דייט שני חלש ומשעמם, אבל נותנת עוד צ'אנס כי היה טוב ממש בדייט ראשון.
לדייט שלישי מגיעה ברצון שתחזור החוויה של הדייט הראשון, אבל התחושה היא כמו הדייט השני.
אין שום רגש וחיבור מיוחד.. הצד השני מאוד רוצה..
הייתם ממשיכים?
!!מירב!!
לאור העובדה שזה קרה אחרי דייט ראשון טוב, זה נשמע ככה.
לפעמים מרוב שמנסים לשחזר הרגשה כלשהי גורמים לרגש לגווע...
זה באמת לא נעים ובד"כ זה קשה לשני הצדדים...
אבל נראה לי שכשבאים לשיחה כזאת מתוך עמדה מבוררת וברורה שזה באמת לא מתאים ופשוט חבל על הזמן של שנינו, אז זה גם שדר שהצד השני מקבל שיש כאן חוסר התאמה ולא סתם משהו חיצוני שאפשר לברר ביחד,
וככה הצד השני מקבל ממני תחושה שאני מכבד ומעריך ופשוט לא הסתדר...- לא מתוך מקום פגוע או איזה קטע רגשי, וכמובן שכדאי לתת נקודה מסוימת שהסיבה לסיום יושבת עליה- כדי לא להשאיר את הצד השני באוויר..
אז אם באמת באים ככה, אפשר לעשות שהשיחה תהיה קצת יותר נעימה יחסית, כי באמת אני מרגיש שיש פערים וחוסר התאמה ולא תירוצים מפוקפקים שמראים על חוסר וודאות בצעד הזה, כשהכי כדאי שזה גם לא יהיה בהפתעה- להוריד הילוך קצת לפני ולהראות פחות התעניינות וכו' בצורה עדינה... שלא ייפול פסנתר על הראש ככה פתאום
אותו שם של אבא שלכן![]()
יוצאות/לא יוצאות?
זה מאוד נחמד ותודה רבה למי שיוזם.
אבל השאלות קצת הזויות אני חייבת לציין....
!!מירב!!
גלויהכמה חיכיתי לילד הזה.
חודשיים!


אם אין תחושה ברורה של "אני רוצה להמשיך", אני נוטה להחלטה לסיים..
האם טוב לך איתה? שמח לחשוב עליה? כיף לך להשקיע בה?
לסמוך על ההרגשות שלך.
אני ממש לא מתחברת לאמירה שכל בחור יכול להתחתן עם כל בחורה אם יש מידות טובות ונכונות לעבוד על הקשר.
ולמה???
כי אכן אפשר להסתדר עם כל אחד/ת אבל צריך לרצות לעשות את זה.
ולמה שיהיו מוטיבציה ורצון לעבוד על הקשר עם כל בחור/בחורה?
בדיוק לכן יש דייטים- כדי לוודא שיש בסיס חזק של התאמה, משיכה, עניין, הערכה וכו' שיגרמו לרצון לעבוד על הקשר.
באופן כללי, נתקת במשהו שלא נראה? עדיף לצאת לעוד דייט, לדבר על זה ואז אולי לפסול מאשר לפסול ישר ולהפסיד קשר עם פוטניצאל...
ונראה שגם הם... 
הדוכס מירוסלבמזכיר לי דברים
סוסה אדומהשנזכה בעז'ה.
הרב שפירא הרחיב כמה חשוב עין טובה בפגישה.
אבל באופן אישי אני מרגישה שההסתכלות שלי על הפרטים הקטנים האלה, נובעת מתוך המכלול.
אם היה בחור שהיה לי טוב וזורם איתו,
אני באמת לא אשפוט אותו על הדברים הקטנים האלה.
וכמו ש@סוסה אדומה אמרה, זה אפילו יצחיק אותי ויראה לי מעולה ומתבקש.
אבל כשהיה דייט גרוע, הדרך שלי לפרוק זה דרך הפרטים הקטנים.
במקום לחזור הביתה ולבכות שהיה נורא ורק רציתי לברוח משם,
אני חוזרת הביתה וצוחקת מכל המשפטים הקטנים המוזרים האלה.
ותכלס, אם היה גרוע זה באמת יראה לי מוזר ולכן זה מה שאני אספר,.
ואם היה טוב, זה יראה לי סבבה ומשעשע וואז אלו יהיו החוויות שאשתף.
ייתכן שהיא שונה משלך
בכל מקרה, אחדד יותר,
מסכימה איתך שלפעמים יש שיפוטיות יתר.
באופן אישי מרגישה שקורה אצלי בעיקר בהקשר לדייטים גרועים.
נשאלת השאלה: אם 40 יום קודם יצירת הוולד מכריזים על זיווגו, מדוע אומרת הגמרא (סוטה ב, א) שקשה זיווגו כקריעת ים סוף?
אומר הזוה"ק (חלק ב דף קע, ב): "כְּגַוְונָא דָּא, קָשִׁין זִוּוּגִין קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כִּקְרִיעַת יַם סוּף, מַה קְרִיעַת יַם סוּף קָטִיל לְאִלֵּין בְּהַאי סִטְרָא, וּמְקַיֵים לְאִלֵּין בְּהַאי סִטְרָא, אוּף הָכָא בְּזִוּוּגִין, כְּתִיב (תהלים סח) מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת, וְתָנֵינָן בְּכִי וְשִׁירוֹת, מַיִּית הַאי, וְיָהִיב אִתְּתֵיהּ לְהַאי. וּלְזִמְנִין לַחַיָּיבָא מִזְדַּמְנָא לֵיהּ אִתְּתָא מָעַלְיָא...".
בביאור דבריו כתב הרב יעקב יואל שני שליט"א (במאמר שפירסם השבוע): "לענ"ד זה הסבר הזוהר הקדוש: הקב"ה מזווג זיווגים לפי יראת השמיים של המשפחות של הבחור והבחורה. "ענבי הגפן בענבי הגפן" וענבי באושים בענבי באושים - זה הזיווג הראשון שהקב"ה מכריז 40 יום לפני שהוא שולח חלק מהנשמה לרך הנולד, בשעה טובה, ואת חלקה האחר של הנשמה הוא שולח לרכה שנולדה בשעה טובה.
שני הנולדים גדלים, והנה זה/ו נתן/ה ריחו/ה, וזו/ה נתן/ה חוחה/ו. אחד מבני הזוג הצפוי, עזב את דרך אבותיו, והשני – דבק בדרך אבותיו. האם הקב"ה אומר "ייקוב הדין את ההר" ? – יתחתנו מבלי להתחשב במציאות החדשה ? – לא ולא ! עכשיו הקב"ה צריך למצוא מתאימ/ה לצדיק שנותר בלי חלקי נשמתו האבודים, וכן מתאימ/ה לרשע שנותר בלי חלקי נשמתו המיותמים. לפעמים, הקב"ה צריך להמית אדם כדי שאשתו, שֶׁתִּוָּתֵר אלמנה תוכל להתחתן עם הראויה לה. בו-זמנית הקב"ה צריך לדאוג לעינב הגפן, שנותר בדד, ולעינב הבאוש שנשאר מְיוּתָם. נראה אתכם עוסקים ב"שידוכים" לבאושים, האם זה יהיה קל לכם ? – זה יהיה קשה, גם לקב"ה, רב החסד, זה קשה".
יהי רצון שנזכה למצוא זיווגנו משורש נשמתנו מהרה!
במקרה שמעתי את השיחה בין אמא שלי לאחי הקטן שהוא בן 22:
" אמא מה יהיה כל החברים שלי כבר שומעים ואני גם מרגיש בשל ורוצה להתחיל לצאת...
אבל מה יהיה עם...אני ממש לא רוצה לעקוף אותה אני ממש בקונפליקט - הלוואי שיהיה משהו בקרוב..."
זה ממש ריסק אותי -הקול התחנן ועל סף בכי שלו גרם לי לבכות כמו של בכיתי הרבה זמן.
ריבונו של עולם עם לא בשבילי אז בשבילו- לא בא לי לראות אותו מתחבט בין הרצון לכבד אותי ולא לפגוע לבין הרצון להתקדם הלאה
זהו פרקתי....
פה לקצתברור שאני לא ימנע ממנו להתחיל ואפילו יעודד אותו בל אין אפס זה כואב...
קשה לי לחשוב על מציאות כזו...
(חח תוה לא שמתי לב..)
אם לא יפריע לך שהוא יתחיל להפגש, את יכולה להגיד לו את זה בנועם ובחיוך (-:
יכול להיות שהוא אפילו מקווה שתגידי לו את זה.



)וגם את מאד טובה.
מצע שתגשי אליו בקרוב, כאילו בלי קשר,
ותגידי לו: שמע, אצלי קצת מתעכב, כל אחד עם מה שה' מתכנן לו..
איך שאני מכירה אותך, אתה בחור טוב, עוד עלול להתעכב בגללי (אל תגידי כאילו כבר יודעת..).
אז אם תרגיש שהגיע הזמן, אל תעשה שום חשבון. להיפך - אולי גם זה יעמוד לזכותי..
ולא צריך לחכות לאף אחד
כל אחד אחראי לחיים שלו וצריך לבנות את החיים שלו
ברגע שאתה מבין וקולט משדברים עלייך מאחורי הגב
עדיף לסתום את האוזניים חזק חזק כי אם את לא שומעת את זה פנים מול פנים אז בטח שלא צריכה לשמוע זאת מאחורי הגב (ובטח ובטח שגודל הכאב יותר גדול)
דבר שני,
אם כבר שמעת את זה וזה כואב,לכי לאחיך ותגידי לו שזה לא מפריע לך שיתחתן לפנייך.ותתני לו את ההרגשה הטובה.
(הרי ברור לכולנו שלא מהרגע שתאמרי לו את זה הוא יתחתן נכון?
אז אפשר להיות רגועים
)
הנה,יש לי אחות גדולה שגם לי הייתה את ההבנה הזו,מה אני לא אחפש ואתחתן עד שהיא לא??
ועשיתי צעד והתחלתי לצאת.כי ראיתי שזה לא מתקדם לכלום.ומאמינה שיגיע הרגע ואם זה ייקרה שאתחתן לפניה,היא תבין אותי ותסלח לי על זה.
אבל בתור אחת שאחותה לא באה להגיד לה את "המילת אישור" הזו,ממליצה לך בחום
לעשות שיחה עם אחיך ותגידו "ותאשרי" לו שזה בסדר והוא יכול לצאת.
כי לא מספיק לא נעים לנו שהאחים הגדולים שלנו לא התחתנו,אלה גם אנחנו לא צריכים לצאת בגלל זה..?
חושבת שיש להבין אותו.ומאיזה מקום מדבר,וכמו שאמרתי,"לשחרר" אותו מזה 
והחתן שלך...ושל אחותי ...בדרך ..אוטוטו.. והוא כאן ![]()
אני ממש לא אחסום אותו אלא להפך!!!
כלומר אמרתי לו שהוא לא צריך לחכות לי ולכל אחד יש מסלול אחר לעבור בחיים
ושאם הוא צריך עזרה בבירורים אני תמיד לעזרתו....
מה ששמעתי - זה כביבכול את הצד שלו שלמרות שאני מסכימה עדין זה קשה לו
ולכן זה כל כך תיסכל אותי..!!!!!
אני בטוחה שגם לאחים הקטנים שעוקפים זה לא הכי נעים בעולם והם היו רוצים שהכל ילך חלק....
יהיה לי מאוד לא נעים להתחתן לפני אחותי!!!!!
אבל אם לא תהיה ברירה..זה מה שאעשה...
אבל תיראי,בגיל שלו גם אני חשבתי בדיוק כמוהו,
וברגע שזה הגיע לגילאים יותר גדולים(ובעז"ה אתם לא תגיעו לזה!!!!!!)
אז צורת המחשבה נהפכת לאחרת,מה אמור להיות לי כלכך אכפת מאחותי שתתחתן ובינתיים זה לא קורה?אז עד מתי אחכה?
ואז פשוט מאוד כבר עשיתי את הצעד גם בלי לשאול כשהרגשתי שזה מתחיל להיות מאוחר מידי גם בשבילי!
אז מאמינה שאולי כיום הוא חושב על זה ומדבר על זה..אבל אוטוטו זה "יעלה" לו (ביחד עם הבשלות שלו)
והוא יבין שהוא לא מעוניין עוד לחכות לאחותו הגדולה.
מה ההפרש גילאים בינכם?
מוסיף עוד נקודות טובות עבור מי שתזכה בו..
ואת צודקת, מובן לגמרי שמצער לשמוע את הקןשי שלו שבא מההתחשבות בך, אפילו שאמרת מפורש.
את עשית את שלך, הוא עשה את שלו - והקב"ה ישלם טוב לשניכם על טובכם ורגישותכם.

פסידונית
!!מירב!!איך את עם זה?
מוזמנת לאישי אם תרצי
(תנפחו את החזה לפני הקריאה)
"כל הבנות שיצאתי איתם, ויש הרבה כאלה, מאוד רצו אותי. אני רק צריך לרצות אחת"
כמעט אמרתי לו שהחזה שלו עלול להתפוצץ מרוב נפיחות
או שהאף שלו במגמת עליה מפחידה..
בסוף אמרתי לו שמודעות עצמית זה דבר חשוב. היה נראה לי שהוא הבין את המסר.
ונתנה הרבה מאוד דוגמאות למקרים שהיו לה




)
נפש חיה.
אין כניסה
נפש חיה.
נפש חיה.
ותבנהו מהרהבמד"א או בכל אירגון אחר.
גם אני כמוך ואולי יותר שונאת תקטע של הדייטים הפורמאליים
הבחורה הזאת שסיפרתי לכם שהתקשרתי אליה..
נשמעת ממש.. אבל ממש.. מיואשת מהקטע של שידוכים. נשמעת עצובה משהו...
אני יודע גם למה אבל לא משנה..
מה אני עושה?
ואפילו שלא יתאים.. בא לי לפחות לשמח אותה
אני אשתדל.. תודה