הראשונה- תחושת שליחות. אנשים שיש להם את הכישורים והעומק להעביר תכנים כאלו מרגישים שליחות,
רצון להשתמש בכוחות הללו לטובה, וזה גורם לאנשים ללכת ולעבוד במקומות שמאפשרים להם להביא לידי
ביטוי את הכוחות שהקב"ה נתן להם ולהשפיע לטובה.
השנייה- התמקצעות, אין ספק שעוד סמינריון ועוד שבת משפשפים אותך, ומשפרים את היכולות שלך. כמו
כל אדם, ברגע שבו זה עיסוק שמתאים לכשרונות שלך, אתה רוצה להיות שם. לרוב המדרשות שעוסקות
בסימנריונים מעבירות גם לבנות, ומדריכים מעדיפים להיות גם שם.
השלישית- כסף. זו לא בושה ולא חוסר רמה להגיד שאנשים עובדים, עובדים בשביל שיהיה להם כסף. אולי
הוא מתכנן חתונה? אולי צריך לשלם שכירות? או לחילופין את התשלומים לישיבה? יש הרבה סיבות שבגללן
גם רווקים זקוקים למשכורת.
בקשר לשאלה- יש מורכבות. יש יתרונות וחסרונות, כמובן שיש עדיפות למדריכים נשואים. אבל הרבה פעמים
זה דווקא פחות נוח לנשואים לעשות את העבודות האלו(ומה האישה שלו תעשה?). כמובן שצריך לשמור על
גדרי צניעות, לא להישאר עם שתי בנות ב2 בלילה, לא ליצור קשר אישי מדי. אבל בסופו של דבר- זו שבת אחת.
שבת שאחריה, אין הרבה קשר ואין לדברים לאן להמשיך(הן בנות 16, הן לא מתכוונות לצאת כרגע למטרות
חתונה).
גילוי נאות- מעולם לא הדרכתי בנות בשבת סמינריון. לא כרווק ולא כנשוי. אני גם מעדיף שלא להיות חובש בבנ"ע בגלל העירבוב הזה. אבל זה רק אני.
וצריך לזכור עוד פרט- אדם שבאמת מרגיש בשליחות- "שלוחי מצווה אינם ניזוקים".