פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 645)

לא שרים לאשה.
שרים את זה לכנסת ישראל,
לארבעת האמהות, לתורה או לשבת

בכל מקרה, שתמצא בקרוב את אבידתך!
שבוע טוב

ויפה שעה אחת קודם להפנים את זה

אני מכיר רב גדול שהפסיק לשיר אשת חיל אחרי שאשתו נפטרה, כנראה הוא סובר אחרת ממך

בגדול זה מה שאני מכיר מחז''ל

מהאולמות הזולים בירושלים הוא ושירת ירושלים מתחרים מי יותר זול...
קטן מאוד ולא נח לרקוד
יאמר לזכותו שיש שם גן יפה על הגג

שנכנסים באמצע החתונה לקבץ נדבות (אני נותן להם.. אבל יש אנשים שלא אוהבים את זה), אולם קטן ונחמד רק שקשה לרקוד שם. נמצא באיזור רועש יחסית. המקום עצמו די זול והמיקום מאוד נוח

ולמה קשה לרקוד שם?

אבל הם יהיו בפנים איכשהו.
וקשה לרקוד שם כי מדובר באולם קטן יחסית

יש את האולם בתלפיות, יש ברמת רחל, אפשר בבנייני האומה.
ואפשר גם בשירת ירושלים- סה''כ מדובר באולם טוב

למגיעים באוטובוסים- יש לדעתי יותר קווים לתלפיות.

לרמת רחל (אינני מעודכן) יש אוטובוס אחד נדיר

פחות מלתלפיות אבל די סבבה, ממה שזכור לי

או בנייני האומה...

היה מאוד נחמד (בתור הכלה שהתחתנה פעם באולם פחות יפה )
לדעתי היה מספיק מקום והיו לנו בסביבות 400 אנשים
וברמה יותר גבוהה משירת ירושלים, במחילה.

אולי תלוי במספר המוזמנים.

 

כמו כן, מסתבר שבחורף קשה להביא בחשבון את הגג.

גם בקיץ היתה שם ממש רוח...
(לי לא היה קר, לאחרים כן )

אמן.

שוכחים את זה אז תודה על העידוד והתזכורת, שיהיה שבוע מבורך עם בשורות וישועות טובות

אבל בזמן האחרון בנות ממש  מיוחדות ואיכותיות ומוכשרות וחכמות וכו' וכו'

 

שלפחות 10 שנים בשידוכים ובפגישות עקרות,

 

ולא התייאשו וניסו שוב ושוב, ועשו עבודה רצינית עם עצמן ועם הסביבה,

 

התארסו.

 

 

 

אז זה קורה.

ואני בהיי!!

 

וה' יעזור שתמיד נשמע אך בשורות טובות

ובמיוחד בעניין הזה!

 

שבוע טוב גם לך.

ומעודד



תוכלי להרחיב קצת על ה״עשו עבודה רצינית עם עצמן״? לא חייב לפרט באופן ספציפי עליהן, רק להבין איזה סוג עבודה..

אחת הייתה צריכה לסלק כל מיני חסמים ופחדים ומניעות של הסביבה, וזה לקח המון המון זמן, התמדה ונחישות וסבלנות..

והשנייה בדקה מה באמת חשוב לה שיהיה לבחור ועל זה היא לא ויתרה, ועל מה אפשר לגשר ...

 

וכמובן שכל זה היה תהליך ארוך של מחשבה והתייעצות אבל בסופו של דבר,

הן מרגישות מאד שלמות עם זה.

 

ויש חתונות!!!

 

ממש משמח! ה' לא שוכח אף אחד, מי שבאמת רוצה יצליח וימצא בסופו של דבר, זה דורש הרבה עבודה אבל משתלם בסוף

כולנו יודעים שזאת לא בעיה להתחתן , הבעיה היא למצוא מי שנרצה ושזה יהיה הדדי..הצלחה זה חיים מאושרים אחרי החתונה..לא סימון וי על משבצת ה"התחתנתי"..

 

מזל טוב ואמן!

זה רק פריקה או שאת רוצה גם עצה?

לא כ"כ טוב שתתלי את עצמך בזה שהוא יתחתן.
מציע לך לשבת עם עצמך ולהחליט:
את חושבת שיש עניין לנסות? תנסי. לא מפסידים מזה.
את חושבת שאין עניין לנסות? שזה בטוח לא? אז תרפי מזה לגמרי. זה לא יהיה, בין אם הוא יתחתן עכשיו ובין אם לא.

נשמע שזה שאת צריכה שהוא יתחתן כדי להרפות זה נובע מזה שאת לא שלמה עם ההחלטה שזה לא זה. לכן אני מנסה לכוון להחלטה שלימה.
אבל, יכול להיות שאני שכלי מידי ושזה לא מה שיעזור.

בהצלחה..

כואב לשמוע את הדברים שחווית. מאחלת לך החלמה נפשית וריגשית!

עצה שלי- נשמע שיש לך אמונה שאומרת לך : כדי להתגבר על הלב השבור שלי- אני חייבת להתרחק פיזית מהמקום בו אני נמצאת כרגע, ולטוס לחו''ל.

תנסי לחשוב עם עצמך איך את משנה/מרחיבה את האמונה הזאת ל- כדי להתגבר על הלב השבור שלי- אני יכולה גם..וגם.. וגם..., לא רק..

כלומר- לא להגיד: רק אם אני טסה לחו''ל אני מצליחה לאחות את השברים. אלא- גם אם אני עושה ... אני מצליחה...

הרבה פעמים יושבות לנו אמונות בראש שמנהלות אותנו. מומלץ לעבוד על זה.. 

מסכימה עם @מחפשת111

 

ומותר גם להרגיש ולהיות בכאב ובייאוש,

ולהיגמר ממש.

 

ואז יש הרבה יותר כוח להתחיל מחדש.

 

 

יש לי לב חלש. אני מרגיש שאת מדברת מתוך גרוני, אם יכולתי הייתי עושה את זה. אבל לי יש ילדים מפרק א'. כמה שאני נגד יציאות מהארץ אם זה עוזר לך טוסי עכשיו. רק בבקשה תשמרי על עצמיך מסכנות של הטבע והאנשים.

עד שאת מתארגנת לטיסה קחי תהילים ותבכי בפינה אי שם. עוררת לבכי גם אני עושה את זה עכשיו, בהצלחה אחותי!😓😪

כדי להתקדם באמת, צריך להרגיש את הכאב ולתת לו מקום, לא להיבהל שכואב ולא לנסות להדחיק את זה. ואז אפשר להמשיך הלאה בלי הגוש הגדול הזה שיושב בבטן.
ונכון שזה כואב. את פגועה. את חלמת והשתדלת והתאמצת ועכשיו את רואה את עצמך מתרסקת מול כל החלום והמאמצים. וזה באמת כל כך כואב. אין הרבה מה שיכול לנחם כי במצב כזה הראש לא מקבל מסקנות שכליות, טובות ככל שיהיו, אלא פשוט צריך לכאוב.
אז תני לעצמך. זה בסדר אהובה.
תני לעצמך לכאוב, להרגיש, לבכות, לא להיות בסדר כמו תמיד. תפרגני לעצמך. תהיי שם בשביל עצמך.
ומומלץ גם לשתף את האנשים סביבך שאוהבים אותך, גם אם לא בא לך.. תתפלאי לדעת עד כמה הם יעשו לך טוב.
ומכל מקום, אל תשקעי שם.
תכאבי ואז תקומי על הרגליים. גם אם אין כוח, תעשי. תתחילי. ואת תראי ברכה. את תראי איך חוזרים לך הכוחות אחרי שהיה לך כל כך כואב.


ואולי בעתיד, כשהרגשות כבר פחות עוצמתיים לעומת עכשיו.. תצליחי להסתכל ממקום שכלי, קצת יותר בבהירות ותוכלי לראות למה זה לטובה. ואיך ה' עזר לך ועשה איתך חסד.

מעריכה אותך כל כך. ליבי איתך.

האם הרגשה שלי תתשתנה אטוסה לחו"ל ואולי משנה מקום משנה מזל.

שגם אני רציתי לברוח. אבל ידעתי שלא אעשה את זה, כי אני לא מאמינה בלברוח.
ובעיקר, זה לא ישפר לי ההרגשה. זה לא אמיתי.
לאיפה שלא אברח, זה לא משנה, כי הרגשות הכואבים נמצאים בתוכי. הם מבקשים מקום.
אז אני לא יכולה לברוח.
לא כי אין לאן, כי זה לברוח מעצמי.
לברוח מהתמודדות.
לברוח מהרגשות שלי, מהפגיעות שלי,
שמעידה על כך שאני חיה, מרגישה, בעוצמות של כאב אך גם עוצמות של טוב.
ובעיניי, חשוב לכאוב כדי להתקדם באמת. הלב לאט לאט מתרפא ומבריא.
בנוסף, זה מכין אותך גם להיות כלי קיבול לדברים הטובים שעוד יגיעו. כי רק מי שחווה כאב אמיתי יודע גם להעריך אחכ טוב אמיתי, ולחוות אותו בעוצמות של שמחה.
שבע"ה נזכה כולנו.

קודם כול, קראתי אותך, שתדעי, ואני כואבת אתך. מאוד. וגם שולחת לך חיבוק אמיץ בתוך כל הטלטלה הזו.

נראה לי שמה שקשה כל כך בפעם השנייה שבה הלב נשבר, זה ההלם. כאילו, מה, זה יכול לקרות לי יותר מפעם אחת, כבר חשבתי שסימנתי וי על קשר משמעותי שלא מוביל לחתונה, עכשיו זה היה אמור להיות אחרת... והנה, שוב מתרסקים על הסלעים. וזה שורט ופוצע וקשה.
מצד שני, תראי, עברת קשר משמעותי כל כך והצלחת לפתוח את לבך אחריו, ולרצות מישהו אחר ולהיות איתו לגמרי. אם הצלחת לעשות את זה פעם שנייה, את תצליחי גם בפעם השלישית. ובעז"ה בפעם השלישית זה גם יהיה לתמיד.
אני מנסה לומר: אם את מאמינה בתמימות שנייה, תאמיני גם בתמימות שלישית.

וזה לא סותר את הזמן שתיקחי לעצמך להתרפא ולהתנקות ולאהוב את עצמך. גם בתוך לימודים אינטנסיביים אפשר למצוא שעתיים כאן ובוקר שם, ולהתפנק במסאז' ובארוחת בוצ"ר עם חברה טובה ובנעלי עקב אדומות חדשות [מדעית, אני אומרת לך, נעלי עקב אדומות חדשות עוזרות להתגבר על פרידות].

הרופא לשבורי לב ישמח ויפתיע אותך בקרוב כל כך לטובה.

עברת דברים כל כך קשים וכואבים!!
מעריצה אותך שהמשכת והתאוששת מהם!
אני ממש מקוה שיש לך תמיכה מחברות ומשפחה
מציעה לך לנסות 'לברוח' בתוך העומס שלך, בתוך המציאות פה בארץ
יש כל כך הרבה דברים שיכולים לעשות לך טוב, תחשבי בכיוון הזה ואני בטוחה שתגיעי לכמה דברים וכשתעשי אותם כבר תרגישי יותר טוב
אל תתבאסי כל כך מהשגרה העמוסה שלך,אין לך מושג כמה היא שומרת עלייך ולא משאירה לך הרבה זמן למחשבות האלו.
ואם ממש קשה לך, אולי תעשי לך לוח כזה של ספירה לאחור עד לטיסה
יקרה,הרבה כוחות ה' איתך!!

לשון גוזמה... זה דבר נפוץ, בשילוב עם האינפלציה של המילים....

אני לא בטוח עד כמה זה דבר רע, אבל זה בהחלט קיים.

אחרי שעניתי?


|שוקל להיות מוחמא|

וואי זה ממש טורד את מנוחתי

 

א. רוב האנשים שפגשתי מסכימים שאין כזה דבר אדם מושלם, כנראה היא גם חושבת ככה.
ב. להגזים במחמאות על עצמי זה נשמע גאוותני ולא יפה, אנשים לא רוצים להשמע שוויצרים וכו'
ג. הדשא של השכן ירוק יותר, ואנשים אוהבים להראות את החוזקות שלהם, יכול להיות שכל מה שהיא חווה מאותה חברה זה רק דברים טובים, ואל הדברים השליליים היא פחות נחשפה, זה לא אומר שזה לא קיים.

תאמת,
שאלה טובה.
אבל אין אנשים מושלמים בעולם, אז אל תדאגי..
היא לא באמת מושלמת.

איתו😣😣

מפוג'מת🤪

אבל שתו לי🤐😁

כך היא דרכה מדרשסטית???

saved by the bell

ניצל ברגע האחרון?

אבל מקור המילה מימי הביניים באירופה הפרמיטיבית.

האגדה מספרת שבגלל המגיפה השחורה היו צריכים למחזר ארונות קבורה, וכשהם עשו את זה, הם ראו שבהרבה ארונות קבורה יש סימני ציפורניים מבפנים.

מסתבר שמרוב שהם היו בלחץ לקבור את החולים כדי שלא ידביקו אחרים הם גם קברו אנשים חיים.

אז הם שמו חוט בתור הארון, שמחובר לפעמון שיושב על המצבת ראש. כשהמת היה משתולל שם בפנים הקברן היה שומע את הפעמון ובא לחלץ אותו.

אז הוא ניצל ע"י הפעמון!

אז ככה הוא חסר הרבה יותר כלפי פנים, אותו רעיון שככל שאדם יותר חכם ככה הוא מבין כמה הוא לא יודע כלום...

עם קצת זהירות...

מחמאות אמיתיות, תקשורת טובה, אינטימיות בקשר וכו'

בן אדם שתקוע רק בחיצוניות לא מתקדם הלאה לשיחות עומק ולפנימיות ואז קשה ליצור חיבור רגשי.

* אם הוא מתרשם מדעתך, ממעשייך, מתשובותייך.
* אם את מוצאת את עצמך מופתעת שהוא אוהב דברים בך שהתרגלת שהם חלק ממך. ולא חשבת שהם חלק מכריע.
* אם הוא אדם שהפנימיות שלו חשובה לו.
* כשחשוב לו להבין מה את חושבת על כל מני דברים.
* כשאת שואלת אותו מה הוא אוהב בך, והוא עונה את הדברים שמעלים בך חיוך ושמחת הלב. (יופי הולך גם כאן, אבל זה שונה)
ועוד...

(אז אהבה באמת קיימת? גרמת לי כמעט להאמין שוב)

אותם אלו שחושקים בה הם אלו המייצרים אותה, זה אומר שכל עוד היא תהיה מבוקשת, היא תהיה.

כל הכאב הזה של הסבלנות עד שמוצאים, לא דומה בכלל לכאב של עולם בלי אהבה.

ב"ה.

סבלנות עד שמוצאים= בשבילי עולם בלי אהבה.

ולגבי מה שרשמת לפני עזרת לי בכלים מעשיים , תודה.

לפי מה שהרוב רשמו לי פה שאפשר להרגיש וכד' - זה לא תמיד. ויש לי אינטואיציות חזקות.
האדם יכול להיקשר אליך בקלות, אבל מה המניע שלו העיקרי? החיצונית שעומדת מולו.
וזה אני לא יכולה לדעת באמת , יש אנשים שהם נורא חברותיים, מתחברים לכולם , שיחה עם עומק.
ועם כל הכבוד לחיצוניות לא כל הנשים נשארות כך אחרי 30 שנה , אז עם כל הכבוד אדם שמתחבר לאופי שלי זה כלל ראשון מבחינתי.

@תודה לכולם

נראה לי שזה ההבדל.

נראה לי שהרבה פעמים ההופעה הראשונה של יכולת מסויימת היא בזה שהיצירה הזאת חסרה לך.
כשהשכל שלך מתחיל לעבוד אתה שואל שאלות על דברים שעד עכשיו קיבלת באמונה(זה הכי בולט בזמן ההתבגרות). כלומר, דווקא בגלל שעכשיו משהו נבט בתוכך, ואתה יכול להבין, אז זה נראה חסר כשמשהו לא מובן.
כשמשהו נבט בתוכך, והתחלת להיות מודע ליופי אז חדר מבולגן יכול להפריע לך. ואתה גם יכול לעשות אותו ליותר מסודר...
מוזיקאי יודע לשים לב כשיש זיוף, והנקודה הזאת שבזכותה הוא יודע לשים לב לזיוף זו בדיוק אותה נקודה שבזכותה הוא יודע ליצור מוזיקה.

כשאתה מסוגל להבחין בחסרון כלשהוא, זה בגלל שיש פער בין העולם הפנימי שלך לבין המציאות, בחזונך זה צריך להיות, ובמציאות זה חסר, וזה אומר שאתה חלק מהאנשים שיכולים להביא את התופעה לעולם.

בזכות אנשים שחסר להם עיצוב בבית, יש בתים מעוצבים. בזכות אנשים שחפצים באהבה יש אהבה.
כי אותה נקודה שמקנה לך את היכולת להרגיש בחוסר אהבה, היא גם זאת שמקנה לך את היכולת לאהוב, ולהיות חלק מהאנשים שגורמים לתופעה להיות בעולם.

אבל זה נשמע קצת הפוך. פשוט עצם זה שאנשים כמהים לאהבה אומר שהם מכירים אותה בדרך כלשהי. (כמו מוזיקאי, יודע מזה מוזיקה אז מזהה זיוף). בגלל שיש היכרות עם המלאות (היופי) - אז יש רצון אליו כשהוא חסר. (הבלגן).
אבל לא יכול להיות שהכל אשליה אחת גדולה? ואנחנו כמהים לאהבה שהייתה ואיננה.
לאהבה שבספרים, בסרטים, בשירים.
לאהבה שהרגשנו פעם כשהיינו ילדים.
אהבה שהייתה כשהייתה שכינה בעולם..
או משהו מיסטי שהנשמה זוכרת...
אינני יודעת...

אני מסכים לגמרי שהגעגוע מקורו בעולם שלם יותר...
העולם הזה ממשיך לאן שבניי האדם לוקחים אותו... ולכן בני אדם שצמאים לאהבה יצרו עולם עם אהבה... ואמנם ברור שיהיו דברים שלמים יותר כשיהיה בית מקדש... אבל להשיג כבר את מה שאפשר ללא בית מקדש זה גם אהבה מכובדת וגדולה.
אגב, זו גם הסיבה שבסופו של דבר נבנה את ירושלים והשכינה תשרה.

זה שהנשמה היא המקור לגעגוע, לא הופך את זה ללא רלוונטי, זה הופך את זה לאחרית מובטחת... עם כמה תהליכים והישגים בדרך.

את הטוב תקרב
את הרע תרחיק
והטוב בעיניך עשה.

אמן וגם אתה שתזכה לדברים טובים ומשמחים

דרך שידוך.

ולמה להתחתן מפחיד?

הרבה פעמים הבנה וקבלה של המצב היא חצי פיתרון

בפרטי

באמת לא פשוט, גם כשזה הדבר הכי נכון כי בסוף יש כאן משהו שנגמר, ועוד פעם שזה לא הצליח...
מזדהה לגמרי, שיהיה הרבה אור ושפע בע''ה 🙏

בחיים לא חשבתי שאני אפול לכאב כזה..
אבל שולחת חיבוק גדול ומלא אהבה.

יכול להיות שהוא לא ראה את ההודעה...

שלחתי לו את ההודעה שבוע שעבר ולא הגיב לי..

ועם שדכנים אולי עדיף כי יש להם הרבה עבודה, ושיחה יכולה לגרור תשומת לב ממנו להצעות

לדעתי זה פוגע אפילו רק אחרי פגישה אחת...יכול להיות שזה גם ההסבר למה..

תהיה בשקט ותסגור את העיניים.

אתה....

צוחק, נכון?

גם אם נעשה מה שנעשה.
בושה זה עניין במידות וזה חשוב.
אני אמצא את הדרך להחמיא לה.
תודה רבה!

הזוי קצת...

לא נראה לי ששייך להחמיא על דברים שבינה לבין בעלה (לא יודע איך לכנות אותו, אבל עוד רגע הוא יהיה בעלה)

שחושבת לטווח רחוק ....ומה שמתאים לה

דיברנו על זה, ואמרתי לו שלוקח לי יותר זמן להיפתח ולסמוך על האדם שמולי. 

אבל יותר משזה מפריע לי- זה מתסכל אותי. לא חשבתי שככה זה יהיה

ולדעתי כדאי להוציא את המחשבות על שני הדברים, גם על זה שזה לא מה שציפית שיהיה, וגם המחשבות על איך את מקדמת את זה.

אם את נהנת איתו, מצויין, עכשיו את צריכה לחשוב על איך את מביאה את עצמך יותר, זה יכול להיות לספר לו משהו אישי, ויכול להיות לשתף אותו בהתלבטות שלך, ולתת לו לעזור לך לחשוב.

לא באלי לספר כרגע משהו אישי. אני חוששת להיקשר מידי לבנאדם.

כל הזמן עוברת לי בראש המחשבה של- ואם תפרדו...? ואם זה ייגמר..? 

תחכי שכן יהיה בא לך... זה בסדר, לבנתיים פשוט תהני איתו...

ואם היה לך כיף משהו שהוא עשה, תגידי לו, שידע לעשות את זה יותר...

יכול מאוד להיות שזה באמת הפחד שלי.

אני דיי עוצרת את עצמי ואני גם מאוד שיכלית, אז הגיוני שזה יושב שם...

פעם עם בחור שממש הכרחתי את עצמי להיפתח אליו - ואחכ, בדיעבד, פשוט הבנתי שהלכתי נגד התחושות הפנימיות שלי.
וברלוונטיות אלייך; תבדקי אם קשה לך להיפתח כי משהו פנימי (לא חייב להיות מוסבר! אני עד היום לא יודעת למה לא יכולתי להיפתח מולו) אומר לך שהוא לא בנאדם שאת רוצה/יכולה לסמוך עליו. משהו בו לא מאפשר לך להיפתח. יש לנו חוש מאוד מחודד לדברים האלה. לענ״ד.

בפעם השניה שזה קרה לי, זה גם היה בדיבור בינינו (כמו שציינת שאצלך - שזה באמת מדהים ומעולה), והסברתי ועבדתי על עצמי המון - והבחור היה פשוט מאוד מאוד סבלן.. בקטע מתוק
אם זה המקרה אצלך ואת מרגישה שלבחור יש סבלנות ויכולת להכיל, אני חושבת שאפשרי וכדאי להמשיך. זה קורה לאט לאט, אבל כשזה קורה ונפתחים זה הכי נפלא שיש..

(ובכל מקרה שלא יהיה, לומדים שהפתיחות הייתה שווה את זה, גם אם בסוף אתם לא ממשיכים יחד..)

המון בהצלחה!

אני ממש מבינה ומזדהה עם השורות האחרונות שלך בקטע הראשון שכתבת. מבינים עם ההיפתחות, אני חושבת.. גם אני הרגשתי חסך רציני (ואולי עדיין) (ביטלתי אירוסין). קשר טוב גורם לך להבין לאט לאט איפה את נמצאת ואיך הדברים מתנהלים..
(ולקרוא ספרי זוגיות ולשמוע שיחות וכו על זוגיות תקינה ומה זו אהבה וכו - עוזר)

שוב בהצלחה!

אני לא מרגישה את מה שאת אומרת- שאולי זה לא מישהו שטוב לסמוך עליו. אני דווקא מרגישה שזה כן נכון, פשוט זה לוקח לי יותר זמן...

אני צריכה ללמוד להסביר לו את עצמי יותר טוב. בנתיים, איך שהסברתי את עצמי- הרגשתי שלא הצלחתי לבטא בדיוק את מה שאני רוצה והוא הבין אותי אחרת ממה שרציתי. 

אני מרגישה איתו הכי בנוח שיש, וגם הוא . זה מה שכיף.

ואת ממש צודקת לגבי זה שכשזה נפתח- זה הכי יפה שיש .. 

מה הסיכוי למצוא בחור שממש שומר על העיניים שלו ברחוב ובאינטרנט והוא לא דוס קיצוני?

ממה שהוא אמר - אין כמעט בחור שלא נופל בזה. אז בעצם אין לי למה לצפות ואני צריכה לקבל אותו ככה.

מסכים? 

נפילות אני חושב שיש לכולם, בדיוק כמו בכל דבר, אני לא חושב שיש הרבה בנות שלא דיברו לשון הרע מעולם, ואני לא חושב שיש הרבה שאף פעם לא קרה להם לשכוח שהם בשריים, ולשתות קפה.


וברור שיש הבדל בין להסתכל קצת לעומק על שלט חוצות מושך, ובין לצפות בתכנים שנועדו לכך באינטרנט, ובין ליפול בשמירת נגיעה, וברור שלא כל הדברים שווים.

ואת הפחד להיפגע ואז לחשוב שכל הקשר היה לשווא.
לאן זה יילך את לא יודעת, אם זה ייגמר אז זה בטוח לא לשווא. כל אדם שאנו נפגשים איתנו בא ללמד אותנו עוד קצת על החיים, על עצמנו. ועוזר לנו לדייק את עצמנו לקראת האדם האמיתי שבע"ה יגיע.
ולמרות שהחשש להיפגע הוא הכי מובן, עדיף לקחת את הסיכון מאשר לא לנסות בכלל.
גם אם יהיה כאב, הוא יצמיח אותך יותר והוא מדויק לך. חלק מהתהליך שלך.
ואם תמשיכו, אז מה טוב. תרגישי כמה היה טוב להיפתח.
אין פה הפסד. לכאן או לכאן, את רק מרוויחה. רק שלפעמים הרווח הוא לא מה שציפינו לו, וגם אז הוא חשוב וטוב להמשך התהליך. ואם זה לא זה, אז מקסימום למדת על עצמך ועל עולם הדייטים עוד כמה דברים חשובים שיעזרו לך לעבור את התהליך יותר בקלות ויקרבו אותך עוד כמה צעדים לקראת האדם שלך.
כשלי היה קשה, אז דבר ראשון מול עצמי ניסיתי לשים בצד את החששות מה יהיה ואיך יהיה. פשוט לנסות להיפתח.
לפעמים הלחץ והרצון לפתוח את הלב, רק גורם לרגש להיסגר יותר. לכן זה צריך להיות ממש בנחת, ולא עם בדיקה מתמדת עם עצמך האם זה הגיע או לא. ממש בנחת, לאט לאט. צעד צעד.
דבר שני בפן הטכני, לצאת למקומות שיכולים קצת לגרום לאווירה שונה ולהיפתח. שעוזרים לך להביא את עצמך להיות לגמרי את באותו רגע, גם בלי שהתכוונת לזה, זה פותח את הלב.
וגם לשתף אותו. אם הוא שותף בתהליך, אז רק מעצם הידיעה שהוא מבין ורוצה לעזור ורוצה שתתקדמו יחד ומוכן להתאמץ בשביל זה, זה כבר גורם לך מטבע הדברים יותר לתת בו אמון, יותר לסמוך עליו ולאט לאט להיפתח.
מבינה את התחושות שלך מאוד. ועם זאת, כשחושבים על זה, החשש להיפגע גורם לנו להיפגע עוד יותר, כי לפעמים מרגישים שלא מספיק הבאנו את עצמנו. אז שווה להתאמץ. כך או כך, חשובה האמונה וההשתדלות.
מאחלת לך מלא בהצלחה. תסמכי על ה' ויהיה בסדר.

את מאוד מדוייקת ומדייקת את הדברים, וזה מהמם! ( רק שלפעמים הרווח הוא לא מה שציפינו לו).

 

לצאת למקומות שיכולים קצת לגרום לאווירה שונה ולהיפתח. שעוזרים לך להביא את עצמך להיות לגמרי את באותו רגע, גם בלי שהתכוונת לזה, זה פותח את הלב. - זו גם מחשבה שעברה לי בראש. מנסה לחשוב איזה מקומות יהיו טובים למטרה הזו.. יש לך רעיונות? 

 

תודה על האמפתיה וההבנה. 

 

 

 

מה הקשר לפורום?

היה בא לי למצוא דברים משמחים. אני יודעת שלי ולעוד חברה פה היה שבוע עמוס וקשה.

סורי.

תשאל מה הקשר לשעה.

(או שעדכנו כאן כללים וזה אני שלא מעודכן)

אדם ממש מתוק ומיוחד אבל חילוני גמור, ביקש ממני ללמוד איתו חברותא בגמרא/ משהו אחר... בסוף לא הסתייע בעדנו (וזה מצער ממש.. כי לא בטוח שתהיה לי עוד הזדמנות), אבל זה מראה שאין דבר כזה חילוני גמור.. כל אחד הוא אות בתורה
כל יהודי הוא קודש קודשים.

מרגש

וזה מתקשר לחתימה שלי (למטה) מהרב קוק זצ''ל...
אני רציתי מאוד ללמוד איתו אורות התשובה/ ר' נחמן/ כוזרי כי באמת יש לו 'נשמה גבוהה' (תאמינו לי- אני יודע ) . אז תדעו, שיש יהודים שאין להם שום סממן חיצוני של קדושה, אבל הלב שלהם מלא טהרה...
לפני בערך חודש דיברתי איתו כמעט שעה על תיקון המידות והוא אמר לי דברים באמת עליונים

אני מת על חודש כסלו

בקטע הכי פשוט שסיימתי 2 מטלות רציניות ( נשארו עוד הרבה, אבל עדיין..) לתואר.. 

 

מה רע בפשוט?

 

אין רע.. פשוט יש שבועות יותר מעניינים בד"כ ;)

היה ממש שמח

אירוע משפחתי משמח
והצלחתי לשבור מחסום מול עצמי.

חזרנו לשגרה..

אל תשכח שזה לא הסוף..

ואכן באסה

אמרת אותי

כמה עוצמות של רגש, זה נשמע סתום המשפט הזה אבל הוא מכיל הרבה רבדים שאין הזמן והמקום לפרטם כרגע.
הייתי רוצה להבין יותר ממה שהבנתי בקריאה ראשונה,
כנראה אחזור בהמשך לקרוא שוב.

גם אני עוד מנסה להבין את עצמי

בהצלחה עם החזרה לאיזון (לא סגור על זה שצריך איזון כל עוד זה בסדר לך)

האהבה תנצח