אני עובדת כבר כמה שנים בתחום התוכנה, הגעתי למקום די במקרה אבל התפתחתי והתקדמתי שם מאד. אני מסופקת ב"ה במקום הזה שאני נמצאת בו,
אממה, אני מחוייבת ל9 שעות ביום למרות שאף אחד לא באמת עומד על זה(יש חשיבות לתפוקה והמשכורת היא גלובלית) , מצד שני כשיש צורך להישאר מעבר אז כולם נשארים.
שעת היציאה הכי מוקדמת שלי היום היא 5-5וחצי ואם אני לא באה מאוחר/לא מחסירה שעות אז שעת היציאה המאוחרת שלי היא באזור 6 וחצי.
קרה לי ממש פעמים בודדות שנשארתי מעבר בתפקיד הנוכחי שאני נמצאת בו. (בעבודה הנוכחית כן מנסים לבוא לקראת, אבל ברור שלא אשאר שם לנצח.)
אני רוצה לצאת עם מישהו אקדמאי, אבל מצד שני חוששת שלילדים יהיו הורים עסוקים מדי ולא באמת הורים.
מצד שני יש את הבחור שחושש שאני לא אהיה מספיק עם הילדים. (כבר כמה כמה בחורים שאלו אותי על זה וזה די מבאס אותי כי זו באמת נקודה לא פתורה אצלי.)
מצד שלישי אני חושבת שככה זה רוב העבודות..לא?
את האמת, אני באמת לא יודעת מה יהיה איתי כשיבואו הילדים, אני יודעת שהיום בתור רווקה אני די בונה ומשקיעה את עצמי שם.
אבל כשאני מסתכלת על נשים נשואות אצלינו אני רואה שהן די יוצאות בזמנים נוחים (הן גם בדרך כלל מגיעות ממש מוקדם.)
תמיד הנקודה הזאת של נשים נשואות ועובדות במשרה מלאה היא דילמה לא פתורה אצלי, בין הרצון למימוש עצמי של האישה לבין השעות הלא נוחות מבחינת הבית.
ולחפש בן זוג שמעלה את השאלות מעלה את הנקודה הזאת אצלי שוב חזק😐
מעניין אותי לשמוע את דעות הגברים, הנשים ובעיקר הנשואים/ות 🙂









