פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 822)

וכולנו יודעים שאתה פועל בהתאם לנהלים.
גמר חתימה טובה!

איך לדעתך היה נכון לעשות את זה?
(כמובן שיכול להיות ששכחתי מישהו, בשביל זה כתבתי את זה)

אני חושב שאני צודק אבל מצטער מזה שאנשים נפגעו מזה

כיוונתי לדעת גדולים💪

להתנצל על זה שפלוני/ת נפגעו ממה שעשית, גם אם זה היה נכון, המטרה לא הייתה שהם ייפגעו ועל כך אתה מצטער.

בכל מקרה, יישר כח

אבל שיהיה לה בכייף.

ומה הטעם של השירשורים האלה.

(חוץ מזה שכנראה מי שעושה ראסטות לא מתאימה לי, כי זה מעיד על סיגנון חיים מסויים)

לפי מיטב הבנתי לא אומרות כמעט כלום על האדם. רק שהוא החליט שהשיער שלו היא ראסטה

ראית פעם כלה עם ראסטות?

(טוב, גינס זה באמת מכוער, אבל הבנת את העיקרון...)

מסוג הדברים שהם פחות הרי גורל. ואם היא חושבת שנכון לה להיות עם ראסטות אז בהצלחה! מי שיתחתן איתה בעז"ה ירצה אותה ואין כ"כ עניין לדאול פה כי כל אחג וטעמו וכו..

כל גבעתי ניסו להתחיל איתה

זה לא נורמלי

ראסטות הן אמירה, עם כל הכבוד. אמירה שאני לא שותף לה.

ודתית.



מניח שאם וכאשר, אברר אצל בנות מה המשמעות של זה.

סתם.
זה לא חייב להיות מלוכלך או עם כינים.

מאיפה נחתה השאלה הזו?

באופן כללי, אם היא החליטה ללכת על ראסטות כנראה שזה מה שמתאים לאופי שלה וממילא עדיף שהיא תמצא מישהו שזה הכיוון שלו.

לדעתי זה לא יפה בכלל

אני לא כל כך בקיא בסצינת הראסטות אז אני לא יודע אם יש סגנונות מסויימים שהולכים על זה או שזאת תופעה רחבה שיכולה להתבטא אצל בנות שונות...

לא אוהב את זה..

זה יכול להעלות זכרונות וזה לא תמיד נעים

עבירות של בן אדם לחבירו..
גם אם מעלה זכרונות, בקשת סליחה זה הכרחי ומצווה בטח לא סיבה להשאיר אדם פגוע..

יותר מבקשת סליחה כזאת.

לא חושב שבשם הכפרה שלי יש התר לפגוע באחר/ת

נכון, שב"תנאי מעבדה", אנחנו מוכרחים שכל החטאים יכופרו, וזה רצון ה', ורצון ה' שתהיה התפייסות ונבקש סליחה.
וחטאים שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר עד שיירצה את חבירו.
אבל הלכה למעשה, לפעמים זה מורכב יותר. לדוגמה, יש דיון בפוסקים: אם פגעתי במישהו והוא לא יודע שפגעתי בו (דוגמה - אמרתי עליו לשון הרע ח"ו והוא לא שמע על זה). האם נכון שאגיד לו? ייתכן שבכלל יש איסור בדבר.

בכלל. המטרה של זה היא להתקדם, להיות טובים יותר זה לזה וכלפי ה'. אם בקשת הסליחה פוגעת יותר מאשר הפגיעה שעליה מבקשים סליחה, מה הרווחנו?
המטרה היא *לפייס את חברו*. שהחבר יהיה מפוייס, שירגיש טוב יותר עם מה שהיה. אין מטרה בעצם אמירת הסליחה, אלא ככלי לפיוס. אם זה לא כלי לפיוס, אז זה לא מועיל ועלול אפילו להזיק...

אני חושבת שהמשמעות של לבקש סליחה באמת ולרצות את מי שפגעתי בו צריכה לבוא ממקום של לשבת ולחשוב עם עצמי במי פגעתי ולפייס אותו פנים מול פנים או בטלפון או בהתכתבות, להראות שאני מצטערת ושכואב לי הכאב שגרמתי לו ואז הצד השני בעז"ה מתרצה.

לעומת הבקשות של הסליחה סליחה סליחה שאנשים שולחים/ אומרים בלי טיפת מחשבה ורגש.

אומנם ייתכן מצב שבו אני לא יודעת במי פגעתי ואז אני מבקשת שאם פגעתי בלי יודעין שיעדכנו אותי.

ואגב, אם פגעתם במישהו אל תחכו לערב יום כיפור או לחתונה שלכם כדי לפייס אותו, אפשר גם בסתם יום, ועדיף לשדר שאני לא רוצה לפייס רק כי אני פוחד שאלוקים יגזור לי שנה רעה או כי אני חושש מקפידה וכאלה, כי זה שוב מעמיד אותי במרכז והשני הוא שוב כלי למחילה בדיוק כמו שלא ראיתי אותו כשפגעתי.

 

אולי כתבתי כאן פעם, בעבר פגעה בי מישהי פגיעה חמורה מאוד ואני אדם שממש לא נפגע בקלות,

וכשהיא התקשרה להתנצל לקראת הימים הנוראים, הרגשתי שהיא רק רוצה לשמוע סלחתי ובי, לא עניין אותה לשמוע מה היא גרמה לי, והיא ממש לא הסבירה שהיא מתנצלת, מרגישה רע עם עצמה, כואב לה שהיא הכאיבה לי כל כך, הרגשתי פשוט אויר מבחינתה. ואמרתי לה 'את שמה לב שאני לא קיימת כאן? שאת רק רוצה לסמן וי ולהמשיך הלאה?' והיא הודתה לי שזה נכון.

 

אז, קראנץ שוקולד, ברור לי שסתם נפלתי עליך ולא לזה הייתה כוונתך, אבל אם כבר עולה הנושא, שימו לב לא לפגוע יותר בבקשת הסליחה שלכם.

גמר חתימה טובה.

זה ממש לא כוונת ההלכה וכוונתי, בודאי שאם ידוע בבירור שהייתה פגיעה אז מתקשרים ומסנים לפייס כמה שיותר וכמובן שקרוב לזמן הפגיעה אבל הקב"ה נתן לנו את היום הזה כיום סליחה וכיום שבו אפשר לסלוח ולהעביר על מידותינו וכשם שאנחנו ננהג אחד כלפי השני ינהגו איתנו למעלה.

כיוונת למה שכתב הרב מלמד בפניני הלכה:

"ש נוהגים לפני יום הכיפורים לבקש סליחה ומחילה מכל חבריהם ומכריהם. אולם אין במנהג זה כמעט תועלת. ויש שעל ידי מנהג זה מרמים את עצמם לחשוב כאילו הם צדיקים שמרוב זהירות מבקשים מחילה מכל חבריהם, כאשר בפועל הם נוהגים ברשעות, מפני שמהאנשים שבאמת נפגעו מהם, הם אינם מבקשים סליחה. אלא העיקר הוא שיערוך אדם חשבון נפש לקראת יום הכיפורים, וייזכר במי שאולי נפגע ממנו, וממנו יבקש סליחה ומחילה (של"ה מסכת ר"ה דרך חיים קנא)."

 

 

השאלה היא מה מפרשים כפגיעה.

אני לא חושבת שצריך וכדאי לשלוח בקשת סליחה לכל מי שחתכתי אותו, גם אם זה היה לו קשה. 

רק אם מדובר במשהוא מעבר לזה שאני יודעת שהבחור נפגע ולא התנצלתי.

ה'זריקה'של המדוייט נעשית בצורה לא הכי נעימה או עם רמיזות כאלה ואחרות או שלעיתים נאמרים דברים שפגעו, בקיצור לא חסר ואני בטוח שאם קרה דבר כזה לרוב זוכרים וזה משאיר חותם..

את המונח "זריקה".אנחנו  זורקים זבל, לא בני אדם. צודק, אבל דיברתי על סיום קשר באופן לגיטימי לגמרי שפשוט היה חד הדדי ואחד הצדדים לקח את זה קשה.

הצלחת להזכיר לי עכשיו את בקשת המחילה שלי
מזה שביטלתי את הכמעט אירוסים איתו
כן,
בשעתו שאלתי רב שממש נזף בי שאני חייבת לבקש סליחה בצורה רצינית


זה היה קשה
נחנקתי בשיחה הזאת מדמעות

עוד משהו שאני צריכה להודות עליו לה'
שנתן לי את הזכות להרגיש
עד כמה עמוקה יכולה הסליחה והתחילה להיות
עד כמה מרגישים מטוהרים אחרי זה
שנתן לי את הנסיון הזה

כי ברגע הפרידה כבר בקשתי סליחה... 

לא רוצה להחזיר אותו אחורה..

יש הלכה ברורה בעניין ואדם לא יכול להיכנס ליום הכיפורים כשהוא יודע שכנראה פגע במישהו.. אחרת כל התפילה שלו לא שווה, אז אדם צריך לעשות את כל המאמצים כדי לפייס וכמובן שגם האדם השני ראוי שלא יהיה אכזר אלא ימחל.

וידוע שכנראה יפגע ויגרם יותר נזק. תסתכל שם מה הדין..

פה זה מצב של פגיעה במהלך פגישה או אחריה, לא ראיתי שפטרו על מצב כזה.. זה לא שונה מכל בן אדם לחבירו אחר..

זה בדיוק אותו עניין.
יש בקשת סליחה שלכאורה עושה מעשה ראוי אבל בפועל עושה שירות דוב.

ולהזכיר לו אותה עכשיו?!
זה עלול רק לצער אולי..
או להכניס לו תקוות לא נכונות..

לדעתי במקום להתפלסף,
פשוט לשאול רב

דיברתי על מצב שאתם זוכרים שאולי פגעתם במישהו במהלך פגישה ולא יצא לכם לבקש סליחה על זה, אז פשוט מתקשרים ומתנצלים ומפייסים לפני יום כיפור!! אין פה שום פלסף, יש פה הלכה פשוטה, הזכרתי פה הלכה מי שרוצה שיעשה את זה ומי שלא לא, גמח"ט!

אבל שים לב שהדיון הזה נוצר בעקבות תגובה קודמת של ניקית שהשאלה על מישהו שהיא ביטלה לו..

ולא פתחתי על זה את הדיון.

היא אותך תהיו זוג

לא עובד כל כך בקלות

תודה על העצות חבר'ה.. אבל זה גם ככה היה במקום שנקלעתי אליו פעם ראשונה בחיים

וכנראה שאני לא אחזור לשם.. 

 

 

חובה כלה... 

לפעמים מנסות לעבור את הגבול, אבל חייבים להיות ענייני בעבודה, וזה סתם יצר הרע, ותמיד מנצח השכל הקר, ובמילא יש כל כך הרבה לחץ, שאין זמן לחשוב על המחשבה המטומטמת הזאת.

שתמיד תנצח את היצר בעזרת ה'

וגם הם נשמכים לבנות צעירות ויפות.

זה לא היה בגלל יצר של עריות ה' ירחם..

אלא זה נבע מרצון לבת זוג שאפשר לדבר איתה, לצחוק איתה וזה... אתם בטח מכירים 

החלטה לעשות כיפור במקום משמעותי - היה מעולה ב"ה..

בואי נשחק כאילו אכפת לי מחשיפה אישית.

זכור לי שמישהו שאל
לפני ראש השנה..

לכן שאלתי
כי אז אמרתי שלחב''ד יש בכל הארץ..
מניינים אשכנזיים פתוחים..

לא מצפים ממני לאחוז ראש אחרי צום..
עוד לא אכלתי משהו רציני

אני באוטובוס בדרך הביתה

לא מאמינה על עצמי שעמדתי במה שהחלטתי לקראת יום כיפור...
היה לי כייף בחג הזה..
פשוט כייף להתפלל
כייף!

וכשראיתי את המילים "על חטאים שאנחנו חייבים עליהם כרת וערירי''- עלתה לי אסוסיאציה של הרווקים המבוגרים באמת.. (מעל 40+) יש לנו שניים כאלה בקהילה ופשוט באותו רגע הפנים שלהם עמדו לי מול העיניים.. ופשוט מצאתי את עצמי מתפללת בלב עליהם...

הייתי ביום כיפור בישיבה
אצל אחותי וגיסי.

וברוך ה'
יש דברים טובים.

מי שפגעתי בו
אנא ממך,
יכול להיות שאני לא יודעת לזה כי לא סיפרת שנפגעת,

ולכן אני מבקשת ממך
סליחה ומחילה
מעולם לא היתה לי כוונה לפגוע בך
שתהיה לך חתימה וגנר חתימה טובה
שנה טובה חמתוקה

אבל אהיה גמד על כתפי ענק ואצטרף לדבריך

אז תבואו להגיד כי אם לא.. אני לא אדע

ממש סליחה אם קרה שנפגעו ממני.
אכפת לי מכל יהודי ואשמח להצטער אם יש על מה!
בבקשה תגידו.

גמר חתימה טובה לכולם

סתם כייף לי לקרוא את בקשות הסליחה האלה,
אפילו שאף אחת פה לא פגעה בי,
עדיין הניסוחים האלה מלחצים את הלב

חחח סתם שנה טובה

ומצטרפת לבקשות הסליחה

על גבי הפורום כשלא מכירים את האדם לפעמים קל לנו יותר להתבטא בחריפות.
מה שלא היינו מרשים לעצמנו במציאות.

ולכן סליחה ומחילה
לפי דעתי בדרך כלל הצלחנו להתפייס איכשהו אבל אם יש מישהו שלא דיברתי איתו מוזמן לפנות
העיקר שיתקבלו התפילות!!!

איזה כייף לך שככה אתה מרגיש..

הלוואי שנרגיש כך תמיד, באופן קבוע ורק עם עליות..

היטב לבטא את מה שאני גם מרגישה,
שבת קופות הטובות יותר, שבהן אני מרגישה יותר מחוברת,
אני יותר כמהה להתחתן..

ובתקופות שפחות,
אני עדיין רוצה,
אבל מאזנת את עצמי,
כי אני לא רוצה להתחתן במצב כזה -
אני רוצה מישהו ברמה רוחנית מסויימת -
ואם אני לא שם מספיק עם כל ליבי -
אני מעדיפה לחכות איפה להיות מטוהרת יותר,
ולהרגיש ראויה לו..

זה רק בהרגשה
אבל בפועל, אם היו הצעות בזמנים האלה דווקא הייתי נפגשת

והאמת - ששמתי לב שבתקופות של דייטים אני מתחזקת יותר -
באמת כדי להיות ראויה לחצי שלי..

ירידה לא חייבת להיות בעמדה של קלקול, היא יכולה דומה יותר להקטנת הלהבה, זה טבעי וככה אנחנו חיים. בשלב של הריחוק מה שמחזיק ומחזק אלו האמונה והידיעה וכן גם הזיכרון של טעם הדבקות.

זה שאנחנו בריחוק לא אומר שירדנו ברוחניות בהכרח או שאנחנו לא ראויים, צריך לדאוג שזה לא יוביל לכך.

וכמו שאת אומרת עצם ההתעסקות בחיפוש בן או בת הזוג מכוונת אותנו למציאות אדיאלית וממילא דוחפת אותנו להשלים את עצמנו.

בעיני,
עבודת ה' אמתית צריכה להיות כך
שבכל דבר אתה מכניס את הקב''ה
לכל תחום בחיים,
וזה מה שמעניין אותך -
רק הקב''ה, התורה, המצוות,
וכל זה בחדר והתלהבות ורצינות.
וכשאני ''מתקררת'' -
זה בא בגלים מידי פעם..
אז אני פתאום יותר שמה דגש על דברים אחרים -
מותרים,
אבל בעיני זה לא בסדר -
כי אני רוצה לחשוב רק עליו, להיות רק שלו.. (של הקב''ה)

וזה בעיני מורה על ירידה הרוחניות
אז כשאני בדאון כזה
ופתאום ללכת לשיעור או ללמוד עם חברה נהפך להיות משהו שלא מלהיב אותי -
אני מכריחה את עצמי..
כי ''אחרי הפעולות נמשכים הלבבות ג'ק

וזה עובד, הלימוד מכניס לאט לאט חזרה למסלול
כשלומדים על גדולתו ה' - מתלהבים ממנו ומתאהבים בו..

אבל זה קצת מעציב אותי,
שיש תקופות כאלה שאני פחות..
כי א י רחצה אמת להתחתן ולהקים בית של אהבת ה' ויראת ה' אמיתית ללא פשרות..
ולזכות לחתן שנמצא במקום הזה לגמרי..

וכשאני מתקררת מהלהט -
פתאום אני קולטת שאולי אני עוד לא שם לגמרי-
ואולי אני בעצם צריכה לקחת מישהו כמוני
שעדיין עובד על עצמו ולפעמים מתקרר

ואני לא רוצה😔
אני רוצה מישהו שכבר נמצא שלב מעלי

ומהצד מטיפים לי שאני לא ריאלית ואין בחור כזה..

זה נכון שהשאלה צריכה להיות תמיד, בכל מעשה האם מה שאני עושה זה רצון ה'? האם אני עומד לפני ה' כרגע? ולא רק במובן של אסור ומותר, כמו שאת מתארת, גם המותר צריך להיות רצון ה'.

אבל אני מדבר על הריחוק הטבעי שהקב"ה יצר במציאות כדי שאנחנו נהיה כל הזמן בתהליך של תשובה תמידית, כדי שנגיע כל הזמן לפסגות חדשות. זה הריחוק הטבעי שבעצם קיום העולם שכל הזמן מבעבע מבפנים ודוחף אותו קדימה. אז כשאנחנו נדחפים קדימה מכח תחושת הריחוק אנחנו עפים למעלה, אבל תמיד תחזור תחושת הריחוק עצמה כי יש ריחוק בעולם...

אז מה עושים? זה לא אומר שצריך להפסיק לייחד את מעשינו לשם ה', צריך להמשיך בכך מתוך הבנה שכרגע זה נעשה ע"י הידיעה של רצון ה' ולא ע"י התחושה שלו.

אני חושב שהנפקא מינה לגביי מה שאת אומרת היא שאת לא צריכה להיות קשה עם עצמך לגביי התקופות האלה , זו הדרך של הקב"ה להנהיג את העולם דווקא כדי שתתקרבי אליו עוד ועוד, לכן גם אם בתקופות העבודת ה' לא במאה אחוז זה מובן וטבעי, כמובן שצריך לשאוף תמיד לתיקון ודיוק.
אל תדמייני בעל מלאך, תמייני בן אדם זו מדרגה הרבה יותר משמעותית!

היום אנחנו נכנסים ליום הכיפורים, אני מניח שאת לא חושבת שאפשר להישאר כל השנה באותה מדרגה. מצד שני אפשרי בהחלט להאיר את כולה באור חדש שבזכותו השנה תהיה מרוממת הרבה יותר מהקודמת.

בעצם כל הרעיון של ירידת הנשמה לגוף -
היא ירידה לצורך עליה
וככה כל החיים שלנו בנויים..

הירידה היא זאת שגורמת לנו, אם אנחנו מספיק רגישים, לרצות להתקרב לקב''ה..
בגלל הזיכרון המתוק של הקירבה אליו בתקופות היותר טובות. כמו שכבר הזכרת..

אבל אני חושבת שהאחראית היחידה על תקופות הצינון שלי - היא אני.
הכל בידי שמים - חוץ מיראת שמים..
אני זאת שבעצם, לא ממש במודע, בחרתי, קצת מעצלנות, להתפלל בפחות התלהבות,
ללמוד פחות, לשים יותר דגש על הצד הגשמי של העולם הזה ולא במחשבה איך לרתום אותו לקדושה אלא פשוט כי זה טוב ונעים ונחמד..
להתעצל לקרוא הרבה תהילים בראש השנה ולהיסחף לשיחה עם הגיסות במקום זה.. (אוי כמה שאני מתחרטת על זה)
וכתוצאה מזה, באה ההתקררות.

בתקופות כאלה אני מרגישה שאני הבאתי את זה על עצמי.
וזה לגמרי נכון.
אני לא חושבת שהקב''ה בא ושפך עלי דלי של מים קרים
אני האחראית היחידה לזה,
אני הבאתי את זה על עצמי,
ואני היחידה שיכולה לתקן.

מרגיש לי שאם אני שמה את הדגש על זה שככה ה' ברא את העולם וזה טבעי לרדת מידי פעם -
אז אני מורידה מעצמי את האחראיות לתקן..

שוב,
זה נכון שאנחנו בני אדם ורובינו לא נשארים אף פעם במצב סטטי - אלא או יורדים או עולים כל הזמן (ואם לא עולים - אז יורדים... זה כמו לטפס על הר ממש תלול - כל עוד אתה נלחם לעלות - אתה עולה. להרגע שאתה מרפה - אתה מידרדר טיפה..)
זה נכון שירידה לצורך עליה והריחוק הוא זה שגורם להתעלות הבאה..
(כי הנפש מתגעגעת למה שהיה)
אבל יחד עם זה אני אישית מרגישה צורך כן לחוש אשמה במצב -
כדי שתהיה לי מוטיבציה לתקן -
כשם שאתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן...


ואני לא רוצה בעל מלאך..
מעדיפה אותו בדמות אדם כמובן
אבל ברמה אחת מעליי
זאת לא שאיפה נורמלית?
שהבית יהיה יותר רוחני מהאישה?
אני בסופו של דבר הולכת להתעסק הרבה יותר אחרי החתונה בייסורים גשמיים של אוכל וניקיון וגידול ילדים - דברים שלא יאפשרו לי להיות תמיד כמו שאני היום. למשל - לא תמיד אישה יכולה ללכת לבית כנסת בראש השנה ויו''כ .. גם אם היא מאוד רוצה.
ואני מודעת לזה שאז גידול הילדים והבית יהיה הרוחניות שלי..
אבל אני רוצה שבזמנים האלה, שכביכול אהיה עסוקה יותר בצדדים הטכניים של הבית והילדים -
לפחות בעלי יוכל לחזק אותי.. ולעזור לי לשמור על הרוחניות של הבית,
שלא תיטשטש עם כל המטלות היום יומיות..

מלאך לא יוכל לעמוד בזה..

לחבר בין ארץ ושמים זה משהו שהוא לא יכול לעשות.. רק יהודי יכול

אני רוצה בעל ברמה רוחנית יותר ממני..
הלוואי

עכשיו את רק מתחילה את שלבי העיכול. ב"ה שהוא מתחיל סוף סוף זה אומר שעכשיו יש לך כוחות להתמודד.
חודש זה מעט מאוד זמן בשביל להשתחרר מחוויה כזאת.
אל תאיצי בעצמך לשחרר כשאת עדיין אחוזה בזה ברמה כזאת. יש כאב והוא זקוק לטיפול ולחמלה שלך.

ואם זה גורם לך לבכות, תבכי... אבל תהי לך לאם.
כמו שאת מאפשרת לעצמך לבכות ולהבין את הכאב, תהי שם בשביל לעודד ולעזור בעצה טובה.

אחרי שתביני את עצמך עד הסוף, אם עדיין תרגישי צורך להבין יותר לעומק את הסיבה שבגללה נפרדתם, תתקשרי אליו לברר בקשר לזה. לגיטימי לגמרי...

חיבוק. וגמר חתימה טובה
אולי כדאי למרות כל המקום שבע"ה את נותנת לכאב, להגיד לו בכל זאת "פוס רגע, עוד יומיים אשוב, יום כיפור מחר, אז חכה רגע בצד, אני מבטיחה להתייחס אח"כ, פשוט לא כל יום כיפורים".

באמת לא פשוט... עוד יותר אם זה נגמר בפתאומיות ואין איזה משהו להיתלות בו בתור סיבה לסיים את הקשר...

מבינה אותך כל כך.

תני לעצמך את המקום לבכות, תפרקי כמה שאת צריכה..
אל תחסמי את עצמך, זה חלק מההתמודדות שלך.
לאט לאט תראי איך זה נרגע, תמלאי את עצמך בסביבה שעוטפת, בדברים שעושים לך טוב,
ותאמיני בשבעז"ה הכל יעבור ותמשיכי הלאה!

כאן אם תרצי לפרוק/לשתף/סתם לקשקש ❤

מרגישה שפשוט אני כתבתי את הדבר הזה.... כואב לי הלב ויורדות הדמעות מלקרוא... יש לי הרבה להגיד, אשמח בפרטי...

ממקום שהלב היה מלא בחום ואהבה נופלים לחלל ענק ריק וקר כ"כ.
מוכר ומעיק ממש!

עכשיו נותרו לך 2 ברירות.
או לחשוב שהוא הגורם לאושרך ובלעדיו רע לך ולהצטער מכך ימים וחודשים.

או להבין שהבדידות לא טובה לך. ולהסתער גם בלי כוחות ולהכיר מישהו חדש שימלא את עולמך באושר ושמחה.

זה עובד כך.
וכשמכירים אדם חדש, שוכחים את הקודם.

כמה נבחר לסבול בינתיים, תלוי רק בנו.

ואתה באמת חושב שזה נכון להסתער קדימה כלשונך, גם כשהלב עוד כואב ולא הצלחתי לשחרר עדין?

הלב תמיד יכאב עד שימלאו לו את החסר

אבל נראה קצת מדפוס ההתנהגות שהוא אדם שמתקשה בקבלת החלטות..
ואולי גם לא מספיק רגיש להעביר לך מסר שהוא לקראת סגירת הסיפור..
נכון,
כשאת בתוך העצב והגעגוע קשה לך לשפוט שזה מה שטוב בשבילך,
גם זה יגיע,
מניסיון.

בנתיים אני שולחת לך חיבוק
ומברכת אותך שתזכי השנה להקים בית נאמן בישראל!
מתוך שמחה, וללא ספקות..

ומברכת אותך בחזרה שתמצאי את האחד שלך עוד השנה מתוך שמחה ואושר ורק טוב!!
שנה טובה

אני קודם חושבת שאת צריכה לתת לעצמך לכאוב, אפילו לכתוב לעצמך את מה שאת מרגישה כרגע, ותוך כדי להתפלל לה' שיקל עלייך בתחושה.

אם הקשר היה ברמת פתיחות גבוהה ואתם כנים ואוהבים באמת זה את זו(אם את סבורה שהוא באמת אוהב אותך ושזו לא תחושה חד צדדית), אני חושבת ששווה שתשתפי אותו בעוד כמה ימים, אחרי שהוא יפנים שהוא לא יהיה איתך ממש! כי המשמעות של החלטתו היא שהוא יצטרך לנתק איתך קשר, כי אין דבר כזה להיות סתם בקשר שלא לצורך נישואין.
אולי ירגיש את החסר.
כך היה לי עם בחור שאני יוצאת איתו: )
הוא הרגיש בגלל סיבה לגיטימית (אך מעורפלת במקצת ולא מבוססת דיו) שזה קשה לו מידי ולכן לא נמשיך בקשר,למרות שאהב אותי(ועודנו)מאוד ב"ה.
אומנם אני הייתי מודעת לסיבה שבגללה סיימנו בזמנו את הקשר, אבל הרגשתי שאני לא מבינה ככ איך זה קרה, ולמה, כי היה טוב, בקיצור זה היה די בומבה לפנים!
אחרי כמה ימים הבנתי שהייתי חסרה לו, כי הוא החליט שהוא רוצה להמשיך בקשר ולנסות להתמודד בשביל לא לפספס אותי. אז ....מה שאני אומרת זה, שתתני לדברים אצלו לשקוע, תחשבי עם עצמך האם היית רואה אותו אבא לילדייך, וכשזה ירגיש לך נכון- סמסי לו שאת מרגישה שלא הוצאת את מה שאת מרגישה לגבי הכל. אם הוא באמת אוהב אותך- הוא יתקשר וינסה להבין אותך. אם לא יפעל כך- אז שחררי...את צריכה מישהו שיהיה לו אכפת מהרגשות שלך;)

תתפללי לה'.
תבקשי. תתחנני שיבהיר את הדברים.
מחכה לשמוע ממך עדכון בשורות טובות.
גמר חתימה טובה לך ולכל עמ"י!🙏

(במקרה נכנסתי לכאן, אז הייתי חייבת להגיב לך.
אשמח שתשלחי עכשיו ההודעה, כי אני נשארת מחוברת כרגע בשבילך😘)

שניכם, השנה הזו, לאהבת עולם יהודית.

@לך דומיה תהילה