פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 740)

אשרייך על המסירות נפש ללימוד תורה!

אני מאמין שכבר ניסית להסביר להם כמה חשוב לך להמשיך בישיבה.

אני חושב שכדאי לך לדבר עם הרב שלך על המצב, אולי הוא יוכל לדבר איתם ולשכנע אותם לקבל את החלטתך.

בקשר לתשלום לא חושב שיש לך מה לדאוג, הישיבה תסכים לך להמשיך ללמוד גם אם ההורים יפסידו לשלם.

אתה יכול לעבוד בבין הזמנים ולשלם חלק מהתשלום.

ב. תאמר להם את זה והם יחליטו בעצמם מה לעשות.

ההורים שלך יודעים מיזה? הם בכ"ז לא מוכנים לשלם על השנה הזאת?

זה שאתה חי על חשבונם זה סוג של חסד נפוץ מאוד.

הם לא חייבים.

אחר כך - אתה צריך לראות מה אתה כן יכול לעשות. ללכת לעבוד בשעות הערב בישיבה או מחוצה לה זה רעיון לגמרי אפשרי.

אפשר גם לראות מה הבעיה שלהם. הם רוצים שתלמד מקצוע? הם רוצים שתתגייס?

אתה לא חייב להקשיב להם בנושאים כאלה, אבל לשמוע את דעתם מותר.

אם הצבא מגלה הוא עלול לגייס אותו..

מותר לעבוד אם למדת את הרף המינימלי. במציאות זה יותר מורכב.

בדחיית גיוס חותמים על זה שאסור לעבוד בכלל,

אבל יש כל מיני תירוצים של ביינישים למה מותר לעבוד ואין פה רמאות..

אם עובדים בלי חשבונית כנראה שהצבא לא יגלה.

הייתי בטוח שכן...

תנאים לדחיית שירות לתלמידי ישיבות גבוהות ציוניות

22ג. )א( לא יינתן צו דחיית שירות לפי סעיף 22ב אלא למיועד לשירות ביטחון שהוא תלמיד ישיבה גבוהה ציונית שמתקיימים בו כל אלה:

)1 )הוא לומד בישיבה גבוהה ציונית לימודים תורניים, באופן סדיר, בהיקף שלא יפחת מ-45 שעות בשבוע, ובכולל – 40 שעות בשבוע, למעט בתקופות חופשה שקבע שר הביטחון;

)2 )הוא לא עוסק בכל עיסוק נוסף על לימודיו בישיבה; בפסקה זו, "עיסוק" – עבודה שמקובל לקבל בעבורה שכר, בין שהיא נעשית בשכר ובין שנעשית שלא בשכר, ולרבות כל עיסוק אחר שקבע שר הביטחון.

https://www.knesset.gov.il/review/data/heb/law/kns19_7.pdf

[רק מוזכר שם החריגה של נשוי מעל גיל 22, שעובד מחוץ לשעות הלימודים, שגם לה יש מגבלה מסויימת]

אבל אני מכיר כאלו שקיבלו אישורים...

זו תשובה של עורך דין צבאי-

"דחיית שירות של בני ישיבות היא לצורך לימודים. במידה ויש בעייה כלכלית נסה לפנות למיטב בבקשה להיתר עבודה אבל זה נוגד את מטרת הדח״ש
קח בחשבון"

התורה של הבן.

אני זוכר במעורפל משו"ע הרב בקונטרס לימוד התורה שזה לא תלוי בגיל אלא ביכולת.

כלומר כל עוד הבן הוא לא בן תורה שיכול ללמוד לבד ובעצמו הם מחוייבים לשכור מישהו שילמד אותו, וזה נכון היום בציבור שלנו לגבי רוב מי שנכנס לישיבה אחרי התיכון.

א. שולח חיבוק, מאוד מבין ללבך.

זה לא רק הכסף, זה גם חוסר התמיכה.

יכול להניח שהקושי מתבטא גם בשבתות ובבין הזמנים,

שאמורים להיות זמנים של חופש וחיזוק לישיבה. חיבוק גדול.

ב. אל תשפוט אותם, למרות הקושי הגדול.

הם גדלו לערכים מסוימים וכו', וזה המצב כרגע.

הם האנשים הכי יקרים בחייך, ותמיד יהיו, גם אם קשה איתם.

לא תפקידך לחנך, לשכנע או כל דבר אחר.

תהיה בטוח שבסופו של דבר הם ירוו ממך המון נחת,

ואם לא תזכה לכך בעולם הזה, זה ודאי יקרה בעולם האמת.

ג. שיעורים פרטיים, קריאה בתורה, אחריות על דברים בישיבה,

הן רק חלק מהאפשרויות להסתדר עם המצב מהבחינה הכלכלית.

למיטיבי לכת, אפשר גם להדריך בישיבה תיכונית ליד,

שיש לזה מחיר מצד הלימוד, אבל יש לזה גם יתרונות לא מבוטלים

(זה אפשרי למשל בירושלים, בית אל, קרית ארבע / חברון, אלון מורה וכו').

אחי אהובי! המון הצלחה!

זה לא ניסיון קל,

אבל בטוחני שתעמוד גם בזה,

כי אם עברנו את פרעה - נעבור גם את זה

לא הייתי בחתונה הרבה זמן... בגילי כבר אין כמעט חתונות דוסיות, ובטח שאין בהן חידושים

לפני שבוע הייתי בחתונה והם עשו משהו שמאוד אהבתי.

הם חילקו לכולם תפילה בזמן החופה, אבל לא כמו בכל חתונה שמתפללים על הזוג,

אלא תפילה של החיד"א על כל הרווקים שעדיין לא זכו.

ובאמצע החופה כולם התפללו ביחד.

באיזור המפגש של דרך אלון לכביש 90 פריחה מדהימה נכון ללפני שבוע

אולי מישהו יכול להעלות/ לכתוב קישור למפה של ירושלים, אני ממש ממש לא מכיר את הגנים של ירושלים... 

וברצינות- אני חושב שזה יהיה הכי יעיל!

(אני מכיר מקומות מסויימים בירושלים אבל אין לי מושג איך מגיעים ממקום למקום...)

שירכז מפות של ירושלים

כל הכבוד!... 

קרה לי את אותו הדבר בטבריה...

יש שם בית מגורים קצת גדול מעל חנויות וברגע שנכנסים אין דרך לצאת! יש שם מחסומים וכאלה...

(ליד הטיילת מי שמכיר- בנין עם ציורים על הקירות). רק מי שיש לו כרטיס שהוא דייר יכול לצאת...  

שעה שלימה ניסיתי להיחלץ עד שהצלחתי... 

זה נשמע כמו משימה בלתי אפשרית.

על כל דייט את צריכה לקחת יום חופש בשביל לספיק להגיע ולחזור, לא?

ואני לא מדבר על עלות הנסיעות...

איך אפשר להסתדר ככה?

תודה!
לא רוצה פשוט להדפיס ולתת לה..

רוצה להשקיע ולכתוב בעצמי(:
פשוט זקוקה לרעיונות יצירתיים..

אני יכולה בכיף לשלוח לך תמונות באישי. (אין הנחתום וזה.. אבל לדעתי יצא לי מהמם)

תודה רבה צדיקות!!

קודם כל- על תחושת הערכה לבן הזוג שלך את צריכה לא להתפשר. אי אפשר לאהוב זוגית מישהו בלי להעריך אותו.
 

את נתפסת לכותרת "אקדמאי" במקום להיתפס למהות - "שילוב של חכמה עומק וקלילות".
ולמה זה מזיק? כי כמו שאת רואה, הכותרת אקדמאי מכילה בתוכה עוד הרבה סגנונות של אנשים.
חלקם טיפשים קלילים, חלקם חכמים כבדים, חלקם טיפשים כבדים, חלקם שטחיים ביותר ועושים תואר רק כי "צריך" וחלקם
עמוקים ביותר.
וכי השילוב המיוחד שאת מחפשת של חכם עמוק וקליל, הוא שילוב שלמעשה לא מוכרח בכלל להסתובב במסדרונות האקדמיה.
אולי הייתי אומר- מי שהולך לאקדמיה ברובו מובטח לך שלא יהיה כזה.
כי אם הוא חכם ועמוק - אז הוא חושב על הנושא הזה של אקדמיה בצורה אמיתית ולא בצורה סטיגמתית ושטחית, ויכול להיות

שהשטחיות האקדמאית היום בארץ פשוט מרחיקה אותו משם... 
אולי הוא בכלל לומד בישיבה ומתעמק בתורה, כי הוא חכם ועמוק, והוא בוחר לשבת ולקחת את כוחות החיים שנתנו לו לעמל התורה, ולכן הוא גם לא מעוניין באקדמיה.
 

לדעתי הבעיה המרכזית שלך היא שאת בונה תפיסת עולם על סמך ספקולציות לא חכמות, לא עמוקות ולא קלילות.
אל תבררי כותרת ולפיה תחליטי, תבררי על התוכן של האדם. אל תחליטי מי הבן אדם רק על סמך כותרת של "אקדמאי" או לא "אקדמאי". כי זו כותרת שאומרת כלום וחצי. תנסי לברר איפה האדם שמולך נמצא. האם הוא גאון שפשוט מחוץ לאקדמיה כי הוא לא מוצא בה שום טעם(לדוג' אוטודידקטים רבים מעדיפים לא להגיע לאקדמיה), או שהוא חסר כוחות שאין לו רצון להתקדם בחיים.
זה הרבה יותר משמעותי מאשר התואר. תרתי משמע.

אני אספר לך משהו על עצמי.. 

הייתי בחורה מלאת סטיגמות מפה ועד הודעה חדשה.. ברמה מזעזעת.. 

לקח לי שנה וחצי להסכים להיפגש עם בחור מסוים. ונפגשתי איתו רק כי הרגשתי שה' כבר שלח לי את כל השליחים שאפשר, ההצעה הזו הגיעה מ-9(!!) אנשים שונים. את מבינה?! 

טוב, עשיתי טובה לאנושות ולעצמי שנפגשתי אתו. בקיצור, הקשר שלנו היה ארוך יחסית, וזה היה בחור ששבר וניפץ לי את כל הסטיגמות ואת כל השטויות שחשבתי (את זה הבנתי רק בסוף)!! 

ולא, לא ידעתי להעריך מספיק את מה שהוא, והמשכתי את הקשר כי כן היו דברים שהערצתי אצלו והתחברתי. אבל הטיפשות שלי גברה, לצערי הרב. וויתרתי עליו, מאותם סיבות טיפשיות. 

מהר מאוד אחרי שניתקנו את הקשר הבנתי שעשיתי טעות, טעות איומה, יש לומר. 

עד שאזרתי אומץ וניסיתי לחדש.. גיליתי שהבחור כבר מאורס. 

היום כבר עברה שנה מאז, ועדיין, בכל פעם שאני נזכרת או מדברת על זה, עולות לי דמעות וקשה לי לסלוח לעצמי על הטיפשות הזו. 

כן, אני יודעת 'זה כנראה לא שלי' ו 'הכל לטובה' וכו' וכו'. אני יודעת שה' שלח לי את הבחור הזה, וה' התעקש שאני אפגש אתו כדי שאפסיק עם ההתעקשויות הסתמיות האלה. 

נכון, את צריכה מישהו שתעריצי, שיהיה לכם שיח ועניין אחד בשנייה, אני לא אומרת לא לחשוב פעמיים לפני שאת נענית להיפגש עם מישהו, אבל בחייאת, אל תעשו טעויות, הן כואבות עד כאב לב.. תחשבו פעמיים לפני שאתם מסכימים להיפגש ותחשבו 3 פעמים לפני שאתם מורידים. 

זו דעתי, הניסיון שלי.. מקווה שתגיעי להחלטות הנכונות. תתפללי שה' יכוון אותך וישחרר אותך מכלא הציפיות והדימויים שאצלך (אצל כל אחד מאיתנו זה קיים) בראש..

הצלחה רבה!

לצורך הדוגמא, העילוי של הר המור יותר חכם ממך,

יותר שייך למסגרת ממך ויותר יציב ממך,

(אני אומר את זה בביטחון למרות שאני לא מכיר אותך.

מספיק לי להכיר אותו...

למען הסר ספק, לא למדתי שם...),

גם אם אין לו תואר והוא "רק" ישב בישיבה וקרא, שנה ושימש ת"ח.

אם לא מתאים לך אברך זה סיפור אחר, אבל הדוגמא הבהירה את הנקודה.

דוגמא נוספת: אם תסתכלי מסביב, אולי אפילו במשפחתך,

תמצאי שיש מבוגרים לא אקדמאים בכלל, אבל כ"כ חכמים.

אקדמאי (ותלוי איזה תואר הוא לומד) זה סימן לראות עד כמה הוא אינטלקטואל.

נכון שאנחנו נאלצים בעולם השידוכים להשתמש בסטיגמות,

רק חשוב לזכור מהו העיקר ומה טפל אליו.

המון הצלחה!

תואר זה לא שלב בחיים שכולם חייבים לעבור, וממילא מי שלא עבר כנראה שהוא לא מסוגל.

יש אנשים מאד חכמים שפשוט מצאו דרך אחרת להרוויח כסף טוב. 

לעשות את זה.

הרבה חוקרים חוץ אקדמאיים עשו עבודה מרשימה גם בדורנו

לרוץ מהר מדי יביא אותך לקוצר נשימה, לא נעים.

גם ללכת לאט מדי זה לא בריא.

כהגדרת מורה הנהיגה שלי: 'לא להזדרז, להתייעל'.

לנמשל: אל תתחתן שניה לפני שאתם שלמים עם זה לגמרי,

אבל גם אין שום טעם לחכות לשניה שאח"כ (אא"כ היא צריכה...).

זמן החיפושים ממנו ית',

ואנו מקבלים את הייסורים האלה באהבה ושמחה.

תצליח צדיק!

כאל "אמצעי" בלבד- אז שיהיה לך הרבה בהצלחה!

אם תתייחס לזה כמטרה בפני עצמה (לפגוש אנשים, לעסוק במצוה החשובה של בניית בית בישראל, לעשות חסד וכו') יהיה לך הרבה יותר קל.

ולדעתי גם הרבה יותר מהיר, כי אתה תחליט החלטות מתוך שיקול דעת מירבי ומתוך נחת

מהצעת נישואין אני סולד ברמה האישית

[מי שרוצה על זה דברים מהרב יונה גודמן והרב שרלו מוזמן לבקש בפרטי].

למה אני סולד מזה:

א. ככה לא מחליטים על חתונה.

ב. גם אם זה כבר אחרי ההחלטה המשותפת והשקולה,

למה אירוע ראוותני ולא משהו חמוד של שניכם.

ג. אם זה אכן משהו חמוד של שניכם,

מה שייך לקרוא לזה הצעת נישואין אחרי שכבר החלטתם?

ד. לא כל דבר מקולקל צריך ללמוד מהגוים.

סוכריות בשבת חתן - בכיף, לא יפריע לי אם לא יהיה.

קונפטי בחתונה - כנ"ל, אולי קצת מעדיף שלא. נדבק לזיעה וזה...

הצעת נישואין לא כי זה מנהג גויים מטומטם

סוכריות אפשר אבל לא סוכריות כואבות, נמאס מהמלחמות האלה, אני זורקת לגברים, כנראה זה פגע במישהו ואני מקבלת סוכרייה לראש חזרה (או מי שעומדת לידי)

לרוב אני מסתתר מתחת לטלית,

או לומד משהו.

מי חושב לכל הרוחות על לזרוק על הנשים...?!*@&#@

הצעת נישואין, זה נחמד מאוד, בלי אנשים, וכמובן שאחרי הסכמה משותפת.. 

סוכריות, רעיון נחמד, זה משמח ותורם לאווירה..

קומפקטי, גם נחמד, לא יותר מידי.. 

אל תשכחו שזה פעם בחיים, נכון, זה לא אומר שצריך לעשות אירוע ראוותני וכו', אבל תיהנו מזה..

שזה נדיר. אחרת - אף פעם.

רק עובדים ולומדים.. אומנם תורניים ב"ה.. אבל לא שרוצים להיות אברכים..

וקבוצת ווטאספ עוד יותר גרוע מבחינתי.. 

תפני לשדכנים

ואין הרבה שדכנים למגזר הדתי לאומי תורני לצערי.. 

לתת עוד הזדמנות, אלא אם כן יש משהו מאוד ברור בהרגשה שזה שונה מדיי

אבל מה זאת אומרת "אין זמן צריך להחזיר תשובה" ?  איך זה יכול להיות? 

יש ממש סלידה, או שסתם חוסר חשק?

סלידה זה בעייתי, חוסר חשק לפעמים נובע מעומס רגשי (לחץ, פחד מהצלחה, נוחות במקום הנוכחי)

אם את מכירה את עצמך מספיק זמן והניסיון שלך מראה שכשהרגש אומר משהו אז מתברר שהוא צודק - אז לא.

אין סיבה להוכיח לעצמך כל פעם מחדש שהתחושות שלך אמיתיות.

ואם אין לך סיבה לסמוך על הרגש כי כבר הוכח לך בעבר שלא תמיד צדקת כשהרגשת משהו - אז תנסי שוב.

בהצלחה

עצה שהייתי נותן לך זה לקחת זמן להיות עם עצמך עד שהתשובות יבואו

הרגשה שזה כן.

אבל אם ההרגשה אינה מאד חד משמעית, אפשר לנסות עוד פעם.

הרגשה אחרי פעם אחת, עדיין אינה בהכרח קובעת.

בחיים לא תצטרך לחכות בתורות אינסופיים לרופא משפחה, רק לפסיכולוג זוגי.

סתם.

לכל דבר ביקום שלנו- יתרונות וחסרונות, מה שחשוב זה קיומה של תקשורת, סבלנות, אחריות אישית. 

לגבי הרוחניות, לא נכון.

שכינה למראשות חולה. כמה מקצועות כאלה אתה מכיר

אבל סתם ככה כן, עם העומס והלחץ מסתדרים ובדרכ אם היא סטודנטית לרפואה אז מנת המשכל גבוהה מהממוצע ומתישהו בחיים (גם אם ייקח 12 שנים) היא תרוויח טוב ;)

מכיר כמה זוגות תורניים ++ שהאישה סטודנטית/מתמחה לרפואה

דבר ראשון לגבי הרוחניות זה ממש ממש לא נכון.

יש הרבה רופאות דוסיות מאוד. זה פשוט עניין של אופי. יהיה מי שיפול באוניברסיטה ויהיה מי שזה לא יפריע לו כי הוא בעל אופי חזק ולא נגרר. לרוב בחורה תורנית שהולכת לרפואה מודעת לקשיים שקלה אותם בכובד ראש והחליטה שהיא מסוגלת להתמודד למרות הכל. (תסמוך על ההורים, החברות, המורים והמשפחה הרחוקה שלכולם היה מה להעיר בנושא ולעשות סימולציות )

מבחינת הקושי- 1. זה מאוד תלוי איזה התמחות היא רוצה אח"כ. אם זה רפואת משפחה חוץ משנתיים אין תורנויות בשבת.

2. זה נכון שקשה וצריך תמיכה ונכונות לעזור אבל תזכור שמדובר ב3 שנים סבירות. 4 קשות ועוד 4 שנות התמחות שבהם מתחילים להרוויח כסף ופעם בחודש יש תורנות לילה או שבת. (אם גרים קרוב לבי"ח היא יכולה לחזור ברגל)

3. אח"כ תהיה לך אישה שמרוויחה יפה (27,000 בחודש לפחות- בקטנה) וגם הלו"ז שלה כמומחית הוא ממש בסדר לפי החלטתה בשעות סבבה. מקסימום כונן לילה. (להיות זמינה טלפונית לא בבי"ח)

ו.... אחרי הכל מדובר במקצוע קודש. היא תציל חיים. חסרות כ"כ הרבה רופאות דתיות תורניות. היא בחורה חכמה ובעלת אופי מחושל ורגיש גם יחד (אם עברה את מבחני האישיות הדורשים של הקבלה מו"ר ומרק"ם)

חבל לפסול לדעתי אבל שוב- אני משוחדת

ומנקודת המבט שלי שם הגבול האדום לאמא.

זה בסדר גמור והקרבה הגיונית בשביל דבר כ"כ חשוב.

לא ברור מה לדעתך עדיף.

בחורה שפיצית, איך אפשר בכלל לפסול?

ילד בן 12?