יוצא לראשונה אחרי קשר ארוך מאוד שנחתך. כבר היינו בבית אחד של השני. ומרגיש שאני קצת מנותק. אדיש. לא חווה את הדיטים כמו פעם. ולקחתי הפסקה. נרגעתי. שמתי מאחורה. ובכל זאת... אשמח לדרכים שעזרו לכם....

יקר שלי 3>

שוב אני כותבת לך.

המחשבות עליך לא פוסקות. אני מחפשת. כל הזמן. בודקת. מבררת. אולי זה אתה?

מ"צמאה לך נפשי" זה הופך ל" כמהה לך בשרי". אני כמהה לראותך.

ואני כותבת את זה עכשיו. וכולי צמרמורות.

כמה קדושה יש בדבר הזה הנקרא נישואין. כמה שליות. הלוואי שהקב"ה בכבודו ובעצמו יוכל לקדש בחתונה שלנו.

אמנם זה לא אפשרי, אבל אני כמהה ומתפללת שה' יתברך ילווה אותנו בכל צעד ושעל בחיינו ושישלח את השליחים המתאימים והמדויקים לנו שיעשו את רצונך המבורך.

אני אשתף אותך.

אני עדיין מקנאה. באמת שקשה לי. אני כבר רוצה לתקן את עצמי ולהגיע לשלמות הזאת. למה לה יש ולי אין? ריבונו של עולם. תעזור לי!

מצד אחד ההקשבה לחברות היקרות. כל אחת וסיפורה לה עם נער כזה או אחר. ממלא אותי ומכונן אותי. אך באותה מידה, מעציב אותי, גורם לי לקנא, מכניס אותי לבלבול ולמחשבה עליך.

ואז. ואז אני עוזרת. ואמרת לעצמי- יקרה. את ממש תינוקת. את אפילו עוד לא בת 16. אולי את נראית כמו בת 20 ב"ה. אבל את רק נראית. ויש לך עוד שנתיים וקצת לסיים לימודים ובגרויות ב"הצלחה רבה בעזרתו יתברך. לעשות שנת שירות לאומי משמעותית. ורק אז. להתחתן בעז"ה (ויהיו כאלו שירימו גבה..). להתחיל ללמוד תואר. ולהקים משפחה מתוך קדושה, טהרה ושמחה.

אוף..

לפעמים אני מרגישה כ"כ טיפשה.

אז יש עוד זמן. אבל בינתיים. איך אני יכולה להמשיך להתקדם, לצמוח ולפרוח לקראת הרגע המיוחל בו אקים את ביתי?!

אני מרגישה כ"כ חסרה. כ"כ רוצה להשלים את החסר שבי ולצערי יש הרבה. יותר מידי.

ואז אני רואה אותו. ושואלת את עצמי ואת הקב"ה. אולי זה הוא. האחד. שהוא יהיה שלי ואני שלו. שלימות כזאת.

ואז שוב. המחשבות מתנפצות. כמו קיר זכוכית. ואני נזכרת שוב. אני עוד לא בת 16...

והזמן יעשה את שלו ובעז"ה אזכה להגיע לאירוע המכונן והמדהים הזה בעיתו ובזמנו. בקרוב ממש.

ואני יודעת שעוד דרכים רבות לפניי. עליות וירידות. נפילות שקשה לקום מהן. משברים קשים. ולא חסר..

אך יש גם נקודות של אור. של שפע. של טוב. " הטוב והרע תכליתם לטוב".

אני לא יודעת אם המסע נגמר או שהוא רק מתחיל, אבל אני מקווה שיצא ממנו משהו, בסופו של דבר, נדיר. כביר. 

אני יודעת שעוד יהיו ימים ורגעים שבהם לא הכל יהי מושלם. כי אין יותר שלם מלב שבור. אז אם אני שבורה זה אומר בעצם שאני שלימה?!

אני רוצה לצמוח מזה. שזה ימלא אותי. ייתן לי כוחות ותעצומות נפש להגיע רחוק. זה קשה. מייגע. וכואב. מאוד אפילו. כמעט תמיד אני הולכת לישון עם דמעות בעיניים.

אבל אני משתדלת להאמין. בכל ליבי. שזה לטובתי. 

מקווה לעבור את זה עם הרבה אמונה בה' יתברך. ה' הטוב. אבאל'ה שלנו שאוהב ודואג לנו ומכוון הכל למענינו ולטובתינו. "ה' צדיק יבחן"...

 

אז. תדע שאני כל הזמן חושבת עליך. מי שלא תהיה. שולחת לך את אהבתי והערכתי. מברכת, מקווה ומתפללת שגם אתה תצליח לעבור את המסע בגבורה ובנחישות בעז"ה.

תשמור על עצמך.

מחכה לך ומתגעגעת.

 

                                                          

                                                                                                            אני 3>

 

@משיח!!! 

 

בס''ד

שלום וברכה, אשמח לעזרתכם...

ככה. אני בת 21 ומתחילה לצאת לדייטים.

הציעו לי הצעה מישיבת ''אור עציון''. לא מספיק ברור לי מה הכיוון הדתי של הישיבה ואיפה היא על הסקאלה.

שמעתי דיעות שונות.

מישהו מכיר? יכול לשתף אותי?

אני מכירה את ''מרכז'' קצת, את מצפה רמון, וזה מה שחשבתי שקשור.

תוכלו להסביר לי קצת יותר על הישיבה בעיקר בהיבט התורני?

יש לי המון הערכה לכלל הישיבות רק מנסה לברר האם זה הכיוון שלי...

לק"י

היינו בחתונה ובשבת חתן כיפיים ב"ה

עשיתי יום כיף עם הילדים

שבוע טוב ומבורך!!

קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה!
שיחולו עליכם כל הברכות, אנשים טובים. אנשי לנ"ו.

תמשיכו לשתף עצות טובות אחד לשני. אתם עוזרים כל כך. כתף תומכת, אוזן קשבת. לכו תדעו, אולי בזכותכם נבנית עוד חורבה מחורבות ירושלים. אתם מיוחדים ויקרים, גומלי חסדים ומאמינים באנשים. הקב"ה אוהב אתכם.

יש.
התארסנו.

איזה אושר!

אני והבן זוג שלי התחלנו לצאת לפני שנתיים.
הוא בן יחיד לאמא חד הורית , רוסיה קשה במיוחד.
היא פשוט רעה אליי , רעה אליו והיום הגיע השיא שלה.
היא אישה בלי רגש שכל היום רבה עם בן הזוג שלי, אבל גם אובססיבית אליו בטירוף.
הריבים הם לא סתם ריבים זה ריבים של פשוט צעקות של שעות, שכל השכונה שומעת .
בן הזוג שלי גר איתה גם מסיבה כלכלית,הוא חייל ואין לו כסף להשכיר דירה וגם מהסיבה שאי אפשר להשאיר אותה לבד בבית כי היא מבוגרת.
היא מקנאה לי ברמות, כל פעם שהוא קונה לי משהו או שאנחנו יוצאים או שהוא מקשיב לי היא ישר מתחילה לריב איתו לידי, וברוסית ככה שאני לא מבינה כלום. חוץ מהקללות שאותם היא אומרת בכוונה בעברית שאני אבין תוך כדי שהיא זורקת את המשפטים: בגללה , ה' גדול, אתה מטומטם וזורקת גם הזונה שלך פה ושם.
היום זה שבר שיא.
הבן זוג שלי הזמין רהיטים חדשים לחדר ואני נכנסתי לבית שלו לפני שהוא בא כדי לארגן את החדר קצת (החדר שלו מלא בזבל שאמא שלו מכריחה אותו להשאיר "כי זה בית שלה והיא תחליט מה לשים בכל חדר ואם לא טוב לך תשכיר דירה")
הגעתי אליו הבית ואמא שלו הייתה ישנה (אם היא לא הייתה ישנה לא הייתי נכנסת) נכנסתי לבית בשקט ממש סידרתי ממש בשקט ואז היא קמה פתחה את הדלת של החדר הסתכלה עליי ואני חייכתי ואמרתי "בוקר טוב" ,היא דפקה לי פרצוף ויצאה מהחדר. כבר פה התחלתי להרגיש רע כלכך אבל לא אמרתי לבן זוג שלי את זה כי היה חשוב לי שישאר לו המצב רוח.
הוא חזר הביתה עם המוביל הם מיקמו את הדברים, המוביל הלך ואני והוא התחלנו לחשוב מה לעשות תוך כדי שהוא מתייעץ איתי, ואז הכל התחיל... היא נכנסה לחדר והתחילה לדבר איתו רוסית והכל בצעקות, ואז התחילו גם הקללות מהצד שלה וזה נמשך ככה חצי שעה שאני יושבת עם ראש למטה כי הרגשתי כלכך רע עם עצמי , אחרי זה היא פנתה אליי ואמרה לי "אני אמא שלו , את חברה שלו והוא מקשיב רק לך" , כואב לה שמאז שהוא איתי הוא התחיל לעבוד מסודר והתחיל להשתדרג בחיים אם זה בקניית רהיטים אם זה שהוא השתנה לטובה בתור בנאדם.
הריב הפסיק לאיזה חצי שעה שניסתי להרגיש קצת יותר טוב עם עצמי ולשנות מצב רוח והוא לא הפסיק להתנצל .
אחרי זה היא נכנסה לחדר שוב והתחילה לריב איתו שוב ובדיוק הייתי בשיחה עם חברה פלאפון ששמעה הכל ואמרה לי בואי אליי עכשיו תצאי משם את לא נורמאלית , ונשארתי שם עוד 20 דקות (שהם רבים כבר רבע שעה) ואז לא הייתי מסוגלת , בלעתי את הדמעות והייתי חייבת לעוף משם, אז היה ברור שכל השיחה עליי... אמרתי לו שאני יוצאת שניה לדבר עם אחי כי הוא התקשר , התקשרתי לחברה ופשוט ברחתי משם שאני חנוקה מדמעות ורועדת, הגוף שלי הרגיש כאילו עברתי טראומה.
אמרתי לו שאני הלכתי לחברה כי לא הייתי מסוגלת , והוא אמר שבסדר וביקש סליחה והצטער שהביא אותי בכלל. אבל אחרי זה אמר שאני לא בוגרת מספיק כי ישבתי שלא התערבתי בשיחה וניסיתי להרגיע .
אבל דוגרי קפאתי במקום נכנסתי ללחץ כולי רעדתי עצרתי את הדמעות חשבתי שאם אני פותחת תפה אני יקבל ממנה כאפה.
היא פשוט בנאדם רע !! אני בחיים שלי לא דיברתי ככה על בנאדם אבל היא פשוט רעה , פשוט ככה , בחיים שלי לא איחלתי מוות לאדם אבל די .... זה יותר מידי בשבילי!! הרבה אמרו לי שהיא רעה, וכן התרגלתי לריבים שלהם אבל ככה זה בחיים לא היה ועכשיו אני מבינה על מה כולם דיברו ...
מה לעשות ?? אני ממש מיואשת?? לא מפסיקה לעצור את הדמעות!!

את שרה רבקה וייץ בתור שדכנית? או בתור יועצת?
שלום לכם, אשמח לשמוע את דעתכם..
עד עכשיו הייתי קוראת סמויה ומאוד מעניין לקרוא אתכם ואת דעותיכם המגוונות והמחכימות..
יצא לי לשמוע על יועצת ושדכנית ששמה שרה רבקה וייץ, אשמח לשמוע אם מישהו מכם יצא לו לשמוע את השם או ליצור איתה קשר
היו ברוכים

א - י
יא - כ
כא - ל
לא - מ
מא - נ
נא - ס
סא - ע
עא - פ
פא - צ
צא - ק
קא - קיב
קיג - קיח
קיט - קכא
קכב - קל
קלא - קמ
קמא - קנ+ יה"ר.

בחורה תורנית סטנדרטית מבית תורני תצא עם מישהו בן 26?

אני יודע שדייט ראשון מקובל ללכת לאן שנח וכו'. אבל בשאר הדייטים? הרי למען השם אני גם בייניש וגם אין לי רכב... הכוונה היא למקום מחוץ לרדיוס העירוני המידי. מה אתם עושים?

שלום, שמעתי בעבר וגם לאחרונה ראיתי פה בפורום אמירות בסגנון שאנשים עם אישיות מיוחדת צריכים להתחתן עם אנשים כמותם. ייתכן שאני מאותם אנשים וברצוני לדעת, כיצד אני מאבחן את זה? ואז מבין איך אני מיוחד ואיזה סוג של בת זוג תתאים לי? לפי מה שאני קולט מהסביבה אני די שונה בצורה טובה אבל לא ברור לי איך כי מבחינתי הכל נורמלי ופשוט... תודה מראש לעוזרים.

(נ"ב אני לא אומר את זה מתוך גאווה או משהו כזה, ככה אני מרגיש מהסביבה ובגלל שאולי אני טועה אני בודק זאת... בנוסף אני מכוון לתועלת ומנוע בעיות ונראה לי די מובן שאין כבוד רב מלדבר כך באנונימיות באינטרנט...)

חברה שלי מגיל 17 מחפשת את היחיד שלה,עכשיו, 6 שנים אח"כ, התארסה עם מישהו שהחליט לצאת רק לפני חודשיים וחצי והיא הראשונה שלו!
והיא בוכה לי שלמה רק עכשיו הוא התחיל לחפש??????

גם "לא" זה ממנו ית' ולטובה.

בס"ד

 

אני חושבת,

שלפעמים אני רוצה להתחתן כאילו רק כדי להוכיח לכולם

 

 

 

 

ויש ככ הרבה להוכיח..

 

 

שאין קשר

שמבין את הרווקים המבוגרים ששוקעים בעבודה ומוותרים על החיים.
היה מספק היום מבחינת הפידבקים בעבודה.
והיתה היום שיחה שאמרה שהפרידה וודאית.
ואני שמח שככה.
היא כבר נפרדה שבוע שעבר, והייתי כ"כ מותש שנפלטה לי מילה בטו הלא נכון, 'תתמודדי'.
אבל עדין,
היא לקחה ממני את זה משהו ממש חשוב.
ומצטער שלא הצלחתי לשמור לך אותו.
וזה לא קל, ומתיש, ומתסכל.
ובע"ה ההצלחה עוד מחכה.
אבל כשאפשר לשקוע בהשקעה בעולם החומר עם נגיעות של רוח ולברוח מהכאב-
אז אני קצת מבין ממה שעובר עליהם.

ואת-
שתדעי, אני בע"ה לא מתכוון לוותר.
מקווה שתסלחי לי. מקווה שתעזרי לי לתקן. שתהיי עזר כנגדי.
שתהיי כל כך טובה שאלמד ממך, איתך, אותך, את חיינו.
מתפלל ומקווה ומבקש ממך שלא תוותרי.
גם לא עלי. איתי. איפה שאת, מי שאת, ומה שאת.
כי אפשר להסתכל מהזוית שלי ולא לראות את הסוף. ולא לראות אם ואיך אני ראוי לך
לתורנית כשאני לא מצטיין התפילות, הסרטים ועכישו גם הגוף.
לבריאה כשלי זה לא קל ולפעמים קשה.
וצדיקה ושלימה כשאני שבור ונופל.
למוסרת נפש לאמת, אשת אמת וחסד, כשאני נאלץ גם לשרוד.
למאמינה כשלי זה היה קשה.
אז אני מבקש, רק מתפלל וגם ממך מבקש,
שנזכה.
---
לא כאן הרבה, למרות שבזמן האחרון יותר. יודע שיש כאלו ששולחים בפרטי ואני מסתייג מלהתחבר. אז אם הגבתם בפרטי אשמח שגם תגיבו, אפילו ברמז, שאכנס.