פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 755)

שלכן, לא שלי, אני עוד מעט הולך לישון.

שאלה שמעניינת אותי, ומטבעה מופנית לבנות:

איך אתן בוחנות את הרמה התורנית של הבחור? מה מעניין אתכן?

הרי יש חבר'ה שונים, בסגנון (רק לדוגמה: יש סגנון של הבנה פשוטה ויסודית ויש סגנון של השוואה למקורות אחרים ומהלכים ששוזרים מלא מקורות), ברמה (שכלית, יש כאלה שתופסים טוב את הנקודה בכל דבר שלומדים ויש כאלה שמאוד מסתבכים), במינון של גמרא ואמונה, בהתמדה, וכו'. (ובכל הקריטריונים שהזכרתי יש בערך את כל השילובים האפשריים.)

מה מכל זה מעניין אתכן? למה? עד כמה אתן מבררות לפני ותוך כדי הפגישות? איך?

שבוע טוב!

למה גבר גדול ב7,8 שנים ממישהי זה בסדר.
אבל שאשה גדולה מגבר בפער של יותר מ5 שנים בלחץ זה כבר נחשב זב"מם (זוג בלתי מזוהה מעופף ) ?

זאת התהיה שלי להיום..

היי, אני ניק אחר, יכול להיות שמישהו מזהה, זה בסדר, לא צריך להתרגש.
אני באמת מעדיף את הדרך של שדכנים /שדכניות אבל אין הצעות אז אני נאלץ לפנות לאפיקים שהייתי פחות מעדיף.
בכל אופן, זה הפרופיל שלי בשבע ברכות (התמונות עדכניות, אגב):
הכרויות לדתיים בחינם - שבע ברכות | הכרויות לדתיים
יכול להיות שהתיאור נשמע קצת קשוח, אבל אני לא באמת כזה מפחיד...

אם מישהו חושב שהוא מכיר מישהי שזה עשוי להתאים לה - תיידעו, יכול להיות שתצא מזה חתונה ;) (מנוסח בלשון זכר אך מיועד לשני המינים, בקטע של מי שמכיר, כמובן)

תודה!

נראה לי סתם חירטט אותו החבר

עד כמה זה דוחה (דוחה מלשון דחייה, לא מגעיל) בנים שהבת צעירה?

גיל 17.

 

במושגים שאני רואה פה זה נחשב מאוד צעירה.

לפי המושגים שלי זה שנה לפני הגיל הנורמלי, אבל..

אני רואה שמדברים על זה שגיל עשרים-עשרים ואחד זה עוד ממש צעיר וכו' אז אני לא יודעת מה נסגר. זה לא נורמלי.

בקיצור, אני שואלת שאלה ולא מתחילה להתווכח על הדעות שלי אז אשמח שתענו.

אני מפחד קצת מהרגישות של הבנות, אולי אם אני לא אהיה מדי עדין, מישהי תפגע
מה עלי לעשות?

אישתי רעייתי יוצאת לפנסיה בימים אלו וגם יום ההולדת שלה עכשיו.
רציתי לגוון. כל שנה פרחים בגד חדש מסעדה...
האם למישהוא מכם יש הצעה טובה עבורי.
אודה לעזרתכם

לפעמים אני רואה את אמא שלי ואני נזכרת שהייתי קטנה. לפעמים הייתי חושבת אם אני הייתי אמא הייתי מרשה לי ככה וככה.
או הייתי עושה/פועלת אחרת. אבל שטיפה גדלתי פתאום הבנתי כמה כוח
פעם אחת שמורה הרשתה לכתוב לי על המידות בנוני וחזרתי הביתה כולי בבושה היא אמרה לי כולה צוחקת. איזה מורה מבולבלת יש דברים כמוך? את יודעת מה אני מאחלת למורה שלך בת כמוך.צריך לרחם עליה מורה שלא מכירה את התלמידים שלה . והכל בחיוך
וכמה חסד יש בה זה משהו שהוא לא נתפס בכלל.
אני לא אשכח את היום שהיינו בקופת חולים והיא פשוט ראתה שקשישה שכחה כובע פשוט רדפה אחריה וכל מה שהיה אכפת לה זה להחזיר לו.
ואני אמרתי לה : כולה כובע אפשר לחשוב
והיא כהרגלה את יכולה לעזור תעזרי. זה לא חסד זה המצב ככה העולם צריך להיבנות.
אין דברים כאלה גם אין לי ספק בכלל שכל האמהות בעולם לא מתקרבות לפסיק ממנה. היא פשוט מלאך מהלך .
אני בטוחה שאני לא יצליח להיות כמוהה וזה די מאכזב אותי.
אין היא מלאת חסד. גם שהייתי קטנה והיינו בקניון והיה כבר מאוחר. והיא שיכנעה אותי לבחור כמה חולצות והיה תור והיא שאלה אותי מה הכי יפה? ובחרתי והיא אמרה זאת חולצה מיוחדת אחת תקחי לך ואחת נתרום.
בהתחלה אמרתי לה אני לא רוצה שיהיה לילדה עניה חולצה כמו שלי. היא אמרה לי אוי ואבוי את זכית שלך יהיה חולצה כמו שלה.
היא פשוט אמא של כולם מלאה בטוב חזקה נסיכה.


מה נעשה בנות ישלנו רף גבוה מאודד!
סתם תהיות שעלו לי על אסתר המלכה שיש לי בכלל מלכה בבית ואני לא בטוחה שאני יעמוד ברף בכלל
אבל לא נורא לפחות סבתא מלכה יהיה להם💗

מה גורם לבחורה באתר שידוכים לשלוח לך "היי" ולהיעלם לשבועיים? 

ערב שגרתי ורגיל הוא כבר מזמן תכנן ללכת לעבודה, אבל איכשהו בהחלטה של רגע המיטה קראה לו, ויותר מהמיטה שמיכת הפוך המנופחת כהוגן קרצה והוא פשוט נפל עליה, נפילה זינוקית שכזאת שבסופה הראש שלו נטמן עמוק עמוק בכרית.

זה לא שכ"כ רע לו, להפך, החיים שלו בסך הכל טובים. יש לא מעט רגעים טובים, ואפילו טובים מאוד. כמובן שיש גם נפילות וכאב, אבל בסך הכל הכללי טוב או לפחות בסדר.

העניין הוא היאוש. יאוש קטן וצדדי
לא יאוש עצום וגדול, חובק כל, אישפוזים כדורים. אבל בכל זאת יש איזו הרגשה כזאת שמתגנבת ללב, ואפילו מידי פעם מעיזה לטפס לראש ולשאול למה בעצם? מה אתה עושה פה בעולם?

אז נכון יש המון תשובות. זה וזה וזה וזה
אבל באמת. כשהוא צולל פנימה ושואל את עצמו במקום הכי עמוק שהוא מצליח להגיע אליו בשביל מה אתה חי??? לא תמיד יש לו תשובה.

כלומר יש לו, הרבה תשובות,
המון. אבל הם לא באמת משיבות את דעתו.
והוא דווקא כן אחד שמחפש, הדבר שהכי מפחיד אותו בעולם הוא לחיות "סתם". עוד גרגר חול בים. עוד אחד ממיליוני אנשים בעולם .

והוא יודע שעצם השאלה הזאת מעידה על משהו לא בריא. חוסר. אנשים נורמלים בריאים בנפשם טוב להם, הם לא צריכים לחיות בשביל, למען. החיים שלהם יפים ורגועים גם אם הם לא מצילים את העולם כל בוקר. נכון אנשים מחפשים משמעות, ואוהבים להרגיש שהם עושים דברים חשובים וערכיים וכו'

אבל אצלו זה סיפור אחר
לו יש תלות חזקה וחיפוש בלתי פוסק אחרי התהילה. ההרגשה הזאת שהוא חי. שמח. מרומם. פרץ של אהבה. משייט במרומים או לפחות מחבר אותם לתחתונים. והכל בשטף חיים מיוחד שכזה... הוא ממש חייב אותה. נרקומן שלה.

לא קל להגיע להרגשה הזאת. אפשר אף להגדיר אותה כקשה להשגה. אבל הוא נאבק, נלחם, מתמלא גבורה, פועל, עושה מייחל, מתפלל, מגיע. וכשהיא שם הוא על גג העולם, הוא העולם, עף לשחקים.
המירוץ התמידי נרגע הרמוניה מלכותית מגיעה. שלווה מתוקה שוררת.

כשהיא נעלמת פחד פחדים, החיים מתערערים.
במקרה או שלא כ"כ במקרה דווקא בשיא ואולי אף בשיא של השיא היא נוהגת להיעלם. ואולי פשוט אין לה לאן לעלות יותר ואחרי הפסגה הכי גבוהה בהכרח מגיע הנפילה. תהום עמוקה שממנה יש עלייה ארוכה לפסגות חדשות ודמיוניות.

דמיוניות? כן. ההרגשה הזאת היא דמיון אחד גדול שמנסה לפצות על החוסר. משהו בתחושת הקיום הפשוטה חסר. הרגש הטבעי הפשוט של חפץ החיים נמצא רק בשיא, בשיא של השיא. וכל הכישרונות וכוחות החיים האמיתיים! מנסים למלא את החוסר.

אשליה אחת גדולה.
וכשהוא צולל פנימה ושואל את עצמו בשביל זה אני חי? הוא יודע שלא. החיים הרבה יותר גדולים ויפים מהאשליה הזאת. מה לעשות שיש חוסר? הרגשה תמידית שאני לא מספיק. ציפיות ותקווה שתלו בו בגיל צעיר. ומי יודע מה עוד שגרמו לו לפתח התניה הרסנית כזאת.

העבודה היא קשה
לא קל להשתחרר מאשליה כזאת. תלות הרסנית נטועה עמוק עמוק בנפש. אפילו שזה פוגש אותו בכל תחומי החיים. בעבודה בזוגיות בעבודת ה' (אף פעם לא טוב, תמיד צריך יותר. שם נמצא האור. ש ש ש אז..) ולגמרי מקשה עליו את החיים הוא עוד לא התפקח

בזוגיות העניין הזה הכי כואב
אולי שם זה הכי חד ובולט לעין. בקשר- כל הכוחות מתעוררים הלוחמים מצחצחים חרבות מתכוננים, הנה עוד רגע קט מגיעים, אחרי חיפוש ותסכול של שנים. עכשיו מגיעה "ההרגשה" הודאות האמת זכה וטהורה.

והירידה כ"כ חדה ומפעם לפעם קשה יותר ומבלבלת מקודמתה. אט אט האמת העגומה יוצאת לאור. האהבה והמסירות הם תנאי לריפוי ונופלות גם הם לבור ללא התחתית. אגוצנטריות במיטבה וסבל לבחורה נוספת שדווקא התחברה.....

מה עושים? איכה מרפאים?
איך שמחים מחיים פשוטים?

בשבת הקרובה אני מתארחת בנתניה ובמוצש צריכה לטבול. משהי יכולה להמליץ לי על מקווה נקי ונעים שם?

אומנם יש הצעה על הפרק.. שזה כיף.
אבל אין לי כח.
אין לי כח להשקיע ולהתאמץ ולגלות שזה לא הוא.
אין לי כח לדייטים הראשונים האלה שבוחנים אותי.
אין לי כח לכל המחשבות האלה שרצות לי בראש על מה הוא חושב עליי.
אין לי כח למתח הזה. ללחץ מכל טלפון או הודעה.
אין לי כח לתחושה שצריך לרצות את המציע. לא לפגוע בו.
אין אין..
פשוט אין לי כח.
הלוואי שהיה סימן ברור. שזה לא היה ניסיון לקרוע את הים כל פעם מחדש..
קשה.
הלוואי שכשההצעה תגיע לצד שלי ארגיש אם זה זה או לא.
והלוואי שיגיע כבר פורים וארגיש איך כולי מתמלאת בכוחות מחודשים.

פעם אחת שהיה בצורת של כמה שנים בלי גשמים הגיעו חסידים לבעשט ובקשו ממנו שיתפלל שירד גשמים.הבעשט אמר להם שלא הוא יכול לעשות זאת כי התפילה תהיה לחינם. אלא אם רוצים גשמים צריך ללכת לאמצע היה ולראות שם בית קטן מעץ. בתוך הבית יש שם אדם שישן 23.5 שעות ביממה. כשהוא קם הוא מניח תפילין אומר קורבנות ואחרי קורבנות הוא היה הולך למטבח. במטבח נמצאת חבית של משקה. הוא לוקח כוסית וחוזר לישון. ככה כל יום. אם תצליחו לגרום לו להתפלל לגשמים ירדו גשמים. אש החסידים שאלו את הבעשט איך נגרום לו להתפלל בשביל גשמים? ענה להם הבעשט תשבו על החבית ואל תתנו לו לשתות עד שהוא יתפלל. וכך עשו. התכו כמה ימים ביער עד שמצאו את אותו הבית, דפקו חזק חזק, אין קול ואין עונה. הבינו שכנראה הוא ישן וצריך לחכות עד שהוא יתעורר. כל כמה זמן דפקו כדי לא לפספס אותו. אותו אדם התעורר פתח להם את הדלת והחסידים נכנסו. אותו אדם לא שאל אותם מה הם צריכים אלא ישר הניח תפילין והתחיל להגיד קורבנות. כשסיים את להגיד קורבנות הלך למטבח ובא לקחת כוסית משקה ורואה שהחסידים יושבים על החבית. פעם ראשונה אומר להם לרדת בצורה יפה והם אומרים לא. הוא ממשיך ואומר תרדו בבקשה מהחבית ושוב נענים בשלילה. ככה כמה פעמים עד שהאדם התחיל להתעצבן ואומר להם תרדו, אתם לא מכירים אותי, הכנסתי אתכם לביתי ואתם מתחילים לעצבן אותי!! והחסידים לא זזים. אז האדם שואל אותם מה הם רוצים!? אז הם אמרו שיבקש מה' גשם. אז אותו אדם אמר" זהו?? יאלה ה' תן גשם. " ירדו החסידים מהחבית והאדם לקח לחיים מהמשקה והלך לישון. החסידים יצאו ובדרך חזרה התחיל לרדת גשם. התפלאו החסידים והלכו לבעשט לשאול אותו מי זה אותו אדם. הבעשט אמר להם שהוא בעצם גלגול של אחד מהלו צדיקים והיה צריך לרדת בגלגול בגלל שהיה אומר קורבנות בלי תפילין והארי הקדוש אומר שצריך להגיד קורבנות עם תפילין אז הורידו אותו חזרה. וכדי שלא יתכלכל עשו שרק יניח תפילין ויגיד קורבנות ויישן כל שאר הזמן.

הבאתי את הסיפור בהמשך לשרשור הקודם שלי שהייתה פריקה. צריך לזכור שאנחנו פה לעשות תיקונים וכל אחד יש את התיקון שלו. אז חשוב להיות שמחים. גם כשקשה ופתאום הכל חשוך ואין הצעות רלוונטיות או שאין כח לצאת יותר לדייטים כושלים או שנפגעתם מהדוייט/ת תזכרו שהכל זה לא סתם. יש סיבה לכל דבר ואנחנו לא יכולים לדעת חשבונו של ה' אלא צריך לסמוך עליו. ולעבוד אותו בשמחה!!

אני כן סומך על ה' יתברך. אבל חלאס.
אני כן נמצא בשמחה. אבל כמה אפשר?
אני כן מאמין שה' יודע הכי טוב. אבל די!
אני כן מתפלל. אבל כבר לא בפירוט והאריכות כמו פעם.
עייפתי.
לפעמים בא לי פשוט לקבל את הגזירה הקשה ולהגיד טוב סבבה לא. אז בוא נעשה לא עד הסוף ובשביל עם ישראל.
עייפתי.