פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 863)

א. לא יודע מה סגנון הבחורים
ב. למיטב זכרוני יש להם שדכן/נים

כי למכון לב מגיעים המון סוגים של אנשים. זה לא כמו ישיבה שבוחרים שסגנון הלימוד הוא מסויים ויש נטייה לחסידות או שלא.
יש שם הכל מהכל

למדתי במכון טל.
עובדים שם באופן קצת שונה על השידוכים.
בצורה של שגרירי שידוכים.
בכל אופן דוד שמעוני הוא זה שמארגן את הפעילות הזו אשלח לך את המספר שלו בפרטי אם תרצי.

יש שם ריכוז אינטלגנציה ריאלית גבוה 😎😏

כדאי לנסות.
גם אלו שמכירים את שני הצדדים לא תמיד זיהו את התכונות שלאחר מעשה הקביעו את השידוך.
אפשר לעשות קצת עבודת בירור, ובעז"ה היה תהיה התאמה.

מאמינה שההצעה תתקבל בברכה. אם לא ראית ולא דיברת, לא הבנתי ע"פ מה את משדכת...

בכל אופן, את בטוחה-בטוחה שאף אחד מהחברים של אישך או של אחיך לא רלוונטי? צבא? ישיבה? אוניברסיטה? (מה, היא מחפשת מישהו עד כדי כך נדיר במינו?)
וכמובן - כל הכבוד על הרצון הטוב!

יכול להיות ש

אישה (עם מפיק) ואחיה לא בהכרח בגיל הרלוונטי מספיק..

או שהחברים שלהם לא בגיל הרלוונטי..

או שרובם נשואים..

או שהסגנון שונה לחלוטין..

או שאין הרבה חברים..

 

לא כזהההה מופרך.

זאת בדיוק השאלה. אני לא אתרשם ממנו באופן אישי (אדבר איתו ואראה אותו)
אלא רק אשמע עליו אוסף פרטים שאולי משקפים טיפה.
כאילו, זה יותר דומה ללראות כרטיס באתר הכרויות או משו בסגנון, רק בדרך יותר אנושית...

וכן, גם לי זה היה נראה לא הגיוני, אבל פתאום כשממש עברתי אחד אחד, אז כל אלו שבגיל הרלוונטי, ובסגנון, ומספיק נבונים, וכו' (שזה כמה בודדים) לא רוצים לשמוע הצעות כרגע.
ואני מקווה שעד שהם ירצו היא כבר לא תהיה אופציה

פעם שידכתי חבר של מישהו שיצאתי אתו עם חברה שלי. ע"פ הסיפורים היה נשמע שזה יכול ממש להתאים...
אבל התקשרתי אליו ודיברתי אתו לפני כן, וחשבתי על זה עוד טיפה, ורק אז הוצאתי את השידוך לפועל.

בהצלחה!

אבל לא יודעת כמה זה יעיל (צריך לקלוט אנשים טוב כדי ששיחת טלפון תשנה)

תודה רבה, איזה מחמאה...

תראי לה שאיכפת לך ואת פועלת בשבילה באמת. זה יכול ממש ממש לחמם לה את הלב ולעשות טוב. את לא יודעת כמה.

ובעיקרון קצת קשה לייעץ כי את כאן מכירה אותה, אבל אם את חושבת שזה יהיה סבבה מבחינתה, אני חושבת שכדאי שתשאלי אותה את בדיוק מה ששאלת אותנו.
"ממש בא לי לשדך לך מישהו ושיהיה לך טוב. החברים של בעלי לא נראים שעונים על הדרישות ואני רוצה שיהיה לך טוב וכמה שיותר מתאים. זורם לך אם אשדך לך מישהו שאני לא הכי מכירה באופן אישי, אבל אנשים שאני מכירה אותם כן מכירים, ודרכם אני מבררת הכל לפרטים?"
ותראי איך היא מגיבה ואיך היא זורמת..

מאחל שיהיו הרבה שידוכים כאלו ושגם יצליחו.

זה תלוי כמה רחוק את הולכת

 

אם את שואלת קרוב משפחה שלך שאת מכירה טוב, ויש לכם שפה משותפת, ואתם מבינים ניואנסים אחד של השני, אז למה לא?

 

אם את יכולה לתאר אותה ואת הסגנון שלה כמו שצריך. ולתאר מה שהיא רוצה זה נראה לי בסדר גמור.

 

וכבר יצאתי עם בחורים שמי שהציע אותם לא הכיר אותי, והם לא היו ההכי לא קשורים שלי....

 

שכן כדאי בהתאמות שזה יישב על נקודה מסויימת שעושה רושם שיכול להתאים ולא סתם 'בת פלוני לפלוני' (לא ההקשר המקורי...)
אני רואה על עצמי שחשוב לי להבין שיש איזה נקודת התאמה אפילו מסויימת בהצעה, וזה עושה חשק יותר לבדוק ולצאת בע''ה
כל הכבוד, ובהצלחה 😎

"איזו חמודה"

אני זכיתי לעשות שידוך לחברה שלי- הציעו לי בחור שלא התאים לי, אבל אמרתי אולי זה יתאים לחברה שלי (על סמך כמה פרטים די בנאליים- רמה דתית, גיל, גובה, מה עושה בחיים..) והם התחתנו!! זה אומר שצריך המון סיעתא דשמיא...אף אחד לא יכול לדעת...וכן לדוגמא שכן שלי התחתן עם מישהי שלמדתי איתה ובחיים לא הייתי חושבת שהם מתאימים...

אני יודעת שתמיד אפשר לנסות, אבל לא תמיד כדאי לנסות.
הצעות לא קשורות זה שוחק ומבאס..
בעיקרון ממש לא בא לי להציע משהו שאני לא חושבת שזה בינגו כזה.
וזה לא שיש לי את זה או משו כזה, גם ככה אני לא בדיוק יודעת להעריך אם זוג מתאים.

הייתי שואלת אותה, איך היא, אם יש לה כוח נפשי להצעות שהיא תצטרך יותר לברר.
יכול להיות שהיא ממש תשמח, ויכול להיות שהיא תגיד שלא מתאים לה.

את חושבת שאני יודעת בדיוק עם איזה אופי למשל יהיה לי הכי טוב?

לא.

פעם חשבתי ששקט ורגוע יהיה לי טוב, כדי לאזן אותי.

וגיליתי שדווקא עם הסוערים אני יוצרת תקשורת הרבה יותר טובה.

 

ואין מה לעשות,

שידוכים זה שוחק

אבל אם נותר מראש, ולא יהיה לנו כח לברר ולצאת- אז אמנם תחסך מאיתנו עגמת נפש של כל הדייטים המיותרים, שבאמת באמת שוחקים

אבל אולי גם נפספס הזדמנויות טובות.

 

אז אין ענין לצאת עם מישהו שנשמע ממש לא קשור

אבל להציע אף פעם לא יזיק

ואני מניחה שאת לא זורקת לה שם מהאויר

 

אני יכולה לתת לך דוגמא ממני, 

על חברה טובה שקרוב משפחה שלה לומד בישיבה מסוימת שאני לא הכרתי מקרוב ולא ידעתי בכלל מה הסגנון שלה

והיא חשבה שהסגנון של הישיבה יכול להתאים

אז היא אמרה לקרוב משפחה- יש לי חברה X Y Z, ויצאתי כבר עם שני בחורים משם דרכו.

 

את לא צריכה להכיר את הבחור,

את צריכה להעביר למי שנראה לך שיכול להכיר מישהו מתאים את הפרטים שלה

גיל, רמה דתית, אופי, תכונות חשובות

אם יעלה לו רעיון של מישהו שמזכיר לו את התיאור שלך- מצוין.

אם לא- את את שלך עשית.

 

וכל הכבוד לך על הדאגה לחברה!!

מסוג החברות שכיף שיש כמותן בתקופה הזאת!!

ודרך אגב- נשמע שאני חברה סופר טובה וכל זה,
אבל תחשבו שבסוף זה בדיוק אותם חברים שמתבאסים עליהם שברגע שהם התחתנו הם די נעלמו מחייכם, ולמרות שעכשיו יש להם הרבה יותר פוטנציאלים לשדך לא שומעים מהם אפילו הצעה מסכנה. קיצר הסתדרו בחיים ועכשיו לא'כפת להם...

בגלל שלא התנדפת להרי ההימלאיה ברגע שהתחתנת ודאגת לחברה...

ממש לא מובן מאליו , אשרייך

מזל טוב!

פשוט תשאלי אותו או אם לא מתאים לך תשלחי מישהו/י שאת סומכת עליו/ה לדבר איתו בנידון.

אני לא אברר וגם לא אשלח מישהו לברר

לדבר איתו על מישהו אחר, כאילו יש לך חבר/משהו בכיוון. תוכלי ללמוד הרבה מהתגובה שלו

רק כדי לברר מה טיב היחסים בניהם 😒

היא לא בת הזוג שלו.
כי היא משקרת? לא חייבת לשקר.. בתור חלק מהפורום הזה היא בטח מתעסקת עם בנים פה ושם

(אם כי בין בני זוג הוא אמור לבוא בצורה הכי חזקה שלו).

אני לא מכירה אותה ולא בטוח שהיא "מתעסקת עם בנים פה ושם"- אם ככה בא לה לברר אז שיערב לה.
אני לא ממליצה.

גם ההצעה שלי להציע לו מישהי, לא אמורה להיות הצעה רק כדי לנפנף אותו.
היא מכירה אותו, שתחשוב אם יש מישהי שתתאים.
אם תרצה בדרך אחרת, היא יכולה לפנות אליו ולומר לו שיש לה רצון לחשוב עליו ואז לשאול מה הוא מחפש כי יש לה מגוון חברות רווקות.

אבל לא קריטי.
להציע לו מישהי זה בהחלט אחלה רעיון

א. קיימים קשרים אפלטונים,
במגזר שלנו זה נדיר עד לכדי לא קיים.

ב. זו תופעה ידועה שבקשר אפלטוני יש רצון של צד אחד לקחת את הקשר צעד קדימה,
אז יתכן שזה המקרה שלך.

ג. מה עושים?
מנסיון שלי מציעים לבחור מישהי.
ככה הוא יכול להבין שאת פחות חושבת באותו כיוון או שאם הוא כן מעוניין בך הוא כבר ימצא את הדרך לומר לך.
(בדוק ומנוסה )

הצלחות יקירה


@אופטימיות, אם את לא מכירה את המושג אז תכירי..

אכן, תהיתי בנוגע למושג.
ספרי מנסיונך...

ידידות אפלטונית היא ידידות בין זכר לנקבה לצורך יחסי חברות בלבד.
אין את המימד הרומנטי או הרצון למשהו מעבר לחבר נפש.

בעבר הרחוק קראתי מאמר שקובע כי אין דבר כזה קשר אפלטוני.
הבנים במחקר העידו שבאיזשהו שלב היה להם רצון לקדם את הקשר.

במגזר הכללי, זה מצוי גם ברובד שבחורה מאמצת לה בחור בעל נטייה מינית והם ממש מתייעצים ומדברים על הרבה דברים.
(כמו חברה טובה מאווווד רק בבן ;) )

שם המונח הוא "ידידים"
"קשר אפלטוני" נשמע יותר טוב באוזן.

בכל אופן,אני לא מצדדת באף אחד מהם;)

אהבה אפלטונית זה לא קשר של ידידים ותו לא
כמו שגרמת לאופטימיות לחשוב, זו אהבה שאין בה מרכיב מיני.
אין מן הראוי לעסוק בנושא זה כאן.
מיועד גם לפותחת.

אני השתדלתי לא לכתוב את הדברים בצורה הזו, כי זה לדעתי לא מתאים.

הסאבטקסט שלי אומר את אותם דברים..
לאופטימיות חידדתי בפרטי לאור התגובה הנ"ל שלה.
תודה על הדאגה ותודה על הדיוק 😎

הייתי בקשר אפלטוני כזה שנתיים, דיברנו המון, מעולם לא נפגשנו.

יש אהבה, והיא הולכת עמוק עמוק לעמקי הנפש, ולא שמים לב. הראש מתרגל שיש עם מי לשתף ולדבר על דברים עמוקים וקרובים, שיש חבר נפש, אבל אין מעבר לזה. והוא מתרגל ומתרגל, והאדם נכנס עמוק יותר. בלי ששמים לב!! כי אין מגע, אין מפגש, אין רגשות עזים, יש אהבה קטנה שמתפשטת לאט לאט על כל כולך.

ומאוד קשה אחרי זה, להגיד לא, היא לא היית בשבילי, אנחנו לא מתאימים, היא נכנסה כבר להמון המון מקומות, במשך תקופה מאוד ארוכה היא הכירה את המצבי רוח והדילמות שאני עובר, קיצור היא נהיית חלק ממני...

 

אל תעשי את זה... לפחות המלצה שלי, או הכל או כלום, קשר, דייטים, אהבה, חתונה. או זה, או להתראות, בלי שום קשר, שום דיבור, שום כלום.

ככה לדעתי כדאי

תודה על ההתייחסות והפירוט

אני חושבת שאם הוא היה ממש מעונין בך הוא היה מזמן היה מקדם את העניינים ואחת לשובעיים זה די הרבה זמן לא כדאי להיכנס לזה... זה סתם שברון לב

אם תמיד נחפש את הטוב ביותר ממה שיש לנו אף פעם לא נהיה מרוצים. 
אם אין שום דבר לא טוב אצלו שמונע ממך להמשיך, למה להמשיך חפש ?

רציני יותר, לפגוש באמת במקרה משהו אחר שיכול להיות אופציה, אם זה באוטובוס או בכל דרך אחרת שיש מפגש בין אנשים ואני אראה שאותו אדם הוא בעצם יותר מה שאני מחפשת וגם אם לא אעשה עם התחושה הזאת כלום, עדיין היא קיימת

לענ"ד אין טעם להלחם בתחושה הזו. הדשא של השכן ודומיו, והצורך לעבוד על מידת "השמח בחלקו".

פשוט תנצלי את התחושה לטובתך.
'איך?' את שואלת?
תבחרי אחת משתיים:
להתרכז.

להתרכז - דמייני מערכת כלשהי עם הרבה נתיבים ,
וברגע שבחרת בנתיב אחד כל השאר נחסמים בפנייך. הם לא אופציה כרגע. תזכרי שכרגע את בקשר, והוא בכיוון רציני. לכן כדאי להשקיע את הכוחות שלך בו. זו דרך להכיר יותר טוב אחד את השני. לקבל החלטה נכונה לכל צד שתהיה.

להתרכז - בבחור שמולך. ללמוד מה בעינייך המעלות שלו, מה מתאים לך בקשר ומה פחות. לדייק את מה שאת חושבת,מרגישה רוצה.
במובן מסוים, זה מעין עבודה על היכולת להתמסר למשהו אחד בלי לפזול לצדדים.וזה לא רק בתחום הזה.בכלל בחיים ובעבודת ה',היכולת להיות נוכחת ברגע, לוותר על משהו אחר כי יש ערך במה שיש כרגע,גם אם באופן כלשהו יחסי יש משהו טוב מזה. כרגע זה הכי טוב לך.
איך אני יודעת?ה' זימן את זה אלייך.
תשמחי בזה.

יש כאן שני שלבים בגיבוש היחס לבן הזוג:
בהתחלה זה פשוט 'עוד בן אדם', וממילא זה מקום יחסי והשוואתי. אבל כשמתגלה חיבור עמוק אז זה כבר לא 'עוד בן אדם' אלא זה 'ה בן אדם' בה''א הידיעה.
ובמימד הזה באופן טבעי ( פחות או יותר, זה באמת לא שווה אצל כולם ) המימד של ההשוואות וכל זה כבר לא תופס מקום כל כך...
אז בעצם יש שתי אפשרויות: או שזה באמת רק התחלה, או שכבר עכשיו זה מגיע מנקודה יותר עמוקה של שוני...
אבל לא יודע, ממה שאת כותבת זה נשמע שיותר קשור לזה שזה התחלה פשוט...

שאין הבדל ככ קריטי בין המדוייטים למיניהם... (שהכי רלוונטים כמובן..)


וגם כמו שאמרו פה כבר..
תמיד יכול להיות יותר טוב
ואם אין משהו שמונע אז למה לא להמשיך...

גם אז יכול להיות משהו יותר טוב?
זה לא באמת אותו דבר, אני רק אומר, אין מקום להשוואות. או שכן או שלא. זה לא עניין של האם יש משהו אחר אי שם שמחכה לי

הייתי בקשר מדהים ומשהו חסם.
הלכתי לטיפול קצר וממוקד ושמתי לב שהמחשבה "אולי יש מישהי יותר טובה" ממש מפריעה (אגב זה יכול להיות בכל דבר והכל בחירה בחיים, לאו דווקא דייטים)

תנסי לחשוב רגע: אם תמצאי מישהו "יותר טוב" אז תהיי מרוצה? או שאולי גם בו יהיו חסרונות שעכשיו אין ואז תחשבי על מישהו יותר טוב?... הרי אין אנשים מושלמים, ובכל אחד יהיו דברים לא מושלמים... (כמובן בגבול הסביר, לא דברים שלא טוב לנו איתם)

אבל אם מצאת מישהו שטוב לך איתו באמת ואין משהו מהותי שמפריע, אז אפשר לעבוד על היכולת להתמסר ואז העובדה שהוא צוחק בפה פתוח ואוכל ישר מהסיר בלי צלחת כבר לא תהיה אישיו...
יש כאלו שבשבילם זו עבודה ומאמץ, אבל זה אפשרי..

ברור שחותכים.
אבל עם סכין של קצבים ובלי טיפת רחמים.




(מקווה שיצא לך לקרוא תגובות שלי בפורום כדי להבין את כוונתי, ומקווה שהסוגריים לא יפריעו לכוונתי להתגלם בתגובה)

האמת גם אני כזו.קשה לא לפזול לצדדים ולהחליט להתמקד בקשר הספציפי
לפעמים מה שעוזר לי זה לחשוב ולהיזכר בבחורים מהעבר שדברים מסויימים היו נראים טוב אבל כשיצאתי גיליתי שממש לא מתאים לי.
אז כשטוב לי עם מישהו-זה מיוחד
עוד משו שעוזר זה המחשבה שאם אלך בדרך הזו של האולי יש מישהו יותר טוב-אין סיכוי שאתחתן.
האם יש מישהו יותר טוב או מתאים מהבחור שאת יוצאת איתו? יכול להיות מאוד שיש.אבל מי אמר שהוא ירצה אותך? ומי אמר שזה יקרה בקרוב? ובטוח יהיו בו חסרונות,האם תשלימי איתם?
בקיצור.כל בחירה היא ויתור על כל השאר!
ועכשין תשאלי את עצמך האם שוה לך לותר על כל השאר בשבילו.

נמצאת בכל תהליך בחיים, בצבא, בבחירת תואר, וכ"ו.

יש לנו מליון פניות בחיים. ויש לאדם רצון עז להישאר במצב של להסתכל על הדרכים ופשוט להנות מהיופי של הגיוון.

ויש לבחור דרך, להגיד יש מליון אופציות ופה אני בוחר.

 

בס"ד

זה מיותר ולא יוביל לשום מקום טוב.
אם טוב עכשיו אז זה מה יש.
אנחנו חיים בהווה, לא בעתיד ואנחנו פועלים על פי הנתונים שאנחנו יודעים כרגע.

יש לזה שם rocd תרשמי בגוגל.
לדעתי זו הבעיה של הדור

זה קורה לכל אדם נורמלי, יש חששות וזה לגיטימי ביותר.

ומגיע ממקומות אחרים לגמרי, כלומר לא מפרפקציוניזם. בכל אופן למה אתה רואה שזאת הבעיה של הדור? קצת קיצוני לא?

זה בעצם הקושי לוותר. 

כל עוד לא בחרת אז כאילו יש לך את בן הזוג המושלם.

אבל כשמגיעים לצורך להחליט או להכנס לקשר יותר רציני אז תמיד צריך לוותר על משהו כי בבן הזוג הנוכחי לא הכל מושלם.

ואז עולה המחשבה הזו..

כשמבינים מאיפה היא מגיעה יותר קל להתמודד איתה.

זה שאת לומדת להפריד.

מבינה שההתמודדות שיש לך קשורה רק לדפוס החשיבה שלך ולא למי שאיתו את בקשר.

זו באמת התמודדות לא קלה!!!

אבל היא תהיה לך בכל מצב שבו תהיי כמו שכתבו כבר לפני ואחרי. לפני חתונה היא תופיע בכל קשר, וגם אחריה עלולה להופיע...

אז יש שני נושאים:

אחד, התמודדות עם דפוס חשיבה של חוסר בראיית הטוב שיש,

שתיים, בחינה של הקשר הקיים כרגע בלי קשר להתמודדות הזו, מתוך הבנה שההתמודדות עם צורת החשיבה הזו

לא אומרת כלום על הקשר שיש לך.

ועכשיו נשאר "רק" ללמוד לראות את הטוב ולא את החסר בכל מציאות שלך. וזה מתחיל בלקבל ולאהוב את עצמך כמו שאת, עם החסרונות והחולשות..

וגם לבחון מה את מרויחה מצורת החשיבה הזו ואילו מחירים את משלמת עליה, ואם בסך הכל זה משתלם...

יש כאן מה להרחיב אבל לא פנויה לזה עכשיו.

יש בקשר שני שלבים:

השלב הראשון הוא שלב הבחירה. בשלב הזה בוחרים עם מי לבנות את הקשר - בוחנים את התכונות של הבחור ואת החיבור שנוצר איתו, ומחליטים אם יש בסיס להמשך. אני מאמינה שלכל אחת יש כמה (אולי אפילו כמה וכמה) בחורים שיכולים להתאים לה ברמה הזו. אז מה, זה אומר שאולי אחרי 20 שנות נישואין אני אגלה פתאום מישהו שיותר מתאים לי מבעלי? ממש לא. למה? כי התאמה ברמה הזו היא רק בשלב הראשון.

השלב השני הוא שלב הבנייה. בשלב הזה בונים ביחד את הקשר. אנחנו גדלים, משתנים ומתפתחים כל הזמן, וכשאנחנו עושים את זה עם שותף לחיים שבחרנו, ההתפתחות שלנו תהיה מושפעת מהשותף שבחרנו.

ההתאמה שנוצרת אחרי תקופה של בניה משותפת הרבה יותר חזקה מכל התאמה שאפשר ליצור בשלב הבחירה. אין טעם לחפש את הבחור הכי מתאים, כי ממילא החלק היותר משמעותי בהתאמה יגיע כשתבנו את עצמכם ביחד. אם יש סה"כ התאמה, יש חיבור רגשי ויש בסיס טוב לבניה משותפת, ההתאמה הגבוהה כבר תבוא מאליה אחרי תקופה של זוגיות (אם הזוגיות טובה, כמובן).

עזר לי גם לסדר את המחשבות...

גם אז תוכחי לימצוא מישהו טוב יותר מבעלך תתגרשי בשביל זה?

תחשבי קצת איך זה יהיה אם הבן זוג יחיה איתך עם המחשבה שיש לך

אני אצטט משהו שכתבתי בפורום אחר, נוג"ה-

זה ארוך אז למי שאין כח- 2 הפסקאות האחרונות יכולות גם מאוד לעזור הן די מתמצתות-

אתה יכול להתחתן עם מי שאתה רוצה- אז תחשוב ממש טוב. כל אחד הוא עולם ומלאו. עולם יחיד.ולכוון בדיוק לפי עולם זה את זוגו- זה ממש קשה!

הרי באמת יש רבבות עולמות ומלואן. וזה ממש מעבר לכל הסתברות והגיון שתמצא בדיוק את האחת. צריך הרבה חשיבה ובירור.

 

אבל, זה לא מדויק- משום שאנחנו יודעים מי מנהל את העולם (כמו שאמרו קודמיי) . ודבר כזה של קיום העולם. כל האנושות קימת בגלל קשר של שידוכין. והשושלת היהודית היא קיימת בגלל קשר של נישואין. (כמו שאמר בעל התניא שחתונה היא סוד היהדות. היא חובאת בתוכה את המשכיות היהדות.) זה ודאי מנוהל על פי בורא העולם.

ובעצם. זה פשוט צורה מוגדלת של שאלת הביטחון וההשתדלות (היא מאוד קרובה לשאלת הידיעה והבחירה).
 שאלה שיש בכל דבר כמעט. כי באמת- " אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא א"כ מכריזין עליו מלמעלה שנאמר 'מה' מצעדי גבר כוננו' (תהלים לז, כג)  'ואדם מה יבין דרכו.' (משלי כ, כד)." (חולין ז ע"ב). אנו מברכים על כך כל יום.

מצד אחד. הכל מנוהל בידי שמים. מצד שני- אנחנו מכירים את מציאות עולם השקר. הוא מנוהל על פי המעשים שלנו כביכול. אז נדרש מאיתנו השתדלות. אבל אנחנו בטוחים שה' יעזרנו ("עזרה"= סיוע לאדם במאמציו, בניגוד ל"ישועה").

אלא שבעניין הזה יש חידוש! בשידוך- זה דבר שההשתדלות היא ממש טיפה בים. כי כמו שאמרנו. לכוון בדיוק את האיש ההוא אל האישה ההיא. זה ממש ממש קשה.
 

ועל זה אומרת הגמ' (סוטה ב ע"א) בעניין הגישה ללימוד התייחסות של התורה ליחס בין איש לאישתו (אחר הנישואין). במקנא לאישתו שחושד שהיא לא בשבילו. שמידותיה מגונות והיא ביחס עם אנשים אחרים (סוטה):

"א"ר שמואל בר רב יצחק כי הוה פתח ריש לקיש בסוטה אמר הכי [כשריש לקיש היה בא לדרוש בפרשת סוטה היה אומר כך:] אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו (רש"י: צנועה לצדיק ופרוצה לרשע) שנא': "כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים" (תהלים קכה, ג). [ומוסיפה הגמרא-]  אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן וקשין לזווגן כקריעת ים סוף (רש"י:וקשים לפני המקום אותם זיווגים שמזווג לפי מעשיהם כקריעת ים סוף- שנשתנו סדרי בראשית") שנאמר "אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות"(תהלים סח, ז). (רש"י: מושיב יחידים ביתה - אדם יחיד ואשה יחידה והוא מזווגם יחד ומיישב מהם בית. מוציא אסירים בכושרות - הוציא את ישראל ממצרים בחדש כשר לא חמה ולא צינה מקיש זיווג יחידים ליציאת מצרים).
איני?! [שואלת הגמ', איך אפשר לומר כך?!] (רש"י: מי הוי[האם אכן ישנו] זיווג לפי רֶשע וזכות?!) והא[והרי-] אמר רב יהודה אמר רב ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני בית פלוני לפלוני שדה פלוני לפלוני. (רש"י: מקודם יצירתם שאין נודע רִשעו וזכותו מכריזין את זוגו ואם תאמר הכל גלוי לפניו! הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים! כדאמר במסכת נדה (דף טז "מלאך הממונה על ההריון נוטל טיפה ומביאה לפני המקום ואומר לפניו טיפה זו מה תהא עליה גבור או חלש חכם או טיפש עשיר או עני אבל צדיק ורשע לא קאמר ליה (לא אומר לו) דאין זה בידי שמים") לא קשיא [עונה הגמ': לא קשה!]. הא (הזיווג שנעשה "לפי המזל" עוד קודם יצירת הולד. ע"פ רש"י. הוא) בזִוֻג ראשון הא (והזיווג שהוא לפי מעשה האדם. ע"פ רש"י.) בִזִוֻג שני [בזיווג השני, במידה והתחתן שוב. בימינו- אחרי גירוש או התאלמנות ל"ע](רש"י: וקשה לזווגן לפי שאינה בת זוגו [המקורית])."

הגמ' אומרת שבזיווג הראשון (בימינו, החתונה. כיום, כידוע, אסור להתחתן יותר מאישה אחת משום חרם דרבינו גרשום) ישנה סיעתא דשמיא מיוחדת. זיווג שהוא מעבר למעשי האדם ומידותיו. זיווג המוכרח לו.
בכדי להבין את זה יהיה נצרך להבין את הקשר בין אדם לאישתו ומה שייך זיווג מעבר למעשיו.
כתוב בבראשית, אחר שהקב"ה אמר "לא טוב היות האדם לבדו"  (בראשית ב, יח)

" ויפל יי אלהים תרדמה על האדם ויישן ויקח אחת מצלעתיו ויסגר בשר תחתנה: ויבן יי אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויבאה אל האדם: ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת: על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד ׃" (בראשית ב, כא- כד)

התורה מתארת את היחס שבין איש לאשתו כשני חלקים של שלם שנפרדו ושחוזרים להיות אחד. הפירוד וההפגשה הם לכאורה להראות את שני הצדדים זה מול זה (לענ"ד). וכך בדיבוק שלהם זה בזה מגיעים לשלמות אמיתית שממנה אפשר להיות פיסה מנצח העולם ונצח ישראל.
כשהגישה לנישואין היא כזו. שזה חלק שהיה שיך. נפרד. ועכשיו שני חלקי הנשמה חוזרים להתאחד. זו הופעת שלמותם יותר. הדברים הרבה יותר נראים בהירים ומתוק האור. (ברובד הקבלה הדברים האלו מקבלים שמות ומושגים וחשבונות עמוקים וגבוהים) וכך גם ברור שיש צד סגולי בזיווג. צד שלא תלוי בי.

 

לכן, לכא' אין צורך לדאוג. רק לעשות את ההשתדלות המוטלת על האדם. ולחשוב. (אגב ב"בעיתו"- לא לשכוח שאין לנו את כל הזמן בעולם כי ההתחברות לנצח היא ע"י הנישואין ולא ע"י הספקנות והמתינות יתר....) אני לא אומר שזה לא דורש עבודה אמונית (וכי אני לא מודאג מעט מדברים כאלו וכן, גם בעניין הזה.) אבל צריך לסמוך גם על הקב"ה (כמובן שגם יש עבודה בצד השני, לא להיות בטלן, לצאת, להכיר, לחשוב, לבדוק. אך הכל בביטחון גמור. באמונה.)

אסיים בעוד עניין. עניין מעשי. לגבי עצם עבודת הבירור. שהרי כל הזמן ב"בעיתו" עלולה לאכול, כפי שתארת, תחושת הספקנות. אולי יש יותר מזה. מי אמר שזה המיועד/ת?! ואענה על שאלתך, לא. בד"כ אין מגיד שנשלח מן השמים ואומר לך מה השידוך שלך. גם לא ברגע שהוא/ היא עומדת לך מול העיניים. יש כמובן הרגשה של יחס טוב בין שניכם. ושכל שאומר שכדאי וכו' אחרי כל הנתונים והתיאומים וכו'. אולי יש איזה רגש שכן אומר משהו מיוחד. אך רגש זהו דבר מעורפל שקשה לומר שהוא שווה בין אנשים. ואי אפשר לבנות עולם. או בניין עדי עד. על סמך איזה התפרצות רגש.

 

ולכן- איך באמת אתייחס לזה העניין. הרי תמיד יכולה להיות ספקנות.

על זה אביא אמרה מהמלבים על הפרשה שזה עתה קראנו. ובזה אסיים.

 

אחרי שה' אומר למשה לבא לפרעה וכו'. ממש לפני שמשה בא אל פרעה בדרישה לשלח את עמ"י ובדרישה זו מתחילות המכות- התורה מונת את שבטי ראובן שמעון ולוי עד למשה ואהרון. "מעין יוחסין":

 

"אלה ראשי בית אבתם בני ראובן בכר ישראל חנוך ופלוא חצרון וכרמי אלה משפחת ראובן" (שמות ה, יד)

 

רש"י: "אלה ראשי בית אבותם" - מתוך שהוזקק ליחס שבטו של לוי עד משה ואהרן בשביל משה ואהרן התחיל ליחסם דרך תולדותם מראובן."

רשי אומר שזה בשביל הייחוס של משה

 

המלבי"ם מרחיב מעט יותר את זה העניין-
אלה ראשי בית אבותם. לפי שרצה ה' ליתן אורייתא תליתאה ע"י שבט משולש בהרבה מיני שילוש שנזכרו בגמ', (שבת פח.) ע"כ התחיל לבדוק בראשי בית אבותם ומצא ראובן ד' משפחות, ושמעון ה' משפחות, ולוי ג' משפחות על כן פסל הראשונים ובחר בלֵוי המשולש פעמים. והמפרשים אמרו שהיה מחפש בראובן תחילה אם ימצא בבניו איש כלבבו הראוי לזה השליחות, כדרך שחפש שמואל הנביא בבני ישי, וילפינן חיפוש מחיפוש דהתם מה להלן פסל הראשונים עד אשר מצא איש כלבבו, כך רצה לחפש כאן בבני ראובן ושמעון ויחפש ולא מצא עד אשר תהה בקנקנו של לוי ומצא את אהרן ומשה, ושוב לא היה צריך לחפש.

 

בעיניי. המלבים הזה הוא יסוד נפלא בעבודת ה' בכלל. ובעיתו, בשידוכין, בפרט.
על כן, אחי, הסר דאגה ופחד מלבך ה' יעזרך בעיתו. זה יבוא (ייובא...). בזמנו. לכשיהיה זה יהיה. בע"ה.

בהצלחה בעבודת ה', היינו- בחיים.

אני חושב שבמישור הרציונאל-

יש כמה בני/ בנות זוג מתאימים לכל אחת/ אחד....

ובאמת- יש הרבהב אנשים טובים בעולם ואפשר להסתדר עם יותר מאפשרות אחת.

ולכן- כל עוד זה נראה בעיניי כמציאה- אני הולך על זה.

זה הרי מתאים נכון. אז אולי יש יותר. אבל זה קצת כמו ההוא שחפש חנייה בתל אביב כל פעם שמצא- חפש יותר קרוב למקום היעד שלו ובסוף כשבדיוק נתפס לו מקום החנייה הקרוב ביותר- חזר אחורה וראה שהכל כבר תפוס....

אני מאמין שהשאלה הזו עולה במוח של כמעט כולם וזה טבעי לגמרי. את צריכה להבין שהשאלה הזו מתאימה לכל החלטה חשובה שנעשה בחיים, "ואולי יש מקצוע שהיה יותר מתאים וטוב לי?", "ומה אם הייתי שולח את הילד שלי למוסד חינוכי טוב יותר?". אנחנו צריכים להבין שהמציאות היא לא אידאלית וכל מה שביכולתנו לעשות הוא לבוא עם לב פתוח ולהשתמש בשכל ובאינטואיציה שלנו.

 

טוב לך איתו? את יכולה לראות אותו 'בעלך'? הוא תואם את מה שהיית רוצה מבעלך? במידה והתשובות חיוביות, תנסי להתמקד בכל הטוב שיש לכם, תביני שזה ממש לא מובן מאליו ואציע לך להתקדם. בהצלחה רבה

1. את לא מעריכה אותו, שזה משהו שאני מטלבט אם זה נצרך, אם צריך לחכות שהוא יגיע, או שזה לא הכרחי לזוגיות...
2. יכול להיות שתמצאי יותר טוב. אני לא חושב שזה גישה נכונה כי אף פעם לא תוכלי לצאת עם כל הבחורים בעולם... וגם את לא רוצה את זה... תהיי בקשר ותשמחי בו...

תמיד אמרו לי את מה שאמרת,אבל לא חושבת שזה נכון, כי יש הבדל בין מישי שיצאה עם הרבה ותמיד יכולה לחשוב אולי יהיה אחד יותר טוב, לבין מישי שאף פעם לא יצא לה לפסול.. לפעמים באלי רק לצאת לדייט מקביל עם עוד אחד כדי להיות בטוחה שהראשון באמת מתאים לי, ולא כי אני נשארת כי אני לא יודעת לפסול.

תחשבי אם זה מתאים לך.

יש התלבטות? אפשר להתייעץ... אבל אני לא חושב שמחשבה של יכול להיות יותר טוב היא נכונה.

(גילוי נאות: גם אני בקשר ראשון כרגע, ועם לבטים דומים...)

ממש כיף לך איתו ממש נוח לך איתו -> לא מובן מאליו בכלל 

את חושבת שזה שהוא דוס זה חיסרון כי הוא לא יודע מלא דברים -> שווה לך לשנות גישה בהקשר הזה כי דוס זה גם יתרון ויש הרבה דברים שאולי טוב שהוא לא יודע .. , את גם יכולה להסתכל על זה בצורה חיובית שאת מכירה לו דברים חדשים והוא לך זה תמיד נחמד שיש על מה לחדש

 

 

 

את ממשיכה כי אין על מה לפסול או כי את באמת רוצה להמשיך להיפגש איתו?
את מחכה לפגישות? מתגעגעת אליו?
המחשבה עליכם מקימים בית וחיים ביחד משמחת אותך? תעני לעצמך כמובן.. לא חייבת פה🙄

תשבי עם עצמך ותנסי להבין למה בדיוק את לא מעריכה אותו, ואם את יכולה לשנות את ההרגשה ולהעלות את ההערכה כלפיו.

אל תפחדי להתלבט ואל תכניסי לעצמך מחשבות שזה מצד היצר. מותר לך לחשוב ולהעלות סיבות ל-למה כן להמשיך ולמה לא.
פשוט תקציבי לעצמך זמן מסוים. עוד כמה פגישות. בהן תבחני את הדברים, תרשמי לעצמך לפני כל פגישה מה את מצפה מהפגישה עצמה, מבחינת ההרגשה שלך והאינטרקציה ביניכם. אולי תנסו לגוון את הפגישות עצמן ואולי תכירי בו עוד צדדים שלא הכרת.

ויש הבדל בין לקבל מישהו לבין לרצות אותו. תבדקי עם עצמך מה הנכון מבין השניים. המון הצלחה!

באמת נקודות חשובות..

לגבי הפסקה הראשונה, ממתי נראה לך שאפשר לשאול את השאלה הזו?

לענ"ד ברגע שהקשר מתחיל ללכת לכיוון קצת יותר רציני מכמה פגישות ראשונות, ברגע שכבר מתחילים להרגיש חיבור מינימלי לצד השני - אז כדאי להתחיל לבחון את כל הדברים האלה.
כמובן שמההתחלה צריך לשים לב לאיך מרגישים בקשר. אבל פחות להיכנס לסרטים של "כן או לא" ופשוט לנסות להכיר את הבן אדם שמולי מבלי לחפור יותר מדי באיך זה אמור להרגיש.

ומניסיון שלי, הכי הכי חשוב לעשות את מה שטוב לך. ועם כמה שזה לא תמיד נעים, לא לחשוב רק על הצד השני וכמה הוא רוצה את הקשר או כמה הוא יפגע אם הקשר יסתיים. רק להקשיב לעצמך ולחשוב האם באמת תיהי מאושרת איתו, או שתיהי מאושרת יותר בלעדיו

אבל למה זה שהוא דוס גורם לך לא להעריך אותו? כי הוא לא אדם חכם אם הוא לא יודע? כי אולי הוא לא רוצה לדעת וזה מראה על כך שהוא צר אופקים?
תמיד יש מה ללמוד וזה אף פעם לא מאוחר. אם הוא פתוח ללמוד דברים חדשים (ואולי אפילו שמח ללמוד עליהם ממך) והוא מבין עניין, אני לא רואה סיבה שזה יפגע בערך שלו בעיניך. הוא פשוט התעניין בדברים אחרים.
שיהיה בהצלחה!

חיובי או שלילי?

למרות שגם אם הוא צדיק מתוק והכל סביר להניח שהוא שמע על הכל... וגם אז מגיעה לו מדליה!

 

בכל אופן, השוואות זה לא בריא. תשמחי שה' שלח לך בחור כזה מדהים על הפעם הראשונה.

לי שזה מקום טבעי מאוד איפה שאת נמצאת ביחס לקשר..
בד''כ אחרי שנכנסים לשלב רציני בהיכרות עם בחור/ה אז מתחילים לצוף שאלות, וזה כדי לברר שבאמת עושים צעד נכון וטוב... אז זה מגיע ממקום אמיתי ב''ה

פשוט תנסי לראות אם יש לך הערכה בסיסית אליו- יודע מה רוצה מעצמו, בעל השקפה וכיוון בחיים, יודע להתנהל וכו' גם אם הידע הכללי שלו לא משהו, ואפשר לשפר את זה מקסימום
אם את רוצה לקבל עוד חיזוק ובירור לקשר, שווה לפגוש אנשים מהמשפחות שלכם- אחים/יות, חברים קרובים ולראות איך הולך... וגם לשמוע איך אתם נראים ביחד..., כשבסוף צריכה להיות תחושת ודאות אבל טבעי שיהיו חששות ורצון לדעת שזה זה...

בכל מקרה זה ממש חשוב החשבון נפש הזה, כדי להגיע למקום שלם ומבורר בהחלטה כ''כ חשובה👍

יכלתי למצוא מישהו טוב יותר זו לא סיבה! תמיד אפשר לומר את זה, גם אחרי 1000 בחורים וגם אם פגשת את הטופ של הטופ. ולכן זה בוודאי לא משהו שצריך להקשיב לו.
שיהיה הרבה בהצלחה!

יש הבדל בין מישי שיצאה עם הרבה בחורים ותמיד יכולה לחשוב-אולי אני ימצא אחד יותר טוב,
לבין מישי שבחיים לא פסלה,ואני גם אחת שמקבלת כל אחד כמו שהוא,אז אולי פשוט נשארתי איתו כי.. אני לא יודעת לפסול?

יש כאלה שפוגשות את הבעל שלהם בדייט 20 ויש כאלה בראשון.
את צריכה להתייחס לדעתי רק תכלס, כלפיו, ולפי השאלות שהעלו פה. ובעיקר, האם יש לך חיבה אליו.
ושמעתי פעם הגדרה טובה לזה(איך אני יודעת אם יש לי חיבה אליו?) - אם אומרים לך שהוא עובר עכשיו ליד החלון-תרצי ללכת לראות אותו?
וזה עונה לך על השאלה...

מעבר לזה, גם לי לפני ההחלטה היו הרבה שאלות, ופשוט הלכתי למישהו שאני מאוד סומכת אליה, ופרסתי לפניה רשימה של 20 חסרונות בו בערך, עברנו אחד אחד והיא רק גרמה לי להבין שאלו דברים שוליים בעיני. (זה היה במקרה שלי, יכול להיות שמישהי אחרת תגיע למסקנה אחרת).

לכן אני באמת ממליצה בחום להתייעץ. אבל עם מישהו רציני ומוסמך (כי יש כ"כ הרבה יועצים נוראיים...)

בהצלחה!!

כי תמיד אפשר לתת סברות לשני הצדדים. אולי דווקא הוא מישהו מיוחד שלא תמצאי בעתיד? או אולי הוא בחור מאוד פשוט ולא מיוחד וכדאי לחתוך? איך אני אדע??
תשובה- אי אפשר לדעת. וכנראה ככה רבש"ע רוצה שנתנהל. ככה מתנהלים כל החיים. אדם לא מחכה עם קניית דירה כי אולי יהיה מבצע בשבוע הבא. כי תמיד יכול להיות מבצע יותר טוב. אז קונים דירה, ואם יש מבצע- מה טוב!

העניין לדעתי שאת צריכה להחליט מה *את* רוצה בבחור שיהיה בעלך לעתיד. תעשי רשימה מפורטת. אח"כ תחליטי על מה את לא מתפשרת, מה קצת משנה לך, ומה ממש לא קריטי. ואז תבחני את הבחור שמולך ביחס לכל ה"דרישות". כמובן שאת מקבלת ואוהבת אותו איך שהוא, אבל זה לא אומר שהוא יהיה בעלך. תנסי להפריד את הדברים בתודעה שלך. בין הקבלה וההכלה (תכונה חשובה מאוד! כיף לך ) לבין הבחינה האוביקטיבית לעתיד משותף. וכמובן אחרי הכל צריך גם שיהיה כיף וזורם וכו' אבל לא נראה שזו הבעיה במקרה הזה..

וביחס לנקודות, תחשבי האם זה משהו שבאמת מפריע לך?
וביחס למה שהעלית על הראשון, זו שאלה באמת טובה. צריך לנסות לדמיין, האם היית רוצה להיות איתו והאם הקשר איתו מגיע מצד שקשה לך לחשוב על פרידה או מהצד שבאמת טוב לך איתו?

וסך הכל אני די מסכים עם @כשמש וכירח . היא כתבה טוב👏

באמת כיוונים יפים.. אני חושבת שאני אלך להתייעץ עם מישו,וגם אתמול דיברתי איתו בטלפון, ותכלס אחרי השיחה היתה לי הרגשה ממש טובה, ככה שאולי באמת זה סתם מחשבות של היצר הרע..בעז"ה שה' יצליח לכוון אותי, תודה על הזכות לשתף!יש כאן באמת אנשים טובים

מה ברור לך? האם את רואה לחיוב את העתיד שלך איתו?
האם רוב הזמן את מעריכה אותו? האם את מעריכה אותו מאוד או רק בקושי?
מה ההתרשמות השכלית שלך מההתאמה על הנייר? ומה את מרגישה לגבי ההתאמה על הנייר?

לדעתי חובה שגם הלב ידחוף קדימה ולא רק השכל. כי על הלב אי אפשר לעבוד.

אמנם קל לדבר, אבל חשוב מאוד לנתק מחשבות מיותרות, לבוא עם לב פתוח ולבחון איך האינטראקציה מרגישה לנו. ברגע שתבחני את העניין בצורה נקייה ותרגישי טוב עם הקשר את בעצמך תביני שמחשבות כמו "אולי הולך לנו טוב כי הוא הבחור הראשון שאני יוצאת איתו ואין לי למי להשוות אותו" יאבדו טעם. כי אם זה מרגיש נכון אז מה זה משנה שהוא הראשון?

 

כדאי שתחדדי לעצמך יותר מה היית רוצה שיהיה בבעלך לעתיד ותראי אם הוא משתלב טוב עם הרצון הזה. הרבה בהצלחה.

יש לה הרבה מזל 

 

איך היא התפללה עם הסומק 

 

ברור שכן !

 

לא מוצא את השרשור המקורי.. 

רבקה היתה מישי שהכרתי..טוב לא ממש הכרתי

זה היה יותר סוג של אהבה נכזבת ..מישהי שבהתה בי כל הזמן באיזה מלון... 

ועדיין

@משיח בן דוד רבקה זה השם האמיתי או התואר שנתת לבחורה שהתאהבה בך נואשות מרחוק? 

 

רבקה זה התואר שנתתי לה..כי לא ידעתי איך קוראים לה..

וכמובן שכל חרדית ממוצעת נקראת או רבקה או רחל או שרל'ה

אז אני החלטתי שהיא רבקה וגם אחותי הסכימה איתי..

היא פשוט היתה נראת רבקה כזו ..

 

מאז כל חרדית נקראת בפי רבקה .. 

 

וואוו,

מפתיע לגלות שיש מקור מציאותי לרבקהלה שלך

 

הוותיקים יודעים את המקור ..

 

נראלי שהיא היתה דלוקה עלי..

וגם אני..אז...

 

זהו פיספסתי את ההזדמנות חח - לקראת נישואין וזוגיות

 

@פלוני מפונפן

השתגעו הסמיילים או שזה משהו מוזר?

 

תראה

 

אממ..לא זה פשוט כי גלשתי מפיירפוקס באותה תקופה

ואפילו לא ידעתי שזה עושה סמיילים כאלה..

גיליתי את זה רק אחרי הרבה זמן במקרה כשהעירו לי על זה

אחי, אתה חייב למצוא אותה

מוות בטעמים... אתה מוזמן לבחור..

לא אני לא מסיט לרצח..
"מוצא אני..

@משיח בן דוד

כנראה ששנינו בני מזל!

מאז שאני זוכר את עצמי.
המתחזה של כל השאר (@פולני מפונפן, @העוז והענווה, @מבקש עמונה, @עדן לשעבר ואולי יש עוד ששכחתי) התחיל להגיב פה רק בחודש האחרון בערך.

(סליחה אם יש פה מישהו שייחסתי לו התחזות על לא עוול בכפו. מודה, גם לא טרחתי לבדוק בכרטיסים האישיים שלכם עד כמה אתם אמינים)

מישהו פעם אמר לי יסוד.
אם אתה מחדש יסוד, והוא עומד במבחן של כמה וכמה סוגיות, כנראה שהוא נכון.
היום דרך החשיבה שלי קצת שונה (אם אתה מחדש יסוד, והוא נראה לך נכון, כנראה שהוא נכון. (כמובן שצריך להיות אמיתי עם עצמך וכו')), אבל לא אכפת לי להשתמש ביסוד שלו כאן.

לחדש

שמעתי אותו בשם אחד מגדולי ישראל פעם (אולי הרב בן ציון זצ"ל?), והוא דבר מפורסם.

תמיד אם חידשת ישוב כלשהו בגמרא, במידה והוא אמיתי, הוא יתאים לכל מקום

אם את חושבת שזה לא נכון ולא מתאים- מקפידים על הלכות ייחוד, נפגשים בשעות סבירות וכן הלאה...
(מישהו כאן בעבר הציע להביא ספר קודש שיהיה בניכם)

תבהירי לו שמבחינתך זו לא אופציה ורק גורם לך להרגשה רעה.. אז הוא ימנע כדי לא לפגוע בך.

אני בעד להמתין עד אחרי החתונה.
אם אתם בתחילת קשר- אז קחי בחשבון שהמגע מטשטש ולעיתים אף מחפה.
לא מומלץ והמדרון חלק.

בהצלחה 😘

אז לכפור בזה ולא להתגבר זאת בעצם מזוכיסטיות..

בעיה מוכרת וקשה שהיתה גם לנו (דוסים מאוד).

ל"הנאת הרגע". תתגברי.

 

ה"בא לי" זה יצר. מסמא את העיניים.

 

אתם לא איש ואשתו, אתם בן ובת, זרים, גם אם קצת מכירים.

 

את זה צריך להשאיר מתוך שנשואים, במקומו הנכון, מתוך המכלול של איש ואשתו. 

 

אחרת, ה"הנאה" תהרוס את עצמה. מלבד האיסור החמור.

 

חבל להפסיד את הפרט הזה בתור ביטוי של משהו גדול בהרבה, בלבד - ולהוזיל אותו לטשטוש עם מישהו שהוא לא.

 

 

הדרך הנכונה היא, להחליט חד משמעית, מראש, שלא הולכים קרוב, לא יושבים קרוב, לא במקומות מבודדים, לא בשעות מאוחרות, לא דיבורים שגורמים לכך.

 

כשתופסים-מרחק מראש, קל יותר לא להגיע למצב שה"הרגשה" הרגעית משתלטת. 

ואז גם קל יותר להתבונן בדברים שלעיל, ולראות כמה זה נכון. כמה זה שווה.

 

 

 

סימן שאת בריאה בגופך ובנפשך.

ואני אמשיך להתחיל מהסוף,

יש פה כמה דברים משמחים.
1. משמח שבא לך.
2. משמח שאת מעזה להודות בזה בינך לבין עצמך ואפילו לא רק בינך לבין עצמך.
3. מתחשק לך אבל את לא רוצה. משמח שאת יודעת להרגיש את שני הצדדים.
לא רוצה = רוצה משהו אחר. תבררי מה הרצון שלך, למה את לא רוצה? (את פטורה מלענות לעצמך למה מתחשק לך, כי חשק אין צורך וטעם להסביר).

כשהדברים יהיו ברורים לך יותר, הוא לא יעז להתקרב. וגם הסליחה כבר לא תהיה רלוונטית.

השאלה היא מה הרצון שלך
ככל שתלמדי להפריד בין החשק לרצון, הדברים יהיו ברורים יותר.

קשה כשיש תוהו ובוהו, קשה כשהכל בלאגן.
בשביל לברוא עולם מסודר, יפה וכזה שמתפקד כמו שצריך, ה' צריך להבדיל, בין אור לחושך, בין מים עליונים לתחתונים, בין מים ליבשה, בין חי, צומח, דומם ומדבר.

ואת, בין חשק לרצון. ככל שהחשק גדול יותר, הוא מעיד על רצון חזק עוד יותר

בהצלחה. ב"ה שבא לך.

אני לא בטוח שזה כ"כ טוב ש"בא לה"..

 

נכון שיש גם כחות כאלה באדם, ונכון שאצל בת לפעמים זה דבר "תיאורטי" שמבטא רצון לקרבה נפשית - אבל כאשר מדובר ברצון בפעל אל מישהו שאינה נשואה לו (וגם לא יודעת אם תהיה), לא חושב שזה "טוב". אם התחושה שהוא עוד לא "שלי", עדיין "אדם אחר", היא יותר חזקה ובהירה, עד כדי אי יכולת לחשוב על משהו כזה כאפשרות ממשית כעת, טרם נישואין שנהיים איש ואשתו - אז זה יותר טוב לדעתי.

אלא שיכול להיות דבר כזה, ומתגברים בגלל מה שהרבה יותר מזה ובגלל שזה לגמרי לא במקום, ומקלקל, ואסור.

יצר (הרע) לא שואל שאלות, הרצון כן יכול לשאול ולענות...

היצר רע מנעוריו, והוא לא מגיע רק אחרי שמתחתנים... הוא חי ובוער תמיד.

ואדרבה, לפום צערא אגרא...

אתה נותן הסברים יפים לרצון...

אלו ציטוטים לא נכונים. לא צריך להוציא דבר מהקשרו.

 

כתוב שם גם שטוב מאד זה המוות, אז גם זה?

 

וזה לא קשור לכך שיש יצר הרע, את זה גם אני הזכרתי.

יש צד נגדי שלא מסכים איתו ...

ציטוט:

"רבי נחמן בר שמואל בר נחמן בשם רב שמואל בר נחמן אמר:
הנה טוב מאד, זה יצר טוב.
והנה טוב מאד, זה יצר רע.
וכי יצר הרע טוב מאד אתמהא?!
אלא שאלולי יצר הרע, לא בנה אדם בית, ולא נשא אשה, ולא הוליד, ולא נשא ונתן.
וכן שלמה אומר: (קהלת ד): כי היא קנאת איש מרעהו":

איפה הוצאו הדברים מהקשרם?
אני מבינה מבראשית רבה שיצר הרע הוא טוב מאוד, והוא חייב להיות גם לפני החתונה ואדרבה, כי אלולי וכו'...

וחושבת גם שצריך ברור של הרצון מנגד כדי לדעת לשים לו (ליצר) גבולות.

יש גברים יראי שמיים שרואים בחורה ורוצים את זה לאו דווקא בהקשרים של קדושה, כי יש מצבים שהיא בכלל לא רלוונטית. אם היצר הרע היה נמצא רק בבית ולצורך מצווה, הם לא היו שומרים עיניים בחוץ.
יצר הרע נמצא בכל מקום ובכל זמן והוא לא תמיד מתחשב במה שאמור וכדאי להיות.

וגם לבנות יש יצר הרע, ולא רק יצר טוב שמתעורר רק בזמנים של קדושה. לכן קוראים לו יצר הרע.
זה נכון שלא מדברים על היצר הרע שלהן, וזה חבל... כי זה יכול לפתור הרבה בעיות.
למשל, אישה שיודעת שזה בסדר שיש לה יצר, היא נמצאת עם בעלה מרצון ולא רק בשביל לעשות לו טובה. והחיים שלהם נראים אחרת... ולא אפרט פה יותר מזה.

אישה שבא לה, זה מעיד על כח יצירה חשוב שיש בה. ועל זה ב"ה.

אני באמת חושבת שההסברים שלך יפים, אבל שוב, הם הסברים נכונים ויפים שמדברים אל הרצון, ולא אל היצר.

ולשאלתך, אם כתוב שם שהמוות הוא טוב מאוד, מי אני שאתווכח?

היא מדברת על יצר הרע של עשיית עבירה.

שהיצר הזה הוא אותו יצר בדיוק. רק שלצורך בניית בית אתם קוראים לו יצר טוב, וכאן אתם קוראים לו יצר הרע. אבל זה אותו יצר...
ולמה נהוג לקרוא לו יצר הרע? כי בלי ברור הרצון, הוא נשאר רע.
בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין. זה על גבי זה...

לא יעזור להרוג אותו ולשקר את עצמנו שהוא לא קיים כשהוא קיים, יעזור לנתב אותו ע"י אותו תבלין.

כאילו את מנסה להכשיר את השרץ.

בשורה התחתונה, אם נסתכל לעומק, הטוב מאוד הזה הוא הסיום הטוב כלומר הנצחונות מול היצר ולא הנפילות.

לא מעודדים מישהו שנפל בזה ש"ב"ה שאתה נופל ויש לך יצר הרע"

שב"ה שנפלה...

ואם כבר שאלתם, אני חושבת שרע מאוד מאוד ליפול קודם כל כי זה אסור, ושנית, כי זה לא משתלם. ולכן, ואדרבה, כאחת שמאמינה שחינוך בר קיימא מתאפשר רק כשהמחנך מכיר בילד, ומקבל אותו כמו שהוא, הוא יכול לחנך את הנער ע"פ דרכו.
לא תתאפשר למידה לפני קבלה.

ב"ה שבא לה, וזה לא אומר שמותר ליפול לפני שמבינים למה ח"ו שתיפול.

מי שלא מכיר את המפלצת ואת גודלה, לא יוכל לגבור עליה.

לזה קוראים יצר הרע - טוב מאוד.

כרגע זה ממש לא דבר שמברכים עליו

 

מדכא אפילו לחשוב על זה

תקרא.

ראשית, היכן "הדברים הוצאו מהקשרם".. (כמובן, זה לא "נגדך", אלא כי יש לכך ערך לדעתי).

 

הגמרא עצמה שואלת הרי את השאלה הזו: איך אפשר לומר על יצר הרע "והנה טוב מאד" שנאמר בבריאת האדם.

 

כלומר: קודם כל כשמו כן הוא. לא שינו את שמו. לא אמרו, "זה יצר טוב". ועל כן, אלו שאומרים היום "חידוש" כזה, היצר הזה - הוא טוב. זהו. לוקחים מדברי תורה מה ש"נוח". הרי קודם כל, נקרא "רע". ומדובר שם גם על קנאה, שהיא גורמת לתחרות המסחרית.

 

אלא מה? מסבירים חז"ל שאע"פ שזה "יצר הרע" - כי מושך לכיוון של שקיעה בהנאה חומרית ומרחיק מהעדינות הפנימית ומביא לעבירה; ובקנאה - במקום להיות מרוכז בטוב פנימי, מסתכלים אחד על מה שיש לשני, מתחרים - אבל בכ"ז טוב שיש את הדבר הזה. אחרת היתה "בטלנות" בבניינו של עולם, הן הפרטי והן הכללי.

 

וכמובן, תפקידו של האדם הכשר מישראל, הוא להשתמש בכחותיו באופן הנכון, מתוך המכלול הנכון. באופן המותר, וגם בתוכו, להשתדל בצורתו הראויה.

 

ברור שאין כוונת הגמרא לומר שאם אדם מקנא בשני, יאמר, "איזה יופי".. טוב מאד. אדם צריך לעבוד על זה שלא יקנא. 

 

 

הקיצור, לאדם יש כחות. הכחות הללו הם פעמים רבות "פרווה" או אפילו עם נטיה לכיוון השלילי (כמו שכותב בעל התניא בספרו בהתחלה). אדם יכול לרומם אותם, ואז יתקדשו ויעלו גם הם ויוסיפו לא כחות חיים.

 

ונכון שהכחות מצד עצמם, לא הם "בעלי הבחירה", אלא האדם שהם חלק ממנו.

 

 

אבל, באדם יש עוד כחות. למשל, אדם רוצה לאכול. זה דבר טוב שיש כך. אחרת לא היה מתקיים ח"ו. אבל אם הוא יתבהם באכילתו, לא טוב. יש מקום לבחירה. אבל, אם מישהו סביר רעב, והוא רואה בחנות איזה סטייק, נניח.. יתכן שזה יעורר את רעבונו עוד יותר, אבל האם יעלה בדעתו לרגע שהוא רוצה לקחת את זה בלי לשלם, בלי לקנות? אצל אדם רגיל לא. למה? כי המופנמות של מה ששלי ומה של הזולת, ושל הלא-יעלה-על-הדעת, לקחת מה שלא שלו, חזקה עוד יותר. זה ממש מוטבע בו. 

נכון שגם אם הוא לא כזה, אז יתגבר. ושכרו איתו שהתגבר.

אבל אם יספר שקרה לו כך - מישהו יגיד, טוב מאד, אדם בריא, יופי שאתה רוצה לקחת בלי לשלם... לא.

 

 

אז גם בנידון זה. מה שחכמים אומרים, זה שטוב שיש את הכח הזה, ועוד, בעולם ובאדם. בשביל קיומו של עולם. שיש בכללי "יצר" כזה. הם לא אומרים ח"ו, שטוב שהתודעה של "מישהו אחר", בן שאני לא נשואה לו, היא לא חזקה דיה, תחושת הצניעות הבסיסית הזו, עד כדי שרוצים בפעל (לא "תיאורטית" במובן של המחשת רגש) לעבור על כך. אי אפשר לומר על דבר כזה, "טוב", "טוב מאד". ולא על זה דברו חכמים.

זה שיש "ברקע", מלבד הרצונות הנעלים והעדינים, של בנין בית ומשפחה וקשר פנימי ועמוק של איש ואשתו וכו', גם את הדחף הזה, זה משמש  כתבלין למשהו חיובי. יצירתי. אבל אם זה בא כאילו כרצון בפעל שדוחה מפניו את התחושות הטבעיות גם הן, של בת ישראל, של הצניעות תחושת ההבדל בין נישואין ללא וכו' - אי אפשר לומר, יופי.. טוב מאד. 

 

אפשר לומר: מבינים את הקושי, "יצר לב האדם", לא להיבהל. כל הכבוד על ההתגברות. לתת התבוננות שתעזור לבנות תחושה שכנגד. יש להבדיל בין עצם זה שטוב שבכלל יש בה כח כזה, לבין להגיד "טוב" ספציפית על מה שצויין. וזה גם עלול להחליש בנות שצניעותן הטבעית גורמת להן לא לחשוב בכלל בכיוון כזה בשלב שהן מכירות, אלא רצון עמוק ועדין לקשר קרוב, לבית, משפחה, וכל דבר בזמנו.

 

 

אז לא אמרנו שלא יתכן שיצה"ר יתעורר היכן שלא מקומו. בוודאי שיתכן ל"ע. אבל זה לא "טוב". זה קורה, צריך להתגבר, ואם אפשר להרבות בהתבוננות עד כדי לחוש את הכיעור היכן שלא מקומו, מעלה האדם גם את טבעו.

 

 

לגבי מה שכתבת בהמשך, זה משהו אחר. אינו תלוי  בקודם. בוודאי שגם עם בנות צריך לדבר, בשעת הצורך, על יצה"ר שלהן.

ובוודאי שאשה נורמלית נשואה, יודעת שאין קרבתה עם בעלה כדי "לעשות לו טובה". אם כבר, בהלכה זה קרוב להיות ההיפך. מכל מקום, זה אכן לא המקום. והכלל הוא, שכאשר דברים בכשרות ובטהרה, מה שבא כחלק מהמכלול וכמבטא יחס נפשי עמוק - שהוא גם הכי חשוב לכשלעצמו - זה טוב. מה שלא, יש מדרגות. יש גם סבלנות בדברים שנמצאים בתוך המסגרת הכשרה המשפחתית.

 

שהדברים לא היו מובנים...

לא התכוונתי להכשיר את הרע חלילה, התכוונתי לומר שבעומק, זה טוב מאוד.
שעצם הכח (זה שבא לה) הוא טוב, אבל צריך לנתב אותו (ע"י ברור הרצון).

מה שאולי אנחנו חלוקים בו, זה שיעזור לומר ליצר הרע שהוא לא טוב...
היצר הוא כח, ואין לו יכולת משל עצמו להגביל את עצמו. מי שמגביל אותו, זה אנחנו ע"י הרצון והבחירה שלנו בטוב.

תודה שהשקעת והשתדלת בשביל לזכות את הכלל. מעריכה את זה...

הטוב, הוא שיש בכלל כח כזה, עקרונית.

 

הלא טוב, הוא ש"בא לה" לגבי מישהו ספציפי שהיא יוצאת איתו, כשאינם נשואים. זה לא טוב ולא טוב מאד. אלא מה? תוצאת לוואי של כח שיש לו גם מקום טוב, וכנראה של עוד דברים, שמשתנים מאדם לאדם.

 

אפשר לקרוא לדברים בכל מיני טרמינולוגיות, לא חייבים להשתעבד דווקא ל"בירור הרצון". אבל מכל מקום, גם אם נשתמש במינוח הזה, הרצון של האדם בכמה וכמה עניינים מופנם בו עוד קודם, כמו שהסברתי לעיל. יש גם יצר טוב... (כמובן, לא היה בכך שמץ "האשמה" כלפי מי שנאבקת ומשתדלת, אלא איפה לשים את זה כשכותבים תגובה ברבים).

 

כמובן, לא דיברתי על "לומר ליצר הרע". דיברתי על איך מכנים דבר ספציפי כזה.

וגם על כך שגם אם היצר הוא "כח" באדם, הרי שמתי ולגבי מה ובאיזה אופן הוא מופיע, תלוי הרבה בדברים נוספים והגונים ומופנמים לא פחות, שיש באדם, שגם עבודתו וחינוכו לא התחילו מהיום, וגם לא מוסרו הטבעי.

גם אם זו "תוצאת לוואי" כלשונך...

אני יוצאת מנקודת הנחה שטבע האדם רע מנעוריו, ובלי תורה אין לו רסן.
ולא שהקב"ה ברא תורה, וברא לו יצר הרע כדי להפריע לה בחיים.

יש תחושה שאצל דתיים, יש מחשבה שכל אדם נולד עם כפית של תורה בפה, ושמטבעו הוא אברהם, יצחק ויעקב גם בלי להלחם ולעבוד על יצרו.

יש יצר. ולא סתם קוראים לו יצר הרע, כי מראש הנטיה שלו היא כזאת ולא להפך.

אמנם "האלהים עשה את האדם ישר, ופנימיותו של האדם נוטה לטוב תמיד מצד נפשו האלהית" לפי עין איה, אבל א"א להתעלם מהעובדה שיש לנו נפש בהמית עם ארבעה יסודות, ואחת היסודות שלה זה המים, שהם התאוות והתענוגים (לפי האדמור הזקן).

יש כל מיני שיטות להתגבר על היצר.
יהיו שיגידו שיצר האדם הוא טוב ביסודו, ועצם זה שבא לו הרהור עבירה וחשק לחטוא, זה קלקול וסטיה מהטבע הישר והבריא שלו - ואולי את זה נגיד לצדיק גמור שמעולם לא חטא.

אבל בעל תשובה יודע ומכיר מקרוב את הנפש הבהמית שלו, ולא יעזור לומר לו שזאת נפש בהמית, כי הוא יודע את זה.
כן יעזור לומר לו שגם הנפש הבהמית הזאת, היא ב"ה (אגב, מי שהשתמש ב"טוב" זה אתה... אני לא קראתי לזה טוב. אתה הסקת בצדק, שמה שב"ה, חייב להיות טוב. ואולי התכוונת לטוב הפשוט, אבל אני התכוונתי לטוב בעומק שלו, כמו שאמרת "הטוב, הוא שיש בכלל כח כזה". ה"בא לה" הזה נובע בדיוק מאותו כח. הוא בא לידי ביטוי ברע, אבל הוא מעיד על הכח).
ועל גבי זה, לברר את הרצון. (גם אם אפשר להשתמש בטרימינולוגיות אחרות ובעניינים אחרים כנראה שכך אעשה, פה בחרתי להשתמש דווקא במינוח הזה, ועדיף לכבד את זה בלי לכנות את זה "השתעבדות").

"טבעי", כאלו נורמה רגילה, שזה מה שבחורה רוצה בפעל עם מי שעדיין לא נשוי לה. ומכל מקום, בוודאי שלא "טוב", שעל זה היה הדיון. על זה כבר דומני אין טעם לחזור.

 

יצר לב האדם רע מנעוריו, ויש גם דברים טובים באדם - וכבר אמרתי, גם אדם שאוהב כל מיני דברים, באופן רגיל אין יצרו לגנוב אותם. לכן, חבל לעשות מזה כלל לגבי פרטים כמו מה שדובר עליו.

 

לגבי מה שאת אומרת "יש תחושות אצל דתיים", זה ענין שלך. אם את חושבת כך - זכותך. אני לא יכול לדבר בשם "דתיים". בשמי המשפט הזה בוודאי לא מדבר. והברירה כלל אינה בין שתי הקיצוניות שהזכרת. בין נורמליות של יחסי צניעות, לאי יצר הרע בכלל  -יש מרחב גדול.

 

מה שכתבת מאדמו"ר הזקן ומהרב, זה בדיוק מה שהבאתי קודם לכן. וזה בדיוק הצדדים שהסברתי לעיל. ושלא להתעלם מאחד מהם.

 

ובוודאי שאם בא לאדם לחטוא, זה יצר וזה לא טוב. ועם זה, יש בכך צד "טבעי", יש לו יצר הרע, נלחם בו. ויש גם צד "טבעי" שחש את אי המוסריות שבחטא. וכמה שיותר שמירה על נקיות ויותר עבודה, כך יותר מוחש הצד היפה הזה.

לא צריך להקצין דוגמטית, או-או..

 

ולא דובר פה על "בעל תשובה" בדווקא. וגם אצל כזה, אם יואר לו הטוב והעדינות מול הכיעור, זה יוכל לעזור.

 

לגבי מה שכתבת, אכן אם כותבים "משמח שבא לך" (זו המילה שהשתמשת), אז בהקשר הספציפי שהיא דיברה, זה לא משמח.. 

אם הרצון הוא לומר שאכן יש באדם כחות שנבראו למטרה טובה, וצריך שיוכוונו לטובה, בלי לעשות מזה שעולה בהקשר כזה, כאילו משהו "רגיל" ומשמח, אז כמובן זה אחרת.

 

[מה שכתבתי "השתעבדות" למונח של הרצון מול היצר - בכלל לא התכוונתי אלייך.. אי הבנה. התכוונתי לגבי, שאע"פ שאני איני מחוייב להשתמש ("להשתעבד") דווקא במינוח הזה, כי אפשר גם להגדיר אחרת, ולא תמיד כדאי לקחת מינוחים שהובאו כאילו זה הכרחי - אבל בגלל שכבר השתמשת, כלומר דווקא מכבוד, אז כבר אתייחס גם אני באותה טרימינולוגיה...]

מסכימה עם הדברים שאתה כותב.

רק שיש לי הסתייגות מסויימת לגבי הגישה או הדרך שבה מדברים למי שנמצא בזה. ואני באמת מוכנה להסכים שלא נסכים

כתבת שזה לא "טבעי", כאילו נורמה רגילה...
לצערנו, יש בעמ"י מגזר לא מבוטל בכלל, שאצלם זו נורמה שבחורה רוצה (או מתחשק לה) בפועל גם עם מי שלא נשוי לה. וגם כאלה שב"ה יוצאים מהמגזר.

והיום גם כאלה שנולדו עם כפית של תורה בפה, יש מתוכן שחשופות לכל כך הרבה תכנים ופריצות, שגם אצלן הנסיון קשה מאוד בתחומים האלה.

ולכן אני מרגישה מהמקום שלי, שיש פער די גדול בין צדיקים גמורים, לבין כל מי שרק חרג משם...
אז נכון, זה לא דיכוטומי. אבל לצערי (ולא אכניס את ה"ולשמחתי" בהקשר הזה) אני יודעת שרובנו בבחינה של בעלי תשובה, גם אם כל אחד בדרגתו שלו.
ולכן, כתבתי כפי שכתבתי.

מה שכתבתי שזה משמח, שוב, משמח בגלל גילוי הכח.

אני תוהה אם זה באמת לא ברור שרוב בנות ישראל (ויש לציין ה"בריאות" בלי להפחית בבריאותן של האחרות, אם כי, בעיניי זה דורש עיון) גם הן נאבקות ביצר הזה, וגם לפני החתונה. וכל שכן אחרי אירוסין (אם כי לפי ההגדרה ההלכתית, זה לא משנה בכלל היום לפני אירוסין או אחרי מצד מה שהזכרת כ"גבר שאינו נשוי לה").
כי לפי מה שאני יודעת, ואני יודעת, גם החברות שהתחתנו עם הבחורים מהישיבות הכי הכי טובות ולמדו במדרשות איכותיות ביותר, ההתמודדות שלהן בנושא (ושלא נגיד - "שלהם") היתה התמודדות לא מבוטלת בכלל. כלומר, ההתמודדות הזאת טבעית. והיא מעידה על כח בריא. ובגלל שכך, זה משמח....

אני מרגישה שאני מתחילה לחזור על עצמי
אז תודה שאכפת לך, אני באמת מעריכה את זה.

כשקראתי את מה שכתבת,

חשבתי ישר: איזה כיף לך.

כיף לך שבא לך,

כיף לך מישהו משתוקק אלייך..

אחרי כמה קשרים ארוכים שעברתי,

קשתה עלי גם המחשבה שמעולם לא נפלנו, שהוא מעולם לא נשבר.

אבל עם זאת: יש ריבונו של עולם, ואני לא מבינה הכל. 

והכי הכי: אני רוצה להיות טהורה לבעלי.

תשמחי על הדילמה, היא מראה על דברים טובים.

מגע בטהרה זה הדבר הכי מדהים שיש,

בכל קושי טמון גם טוב,

ומתפללת בשבילך שתצא המהמציאות הזאת הרבה טוב.

ממליצה לעבוד גם עם השכל,

והכי חשוב- המון אמונה ותפילה.

הצלחה בכל!

תחשבי שאת כמו יהלום.. איך שומרים על יהלום? היית פעם בחנות שיש בהם יהלומים?... יש שומרים מצלמות סיסמאות הכל שם נקי יפה ,זה דבר שקשה להשיג זה דבר שמור!, הוא לא יהיה לך ביחד עם אבנים הוא יהיה שמור

ככה גם את תשמרי על עצמך תביני שאת מיוחדת את זכה לא כל אחד רשאי וגם לפני זה יש זמן גם לאחד שלך לא לפני שהוא באמת שלך.. את היחידה שיכולה לשמור על עצמך ולהיות יהלום.

(די מהר) זה יגרר, לפחות מהצד שלו, לנגיעה אגוצנטרית מצידו ולאו דווקא בגלל חיבור נפשי(אלא מיני), לכן מעבר להלכה, נסי מאודד לא להגיע למצב זה שוב וכמובן להעלות דברים על השולחן ולומר כמו לעיל כאן שדבר זה מובן וקשה אך לא בלקסיקון שלנו כרגע. שנזכה לו בטהרה בעז"ה בהמשך וכן לא לדבר הרבה עלזה שדיבור על הדבר רק יעצים תדבר.
מצרף תצלום(מקווה שיעבוד) ממאמר של הרבנית רחל נריה מסדרת "אל המקורות" שמזכירה תנושא שמגע לבן זה פחות בקטע רומנטי נפשי כמו של בת בשלב זה של הקשר.
והייתי פעם בקשר שפעמיים הבת חתרה למגע וידעתי שגמני יאהב אתזה איתה אבל מסיבות כאלה ואחרות ידעתי כמו שראיתי אחכ שהרבנית כתבה שהנגיעה אצלי כרגע תבוא די מהר בגלל משיכה פיזית(-אגוצנטרית) ולא נפשית אעפ שאהבתי את העלמה..ה' יודע איך עמדתי במבחן...על דברים קלים מזה נפלתי עוד

מה שלמדתי על בשרי ;)

זה שאם יש התלבטות חשוב וכדי לשתף תצד השני..!

אי אפשר שזה יפול עליו כרעם ביום בהיר אחרי נניח חודשיים של קשר להגיד פשוט שאת נפרדת.

לפעמים גם שיתוף בלבטים הצד השני יכול לעזור לך בזה.

אלא אם כן זה חוסר מציאת חן,והאמנת שככל שזהמן יעבור אולי תימשכי אליו בגלל האישיות שלו.. ואז זה קצת בעיה

גם לשמוע מהצד השני שאתה מתלבט זה באסה.. אבל עדיף לשים תקלפיפ על השולחן מאשר הפתעה.

והוא חושב שאתם מתחתנים ואת עוד בכלל מתלבטת.

אולי פשוט שיחת יחסינו לאן כזאת...

ברור שלרוב זה כואב ולא נעים,כי פשוט הבנו שפגענו במישהו..

הקב'ה ימלא טת חיסרונו במהרה,את אל תרגישי רע עם עצמך

תתפללי עליו,עלייך.

שולחת חיבוק!

שלפעמים בקשרים ארוכים עדיף לחתוך בפגישה. אפילו שיש בזה קושי גדול יותר מצד מסוים, אבל זה עוזר לסגור דברים בצורה ברורה יותר (בטלפון יכולהיות מקרים של- מה הוא/היא בדיוק התכוונו? אולי בכל זאת בעתיד וכד'), ובעיקר- זה יותר מכבד. כך דעתי..

אוסיף גם:
אם אפשר למשול משל (שהשתמשתי בו בעצמי לאחרונה):
אם את רוצה לתת לו אפשרות לעשות נחיתה ביתר קלות ושיהיה מינימום נזק- את לא יכולה לצפות ממנו לעשות את זה מגובה רב. תנמיכי לו את הגובה (הציפיות) ותחברי אותו למה עובר לך בראש.
אם תספרי לו מה הציפיות שלך מהקשר או שיחת יחסינו לאן הוא ידע יותר טוב ויכול להתכונן בהתאם.

לא תחברי אותו הוא יעשה נחיתת חירום בלית ברירה..

פיתרון מעשי שיכול לעזור:
לחדד ולהקצין פערים ביניכם (בצורה הגיונית).

וחובה חובה חובה, לדבר מידי פעם על המקום שלך (ושלו) בקשר. זה גם נכון מבחינה אנושית, וגם הופך את הכל ליותר יציב, ויש יותר כוח להתעסק במה כן לבנות ולקדם, ולא להתעסק באיפה השני נמצא.

אני לא חושב שזה שחור ולבן, ולא יודע מה הלך שם, וכמה היית בסדר וכמה לא. זה המון המון שיקולים ומורכביות שלך ושלו. איפה היית בסדר, איפה ממש לא, מה להאשים את עצמך? מה לא..

צר לי לשמוע, שיהיה בהצלחה

כי מי יעשה שלום עלינו??

לשבח

איחור לתפילה זה דבר אחד, אבל להגיע בזמן ולרחף חצי תפילה זה דבר שני.
ואחת השנאות הכי גדולות שלי זה דברים שניים, אז ברור שלא.

ומעניין גם איך זה קרה, כי בדר''כ זה כוסות מזכוכית דקה שנשברת בקלות, וגם זה עטוף והחתן נועל נעליים...

שמעתי מנורת להט.. לא אימתתי..

שמבטאת את השמחה ביין וזה, ושוברים אותה...

ושוברים כדי למעט בשמחה. המקור בברכות ל' ע"ב, מעשה במר בריה דרבינא

העניין הוא שווי הפריט ולא הצורה.
כנראה שעל דרך הפשט.. והסוד כבר צולל קדימה..

אז זה גם סוג של פשט 😏

אהבתי את השנינות.

בכל מקרה זה ברור למה.
מה תשבור, צלחת יקרה (שלך מהבית) או כוס של האולם?

חחחח טוב

זה יושב לי על "קצה הלשון"

במקום להתרכז בזיכרון של חורבן ירושלים,
מתרכזים בהצלחתו או כישלונו של החתן לשבור את הכוס 😓😑

מעניין אם ישנו את זה ביום מן הימים ( או לפחות עד החתונה שלי 🤞).

להגיד כמה מילים בנושא לפני כן. יש קהלים שגם הפכו את זה למאורע שמח מאוד מחוסר ידיעה

עמאר"צים ודרומה..

הדפוק שהחתן שובר את הכוס ואז כולם פורצים בשירה וצהלולים בליווי הלהקה.

רק בחתונה של החבר טוב שלי הם אשכרה המתינו בדקת שירה עצובה וחרישית אחרי שבירת הכוס.

מאד אהבתי חופות מהסגנון השני
בעז"ה שלא נזדקק לשבור כוס, אבל אם כן אני גם רוצה ככה

יבנה יבנה יבנה המקדש

אשמח מאוד שציון תרנן אבל לבית מקדש אנחנו לא מוכנים עדין.

היית רוצה? דמייני..

ברמת המעשה- מנסים לקחת חלק בתהליך ארוך של בניין עמ"י, א"י ומלכות בי"ד

ברמת האידיאל והציפיה- באמת מאמינה שזה יכול לקרות כהרף עין אם זה יהיה רצון ה'. איך? הרבה דרכים למקום.

מעריך!

משמח!!

בהצלחה רבה!!!

מקווה שההזמנה שתשלחי לי תהיה זוגית

לקח לי רגע להבין.

יאללה נחיתה עם מחיאות כפיים בעז'ה!

אהבתי את התוספת למשל

יאללה עוד חודש והתארסת?


תרבה בתפילות.
שיהיה בבהירות, בלב רגוע ושמח והרבה ביטחון והדדיות בקשר!

תודה!

אחרי כל כך הרבה דייטים כושלים, זה 'כאילו' מפתיע למצוא בחורה טובה באי של שפיות..

וצודק, כל עוד אין מפגש איתן ממש, האמירה הכללית הזאת לא עוזרת, וכשפוגשים אחת כזאת זה "מפתיע" ומשמח.
איזה כיף!

טובות שנפגשתי איתן אבל הן:
- היו עייפות
- עדין לא פתרו קשר אחר
- לא מעוניינות לצאת
- לא קיבלו פרטים נכונים
...
..
.

התפאורה לא פחות חשובה בשביל להפגיש נשמות..
שנזכה..

לא אכפת לי' - ממש חשוב!

שתראה הצלחה וסיעתא דשמיא בדברים שמסתדרים וגם מה שלא!

יש לקרוא בעלון הצרכן לפני השימוש:
"התוצאות, ההשלכות ותופעות הלואי - באחריות המשתמש בלבד"

בהצלחה רבה

הסתייגות: כמעט כל אחד נלחם על הדתיות. התכוונתי שזה יותר באמירות ובמעשים.

ויש גם
דוס
דוס טרור

יש לזה רמות

דוס הוא כינוי סלנג עברי ליהודי חרדי או לדתי. האטימולוגיה של המילה היא במילה העברית "דתי" או "דתיים" בהגייה אשכנזית, כאשר הקמץ ב-ד' נהגה כחולם ות' שאינה דגושה נהגית כס' - "דוֹסי" או "דוֹסים". צורת היחיד איבדה את היוד.

בעבר הכינוי נשא אופי שלילי, והתייחס בעיקר ליהודי החרדי. עם הזמן נעשה בו שימוש גם כלפי הדתי-לאומי, ואופיו השתנה - על אף שבדרך כלל הקונוטציה היא שלילית, לעתים היא בעלת אופי נייטרלי. דוגמה להיותו כינוי בעל אופי נייטרלי, ואף חיובי, ניתן למצוא בקיומם של מספר גופים ואתרי אינטרנט המיועדים לציבור החרדי והדתי-לאומי, המשתמשים במילה דוס כחלק מהשם שלהם. לדוגמה: אתר שידוכים "דוסידייט" (הלחם של דוס ודייט), אתר אירועים לדתיים "דוסילנד" (על משקל דיסנילנד), "דוסיבות" (מסיבות לציבור הדתי, הלחם של "דוסים" ו"מסיבות"), ההרכב הקומי אנדרדוס (על משקל אנדרדוג), פרויקט ההסברה החרדי דוסים[1], ודף הפייסבוק "דוסים מצייצים"[2].

זה לא חלק מהאישיות, אז למה סתם לעורר מהומות?   לא כל דבר שבנאדם עשה צריך לספר.    

גם אם השני יכעס... זו בעיה שלו שהוא לא מבין את זה

 

 

ישר כוח ענק!! 

 

זו תמיד התלבטות האם לציין את הנקודה הזו.

אני מעדיף לשאול תמיד את מי שמציע, אם מהיכרות עם הפוטנציאלית זה דבר שצריך לומר - ועל פי זה פועל.

 

שימחת אותי

להגיד שאת מתלבטת אם לספר דברים כאלה או לא, כי מצד אחד {הסיפור שסיפרת פה} אבל מצד שני אם זה לא היה יוצא לפועל היא הייתה כועסת עלייך.

לא הבנתי למי להגיד שאני מתלבטת האם לספר?

כדי שתבין שזה לא בהכרח אומר משהו אבל את גם לא רוצה להסתיר ממנה

הייתי מספר פרטים יבשים וטכניים או דברים מהותיים שקשורים להווה.
מה שלא משפיע משמעותית ובצורה ישירה על ההווה - הייתי משאיר לזוג לדבר בינייהם.

אני בד"כ מספרת, אבל זה תלוי במידה שזה נוכח בחיים שלו היום ובגישה שלו לזה היום.

שבוע טוב

יא - כ

כא - ל

לא - מ

סא - ע

עא - פ

פא - צ

קא - קיב

קמא - קנ+ יה"ר.

יישר כח לכולם!!!

יישר כח לכולם
שבת שלום

לא - מ

סא - ע

קא - קיב

סא - ע

קא - קיב