פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 765)

שבת נהדרת
עם אחיינים ו...

הולך להיות שבוע עמוס בעבודה
ברוך ה' שיש לי עבודה.

פתחתי שרשור בנושא...

אני חושבת שכשאומרים- גם אנשים התחתנו וגם הם נוטשים אותנו, זה מכפיל את הצרות. צריך לדעת שזה אותו דבר- חבר מתחתן, לרוב עוזב. ואז זה נהיה רק צרה אחת.... לא יודעת אם זה מנחם, אותי זה קצת כן...

 

פריקה - לקראת נישואין וזוגיות

 

מאחלת לך לנצל את התקופה לבנות את העצמי. לתת לעצמך את מה שהיית רוצה לקבל מאחרים. זה קשה פחד! אבל אפשר ממש בצורה מודעת לשאול את עצמך- עכשיו אני רוצה לדבר עם איקס. למה? האם כדי להרגיש מוערכת, שווה, אהובה? אז יאללה תני את זה לעמך בליטרים על ליטרים של הכלה ואהבה. ואם את רוצה לדבר איתה כדי לקבל אוזן קשבת ועצות, תדברי לעצמך, ותקשיבי לעצמך, עם כל המקום שאת צריכה. וגם להתחיל להעיז להגיד לאנשים האלו שמתחתנים והולכים- אני מרגישה שאת לא פנויה כרגע לקשר, אני אשמח לדבר איתך על זה כי קשה לי. אני רוצה להבין את המקום שלך יותר, וכו'.

הרבה כוחות! 

 

מישהי מתאימה לך ולשבור כוס...

מליון ואחד דברים מצטברים ופשוט.. לפעמים בא 

וזה בסדר לפעמים להיות מבואסים

(רק לא להישאר שם...)

בשורות טובות בקרוב!!

ומקווה שגם לי יהיה ככה פחות זמן בע"ה!

וב"ה בנתיים ה' שולח לי עוד חברים, חלקם חדשים וחלקם חדשים ישנים...

מקווה שתזכה מהם להכרת הטוב משמחת בע"ה

מבאס כשזה קורה...

הקטע הוא שזה לגמרי ככה, אפילו כשמתכננים להיות יותר בקשר וכו'- ברגע שהסטטוס משתנה אז הכל נמצא בסדר עדיפות אחר אצל הנשוי, וזה לא מתוך כוונה לא טובה או משהו כזה
פשוט זה עולם שונה, והעולם של הרווקים מאפשר מפגשים חברתיים בצורה הרבה יותר טובה... ובמקביל זוג נשוי צריך לדאוג לחברות ביניהם ובניית קשר, ככה שהממד החברתי מקבל פחות תשומת לב

אני חושב אבל, שכשעובר טיפה זמן מהנישואים של הזוג, אז מתחילים לחשוב קצת יותר על הקטע החברתי... בסוף אף זוג לא היה רוצה באמת להיות מנותק מכל החברים ותקוע בבית, אז באופן טבעי גם אצל נשואים אמור להיות אינטרס בסיסי של רצון לשמור על קשר...👍

לא יודעת אם תאמין אבל לי ממש כואב שאני רואה את החברות הטובות שלי חושבות עלי בדיוק ככה, ואני פשוט יודעת שאני כל כך רוצה לשמור על רצף של קשר כמו שהיה- אבל לצערי הלימודים שואבים אותי, ואח"כ מגיעים הביתה בערב ורוצים להיות קצת ביחד עם הבעל, וזה קשה מאוד הרצון הזה להשאר הכי חברה בעולם ומצד שני חוסר פניות פיזית ונפשית
בכל מקרה, אני משתדלת מידי פעם כשיש לי זמן פנוי בנסיעות ודרכים להתקשר לחברות...
מבינה מאוד. זה ממש מתסכל

תבדוק למה אתה מרגיש מיואש ותפעל בנידון.. תבדוק למה אתה מתלבט שלמסע הזה אולי לא יהיה סוף...

לכל בנאדם יש תקוה!!  הוא רק צריך להתאים את הציפיות שלו למציאות

וכמובן להתפלל

תרגיש טוב, תמיד יש עליות ומורדות במצב רוח

בהצלחה!!!

נראה לי שזה בדיוק התחושה שאמורה להיות...

לפעמים אנשים מסביב יגידו שזה בררנות וכו' אבל אין ספק שהבחירה צריכה להיות מדויקת, שזה בול בפוני 🙏

למה זה יכול להישמע כבררנות?! אפילו לא חשבתי לכיוון הזה כשכתבתי..

משפחה ואנשים מסביבנו מצפים שמציאת בן זוג תקרה צ'יק צ'אק וכשזה מתעכב טיפה אז ישר מתחילות האשמות- יותר מדי בררנות, וכו'

והאמת היא שיש בררנות מסוימת אבל זה לא משהו שלילי, כי כמו כל דבר משמעותי זה לא החלטה שרירותית... וצריכה להיות התאמה ותחושת ודאות,
אבל מהצד זה נראה סתם חלומות של רווקים/ות שעדיין לא הבינו שאין מושלם בחיים- וחבל, כי לחיים משותפים קריטי מאוד שיהיה שותף אמיתי, ודווקא בגלל שיש לנו חושים חדים אז יש לנו יכולת לזהות כל דבר קטן ולשים לב מה לא מתאים, ומה דרוש שיפור וכו'

אז בקיצור יש אפשרות לראות את החיפוש בצורה פחות טובה, אבל האמת היא שמה שתיארת בפתיחת השרשור מאוד מדויק👍

התחברתי ולקחתי

יכול להיות שהצד השני לא מסתדר עם הוריו בגלל סיבה מסוימת ואת זה צריך לבדוק 

 

לי שהקשר עם ההורים באופן פשוט מעיד על משהו בבן אדם, הקטע הוא שלפעמים יש באמת מצבים מורכבים וקשה לשפוט

אבל באופן כללי בוודאי שקצר עם ההורים מהווה משהו לבדיקה👍

לא הייתי מברר מראש, אלא רואה במהלך הזמן כיצד הקשר שלה עם בני המשפחה והאם התנהלות כזו הגיונית וכיצד הייתי מתנהל במקומה.

בסופו של דבר, יש משהו טבעי יותר בהתנהלות עם בני משפחה. אם השאיפה להקים איתה חיי משפחה, זה גם להיות בן משפחה, אז יש פה אינדיקציה מסוימת.

(לייק נוסף עוזר יותר להמחיש🙊)

אבל זה בהחלט פסימן אזהרה על מידות.
כי הרבה יותר קל להיות נחמד לאחרים לעומת למי שאתה מחויב...

אבל שוב- תלוי בהרבה מסביב..

וזה לא יפריע לי אם הוא פחות מסתדר עם אחד ההורים.אבל תלוי באיזו רמה ודרגה,
זה אומר שלא מדבר לגמרי עם אחד מהם?!האם זה כבר תקופה או יום יומיים של כעס?!
אם לא ידבר איתם לגמרי זה כן יפריע לי,
(כי זה קצת יתנגש לי עם התורניות שבו)

ותראה,
יש הבדל בין כיבוד הורים גרוע לפחות טוב
כיבוד הורים גרוע זה-
אם אתקל בשיחה טלפנית איתם ואשמע שמדבר בצורה מזלזלת זה יידחה אותי.אין ספק.
וחושבת שגם לכל אחד אחר שידבר בצורה מזלזלת זה יידחה אותי.
ופחות טוב זה-
שהוא מאוד משתדל לא להתחצף/לא לענות בצורה מזלזלת והוא מידי פעם נכשל בזה.

זה ההבדלים בעיני.


אבל טוב,אין ספק שאחד הדברים הממיסים זה גבר שמכבד את המשפחה שלו!😍

שמעתי שיעור של הרבנית צוקרמן והיא אמרה שאיך שבן/בת הזוג מתייחסים להורים ככה בבוא היום התייחסו לבן/בת זוגם,כי אם בנאדם לא עובד על המידות שלו מול ההורים הוא לא יעבוד גם מול בן/בת הזוג..כמובן שיש יוצאים מן הכלל אבל זו מראה ליחס העתידי לכן מאוד חשוב לשים לב לזה!

כיבוד הורים הוא בסיס להמון דברים

וגם לא חושבת שאפשר באמת לדעת איך הוא עם ההורים דרך בירורים.
מה שכן, אם מישהו לא מכבד את ההורים שלו, מסיבה לא סיבה, זה היה מעלה אצלי נורה אדומה. כי אם הוא מתייחס להורים שלו ככה, מי אומר שלא יתייחס גם אליי באותה הדרך בסיטואציות מסוימות?

יש מקרים שאני לא שופטת בכלל ומבינה את המצב אבל יש כאלה שזה פשוט מעיד על האופי..

אנשים פה כותבים שזה מעיד דברים על בן אדם וככה הוא יתנהג לבת זוג שלו וכו'.
אבל צריך להבין שלא כולם עברו את המסלול שאתם עברתם.
אני למשל, לא נמצא בקשר הכי טוב עם אבא שלי אבל יש לזה סיבה ואני בטוח שאם אתם הייתם עוברים את מה שעברתי חלקכם הגדול היה מנתק קשר לגמרי אז שימו לב לפני השפיטה.

ואם יש סיבה הגיונית לזה אז זה לא מעיד.. ככה לפחות אני רואה את זה

אני אישית מבררת במהלך הפגישות. אני חושבת שזה דבר חשוב מאוד ואפשר לדעת מזה הרבה דברים.

בבירורים אין הרבה טעם כי כולם יגידו שכן ולכן אין בכך עניין.

 

ואם הוא לא מסתדר כעת עם הוריו-אז זה יציק לי .כי לא יודעת למה אני ייקח בחשבון שאם יתחתן איתו אז גם אותי הוא לא יכבד ביום מין הימים.

[אומנם לא באותו מידה ואותו סוג אבל כן בהחלט]

 

אבל יש מיקרים יוצאי דופן של הורים בלתי נסבלים..[ למרות שמבחינת הלכה זה לא משנה..] אבל אם גם את פגשת אותם כבר ונוכחת לדעת שהם קשים כאלה.. אז אפשרי להבין אותו.. ולקחת הכל בחשבון .

תנסי גם לבדוק את שאר המידות שלו..

 

שולחת לך מלא הצלחות!!!

אברר למה.

השאלה היא מה בדיוק נקרא כיבוד הורים לא טוב.
זה יכול לבטא מידות לא טובות.

מצד שני, יכול להיות שהוא בן אדם מדהים וההורים שלו גרועים. פחות מצוי, אבל קיים.

שבגינה הוא לא מכבד את הוריו.

זה מבלבל...🙄

1. מעיד על המידות של הבחורה
2. מעיד על הרמה התורנית שלה. זה ציווי בעשרת הדברות.
3. אני רוצה להתחתן לתוך משפחה עם הרמוניה ואהבה
4. אני רוצה שהילדים שלי יהיה להם יחס חם וכייפי עם הסבא וסבתא שלה

אני הבעיה, לא הוא. רק רציתי לדעת כמה זה יכול לפגוע בי

אם זו אכן בעיה, מומלץ לפעול לתקן אותה.

אם אין מה לעשות, ואין בזה שום "אשמה" מצידך, וזה רק נראה לא טוב ואת חוששת שמישהו ירתע סתם, את יכולה לנסות להסביר את המצב כפי שהוא כדי למנוע טעויות.

פשוט צריך לשמור תמיד על כבוד בדיבור שלך.
אבל ברור שזה שלב שמגיע.. אי אפשר שלא לדבר על זה.

אבל בהחלט אפשר לדבר על התובנות מבלי להזכיר מאיפה..

תאמין לי,שמי שתתחתן איתה,תקלוט לבד מאיפה התבונות שהגעת אלהן

הלכות שמירת הלשון הן גם ביחס להורים - ועוד יותר מאדם רגיל. שם יש גם מורא אב ואם וכיבוד אב ואם.

 

אתה יכול לומר מה היית רוצה שיהיה אצלך. לומר שממה שאתה התבוננת עם השנים (לא עליהם), אתה חושב כך וכך וכו'.

 

אם תתחתן, ואשתך תראה דברים מסויימים, אז היא תוכל להבין מהתנהלותך, שאתה משתדל בהם לנהוג אחרת.

 

 

[ובכלל, ה"זוגיות" של ההורים, זה לא תמיד דבר בהיר. לא תמיד יודעים מה באמת ביניהם, מה עברו בחיים, מה משמעות השלב שהם בו וכו'. תמיד עדיף לעסוק בעין טובה ובכיבודם - ואת המסקנות שהיית רוצה להסיק לכיוון אחר, לעבד בתוכך, וליישם בעז"ה בבא הזמן]

שבאמת אפשר לדבר על הדברים בתור תופעה כללית, ולא לקשר בהכרח לקרובי משפחה.... כי באמת מה שקורה בבית מסוים זה לא משהו נקודתי אלא יש כאן תופעה שכולםבערך שותפים אליה-

לפעמים זה נראה לנו שבעיה מסוימת נמצאת רק פה... אבל בד''כ זה משהו שכולם חווים, ככה שאפשר לדבר על בעיות או שאיפות כאלה בתור משהו כללי

אבל יכול לדבר על זה בלי בעיה.

 

''בהית שלי היו עושים כך וכך, ולי בתור ילד זה לא היה טוב. אני רוצה שאצלי יעשו אחרת''.
זה היה לא אומר שום דבר רע על ההורים.
רק מצביע על הרצון שלך.

ישבתי עם חברה והיא סיפרה לי מה היה בבית של ההורים שלה ואיך היא לא רוצה שככה יהיה לה.

היא נשואה ולפי דעתי היא כן קצת ממשיכה את מה שהיא לא רוצה להמשיך...

אבל עם רצון אמיתי לוויתור, הכל אפשרי.

רק אישה אחת
שתאמין בו.

את הבוקר פתחתי באשדוד

משם יצאתי לטיפול באשקלון,

המשכתי לשיחה שבועית ביד בנימין,

וכעת ברחובות, בדרך לשיעור בעפולה.

אשריך על כך העשייה להיום

הייתי ברשב"י!! לילה לבן! ראש חודש! איזה כיף! בספונטניות לגמרי! אשרינו שזכינו!

זכיתי לעמוד ביעד שהצבתי לעצמי ולסיים מסכת...
ולשבת עם סבתא על כוס קפה ופשוט לשוחח עמה(אם היינו יודעים כמה אנשים מבוגרים מעריכים זאת...)
חודש טוב

אבל השתדלתי לחייך היום לכולם ושמרתי על אחיינית בובה שהרימה לי את המצב רוח.
ככ קטנה עם כוחות ככ גדולים.

לא מוזר לפתוח סדנה רק לבנות של הרב שלמה שיבר ?? 

<צ>

בס"ד

 

ובתוכם:

נסעתי לירושלים והיה לי הערכת סטאז' וב"ה קיבלתי אחת ממש טובה... פשוט חסד!

ועשיתי קניות לגן וחזרתי עם הרבה שלל מוצלח (וגם ידיים תפוסות)

והיו עוד מלאןן דברים..

 

 

וב"ה היה לי יום ממש ממש ממש טובבב!!

פשוט כייף!!

 

 

קנית עוד מישהו חוץ מבגדים?

בס"ד

 

 

 

הכל קניתי לגן...

 

 

אצלי בנות רוכשות פרטי הלבשה=קניות.

זו הייתה תקופה ארוכה מאוד... ואולי הגיע הזמן לסיים אותה...

לאוטו או לבית?

מפתחות הלב

בתיק.. זה פשוט טוב

על מה אתה מבולבל?  

שצורם לו השימוש הלא נכון בעברית. היית צריכה לכתוב: איזו חמודה

מקווה לא לגלות שהצעתי נישואין לזכר
@ניצן_מ

יוהווו

@בסדר גמור מזל טוב! תפתח על זה שרשור נפרד! זה מספיק חשוב בשביל לא להיות נצלוש בשרשור אחר

אני אומר שבדיעבד לגלות זה לא נעים
לא רומז שעשיתי את זה כבר

@פסיפלורה1
@ע מ

ואני לא כזה מדקדק ולא כזה יודע בעצמי אבל יש דברים צורמים

אז ב"ה הכל טוב!

 

 

לא הכל טוב. אבל הכל לטובה.

שכוייח. שבת שלום.

חשבת על להירשם לאתר?

מה הקטע להגיד את זה? תשלימי עם זה שהחשיבה בעולם הדתי מקובעת.

פשוט תגידי את כל השאר, ותספרי לבחור בפגישה.

אישית, אני לא נוהגת לצאת מהארץ, כי ככה אני באופן אישי רוצה לנהוג. אבל מי שיוצא מהארץ ומתכוון לחזור אליה, לא עובר על איסור (גם אם מדובר ב"הקלה") ומה שבטוח שיש לו על מי לסמוך לגבי זה.

"עם זאת, פוסקים אחדים הקלו לצאת לכל מטרה. בין האחרונים ניתן למנות את ר' יוסף מטראני שפסק כדעת התוספות שאם בכוונת היוצא לחזור לארץ - מותר לצאת למען כל מטרה. גם בין פוסקי דורנו נמצאו מתירים. הרב שלמה דייכובסקי טען שכשם שמתירים לצאת מהארץ כדי לצבור רווח כלכלי, כך יש להקל גם לצאת לצורך רווחת הגוף ורווחת הנפש, כלומר לצורך נופש. בדומה לכך כתבו הרב שמואל וואזנר והרב יצחק זילברשטיין שיש מקום להקל לצאת מארץ ישראל לזמן מועט לצורך טיול, אם הופכים זאת לדבר מצווה על ידי התבוננות בנפלאות הבריאה או לצורכי הבראה. בשם הרב יוסף שלום אלישיב הובאה עצה דומה, שהיוצא לנופש והבראה ישתדל להשפיע על יהודי לשמור איזה מצווה כדי שתיחשב נסיעתו לחו"ל כדבר מצווה".

לא הייתי מגיבה לזה, אבל צריך לדייק בדבר הלכה.

וכן, החשיבה בעולם הדתי מקובעת ברמות כואבות.

הלכה זה הלכה. שולחן ערוך ונושאי כליו.. יש לספרדים ספר הלכתי ילקוט יוסף. לגבי אשכנזים אני פחות בקיאה.. 

כתוב שמי שיוצא מהארץ "דומה כמי שאין לו אלו-ה"

ש אפילו שאלה אם מותר לצאת לחו"ל בשביל קברות צדיקים על מה את מדברת..

אבל אני כבר מכירה את הדעות שלך.. לכן אני לא מנסה לשכנע או משהו..

 

 

אני דתיה ואני מרגישה עם ראש הכי פתוח שאפשר.. הכל תלוי בהסתכלות.. 

 

הכלה של דעות אחרות ביהדות.
או בחשיבה סגורה שלא קשורה בשום אופן לדבר ה' אלא אך ורק לתפיסות שהחברה הדתית הנחילה לך.

הלכה זה הלכה, ויש דעות שונות בהלכה. להגיד אסור בלי להכיר את כל הדעות, זה לא נכון ואולי אפילו אסור בעצמו.

תזכרי,
מה שלך אסור, לא בהכרח אסור לכולם. אז תחשבי פעמיים לפני שאת כותבת ומוציאה שם רע (הוא עובר על איסור) על מישהו שסומך על דעת הרב אלישיב והרב וואזנר וכו'.

קצת חצוף אפילו לומר "אסור" בלי לסייג את דבריך כשיש גדולי דור שחושבים אחרת ממך.


אפילו אני לא מכירה את הדעות שלי אבל שמחה שאת כן מכירה אותן.

טוב, ראש פתוח זה עניין יחסי.
אולי הראש שלך יותר פתוח מהראש של חרדים מסויימים... צודקת.

החברה הדתית היא זאת שעוזרת לשמור על גבולות והיא הרבה פעמים מכתיבה מה נכון..

יש פעמים שיש יוצאים מהכלל ויש פעמים שדווקא ללכת נגד הזרם זה הדבר הנכון..

אבל בעיקרון כלל ישראל יודע מה נכון.

יש גדולי ישראל שמוסכמים על כולם והם הפוסקים של הדור שקבעו דברים מאוד ברורים לגבי עניינים מסויימים בהלכה. ברור שיהיו פוסקים שיתירו יותר או פחות אבל אי אפשר להיות פוסק של עצמינו וגם לדעתי אי אפשר לסמוך על כל רב.  

 

ולגבי הדעות שלך, מן הסתם שאני לא מכירה את כולם.. פשוט ממה שיצא לי לקרוא אז יש לי מעין תמונה על הסגנון הדתי שלך.. 

 

ולהיות עם ראש פתוח זה אומר להכיר ולהכיל דעות שונות, אבל לאו דווקא להסכים איתן... 

אני מכירה כאלה שלא מכירים ולא יודעים כלום מעבר למה שהם גדלו עליו, זה נקרא ראש סגור מבחינתי.

אבל זה לא אומר שאם יש לי ראש פתוח אז יאללה הכל מותר.. 

ופשוט גדלתי בסביבות שונות ולכן אני מכירה יותר סגנונות. זה הכל.  

פסק שהאיסור לצאת מהארץ הוא רק לכהנים, כי הבעיה זה טומאת ארץ העמים.

אז.... אני לגמרי לא מספרת את זה לפני הדייט, ולא רצה עם המידע לאף אחד(: אבל זה עולה מתישהו...
בעיני זה לא הקטע של "הודו". זה קשור לכל דבר. בן אדם שקשה לו עם דברים שהם לא תמיד סטנדרטים, אז ההשקפה שלו כנראה לא מתאימה לי. אז אולי הודו בוררת לי אנשים שלא מתאימים לי(=
אבל אני לגמרי לא מתחברת לקטע של להסתיר, אין בזה שום דבר רע.

אבל זה באמת מסנן לך.

להיות אמצע זה הכי קשה.. אין מה לעשות..

תמיד אמרתי שאני שמחה שאני דוסית כי לפחות מאוד ברור מה להציע לי.. 

 

ובאמת שזה נראה לי מבאס להיות בלימודים או עבודה שכולם נשואים... זה מצמצם את האפשרות להכיר בצורה טבעית מה שלגמרי חסר היום

מזדהה איתך בחלק מהדברים שכתבת

ומשתתפת בבאסה!

אני יכולה להגיד לך משו שעוזר לי. אולי זה יעזור גם לך..

את יכולה לומר שבגלל שאת לא מוקפת בסביבה דתית יותר קשה לך למצוא בחורים בסגנון שלך.

או שאת יכולה לומר שה' כיוון אותך ללמוד באוניברסיטה כדי שיהיה לך יותר קשה בשידוכים.

לפעמים אנחנו מאשימים את נסיבות החיים שלנו במצב שלנו, כשזה בדיוק הפוך- נסיבות החיים שלנו ארעו על מנת לקבל את התוצאה הנוכחית. 

וזה עניין של אמונה וביטחון שהחיים שלנו הם לא טעות, והם לא קורים בגללינו. ולמה זה עוזר לי? כי כשאני חושבת על נסיבות החיים שלי אני לפעמים אומרת- יואו, בגלל זה וזה קשה לי יותר מחברות שלי בדייטים. אבל אז אני נזכרת שהכול ברצון ה' שנתן לי את נסיבות חיי כדי שיהיה לי יותר מאתגר, ולא בגלל דבר כזה או אחר. וברגע שאני מחזירה את האחריות לה' משו יורד מהכתפיים שלי ואני מזדקפת.

מה שכן אני באמת ממליצה לך לחשוב על אסטרטגיות התנהלות שאולי יכולים לעזור כמו פנייה לשדכנים מהז'אנר אותו את מחפשת, השמטת המידע על הודו עד לדייט שני שלישי כזה, וכו'.

לגבי הודו- את צודקת שיש סטיגמות, ולא תמיד יש קשר בין מעשה כזה או אחר לסגנון. מה שכן תכירי בזה שטיסה להודו יש בה אמירה מסוימת, שיכול להיות שלגבייך היא לא נכונה, רק אחרים לא יודעים את זה...

בהצלחה יקרה! 

 

זה משהו שאני חושבת עליו הרבה לאחרונה(כמו כל ניסיון אחר שיש בחיים).
אבל תכלס, *אני* בחרתי ללמוד במקום הספציפי הזה שידעתי שלא יהיו בו דתיים(מכורח הנסיבות כמובן)- אז אולי גם הבאתי את זה על עצמי. המקום שאני נמצאת בו כיום מצמצם את הממשק שלי עם דתיים.
ברור שגם אם הייתי לומדת באוניברסיטה שיש בה מיליון דתיים, זה לא אומר שהיה שם מישהו רלוונטי... אז לגמרי הכל מה'(:

ותודה על החידוד של הדברים, לפעמים צריך תזכורות כאלה!

מצד שני, כל אחד חושב שהוא באמצע והשאר או דוסים מדי או לייטים מדי.

(בייחוד אם מדובר בבני המין השני..)

למישהי שמשדכת מה"סוג" שאת רוצה. לא "לייטים", ולא "דוסים ממש"......  תנסי להגיד לה מה את רוצה. יש עוד כאלה. אם כי נכון, שאצל בנים, למצוא מישהו רציני שדווקא בענין הדתי הוא נשאר קצת "באמצע", יתכן שקצת יותר קשה.

 

 

למה משנה למישהו שטיילת בהודו? לא כ"כ ברור בהקשר של מה שאת מחפשת. יש להניח שלמישהו שאת מגדירה "לייט", זה לא משנה. מי ש"דוס ממש" - שיתכן שזה משנה לו (גם לא חייב להיות. שהרי אם מבחינת יציאה לחו"ל, יכול לבדוק שמא הסתמכת על המקלים בנושא. אע"פ שרבים האוסרים, כפשטות ההלכה, לצאת סתם לטיול לחו"ל, אבל דומני שיש מקלים ביציאה זמנית. בפרט שלענ"ד יתכן שיש מקום לומר שבנסיבות מסויימות בזמננו זה מעין "צורך רפואה" נפשי. לא אומר הלכה למעשה, אלא להדגיש שלדעתי גם אצל מישהו כזה, כנראה זה לא בגלל ההלכה הזו, אלא מעבר לכך, כדלהלן) - הרי את לא מחפשת..

מי ש"באמצע", מה איכפת לו?....

 

 

אלא יתכן שזה לא ענין ממש "דתי" דווקא. אלא כנראה שיש כאלה ש"נסיעה להודו" מתקשרת באסוציאציה שלהם למישהי "מבולבלת", "רחפנית", "נוסעת להודו".... מכל מיני סיפורים ששמעו/קראו. האמת, שזה ממש לא בהכרח ככה. לא רוצה להאריך, כי אני עצמי לא מעונין לעסוק ב"שבח" יציאה לחו"ל, אבל יש גם אנשים חמודים וטובים שעברו גם שם - אלא מה? אכן בדרך כלל קצת "מקוריים". לא לכולם זה מתאים.

 

אני לא חושב שצריך לקרוא לזה "מקובעות וחוסר פתיחות" בהכרח. סה"כ, יש משהו טוב בכך שיש לאנשים גם מושגים כלליים על דברים - ולא בודקים כל פרט "מחדש" כאִילו אין דברים שטוב שייקבעו בנפש בתוך "בדרך כלל".

 

אבל אני בהחלט מסכים, שבחורה כמותך, לפי הרושם העולה כאן, נפגעת מזה, שלא בצדק. וכנראה גם מישהו מהצד השני, עלול להפסיד שלא בצדק... באמת מצער.  באמת ממש לא טוב לתייג ספציפית. זה שטותי. צריך להכיר, לגופו של ענין ושל אדם.

 

לכי תביני..
אבל הרבה ששומעים הודו,זה מזיז להם משהו.מה עשתה שם?למה עשתה זאת..?האם זה מדבר על הרמה הדתית..?,וכו'

את תצילחי בעיקר עם בחורים שחזרו בתשובה ומתחזקים לכיון חזק.
כך לא ירימו גבה.

בהצלחה יקרה!

ממליצה לך פשוט לדבר על זה!

להעלות את זה בפני שדכנים שאת מדברת איתם, או אנשים שרוצים להכיר לך

שהבחור שלך יגיע. את יודעת, הוא גם מחפש אותך...
ולמרות שאת לא יודעת מאיפה הוא יגיע, תאמיני שהוא יגיע. נכון, את יכולה לעשות איזו השתדלות- להכניס את עצמך לחברה שבה יש כאלה שבראש שלך, או להרשם באתרי הכרויות באינטרנט.
אבל בכל מקרה את לא יודעת מאיפה הוא יגיע...
ולגבי הענין של הודו- אין לי מושג על מה זה יכול כאילו להעיד, אבל כשתפגשי מישהו רלוונטי- אז או שזה לא ישנה לו בכלל או שהוא יתענין בכנות למה נסעת ומה חווית.

אנסה להבהיר את זה..מקווה שילך לי.

אני לגמרי לא אוהבת הגדרות, ופשוט היה לי הכי קל לזרוק את המילה "אמצע"- לא מאמינה בזה, אבל זו ההגדרה הכי קלה שמצאתי לדתי פתוח.

מבחינתי, דתי באמצע הוא אחד שרואה את הדת כחלק מרכזי בחייו- אבל עם זאת פתוח מאוד לעולם, לסביבה(תרבותית, השקפתית...) . אדם שרואה ביהדות דרך חיים ולא מסגרת שמגבילה אותו/ מונעת ממנו לעשות דברים. וכן, כנראה שברוב המצבים אני אלך על הצד המקל(כי רגע זה מה שמתאים לי), ולכן אני לא רואה מצוות והלכות כשחור-לבן.

אני אכליל לרגע ואגיד שכנראה דתי פתוח זה אחד שיראה סרטים, אוכל גם רבנות וחלב נוכרי, מטייל בעולם, לומד מקצוע שהוא לא בהכרח תורני ועם זאת, ילך עם כיפה (ולא רק בכיס), יקבע עיתים ויחיה חיי תורה (ואני לא בהכרח מסכימה עם כל הרשימה הזאת... ).

פשוט אחד שימצא איזון...

בין חנוך דאום לרב טאו...
אבל בזמן האחרון יותר בכיוון הראשון.

@רקמה אנושית רק תציץ לרגע כאן..

השינוי בהשקפה ובהנהגה בין גיל 20 ל-24 הוא הרבה יותר גדול מהשינוי בין גיל 24 ל-28...
בד"כ.. לא מכליל..
 

בעובדה שלא משתנה כל כך אבל האם זה בגלל שלא יושבים על זה? לא מסכים. בעיניי אנשים חושבים על מה הם עושים ואיך הם נראים ומה זה מגיע וכו לפחות אני ועוד חברים שאני מדבר איתם

מתקבע לא כי זה עובר לאוטומט, אלא כי הגעת למסקנות בסיס מסוימות שאין סיבה להחליף אותן.

זה חלק מהעניין של הדעת, שהיא יציבה.

זה נראה כמו להחליף מקום עבודה כשלא טוב לך ולא רע לך. לחפש עניין... מפסיקים לחפש, החיים נכבים ומשתנים לאט לאט.
כשהייתי בייניש הייתי לומד משהו חדש הייתי מתרגש מזה, זה השפיע עליי.
עכשיו זה כאילו... מה כבר נגיד, ראינו כבר הכל... קהות כזאת.
@חלל הפנוי

ראית כבר הכל? זה אידאלי? אמור להיות הפוך! להתלהב.. ואני שוב נשאר עם העמדה שלי ואומר שבעיני חושבים על דברים כל הזמן. לפחות ככה אני עושה ואני יודע על חברי שגם...

אתה בן 23..

 

והוא בן 85..

 

73... (שלך)

אולי...

אבל בצדיקים נאמר "ואני כזית רענן", ועוד פסוקים שכרגע אני לא מצליח להזכר בהם.

נראה לי שהמפתח להצלחה בהכל היא גמישות ו"רעננות". ושאין גיל שמאוחר מדי בו לחזור לזה

נכון שהלבוש מתקבע..

אבל חושבת ש הדעות/השקפות/השאיפות עם השנים
רק יותר ויותר משתנים😮

שמפחד לשנות או שפשוט ההרגל חזק ממנו.
אוו - שזה בגלל שאותו בן אדם הגיע למסקנה שזו הדרך שלו והוא לא משנה אותה כי הוא מבין שזה מה שהוא רוצה

יש גיל שבו בוחנים הכל ובוחרים את הדרך שוב ושוב
ויש גיל שהדרך כבר ברורה ואין צורך לבחון אותה מחדש כי כ"כ מאמינים בה ולא מתוך הרגל!!

תמיד יש שינויים

אז זה הקטע ואמונתך בלילות
אז כל מבחן באמונה לא מטלטל ולא גורם לבחון מחדש

יש תמיד טלטלות, לא נראה לי שאני מסכים איתך, אם הבנתי נכון.

רק על משיכה, ואין דחייה, ויש חיבור בינכם מעבר לזה, אז אני ממליץ לנסות עוד קצת, כי עם יותר הכרות גם מגיע יותר משיכה. אם מדובר על אין רגש כלפיה ואתה לא רואה שיכול להתפתח אז כן הגיוני לחתוך.

(כמובן אם כמו שאתה מתאר אין דחייה והיא דיי סבבה 😁)

אבל אתה היחיד שידע לענות על זה, זה מאוד אינדיבידואלי...

אבל לפי מגוון התשובות אפשר לדעת מה הטווח הנורמלי (בהנחה שהשואל הוא בתחום הנורמה), לשמוע כיוונים שלא חשבתי עליהם וכו'

נדיר שיש רגש בשלב כזה לדעתי.

זו שאלה חשובה. מה בא לך לשמוע? לאיזה צד היית רוצה שהתשובות שניתן יהיו?

המטרה היא לא להגיד לך מה שאתה רוצה לשמוע, כמו לבחון לאן אתה נוטה...

 

אין "נורמות" בנושאים הללו. לא דומה "חוסר רגש" אחד למשנהו.

תמשיך לנסות...
זה או שפתאום תתאהב או שכבר לא תהיה מסוגל להיות איתה יותר.

מכיר את זה שלאנשים חשוב לבדוק כמה שניות לוקח לרכב לעבור מ0 קמ"ש למאה קמ"ש?
הנקודה החשובה בבדיקה כזאת היא (גם) לתת פול גז שהרי אם לא אלחץ על הגז, הרכב יאיץ באופן מתון בהתאם ללחץ על הדוושה.

אני באופן אישית חושבת שאם לא מדובר במירוץ, רצוי ללחוץ על הדוושה באופן הדרגתי..
ולענייננו, תלחץ על הדוושה ותתן קצת זמן לרגשות להתגבר.
בהצלחה

וכן, זה בהחלט יכול להיות.

אם אין שום דבר שכל פעם מפריע במראה או באישיות ויש איזשהו רצון לפגוש-לא חותכים
ממשיכים והרגש יבוא בע"ה תוך כמה פגישות
חשוב גם לא לעקוב כל הזמן אם כבר יש רגש או לא
לתת את הזמן הסביר..

אנחנו רגילים לשמוע סיפורים של אהבה ממבט ראשון, או כל מיני מיתוסים בסגנון..
אם אין דחיה, ונראה שיש תכונות טובות וענין בשיחה בעיני זה סיבה טובה להמשיך,
עם הזמן ההתלבטות תיפתר מאליה

אתה מחכה לפגישה איתה? היא מעניינת אותך מהבחינה שבא לך להכיר אותה יותר? או שאתה ממשיך כי היא ממשיכה?..

לדעתי אם אין רצון מינימאלי להיפגש אז זה די אומר משהו...

וממש רגש לא אמור להיות עדיין, סה"כ פגישה שלישית. אבל רצון להיפגש, ואפילו טיפה שמחה והתרגשות אמורים להיות

תנסה את זה , אם יש לך רצון שיהיה רגש

לפי התשובות נראה שהשאלה לא הוגדרה היטב, אבל בכל זאת קיבלתי תשובות למה שהתכוונתי.

 

רק להבהיר, במצב הנוכחי אין משיכה ולא דחייה, וגם התרגשות קטנה לפני פגישה גם לא... 

למרות שמבחינת הדברים שאני מחפש, כמו מידות,אופי, רמה תורנית,  היא די בכיוון. כן הייתי מעדיף אותה על אחרות שפגשתי, אבל עדיין מרגיש משהו חוסם/חסר... קרה לי קצת עם אחרות באופן דומה,מסנה להבין אולי יש איזה באג שם בפנים, בתת מודע...

 

 

לדעתי אתה פשוט לא מתלהב כרגע. וזה בסדר כי זאת רק ההתחלה.. אבל כן חשוב שתשים לב איך נגיד אתה לפני פגישה איתה, מצפה לזה אפילו טיפה? נחמד לך איתה במהלך הפגישה עצמה?

אצלי כשזה קורה, אני מנסה לבדוק אם המראה שלו נגיד חוסם אצלי משהו. או חושבת אם נגיד הוא היה יותר לטעמי אז הייתי מרגישה אחרת.

איך תרגיש אם היא תסיים? פספוס או שפשוט תמשיך כאילו הכול סבבה? (תענה לעצמך כמובן לא כאן)

אני לא פרפקציוניסט על, אבל לעיתים כן... 

 

לדוגמא: בקניה של מוצר, ככל שהוא יקר ורציני יותר, אערוך סקר שוק, אחפור עליו באינטרנט ועם חברים, ובסוף אתלבט, ורק אז אחליט.

 

האם זה עובד לי ? תלוי:

 לפעמים אני מוצא מה שרציתי, ומוכן לשלם עליו קצת יותר אפילו, ואני מבסוט על הקניה.

לפעמים אני לא ממש מרוצה ואני בכ"ז קונה כי אין ברירה אחרת. ואז- או שאחרי זמן מה אני מגלה שמוצר דווקא יחסית בסדר. או אני מגלה שהוא באמת לא משהו, ולא משתמש בו כל כך.

ולפעמים המוצר כל כך לא נראה לי, שאני לא קונה פשוט.

 

להבדיל ולהבדיל בין הדומם ובין המדבר. אני חושב שדפוס ההתנהגות הזה חוזר גם כאן, אלא שכאן מדובר בבן אדם. לא נראה לי להתחתן עם מישהי כשאני "מתפשר" על מה שמצאתי (מעבר לתחושה הגאוותנית שבזה, מצד שני). לא נראה לי להתחתן עם מישהי מתוך הנחה שאח"כ זה יסתדר, ודווקא אגלה שהיא יותר מתאימה ממה שחשבתי. לא להתחתן א"א, אז מה שנשאר זה רק לחפש ולחפור עד שאמצא מישהי שאני אהיה מבסוט ממנה (מה שלא קרה המון זמן, למרות שנפגשתי עם בנות באמת באמת טובות).  לא חושב שיש לי ציפיות מוגזמות מבחורה. אפשרות נוספת - "להחליף ראש". אין לי מושג איך עושים את זה והאם כדאי לנסות את זה בעניין של שידוכים.

 

יש מצב שזה מה שחוסם אותי, ובגלל זה אין רגש, וכנראה שלא יהיה. השכל לא מאפשר אולי, הוא פשוט חוסם. לא יודע, אין לי הסבר אחר 

 

זה שאתה מרגיש כרגע שאתה מתפשר? ממשיך את הקשר כי אולי לא תמצא משהו יותר טוב?
או שאם אין שום דבר "רע" אז פשוט ממשיכים?

אחד הדברים החשובים בקשר זה לשמוח בבת הזוג שלך. זה חשוב בשבילה לא פחות משזה חשוב בשבילך. נכון שלפעמים זה לוקח קצת זמן אבל היית רוצה שזה ישתנה? או שמשהו בך מונע ממך לנסות לראות בה דברים טובים?
לפעמים פשוט נחסמים כי זה לא מי שדמיינת נגיד בתור אשתך, ואז בתת מודע אתה בכלל לא רוצה שזה יצליח.. ואז בלי לשים לב אתה מונע מעצמך לראות בה דברים טובים.

אני למדתי על בשרי שלא ממשיכים קשר רק כי אין על מה לפסול. ממשיכים כי יש בשביל מה להישאר וכי אתה באמת רוצה להכיר את הבן אדם שמולך.

כל הדברים שאמרתי רלוונטיים לקצת יותר מ3 פגישות, אני חושבת שאתה צריך לתת לזה עוד קצת זמן ואז להחליט.. בינתיים תנסה ליהנות מהקשר ומההיכרות מבלי להיכנס למחשבות מבלבלות.

וההתלבטויות שזה מביא. (האם אני בררנית, גאוותנית, או שזה באמת לא זה?).

אני יכולה לומר לך שרק אחרי תקופה די ארוכה של דייטים מצאתי את עצמי לאט לאט "מתפשרת" מהדרישות הראשוניות, בין אם זה מתוך הבנה פנימית שדווקא השוני יעשה לי טוב ומה שאני רוצה זה לא בהכרח מה שאני צריכה, ובין אם זה מתוך הבנה שאשאר רווקה זקנה עם הרשימה שיש לי בראש.

אני חושבת שאנשים שמודעים לזה שהם פרפקציוניסטיים, צריכים להבין יותר מאחרים מה הצורך הפנימי שלהם ולדעת יותר על מה הם מתפשרים ומה הם ירוויחו מכך.
כן, זה קל להגיד את זה, במיוחד שאתה מרגיש שאתה לא יכול להתפשר על כלום, כי הכל ממש חשוב לך ובחיים לא תהיה מאושר אם הכל לא יהיה כפי שרצית.
גם אני בתהליך הפנימי הזה,
אז כל מה שנשאר לי זה לאחל המון הצלחה ובהירות!🙂

אחרי שנפגשתי, ראיתי בעצם מה יותר חשוב לי, וככה התגבש לו ה"מפרט"...
ומה שאני מחפש זה חלק קטן יחסית (הגרעין) ממה שהייתי רוצה, אני לא חי בדמיונות שיש משהו מושלם...

להישאר רווק זקן? יש דברים שאני אומר זה לא יהיה כזה הבדל אם אהיה נשוי. לדוגמא, בחורה עם מידות טובות, באמת, אבל בקושי מדברת, בקושי צוחקת, קצת כבדה, קצת פחות "חיה"=> מבחינתי מתכון לחיים משעממים. נו, כדי להשתעמם לא צריך שניים...

זה בא בניגוד לאלה שאומרים, יש כל כך הרבה בחורות טובות... אז מה? מה הצפייה כשמקימים בית? שההורים רק יסתדרו, ולא יריבו. או שיהיה ביניהם משהו מעבר, קומה נוספת על דרך ארץ וכבוד הדדי, שזה רק הבסיס (החשוב מאוד אמנם).

זה שאני ממשיך בקשר כי ייתכן ואני קצת מקובע, ואולי אחרי כמה פגישות דברים ישתנו: או שישתנה משהו בראש שלי (מבינת מקובעות), או שמבחינת ההיכרות, אני אדע עליה יותר דברים שיוסיפו לי רצון להמשיך. או ששניהם..

עכשיו אתה מסביר את זה יותר ברור
כל עוד אתה מודע לקושי מסוים ומנסה לעבוד עליו או לבדוק אותו - זה אומר שכן יש בך רצון שזה יצליח. בהצלחה !

שאני ממש מסכימה עם הכול. ואף פעם לא הקשבתי לאנשים שאמרו שלא צריך את זה.

אני אחלק את הדברים לשניים-
 

מי שחי בתפיסה שלך - באמת כל מה שאתה אומר נכון לגביו.
פשוט כי הוא זקוק ל"התאהבות" ההורמונלית שתאשר לו רגשית שזה אכן נכון.
 

מי שלא חי בתפיסה שלך, לא זקוק לזה, ומספיק לו הרצון הטוב והנתינה ההדדית.

 

יש הבדל גדול בין להתחתן כשאין כימיה בין בני זוג וכל השיחות בדייטים משמימות.
חשוב שיהיה נעים. חשוב שיהיה רצון להיטיב.
"התאהבות" בעיניי מיותרת.

על כל סיפור של בית שמתפרק בגלל החוסר, יש חמישה של בתים שנבנו בלי זה וזה עבד מצויין.

הרמוניה זוגית ממש לא דורשת את ההתאהבות לפני הנישואים. ואני מכיר הרבה יותר מזוג אחד שיכול להעיד על זה.

אני לא מכיר זוג שלא היה צריך לעבוד על המידות ועל הזוגיות. 
אני מכיר הרבה יותר זוגות שהתחילו מהתאהבות ונשברו בחיים הזוגיים, מאשר זוגות שהתחתנו בלי להתאהב והתפרקו בגלל זה.

 

אבל בהחלט- מי שרואה בזה סימן ל"נכונות" הזוגיות- חייב את זה ויהיה פושע להתחתן בלי זה.

כי כתבתי את זה שהתאהבות זה לא גורם מספיק להצלחת הזוגיות.

ואם היתה התאהבות והזוגיות לא הצליחה, אז ב-95% מהמקרים היתה בעיה בהתנהלות הזוגית שהזכרתי בפתיחת השרשור.

לעניינך, זוג שמעוניין בזוגיות "טכנית" - אכן דבריי לא רלוונטיים לגביו.
אותם גם השדכנים וכד' לא צריכים לשכנע בכלל שאהבה תבוא אח"כ, כי זה לא מעניין אותם.

אבל זו לא זוגיות נורמלית, גם לא לפי היהדות..

אמנם בלבלת קצת בין הרמוני להורמונלי.
אבל בכ"א, הקב"ה לא ברא את ההורמונים כדי שנתעלם מהם, הוא ברא אותם כדי שנתעל אותם למקומות הנכונים.

בנוסף, גם הסטטיסטיקות שהבאת נראות מוקרצות מהבטן..

אא"כ ההגדרה שלי ושלך למונח "התאהבות" קצת שונה..

קראתי והגבתי מתוך הבנה ברורה מה כתבת.

לא אמרתי שכתבת שבלי עבודה זוגית התאהבות זה מספיק.

 

אני לא מדבר על זוגיות טכנית. אני מדבר על זוגיות מאושרת והרמונית.

זה מה שכתבתי, אני אחזור אם לא קראת.

מי שחושב כמוך ש"התאהבות" היא "ה-"טריגר" וה-"סטארטר" של הזוגיות," אז באמת זקוק

לה, כי מבחינתו הוא לא מאמין שיכולה להיות זוגיות אמיתית שלא מתחילה משם. 
ואסור לו לוותר עליה. כי ברגע שיתחילו קשיים אז הוא יאשים את העובדה שלא היה לו את זה במקום

לעשות את העבודה הזוגית שהוא חייב בה.

 

מי שלא חושב ככה, וזה לא קריטי לו. לא זקוק לזה בתור "טריגר" או "סטארטר".
ולכן זה גם לא רלוונטי לו.

בשני המקרים הזוגיות יכולה להיות הרמונית. בשני המקרים הזוגיות יכולה להתפרק.
התפרקות של זוגיות תלויה אך ורק בעבודה הזוגית. לא בהתאהבות משום סוג שהיא. 

 

הקב"ה ברא הורמונים כי הם מפעילים המון מערכות בגוף שלנו.
מי שעולם הרגש שלו מתוקן, יש מה לדון על מה הקב"ה אומר לו דרך הרגשות שלו.
אני לא מכיר אנשים שתיקנו את עולם הרגש שלהם באופן כזה שאפשר לדון בזה.
 

הסטטיסטיקות שהבאתי מובאות מהעולם שמסביבי. לא עשיתי מחקר.

אבל המחקר שאני מכיר שעוסק בהבדל בין נישואים שלא מגיעים מתוך התאהבות כלל(נישואי הסדר)

לעומת נישואי אהבה -https://www.psychologytoday.com/blog/the-science-love/201208/arranged-vs-love-based-marriages-in-the-us-how-different-are-they
מגיע למסקנה שאין הבדל באהבה, התשוקה, השמחה והמרוצות מהנישואים בשני המקרים.

 

יכול להיות שיש הבדל בין המונחים בינינו.

לכל הפחות, תשתדל לכבד את דעות אלו שחולקים עלייך.
ביטויים כמו "מצוץ מהאצבע" על דברים שאנשים מביאים בלשון "אני מכיר", 
או הנחה ניסיונות לטעון שהתבלבלתי או לא קראתי לא מיטיבים עם הדיון.

כי היא כתבה שם שהם לא ממש הצליחו למצוא זוגות למחקר שהתחתנו באופן מוסדר.

גם היא מדברת בעיקר על המחוייבות הזוגית ועל השביעות רצון ופחות על אופן התפקוד הזוגי.

היא גם כותבת שיש קשר בין האופי החברתי לשיטת הבחירה.
די ברור לי ששידוך מוסדר יהיה פחות מוצלח בעולם המערבי, כי אופי הזוגיות בעולם המערבי דורש יותר הכלה וכימיה מהזוגיות השמרנית.

פעם (ועדיין ברוב האוכלוסייה החרדית) היה ברור לכולם מה התפקיד בבית של כל אחד, לכן חוסר בכימיה פחות הפריע לתקינות המשפחתית.

כיום, שהציבור שלנו חשוף לעולם המערבי (על כל יתרונותיו וחסרונותיו) החשיבות של הכימיה היא קריטית..


נ. ב.
זה מעניין שהיא כתבה שגם בארה"ב הגברים מרגישים הרבה יותר מחוייבים לזוגיות מאשר נשים.
בארץ אמנם התופעה ידועה, אבל היה נראה לי שזה נובע מכיוון שבברירת-מחדל הן מקבלות הכל באופן אוטומטי, גם מקבלות את המשמורת וגם כל ההעלות של המזונות נופל על הגבר ועוד..
בארה"ב החוקים קצת יותר שפויים (עדיין נוטים לטובת הנשים, אבל פחות מבארץ), אז מעניין שגם שם הנשים פחות מחוייבות לנישואין.
אבל מכיוון שלא הוזכרו מדדים, יכול להיות שאם היו עושים השוואה לנשים בארץ אז כן היו רואים הבדלים..

מה שעוד יותר מעניין, שלפי חז"ל לכאורה דווקא נשים אמורות להרגיש יותר מחוייבות לנישואין, מעניין מה גרם ליוצרות להתהפך?
אולי זה שפעם לגבר היו מספר נשים או אולי שהתלותיות של הנשים בגברים פחתה עם השנים?
מעניין..

הנחקרים מילאו שאלונים שמודדים:

1) אהבה תשוקתית(passion)

2) אהבה שותפית(companion)

3) מרוצות\סיפוק (Satisfaction)

4) מחוייבות (Commitment)

 

ולא נמצאו שום הבדלים בין זוגות מנישואי הסדר וזוגות מנישואי אהבה.

 

הטענה החברתית היא בדיוק הטענה שלי.

"די ברור לי ששידוך מוסדר יהיה פחות מוצלח בעולם המערבי"- לא חלקתי על זה.

זה למעשה מה שאמרתי- מי שתפיסת העולם שלו אומרת שהוא צריך להתאהב, צריך את זה. 
זו הטענה שלי.

 

אבל המחקר הזה מראה שחיי זוגיות ללא התאהבות לא נופלים מחיי זוגיות שנבחרו מתוך התאהבות.

אפילו כאשר הזוגיות היא לחלוטין לא מתוך בחירה של בני הזוג אלא מתוך בחירה של גורם חיצוני.

ולכן הטענה לא יכולה להיות מהותנית בקשר להתאהבות.

היא יכולה להגיד- יש אנשים שזקוקים לזה ובלי זה הם באמת לא יצליחו לבנות זוגיות.

לא כי זה באמת נצרך מצד המציאות. אלא נצרך מצד האנשים.

כמו שיש אנשים שזקוקים למראה כזה או אחר. או לאופי כזה או אחר.

 

כמו שכתבתי למעלה-
לשיטתי- "חשוב שיהיה נעים. חשוב שיהיה רצון להיטיב." וגם עם כימיה(כתחושה טובה ונעימה, יכולת

בריאה לדבר ולהקשיב אחד לשני). 
מה שלא חשוב זה "להתאהב". 

אבל מי שזה חשוב לו, לא יכול בלי זה.

 

 

 

 

אצלי חצאיות זה עניין דתי אבל גם משהו שאני אוהבת... 

כאילו מבחינתי ארוך זה יפה וצנוע יותר, אצילי יותר.. קצת פחות מתאים אומנם להרבה בגדים ולכן זה באמת מגביל.. אבל אם יש אפשרות אז אני מעדיפה...

 

 

בעיניי חצאית זה נטו עניין דתי-הלכתי. שהיופי בה הוא איך גם בדור של היום יש נשים שלא נכנעות לצווי אפנה כי הן מאמינות בערך גדול וחזק יותר.

למרות שאני חושבת שיותר יפה חצאיות קצרות וצרות, אני מקפידה שלא ללבוש אותן כדי יראו לי את הברך. וזה מאד קשה! אבל ההלכה שאני הולכת לפיה מתייחסת לגבולות של הגוף הכוללים בין היתר מרפקים, עצמות בריח וברכיים.  

ומחברות שלי אני יודעת שיש כאלו שזה יותר קל להן ויש כאלו שזה יותר קשה להן. 

עניין הלכתי נטו.
בוא נגיד שעד גבול מסויים.

כמה סנטימטרים טובים מעל הברך זה כבר מעבר לעניין ההלכתי, כי זה כבר נוגע בתחושה וזה באמת מרגיש פחות צנוע ופחות מכבד.

אבל מעבר לזה, אין לי מושג מה לא צנוע בברך, אבל זה מה שההלכה אומרת ואנחנו משתדלות להבין שלא הכל אנחנו מבינות, ושצריך לקיים גם מה שלא מבינים.

וזאת דוגמה לשאלה שאפשר לסבול אותה בנושא הזה. אלא אם כן יתפתחו עליה דיונים שעדיף שכל גבר ישמור לעצמו ויתעסק במה שיש לו לתקן בצניעות שלו.

מבחינה הלכתית-
חצאית ארוכה זה יותר צנוע.
אבל אם לא ארוכה,אז אחרי הברכיים +גרביים😌

אני אישית לא הולכת עם ארוכות כי זה פחות מחמיא לי,
ואולי בגלל שהתרגלתי מאוד לאורך שלי.
אז כן כנראה שזה מדבר על פן אחר אצלי לצערי.

בעז"ה כולנו בשאיפה לעלות מעלה מעלה בעז"ה.

ואפשר להגיד שקודם כל הלכתי, כי בסוף אני משתדלת לעשות דברים קודם כל כי צריך ורק אח"כ למצוא את הטעם (נעשה ונשמע)
אבל מעבר לזה, אני מאמינה שהחיצוניות צריכה לשקף את הפנימיות.. ואם מבפנים אני מרגישה דוסית, וההשקפות שלי הן כאלה, אז חשוב לי שזה גם יראה כלפי חוץ. .
וכמובן אני מאמינה שזה מכבד אותי וכו'..

חצאית קצרה לא צנוע....

אתן דוגמא מהבנים: יש מחלוקות עד איפה צריך להיות הפיאות. והדעה המחמירה ביותר אומרת עד הלסת. יש סיפור שהרב קרליבך מספר על איזה חסיד אחד שהיו לו פיאות עד הכרסולים. שאלו אותו בשביל מה? הרי אין שום דעה כזו. אז הוא ענה להם שהוא מעריך עד הכרסולים הבן שלו שם עד הברך ואז הנכד יאריך עד המותניים והים עד החזה והבן נין עד הכתפיים וכן הלאה... כדי שיהיה המשך דורות. עכשיו יש פוטנציאל גם את הפן ההלכתי אבל יש פה פן נוסף. האם אתן רואות את החצאית גם בתור פן נוסף או רק מפן הלכתי

ואמא שלי כן... מה זה אומר?

לכל אחד יש בחירה, וממה שראיתי לא תמיד יש תאום בין הצניעות או המראה החיצוני למה שמתרחש בפנים. לטוב ולרע.

אני מאמינה גדולה בבחירה חופשית ובגלל שאני לא מגדירה את עצמי כדתיה, אני בוחרת כל רגע ורגע לשמור ולעשות, ואני לא נרדמת בעבודת ה' וכן מעריכה את המצוות שאני מקיימת וזה מה שנותן לי כח לקיים. ואם ח"ו קרה שלא שמרתי משהו, זה לא מה שמגדיר אותי. אני לא אוטומטית הופכת להיות "חילונית" שההשלכה של זה היא שאני מתנערת מחובה שחלה עלי בין אם אבחר ובין אם לא - כי אני יהודיה ולא כי החלטתי להגדיר את עצמי כ"דתיה" או מנגד כ"חילונית".

את סיבת הדוגמא..
למה זה נושא שכל כך בוער בך? זה ממש מפריע לך.

להסביר?

נתת דוגמה לטעם נוסף לשמירת צניעות (או לחצאית) וביססת את זה על סיפור של הרב קרליבך.

ולמרות שזה לכאורה לא הכי קשור לנושא, ניסיתי לומר שאני קצת חולקת על החסיד ההוא בסיפור של הרב קרליבך, מותר לי, נכון?
למה אני חולקת עליו?

כי במציאות אני רואה שלא תמיד זה נכון.
מה זה אומר?
שלפעמים אתה רואה דווקא תופעות הפוכות.
למשל, אבא שהפאות שלו ארוכות עד הברכיים, והילד שלו דווקא בגלל זה בלי פאות בכלל.
או סבתא שהולכת בלי כיסוי ראש, והבת שלה דווקא כן הולכת עם כיסוי ראש.
(לא זה מה שישפיע על הבחירה החופשית של הילדים שלי. הרצון והאמת הפנימית שלי ובדרך הנעימה שבה אעביר אותה הם אלו שישפיעו יותר מכל חצאית ארוכה יותר. ושיהיה ברור שאני לא מזלזלת לרגע בחצאית ארוכה. אני רק שמה את כבודה במקומה).

והוספתי שבעיניי, מה שמגדיר אותנו זאת לא ההגדרה "דתי" או "חילוני", כמו שהמראה הדתי או החילוני שלנו הוא לא זה שמגדיר אותנו.

למשל, אני מכירה 4 בעלי פאות ארוכות עד החזה שמרשים לעצמם לעשות דברים שאני די בטוחה שאתה לא מרשה לעצמך בחלומות השמיניים שלך (לפחות כרגע, ואני מקווה שימשיך ככה).
ואגב, אני לא בטוחה שההשוואה בין הפאות הארוכות לחצאית הארוכה היא נכונה... אבל לא חשוב.

יש לי חברה (ויש לה גם חברות כאלה) שהולכת עם חצאית של מאה שערים רחבה וגרביים, אבל היא עושה דברים שה' ישמור.
ואני ח"ו לא שופטת אותה ולא אומרת את זה בשביל לקטרג עליה, אלא רק בשביל לומר שלא כל הנוצץ זהב. ואני מכירה הרבה הרבה כאלה.

אז אם היא תמשיך עם זה, אולי אולי אולי אולי הבנות שלה תבחרנה בחצאיות של בני ברק ולא של מאה שערים (לפי החסיד הזה) אבל לך תדע איזו צניעות פנימית תעבור להן בירושה?

חצאית ארוכה ופאות ארוכות זה לא העיקר.
זה רק תוספת.
ולפעמים נדמה לי שאנשים מתמקדים בתפל.
גם אם מדובר בחצאית שהיא לא לפי ההלכה, ונכון שזה לא תפל, זה תפל ביחס לצניעות המהותית.



ולמה הנושא הזה מפריע לי?
קודם תענה לעצמך למה זה משנה שזה מפריע לי.







ואענה לך חלקית, כי תכלס אין סיבה שלא.
(אגב, אם שמת לב, זה לא הדבר היחיד שמפריע לי, ואם תשים לב עוד יותר, רוב הדברים שמפריעים לי קשורים לאותו שורש )

והסיבה היא בין היתר, כמו שאמרתי, שדי מפריע לי כאחת שמחפשת אמת, לראות שאנשי אמת מתמקדים בתפל ועושים ממנו אישו גדול, וזו הסיבה שהילדים שלהם כתוצאה מזה, עוזבים גם את התפל וגם את העיקר.
הם לא פראיירים, אם לחיות בשקר, אז עדיף שקר נוצץ. לא חראם?

ואם דיברת על נושא הצניעות דווקא, (אז קודם כל הוא לא היחיד), וזה עוד עניין שאין לי כח לפרט עליו כי דיברתי עליו מספיק, אבל גם הוא נכנס בין היתר בעניין הזה.

ואחרי הכל, ובקיצור, לא... זה לא טעם מבחינתי לשמור על צניעות.

מותר לחלוק על החסיד בסיפור. ואני מסכים איתך שיש אנשים( אנשי החינוך באלפונות וכו') שהפכו את עניין החצאית למה שקובע אם מישהי דתיה או לא. וזה עוול רציני כי כמו שאמרת רואים מה קורה במציאות. אבל עש לי משהו אחד להעיר. נתת דוגמא לאנשים עם פיאות או חצאיות ארוכות שעושים דברים של ה' ישמור. ונכון יש כאלה גם. אבל זה אומר שזה פסול? לא רק את הבאת דוגמאות כאלה.. דיברתי עם כמה בנות *וכולם* הביאו את הדוגמאות האלה.. אבל זה שיש כאלה, זה לא אמור לפסול את זה שיש עניין בצניעות חיצוניק שמשקיפה את הצניעות הפנימית. האם צניעות פנימית מספיקה? יכול להיות. אני לא יודע. אני כן יודע שכל אחד מתלבש איך שהוא מתלבש כי היא בחר ככה להציג את עצמו בעיניי הסביבה. טכנית קל לשנות בגדים כמו תחפושות אבל ללכת ככה ביום יום כן אומר משהו על האדם( לפחות ככה נראה לי.. שוב יכול להיות שאני טועה.. אבל ככה אני מרגיש). אמת זו אמת שלימה ולא רק אמת פנימית. בעיקר בין אדם לחברו. בין אדם למקום זה משהו אחר. מזכיר לי סיפור/בדיחה.

זוג התחתנו הכל טוב ויפה כעבור בערך 20 שנה( הגזמתי בכוונה) האישה אומרת לבעל אני רוצה ללכת לטיפול זוגי. הוא מסכים ובפגישה היא אומרת למטפלת שהיא רוצה להתגרש. הבעל בשוק! שואל למה? והיא אומרת לו: כי אתה לא אוהב אותי יותר. הוא בשוק ואומר: בטח שאני אוהב אותך מה גורם לך לחשוב שאני לא אוהב אותך? והיא עונה לו: אתה לא אומר לי שאתה אוהב אותי. אז הוא ענה לה: בטח שאמרתי, בחופה... היא אומרת לו: עברו עשרים שנה מאז! לא אמרת לי מאז כלום. והוא עונה בפשיטות: כי שום דבר לא השתנה.

הבאתי את זה בגלל כדי להגיד שבעצם בפנים יכול להיות משהו אחד אבל ביחס בין אדם לחברו /לעולם זה לא מספיק בעיני רק פנימיות. אלא צריך גם וגם. לא מספיק רק להאמין צריך לעשות.
אני כותב את המילים האלו ולא בטוח שאני מדייק אז לא לכעוס חחח.

ומה זאת אומרת למה זה משנה אם זה מפריע לך? מעניין אותי לדעת מה כל כך מפריע כששואלים ממקום של לשמוע ולהבין ולהתדיין בנושא ולא ממקום שיפוטי בכלל.( זה לא רק את זה בנות בכלל בנושא הזה. )

מקווה שהובנתי כמו שצריך

אבל אני מרגישה שדווקא אני לא הובנתי. שים לב

אני אתחיל מהסוף.

דווקא השאלה שלך לא הפריעה לי, בדיוק בגלל שלא חשתי בה משהו שיפוטי, ושהבנתי שאתה שואל ממקום של לשמוע ולהבין. אדרבה, ציינתי את השאלה שלך כדוגמה לשאלה נסבלת בענייני צניעות.

ואחזור להתחלה.
קודם כל, מסכימה שיש עניין גם בצניעות חיצונית. שים לב שכתבתי "ושיהיה ברור שאני לא מזלזלת לרגע בחצאית ארוכה. אני רק שמה את כבודה במקומה"
כלומר, אני יודעת שיש חשיבות גם לצניעות חיצונית, אבל צריך לזכור שהיא חיצונית ולפעמים היא עוד מצווה שמישהי מקיימת, ולא מצווה שמעידה על משהו פנימי.

ולצערי, זה לא רק אנשי חינוך באולפנות, אדרבה, אנשי חינוך אמיתיים יודעים לעשות את ההפרדה.
הבעיה העיקרית היא דווקא אצל הבחורים בגילך.
אני נכנסת לפורום הכי דוס באינטרנט, ומעולם (יכול להיות שהיו ולא ראיתי) לא ראיתי שרשור שעוסק בצניעות פנימית.
כולם מדברים על אורך חצאית וגרביים. והרבה...... הרבה מאוד.
בלי להיכנס עכשיו בכלל ללגיטימיות של השרשורים האלה בעיני.

הבעיה היא שהשרשורים האלה מעידים על נקודת הנחה לא נכונה בעיני.
חשוב לך שאשתך תלך עם חצאית ארוכה יותר ממה שהיא מתפללת?
מילא היית מדבר איתי על צניעות פנימית, עוד הייתי מבינה.

אבל צריך לזכור שבאמת זאת עוד הלכה, לא יותר חשובה מרכילות, לשון הרע, ברכות, תפילה וכו'.

אני מכירה אישה נשואה שהולכת ארוך וכו' אבל היא עושה עיניים לכל גבר שהיא רואה.
בוא נגיד שבעלה אולי התרשם מהצניעות החיצונית שלה כי הוא התמקד בתפל, אבל שכח את העיקר.
לא כי העיקר לא חשוב לו, אלא פשוט כי הוא לא יודע שצניעות חיצונית זה קריטריון, אבל לא בטוח שהוא הקריטריון החשוב ביותר. ומה שבטוח, שלא תמיד זה מעיד על משהו, לא לטוב ולא לרע.

ואני אומרת את זה פה דווקא. כי פה קמים כל השרשורים האלה.
כואב. כואב לראות כמה אנשים מתמקדים בתפל.
ששוב, הוא לא תפל, אבל הוא תפל ביחס לעיקר. ועל העיקר אין דיבור בכלל. (וזה לא שאני באה לעודד דיבורים על זה ח"ו, אני רק מנסה להגיד שיש פה בעיה שמפריעה לי).

לסיכום, כל הכבוד למי שהולכת עם חצאית ארוכה, אבל זה לא מספיק ולא העיקר.
ומי שקשה לה בזה, שבע"ה ה' יעזור לה כי חשוב לשמור גם על צניעות חיצונית, ובוא נזכור לא לשפוט מישהי רק כי החצאית שלה קצרה. יכול להיות שתופתעו מאוד.
זהו.

כמעט...
ההבדל היחיד הוא היחס לחיצוניות.
אני מסכים שהעיקר זה הצניעות הפנימית, והחוץ בלי הפנים לא שווה.

אבל אני אחפש בחורה שלובשת חצאית אחרי הברך, ואבדוק עד כמה היא מחזיקה במידת הצניעות. ולא אחפש, וכנראה אסנן, מישהי שלובשת חצאית קצרה, גם אם יגידו לי מראש שהיא מדהימה מבחינה פנימית.
כי אני רוצה מישהי שיש התאמה בין החוץ לפנים, ואני רוצה מישהי שמקפידה על ההלכה. וכמו שאם יציעו לי מישהי צדיקה ש"רק" מדברת לשון הרע, או אוכלת לפני הקידוש, אני אוותר, כך אם יציעו לי מישהי צדיקה שרק מתלבשת טיפה פחות מההלכה, אני אוותר.

(כמובן שאם זה לא ככה ב"הגדרה", אלא רק כ"נפילות", ההתבוננות תהיה שונה לגמרי).

זה טפל (אגב, עד כמה שידוע לי - טפל זה טפל, ותפל זה חסר טעם) ביחס לעיקר, אבל אני מחפש את שניהם. את העיקר מלווה בטפל.

זה בנוגע לשידוכים. לגבי סתם אישה ברחוב, שאין מה לחשוב על שידוכים בכלל - ברור שלא אשפוט לפי מראה חיצוני את אופיה הפנימי. אולי רק מין נטייה כזאת, כי בכל זאת אפשר להצביע על רוב של נשים צנועות שגם מתלבשות צנוע ורוב של נשים לא צנועות שגם מתלבשות לא צנוע, אבל זה לא מספיק בשביל להכריע - היא כזו והיא כזו.

אני גם לא בטוח שכל השרשורים כאן שדיברת עליהם חושבים אחרת. אולי הם מודעים לכל הדברים שכתבת ומתלבטים בקול עד כמה לתת דגש לצניעות החיצונית? ואדרבה, זה ששואלים על צניעות חיצונית זה מראה שהם מבינים שזה לא חזות הכל... ניסית לדון לכף זכות ולא הצלחת?

אנחנו מסכימים או חלוקים?

עם כל התגובה ובעיקר ניסיתי ולא הצלחתי לתת דגש על העניין הזה תודה לע מ. באמת העובדה שלא מדברים כל כך על צניעות פנימית זה כי אולי זה מובן מאליו וברור שצריך צניעות פנימית. ודנים על הדברים שהם יותר "תפלים" כי לא על פי כולם זה מה שחשוב ואנשים מוותרים על זה וכו'...

אני לא חושבת שהיחס בנינו לחיצוניות כל כך שונה. כי כמו שאמרתי גם צניעות חיצונית זו הלכה.

רק שאם תשאל אותי "זה או זה" אני אומר שאני מעדיפה מישהי שהחצאית שלה קצרה ובכל השאר היא בסדר מאשר מישהי שנראת צדיקה ובתכלס היא מזעזעת. (לא אוהבת להשתמש ולחשוב על אנשים בצורה הזאת, זה רק לצורך הדוגמה).

ולצערי זה לא קשור ללדון לכך זכות. צריך לדעת מה זה בכלל "לדון לכף זכות".
זה שאני מצביעה על בעיה זה לא אומר שאני לא דנה לכף זכות
אני חושבת אחרת ממך ביחס למה שכתבת בפיסקה האחרונה, כי אני רואה גם במציאות כמה אנחנו שמים משקל על החצאית וגודל הכיפה וכו' ופחות על רכילות ולשון הרע והלבנת פנים וגאווה, והתנשאות, וצניעות אמיתית פנימית.

אני לא אומרת שאנשים לא מודעים לזה, אבל המינון בינהם לא הגיוני בעיני.


(וצודק, כותבים טפל. אני תמיד לא סגורה על עצמי מתי זה עם ת ומתי זה עם ט חחח)

זה 'לא העיקר'. אם מישהי הולכת צנוע, יש לה שכר מצווה על הצניעות. כי ללכת צנוע זו הלכה. ואם יש לה ניסיונות ונפילות בתחומים אחרים, תחומים שהיא פחות חזקה בהם - אז מה, זה מבטל את הצניעות שלה? זה פשוט לא קשור אחד בשני.

אבל זה לא נטו.  כי יש גם את הפן הזה שהרבה פעמים לשים חצאית זה יותר יפה ממכנס,

משוחרר כזה , נח ונשי.

אני יודעת שיש סיבה עמוקה לזה. וזה משליך על הרבה דברים אחרים ביום יום מעבר להלכה נטו. אם זה יחס מהסביבה או הרגשה שלי שמשתנה בעקבות הלבוש. וחשוב לי לבטא את עצמי ואת האמונה שלי. אם אלך עם מכנסיים ארגיש שאני צבועה עם עצמי. שיש סתירה גדולה בין הפנים לחוץ ולא אצליח באמת לחיות עם זה בשלום.

וברור שמכנסיים זה משהו שהרבה הרבה הרבה יותר נוח וקליל. והרבה פעמים יש ניסיונות בעניין הזה של הצניעות (לפחות לי), כי זה דורש התעסקות הרבה יותר גדולה ולפעמים באמת שקשה למצוא דברים שמוצאים חן. אבל זה חלק מעבודת ה'. ואני מוצאת את עצמי מתחזקת בהרבה אמונה בגלל הקשיים האלה שצצים לפעמים.

ואין ספק שכשרואים מישהי צנועה עם חצאית זה מראה הרבה יותר מכובד ויפה. ומייצג גם משהו הרבה יותר יפה ואמיתי.

כמה נוח זה היה אם הייתי יכולה פשוט לקנות כל חצאית שמוצאת חן בעיניי בלי לבחון אותה מכל זווית ולא במחירי משכנתא בערך.

ובעבודה אני בטוחה שהיה לי הרבה יותר נוח עם מכנסיים וגם בטיולים.

ז"א עם מכנסיים אני לא מרגישה בכלל שיש לי ניסיון, אבל חצאיות שצריכות להיות אחרי הברך/שעולות/שצמודות/שיש להם שסע, אוהו איזה עצבים זה מביא לי.

שזה פשוט ניסיון ממש קשה
לא אוהבת חצאיות ואני חושבת שמכנסיים זה הרבה יותר יפה ומחמיא ונוח

אני לא רואה יופי בחצאית.

אולי בשמלות - כן, כי זה נשי יותר.. לכן אני משתדלת ללכת בעיקר עם שמלות

בס"ד

 

הרי הפוסקים שאני הולכת לפיהם קובעים באמת שצריך לכסות את כל הרגל, אבל שאפשר גם ללבוש חצאית קצרה יותר אם הולכים עם גרביים אטומות.

אז למה אני עדיין מתעקשת דווקא על חצאית ארוכה?

הרי לא תמיד זה יפה... לפעמים זה מגביל..

הרבה פעמים זה גם ממש לא נוח בכלל..!- כבר לא יכולה לספור את כמות הפעמים שאני עולה לטרמפ והרגל שלי מסתבכת בחצאית איך שאני באה לעלות.. או שהילדים בגן דורכים לי בטעות על החצאית ותמיד אני חוזרת עם חצאיות מלוכלכות... ועכשיו בחורף כשיורדים גשמים החצאית ממש נרטבת למטה משלוליות ומתלכלכת מבוץ..

באסההה נכון?

 

אבל לפני כמה שנים כשבחרתי להתחזק יותר, בחרתי בלב שלם ללכת רק עם חצאיות ארוכות כי אני מרגישה בזה יראת שמיים.. ושזה לא רק בגלל שצוותי ללכת ככה אלא כי יש בזה ביטוי חיצוני למשהו פנימי ועמוק יותר שבתוכי!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ותכלס תכלס.. חצאית ארוכה זה באמת צנוע יותר מללכת עם חצאית קצרה שכל הזמן צריך למשוך אותה למטה.....

 

היא לא רבקה , 

אבל תשמע היא מצאה חן בעיני ..נראלי חרדית מודרנית כזו

פעם הבאה תכין כרטיס ביקור לשידוכים ותשים לה ותברח לפני שאתה יורד או היא יורדת

 

חח הרגת אותי 

לי דווקא היו רעיונות טובים לקטע הזה..

לתת למישהו פתק להגיד לו אחי איך שאני יורד תן את זה להיא שם

ככה גם ירדת וגם היא קראה את הפתק. עכשיו זה לא טוב לתת את זה לבנות

היא יכולה לקנא ואז לזרוק את הפתק

ותברח כדי שהיא תחשוב שאתה דוס חמוד ועדין.

ותעשה את הפתק כזה שנראה מאולתר, שהיא לא תחשוב שאתה הזוי

 

והוא נראה כאילו עכשיו כתבתי אותו ..

היא תקנא כי בטח אף פעם אף אחד לא הביא לה פתק באוטובוס... 

 

 

אחי מה אתה גנוב

אני לא הולך להדפיס את זה 

אני פשוט אכתוב לה את זה בכתב שלי.. ..זה הכי אמיתי וספונטני

"אם את בעניין 05 ..."

שלא יכאב לך ביד מרוב כתיבה על פתקים

מה זה "אם את בעניין"?
נראה לך תדבר עם כל אחד שמשאיר לה פתק עם מספר דרך מישהו?!

מזה נסיופי ל@#₪%&!😧

החלטתי לנסות בגלל המלחמה שלכם בהומור פה

באמת...
התאכזבתי...

בנות לא מחכות לו גם???

עודף הצניעות שלך!!!!😌

אשריך על ההסתכלות היפה.

אל תתן למרמור שלי להשפיע עליך

אתה יודע, יש לפחות יום אחד בשנה שאני לא יהיה בו ממורמר..הגיוני, לא?

סתם..ב"ה שמח וטובים לי.

אני לא רואה במה זה תרם לי.

אולי נשאר לי הרבה יותר זמן ללמוד תורה, גם זה בספק...

מרגישה ממש שתקופת הרווקות בונה את הנפש ומכינה לקראת זוגיות ומשפחה.

ושאפשר לראות ברווקות מאוחרת צדדים חיוביים. (אתה חושב שהגיל שלך נחשב מבוגר? 🤔 לדעתי ממש לא. אבל הכול תלוי בהרגשה וגם בסביבה מן הסתם)

אפשר ללמוד מלא בתקופה של הרווקות, פשוט מלא!

ולהכיר את עצמך במובנים חדשים ומעניינים 

אבל די אין לזה סוף, צריך להתחתן כבר חח 

 

ביחד מעכשיו.

בכללי כל דבר בחיים אפשר להסתכל עליו בצורה שתוריד אותנו או בצורה שתעלה אותנו.

אשריך

ומזל טוב איש!
שתמיד תצליח לראות ולהרגיש את הטוב שיש לך בחיים! ה' מסדר לנו את החיים באופן הכי טוב לנו, כשמאמינים בזה באמת ומהדירים את הטוב אז זוכים לראות ולהרגיש איך הכל טוב.
ובאיזשהו שלב זה כבר נטמע בנפש ההרגשה שזה טוב. שבאמת טוב הכל. וזה מדהים! כ"כ כיף לקום בבוקר ולהרגיש שהחיים טובים ולא להפך גם כשיש אלף סיבות להרגיש הפוך.







עד כאן.



נ.ב.
אל תהפוך את עצמך ליותר זקן ממה שאתה. אתה לא זקן. אחלה גיל! פשוט לא ילד קטן וזה טוב...
וזה נחמד לפתוח שרשור לעצמך שיש לך יומהולדת. עשית את זה יפה...

רק צריך להזהר לא להמשך לזה יותר מידי
ולאבד קצת את הרצון להתחתן..

בכל דבר שקורה לנו צריך לחפש למה ה' גילגל ככה ואיך זה קידם אותי בחיים (או מה למדתי מזה).

ומצד שני, מלכתחילה לעשות את ההשתדלות שלנו בכיוון שאנחנו מבינים בשכל שהוא הנכון.


וברור שאתה לא רווק זקן
כולה 24!!

מזל טוב בחורצ'יק

זה רעיון שקשור לחינוך, ליחס לעצמך ולכל דבר.

מצד אחד לרצות להתקדם כמה שיותר. מצד שני לאהוב את עצמך ואת הדרך שלך.

עם ילד, מצד אחד לאהוב מצד שני שיהיה מובן לו שהוא צריך להתקדם..

אשרייך =)