פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 839)

הי! לא כתבתי פה הרבה זמן, התגעגתי לניסיון ולאוזן הקשבת של חברי הפורום. סיימתי שיעור ה בישיבה עברתי לגור ברמת גן עם שותף והתחלתי לעבוד בתחנת דלק (עבודה מועדפת) ועוד מעט אתחיל לימודים ואני עובד לפעמים משמרת כפולה לכן אין זמן כ"כ לפורום רק היום אני בחופש.אתחיל בזה שמי שראה יודע שאני לא אוהב את הצבא אבל כדאי לבנים לדעת שהמציאות בחוץ דורשת הרבה יותר. בצבא אולי לא הכל עובד יעיל והרבה עם הראש בקיר אבל אתה יודע מה רוצים ממך ומקבל הכל באופן מובנה בעוד שבחוץ רק אתה דואג לעצמך. ובנוסף מגורי בנים בצבא שונים ואף הפוכים מהמגורים בצבא. בצבא חיילים חווים ביחד הכל וכל היום אחד בתוך השני והמגורים ביחד מוסיפים לזה קומה והופכת אותם לחברים הכי טובים בעולם בעוד שעם שותפים כל אחד בעבודה והלימודים של עצמו ואין כמעט מגע. ועוד משהו שעושה את זה הפוך הוא שהמגורים בצבא ביחד מוסיפים לגבריות ולמצ'אויסטיות שלהם בעוד שמגורים עם שותפים עושה הפוך ומאלצת את מי שבחר הזאת ללמוד לבשל ולגהץ ולעשות כביסה. עכשיו אמליץ לבנות שבינינו לתת עדיפות למי שעבר את שני השלבים הראשון שחישל את הבחור והשני שעידן אותו.  שיהיה לכם בהצלחה עם זה 

צפיתי עם אמא בערוץ של התאגיד, בסרט על מותה של דיאנה, שכידוע הייתה "נסיכת העם". כל העולם אהב אותה, לא רק הבריטים (ההורים שלי, דודים שלי... כל מי שמבוגר מספיק בשביל להיות בתקופה שלה).

הוצגו בו הבריטים שהתאבלו עליה. אנשים התייפחו, בכו בהסטריה, תקפו את התקשורת שלדעתם הרגה אותה, הניחו זרי פרחים לאורך עשרות מטרים ליד שער בית המלוכה. הגיעו בהמוניהם ללוויה, כדי להיפרד ממישהי שאף אחד מהם לא באמת הכיר אישית.

במהלך הסרט חשבתי לעצמי שזה נראה לי קצת אבסורדי, למרר בבכי על אדם שמעודך לא החלפת איתו מילה. 

תגובה רגשנית מתקבלת על הדעת, גם אני בכיתי כששמעתי על מותו של אורי אורבך, אריק איינשטיין ועוד אנשים שנגעו בי בדרך כלשהי. אבל מכאן ועד לישון ברחובות ימים לפני הלוויה כדי לא לפספס אותה? שוב חוזרת לדמעות - אנשים שממררים בבכי!

חשבתי הרבה על האהבה המוזרה הזאת...

ואז נוצר אצלי איזשהו קישור אליי, לחיים שלי.

גם אני בוכה הרבה על מישהו שאני בכלל לא מכירה, וגם אני אוהבת אותו בלי שהתוודעתי אליו פנים מול פנים.

ופתאום, אני מבינה אותם יותר. והמראה הזה לפתע לא נראה כל כך סוריאליסטי.

אחח אהבה, חשבתי לעצמי (ועדיין חושבת). איזה רגש מוזר שאת.

לילה טוב.

אירוסין

חתונה 

7 ברכות

חתונה

חתונה

חתונה

חתונה

7 ברכות

7 ברכות

חתונה 

חתונה.

והרגליים שלי כבר כואבות.

ואיזה חודשיים מלאי שמחה!

ואני שמחה כל פעם מחדש שעם כל הרצון שלי לאירוסין חתונה ו7 ברכות משלי

זה לא מונע ממני,לשמח חברות,לרקוד עד בלי די

לארגן 7 ברכות,ולשמח לשמח רעים אהובים.

כיף כיף כיף.

ועדיין,הרגליים קצת כואבות

אני מתוסכלת. לא יודעת מה מדברים עם הגבר שאני נפגשת איתו. (כן אני יודעת שבד"כ זה התסביך של הבנים), אבל העניין הוא שאני לא נפתחת על ההתחלה בכלל ופשוט כרגע אין לי נושאים לדבר עליהם. זה מביך.. מרגיש לי שלא יעניין אותו הסיפורים שלי. זה מעניין בנים?
אשמח מי שיכול לענות לי בהרחבה. תודה רבה!

אני לא פוחדת-

להיות כנה איתך,

להיחשף על ידך,

להביע בקול געגוע

לזייף בלי אנחת זעזוע

להיכשל, לטעות, להטעות, למצות

להתרגש, לחוות, לחוש, לצפות

לדבר הרבה, לשתוק לא פחות

ללכת איתך בנעליים שטוחות

לסמוך שתבין ,לצחקק משטויות

להיפתח, לשתף באינסוף אמיתות

לפרגן, נצח אותי בתחרות

אם אני אנצח זו אותה המהות

לחלום חלומות גדולים עד מאוד

על בית מלא שמחה, ברכה ועוד

להתווכח, לא לזוז מילימטר אחד

לא לצחוק כשאתה מחרק כה נפחד

לפעמים לקבל דעת האיש השני

להשלים עם שריטותיך, כן אדוני

לדמוע אך לא לנגב  הדמעות

לשתף שתדע קיבלתי מחמאות

לאכול נודלס ארוך מלא רוטב

להודות איתך הייתי חיה בקוטב

להישאר בלי איפור, בלי סלסול בשיער

לתת לך להוביל, לכוון אותנו ביער

לצאת יחד לדייט גם בחורף הקר

להכין לך משקה הכי הרבה יצא מר

לקבל דעתך, לנגב דמעתך

להצדיע לך, לחזק אמונתך

להשאיר לך לדאוג בשבילי

כי אתה מקור החוסן שלי!!

בשולי הדברים- תודה לכל מי שהגיב על הדברים הקודמים שהעליתי, גרמתם לי שוב לכתוב... אז זה בזכותכם

שדכנית שקוראים לה חנה אזולאי?

נכון שהתגעגעתם??  

היום יותר משמחתי לומר "בדיוק עכשיו הציעו לי מישהו" ולנשוף לרווחה

אז שמחתי להודות לה' שיש מישהו 

וגם קיבלתי פתאום סתם ככה באמצע היום סמס מחמם לה מחברה

שרצתה לאחל לי בהצלחה ולומר שהיא מתפללת עליי 

מה אתם/ן עשיתם/ן?

כשתבוא,

אספר לך

כמה חיכיתי לך

כמה התגעגעתי אליך

עוצמה כזו של געגוע

שלא ידעתי שישנה

כשתבוא,

אני אדע שהכל היה שווה

שזה לא טעות ולא שכחה

כי מלפניו אין שום בלבול

שהתפילות והדמעות שלי

לא נשפכו ריקם

יחדיו הם נאספו וכבר מלא הנאד

כשתבוא,

אספר לך

כמה על עצמי שמרתי בשבילך

איך כמעט התבלבלתי מי אתה

איך כמעט איבדתי את עצמי ואלוקי

וכמה כבר רצית שתבוא...

אנו משכנעים את עצמנו שחיינו יהיו טובים יותר אחרי שנתחתן, אחרי שיהיו לנו ילדים.

אנו מתוסכלים כי הילדים אינם מספיק גדולים ושנהיה מאושרים יותר כשהם יגדלו.

אחר כך אנו מתוסכלים כי מתבגרים וקשה איתם. אנו בטוחים שנהיה מאושרים יותר לאחר שהם יעברו את השלב הזה.

אנחנו אומרים לעצמנו שחיינו יהיו טובים יותר ויהיו מושלמים כשבן/בת הזוג יצליחו יותר, כשתהיה לנו מכונית טובה יותר או בית גדול יותר, כשנוכל לנסוע לחופש, כשנהיה בפנסיה.

האמת היא שאין זמן טוב יותר להיות מאושרים מ"עכשיו", אם לא עכשיו אז מתי?

החיים תמיד מלאים באתגרים ובמכשולים. עדיף לקבל זאת ולהחליט להיות מאושרים בכל מקרה.

מישהו אמר פעם: "במשך הרבה זמן היה נדמה לי ש'החיים האמתיים' היו אמורים להתחיל עוד מעט, אך תמיד היה מכשול אחד, בעיה שיש להתמודד אתה, מייל לא פתור, חוב שצריך לשלם... אז החיים היו אמורים להתחיל, עד שהבנתי שהמכשולים ההם- הם החיים שלי!"

(לא יודע מה המקור של זה. לא אני בכל אופן..)