקו לעומק
אנחנו לפעמים תמימות מידי
תודה לה' שניצלתי
אני לומד שם לעיתים, אם זה עוזר.
עכשיו למה אני קוראת מהותיים? לא יודעת.. יש מצב שזה משני ורק תאירו את עיני..
בעיקרון נפגשתי עם מישהו לכמה פגישות והוא בחור טוב והכל נחמד ומקסים רק מה, הוא ציין באחת הפגישות שיש לו עניין של חוסר זרימה, הוא מאוד אוהב להיות סופר מתוכנן ופחות מעניין אותו (איך שהוא קרא לזה) "ריגושים" בחיים. הוא רציני ממש, המוח שלו עסוק אך ורק בלימוד ובתועלת, אין לו דקה פנויה ביום והוא לא מבזבז זמן באופן כללי, כל מה שאין לו תועלת, בחוץ. לא טיולים של הישיבה, לא פעילויות חברתיות.. הוא לא יושב כל היום בבית מדרש (רק כמעט כל היום) ובשעות שלא אין מצב של רגע פנוי. בדיוק של שעות כאילו..
אני לעומתו ההפך הגמור. אני ספונטנית בטירוף, אין לי שום בעיה לשנות תוכניות, יש בי צד רציני כמובן, אבל גם יש בי צד שהוא פחות רציני..הרגיש לי כאילו בניגוד אלי חסרה שם איזו חיות כזאת..לא יודעת אם זה ממש גובל בנקודה של שמחה, כי הוא נראה ששמח לו, אבל אצלי יש אולי ילדותיות כזאת שאני מחוברת אליה מאוד (כמובן שבנקודות ספציפיות, שזה מרגיש לי בנוח בהן) אני בראש של הלימוד תורה לגמרי, מבחינתי זה מעלה גדולה המקום שהוא נמצא בו.. וזה גם משהו שאני שואפת אליו ורוצה אותו.. השאלה היא האם באמת דבר כזה יכול לנבוע מחיבור עצמי ממאוד מאוד גבוה ברמה של אני יודע שעכשיו אני צריך דקה להיות בחוץ או פשוט מבריחה אל תוך עשיה. הוא ממש נראה כמו מישהו שלא צריך דקה שקט ביום, ופשוט אף פעם לא הכרתי מישהו כזה..
אני מתלבטת אם להמשיך בזה, אם זה מהותי בתוך קשר ששני הצדדים יהיו דומים דווקא במקום הזה..
מישהו\י חווה\אדם (סתם, חוותה) ויכולים לשתף או לייעץ?
בגישה שלי לזה? זה משהו שיש עניין לעבוד עליו או שפשוט איפה שנטיית הלב שלי וההרגשה שלי?
הכוונה היא לתלוי בך מה את מרגישה או לתלוי בך כמה את מוכנה לעבוד?
בס"ד
להיות בקיצון זה לא טוב... אבל נשמע שאתם ממש יכולים להשלים אחד את השניה במקום הזה ולהגיע יחד לאיזון..
אם הייתי במקומך הייתי בודקת אם אני מצליחה לקבל את הנקודה הזו שבו ולהכיר בכך שזה הוא, וגם להיפך- אם הוא מצליח לקבל את הזרימה שבך ושמח בה.
ולא נשמע לי שזה בריחה... זה פשוט אופי של אדם...
ב"הצלחה רבה!
בס"ד
שלום לכולם,
אני עוד שניה נושקת לגיל 28 ושוקלת להרשם לאתרי הכרויות.
אשמח לשמוע על טיפים/המלצות לאתרים וכל המקרים ההזוים והחוויות שתרצו לחלוק.
תודה רבה ושבוע מבורך
כלומר ברור שאינני מצפה שאגיע לדייט בלי לראות את האדם אבל מראה זה לא העניין העיקרי לפיו הייתי רוצה שמשהו ישפוט אותי...לא יודעת, קוראים פרופיל, מתכתבים באתר ורואים שהוא גבר לעניין - אם חושבים שיש טעם להכיר מעבירים בוואצפ תמונות ומחליטים האם קובעים או לא.
אולי שיחה לפני הפגישה כי גם היא יכולה לומר הרבה אך להניח תמונה - זה עלול להיות צרה.
בכלל תמונה לא אומרת כלום כפי שצינה משהי פה. זו יכולה להיות תמונה מזויפת, של חבר, לפני שנים, פוטושופ - אין לי מושג.
תכלס עד שלא רואים את האדם בעיניים קשה לדעת מי הוא...ואולי אם הוא מתמהמה לענות ומורח את הזמן...זו גם אפשרות לפסול.

למה לא לשתף?
הם הרי רוצים שתתחתן ושיהיה להך טוב
וכשאתה משתף מישהו חיים שלך זה מראה לו שאתה מעריך אותו.
אבל זה נורמלי וראוי לספר להורים שאת יוצאת, את יכולה לספר קצת על הבחור ואת יכולה לומר שאת צריכה עדיין לעבד את החוויה הזו ותספרי בהמשך, את יכולה לספר שהיה נחמד ואת יכולה לשתף יותר הכל מאוד תלוי במה היה הנורמה גם לפני.
אם את היית משתפת בהכל הכל ופתאום ללא סיבה ברורה ומובנת להורים את מפסיקה לשתף בזה זה באמת עלול לפגוע , אבל אם את טיפוס יותר סגור הם יודעים שאת פחות משתפת ולא נפגעים מזה, אבל נראה לי שבמערכת יחסים תקינה כדאי כן לספר אפילו רק שאת יוצאת.
בכלופן זה ההורים שלך...
והכל הכל נכתב כשהיחסים תקינים, אם השיתוף פוגע בקשר או מקשה על ההתקדמות אז כמובן שצריך לעשות חושבים ולמומלץ להתייעץ עם מישהו שמבין איך הכי טוב יהיה לעשות.
רק מה? ההורים שלי היו רוצים רמת שיתוף X (לא רק בזה, אלא באופן כללי) ואני טיפוס סגור אז הם ידעו שאני משתפת בשביל לכבד אותם אבל בגלל שזה לא בשבילי השיתוף המלא שהם היו רוצים אני משתפת ברמה Y והם כיבדו את זה.
ואבא שלי תמיד הזכיר לי שאם אני רוצה הם כאן בשבילי.
''מהניסיון שלי- כאחת שחווה עליות ומורדות בנסיונות לשתף את ההורים בחיים הלנ"ויים שלי.
אני חושבת ששיחה פתוחה איתם יכולה לשנות את כל הזוית.
והם הרבה פעמים לא כאלה נוקשים כמו שנדמה לנו, הם רוצים בטוב של הילדים שלהם ומוכנים לעשות הכל בשביל זה.
זה גם שונה, כי כל דרך נעשית קלה יותר כשמישהו אוהב נמצא שם.
וקשה, כי את לפעמים צריכה להסביר את עצמך, ולשתף גם כשפחות נוח לך. בעיני המחיר הוא שווה.
כן, חושבת שאפשר לעשות תאום ציפיות בשיח (טוב, בלי כותרת שיחת תיאום ציפיות). אבל להסביר מה את רוצה ומה פחות, והם מצדם יסבירו גם ותגיעו לעמק השווה.
(קרה לי פעם ששיתפתי אותם, וביקשתי אם אפשר שלא לדבר על הנושא עוד. וזה עבד יופי, כי הם היו ב'עניינים' וידעו מה קורה. וקיבלתי את הפרטיות שלי. לא באופן רוטיני אבל זה היה מקרה ספציפי.)
גם בקטע של הבירורים, האם את רוצה שהם יבררו ואיך.
ונקודה נוספת: זו פעם ראשונה. אולי כן כדאי לשתף אותם שאת יוצאת. את לא חותמת חוזה, ותוכלי בפעמים הבאות לא לשתף\ לשתף פחות.
ובסוף תצטרכי לעמוד מולם ולהבהיר את עצמך, חושבת שכדאי כמה יותר מוקדם.
מקווה שהיתי ברורה.
ובהצלחה בכל דרך

קוד אבל פתוח
הרגשה מובנת.
אבל במקום להיות "עצובה" - תשמחי כבר מכעת במי שתמצאי..
שאומר שאפשר לילך במקום הומה אדם ולהרגיש בבדידות גדולה גם כשאתה מוקף המון אנשים ולצעוק צעקה גדולה שלא ישמענה האדם כלל
לדעתי, את משקרת את עצמך איפהשהו(שזה סבבה רק תהיי מודעת לזה) :
כי אם רק בן הזוג יוכל למלא את החיסרון, תעשי את ה100% בשביל להשיג אותו.
מה שיקרה שאו שתשיגי אותו או שתפסיקי לרצות. כי זה ייהפך בעינייך לבלתי אפשרי.
ואם את לא חושבת כך, למה את אומרת את זה?
בכל מקרה, את צריכה להבין היטב - מה באמת הסיכוי שלך למצוא בן זוג בתקופה הקרובה.
כי יכול להיות שאת מדמיינת שיש לך 90% להשיג בן זוג ובאמת יש לך 5%.
אז מצטערת הרבה יותר ממה שאת אמורה להצטער(פי 18).
אני אתן לך דוגמה בשביל להבהיר את העניין : למה בן אדם נורמלי לא בדיכאון שהוא לא זוכה בלוטו?
כי הוא יודע שהסיכוי לזכות בלוטו הוא 1 ל8 מיליון. אז הוא מצטער טיפה. אם היה חושב שיש לו 30% סיכוי לזכות הוא היה הרבה יותר מצטער.
מעניין שלאחרונה אני רואה הרבה שאלות שהקונטרס של הצדיק מיבניאל עונה עליהן.
יש שניים, אחד מהם כמעט כולו עונה על השאלה שלך.
וכדאי לקרוא אותו, זה עוזר להוריד מהגב את אלה שמכבידים עליך בעול של השתדלות יתירה...
אני מכיר מישהו שלא מייחצן את עצמו בכלל, גם המעט פעמים שהיה בקשר עם שדכנים זה כי אנשים אחרים עשו את זה בשבילו.
והוא מקבל ממש הרבה הצעות...
נמאס לי מכל הבנות שרוצות אותי רק בגלל החיצוניות ולא מסתכלות על הפנימיות
נמאס לי שחושבים שאני רק כלי בלי נשמה
נמאס לי שמסתכלים עלי מוזר כשאני חותך אחרי פגישה אחת כי המראה שלה לא מוצא חן בעיני
נמאס לי משדכניות שלא מציעות הצעות נורמליות
נמאס לי שההורים שלי רוצים שאתחתן עם כל אחת שמציעים לי
נמאס לי
בין לא מוצאת חן בעיני
לבין לרצות רק בגלל חיצוניות.

האם זאת סיבה לחתוך? לא בהכרח.
אבל ברור שאפשר לדעת.
יש מגרעות שהזמן מעלים, וברור שקשר קרוב ואוהב גורם לאדם להיות עיוור למגרעות של מי שמולו.
אבל קשה מאווווווד להתעלם ממקרי הקיצון שיש פה פרט בולט שלא נעלם בכזאת קלות.
ורובנו נתונים להשפעות סביבתיות, אז לא כל אחד יכול להתמודד עם זה.
זה לגיטימי. במיוחד לבחור/ה שנראים ממש טוב. כי זה גורר הערות מצדדים שלישיית שגורמים למצב לא נעים וגם להסתכלות ביקורתית על בן או בת הזוג.
בס"ד
ובכל זאת זה חיצוניות...
ברגע שמכירים את האדם עצמו ואת הפנימיות שלו המראה החיצוני משתנה- בהתחייבות!
היו לי ממש כמה מקרים כאלו בפגישות שממש לא התחברתי למראה החיצוני, אבל נתתי עוד צ'אנס ובחרתי להמשיך ואז בהמשך הבחור היה נראה לי ממש טוב..!
אז זה לא אומר שממש חייבים להמשיך בכוח, וזה גם לא אומר שאם ממשיכים לעוד כמה פגישות זה בהכרח חתונה.. אבל לפחות תנו עוד צ'אנס אחד!
עצות אין לי.. אתה יכול לנסות אולי שיטה שמישהי שיצאתי איתה עשתה.
היא העלימה כל זכר לתמונה שלה ובחנה איך הבחורים מגיבים לזה.
אנשים שהמראה החיצוני לא כל-כך קריטי להם פחות ילחצו מזה. מי שכן, יחתוך מיד.
אני לא הכי חושב שהשיטה שלה יעילה. עלולה להבהיל הרבה אנשים. אבל יש בזה משהו.
אישית, אין לי רעיון איך לצאת מזה, מלבד תפילות.
אאחל לך בהצלחה! 
הדוכס מירוסלבחתיך גיבן זה חסרון 
אולי אתה נותן מקום גדול מדי לחיצוניות?! 
אגב המנזר המדובר והמפורסם הוא בפאריז.
ה' יאביד את כל הע"ז מכל העולם בע"ה במהרה 
אין לי בעיה עם התוכן של ההודעה, פשוט הגישה שלך הייתה תקופנית כלפיו על לא כלום
העובדה שפרשנת את כל מה שהוא כתב, להבנתי - בעיקר כי הבנתי אחרת ממך, נובעת מאיך שפרשנת את הניק.
אני יודע שיש מנזר כזה, אבל הנובלה לא נכתבה עליו. היא נכתבה על המנזר בפאריז.
ומז"א? לא יכולה להיות מציאות שתחתוך אחרי פגישה ראשונה על מראה? אף פעם?!
אני חושב שאם תתייעץ עם אנשים עם נסיון אמיתי ותגיד להם את זה, הם יגידו לך שיש לך בעיה של תת בררנות.
נכון שאם זה סדרתי זה משהו אחד, אבל זה לא מה שהבנתי ממנו.
קורה. יש מקרים שמציאת החן לא שם. אם מי שמולך עם אף עקום, בלי שיניים, קמטים ושיער עם סמיכות ש תינוק שרק נולד, לא תחתוך?
בחייך...
תכלס זה מה שאני- וזה לא כזה מורגש אגב... רק שיש לזה שני צדדים
מצד אחד אני אומר: זה יכול להוסיף לי נקודות אצל מי שגם מחוברת
מצד שני: אולי יסגור לי אופציות אצל מי שחוששת מזה.
מבקש אמונה
מבקש אמונהאני מחפש אחת שנוכל להתחזק ביחד,
אבל שנעשה את זה ביחד בשמחה והבנה שזה לא קל וכל אחד יעודד את השני.
העיקר בלי לחץ.. אני מוכן לחכות לה אם היא בהתחלה (ושהיא תהיה מוכנה לחכות לי איפה שקשה לי)
ושנוכל לדבר על אמונה על מוסר ותורה וגם פתאום על סתם שטויות. 
מבקש אמונה"מחובר לברסלב אבל.."

) . הרבה הצלחה בקלות ובנחת!נפש חיה.אם הצד השני מחובר לברסלב אז זה לא באמת משהו שדחוף לציין, או אולי לרשום בצורה יותר עדינה כמו מחובר קצת לברסלב וגם ל- ול- .
(אגב, מתישהו היא תגלה, אז אם זה מחשיש מישי עדיף שתדע את זה מראש..)
וכמובן מובן אשרייך שזכית להיות מחובר לרבינו, באופן אישי, עוף על זה!![]()
מבקש אמונהאם לא רבינו...רחת עלינו
לא עוד לא הוספתי... עדיין מתלבט. נראה לי שלא כזה כדאי
בפשטות: תעשה מה שמרגיש לך נכון, עם הכי פחות חשבונות חיצוניים (מה יגידו) וה' כבר יסדר את השאר.
מנסיון זה עובד, אבל כבר שנים שאני לא מצליח להגיע למקום הנקי הזה בקלות 
שמעתי פעם עצה מהרב שלי שלפני החלטות מהסוג הזה הדרך לנקות את הראש לפני ההחלטה זה להגיד פרק תהילים בכוונה ואז לעשות בפשטות מה שנראה לך בלי חישובים חיצוניים (בערך מה שהוא אמר, זה היה לפני יותר מעשור)
מבקש אמונהאתה ממש לא נשמע ככה.
מבקש אמונהמצד אחדאני מדבר עם חברים על מאמרים של ר' נחמן ודן בהם... (והייתי רוצה שגם עם אשתי אוכל לדבר על זה)
אבל בכללי אני לא חופר עם זה
ככה שלהרגשתי מספיק שהאשה לא תהיה מתנגדת לזה וזה יהיה סבבה.
לכן ההתלבטות
נפש חיה.זה רק בונוס וב"ה כיום הרבה אנשים מחוברים ולומדים בספרים של רבינו גם כאלה שממש לא נראה עליהם..(מכירה כמה כאלה..)
וחוץ מזה ,זה מי שאתה,ואני בטוחה שהזיווג שלך תאהב אותך כפי שאתה וגם את הפרט הזה.
אבל אם אתה חושש לכתוב אז לא חייב.. ..בהצלחה!
העיקר מה ביניכם. בנחת ושמחה והתחשבות.
כל מה שנוגע להורים, פשוט תשאלו מה טוב להם - ותשתדלו כמה שאפשר להתחשב.
אבל כיוון אחר מהקודם...וירושלים של זהבבעזרת ה'...
א.
תגיד, איש יקר, אם היית עובר כאן במקרה,
היית מזהה שזה הבית שלה?
של אשתך לעתיד, זאת שאתה עוד לא מכיר.
היית דופק בדלת, בודק אם האינטואיציה שלך צודקת?
ב.
תגיד, אם היית עובר כאן במקרה ונכנס לבית,
היית מזהה שהוא הבית של אשתך לעתיד?
למרות שהיא יצאה ממנו והוא ריק,
היית מרגיש שייכות כלשהי?
ג.
נגיד שהיית נכנס לבית,
ואשתך לעתיד כבר ארבעים יום לא הייתה בו,
יצאה, אולי לחפש אותך, אולי לחופשה.
את הפרחים אני משקה במקומה,
עד שהיא תחזור.
את עוגיות הגרנולה שהיא אוהבת אני ממשיכה לאפות,
כל שבוע, כדי שיהיו טריות,
כי האורחים שלה ממשיכים לבקר לפעמים,
אז שיהיה להם חם בלב,
וכדי שיתגעגעו אליה קצת פחות.
היית מזהה שזה הבית שלה?
כי הריח שלה כבר דהה בין ניחוח הפרחים והעוגיות.
ד.
תגיד,
אם היית נכנס לבית, ומזהה שזה הבית שלה,
היית נשאר כאן איתי, עם עוזרת הבית שלה?
או שהיית יוצא לחפש אחריה?
היית מוצא סבלנות,
לשבת בבית הריק והעצוב,
עד שהיא תגיע?
כי אתה יודע, אם תצא,
יכול להיות שתפספס אותה,
ולכאן היא בטוח תחזור,
מתישהו,
ובחוץ, יהיה קשה לעלות על עקבותיה.
ה.
איש יקר,
אם היית נכנס לבית, ומזהה שזה הבית שלה,
והיית נשאר לחכות לה,
היית עוזר לי בינתיים לסדר את המגירה שלא נסגרת?
היא גדושה במכתבים,
מהמכללה, מהעבודה, מהמשפחה, מחברת המים והחשמל.
היא השאירה הכל ככה והלכה, בחוסר אחריות, ואני לא יודעת מה עושים איתם.
אם היית נשאר,
היית מתקן את מה שגברים כמוך יודעים לתקן?
ו.
איש יקר,
אם היית נשאר,
כמה סבלנות הייתה לך?
מתי היית מתייאש והולך,
משאיר את הבית, ריק ועזוב.
בלעדיך, החצי השני,
וגם בלי הראשון.
בית חסר תכלית, חסר חיים.
ז.
איש אהוב,
אם לא היית מתייאש,
והייתי נותנת לך לקרוא את המכתבים שבמגירה השנייה,
שנכתבו לך בלילות קשים,
בכמיהה וגעגועים.
היית מכיר את אשתך לעתיד יותר,
והם היו לך לנחמה,
עד שהיא תחזור.
היית כותב לה בחזרה? מכתבים ארוכים, כואבים, מלאי אהבה?
ח.
האהוב שלה,
אם היית כותב לה בחזרה,
היית כותב לה שאתה לא מבין למה היא לא חוזרת?
היית מתוסכל כמוני?
היית מאמין שיש למרחק ממנה משמעות?
אתה יודע,
היה ערב אחד בשבוע שעבר, שהיא חזרה בהפתעה.
בכיתי בהקלה וחיבקתי אותה חזק חזק.
היא התבוננה על הבית ואמרה שהמצב שלו לא טוב.
היא לא אמרה את זה בהאשמה,
כי היא יודעת שבלעדיה אני לא יודעת מה לעשות ואיך.
היא פשוט ציינה עובדה וביחד סידרנו כמה שהספקנו,
היא ניחמה אותי בכל אותו הלילה, ולא הבנתי למה, הייתי מאושרת.
חשבתי שהיא תישאר,
אבל היא עזבה למחרת. זה היה רק ביקור, כנראה.
חבל שלא היית כאן. אולי היא הייתה נשארת אם היא הייתה פוגשת אותך.
ט.
אהוב יקר שלה,
אם היית עובר כאן, מה היה גורם לך לזהות שזה הבית שלה?
מה היה גורם לך להיכנס? להישאר כאן? לתקן את מה ששבור? להאמין?
וירושלים של זהבאחרונהשאת מרגיש מיותר...
זרוק,
מין מישהו סתמי כזה,
שלא חסר לאף אחד.
ואז עולות לי שאלות מוזרות על האם חלק מהרצון שלי להתחתן זה ע"מ להיות משמעותית בשביל מיהו?
האם להביא ילדים לעולם רק בשביל להצדיק את קיומי בו, וליצור בעצם ייצורים אנושיים שזקוקים לי בעל כורחם?
עזבו, לא יודעת.
אולי זה בהשפעת דיכאון החורף.
אנוכיים וקיומיים ותו לאו.

התגובה שלך מחזקת ממש.
ד' ישמח אותך 


יהיה בסדר....שלום לכולם
נשמח לשמוע איך כל אחד קידם את עצמו לקראת בניית ביתו הפרטי וביתם של עוד אנשים חביבים מעם ישראל
כל מעשה שמקדם יכול להירשם לזכות מלצאת לדייט, לומר כן להצעה, להתפרסם בקבוצת ווצאפ, פניה לאנשים שיכולים לשדך,
ואפילו להתכוון יותר בתפילה או לומר כמה פרקי תהילים.
יכולים להועיל מאוד!
אז יאללה שתפו כדי שייתן מוטיבציה גם לאחרים לעשות...כי כל הצלחה מביאה לעוד הצלחה
והעשייה שלי בתחום לבנתיים היא שפתחתי את השרשור הזה
אילת השחראבל ההפך זה באמת משהו שיכול לעבוד? להפריד את ההרגשה מבן אדם? ואם זה לא בגלל ההרגשה? (אגב, אני בסיטואציה כזאת עם מישהו שבאמת קוריאם לו חיים, דוגמה מוצלחת
)
אם אני אוהבת מישהו בגלל ההערכה הגדולה שלי אליו?
ולא בגלל מה שהוא גרם לי להרגיש?
אני חושבת שבמקרה כזה זה לא יעבוד...
ואי אפשר להתיק אותה לקשרים אחרים.
אני מעריכה את הX שהיה בY.
וכך אני יודעת לחפש את הדברים החשובים לי ושגורמים לי להעריך את מי שמולי.
לא התלהבתי לתת את המקור כל כך מהר. למרות שאף ספר שלו הוא לא בדיוק ספר כפירה אבל זה סיפור ארוך.
קרה לי גם
מאוד לא נעים
עד שמוצאים מישהו שמוכן להחליף איתך סים, ועד שמוצאים תחליף למקלון הפיצפון שפותח את המגירה...
עמוסים או לחלופין כאלה שחיים בבועה שלהם.
מאוד מתסכל
אבל באמת יש כאלה אין מה לעשות
אבל בפועל אם כבר שלחו אז היה יום אחרי