פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 852)

איזה סוג הרגעה?..)

לא הייתי צריכה לקרוא את זה..


הלוואי שתאמין שגם לה היה קשה.

אני לא מאחל לה קושי...
חוץ מזה המסר דיי אופטימי
למה זה מצער אותך?

אני בטוח שהיה לה קשה.
אני גם בטוח שהרבה פחות קשה ממה שקשה לי...
אבל מה זה משנה.

אל תהיה.

ומשנה כי קל לאנשים להגיד שלצד השני קל להגיד לו. ובעצם זה יכול להיות אפילו הרבה יותר קשה

אני מבין שיכול להיות שאת חווית פרידה ממישהו כדבר קשה. אני גם חוויתי את זה לא קל בכלל שיזמתי פרידה. אבל זה קשה מלעשות למישהו אחר לא נעים , זה שונה , החיים שלך ממשיכים הלאה עם תחושת מועקה. מי שנפרדים ממנו הרבה פעמים חווה משבר של ממש באמונה בעצמו ובדרך בה הוא הולך.

לי יש תיאוריה כזו שהחשיבה הזו "אני הולך היום להיפגש עם (כנראה)אישתי לעתיד" היא זאת ששוחקת.
אני יודעת להעיד על עצמי, שלפני כל דייט אמרתי לעצמי " היום את הולכת להכיר בריאה של הקב"ה, בחור שהולך לעשות לך את הערב הכי מהנה אז תנצלי את הזמן הזה ותהני.."

ככה הייתי יכולה להיות הרבה יותר נינוחה,
לא ניסיתי לשחק את המשחק, לא הרגשתי צורך להוכיח את עצמי או לגרום לו לרצות אותי.
הייתי אני בערב כיף עם בחור.

אחרי הערב הזה , לא הייתי שואלת את עצמי אם אני רואה את הבחור הזה בעלי- כי אם זאת הייתה השאלה לא הייתי יוצאת לדייט שני בחיים.
הייתי מנסה לחשוב מה היה בדייט, האם אני רואה את עצמי עם הבחור הזה עוד ערב?

בהצלחה

רק שיהיה לי כבר דייט..!

בעזרת ה' ובזמן הכי מתאים.
תצליחי!

אבל אני חושב שזה צריך להיות מתוך מהלך כללי של תפילה ורצון. אני לא רוצה להגיע ליום שבו זה יהיה סתם עוד דייט שבו אני פוגש בחורה מקסימה ככל שתהיה. ברור שבשכל אני יודע שיכול להיות שזה לא זה. אבל אני רוצה תמיד להאמין שאולי (בדגש על האולי) הפעם זה זה. לדעתי בסוף זה מה שמאפשר לזה לקרות באמת. אני רוצה להתרגש כל פעם מחדש מהמחשבה הזאת.

וזו רק תיאוריה שלי.
ציפיות גבוהות- נחיתות קשות.

אם זה השתמע מדבריי, לא ראיתי את זה כעוד ערב עם עוד בחור מקסים.
ראיתי את זה כערב כיף (הוא לא תמיד היה כזה) עם בחור מקסים שיש לי מה ללמוד ממנו ובעזרת ה' כולי תפילה שהתהליך למציאת הבחור שלי יהיה קצר.

בכל אופן, אני מאחלת לך להרגיש את הקב"ה בתהליך הזה ולקחת את התקופה הזו כתקופה של צמיחה ולמידה (אפשר גם הנאה)

שנכון לקחת פסק זמן, אבל לא כזה שיהפוך למריחה.

אולי שבועיים, ואם צריך שלושה.

 

אני חושב שדווקא החזרה לשגרה תעזור גם להתגבר על הגעגוע. זה עיקרון דומה לעובדה שמחשבה דוחים על ידי מחשבה אחרת ולא על ידי התעלמות.

 

המחשבה על הצד השני היא אחראית, אבל סוף כל סוף אתה עושה ככל יכולתך להמשיך הלאה.

 

בקיצור: קל לומר, קשה לעשות.

 

בהצלחה.

'לא' מתחילה בחוסר יציבות ששואפת מעלה ומסתיימת לא באחרת מהראשונה באותיות, אחת ממעטות שלהן שתי רגליים על הקרקע.

כל 'לא' מערער לנו את מה שהיה נדמה כקרקע יציבה בעבורנו, מביא אותנו לניסיון להבין מה לוקחים משם, עם הפנים למעלה וגוף נוטה קדימה והלאה ומשם... חוזרים להתחלה. עם יציבות מסוימת. ואלופו של עולם בכל התהליך הזה.

 

לרוב, בעניין הזה אנחנו יודעים ומרגישים מה הכי טוב לנו ברגע הנתון.

יש מי שיאמר לעצור עכשיו יעשה לא טוב, וממשיך קדימה.

יש מי שיאמר הפסקה (כאן הדעות חלוקות כמה זמן אורכת ההפסקה הזו).

 

מה שכן, לענ"ד, לצפות שקשר יעלים קשר זה דבר שמאוד קשה לסמוך עליו, והשוואות הן דבר בלתי נמנע. 

אין לאן לרוץ ואין לאן למהר, האמונה בהשגחת הבורא ותפילה אליו בכל עת עוזרים לדעת למצוא איזה ישוב שיהיה לה נחמד ונעים שם...

ועדיף לקחת זמן מוקצב מראש לחשוב מה לוקחים ממה שהיה, להרפות ולייצב את עצמנו במובן מסוים (כי אין לא שלא מערער בנו משהו פנימי וגורם לחשוב לעומק). ומשם להמשיך עם כוחות מחודשים. יש שיראו בזה מה שנקרא הכנעה - הבדלה - המתקה.

 

ולגבי בזבוז הזמן - גם מצידך וגם מבחינת הבחורה - תבטח בה' שהכל מושגח ומדויק ומה שמתרחש בפועל, בין אם דחית כרגע הצעות ובין אם נפגשת וראית שלא, הכל רצונו. כי רק רצון המלך נעשה. 

אבל הפשט הוא אחרי קשר ארוך, בדרך כלל אנשים צריכים לעכל את.עצמם ואת החלל שנוצר, וזקוקים להפסקה לתקופה מסויימת, ואפילו קצרה...
כי כאילו ישר לצאת ככה זה יכול להעיד שבנאדם לא נמצא במקום אמיתי של היכרות, כי היכרות זה דבר עמוק שמצריך שתהיה שם במאתיים אחוז, אז איך אפשר ככה לקפוץ....

ובוחן את הדברים לעומק ולא פועל על אוטומט. ודבר שני באמת אני חושבת שלפעמים צריך קצת הפסקה להתרעננות. ולוקח קצת זמן לשחרר וזה בסדר וטבעי. וצריך לקחת את הזמן הזה מצד שני לשים לב שזה לא נמשך יותר מדי. ועצה אחרונה תקשיב ללב שלך כי עמוק בפנים אתה יודע ומרגיש מה נכון בשבילך.

אם אתה מרגיש שאתה צריך זמן "לעכל" את התחושות ולתת לעצמך את הזמן להרגע, לך על זה.. כי זה באמת לא פשוט להמשיך כאילו לא קרה כלום.

 

אולי כדאי להחליט על תקופה קצרה של הפסקה כדי לנקות את הראש, אבל לא תקופה ארוכה מידי, כי לפעמים דווקא כשממשיכים לצאת, זה עוזר להשכיח קשרים קודמים.

 

אבל כמו שכי בשמחה תצאו אמר, בסופו של דבר אחרי כל העצות - כדאי לך להקשיב למה שבאמת אתה מרגיש שנכון לך.

כי אפשר לתת עצות אבל יתכן שהרבה מהן לא רלוונטיות לך.

 

הנקודה העיקרית החשובה בעיניי זה להמנע מלעשות דבר שמרגישים שהוא גורם לנו להלחם בעצמנו בצורה חונקת. מותר שיהיה לנו קשה, לגיטימי שיהיו לפעמים השוואות.

נכון שאדם צריך להתעלות מעל עצמו ולהתאמץ להתקדם, אבל לפעמים צריך גם לשחרר מעצמנו ולתת לזה את הזמן..

מקווה שהועלתי ולו במעט.

 

בהצלחה רבה!

אם ככה זה דורש ממני ישבצ עם עצמי, ממש תודה. 

גם אם אחרי כל העבודה שעשינו עם עצמנו (ישב"צ רגוע), פתאום לאחר תקופה מסויימת הכל מתפרץ והרגשות גואים - לא להילחץ מיזה. זה לגיטימי לדעתי.

לא לחשוב שכל העבודה שעשינו עד אז לא שווה כלום, כי זה לא נכון.

לפעמים אנחנו עובדים על עצמנו ומרגישים מצויין, ופתאום התרחשות כלשהי גורמת להכל לצוף.

וזה בסדר.

רק צריך לראות איך מתוך זה מנסים לעלות חזרה.

 

אני שמתי לב על עצמי שאם אני מתחילה לכעוס ולייסר את עצמי ("למה אני מגיבה ככה"/"למה אני לוקחת ללב"/"למה אני לא מסוגלת לעבור הלאה" וכו) זה סתם מיותר ומייאש.

 

אז שוב, נכון, אני לא אומרת לא להתקדם ורק להיות שקועים בלהסחף אחר הרגשות המתמסכנים, אבל צריך לשים לב שאנו מנתבים את עצמנו נכון - מצד אחד אנו מתקדמים וצומחים מיזה, ומצד שני לא מתעלמים מהרגשות והתחושות שלנו.

 

לא קל בכלל ליישם, אבל שמתי לב על עצמי שעצם הבנת הנקודה הזו, כבר מקדמת קצת.

 

שכוייח.

[התלבטתי אם לכתוב עכשיו, אבל אני חושבת שהכרת הטוב זה דבר ראוי להערכה, אז כתבתי]

לנסות הכיר אדם ומלואו
להעריך, להאריך שיחה
להתחבר לדברים משותפים
להבין את המניעים
את התחביבים
את המחשבות..

ואז צריך לנתק. להתעלם. לשכוח.
העיקר להמשיך.

מוזר בהחלט.

וזה כואב. זה לא סתם כן/לא לאיזשהו רעיון, אלא בן אדם שלם ומורכב, ובן אדם אי אפשר "לפסול". זה משאיר טעם כ"כ מר אחר כך כשאומרים לא, אבל...לא.

בס"ד

ועוד יותר ממוזר- קשה..
קשה להיפרד, קשה להתגעגע, קשה לא לדבר..
ומפחיד- להמשיך הלאה ולחשוב על להיפתח למישהו אחר..

לא נותנים ללב להיכבש אלא תמיד שומרים על דיסטנס כדי לא להיפגע אח"כ

פורקים את הדברים הפחות טובים. ככה זה...מחפשים במה להתפס, לקבל מילי ניחומים...

הלוואי שנשמע בשורות טובות!!
אני אישית, למשל, באמצע קשר שהולך מעולה בנתיים. די בהתחלה...אבל הולך ממש טוב. אז הנה...בשבילך,@לב טהור

אולי שכל מי שיש לו משהו כזה שיכתוב...

אבל היי!!
יש לנו כאן זוג פורום חמוד וטרי!
@ציף עב"ל @דונטפנצ'וס!

אז נראה לי מותר לנו על חשבון זה

באמת משמח!!

 

בס"ד

 

רציתי להרוס אבל יש לי לב רחום מידי ואני לא ממש מסוגלת לכך...

 

אופס
🙊🙊🙊🙊🙊🙊🙊🙊

בס"ד

 

ותודה!!

ואז התברר שהם פרסמו את זה...

אתם מחונכים טוב

אומרים שחוקים נועדו למי שלא מבין אותם.
לי לא אכפת מאאוטינג, ואני מוכן בשמחה לשתף הכל, אבל אני יודע שיש פה ניקים שלא רוצים לשתף. בגלל שאני לא מבין למה. אז אני לא מבין את החוק של לא לאטנג. ולכן אני הכי צריך לשמור על החוק הזה.

הוא דיווח עלי.. עלי!!
@-ינון- יש'ך אומץ אתה..

בהחלט!

הפורום...

תכינו את עצמכם להתחלה חדשה, כזאת שמביאה איתה נחת ושמחה!

או שאדבר בשם עצמי.

אני קנאית מכדי לשמוע על שמחות של אחרים במרוכז.

ופחדנית מכדי לשתף בשמחות שלי שמא הדיבור עליהן ימוסס אותן.(כפי שאמרו פה..."אין הברכה שורה..")

תכלס.

צרות הכי כייף ומעניין.

הרי, עד כמה שאני יודע, כל החתונה היא קשרי ידידות וכל הרגשות האחרים מתפתחים עם הזמן.

אם מדובר על ענייני התאהבות/משיכה זה כבר עניין אחר (שלדעתי לא רלוונטי, אבל את תראי פה דעות אחרות לגמרי)

כי את בעצמך כתבת שיש לך רגשי חיבה אליו.
אין לי ניסיון בזה בכלל אבל אני חושבת שככה זה מתחיל ומתפתח.
אני חושבת לתת לזה קצת זמן.
וגם יש כאלה שאין להם את הניצוצות או הברק בעיניים. פשוט רואים התאמה בשכל, חיבה ברגש וזהו.

זו דעתי, יבואו מנוסים ממני ויתנו דעתם..

מהרב יהושע שפירא בשם הרב צבי טאו,

שהרגש איתו מחליטים להתחתן הוא השלב בו

את מסתכלת עליו, ואומרת לעצמך: 'זה, שלי'.

 

אם את רוצה טיפים ליצור התאהבות - זה ממש קל,

אבל זה גם ממש לא הסיפור.

 

הקשר הזה מכביד עלייך או משחרר אותך?

כשאת רואה ממנו שיחה או הודעה, איך את מרגישה?

מה עובר עליך כשאתם משוחחים או נפגשים?

 

יש עוד הרבה שאלות אפשריות,

הכל זה בגדול הכיוון, לדעתי.

לדעתי תמשיכי, בכל אופן.

 

המון הצלחה!!

עיצה של ר' הלל זקס זצ"ל

 

כשאת פוגשת את הבחור-

תבדקי מה את מרגישה ברגע שאת רואה אותו (ממש בשניות הראשונות)-

את שמחה לראות אותו ולפגוש אותו?

או שאת אדישה כלפי זה?

 

איך הוא נראה כשהוא רואה אותך?

הוא מחייך לקראתך חיוך של 'איזה כיף לראות אותך'?

 

השניות הראשונות האלה מעידות הרבה מאד..

 

אישית ממש עזר לי,

בהצלחה

האם את אדם שמתלהב מהר? שקודם שוקל ואז מחליט?
לא חושבת שזה נמדד בזמן.
בלי קשר מציעה לדבר על זה...

# הבלדה לגברת הראשונה # - לקראת נישואין וזוגיות

 

אבל יכול מאוד להיות שזה ישב בתת מודע...

קבל את זה כתגובה לשלך ;)

הצלחת להביע כנראה את נבכי הנפש שלך...זה ממש נוגע ללב, כנה ואמיתי, וממש יפה.

בס"ד

 

והוא יבוא!

בזמן שלו הוא יגיע..

 

אשריך.
אני חושבת.
קראתי שוב ו... זה כ"כ כ"כ נכון ומדויק.
וכתוב יפה...נעים לעין וללב..
שנזכה כולנו תמיד לומר מילים נכונות ולדעת לתקן.

בהצלחה!

כמו בהרבה דברים בחיים

לדבר אחד עם השני זה בד"כ הפתרון הכי טוב.

אבל דווקא האירוסין שלו עושים לך טוב.

אנשים לא מתארסים סתם, זה מלמעלה.

גם אלה שמבטלים אח"כ, וגם אלה שמתגרשים.

 

אם הוא מאורס - זה קיר. הוא פשוט לא שלך.

אפשר (ואולי רצוי) לבכות קצת, לעכל כמה ימים,

ואח"כ להמשיך הלאה מתוך שמחה ונחת,

ובע"ה גם את תבשרי בשורות טובות במהרה!!

המון המון הצלחה!!

שממבט מרחוק נראה לך כאילו ההתעקשות על מגורים מרוחקים היית הטיפשית ולא נכונה. אבל כנראה שאצלך רק זה היה ואצלו היו עוד כמה דברים שגרמו לו להתלבט.

את מזכירה לי חברה שלי שהתגרשה כי היה לה כ"כ רע ואח"כ היא הייתה מספרת לי שהיא בוכה מגעגוע ומרגישה מפגרת.

את נמצאת עכשיו במצב לא נעים שכאילו הוא הסתדר ואת נשארת תקועה במקום. אבל זה לא נכון. הוא פשוט לא שלך ולא מיועד לך כנראה. ואל תזלזלי בקטע של המגורים. ותזכרי שזה לא את הורדת אלא בסופו של דבר הוא הוריד ואפילו עשה את זה בצורה קצת מגעילה הייתי אומרת.

אז אל תצטערי. ה' יביא לך מישהו יותר טוב!!! הרבה יותר!!!

 

רק כדי להגיד לך שאני חושבת שנראה שהקב"ה ממש עזר לך להבין שתמצאי מישהו שיותר טוב לך.
נקשרת אליו כבר וזה ממש קשה לחשוב על מישהו אחר אבל זה שהוא התארס עזר לך. עכשיו כבר ברור שאת צריכה להמשיך הלאה.
לא קל בכלל אבל אני בטוחה שבע"ה תמצאי את המושלם בשבילך.

תזכרי מה שהשדכנית אמרה לך, הוא כנראה לא ממש ראה בך בתור אישתו לעתיד.

הבקשה שלך לגור במרחק מה מבית הוריו היא בקשה מאוד לגיטימית. אבל הוא כנראה לא חשב שיש לו בשביל מה ללכת לקראתך.

"על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו". ואם בחור לא מרגיש את זה, זה סימן שזאת לא אישתו.

וכמו ש"טוב בסדר" כתבה, היו לו כנראה עוד סיבות נוספות.

וזה שהוא התארס עוד יותר מוכיח שאתם לא נועדתם אחד לשני.

תחשבי שעוד יבוא לך בחור בעתיד שירצה לעבור איתך לאי בודד כי ירגיש שהוא לא צריך שום דבר בעולם הזה חוץ ממך.

לא קראתי הכל אבל ממה שכן קראתי - נשמע שעשית את הדבר הנכון לך!! אין לך על מה להצטער, בפעלת כראוי, ניסית באמת. אז מה עם יש חיבה?! הבחור לא מתאים לך!
אם הוא לא מבין שכדי לבנות בית צריך "על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו..." אז הוא עדין ילד.
חמולה זה דבר מסויים מאוד שצריך לרצות בו ולהיות בנוי לו. לא לכל אחד זה מתאים.

חזקי ואימצי, האחד שלך עוד לפנייך, ב"הצלחה

ואם לא יכלת להתמודד איתה אז לא יכלת. לא חושב שהפסדת משהו, ויכול להיות שאם הייתם ממשיכים היית באמת סובלת ממה שהפריע לך.

לכן, לדעתי, את יכולה להיות רגועה ושלמה עם ההחלטה שלך ולהתקדם הלאה בע"ה.

ותזכי למצוא את שלך במהרה ולשמוח, וה' יקיים בך "הרופא לשבורי לב" במהרה.

והלוואי וכל הברכות יחולו בע"ה על כל המחפשים את זיווגם! 

 

 

יותר מידי אפילו שהיא חולה הוא לא המטפל שלה ולא חייב לגור לידה יש לו עוד אחים ...בכל אופן אני זוכרת לפני כמה שנים גם אני פסלתי על בחור שהיה קשור לאמא שלו ולא מוכן להתפשר על מקום מגורים ובטח שאת לא רוצה לגור שם אני מסכימה איתך ואין לך מה לחשוש שפספסתי בהצלחה

לא דרשת שום דבר אלא העלית הצעה; לא ביקשת לעבור לעיר אחרת, או למדינה אחרת חלילה - ביקשת להגדיל לא בהרבה את המרחק ביניכם לבינם, ונימקת את הבקשה שלך בהסבר הגיוני לכל הדעות! זה לגיטימי לגמרי, ואם הבחור היה מעוניין בך כמו שאת היית מעוניינת בו, הוא היה שוקל את זה בכובד ראש ולא זורק אותך (ועוד בצורה כזאת... סלחי לי אבל זו לא דרך).

 

אני ממש מבינה את הכאב שאת מרגישה... את תחושת הפספוס וההחמצה... אבל אסור לך לגרום לזה להשפיע עלייך ולחשוב שמה שקרה לא היה צריך לקרות. טוב שזה קרה. תחשבי על זה לעומק - אם יש ספק אין ספק - היית בתוככי המשפחה שלו, ומה שראית הלחיץ אותך ממש. בחור שמושפע ככה מהמשפחה שלו וצמוד אליהם בחבל הטבור, לא ישחרר אחרי החתונה וזה יקרין על חיי הנישואים שלכם. באמת היית רוצה לחיות ככה?

 

כנראה שהוא מצא מישהי שלה זה לא אכפת... או מישהי חלשת אופי יותר ממך, והעניין הזה הסתדר איכשהו. אבל בראייה אובייקטיבית לגמרי - של מישהי שנחשפה לסיפור שלך מהצד ולא לוקחת בו חלק, אני מזדהה לגמרי עם הצד שלך! רוב מוחלט של הסיכויים שגם אני הייתי מקבלת את אותה ההחלטה בדיוק. זה לא בריא להיצמד כל כך למשפחה, בטח לא כשהיא משפיעה על ההתנהלות ואין יכולת להפריד בין החיים הפרטיים שלכם ובין חיי המשפחה המורחבת. זה לא בריא, ולעומת זאת האינסטינקט שלך שהתנגד לזה היה בריא מאוד. 

 

תכניסי לעצמך לראש שטוב שכך קרה! ייסורי המצפון שלך הם פשוט היצר הרע שמכניס לך ספקות לראש וללב. אני מניחה שכשהכל כל כך טרי, קשה לראות את הדברים בפרופורציה הנכונה. רק כשחולף הזמן זה אפשרי... והייתי במקום שלך, אז אני מבינה משהו מהחיים שלי...

 

לא לא לא עשית את טעות חייך, פעלת בשכל ולפי מה שמתאים לך! והאחד שלך בוא יבוא, אחד שלמענך יהיה מוכן להתרחק מההורים שלו גם 500 ק"מ 

 

מוזמנת לכתוב לי לפרטי, אני פה בשבילך!

 

שמחה לראות שאכן עשיתי את הדבר הנכון בעזרת ה'!

תודה רבה על החיזוק, 

בקרוב אצלך בקלות בע"ה! 

עד פסקה 1- (הארוכה)- אני גם לא הייתי מסכימה. זה חשוב לך והבקשה שלך ממש הגיונית.
עד פסקה 3- נשמע ממש הגיוני. אז לא הפסד גדול
עד הפיסקה האחרונה- מפתיע, אבל הגיוני.

תראי, לדעתי את לא צריכה להתחרט על הבקשה שלך. היא מאד לגיטימית. תחשבי שאם היית מתארסת איתו תוך ויתור על הפרטיות שלכם היית כועסת על זה לאורך זמן, וזה היה עלול לפגוע בזוגיות שלכם. הגיוני שאת מרגישה פגועה ונבגדת ובעיקר- שהתעקשת על שטויות, אבל המקרה ההפוך גם הוא בכלל בכלל לא מושלם.
תמצאי בע"ה בקרוב בחור מדהים מדהים!

עברתי גם חוויה כזאת מטלטלת.. שונה אבל דומה. ומה שאני יכול לומר.. כשמציבים אולטימטום משהו פה דפוק..

לא משנה מה הדרישה ולא משנה מה הרצונות. אין בעיה עם כל בקשה ועצה ורצון שלא יהיה העיקר שזה יהיה בשיתוף.. חיי זוגיות *לא* יכולות לעבור באולטימטומים. ואם אחרי 5 שנים הוא פתאום יחליט משהו אחר. ולא מעניין אותו כלום?

היה לי מקרה שגם אני רציתי והציבו לי אולטימטום.. לצערי לא הייתי מספיק חכם כדי לראות שזה לא הגיוני ככה. ונגמר בצורה כמו שתארת.. באתי לקראת. ניסיתי. אבל היא לא רצתה.

מברור.. זה קצה הקרחון.. זה רק אומר שזה לא התאים. זה אומר שההתעקשות הייתה בגלל חוסר התאמה. ככה אני מפרש את זה היום..

מזדהה מאוד. בהצלחה.

אני חושבת שאתה צודק לגמרי.. 

מרגישים מהתגובה שמדובר במישהו שחווה משהו דומה באמת.. 

 

תודה, הצלחה רבה!

תראי הקדוש ברוך הוא הוא זה שמזיז הכל בעולם..כל העניינים זזים בדיוק לפי איך שהוא רוצה- והוא תמיד רוצה בטובתך.
אם זה הוא משמיים זה הוא ואם לא אז לא..
אין מה לנסות בכח עכשיו...הקב"ה אירס אותו כי ככה נגזר משמיים שיהיה עכשיו..אולי יתבטל תתחתנו ואולי תבוא הישועה ממקום אחר.
במקום כזה צריך לתת ביטחון בריבונו של עולם לדעת שהוא ורק הוא היחיד שמזווג זיווגים. ומה עלינו לעשות? מקסימום השתדלות (אבל מקסימום!!) ואז- להשליך על השם וחסמוך עליו. בהצלחה

תמיד כשנפגשים אומרים שהמשפחה היא לא העיקר
ומתחתנים עם הבן אדם ולא עם המשפחה
באתי להפריך לך את הטענה הזאת.
מתחתנים עם המשפחה.
המשפחה תקלוט אתכם לשבתות תהיה באירועים ,
האמא שלו תהיה הסבתא לנכדים שלך וכו וכו.
ואמא שמתערבת, ולגור ליד המשפחה של ההורים
במיוחד בשנה ראשונה- זה לא חיובי.
לא חיובי שכולם נכנסים ואין לכם את הזוגיות
לחיות את חייכם כפי שנוח לכם כזוג
ולא תחת עיניים בוחנות של חמות או גיסה.
במיוחד כמו חמות שהייתה יכולה להיות לך..
עם האמירות הנחרצות שלה וכו'
מעבר לזה-
כאשר את מתחתנת את הופכת להיות האישה מס' 1 של בעלך.
לפני אמא שלו ולפני אחיות שלו לא משנה באיזה מצב הן!
תארי לך בערב עם הילד שאת רוצה אותו בבית
ועזרה עם הילד
ואת מותשת. ואין לך כוח
ואז אמא שלו קוראת לו.
מה יקרה? האם אדם כזה יעזוב אותך כי "אמא שלו צריכה אותו"?
כשאת לא מקום ראשון בכל מקום בחייו
זה כבר לא.
מניסיון.
גם אני יצאתי והתארסתי עם בחור שאמו הייתה החלק המשמעותי בחייו לפניי. וסבלתי מזה.
ביטלנו.. ב"ה. אבל שתדעי שהמון סבלתי לפני ההחלטה הברוכה הזאת ודווקא מהסיבה הזאת.
דברים לא הגיוניים שהיא ביקשה וכו'.

אז אני לא אגיד לך טוב מאוד תשמחי שזה לא מה שקרה לך
כי עכשיו קשה לך
אבל אני מאחלת לך לראות את הטוב הזה
אם לא עכשיו, בהמשך.
קבלי חיבוק חם.
ותבכי תכאבי כי זה כואב! זה קשה!
ועוד שהוא התארס.
אבל גם תלכי תסתכלי בפורום נשואים טריים
כמה זוגות סובלים מקרבת יתר להורים..
בהצלחה!
ופה בפרטי אם את רוצה

לא נראה שהבחור התאמץ בשבילך גם כן.
זה שיש הרבה דברים משותפים זה טוב והכרחי אבל לא מספיק.
הרושם שעולה ממה שסיפרת, שהוא היה די אדיש לרצונות ולתחושות שלך. למה הוא לא מתאמץ לשכנע אותך? למה הוא קובע לך עובדה? כאילו את כלי או חפץ שלו, נטול רצונות. כאילו הוא משתמש בך. חויתי דבר דומה מהצד השני, רק אח"כ הבנתי את זה. כשנמצאים בפנים קשה לראות את זה.

אבל בכל זאת היה לכם טוב ביחד? אולי הוא הרגיש איתך על תקן חבר שכיף לבלות איתו אך לא כבת זוג שהוא אמור להתאמץ למענה. זה מישור אחר לגמרי.

ובקשר למשפחה. שימי לב שהמשפחה של הצד השני זה נושא חשוב מאוד. אם את לא מרגישה טוב אצלם, הם לא נותנים תחושה טובה, זה הזמן לברוח משם. ק"ו בן בנו של ק"ו, אם הבחור היה מחובר מאוד למשפחה שלו. לדעתי היית נכנסת לסיוט מתמשך. הדברים שראית בבית שלו לא היו משתנים באופן מהותי, אולי באופן כמותי, ואולי קצת היית מתרגלת. אבל עדיין היית מרגישה לא טוב שם. זה שהם משפחה של תורה, אמת, ופשוטים, לא מעניין אותך (תראי איך הם התנהגו אלייך..). מעניין אותך היחס שהם נתנו לך. זה מה שרלוונטי לגבייך בעיקר. לכי תדעי גם כמה הצגות אולי עשו לך. ואני מכיר מקרים...

בקיצור, עשית נכון מאוד. התארס? שיערב לו.הוא לא מתאים לך. אני יודע שזה מצב קשה, אבל זה בעיקר קשה רגשית. תוכלי לפמפם לעצמך (כשזה צף ועולה לך בראש) למה מבחינה הגיונית זה לא מתאים. כל עוד פעלת מהשכל ולא מהרגש, זה מצויין. הרגש ידעך עם הזמן (הרבה או קצת, תלוי בהרבה גורמים).

עם הזמן, תפגשי גם בחורים אחרים ותראי את הקשר ההוא באור אחר, מבט כללי ומנוסה יותר.

בנוסף, תשאלי את עצמך, מה למדת מהקשר הזה? במה הוא קידם אותך? הקב"ה לא העביר אותך את המסלול הזה סתם...


את תצאי מהסיפור הזה יותר חזקה ובוגרת. שיהיה הרבה בהצלחה בהמשך

הי יקרה,

 

קודם כל

באמת כואב ולא קל!!

קחי לעצמך את הזמן שלך לכאוב ולבכות..

 

ובנוגע למה ששאלת-

ממש לא נראה שפספסת את הזיווג שלך.

 

אני לא אחזור על כל מה שכתבו פה על ההתנהלות שלו, שבאמת היא ממש ממש לא תקינה.

 

אבל משהו נוסף שבלט לי-

הוא התארס חדשיים (או פחות) אחרי שנפרדתם. אחרי קשר ארוך.

אולי זה מעיד שהקשר היה בשבילו פחות משמעותי ממה שהיה עבורך..

את גם כותבת שהוא לא ניסה לשכנע אותך. כאילו, לא רוצה- לא צריך.

 

כמה שזה כואב,

כנראה שבאמת הוא היה פחות מחובר ממך.

וזה לא כיף לדעת שאת רצית מישהו כשהוא לא רצה.

אבל את גם לא רוצה להתחתן עם מישהו שלא באמת רצה.

את ראויה להרבה יותר.

 

בעז"ה יגיע גבר שיאהב אותך מכל הלב!!

וירצה אותך!

ולא יציב לך כל מיני אולטימטומים...

שיתן את כל כולו לקשר ולזוגיות.

 

בהצלחה יקרה!

שולחת לך כוחות!!

לטובתך, תפסיקי להתעסק בזה

לא נשמע שהיה כל כך בעיניין מההתחלה

הבחירה שלך הגיונית לגמרי, את לא צריכה לוותר על מה שחשוב לך בשביל מישהו אחר. את ההחלטות החשובות אתם צריכים לקבל ביחד ולא שהוא יקבע לך מה יהיה.

 

והדשא של השכן לא תמיד ירוק יותר

 

תלמדי את מה שיש לך ללמוד מזה ובע"ה יגיע הנכון במהרה

לא קראתי את אלה שמעליי אז סליחה אם אני חוזר על דברים...

אני חושב שחלק מהעניין של השגחה פרטית זה שהקב"ה מכוון אותנו גם דרך התחושות והאינסטינקטים (אגב, אצל נשים זה לדעתי אפילו נכון יותר כי הרגש שלהן "טהור" יותר באופן טבעי משל גברים). ואם אז עשית את החשיבה והמאמץ מבחינתך, וזה מה שיצא, אז אין על מה להתבאס. כנראה שכך הקב"ה כיוון אותך.
לגבי השאלה האם פספסת את הזיווג שלך. אז זו שאלה שצריך להיות מינימום נביא כדי לענות עליה, אבל אביא לך משהו שכתב הגר"א. הגר"א אומר על הפסוק "בכל דרכך דעהו והוא יישר אורחותיך", שאדם יעשה מה שהוא יכול ומבין, לפי מה שהוא רואה במציאות, והקב"ה כבר ידאג שזה יסתדר עם כל ה"חשבונות" שצריכים להסתדר. גם צריך לזכור, לאחר מעשה, שהקב"ה באמת באמת מגלגל הכל לטובה.
עכשיו אולי ההסתכלות צריכה להיות מה ללמוד מזה. הפקת תובנות חשובות, והם ילוו אותך בהמשך דרכך בחיים בכלל, ובמציאת הזיווג בפרט. קשה קצת (הרבה) לעשות את המעבר מ"שוק" של חוויה שלילית לחוויה שמלמדת אותך ומוסיפה לך, אבל זה יקרה. גם עם הזמן גם עם המאמץ שתשקיעי.
בינתיים? יש כל מיני דרכי תגובה. יש שיעדיפו מיד להתקדם הלאה וככה לצאת מזה. יש שיעדיפו קצת שקט לעיכול העניין. אבל כך או כך חייבים חייבים(!!!) להאמין שזה יעבור ויהיה אפשר להמשיך הלאה. אנשים עוברים דברים מסעירים, ואפילו טראגיים בחיים. אבל אח"כ ממשיכים. ואז דברים תופסים פרופורציות וההתעסקות חוזרת להיות בטוב ובקיים, ולא במה שחסר.

מאחל לך המון הצלחה ונחת, ושתבשרי לנו בשורות טובות בעיתו ובזמנו בעז"ה..
בהצלחה!

שההתעקשות שלי אז לא הייתה סתם, היא הייתה מאת ה' שהרי עובדה שעכשיו זה נראה לי נורא בהרבה פחות.. 

אז כן, צודק לגמרי התחושות שלנו הן לא סתם, 

מה שהמסקנה הזו מביאה אותי להבין זה שגם זה שהוא מצא חן בעיני וההרגשה שאולי אוטוטו... גם זה היה מה' וכנראה שהייתי צריכה לעבור את זה ולא סתם.. כתבתי בהתחלה שהייתי בחורה עם מלא סטיגמות ולפני שנתיים מיד פסלתי את ההצעה הזו, אז.. לאחר שנתיים בדרך לא דרך ה' פוצץ לי כל אחת מהסטיגמות שלי. וטוב שכך, תודה לה'!

 

תודה על התגובה! 

אמן, שנתבשר כולנו במהרה בע"ה ובקלות.. העיקר בקלות. 

 

 

 

 

 

חוזרת ומגיבה ואומרת תודה. ושוב תודה. ושוב...

בטוחה שזה יוסיף ברכה רבה בבית שתבני בע״ה עם האיש המיוחד והמתאים לך.



(אם נתעלם לרגע מהעובדה הטוטלית שהבחור התארס ב״ה, האינטואיציה אומרת שהקב״ה חסך לך הרבה התמודדויות בזוגיות מעבר לאלו שיש לכל זוג בשוטף. אז כל שנותר לך זה לפנות גם לקב״ה ולומר לו תודה. ושוב תודה. ושוב.. )

את לא צריכה מלכתחילה להכניס את עצמך לנסיון כזה

כי את כן רצית או רוצה אותו

ופה הראית שאת מחפשת לו מישהי אחרת-

כי את ממש לא רוצה אותו

עכשיו את לא רוצה הרי להיראות בחורה קנאית נכון?

אז לפני שאת מחליפה ביניהם מספרים תגידי

"הרע תרחיק, הטוב תקרב והטוב בעינך עשה"

כל פעם לפני שאחיות שלי יוצאות לפגישות אמא שלי אומרת להן להגיד את זה

זה מחדיר המון אמונה

בהצלחה שיהיה

פחות חשוב לי איך "אראה" ויותר איך אני מרגישה..ואני מרגישה קצת פספוס..

הוא שלך הוא יחזור אלייך ואם הוא לא אז שיהיה להם מברוק

שלך מחכה לך והאו יבוא בעז"ה

הוא אומר לקרוא חמישה פרקי תהילים באקראי ואז את הנוסח הזה. 

ומי אמר שאת חייבת לוותר עליו?

אנחנו אנשים מורכבים, והגיוני שלצד השמחה תהיה צביטה וקנאה.

אחד של השנייה. ואני מרגישה כזה לא בסדר עם כמה שצובט לי הלב מזה. למרות שהשכל יודע שמה ששלי שלי הרגש מאוכזב, מבואס. וזאת אני שויתרתי על באמת לנסות איתו

את ממש בסדר עם ההרגשה שלך.

גם אני מאוד שמחה בשביל מישהו ששמעתי שהוא בקשר רציני, ואני מאוד מקווה שהוא יתחתן, ואני עדיין מקנאה מאוד, ויש רגעים שבקטע הזוי.
ואני נותנת לתחושה הזאת לגיטימציה מלאה כי יש לה מקום מכובד מאוד, והרגש לא שואל שאלות, וזה שהוא קיים הוא רק מעיד על זה שאת בת אדם.

ההבדל בין מלאך לאדם, זה שלמלאך אין נסיון אם לתת את המספר של חבר שלו לבחורה שהוא מעוניין בה, הוא פשוט נותן.
אין לו נסיון אם להתפלל המון על האקסית שלו שצריכה להתחתן ורוצה להתחתן למרות שהוא מקנא לה, הוא פשוט מתפלל.

ובזה, את גבוהה ממלאך.

זה פחות קנאה ויותר הרגשה של החמצה אוחי שהייתי צריכה לנסות..ואולי לא פעלתי נכון וכאלה..אבל באמת נסתרות דרכי האל. ומה ששלי אני בטוחה שיגיע

לא בטוח שהם יתחתנו, ואז אולי תוכלי לנסות... (ואולי ה' עשה את זה רק בשביל תחושת ההחמצה שלא היתה מתעוררת בלי הסיפור הזה).

תחושת ההחמצה אולי תעבור ברגע שתביני שאת מנהלת את עצמך בערבון מוגבל ופה זה כנראה יד ה'.

וזה חלק מהקושי..אבל למדתי צזה שיעור חשוב. ובלי קשר אני בטוחה שהקב"ה תמיד מנהל את הכל בצורה הטובה והנכונה ביותר עבורי ולא צמיד אני מבינה את זה וזה גם בסדר.

 

ומזדהה עם התחושות.

 

יצא לי להכיר בחור שהוא החליט שאין ביננו התאמה, אז הצעתי אותו לחברה שלי, והם התחתנו בסוף! (והייתי מוזמנת לחתונה...)

וזה היה מאד לא פשוט עבורי. למרות שהבנתי בשכל שלכל אחד יש את הזיווג שיועד לו וכו, זה היה לי קשה באותה תקופה.

 

לכן מבינה אותך מאד, לא פשוט.

 

שה' יתן לך המון כוחות וסדר במחשבות, יקרה!!

באמת חוויה לא פשוטה בכלל מה שעברת..וקודם כל אני בטוחה שהקב"ה ישלח לך את זיווגך בעתו ובזמנו. ובאמת כל הכבוד על עוצמות הנפש והבגרות. שנזכה כולנו לבשורות טובות 🤗

לפני המון זמן, והיום בדיעבד - אני מאד שמחה שזה לא הלך, באמת לא היינו מתאימים..

 

אבל זו לא חכמה מצידי להגיד לך את זה עכשיו, כי כשזה היה עוד טרי - זה היה קשה.

 

ולכן גם ציינתי שמאד לגיטימי בעיני שיהיה לך קשה עם זה עכשיו. ומותר. וזה בסדר!!

והלוואי שתרגישי טוב יותר ויסור לך הספק המרגיז הזה.

 

לילה טוב ובהצלחה!!

וזה באמת כואב- כי אנחנו לא אבנים ובנויים מרגשות, אבל חיזוק קטן..

תחשבי על זה שלא סתם הקב"ה גילגל שתפגשי את הבחור דווקא בתקופה של לחץ ואי נכונות לצאת, הוא היה יכול לסדר את זה גם בתקופה יותר ניחוחה ושלווה. ואם ככה זה יצא אז זה לא סתם.. נכון, לפני כן צריך לפעול בצורה הכי מקסימלית שאפשר, אבל אחרי זה כבר בידיים שלו. 

לא סתם המסילת ישירים מביא עצה למידת הקנאה ואומר שאם אנשים היו יודעים על כך לא היו מקנאים בכלל והיא מה שאמרו חז"ל "אין אדם נוגע במוכן לחבירו אפילו כמלא נימא" - פירוש מה ששייך לך, אף בנאדם בעולם לא יוכל לקחת או לגעת בו אפילו כחוט השערה. אז אם הוא שלך אז אל תדאגי אתם תיפגשו בסיבוב, אבל לא לחשוב על ה'אולי ניפגש' זה יכול סתם לתקוע אותך ולמנוע ממך להמשיך לחפש...מבחינתך זה נגמר ואם ירצה ה' בהמשך אז נחשוב... (אני כותב את זה כאילו זה הכי פשוט בעולם..זה קשה וזו עבודה ואולי ייקח זמן, אבל נראה לי זה הנכון)

 

ואני מאמין שהקב"ה רואה שאת עושה חסד כזה עם חברה שלך ורואה גם את הקושי שלך ומבין אותו יותר מכולנו כמה זה צובט ולמרות כל זה את עושה חסד כזה, זה מעשה מדהים. ברור לי שזה מקדם אותך ברמה כמה צעדי ענק קדימה.

 

המון הצלחה

חיזקת מאוד! ובאמת הכל מאת ה' יתברך והכל לטובה!

שזה מבאס קצת להציע למישהו/י כשזה נראה מספיק טוב גם בשבילי...😐

אבל אם באמת ראית לנכון באותו זמן לא לצאת כי זה לא הסתדר לך, אז מבחינתך עשית 100% ובעצם אין כאן בעייה בהתנהלות שגרמה לפספוס מיותר... אבל כמובן שיש תחושת החמצה וזה הגיוני לגמרי, מה גם שיכול להיות שתיפגשו מתישהו😁

אז נראה לי את יכולה לשחרר, זה לא היה תלוי בך בכל, היית חייבת לעצמך את ההפסקה...ואולי אם היית יוצאת זה לא היה מצליח בגלל זה, או שאפילו סתם היית מתחרטת שכן החלטת לצאת...
ומן הסתם שבכל מקרה יהיו תחושות של אכזבה וכאלה, כי מצד המציאות היבשה זה 'כאילו' יכל לקרות... אבל מצד האמת, שכוללת גם את ההרגשה שלך באותו זמן - לא היית אמורה לצאת...
בע''ה בחור כלבבך משורש נשמתך

לפעמים בשביל לקיים את המצווה ולהתחתן, צריך קצת להתפשר בצניעות (וגם זה) לפי ההגדרות שלו (ולא לפי הלכה ידועה כלשהי).

אם זה משפיע עליו באופן כזה שזה מרגיש לו חוסר צניעות, כדאי שהוא יעבוד על זה, כי בדרך אחרת אני לא בטוחה שאפשר להתקדם.

אם את מרגישה שזה לא מקדם אותך ככה, את צריכה להגיד לו את זה. שיחליט אם הוא מוכן להתפשר על זה או לא.
יכול להיות שרמת הצידקות שלו לא מתאימה לך... ולא בטוח שזה אומר שאת לא בסדר. לפעמים יש כאלה שמקצינים.

שלו אמר לו.

לא חושב שזה נראה טוב מהצד

ופחות נראה לי שמישהו נזף במישהו...

מאיפה את יודעת מה המורכבות שלו בשיחות טלפון?


ו "ביטולה הוא קיומה" זה משפט יפה ונכון, לא מתאים פה. האדם החליט בשביל עצמו(בתור האדם היחיד שמכיר אותו) גדרי צניעות מסויימים, שבמקום להסתכל עליהם בשלילה דווקא אפשר לראות אותם באור חיובי.

לאט לאט. היא מרגישה שזה מפריע?
שתגיד לו. מדהים איך יש פתרון לכל דבר כשמדברים עליו.

כשבן אדם מוסיף בקדושה, את יכולה להתייחס אליו בצורה מפרגנת הרבה יותר. לא "שיעבוד על זה" אלא שימצאו פתרון. ולא חסרים.

דרך אגב, יש ציבורים בהם כמות הפגישות והטלפונים מוגנים בהוראות הרבנים.

(ר' אברום שפירא זצ"ל).

 

לא הייתי ממהר להוריד מישהו בצניעות.

כן הייתי פותח על זה דיון,

ורואה את התגובות שלו, ואולי גם של הרבנים שלו,

כי בית יהודי מזמן המון חילוקי דעות בענייני צניעות (ולא נפרט).

 

המון הצלחה לכם, באשר תלכו!!

בקשר האחרון גם אני ביקשתי שלא נדבר בפלאפון ובהודעות בין הפגישות. מרגישה שזה יותר מבלבל ומתקשקש ממועיל.
מה שחשוב זה לדבר על זה איתו, ולשקף אחד לשני איך מרגישים עם זה.
ותחשבי עם עצמך אם ה'חוסר התקדמותה באמת תלוי בעיקר בחוסר הקשר שבין הפגישות, או שפשוט זה לא זה..
בהצלחה..

@פלוני מפונפן לא דיברתי איתו כי לא בא לי , הייתי רוצה שזה לא יפריע וקשה לי ברמה האישית לגרום משהו שגורם לאחר להרגיש שפחות צנוע לעשות אותו.אני מרגישה שאם הוא יבוא לקראתי אני לא אוהב את זה בכלל ואולי זה גם קצת ייסר אותי מצפונית.

ו @סוסה אדומה, מה הכוונה שיעבוד על זה? ככה הוא נהג ונוהג, הוא בכיוון חרדי יותר מדת"לי. לפי הנורמות אצלם זאת כן ירידה. אין לי ספק שאם אבקש הוא יבוא לקראתי ואולי נמצא איזשהו סידור, לא נוח לי פשוט.
ו@שריקה , בינתיים 3 פעמים בשבועיים בערך...
@נפשי חמדה, תודה, נקודה למחשבה. ברמת העיקרון, גם אני לא אוהבת אובר קשקשת בין פגישות ומסכימה שזה כן עלול להסיח את הדעת מהדברים החשובים.

זה דבר שצריך להתחשב בו...
ואולי לא מתאים לך להתחתן עם חרדי... אם את מחפשת להתרגש והוא בודק את הדברים רק לפי השכל, אולי הפערים יותר עקרוניים בינכם.

נשמע לא טוב..
את רוצה לומר שדתליים מחפשים להתרגש וחרדים לבדוק נטו שיכלית? לא מסכימה כ"כ.
אולי נכון לומר רוצה להרגיש רצף מסויים ולא להרגיש שאני פוגשת מישהו חדש כל פעם.
תודה על התגובה. ייתכן ויש משהו מסויים בדברייך.

התכוונתי להרגיש קשר שהוא מעבר לבדיקה השכלית...
וזה בסדר לחפוץ בזה, כמו שבסדר האפשרות השניה, רק שלא בטוח שזה לא מתנגש בינכם, ולא בטוח שזה הפער היחיד בינכם.

אם הוא יותר חרדי מדתי לאומי אז הפער הזה בניכם לא בא לידי ביטוי בעוד דברים?

והיא אולי חרד"לית עם נטיה לדתי לאומי והוא חרד"לי עם נטיה לחרדי. אין פה כזה הפרש.

 

ובכללי כדי להמנע מלהתייחס להגדרות האלה

פשוט בדר"כ אדם שנוטה להשקפה החרדית אז זה בא לידי ביטוי בעוד דברים ולא רק בתדירות שיחות הטלפון.

 

@אנימפצלש- אני אישית הייתי ממשיכה עוד פגישה-שתיים, ואם רואה שהשיחות טלפון זה משהוא שמאד חסר לי וחשוב לי לקידום הקשר אז הייתי שוקלת לדבר על זה אם הבחור ואם זה לא שייך לדבר איתו על זה אז כן הייתי שוקלת על לחתוך.

בהצלחה!

זו תדירות של פעם בשבוע בעצם..

 

בתור חרדית, שנפגשת בלי לדבר בטלפון בין לבין..

הפגישות פשוט יותר בתדירות.

 

אם יש אפשרות להיפגש פעמיים בשבוע-

לדעתי זה ממש יכול לעשות הבדל, פגישה אחרי 3 ימים יכולה לתת הרבה יותר רצף מפגישה אחרי שבוע

 

בהצלחה

ולראות אם הוא ימצא פיתרון. אולי הבעיה היא רק לדבר מאוחר בלילה ואולי זה בכלל בבין לבין. בכל מקרה זו בעיה של שניכם כרגע וחשוב לראות איך הוא מתמודד עם בעיות (פוטר כלאחר יד או פותר בעיות על ידי דיון עם הרב וכדומה איך לעשות את הדברים בצורה טובה וגם לשמור על הצניעות)

מה את חושבת שהיית עושה בדור שלא היה אמצעי תקשורת?

אני לא בטוחה מה לייעץ לך.

איזו עוד דרך יש לקדם את הקשר, בהנחה ואתם לא סוגרים שידוך כעבור פגישות בודדות? קשה לי להאמין שיהיה אפשר להמשיך לצאת ככה למשך שלושה חודשים.

 

מה לגבי בילויים משותפים? להפוך את הפגישות עצמן ליותר משמעותיות?

אני מניחה שזה תלוי בכם ובסגנון שלכם.

 

רק הערה קטנה, בנוגע לחשש שלך מזה ש'תורידי' אותו צניעותית.

הבחור יוצא לדייטים מרצונו החופשי, איש לא כופה עליו לצאת איתך. 

את לא צריכה להעמיד פנים שאת אדם אחר. ההפך, השאיפה היא להיות הכי אמיתית שיש ולהוריד כמה שיותר מסיכות במהלך הפגישות איתו.

אם את היית רוצה לדבר בין לבין אבל עוצרת את עצמך בגללו, את מעמידה פנים וזה בכלל לא אידיאלי.

לכל הפחות, את צריכה ליידע אותו ברגשות שלך. אולי יהיה לו פתרון יצירתי עבורכם. הוא בכל מקרה צריך להתחשב בך ובמה שאת מרגישה.

 

בהצלחה!

 

 

אפשר להיפגש בתדירות קצת יותר גבוהה, ככה אולי תירד ההרגשה ומצד שני זה יהיה בסדר גם מבחינתו!
ב"הצלחה!

אמורים להגיע לשלב של ה'בין לבין', שזה נקודת ה'מעבר' והחיבור שמפגישות רשמיות כאלה זה כבר נהיה קשר...
השאלה כאילו זה אם את מתרשמת שזה כן בכיוון אצלו מתישהו, או שזה בגלל שוני בתפיסת קשרים בכללי ביניכם.
סביר להניח שזה ייפתח בהמשך הזמן גם מצידו, אבל אם את מתרשמת שזה קשור לאיזה מקום בכלל קשרים תופסים אצלו מבחינה אישית אז זה משהו אחר....

ב. מומלץ מניסיון של כמה וכמה אנשים לא להיות בקשר רק עם שדכן אחד.