שתגיע לרמת קשר בזוגיות שבה תרגישי שבן הזוג שלך באמת מקבל אותך כמות שאת, ושתרגישי שאת רוצה לספר לו יותר עליך ולא שאת צריכה לשתף אותו בסודותיך כי ככה צריך.

אינטימיות היא אחת מהתכונות של זוגיות טובה ומעשירה.

אין בזה כלל גורף מה לספר ומתי.

באופן אישי אני אשמח שבן הזוג שלי יספר לי כי הוא רוצה לחלוק איתי את חייו ולא כי צריך.

השאלה היא האם מדובר בדבר מהותי שבו את מסתירה ממנו מידע משמעותי עליך, על מצבך הרוחני/ הנפשי/ הרפואי וכדו', מצב שאת גורמת לו כביכול למקח טעות ואז ברור שחובה לספר,

או שמדובר במצב בו יש דברים שאת מעדיפה לשמור לעצמך, ייתכן שתספרי בעתיד, לא קריטייים למהות הקשר ולמהותך כאדם וכדו'.

למה את כל כך נרתעת לספר לו? את חוששת מהתגובה? אולי מאובדן הזהות האינדבידואלית שלך (מפחדת להפוך להיות רק חלק מהזוגיות הזו ולא רק אדם שלם?) מה הכי גרוע שיכול לקרות אם תספרי לו? מה הכי טוב שיכול לקרות אם תספרי לו? את רוצה איתו את הקשר רק עד גבול מסויים? האם הסודות הללו קשורים ישירות בך ובחייך או בחיי אנשים אחרים?

בכל מקרה, ממליצה לך לנסות להתייעץ עם דמות שאת סומכת עליה ולשתף בפרטים שאת מסתירה ולשמוע ממנה מה דעתה כי בלי לדעת על איזה תחום מדובר קצת הרבה קשה לייעץ. לדעתי יש כאן גם צורך בלשאול רב.

רוצה לשתף למה? מוזמנת לאישי אם את רוצה

ורבים אחרים אומרים לא לספר על חטאות נעורים.

הסטייפלער מחלק (להלכה!) בין דברים שישפיעו על הנישואין,

כמו מחלת נפש, בעיה גופנית וכדו',

לבין דברים שקרו בעבר או ייחוס.

(קהילות יעקב על יבמות,

על בן של יהודיה וגוי שאמרו לו לגלות ולהסתיר את הייחוס)

בעבר.

כי רוב על פי רוב, לצערנו, מי שחזר בתשובה לא הגיע למדרגת בעל תשובה שמחק את הכל לגמרי

בכללי, אני אוהבת להיות גלויה וגם לא אוהבת שמסתירים ממני (בכל הנוגע להצעות ודייטים..) אבל נראה לי שיש דברים שלא ברור שצריך לשים על השולחן. לדוג' חטאים- לדעתי בנאדם לא צריך לספר על החטאים שלו, אבל בקשר מתקדם אם מרגישים בנוח ויש רצון אז מעולה, זה רק יעיד על בטחון בקשר. ובדברים שעלולים להרתיע- אז אני חושבת שכדאי להתייעץ עם יועץ טוב ובכל מקרה לא לשמור סודות כאלה עד פגישות מתקדמות מידי.. לדעתי זה לא מכבד..

תשתדלי לרומם את עצמך, לעלות.

אדם יכיר אותך, חתתרשם מהאישיות הכללית.

אל "תציגי בכח" כאילו את מה שאת לא.

אבל בכללי, יש לאדם דברים בפנים שהוא מתמודד איתם. הוא לא רוצה "להיות כך", ולכן לא מציג את זה לאחרים.

ודומני שבכלל, אדם כ"כ רע - אינו חושב על עצמו שהוא כזה רע.... וגם לא מעלה שאלה אם לספר. כנראה שאת יותר טובה ממה שנדמה לך..

השאלה איך את רוצה לחיות את החיים שלך.... והאם הוא רוצה להיות אתך במצב הזה..

לפי מה שהבנתי ממך זה קשור לתפיסה של עצמך כבן אדם עם מחשבות קודרות מחשבות שקשורות לזאנ'ר של חוסר אמונה בחיים רוע וכ"ו

זה מפחיד להיחשף במקום הזה.. 

אבל אני חושב שבהחלט יכולה להיות כאן הבנה על ידי אנשים מסוג מסויים וכשזה יקרה ויקבלו אותך כפי שאת את תשמחי.. וזה יעזור לך.. 

תפתחי את זה לא בשבילו אלא בשבילך השותפות שלך תהיה הרבה יותר מספקת ועוצמתית.. וזה ישנה את המקום שממנו את חוששת להערכתי.

אסור לשקר וחשוב לדעת מה לא לשאול. סודות חדשים כשכבר יש קשר, זה סיפור אחר.

עשית בעבר והפסקת ואת כבר לא שם, זה כבר נחלת העבר, אין טעם לספר בייחוד לא בהתחלה (גם לא בתחילת הנישואין) אלא רק לאחר תקופה מסוימת כשתרגישי מספיק בנוח.. ואני בטוחה שגם לו יהיו סודות משל עצמו.. 

ואת תראי שעד אז זה בכלל לא יהיה משמעותי כ"כ בשביל לפתח על זה דיון או שיחה בכלל.. בע"ה! 

אך אם את עדיין במקום הזה.. אז דבר ראשון, זה הזמן לעצור אהובה.. באמת שאין לי כוונה לשפוט אותך ח"ו, 

אבל אני כמעט בטוחה שלכולם יש נפילות מסוימות, גם בצניעות.. אבל צריך לתפוס את עצמך בזמן ולהשתדל בכל כוחך להפסיק. שמעתי לא מזמן משהו מחזק שזה בטח ידוע.. ה' לא מחפש שנצליח.. ה' רוצה את הרצון שלנו. וברגע שיש רצון מספיק חזק- ה' יעזור. ואת זה אני אומרת גם מניסיון אישי. 

היתה לי גם נפילה בקטע הזה, וגם בצניעות- בלבוש, ושמעתי מהרב גלזר(אם את מכירה..) שזה לא משנה מה יהיה מחר.. תחשבי על היום! היום את יכולה לא לעשות את הדבר הזה? רק היום! את תראי שאת יכולה.. בלי לחשוב על מחר.. ואותו דבר, מחדש לגמרי, לשאול גם מחר, אני יכולה?! וודאי שכן, כי ה' נותן כוח למי שרוצה באמת. 

ועוד דבר שאותי מאוד חיזק, נניח ולא הצלחת, אבל באמת רצית, תביני שה' לא צוחק!! ה' לא צוחק עליך, שאת מנסה ונופלת, מנסה ונופלת.. ה' באמת מאמין בך ומחכה להצלחה שלך, הוא רוצה שתרצי ותנסי.. זה הכל. 

כשאת מול הניסיון הכל נראה קשה ומפחיד, אבל כשאת עוברת אותו, את מסתכלת אחורה ואת אומרת לעצמך איך פחדתי מזה? זה לא כזה נורא בכלל.. 

הכי חשוב לזכור ש.. ה' אוהב אותך מאוד..!!

שיהיה המון בהצלחה..ולא לפחד, ה' איתך! 

אני לא מסכים עם מה שנאמר בהודעה הבאה של "הים הגדול הזה", שכל מה שקשור לעבר לא צריך לספר. בוודאי זה לא אומר שכל דבר וכל שטות צריך לומר - אבל אם לבחוּר זה חשוב, אז זכותו לדעת.

האמירה, "אחרת זה ירדוף אותו וימנע ממנו לעשות תשובה שלימה", אינה הכרחית. בוודאי שאישית אם, למשל, עשתה תשובה שלימה, וזה לא שייך אליה, אז זה לא שייך אליה. יתכן שאם לא שואל - ולא דובר במשהו שניתן יהיה להבחין, אז לא חייבת.

אבל אם רוצה לדעת - זכותו של אדם, למשל, ששמר את עצמו, לרצות להתחתן עם מישהי כמותו. למה התשובה שלה צריכה להיות "על חשבונו"?

וזה לא סותר תשובה שלימה. יש כאלה שלא יקפידו על כך, וממילא גםם כשתתחתן, זה כבר יישאר מרחוק.

אני לא חושב שאפשר להחליט בשביל הזולת בדברים כאלה, כשהם אכן ממש משמעותיים לו.

רמב"ם הל' תשובה פרק שני:

"בעבירות שבין אדם למקום אינו צריך לפרסם עצמו, ועזות פנים היא לו אם גילם"!

ובגמ' מסופר על נכדו של רשב''י ש"כל פרוצה (כתבתי בלשון נקיה) שנשכרת בשמונה, שוכרתו בשתים". ה' ישמור באיזה מצב רוחני הוא היה.

אבל הוא חזר בתשובה, ונעשה קדוש כאחד התנאים (הגמ' כתבה איזה נס נעשה לו)! הלא הוא ר' יוסי.

בקיצור. חזרי בתשובה מאהבה, וכל האופל יהפך לאור - עוונות נהפכות לזכיות! ותהיי במעלה שגדולה מצדיק.

תאמיני. זו המציאות.

ואל תלכי בענין הזה לפי "חברה שלך".

אמת, זה שלא תשקרי. זה לא אומר שכל דבר שאת חושבת עלייך את צריכה לספר. יש להניח שכך גם נוהג הצד השני.

עם זה, בדברים שיש להם קשר ל"בין איש לאשה", דעתי האישית היא שראוי לומר, מחומרה מסויימת ואילך. לפחות אם לצד השני זה חשוב.

אני ביחס לעצמי.

בטח ובטח בעיניין של רגשות.

אני לא צריכה להכיר רוצחים כדי להרגיש שאני בסדר

קיום התורה הוא ההלכה

ולהלכה יש גדרים מאוד ברורים מה מי מו ואיך.

בקיצור. אני רצינית.

זה משהו בערך ככה: 

שאפילו על תנועה שאינה לפי כבודו יתברך היה ראוי לבוא על האדם מה שראוי,

אבל הקב"ה מלא רחמנות וכו'.. משהו כזה

נראה לי שלזה הכוונה.. אני צודק?

הדברים האפלים הם אפלים קודם כל בשבילך, וזה לא צודק לחשוב שהם משהו טריוויאלי שבמקרה או בצירוף מקרים או באשמתך חס ושלום או בטיפשותך "קרה" לך, כדאי לך מאוד להבין בדיוק מה קרה ואיך זה קרה ובאיזו דרך או דרכים גלשת לשם, כי זו את! אם את לא תעשי את זה, מי כן? זו הצורה בה את מתפקדת! ואם היה אפשר לשמש את צורת תפקודך לדברים אפלים, ודאי שיש דרך לשמש באותה צורת העבודה לדברים טובים ומצויינים וכשתביני את זה, או שתצליחי לספר למי שאת אוהבת או שלא, אבל לפחות תביני קצת יותר לעומק מי את ואיך את יודעת לתפקד.

יש סודות שחובה לספר ויש סודות שלא. ממש חושבת שכדאי שתתייעצי עם רב/ מישהו שמכיר אותך/ מישהי שאת סומכת עליה וכו'.

כדאי לפתור בעיות לפני החתונה, ולהיות סגורה לפני שאת נכנסת לזוגיות. הדילמה יכולה ללוות עד שתחליטי, היא לא תיעלם..

זה בעיקר ירגיע אותך ותרגישי יותר טוב עם עצמך.

מאחלת לך לעשות את זה מהר, כי חבל למשוך את הזמן בשבילך ובשבילו.. מניסיון הפוך.

אם את מרגישה שאת מתביישת לשתף, לא אכפת לי שתשתפי אותי בפרטי בפרטים ואשאל בשבילך.

המון בהצלחה. צדיקה שזה מפריע לך!

מצד אחד רוצים קשר פתוח שמבוסס על אימון הדדי עם בן הזוג.

מצד שני, בני אדם נוטים להאמין ללשון הרע שאנחנו אומרים על עצמנו וכדאי מאוד לשמור על כבוד עצמי בריא מול בן הזוג. כי למה לו לחשוב על עצמנו דברים שליליים?

מה עושים?

שמעתי פעם מהרב שמחה כהן, שהוא מומחה בענייני זוגיות, שיש דברים מסוימים שאם לא מגלים למשודך בזמן הפגישות, ורק אחרי החתונה חושפים בפניו את הפרט הזה, הוא עשוי להרגיש כל חייו שרימו אותו. שהוא קיבל "חתול בשק". וזה מאוד מאוד לא כדאי. זה יכול להשפיע בצורה שלילית על חיי הנישואים. יש דברים שכדאי לחשוף לפי החתונה ואז אם הוא בוחר בכ"ז להתחתן אז הוא עשה זו מתוך בחירה מוחלטת. לדוגמא אם יש ח"ו לא עלינו איזו מחלה, או מחלת נפש, או לא יודעת מה.

אבל כאמור זו שאלה רצינית מאוד מה ששאלת. כי לא בטוח שמה שאת מדברת עליו קשור לדוגמה של  הרב שמחה כהן.

לכן-

כדאי מאוד לעשות שאלת רב לדעתי. דעת תורה יכולה לתת לך בעז"ה בהירות הדעת.

ואל תשכחי שאם את חזרת/חוזרת בתשובה עלהעניינים הנ"ל שמנית, יכול להיות מאוד שאין עניין לספר!

יש כאן הרבה תשובות יפות ומחכימות ובעיקר מגוונות ולכן אנסה לעזור כמי שחווה בדיוק את אותה התלבטות כמוך.

רק כדי להסיר ספק מליבך, את יכולה להיות בטוחה שהסודות האפלים שלך הם אור זורח לעומת הסודות שאני סחבתי (והיום ב"ה אני נשוי כבר הרבה שנים + הרבה ילדים).

ולעצם העניין:

עצם העובדה שאת מרגישה שיש משהו מעיק בתוכך שאת חייבת להסתיר מחייב טיפול ועזרה נפשית.

אינני רומז כלל ח"ו שיש לך בעיה נפשית, אלא עלייך לערוך בירור פנימי עמוק כדי לפתור את הקושי.

רק לאחר מכן תוכלי להיכנס לקשר מתוך מקום בריא.

ראשית, עצם קיומו של סוד הוא דבר המעכל את נפש האדם מבפנים ולא נותן לו מנוח.

עלייך לברר עם עצמך (מומלץ בסיוע אדם מקצועי המבין למורכבות נפש האדם) מדוע מדובר מבחינתך בסוד כ"כ נורא? 

אם מדובר במשהו הממשיך עדיין להתרחש הרי שעלייך להיפטר מדבר זה, שאם לא כן אינך מוכנה לקשר זוגי (או לחילופין להחליט שאת מקבלת את עצמך כפי שאת). לא ניתן למצוא את "החצי השני" אם טרם מצאת בתוכך את "החצי הראשון".

בשלב הבא, עלייך להפנים שאותו מעשה רע הינו חיצוני למי שאת ולנשמתך.

הנשמה שהקב"ה נפח בנו היא חלק א-לוה ממעל ולכן שום דבר אינו יכול לקלקל או לגעת בו.

המעשים הרעים שלנו מצריכים תיקון אך הם אינם משנים את מהות הטוב שלנו.

אם כבר עזבת את החטא ועשית תשובה (דרך אגב, גם אם עדיין את נופלת מדי פעם באותו החטא, אין משמעות הדבר שתשובתך אינה שלמה - אך זה כבר מצריך הסבר ולימוד מעמיק) הרי שהסוד שייך לעברך.

כשאת נכנסת לקשר זוגי את רוצה בעצם למצוא את האדם שיהיה לך לגביו ביטחון מלא שהוא מקבל את כל כולך כפי שאת (גם אם הוא לא תמיד מרוצה מכל דבר שאת עושה, אבל הוא מכיר את האישיות הפנימית האלוקית שבך ושואף להתרומם יחד איתך), אחרת תמיד תחיי עם ספק. ספק אינו מאפשר להתקדם. ספק תמיד מושך אותנו אחורה.

עלייך להיות בטוחה ב-100% שאת כולך טובה (גם אם לא מושלמת כי אין אדם מושלם) ובלי שתקבלי את עצמך אינך יכולה לצפות שאדם אחר יקבל אותך.

רק לאחר שתהיי שלמה עם עצמך ותוכלי להביט במראה ולומר בקול רם:

"אני 'כוס ברוח'. אני כולי טובה. עשיתי מעשים לא טובים שאני מתביישת בהם, אך אני עושה ומשתדלת ככל יכולתי שלא לחזור אל אותם חטאים. אני גם עושה המון טוב. בסה"כ טוב לו לעולם שאני קיימת ואני מביאה שמחה וברכה לעולם".

רק אז תדעי שאת מוכנה לפגוש אדם אחר שתעניקי לו והוא יעניק לך שמחה וברכה וביחד בע"ה תעניקו לסובבים אתכם.

מתוך מקום שכזה, תוכלי גם להיות שלמה עם הכאב על העבר ולהביט לעבר העתיד באופטימיות.

ממילא תוכלי להתוודות בפני "החצי השני" על הפגמים שבך והוא יקבל אותך כי הוא יכיר אותך לעומק ויידע מי את באמת ושגם הוא לא מושלם.

תביטי לכאב בעיניים ותצמחי מתוכו, ומתוך כך תמצאי זוגיות מעצימה.

בסיכומו של דבר אני חושב שעלייך קודם כל לקבל ולהשלים עם "הסודות" שלך ורק אח"כ למצוא בחור ואז עלייך לחשוף את אותם סודות בפני בן הזוג (לפני החלטה על חתונה).

אני בטוח שכששלב זה יגיע, הבחור יקבל אותך גם אם הסודות שלך יכאיבו לו.

אם ח"ו הוא לא יהיה מוכן לקבל אותך עם הפגמים והנפילות שלך, אזי אין הוא המיועד לך.

לכולם יש סודות, רובם מתגלים מתישהו. מכאן השיקולים אישיים מאוד.

אני יכול להגיד בוודאות שכשחושפים את הסודות האלה בשלב הנכון כמעט תמיד הצד השני יכיל אותם, למרות שאנחנו חושבים שהם כאלה "נוראיים".

מה גם שלרוב האנשים אותם סודות (לפי מה שהבנתי מההקשר פה) דומים מאוד.

אין יותר מדי עניין לחשוש, וכדאי לחשוב על זה בשלב שזה לא יצור בעיה רצינית בחיי נישואים (אם בכלל).

לפעמים ההסתרה יותר גרועה מהסוד עצמו

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.