פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 681)

ולנושא -

החתימה שלך

את כולך לב!
ויכולה לנסות להבין את הקושי...
אני לא מכירה אותך אישית, אבל ממה שהתרשמתי מכאן את נשמה גדולה ואני לומדת ממך!
מותר למחות ולהצטער- רק אם זה מביא אותך לצמיחה!
תקראי את התגובות שלך פה סתם ככה ותראי כמה אור את מקרינה מבעד למסך,למרות הקשיים!
מוזמנת לפרטי בשמחה אם תרצי
והכי חשוב דברי עם הקב"ה- הוא ממש מצפה לשיחה איתך, אני בטוחה בכך.
ב"הצלחה יקרה!

בס"ד

איזו מקסימה את!!

כל כך מזדהה....
תקופה כזו שהכל מסורבל....

פשוט להמשיך להתפלל ולהאמין
(גם כשקשה)....
🙏🙏🙏

תרגישי טוב.

אם באמת עושים את המאמצים זה לא בהישג ידינו..

אז עדיף לסנן מאשר לצאת לדייטים מיותרים

אז עדיף לסנן מאשר לצאת לדייטים.

ולכן אין כאן סיכון מיוחד.

אני לא מסכים אם הטענה הזו, וכנראה אותן בנות גם כן.

זה נכון שיש קורלציה מסוימת בין הגיל לבגרות אך זה לא חד משמעי
(ולפי דעתי הפער בין בנות לבין בנים בישיבות הרציניות יותר הוא לא גדול עד אינו קיים)

אני לא טוען שאין אנשים צעירים ובוגרים, אני טוען שבדכ בגיל מסוים הרוב לא מספיק בוגר. אבל הבעיה שזה לא משהו שאפשר לברר מראש.

(בתור אחת שיצאה עם בחורים שקטנים ממני בשנה)

אומנם הבדל של שנה לא מעיד על בגרות, בהחלט יש בחורים צעירים בוגרים. אבל בגילאים צעירים יש לזה השלכות בהספק של הבחור בחיים. צבא, מס' שנים בישיבה וכו'..

וגם לפעמים זה חוסר בשלות לקחת אחריות על הצד השני ולהיכנס לחיי נישואין.

אבל בהחלט אי אפשר להכליל...

התחתנתי בגיל עשרים, עם בחור בן גילי, בוגר להפליא

(מודה שכששמעתי את ההצעה הייתה לי קצת רתיעה. מודה לה' שלא התחשבתי בזה ונפגשתי איתו!)

והרבה פעמים הגיל גם מעיד מה כבר עשית . עש כאלו שירצו להתחתן עם מישהו אחרי שכבר עשה צבא ולא להתחתן עם חייל.. וכן על זה הדרך.. אבל בעיקר ברוב המקרים עניין הבגרות באמת משפיע

@בס@בסדר גמור

לא פער כזה גדול, היום יש בנות שמחפשות בוגרים וגדולים.
אם יש לך אפשרות לגורם שלישי לפעמים עדיף.
ואם לא אז לדעת לפנות בצורה מכובדת ונחמדה שהיא לא תרגיש לא נעים..
בהצלחה!

לא כל הצעירות מחפשות בחור גדול (בוגר יכול להיות גם בן 19) .
יש כאלה ש6 שנים הפרש זה יהיה גדול עליהן .

זה תלוי בשני הצדדים אבל ...

בהצלחה!

אבל שוב כל אחת ומה שהיא חושבת שמתאים לה
אמרו שתנסה דרך צד שלישי וזה יכול להיות רעיון טוב ונעים יותר...(למרות שאני מעדיפה לרוב ישירות אבל ממש תלוי מי הבנאדם)
בכל אופן לא תדע אם לא תנסה! שיהיה ב"הצלחה!

נשמע סבבה לגמרי, היום בנות בגילאים כאלה הם בד''כ בוגרות וכו' ומבינות עניין... וגם יש משהו טוב בלהכיר בחורה שעוד לא נכנסה לעולם של הדייטים, והיא נפגשת עם ג''כ עם בחור בוגר ורציני

אז סה''כ זה מעולה

פער הגיוני ממש לדעתי

אם לא מתאים לבחורה, זכותה לסרב כמו על כל פרט אחר. אבל אם השאלה היא מה הגיוני? בהחלט הגיוני. מכיר גם פערים גדולים יותר.

תלוי אם מתאים לכם

 

אבל לילדה בת 19?

בעיניי ילדה...

אני יצאתי פעם ראשונה בגיל 19.
ויש לי חברות שהתחלנו בגיל הזה, טמנקודת מבט בוגרת ומפוקחת.

כמובן שלא לכולם זה מתאים.
אבל לא כל בת 19 היא ילדה קטנה. ממש לא

לגמרי לגיטימי והגיוני.

כמה שיותר צעירה ככה היא עברה פחות .

ככול שמתגברים יותר ככה נשרטים יותר במיוחד בנות.

 

מה שכן, אני יודעת על כאלה שחושבות שזה כן פער גדול...

לדעתי עדיף דרך צד ג'.

שרשור בעניין בנשואים טריים.
לגור עם ההורים?עומס כלכלי. - נשואים טריים

שים לב, כמעט כל המבינים את ההשלכות - נגד באופן מוחלט.

חוסר הניסיון, אני חושב שאם הקשר בריא בין הבחור לבחורה, והיחסים עם ההורים שלה לא מתוחים זה יכול להיות לכם הקלה כשאין כאב ראש של שכירות דירה

הבעיה נמצאת בד''כ בזה שההורים קרובים ומייעצים, וקצת נכנסים לחיים של בני הזוג וגורמים ככה לקצרים כי האשה נמצאת במתח מול ההורים שלה ובעלה ולהיפך... לכן אם היחסים טובים ומשחררים זה יכול להיות יתרון

ואם ההורים גרושים?

אם יש קשר טוב בין הבחורה לשני ההורים, וכל אחד מהם גם משחרר לזוג לחיות את החיים שלהם בקטע טוב, זה סבבה

זוג צריך פרטיות. גם אם ההורים בכלל לא מתערבים, מעצם זה שגרים יחד - רמת הפרטיות שהזוג זוכה לה היא נמוכה, וזה לא טוב.

כאן צורך זמני, ולא משהו קבוע לכל החיים ובכל זאת אם יש יחסים טובים ומשחררים לא אמורה להיות בעיה גם לאופן קבוע יחסית

משלמים אח"כ לייעוץ זוגי

יתרונות- רווח כלכלי אולי, לקבל עזרה מההורים ולתת להם בחזרה.

חסרונות- חוסר פרטיות בבניית הבית הפרטי והאישי שלך...

זוג בשנה ראשונה חייב את המקום שלהם, לבד.

ולא קשור כמה הקשר עם ההורים טוב..
אגדיל ואומר שאפילו אם יש להורים יחידת דיור צמודה שלא תצטרכו לשלם עליה ותגורו בדירה נפרדת - לא ממליצה.

יש רק מעט מאוד סוגים של זוגות שמסוגלים לשרוד לגור אצל הורים

למרות שהסטטיסטיקה שלי מונפצת לגמרי (מכיר די הרבה שזה עזר להם בהתחלה)!@#! אני סתם מצטט את ההנחיה המצויה

גם על הנסיונות שהוא נותן גמלי קצת קשה השרשור הזה דווקא בגלל שכותבים שם רק בדגש על הרק דברים טובים..
עכשיו מן הסתם קרו גם דברים לא טובים גם עליהם מותר ויש עניין להודות.

צריך לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה, אבל גם אם לא מצליחים לברך על הרעה זה לא סיבה לא לברך על הטובה.
באמת אנחנו יודעים שה' טוב והכל לטובה, אבל לפעמים קשה לנו להודות לו בפה.

וממה שראיתי פה, יש הרבה שמודים גם על הקשיים.

בס"ד

ולפעמים אנשים רושמים רק את הטוב כי זה מה שקל ונוח להם לרשום מול כולם, ואת הדברים הקשים יותר משאירים לעצמם.

אני יודעת להגיד על עצמי שהרבה פעמים כשראיתי את השרשור הזה זה גרם לי לעצור, לחשוב ולהודות על מה שיש לקב"ה על אף שלא רשמתי כלום..

חשבתי עלייך בשבוע שעבר.
ויש לי מה להגיד לך בעניין השאלה, רק שכרגע אין בי כח לכתוב. אשמח לדבר איתך ולספר לך גם למה חשבתי עלייך

להשתדל ךהקפיד על מנחה וברכת המזון בכונה

רעיון של חברה להתחיל בר"ח הצטרפתי

והתחלתי ללמד גמרא קשה מאוד

זה כנראה לא היה רעיון מוצלח במיוחד

בכל יום לקרוא את מספר הפרקים של אותו היום.

זה תמיד מזכיר לי את ההפרשות חלה של הנשים המרשימות האלה : "צדיקה!!" בואי קחי את המיגרופון וספרי לנו , מה את מקבלת על עצמך"??
וואלה לא לבוא יותר להפרשות חלה של מרוקאיות את יוצאת עם אלף קבלות והבטחות שהעולם יראה שונה שתצאי משם..

לא הלך, אבל יצא מזה הרבה דברים טובים

יש לי סיפור על זה

אני עושה איתו עסקים לבד
כרגע הולך לא רע



ולא מקבלת כלום.

אורות התשובה עד סוף חודש אלול. לא כל כך פשוט... אבל בינתיים אנחנו בקצב נחמד

ב"נ להתחזק

 

5 דק' ביום לחשוב על הגאולה השלימה , ואיך לעשות את המקסימום בשביל להביא אותה בפועל ממש !

 

 

ברוך הבא למלך המשיח !

מה שעוזר לי זה לחכות עם הלא הזה עד שברור לי שאני רוצה לומר אותו...
אני לא מחליטה במהירות אלא מחכה להיות שלמה ובדרך כלל יקרה משהו או שעוד זמן יבהיר לי שאני שלמה עם הלא הראשוני הזה


ועוד דבר, אם זה פחד מלומר לא, זה אומר שהרצון הוא לסרב ואם מצליחים לזהות את הרצון יותר קל להתמודד עם הפחד

(וזה די משתנה כמובן בין סיטואציות... יש מצבים שאין זמן לזה)

ובהצלחה!

ואין משהו שאפשר לעשות כדי לעזור לרגע הזה להגיע?

זה כמובן תלוי סיטואציה אבל חייב להיות משהו
עוד מחשבה ובירור של מה מדוייק לנו עם עצמנו
עוד מחשבה ודיבור עם מישהו חיצוני שנותן מבט חיצוני
לפעמים זה גם סתם פתאום שמנצנץ בנו אומץ וביטחון בעצמנו שאנחנו יודעים מה הכי טוב בשבילנו וסומכים על עצמנו ועל תחושה פנימית וזה עוזר להגיד את הלא

ממש קשה לי לקבל שזה לא מוכרע באיזשהו שלב.. באמת! אבל אולי אני לא מספיק מבינה

באמת בהצלחה!!

אם הייתי יודע מה עוזר לזה להגיע הייתי עושה את זה...

פתאום נפל לי האסימון שזה משהו שחוזר על עצמו כמה פעמים...

לדעתי במצב כזה אנחנו צריכים לברר מה הדרך הנכונה לצעוד ב"ה ולמה תגרום המניעה מהאמירה של הלא.

זה אחלה שיעור לחיים

חשבתי שאני היחיד🙊

נראה לי צריך להשליך על ה' פשוט אם מאמינים לגמרי שזה מה צריך לעשות..

כשגם לא בא לי על הבחור,

ומצד שני אני בטוחה שהוא האחרון שנשאר-

אז אולי אני חייבת להתחתן איתו...

 

כשהייאוש גובר.

 

 

מוכר מאד.

לומר "לא" ולא לגרום לעינוי מיותר.
כל שנייה של חוסר וודאות, לא שווה את הלכאורה נימוס.
מדין ואהבת לרעך כמוך הכי פשוט-
הרי אתה היית רוצה לדעת מהר, נכון?
אז למה את הבחורה אתה מעכב ככה?

אני מדבר על מציאות של תוך כדי קשר, שזה לתת תשובה אני מאוד החלטי ולחיוב בדר"כ.

אוי זה מתסכל..

והרגע שאתה מרגיש שזה לא מתאים אפילו שזורם והכל,אז חבל להימרח אבל מצד שני...

הייתי אומר שלא, אבל... אממ.... |מפחד|

 

בקיצור, לא מכיר את זה (אי נעימות, רצון שלא לפגוע וכו' כן, אבל לא פחד).

מהכרעה שהיא על כתפיי.

וחשש יותר גדול שאפגע במישהו ח''ו.. ב''ה למיטב ידיעתי כמעט ולא קרה כי למדתי איך לעשות את זה בצורה רגישה ומכבדת.. מקווה ומתפללת שאני לא טועה.

בכל אופן, תמיד מעדיפה לקבל את ה'לא' ולא להגיד אותו.

לא חייב חתונה 

אני לא מסוגל להרים כנס כזה בארץ. צריך אירוע גדול שימשוך אנשים להגיע לארץ.

בטוח יצא לך יותר זול מההוצאות הכלכליות והרגשיות של להתחתן בשביל שהם יבואו...

סתם צחקתי.

 

אולי זה לא דווקא המניע היחידי של הרצון להתחתן,

אבל זה בהחלט יכול לדרבן באופן חיובי ולתת כוחות לנסות שוב.

 

שיהיה המון המון בהצלחה!!

זו התשובה המדהימה והמפתיעה ביותר ששמעתי עד כה, לשאלה: למה להתחתן.

שירדו).
יש סיכוי שבאמת חלק מהם יעלו עם המשפחות שלהם.

רצינית.

וכל הכבוד על ההחלטה..

אז למה רק פעם אחת? תתחתן כל שנה ככה יהיה מפגש שנתי.

הוא לא באמת פער.

נראה לי שכך הרב שטיינמן או הרב קנייבסקי אמרו.

אם יהיה חיבור או לא לפי דעתי זה יהיה בגלל דברים אחרים כמו אופי, בגרות אישית

ולא בגלל 12 החודשים שמפרידים בינכם.

 

עכשיו יש לדון ולבדוק התאמה כמו כל הצעה אחרת,

מה זה אומר בוגרת יותר ממנו (כנראה שגם אם הוא היה בגיל שלך עדיין את היית יותר בוגרת)

וכ' וכ'...

לדעתי פער של שנה בגיל הזה זה לא משמעותי.

הוא מתחיל שנה א בתואר

פער של שנה בגיל - ממש לא משנה מצד עצמו.
שלב בתואר - ממש לא משנה (מסתבר שהוא שירת בצבא/למד בישיבה/גם וגם), מאוד מצוי שאשה מתחילה תואר בגיל צעיר ובחור במיוחד בציבור שלנו מתחיל מבוגר הרבה יותר.

מה שצריך לבדוק זה את שאלת הבגרות - כשגם כאן, פחות חשובה ההשואה אלייך (ואיך מודדים זאת?), אלא השאלה האם הוא מספיק בוגר להתחתן.

אתה כותב או את כותבת שצריך למדוד ע"י
אם הוא מספיק בוגר להתחתן
לדעתי זה נכון
אבל איך יודעים ?
אני בת 24 והוא בן 23
בגיל 23 הייתי די בוגרת אפילו יותר מגילי

תפגשי ותראו אם יש התאמה.

(אולי באופן כללי, כדאי פחות להסתבך עם הגדרות)
בהצלחה

לפעמים קטנים מאיתנו, בוגרים הרבה יותר מכאלה שגדולים יותר...
פער של שנה, הוא לא באמת משמעותי.
תבדקו שאיפות משותפות, תכונות, מידות... אם יש תקשורת טובה, רצון להיות אחד עם השני, משיכה.....
אלה הדברים החשובים באמת, ומתוך זה אפשר להגיע לעתיד משותף וטוב.

המון הצלחה

אבל בין המילים זה נשמע שהחשש שלך זה מה שיפריע.

יכול להיות מאוד שאני טועה, לא אמרת את זה, ואני לא מכיר אותך. אבל אני חושב שאם תבואי בגישה שיש פה פער משמעותי, זה יהיה פער משמעותי...

נשמע פער לא גדול מדיי, וגם היום יש הרבה בנים ובנות בוגרים למרות גיל צעיר יחסית אז גם כאן כשהוא קטן רק בשנה וגם נכנס ללימודים אז כנראה שיהיה לכם חוויות משותפות ונושאי שיחה

אני חושב שזה תלוי במה הוא משדר, יכול להיות שאת תרגישי ממנו שהוא בוגר אחראי ואז הפער בגיל בכלל לא יורגש לכם, אז אם ההצעה נשמעת לך סה''כ טוב אז זה שווה פגישה👍

הפרש הגילאים זה הדבר האחרון שיפריע לך
מניסיון..

הפחד שלי מזה שאני בוגרת כניראה יותר ממנו
למרות שאני מאמינה שגם אם אחד בוגר השני יכול להתבגר איתו
וגם שבגרות אישית מגיעה עם השנים ועם מה שאדם עובר וחווה בחיים
ובחור צעיר עדיין לא מכיר את החיים לעומת בחורה שעושה שירות עובדת לומדת והיא קצת יותר מנוסה

זה בשיחת טלפון... פגישה....

אמרה לי שאני בטח אתחתן עם מישהו מבוגר, כי אני מאוד בוגרת וכו'. היום אני נשואה כמעט חמש שנים לבחור שצעיר ממני בשנה וחצי וזה לא הורגש לרגע. כשיצאנו הייתי בסוף תואר והוא היה בישיבה, היום אני עובדת והוא עדיין בישיבה...
עד היום אנחנו זוכרים את הפער רק בבדיחות כי אני נהנית לצחוק עליו שהוא צעיר

תני לו תחושה שהוא אלוף והוא יתן לך הרבה דברים..

בנות בד"כ הן יותר בוגרות (לדעתי)

זה לא צריך להיות פער משמעותי כי אם כן אז אין על מה לדבר בכלל.. 

תבררי אם יש עם מי לדבר, בוגר והוא לעניין וכו'..

אני מכירה הרבה חברות שיותר בוגרות מהבעלים שלהן

לא מורגש, לגמרי הוא הבוגר האחראי בקשר.

מצד שני לבעלי באמת היה מסע חיים מיוחד שגרם לו לבגרות ...

מה גם שהכרנו לא בשידוך..

ביום יום לא מורגש בכלל..אושר גדול שמחה. מדהים מדהים מדהים.

פער של שנה בעייני זה כלום..גם שנתיים כבר לא נראה לי , אבל אני לא אובייקטיבית ;)

מבחינת הגיל זה ממש לא פער- אתם בערך באותו גיל וזה מעולה

או לכל המאוחר בסופה. למה להפגש, להשקיע, לפתח צפיות ורגשות, אם זה לא שייך?

הבעיה היא שיש בציבור שלנו כאלו שלא עושים, מכל מיני סיבות ואז זה מסתבך.

וגם בודקים דברים שלא נבדקים דרך דור ישרים.

ואז אם צריך להפרד, השברון לב גדול מאוד.

חוץ מזה, ברגע שמישהו יודע שהוא נשא - לכאורה הוא חייב לספר למועמדים הבאים (אפילו כשברור שהם לא) וסביר שהרבה לא ירצו מישהו ש25% שהילדים יהיו נשאים.

בכל מקרה, תיקון קטן - אם רק אחד נשא זה אומר שבכל הריון יש *סיכוי* של 50% לנשאות. (בביולוגיה, בשונה ממתמטיקה, סטטיסטיקה מתאפסת. ז''א שזה לא 50% מהילדים, זה 50% סיכוי בכל הריון.)
אבל מה הבעיה בזה?
נשאות היא לא מחלה.
רובנו נשאים בלי שנדע מזה בכלל.
דור ישרים לא יספרו לך שאתה נשא, זאת פשוט לא בעיה.
*נשאות היא לא מחלה*.
לכן בכלל לא בטוח שצריך לספר. מן הראוי לספר כדי להחליט ביחד אם לעשות בדיקה נוספת, אבל זה לא מחלה וזה לא מדבק.


כל זה נכון למעט מקרים מסויימים בהם נשאות בצד אחד (בד''כ באישה) מספיק כדי להעביר מחלה (לא נשאות, מחלה ממש), אלו אגב המחלות שלא בודקים ב'דור ישרים' בדיוק מהסיבה שציינת, זה פשוט יפסול את האישה לכולם.
ובמקרה כזה, נכון - לא נעים להכיר מישהו ועל ההתחלה להפיל את הפצצה הזאת.
אבל ב''ה יש מה לעשות אם יודעים מראש. הרפואה היום מתקדמת ורק ממשיכה להתפתח בכל הקשור לפוריות והתמודדות עם מחלות גנטיות.
עדיף שלא תדע מראש ותגלה באמצע הריון?!
בעיניי ברור שעדיף לדעת מראש ולהחליט האם זה משהו שמוכנים להיכנס אליו.
אם יודעים מראש אפשר גם לטפל בהתאם (שזה גם סיפור שלא כל אחד יבחר במודע, אבל זה אפשרי.)

נ.ב.
ומה עם אנשים שמכירים לבד, לא בשידוך? במצב כזה הקשר מתחיל בשלב מתקדם יותר, אפילו דייט ראשון הוא כבר תזמון שלא נעים לגמור בגלל 'לא' של דור ישרים..

זה לא מחלה, אבל זה עלול לפגוע בהמשך וסבחר שאנשים יצפו, שכשיש יושר יספרו להם על דבר כזה.

אם מכירים בטעות, בכל מקרה מסובכים אם יש בעיות גנטיות...

כשרק אחד מבני הזוג נשא של מחלה גנטית, לכל ילד יש סיכוי של 50% להיות נשא גם הוא.
0% סיכוי להיות חולה באותה מחלה גנטית. (שוב - למעט מקרים של מחלות שעוברות דרך האישה בלבד. כאמור - את המחלות האלו לא בודקים דרך דור ישרים)
רק כששני בני הזוג נשאים של אותה מחלה גנטית יש בכל הריון סיכוי של 25% לילד חולה ל''ע, 50% לילד בריא נשא ו25% לילד בריא שאינו נשא, אבל לא על המקרה הזה מדובר.

למה 50%? כי ככה למדתי בכיתה ט' (ועוד קצת מאז.....)
כל גן מורכב משני אללים, נשאות היא מצב שיש אלל אחד חולה ואחד בריא. הבריא דומיננטי ולכן אין שום תסמינים של מחלה, אבל יש נשאות.
בהריון העובר יורש אלל אחד מכל הורה.

עכשיו, במקרה שאחד ההורים נשא, איך סה נראה?
מההורה שאינו נשא הוא בטוח יורש אלל בריא. (כבר - אין סיכוי למחלה, מקסימום נשאות)
מההורה הנשא יש סיכוי של 50% לרשת אלל בריא וסיכוי של 50% לרשת אלל חולה.
ככה שהעובר תמיד בריא כי יש לו אלל בריא דומיננטי מההורה שאינו נשא.
אם העובר נשא או לא זאת שאלה של 50/50 בהתאם לאלל אותו ירש מההורה הנשא.

מחלות גנטיות בד''כ לא משפיעות על נשא.
ההשפעה היחידה שיכולה להיות לזה היא שהילד הנשא אולי יכיר בת זוג נשאית ואז הם יצטרכו להחליט איך נכון להם לחיות.
בכ''מ אני לא רואה איך זה שיקול רלוונטי לשאלה האם להקדם בקשר כשאחד מבני הזוג נשא.

עוד לפני הבירור

כדאי מוקדם כדי שאם היא לא עשתה שתוכל לעשות מהר..

פגישה שניה שלישית..

כלומר אם מדובר רק על פגישה שניה, שלא בטוח לגמרי כמה הקשר יחזיק (בתפילה שכן) - להעלות את הנושא קצת מוזר ומביך לי

הרי מובן לשניכם, שיהיה חבל מאוד להיקשר ואז לגלות שאי אפשר.

רציתי לשאול אותך על דור ישרים.
או להביא כרטיס עם המילים האלו
ולשאול אות מהדעתה בכלל על המיזם הזה
ויותר בפרטיות מה לגבי שניכם .



יותר פאדיחנ זה לא לבדוק את זה
לחיים בריאים בעזרת ה'

זה יכול להיות גם בטלפון אחרי הפגישה או באיזה הודעת אגב כזאת..
אם היא לא עשתה או לא מעוניינת, יש לכם נושא שיחה נוסף..

זה תלוי אם זה מה שיגרום לכם לפסול על זה.. אצלנו קודם רצינו לראות איתנו ואז אם יהיה בעיה נראה איך מתמודדים איתה

סביר להניח שתגלה שעדיף כמה שיותר מהר..

להתייחס כמו לענין טכני.

אני בדקתי לפני הפגישה הראשונה בדרך כלל.

בטח בה'  והרבה תפילות כמובן!

בשורות טובות!

גם כשזה נראה כזה.

אלול.
יש אווירה טובה של התחלות חדשות!
שיהיה בהצלחה לכולם!

נפרדנו אחרי 2 דייטים

כי תמיד נמצא אותו, מה הכוונה?
שגם אם הכול יהיה מושלם ונחפש נמצא מה פגום.
את יכול/ה להסתכל על זה כמתנה מהקב"ה.

תודה, אמן!

אחרי פגישה ראשונה מי שאני מקווה מאד שתחתוך רוצה להמשיך, ומי שאני רוצה להמשיך איתה חותכת...

 

זה גורם לי לחשוב שאולי אני משדר משהו מרתיע כשאני מעונין. מה דעתך?

לא חשבתי להסתכל על זה ככה..
תמיד ציטטתי לעצמי את מה שכולם אומרים- שאולי אני מחפשת משהו שלא מתאים לי..
שזה עוד יותר מתסכל בעיקרון..
אבל לנתח את זה ככה.. זה מעניין.
על עצמי יש לי שתי השערות:
או שאולי בגלל שלוקח לי זמן להיפתח אז הם מקבלים ממני רושם מוטעה מהדייטים הראשונים ולא רוצים להמשיך.. בגלל שהאופי של מי שאני בד"כ רוצה הוא יחסית דוגרי יותר ולא כבד אז אני יוצאת "כבדה" מדי בשבילם..
את ההשערה השניה התחלתי לכתוב אבל החלטתי להשאיר אותה לעצמי

יש בזה גם משהו.. יש סיכוי שמשדרים משהו שאולי מרתיע. מעניין לנתח את זה.
באלי לשחזר עכשיו דייטים בראש בשביל לבדוק

אני רואה את זה בחיי החברה שלי

אני לדוגמה רוצה להיות חברה של משהי שהתחתנה ואין לה כל כך זמן אלי

ויש חברה רווקה אחרת שמאד רוצה להיות חברה שלי ולי לא כל כך בא עליה

ואני אומרת- איזה באסה! למה אני רוצה להיות חברה של הנשואה הלא זמינה, כשיש פה "משאב פנוי" שרק רוצה להתחבר איתי.

ככה זה אינטראקציות בין בני אדם. צריך כימיה הדדית. 

כן הייתי עושה את זה פעם, לא כי אני כבר לא חושב שזה רעיון טוב. אבל לפעמים אני עושה את זה אם יש לי איזה ספק.

לגבי השאלה השניה: אם יש לי ספק אני מתייעץ עם דעת תורה, אחד מרבותיי.

מי שהציעה לי את ההצעה מכירה אותי ממש טוב ומתחרט על זה שיצאתי וסתם בזבזתי את הזמן לשנינו ונגמר בטעם קצת מריר...

1.אף פעם לא עשיתי את זה-אולי צריך לחשב מסלול מחדש, לא יודעת.

הבעיה (או שלא) זה שאני בוטחת מדי בהערכות ובאינטואיציה שלי.

2.יש דרך אחרת?

אם זה ממש ברור שזה לא ילך, לא חושב שיש עניין לצאת סתם בשביל לסמן וי. אני גם לא בטוח שזו השתדלות..
אם יש סיכוי רק שיש תחושה שאומרת שזה לא זה, חושב שכדאי לתת לזה צ'אנס (אבל באמת! לא בשביל לסמן וי).

לגבי השאלה השניה - אנחנו בני אדם. יש ברירה?
לא חושב שכל דבר משתנה, בעיקר לא מקצה לקצה. לכן בכ"ז יכולה להיות אינדיקציה מה כנראה יותר מתאים ומה פחות.

אני יודע שעם כל אחת שיצאתי היה תחושה מאוד חזקה שזו האחת, וכל פעם היה משהו אחר ששכנע אותי.
אבל אני לא מסננן כמעט בכלל אז אני לא דוגמא, וזה עונה על השאלה השנייה

שממש לא הייתי יוצאת כדי לסמן וי. אבל אולי אולי כדי לתת צ'אנס 

שאלה שניה, עושה כמה שאפשר

ומאמינה שמתי שאין ביכולתי לקחת אחריות ה' דואג לי

צריך לצאת רק מרצון!!

1. בעבר כן. היום כמעט ולא.

 

2. אין לי אלא הניסיון שלי בפגישות. אם אני רואה שפעם אחרי פעם, אותו סגנון לא מתאים לי - זו תהיה שטות לא ללמוד לקח להבא.

 

אבל, צריך להיות ישר ולומר שלמרות ש"למדתי לקח", אני עדיין רווק. כך ש"ללמוד לקח" זה עניין לא ברור. 

 

אני חושב שכן צריך להיפגש עם חשק. אחרת אין טעם והדייט ייראה בהתאם.

 

ושאלה:
אם אותו סגנון חוזר אליך שוב ושוב...
אולי זה כן סימן שזה הטיפוס שצריך לעבוד איתו?
(איך יודעים שזאת לא בריחה אלא חוסר התאמה, איך אתה יודע שלמידת הלקח צריכה להיות שלילה ולא למידה איך להסתדר איתו?
במידה ומכירים את הטיפוס ומכירים היטב את המעלות והחסרונות שלו.... ואוף, למה זה קורה?)

 

אם יש מחשבה שזו בריחה אז אולי צריך לבדוק אותה כשזה יקרה בפעם הבאה. לבדוק מה בדיוק מפריע לי והאם אפשר יהיה לטפל בזה איכשהו. למידת לקח לא צריכה להיות בהכרח שלילה, אבל לעניות דעתי  לא אמורים "להסתדר" בקשר. צריך שתהיה נעימות. צריך שיהיה רצון להיפגש כל פעם מחדש. כשאין את הדברים הבסיסיים הללו - אין טעם להמשיך בכוח. 

 

זה מזכיר לי שיש בתוספתא מעשר שני (ה', ו')  מקרה שבו אומרים לאדם בחלום שיש סכום של כסף במקום מסויים שצריך ללכת למעשר שני. הבן אדם מתעורר בבוקר ומוצא בדיוק את אותו הסכום במקום הספציפי שנאמר לו בחלום.

האם הכסף הזה הולך למעשר שני? לא.. "ובאו ושאלו את החכמים ואמרו הרי אלו חולין שדברי חלומות לא מעלין ולא מורידין."

תמיד הייתי בגישה שזה לא הוגן לצאת ככה, עד שאחד שיצאתי איתו והערכתי הציע לי משהו שהיה בדיוק כזה..
התלבטתי נורא אם הוגן לצאת והחלטתי לתת צאנס

אנחנו נשואים 3 שנים ב''ה
אז שיניתי את דעתי הנחרצת מאז
מסתבר שלפעמים כדאי לבדוק בכל זאת️

ליווי בשיתוף, זה דבר שמומלץ תמיד.
בהצלחה

מכל הדרכים שציינת.

 

טוב, חוץ מלחכות בבית לאביר על הסוס.

 

לכל דרך יש יתרון וחסרון. אבל זה כבר מינורי. 

 

שדכנים יש בזה השקעה, והיא שווה את המאמץ. בהרבה גילאים.

חברים יש בזה ברכה. 

אתרי הכרויות- יש המון אפשרויות. ומכירה הרבה שהכירו והתחתנו כך.

 

 

 

לקפוץ למים זה טוב.

שחיה מהנה, ומקווה שתגיעי בבטחה לחוף מבטחים.

המטרה היא למצוא את בעלך.

כדי שיהיה יותר נוח בתהליך יש כל מיני דרכים...רק צריך לשים לב ולסדר את הדברים.

דבר ראשון ה' הוא המזווג זיווגים וכל השאר בגדר השתדלות ותו לא, כמו שמשתדלים להתפלל יותר טוב, ככה[ואולי פחות כי מה' אשה לאיש - כדברי אחד מאדמורי חב"ד] כדאי להשתדל להגיע לשידוך בקרוב והקב"ה יתן על זה שכר.

אין הבדל בין הצעה משדכן, מחבר, מאתרים למינהם. מפגישה ברחוב.

השאלה היחידה היא האם ההצעה (עצמה) יכולה להוביל לחתונה.

ייתכן שיש הבדל בהרגשה האישית שלנו. לדוג' אם בחור ישיבה יקבל הצעה מרבו - כנראה שההצעה תשא חן בעיניו יותר מהצעה ממקור אחר. וכנ"ל הצעה מחברה קרובה וכו'
אבל זה דמיון בעלמא ולא צריך להתרגש.

צריך להשתדל לברר מה הצרכים שלך עכשיו ומה חשוב ונכון לעתיד - ולדייק ולשמוע את זה בהצעה.

אולי נקודה אחרונה זה גבורה - גבורה לפנות לשדכנים, לפנות לחברות - לא לתת לביישנות לעכב.


בס"ד לחתונה בקרוב ויותר חשוב בניין שלם ושמח לאורך החיים.

לדעתי צריך השתדלות ולא לשבת לחכות בבית או לצפות שמישהו יתחיל איתך ברחוב...

לפנות לשדכנים, להגיד למשפחה וחברות שאת בעיניין ..

ובאמת אי אפשר לדעת מאיפה זה יגיע..
אני פניתי לכל מיני ובסוף מישהי שראתה אותי בחתונה של חברה ביררה עלי והציעה לי את בעלי...

אז נכון שזה לא נכון?

ובמדרשה שלמדתי בה הביאה כמה שדכנים למדרשה כדי שיוכלו לפגוש בנות שכולן היו בגילאי 18-23 בערך..
אין גיל לשדכנים!

אחרי חודש בערך שלא ומעבר דירה שבת ראשונה בבית

בטח שיש. ה' ברא אותי עם מלא טוב והוא מרעיף עליי חיים כל יום, מספקים אך מלאי אתגרים... פשוט... גדול עליי... המציאות הזו 

ולדעת שאני זו שבחרה בזה וכך אני מביאה את אור ה' בצורה הכי נכונה...

עדיין, לפעמים מותר ליפול בידיעה שחייבים לקום, שה' מאמין בי.....

 

שזכית להיות חלק מעם קדוש שבכאבו זועק אל ה'.

פנקס יג ראשון ליפו (הראי"ה)

לא כל הרשמים הבאים בנפש פועלים עליה לטובה, כי הרבה מהם פועלים לרעה גם כן, ועליהם נאמר 'העבר עיני מראות שוא'.

אבל אין דבר שלא יפעול על הנפש, מכל רושם הבא עליה... על כן כל מיני המצבים שעוברים על האדם לכל פרטי פרטיהם וכל מקריהם היותר שונים ויותר דקים, הכל הם מילואים למלא בהם את צביון הנפש, ועל ידם תטביע את חותם פעולותיה, מחשבותיה ורגשותיה.....

על כן אין לך כל רושם עובר על האדם שאינו נועד לתעודה. וחייב האדם להיות שמח בכל העובר עליו, ולדעת שהכל הם תוצאות מהמחשבות הטובות שד' חושב על יצוריו.

ובהמשך -

יסוד הבטחון והשמחה - נובע מהבירור הפנימי שאין לחפוץ, גם לעניני עצמו, כ"א את מה שהוא חפץ אדון כל ב"ה.
ואז ימלא אדם שמחה ואומץ לב כפי מדת בירור דבר זה בלבבו, ולפי ערך התאמת כל ארחות חייו לזאת המדה העליונה

נרדמתי בעמידה באמצע התפילה. ישנתי כמעט כל השבת אבל הצלחתי איכשהו גם קצת ללמוד. 😌

לדמיין שקיעות כשמרגישים שקיעה... נתת לי קצת חומר למחשבה...

97 זה עוד הרבה, זה לא רק...

שולחת חיבוק...