לעצם העניין: אני לא חסיד גדול של הפרדה קיצונית, אבל מבין היטב מדוע משחקים דווקא עם מעבירי סמינריונים בנים.

ומן הצד השני - אם זה עובד כל כך טוב, למה לא מביאים לישיבות תיכוניות בנות? <צ>

ויש טוב מדי

השאלה היא מה קורה עם המתח שקיים בין מדריך לבנות ולחילופין בין המדריכה לבנים-
המתח אצל רוב הבנות יכול לגרום הקשבה- סוג של חצי הערצה ומוכנות לקבל יותר מאשר מבנות.

אם בנות שיש להן מדריך מתעסקות גם בו אבל גם נפגשות עם התוכן, בנים עם מדריכה לא יפגשו

את מה שהיא אומרת, אלא ההצלחה שלך בלמשוך את תשומת הלב למדריכה תהיה טובה- עד כדי

כך שתשומת הלב הזו לא תהיה חיובית כי היא תעסוק אך ורק במדריכה(באופן חיצוני) ולא בדבריה.

מה שפחות נפוץ אצל בנות עם מדריך.
 

זו המציאות- את יכולה להביא מדריך שמתחיל ב80% קשב, כן, הרבה מזה רק על העובדה שהוא בחור,
ואת יכולה להביא מדריכה שמתחילה ב 40% קשב וכן- רק על העובדה שהיא לא מדריך.

להתעלם מזה שזו המציאות- זה בעייתי.
בלי להיכנס בכלל לעובדה שיש הבדלים מהותיים בין רמה של 5+ שנים לימוד אינטנסיבי בישיבה של בנים,
שלרוב מדריכים בעוד מעטות הבנות שלומדות 5+ שנים במדרשה(וחבל אמנם, אבל שוב- יש מציאות)

וכן- יש פה מתח, יש פה מתח שעלול להיות בעייתי לפעמים, אבל תמיד זה ככה.
גם כשמדריכים בנים מעבירים למדריכים בנים יש מתח מסויים, המדריך חייב להיות מעל, ליצור מתיחות כוחות,

להיכנס לתוך קבוצה ולטרוף בתוכה את הקלפים כדי שיקשיבו לו- בלי זה, אין שום הדרכה, אין הקשבה,
אז פה יש מתח שנובע מהעובדה שהוא בן, בסדר.

כל המזדעקים- אתם גם נגד בני עקיבא שמשתמשים באותו מתח בשביל להביא חניכים וחניכות? בפה מלא אומרים

ואמרו- המעורבות הזו בין בנים לבנים גורמת לאנשים שלא בהכרח היו באים לבוא- והיה זה שכרנו.
יש לזה מקום, מסויים, ככה כתבו חלק מגדולי ישראל, אז מה הזדעקתם?
 

אני חושב שהראשון היה השו"ת שרידי אש, שהתיר פעולות מעורבות של בנים ובנות ואגב כותב שזה הוסכם על

כל גדולי ארצו.
אח"כ כל הגדולים שסמכו ידם על תנועת בני עקיבא
זה לא להשתמש ב"מתח מיני" בצורה בוטה, אבל זה בהחלט להשתמש בעובדה שכשיש התערבבות יש יותר

אנשים שמגיעים ויש יותר אנשים ששומעים דברים שאח"כ יובילו אותם לדרך של תורה. אז כן יש פה התפשרות,

במצב מתוקן זה לא היה נצרך, אבל במציאות של היום, זה יכול להיות הצלת נפשות.
 

אם היית מדבר על דברים שהם לא הלכתיים נטו- חלק מתוכנית היא שחנ"ש בחדר נעול עם המדריך והחניכה,

באמת הייתי מבין על איזה היתר צריך(ואני לא חושב שיש כזה).

במקרה הזה אין בעיה הלכתית- אין שום בעיה הלכתית של גבר שמעביר שיחה לבנות, במיוחד בדברי תורה,

אלא אם כן אותו גבר או אותן בנות יוצרים מציאות של בעיה הלכתית, ייחוד, נגיעה וכו'.

העובדה שקיים מתח- שבנות מעדיפות להקשיב לבחורים, זה יותר מעניין אותן וזה יותר משפיע עליהן היא לא אסורה,

היא אולי לא מידת חסידות, אבל אין בזה שום איסור, שצריך בשבילו היתר.

ובמצב כיום זה הרבה פעמים הצלת נפשות, כך הבנתי, כי יש השפעה עצומה על הבנות בסימנריונים,

ובלעדיהם או עם השפעה פחותה היו יכולות להיות בנות שלא היו שומעות את השיחה הזו שבדיוק

עזרה להן להחליט שהן לא עוזבות עכשיו את האולפנא\מתגייסות לצבא\ממשיכות ללבוש חצאית וכו' וכו'

אז מה הבעיה, עצם השימוש במתח הזה הוא לא כזה מופקע,

בעיה הלכתית נטו אין כאן.

רוצים לדבר על מידת חסידות, קודם כל שאנחנו נעמוד במידת חסידות כזו ואח"כ נדבר על אחרים(ע"ע השירשורים

על נפילות באינטרנט בפורומים מעורבים וכדוגמתם...)

ובקשר להצלת נפשות, לפעמים אולי זה הצלת נפשות

אבל בוודאות זה הרהב פעמים ממש לא הצלת נפשות. 

סמינריונים עושים בכל האולפנות. בוודאי שבהרבה אולפנות הבנות לא זקוקות שיצילו אותן...

השימוש בביטוי מתח מיני אולי גורם לך לתחושה לא טובה, הוא פשוט מצוטט מאחת המחנכות שהתראיינו

בכתבה של עולם קטן, אני לא מדבר על מתח מיני ברמה שאסורה. עצם העובדה שמדריך עומד מול בנות יוצרת איזשהו מתח, מה הוא יגיד, איך הוא יתנהג וכו'- המתח הזה הוא על רקע השוני המיני- כלומר על רקע

העובדה שהבחור הזה מייצג אוכלוסיה שלמה של בעלים פוטנציאליים(או למעשה את כולה), כך שהבנות

מקבלות הצצה מסויימת לעולמם הדי עלום לרובן ויישאר עלום בעז"ה עד לחתונה. אין הכוונה לגירוי או נגיעה

בנושאים על הגבול רק על מנת לבצע "טיזינג"(סליחה על השימוש במילה כל-כך רדודה), אלא מתוך הבנה שמה לעשות- זה מוכר טוב יותר את הערכים הללו.

יש הבדל עצום בין אם המורה והאמא יגידו לה- בנים מעדיפים לצאת עם בנות בחצאיות ארוכות, לבין העובדה

שבחור יגיד את זה, זה מקבל משמעות אחרת.

גם בלי להיכנס למשמעויות הבסיסיות של גבריות ונשיות בעולם הפנימיות היהודי, יש כאן משהו שונה, משהו חדש, משהו שיוצר קצת מתח ולא מתח חס וחלילה בעל אופי גס ח"ו- אלא בעל אופי של מפגש, גם אם מצומצם

מאוד, עם הצד השני. לזה אני קורא- מתח מיני.

המציאות באולפנות ובישיבות התיכוניות היום, לפי הבנתי והיכרותי איתה- היא מציאות של פיקוח נפש ממש-

25% נשירה, זה אומר שכל בחור רביעי בערך "מוריד את הכיפה" וכן בנות, ואלו שכן עם הכיפה עדיין בד"כ

לא שומרים נגיעה מבנות ויש להם חברות וכו'. תמים לחשוב שהבנות הן לא חלק מזה, גם אצלן הדברים לא

פשוטים ולהרבה מהן יש חבר, ולא בטוח ששמירת נגיעה היא חלק מבניין הזוגיות שלהם.

אז נכון- לא מושלם, אבל זו המציאות ועובדים עם מה שיש.

ואגב- זה לא כזה נורא, אם שומרים על גבולות ההלכה-

לא מדברים על דברים שבצינעה, לא מתקרבים מדי ולא יוצרים

קשר קרוב מדי.

הרעיון של נשים נשואות שנמצאות בשביל הפן האישי, והגבר בשביל ה"זיקוקים" הוא רעיון מקסים,

שראוי להשתמש בו.

אבל לא מצד העובדה שבנים מעבירים את הדברים,

לא בגלל עצם המתח, אלא בגלל שעושים דברים לא ראויים,

אפשר להתלונן למדרשות, להגדיר כצוות שאת השו"ת מעבירה אישה, תלמידת חכמים,

או אולי אפילו מדריך נשוי עם אישתו ביחד, אם ממש חשוב שבן יעביר דווקא את השו"ת.

אפשר להגיד- יש נושאים שלא מדברים עליהם, מעבר לרמז.

וחשוב שיהיו כאלו.

ואם יש מדריך מלא פאתוס ובלי תוכן, מיד לכתוב על כך למדרשות,

אבל לבדוק את זה- זה שמישהי לא מסכימה או שההסבר שלו לא התיישב לה,

לא אומר אוטומטית שהוא חסר תוכן ומלא פאתוס, את הידע צריך לבחון לפני,

זה תפקיד המדרשה, ואם יש תחושה שמדריך לא מספק את מה שצריך להביא-

שיתלוננו עליו.

אבל זה לא אומר כלום על עצם העובדה שבנים מדריכים או בנות-

גם בנות יכולות להגיד דברים מביכים ולהיות מלאות פאתוס וללא תוכן,
נכון שהמבוכה תהיה שונה, אבל זה לא ממעיט מעצם העניין.

את התנועה.

אבל אני כן יודע שבבני עקיבא התחילו עם ריקודים מעורבים לכתחילה, לא שמרו נגיעה ועוד כהנה וכהנה.

נכון- המציאות השתפרה, הילדים של אותם מבוגרים שרקדו ביחד בבני עקיבא היום שומרים נגיעה והולכים

לסניפים נפרדים(גם בתוך בני עקיבא עצמה)- אבל המקור היחיד לעובדה שמותר בכלל להתערבב בתנועה

מבחינת בנים ובנות הוא פשוט- עדיף שיתערבבו פה ויקבלו ערכים מאשר במקום אחר ויהיו בדרך החוצה,

זה עבד במבט לאחור, באופן חלקי, וגרם נזקים באופן חלקי. אבל מה שבטוח זה שכתנועה, הסיבה היחידה

מבחינה הלכתית להתיר פעולות מעורבות היא זו. כל ניסיון לומר משהו אחר הוא חוסר היכרות מוחלט עם הדיון

ההלכתי שהיה מאחורי זה והמאבק בבנ"ע מבחינה הלכתית של המתנגדים להיתר הזה.

וגם הסיפא שלך לא מדוייקת לגמרי, אבל זה לא הפאנץ' שלי.

תביני שבעיני זה בהחלט כן-

לעורר עניין ומתח על רק של מפגש בין מיני. ח"ו מלדבר בכלל על מתח מיני בכיוון שאת מדברת עליו,

למרות שאצל בנים אין הבדל- כל מתח שנוגע לעניין הוא מתח מאוד ספציפי, השאלה היא רק איפה הוא ימצא

את זה.

1. היום בני עקיבא לא מתנהלת כבעבר, למרות שבהחלט אני יכולה לומר שיש סניפים שזה עוזר שם מאוד (לא ה-לא לשמור נגיעה, אלא הפעולות מעורבות, הלבוא בשביל הבנות וכן, זה לפעמים עניין של הצלת נפשות).

2. "בכיוון שאת מדברת עליו"? אני ניסיתי להניע אותך מלדבר על זה, אבל אם זה לא מה שהתכוונת אליו אז מעולה.

3 לגבי הסמינריונים הנ"ל - מה שאתה טוען זה שיש רווח בלהביא גברים ולא נשים כיוון שזה יוצא מתח חיובי שעוזר לבנות להקשיב? אז ממש לא. זה עניין של האופי של המדריך (נקרא לזה "מדריך") ולא המגדר שלו.

באמת, תנו לבנות האלה קצת קרדיט. יש להן שיקול דעת משל עצמן.

אם כבר - אולי על בנים זה יכול יותר להשפיע (לא כי אין להם שיקול דעת).

זה לא פייר להושיב אותן ככה, כמו קהל שבוי בזמן שאין שום דינמיקה עם המדריך, הן צריכות להקשיב והוא אחראי עליהן.

1. נכון, זו בדיוק הנקודה שלי- ה"קילקול" הזה של ההתחלה היה מפתח לקפיצה גדולה מאוד של הציבור

שהגיע.

2. מעולה.

3. על הנקודה הזו חולקות איתך הרבה מורות ומחנכות. זה שלא תמיד זה יוצא טוב בגלל שהמדריך הוא

לא טוב, חסר תוכן, יותר משתמש בכריזמה מאשר ידע וכו'- זו בעיה נקודתית של מדריכים נקודתיים.
במצב מושלם- מדריך מושלם ומדריכה מושלמת-  למדריך יש יתרון על המדריכה, כן מעצם העובדה שהוא בן,

לפחות ככה חושבים באולפנות, ונראה לי שיש להם יותר ניסיון מאיתנו בזה.

על בנים זה לא ישפיע חיובית, וזה מה שהתחלתי בו - אצל בנים זה באמת יפול לחיצוניות של הדברים וזה

לא יגרום להם להשתמש באוזניים שלהם, אולי יותר יפריע להם.

את הסיפא לא הבנתי... לא פייר?

תוכן והן מקשיבות, הוא נמצא בעמדה "מעליהן".

הן לא באמת יכולות לקבל ממנו משהו, זה פשוט יוצר איזה שהם דמיונות.

ונכון, זו באמת העמדה של הרבה מוסדות חינוך ואני לא מסכימה איתה. 

אני לא חושבת שזה קשור למגדר, זה קשור לאופי של המדריך (סתם דוגמה - אם הוא לא יהיה "מעניין" במיוחד, זה לא ישנה שהוא גבר. אולי אפילו להיפך)

זה לא פייר שיש מורה? שיש מדריכה? למה כשזה בן זה לא פייר?
הן יכולות ליצור שיח איתו- לא שיח אחד על אחת, אבל בקבוצה הן יכולות,

הן יכולות לשאול שאלות, להתווכח, לא להסכים, להציג כשלים בדברים שנאמרו-

בתוך היחידות, או כקבוצה(10 בנות למשל), בשעות נורמליות.
 

הוא בא להעביר תוכן- הבנתי שאת לא מסכימה, אבל בהנחה שהצוות צודק ובנים יוצרים יותר קשב אצל

הבנות- האם לא לגיטימי להשתמש בזה כדי להעביר את התוכן, כמובן כל עוד נשמרים הגדרים הנצרכים.

אם המטרה היא העברת התוכן הזה, ובן יעשה את זה יותר טוב מבת- מה הבעיה לתת לבן לעשות את זה?

לא סתם נפתח הדיון הזה (בכלל ובשרשור כאן בפרט).

הוויכוחים האלו לא באוויר-

המציאות תכלס היא לא רק החוויה שלך, עובדה שיש הרבה בנות שאומרות לך שהמציאות תכלס

היא שלא קרה שום דבר והן קיבלו המון ובנו את עצמן המון מתוך זה.

הוויכוח הוא על עצם העניין.

הקילקולים הם קילקולים- הם אסורים ויש לפקח ולדאוג שלא יקרו, יכול להיות, שרק ע"י הפרדה

מלאה ניתן לעשות את זה.

אבל זה לא בעיה בעצם העובדה שבנים מדריכים, שכן בלי הקילקולים לא הייתה לך בעיה.

או שכן הייתה ואז כבר תצטרכי למצוא סיבה למה יש בעיה.

אני אמנם מדריך סמינריונים,

אבל רק לבנים, בעיקר מענייני צניעות

אז אני לא רלוונטי לדיון על אולפנות

(וההכפשה הייתה באמירה שלך שאני מתעקש בגלל שאני מדריך סמינריונים לבנות, אז אני

מגן על עצמי בעצם, ולא קוהרנטי, כשזו סתם אמירה לא נכונה, וההתעקשות שלי היא בעיקר

בגלל חוסר הדיוק המשווע שהולך כאן.)

כל הדיון סובב סביב סמינריונים לבנות, לכן זה לא פרוידיאני, אלא הקש מתבקש,

אם כבר.

ההכפשה לא הייתה בזה שאני מדריך סמינריונים לבנות, אני לא רואה בכך הכפשה, אלא ההכפשה בעיניי הייתה שאני מתווכח בשביל להגן על עצמי, כשאני לא, כי אני

באמת מתרחק מזה- בגלל הקילקולים שהעליתם, כמו שאני לא עובד כחובש בתנועות

נוער מעורבות או במסעות של בנות.

הוויכוח שלי הוא עצם הטענה שיש בעיה בזה שהצוותים משתמשים בבנים, כי זה מושך

יותר להקשיב(בהנחה כמובן)- לדעתי אין שום בעיה מצד עצמה בשימוש הזה.

אם יש קילקולים(ויש) צריך לבדוק אם ניתן למנוע אותם, או שרק ע"י הפרדה ניתן לעשות זאת.

אבל לטעון שעצם השימוש הוא בעייתי ואיסור(גם בהנחה שאין קילקולים), זה בעיניי חוסר

דיוק משווע.

אם את רואה בבנים יצור חסר אחריות וחסר עכבות, שכל מפגש שלו עם בנות יגרום

בעיות, אז את צודקת.

אבל אז את הופכת במחי משפט את כל אוכלוסיית הגברים בעולם לבהמות חסרות

עמוד שדרה.

כנראה שגם ההלכה לא מסכימה איתך- כי היא לא אוסרת את זה, וגם לא נגד זה,

כל עוד הדברים נשארים ברמה שמותרת הלכתית(אי אפשר לא לעשות שחנ"שים

באמצע הלילה? אי אפשר לא להעלות דברים לא צנועים, או דברים של בינו לבינה?)

אז אפשר להפריד בין הקילקול לעצם השימוש.

זה כמו להביא דמות מפורסמת להעביר שיחה- יש הרבה יותר הקשבה רק בגלל שהיא

מפורסמת, אז תגידי שזה לא בסדר?

אפשר וניתן להפריד את הקילקול מהמצב, אין חובה שכל מפגש של בנים עם בנות

יהיה איסור תורה.

ומצחיק שאני כותב את זה, כי אני אחד המתנגדים הגדולים לערבובים האלו, אבל

בפרופורציות.

ובעניין האמירה של משהו ש"לא משחקים עליו"- כבר גדולי ישראל הסכימו שבמקרים

מסויימים משחקים עליו, זה לא כזה רחוק. גם אם נגיד שזה לא נכון למקרה הזה,

יש אפשרות כזו בעולם.

יכול להיות, שבמציאות את צודקת לגמרי-

את אומרת- הסיכון והפגיעה גדולים מהרווח- מקובל, על זה לא התווכחתי.

שימי לב שרוב הצוותים באולפנות כנראה חושבים אחרת ממך.

אבל שוב- העיקרון של מה שאמרתי היה לא על המציאות, אלא על העובדה שאנשים פה

החליטו להמציא איסורים, להזדעזע ולהתאונן על עצם העניין, שמביאים מדריכים בנים להעביר

סמינריונים לבנות אולפנא כי בנות מקשיבות יותר לבנים(וגם זה נתון למחלוקת).

על עצם העובדה ש"משתמשים" בבנים ככלי להעביר ליותר בנות את המסרים שרוצים,

כאילו זה אסור, כאילו אסור להשתמש בדברים ש"מוכרים יותר".

אם יש או אין קלקולים? אני מאמין שיש, בגלל זה אני לא שם, למרות שזה יכל לעזור

למאזן החודשי של הבית.

אבל להגיד שיש איסור בעצם העובדה שמדריך מעביר שיחות לבנות? אז גם אסור שיהיו

מדרשות שמלמדים בהם רבנים, אסור שבנות ילמדו אצל מרצה באוניברסיטה\מכללה וכו'...

וזה מה שאנשים הזדעקו עליו פה-

אף אחד לא אומר שצריך להכשיר את הקילקולים, רק בשל האידאל שבנים יעבירו את השיחות,

אם יש אידאל כזה, רק שמהצד העצמי- אין שום בעיה עם זה, אלא עם הקלקולים- וחוסר ההפרדה הזה הוא פשוט זלזול ביכולות שלנו כבני אדם.

אפילו חמורה ביותר,

ויש לתת על זה את הדעת ולמנוע את הדברים שקורים מעבר, ויכול להיות שאין ברירה ולא ניתן למנוע

ולכן באמת לא ישתמשו במדריכים, בגלל שלא ניתן להתגבר על המכשול.
אבל בין זה לבין להגיד שעצם העובדה שבנים מדריכים בנות ושזו העדפה של הצוות החינוכי זה בעייתי

ואיסור וכל מה שכתבו כאן - יש הבדל של שמיים וארץ.

הדיון פה היה על האם בכלל ראוי שיהיו מדריכים לבנות או שזה בכלל משהו לא ראוי ואסור,

לא בגלל הקלקולים שקרו אלא מעצם העובדה שבנים מדריכים בנות, ויותר מזה האם נכון

להשתמש במדריכים כי מקשיבים להם יותר למרות העובדה שזה אסור.

אני טוען שאין שום איסור בעצם העובדה שיש מדריכים ושזה לא המצאה חדשה שמשתדלים

להגיע לכמה שיותר ולהשפיע כמה שיותר.

עכשיו השאלה היא מה גדול יותר הנזק או התועלת-

מצד אחד למדריך בן יש יותר הקשבה(נניח) אבל יש סכנה של קילקול,

מצד שני למדריכה בת יש פחות הקשבה אבל אין סכנה כזו.

כל אולפנה תעשה את החישוב שלה ותבדוק מה גודל הסכנה ומה גודל ההפרש בהקשבה,

והאם נכון לקחת את הסיכון הזה, בשביל ההקשבה או שלא שווה.

אם את מקבל פי 2 הקשבה לעומת 5% סיכון- יכול להיות ששווה לצוות,

אם יש אחוזי סיכון גבוהים, ברור שאסור מלכתחילה.

ואולי בכלל ניתן למנוע כל סכנה- הגדרה מפורשת של זמנים+הקפדה של אנשי הצוות להיות נוכחים

כל הזמן+מפקח על המדריכים וכו'... ואז זה שווה את ההבדל בהקשבה.

אבל הבעיה היא לא עצם ההדרכה של בנים, אלא הסכנה שיש בזה להגיע לידי קלקול.

רוב המדריכים היו רחוקים מלהיות חתיכים, או כאלה שאראה בהם דמות שהייתי רוצה  "אחד כזה"...

ההפך, רובם נראו חננות, לא חתיכים במיוחד, ומשעממים.

כבר מגיל 12 בערך אני זוכרת שיותר היינו עסוקות בלהתווכח איתם, וכשלא- היינו עושות המון רעש ומפריעות להם בכל דרך אפשרית.

כשבאחת המדרשות מדריך אחד הסכים להתלוות אליי ולעוד שתי בנות על תקן "בייביסיטר", ברחנו לו, והוא? נשאר אומלל, לא הצליח אפילו לשמור על 3 ילדות שהלכו לו לאיבוד....

ובאמת שהיה כיף בעיקר להתווכח איתם ולתפוס אותם על טעויות, הרבה פעמיים הרמה הייתה מזעזעת, כי הם חשבו שאנחנו בנות, "טיפשות" כביכול והיה סוג של זלזול, דברים שנאמרו בשיעורי מחשבת וכאלה כבר.... אז היינו נכנסות בהם, רבות איתם על מקורות ועל מה נכון ומה לא, במקרה כזה כמה שאתה סומך שזה שאתה צ'ארמי יעזור- אתה מבין שזה לא הכל ולא על זה נבנה הצלחתך כמדריך.

לא סתם הם היו יוצאים בסוף אותה שבת ממורמרים ועם מבט דיכאוני....

מי שכן משכו את תשומת ליבי היו אלה שהביאו תוכן, ואולי היה אחד או שניים כאלה, מבוגרים, מעל 40....

הצד השני- הוא שכמו שכבר כתבתי בעבר, שכל זה מושך, וגם ידע תורני.... אז אני מבינה מאיפה הגיעה פנטזיית המדריך. 

כתבתי "מהחוויה שלי"....

אבל זוכר את רעות בסרוגים שניסתה לשכנע את אמיר במסגרת המצאת סיפור היכרות, להגיד שהם הכירו בשבת מדרשה באולפנה ושהוא היה המדריך....

אז כנראה יש איזה פנטזיה כזו לבנות...

שבוע טוב מישהו קרא בעולם קטן - צעירים מעל עשרים

באיזה גיליון של עולם קטן.

התריע מאד על התופעה המדוברת בכתבה ההיא.

כבר אז הבנתי על מה הוא מדבר, למרות שממש לא הייתי שם...

שנזכה לעבדו באמת, לשם שמים!

בעיקר כי יצא לנו להעביר סמינריונים ולחוות את הנושא מקרוב.

1. עיקר הבעיה היא באולפנות. בצוות ליתר דיוק. הצוות (המנהל\ת הרכזת) מבקשים במפורש (פרט לכמה אולפנות מעטות) מדריכים בנים.

ביום שבו הצוות באולפנה יתעורר ויבקש מדריכות בנות- המצב יתהפך.

וכבר קרה לנו שאני נכנסתי להעביר שו"ת במקום הבעל (כי תמיד תמיד השאלות מגיעות לבינו לבינה- וזה יותר צנוע ויותר נכון שאשה תדבר איתן) והמחנכת התעקשה עם בעלי שהוא יעביר ולא אני, למרות שיש לי ניסיון וידע בקטעים האלו לא פחות ממנו.

2. האמירה כאילו יש לבנים יותר ידע- פחחחחחחחחחח.

יש להם אולי יותר יודע בגמרא, או בראשונים. 

אבל הידע הזה לא רלונטי לסמינריונים. לסמינריונים צריך ידע הלכתי, אמוני והיכרות עם המצב בשטח, ועם תשובות טובות לשאלות נפוצות. 

3. האמירה שיותר מקשיבים לבנים מאשר לבנות- פחחחחחח.

לא מזמן העברתי סמינריון.

חלק מהזמן הבנות הקשיבו יותר, חלק פחות, אפילו היתה לי יחידה שלמה שבה הן היו מרותקות כמעט כל היחידה.

היתה גם שיחה עם רב-מרצה מוכר ידוע ומבוקש, כריזמטי ברמות, שלא הקשיבו הרבה פחות מאשר לי. 

היתה גם שיחה עם אשה, שהבנות ישבו מולה בפה פעור ולא דיברו בכלל- יותר משעתיים!

כלומר- זה לא עניין מגדרי. זה עניין אישיותי. 

4. זה מפגר לחלוטין לתת לבנים להעביר סמינריונים לבנות, כשידוע לכל שלא משנה מה הנושא הרשמי- זה תמיד יגיע לעניני צניעות.

אז אצלנו תמיד יש את היחידה האחרונה שאני מגיעה להעביר ביחד עם הבעל. או שאני מעבירה לבד אם המחנכת מרשה.

אבל רוב המדריכים פשוט מעבירים את זה לבד. וכבר ראיתי ושמעתי במו עיני דברים הזויים שבעיני הם היו לא צנועים בעליל.

(כולל דברים שקרו לי כתלמידה, או דברים שראיתי כאשתו של המדריך\מדריכה בעצמי)

למה ילדה בת 16 צריכה שמדריך יתחיל להסביר לה מה עובר לגבר בראש כשהוא רואה בחורה? ועוד בצורה מוקצנת..

זה הכי לא צנוע שאפשר! (והכי מכניס לתסבוכים וסרטים..)

למה בנות נשארות בשו"תים עד 2 בלילה עם המדריכים? (כאן זה גם בעיה של מדריכים שלא שמים גבול ואומרים- עד כאן. אני לא נשאר עם 3 בנות לבד.)

למה צריך גברים שיסבירו לבנות למה להן ללכת צנוע ועוד יתדינו איתן על אורך החצאית וצורת השרוול? מה צנוע בזה למען ה'?

וכי חסרות נשים מלאות ידע ומתודיקה, חכמות ומכשרות שיעשו את זה?

ונניח שאכן באמת בנים טובים יותר, אז מה?

אז בשביל המתודיקה נעבור על ההלכה?

גם סרטים עובדים טוב יותר מאשר הרצאה פרונטלית- אז בואו נתיר לראות סרטים בשבת.

המטרה לא מקדשת את האמצעים.

יש מי שיבוא בגלל השיעור, יש מי שיבוא בגלל הכיבוד-

מי שיבוא בגלל השיעור יקשיב ויקבל וגם מי שבא בגלל הכיבוד.

גם לזה אנחנו מתנגדים?

נכון בעולם הזה- "בתחבולות תעשה לך מלחמה", אתה לא צריך את התחבולה הזו- אשרייך,

לעומתך יש 1000 שבלעדיה לא היו נמצאים בכלל.

בניגוד לקירבה בין גבר לאישה לא נשואים שיכולה להביא לאיסורים רבים.

אם יש קירבה אסורה- זו בעיה נקודתית של בנים ובנות שלא שמרו על ההלכה, בדיוק כמו שאם יגישו

מאכלות אסורים זו בעיה נקודתית של האוכל הספציפי ולא בעיה עקרונית

גם לא לעובדה שחוזרים בתשובה מעבירים שיחות,

אול יאתה מדבר על תוכן ספציפי.

אבל לא כעיקרון כללי.

נניח שבמקרה של החוזרים בתשובה שמחנכים לדרך חיים חרדית יש לנו וויכוח ערכי איתם(ונשאיר את זה בסימן שאלה)

יש הבדל בין חינוך לגיוס לצבא ונגד גיוס לצבא לבין חינוך שמדבר על אותו דבר-

בהנחה שמדריך ומדריכה במדרשות לאולפנות היו מעבירים את אותה שיחה ועם אותו תוכן(לא הבנתי למה לזלזל בתוכן,

אבל זילזול זה תמיד טוב כנראה), ובהנחה שבנות מקשיבות למדריך יותר משהן מקשיבות למדריכה- מה הבעיה היסודית

בזה? אם הייתה אומר ההפך- יש בעיה הלכתית בהדרכה של בחורה קבוצה של בנים בגיל הנעורים(ויש שסוברים שבכלל)

אבל במקרה הזה? איזו בעיה יסודית יש כאן?

ובאמת שאין לי מושג למה הדמויות האלו מייצגות בעיניך ערך ומודל חינוכי שלילי.

אבל אני גם לא אבין כי אף פעם לא הייתי שם, אז אני לא יכול לדון איתך על זה.

אני מתייחס למתח הבין מיני(כלומר לא מתח גס, אלא מתח מעצם העובדה שהוא בן, בלי רמיזות ובלי כיוונים לא מתאימים), בדיוק כמו לכיבוד בשיעור תורה. זה טבעי שזה גורם לאנשים יותר להקשיב ויותר לשמוע. זה לא מחנך

לשואו, כמו שהכיבוד לא מחנך לשואו.

אם המדריכים חסרי תוכן- זו בעיה אחרת. שגם אותה צריך לפתור.

אני לא הייתי בחינוך הזה, אז אין לי איך לשפוט.

אני מכיר הרבה ביקורות על החינוך הדת"ל(ועל חינוך בכלל) אז אני אוסיף את זה לרשימה...

המלצה - לא להעביר - הונאה ביומטרית המבוססת על בינה מלאכותית | לא רלוונטי

(זה אתר שבודק הודעות מהסוג הזה, וכותב האם הן אמיתיות וכדאי להפיץ אותן הלאה. במקרה הזה לא)

בקישור לסרטון שצירפתי יש מישהו שמספר שהתחזו אליו בשיחת וידיאו לבת שלו. שזה אשכרה היה המראה והקול שלו... זה מטורף

א. מי רוצה לגנוב את הביומטריה שלך, יכול לעשות את זה בצורה "נסתרת" יותר ורחוקה יותר מאשר לפנות אלייך.

ואם הוא לא מספיק מתוחכם כדי לפרוץ לך למכשיר מרחוק ולהשתלט על המידע שלך, אז פנייה אלייך ברחוב תועיל לו עוד פחות.

ב. לכל דבר חשוב היום יש אימות דו-שלבי והגנות פנימיות של הארגונים. אף אחד לא יוכל להכניס אותך לחובות גדולים כי הבנק/אשראי יזהה תנועה חריגה ויחסום את זה. וכן על זה הדרך.

ג. התיחכום היחיד פה הוא שימוש במושגים שנשמעים מתוחכמים עבור האדם הרגיל: ביומטריה.. שיבוט.. בוו...

ד. בכל מקרה טוב שאת עירנית, וגם מודעת לספאם שיש בנושא. הכי טוב ומומלץ זה לעקוב אחרי הפרסומים של מערך הסייבר הלאומי (אני עוקב דרך הפייסבוק) כדי לקבל מידע אמין ואקטואלי.

אני מחפשת! 

מקום חף מכל רמאות, התיפיפות, פוליטיקה, בינות מלאכותיות וכאלה שאינן, מקום פשוט 

של חיים פשוטים, של ללכת לישון עייפים לא בגלל שגלשו רוב היום באינטרנט...

בלי אינטרנט!

הכי פשוט שאפשר.

וגם בלי דובים או קרוקודילים ובלי כרישים בים, ואני לא יודעת עוד בלי מה...

פעם חשבתי על איי פולקנד; מספיק רחוק, שדות ירוקים, המון כבשים... אבל

לא נראה לי שאסתדר כל כך טוב עם המנטליות הבריטית. יש לי נימוס ישראלי.....

כיהודיה, אני מודעת לכך שאני נורא מוגבלת;

היכן ואיך אעשה את החגים? למי אשלח משלוח מנות

ויותר חשוב -  מי ישלח לי?...

וסופגניות ונרות חנוכה ומיץ ענבים ויין כשר וצפירת השבת.....

קשה. 

אם למישהו כאן יש רעיון, אשמח לשמוע. (אבל לא מקום קר מדי

ולא חם מדי, וגם, שכחתי להוסיף, בלי נחשים בכלל! וגם תולעים אינני אוהבת...)

תודה!

גם אוגרים סיבריים, תוכונים, תוכים בינוניים על כל סוגיהם, תוכים גדולים, מדברים וגם אם לא,

וכל שאר חיות השדה - הלא מפחידות.

גם לטאות בסדר. במיוחד כשהן עדיין גורים. יש להם עיניים מלאות תום. באמת.

וכמובן, זיקיות - כל כך מעניינות.

ואפשר גם תיקנים (ג'וקים בלעז), אבל לא מדי הרבה. וגם חלזונות ושבלולים וזחלים נחמדים עם המון רגליים

ההופכים לפרפרים...

וואי הלוואי... 

אבל בתכלס זו בריחה מהתמודדות, כי אם ככה ה' רצה שמשהו יופיע בעולם אז יש לזה סיבה... צריך להתמודד עם זה, להכחיש ולהתעלם זו לא אפשרות 

אולי בני אדם קבעו שזה ככה? 

גם ממחנות ריכוז ניסו לברוח, ושם, באמת הקב"ה הוא ששם אותם שם....

אל תזדעזעי. סתם מצב רוח של: אוף. לא  יכולה יותר!

 זה קשה, אני מזדהה עם התחושות האלה של באלי שקטט

חיים פשוטים, אבל חיים ולא טרפת

אבל יש לזה יתרונות ובסוף נתחשל ונמצא פתרונות, ואז נעריך את החיים שלנו אפילו יותר מלפני זה... 

הזמן עובר וכמה אפשר לחלום על מקום כזה ולא להגשים?

הלוואי והיה לי אי קטן משלי. ממשי. עם בקתת אבן פשוטה על צוק גבוה

למעלה למעלה מהים. ולמטה, במקום שאף אחד לא יראה ולא ידע,

תנדנד לה סירה קטנה על פני המים, קשורה לזיז נסתר.

לא אכפת לי שיהיו אי אילו אנשים על האי שלי, אבל רחוק

לא מרחק של הליכה רגלית. הם יוכלו לבקר לפעמים,

כשאזמין, ואם ארגיש בודדה, אלך אליהם, לפעמים.

גם עיזה תהיה לי. מאוד חשוב. וגן קטן עם ירקות

ועצים שאשתול. המון ספרים בחדר ספון עץ

פשוט, ספה נוחה ומהוהה (לא מעור או פלסטיק

חס ושלום), שטיח קטן, מהוה וקצת דהוי

ונעלי בית וזהו.

* קראתי ספרים רבים בימי חלדי, ואת התוצאה -

   אתם רואים.....

לחיים!

ארץ ישראל? 

זה בדיוק העניין. עד כמה שהיא אהובה ויקרה, היא כל כך ...לא פשוטה.

כל כך מבלבלת. כל כך לא נינוחה. כל כך לא (לפעמים והרבה פעמים)

מס

יודעת שהכל מהשם, בגללנו, ובכל זאת....

מכירים את "שי ארץ" של נתן יונתן?

בדיוק מכאן אני רוצה לברוח. הרי לא אמרתי שאני חולמת על צפת,

נכון?

רוצה קצת שקט מכל הבאלאגן הזה. מרגישה כמו ספר היסטוריה

מהלך, שבכל שני עמודים, תיאור של מלחמה/התשה/תקריות/

הפוגה קלה וחוזר חלילה. וכשלא, אז מתכוננים למשהו כזה...

אני כמהה לשקט. בלי התרעות, ללא אזעקות, ללא ריבים,

ללא הפגנות, ללא יסורי מצפון בלתי נלאים שלא תמיד

מצליחה להיות ראויה. 

מקום בלי יומרות של קדושה. לא טומאה חס וחלילה - סתם

מקום פשוט כזה, עובד בשדה כזה, חקלאי כזה, ניטרלי.

ונא לא לכתוב לי שאם אין קדושה, אז יש טומאה.

אדמת העמים . אני יודעת.

שבת, אין בעיה לשמור, יהיה לי לוח שנה גדול.

מעניין שאתה מזכיר גידול ילדים, כי דווקא אז החלום על

האי שלי, היה מוחשי ועז צבעים יותר מהרגיל.....

לגבי יום כיפור - מה הבעיה לצום?

ולגבי הוידוי - יהיו לי הרבה פחות יסורי מצפון;ת

כמה עבירות כבר אפשר לעשות כשבן אדם לבד?

את מי אשנא? עם מי אריב? ממי אעלב?

על מי ועם מי אדבר לשון הרע?

להיפך, ליבי יהיה מלא ידידות ואהבה לכולם...

רבותי. אל תתרגשו ותזדעזעו ממני, אתם עדיין

צעירים, רעננים, וכל החיים לפניכם. אני,

איך אומרים, כבר הרבה זמן על כדור הארץ

הזה;

נחליאלים בסתיו? מקסים!

הסביונים הצנועים הצהובים האלה? איזה יופי

הגשם המתדפק על שמשת החלון בחורף, וואו!

הנכד המחבק (לא תמיד...) ואומר: סבתולה, את מצחיקה

(כשאני לא חופרת לו ומטיפה) - מרגש...

לא באמת. יש המון על מה להודות. אבל

לפעמים, כמו היום, איך לאמר - ובכן, רוצה את

האי שלי.

מקווה שהקב"ה לא משתתף בפורום הזה ולא קורא את זה. נכון?

4000 שבועות. אוליבר ברקמן - איך לחיות את החיים במקום לנהל את הזמן.

האיים הקריביים - מוכנים לחופשה בגן עדן? אנחנו כן! | אל על

לפעמים צריך חופש מהשגרה השוחקת, מהעומס הנפשי של החיים ובפרט במדינה שבעת מלחמות כמו שלנו.

ולפעמים גם שינה טובה כוס קפה והליכה בטיילת מספיקים(:

שולחת לך הרבה כוחות, שתהני מכל היופי והשפע שה' נתן לך💝

אי אפשר. באי שלי אסור שיהיו כרישים בים שמסביב. ובאיים הקריבים, יש. בשפע.

מלבד זאת, נורא חם שם ואני לא אוהבת שמש חזקה.

מלבד זאת, אני אוהבת עצים עבותים עם המון עלווה, ירוקים, סבוכים, שמנים כאלה

ולפי מיטב ידיעתי, הרוב שם זה עצי דקל כאלה. חוץ מלסכך בסוכות, הם לא במיוחד

לרוחי..

אבל תודה רבה רבה.

עוד בעיה קטנטנה: נורא יקר להגיע לשם...

יש עוד משהו שהייתי רוצה (אם ארצה אחת להרבה זמן לצאת מהאי שלי):

לראות לוויתנים במקום הטבעי שלהם. צפון קנדה נדמה לי, או דרום

ארגנטינה, משהו כזה.

יש להם זנבות אדירים. מאפילים בלי ספק על השמש (שאיננה....)

תבורכי!

אבל אז תמצאי עוד כמה בעיות חדשות.

אז אולי יותר פשוט שתיצרי לבד את האי הקסום?

תזמיני אותנו לביקור כשתרצי לראות קצת אנשים נחמדים בנוף

יצירת אי מלאכותי היא פרויקט הנדסי מורכב ועצום, המשלב טכנולוגיות ימיות מתקדמות, גיאו-טכניקה והגנת סביבה. השיטות העיקריות כוללות ייבוש ים, הקמת מבנים צפים, או הרחבת שוניות קיימות. 

Wikipedia

להלן השלבים והשיטות העיקריות ליצירת אי מלאכותי:

1. תכנון ובדיקת היתכנות

• סקרים ימיים: בדיקת עומק המים, זרמים, סוג הקרקעית ותנאי מזג האוויר.
• הגנת סביבה: הערכת ההשפעה על המערכת האקולוגית הימית (שוניות אלמוגים, דגים).
• הגנה מחיכוך: תכנון שוברי גלים ושוניות מלאכותיות מסביב לאי, כדי להגן עליו מפני שחיקה עקב זרמי הים. 

2. שיטות בנייה עיקריות

• ייבוש ים (Land Reclamation): השיטה הנפוצה ביותר. ספינות מיוחדות ("מחפרות") שואבות חול וחומרים אחרים מקרקעית הים ומתיזות אותם באזור המיועד ליצירת האי.
• "ריינבואינג" (Rainbowing): טכניקה שבה חול נורה בלחץ גבוה דרך זרנוק מיוחד מספינה, ויוצר צורה של קשת, כדי לפזר את החומר בצורה אחידה.
• שימוש בבטון וסלעים: הקמת "קירות" או יסודות מבטון וסלעים ענקיים ליצירת מסגרת האי, ולאחר מכן מילוי הפנים בחול או אדמה.
• איים צפים: במקום למלא את הים, בונים מבנים צפים ענקיים המעוגנים לקרקעית הים. טכנולוגיה זו נחשבת פתרון עתידי לעליית מפלס הים. 

3. התעצמות ובנייה על האי

• ייצוב הקרקע: לאחר מילוי החול, יש לייצב את הקרקע כדי למנוע שקיעה, תהליך שיכול לקחת זמן רב.
• תשתית: בניית כבישים, תשתיות מים, חשמל, ביוב, ולבסוף מבנים. 

דוגמאות בולטות

• איי התמרים בדובאי: איי מלאכותיים ענקיים בצורת דקל שנבנו על ידי ייבוש ים.
• פרויקטים בישראל: נבחנו הצעות להקמת איים מלאכותיים מול חופי ישראל לצורכי תשתיות, כמו שדות תעופה או תחנות כוח. 

בניית איים מלאכותיים דורשת השקעה כספית אדירה ומשמשת לרוב למגורים, תיירות, או צרכים אסטרטגיים. 

לכן לעולם (מן הסתם), לא אהיה בדובאי; משהו ענק, מלאכותי, מנקר עיניים...

הכי רחוק מהטבע שיש.

כן, חושבת שאזמין אתכם מדי פעם. אוהבים עוגות גבינה (מחלב עיזים?....)

בתנאי שאתם חוזרים לפני שקיעת החמה ולא משאירים שום עטיפות חטיפים

על אדמת האי שלי!

באותה הזדמנות אולי אבקש מכם להביא קפה, כי אין לי אפשרות לגדל

אותו, אם לא אכפת לכם. אני אומרת את זה כבר עכשיו מראש, כי

שכחתי לציין שאין לי כאן פלאפונים ושום אמצעי תקשורת כלשהם.

אני לא רוצה.

איך נתאם?

בשיטה הישנה נושנה - שמים פתק בבקבוק , ממתינים לזרם

מתאים ושולחים אותו על פני המים....

פשוט וקל.

משהו שבטח חשבו אותו אלף פעם אלף אנשים לפניי עדיין זה היה עצוב. מכירים את הגלופה של "חברים לא מתים הם רק מתחתנים"? כמה תמימות הייתה לנו לפני המלחמה... חברים מתים.

למה זה נהיה שגרה?

למה זה מרגיש שאנשים גם לא מבינים כמה הם נותנים וכמה יש משפחה ועוד מעגלי אובדן

זה ממש חורבן

בשידור חי.

היא דיברה על הבחורים המתים. כדאי להקשיב לאיך שהיא מציגה את הדברים.

היא היתה קשורה לר' אושר, זצוק"ל. כדאי להקשיב לה.

לא פשוט בהתחלה, לוקח זמן להבין, אבל כדאי.

כמה מהחברות הכי חכמות, רגישות, אמיתיות ורוחניות

שלי - דובקות בה. בדרך של ר' אושר, למרות שהיו לגמרי

בסגנון אחר.

את מכירה את הרבנית שולמית שחור?

רבנית שמתאים לך להתחבר אליה.

אני התחברתי לגישה החינוכית של אחותה ששכחתי את שמה

אי אפשר להכיל את זה

כל יום זיכרון אני חושב על זה, שאח של סבא שלי נהרג במלחמת השחרור, והיה בחור צעיר שהחיים לפניו.

האחים שלו חיו והקימו משפחות ענקיות. כמה מצער לחשוב שיכל להיות עוד ענף בגוגל בגודל הזה, והכל נגמר בגלל איזה טיל או רימון קטן שבדיוק נזרק על אדם שמסר את נפשו בשבילנו...

פשוט לא יאומן.

חוץ מנושאים פוליטיים

אחזקת בית אני שואל בטמבוריה

חדשות אני בודק מכמה אתרי חדשות בעולם (אני אוהב את החדשות הגרמניות) + מקורות מקומיים

בדברים סתמיים אני שואל את ג'פטו

(בעיניי ai לא טוב להשגת מידע. הוא טוב להנחיות שאפשר לבצע ולבדוק האם הן עובדות - איך לתקן תקלה במחשב, איך להשתמש בתוכנה כלשהי וכד')

אבל הרבה הרבה עם הצ'אט ופשוט מבקשת ממנו קישורים להוכיח את הדברים שלו.

בזכות השרשור תגלי דרכים טובות לבדוק איזה מהדברים שאת שומעת נכון 🥳

מניח שהתכוונת לשאול: מדוע שרשורים חדשים מהיום לא מופיעים מייד בתחילת התצוגה של הפורום?

"שרשור" הוא רצף התגובות לפוסט (להודעה) שנכתבה.   יש שרשורים עם מעט תגובות ויש שרשורים שיכולים להגיע למאות תגובות (שרשורפלצת)

האם סימנת ובחרת לך פורומים מועדפים?

או שאת נכנסת לתפריט הראשי ורק אז מגיעה לפורומים השונים?

אם בחרת פורומים מועדפים- העדכונים החדשים של שרשורים בפורום מועדף, תמיד יופיעו בכניסה לאפשרות "עדכני" בתפריט הפורומים.  'עדכני' מציג את העדכונים בפורומים שמסומנים אצלך כפורומים מועדפים.

אם את מגיעה לקריאה בפורומים דרך שם הפורום, למשל בוחרת בתפריט הפורומים את פורום "צעירים מעל עשרים", השרשור הראשון שיוצג הוא זה שהתעדכן לאחרונה.

אבל ייתכן שהשרשור זה החל לרוץ לפני כמה שבועות וממשיך לקבל תגובות והתייחסויות.  

וכן הלאה. שרשורים מעודכנים יופיעו בזה אחר זה, לפי תאריך העדכון של התגובה האחרונה בהם.  

וזה מביא לכך ששרשור חדש, שההודעה הראשונה בו נכתבה רק היום, יופיע עמוק למטה, אחרי שרשורים שנפתחו קודם לכן אבל קיבלו תגובה לפני זמן קצר יותר, ושרשור שנפתח היום הוא עם תגובה אחרונה ישנה יותר מבחינת הזמנים.   

איך ראית אם לא פתחת?

האלגוריתם פה אמור להיות מתוחכם? כמה באמת מושקע פה? בלי לזלזל סתם מתעניין

ואתה חושב שהאלגוריתם עושה ניטור ברמה כזאת שרושם בנפרד (לא רק מה לא פתחת אלא גם) מה ראית ולא פתחת וזה כדי להקפיץ לך את השרשור ב"עדכני"?

כי לא מעניינים אותי. ורק אם אני פותח אני מצליח להעלים אותם מה -"עדכני"  

סתם שרשורים שלא פתחת? איך הבנת שאלו שראית ולא פתחת מוקפצים באופן שונה מסתם לא פתחת?

אבל איך מסמנים את הפורום המועדף?

אצלי כשאני פותחת את גוגול, מופיע למשל: צעירים מעל 20

                                                                 אנשים רגישים מאוד

  וכו'.

מניחה שב"סימון" הכוונה היא למשהו אחר, נכון?

פשוט חילוני חוגג כמו שצריך בצורה אותנטית ודתי מלמל מילים ומשחק אותה שמח

כה "רענן" כה כן כה אמיתי?

החילוניות שאני מכיר אינה נוגעת אלה בקצה השטחי ביותר של הדברים

וכל נגיעה שלה במשהו עמוק מכך נובעת מנטייה דתית, גם אם לא ממש מפורשת.

אצלנו הכל מודרך ברחל בתך הקטנה.

כל אחד מחליט יפה מאוד מה לעשות לכל אדם ניתנה הבחירה במלוא מובן המילה.

אחריי אף־אחד לא רודף אני מחליט בדיוק איך להתייחש לכל סוגיה ועניין

צר לי אמנם שאיני מתחבר לאווירת המנגל ולהתעטף בדגלים

אבל זה לא מוריד מהאותנטיות של הלל בכוונה למי שאומרו בכוונה

או מהחיוך של הרב החרדי־ספרדי שלי בדברו על מעלת ארץ ישראל ביום העצמאות

או מהפסים הכחולים של הטלית שלי.

וגם לא יודע איזו קדושה מיוחדת יש בעמית לעבודה החילוני שבחר להכין פלאפל שני צבעים ביום העצמאות הזה. שכוייח, בטח טעים נורא. קדוש? אולי. לא מרגיש רגשות נחיתות ביחס לזה.

אני לא מתפלל כי אני חייב אני מתפלל כי אני רוצה.

לגבי תפילות החובה הרש"ר הירש כבר דן בשאלה הזאת בכמה מקומות והמסקנה הברורה היא שמטרת תפילות החובה אינה ביטוי רגשות אישיים (לשם כך צריך להתאסף במניין, לומר את אותה תפילה, בזמנים קבועים ביום?) אלא למקד אותנו סביב הרעיונות החשובים של החיים.

אותנטי זה לא רק מה שפרוע וחסר רסן.

ללבוש חולצה עם משבצות זה גם אותנטי.

מעולם לא הרגשתי איזו קדושה ביום העצמאות. אולי אתם מתכוונים לריגוש?

@כְּקֶדֶם 

https://www.inn.co.il/news/695303

כי אצלנו הכל מסודר וקבוע ו...שגור. 

אבל זה לא חייב להיות כך. אפשר וצריך ליצוק חיות ורעננות לתוך התפילות

המסודרות (והמוסדרות), כדי שהקשר עם הקב"ה יהיה תמיד חי ורענן

וזורם ופתוח.....זו עבודה לא פשוטה, מן הסתם.

"אל תקרא חרות אלא חירות".

המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.

עוד משהו שפיספסתי?

בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר

אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר

אני לא מצליח לזהות חילונים.

זה מובנה בחידון שעולים שניים מהממלכתי ושניים מהממד

כמובן בדכ מכבדים ומגיעים עם כיפה. היה אגב גם חילוני שזכה במקום הראשון לפני עשר שנים בתשעז

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.

ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.

ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.

ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.

שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים

בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית

פולו זה סוג של חולצה לא?

קצת כמו לראות ציורים של ציירים לא יהודים..

אתה רואה שכולם מבינים שיש סוג של מראה יהודי נצחי עם זקן ופאות...

לא אומר שחייב, זה סוג של אותנתיות.

תכל'ס, אין על נערי גבעות בעולם!!!

איך בדיוק נשיא ארגנטינאי שמתעניין ביהדות אמור להיחשף לנערי גבעות?

אני מניח לעצמי שמה שהוא חשוף אליו הוא:

– הקהילה בארגנטינה (שאינם נערי גבעות למיטב ידיעתי)

– שיעורי תורה בספרדית

– שיעורי תורה באנגלית

מכירני כמה גרים (וגויים מארצות שונות שמתעניינים או התעניינו ביהדות)

באופן גורף הם חשופים או לחב"ד (כי הם בכל מקום), או לנישה של אותה שפה (למשל: רוסים וחב"ד/יהדות בוכרה, גרמנים לרבנים בגרמניה)

ובאופן כללי, גרים נוטים להיות מאוד אינדיבידואליסטיים

מה שפחות מתחבר לכל ה"כלל ישראל"

(מזכיר שיש הלכה שגרים פסולים לדיינות ולמשרות ציבוריות)

זאת פשוט תוצאה סבירה של הנסיבות.

וגם "לדון לכף זכות" שביקר בישיבה חרדית ולא בישיבה דתית־לאומית... יש ביותר מתנשא

מה אתה מתכוון לשאול בשאלה?

אתה מציף תאים רדומים...

ומה הנפק"מ העצומה.

באמת סרק מבחינתי, והיה טוב אילו התעלמתי מזה מלכתחילה

אם הוא הלך לישיבה "לא ציונית" אלא ליטאית קלאסית - זה מראה לי שהוא מעריך את התורה נטו!

לק"י

ולא בטוח שציונות מעניינת אותו פחות או יותר מהתורה.

מן הסתם הלך לאן שלקחו אותו.

(והציונות היא חלק מהתורה....).

זה נשמע שנקודת ההנחה שלך היא שזה "רע" שהוא הלך לשם. "לו הוא יודע" הוא לא היה הולך. אבל - לו הוא היה יודע... מה בדיוק?

(שהתורה בלבד חשובה לו).

אלא למה הוא כן שם לב!

הוא שם לב למקום שמחשיב תורה! למקום שהיא אוהלה של תורה!

לק"י

את התורה או מחשיבים פחות?

אם ככה, את טועה...

(ובכל מקרה, קשה לי להאמין שהוא מבין את ההבדלים בין ישיבות).

כי הוא באמת לא ממש מבין בהבדלים ובמה שלנו כל כך חשוב.

זה בעברית, וזה תורה. 

את זה היא מעריכה.

שהוא הלך למקום של תורה.

ואת זה גם את מעריכה.

עוד לפני שבודקים אם זה תורה שמשלבת ציונות או לא... מבינה?

ישיבת חברון פשוט מאוד גדולה, הרבה תלמידים, מקום מרשים, אז לקחו לשם. 

הוא הרי לא מבדיל ביניהם.

פשוט הגבתי ל"פרצוף העקום" שעשו פה בשירשור הזה, כאילו יש משהו פסול בלבוא ל"חברון"

זהו.

מיליי מתלהב מיהודים ומיהדות, מי שטפסו טרמפ ראשונים, זכו בביקור.