פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 853)

"אין שמחה כהתרת ספקות"

בפעם האחרונה שזה קרה לי בעוצמה ממש גבוהה,

הייתי בחוסר שקט פנימי, שכ"כ היה טבעי לי באותה תקופה, ברמה היסטרית.

עמדתי להפסיד את הדבר הכי טוב שהיה לי באותם הימים.

קיבלתי קצת שיעור מוסר, שיש עוד הרבה עבודה על הביטחון בה',

שאני צריך להפסיק להיות כ"כ פריק קונטרול,

והתחלתי לומר את כל התפילה של בעל אור לשמים,

'ריבון העולמים ידעתי, ידעתי, ידעתי' וכו' (היא יותר ארוכה מהשיר...).

ניסיתי לומר לקב"ה (ולעצמי) שאני יודע שכל מה שהוא יעשה זה לטובתי,

גם אם זה ממש ממש יכאב לי.

ו@-ינון- מסכים איתך...

זה הרגיע, קצת.

וכשאיבדתי אותה, בכיתי כמה ימים,

אבל כאב זה ממש לא יאוש וחוסר אמונה.

בהצלחה!

הייתי צריך להחזיק את עצמי במצב של פעלתנות; במחשבה שאני מוכרח להתמקד במה שעלי לעשות עכשיו, ולא לחשוב על מה שיהיה / לא יהיה. זה איזה שהוא מצב של ביטחון, רק שהפחד לא נעלם בו, אלא רק הוחבא. זה המיטב שיכולתי לעשות.

לרוב הייתי מצליח להחזיק את עצמי ככה רק לפרקי זמן מסוימים, והשתדלתי לכוון אותם על נקודות הזמן הקריטיות, כלומר, אלו שבהן הייתי עלול מאוד להחליט החלטות פזיזות.

על כל פנים, בהצלחה לך, בביטחון ובשמחה בעז"ה.

א-לי תן לילקבל את הדברים שאין ביכלתי לשנותם אומץ לשנות את מה שביכלתי ואת התבונהלהבחין בין השניים

א. צריך להתייחס לכך כחלק מהתהליך. כמו שאדם שצריך להגיע לקומה חמישית במדרגות, לא יתעצבן שיש לו הרבה מדרגות - כי כך מגיעים. אם לוקחים את השלב של חוסר הוודאות כמרכיב טבעי בענין, אז יש יותר שלוה וסבלנות. הבעיה מתחילה מהחשבה שזו "תקלה במציאות", ואז יכולים מקוצר רוח לעשות טעויות. לגשת לכתחילה בגישה שלהכיר מישהו שלא ברור מיד לכאן או לכאן, זה יכול לקחת זמן. אדם זה משהו עמוק.  סבלנות...

ב. לא להיות רק בזה. להיות בחיים עם עוד דברים שבונים את האדם. ואז, יש משהו אחד שעדיין בבירור, יש דברים אחרים שהם חלק מסדר החיים.

תקשיבי לעצמך, אבל גם תקשיבי לו,

כלומר: תפתחי את זה, ישירות או בעקיפין.

ראיתי המון אנשים שמדברים על עצמם בלי טיפת גאווה,

ואני שונא לדבר על עצמי, דווקא כי אני לא נקי מגאווה.

תלוי בן אדם וצריך לבדוק לגופו

(היה יכול להישמע שאת מדברת עליי... שטויות..)

אממ...

הצעות:

- מה אתה אומר, אני מרגישה שקשה לי קצת לספר על עצמי.

- יש כאלה שיודעים להוציא את עצמם ממש טוב, ואני לא יודעת איך עושים את זה..

(עליי, אישית זה נכון, אבל זה ממש לא הנושא...)

- יש לי חברה ש....

בהצלחה!!

לענ"ד רוב האנשים שמשבחים את עצמם עושים את זה בתור פיצוי, לפעמים במודע, על קשיים עם הביטחון העצמי.

כשזה מודע זה נחמד, מצחיק, וגם כלי להתמודדות. כשזה לא מודע, החוסר מודעות עצמה היא בעייתית.

כמו ששאלתי, זה יכול להיות עודף, חוסר, רצון למצוא חן... אי אפשר לדעת בלי מספיק פרטים.

ככה או ככה, אם יש סיבה או עניין, אפשר לדון בזה עם האדם.

אולי קשור לאיגוסנטריות.
זה גם יכול לנבוע מכך שהוא מרגיש שהוא חייב לדבר כל הזמן כדי שתיהיה שיחה

אוליהוא מנסה להציג את עצמו כדי שתוכלי להכיר אותו.
אני הייתי שואל אותו אם בא לו להקשיב, או לדבר איתו על הנושא (לדעתי אפשר לדבר בדייטים על נושאים שלילים)

ולגלות כל מיני דברים מפתיעים. הרבה יותר טוב מלנסות לנתח אותו באוויר.

הרבה פעמים ששאלתי על דברים שהיו נראים לי מוזרים גיליתי שיש מאחוריהם דברים אחרים לגמרי.

וזה גם הרבה יותר מחבר אם יודעים לשאול ברגישות

עיין פתחי תשובה אבן העזר ט

אבל קיגל תפו"א זה באמת קטלני

השלישי מסתכן ..

מעניין באמת

בד"כ חזקה זה רק בפעם השלישית

שעדיף שלא יהיה חזקה מאשר עוד אחד ילך 

סתם, הצחיק אותי שבחור ענה על זה ראשון..

הייתי חייבת.

זה גם לא מה שכתבתי,

סתם זה היה משעשע שהתגובה הראשונה בשרשור שאמור להיות כ"כ נשי, (ומקסימום הבחורים זורקים כמה הערות ציניות על השטויות שמשמחות בנות) היא של בחור.

מתנצלת אם הובנתי לא נכון,

ההודעה נכתבה ברוח טובה ממש והשתדלתי שגם תראה כזו.

שונאת את הדברים האלה... 

פשוט אני קצת טעונה על הנושא הזה...

הופכים את הנשים כמו איזה עם שצריך לבדר אותו... 

נראה אותך מוצא קבוצה של גברים שמתקבצים כדי לעשות סעודת אמנים... בקשה תראה לי...

מקסימום הם ייפגשו לערב קריורקי, אבל בטח לא יבקשו מאיזה בחור אחר שיבדר אותם או יעשה להם איזה "סדנא"...

וחבל שאתה מסוגל להכיל רק תגובות חיוביות ואופטימיות...

אני בעד

פשוט זה מרמור עם בסיס הרבה יותר עמוק ממה שרשמתי שאני לא אחשוף בשרשור שבאמת זה לא המטרה שלו...

אבל אתה מנסה להגיד שהוא בטל ומבוטל, ואני באה לומר לך שיש לו בסיס...

אז... אממ... חוסר הכלה שלום?

חלה נידה הדלקת הנר

והסיבה שנוהגים למרוח את החינה על היד, כך שמעתי, היא כדי שהכלה תסתכל על הידיים שלה בזמן החופה ותזכור את המצות המוטלות עליה. 

בעצם גם עם א' אני מאוד מסכימה

אם היא דתיה מבית אתנגד...

כמו כל חטא(לענ"ד ע"פ ההלכה במציאות הצהלית היום) אם הוא לכתחילה (בתור אידיאולוגיה) יש פה בעיה.

אם הקב"ה מאמין בתשובה - מי אני שלא אאמין בה...?

אבל התשובה היא לא רק ממעשים, אלא גם מדעות רעות,

ומבחינתי - גיוס לצבא נובע מהנחות יסוד שלא מתאימות לי

(מלבד מקרים חריגים, אחרי התייעצות עם תלמיד חכם וכו'.

אם זה אכן ככה, וכך יציגו לי את זה - נברר ונדון לגופו של עניין).

אם היא עדיין בצבא, או מאמינה בגישות האלה - יפריע לי.

זה לא כי אלה רוב הדעות מדין 'אחרי רבים להטות' - לקראת נישואין וזוגיות

היום, הרבה שנים אחרי הישיבה - יותר חשוב שלא יהיו לה רעיונות קולך-יים או נאו רפורמיים לגבי ההלכה, תלמידי חכמים והיהדות באופן כללי.

אבל כשאתה צעיר מאוד, אולי באמת כדאי וטוב שתהיה יותר קשיח בעמדותיך, גם אם הקשיחות הזאת היא מבוסר נעורים. יכול להיות שבשביל התקופה הזאת זה טוב ונכון.

ולא סתם הקב"ה נטע את זה בטבע העולם. מתוך האידיאליזם הזה אדם בוחר את המקצוע שלו, את כיוונו בחיים, מחפש את הזיווג שלו. להערכתי זה טוב כי כך הקב"ה רצה שיהיה ולכן אני לא מתייחס בשליליות  לנטיות אידיאליסטיות של צעירים בנוגע לחיפוש בן זוג.

אצלי הרווקות המאוחרת היא מבחירה ולכן אל תחששי לגבי עצמך שמא בררנות כשלך גרמה לי ותגרום גם לך

מה שכן, היום יש מבחר גדול ולא כמו פעם בעיירה שתגיד תודה אם תמצא יהודי כשר והרווקות המאוחרת של אלו שלא בחרו בזה (וגם הגירושין המרובים) יעידו על כך שגם בררנות מתוך אידיאליזם (או מתוך עקשנות סתמא בגיל מאוחר יותר) היא דבר שבקלות יכול להתגלגל לכדור שלג גדול ולכן גם בגיל שלך כדאי לנסות לרכך מה שאפשר מהבררנות בדרכי נועם באופן שתרגישי שלמה עם עצמך 

נורא הגיוני שבחורה עד גיל 25 תרצה רק אברך,

ואחרי הגיל הזה יורד משמעותית ההיצע והיא תשמע גם עובד ולומד

(ולא רק כי היא רצתה אברך לכמה שנים).

במקרה שלי, אני באמת מאמין שמה שאני מסנן עליו הוא מה שאני צריך בלבד,

ולא כל מיני דמיונות וכו' (אני אוהב נורא מוזיקה, בחיים זה לא היה מדד...).

אבל מאוד מובן לי למה צעיר ממני יחפש דווקא אחת מוזיקלית, למשל.

בקיצור, הדרישות שלך צריכות להיות מותאמות למה שתוכל למצוא,

והגיוני מאוד שבגיל מאוחר הדרישות יפחתו מכורח המציאות.

בלי שום קשר, בא נצא מהסרטים שלנו.

ננסה לסנן אפריורית רק על מה שאנו צריכים, ולא כל מיני שטויות.

(הכי הזוי שלי: זה שממש בא לי לקיים פדיון הבן,

לא גרם לי מעולם לסנן בת כהן / לוי.

ובסוף, עוד בכלל תהיה בת ראשונה...)

לדעתי החילוק הוא בין הכרח לרצון.

אי אפשר לוותר על הכרח, ואם יוותרו עליו - המחיר כבד.

אבל על דברים שרציתי, ונחמד לי שיהיו - אפשר לוותר.

למשל,

שמעתי על בחורה, שלפחות היום היא ערכית ודוסית,

שברשימת המכולת שלה היו עיניים כחולות.

היום היא נשואה באושר לתלמיד חכם, בעל מידות, מקסים, תכול עיניים.

לבי אומר לי שאם היא הייתה נשארת רווקה,

עד גיל 26 בערך זה היה עובר לה...

וגם ערכים, כמו יישוב ארץ ישראל או לימוד תורה, או חברתיות,

בסוף אתה מתחתן עם האדם, על אופיו ומידותיו,

ולא עם הCV שלו,

ולכן אתה מגרד כל מה שאפשר לוותר עד האופי והמידות.

בס"ד

גם לי לא ברור עם יש איך לעבוד על זה..

לדעתי זה חשוב, כי זה תמיד יהיה בקשר בצורה כלשהי, בצורה הכי פשוטה בין הפגישות כשאתם במקומות שונים גם כשנשואים זה זמן שלא שתיקה בקשר, הם יכולים לחלוף בגעגוע אין סופי או התמקדות בדברים האחרים אותם עושים.

ולדעתי כדי ללמוד גם על הגעגוע הזה ,להבין שהוא עצמו חלק מהקשר, לדעת להיות ביחד גם שאנחנו לחוד.

{יש זמן בו בכלל אמורים לשתוק בנישואים.{לדעתי וכך גם בהלכה}..אך אני לא רוצה לפרט אותו אז נסתפק באלו שהם פחות חד משמעים כדוגמאות לשתיקה שחייבת להופיע בקשר...}

ועוד נקודה אחת, גם כשמדברים, מישהו צריך לשתוק ולהקשיב, וכמו שאומרים לעבוד על איך להתנהג בדייט ואיך לבטא את עצמך עם ביטחון כנות, מותר גם לעבוד על איך לא להביע את עצמך אלא להקשיב..

ושוב אני מביע פה את דעתי, אינך חייב להסכים.

שתיקה היא לא רק שתיקה, היא הכנה להקשבה.

הכי כיף לשתוק בקשר, בשלב ובמקום המתאים...

זה מין 'יחד', שאין בו דבר מלבד היחד עצמו,

אבל,

כל מילה שתנסה לתאר את זה - רק תגרע...

אם היא באמת כ"כ מקסימה,

זה כנראה חסם חיצוני,

שייעוץ עם מישהי מקצועית,

או לפחות ממש מבינה,

אמור להסיר.

עצות שלי:

- להתפלל לפני פגישות.

- משחקים.

- להתכונן: נושאים, שאלות, וכו'.

- אולי סוג של דמיון מודרך.

קשה לומר, כי אני ממש לא מכיר את הבנאדם...

אם היא תוכל לשים אצבע על הנקודה הזאת, זה יהיה פתח לפתרון.

היא מתרגשת? מרגישה שהיא צריכה להוכיח את עצמה? זה מלאכותי בשבילה? כי זה אחד על אחד?