למה יש מישהו שחושב שיודע מה טוב בשבילי יותר ממני
למה עד שאני נפתחת ומשתפת ברצונות שלי אני מקבלת זלזול
למה אני עדיין מאמינה שיש מקום לשינוי והכלה אם כל פעם אני נפגעת
למה אני ממשיכה להיות נחמדה ולחייך כשבפנים הכל גועש
למה אני לא עומדת על שלי מספיק
למה ככ קשה לי אם קיבלתי את הניסיון הזה ואני אמורה לעמוד בו
למה הדמעות מאיימות להציף אם תפקידן לשטוף את הכל והן לא ממלאות אותו
למה בכלל אני מרשה לעצמי להתפרק לרסיסים כשאני יודעת שאאלץ לאסוף אותם בעצמי כי אין אף אחר שיעשה זאת במקומי
למה בחג החירות אני מרגישה הכי משועבדת
ולמה בכלל אני עדיין מקלידה כשאני לא באמת מצפה למענה ?
) 



