לאחר שנים של אימונים
חדור מוטיבציה ושש אלי קרב
ללחום מלחמות מלכו
דבר שבשגרה הוא שתמה לה תקופת האימון
דבר שבשגרה הוא שחיילים יוצאים אל הקרב
דבר שבשגרה הוא שחייל שבאמת התאמן
ומודע לחוזקותיו
ומודע לחולשותיו
ומודע לאוייב מולו יתמודד (או לפחות כך חושב)-
יפחד.
אך בין כך ובין כך- הוא יצא
נוף יפיפה, קסום
הרים, גאיות, דשאים ואילנות
נחלים מפכים הזורמים ומזמרים בקול נעים ולח
ממלכה נאה לו, למלך
והיו התקלויות
אנקדוטות פעילות
מה יותר ומה פחות
המהלך סוכם ברצף נצחונות
גאוות יחידה להם, חיילי המלך
צועד הוא קדימה, ממזמן כבר לא סופר פסיעות
חרבו הכבירה והנוצצת בנדנה שוכנת מעדנות
מגן כבד מפלדה מוכן כל מכה שתבוא להטות
זהו חייל של מלך, שאומן והוכן לאי אלו התרחשויות
חלפו ימים, חלפו שעות
והדקות הצטרפו לשבועות
מזג האוויר מתקדר, עננות כהות וסמיכות
עכשיו תורם של הקור והחושך
עכשיו תורו של האויב להתאסף ולהכות
תקיעת קרן נשמעת מרחוק
מהדהדת מהדהדת, את השלווה מצליחה לדחוק
כבר לא בטוח, כבר לא לצון ושחוק
טעם משכר באוויר, כשל ארס מתוק
וההד חודר ומקפיא העצמות
ההבנה מפציעה שזה הזמן וזה הרגע להיות או לא להיות
ורעש עמום וכבד המתגבר וחודר ללבבות
ואחריו קול דממה דקה- שנמשכה דקה, שנים או שעות
ואיש בארמון לא באמת הכין לקרב
איש מהמפקדים הבכירים לא באמת הכיר את מה שלהם יארב
איש משוכני הצריחים לא שמע הצרחות, לא ליקט את הדם החם שזרם וזב
שוכני המבצר התבצרו במבצרם, ומהחיילים נבצר כהן ואב
ולחיילים לא נותר אלא ללחום לבדם
ואין עצה ואין תבונה מלבד כח הרצון לחיות- ולחיות כאדם
לחמו כאריות, התעלו מבשר ודם
לכבודו של המלך ולא לכבודם
שחר מפציע על גיא החרבות
ואיה גאווה, ואיה יחידה, ולשברי החרב אין נדן מעדנות
קול הזעם פסק, עתה הגיע תורן של האנחות
לחבוש את הפצעים, לקוות שכולם נשארו- ולהתבדות
הלום קרב וספוג מכות, מקיץ ומתעורר החייל
תשוש וכאוב, אפוף ודאוב, מחוסר מגן ואייל
מה חשב לו המלך, נאנק לו במעורפל
מי לכזה אויב ולכזו מערכה יהא מסוגל
בינתיים שמע על מי שנשאר
וראה למרגלותיו את אלו שלהם הקרב הסתיים ונגמר
החוויר לשמוע ולחזות שחלק לצד השני עבר
וגילה שלא מעטים נטשו כבר מזמן- עת היה ספון ומוגן במבצר
הרחק הרחק מעבר לגבולות המוכר
בין גאיות והרים, אל מול נוף עוצר נשימה וזר
פוסע חייל ולוחם בקרב שאינו נגמר
עיקש ודרוך, משתכלל ומתחזק, אל מול אויב ערמומי ובלתי נגמר
ומושיט לו האויב יד רכה ונעימה לשלום
יד טובה ומלטפת, מעבר לכל מה שיכל לחלום
מציע לו מקום של כבוד בשורותיו, אם רק יצטרף בחום
אפילו שיישאר כלפיי חוץ מעם המלך- העיקר שבפנים יהיה שייך בעולמם, ותענוגותיהם ואהבותיהם השקריות ילגום
אך החייל לא רוצה משחקים של חוץ לבן ופנים אדום
על אף הקושי העצום אין הוא רוצה עצמו מעץ החיים לגדום
קשה לו מאד, גוועלד, מי שלחם יעיד היום
אך יודע תעלומות יעיד עליו שעל אף הקושי- לקדושתו הוא הדום
הרחק הרחק, בין תהייה לתעייה
בין יקום אחד למקבילתו הפנימית השניה
בין כל טוב מצרים לתהום הנשיה
פוסע חייל, שכל צלקת ומכה בגופו צועקות באמונה ובקושי חסר רטיה
זה אלי ואנוהו
ובכל זאת אנו ליה ועינינו ליה