פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 798)

כל פגישה מצריכה גם כוחות נפש, חבל לבזבז אותם

אבל כל עוד אני לא אסכים להיפתח אני תמיד אשאר צמוד לרשימת מכולת, ולך תדע כמה זמן יקח עד שאני אמצא (אם בכלל). אין הכוונה שאשאף להתחתן עם מישהי שלגמרי שונה ממני, אלא שע"י פגישות כאלה, אבין יותר ויותר מי *כן מתאימה לי.

ולדעתי זה גם לא מוסרי לצאת עם מישהו כשאין הווא אמינא לחתונה

שאפשר לקחת את הרעיון באופן חלקי, ולא באמת לצאת עם כל אחד אבל כן להיות יותר פתוחים.

זה גם מאד אישי, יש כאלה שצריכים את ההתאמה המדוקדקת ויש כאלה יותר משוחררים, אבל כולם צריכים לגשת לכל קשר רק אם חושבים באמת שיכול לצאת מזה משהו.

וכל הרעיון הזה הוא למרות שבסופו של דבר אני אולי אמצא דווקא את מי שכן חשבתי שתתאים לי.

לא

ה' מזווג זיווגים - אבל ההשתדלות היא של בני אדם.

 

ויש לאדם מושג מה הוא בערך רוצה (אחרת, מה הרעיון שע"י כך הוא "מתקרב להבנה מי כן תתאים", אם רגע לפני כן נֶאמר שבכלל "אין לנו מושג"..).

 

גם כשמציגים כיוון של מה שמעוניינים, עדיין לצערנו יש לא פעם יותר מידי הזדמנויות ללמוד מהנסיון מה יותר מתאים.

 

לא צריך להגזים בבררנות מראש, אבל בהחלט טוב שמסבירים למי שמציע מה הכיוון של מה שמאד חשוב.

הרי יש גם צד שני למטבע. פגישות מרובות לשווא, מתישות את האנשים. לפעמים גם קצת מייאשות..

על ההשתדלות ובסוגריים. אין פה באמת סתירה כי אכן צריך השתדלות. אלא שההשתדלות שלפני הפגישות היא למעשה הרבה פעמים (רוב הפעמים?) רשימת מכולת, והפגישות האלה אמורות לסננן את הרשימה.

כמובן שאפשר לקחת את הרעיון באופן חלקי ולא לצאת עם כללל אחד ואחת אבל כן להיות יותר פתוחים.

הפוך.
כאחד שיצא עם כל אחת שמציעים לו, המסקנה היא לדייק כמה שיותר בחיפוש ולחסוך לשתי בצדדים כוחות ועגמת נפש.

היום אתה יודע יותר טוב מה אתה צריך ורוצה. לא ככה?

ואומר לי- פעם סיפרת איזה סיפור על רב שהתחתן עם משהי שהוא אמר כל הזמן שלא יפגעו ש עם כזו - מי זה ומה הסיפור?
אמרתי שהרב אבינר מספר על אחד שאמר שהוא לא יתחתן עם ג'ינג'ית גבוהה עם נמשים ומשקפים. וחבר שהגיע לאירוסין רואה אותו עם ג'ינג'ית גבוהה עם נמשים ומשקפים.. שאל החבר אבל אמרת שלא תצא עם ג'ינג'ית גבוהה עם נמשים ומשקפים?? ענה החתן - אתה צודק אבל אותה אני אוהב. , וסיימתי שיודעי דבר טוענים שהסיפור הזה הוא על הרב אבינר בעצמו..
שאלתי מה העניין שבשביל סיפור הוא מתקשר?
אז הוא ענה שהוא מתארס הערב עם מישהי שבחיים הוא לא היה חושב להפגש איתה... סתם לא היה לו כח לסרב לזה שהציע - שלא יעלב, אז הוא הסכים וחשב שאחרי פגישה שתים זה יתמסמס....

מה' אשה לאיש..

בעניינים חיצוניים, הגיוני לפסול אם משהו מפריע, אבל סביר שכשזה יהיה הוא/היא, אז האמריקאי/נמוך/גבוה/עם זקן ארוך/במקצוע כזה או אחר וכו' - זה כבר לא יפריע. אגב, כל אחת מהדוגמאות כאן, היא מזוג שאני מכיר אישית.

בעניינים מהותיים, אם זה באמת חשוב לי, אז לא יעזור ש"הוא אמנם x, אבל דווקא נחמד". זו אפילו תהיה בעיה גדולה אם התפתח קשר רגשי, אבל במהות, הבית שיבנה כאן, הוא לא זה שאני רוצה.

האידיאל בעיניי היה לצאת אחרי שביררתי כל מה שחשוב ברמה כזו שאני יוצאת *רק* כדי לבדוק אם יש כימיה.
(כמובן שבפועל די קשה להגיע לזה, תלוי גם במציע ובעוד כמה גורמים.)

מה אתה רוצה ואיזה נק הכי מרכזיות שאיתם אתה לא רוצה להתפשר?
לדוג: הכרת תודה, לא כעסן . ללכת איתם עד הסוף.
שלא יקרה מצב שתתפשר על מה שבאמת חשוב לך.
כמובן לא להגזים עם הנקד, כן?(:

לבוא ממקום של 'ה' יודע הכי טוב מה מתאים לי', כי אני לא באמת יודע מה מתוך הדרישות שלי זה אמיתי ומה לא (אגו ודמיונות).

זאת אומרת, נניח שאני לא רוצה מישהי עם אופי מסויים (כעס זה דוגמה קיצונית. קחי משהו יותר קל) או ממשפחה מסויימת, אז מי אמר שזה באמת מה שטוב לי? אולי דווקא זה התיקון שלי?

לא אומר שצריך בסופו של דבר למצוא את ההפך ממה שאני מצפה, אבל להיפתח קצת, וע"י זה לגלות שלא כל מה שאני רוצה בבת/ן זוג שלי לעתיד זה באמת מה שה' רוצה, ולגלות גם מבחינה טכנית מה כן מתאים, מתוך הנסיון שנרכש עם כל פגישה ופגישה.

לכן אמרתי שצריך להיות מאוד עם בקרה לדעת באמת שזה דבר שחשוב לך , לא סתם.
ואצלי שיהיה לא כעסן זה הכי חשוב שיש. ועדיין זה לא בקשה מוגזמת.
ומעולה זה הראש לא לעוף על הבקשות. אבל כן להישאר עם מה מתאים. קודם כל להגדיר לעצמך מי אתה ורק אז תכונות של מה אתה מחפש שיהיה בבן זוג.

לברר היטב לפני שיוצאים, וללכת לפגישה בהרגשה שיש סכוי טוב שזה ילך. אם יוצאים עם כל הצעה אז ממילא יוצאים גם עם כאלה שמראש זה ברור שלא ונהיה מצב כזה שרוב הסיכויים הן שלא מתאים.
זה מתיש מאוד ויוצר מצב לא טוב בנפש לקראת הפגישות.

ממש ראייה מוטעית לדעתי. זה כמו להגיד- ה' מזווג זיווגים ולכן אני אשב בחיבוק ידיים עד שה' ישלח לי אותו. זה ראייה לא נכונה שמתעלמת מההשתדלות שהאדם צריך לעשות. אם בשכל האדם יודע שבן זוג מסוג כזה וכזה לא מתאים לו אז הוא צריך ללכת עם זה וליישם את המחשבה הזו וה' יהיה בדרכו

לבחור הראשון שפגשו. אבל זו לא היתה הצעה הראשונה בכלל.. זה קרה אחרי הרבה בירורים, ואחרי שנמצאה התאמה. בפגישה נשאר לבדוק מציאת חן, חיבור רגשי ועוד כמה דברים קטנים..

שתלוי ממה נובעת השתיקה. אם אין בינכם חיבור טוב ואז היא מופיעה או שאם אתם שותקים ביחד וזה לא מביך, זה אומר שהקשר הנפשי בין הזוג חזק מאוד. שפשוט המילים לא נצרכות, שיש ביניכם חיבור פנימי ועמוק וזה מורגש דרך השתיקה. אם היא נעימה, מחוייכת ומלאת הבנה.

וזה מצויין שאתם יכולים לדבר שעות, גם אם זה על שטויות.

עם מישהו שהולך לחיות איתך כל החיים? לא הבנתי..
עם חברות את מדברת רק עמוק?

מדברים על איך היה היום. דברים שהיו כיפיים ומעצבנים... הולכים לעשות דברים ביחד. לא רק לשבתעל ספסל או בבית קפה ולדבר..

השאלה אם לא מרגיש למי שיש כאן ניסיון שדיבור כזה סתמי הוא לפעמים סתם רדוד ומיותר?
התחברתי למה שיעלת חן אמרה על שתיקה והתחברתי גם לידיבורים הקלילים שעושים משהו טוב. אבל לפעמים מרגיש לי כמה אפשר??

אין אפשרות להכליל . כי כל זוג מורכב מאנשים שונים ודינמיקה שונה.

את חושבת שלאחר החתונה תדברו רק דברים ברומן של עולם? כמעט ולא..

אין זמן כל היום או אפילו כל יום לשיחות עומק..
פשוט חיים את החיים, משוחחים במהלך היום או בערב על מה שהיה היום - ולפעמים צפים גם נושאים עמוקים.. לפעמים לא. אלו החיים..
רק מידי פעם, יוצאים יחד ל''דייט'' של נשואים


קחי את זה בחשבון..

כדי לראות עם מי את בונה את ביתך.
אחכ החיים דוהרים..לפי מה שבחרת עכשיו.
אז תבררו דברים לעומק-
תראו שיש אותה גישה לחיים.
ותמנעו הרבה ויכוחים לעתיד...
חשוב גם לחוות דברים יחד.
תראי איך הוא מגיב במצבים שונים-
כשאת מעבירה שירים כל שניה ברכב
כשאת מפזרת את הטישיו שלך
כשאת מאחרת, בלי סיבה מהותית.
איך הוא עם אמא שלו- האם הוא יתן לה להכנס לכם לחיים, או שהוא אחד ששם גבולות,
האם הוא נותן לך להחליט- או רק הוא קובע
איך הוא מגיב לדיעה שונה ממנו.
דווקא בפגישות המאוחרות יותר- זה הזמן להרגע עם הלהרשים אותו, בתמיד להיות מהממת, מושלמת, חמודה ומצחיקה. להיות יותר את. שיראה אותך בלי איפור, וגם במצב רוח מזופת. ותראי איך הוא מתמודד.
חבל מאוד שרק אחרי החתונה מקבלים את הבומבה בפנים... מי את/ הוא באמת.... כי עסוקים בדברים חיצוניים, בלהרשים..
מקווה שתקחי את הדברים, שלא תצטערי אחכ.
ממני,
נביעה,
בת 33, נשואה 12 שנה אוטוטו..
אמא ל7 ילדים..

אבל הבחורה לא דיברה על זה...
לפי מה שהבנתי,
היא התכוונה לזה שלפעמים יש להם שיחות עומק ולפעמים סתם שיחות של קשקשת.
וזה נורמלי לגמרי בקשר מתקדם -
שאני מניחה שהיא לא סתם נתנה לו להתקדם אם היא לא ביקרה עם עצמה דברים לגביו

כל דבר שמעסיק אותך..
פשוט כמו לדבר עם חבר טוב.. אני מסוגלת לדבר עם חברות טובות שעות, על כל נושא שבעולם
גם לא חייבים לדבר כל הזמן..
האמת שתכלס אם את מרגישה שנגמרו נושאי השיחה אז אפשר לעשות דברים ביחד -לטייל, ללכת ללונה פארק, לפגוש ביחד מכרים, ללמוד משהו, לשחק..
זה מעלה את הקשר רמה, כי פתאום משהו קורה חוצמלשבת על ספסל ולדבר..
בהצלחה רבה!!

ובאמת שנגמר על מה לדבר זה לרב השלב שבו צריך להחליט....

אני רוצה ללכת בדרכם של יעקב ורחל 

על ענייני שידוכים (כולל המסקנה)

אברהם ושרה גדלו יחד בבית תרח.
יצחק ורבקה שידוך במובן העתיק של המושג.
יעקב ורחל פגישה רומנטית על הבאר.
יעקב ולאה זיווג כפוי.

המסקנה היא שלא משנה איך מתחתנים, מה שמשנה היא מה שעושים עם זה אחר כך.

הם היו מיועדים אחד לשניה מגיל אפס, רק לא נפגשו.

 

זה משהו שלא קיים היום, היעוד מגיל צעיר.

אפשר לראות מהפסוקים שזה לא היה מתוכנן אלא יצחק שלח אותו אחרי בקשת רבקה ולא אמר לו את מי מהבנות לקחת ואח"כ יעקב ביקש את רחל בעצמו וזה לא היה מובן מאליו

אבל זה עדיין לא אומר שזאת הייתה אהבה ממבט ראשון.

גם דיבור בין הבריות, בלי סיכום דברים, יוצר קרבה.

מה גם שהם היו משפחה, והייתה להם קרבה מולדת (הביטוי אירוני ).

 

קשה מאוד להגיד שאהבה בין בני דודים יכולה להיות ממבט ראשון

ב. מהתיאור של התורה זה נראה אהבה ממבט ראשון, תזכור שאמנם הם בני דודים אבל הם לא הכירו בכלל

התכוונת הקטנות ללאה?

ב. בני דודים, בטח במשפחה לא כל-כך גדולה כמו שלהם, יודעים אחד על השניה. וקרבה נוצרת ברגע שנולדים (תרתי משמע). לא לחינם קוראים לזה קרבת משפחה...

מתלבט מה לבחור...

לא - מ
מא - נ
נא - ס
סא - ע
עא - פ
פא - צ
קיט - קכא
קלא - קמ

לא - מ
מא - נ
נא - ס
סא - ע
פא - צ
קיט - קכא
 

מא - נ
נא - ס
סא - ע
פא - צ
קיט - קכא
 

או שזו רק קפיצה להגיד שלום?

לדעתי, אם את כן רואה סיכוי, תפגשי איתו עוד פעם ושם תנסי לברר את מה שמפריע לך.

(לגבי המראה אין מה להגיד) את יכולה להגיד בצורה עדינה שמרגיש לך שהוא קצת לא סגור על עצמו.. אפשר לשאול מה השאיפות שלך בחיים, איזה ערכים חשובים לך, וכו'. חשוב שתדברו על הדברים כדי שתצאי מהספק הזה..

תעשי לך את הפגישה הבאה כצ'אנס "אחרון"

איך אני אמורה לדבר על זה שאני מרגישה שהוא עדיין מחפש את עצמו ורואה דברים בצורה יותר ילדותית?

ואז תראי בעצמך ואולי גם תראי לו את הפערים ביניכם, בצורת הסתכלות/חשיבה שלכם.

במילים אחרות, במקום לומר לו ישירות מה את חושבת, ואולי הוא לא יבין/יסכים, פשוט תוכיחי לו את זה באמצעות דוגמאות. תני לו להבין את זה מעצמו בעקבות הדיון.

מקווה שעזרתי. בהצלחה!

בדייט הבא, תבדקי שוב, אם לא, אין סיבה.

את יכולה להגיד לו בכיף שיש לך צורך להרגיש שהגבר שלך יודע מה הוא רוצה לעשות ושהוא נמצא במקום יציב.
זה לא משהו אישי, זכותו להיות בשלב הזה.
כשתדעי שזה לא אישי אלא משהו שחשוב לך, לא יהיה לך שום פחד להגיד למישהו את האמת.

 לא צריך להמשיך בכוח. 

 

במיוחד בהתחלה, אם אין רצון טבעי וברור להמשיך, אחרי פעמיים עוד יותר, אז לא. תסמכי על התחושות שלך.

 

אני חושבת שדווקא זה שמרגילים אותנו לחשוב "מה לא בסדר בי אם זה לא עובד ביננו" זה מה שהכי שוחק. כי זה ששניכם אנשים טובים וחמודים, לא אומר שאתם מתאימים להתחתן.  

 

ומישהו חכם פעם אמר לי "תמיד תחשבי 'למה כן?' ולא 'למה לא?'". אז אם אחרי שתי פגישות את לא מרגישה שאת באמת באמת רוצה להמשיך ושיש לך חשק ושמחה בדבר - לדעתי סיימי ברגוע. 

 

ולענ"ד, כמה שפחות פירוט עד ללא בכלל, הכי טוב. כנ"ל כשמסיימים איתי - לא צריכה להבין למה. זה סתם מערער את המקום של ה'אני' ומסתבך בראש של ה'הוא'. 

 

חפרתי, בהצלחה מותק!

למרות שאם הבנתי נכון, @-ינון- יחלוק עליי..

אבל את לא היחידה

בשבילך?

כפי ש@ניצן_מ ביקשה. <<<מפגש פורום בחנוכה>>> - לקראת נישואין וזוגיות

(רק פתחתי שרשור מתאים לתועלת הכלל, לא שזו באמת דעתי.)

אז לך תגיב שאתה בא

איך אני יוצא מזה?

לחתום, "המעוררים".. כראוי לנוסח כזה.

 

ב. בכלל יש אפשרות לנפרד (ואז בזבזת פשקוויל על ריק..)

ב. כתבתי גם אאוטינג!
וגם את לאן הדרדרנו! ואולי את קלות ראש! אפשר לגרור למפגש נפרד.

ה"לאן הדרדרנו", תגרור למפגש הנפרד של הבנים - 

 

ואת הקלות ראש, לשל הבנות...

אהבתי, "לך בכחך זה והושע את ישראל"

(על מה אנחנו מתנגדים?)

שלא נהפוך בסוף ל"מגידים"

שלא לדבר על "מסנגדים" (בהגייה אשכנזית)

פה זה השרשור של המתנגדים. המתנגדים להתנגדות מודיעים בשרשור השכן (מפגש פורום בחנוכה) שהם מגיעים למפגש.

באגף ב' יש מקום להתנגד להתנגדות!
פה זה אגף א' - עולה עולה 💪💪

ביציע ממוקמים יתר האורחים שלא נשמעה ו/או תשמע דעתם; טרולים וצופים נסתרים נכבדים!

אי מי הוא זה אשר לא תיצלנה אוזניו!

ואיך היה ליבינו שמה

ונצחו ערלים

ועל זה היה ליבינו דווי 

אתמהה!

אללי!

וכל אשר רוח ה' בו- שומר נפשו ירחק!

ועל הכל מנצחת ביקר ובתפארת 'אש הגהנום' השמורה ליודעי חן בדיוק בעתות מצוקה שכאלו!

בכבוד רב-

הגבאים ושומרי קהילות הקודש

שיקצע

געוולאד

זה טוב

***שיקצע!

סתם.
נכון. ממש אפילו.
😑

ממש מעבר לפריקה כבר

מזדהה איתך כל כך!

קשה קשה

כל כך הרבה דברים כואבים וקשים מכל הכיוונים.

וגם דיברתי היום עם חברה שלי, רווקה, שכמה שלי קשה לה כל כך קשה שהיא אפילו שתפה שנמאס לה כבר לחיות (לא בקטע אובדני, פשוט פריקה, יש לה סיפור משפחתי עגום מנשוא).

והיה לי קשה לראות היום הרבה אנשים שקשה להם.

וגם לראות את עצמי בוכה ולהרגיש את הלב שלי נשבר.

אבל בתוך כל הקושי הזה מבליחים גם שבבי אור יפים ומאירים לי פינות חשוכות בנשמה.

והלוואי יעבור לך מהר! והלוואי תחושי שוב את התקווה!

בינתיים תרגיעי את עצמך שזה יעבור מתישהו ומותר לפעמים להרגיש זיפתיים.  

😁😁😁

יהיה טוב בעז"ה!

התפללתי היום בכותל על כל האנשים שעדיין לא מצאו את זיווגם...כן קשה לי. וגם קשה לעוד הרבה אנשים.זה התחדד לי ממתי שמצאתי את הפורום הזה....

והיה כלכך הרבה אנשים שהיה קשה להתפלל וגם מישהי ממש ממש בכתה והזעקות שלה הפריעו לי להתפלל בהתחלה כזה התבאסתי..כאילו איזה באסה אני לא מצליחהה להתפלל על מה שרציתי כאילו סבבה אם היא רוצה לבכות שתבכה בשקט ,בכללי אפעם לא הבנתי את האנשים שממש בוכים שם. אבל אז הבנתי שוואלה כנראה לה יותר קשה ואז נסיתי להבין בראש מה קרה לה. כי היא ממש זעקה. אז עבר לי כל מיני דברים בראש שפשוט עזבתי הכל והחלטתי להתפלל עליה.. והבנתי שאנשים עוברים דברים לא פשוטים בכלל.
כאילו ממש היא נכנסה לי ללב וכל זעקה שלה אני התפללתי לה" שיקשיב לה! מילא אל תקשיב לי אבל היא כולה מלאך.. שהתפללתי עליה קלטתי איזה זכות זאת בשבילי להיות במעמד תפילה כלכך עוצמתי שפשוט אחרכ ביקשתי בקשות והרגשתי ששערי שמים פתוחים .

אם לא היה קשה לא היינו יודעים מהו חוסר.. רק שלוקחים לבן - אדם , אפילו קצת , רק אז הוא באמת מבין מה ישלו איזה טוב.
אז ב"ה שקשה . לא?

הישיבה של הרב מיכה דוסים קצת יותר  משל הרב גנץ

הישיבה של הרב גנץ זה חבר'ה  בסגנון של הסדר, יותר קלילים

 

זה בגדול 

זה ישיבה גבוה, כך שיש כל מיני..
אני אישית מכירה אברכים רציניים משם, כאלה שעשו שירות קצר או ארוך בקרייה, וגם הרבה קצינים קרביים בקבע. לרוב זה חבר'ה שעושים צבא מתוך מקום ערכי.
מאוד ממליצה על הישיבה! יש שם בחורים טובים ואיכותיים מאוד. כמו שכתבו למעלה..הסגנון בהחלט יותר קליל מאשר הרב מיכה עד כמה שידוע לי.
בהצלחה!

שם

הרב מיכה יותר כבדים, למשל לומדים שם שני סדרים עיון.
הרב גנץ יותר קלילים, יש הרבה חבר'ה מוכווני עבודה/לימודים שבאים להיבנות ברוחניןת ולצאת לחיים.
ככה הבנתי מחברים שלמדו שם

זה כמו לשאול מה ההבדל בין הר המור למצפה.
כלומר, אין שום קשר בין השתיים חוץ ממיקום גיאוגרפי.

בישיבת תל אביב של הרב גנץ, כמו שהוזכר פה, באים לא מעט חבר'ה מתוך רצון "להיות כמה שנים בישיבה לפני ___", האווירה יותר קלילה וחברתית ולכן פחות עמוקה, ובניין הקומה האמונית מאוד קווניקי. יש שם גם אברכים, ויש גם רציניים, אבל זה הכיוון.
הכלים להתפתחות בישיבה מצוינים, ישנם רבנים בשיעור קומה רציני, אבל אעפכ רוב החבר'ה לא בכיוון.

בישיבת הרב מיכה הדגש הוא על בניין השכל בצורה מעמיקה, מתוך ניסיון לנקות מהבניין הרוחני התרגשויות והתלהבויות חיצוניות, אם כי בודאי מתוך בריאות. לכן הלימוד מאוד מעמיק ומעיין, גם בגמרא וגם באמונה, ולכן היא גם ישיבה לא גדולה, וגם האווירה יותר פנימית ופחות קלילה. ההכוונה שם היא ללימוד בישיבה למטרת עצמו, ולא כהכנה ל__, אם כי כל אחד מודרך באופן אישי, ובסופו של דבר יש שעוזבים.
לגבי מה שנאמר כאן, ממה שידוע לי כבר כמה שנים שאין שם שני סדרי עיון, אבל גם הבקיאות שם היא עיונית.

או מישהו בתוך הישיבה שמשדך?

ברשימה הנעוצה פה למעלה יש מס' שלהם
איתמר ושירה אילתי

יש לה משרד תיווכים דירות, אנשים ונשים ביחד.. 

 

הוציאה לי קלסר עב כרס.. מתחילה לדפדף.  

 

וברצינות, היא אישה מגניבה!

 

שחלקם גם בשלב הבירורים.
זה בסדר גמור.

בתור קוראים קבועים זה מתסכל, אבל למי ששואל באופן חד פעמי זה חשוב - אז גם לי.






(חוץ מזה שהדברים שציינת ש*צריך* לשאול הם נורא כלליים. במה זה מתבטא? איך זה יורד לשטח? כל הקושי בחיפוש הוא דווקא תרגום של הסיסמאות למעשה, לא האחיזה המופשטת העקרונית שלהן).

בכלל. השאלות שציינת כקטנוניות הן כלל לא קטנוניות בעיני וחייבות להישאל. וברור שהן ישאלו בשלב הפגישות ולא בשלב הבירורים כי מן הסתם הן לא יעלו לפני שפגשנו את בן הזוג השני. השאלות שציינת שצריכים להישאל הן יפות והכל אך תאורתיות וחוץ מזה שהן שאלות כלליות שהאדם צריך לשאול את עצמו כדי לבחון האם הוא בכלל בשל לנישואין, ובלי קשר האם הבחור\ה שמולי מתאים לי כבן זוג. אלמלא כך כל הבחורים שיצאתי איתם עונים בחיוב על שאלות אלה.

כל אחד יכול להתאים לכל אחד. רק שאנחנו לא רוצים להתאמץ מספיק

ראייה לא נכונה לטעמי. אנחנו לא צריכים להתאמץ בכוח להתאים למישהוא- אם זה כך, זה פשוט אומר שאנחנו לא מתאימים.

לא אמרתי שצריך להתאמץ בכח.

 

נהפוך הוא - 

 

יש לברר עד הפרט האחרון. 

 

אבל בשלב הפגישות זה לא הזמן לשנות את השני ובטח לא בשמן הנישואין.

 

יש לראות את עצמנו כשליטים על עצמינו בלבד ולא על בן הזוג. אין לנו לא דריסת רגל ולא זרת בתכונותיו של השני. ובאופיו של השני. ובהרגליו. 

 

לכן אין לצפות לשינוי. שום שינוי לא יהיה. ולא יקרה.

ואם כן, הוא מקרי ולא בונים עליו.

בהודעת הפתיחה כתבת שפגישות הן לא זמן לבירורים,

מה שכנראה לא כ"כ מתקבל על רוב ככל תושבי הפורום

 

מה שכתבת כאן שונה לחלוטין.

לא לצפות שהצד השני ישתנה-

הגיוני מאד מאד.

 

ולא סותר, ואפילו מחזק את זה שצריך לבדוק טוב בשלב הפגישות *מול* מי אני עומד, והאם *אני* יכול ורוצה להתמודד מולו

אני דווקא מאד מאד מסכימה. אבל איך זה קשור להודעה הקודמת שלך שבה אמרת שכולנו מתאימים אחד לשני ולא מתאמצים מספיק? לא ברור לי המשפט הזה. בירורים זה לא רק לפני פגישה. גם במהלך הפגישות אנו צריכים לבדוק, לשאול את עצמנו שאלות, ואולי גם להתייעץ עם אחרים. שאלה קטנונית או לא- זה כבר בעיני המתבונן. מה שקטנוני בעינייך לא בהכרח קטנוני בעיני אחרים, והתגובות של אנשים פה מוכיחות זאת..

בקרי בנשואים טריים ותשווי את השאלות שפה לשם

דעות כאלה מוכיחות שאנחנו רווקים,

כלומר בהכרח זו אמורה להיות דעתינו.

 

אז אולי חבל לבזבז זמן בלנסות לשכנע אותנו שאנחנו טועים.

יום אחד אנחנו נתחתן בעז"ה ונבין את האמת.

עד אז אנחנו מקרה אבוד.

 

דווקא גם שם ראיתי שאלות "קטנוניות" כמו שאתה מתאר. לא מבינה על מה אתה מדבר

להיפך - מה שמבררים, זה כי מקבלים שהוא כמו שהוא. בוקדים אם מתאים.

 

הטענה שכל אחד יכול להתאים לכל אחת, היא לא נכונה לדעתי. ומכל מקום, זה לא מציאותי כיום. וחבל לדון תיאורטית אם "מתאמצים" מספיק כדי שזה יקרה או לא.

 

ולגבי הראיה שהבאת מ"נשואים טריים", אינה ראיה. יש מה שבודקים לפני שנישאים, כדי שתהיה מקסימום התאמה ורצון בנתונים הקיימים. יש דברים שחשובים אח"כ.

ולפעמים, שימת לב להתאמה מראש - חוסכת צורך לשאול אחרי הנישואין כמה דברים. אם כי אחרי שהתחתנו, צריך להתייחס כמתברר למפרע שכך צריך להיות - ולעבוד על מה שצריך, כמידת האפשר.

וכדי שיהיה רצון חייבים חייבים כמה דברים בסיסיים כמו- כימיה (כימיה, כימיה, כימיה), התאמה, משיכה, נשיאת חן, הערכה, תחומי עניין משותפים ועוד. 

וזה לא דברים קטנוניים. זה דבר ענק. פגישות אמורות לבדוק האם יש רצון משותף לעבוד על הקשר. כי עבודה בטוח תהיה, השאלה אם יהיה מי שירצה לעשות את העבודה.

ואם ניקח את הדוגמאות שהבאת- אז כן, חשוב לבחור לברר האם היא משקיעה בעצמה, כי אם לא, אז אולי הוא יפתח נגדה דחייה? אבל אולי לא? אולי אם הוא הולך לקולנוע זה ישפיע על מידת ההערכה שלה כלפיו? ואולי לא?

 

מה שמשנה זה אתה ולא הבן זוג.

אבל בעיניי מי ששואל, הן שאלות חשובות, או שלפעמים סתם בא לו לשמוע עוד דעות על העניין.

נכון שיש הרבה דברים מהותיים ועמוקים אחרים. אבל זה לא מבטל את שאר הדברים שחשובים (יותר או פחות..) בקשר. ואם למישהי מפריע שבעלה רואה סרטים והולך לקולנוע - אצלה זה מבטא משהו יותר עמוק ועם משמעות גדולה יותר ממה שזה נשמע אצלך, אתה לא יכול לדעת מאיפה הרצון הזה הגיע. או למה זה מפריע לאותו בחור שהבחורה לא עושה x/y דברים..

ולא בפגישות

מבררים לפני כן מה שאפשר.

 

בכללי, אינני חושב שרוב מה שאנשים עושים בפגישות זה "לברר", אלא מדברים, מכירים יותר - ומנסים לראות אם יש נשיאת חן, דיבור, תדר משותף, אם יש אפשרות להיווצרות יחס קרוב. 

ואם עולות שאלות קונקרטיות, שואלים.

אין כל הבדל מהותי לגבי לפני כן.

הם עדיין לא איש ואשתו - והם לא אמורים עדיין "לקבל" את השני כמו שהוא ורק לעבוד על עצמם..

הלו,

פגישות אינן זוגיות. ממש לא!!

 

אתה צודק שבזוגיות מקבלים את השני.

ויש איזשהי נקודה, לא תמיד רשמית, שבה קשר הופך לזוגיות,

 

אבל--

פגישות, בודאי בתחילת הקשר- מטרתן לברר ולבדוק התאמה לזוגיות.

הן לאלאלאלא זוגיות,

 

ואוי ואבוי אם נגיע לפגישות בגישה של-

לקבל את השני, ומה שהוא עושה זה טוב.

 

אוי ואבוי אם לא נעשה שם את התפקיד שלנו ונבדוק.

 

מבחינתי, לקבל את בן הזוג כמו שהוא, זו גישה מצוינת ממש-

אבל-

מהיום שבו קבלתי החלטה סופית לגבי בחור מסוים.

 

כל עוד אני רווקה- אני רווקה.

ורווקות זה ההיפך של זוגיות.

 

 

 

ואף שאלה אינה קטנונית אם היא גורמת למישהו לא להיות שלם מול מי שמולו.

(והאמת שחוץ מענין הגובה ל הבנתי מה קטנוני בדוגמאות שהצגת)

 

והאמת שהשאלות שהצגת כחשובות-

הן בהחלט חשובות,

אבל לא הבנתי איך הן עוזרות לי לקבל החלטה לגבי הקשר *שלי* עם בחור *ספציפי*.

 

(סתם אגב, חלק מהשאלות שהצגת נשאלו כאן בפורום בשלב בירורים ולא בשלב פגישות. וגם לפי גישתך אני מבינה שבשלב הזה זה כן לגיטימי לשאול. אז סתם, לתשומת ליבך)

 

 

 

 

 

 

יש כאלה שרואים בשאלות האלו כלא קטנוניות וחשובות להם בדיוק כמו שלך חשובות השאלות שלך.

ואני לא מסכימה שבזוגיות "מותר"/צריך לשנות את עצמך ולקבל את השני.
כי זה אומר שאני אצטרך לשנות את עצמי 180 מעלות בשביל הצד השני.
אז מה בדיוק הצד השני יקבל?דמות של עצמו?😳

אני יכולה לקבל דברים מהאחר אבל ממש לא לשנות את עצמי בשביל האחר.
מחשבה שגויה

אך עם זאת אין להתעלם מדברים אחרים שמציקים בבן/בת הזוג.
למה להכניס עצמינו לידי ניסיון? למה מראש ללכת על הדרך הקשה? אם יש משהו שמאד מפריע לי בצד השני ואני יודעת שכל החיים אצטרך להתמודד עם זה אז וודאי שאוריד עכשיו ואמנע מראש כשל זוגי. הקב"ה לא רוצה שנסבול כל החיים אלא רוצה שנהנה מהם. (כמובן שאני לא מדברת על דברים קטנוניים ואין לחפש את בן הזוג המושלם כי אין מושלם אבל בדברים שבאמת דוחים וכו ).
כמו כן ההבדלים בין איש לאשה מספיקים הם בכדי לעבוד על עצמינו לא צריך לעזור להקב"ה למצוא עוד דרכים לתיקון המידות.
וודאי שיש לתת את הדעת על הגישה לזוגיות ובנוסף לא להתעלם מהפרטים הקטנים, הם לא יעלמו אחרי החתונה...

אנחנו בני אדם לא מלאכים , נכון יש כאן שאלות קטנוניות זה לא אומר שכל השאלות כאלה.
ולא מספיק השאלות היפות ששאלת . יש פה מקום גם לשאלות לגבי עצמך לגבי השני ולגבי שנינו ביחד!
זה לא רק התחסדות אויש מה אני ישנה בעצמי לטובתו..
ברור יש גם את זה אבל בוא.. למה שאני ישנה את עצמי לזיווג שמלכתחילה לא מתאים. אולי אשפר אבל ישנה?
אני חושבת שהשאלות שנשאלו הם בסדר וחלקן טובות לשאלות ששואלים בהתחלה. כי מה לעשות אפחד לא אומר לך זה הזיווג מאה אחוז. אם היה דבר כזה היינו סותמים את הפה.
עוד נק' באמת יפה שאתה בתור נשוי בא ומציע הצעות . מקסים. אבל לבוא ולכתוב "רואים שאתם לא נשואים" .. אתה בא להביע דעה ולשמוע? או שאתה בא לקבוע ולהתיימר?

את השני - אנשים שואלים מראש לגבי דברים שלא מוצאים חן בעיניהם, עד כמה הם משמעותיים.

 

[בכלל, הביטוי "זוגיות" הוא המצאה חדשה. לא מאד מוצחת לטעמי, גם כשהיא מדברת על אחרי הנישואין. בוודאי שלפני כן אין דבר כזה]

 

זה בדיוק השלב של ה"בירורים". שאלות ששואלים מי שמציע, לפני שמכירים; וגם דברים שעולים אחרי שקצת מכירים. ממתי אדם צריך "לקבל את השני ולשנות את עצמו" טרם שהחליטו להתחתן? 

 

כמובן, חשוב ובסיסי, גם הבנת ערך המשפחה, גם הנכונות לעבודה עצמית. גם את זה צריך לבחון, גם אצל עצמו וגם אצל הזולת.

למה זוגיות זה מושג לא מוצלח כשמדברים על זוג נשוי?

אני לא מסכים בכלל עם הגישה שלך של לנסות לצמצם ככל הניתן את רמת ההיכרות דרך פגישות, באמצעות הגדלה ככל הניתן של כמות הבירורים שלפני.
למעשה, לולא המחיר הנפשי שמשלמים בדייטים לא מוצלחים, או בקשרים שמפתחים תקוות כוזבות, הייתי מציע לוותר על הבירורים והגישושים.
כל הבירורים הם או פרטים טכניים, או מפגש של סובייקטים שהם לא אני עם האדם שאותו אני מתכוון לפגוש. שני הסוגים האלה בכלל לא עונים על הצורך שעליו עונות הפגישות. למעשה, אם אני מברר על אדם מסוים, ואומרים לי בבירורים דברים מסוימים, באופן תת מודע אני אחפש אותם בו, גם במקרים שבהם מלכתחילה לא הייתי רואה את זה, וזה לא היה משפיע או מפריע. בירורים מקבעים דפוסי היכרות וחשיבה, ופוגעים בטבעיות ובראשוניות של המפגש הבלתי אמצעי, וזה מחיר כבד.

כל דייט שיורד זה אבדן

אבדן של חלום ססגוני ומרהיב

עם שקיעות זוהרות ועיניים בורקות אהבה

אבדן של מרגוע לנפש הומיה

של ילדים ותקומה

של 'אף פעם לא להיות לבד'

של בית

ושבת

ונרות

ומטפחת

---

וזה קשה. כי קו דק הוא זה אשר מפריד בין הכן ללא. בין זוגיות ללבדיות, בין מתאים לשונה מדי.

וכמו שעכשיו זה ירד, זו גם יכולה היתה להיות הפעם ההיא שפתאום נפש אחת פגשה את תאומתה.

וצריך להיות באבדן כדי לפנות מקום לפעם הבאה שתבוא. 

צריך להכיר בקו הדק והשברירי הזה.

רגש זה דבר קדוש, ואנחנו אנושיים.

מאחלת לך שאחרי שתעבדי את האבדן, תחיי את הרגע, את היש, החיים, השקיעות (גם אם לא בצפייה רומנטית כזוג), הזמן להשקיע בהתפתחות האישית, בעצמי, בטיפוח. 

וזו מחזוריות החיים-

אנחנו מברכים 'בורא נפשות רבות' ואז 'וחסרונן'- החסר הוא שיוצר את מעגל החיים, את ההנעה הפנימית, הרצון להתקדם ולהשיג ולשאוף.

@שמשועננים

 

אני כל פעם מתפעל ונהנה מהתגובות שלך

 

אשרייך

ומשהו בלב מושך אותך אחורה

אבל זה קורה לי בכל פעם שאני זו שיוזמת את הפרידה (הרבה יותר קל לי לקבל לא מאשר לומר אותו)

כשהאחריות והאשמה על מישהו אחר

תמיד מגיע אחרי שעושים איזה צעד משמעותי, פתאום אני רוצה להרגיש במאה אחוז שלא עשיתי משהו פזיז... האמת שזה שלב שאפשר לקחת אותו לחיזוק ההחלטה

אבל אין ספק שזה מתסכל ממש

זה באמת מחייב אותי לחזק את ההחלטה ואולי זה מה שחשוב בשלב הזה

ולכן ניסית עד הרגע האחרון למשוך ולנסות שוב..

וגם כי באמת הוא אדם טוב ועדין נפש כזה
אז אומנם הוא לא מתאים לי מבחינות אחרות אבל הלב נצבט לי...

פעם קרה לי דבר כזה, כשהבחור ממש ממש רצה אותי..
ומבחינתי זה לא היה שייך,
אבל הוא היה בן אדם כל כך טוב,
והתאכזבתי בשבילו
התפללתי עליו,
וכן הבחורה הבאה שהוא יצא איתה - היא היום אשתו

והאמת, שגם אני מצאתי את עצמי הבוקר מתפללת עליו
מצחיק...

משהו מתכווץ כי פשוט משהו נגמר. וזה עצוב, כי היו תקוות, חלומות, ואולי אפילו תכנונים.. תלוי מאוד גם באיזה שלב זה היה..

אנחנו בני אדם ויש בנו רגש. לא היה הגיוני אם היית נשארת לגמרי אדישה. קחי לך כמה ימים. תחשבי על הסיבות למה החלטת לחתוך. תאמיני בעצמך שזו היתה החלטה נכונה.

הרי לכל אחד מאיתנו יש נקודות אדומות. דברים שהם לא יכולים להסתדר איתם.. אז תאמיני בה' שנתן לך שיקול דעת נכון.

מאחלת לך המון נחת ושמחה. ובחירות נכונות.

יש לך מקצוע? אופק תעסוקתי?
אם לא, הדבר הכי טוב שתעשי עכשיו הוא לדאוג לזה

ולכן לא צריך לחכות עד שיהיה בטחון כלכלי מצד הבת כדי להתחתן. כמובן שכדאי לפתח את הכיוון הזה במקביל אבל זה לא צריך להיות מונע מלהתחיל לצאת ולהכיר ולהתחתן וכו'.

וחובת שני הצדדים להיות אחראיים כלכלית. ומן הסתם היא תצא עם מישהו בגיל של צבא או ישיבה ולכן היא גם תצטרך לקחת חלק בכלכלת הבית.

ברור שאי אפשר להזניח אבל אם האשה לא מסוגלת לעבוד זו חובת הבעל למצוא דרך לפרנס. זה בסדר גמור שהאשה עובדת והבעל לומד.

וגם- ממתי התורה משתנה עם הזמן? בכתובה חובת הבעל לפרנס את האשה.

ונגיד אני למשל- אם עול הפרנסה יהיה עלי אני אקרוס ולא אוכל לעבוד וממילא לפרנס. יוצא שאני לא יכולה לפרנס, וזו גם לא חובתי. ברור לי שאני מתכוונת לעבוד אבל לי יש את החופש (מבחינת הבית) להפסיק לעבוד כדי לטפל בילד, או כשאני רואה שזה מעל לכוחותי.

אני רק אומרת שזה שאין עבודה לא צריך לעכב את החתונה.

אין עוררין שהבעל הוא המפרנס והוא האחראי לפרנסת הבית הבלעדי. אבל במציאות של ישראל 2017 לא קל להתפרנס וזה נראה לי לגיטימי שהאישה תשתתף בעול הפרנסה כמה שמתאים לה ולכוחותיה. אני כמובן לא מדברת על מקרים יוצאי דופן. וצריך להתחיל חיים משותפים גם מתוך בשלות של הבנה שאחזקת בית עולה לא מעט כסף. וכשזה זוג צעיר והבעל בצבא או בישיבה נראה לי הגיוני שהאישה תיקח חלק בפרנסת הבית גם.

את באמת חושבת שנכון להשליך את כל הפרנסה על בעל שהיא עוד לא מכירה?
לא בריא בכלל.

עוד לפני האתגר (הגדול, בימנו) שבהתנהלות כלכלית מחושבת ונכונה וחסכון לבית.

זו לא הבעיה. כבר דיי עובדת. מאפרת ומסרקת בסלון, ארגנתי כבר כלות ב"ה.

כדאי לגנוז את הרעיון- רק צריך לראות איך אפשר לבוא בצורה עוד יותר מוכנה ואז זה יתקבל יותר תר טוב במשפחה וכו'

שהכנה לימודית רוחנית תהיה ממש משמעותית- שיעורים ושיחות על בניית בית ויחס בין איש לאשה, חינוך וכו'.. ככה אפשר לקבל כלים לממש את הזוגיות בצורה טובה ובריאה

ואחרי שאצלך זה יהיה מושרש חזק, גם כלפי חוץ יהיה בולט שאת לגמרי בעניינים וזה משדר לסביבה ביטחון ועוצמה בהחלטה

אני חושבת שבשלות זה גם תעסוקתית והשכלה ולא רק רגשית. וזה צריך להיות עסקת חבילה. בהצלחה יקרה.

באמת היה נשמע לי מוזר שהיא כתבה שהיא חדשה

או ש@תבנהו מהרה תחליף?

נראה לי יהיה יותר פרקטי לשתיכן...

ובכל זאת את הותיקה יותר

תמשיכי לבנות את החיים הפרטיים שלך, ותתחילי לגשש לגבי זוגיות והקמת בית- טכנית, ריגשית... חשוב שתדעי מה הכיוון שלך, וחשוב שתהיי מוכנה לצאת מאיזור הנוחות שלך, כי הרבה פעמים השנים הראשונות עדיין חסרות בסיס כלכלי ומצריכות יותר תמרון.
ב"הצלחה

והולכים עם מה שנראה לך

כדי להתחתן צריך בסיס כלכלי כלשהו, צריך להיות מוכנה לנהל משק

בית ולהיות עצמאית, צריך להיות מוכנה לחיות בזוגיות (עם כל המשתמע מכך).

 

מה גם שגיל צעיר כמו 18 זה זמן לפתח את עצמך, מבחינה אישית, רגשית ותורנית.

לצאת לראשונה מה"חממה" של הבית, האולפנא והמשפחה (שירות לאומי, מדרשה וכו')

ולהבין עם עצמך איזה אדם את, מה השאיפות שלך, הכיוון שלך וכו'.

זה שנים מאד קריטיות ומאד חשובות לפיתוח הזהות, ולפעמים כשמתחתנים

בגיל צעיר מפספסים את השלב הזה, ואם הזוג לא בשלים מספיק הם נאלצים

לדלג ישר מלהבין מי "אני" ללהבין מה זה "אנחנו" וזה יכול לגרום להרבה בעיות.

 

את צריכה לחשוב עם עצמך אם את באמת בשלה מספיק בשביל זה.

ב"ה יש לי תעודה מקצועית. חיזקו אותי התגובות! בע"ה שיהיה בעיתו ובזמנו ,הלוואי לא רחוק. תודה רבה! אשמח לעוד דעות.

לזוגיות ,שומעת ורק יותר מרגישה שנכון וטוב . זה נותן לי המון חשק לממש את האידיאלים העומדים מאחורי הקמת בית נאמן

סך הכל אתם עומדים לפני החלטה גורלית,אז חשוב לחשוב על זה שוב.
עם זאת, זו תקופה לחוצה אז כדאי לקחת זאת בחשבון.
(אם יורשה לי להמליץ לחשוב מה באמת מפריע או הפריע ולנסות לראות אם זה דברים עקרוניים מדי. ברור שיהיו ויתורים משני הצדדים וזה לגיטימי, אבל השאלה האם אתם מרגישים שזה יותר מדי.

בהצלחה רבה בהחלטה ההרת גורל, יהי רצון שתגיעו להחלטה הנכונה

בעיני כשדברים מתעוררים בזמן הזה שהקשר נהיה ממש רציני וחושבים על חתונה, זה די חשוד כפחד מהחתונה עצמה ופחות נוטה לחשוב שזו בעיה אמיתית בקשר. מאד מצוי שזה השלב שפחדים מתעוררים וצריך להחזיק מעמד ולהמשיך למרות זאת. ממש ממליצה להיעזר בייעוץ או ליווי.

(הרבה מאורסות צריכות לקחת כדורים שעלולים להשפיע על מצב הרוח שלהן.. הייתה לי חברה משוגעת ריגשית בשלב הזה)

הרוב המכריע.

רק מיעוט טורחות לענות.

אני רואה שהן קראו את ההודעה, ואחרי כמה ימים אני שולח שוב ועדיין אין תשובה.

כבר התרגלתי לזה...

אני כמובן מקפיד לענות לכולן.

שרק הגברים כאלה פשוט איתם יש לי ניסיון.

אבל שניה את בחורה תני לגברים לעשות את העבודה. 

שהם ישלחו הודעות ולא את 

 

בלי קשר התעלמות זו תשובה. תשובה שהיא: 

או לא מעוניין. 

או לא מעוניין כרגע אולי בהמשך כן, ואז אני אענה. 

 

אני לא חושבת שיש כאן בן אדם לחברו. זה ממשק אינטרנט את לא מכירה את האדם בכרטיס 

והוא לא מכיר אותך. זה בטח לא נעים אבל זו המציאות באתרים. 

 

תחשבי שאת במסדרון שיש בו הרבה דלתות ואת מנסה לדפוק על דלת בתקווה שמישהו יפתח. 

חבל להתעכב ולבוא בטענות כלפי מי שלא פתח. עדיף להמשיך הלאה ולדפוק עד שאחת הדלתות תיפתח. 

 

ואת צריכה רק בחור אחד בשביל להתחתן   

אני ממש לא רואה בעייה בלפנות בעצמי ומי שיש לו בעיה עם זה כנראה שלא מתאים לי. ואני מבינה שזה ממשק אינטרנטי אבל עדיין בעיני זה יותר מכובד כשבנאדם פונה אלי ולא משנה איך איפה וכמה לתת לו כבוד בסיסי ולהגיד לא תודה או לא רלוונטי או לא מתאים או מפריע לי שפנית אלי כי לדעתי החשוכה זה התפקיד שלי וכו'

לא נכנסתי לאתר הרבה זמן כי אני בהפסקה, ומישהי שלחה לי הודעה, אם הייתי בקשר ברור שלא הייתי עונה, אבל עכשיו אני בהפסקה, אז אין בעיה להיכנס לאתר. מצד שני אם אני אכנס אני אגרום למישהי לחשוב שסיימתי את ההפסקה, כי היא תראה שהתחברתי.

בסוף לא נכנסתי.

צריך להשהות את הכרטיס כדי באמת למנוע עוגמת נפש. לי קרה מקרה ששלחתי למישהו הודעה וראיתי שהוא לא מגיב אחרי איזה שבוע. בדקתי והוא לא היה מחובר 7 חודשים לאתר.

(אתר גרוע ברמה הטכנולוגית...)

איך שלא יהיה תיכנס ותגיב.
גם אם אתה בקשר, כתוב "לא פנוי כרגע, בהצלחה" בלי להסתכל בכלל על הכרטיס.

גועל נפש.

גם לי עשו את זה הרבה.

גועל נפש.

וזה קיים בשני הצדדים. 

לפעמים אנשים - בנים ובנות - מקבלים כל מיני הודעות. מניחים שהשני מביא בחשבון שאם  לא עונים, זה נראה לא מתאים ולא לוקח אישי, שהרי בכלל לא מכירים.

 

בוודאי יפה וראוי יותר שעונים בקצרה ונימוס לכל פונה - אבל כדאי לא לקחת את זה אישית כלל.

 

[ואגב, יש להניח שחלקם למדו את זה מהאתר עצמו. אולי בהתחלה היו עונים לכל פונה - עד שראו שלהם לא עונים, ו"הבינו" שכנראה כך זו שפה של אתר....]

נכון שהיה יפה אם היו מגיבים וזה נשמע התנהלות מינימלית, אבל גם אם לא, לא נורא..

נראה לי שחבל על האנרגיה...

לא הגיבו? כנראה שזה לא זה

(ואגב, מבינה שאני יוצאת דופן אבל באופן אישי אני מעדיפה שלא יגיבו במידה וזה לא מתאים להם)

 

מאשר להשאר במתח

אבל אולי מעולם לא הייתי במצב שהייתי במתח לגבי תשובה

(אולי כי מראש אני קצת סקפטית לגבי היכרויות באתר)

 

ואני לא באמת יכולה לדעת איך בסוף אכיר אותו

אז אני נותנת צ'אנס

אבל רק מלקרוא כרטיס (ויהא מושקע ככל שיהיה) עדיין לא קרה לי שהרגשתי תחושה מאד חזקה או רצון מאד גדול לפגוש את בעל  הכרטיס

אני הרבה יותר אתבאס אם אקבל תשובה שלילית ממישהו שהוצע לי על ידי אדם שמכיר את שנינו וסיפר לי עליו מתוך היכרות

בשלב הפנייה באתר, זה עדיין סתמי מבחינתי ולכן גם אם לא אקבל תשובה, לא אתרגש

ולהם לא עניתי.

כמו גרושה+2 בת 40.

אבל אני חושב גם שזה לא הכי הוגן, ומשתדל מאוד לענות גם אם אני לא חושב שזה רלוונטי

ואני יאמר רק דבר אחד
עוד צעד אחד קרוב!

ומוכר כל כך. קבלי חיבוק ענק. והזדהות עמוקה

העמדה הבסיסית היא- שאת מעולה וטובה ועושה את ההשתדלות, זה פשוט עדיין לא היה זה. לא מכירה אותך במציאות ואולי יש דברים קטנים שאפשר לשפר אבל מתוך הרגשה עמוקה של אמונה בעצמך ובטוב הגדול שבך.

וזה קרוב יותר מאי פעם!! איתך בלב כ"כ

מזדהה לגמרי

שולחת לך חיבוק קודם כל!

ושנית אני חושבת על דייטים כמו כל ניסיון, רק שבדייטים יש אשליה כאילו אנחנו השולטים והאשמים בניסיון. כלומר אם התארסנו זה אומר שעשינו טוב, שאנחנו בעצמינו טובים, שאנחנו אחלה. ואם לא אז יש לנו בעיה גם בדרך התנהלות שלנו, גם אולי באישיות שלנו, וגם אולי אנחנו בכלל לא טובים ולא מגיע לנו.

אבל זו כזו אשליה. כי ה' יושב בשמיים ומזווג זיווגים, כל יום, כל היום, מבריאת העולם. הוא לא צריך אותנו. 

ומי שלא התארס, זה אומר שהתכנית האלוקית פשוט לא הכניסה אירוסין ללוז עדיין. 

וזה לא פונקציה של טוב או רע. זה עוד ניסיון כמו כל ניסיון אחר. כמו מחלות, מחסור, חוסר כישרון/מוצלחות, מראה חיצוני וכו'. פלוס האשליה שאנו אשמים בכך.

אז אם לאדם אחד היו שלוש פעמים סרטן, זה אומר שהיה לו ניסיון קשה גם מבחינה איכותית וגם כמותית. כך גם לצאת עם הרבה דייטים. זה ניסיון שמבחינה כמותית הוא קשה. אז אין אשמים. 

אנחנו צריכים רק לעשות השתדלות. לא יות:

להתפלל לה' ובכך להודות שהוא מקור הכל

להיות בשמחה ולנצל את הקיים ואת הטוב ולהתפתח כבני אדם שלמים גם אם טרם התחתנו

ובמידה ויש בעיות מהעבר/קשיים מהותיים ללכת לייעוץ טוב.

וזהוווווווו

אין ספק שזה מבחן לאמונה כל הניסיון הזה..

וחיבוק ענק) בעזרת ה' רק טוב בקרוב🤗

מתי יחזו את העתיד עם דילוגי האותיות הללו...

ובלי להכנס לסיכוי האמיתי שזה יקרה ולתועלת של הפרסום של זה

קשה להתעלם מהצלב בהודעה הנוכחית, ובהודעה השניה שהוא מפיץ יש איזו טענה שדרום קוריאנים שייכים לעשרת השבטים, שזו טענה שכת נוצרית מפרסמת מדי פעם בירושלים.

נגיד שזה נכון מה שלא נראה. אין לנו דברים אחרים קצת יותר חשובים להתעסק בהם בעבודת ה'?..

וזה לא בא בהפתעה אז ממש אולי. לחשוב טוב לפני לפי ההיכרות שהייתה בחודשיים האלה איך הצד השני יקבל את זה. יש משהו שסוגר את הדברים בצורה נכונה וטובה במפגש פנים מול פנים

אין טעם לנסוע.

שעדיף בטלפון ולא בפגישה, כי זה גם יכול לתת תחושה ש''הביאו אותי לכאן סתם'' וגם זה לכבד את הצג השני ולא להיכנס למרחב הפרטי אלא להישאר כל אחד במקומו ו''לשלוח את המסר'' דרך שיחה מכבדת בטלפון...👍

כך עלייך להשקיע כאשר את מעוניינת לסיים אותו (לעיתים אף יותר).
אני מדברת על קשרים שהם מעבר לדייטים ראשונים.

הדרך והמאמץ לא יעשו בשביל כלום, יש כאן צד שמגיע לו לקבל את היחס הראוי והתחושה הטובה, ובעיניי זה בא לידי ביטוי בפגישה.

אני לא מרגישה בנוח להעלות איתו נושאים שחשובים לי. כמה פגישות כבר עברו ככה. החשש הוא שאם אחליט על פגישה גם הפגישה הזו תהיה כקודמותיה ולא אשיג את מבוקשי

(אם זו הסיבה לפרידה יכול להיות שיש לי רעיון בשבילך, עשיתי את זה וזה עזר לי...)

תכיני אותו מראש בטלפון שיש לך משהו לומר לו, ותגיעי אליו. חודשיים זו תקופה ארוכה בשביל להיפרד בטלפון ואם הוא יגיע אלייך זה הרבה יותר כואב.



(אני נזכר עכשיו בקשר של יותר מחודשיים שהיה לי, ומישהי נפרדה ממני בצורה מאוד רגישה... והבנתי כמה זה חשוב)

ראיתי את הכרטיס שלך אז הסוגריים לא רלוונטיות

בכ"מ ב"הצלחה.

זה חלק מהעניין. השרשור הקודם היה רק בונוס קטן, ממש לא הייתי מסיימת קשר *רק* בגלל זה.

העניין הוא שהכנה לפני לא עזרה, גם כשביקשתי שנדבר על משהו זה לא עזר לפגישה עצמה

אבל בהחלט מבינה את הכאב של אחרי חודשיים שזה נגמר בכלל.😓

למה שבן אדם יטרח ויסע עד למקום, בשביל פרידה.? הרי מן הסתם ההודעה על הפרידה לא תמשך כמו זמן של דייט רגיל.. ועוד יותר יאכזב לנסןכ ולחזור אחכ ככה..

שימו לב שזה אינטרנט, וכדאי לבדוק טוב למי מעבירים פרטים. אתם לא יודעים מי עומד בצד השני

הוספתי בסוף שאפשר לברר באישי בדיוק במה מדובר.

 

 

כשלא יודעים מי בצד השני

גם אני לא רוצה לחשוף את כל פרטיי האישיים לעולם כולו

אבל באישי אוכל לתת מספר טלפון ופרטים מזהים, שיש אפשרות אפילו לבדוק שהם אמת בקלות רבה.

 

גילוי נאות, הקמתי את הקבוצה עבור עצמי, להפוך לשדכנית של עצמי, לאחר אכזבות רבות משדכנים ושדכניות רבים.

הקבוצה עצמה התחילה דרך קבוצה אחרת שבה אני חברה, קבוצת תהלים עבור זיווגים.

שם ראיתי שיש רשימות ארוכות של בחורים ובחורות עליהם כולנו מתפללים לזיווג.

כך עלתה לי המחשבה למה לא לנסות לשדך בין הרשומים שם....

בינתיים העברתי את הקישור לקבוצה למכרים ומכרות שלי, משפחה וחברות...והם העבירו הלאה.

כרגע הקבוצה מונה כ 87 איש בגילאים שונים.

הפנייה כאן נעשתה עבור הגדלת המאגר הקיים.

 

כך שמי שמעוניין מוזמן לפנות אליי....

 

 

 

ההזהרה הייתה מכוונת בעיקר אל מי שרוצה לפנות אלייך

לכן היה לי חשוב להמשיך להסביר

 

שמחה על הערותיך

הם חשובות ונכונות...

 

 

שולחים עידוד!!

 

בעז"ה בקרוב

 

ותסתכלי גם פה

 

פריקה - לקראת נישואין וזוגיות

הרי זאת לא הפעם הראשונה שאת נחתכת באצבע

אבל את תהיי חברה טובה - ותביני שעכשיו זה מה שהיא עסוקה בו. אין לכך קשר ליחס אלייך. וברור שאם מדברים, זה לרוב סביב הענין. כולה בתוך זה.

 

 

הבעיה שאחרי תגובה שהיא לא מתעניינת, לא שומעת מה עובר, לא שם כשצריך אותה אז ממש קשה להשאיר את הקשר כמו שהיה..קשה לספר על קשיים..נוצרים פערים..

וזה בנוסף לפערים שגם ככה נוצרים כשהיא נשואה ואני לא..

כי זה ענין של "הרגשה". כך את מרגישה.

 

אבל צריך להפעיל את המחשבה. לתפוס שאשר מישהי ממש בתוך הענין החדש, היא לפעמים "לא יכולה" להתענין, לשמוע.  לא כל אחד מסוגל להיות מרוכז בכנין אחד, וגם לשים לב לשני.

תקחי משל ממישהי שלומדת נהיגה. יש כאלה שלא מסוגלים לשמוע כלום תוך כדי. יש כאלה שמפטפטים בנחת. תלוי באדם. זה לא בהכרח ענין של טוב או רע. לפעמים יכול להיות גם ענין של רגישות, אבל לא תמיד זה בהכרח כך.

 

וכשהיא תתחתן, אז מצד אחד אכן יש מציאות חיים שונה. וכעת הבעל במקום הראשון - וטוב שזה כך.

מצד שני, כשהעניינים קצת חוזרים לשגרה, אפשר להיות חברות מצויינות במה שנוגע לשתיכן. ואדרבה, טוב מאד שתהיה הפרדת רשויות במה שנוגע אל הבעל.

בשביל האמת והיושר חשוב להגיד..

זה לא אצל כולם ככה!

יש חברה ממש טובה שהיה לה מאוד חשוב לשמור על הקשר ועדיין..

ועוד אחת שאחרי שפתחתי איתה את זה אז ממש השתפר, עדיין קשה מאוד אבל כבר הרבה יותר טוב..

 

אולי זה עושה את זה יותר קשה עם האחרות, כי היא מראה שאפשרי להישאר בקשר ואפשר להמשיך להתעניין..

ולא חייב להתנהג כמו שהרוב מתנהגות..אפשרי גם אחרת..

 

בכל מצב אני מעריצה אותה והרגשתי צורך להגיד גם עליה..

אבל כדאי לך להבין שאופי החברות משתנה ומעתה ואילך אין לך מה לבנות על שיעבור זמן והכל יחזור למה שהיה פעם... בטח שלא ברמת החודשים. אולי אחרי כמה שנים.

אישית מעולם לא הייתי חברותית מידי אבל יצא לי לחוות משהו כזה עם חברה אחת קרובה. ועם כל הקרבה והבגרות והספייס שנתתי לה, החברות שלנו לא דומה במאום לקשר העמוק שהיה לפני. וזה בסדר.
זו הבנה שחוזרת לי פעם אחר פעם, שאני צריכה למלא את הצרכים הרגשיים שלי ללא תלות בסובבים אותי

לצערי מכירה זאת,אבל למדתי להתמודד עם זה.
ובהתחלה מאוד נפגעתי!

ברגע שהבנתי שזה קורה לרוב המתחתנים,הבנתי כמה אני לא אמורה לקחת את זה אישי.
וכשאתה לא לוקח את זה אישי,אז אתה פחות נפגע.

יש חברות ששוקועות לתוך הנישואין ויש בנות שאחרי איזה חודשיים יורדות מההתלהבות וחוזרות לעצמן,

מקווה שחברות שלך יהיו מהסוג השני בעז"ה.

הכל לטובה בסופו של דבר💜

גם לי זה ממש כאב כמו שאת מתארת, אז החלטתי ליצור קשרים עם בנות נשואות, ותאמיני לי... הם לא מאכזבות. נכון שהם פחות זמינות וכו' אבל לפחות הקשר הוא יציב

חבל מאוד שזה ככה, האמת שזה גם אצל בנים אבל בנות עוד יותר אני חושב... כאילו אמור להיות אינטרס אמיתי פשוט להיות בקשר עם אנשים שקרובים אליי...

נראה לי מה שנשאר לעשות תכל'ס זה פשוט לעשות נציגי את המקסימום מתוך הנחה שהחבר/ ה כ''כ יעשה מצידו את הצעד...👍

באמת שמתי לב שפריקות מהסוג הנ"ל רק בנות כותבות, למה?? כשחברים שלכם מתחתנים לא כואב לכם על הקשר שנמוג, או פשוט הם לא מנתקים קשר?

שאני ממש מרגיש את זה כשחבר מתחתן ומתנדף, אבל באופן כללי באמת בנות יותר חוות אחת את השנייה, וכמובן שפרידה כזו כ''כ תופסת הרבה מקום בנפש...

ונראה לי שבנים באמת קצת יותר שומרים על קשר מבנות

בפעם הראשונה שמישהי אמרה לי שהיא דיברה עם חברה שלה, על הקשר שלהם הייתי בשוק. אנחנו אף פעם לא עושים את זה...

ממילא אנחנו לא חווים את זה כל כך חזק...

רק רוצה להביא גם את הצד ההפוך, כדי לאזן, יש לי חברות שמאז שנישאו לא מפסיקות להתעניין ולפעול למעני ב"ה. 

וזה דווקא אחרי כל השלב החתונתי שבאמת היה מרוכז בתהליך הדרמטי שלהן, ב"ה. 

 

צריך לשם כך מודעות גבוהה, וטוב להעלות את הנושא ולו בכדי שכשאנחנו בעז"ה נגיע למקום הזה, נדע כיצד לנהל את הקשר עם החברות כמו שצריך. 

 

יש את הקרובים אבל יש תחלופה

וכולם שם נחמדים אלייך ויש לך מלא מלא סיפורים חדשים.
טבעי שמה שיעסיק אותך - תדברי עליו עם חברות שלך.

או אפילו כששתיכן יוצאות לדייטים- תדברו על זה.

כשמתארסים, יש *מלא* מה לעשות. מלא.
ויש את הארוס שהוא תופס חלק נרחב
ואחריהחתונה צריך זמן להתאוששות
כולם חושבים שזה "היי" גדול
אבל זה לא נכון- את מתרגלת לחיות עם אדם נוסף. לבד. גבר.
וצריך להשקיע בזה.
שלא תחשבי לא נכון- זה הכי מדהים בעולם
אבל אם היא גם לומדת לוקח זמן עד שמתאפסים.

החברההכי טובה שלי לא דיברה איתי שבוע של השבע ברכות מעצמה,
היא בעצמה עסוקה ויש לה חיים
אז גם היא לא יכולה להחפגש כל הזמן.
אז אני כן מדברת עם החברות ןלא שוכחת אותן בכלל-
אבל כן מבינה את האלו שלא.

 

תני מבט בתגובה שלי לשרשור הקודם שעסק בדיוק בנושא הזה - 

מבינה אותך - לקראת נישואין וזוגיות

 

מוסיפה שאני מבינה אותך מאוד מאוד! מאחלת לך בע"ה בקרוב מאוד לעמוד בצד השני של המתרס

 

אני חושבת שהרבה מהכאב נובע מהמחשבה שאיך היא מאושרת עכשיו והיא השאירה אותי פה מאחורה, בכאב, לבד.

ברור שהחברה שלך משתנה. היא עכשיו מאורסת או נשואה וזה משנה אותה מאוד וגם את הקשר שלכן, בהתאם.
אבל היא עדיין זקוקה לחברות שלה (ואולי במיוחד). כשהיא מדברת בלי סוף על הארוס והשמלה והדירה והאיפור, זה לא דווקא כי היא שוחה בתוך האושר של עצמה ולא רואה אותך, אלא כי היא עוברת עכשיו חוויה מטלטלת והיא צריכה לשתף אותך כדי לעבד את מה שקורה.
אני חושבת שהרבה פעמים בנקודה הזאת טמונה הבעיה- מצד אחד היא צריכה אותך כדי לשתף וכו וזה כנראה הנושא שהיא תדבר עליו בלי סוף, ומצד שני זה מרגיש כאילו היא מנפנפת לך מול הפרצוף במה שהיא השיגה כשאת כ''כ רוצה את זה בעצמך. אז לפעמים היא אומרת אוקיי, אולי כדאי שאני אתפוס מרחק עכשיו כדי לא לפגוע.

באמת יכול להיות שהיא טועה בשיקול הדעת שלה, אין לה יותר מדי נסיון בלהתחתן, וזה הגיוני... ובתור חברה זה דורש ממך הרבה סבלנות, אפילו הרבה מאוד..

זה כואב, וזה קשה, והחיים דינאמיים ומאתגרים.. אז בהצלחה בהתמודדות! המון כוחות!😚